ילדה בת 4 לא מפסיקה להתבכיין ולא רוצה ללכת לגן

הסיפור הוא על ילדה בת 4 וחודשיים. ילדה עליזה מאד בד"כ, עד היום לא היו בעיות כלשהן, עכשיו נראה כי עוברת שלב של "התבגרות" עם דרישה לעצמאות. יש לה אח בין שנה וארבעה חודשים שסה"כ הקנאה אצלה דיי מתועלת וחוץ ממקרי "חיבוק-חונק" או מריבה על משחקים לא נראית בעיה מיוחדת. אותה ילדה הינה מאד מקובלת בגן ע"י הבנות וחלק מהבנים. באופן קבוע מתארחות אצלה אחרי הגן בממוצע שתי בנות בשבוע. במהלך החופש הגדול הראתה רצון וגעגוע לחזור לגן (גן טרום-חובה שנה שניה בגן) את הגננות היא אוהבת והן אוהבות אותה בחזרה. החזרה לגן היתה קלה (בניגוד לשנה קודמת בה בכתה מההתחלה) אולם שבוע לאחר מכן החלה הידרדרות-הילדה לא רוצה ללכת לגן, היא בוכה ללא הפסקה גם בבית כל היום, מבקשת ללכת איתנו לעבודה, להישאר לבד בבית, לעבור לגן אחר...היא טוענת שמשעמם לה בגן, אין לה חברים....ולא נותנת הסברים הגיוניים. ניסינו בדרך של הקשבה, הידברות ונסיון למצוא פיתרונות, פיתויים והבטחות, איומים, התעלמות, אולם כלום, פשוט כלום לא עוזר. לא אכפת לה אפילו להחזיר לחנות את תיק הגן החדש של "דורה"....הבכי נמשך ונמשך וחוזר על עצמו לאחר ששוכך. בגן לעומת זאת הגננות טוענות שאחרי שהיא נרגעת מבכייה היא משתלבת יפה במשחקים ובפעילויות החברתיות ואכן היא מביאה עבודות יפות הביתה אך באותה נשימה היא אומרת בקול מתבכיין "לא היה לי כייף בגן, אני לא רוצה ללכת מחר ולעולם לא". אינני יודעת מה לעשות אני אוספת אותה מוקדם (באחת ועשרים) מנסה לדבר איתה אך היא לא מעוניינת למצוא פתרונות שיהיה לה נחמד יותר-שלחתי איתה בובה שהיא אוהבת, מכתבים ממני, שרשרת שלי שתחבק אותם כשהיא תתגעגע...אך זה לא עוזר. בנוסף המפתיע מכל זה שגם בחוג ריקוד (החוג שהיא הכי הכי אוהבת וגם חברות שלה שם) היא בוכה לאחרונה ולא רוצה להישאר בתואנה שהיא תתגעגע אלי. הבעיה שהיא בתקופה שהיא כל הזמן ועל כל דבר מדבכיינת, היא סופר רגישה ונוטה להיפגע ולבכות מכל דבר גם עם חברות(אנחנו עונים לה שאנחנו לא מבינים אותה כשהיא מדבכיינת ולוקח לה המון זמן עם הצלחה חלקית להביע את עצמה ללא הדבכיינות). בקיצור, היא לא מסבירה את עצמה ואני לא יודעת מה מקור הבעיה- רצון בתשומת לב (שיש לה בשפע), חוסר בגרות או מצוקה אמיתית. אני לא יודעת אם באמת הגן הוא הבעיה. הבעיה בגן התחילה כבר לפני כמעט חודש וייתכן בעקבות מקרה שקרה- הילדה הלכה עם חברה לחוג חדש ואני הבטחתי לחכות להן בחוץ, לאחר זמן מה עליתי לשירותים לכמה דקות ולצערי באותו רגע הן יצאו להפסקה, היא לא ראתה אותי ונכנסה לבכי ולמרות שמיד הופעתי והבטחתי לחכות שוב אולם היא כבר לא הסכימה לחזור לחוג "לעולם"...אינני יודעת אם יש קשר בין הדברים. אודה לכל עזרה או עיצה טובה.

פרטים נוספים: גם אני וגם בעלי לוקחים/מחזירים לגן. אחיה בן 1.4 שנים הולך זו שנה שניה גם כן לפעוטון ובוכה פחות...

צהריים טובים, אם את מכירה קצת את הפורום,בטח ראית שאלות שעוסקות בנושאים דומים (אפילו כמה שאלות מתחתייך - חוסר בטחון,בדפים קודמים יש גם על התבכיינות) והתשובה עליהן היא - לא לעשות עניין ולא להתעסק בזה over. גם אם לילד יש המון תשומת לב,אם אפשר להשיג עוד קצת זה תמיד נהדר... והיא משיגה. את מתארת כאן הכל - הבטחות,איומים,התעסקות,הדברות,שאלות... ככל שתמשיכי זה רק יגבר. לכן,אפשר לשמוע את הסיפורים,להיות אמפטית ולהמשיך הלאה. "איך היה בגן? " "לא כיף,זאת וזאת וזאת עשתה חלי כך וכך..." "אני מבינה,זה בטח לא היה נעים. אני בטוחה שמחר תצליחי לשחק עם.. ועם.." ובזה לסיים !. כמובן שאפשר להתאים את זה לנושא המדובר. אין טעם להתעסק בלמה ואיך וממה נובע. יש דברים שבאמת מצריכים את ההתעסקות הזו,כאן זה רק גורע. בהצלחה, מור