הבור שלי גדל בחופשות

ליאת יקרה, אני חושבת איך להתחיל ובמה לפתוח וראשית אני רוצה לומר לך תודה. תודה ענקית על כל הפעמים הרבות שאני מרגישה בנוח לפנות אלייך ולהסתייע, ולהתחזק מתשובתך שמלווה אותי בנועם ובהדהוד ונותנת לי כוח ונקודות מבט נוספות לבור שהולך איתי. היכולת להסתייע בך דרך הפורום, להרגיש את האמיתות הכנה שבדברייך ואת ההתגייסות שלך עבורנו היא מתנה גדולה מאוד עבורי ואני נושאת אופציה בטוחה ותומכת זו איתי כל העת. ואני בוחרת להודות לך על כל הפעמים הרבות שהשבת לפנייתי ותוהה מדוע אינני עושה זאת בעת הקריאה של תשובתך.. ומדוע עתה? הבור אותו אני נושאת עימי תופס חיות וממדים כשהמטפלת שלי יוצאת לחופשה. כשאני מרגישה נזרקת ודחויה והתחושות שלי כלפיה הופכות לזעם פנימי אימתני ולקנאה נוראית. כעת אני שונאת אותה. שונאת אותה על ההפסקה, שונאת אותה על הניסיונות לייצר מפגשים משלימים ובוחרת לנתק מגע. בניגוד לבעבר החופשה שלה מצטרפת לחופשה שלי , מה שהותיר לנו פגישה בודדת בין החזרה שלה לנסיעה שלי, פגישה אותה העדפתי לבטל. כך שמעתה חודש ימים לא אראה אותה. ולמען הכנות יהא עליי לומר כי היא ניסתה למצוא עבורנו מועד ל 2 פגישות בין לבין ואני בחרתי לדחות אותן על הסף. לא רציתי. לא רציתי כל מגע, מפחדת כי המפגש ייצר עבורי טלטלה רגשית ועל כן החלטתי להימנע. אני מטופלת כבר המון המון שנים, והביטחון וההבנה שלה אותי כי חודש ימים לא ניפגש וכי היא מקווה שזה אכן ייצר לי שקט (ההימנעות מהפגישה בין לבין) גורמת לי לחשוב מדוע היא מסתמכת על דבריי ואף מתחזקת מהם כי יהיה לי טוב והחודש ימים הזה הוא אולי למקור של גדילה וצמיחה. אני רוצה לומר לה כי התבלבלה, איך הצלחתי להפיל גם אותך בפח בנוסף לעצמי... ? ומה אני מבקשת וכמהה דרך הפנייה אלייך לפורום.. מבקשת שקט ורוגע ותקווה כי אמצא בכוחי את הכוחות ולא את הצער והכאב על האי פגישה, ושאצליח למתן את קולות השטנה , הקנאה והזעם כלפיה ואצליח להתבונן ממקום נקי על פרק הזמן שעבר מרגע שהודיעה לי כי היא נוסעת ועד שאחזור. כרגע אני מבכה את הבחירה שלי שנאמרה בצורה ברורה וחד משמעית כי לא אגיע וכי לא רוצה עימה כל מגע. גם התאריך בעוד כחודש ימים נושף בעורפי לא לבוא ולא להודיע. אני רוצה תקווה, אני רוצה כי לא תשכח אותי ואני רוצה להישאר איתנה וקשובה לעצמי ולאחרים למרות אי המפגשים ביננו..