פורום קשיים בתפקוד לימודי

הלימודים, לצד היותם מסגרת המקדמת התפתחות אישית ומקצועית, עשויים להיות מקור לקושי, לחץ רב ומצוקה עבור תלמידים רבים בשלבים שונים, באוניברסיטה וגם בתיכון. קשיי הסתגלות, מיומנויות למידה חסרות, חרדת בחינות, דחיית ביצוע מטלות לימודיות - כל אלו ועוד הינם קשיים הפוגעים בהישגים הלימודיים ובאיכות החיים, ולעיתים קרובות מלווים בחוסר ביטחון, תחושות חוסר ערך, לחץ, דיכאון וחרדה. פורום להתמודדות עם קשיים בתפקוד לימודי מיועד לסטודנטים ולתלמידי תיכון ולחבריהם, ומבקש לסייע באמצעות ייעוץ מקצועי בסיסי. פורום זה עשוי להיות התחנה הראשונה בדרך לשינוי.
140 הודעות
134 תשובות מומחה

מנהל פורום קשיים בתפקוד לימודי

17/10/2015 | 14:28 | מאת: שירה

אני סטודנטית בת 53 ונעשה לי קשה להתקדם בתואר. אני מרגישה ירידה בריאותית אצלי, קשה לי להתרכז,אני עובדת על מנת להתקיים ומטפלת באמי בת 85. מלבד הדחיינות, קשה לי לפעמים להתמקד בנושאים, יש לי גם עיפות רבה,איטיות רבה. אשמח לשמוע דעתך.

שירה שלום, אני ממליצה ראשית לגשת לרופא המשפחה שלך ולעשות בדיקות בריאותיות שגרתיות ובדיקת דם על מנת לבדוק האם ישנם חסרים המשפיעים על התפקוד הלימודי, הריכוז ובכל. בנוסף, נשמע לי שאת בעומס רגשי וצריכה לדאוג לענייני היומיום ולאמך המבוגרת, וזה יכול להפריע מאוד לריכוז ולתיפקוד הלימודי. מעבר לכך, האם את מצליחה להגיע להרצאות? לבהקשיב וליהנות מלימודיך? האם ישנן ציפיות תעסוקתיות מהשגת התואר? הסבה מקצועית מיוחלת? כל אלה חשובים להבנת כל הלחצים והציפיות שיש מהלימודים, כגורמים המשפיעים באופן מהותי על התיקון הלימודי. בברכ, גילי

28/04/2015 | 18:20 | מאת: רז

שלום, הייתי רוצה עצה מעשית לבעיה שנמשכת אצלי כבר שנים. אני בת 29 ומחטיבת הביניים לא מעזה לגשת לבחינות ולהגיש עבודות. את כיתה ו' לא למדתי (מסיבות משפחתיות לא הייתי בכלל בבית הספר) ובגלל שאת מבחני המחוננים בכיתה ד' כמעט עברתי (התוצאות שלי היו בין הגבוהות, אפילו שלא הגעתי לתוצאות של מחוננים), החליטו שאני מסוגלת להשלים את הפער ו"זרקו" אותי ישר ל- ז'. באותה שנה גם עברתי מספר טראומות נפשיות ופיזיות וקרה מקרה בכיתה בו חשבתי שאני מסוגלת לצייר ולהקשיב למורה ביחד, אבל כשהיא עצרה אותי ב אמצע הציור ושאלה על מה דיברה, חטפתי בלק ולא ידעתי לענות. התחלתי לבכות וברחתי מהכיתה. מאז לא ניגשתי למבחנים מתוך פחד לטעות או שלא אדע בכלל את התשובה ושיחשבו שאני טיפשה. גם עבודות לא העזתי להגיש, אפילו שבבית הייתי מסוגלת לענות על השאלות ובדרך כלל די בקלות. מהר מאוד לא ראיתי בכלל טעם בהימצאות בכיתה בשיעורים, אלא אם כן הם באמת עניינו אותי, והתחלתי להבריז... קיבלתי תעודה של 12 שנות לימוד אחרי שבתיכון שכנעו אותי שרק אכנס למספר שיעורים שקבעו איתי, שרק אהיה נוכחת בכיתה. מיותר לציין שבגרות אין לי וגם לא ציון בית ספרי אמיתי. לפני שלוש שנים ניסיתי לגשת למבחן קבלה להשלמת בגרויות ולמרות שכשקראתי את השאלות (שחלקן היו ברמה של כיתה ג'!), התשובות היו לי ברורות בראש, כשרציתי להוציא אותן בחוצה, בכתב או בעל פה, הכל התערבב והתבלבל לי, הגרון נחסם והיד שותקה. עד היום אני לא מסוגלת לגשת לבחינות וזה מפריע לי גם בראיונות עבודה... האם יש דרך לטפל בבעיה ואם כן, מהי? עוד פרט קטן לתוספת הבהרה: אם אני "בוחנת את עצמי", כלומר, אם יש לי תשובות מוכנות מראש ואני בודקת את התשובות שלי על פיהן (בלי לרמות)- אני עונה על הכל בלי שום בעיה, אלא אם כן באמת לא למדתי את הנושא. ועוד נ.ב- כשהמבחן אמריקאי הקושי מתון יחסית. הוא מתגבר עד קיצוניות כשהשאלה פתוחה. במקרים כאלה אני באמת מתחילה להזיע, להסמיק ולהתקשות קצת בנשימה... אז מה עושים???

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רז, חבל מאוד שרק עכשיו את פונה להתייעץ, אני מאמינה שהיית עשויה לחסוך לעצמך שנים לא קלות. נשמע לי שאת סובלת מחרדת בחינות קשה למדי שמסיבות שונות התגברה לממדים עצומים, עד לכדי חוזר יכולת להביא את יכולותיך לידי ביטוי גם בחיים הבוגרים. מציעה לגשת לטיפול, ויפה שעה אחת קודם . תוכלי לעבוד על לחץ הבחינות שלך ועל הסיבות לקשיים הנוספים

13/03/2015 | 08:28 | מאת: אמא מודאגת

שלום, יש לי תאומים בן ובת בני 9 הבן ילד מבריק ולבת קשה יותר מערכת היחסים ביניהם מאד מורכבת הוא כל הזמן דואג להזכיר לה שהוא נולד ראשון שהוא טוב יותר מה שפגע בביטחון העצמי שלה לאחרונה היא לא רוצה ללמוד לא מכינה שיעורים בכיתה כל הזמן מציירת בזמן השיעור טוענת שלא זוכרת שלא מעניין אני לא יודעת הציונים שלה בבית הספר בינוניים ולדעתי יכולה יתר אציין כי המורה אמרה שלדעתה יש פער בין הדיבור לכתיבה אם קשר בין הפן הלימודי למערכת היחסים עם האח כיצד ניתן לבדוק ממה נובעת התנהגות זו האם זה הפקעות קשב וריכוז או שמע משהו רגשי אודה לעזרה והכוונה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב- מתנצלת על האיחור בתגובה . מהתיאור שלך נשמע שהקושי העיקרי הוא רגשי אל מול האח, שבגללו נכנסה בתך לחרדה ואולי גם מראה סימני דיכאון. כשאי לגשת בהקדם לייעוץ פסיכולוגי רגשי עבורה שגם יתן לך הדרכה. אפשר דרך קופח או באופן פרטי- מוזמנת להתייעץ gilly.katz@gmail.com

20/07/2014 | 13:11 | מאת: נעמי

שלום גילי מזה הרבה זמן אני מתמודדת עם בעיה- אני צריכה לכתוב עבודת גמר (זה הכרחי על מנת שאסיים את התואר ואוכל לעבוד במקצוע שלי ) אך בורחת ממנה ולא מצליחה לשבת ולכתוב אותה. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אבל זה לא עוזר לקדם את עניין העבודה ואני ממש מפחדת שאפגע בעתידי המקצועי בגלל הדחיינות הזאת מה אפשר לעשות? תודה רבה נעמי

לקריאה נוספת והעמקה

הי, נשמע לי שכדאי לך להתחיל טיפול קוגניטיבי התנהגותי שיתמקד בדחיינות סביב העבודה. תוכלי לעשות זאת בתוך או במקביל לטיפול שאת נמצאת בו, בהתייעצות עם המטפל/ת שלך. בהצלחה, מוזמנת לעדכן ולשאול עוד!

04/03/2015 | 21:56 | מאת: אחת עם ניסיון

פשןט תתמקדי בזה לא משנה הציון. העיקר שיהיה עובר. תכריחי את עצמך. תחמיאי לעצמך על כל חלק שעשית. ותתכנני את החלק הבא ליום הבא. את תראי שברגע שאת מתחילה.זה יזרום. הכי קשה זה ל תחיל.

11/02/2014 | 00:08 | מאת: מישהי

אני סטודנטית ומרגישה קושי רב הן מבחינת הלימודים, כלומר עומס ולחץ וחומר קשה, והן מהרבה בחינות אחרות. מרגישה שאין בכוחי להמשיך את הלימודים, וברצוני להפסיקם בינתיים. בדר"כ כשקשה לי אני ממשיכה בכל זאת, אולם כעת הגעתי למצב שפשוט איני מסוגלת. האם לדעתך עליי להמשיך ולא לוותר או שתקופה של הפסקה לא תהיה דבר נוראי כל כך?

סטודנטית יקרה, לא ברור לי בדיוק ממכתבך מה עוד קורה בחייך, מוזמנת לשתף עוד עם מה את מתמודדת ומה מרגישה. נשמע שאת לרוב מתמודדת עם אתגרים וכרגע מרגישה שאי אפשר עוד. בדרך כלל עומס רגשי כזה אינו מאפשר למידה יעילה - כדאי להוריד עומס. מה ההשלכות של עזיבת הלימודים? האם יש בפנייך אפשרות של פרישת התואר לעוד שנה שנתיים? האם את יכולה לקבל עזרה כלכלית / לימודית / אחרת? אני גם מאמינה שמספר פגישות עם פסיכולוג (בין אם יתפתחו/ לא יתפתחו לטיפול ) יוכלו לעזור לך להגיע להחלטה טובה מחזקת ולא הרסנית עבורך. בהצלחה!

14/01/2014 | 22:54 | מאת: דניאל (שם בדוי)

שלום, קוראים לי דניאל (שם בדוי), אני בן 17 (ושבעה חודשים). בשנתיים האחרונות התחלתי לחוש בתחושה לא נעימה שנמשכת 24 שעות כל יום כל השבוע. - יש לי תחושה תמידית של ריחוף (כמו שחולמים בהקיץ אז אני ככה כל הזמן, פשוט כל הזמן) - אני מרגיש תחושה של ריקנות כאילו חסר לי משהו, אני לא יודע אם זה קשור לנושא - אני מרגיש לא מחובר לעצמי, כי אני לא אני ב100% . - אני מרגיש מחסום כזה, שלא נותן לי לחשוב בבירור, לא צלול ואני זוכר שפעם זה לא היה מרגיש לי ככה. פעם יכולתי לחשוב לעומק, להבין את הדברים, והיום אם אני מדבר עם מישהו אני סוג של לא אבין על מה אנחנו מדברים ואני כל הזמן אשאל אותו שאלות כדי לדעת אם הבנתי על מה הוא מדבר כדי להיות בטוח שאני עוקב אחרי השיחה, וזה פשוט מעצבן אותי. - אני לא מצליח לחשוב, בדיוק כמו שזה נשמע, אני פשוט לא מצליח לחשוב!! זה מתבטא בכך שאני לא מצליח לחשוב כמו שצריך על תרגיל אני פשוט לא מצליח להבין אותו וככה אני מגיע למצב שאני לא יודע לפתור אותו, אני יכול לקרוא עשרות את התרגיל ואת מה שמבקשים מימני ואני פשוט לא מצליח להפעיל את המוח, אני לא מצליח לחשוב על דרך הפתרון. וזה גם מתבטא בכך שאני לא מצליח לחשוב מה לומר כשאני מדבר עם חשבים, יכולת ההתבטאות שלי ממש אבל ממש נחלשה וככל שהזמן עובר זה רק מחמיר, האוצר מילים שלי ירד עד מאוד, ואני הגעתי למצב שיש לי מה להגיד אבל אני לא יודע איך לבטא את זה ולהפוך את זה למילים, ואני רוצה להדגיש שאין לי בעיה עם ביטחון, ההפך-פעם היה לי ביטחון ובגלל שהבעיה הזו פתאום צצה והלכה והתגברה אז בגלל זה הביטחון שלי יורד. - כמו כן, אני בשנה האחרונה שמתי לב שאני לא זוכר המון דברים עד למצב שמישהי יכולה להגיד לי את שמה, ואחרי פחות מחמש דקות אני אשאל את עצמי "מה היה השם שלה..?" אני איבדתי אוצר מילים גדול מאוד עד למצב שלפני כמה ימים כששאלתי את אחותי איפה מייבש השיער, אמרתי לך:"איפה ה.. איך קוראים לזה נו זה שעושה רוח בשיער". הזיכרון שלי ממש גרוע ככל שהזמן עובר, אני שוכח מספרים של אנשים שלפני כמה חודשים זכרתי בבירור! אני יכול לדבר עם חבר חצי שעה שלמה וכשאנחנו מסיימים את השיחה אני שואל את עצמי "אוקיי על מה דיברנו בכללי?" ואני לא מקבל תשובה לעצמי, כלומר שאני לא זוכר את כל הפרטים של השיחה זה פשוט מתסכל אותי אני לא יודע מה לעשות ואני ממש מפחד שזה יימשך ככה כל החיים שלי אני רוצה לחזור לזכור שמות ולא להגיע למצב שכשמישהי אומרת לי את שמה אני פשוט חוזר וחוזר וחוזר שוב ושוב ושוב על שמה ובכל זאת - שוכח אותו. אני ממש מאבד ביטחון, אני מרגיש סוג של "טיפש" ואני מפחד שזה יהיה לי כל החיים מפני שעם זה המצב, אני לא אצליח להוציא תעודת בגרות שלמה השנה (אני בכיתה יב') ואני לא אצליח להתקדם וללמוד דברים בחיים .

דניאל יקר, קשה להבין מה בדיוק קורה לך- יכול להיות שעברת משבר שעבורך היה משמעותי ולא טופל, יתכן שנכנסת לתקופה של עצב והתכנסות, או שפיתחת חרדה במקומות מסוימים שפעם היית מתנהל בתוכם בקלות יחסית. כמו כן, יתכן שכל אלו יחד קורים לך. אחד המקומות הפגיעים ביותר לחרדה ודכדוך הוא הזיכרון, כמו גם הקשב והריכוז, ויתכן ששם אתה בעיקר מרגיש את הקושי לך - הזיכרון שנפגע , הקושי להתרכז, להביא לידי ביטוי את יכולותיך הלימודיות ועוד. אני ממליצה לקבוע פגישה עם פסיכולוג/ית כדי להבין בצורה רחבה יותר את מה שעובר עליך, ויפה שעה אחת קודם: נראה לי שחיכית מספיק (שנתיים זה די הרבה זמן להרגיש ככה וחבל לסבול), והתקופה שבה אתה נמצא טרם בגרויות היא חשובה וכדאי להגיע אליה מחוזק. אפשר להגיע לטיפול דרך קופת חולים כמו גם דרך סניף של עמך באיזור מגוריך (איפה אתה גר?), שני המקורות הללו מספקים טיפול מסובסד, אם כי יתכן שתיאלץ לחכות עד שיתפנה מקום. אפשרות אחרת היא ללכת לטיפול באופן פרטי שם לא תצטרך לחכות, אך הוא יקר יותר. מוזמן להתייעץ, בהצלחה!

03/02/2015 | 11:32 | מאת: בן

אני באותה בעייה בדיוק הרבה יותר שנים ממך. מצאת איזה פתרון אולי?

02/01/2016 | 22:28 | מאת: ל.

רציתי לגיד לכם שאני גם התחלתי לסבול מזה עקב טראומה שעברתי ואני יודעת שאפשר לטפל בזה או בשלושת המימדים או במח אחד, זה מאוד מאוד עוזר

וואו אני מרגיש דיוק אותו דבר כבר המון זמן בול כמו שתיארת בעיות הזיכרון תחושת הריחוף ההרגשה הזאת כשאילו חסר לי משהו במח ואני לא מצליח לחשוב ולהפעיל אותו כמו שצריך הדבר פגע לי בדימוי העצמי כמו שאמרת ואני לא מוצא פיתרון לבעיה הזאת או הגדרה לזה ברשת

09/01/2014 | 23:11 | מאת: יעל

שלום, קוראים לי יעל ואני סטונדטית באוניברסיטת תל-אביב. אני רוצה לשתף אתכם בבעיה שמלווה אותי לכל אורך הלימודים שלי באוניברסיטה, ובעצם מאז שאני זוכרת את עצמי כתלמידה. הבעיה היא חרדת בחינות. אני לא מצליחה לתפקד כמו שהייתי רוצה במהלך ביצוע הבחינה. כשאני מבצעת את הבחינה אז אני מרגישה ממש כל מיני דברים פיזיולוגיים בגוף: חום פנימי כזה, גלי חום כאלה שעוברים לי בכל הגוף...צמרמורות כאלה.... זה יכול אפילו להגיע למצב כזה שלפעמים קשה לי לנשום. אני רועדת בידיים....הנשימה שלי מהירה..יש לי בחילות....וכל זה לא עובר לי לאורך כל הבחינה....אני מרגישה בלקאאוט טוטאלי, כאילו כל מה שלמדתי וידעתי כל כך טוב נעלם לי מהראש...כמובן שזה מקשה עליי לבצע טוב במבחנים...ואני בטוחה שאם הייתי יכולה לשלוט ולהתמודד עם החרדה הזו- הייתי מצליחה להגיע להישגים הרבה הרבה יותר גבוהים... קשה לי מאוד עם זה בגלל שאני מגיעה מוכנה למבחנים, וממש יודעת את החומר מעולה... אני מרגישה שאני חייבת עזרה דחופה ומהר...אני לקראת תקופת מבחנים, ולכן אודה מאוד לכל עזרה/התייחסות/המלצה/הצעה בנושא תודה מראש החרדתית

לקריאה נוספת והעמקה

יעל שלום, ממה שאת מתארת אכן מדובר בחרדת בחינות - הסימנים הפיזיולוגיים, הבלק אאוט, ובעיקר חוסר היכולת להביא לידי ביטוי את היכולות שלך בלימודים. נשמע שאת סובלת, וחבל לחכות- מציעה להתחיל טיפול ממוקד, וכדאי לעשות זאת מיד עכשיו עם תחילת תקופת המבחנים. מציעה לפנות ראשית לשירותי הייעוץ לסטודנט שבדיקנאט הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב , שם מטפלים בסטודנטים במחיר מסובסד, פרטנית ואולי גם קבוצתית בנושא של חרדת בחינות. אם לא מסתדר שם, אפשר לפנות דרך קופת החולים או באופן פרטי. מוזמנת להתייעץ, בהצלחה בטיפול ובבחינות.

03/11/2013 | 03:00 | מאת: .

שלום רב, אחותי בת 8 בכיתה ג ועדיין לא יודעת לקרוא כמעט אף אות או לספור כמו שצריך מ1 עד 10 להבדיל מאחים שלה שהם באותו כיתה (היא תאומה לבן אחד ויש עוד אחות קטנה מהם ) אני ניסיתי כל דרך אפשרית ללמד אותה ולא מצליחה. נשארת שעות רבות ללא הפסקה למשל בפעם האחרונה ניסיתי ללמד אותה ניקוד היא יודעת רק את הקמץ אך שאני מסבירה לה ושואלת אותה נגיד אך קוראים את האות עפ הניקוד הזה היא עונה נכון אחרי זה שניה בדיוק אני הופכת דף וכותבת לה את משהסברתי לפני שניה ושואלת עוד פעם כדי לבדוק אפ היא זוכרת ואין ! כאילו נמחק לה המוח זה לא נורמלי אך היא עונה נכון ואחרי שניה היא שוכחת את הכל! אני לא יודעת למה כי לקחנו אותה לנירולוג ואמר שהכל בסדר אך שנולדה אני זוכרת שרופאת המשפחה חשדה שיש לה תסמונת דאון ועשינו לה בדיקה מהירה ןדחופה כדי לדעת ואמרו שלא אין לה כלום אבל אני חושדת היום שכן יש לה קראתי קצת על זה באינטרנט ויש לה תסמינים די דומים כמו חוסר תקשור מבחינה חברתית מעדיפה לשחק לבד רכושנית לא אוהבת לשתף אף אחד והיא מסדרת תמיד דפים על שולחן ומשחקת לבד או עם אחותה היא ילדה מאוד שקטה וטובת לב דואגת לכולם מנומסת ועושה את כל משבקשים ממנה מבחינה חיצונית לא רואים עליה כלום אבל החיוך שלה קצת מוזר כזה ולפעמים היא עושה שטויות ותנועות לא קשורות . זה די מדאיג אותי אני פוחדת שכן יש לה משהוא ואנחנו לא מטפלים בזה .אשמח מאוד אם אקבל עצה כדי לדעת אם יכול להיות שאם עשינו בדיקה ואמרו לנו שהכל בסדר אז יכול שהם טעו או שעדיין לא רואים בגיל שהיא הייתה ? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, ראשית, כל הכבוד על האכפתיות, ההשקעה והרגישות כלפי אחותך. אני ממליצה לפנות בהקדם לאבחון אצל רופא ילדים שיפנה אתכם הלאה. נשמע שהיו חשדות לבעיות חמורות בעבר, וגם אם נשללו אז -נדרש איבחון מקיף (רפואי, רגשי, קוגניטיבי, דידקטי) כדי להבין את הקושי ולהתאים טיפול/ סיוע. יתכן שמדובר בקושי שלא אובחן מוקדם מספיק והחמיר, וכדאי להתחיל תהליך של איבחון כמה שיותר מהר, כדי למנוע מאחותך סבל חברתי / לימודי / רגשי בעתיד. בהצלחה.

11/11/2013 | 01:33 | מאת: .

13/10/2013 | 23:40 | מאת: עומרי

אני בן 18. ובשנה-שנה וחצי אחרונות התפתחה אצלי בעיה דיי מוזרה. בעיה מציקה, מקשה מאוד, ולעתים קרובות הורסת לי את החלומות. הבעיה היא כזאת - נניח שיש לי רצון כלשהו , למשל להצליח במבחן. אני בתוכי יודע שאני אמור להשקיע במבחן ויודע גם איך להתכונן אליו. הקטע הוא שאני מצליח לעשות את זה רק אם המטרה והדרך נשמרים בסוד, אסור שאף אחד אחר ידע על זה. במקרה שמישהו יודע על הרצון שלי... ישר , אין לי מושג איך , נפילת מוטיבציה מטורפת. מהרגע שמישהו יודע על זה , אני לא אצליח להשיג את המטרה . אני פתאום לא יצליח לעשות את הדרך. גם אם אני אשב 24/7 מול המחברת בשביל ללמוד אני לא אצליח להבין מה כתוב, אני אמצא תירוצים לא ללמוד ופשוט המוח שלי יפסיק לתפקד בכל הקשור לרצון הזה (הצלחה במבחן). זה בעצם המקרה הקל בבעיה . המקרה שקרה לי ממש בתחילת הדרך. לאט לאט זה מתעצם והבעיה מתרחבת. עכשיו רק מספיק לי שאני מדמיין שמישהו חושב על הרצון שלי , ואני כבר מפסיק לרצות אותו. שוב , המוח שלי באמת מנתק כל קשר עם הרצון הזה. זה יכול לבוא לידי ביטוי כמו שתיארתי וגם בצורה אחרת . למשל כשמישהו אומר לי מה לעשות. אפילו אם זה במאה אחוז בשביל לעזור. אם מישהו יגיד לי ללמוד למבחן .. אין סיכוי בעולם שאני אלמד/אצליח ללמוד למבחן. וזה קרה לי בנושא יותר קשה . קיבלתי פרופיל נמוך בצבא .. ורציתי להעלות אותו .. בשביל זה הייתי צריך להתאמן , לחזור לכושר ולהתפתח גופנית . התאמנתי בשקט, בסוד במשך חודשיים .. הייתי מרחק נגיעה מהעלאת פרופיל .. עד שאבא שלי הציע לי לצאת לרוץ ולהתאמן כי זה עשוי לעזור לי בחיי היום יום. מאותו הרגע הפסקתי להתאמן. לא יודע למה .. פשוט לא רציתי להתאמן יותר . ירד החשק לגמרי. המטרה פתאום נראתה לי מאוד גרועה ולא חשובה בעיניי. (בסופו של דבר לא הצלחתי להעלות פרופיל) והיום , המצב קיצוני הרבה יותר . היום כל המשפחה שלי מכירה את הבעיה. אני ביקשתי מהם לא להציע לי יותר כלום ולא לחשוב אפילו על דברים שאני רוצה . אני מצידי הבטחתי שאני לא אפנה אליהם יותר להתייעץ בבחירות שלי ובשום דבר אחר . הם כל הזמן מחדש כועסים עליי שאני לא מספר כלום .. הם כבר לא יודיים מי אני. ( אני חייב להגיד שבאמת , כשאני לא מספר על הרצונות שלי הם באמת יוצאים לפועל). במשך חצי שנה אחורנית מהיום , אני מחרים כל דיבור או מחשבה או רמיזות על לימודים. ההורים לא יודעים מה המצב הלימודי שלי .. אין להם מושג מה הציוני בגרות שלי . הם מאוד מאוכזבים מהעניין הזה וכל הזמן מזלזלים ואומרים לי ש"הבעיה" הזאת מטומטמת ושאני ממציא הכל. ואני באמת מרגיש חרא עם זה כי ההורים באים להציע משהו שיכול לעזור .. באמת מכל הלב .. ואני פשוט מתפרץ " לאא , אל תוציא מילה !! אסור לי לשמוע על זה!." ואז הם ישר מתעצבנים ומתאכזבים. לפני שבועיים הייתה לנו אסיפת הורים . ביקשתי למורה לא לקיים אותה עם הוריי בגלל הבעיה וניסיתי לספר לךלה על זה אפילו. אבל היא לא הסכימה לבטל . ומאז האסיפה ומאז שההורים יודעים את הציונים אני מדרדר לימודית ברמה מטורפת . (אני לוקח סיכון שאני הולך לספר את זה עכשיו) - לפני האסיפה באתי לכל יום לימודים .. הקשבתי להכל. למדתי בבית וכל זה בסוד. קיבלתי בשתי מבחנים 100 ו 98 . אחרי האסיפה ועד היום . כבר החסרתי שתי יומיים וקיבלתי בשתי בחנים 0 , 30 . כי לא הצלחתי ללמוד אליהם. (וזה כי ההורים יודעים מה אני אמור לעשות). בטח הבנת שהבעיה הזאת תחסום אותי בכל דבר בחיים. במיוחד שכל יום זה נהיה עצום וגדול יותר . מה יקרה לי בצבא שהמפקד יתן לי לקודות? או שהמעסיק בעבודה ירצה לקדם אותי ויתלה בי תקוות. מה יהיה עם בן/בת זוג? איך נוכל לחיות ביחד בלי שהוא/היא ידע/תדע מה המטרות שלי בחיים? . אני רק חייב להגיד שזה לא קורה לי כי מצפים ממני וזה לא מלחץ של אחרים. חייב עזרה בבקשה . אני הולך ליפול בחיים בגלל זה :/ סליחה על אורך ההודעה .

עומרי יקר, ברור מדבריך שאתה סובל מאוד. נשמע שהמצב התדרדר במהירות וכרגע חורג מתגובה ללחץ או לציפיות מהסביבה, ואני מסכימה איתך שזה עלול לפגוע בך בתחומי חיים אחרים שעוד עומדים לפניך. אני מציעה לפנות לטיפול בהקדם כדי לקבל אבחנה מדויקת והצעה להמשך טיפול. מוזמן להתייעץ היכן ולמי לפנות- אפשר דרך קופת החולים או באופן פרטי. בהצלחה!

18/09/2013 | 04:25 | מאת: אמא מודאגת

בתי בת ה-11 סובלת מדיכאון. לפני שנה אובחנה עם בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה והטיפול שהומלץ היה רטלין. אולם היא מסרבת לשתף פעולה ולא מוכנה לקחת שום כדור. מאז יש רגרסיה בכל התחומים הן לימודיים והן חברתיים. והיא אף שיתפה אותי שהיא בכלל לא רוצה לחיות שהיא מרגישה כל-כך בודדה ואין שום דבר חיובי שהיא יכולה למצוא בחיים שלה. היא כרגע בטיפול רגשי (7 מפגשים עד עכשיו) כרגע אין שיפור. אין לה אף חברה בביה"ס ובבית וגם בלימודים מאד קשה לה. אני מאד מוטרדת ורוצה לעזור לה. התלבטנו אם להעביר אותה ביה"ס דמוקרטי ששם תופחת רמת הלחץ מהלימודים. אשמח לתגובתך, תודה

אמא יקרה שלום, ברורה לי הדאגה העצומה שלך- קשה מאוד לראות את הילד שלנו במצוקה, בטח כאשר אנחנו מרגישים חסרי אונים. טיפול בדיכאון הוא טיפול פסיכולוגי (רגשי) אצל איש מקצוע, שיכול להפנות להתייעצות פסיכיאטרית במידת הצורך. גיל 11, תחילת גיל ההתבגרות, מאופיין בתנודות רגשיות ובעוצמות רבות, ויש לטפל בדיכאון בגיל הזה מיידית ולהתייחס אליו ברצינות רבה, כפי שאתם עושים. אני מקווה ומאמינה שאתם מטופלים אצל איש/ אשת מקצוע שאתם סומכים עליה, ושאתם ההורים מגיעים אליה גם לפגישות באופן קבוע מדי פעם. 7 פגישות הן לרוב התחלת טיפול, וכדאי לקחת נשימה עמוקה, ולהיות עם אצבע על הדופק. מאידך, חשוב שתרגישו נוח להתייעץ עם מי שמטפל בבתך, ולקבל הדרכות הורים בקביעות. בהצלחה!

19/09/2013 | 11:09 | מאת: אמא מודאגת

שלום גילי, תודה על תגובתך המהירה. כמובן שפניתי למטפלת של בתי וסיפרתי לה על השיחה שהיתה ביני לבין הילדה שלי. היא אמרה לי להיות עם אצבע על הדופק וגם קבענו פגישה נוספת השבוע בהסכמת הילדה. לגבי ביה"ס אני יותר ויותר שלמה עם העברתה לביה"ס דמוקרטי למרות שאמרו לי שהוא לא יהווה פיתרון אם יש לה לקות למידה. אבל אני חושבת שברגע שיופחת הלחץ הלימודי עליה, היא תיהיה פנוייה יותר לחיזוק צדדים אחרים שלה ולהפחתת ההתנגדויות.שיהיה רק טוב וחג שמח

15/09/2013 | 21:11 | מאת: אתי

רציתי להוסיף שניסינו בכל דרך אפשרית אם זה בחיזוקים חיוביים, הפתעות ואפילו בעונשים.

ראי תגובתי מטה, בהצלחה

15/09/2013 | 19:01 | מאת: אתי

שלום בני,אלון, יליד ספטמבר עלה השנה לכיתה א'. מאז הגן אין לו התלהבות לעלות לכיתה א' בטענה שזה משעמם ולא כיף. לאלון שלושה אחים נוספים. אחות בכורה בכיתה ח', אח בכיתה ג' באותו בית הספר, ואחות בת שנה וחצי. בשבוע הראשון ללימודים אלון נכנס לכיתה אך לאחר מכן הוא מסרב בתוקף לעזוב אותי, צועק בוכה ואף מסרב לרדת מהאוטו. לאחר שכנועים, כעס ותיסכול הילד יורד והולך למזכירות בית הספר אך אינו נכנס לשיעורים בכיתה.במשך כל היום הוא נשאר במתחם המזכירות למרות ניסיונות השכנוע של כל נשות החינוך מסביב. מה עושים????

אתי שלום, חסר לי רקע על אלון- איך התמודד עד כה במעברים, איך הסתדר בגן והאם יתכן שמתמודד עם קושי רגשי כלשהו בשנה האחרונה? כמו כן, האם יתכן כי אינו בשל רגשית / לימודית להתחיל כיתה א ? האם התלבטתם אם להשאירו שנה נוספת בגן? מה הציעה הגננת? מה מציעה המורה ויועצת בית הספר? במידה וכולכם תמימי דעים שהוא בשל לכיתה א ואין כל קושי רגשי נראה לעין, יתכן וזו תקופה והיא תעבור, ואפשר קצת להניח לו, ולראות מה קורה ברגע שתתחיל שגרה אחרי החגים. במידה והמצב לא משתפר, מציעה לפנות לאיש מקצוע - פסיכולוג ילדים - שיפגש איתו. לרוב דרך משחק / ציור ושיחות טיפוליות אותם עושה הפסיכולוג/ית - אפשר להבין מה הקושי ולטפל בו. בהצלחה.

12/09/2013 | 10:33 | מאת: דנה

גילי שלום, אני לומדת שנה א' בתוכנית שהתחילה בסמסטר אביב והמשיכה לסמסטר קיץ. התוכנית אמנם לחוצה יותר כי הסמסטר קיץ נמשך רק חודש וחצי אך לא הרגשתי שהיה לזה השפעה על הלחץ שלי. אני בת 23 ובמהלך השנתיים האחרונות עברתי תהליך אישי פנימי של הורדת לחץ וחרדה כי הייתי ילדה מאוד רגישה והרבה דברים היו שוברים אותי. ההירגעות הזו השפיעה על הבחינה הפסיכומטרית שלי וכן על חלק מהמבחנים בסמסטר האחרון שכדי לא להיות לחוצה הגעתי קצת שאננה. הסמסטר נגמר בממוצע 84 דבר שלא סיפק אותי כי בשנות התיכון הייתי רגילה 90+ וכן כי להמשך הדרך לתואר שני נדרש 85-90 לפחות. במהלך הלימוד למבחנים גם, אותה תחושת שאננות כדי לא להכנס לפאניקה וללחץ אני כאילו מדחיקה את הפחד בדיבור פנימי ועל כן לומדת בצורה רגועה. ההדחקה של הלחץ לא מצליחה בבוקר המבחן שהבטן שלי מתהפכת ואני רצה לשירותים. גם בתיכון וגם כעת אני מסיימת אחרונה את המבחנים ובדרך כלל כשלא הספיק לי הזמן. בתיכון זה היה בסדר כי לרוב נתנו לי את העוד 10 דקות לסיים, כעת באקדמיה, כמו שאת בטח יודעת לא כך הדבר. אני לא יודעת לשים את האצבע אם אני לומדת פחות טוב, אם אני פשוט פחות טובה וצריכה להשלים עם זה או שאני באמת צריכה ללכת לבדוק חרדת בחינות/ בעיות של תוספת זמן. אשמח לשמוע את דעתך כי אני נורא מתוסכלת וכבר לא בטוחה אם האקדמיה זה המקום בשבילי למרות שאני באמת אוהבת ללמוד. תודה רבה מראש

הי דנה, בכדי לענות על השאלות שהעלית, חסר לי קצת מידע, למשל האם את נהנית ממה שאת לומדת? איך את לומדת?(לבד / עם אנשים/ תמה לוח הזים שלך ללמידה ועוד), האם התהליך שעברת בשנתיים האחרונות כלל עזרה חיצונית או תהליך עם עצמך, האם אובחנה בעבר כסובלת מקשיי למידה? יחד עם זאת, הביצוע הלימודי שלנו במבחנים, כמו ביצוע בתחומים אחרים, תלוי בין השאר ברמת החרדה שלנו, ומתנהג באופן שניתן לצייר אותו על גרף בדומה לפעמון גאוס- כלומר, הביצוע שלנו נפגע בעת חרדה גבוהה, וכדאי ללמוד להפחית את החרדה שלנו, אולם חרדה או לחץ אינם רק אויבים, ואנחנו צריכים רמה בריאה של לחץ כדי לתפקד באופן מיטבי! כלומר, גם ברמות נמוכות לש לחץ / חרדה, הביצוע שלנו נפגע, פשוט משום שאנחנו כפי הנראה אדישים מדי ( בקטנה, יהיה בסדר, נרפרף על החומר יומיים קודם ונסתדר). הרמה הטובה ביוצר היא לחץ במידה טובה, כזה שמניע אותנו להצליח ולהתאמץ ולהיות מעט דרוכים ומוכווני מטרה. יתכן שמה שקרה לך זה שאימנת את עצמך להיות רגועה עד לכדי שאננות שפגעה בביצוע שלך? כדאי לבדוק את זה ולהתייעץ . מוזמנת להמשיך ולבדוק ולהתייעץ, בהצלחה.

אני סטודנטית לפיסיקה בת"א. בת 23. מתגוררת לבד (במקור מאילת), ועובדת בהיקף שעות של 120 שעות בחודש. הייתי מצטיינת בתיכון ובצבא. (אפילו התחלתי קורס טיס והודחתי באחד השלבים). בשנה הראשונה התחלתי כמעט ללא קשיי הסתגלות. ישר מצאתי חברים חדשים (גם מהלימודים וגם מהעיר}, סמסטר ראשון שנה א היה בממוצע 78, שזה נראה לי בסדר גמור, והתחלתי על מלגת הצטיינות בגלל צינויי מביה"ס. בסמסטר ב' של שנה א אני מרגישה שחיי ממש השתנו. אימי המבוגרת עברה משבר נפשי ופיסי. כעת היא בסדר. אולם אני עדיין לא. פיתחתי דחיינות, דיכאון, לחץ, חרדה לברתית וחרדת בחינות. ממש התהפכתי לחלוטין. איבדתי את מלגת ההצטיינות, תפקודי בעבודה ירד... אני לחלוטין לא תולה את הכל במה שהיה עם אמי, אבל ההרגשה שלי היא שזה יצר איזה שהוא בסיס לחוץ שעליו כבר אי-אפשר לבנות את כל הכוחות שהיו לי לפני כן. רציתי לשאול כמה מהמצב הנפשי שלי הוא באופן טבעי תלוי בטראומה שעברתי ואני יכולה לאשר אותו, וכמה ממנו היה מגיע בכל מקרה אחרי כמה חודשים באוניברסיטה? מצד אחד אני לא רוצה להשתמש בסיפור של אימי כתירוץ, והרבה חודשים אחרי המקרה "אכלתי" את עצמי עם הלחצים שנוצרו לי. מצד שני- אין זה טבעי להגיב כך אחרי מקרה מאוד קשה שכזה? לפתח פחדים וחרדות? איך להתגבר עךיהם? זו פעם ראונה בחיי שאני ניצבת מול אתגר ולא מצליחה לצלוח אותו כמו שצריך.

לקריאה נוספת והעמקה

איילת יקרה, לחצים רגשיים לרוב משפיעים על התפקוד שלנו, בכל מיני רמות - חברתית, לימודית, בעבודה ועוד. משבר רגשי ופיזי שעוברת אמא יכול להיות טראומטי גם עבור הסביבה של אמא, בטח ובטח עבורך: קשר של אם וביתה הוא לרוב מורכב ועמוק מאוד. תני לעצמך קרדיט לחוות את מה שאת חווה ומקום לעבד את מה שעברת (ואולי עוד עוברת), מקום לבחון את הלחצים שהמשבר יצר גם עליך, בין אם העצים לחצים שהיו כבר קודם ובין אם יצר מציאות חדשה לא פשוטה שיש להתמודד עמה. נשמע לי שלאורך חייך היית מצליחה והישגית באופן בולט, ואני מאמינה שיש לך כוחות להתמודד גם עם המשבר הנוכחי. לימודי םיזיקה הם קשים ותובעניים ואני מאמינה שגם אם סמסטר אחד יהיה מוצלח פחות את תוכלי לחזור להביא את יכולותיך לידי ביטוי בהמשך. יתכן שעזרה מקצועית יכולה לעזור בתקופה הקשה הזאת, יאפשר לך לתת מקום למשבר שעברת יחד עם אמא ולא לחזק אף יותר את החששות והחרדות החדשים שצצו. מוזמנת להמשיך להתייעץ. בהצלחה.

28/06/2013 | 17:27 | מאת: רינת

יש לי מבחן על המון חומר בעוד כשבוע. יש רגעים של ריכוז שאני כן קולטת דברים מורכבים, ויש זמנים שאני רק קוראת והרבה מתבלבל לי בעניים... אבל אני איטית. וגם כשאני מרוכזת אניי מתקדמת לאט. אני מייואשת. הצילו!

הי רינת, בלמידה למבחנים גדולים הדורשים קריאה ועיבוד של חומר רב קשה להתרכז לאורך זמן באמצעות קריאה פאסיבית בלבד וכדאי לשלב צורות למידה מגוונות ואקטיביות: כתיבה וסיכום החומר, למידה בה את שואלת את עצמך שאלות, מתרגלת תרגילים או שאלות ממבחנים או לומדת עם חברים וכד'. כדאי גם להיעזר בתרשימים או שרטוטים צבעוניים שתכיני לעצמך ויעזרו לך לזכור את החומר. בנוסף מומלץ ללמוד ב"מנות קטנות" ומפוזרות לאורך זמן ולא בבת אחת, משום שהמוח שלנו צריך זמן מנוחה ועיבוד של החומר, ממש כמו ספוג: אין טעם לשפוך עליו כמות גדולה של מים בבת אחת, כי הרוב ישפך. על מנת שיספוג כמות מים גדולה יש להספיג כל פעם קצת, לחכות ש"יספג", להוסיף עוד קצת וכך הלאה. אני ממליצה לעשות לך "לוח זמנים" לימי הלימוד שנותרו, שישלב זמן קריאה אקטיבית של החומר בשעות בהן את מרוכזת ביותר (נניח שעות הבוקר), הפסקה של שעה-שעתיים לפחות למנוחה או פעילות אחרת, ואז זמן למידה נוסף של כמה שעות וסיום הלימוד בשעה סבירה בערב (8,9). רצוי גם למצוא מרחב למידה שאין בו הסחות דעת (ספריה למשל). מוזמנת להמשיך לשאול, ובהצלחה!

05/06/2013 | 17:52 | מאת: ורד

שלום , אני חיילת משוחררת שנמצאת כרגע בעיצומו של קורס פסיכומטרי. הבעיה העיקרית שלי היא תחושת ההתפזרות מבחינת הלימודים ואני תולה זאת בשניי גורמים : התמיכה (או חוסר התמיכה) מהמשפחה והלחץ שמתלווה ללימודים מסוג אינטנסיבי ומרוכז זה. חוסר התמיכה מהמשפחה הורגש כבר מהרגע הראשון, שאבא שלי זרק משפטים ש"הבית לא מתכוון להתאים את עצמו רק כי ורד לומדת לפסיכומטרי" . שכשלעצמו המשפט יכול אולי להשמע הגיוני ,אבל למה לחזור על זה או להגיד את זה ללא הקשר? למה היה חשוב לו להבהיר לי בעוקצניות שהוא לא מתכוון לבוא לקראתי עוד לפניי שחשבתי לבקש? כמובן שלא נתתי לדבר שולי שכזה להוריד לי את הרוח מהמפרשים והתחלתי את הקורס במלוא המרץ וההשקעה. השתדלתי לבוא בכמה שפחות בקשות (במיוחד מאבא שלי) וגם הבקשות שכבר נעינו בחיוב באו עם נזיפות קלות . לאחר מכן ניסיתי כמה שיותר לשמור בבטן ולהשתדל שלא להגיע למחלוקות , אבל הרגשתי שיש לאבא שלי מן כדור בבטן עליי ( הוא באמת התפרץ עליי יום אחד ללא שום תגובה מצידי בצורה שאמנם לא כללה מכות אבל הייתה אגרסיבית - צעקות וזריקת כלי מטבח וטריקת הדלת של הארון שמעל הראש שלי בעוצמה שהזכוכית התנפצה ונפלה על הפנים שלי. זה היה בבוקר ממש לפניי שהתכוונתי לצאת לשיעור פסיכומטרי) . אני רגילה לחוסר הסבלנות של אבא שלי כלפיי אך לאחרונה זה החריף (למזלי הוא עובד בחול רוב הזמן) . הרגשתי צורך בקרבה של אמא שלי והייתי מדברת איתה הרבה על סתם נושאים, אבל לא קיבלתי ממנה את החום שאני מכירה. היא שמה לב להשקעה שלי (אי אפשר שלא) ואני יודעת שזה חשוב לה אבל גם אצלה התחלתי להרגיש מין קוצר רוח כלפיי . אני מאמינה שהאושר שלי תלוי ברובו בי והשתדלתי לראות את המטרה מול העיניים ולא להתעסק במפשחה כי זה נושא טעון אצלי ואין לי זמן כרגע להתמודד נכון עם רגישויות שלי .אבל אני מרגישה איך אמא שלי " נחלצת" לעזרת אחי הגדול ונוזפת בי במחלוקות בינינו שאיכשהו קשורות גם אליהם ( למשל האוטו ) אבל מהצד השני כשאני מסבירה לה את המקרה מהצד שלי היא מתעצבנת ואומרת שלא נפנה אלייה במחלוקות ושנסתדר לבד ( קרה אתמול למשל , קרה היום למשל..) . כרגע לא אכפת לי שיאהבו אותי פחות או יותר או יתמכו בי או לא , פשוט שלא יפריעו לי להגיע למטרה שלי להשקיע - אם הם לא רוצים לתמוך אני יכולה להתמודד עם זה אבל קשה לי כשהם נוזפים בי ומתייחסים אליי בצורה מאוד מרוחקת (לא שואלים איך הולך , כבר לא באה לחדר שלי כדי לראות מה איתי כשלא יצאתי כל היום בגלל הלימודים. כמעט ולא פונים אליי מיוזמתם) ובוחרים לעשות דברים שהם יודעים שמפריעים לי כי "מגיע לי " או "לא מגיע לי שייתחשבו בי" ובוחרים להציג אותי לפעמים כאגואיסטית ( למרות שאני מאוד לא) שחושבת רק על הלימודים שלה . אני מרגישה שאני נלחמת בהם בשביל להוציא ציון טוב ושאני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן שאני עושה את זה בשבילי ולא בשביל אף אחד אחר . המצב הזה יצר אצלי מועקה מצטברת שגורמת לי לבכות בחדר אחרי כל ריב קטן וטיפשי ומשביתה את הלימודים שלי לשעה שעתיים לפחות ( אני לא בוכה לידם ) . הלחץ הופך לכדור שלג ואני מתקשה להתמודד עם הלחץ העולה של הקורס. אני מאוד אינטילגנטית והציונים שלי גבוהים ביחס לשאר הקורס ,אני רגילה לביצועים טובים ואני לא חושבת שיש לי חרדת מבחנים אבל לאחרונה אני מאוד מפוזרת ולא ממוקדת (אפילו בפתירת השאלות עצמן), לא מצליחה לעשות לי לוח זמנים מסודר , לא עומדת ביעדים ולא מתאפסת . אני עדיין לא מצליחה להתנהג בצורה בוגרת ולשים דברים כמו "נעלבתי מההורים" בצד. מה לעשות ? מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי בצורה ברורה...

ורד יקרה, חבל לי ועצוב לקרוא את דברייך. נשמע לי שאת נמצאת בתוך מערכת יחסים טעונה ומורכבת שמכבידה עליך רגשית באופן שפוגע ביכולת הריכוז שלך באופן מורגש, משום שאי אפשר ללמוד כשאנחנו עמוסים כל כך רגשית. האם תוכלי לשוחח עם הורייך ולהסביר להם את הרגשתך? האם תוכלי לחמוד מחוץ לבית? בספריה העירונית או בכל מקום אחר? באם מתאפשר לך, אני מציעה לפנות לייעוץ פסיכולוגי שיסייע לך להתחזק אל מול הכוחות המשפחתיים כיום ובעתיד. בהצלחה.

05/06/2013 | 14:18 | מאת: אלין

שלום רב. אני סטודנטית באוניברסיטה. מאז ומתמיד היה לי קושי בריכוז בין עם בלימודים בבית הספר או באוניברסיטה ובין עם בשיחות עם אנשים לעיתים. אני חייבת לציין שלמרות זאת הגעתי להישגים מעולים, בבית הספר היו לי הקלות בבחינות אך באוניברסיטה לא מכירים בכך בטענה שאין לי בעיות קשב וריכוז, ולכן ההישגים שלי כעת לא ככ גבוהים ומאוד קשה לי להקשיב להרצאות ובכלל לשבת ללמוד. מה עושים וכיצד ניתן לטפל בזה? תודה.

אלין שלום, האם את מאובחנת כסובלת מבעיות קשב וריכוז? האם עברת איבחון כדי לקבל הקלות בבית הספר? מדוע לא מכירים באיבחון זה באוניברסיטה? במידה ולא עברת איבחון כזה, כדאי לברר בפקולטה האם הם מכירים באיבחונים ובאילו, ולעבור אחד כזה באופן פרטי או להתעניין האם ישנה יחידה העושה אבחונים בדקנאט הסטודנטים של האוניברסיטה בה את לומדת. במידה ולא יכירו לך בהפרעות קשב, אני מקווה שתצליחי כבעבר להתמודד עם הקשיים בעצמך ולהגיע להשגים מספקים, גם בעזרת מיומנויות למידה שניתן לעבוד עליהן כמו קביעת לוח זמנים ריאלי ומאוזן ללמידה, למידה פעילה וגמישה ועוד. בהצלחה!

23/05/2013 | 00:49 | מאת: נוי

שלום רב בתי בכיתה ב היא ילדה מאוד קשובה מנומסת מדברת יפה ובנימוס בניגוד לאחים שלה יש לה אח תאום ועוד אחות שקטנה ממנה בשנה אך התאומים לא נמצאים באותו כיתה על מנת שיהיה לכל אחד את האישיות שלו , היא מתקשה מאוד בלימודים לפני כיתה א היא הייתה מצטיינת בהכל הייתה ילדה חכמה ואך שנכנסה לבית הספר התדרדרה היא לא יודעת לקרוא למרות שאחים שלה יודעים מצויין לספור לא יודעת כל הזמן מתבלבלת לא משנה כמה פעמים אסביר לה מ1 ל10 היא לא יודעת לספור כמו שצריך למשל אני מסבירה לה אך נשמעת האות שמתחתה יש פתח אז היא עונה פעם אחת נכון שואלת אחרי דקה היא לא יודעת וזה מתסכל אותי אחים שלה יודעים לקרוא לספור לפתור חשבון בקלות אפילו מספרים גדולים והיא ממש מאחור ואני יודעת שהיא מנסה אך לא מצליחה לקחתי אותה אצל נוירולוג מומחה ואמר שהכל בסדר אני לא יודעת מה לעשות איתה אשמח לעצה שתעזור לי תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נוי, הצלחה לימודית מושפעת מגורמים רבים: מצב בריאותי, יכולות מולדות, קשיים בקשב וריכוז ולקויות למידה, לחצים חיצוניים (השוואה לילדים אחרים, לחץ המגיע מהמורים או מההורים או מבוגרים משמעותיים אחרים), וכמובן התמודדויות רגשיות משפחתיות, חברתיות ואחרות. יתכן שהיא סובלת מלקויות למידה לא מאובחנות, או מתמודדת עם קשיי הסתגלות למסגרת החדשה (מה שיכול להימשך גם לאורך כל השנה), המלווים בחרדות, ירידה במצב הרוח, קושי להסתגל חברתית ועוד. נשמע שעד השנה היא מצאה דרך ייחודית לה לקבל את מקומה המיוחד במשפחה- היא הילדה הטובה המנומסת והחכמה, להבדיל מהאחים שלה, ומקבלת מכם חיזוק על היותה כזאת. אולם, יתכן שעכשיו כאשר מזומנות לה התמודדויות חדשות אינטלקטואליות וחברתיות לבדה בכיתה לראשונה, עולים קשיים אחרים שלא עלו על פני השטח והיא גם לא העזה להראות (בשביל לשמור על מקומה כילדה הטובה של ההורים), כמו לקויות לימודיות שלא אובחנו, מתח סביב הוכחת השגים אל מול ילדים אחרים בני גילה, פגיעה בדימוי העצמי שלה כתוצאה מכך ועוד. אני מציעה ראשית לפנות ליועצת בית הספר ולהתייעץ ולשמוע ממנה כיצד היא מתפקדת חברתית ובכיתה בכלל, ולבקש ממנה שתפנה אותך לאבחון מתאים (האם הנוירולוג המומחה אצלו היית איבחן את ביתך?). במידה וזה לא מספק, מציעה לפנות לפסיכולוג/ית ילדים לכמה מפגשים שיתן לכם תמונה רגשית מלאה יותר לגביה. בהצלחה.

שלום בני ילד נבון עם ADD מתקשה בחשבון בלבד, בשאר המקצועות מצויין. הקושי מתאפיין בהתנגדות לעשיית שיעורים, התמרחות מבחינת זמנים ובכי במקרי קיצון אנחנו בשלבי אבחון דיסקלקוליה - אבל בינתיים הקושי משפיע לו על הביטחון העצמי. אתמול כאשר שוחחנו ואמרתי לו שבגיל 13 ניסע לחופשת בר מצווה בחול - הוא אמר לי ,אוף אבל עד אז אני אתאבד בגלל שאני לא מצליח בלימודים! כתוצאה מנורת האזהרה המבהבת שנדקלה לנו - אשמח לקבל המלצות לטיפול וסיוע

לקריאה נוספת והעמקה

הי, טוב מאוד שאתם שמים לב למצב כבר בשלבים מוקדמים. קשיי למידה פוגעים לעיתים קרובות בדימוי העצמי והחברתי ועשויים להביא לדכדוך ולמחשבות ותחושות של חוסר תקווה ואף רצון למות. נשמע לי שעצם היותכם קרובים לחוויה שלו, מנסים לעודד ולמצוא את מקור הקושי, גורם לבנך להרגיש שיש לו עם מי לדבר והוא משתף אותך בהרגשותיו מתוך קרבה. אני מציעה ששניכם כהורים תשבו לשוחח איתו. אני מאמינה כי הוא זקוק לתמיכתכם ותחושה כי אתם אוהבים אותו ללא תנאי, וכי הרגשתו ובריאותו הנפשית ואושרו הם החשובים מכל. הבהירו לו כי אהבתכם אינה מותנית בהצלחה לימודית כזו או אחרת, וכי הטיול לבר המצווה יתקיים עם או בלי הצלחה במתמטיקה. חזקו את היותו מוצלח ומצליח למרות הפרעת הקשב שלו, וכי הצלחתו מעידה על כוחותיו הייחודיים, שהרי ברור שיש לו התמודדות מיוחדת. בדקו איתו האם וכיצד היה רוצה שתתייחסו למתמטיקה והאם היה רוצה להיעזר. מוזמנת להמשיך ולשתף אותי ונחשוב יחד. בהצלחה.

17/05/2013 | 00:47 | מאת: אביטל

שלום רב, אשמח לעזרה וייעוץ על דרכים שיוכלו להועיל בחידוש כוחות והטענת מצברים לחודש האחרון של השנה. כידוע, לימודי עיצוב הם לימודים קשים ותובעניים ומצריכים יצירתיות מתמדת ועמידה בהגשות רבות ולוחות זמנים צפופים, לחצים שאיתם אני לומדת להתמודד בתהליך המלווה בקושי רב ואף חוסר ביטחון. לאחרונה הגשתי בהצלחה פרוייקט סיום לאחד הקורסים בעל משקל רב מלווה בלחץ וקשיים נפשיים ופיזיים (לילות ללא שינה, חוסר תיאבון וירידה במשקל, לחץ נפשי ועוד) ההגשה הייתה לפני כשבועיים ומאז חלה הדרדרות מאוד גדולה וצבירת פערים בכל שאר הקורסים מאחר ואני מאוד מתקשה לחזור לעצמי ולמצוא מקור לשאיבת כוחות מחודשים כי ממש "נגמר לי הסוס". אני ממשיכה לצבור פערים ולא מצליחה להביא את עצמי לשום מצב של עשייה ומרגישה ממש שאיבדתי כל חשק ורצון לעשייה. (יש לציין כי עד כ5 דק' לפני ההגשה עצמה המשכתי ועבדתי על הפרויקט ולכן הרגשתי החמצה מסויימת בכך שפספסתי את רוב הביקורות ואת חווית ההגשה של חבריי ושלי, דבר שבעיניי בעל משמעות וחשיבות גדולה) אני מנסה לתת לעצמי מנוחה ולעשות דברים קטנים שישיבו אליי קצת כוחות ל"פוש אחרון" אך כל ניסיונותיי כושלים. חשוב לי מאוד לסיים את השנה בהצלחה או לפחות בהרגשת סיפוק ולא בתחושת החמצה. אשמח לתגובה! תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

הי אביטל, לימודי עיצוב אכן יכולים להיות מתישים במיוחד, משום שהם דורשים מאיתנו להשקיע את עצמינו אישית ורגשית באופן בלתי מתפשר לעיתים בפרויקטים. יתכן מאוד שהגעת למצב של לימוד עד לכדי התשה באופן לא מווסת, כך שאת כרגע מרגישה חוסר כוחות ועייפות , אך אלה עשויים להסתיר לפעמים לחץ וחרדה המתבטאים בדכדוך ועייפות ודחיית מטלותייך האחרות. ראשית, מציעה לבנות לעצמך לוח זמנים ברור של תקופת המבחנים / ההגשות כולה. חשוב שתשאירי לך זמן ריאלי ללמידה אך גם הפסקות מתוכננות של כמה שעות בכל פעם, בהן תצאי לבלות או אפילו סתם לסידורים, תנוחי, תפגשי חברות ועוד. שנית, האם את יכולה לעבוד על חלק מהעבודות ביחד עם עוד חבר ללימודים? זה עשוי מאוד לעזור ולהכניס אותך למסגרת. ולבסוף, זכרי שאם תנסי עוד ועוד להכריח עצמך לשבת וללמוד כדי לפצות על הפערים שנצברו, רק תץחמירי את הלחץ, החרדה והעייפות כמו כדור שלג. לכן, בני לך לוח זמנים ריאלי ורגוע, וגם גם אם לא תצליחי לעשות את כל מה שתוכלי, לפחות את מה שתצליחי תוכלי לעשות כיאות, ובהמשך תמצאי דרך להשלים מטלות שלא צלחו.

08/05/2013 | 23:20 | מאת: שירן

לילה טוב,ביתי בת 3וארבעה חודשיים הולכת לגן ילדה טובה ומקשיבה ומפותחת ועם זיכרון טוב..בגן משתפת פעולה.כאשר נותנים להם "שיעורי בית"ושאני רוצה לשבת איתה וללמד אותה היא לא מקשיבה ולא מסכימה לשתף איתי פעולה ומתחילה לבכות.מה הפתרון?מה לעשות?תודה מראש

הי שירן, ביתך צעירה מאוד ואין כל סיבה שתעמוד במטלות שיעורי בית בגיל כזה, בטח לא כאשר היא מגיבה בבכי. אני מציעה להתייעץ עם הגננת ולהבין מהי מטרת שיעורי הבית שניתנים בגיל כזה ומה הציפיות מהילדים. כך או כך, נראה שלא כדאי להכביד על ביתך ואני ממליצה להניח לה בגיל כזה לחוות את העולם בדרכה, לפני שנכנסת למסגרות מחייבות יותר. נראה שאם בכל זאת תנסי להתעקש ולשבת איתה היא עשויה לפתח סלידה מלמידה או משיעורי בית בעתיד ולכן כדאי להניח לזה בשלב זה. מוזמנת גם להתייעץ עם פסיכולוג ילדים באחד הפורומים באתר זה, בהצלחה!

11/04/2013 | 12:17 | מאת: אור

שלום, אני התחלתי כבר פעמיים לימודים אקדמאים ובכל פעם פרשתי לפני סוף הסמסטר הראשון. בתקופת התיכון הייתי תלמידה מצטיינת שמשקיעה המון שעות בלימוד למבחנים והייתה לי משמעת עצמית נורא גבוהה אך ברגע שהתחלתי עם הלימודים הגבוהים אני לא מוצאת את עצמי במסגרת הזו, אני יושבת באולם ושום דבר לא באמת מובן לי וזה נורא הפחיד אותי שאני הולכת להיכשל, אני חייבת לציין שגם מבחינה חברתית בשתי ההזדמנויות אני לא צלחתי. אני כרגע במהלך איבחון להפרעות קשב וריכוז כיוון שביררתי קצת לגבי העניין וזה נשמע שיש לי הפרעה, הבעיה היא שאני לא יודעת אם זה יפתור את כל העניין או שמקור הבעיה הוא אחר. אני נורא רוצה לחזור ללימודים ואני נורא מפחדת שזה יקרה שוב.

לקריאה נוספת והעמקה

אור יקרה, נשמע לי מדברייך שנכנסת לסחרור של חרדה בעקבות קשיי הסתגלות למסגרת האקדמית. אני מתקשה להאמין שאת אכן סובלת מקשיי קשב וריכוז משום שלא היה לכך סימן בתקופת התיכון, ולרוב ישנם סימנים לקושי במסגרות לימודיות מגיל צעיר (אך כמובן שווה להשלים את האיבחון שהתחלת). את מתארת חרדה כבר טרם הניסיון הבא, ולכן אני מאוד ממליצה לפנות לעזרה פסיכולוגית כדי לטפל בקשיי ההסתגלות, משום שהמצב ללא טיפול בהחלט עלול לחזור על עצמו. הבעיה העיקרית עם חרדה היא שללא טיפול היא לרוב מתגברת ומזינה את עצמה... וחבל. פני לטיפול פסיכולוגי מקצועי דרך קופת החולים או באופן פרטי. בהצלחה!

04/03/2013 | 18:32 | מאת: ארנה

בני בן 16, לומד בכיתה י"א, עבר איבחון ויש לו בעית קשב וריכוז. יחד עם זאת הוא מתמודד ולומד. הבעיה היא במבחנים - הוא לא מצליח והשגיו נמוכים. כתוצאה מכך הוא מאוד מתוסכל ומסרב לגשת למבחנים. מה עושים? למי פונים? האם יש אפשרויות אחרות במסגרות החינוך לתת ציונים/הערכות שלא במבחנים??

לקריאה נוספת והעמקה

ארנה שלום, ראשית כדאי לפנות ליועצת בית הספר לשמוע מה היו המלצות האבחון, האם מגיעות לו הקלות והתאמות בלימודים? האם הומלץ על טיפול תרופתי בריטלין? עד כמה ההמלצות יושמו? כך, בשל הקשיים שלו יתכן כי המאמצים הרבים שהוא עושה לא מצליחים לבוא לידי ביטוי דווקא במקומות הקשים יותר- המבחנים, מה שיכול ליצור תיסכול רב יותר ולחץ, בנוסף על הקשיים הקיימים. בהמשך לכך, רצוי לבדוק האם בנך פיתח חרדה או לחץ סביב ביצועים בבחינות , לשם כך כדאי לפות שוב ליועצת ולצוות בית הספר. במידה וכך, עם ובלי קשר להפרעת הקשב, ניתן לטפל בכך באמצעות טיפול פסיכולוגי ממוקד של כמה פגישות. בהצלחה

שלום, אני סטודנטית שנה א' וכרגע נמצאת בתקופת בחינות. מעולם לא נתקפתי בחרדה או "בלק אאוט" וכו' בעת מבחן, אך בשלושת המבחנים שהיו לי עד היום, הרגשתי מתח ולחץ רב מאוד (הרבה מעבר ל"התרגשות" שהייתי חשה לפני מבחן והייתה חולפת לאחר מספר טלפון דקות). מוצאת את עצמי לחוצה מאוד, מכווצת, דופק מהיר, תחושת לחץ אדיר בראש, רעידות בידיים וכו'. אפשר להגיד שבשלושת המבחנים נכשלתי ואין לי ספק כי רמת הידע שלי היא הרבה מעבר לציונים שקיבלתי. פניתי לרופא המשפחה (לאחר ששימוש ב"רגיעון" או "רסקיו", לא הועילו) והוא רשם לי clonex 0.5mg. לדבריו, מומלץ ליטול לפני השינה, כך שבזמן מבחן (בוקר למחרת, בסביבות 9) עדיין ישנה השפעה של הכדור, עוד הוא אמר כי לדעתו נטילת הכדור בסמוך למבחן עלולה לפגוע באופן משמעותי ביכולת הביצוע שלי במבחן. רציתי לשאול שוב, מתי באמת הכי מומלץ ליטול את הכדור (נניח ומבחן מתחיל בשעה 9 ונמשך 3 שעות) ? האם יתרונותיו (עבורי, במצב שתיארתי כאן) גדולים מחסרונותיו? האם (בהנחה ונטלתי את הכדור לפני השינה 22.00-23.00) יש מניעה לנהוג בבוקר למחרת? והאם יש מניעה ליטול את הכדור עם גלולות yasmin? אודה לך על תשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, חרדת מבחנים, כמו חרדות נוספות, ניתנת לטיפול באמצעות ייעוץ או טיפול פסיכולוגי ממוקד, וניתן גם להיעזר בתרופות אנטי חרדתיות דוגמת קלונקס. חשוב חציין כי במידה ונעזרים בתרופות רצוי לשלבן עם טיפול פסיכולוגי על מנת להשיג תוצאות יעילות וכלים להתמודדות לאורך זמן. אני מבינה שכרגע התאים לך להיעזר בטיפול תרופתי בלבד. שאלות באשר למינונים וזמנים יש להפנות לפסיכיאטר שהוא גם רופא. ממליצה לחזור ולהפנות את שאלותייך אל הפסיכיאטר עמו התייעצת ולשאול גם על תופעות לוואי. בהצלחה!

16/02/2013 | 04:05 | מאת: daniel

האם זה משפיע /פוגם ביכולת החשיבה והזיכרון בעת המבבחן ?

לגבי קלונקס או תרופות פסיכיאטריות אחרות, אין לי את הידע המספיק על מנת לענות על שאלתך. כדאי להפנות את השאלה לפסיכיאטר שהוא גם רופא ויכול להסביר הן על השפעות והן על תופעות לוואי. אפשר כמובן גם להתייעץ באתר זה. בהצלחה.

20/01/2013 | 13:51 | מאת: שואל

שלום, האם לרדת בחינות היא סוג של קיפאון/קיבעון תפקודי??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, חרדת בחינות היא חרדה לכל דבר ואינה מאפשרת לנו להביא לידי ביטוי את יכולותינו כפי שהן. במובן זה היא פוגעת בתפקוד, כאשר במקרים מסויימים או ברגעים מסויימים יכולה להתבטא בקיפאון כגון בלק אאוט, התקף חרדה וכיב אשר לרגעים אינם מאפשרים תפקוד. מקווה שעניתי על שאלתך.

שלום, האם ידוע לך על הקלות שניתנות לתלמידים שמקבלים קלונקס לטיפול בנדודי שינה בכל מה שקשור לשעת הגעה לבית ספר, שיחרור משיעורים, תגבורים אישיים וכיוב? ומי אמור לענות על שאלות אלו במערכות החינוך? בתודה מראש אורי

לקריאה נוספת והעמקה

אורי שלום, לא ידוע לי אם ישנה מדיניות כזו בבתי ספר, מציעה להתייעץ עם יועצת בית הספר. בהצלחה.

27/11/2012 | 19:43 | מאת: גרי

קלונקס מוריד מאוד את הריכוז והסבלנות לעשות משהו, המחשבה נהיית איטית מדי ככל שמשתמשים ומשך הזמן מתחילות בעית זיכרון לטווח קצר והרי לך בסופו של דבר מקבלים תוצאה כמו בעיית קשב , לא מומלץ להשתמש בתרופה ממכרת כזו להרגעה. יש דברים טבעיים שיכולים להרגיע ולתת שינה טובה לילד צעיר. בהצלחה.

22/10/2012 | 09:54 | מאת: מירה

שלום רב, בתי ילידת אוגוסט 2006 והשנה עלתה לכיתה א' בזמן. יש לציין שהגננת חשבה שכדאי להשאיר אותה בגן עקב בעיית דחיית סיפוקים. מבחינה לימודית הכל תקין. לאחר אבחון בשירות הפסיכולוגי הומלץ להעלות אותה לכיתה א'. הילדה מאוד חברותית אך טוענת שאין לה חברות בכיתה. המורה העבירה אותה מס' פעמים מקום ותמיד היה דין ודברים עם החברה לצידה, לא היה מצב שבו הצליחה להחזיק מעמד בקשרי חברות. מצד שני בתחום הלימודי נראה שאין לה מוטיבציה לעבוד גם בביה"ס וגם בבית. לוקח שעות עד שהיא מועילה לבצע מטלות. חשוב לציין שהיא ילדת זקונים ולה 2 אחים בגילאי 19 ו-16. היא מאוד מפונקת. לאחרונה קרה אירוע בביה"ס, היא לא נכנסה לשיעור מוסיקה והתחבאה מתחת לשולחן. גם כשמצאו אותה ואמרו לה להכנס לשיעור היא התחמקה. אני לא יודעת מה עובר עליה היא ממש לא משתפת אותי בחוויות שלה בביה"ס. האם אלו קשיי הסתגלות לכיתה א' או שצריך טיפול פסיכולוגי ואם כן אודה להמלצה למי לפנות. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

מירה שלום, קשיי ההסתגלות לכיתה א' הם טבעיים ולרוב חולפים לאחר זמן מה באופן טבעי, כאשר לעיתים קרובות דווקא המקור להשתלבות והתחזקות הינו חברתי. אולם, נשמע לי שביתך "מצביעה ברגליים" את הקושי שלה להיכנס למסגרת הלימודית-חברתית החדשה, על דרישותיה ותביעותיה, וכדאי להתחיל בלהתייעץ עם היועצת והמחנכת. יתכן מאוד שיהיה כדאי ללכת לטיפול (לאו דווקא מילולי) משום שהיא מתקשה לשתף אותך כעת, ובעיקר משום שצפויות לה עוד שנים רבות במערכת החינוך וחבל שתתחיל ברגל שמאל. בהצלחה!!

16/10/2012 | 12:48 | מאת: סטודנטית

שלום, אני בת 20 ,סטודנטית שמתחילה שנה ג' הנדסה באוניברסיטה. השנה האחרונה הייתה נוראית בשבילי בתואר, בתיכון הייתי תלמידה מצטיינת, ואת השנה הראשונה בתואר סיימתי עם ממוצע גבוה , כל האנשים שמסביבי מכירים אותי כבחורה חכמה. אפילו ההורים הופתעו כשהתחלתי לספר להם על קשיים בלימודים. בשנה השנייה נכשלתי במספר קורסים בסמסטר הראשון, וזו אולי הפעם הראשונה בחיים שאני ממש מרגישה כישלון כזה גדול, זה עירער לי את הביטחון ביכולות שלי וגרם לי לסוג של חרדת בחינות ודחיינות גדולה לפני בחינות בגלל הפחד מכישלון. לא מזמן עברתי משבר, הדחיינות והפחד גרמו לי כמעט להפסיק את התואר לאחר שנתיים קשות, ועם קצת עידוד החלטתי להמשיך. אבל עדיין קיים בי פחד להתחיל את שנת הלימודים ושוב להיכשל כמו בשנה שעברה.. ועולות מחשבות שאולי אני לא מתאימה ללימודים תובעניים של הנדסה.. בנוסף שאני גרה דיי רחוק מהאוניברסיטה ואני נאלצת ללמוד לבד רוב הזמן.. יש לזה פתרון ? אם כן מה צריך לעשות ולמי לפנות?

סטודנית יקרה, מתנצלת על האיחור בתשובה. את מתארת מצב שקורה לא מעט בו אצל תלמידים שהיו תמיד מצטיינים מתפתח לחץ בחינות ודחיינות עם הכישלונות הראשונים בציונים בלימודים גבוהים, לעיתים קרובות במקצועות תובעניים במיוחד כגון הנדסה או רפואה. נשמע שהקושי להתמודד עם המצב החדש והלא מוכר נובע בין השאר משום שדווקא הלימודים היו תמיד עבורך מקור לגאווה והצלחה, ופתאום מאכזבים. עם ובלי קשר נשמע לי שעברת טלטלה קשה בשנתיים האחרונות שהחלישה אותך אף יותר ולא פלא שאת מפחדת וחוששת מהבאות. אני מציעה להתחיל טיפול (את זה לא כדאי לדחות) שיוכל לעזור לך להבין את המשמעויות של המשבר שעברת ולמצוא את הכוחות, להתחזק לקראת הבאות. לא כדאי לדחות טיפול כדי לא להיכנס לסחרור של חרדה ולחץ מהלימודים שהתחילו. תוכלי לפנות לקופת החולים שלך או באופן פרטי. מוזמנת להתייעץ, בהצלחה!

30/08/2012 | 14:03 | מאת: sel

שלום אני סטודנטית בת 26 מצבי בלימודים גרוע מאוד למרות שהייתי מצטיינת בבית ספר ויש לי תואר הראשון עכשו אני לומדת מקצוע אחר אין לי כוח לשבת וללמוד לא ניגשתי לרוב המבחנים אני לומדת למבחן ובלילה מחליטה לא לגשת נמאס לי מהמצב הזה דוחה כל המטלות עד מתי אני לא מצליחה לצאת מהמצב הזה ישבתי עם מאמין אישי אבל מצבי לא השתנה

הי, אם אני מבינה נכון יש לך ניסיון מוצלח בלימודים קודמים, והבעיה החלה רק בלימודים הנוכחיים, האם אכן כך? במידה וכן, פעמים רבות קשיים לימודיים קשורים בבחירה לא מוצלחת של תחום הלימוד מסיבות שונות, חוסר עניין אמיתי בתחום הלימוד, קושי בהבנת החומר ועוד. כדאי לברר עם עצמך מדוע בחרת בתחום הלימוד הנוכחי והאם הוא מעניין אותך ומובן לך. מומלץ גם בייעוץ עם איש מקצוע.במידה ומצאת את עצמך "דוחה" בלימודים מאז ומתמיד, כדאי לקרוא קצת על הנושא (מאמרים באתר, ראי תגובות קודמות שלי) ותוכלי לכתוב לי שוב ונחשוב יחד. בהצלחה!

22/08/2012 | 23:02 | מאת: שלום

שלום אני דחיינית לכל מטלה וזה מאוד קשה לי אני רוצה עזרה תודה

שלום רב, אשמח לשמוע מתי החלה בעיית הדחיינות שלך ובאילו תחומים היא הכי מפריעה לך כדי שאוכל להפנותך לקריאה המתאימה ו/או לעזרה המתאימה. ייעוץ פסיכולוגי יכול לעזור במקרים רבים. בהצלחה!

13/08/2012 | 21:39 | מאת: הגר

בני בן 5 עוד מעט, ויש לו ADHD ברור אם כי עוד לא מאובחן רישמית. כמו כן הוא מתקשה בביצוע הוראות שמכילות יותר מפעולה אחת. האם בעיה זו ניתנת לתיקון או שזה פגם מולד שצריך לחיות איתו?

לקריאה נוספת והעמקה

הגר שלום, ADHD (במידה ויאובחן), כלומר הפרעת קשב היפראקטיבית היא תופעה ידועה היום וניתנת לטיפול תרופתי ולסיוע באמצעות הוראה מתקנת וסיוע פרטני, ואני משערת שניתן גם לטפל בה באופנים רבים אחרים. כדאי לשאול בפורום הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים - http://www.doctors.co.il/forum-4901#message-2433. למיטב ידיעתי היום מאמינים שמדובר בעיקר בנטייה מולדת (המושפעת מגורמים גנטיים ביולוגיים), אך הניתנת לטיפול ולשיפור משמעותי. אני בטוחה שאיבחון מוקדם בגיל 5 יכול לשפר את המצב מאוד, וכדאי מאוד לעשות זאת טרם הכניסה לכיתה א' בכדי למנוע תסכול והערמת קשיים רגשיים נלווים. בהצלחה.

10/06/2012 | 20:23 | מאת: שירי

שלום רב בני הוא ילד בן 9, מזה זמן מה שאני רואה שקשה לו לעמוד במטלות בית הספר. הוא חוזר ומבטיח שלא היו שעורים, לא כתבו על הלוח, וכו' בעוד שבפועל הוא מפספס מטלות רבות. נראה שהוא נתון בלחץ רב, לא מצליח לזכור על מה קרא מיד בתום קריאת טקסט ולאחרונה גם לחזור על משפט שאמרתי. מאחר ויש לי שני בנים מאותגרי למידה וגם אני מאותגרת למידה פניתי למאבחנת שציינה שעל פי מה שהיא רואה לא מדובר בלקות למידה אלא במשהו נפשי. האם ישנם רופאים עם התמחות מיוחדת לסוג בעיות כגון אילה?

לקריאה נוספת והעמקה

שירי יקרה, קשיים בתפקוד לימודי יכולים לנבוע מסיבות רבות הכוללות לקות למידה, הפרעת קשב, אסטרטגיות למידה חסרות, קשיים רגשיים ועוד. ברוב המקרים ישנו שילוב של יותר מאחד מאלה. ראשית אני ממליצה לפנות ליועצת בית הספר בכדי לקבל ממנה תמונה רחבה יותר על תפקודו הלימודי והחברתי של בנך. את מדווחת על כך שבנך נתון בלחץ רב, לא אומר לך את כל האמת בכל הנוגע למטלותיו ומתקשה לזכור ולהתרכז בחומר שקורא, ונשמע שהוא אכן נתון ללחץ וחרדה. לכן בהמשך לשיחה עם היועצת אני ממליצה לפנות לפסיכולוג/ית המטפל/ת בילדים. יתכן שגם טיפול בהבעה דוגמת טיפול באמנות יוכל להתאים לגיל 9. בדקי בקופת החולים שלך אילו סוגי טיפול מגיעים לך. בהצלחה!

20/05/2012 | 06:04 | מאת: רוני

שלום, בני בן ה 17 אובחן לפני כ שנה כסובל מדכאון. זאת לאחר שהפסיק ללמוד והסתגר בבית. הוא קיבל כדורים נגד דכאון. מאז המצב שלו השתפר . הוא חזר ללמוד והצליח מאוד תקופה ראשונה. אך מאז הוא החליט מרצונו להפסיק את הכדורים, הוא גם החליט שהוא לא אוכל בשר או דגים. הוא עדיין ממשיך ללמוד, אבל ההשגים שלו התדרדרו מאוד. אבל עם לימודים יש לו ממש ירידה - נראה לי הוא מאוד נלחץ כשמגיע המבחן ולא מצליח לעשות את המבחנים. בפעמים אחרונות הוא אף לא הסכים לקום בבוקר למבחן בטענה שהוא גם כך ייכשל. אנו מנסים ללחוץ עליו שייקח שיעורים פרטיים במתמטיקה, אך הוא לא מוכן ואנו לא מבינים למה. יש להוסיף שכילד הוא היה תלמיד מצטיין, עד שהתחילו אצלו הבעיות. מה לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

רוני יקרה, ראשית אני מתנצלת על האיחור בתגובה. משברים רגשיים נפוצים מאוד בגיל ההתבגרות, ומתבטאים לרוב גם במסגרת בית הספר והלימודים, כמובן. בנך חווה משבר דיכאוני וטופל תרופתית בהצלחה. כתוצאה, לקח אחריות על לימודיו והצליח, ובחר בחירות משמעותיות נוספות עבורו (לא לאכול בשר ודגים). לקיחת אחריות זו הינה סימן טוב לכוחות שמצא בעצמו. עם זאת מאז שהפסיק עם התרופות המצב התדרדר, ואת מתארת כי כרגע הסימן העיקרי הוא לחץ ממבחנים. אני מאמינה כי כיום האחריות הלימודית שלקח על עצמו מכבידה עליו ולכן לא כדאי ללחוץ עליו לקחת שיעורים פרטיים, העשויים להתפרש כלחץ נוסף להישגים. קשה להפריד את מצבו הלימודי מהמשבר שחווה ומהפסקת הטיפול התרופתי, ולא יהיה זה נכון לטפל נקודתית רק בקושי הלימודי. אני ממליצה לגשת שוב לפסיכיאטר / רופא המשפחה שהתאים לו את הטיפול התרופתי לשם מעקב מסודר, ולהוסיף לכך טיפול פסיכולוגי שיאפשר לבנך מקום משלו לעבד את החרדות והקשיים שלו ולהתחזק, ויוכל גם לטפל בלחץ הלימודי שלו.בהצלחה.

02/03/2012 | 23:02 | מאת: דנה

שלום הילד שלי בכתה ב עם קשיים לימודים כתה א עברה קשה גם. רק אצל מורת שילוב רכש לבסוף את תהליך הקריאה שעדיין נותרה מצרפת . היום בכתה ב' המורה אומרת שקשה לו מאוד למרות שיש גם הצלחות פתאומיות של ציונים גבוהים ללא מאמץ למידה . אין לו חשק להכין שיעורים בכלל . שהצמדתי לו מורה פרטית לא היתה לא ברירה והוא הכין אך חזר מתוסכל משם וטען שהוא לא רוצה ללכת יותר. בבית הספר דורשים לראות אבחון פסיכודידקטי . שאלתי האם עליי לעשות לו את האבחון או ללכת לנוירולוג? בית הספר דורש אבחון לדבריו יהיה לו יותר קל לראות את הקשיים באבחון הפסיכודידקטי אנא חווי דעתך בנושא . תודה רבה

דנה שלום, נראה שאיבחון פסיכודידקטי אכן יהיה הנכון והמקיף ביותר עבור בנך. ממליצה בהחלט, אני מאמינה שיתן תמונה שתאפשר לך לטפל בבעיה על הצד הטוב ביותר. לא כדאי להכריח ללכת למורים שאינו רוצה בשלב זה. בהצלחה

12/01/2012 | 00:37 | מאת: סטודנטית

שלום גילי. סיפורי קצת מסובך- מבטיחה לנסות לפשט. בתיכון הייתי תלמידה מצטיינת (ממוצע באמת גבוה). התחלתי ללמוד בטכניון הנדסת תעשיה וניהול לאחר לבטים רבים בין תחום ההנדסה לבין משפטים. למדתי במשך שנתים בטכניון (חצי תואר). קרעתי את עצמי, למדתי המון ונורא קשה. ניסיתי לעמוד בקצב המטלות הרצחני. נכשלתי בקורסים והגעתי למסקנה שאני לא רוצה להמשיך ללמוד ולקבל 50. החלטתי לאחר שבוע ייסורים להפסיק את הלימודים (למרות שנתתי שנתיים) כי המצב לא השתפר. לאחר הפסקונת החלטתי ללכת על התוכנית המקורית שלי ובלב לגמרי לגמרי שלם התחלתי ללמוד משפטים וכלכלה (מכירים לי בחלק מהנקודות). עכשיו לבעייה: מחד- ממש טוב לי בלימודים אפילו שזה סמסטר א ואילו מבואות- מעניין לי מאוד ואני מרוצה. מאידך- כל העבודות שלי מקבלות ציון 70 בעוד שחבריי שכתבו יחד איתי את העבודה מקבלים 90 פלוס. אנחנו יושבים לפני כל הגשה ומדברים על נקודות חשובות בקבוצת לימוד. יומיים לפני הגשה אני מקבלת את העבודות שלהם במייל- ואז "משפצרת" את העבודה ששלי כדי שתכלול כמה שיותר נקודות->אילו הדרישות אצלנו. אני בפחד נוראי לפני תקופת הבחינות. אני לומדת המון ומשקיעה (ובעלת מוטיבציה לכך). אני לא רוצה להמשיך לקבל 70. ניסיתי לשבור את המעגל ע"י יציאה מהטכניון- אולם העבודות והציונים הנמוכים יחסית מערערים לי את הביטחון. ברור לי כי הפן הפסיכולוגי משפיע מאודדד. אני מנסה לשפר דרכי למידה- אבל כבר יודעת מה טוב לי (ללמוד לבד, בבקרים, לכתוב הכל, לקרוא כמה פעמים). חשוב לציין שהפחד חוסם אותי ולא נותן לי לחזור לתחושת ההקלה שהיתה לי כשעברתי למשפטים. עצות?? תודה רבה מור

מור יקרה, מדברייך נשמע שהבחירה במקצוע שפחות מתאים לך והיה מאוד תובעני בדרישותיו הוא שהחל את הפגיעה באמונה שלך ביכולותיך, ואכן פיתחת חרדה סביב בחינות, חרדה שאת מודעת אליה, ושמפריעה לך להביא לידי ביטוי את יכולותייך הגבוהות מאוד. אני ממליצה לטפל בחרדה באופן ממוקד, בין אם בעצמך ובין אם אצל איש מקצוע. בתור התחלה, בכדי לדעת כיצד לטפל בחרדה יש לשים לב מתי, כיצד והיכן מתבטאת החרדה: מתי וכיצד מתחילה? מהן התחושות הגופניות, המחשבות והרגשות המאפיינים אותה? מהן דרכי ההתמודדות שאת נוקטת מלבד שיפור דרכי הלמידה שלך, ועוד. כל אלה יאפשרו לבנות תכנית טיפולית המתאימה לך. בברכה ובהצלחה!

28/12/2011 | 09:50 | מאת: איתן

אהלן.מנסה למצוא מידע על משהו שנקרא הוראה ישירה או direct instruction .אני אב לילד עם לקויות למידה וקיבלתי המלצות חמות על זה מחבר בארצות הברית .האם מישהו מחברי הפורום יודע מי בארץ מתעסק עם זה?

לקריאה נוספת והעמקה

איתן שלום, ראשית מתנצלת על האיחור בתגובה. איני מכירה את המושג אך ממליצה לך לפנות את שאלתך לפורום לקויות למידה באתר זה: http://www.doctors.co.il/forum-1217 בהצלחה!

04/12/2011 | 22:54 | מאת: סטודנטית שנה א'

היי אני סטודנטית שנה א' באוניברסיטה, אני עובדת, ואמורה ללמוד בזמן שיש לי, יש לי המון מוטיבציה, אני יושבת עם הלפטופ, ובזה זה נגמר, לא מצליחה לפתוח את המאמרים, וגם כשאני מצליחה, אני קוראת 2 שורות ומפסיקה, במקרה הטוב, יוצא שאני מתמרחת על מאמר יום שלם, במקרה הרע, ביזבזתי יום שלם על שורה, אני ממש מתוסכלת מעצמי. יש לציין, שאני מוסחת מאוד בקלות וכל רעש בבית מוציא אותי מריכוז, כמובן שאני לא יכולה ללמוד לא עם טלויזיה [אפילו לא על MUTE] ולא עם שום הסחת דעת, מאחר ורוב החומר הוא על גבי המחשב, הסחות הדעות- הן רבות, פייסבוק וכדומה. גם בתיכון הייתי דוחה המון ולא מרוכזת אבל אז הרמה הייתה מן הסתם שונה ולא נדרשה ממני השקעה אמיתית, אז איכשהו הסתדרתי.. אני יודעת שיש לי נטיה לדחיינות אבל אני תוהה אם זה יותר מזה... אציין כי ניסיתי לקחת ריטלין פעם אחת, ונראה כי זה קצת עזר אבל אני לא בטוחה. תודה רבה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

סטודנטית יקרה, הפרעות קשב וריכוז קשורים לדחיינות ויתכן כי יתקיימו במקביל. אולם, לא אוכל לדעת האם יש לך הפרעת קשב של ממש ללא איבחון מקצועי פסיכודידקטי. בשלב זה נשמע כי את מודעת להיותך מוסחת בקלות ולהיותך בעלת נטייה לדחיינות. לפיכך אני מציעה לעבוד כרגע בשיטת "מה עובד" וזה אולי יתן תשובה: מצאי מקום ללא הסחות דעת (ספריה/ בית קפה) בו את יכולה לעבוד ועבדי על משימה ספציפית בלבד למספר מוגבל של שעות. העזרי ב"קריאה פעילה" כלומר קריאה הכוללת סיכום החומר, כתיבת שאלות לעצמך וכד' (ולא רק קריאה פאסיבית). כך תוכלי לנטרל גורמים מפריעים ולראות האם ישנם קשיים מעבר לכך, כמו לחץ/ חרדה מתמשכים, הפרעת למידה שאת חשה שאולי קיימת וכי"ב. עדכני אותי ונמשיך לחשוב יחד... בהצלחה.

06/12/2011 | 18:43 | מאת: סטודנטית שנה א'

קודם כל תודה רבה על התגובה המושקעת!!! דבר שני אציין ואומר כי ניסיתי את זה בתקופה של הפסיכומטרי, למידה בסיפריה ועם אנשים (אפילו אם כל אחד לומד משו אחר העיקר שאני אהיה בסביבה שלומדים בה ולא יהיו גירויים אחרים, או אנשים שיתפתו כמוני להפסיק ולעבור לדברים איחרים :) במקביל שמתי לב שאם אני מתחילה משו, ומפסיקה בשביל מטלה כלשהי, אין סיכוי שאני אחזור למה שעשיתי, זה קשור?.. אז או שאני לא מסוגלת להתחיל או שאני לא יכולה להפסיק..... לגביי הקריאה האקטיבית שמתי לב גם האמת, שאם אני לא מסכמת אני מרגישה שאני לא עושה כלום ואז מאבדת עניין כעבור מספר דקות. זה ממש מלכוד 22, כי אני דוחה ולא מצליחה ללמוד מה שאומר שאני לא מספיקה לסכם- ואז לומדת מסיכומים של אחרים, ואני לא מצליהח ללמוד מהם כי הם כבר מסוכמים!.. ממש בדיחה, העיקר שלוקחים את זה בהומור. יש טעם לעשות איבחון בגיל 24 תיכף??

30/11/2011 | 13:59 | מאת: אורלי

לבני יש הפרעות קשב וריכוז ולוקח קונצרטה 36 מ"ג, (קונצרטה במינון גבוה יותר לא התאים לו). הבעיה היא שכאשר אני עוזרת לו להתכונן למבחן, הוא מתקשה לשנן, ומאבד מהר מאוד את סבלנותו.וכשהוא כבר "מוכן" למבחן, הרי שלמחרת הוא כבר "שכח" את החומר ו"מאבד כיוון". יש לבני איבחון דידקטי עוד מהיסודי, ובקרוב יעבור איבחון פסיכו-דידקטי. שאלתי היא האם אוכל לסייע לבני בדבר מה נוסף, שכן, שאר ילדיי(4) מציגים ציונים גבוהים מאוד גם ללא הסיוע שלי. אני חשה שמידת התסכול של בני הולך וגובר, הוא כל הזמן שואל למה אני כזה דפוק? למה אין לי שכל? למה יש רק לי כאלו הפרעות וכו'. אודה לך מאוד אם תוכלי לסייע בעדי. לא מועילים כל החיזוקים שלי בדבר היותו כישרוני ומדהים בספורט. מהאם המודאגת, שאף היא הפכה כבר למתוסכלת...

אורלי יקרה שלום רב, אניממליצה להתייעץ עם יועצת בית הספר ולבדוק מהן ההמלצות הטיפוליות לבנך מלמבד הטיםול התרופתי. האם הוא מקבל הקלות כלשהן? האם הומלץ על סייעת בבית הספר? איני בקיאה במערכת החינוך אך היועצת תוכל לסייע. מעבר לכך, קשים לימודיים כמו גם קשיי קשב וריכוז מושפעים באופן טבעי מקשיים רגשיים. יתכן כי בנך חש בלחץ כאשר את מנסה לעזור לו להתכונן למבחן (חושש לאכזב או לתסכל אותך, חש שאת משווה אותו לאחיו וכד'), ובכלל, אני לא מכירה הרבה בני נוער מתקשים לימודית שבאמת מצליחים להיעזר לימודית בהוריהם. במידה ואתם יכולים להרשות לעצמיכם ואין עזרה שמגיעה לבנך חינם מבית הספר - נסי למצוא מורה פרטי/ת בעל ניסיון בתחום הפרעות הקשב (ואולי השכלה בתחום), עדיף מישהו צעיר. בהצלחה!

07/11/2011 | 08:47 | מאת: נסיכה

שלום, הינני תלמידה במכללה בנתניה בשנה ב' , אתמול היה היום ראשון של הלימודים ובסך הכול למדנו 2 מקצועות . אני בלחץ נוראי שאני לא מצליחה להתרכז. אני בלחץ מהלימודים הקשים מהמבחן שיהיה בינואר ,אני בלחץ איך אני אתמודד עם שיעורי הבית הרי שנה ראשונה הייתה לי מאוד קשה ונעזרתי באנשים שכבר לא נעים לי לבקש שוב.אני לא יודעת למי לפנות ואני עבודת עצות .אשמח לקבל התייחסות .תודה

שלום רב, נשמע מדברייך שנכנס לסחרור של לחץ ומתח שהחל כפי הנראה כבר בתקופת המבחנים של שנה שעברה, ונגרר למתח נפשי וחרדה לקראת הבאות כבר עם תחילת השנה הנוכחית. נשמע לי שאת נמצאת בלחץ בחינות ?קלאסי? שניתן לטיפול. קראי את המאמר שפורסם ברשת בנושא, אם יש שאלות פני אלי. אני מציעה לפנו. לטיפול דרך קופת החולים שלך במידה ותוכלי לקבל מענה כבר לפני תקופת המבחנים הראשונה, או באופן פרטי. במקרים מסויימים ניתן להשיג תוצאות משמעותיות בטיפול בלחץ בחינות בעזרת מפגשים ספורים בלבד. בהצלחה לנסיכה!

08/09/2011 | 20:10 | מאת: אני

שלום רב, בני בן 4 ילד מקסים ומתוק אולם נראה שהוא מתקשה לזכור ,גם בגן וגם בבית אנו מסים ללמדו צורות ,צבעים ,אותיות ומספרים כמובן ברמה בסיסית ביותר ונראה שהוא פשוט לא זוכר.הוא יודע לשייך אדום עם אדום ,אלף עם אלף וכ> אבל כששואלים אותו הוא פשוט עונה הפוך.הוא הילד השלישי במשפחה הקטן ביותר ..ובשנתיים האחרונות אנו גרים בטורונטו ,קנדה הוא לומד בגן שלומדים בו חצי יום עברית וחצי יום אנגלית ... והוא גם אנמי חשוב לציין מוגלובין 10 פרטין 6 לוקח ברזל בחודש האחרון.מה לדעתך קורה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מציעה להתייעץ עם רופא משפחה. רופא יוכל לומר לך האם יש קשר בין חוסר בברזל (בעיקר אם כרוני) לבין קשיי זיכרון, ואולי להפנות אותך למטפל התפתחותי / דידקטי שיבדוק את הבלבול וקשיי הזיכרון בגיל זה. אוכל להוסיף כי את מתארת שבשנתיים האחרונות הוא חשוף לתרבות אחרת ולשפה אחרת, ויתכן שזו אחת הסיבות המרכזיות לקושי: רכישת שתי שפות בגיל כזה בהחלט יכולה להאט את התפתחות השפה ולבלבל בתחילה אך זה מסתדר בהמשך. כמו כן יכולים להיוותר מעט קשיים רגשיים הנובעים מקשיי הסתגלות שיכולים להשפיע על הזיכרון. בהצלחה!

שלום אני סטודנטית למשפטים כבר שנה 3. אני נתקלת בבעיה שאומנם הייתה לי גם בתיכון אך לא יחסת לכך חשיבות. לפני מבחנים אני לוקחת כמה ימים חופש מהעבודה - ומוצאת את עצמי בבזבוז זמן - לא לומדת כלום אפילו לא פותחת ספר. יש לי רצון להצליח ואני רוצה להצליח ולקבל ציונים טובים. אבל משהו מונע מבעדי לגשת לחומר ולהתחיל לקרוא, לדנן וללמוד. עד עכשיו נגשתי למבחנים על בסיס זיכרון בלבד, אבל השנה נעדרתי רבות ופשוט נכשלתי בכל המבחנים כי ניגשתי בלי ללמוד. האם מדובר בהפרעת קשב וריכוז, או הפרעה אחרת ומה התשובה לבעיה.

סטודנטית יקרה, את מתארת קושי להתחיל לשבת וללמוד, ולא סיפרת על קושי להתרכז בשיעורים / הרצאות וכד', כך שנראה שאת סובלת מדחיינות. דחיינות יכולה לעורר או להגביר הפרעות של קשב וריכוז אך היא מאופיינת בקשיים נוספים (לשם קבלת אבחנה יש לעשות איבחון דידקטי). מצ"ב 2 מאמרים מהאתר שאולי יכולים לעזור, וגם לתת רעיונות לפתרונות. http://www.doctors.co.il/ar/9070/%D7%90%D7%9C+%D7%AA%D7%97%D7%9B%D7%95+%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%A8+-+%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C+%D7%91%D7%93%D7%97%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA http://health.walla.co.il/?w=/5017/1759423 כמובן שאפשר גם להגיע לטיפול ממוקד בתחום, מוזמנת להתייעץ אתי לגבי טיפול כזה, דרך קופת חולים או פרטי. בברכה.

03/08/2011 | 19:16 | מאת: סטודנט 25

שלום, אני סטודנט שנה א' באוניברסיטה במחלקה מדעית. יש לי סיפור די שלם מאחוריי שאני חייב לספר לפני שאני רושם את הבעיה, אני מקווה לא לייאש אותך בפרטים. לפני כארבע שנים השתחררתי מהצבא, והדבר הראשון שתקף אותי הוא מה אני רוצה לעשות בחיים שלי. מעולם לא עצרתי לחשוב מה אני רוצה מעצמי ופשוט זרמתי עם החיים. בתקופת התיכון התאפיינתי כילד שנבהל מכל מה שקצת קשה ודורש השקעה, ולכן ברחתי מהמגמות שאפיינו את הדברים שאני אוהב (מחשבים ופיסיקה) והלכתי ללמוד את הדברים שהיו לי קלים אך לא מעניינים. הציונים שלי היו סבירים ואפשר לומר שהוגדרתי כתלמיד ממוצע. אחרי השחרור מהצבא עשיתי חושבים במשך שנה וחצי (!) כי פשוט לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. החלטתי להשלים את הדברים שאתגרו אותי בתיכון, בניגוד מוחלט לסביבה שלי שדירבנה אותי להתמיד בקריירה. האדם היחיד שדחף אותי קדימה היא חברה שלי שהאמינה בי ועדיין מאמינה בי. בהתחלה השלמתי בגרות במתמטיקה 5 יח' בו הוצאתי ציון סביר. בהמשך השלמתי בגרות בפיסיקה 5 יח'. הוצאתי בו 94. הייתי מאושר והייתה לי הרגשה שגיליתי מה אני אוהב. נרשמתי לשתי אוניברסיטאות - בן גוריון ות"א. החלטתי ללכת על כיוון של הנדסת מכונות כי חיפשתי משהו פרקטי שמשלב את תחום המכניקה אליו מאוד התחברתי. עכשיו חשוב לי לציין מה עברתי עם הפסיכומטרי : ניגשתי לפסיכו' 4 פעמים. 1 - בתיכון - שלא ידעתי מה אני רוצה וסתם הלכתי עם הזרם. 2 - בצבא. קיבלתי קורס ממומן ועדיין לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. 3 - אחרי הצבא. קורס בבית ספר מאוד חזק ומוכר, ועדיין כשלא ידעתי מה אני רוצה. 4 - יום אחרי הבגרות בפיסיקה. למדתי עצמאית במשך שבוע. קיבלתי את הציון שרציתי. עברתי את הסכם לת"א ועברתי את הסכם לבן גוריון בשתי נקודות בדיוק. כל זה אחרי שהחלטתי מה אני רוצה לעשות. הייתי מאושר. ידעתי שהצלחתי להשיג מה שרציתי. וכאן, התחיל הנאחס. ניסיתי להתקבל לתל אביב - הם לא היו מוכנים כי כבר היה ספטמבר (ציוני הבגרות מגיעים מאוחר הרבה אחרי סוף ההרשמה). בן גוריון - למרות שעברתי את הסכם ולמרות שהם היו מוכנים לחכות עד תחילת אוקטובר, המחלקה התמלאה. חששתי מאיבוד הזמן, הרגשתי שעוד שנה של ישיבה ועבודה בתחומים שמשעממים אותי פשוט יחסלו לי את המוטיבציה שאפפה אותי. נתקפתי לחץ, והחלטתי להתחיל לפחות תואר אחר ולנסות לעבור בשנה שלאחר מכן על סמך הסכם (מה שאפשרי בבן גוריון כל עוד אתה מעל הסכם). ומה אני אגיד - נפתחו עלי שערי הגהנום (בהגזמה קלה). לא הצלחתי לעמוד בקצב. לא הבנתי כלום בשיעורים. נתקפתי פאניקה בכל פעם מחדש בשנה האחרונה. נכשלתי מספר לא מבוטל של פעמים. אם זה לא מספיק, הסכם למכונות עלה ב 15 נקודות ככה שאני רחוק שנות אור כרגע מקבלה. בנוסף, התברר לי בדיעבד שאם אני רוצה להתקבל כעת לת"א על סמך סכם (והסכם שלי תקין לתל אביב) אסור לי מעל לנכשל אחד בבן גוריון, ככה שהרסתי לעצמי גם את זה. וכאן, לבסוף, אני מגיע אלייך. אני לחוץ, אני חרד. אני מרגיש כאילו אבדו עלי כל הסיכויים להגשמה עצמית. המחשבות האינסופיות שאאלץ לחזור לעבוד בשירות לקוחות ממש גורמת לי לבכות. הקרבתי כל כך הרבה. שברתי כל כך הרבה קירות, ובכל זאת, אני לא מצליח להתגבר על התחושה הזאת של כשלון. עוד במועדי א' של הסמסטר האחרון שהיה הרגשתי שאני פשוט לא מצליח לחשוב יותר. עשיתי טעויות נוראיות במהלך השנה הזאת. אין לי מושג איך לנהל את הזמן שלי נכון. אין לי מושג אם יש לי יכולות מתאימות לאקדמיה. בנוסף, אני חושש שאולי אני סובל גם מהפרעת קשב וריכוז קלה. אז לסיכום, מה את מציעה לי לעשות? כי אני באמת אובד עצות :\

סטודנט יקר, ראשית, מתנצלת על האיחור בתשובה. נשמע שאתה עובר תקופה קשה ולחוצה מנשוא, ובעיקר מייאשת נורא. אין לי ספק שאתה תעבור את המשבר הזה ותמצא את דרכך, גם אם הדרך תהיה פתלתלה וארוכה יותר, משום שיש לי התחושה שיש בך את היכולות והכוחות, ולו רק מקריאה של מה שכתבת שעברת עד כה בכוחות עצמך ומהתמיכה שיש לך מבת זוגך המסורה. נראה לי שהייאוש והלחץ נובעים מכמה מקורות בו בעת: ראשית, בתחילת הדרך השקעת הרבה אנרגיות "בניוטרל" ולכן אתה מגיע לשלב הנוכחי מותש. בנוסף, הרבה מאוד סטודנטים חווים קשיים ולחצים רבים עם הכניסה לאוניברסיטה כמוך (גם אם לא מדברים על זה או שומעים על זה ברחבי הקמפוס), ולבסוף, אתה לומד תחום שפחות מתאים / מעניין אותך, באחת הפקולטות הקשות בארץ (מדעים בבן גוריון!). נשמע לי שנכנסת לסחרור של חרדה ולחץ מבלי למצוא את הכוחות בעצמך להשקיע במשהו שאתה לא לגמרי רוצה, וזה מאוד מובן. אני חושבת שמגיע לך לעצור ולקחת נשימה, ולבדוק בטיפול את מוקדי הקושי שלך, ומשם להיערך מחדש עם כל האפשרויות העומדות בפניך, הפעם מתוך חשיבה עמוקה ומקיפה על המשך הדרך. מוזמן להתייעץ אתי עוד gilly.katz@gmail.com ובהצלחה!!

20/07/2011 | 18:13 | מאת: דודו

היי אני סטודנט שנה ראשונה באוניברסיטה הפתוחה הסמסטר הראשון עבר לא רע בכלל(הציונים שלי היו טובים) כרגע אני נמצא בתקופת מבחנים(סמסטר שני) ונלחץ מאוד מהם את המבחן הראשון אולי עברתי על הקשקש (60 בלחץ) ביום חמישי יש לי מבחן נוסף ואני לחוץ מאוד לקראתו בתקופה האחרונה אני כל הזמן חושב על מעבר מהמכללה על מבחנים חוזרים וכל מה שקשור בכישלון במבחן ובלימודים כמו כן אני אומנם לא תלמיד מבריק אבל לא רגיל לקבל ציונים נמוכים למרות שכבר נכשלתי בתיכון בכמה מבחנים(לא בבגרויות) מה אפשר לעשות??

לקריאה נוספת והעמקה

הי דודו, אתה מתאר מבצ בו יכולותיך טובות אך מסיבות מסוימות התפתח לחץ בחינות אשר החמיר לאחרונה אף יותר ועלול לפגוע בביצועיך. לחץ או חרדה כפי שאתה מתאר (מחשבות חוזרות ומטרידות בנושא, תחושת לחץ ומחנק סביב בחינות, הרגשה של לחץ וחרדה מכישלון, קושי בלמידה בשל כך ועוד) עשויים להביא לאפקט של "כדור שלג" ולכן חשוב לזהות אותן ולטפל בהן בזמן. תוכל להיעזר במאמר שפורסם באתר בנושא זה (ובנואים נוספים קשורים) - http://www.doctors.co.il/ar/5240/%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%93+%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99. אפשר לטפל בבעיה באמצעות טיפול מקצועי ממוקד של כ 8-10 פגישות, אם אתה זקוק לייעוץ בבחירת מטפל / טיפול, פנה אלי ישירות gilly.katz@gmail.com. בהצלחה!

22/07/2011 | 16:53 | מאת: דודו

תודה רבה על התשובה הבעיות בלימודים משפיעות על התאבון שלי השאלה האם זה גם עובר מעצמו או שחייבים לטפל בזה דחוף (לא ממש בא לי ללכת ליועצים)

04/07/2011 | 15:45 | מאת: אוסנת

יש לי ילדה בת 11 והיא מוצצת אצבע בפה ובזמן שהיא מוצצת היא נוגעת בשער שלה והיא תולשת אותו וזה מאוד מתסכל אותי מה אני עושה בנדון

לקריאה נוספת והעמקה

הי אסנת, מתנצלת על האיחור בתגובה בעקבות חופשה שלי. מציצת אצבע בגיל זה ומשחק בשיער ותלישתו בגיל 11 מעידים כפי הנראה על מצוקה או מתח שביתך מצויה בו, כמו גם על קושי או חסך רגשי. בגלל הגיל הרגיש שביתך נמצאת בו (תחילת גיל ההתבגרות) אני מציעה ללכת לייעוץ מקצועי בקופת החולים אליה את שייכת, אפשר דרך רופא המשפחה שלך. בהצלחה.

01/06/2011 | 11:30 | מאת: אסנת

בתי בת ה8 פיתאום בלי שום סיבה קשה לה לכתוב היא פשוט מחזיקה את העיפרון ורוצה לכתוב ולוקח לה זמן היא מאוד מתוסכלת ולא מבינה מה קרה לה היא תלמידה טובה ולא קרה משהו מיוחד בזמן האחרון.ברצוני לציין כשאני הייתי בתיכון גם לי היתה בעיה כזאת שאחר כך הובילה לרעד ביד עים קשיי כתיבה אני לעומת זאת לא טיפלתי ועדיין יש לי קצת

אסנת שלום, נשמע שאת מכירה את התופעה בעצמך, האם עבורך הבעיה נבעה מקושי רגשי או נפשי כלשהו? האם ניסית לשוחח עם ביתך ולנסות להבין האם חשה לחץ או תיסכול סביב נושאים לימודיים או חברתיים לאחרונה? כדאי להתייעץ עם המחנכת ו/או היועצת של בית הספר. במידה ואין בעיה רגשית כלשהי, התייעצי עם רופא ילדים. בהצלחה!

13/05/2011 | 10:41 | מאת: [=

שלום גילי, אני בת 19 וכרגע אני לומדת לבחינה הפסיכומטרית.. רציתי להתייעץ איתך בקשר ללחץ ולאיבוד ריכוז בו אני נמצאת בזמן בחינה.. בשנים שהייתי בכיתות י'-י"ב במהלך המתכונות/בגרויות הייתי נכנסת ללחץ וכל מה שלמדתי לקראת הבחינה הייתי מקבלת בלק אאוט ושוכחת את הכל.. למרות שהייתי לומדת הרבה ויודעת את רוב החומר מה שאחרי הבחינה הייתי מאוד מתוסכלת.. מה גם שאני מאבדת את הריכוז מהר מאוד במשך השנים בבית ספר הייתי מנסה להרגיע את עצמי, הייתי מקפידה להגיע לבחינה אחרי שאכלתי, ואחרי שישנתי מספיק שעות .. אבל שום דבר לא היה עוזר וככה נפלתי ברוב הבגרויות ... כעת שנה אחרי התיכון התחלתי ללמוד לפסיכומטרי ובבחינות בכיתה שוב אני נתקלת במקרה הזה, בשיעורים אני יודעת את החומר וגם בבית.. וכאשר אני מגיעה לבחינה אני ננכסת ללחץ ומאבדת את הריכוז מהר מאוד ... עכשיו זה ממש מפריע לי כי הבחינה הזאת ממש חשובה לי מה אפשר לעשות ? המורה המליץ לי להתייעץ עם רופא משפחה..מה הוא יכול לעשות? (לא יודעת אם זה קשור אבל יש לי אח קטן עם בעיות קשב וריכוז..) תודה רבה ! (:

שלום רב, את מתארת מצב בו את סובלת מלחץ בחינות הבא לידי ביטוי בבחינה עצמה. לחץ בחינות עשוי לפגוע מאוד בביצועים ובהישגים, מתבטא בציונים נמוכים מהפוטנציאל שלך, ואינו מעיד על יכולותיך האמיתיות. תופעת ה"בלק אאוט" היא סימפטום ידוע של לחץ, ונראה שמלווה אותך כבר כמה שנים, ואף פגע בבגרויות שלך. בכדי לא להמשיך ולפגוע בהישיגיך בפסיכומטרי ובכך אולי אף בעתידך הלימודי והמקצועי, אני ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי. ניתן לטפל בלחץ בחינות באופן די ממוקד (כ 8-10 פגישות) אצל מטפל/ת המתמצא/ת בתחום. תוכלי לבדוק האם ישנו מי שמטפל בכך דרך קופת החולים שלך, או באופן פרטי. אם את זקוקה לייעוץ במציאת מטפל כתבי לי gilly.katz@gmail.com. בהצלחה!

07/05/2011 | 15:31 | מאת: תאיר

שלום אני בת 14 , ולומדת בכיתה ז , חטיבת ביניים . קשה לי בלימודים הלימודים התחילו להיות קשים לי אני יושבת בכיתה ולא מבינה מה שהמורים מסבירים קשה לי ויש לי עוד מעט שני מבחנים מאוד חשובים והם מכניסים אותי ללחץ מה לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

הי תאיר, זה בטח לא נעים לשבת בכיתה ולא להבין. בכניסה לחטיבת הביניים הרבה תלמידים מרגישים את מה שאת מרגישה, כי החטיבה היא כבר בדרך לתיכון והלימודים נעשים קשים יותר ומלחיצים יותר, ואז לפעמים מתוך לחץ קשה מאוד להתרכז ולהקשיב וגם להבין על מה המורים מדברים. כדאי לפנות גם למחנכת ו/או ליועצת או למורה שאת מרגישה איתו נוח, ולשתף אותם בקושי שלך. אולי יוכלו לעזור לך מנסיונם. תוכלי גם למצוא דרכים יעילות יותר ללמוד את החומר, כמו למשל להתכונן לפני השיעור, ואפילו בצורה שטחית, על החומר שילמד בשיעור (המורה תוכל לעזור לך בזה), או לרשום שאלות על דברים שלא הבנת ולגשת למורה בתום השיעור (בשביל זה יש מורה...), או לחזור על החומר בשקט בבית אחרי השיעור. אני מאמינה שכל אלו יוכלו להוריד את הלחץ קצת. מוזמנת לעדכן אותי אם זה עזר. בברכה.

26/04/2011 | 10:58 | מאת: מרב

שלום גילי, אני סטודנטית שנה ראשונה בתואר מדעי, אני מרגישה שעברתי כבר את כל הלחץ וחוסר הוודאות של הסמסטר הראשון ללימודים אבל מהרגע שסיימתי את תקופת המבחנים הראשונה אני פשוט לא מצליחה להביא את עצמי ללמוד. חשוב לציין שתקופת המבחנים עברה עלי די קשה מפני שגם אז היה לי מאוד קשה לשבת וללמוד בצורה רציפה. למדתי הרבה עם חברים וזה רק תסכל אותי יותר כי הם הצליחו לשבת וללמוד ואני כל שעה וחצי הייתי מתפזרת. אני עכשיו בפער די גדול במקצועות מסויימים ולמרות שאני באמת רוצה להצליח בסמסטר הזה אני מוצאת את עצמי מתחמקת ונראה לי כאילו אין סיכוי שאני אשלים את הפער. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להביא את עצמי למצב שאני ארצה לשבת וללמוד, ניסית להתעסק בדברים אחרים או לנקות את הראש אבל כל פעם אני מנסה מחדש אני נתקלת באותה חומה. אני לא יודעת אם הדבר הזה נובע מתוך איזשהי עצלנות או מחוסר עניין במקצוע, אני אשמח לקבל הצעה לאיך לפתור את הבעיה. תודה!

הי מרב, בכדי להתייחס לעומק לשאלתך יש לבדוק מה גרם לך לבחור בתחום הלימוד הנוכחי? עד כמה את נהנית ללמוד? במידה והמוקד הוא אחר, עד כמה את מוצאת עצמך בחרדה ובלחץ סביב לימודייך? בזמן למידה לבחינות / בזמן הבחינה עצמה? מהם הרגלי הלמידה הקודמים שלך ביסודי ובתיכון / מסגרות נוספות? לחץ וחרדה בלימודים אינם מאפשרים להביא את יכולותיך האמיתיות לידי ביטוי, מה שיכול להתבטא בתקופת מבחנים מתישה ביותר, בציונים ירודים ועוד. נסי לענות על שאלות אלה, או כאן והתייעצי עמי או במסגרת ייעוץ פרטית (להתייעצות בבחירת טיפול מוזמנת לכתוב לי - gilly.katz@gmail.com)

25/04/2011 | 23:59 | מאת: שיראל מיכאלי

אני בת 40 וקשה לי ללמוד חשבון מה עושים

שלום שיראל, ככל שאנחנו מתבגרים קשה יותר להתחיל ללמוד, בטח ובטח חומר חדש. יש להתחיל לאט ובסבלנות, ולצאת מנקודת הנחה שזה יקח הרבה יותר זמן מאשר זמן הלמידה של ילדים או צעירים יותר. ניתן להתייחס למוח כאל שריר שצריך לאמן אותו, וככל שהוא היה מנוון בתחום מסוים יותר שנים - כך קשה יותר להיכנס לכושר. לכן תשובתי היא לאט ובסבלנות, באופן עקבי אך מבלי להעמיס על עצמך, ובעיקר באווירה טובה ולא מלחיצה.

לי בת בכתה ח'. עד השנה היא למדה בכלל לא רע. היה לה ממוצע ציונים של 80. השנה חלה הדרדרות נוראית בלימודים. היא לא עושה שיעורים ולא לומדת למבחנים.היא בכלל חיה בעולם אחר.(אפילו תפסתי אןתה בשקרים).הראש שלה בפייס בוק, בבגדים בבנים,אני כל הזמן מסבירה לה שעליה להשקיע בלימודים-(אני מדברת לקיר). אפילו פניתי למחנכת וליועצת ביה"ס-הכל ללא הואיל!!! אני מוכנה לעזור,אני אומרת לה שלכל תלמיד יש קשיים, רק שתדבר ואעזור. מורים פרטיים וכדומה. גם כאן איו כל כך הענות מצידה.... אני פשוט אובדת עצות!!!!

סיגל יקרה, אני מתנצלת על האיחור בתשובה בשל חופשת החג. נשמע לי מתיאורך שביתך החלה את גיל ההתבגרות וכי היא נלחמת על נפרדותה ממך ועל עצמאותה. גיל ההתבגרות מאופיין באופן טבעי במה שאת מתארת - התעסקות אופיינית בדימוי החברתי, האישי ובערך העצמי, עניין מוגבר בבני המין השני ובמיניות בכלל ועוד, ולעיתים פוחת העניין וההשקעה בלימודים. נשמע לי שחוסר ההיענות שלה לבקשותייך ולהתערבותך והשקרים שלה הינם תגובת מרד נעורים שכיחה. הצעת לה את עזרתך ואמרת לה כי את מוכנה להיות שם להקשיב ולעזור אם תרצה. מעתה ואילך שככל שתלחצי יותר, כך גדל הסיכוי שהיא תסגר ותתרחק יותר. כדאי להרפות מעט ולומר לה שאת מאמינה בה ורואה בה אחראית לעצמה וללימודיה והצלחותיה. גישה מלחיצה רק תיצור את ההיפך ועלולה לגרום לה לפתח "אנטי" או ליצור חרדה ולחץ סביב לימודים. כך או כך תוכלי להתייעץ עם יועצת בית הספר והמחנכת ולשאול לדעתן, האם יש סיבה לדאגה. בברכה.