פורום משפחות חד הוריות - תמיכה וייעוץ רגשי

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
פורום משפחות חד הוריות נוצר מתוך רצון לתת הזדמנות להורים המנהלים תא משפחתי (בו הורה אחד וילד אחד לפחות) לשתף בדילמות ובקשיים אנשים השותפים לאותה מסגרת משפחתית ויכולים לחזק, לתמוך ולהזדהות עם הנאמר. מטרת הפורום היא לספק ייעוץ מקצועי ולתת במה לאימהות ואבות חד הוריים - גרושים, גרושות, אלמנים אלמנות - לחלוק את מחשבותיהם, תחושותיהם ולבטיהם בנוגע להתמודדויות עם משברים ותהליכים אישיים. גם אמהות יחידניות לפני הריון, במהלכו ולאחריו, מוזמנות לתרום לשיח בפורום. מניסיוני המקצועי, תמיכה ושיתוף עם אחרים הם שלב משמעותי בדרך לשיפור איכות החיים ומקלים על התמודדויות עם מצבים ושאלות למול חברי המשפחה הקטנה, המשפחה המורחבת והחברה. הערה: בין אם משפחה חד-הורית נוצרת מתוך בחירה בהורות יחידנית, עקב גירושין, פרידה או התאלמנות, לאמונתי, גם מצבי משבר הם פתח לשינוי ולתחושת משמעות חדשה במישור האישי, החברתי, התעסוקתי, והמשפחתי. אתם מוזמנים להגיב, לשאול ולהתייעץ עמי. אני כאן לשירותכם, ליאת ברעוז.
49 הודעות
42 תשובות מומחה

מנהל פורום משפחות חד הוריות - תמיכה וייעוץ רגשי

גולשים יקרים: הפורום נסגר

שלום אני פרודה עוד מעט גרושה עם 3 ילדים מחפשת חברת משפחות חד הוריות או אמהות גרושות כדי לעבור את סופי השבוע והחגים בכיף.. אם ידוע למשהו על התארגנות כזו? תודה

היי, ישנו אתר נפלא בשם "הלב" שמטרתו העיקרית היא פעילויות חברתיות לחד הוריות, גרושים/ות וילדיהם, הפעילויות קיימות בכל הארץ. ממליצה בחום. http://www.halevnet.com אביבה יהודאי

ובנוסף הוא מפסיק למשוך לי בשיער או להרביץ לי אולנשוך אותי הוא מרביץ לעצמו על הראש וסוחב לעצמו בשיער שזה גם מאוד מתסכל אותי לאם פונים ומה עושים אני מפחדת שלא ימשיך עם זה כל הזמן יש לציין שהוא קצת היפראקטיבי הוא מלא מרץ וקשה לו להירדם לוקח לו שעה עד שהוא נרדם איתי במיטה תוך כדי ליטופים ומגע שלי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חניתה, עונה לך שוב- אנא הפני שאלה זו לפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד באתר. ליאת.

אני אם חד הורית ויש לי בן שנה ו9 חודשים הוא לא בגן ובוגוסט יהיה לו שנתיים הוא נכנס לגן וכרגע הוא איתי ומאוד מפונק אני גרה ליד הוריי והוא קשור גם אליהם מאוד במיוחד לאמא שלי שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה או שנפרדים מאחיינים שלו שצריכים ללכת לביתם אחרי שהוא משחק איתם הוא מרביץ לי נושך אותי וסוחב לי בשיר מאוד חזק אני מסבירה לו שזה לא נעים לי ואומרת לו שאסור ודיי הוא לא מפסיק לפעמים אני שמה אותו במיטה שלו שילמד שלא מתנהגים כך הוא עדיין ממשיך קשה לו הפרידה מדברים ומילדים שמשחקים איתו אן שהוא לא מקבל ממני מה שהוא רוצה באותו רגע אני מאוד מתוסכלת מהתנהגותו השנה הוא נכנס לגן מה עושים ואיך נוהגים על מנת שזה יפסיק הוא א פעם לא ראה אלימות או משהו כזה אני איתו לבד .

14/05/2011 | 23:09 | מאת: גלי

שלום בני בן ה9 אמור לקחת קונצרטה 36 מ"ג הוא שוקל בערך 50 ק"ג אני מאוד חוששת כיצד הוא יגיב ויתנהג מה לעשות?

שלום גלי, שאלה זו אמורה להיות מופנית לאיש המקצוע שהמליץ על נטילת הקונצרטה. ליאת.

13/05/2011 | 16:37 | מאת: ריקי

מה אני עושה עם ילד שישן אחרי 11 בלילה עד שאני נרדמת איתו ביחד. הוא לא מוכן לישון לבד. האם זה נורמלי? איך מתמודדים?

שלום ריקי, שאלתך מתאימה יותר לפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד- באתר. ממליצה לך להפנותה לשם. ליאת.

11/05/2011 | 23:58 | מאת: talya

מה אומרים לילד בן 4 במשמורת האם, שגר עם אימא בבאר שבע. ובכל שבת שניה נוסע ללילה אחד לאבא שלו בתל אביב. יש לו שם חדר. אבל במציאות היוםיומית הוא לחלוטין גר בבאר שבע. האב טוען שזה נכון לומר שהוא גר גם בבאר שבע וגם בתל אביב? אני טוענת שצריך לומר את האמת. שהילד לא גר ב2 ערים שונות. ו-2 לילות בחודש לא הופכות אותו לגור גם בתל אביב. לי נראה שזה נכון לומר שהוא גר עם אימא בבאר שבע, אבל יש לו 2 בתים, בית של אבא בתל אביב ובית שגר בו עם אימא בבאר שבע. ויש לו 2 חדרים בבית של אבא בתל אביב ובבית שלו שהוא גר בו בבאר שבע. הילד מאוד פיקח ונבון. איך לדעתך צריך לנסח זאת לילד, בדרך האמיתית, המציאותית והנכונה ביותר ועם כמה שפחות בלבול. ובכל זאת לתת לו להינות מהמצב שהבית של אבא הוא גם הבית שלו. תודה.פתח בחלון חדש הדפסת ההודעה הוספת תגובה

שלום tayla נשמע שאת חשה את הילד ומה צריך לומר לו. במידה והמשמורת אצלך ואכן כפי שתיארת אלו הסדרי הראייה למול אביו- מה שחשבת לומר לילד נשמע לי נבון. אולי חשוב יותר לברר מאיפה עולות השאלות והצורך הגדול בדיוק הנושא ולזה להתייחס. האם זה משהו שמעסיק את הילד? איפה הוא גר? מהו הבית שלו? האם בית יכול להיות גם מקום שמגיעים אליו פעם בשבועיים? ועוד. ליאת.

08/05/2011 | 12:56 | מאת: חלי בן יהודה

03/05/2011 | 19:44 | מאת: גלית

שלום, התגרשתי לפני שש שנים כשבני היה בין שנתיים בערך...היום הוא כבר בן 8 ובזמן האחרון החל בשאלות לגבי הגירושין ובהאשמת כגון בגללך אין לי משפחה נורמלית, בגללך אבא לא גר איתנו, למה כשאני מגיע הביתה אבא לא בבית כמו אצל חברים שלי ועוד תחושות כאלה ואימרות שעולות. לא יודעת איך להתמודד ומה לעשות חוץ מהכאב הרב שיש לי על הכאב שהוא עובר. הוא מתרחק מחברים, בהפסקות לא יוצא מהכיתה למרות שהוא תלמיד מצטיין,בעל דימוי עצמי נמוך. חשוב לציין כי כיום אני בפרק ב' עם בחור ואנו גרים יחד, הוא גרוש ואב לשני ילדים. בני מסתדר איתו מצוין פחות עם הבן שלו מאחר והם בגילאים קרובים ונוצרה בניהם מעין תחרות למרות שאנו מנסים לאזן את זה...אשמח מאד להתיחסות תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גלית, נראה שבנך כואב את סיטואציית הגירושין באופן טבעי, ומביע אותה דרך כעס והאשמות. מבינה את בכאב שאת חשה. מכיוון שאת רואה שזה משפיע עליו בתחומים נוספים בחיים מציעה לפנות לקבלת עזרה מקצועית בנושא (אפשרי הדרכת הורים). ליאת.

01/05/2011 | 03:38 | מאת: איריס

אני אם חד הורית ולי שתי בנות בות 6 ו- 7 , בנותיי רגילות לראות את אביהן כל יום ועכשיו הוא עוזב ל- 7 חודשים לפחות, איך מסבירים לבות שאביהן עוזב, עד כמה צריך להיות "אמיתיים" עם הבנות?

שלום איריס, שאלת "האמת" למול הבנות היא בהתאם לגילן ןיכולתן להכיל. אני חושבת שבכל גיל חשוב לא להמציא סיפורים אלא לספר "סיפור" שהוא נכון ואמיתי אך...מותאם לגיל. כך שאפשר להמשיך ולבנות אח"כ את הסיפור- שוב בהתאם להתפתחות. מעבר לכך, נשמע שחשוב לא רק מה לומר אלא איך להתייחס ולהכיל את רגשותיהן למול הפרידה מאביהן. אין ספק שלא קל לפגוש אבא כל יום ואז לחוות פרידה לא קצרה. ליאת.

26/04/2011 | 12:51 | מאת: נויה

1. אני אם יחידנית לילדה בת 2.5. במפגש עם זרים, המילה הראשונה שהבת שלי אומרת זה "די", לפעמים היא גם מוסיפה "מעצבנת" שזה בכלל כיף. מה עושים עם זה??את ה "די" הזה היא אורמת גם לי לעיתים קרובות, או בכלל למישהו קרוב מהמשפחה שאומר משהו או עושה משהו שלא מתאים לה. איך מגיבים לזה? 2. אני מאד קרובה להורים שלי ואני נוסעת אליהם כל שבועיים לסופ"ש, אמא שלי מגיעה אליי לעזור לפחות פעם בשבוע. קורה משהו מאד מבאס בעיקר כשאני נוסעת אליהם אבל גם כשאמא שלי אצלי. הבת שלי לחלוטין לא "סופרת" אותי. מתעלמת ממני, לא רוצה שום קרבה אליי, הודפת אותי כשאני מנסה להתקרב, וכאמור אומרת הרבה הרבה די. אז אוקיי, היא מאד מאד מאד קשורה לאמא שלי, אבל האם זה מה שקורה בדינמיקה הזו? אגב, כשאנחנו חוזרת למרכז אחרי הסופ"ש, הכל חוזר לקדמותו. שאלתי - האם זה הגיוני? תקין? (לא מתה על המילה הזו, אבל לא מוצאת מילה אחרת...) ובעיקר, האם לקבל את זה? איך לעזאזל להגיב לזה?? תודה רבה!!

שלום נויה, בתחושתי התנהגותה של בתך לא בהכרח קשור ליחידנות אלא לגילה. ממליצה לך לשאול שאלה זו בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד ולקבל תשובה מפורטת יותר. בכל אופן לא נשמע לי כלא "תקין" אלא בעיקר משהו שמבטא דברים שהיא מרגישה והשאלה היא יותר איך להתייחס לזה. ליאת.

23/04/2011 | 20:09 | מאת: גלי

שלום. אבקש לשאול האם פעלתי כשורה . אני נשואה פעם שנייה , יש לי בת בגיל 25 מהנשואים הקודמים שגרה לבדה ושתי בנות בגיל ההתבגרות מהנשואין החדשים . אני מכירה את בתי הגדולה במיוחד ברגישות יתר שיש לה ומשתדלת לתת לה חם ואהבה ושלא יחסר לה דבר על מנת שלא תרגיש מקופחת ביחס לשתי אחיותייה הקטנות ולמרות זאת היא מרגישה מקופחת . לאחרונה ארגנו במקום עבודתו של בעלי יציאה לנופש שאפשר השתתפות של זוג מבוגר + 2 ילדים בלבד בגלל בעיית אכסון (חדרים) . מאחר לבתי השנייה היו תוכניות אחרות ויציאתה הייתה בספק הצעתי לבתי הגדולה לצאת איתנו על תנאי ז"א באם בתי המתבגרת לא תצא בתי הגדולה תצא במקומה . כששאלתי את בתי הגדולה האם היא מעונינת להצטרף (על תנאי ) באם אין לה תוכניות אחרות וכמובן הסברתי לה מה הסיבה לתנאי חטפתי התקפה רגשית ממנה "שהיא לא נחשבת לבתי " היא נספח וכו"י וכל נסינותיי להסביר לה שלא ניתן היה להזמין 2 מבוגרים +2 ילדים + מבוגר נוסף (כי היא נחשבת מבוגר) לא עזר לי והיא בשלה (בעבר כאשר אפשר הדבר היא יצאה איתנו לחו"ל ולקחנו 2 חדריםגדולים ) . הבעיה הקשה שהיא החליטה לנתק את היחסים איתי בגלל זה , הפסיקה להתקשר , כועסת , נעולה בצדק שלה , התחצפה אלי , פגעה בי , התחצפה ופגעה בבעלי (שעושה הכול למענה ) . כל נסיון לשוחח איתה ולהסביר לה מה היו הסיבות והשיקולים למה שקרה לא עוזר ואף מחמיר את המצב . האם פעלתי נכון / לא נכון ? האם לא הייתי צריכה לידע אותה על הנסיעה שהיא בתנאי כשידעתי שהיא רגישה ולהודיע לה ברגע האחרון באם זה יצא לפועל ? אין בכוונתי להמשיך ולהתחנן בפניה על מנת שתרד מהעץ כפי שעשיתי בעבר פעמים רבות במצבים דומים מתוך הבנה לרגישות יתר שיש לה כי הפעם היא הגזימה , היא פגעה בי ובבעלי שלא לצדק ולא מצאה לנכון לבקש סליחה על התפרצות הכעס והחוצפה שהייתה לה בגלל שהכנסנו אותה לנסיעה על תנאי . מה דעתכם. תודה

שלום גלי, את מעלה נושא מורכב של קנאת אחים שגם הוקצנה בעקבות מבנה המשפחה המורכב. אני חושבת שהנקודה היא לא הארוע הנוכחי. את גם מציינת שהיו בעבר אירועים דומים. בארוע זה- אפשר להבין את בתך (כי יכולת או להזמין אותה או לא להזמין אותה- אבל משהו במילים ובאופן של להיות "על תנאי" בדיוק מקפיץ אצלה את הנקודה הכואבת) וגם ניתן להבין אותך, שהתכוונת לטוב, ואף רצית לפרגן לה חופשה- ויצא ש"חטפת". מה שאני מנסה לומר שבקשר שלכן אם- בת- יש משהו שבו באופן קבוע את נכנסת לתפקיד האם המאכזבת והמפלה (גם כשכוונתייך טובות) ובתך תמיד נכנסת למקום של הבת המקופחת שלא רואים אותה-לעיתים אולי כי זה "נכון" אבל כנראה שלעיתים גם לא. ממליצה מאד לחשוב על יעוץ ועזרה מקצועית סביב נושא זה. בדר"כ אלו דברים שמחמירים אם לא פותרים אותם (ולא הולכים ונעשים קלים יותר). את יכולה לגשת בעצמך (כי לעיתים מספיק שאדם אחד עושה שינוי כדי שגם האחר) או- אולי יש לבתך נכונות ללכת עימך. חג שמח ליאת.

22/04/2011 | 14:53 | מאת: מירב

אני ובעלי בתהליכי גירושין במשך 4 שנים הוא מסרב לתת גט. יש לנו שלושה ילדים קטנים שמתגוררים איתי. בהתחלה שעזבתי הוא היה לוקח את הילדים אחת לשבוע בערך אך לאחר שנה בערך הוא התחיל לקחת את הילדים אחת לחודש ואז לאט לאט הביקורים הפסיקו.יש הסדרי ראייה אך הוא לא עמד בהם אפילו פעם אחת.בשנה האחרונה הוא לקח אותם רק פעם אחת וכמעט אף לא טלפון אחד. עכשיו הוא אמר שהוא רוצה לקחת אותם לחג שני אחרי ששנה כמעט לא ראה אותם ולא שאל עליהם וכל האחריות היתה שלי. שאלתי היא הרבה אנשים אומרים לי לא לתת את הילדים כדי לא לבלבל אותם ורציתי לדעת האם זה נכון וכדאי להרחיק אותו. ברצוני לציין שאביהם היה בכלא במשך כמה חודשים על עבירה שלא ידועה לי ובגלל זה אולי גם לא היה בקשר.למרות שאם ההורים שלו הוא בקשר ולפי מה שהבנתי ממנו הוא היה אצלם בחג הראשון. אודה על תשובתך

שלום מירב, מבינה את התלבטותך הקשה. קשה לומר פה מהי התשובה לאור הרבה פרטים שחסרים. קודם כל נשאלת השאלה, האם את מרגישה בטוח שהילדים יהיו אצל אביהם לאור שהותו בכלא? לא ברור על איזו עבירה היה ומה קרה. הייתי כן מבררת זאת קודם, במקומך, וחשוב שתסמכי על האינטואיציות האמהיות שלך בנקודה זו. במידה ועניין הבטחון של הילדים הוא לא הנושא אלא שאלת הקשר עם האב, ניתוקו וכעת- חידושו, גם כאן, נראה לי שחשוב לדעת יותר. כי יתכן שהוא לא היה איתם בקשר לאור השהות בכלא (רק השערה, כי אני לא יודעת) ועכשיו הוא מעוניין בחידוש הקשר- ואז זו הזדמנות לחידושו. בעיקר בולטת לי העובדה שאין לך ולו שום קשר- גם לא על רקע גידול הילדים מה שבהחלט מקשה על ניהול יחסים סבירים בנוגע למה שקשור אליהם. בשורה התחתונה- תפעלי על סמך האינטואציות האמהיות שלך במקרה זה ולא נגדן. ליאת.

21/04/2011 | 15:39 | מאת: נורית

בני בן 11,מאוד רגיש נבון ובוגר. אנחנו משפחה חד הורית מתורמת זרע. לאחרונה שאל אותי בני האם אני מכירה את אביו והאם הוא יכול להכירו. השבתי כמובן שהתרומה היא אנונימית וכי אינני יודעת מיהו אביו ולו ידעתי כמובן הייתי משתפת אותו.---- - שאלתי אליכם- האם להניח לנושא עד לפעם הבא בה יפנה אלי, או לגשת ליעוץ כיוון שאני מרגישה שמתחילה בעייה רגשית אצלו ואם כן איזה יעוץ ולמי פונים - אשמח לתשובה - חג שמח - נורית

שלום נורית, מאד חשוב שאכן תגבשי עם עצמך את ההתמודדות עם הנושא על כל רבדיו. למשל: מה אומרים לבן? האם בכלל את רוצה לכנות את תורם הזרע כ"אבא"? וגם- אלו "שדרים" סמויים וגלויים את מעבירה סביב הנושא? האם יש לגביו פתיחות או לא? מהי העמדה שלך כלפי התרומה האנונימית? כלפי העדר האב במשפחה? ועוד. העמדות שלך מאד משמעותיות משום שהאופן שאת תתיחסי לכך- זהו האופן שבו הבן יתייחס לכך. לא הבנתי משאלתך האם זו פעם ראשונה שהבן שואל על הנושא? מה אמרת לו עד היום וכו'. בכל מקרה, גיל 11 (ועוד אפילו הרבה קודם) זה בהחלט גיל לדבר על כך. לכן אני ממליצה לא לחכות עד שישאל שוב אלא שאת זו שתעלי את הנושא, הילד מתעסק בזה גם אם את לא מדברת על כך ואם לא תעלי את זה זהו שדר של "סוד" או משהו שאסור לדבר עליו- שדר שאני מאמינה שאינך רוצה להעביר כי הוא מעורר קושי. כדי שתדעי טוב יותר איך את רוצה לדבר על זה, מה לומר ובכלל כל התשובות לשאלות ששאלתי אותך קודם ממליצה בהחלט לגשת ליעוץ, אפילו ממוקד וקצר סביב הנושא הזה. ליאת.

22/04/2011 | 09:06 | מאת: נורית

ליאת בוקר אור, תודה על תגובתך. לשאלתך זו לא הפעם הראשונה שאנו דנים בנושא אבהות ומהו אבא מבחינתי, ילדי אינו חייב להסכים עם ההחלטות שלי ואני מבינה שמבחינתו זהו חור שחור. עוד בקטנותו הוסבר תהליך הבאת הילדים לעולם והיה ברור לו כמו היום שאנחנו משפחה שונה עם אמא בלבד ואין אבא. התורם מבחינתו עד היום לא היה אבא והמסר שאני מעבירה הוא שגם אינו אביו כלל. בעבר היה חשוב לו יותר שתהייה דמות אפילו לא משפיעה כדוגמת "לחבר שלי יש 3 אבות ולי אין אפילו אחד.." או בסגנון ש"יהיה לך בעל או חבר הוא לא חייב להיות אבא שלי" או "אם היה לי עוד אח או אחות היינו יותר משפחה...". לגיטימי שבני לקח אחריות של ה"גבר" במשפחה ובמובנים מסויימים אף ניתן לראות זאת במקום שהוא תופס בבית (תיקונים, החלפת נורה) מעשים שילדים בגילו אינם נוקטים עמדה. אנחנו נמצאים בחברה פתוחה וכמו שהוא שואל הוא נשאל לא פעם וכנראה שהיום הנושא רגשי יותר, שלב ההתבגרות. שאלתי האם יעוץ פסיכולוגי עבורי או אולי עבורו או דרך אחרת?

20/04/2011 | 02:07 | מאת: רינת

שלום ! אני אם ליילדה בת 3וחצי , מעולם לא נישאתי לאביה . אחרי שהכרתי אותו מיד נכנסתי להריון ובחודש השישי התבררו לי הרבה דברים מזעזעים עליו . עזרתי לו בהמון כספים שלא קיבלתי חזרה . אני רק מבקשת מזונות ובכל חודש ישנה בעיה עם התשלום שפשוט גורם לי להיות מאד מתוסכלת . ביתי מאד אוהבת אותו והוא אותה . אבל הוא גר במרחק של 4 שעות נסיעה מאיתנו וכל הביקורים שלו הוא מגיע באוטובוס ואני מחכה לו בתחנה הוא מתארח אצלי כמה ימים וחוזר. אם אני לא מארחת אותו אז הוא לא מגיע . הוריו חיים אצלו והוא מפרנס אותם . היחסים היום הם ללא תקשורת בכלל . כשהילדה מבקשת להתקשר אליו אני מחייגת לה את המספר והוא שואל אותה אם היא רוצה לבוא אליו ? בזמן האחרון היא ממש מבקשת שיקח אותה . הוא לא מוכן לדבר איתי ורוצה לקבוע דרכה מתי הוא יגיע והיא מחכה ... אני לא יודעת איך לדבר איתו ולהסביר לו שאי אפשר לקבוע לעצמו מתי לקחת אותה ואיך ? וגם הנסיעה ארוכה מאד בשבילה . הייתי מעדיפה לנתק את היחסים האלו לגמרי איתו אבל אני לא יודעת מה לומר לה ?? אני מעדיפה לותר כבר על המזונות ושפשוט להתרחק לגמרי . מה אפשר לומר לילדה והאם זה יפגע בא חזק .

שלום רינת, את מתארת מצב לא קל בלשון במעטה ואפשר לשמוע את הכאב בקולך לגבי חווית הילדה. אני מבינה גם את הרצון פשוט להתרחק ממנו לגמרי, זה כאילו יצור מצב שלא צריך לגעת בכאב הזה בצורה כ"כ חיה ויומיומית. העניין הוא שבמצב כזה אולי חשוב מעט להתרחק מהרגשות שלך ולהתבונן על טובת הילדה. טובת הילדה היא שבכל זאת יהיו לה שני הורים, ורצוי שגם כאלו שמתקשרים ביניהם ברמה סבירה סביב מה שקשור אליה. מה שבלט לי דבר ראשון זו העובדה שאבי הילדה מנסה לכאורה לתאם איתה את ביקוריו. זו מעמסה כבדה מאד על ילדה בת 3.5. אני מרגישה שקודם כל מאד חשוב שתיאום הביקורים יהיה למולך-ועם הילדה שתשאר רק שיחה של אב ובת. השאלה היא כמה את מוכנה כרגע לעשות כדי ליצור בכל זאת את הקשר הסביר עם אבי הילדה? אני מציעה לעשות כל מאמץ כדי להגיע איתו לאיזושהי הבנה ותקשורת, אולי אפילו להציע לו ללכת לפגישות יעוץ/גישור סביב הנושא או שאת תקבלי עזרה שכזו כדי לדעת איך להתמודד טוב יותר עם המצב. נשאלת פה שאלה אפילו יותר קשה בין השורות...האם תוכלי לשאת שהילדה תהיה בקשר עם אביה גם אם אינו משלם מזונות? אלו שאלות שכדי להגיע לתשובה לגביהן וכדי שתהיי שלמה עם החלטתך, מאד חשוב לגשת לקבל עזרה. מחזקת ידייך, ליאת.

13/04/2011 | 23:49 | מאת: בת 18

הי,כתבתי לך בעבר.אני חרדית בת 18.הורים גרושים שנה וחצי,אמא נשואה שנה.אני בוגרת,מרגישה אשה מבוגרת עם ניסיון חיים בעבר כתבת לי שכדאי שאתחיל לחשוב איך לטפל בעצמי ולא לחשוב כל היום רק על אחיי ואימי.כשאני חושבת ע"ע עולה לי רק מחשבה אחת- אני חיה ב"ה 18 שנה ובחיים אבל בחיים לא קבלתי אהבה!בחיים אף אחד לא חיבק אותי ולא התייחס אלי כמו שצריך. רק אלוקים יודע כמה אני מתאפקת לא לצאת עם בנים.המלצת לי ללכת לפסיכולוגית וניסיתי אתזה אבל שום טיפול לא יוכל לעזור לי לצורך כזה בסיסי, שום טיפול!ליד העבודה שלי עובד בחור שהתאהבתי בו מאוד,הוא לא יוצא לי מהראש אני באאוט מוחלט כל היום.אני נראת טוב,מתחילים איתי הרבה ואף פעם לא הרגשתי ככה למישהו.אני חייבת שתעזרי לי אולי פשוט אני צריכה להתחתן, אני על סף התמוטטות פיזית ונפשית לא יכולה יותר!בבקשה תמליצי לי מלעשות.תודה רבה רבה

שלום לבת ה 18 ראשית, אני מתנצלת שלא ראיתי משום מה את הודעתך עד עכשיו ושאני עונה לך באיחור. שנית- לגבי מה שכתבת... עצוב וכואב לשמוע את מה שאת מרגישה. צורך באהבה הוא צורך כ"כ אנושי ובסיסי. אולי אהבה זה מה שאת מחפשת ולאו דווקא את אהבת הבחור. עדיין אני ממליצה על טיפול, מה זה אומר שניסית וזה לא הלך? לא ממש הבנתי זאת ממה שכתבת. כן, טיפול טוב כן יכול לתת מקום לצרכים שלך ולחסכים וגם התבוננות על האופן שבו את מחפשת אהבה עכשיו. גם אם לפעמים לא מתחברים למטפל/ת מסויים/ת או צורת טיפול מסויימת כדאי לנסות עוד- זו המלצתי... ליאת.

10/04/2011 | 23:54 | מאת: גילי

שלום אני בתהליך גירושים אני ובעלי לא מדברים כשלושה חודשים יש לנו ילדה משותפת בת 12 שנים מאז הוא לא משלם ואני לא מערבת את הילדה למרות שהיתה פסיקה בית משפט מתעלם מהתשלום ואני מאוד פגועה הוא ממש פוגע בנו מבחינת ככלית והוא לא מבין את הקושי הוא רוצה שאלך לביטוח ואני לא מוכנה מפני שהוא עובד ומתחמק וכן משקר בבית המשפט מצבי הכלכלי מאוד לא טוב ורציתי לדעת עם אני צריכה לערב את הילדה במצב הנוחכי כי הרבה דברים אנני יכולה לקנות לה והוא פשוט מתנער מאחריות למרות שהוא לוקח אותה כל שבת שניה העם אני צריכה לשבת ולהסביר לה שהוא לא משלם מזונות או לחכות בסבלנות עד שהדברים יסתדרו כי היא מאוד קשורה אליו ואני לא יודעת איך היא תקבל את הדבר הזה תודה רבה

שלום גילי, המצב נשמע מורכב ולא פשוט. ברגע שתשתפי את הילדה היא תהפוך בעל כורחה ל"צד" בתוך מאבק שהוא בינך ובין הגרוש. מה שיכול להיות נטל על כתפיה. כמובן שגם הקשר (החשוב) עם אביה יכול להפגע. אני מבינה את הקושי לא לדבר על המצב לאורך זמן לאור העובדה שעובדת אי תשלום המזונות משפיע על חייך וגם על חייה ובהחלט יכול להיווצר מצב שהנושא יעלה בין אם תזמי זאת ,בין אם לא, אבל לפני שאת מגיעה למקום כזה היינראה לי שחשוב לעשות הכל כדי לנסות ולפתור את הקונפליקט למול הגרוש ולא להשאיר את המצב כפי הוא- למולו. תזכרי שהכי חשוב לך כעת זו בריאותה הנפשית של בתך, ושלמען בריאות זו כדאי באמת לעשות כל מאמץ, כולל להציע לו תהליך של גישור, יעוץ וכו'. בזמן הזה בהחלט אפשר לומר לילדה שיש לך כעת פחות אפשרויות כלכליות אך נראה לי שבמקום לפרט לה מדוע- את המאמץ כדאי להשקיע בשיפור הקשר עם הגרוש. הרי הורים משותפים תמיד תהיו... ליאת.

11/04/2011 | 22:38 | מאת: גילי

תודה רבה לך אני מנסה וינסה לעשות את כל המאמצים לעשות את מה שעצת לי למרות שמאוד קשה לי ואני לא מפרטת לה בהרחבה על הנעשה מה קורה במקרה ובעלי יעלה את הנושא איתה אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני זאת שלא בסדר כי בסך הכל אני לא מונעת ממנה ללכת אליו הוא מתקשר אליה ולוקח אותה וקונה לה ומפנק וקונה מה שאני כרגע לא יכולה לעשות אבל אני מסבירה לה שכרגע אני לא יכולה לקנות ומקווה מאוד למצוא דרך שאוכל לנהל איתו שיחה או דרך אחרת בלי לערב את הילדה ואם בכל זאת הצדרך להעביר לה את המסר איך העשה זאת תודה

06/04/2011 | 22:40 | מאת: אמיר מזרחי

שלום רב ד"ר ד"ר רציתי לדעת עד כמה המינון הכי גבוהה של כדור מירו ב_ד"ר אני קראתי בעלון של התרופה מירו ושם היה רשום שהתרופה נגד דיכאון וגם היה רשום שהיא יכולה לפתח מחשבות אובדניים אני בחור עם הרבה נסיונות אובדניים ומחשבות אובדניים וההגדרה של המחלה שלי היא סכיזואפקטיבי איך זה שמירו הוא נגד דיכאון ויכול לפתח מחשבות אובדניים והאם התרופה תדכא לי את המחשבות האובדניים או להיפך דרך אגב ד"ר אני מקבל כמה סוגים של כדורים דפלאט 1500 מ"ג סירוקוול 100 מ"ג בבוקר ו100 מ"ג בערב לפונקס 550 מ"ג קלונקס 4 מ"ג דקינט פעמיים ביום ומירו חצי כדור רציתי לדעת האם המירו יעזור לי נגד מחשבות אובדניים?או להיפך האם את מציעה לי להמשיך בטיפול האנטי דיכאוני של מירו כי אני מפחד שיעשה לי מחשבות אובדניים אודה לך אם תחזרי אלי בתשובה מלאה. מאת:אמיר

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אמיר, פנית לפורום הלא נכון בשבילך. ובכל מקרה שאלתך אינה שאלה לפורום אינטרנטי אלא שאלה לפסיכיאטר שמטפל בך. תפנה אליו בהקדם עם כל ההתלבטויות והשאלות. ליאת.

ליאת שלום רב, אני אם חד הורית לתאומים בני ארבעה חודשים, כחודש לאחר לידתי סיכמתי עם מעבידיי שאחזור לעבוד בראשון באפריל ואף וידאתי זאת כשבועיים לפני חזרתי לעבודה, כמו כן במקביל התחלתי להרגיל את ילדיי לגן בהדרגה, עד ליום מלא משבע בבוקר ועד ארבע. כשפניתי שוב למנהל של מקום העבודה הוא התחיל להגיד שלא מתאים לו שאני יעבוד, שאלתי למה אמר מכיוון שאת אמא זה לא מתאים לעבודה, קשה להאמין אבל זה אמיתי, בכל אופן אני כרגע בלי עבודה ובסוף החודש עליי לשלם לגן כ שלושת אלפים וחמש מאות ש"ח מבלי משכורת, שאלתי האם אפגע בילדיי עם הוציא אותם מהגן עד שהתרגלו? אשמח מאוד ליעוץ. כמו כן מצבי הנפשי מאוד ירוד כרגע מהמצב, גם את זה צריך לקחת בחשבון תודה

שלום תמי, קודם כל נשמע באמת מצב לא פשוט עם הרבה התמודדויות ועומס רגשי. מקווה שאת יודעת שמדובר בפעולה לא חוקית מצד המנהל. אסור לפטר אישה בהריון ואחרי לידה. לגבי הילדים, לא תפגעי בהם אם תוציאי אותם כרגע, ילדים בגיל הזה רק ירויחו עוד מנוכחות אמא לידם. הייתי מסתכלת על זה מכיוון קצת אחר, השאלה הא האם תוכלי לחפש עבודה אחרת כאשר את כל היום עם הילדים? אולי אפשרי להשאיר אותם בגן אבל חצי יום? זה פתרון ביניים. ליאת.

06/04/2011 | 23:26 | מאת: תמי

תודה ליאת, בנתיים ילדיי אמרו את דברם חלו והייתי צריכה להשאר איתם בבית. כן אני יודעת שיש פה עברה גסה על החוק, אני מקווה שדברים הסתדרו ללא תביעה. יישר כוח לכולנו

30/03/2011 | 23:36 | מאת: אור

שלום רב.רני בתחילתו של תהליך גירושין כואב מיזמתו של הבעל. אני אמא לשני ילדים מקסימים בני 8 ו-4.אני כואבת מאוד את תהליך הפרידה.אשמח אם ידוע על קבוצת תמיכה כלשהיא המסייעת בהתמודדות עם הפרידה.אני חשה בדידות רבה.אשמח לשיתוף והכוונה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אור, ברוכה הבאה. ישנן קבוצות ביוזמות פרטיות המתקיימות ברחבי הארץ, רובן מפורסמות באינטרנט. את פשוט יכולה לחפש, אני לא יכולה להמליץ. אני כן יכולה להמליץ על קבלת תמיכה מקצועית, כי התקופה הראשונה לאחר פרידה היא מאד לא פשוטה, ובשבילך ובשביל ילדייך - זה נראה לי מאד חשוב. הבדידות במצב היא טבעית ומובנת אבל דרך עזרה מקצועית גם תחושה זו תפחת, מה גם שתוכלי להעזר בה כדי לפתח מערכות תמיכה נוספות. מוזמנת לשתף פה. ליאת.

08/04/2011 | 09:39 | מאת: רוית

אור יקרה שולחת לך סיפור שכתבתי עם ילדי,בימים הקשים של תחילת הפרידה חלק מההתמודדות הקשה היא איך לספר לילד תהיו חזקים יקרה מבטיחה לך עוד מעט יבואו צבעים חדשים http://www.youtube.com/watch?v=7WKJ2n__Z1Y

29/03/2011 | 13:49 | מאת: אורלי

שלום ליאת, אני חד הורית (תרומת זרע) לתאומים בן ובת בני 4, ילדים מדהימים, חכמים ומאוד מבינים, אני עובדת במשרה מלאה. הם מאוד תחרותיים במיוחד ביתי שהיא הבכורה רוצה להצטיין ולהיות ראשונה בכל (אני רצה הכי מהר, אני הכי גבוה, אני הכי חזקה,אני הכי טובה...) איך אני מסבירה לה שלא צריך להצטיין בכל למרות שבתוך תוכי אני שמחה שהיא שואפת למצויינות, אך אני לא רוצה שהרצון הזה ייגרום למריבות בינה לבין אחיה התאום.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אורלי, בין אחים יש לא מעט פעמים קנאה, יריבות סמויה או לא, ובעיקר- רצון לתפוס את המקום היחודי שהאח השני לכאורה עדיין לא תפס. מניחה שאצל תאומים זה עוד יותר בולט ובתך מנסה לבדוק מהו המקום המיוחד לה למול אחיה ובכלל. כל זה אומר שלא תוכלי תמיד למנוע מריבות ואולי שגם אין רע ברצון לתפוס מקום ייחודי. אפשר לאפשר לכל אחד מהם להרגיש את מקומו ועדיין להדגיש שאת אוהבת את שניהם או גם להדגיש את המקומות של חברות ואחאות טובה. ממליצה מאד לקרוא חומר על גידול תאומים כי המורכבות אינה רק היחידנות אלא יחידנות לתאומים. מעבר לכך, זהו בהחלט מקום לשאול את עצמך שאלות בנוגע לעניין המצויינות ומהו בשבילך כי ילדים קולטים תמיד מסרים סמויים. זה טוב שאת מסבירה לה שלא צריך להצטיין בכל אולי אף יותר חשוב להדגיש שלא נורא להכשל. ליאת.

12/04/2011 | 09:56 | מאת: אורלי

ליאת תודה על תשובתך, האם יש ספרות בנושא שמומלצת על ידך? במידה ויש לך טיפים נוספים אודה. חג שמח

25/03/2011 | 23:47 | מאת: אמא אוהבת

אני אם חד הורית לילד בן 7.5, עובדת כשכירה. מאז היות בני בן שנה וחצי אני גרה איתו לבד. האב שותף מלא בכל מה שקשור לילד אך לא גר באיזור בו אנו מתגוררים.הוא מגיע באמצע השבוע באופן קבוע להיות איתו אחר הצהרים והילד אצלו בכל סוף שבוע.היום שלי מתנהל כמרתון כל יום מ- 6 בבוקר עד 10 בלילה. אני עוזרת המון לילד בשיעורים, מסיעה לחוגים ובקיצור עסוקה כל השבוע. בסוף השבוע כשהוא נוסע אני מפנה את עצמי לטפל בבית בעיקר ובסידורים. אין לי זמן לעצמי רק כשאני ישנה. (בצחוק - אבל זה באמת המצב). הבעיה שרציתי להציג בפנייך היא שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מתעצבנת על הילד כשהוא לא מבין משהו בשיעורים, קשה לי לקבל שהוא לא מבין ואני כאילו מצפה ממנו לחשוב כמו אדם בוגר או כאדם שממש לפני שניה סיים תואר במדעי המחשב. אני מתעצבנת עליו ולפעמים גם קוראת לו סתום או טיפש. אין לי מושג מאיפה זה יוצא ממני. אני אוהבת את הילד שלי ברמות שאי אפשר לתאר, הוא הדבר היחיד עלי האדמות שבזכותו אני מאושרת בחיי. חשוב לי לציין שהיתה לי ילדות חומרית וללא אהבה. אמא שלי לא ידעה לאהוב אותי אז אני משתדלת לא להיות כמוה. אני חושבת שהצלחתי ובגדול!!! האם אני צריכה איזשהו טיפול כדי לטפל בעצבים הללו הרגעיים כי אחרי שניה אני יכולה לחבק אותו ולנשק אותו ולאכול אותו מרוב שאני אוהבת אותו. למה קשה לי לקבל את זה שקשה לו? למה אני לא מצליחה לשלוט בעצבים המטופשים הללו שעוברים לי אחרי שניה? האם כדאי לי לקחת רסקיו או טיפול תרופתי דומה? האם ללכת לשיחות? בבקשה עזרי לי לקבל תשובות אני לא יכולה לחשוב על כך שאני מתנהגת ככה לילד שלי!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לאמא האוהבת זה לא משנה אם זה חוסר סבלנות או הפרעה אלא העובדה שזה קורה. קודם כל נשמע שיש עלייך עומס גדול מאד ונראה לי חשוב לנסות להפחיתו. או לערב את אבי הילד יותר או לגייס עזרה אחרת. העומס שלך למעשה יוצא על הילד כרגע וחבל. דבר נוסף- בהחלט ממליצה על טיפול. זה לא חייב להיות טיפול ארוך אלא משהו נקודתי שיעזור בהתמודדות עם העומס וכן בנקודה הכי חשובה שלא תשחזרי מה שהיה לך בבית. אני בטוחה שאת יודעת שקללות כמו סתום וטיפש הן צלקות שלא תמיד אפשרי יהיה לשכוח. נסי לעשות הכל כדי לעצור את מה שקורה לך- ללא אשמה אלא עם מעשה. ליאת.

28/03/2011 | 17:28 | מאת: אמא אוהבת

ליאת שלום. ראשית ברצוני להודות לך, כבר קיבלתי בום לפרצוף שזה טוב כי לא הייתי מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד. אכן יש עלי עומס אבל זה לא תירוץ!!!. אשמח אם תכוויני אותי למי לפנות ואיך לטפל? איזה סוג עזרה לבקש? תודה רבה.

לא ניתן לתת המלצות במסגרת הפורום. הכי פשוט זה לגשת לטיפול שיחתי (פסיכולוגי) באיזור מגורייך ולקבל המלצות על המטפל/ת. ישנה אפשרות גם לקבל טיפול מוזל דרך קופ"ח או גם ללא עלות כלל בתחנה לבריאות נפש - באיזור מגורייך. ליאת.

היי חברי לפורום, קראתי היום קטע מרגש שבן לאמא חד הורית כתב. הבן מתלבט האם ללכת אחרי החלום שלו ולהיות קרבי או להשאר קרוב לאמא. זה קישור לקטע הכ"כ מרגש הזה: http://www.mityaatzim.co.il/question.php?cid=8&qid=154 אמא שלו כמה אמרה לו ללכת אחרי החלום והיא מסכימה לחתום לו על קרבי. איזה בן רגיש וחמוד שהוא ככה חושב למרות שאמא שלו נתנה לו את האישור וההסכמה שלה. אני מקווה שכל האימהות יעשו כמוה, אני כמובן כתבתי עצה לבן המדהים הזה באתר שכתבתי למעלה. עינת

שלום עינת, לא הצלחתי להגיע לקישור ששלחת... ליאת

20/03/2011 | 20:10 | מאת: ילוש

שלום, האם את יכולה להמליץ על קבוצות תמיכה לאלמנות/ים חדשות עם ילדים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ילוש באיזה אזור בארץ את מתגוררת? ליאת.

17/03/2011 | 19:58 | מאת: גאיה

בתי בת 6.4 בכתה א. היא קטנטונת, גם בגיל יחסית לילדי הכיתה וגם בגודל. לאחרונה כל הזמן יש לה עימותים. עם כולם. המורה מדווחת שהיא עולה על השולחנות ומסרבת לרדת, זורקת את חפצי הילדים כשהם מעצבנים אותה לטענתה, לא מצליחה להסתדר עם אף ילד וכל אחד שיושב לידה מבקש לעבור מקום, כי היא כל הזמן רבה ומתווכחת והמורה לא מצליחה לנהל שיעור. כשאני שואלת אותה איך היא מתנהגת בבי"ס היא בכלל לא מדווחת על המעשים האלו , וגם כשהיא מבינה שאני יודעת עליהם היא לא מתרגשת בכלל. יש לציין שכשהיא מבקשת לעבור מקום בכתה, המורה לא נענית לבקשה מהר , אבל כן מקשיבה לבקשות של ילדים אחרים. בנוסף , המורה מדווחת שהיא ממעטת לשחק עם חברות, כי הן לא רוצות לשתף אותה. כאילו יש סוג של חרם עליה. היא באמת כמעט לא מוזמנת, ומצליחה גם לעצבן ולהתעצבן על אלו שמוזמנים אליה. אני ממש חסרת אונים. התופעה הזו צצה ממש לאחרונה. עד אז היא היתה ילדת בי"ס למופת, חברותית ואהובה מאוד. לא ברור לי מאיפה חל השינוי ומה גרם לו פתאום. כשאני מנסה לברר את הסיבות היא עונה שהיא מתגעגעת אלי, אבל ברור שזה תירוץ קלוש. אשמח לקבל הכוונה, היועצת של ביה"ס לא מצאה זמן עדיין לטפל בבעיה והמורה לחלוטין תייגה אותה.

שלום גאיה, האם שאלת את השאלה בפורום זה כי את חד הורית או יחידנית? יש לזה משמעות... אם אינך- ממליצה לשאול את השאלה בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד באתר זה. בכל אופן בכללי- נראה שבתך מביעה איזושהי מצוקה. האם קרה משהו לאחרונה בבית? אם לא בבית, אולי אכן קשיים בבית ספר- תבקשי שיחה עם יועצת בית ספר.תסבירי שחשוב לך שזה יהיה בהקדם. ליאת.

08/03/2011 | 23:32 | מאת: נורית

שלום, אני אם חד הורית לילד בן 4 מתרומת זרע. לאחרונה שוב שאל על אביו. מה לענות ? תודה

שלום נורית, כדאי לענות ע"פ מה שמרגיש לך שהילד יכול להבין כעת- בהתאם לגילו. לדעתי, תורם זרע איננו אבא, ולכן לא כדאי להשתמש במונח אבא לגביו. עדיף לומר שאין אבא (כשיגדל יבין את ההבדל בין אבא ביולוגי שהוא התורם לבין אבא פסיכולוגי- מה שאין לו). יחד עם זאת כדאי להתחיל בסיפור על מה ש"יש" ורק אח"כ לעבור לאין. להסביר שאמא רצתה מאד להעניק אהבה למישהו ולכן היא הלכה לרופא וביקשה שיתן לה זרע (כן, כמו של צמח...) שממנו גדל ילד בבטן של אמא. אפשר לומר גם שאמא מאד שמחה שהגיע הילד ואפילו לספר על סוגי משפחות שונות הן בקרב בני אדם והן בקרב החיות. כך שהילד יראה שאצלכם יש אמא וילד אך זו לא משפחה חסרה אלא סוג משפחה מסויים. אחרי כל זה- להסביר שבמשפחה שלכם אין אבא. הכי פשוט, הכי מובן, הכי לא מסבך את הילד בעתיד עם משאלות וציפיות לא ממומשות ועם תחושה שיש אבא אך הוא אולי נטש/לא בא ועוד. ליאת.

שלום רב אני כיום בהליכי גירושים במשך 3 חודשים כבר. יש לי ילדה בת שנה וחצי. עזבתי איתה את הבית לפני 3 חודשים בעקבות מריבות רבות עם בעלי . אנחנו נשואים בסך הכל כמעט שנתיים. לצערי הרב לבעלי יש קירבה גדולה לטיפה המרה. הוא כשלעצמו בן אדם טוב אך ברגע שהוא מתקרב לאלכוהול הוא הופך להיות בן אדם אחר חסר אחריות כלפי אישתו והילדה הופף להיות אפטי לא מתחשב עושה דווקא ונותן את התחושה שאני והילדה בתחתית סדר העדיפויות אצלו. בראש ובראשונה זו המשפחה המורחבת שלו לאחר מכן מגיעים החברים ורק אז אני והילדה .בכל פעם שנוצר בינינו ויכוח או מריבה הוא בורח לשתייה (4-5 בירות אם לא יותר של חצי ליטר בערב )בורח מהבית לחברים וחוזר שתוי מריח מאלכוהול מדבר שטויות או שלא מדבר בכלל ועושה ברוגזים של שבועות . בן אדם שפועל בעקבות האגו שלו והכבוד שחשובים לו יותר מעצמו. לצערי ראיתי את הבעיה הזו לפני שהתחתנו אבל בתמימותי רציתי להאמין שברגע שנתחתן ןנביא ילדים לעולם הוא ישנה פאזה בחיים אך התבדתי.פנינו לטיפול זוגי ובמשך 3 חודשים היה נראה כי דברים מסתדרים הוא הפסיק לשתות אך ברגע שהחלה ירידה במערכת יחסים הוא חזר שוב לשתות ולעשות לי דווקא בקיצור חזר לסורו וזאת מכיון שהוא לא יודע להתמודד אז הוא בורח ובורח לאלכוהול וגם הודה בפני המטפל הזוגי על הבריחה לשם. עזבתי את הבית עם הילדה לאמא שלי בירושלים(אני והוא והילדה גרנו בת"א)בהסכמת שנינו שהגענו לשלב שאי אפשר להמשיך ככה יותר הוא טוען שהוא סובל ואני ללא ספק סבלתי גם כן .הוא הפסיק את הטיפול הזוגי ואני התחלתי בהליכים וכמובן שכתבתי שיש לו בעיית שתייה. וברגע שהוא ראה את כתב התביעה הוא הפך להיות פשוט רשע הוא כתב עלי דברים איומים וכרגע אנחנו במצב שאנחנו בקושי מדברים ופקידת סעד אמורה להיכנס לסיפור בעקבות החלטה של בית המשפט לעינייני משפחה. ( וזאת מכיוון שאנחנו גרים בערים אחרות) אבל כמובן שאני אספר לה על בעיית השתייה כי אני רוצה להיות בטוחה שכשהילדה תלך אליו אני אוכל להיות רגועה שהוא לא ישתה לידה ובטח לא יעלה על ההגה.סך הכל הוא אבא טוב ומאוד אוהב את הילדה והיא אותו אך בעיית השתייה מטרידה אותי מאוד ומזה אני צריכה להישמר ולשמור על ילדתי כי אני לא אהיה שם בשביל לפקח.כיום הוא בא לראות את הילדה בנוכחותי בלבד כי אין עדיין הסדרי ראייה. אך מאוד קשה לה להיפרד ממנו כשהוא הולך היא בוכה בכי קורע לב לא מבינה למה הוא הולך ואני פשוט לא יודעת מה לעשות במצב כזה אני נקרעת אני לא יודעת אם לנתק אותה ממנו ברגע שהוא אומר לה שלום או לתת לה להיות איתו עוד כמה דקות ... אך הכמה דקות האלו לא ממש מועילות כי הסרט חוזר חלילה ברגע שהוא אומר לה שוב שלום הבכי חוזר אנא עזרי לי כיצד אני אמורה להתנהג איתה כשזה קורה אני פשוט חסרת אונים לראות אותה במצב כזה ולא רוצה לעשות דברים על דעת עצמי אני רוצה שהילדה הזו כמה שפחות תינזק מהסיפור הזה

לקריאה נוספת והעמקה

אלי שלום בעיקר נשמע מדברייך שאת מנסה לעשות ככל יכולתך כדי שהילדה לא תפגע. מה שאומר שעשית צעדים נכונים, הן בפנייה לטיפול זוגי, הן בפנייה לפקידת סעד כרגע, בן במודעות שלך לכך שכשהילדה תהיה עם אביה- היא לא תפגע. יתכן שכל זה יוצר כרגע חוויה כללית של הגנת יתר על הילדה. כוונתי היא שדווקא הבכי שלה כאשר היא נפרדת מאביה הוא נורמטיבי ואולי לא צריך כ"כ להבהל ממנו. כפי שיש ילדים שבוכים כאשר הם נפרדים מהוריהם בבוקר... בדר"כ דווקא רצוי במצב כזה להיות החלטיים וחמים. להסביר לילדה (גם אם היא קטנה) שאבא הולך אך יבוא שוב ולא לאפשר את ה"עוד ועוד"- כי כפי שכתבת הבכי ממשיך. אני מרגישה שהבכי שלה "מתיישב" אצלך על חווית "הנזק" הכללי וכך קשה להפריד מהם הנושאים שאכן בהם נדרשת הגנה על הילדה ומהם הנושאים שהם שלבים התפתחותיים כמו גם תגובה נורמלית לשינוי שקרה בבית שגם ילדים מגיבים אליו. ליאת.

05/03/2011 | 23:44 | מאת: סיגלית

26/02/2011 | 18:56 | מאת: רוית

ספר העוזר לילדים בגיל הרך והורים להתמודד עם גרושים להלן מצגת בה אני מקריאה את הסיפור תוכלו לכתוב את המילה גרושים ביוטיוב או לחפש ביוטיוב robertandravit

26/03/2011 | 23:44 | מאת: ליהי

תודה, יפה מאד

22/02/2011 | 14:35 | מאת: נויה

אני אמא יחידנית למדהימונת בת 2.4. אנחנו בלינה משותפת + ציצי של בוקר (שלרוב מתחיל ב 05:00...)מרגישה שרוצה להעביר אותה לחדר משלה ולגמול מהנקה. אשמח לעצתכן - מה לעשות קודם? אולי את שניהם יחד? ואיך?? הרבה תודה!

שלום נויה, לגבי השאלה הקונקרטית לינה משותפת+ גמילה מהנקה נראה לי שתקבלי תשובה יותר טובה בפורום אמהות יחידניות מבחירה בתפוז או בפורום הורים לתינוקות בתפוז. הרבה ידע יש שם בנושא. תחושה אישית שלי- תתחילי מלינה משותפת ואח"כ גמילה מהנקה. הרי מדובר בו בעצם על תחילתה של יצירת נפרדות כלשהי ונפרדות מהלינה היא לפני הנפרדות ממה שיותר קרוב- אלייך לגוף, הנקה. מרגישה שיהיה לך קשה מאד שניהם ביחד. לא יודעת באיזה אופן את מניקה אבל גם גמילה מהנקה יכולה להיות הדרגתית. בהצלחה :) ליאת.

06/03/2011 | 13:22 | מאת: אנימציה תיעודית

נויה שלום, אנחנו צליל ותום, סטודנטים במחלקה לאנימציה במכללה האקדמית ספיר. אנו עורכים כרגע תחקיר לסרט אנימציה שאנו מביימים במסגרת קורס אנימציה תיעודית, ובו בחרנו לעסוק בהורות טבעית. אנחנו מחפשים לראיין הורים וילדים כדי ללמוד יותר על הנושא מחוויות ממקור ראשון. מאחר ואנו עוסקים באנימציה, הראיון לא ישודר אלא ישמש כבסיס לעבודת האנימציה, וגם בפס הקול לא נשתמש אם לא תרצו בכך. אנו מזמינים אותך להשתתף בחוויה כיפית, ועל הדרך לעזור ליצירה מקורית בדרום! כמובן שאם גם אתם חושבים שאתם יכולים ורוצים להשתתף בפרוייקט נשמח לשמוע גם מכם! תודה רבה, נשמח לשמוע מכם בהקדם. :) טלפון 054-4603166 תום מייל bambi2887@gmail.com

17/02/2011 | 14:42 | מאת: ורד

אני אם חד הורית. אם ל-5 ילדים שלושה בגירים ושניים צעירים. עובדת במשרה מלאה במקום מאוד תובעני וקר האקס שלי חי בחו"ל ואני מנהלת את כל העולם לבד. לאחרונה עבר לגור איתי גם בן זוגי אבל עדיין אני זו שדואגת להכל - לקניות, לכביסה, לארוחות, לגיהוץ ולמה לא..אני מאוד לא רגועה ואין לי סבלנות. גם בעבודה אין לי סבלנות כשמתחילים לחפור לי בראש וגם בבית אין לי סבלנות לשמוע את כל הסיפורים של בני ואני תמיד קוטעת אותו באמצע. הרבה פעמים יש לי גם דמעות בעיניים כי הייתי רוצה לחזור להיות אותו אדם רגוע ושלו ואני פשוט לא יודעת איך. אודה לכל עיצה ...קשה לי!!!!

שלום ורד, לגדל 5 ילדים לבד זו משימה של "סופר וומן" ! ומכיוון שאינך סופר וומן זה הכי טבעי שאת מרגישה שזה קשה, שזה גורם לך לחוסר סבלנות, בכי ועוד. השאלה שעלתה לי כשקראתי את מה שכתבת זה מדוע למרות שבן זוגך גר עימך את לא מרגישה עזרה ממנו? האם כי הוא לא יכול/רוצה? האם כי את מתקשה להעזר? חשוב שתעני על שאלות אלו לעצמך כי חושבת שזה חלק מזוגיות...תמיכה. מעבר לכך, האם אפשרי לך אפילו תמורת עזרה בתשלום לקחת לעצמך מדי פעם פרקי זמן קצרים של "חופש" מהכל? למשל שעתיים בשבוע...שעה. משהו שיאוורר אותך ויחזיר ולו במעט את האנרגיות. חלק מהמשימה הקשה של להיות חד הורית, בודאי לחמישה זה גם לשמור על עצמך למרות שזהו המקום שהכי קל לוותר בו כי תמיד כל יתר הדברים נדמים כ"בוערים" יותר. בכל אופן, את גם מומזנת לשתף פה...כחלק מההתמודדות. ליאת.

09/02/2011 | 21:17 | מאת: פרפר

הי , אני שייכת לפורום השכן.. ליבי עדיין מתפרפר גם כאן ,בגלל שלא החזרת לי תגובה להודעתי הקודמת שכתבתי כאן..ההיא עם הנסיון חוזר.. כל כולה ניסיתי..ואני מרגישה שהשארתי פה משהו פתוח.. אז.. בבקשה ,ליאת, מבקשת לשחרר את נפשי מהפורום הזה.. תעני לי איזו תגובה בכדי שארגיש שסגרתי מעגל ואוכל להיות בנחת ושלווה רק בפורום השכן שלנו.. :) אין לי לא כוח ולא חשק להמשיך ולהתעופף גם כאן.. אז בבקשה. טוב ?

שלום פרפר, הנחתי שאת שייכת לפורום השכן. לא נוהגת לענות להודעות שהן כמו "פרפרי תעתוע". לא שאלת שאלה בהודעתך, לא ביקשת תמיכה, או שיתוף. ביקשת לשחק פה איזשהו משחק ולא נראה לי נכון לשתף פעולה עם המשחק הזה. נפשך יכולה להיות משוחררת גם ללא תשובתי. את זו שאחראית לשחרור נפשך בכך שלא תכנסי למשחקי תעתוע אלו מלכתחילה. אני עונה הפעם כדי להבהיר עמדתי זו ולא אענה יותר להודעות "משחקיות" מסוג זה. ישנה אפשרות "לשחק" בתוך פורום בדרכים קצת יותר נעימות, לשתף במחשבות, ברעיונות לצחוק ועוד. אני בטוחה שאת מכירה אותן. דרכים כאלו- יכובדו על ידי. אחרות- לא. ליאת.

10/02/2011 | 08:30 | מאת: פרפר

תודה ! למרות שבכלל לא קל לקרוא תגובתך זו. אך חשוב.

06/02/2011 | 02:19 | מאת: סמי

שלום רב עירית, אני חדש בפורום זה ומברך את חבריו עד לפני כ 3 וחצי שנים הייתי בקשר חברי עם מישהי במשך 5/6 שנים..ידידות קרובה ושלמדתי ממנה..חברה שמאד אהבתי.... היחסים נקטעו דיי במפתיע מצידה, ובצורה לא ממש יפה(סינונים והיעלמות ממני, בעוד שהיא שומרת על קשר עם ידידים משותפים אחרים שלנו)...ממש היה נדמה כאילו עבר ביננו חתול שחור... אציין גם כי תקופה קצרה לאחר היעלמותה נוצר ביננו איזשהו ריב טפשי שגרר הרבה האשמות ומילים לא יפות מצידה כלפי... אחרי תקופה של כחצי שנה , שבה לא דיברנו, עמדתי לטוס לתקופה ממושכת בחו"ל, ושלחתי לה מכתב בו ביקשתי סליחה על הטעויות שלי במערכת היחסים, ואמרתי לה שלדעתי אנו צריכם לדבר, בין אם זה כדי לסיים את היחסים בצורה יפה ובטעם טוב, ובין אם כדי לחדש את הקשר...היא הגיבה למכתב זה ואמרה שהיא לא רוצה לחזור לקשר עמי אך חושבת שזה חשוב שנסיים את היחסים בצורה יפה..דיברנו שעות בטלפון וסיימתי את השיחה בכך שאמרתי לה שמבחינתי הכל פתוח... למרות טענתה כי היא רוצה לסיים את הקשר, המשיכה להתכתב איתי מצידה, אפילו כאשר הייתי בחו"ל.. (גם בתקופת הנתק שלנו , דאגה להשאיר סימני חיים מדי פעם, וכשהייתי מנסה לחדש את הקשר, שוב הייתה נעלמת). לאחר תקופה שבה קיבלתי את הרושם שיש שיפור משמעותי ביחסים ביננו(יותר מחצי שנה של התכתבויות , בעודי בחו"ל), עמדתי לחזור לארץ והצעתי לה שנפגש... תגובתה הייתה שהיא סגרה את הדלת של היחסים שלנו, והיא לא רוצה לחזור לעבר, אך יחד עם זאת ציינה כי היא אוהבת להתכתב איתי ותשמח אם נמשיך במסגרת ההתכתבות... היא גם איחלה לי מזל טוב ליום ההולדת שחל באותה תקופה... אחרי תקופה שחשבתי איך להגיב, עניתי לה שאני לא יודע איך העניין הזה של להמשיך להתכתב ולא להתראות יעבוד מבחינתי(כי זה מרגיש לי מוזר), אך שאני מבטיח לנסות.... מאז עקבותיה נעלמו.... אין לי מושג למה הקשר נותק מלכתחילה, ההשערה שלי היא שבמהלך הקשר שלנו התפתחתי מאד לעצמאות (לעומת חוסר בטחון בתחילת היחסים ביננו)... הרגשתי גם הרבה פעמים חוסר פרגון מהצד שלה, וחוסר תמיכה(למרות שהיא מאד אהבה אותי)... חברים שלי טוענים שמהסיפור נדמה להם אף שהיו לה רגשות רומנטיים/משיכה כלפיי, וכאשר התחלתי לצאת עם אנשים(אני הומוסקסואל), וכאשר התחלתי להתיידד עם עוד בנות, התעוררה בה קנאה... אני יודע בוודאות שהיא חושבת שאני מושך, מה שמעורר בי את החשד שאולי יש דברים בגו... עניין ההתאהבות נשמע לי קצת מופרך.... האופציה האחרת פחות נעימה לי, כי האופציה השנייה היא שפשוט "ירד לה ממני" והיא הפסיקה לאהוב אותי, ונמאס לה מהקשר איתי. בכל אופן, אני שרוי במצב שבמשך 3 וחצי השנים שאנחנו בנתק, היא עולה לי דיי הרבה למחשבות, ומתוך הנקודה שאני יודע שהקשר ביננו לא יוכל להשתקם או בכלל להתקיים יותר אף פעם (בעולם אידאלי הייתי רוצה בכך)... הייתי רוצה לדעת איך להפסיק את המחשבות עליה ולעשות קלוז'ר...זו ידידה שבאמת אהבתי.. כיום אני בזוגיות ממושכת ומאושרת, ויש לי המון ידידי וידידות נפש, לכן הייתי כבר רוצה לסגור את הפינה הזו.. הייתי רוצה לפתח קור וניתוק כלפיה, כמו שאני בטוח שהיא הצליחה כלפיי...אני בטוח שהיא לא חושבת עליי... האם זה נכון למחוק תמונות משותפות שלנו ומתנות עבר?(למרות שאני לא מסתכל על תמונות שלנו, אני יודע שהן שם...) איך להפסיק עם הפיתוי להסתכל על תמונות שלה בפייסבוק, ולקוות להתקל בה(כדי כמובן להפגין נונשלנטיות )... אנסח את עצמי מחדש...איך אני מגיע למצב שאני זוכר אותה בצורה נעימה בלבד, משוללת מרגש, ומפסיק להתעסק בה(היא לא ראויה לכך לדעתי).. אני לא מחפש לשנוא אותה, אני מחפש להיות משולל רגש כלפיה. בכל אופן אני צריך ואודה על כל ייעוץ... יום מקסים(:

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סמי, נראה שהקשר עם הידידה היה מאד משמעותי לך מכל מיני סיבות. כנראה שהיה שם משהו שנגע בך מאד שאולי למרות שיש לך זוגיות וחברי נפש אחרים, רק אותה בחורה נגעה במקום מאד ספציפי אצלך וממנו קשה להתנתק. ממה שהרגשת כשהיית בקשר דווקא איתה. אבל...במציאות זה לא הלך. מבינה את הנסיון לנתח את הקשר אבל עולה ממה שכתבת שהסיבות לניתוק יכולות להיות שונות, אולי קושי מהצד שלה אולי משהו באינטראקציה אולי ואולי- כי זה לא משנה כעת את העובדה שזה לא מצליח להמשך משום שלקשר שכזה צריך שניים. חושבת שיתכן שאינך צריך "להלחם" בקשר הפנימי שאתה מרגיש אליה היום. המלחמה במקום הזה לא תעזור. מה שנשמע לי חשוב מדבריך זה שלמרות שאינכם בקשר- המשכת בחייך בכל המובנים. לכן, אין סיבה לדאגה בנוגע להתקשרות הפנימית שאתה עדיין מרגיש אליה. ההתקשרות הזו יכולה לעבור עם הזמן או לדעוך אבל אולי לא- אולי זה ילווה אותך עוד הרבה זמן. נסה לזכור את מה שכן לקחת מהקשר, ולעבד את זה שהוא היה מורכב מדיי מכדי להמשך. בלי אשמים. אולי פעם תבין יותר גם על המקום שהקשר הזה פגש אותך מבחינה רגשית, וזה יעזור ל"שחרור". יש פרידות שמסתיימות כך- באיזו אי ידיעה. למרות שהפנטזיה של רוב האנשים היא שפרידות יסגרו דברים באופן הרמטי. ליאת.

05/02/2011 | 23:20 | מאת: בת מתוסכלת לגרושים

שבוע טוב.אני בת 18,דתיה בת לגרושים,גרה עם אימי,בעלה(נשואה שנה) ואחיי. הורי גרושים שנה וחצי.קשה לי בבית, אני מרגישה שני חיה בתוך זוגיות של זוג צעיר ושאני מפריעה להם.מאז שאימי התחתנה היא די שכחה ממני ומאחיי,הם מתנהגים זוועה(בני-13,9,4)ואני רואה אתזה בתור זעקה לעזרה.אני מנסה לעזור להם אבל אחרי שנה של ניסיונות אני מבינה שקצרה ידי מלהושיע והם צריכים עזרה מקצועית הבעיה שאינ לי אפשרות כספית לזה וגם לא לאימי. אשמח אם תייעצי לי מה ניתן לעשות במצב כזה.תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לבת המתוסכלת שומעת בדברייך את הדאגה לאחים לעצמך ולאמא...אולי כי את גדולה מיתר אחייך ומרגישה יותר אחראית. זה מצב לא פשוט. אין ספק ששינויים כאלו משמעותיים של גירושין, נישואין, בן זוג חדש, תוך פרק זמן לא ארוך יוצרים מצבים רבים של בלבול, אי ודאות, הגדרת תפקידים חדשים במשפחה ועוד. טוב שהגעתן למסקנה שצריך עזרה מקצועית. ניתן לפנות לקבל עזרה נפשית דרך תחנה לבריאות נפש באיזור מגוריכם השייכת למשרד הבריאות - ללא תשלום או גם לטיפול דרך קופת חולים.יתכן שגם לשירותי הרווחה באיזורככם יש אפשרות לסייע. פנו לעזרה שכזו. ליאת.

08/02/2011 | 10:55 | מאת: בת מתוסכלת

תודה רבה על התשובה. רציתי לשאול משהו נוסף ששכחתי לשאול.אימי לא כ"כ הגיעה להבנה שהילדים צריכים טיפול,היא כרגע נמצאת עם בעלה נטו!וברגע שהיא לא איתו במציאות אז היא במחשבה איתו.היא כל הזמן מלחיצה את הילדים- לא לריב,לא לצעוק,לא לבלגן,לא להשתולל,בקיצור להיות מלאכים כדי לרצות אותו . זה יוצר המון כעסים ביני לבינה(אני מנסה כל הזמן להגן על הילדים)ואווירה מכבידה,בבית אין כ"כ הרגשה של בית אלא של מקום שלא בדיוק שייך לנו וצריך להתנהג בו לא כמו בבית.אני מבינה את אימי אבל זה קשה לי!האחריות על עתיד הילדים כרגע מוטלת עלי וזה מלחיץ אותי כי לטיפול הם לא רוצים ללכת בשום אופן,בעיקר הבן בן 14.אני לא יודעת מה לעשות..אשמח אם תעזרי לי.תודה ויומקסים!

04/02/2011 | 12:56 | מאת: אליהו

אני נשוי בשנית . 3 ילדים (2 בנים ובת) בוגרים מנישואין קודמים בהן אחד נכה. ועוד 2 בנים מנישואיי האחרונים. ניתן להגדיר אותנו כמשפחה דתית לאומית המקפידה על אורח חיין דתי בבית, הילדים לומדים בחטיבה ישיבה/מדרשה. הבן הגדול מבין השניים מגלה סימנים ברורים לרצונו שלא להיות דתי. הדבר יוצר מחלוקות בבית הן בשל העדר הזהות בבית כיחידה. ביננו ההורים קיימת הבנה לעקרון של עמידה על המבנה הדתי ביחידה המשפחתית, ברם ישנן מחלוקות באשר לדרך כיצד ניתן להגיע ליעד. רעייתי אמו של הבן נוטה לדרכי נועם עד כדי רפיסות, ואני מאידך נוטה לדרך המחמירה יותר ללא מתן הקלות תוך שימוש בסנקציות של מניעת הטבות. מצב זה של העדר דרך משותפת גורם לשבר ומתח בבית המעיב גם על חיי הזוגיות ומשפיע גם על האח הצעיר. ראוי לציין כי כי תהליך זה של תשובה החל כבר במהל נשואיי הראשונים בעיקר במהלך השבר מהלך בו התחיל בני הגדול. לימים עזב הבן את הדרך ולאחר שנים בחו"ל חזר לישראל סיים את לימודיו האקדמים והינו בעל תשובה אף מחמירה יותר משאנו נוהגים בבית. אח זה משתתף באופן חם ותומך בתהליך לסייע ולתמוך הן באחיו ולמצוא דרכים לאפשר קיום משותף של כולם ותודה לא-ל הוא ממזער את המתחים. אולם כפי שכבר צויין ברישא ניכר מתח בשל הדרכים השונות בהן אנו כהורים רואים כדרך הנכונה. אין לי כל ספק שעל אף המחלקות, טובת הילד והאמונה בצדקת הדרך חלה גם על רעייתו אימו של בנינו. הייתי מבקש לשמוע איזו דרך עלינו לברור. אודה לכל מי שהינו יהודי/ת יראי שמים ויש בידם לסייע לעזור. בברכת שלום על ישראל.

שלום אליהו, נקודה למחשבה היא מדוע בחרת להעלות שאלה זו בפורום משפחות חד הוריות ואיך אתה רואה את הקשר לנושא? אולי גם בזה טמונה התשובה לשאלתך, המשפחה שאתה חי בה כעת היא מה שנהוג לכנות "משפחה מורכבת", הווה אומר כזו המורכבת מילדים מנשואים קודמים, ילדים מנישואין נוכחיים ושברקע- גירושין מפרק א'. משפחה שכזו לא פשוט לנהל במובן של המורכבות הריגשיות והמעשיות שהיא מעלה בחיי היום יום ובכלל. אכן, כדי "להרכיב" אותה נכון דרושה גמישות רבה, מודעות ועוד ובעיקר- אני מאמינה שקיים רצון לשמר את התא המשפחתי ביחד, כיחידה אחת, למרות שחלקו שייך גם ליחידה המשפחתית הקודמת. נשמע מדבריך שאכן חשובה לה התחושה שהמשפחה פועלת כ"יחידה" אחת והאמונה/הדת מבטאת רצון שכזה- שכולם יהיו תחת אותה אמונה. אבל...כפי שהמשפחה מורכבת מאנשים שונים והסטוריה שונה שיש להתחשב בה כל הזמן כך אמונתי היא שגם בנושא אמונה דתית רצוי להתחשב ביחידים בתוך המשפחה. מה שאני כותבת לך זו דעתי בלבד כמובן, ובסופו של דבר אתה זה שתבחר אם לקבלה או לא, אבל אני מאמינה שזה בסדר להעביר מסרים של אמונה, ערכים משותפים ועוד אבל לא ניתן לכפות אמונה. הנסיון לכפות אותה הוא גם זה שיוצר את המצב שאתה נוטה להחמיר יותר ואשתך - נוטה לצד השני. ככה זה בדר"כ. אני מאמינה שאם יעבור מסר של אמונה אבל מסר שנותן כבוד גם לזכות הבחירה של כל אחד מחברי המשפחה- לבחור בדרכו הוא, יש דווקא סיכוי גדול יותר שהיחידה המשפחתית תשאר מאוחדת. אז יפחת הלחץ על הנושא, הריבים והמחלוקות וגם יווצר מרחב רגשי גמיש יותר לכל אחד מבני המשפחה לבחור בדרכו הוא. ככה זה למעשה בכל נושא שבו אתה רוצה להעביר מסרים, חינוך, ערכים לאחד מבני המשפחה- אתה יכול לעשות את המקסימום בכל מה שקשור אליך אך לא ניתן לעצב אחרים ובודאי לא ילדים- בדמות הוריהם. אולי אסיים במשפט שאני אוהבת ואתה בטח מכיר שמשקף קצת את מה שאני אומרת: "הכל צפוי והרשות נתונה"... שבוע טוב, ליאת.

02/02/2011 | 22:42 | מאת: גלית

אני גרושה כ- 6 שנים. בתקופה זו בתי הבכורה עברה לגור עם אביה כיום בת 15. בימים אלה מסיט האב את בני האמצעי בן 13 לעבור אליו אולי במטרה להוריד מזונותיו כמו שעשה עם הבת הגדולה או כדי לנקום בי מאחר והוא יודע שבני חשוב לי מאוד והוא לוקח לי את היקר. בני אומר שבגיל 14 מותר לו להחליט איפה לגור. אני מרגישה כבת ערובה לבני שכן הוא עושה הכל כדי שבבית יהיה לא נעים ותהיה הצדקה לעבור לאביו. ימינו כסיוט מה אני עושה? מה החוק אומר? אמרתי לבני שלעולם לא אסכים לכך אך הוא ממשיך לדבר בתוקפנות ולרצות לעבור אליו. תודה לתשובתכם

שלום גלית, אני לא מוסמכת לענות כאן על שאלות חוקיות. אני כן יודעת בגדול שאכן מגיל 13 נוטים להתחשב בדעת הילד אך לשאלות כגון אלו ממליצה לך לקבל יעוץ משפטי. יכולה להתייחס לצד הרגשי של העניין. אין לי ספק שאת מרגישה במצוקה ואולי גם איזו תחושת נטישה מהילדים. אני לא מכירה מספיק את סיפור הגירושין שלך אבל ילדים יכולים להרגיש האם מדובר בגירושין קונפליקטואליים או לא וככל שהגירושין יותר קונפליקטואליים הם גם קשים יותר לילד וגם, במקרים כאלו, ילדים נוטים לתפוס צד. זה יכול לקרות מכל מיני סיבות, או כדרך להביע כעס, או כי הם למדו שזו צורת התקשורת כעת- שבה חייבים לתפוס צד כלשהו. הם יכולים לבחור לגור אצל הורה מסויים או כי הוא הורה "רך" יותר אבל גם אם ירגישו שדווקא את ההורה הזה הם עלולים לאבד. אני מנסה לתת לך נקודות למחשבה. רק ממה שכתבת והשימוש במילים "נקמה" ו "הסתה" אפשר להבין שיש מסר כזה בבית מה שיוצר גירושין קשים יותר שבהם כפי שכתבתי- ילדים נוטים לתפוס צד ולא לומדים דרך ההורים כיצד לתקשר באופן יותר מכבד, הרמוני, וכזה שנותן מקום לצרכים של שני ההורים תוך ראיית המסגרת המשפחתית והילדים- כמשימה משותפת ולא כזו שהיא "מלחמה", מה שמעט משתמע ממה שכתבת. גם הרצון שלך כרגע להכריח את הילד הוא מהלקסיקון של חווית מלחמה. אני חושבת שתפיסה זו בעייתית ולא תקח אותך למקום טוב, גם לא את הילדים. כדי להבין באמת מה עובר עליכם לא חושבת שמספיק יעוץ אינטרנטי אלא יעוץ או טיפול מסודר. אם אפשרי- עם הגרוש - סביב הילדים, אם לא- מאד ממליצה לך ללכת בעצמך. הגירושין היו לפני שש שנים, זה לא מעט זמן וככל שהזמן עובר קשה יותר לטפל בבעיות, הן רק גדלות. חשוב גם לזכור שגם הבן וגם הבת נמצאים כרגע בגיל ההתבגרות מה שמוסיף על הקושי וההתמודדות. לא נראה לי שיהיה נכון מבחינתך להתמודד עם כל זה לבד ללא עזרה מקצועית. ליאת.

02/02/2011 | 12:20 | מאת: פרפר

..ואולי אני גם מנסה את יכולת ההשרדות שלך ? ואולי אני מנסה לראות את אורך הרוח שלך ? גם לטירופים ?

03/02/2011 | 07:09 | מאת: פרפר

01/02/2011 | 19:59 | מאת: פרפר

..

רות עבור :) ליאת.

01/02/2011 | 16:46 | מאת: יעל

אני אם חד הורית למלאך מקסים בן שנה נפרדתי מבעלי סופית לפני כחודשיים ומאז הילד צמוד אלי, לא רגוע ובוכה המון. רציתי לשאול האם הוא מרגיש בחסר? איך מתמודדים עם זה כשאת עצמך מבולבלת ופגועה? מה עלי לעשות בכדי לגדל ילד שמח ומאושר עם כמה שפחות משקעים? יש לציין שהילד בקושי מקבל יחס מאביו...

שלום יעל, שאלת בעצם כמה שאלות במה שכתבת. גם לגבי המלאך הקטן :) גם לגבי עצמך ואולי גם- לגבי הקשר עם אביו. מאמינה שתינוק בגיל הזה לא יודע כמובן שאת ואביו כבר לא ביחד אבל מרגיש שדמות מסויימת פחות נוכחת בחייו ואולי ובעיקר- מרגיש אותך. מה שהוא מרגיש ממך קשור כבר לגבי מה שאמרת על עצמך. את מבולבלת ופגועה ובוודאי זה רק על קצה המזלג כי פרידה זה לא דבר קל באשר היא. התחושות שלך מאד מובנות ומותאמות לסיטואציה שבה את נמצאת מה גם שנפרדתם לפני זמן קצר. תינוקות צריכים לקבל אהבה וגם אם היא מגיעה בעיקר מדמות אחת נכון לעכשיו- זה בסדר גמור. לטווח הרחוק יותר- אני מאמינה שככל שאת תרגישי טוב יותר, שלמה, ו..ללא רגשי אשמה שנגרם לתינוק נזק רגשי- דווקא ממקום כזה תיווצר השמחה באופן טבעי והילד ירגיש זאת. נכון שאולי זה לא מצב אידאלי אבל גם במצב הזה ניתן בהחלט לגדל ילדים שמחים. אם תאמיני בזה- זה יעבור לילד. אולי כדאי לגשת לקבל סיוע מקצועי או תמיכה רגשית לגבי מה שאת מרגישה כעת. הטיפול בעצמך בשלב זה הוא טיפול גם בילד. זה תמיד נפגש. בעזרת סיוע תוכלי גם לחשוב ביתר בהירות על הנושא של הקשר עם אבי התינוק ואיך אתם מגיעים למצב שבו למרות שאינכם ביחד כזוג עדיין אתם יכולים לתפקד ביחד כהורים. ליאת.

02/02/2011 | 02:14 | מאת: סולו

הילד יכיר רק בך. ככול שתיהי חזקה יותר הרבה התנהגויות של הילד ישתנו לטובה.

02/02/2011 | 09:20 | מאת: יעל

את צודקת, הילד באמת קשור אלי מאוד-אני מרגישה את זה... וזה הדבר שמחייב אותי להשאר שפויה על הקרקע, לחיות בשבילו... תודה!

ההיתי רוצה לדעת כיצד להתמודד עם קנאת הבת כלפי אחיה קנאה שאינה מוצדקת, אך היא חשה זאת וזה הכי חשוב. הבן יותר חם ובא לחיבוק כל הזמן והבת צוםה מהצד ומחכה שאני אגש אליה ויחבק אותה, דבר שאני עושה ביום יום.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לילוש, קנאה בין אחים היא רגש נפוץ ונורמטיבי בודאי אם מדובר בתאומים. כבר מגיל צעיר כל ילד רוצה לבדוק מהו הייחוד שלו ובמה הוא שונה מאחיו. כתבת שהקנאה אינה מוצדקת...מנקודת מבטה של בתך (כפי שגם ציינת) הקנאה היא מוצדקת, עצם זה שיש עוד ילד בבית שזוכה בך- זה אומר שתמיד יש במה לקנא. חשוב דווקא לתת במצבים כאלו לכל ילד את המתאים לו ע"פ צרכיו ובעצם רמזת לכך בשאלתך. אם היא רוצה שתגשי אליה ולעומתה הבן בא אלייך אולי יותר קל כאמא מול הבן- אבל הבת רוצה משהו אחר וזה בסדר..ולכן זה נהדר שאת נגשת לחבק אותה. אל תתייאשי אם הקנאה ממשיכה, פשוט המשיכי לתת לכל ילד מה שהוא צריך ע"פ אופי.ממליצה לך להתייעץ גם עם פסיכולוגית ילדים לגבי העניין אם תרגישי צורך בכך. אתייחס אולי לנקודה של החד הוריות. מכיוון שאת חד הורית ובעצם אמא וגם אבא הילדים מרגישים שכל משאבי האהבה נמצאים אצלך בלבד ולא אצל מישהו נוסף מה שעלול כמובן להקצין מעט את הרצון של שניהם לקבל את כל המשאבים הללו ממך ושוב- זה נורמטיבי לגמרי. חזקי ואמצי :) ליאת.

28/01/2011 | 18:15 | מאת: אייל

שלום, חברה שלי היא מאומצת ובת לאם חד הורית, יש לה אחות בת כ-8 והיחסים ביני לבין האחות מצויינים, אני גם יודע שהאם מאוד אוהבת את זה שאני בקשר עם האחות ומשחק איתה לפעמים ומעביר איתה קצת את הזמן כדי לתת לה קצת דמות גברית. עכשיו העניין הוא כזה, לא פעם כשאני משחק איתה היא קוראת לי אבא. חשוב לציין שאני בן 18. אין לי ממש בעיה עם זה אבל אני לא יודע בדיוק איך להגיב לזה או מה לומר לה והיא ילדה חכמה והיא יודעת כמובן שאני לא אבא שלה אבל אני לא יודע בדיוק מה המניעים שלה לומר זאת. אשמח תשובה מה לעשות, תודה.

שלום אייל, קודם כל אני רוצה לציין את רגישותך ותבונתך בכך שאתה שואל את עצמך שאלות שכאלו בקשר לאחותה של חברתך. הדמות הגברית שאתה מציין שאתה מהווה בשביל הילדה חשובה לה כנראה והיא בגיל שבו היא גם כבר מבינה את משמעות המילה אבא. אני מניחה שהילדה יודעת שאינה בתך אך ילדים בגיל זה בהחלט יכולים "לאמץ" דמויות בסביבתם הקרובה. נראה לי שהכי נכון זה להתייעץ עם אמה של חברתך, לשתף אותה בתחושות שלך ולשמוע ממנה מה הייתה רוצה שתאמר לילדה כאשר היא קוראת לך "אבא". ליאת.

26/01/2011 | 10:28 | מאת: אני

התאלמנתי לפני כ-4 חודשים באופן פתאומי לחלוטין. איני מצליחה להתמודד עם האובדן, החסר הגדול והחור השחור הענק שנפער בי. רגשות האשמה שאיני יודעת אם יש להם בסיס, מכלים אותי, הכעסים על בן זוגי ועל כל העולם "משגעים" אותי, אני לא ישנה טוב. הייתי במספר פגישות עם פסיכולוגית קלינית ולא הרגשתי שזה תורם לי. איך יוצאים מהדכאון?

שלום לך, מה שאת מתארת - החור השחור, החסר הגדול, רגשות האשמה, הכעסים-הן תחושות מאד נורמטיביות שנפוצות בקרב כמעט כל מי שחווה אובדן של אדם קרוב ובודאי של בן זוג. את למעשה כרגע מעבדת בתוכך את האבל וטיבו של האבל שהוא כולל את כל התחושות הללו ועוד רבות אחרות. כתבת שהפסיכולוגית לא עזרה לך ומיד גם שאת רוצה "לצאת" מהדכאון. נשאלת השאלה האם באת לטיפול עם ציפיה שתוכלי "לצאת" מהמצב. אם כן- זוהי ציפיה לא נכונה. לא ניתן להתמודד עם אובדן כזה בלי להרגיש את הדכאון ואת כל התחושות שתיארת- כי זו ההתמודדות, בודאי בשלב כה ראשוני של האבל. ליווי פסיכולוגי יכול לעזור לך לא "לצאת מהמצב" אלא להתמודד איתו. התמודדות עם אלמנות היא תהליך שיש בו גלים עולים ויורדים והוא נמשך לאורך תקופה ארוכה. חווית אובדן לפני פרק זמן מאד מאד קצר...תני לעצמך להרגיש הכל בלי לפחד מהתחושות וכן ממליצה לפנות בכל זאת לקבל עזרה- אך אולי חשוב לפני כן לדבר עם המטפל/ת על הציפיות מהטיפול. ליאת.

02/02/2011 | 09:58 | מאת: אני

תודה על ההתייחסות וההכוונה. האם טיפול תרופתי כמו ציפרלקס עשוי להועיל? להקל?

25/01/2011 | 16:56 | מאת: מיואש

לאחרונה גילו לי מחלה כרונית שגורמת לכאבים חזקים ותשישות. אשתי לקחה את הילדים, עזבה אותי ומתנהלת מולי דרך בית משפט בדרך לפירוד. הגעגועים, הכאבים החזקים והמשבר הנפשי הביאו אותי פעמים רבות למחשבות אובדניות וחיפוש דרכים לשים קץ לחיי באופן שיפגע הכי פחות במשפחתי. כיום אני די מסודר ומתוכנן לגבי המקום והדרך לעשות זאת. מאידך, אני מוכר מאוד, הסביבה שלי, חברי ומשפחתי אוהבים אותי מאוד ואיני יכול לשתף אותם במחשבותי האמיתיות ולכן החלטתי לעשות זאת במקום מרוחק מאוד. ולשאלתי - האם יש דרך לקבל עזרה במקום מרוחק? מקום שלא יהיה סיכוי שיראו אותי ו\או ידעו על מצבי זה וכד'?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום למיואש לא לגמרי הבנתי את שאלתך. מחשבות אובדניות הן הרבה פעמים תוצר של משבר נפשי ופירוד (וגם מחלה) יכולים להביא לכך. המחשבות הללו יכולות לפקוד אנשים רבים המתמודדים עם קשיים כגון אלו שציינת אך למעשה הן סוג של "קריאה" של הנפש המבקשת עזרה. לרוב המשאלה האמיתית היא שהכאב הנפשי אותו אתה בודאי חש- יחלוף. כאב זה יחלוף לחלוף- דרך טיפול ועזרה פסיכולוגית. ציינת שיש לך משפחה, חברים, ילדים, אנשים שאוהבים אותך. גם אם ילדיך רחוקים ממך כעת הם יכאבו מאד אם אכן תזיק לעצמך וכאב זה ישאר עימם לכל החיים. חשוב שתפנה לבקש עזרה דווקא מאלו האוהבים אותך. אין במה להתבייש, לא במה שאתה עובר ולא במחשבות. המצב שאתה נמצא בו יכול להיות זמני בלבד, זכור זאת! למרות שכרגע נדמה לך שאין אפשרות שזה ישתנה. פנה לעזרה בהקדם. בודאי שאתה יכול לפנות לעזרה שאינה קרובה למקום מגוריך בין אם לתחנה לבריאות נפש של משרד הבריאות בין אם לבריאות נפש דרך קופ"ח או כל טיפול אחר. ושוב- פנה מיידית לקבל עזרה נפשית. ליאת.

היי ליאת, במסגרת עבודת סמינריון שאני עושה באוניברסיטה בנושא מתנדבים ברשת, הייתי שמחה אם היית מקדישה מספר דקות לענות על שאלון קצר. אם את מעוניינת, אנא שלחי לי כתובת מייל אליה אוכל לשלוח את השאלון. אודה על שיתוף הפעולה. תודה, טלי.

שלום טלי, את מוזמנת לשלוח לי מייל דרך האתר. ליאת.

היי ליאת, איך שולחים דרך האתר? לא מצאתי אפשרות להוספת קובץ..

21/01/2011 | 09:00 | מאת: מירב

שלום, אני אם חד הורית לנסיך בן 4.7 ניפרדתי מאביו מאז שהוא בן שנה ועזבתי את האזור-אילת לצפון מה שהכעיס מאוד את האבא אבל הוא לא עשה כלום בכדי למנוע את העזיבה.זו נעשתה לאחר שראיתי שהוא ביכלל לא מתקשר עם הילד ברמה הרגשית.הוא מגיע צפונהולוקח אותו ליומיים כל חודשיים בערך אבל לא טורח לדבר איתו ביכלל בטלפון לדוגמא עכשיו כבר עבר חודש מאז שוחח עימו.בעבר הייתי מתקשרת בעצמי ונותנת לילד את הטלפון ולפרקים הייתי מנהלת עם האבא שיחות על כך שזה הבן שלו ושידאג להתנהג בהתאם אך זה מועיל בדיוק ליומיים ונעלם.אני חייבת לציין שהאבא הוא אדם ברמה לא חסר אמצעים וכו..אך משום מה הוא מוגבל רגשית בכל הנוגע לילד שלי/שלו וזה מעציב אותי מאוד.האם יכול להיות מצב בו אבא לא יאהב את הילד שלו סתם ככה?

שלום מירב, לפעמים כשמתגרשים ומתפרקת המערכת המשפחתית במובן של אבא אמא וילד יש צורך ללמוד תפקידים חדשים. כעין למידה של הורות חדשה. כמו שאת בודאי למדת איך להיות אמא חד הורית אבי הילד לומד גם הוא איך להיות אבא לילד שאינו גר בביתו וזה לא תמיד קל. יש אנשים שאכן קשה להן יותר להביע רגשות או ליצור קשר בסיטואציות מסויימות. לא חושבת שמדובר בחוסר אהבה ובודאי לא "טוטאלי" כמו שכתבת אני מאמינה שמדובר בקושי שלו להיות אבא בתוך המסגרת החדשה. נשמע שגם בודאי לא פשוט להיות אבא לילד ממרחק כה רבה ולא לכולם קל ליצור קשר דרך טלפון. שומעת שחשוב לך הקשר איתו וזה מצויין זה אומר שאת מרגישה את נקודת המבט של הילד. כדאי לערוך שיחה עם האב, שיחה רגועה, פנים אל פנים שבה תחשבו איך להתנהל במסגרת החדשה ושבה תוכלו לראות כל אחד את נקודת המבט של השני-למרות שזה קשה. כדאי גם לשקול פניה ליעוץ סביב הנושא, משהו נקודתי שיעזור לכם לגשר על הפערים הללו. ליאת.

18/01/2011 | 16:50 | מאת: מרינה

שלום רב ! אני אמא לילדה בת 3 וחצי אני לא חיה עם אבא של הילדה אבל אני חיה עם בן זוג כבר מעל שנתיים ועש לנו ילד בן חצי שנה . האבא של הילדה לא משקיעה בקשר של הילדה במה זה מתבטא? כול פעם יש לו תירוצים למה לא לקחת את הילדה בימים שנקבעו פעם אני חולה פעם אין לי בסף פעם אבא שלי חולה כול פעם משהו אחר !!! ישנם גם מצבים שבהם הוא משחק עם הילדה בבית אם זה פעם ב... אין בעיה אבל זה ניהיה בתדירות גבוהה!!! כמו כן אחרי ריבים גדולים ובגללם אין ממש ימים קבועים ואם אני מנסה להעיר משהו אז זה נגמר בזה שהוא בכלל לא באה בשמך שבועיים שלוש . מה עליי לעשות???

שלום מרינה נשמע שאת נסערת מהמצב כי את דואגת לטובת הילדה. המצב הזה בודאי קשה לך אבל יחד עם זאת זה מצביע על כך שלמרות הקשיים למול אבי הילדה את "נלחמת" על טובתה ועל קשר עם האב- שזה מצויין. יש הורים שבמצב כזה הכעס גורם להם להתנהג הפוך, כלומר במודע או שלא הם מרחיקים את הילד/ה מהאב וגורמים בכך נזק לילד/ה. אני לא מכירה את מערכת היחסים בינך לבין אבי הילדה וכן לא את אישיותו. לכן אני שואלת שאלה שרק את יכולה לענות עליה והיא: האם אפשרי לנהל איזו שיחה איתו סביב הנושא שאינה כוללת הערות ריבים או צעקות. שיחה שנערכת במצב רגוע ובה תוכלי אולי לברר איתו מה הקושי שלו להתחייב למפגשים קבועים וכן תמקדי את השיחה בטובת הילדה. יתכן שקשייו נובעים מאישיותו ללא קשר לילדה ויתכן שזו דרך בלתי ישירה מבחינתו להביע כעס כלפייך, אולי על כך שאת במערכת יחסים חדשה ועם ילד נוסף? אולי קושי גדול מבחינתו לקבל את זה שאת לא איתו.חשוב לנסות ללבן את השאלות הללו על מנת שיבין שכרגע אתם אמנם לא ביחד אבל יש ילדה משותפת וסביבה בלבד-קשר ביניכם שימשך כל החיים. במידה וניסית כבר לשוחח איתו באופן כזה או שאת יודעת שזה פשוט לא יעזור חשוב שתאמרי לעצמך שאותו לא תשני אבל לעצמך ולילדה את אחראית ויכולה לכן להציב גבולות למולו. כוונתי היא שתנסי ליצור מצב שבו את עומדת על זמני הביקורים כפי שנקבעו מראש ואם אינו עומד בכך- מציעה לא לאפשר לו פגישה עם הילדה במועד אחר. מסר כזה יעביר לו את ההרגשה שהוא צריך להיות אחראי יותר לביקוריו, יגרום ליציבות רבה יותר בלוח הזמנים שלך והכי חשוב- של הילדה שתדע מתי אביה אמור להגיע. אם אינו בא, אפשר לתת הסבר לילדה שמתאים לגילה. חשוב שלא תרגישי אשמה על נסיונותייך. גם אם אינו מגיע תקופה וגם אם את מונעת ביקורים בזמנים לא צפויים או בביתך. אין דרך ללמד אנשים לקחת אחריות אלא רק דרך זה שנותנים אותה...וזו הדרך לנסות לתת לו את האחריות. את מוזמנת לשאול עוד או לשתף, ליאת.

19/01/2011 | 09:28 | מאת: מרינה

תודה על התגובה !!! האמת שרק לפני כחודש ניסיתי בטלפון ( פנים מול פנים זה בלתי אפשרי כי זה מתפתח לריב) להסביר לו בצורה רגעוה ובהבהרה שזה לטובת הילדה בלבד שזה לא מתאים המפגשים אצלינו בבית או עצם העובדה שאין מפגשים בימים קבועים השיחה אומנם הסתיימה יפה ובהבטחה שהוא יבדוק את הדברים וינסה לשנות אותם ובפועל מה שקרה שהוא לא באה במשך שבועיים וגם לא התקשר והרגשתי רע עם זה שבכלל יזמתי את השיחה אני לא רוצה לפגוע בילדה אבל גם לא יודעת מה לעשות כדי לשפר את המצב מבלי לפגוע בה תודה לך

אודה לך אם תעדכני אותי בנסיונך בטיפול בילדים שחוו גירושין. כמו גם האם את מקבלת גם באזור המרכז (תל אביב, פתח תקוה)

שלום עדי, מכיוון ששאלותייך מאד ספציפיות מציעה שתכתבי לי מייל אישי ואענה לך בשמחה שם, המייל נמצא באתרי. ליאת.

12/01/2011 | 10:59 | מאת: klyde

קראתי את הכתבה בנושא התאלמנות. אני אלמן מזה 6 שנים. נותרתי עם ילדיי. הייתי מוסיף לכתבה נתונים כגון..רגשי אשם. חיפוש אחר הסיבה... תחושת השואה (כן,כמו במלחמה) הגדולה שמתרחשת..

שלום לאלמן. אתה צודק. הכתבה קצרה ולכן לא מקיפה את כל שלל הרגשות והתחושות שעולות לאחר התאלמנות. רגשי אשם וכן השאלה "למה זה קרה ומדוע" מאד נפוצים ויכולים לייסר גם שנים אחרי. מניחה שהמילים שבחרת: "תחושת שואה" משקפות את עוצמות הכאב וחווית המשבר שאולי (כמו בשואה) אפילו אין מילים מדוייקות כדי לבטאן. תודה על התגובה ואתה מוזמן לשתף עוד בתחושותיך, ליאת.

11/01/2011 | 13:45 | מאת: אולגה

הייתי עם משהו 6 שנים, הוא עזב אותי בגלל שעוד לא מוכן לחיי משפחה. מאז אנחנו נפגשים באופן קבוע והיחסים בינינו כאילו אנחנו "בני זוג" בסתר. בשוגג נכנסתי להריון. התגובה שלו- שהוא לא מוכן לקחת בזה שום חלק פעיל - לא רגשית, ולא שכח להדגיש כספית. אני הולכת להיות לבד....

שלום אולגה, אני בטוחה שכרגע המחשבה שאת לבד ובהריון מאד מפחידה. מניחה גם שיתכן שהתחושות לגבי ההריון מעורבות. מצד אחד שמחה ומצד שני תחושת בלבול ופחד מהידיעה שההריון היה בלתי רצוי מבחינת בן הזוג. חושבת שקודם כל במצב כזה רצוי לא לקבל שום החלטה מיידית אלא להשתהות מעט. הייתי מציעה לך לנסות להפריד רגשית בשלב זה, בין הקשר הזוגי לבין ההורות וההריון. לבדוק עם עצמך האם את מעוניינת בילד ללא קשר לבן הזוג, למחשבה על זוגיות עתידית איתו וללא תלות בו. במידה והתשובה שלך היא כן (לעצמך בלבד) לאחר ששקלת את כל ההבטים הרגשיים, הכספיים,המשפחתיים ועוד בן הזוג יוכל להחליט אם להצטרף לתהליך בהמשך או לא אבל את תדעי שבחרת- בעצמך, ועצם הבחירה תתן לך כוח ואולי תפחית גם את הפחד. בהמשך, לאחר שיעבור זמן תוכלי לחשוב גם על הזוגיות והאם את מעוניינת להיות בקשר עם אבי הילד. חשוב שתדעי שמכיוון שהייתם יחד מס' שנים והילד הוא גם שלו יש לך זכויות כלכליות למולו גם אם אינו מעוניין בילד וכדאי להתייעץ לגבי זה עם ארגון נעמת. חשוב גם שתזכרי שאתם הרבה זמן ביחד אך ללא מחויבות ולכן סביר להניח שלבן הזוג יש קושי במקום זה. לכן, אם בכל זאת תחליטי בהמשך, יחד איתו, על מעורבות בגידול הילד- כדאי לשקול פנייה ליעוץ כלשהו משום שלילד עדיף שתהיה ודאות ולא אב שהוא פעם נמצא ופעם לא. את מוזמנת לשאול עוד או לשתף במידה ואת מרגישה את הצורך, ליאת.

גולשים יקרים, אנו שמחים ליידע אתכם על פתיחתו של פורום חדש - פורום משפחות חד הוריות - תמיכה וייעוץ רגשי בניהולה של הפסיכותרפיסטית והעובדת הסוציאלית הקלינית ליאת ברעוז. גלישה פורייה צוות האתר

31/01/2011 | 20:49 | מאת: הדסה

בהצלחה