קשיים באקדמיה

שלום, אני סטודנט שנה א' באוניברסיטה במחלקה מדעית. יש לי סיפור די שלם מאחוריי שאני חייב לספר לפני שאני רושם את הבעיה, אני מקווה לא לייאש אותך בפרטים. לפני כארבע שנים השתחררתי מהצבא, והדבר הראשון שתקף אותי הוא מה אני רוצה לעשות בחיים שלי. מעולם לא עצרתי לחשוב מה אני רוצה מעצמי ופשוט זרמתי עם החיים. בתקופת התיכון התאפיינתי כילד שנבהל מכל מה שקצת קשה ודורש השקעה, ולכן ברחתי מהמגמות שאפיינו את הדברים שאני אוהב (מחשבים ופיסיקה) והלכתי ללמוד את הדברים שהיו לי קלים אך לא מעניינים. הציונים שלי היו סבירים ואפשר לומר שהוגדרתי כתלמיד ממוצע. אחרי השחרור מהצבא עשיתי חושבים במשך שנה וחצי (!) כי פשוט לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. החלטתי להשלים את הדברים שאתגרו אותי בתיכון, בניגוד מוחלט לסביבה שלי שדירבנה אותי להתמיד בקריירה. האדם היחיד שדחף אותי קדימה היא חברה שלי שהאמינה בי ועדיין מאמינה בי. בהתחלה השלמתי בגרות במתמטיקה 5 יח' בו הוצאתי ציון סביר. בהמשך השלמתי בגרות בפיסיקה 5 יח'. הוצאתי בו 94. הייתי מאושר והייתה לי הרגשה שגיליתי מה אני אוהב. נרשמתי לשתי אוניברסיטאות - בן גוריון ות"א. החלטתי ללכת על כיוון של הנדסת מכונות כי חיפשתי משהו פרקטי שמשלב את תחום המכניקה אליו מאוד התחברתי. עכשיו חשוב לי לציין מה עברתי עם הפסיכומטרי : ניגשתי לפסיכו' 4 פעמים. 1 - בתיכון - שלא ידעתי מה אני רוצה וסתם הלכתי עם הזרם. 2 - בצבא. קיבלתי קורס ממומן ועדיין לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. 3 - אחרי הצבא. קורס בבית ספר מאוד חזק ומוכר, ועדיין כשלא ידעתי מה אני רוצה. 4 - יום אחרי הבגרות בפיסיקה. למדתי עצמאית במשך שבוע. קיבלתי את הציון שרציתי. עברתי את הסכם לת"א ועברתי את הסכם לבן גוריון בשתי נקודות בדיוק. כל זה אחרי שהחלטתי מה אני רוצה לעשות. הייתי מאושר. ידעתי שהצלחתי להשיג מה שרציתי. וכאן, התחיל הנאחס. ניסיתי להתקבל לתל אביב - הם לא היו מוכנים כי כבר היה ספטמבר (ציוני הבגרות מגיעים מאוחר הרבה אחרי סוף ההרשמה). בן גוריון - למרות שעברתי את הסכם ולמרות שהם היו מוכנים לחכות עד תחילת אוקטובר, המחלקה התמלאה. חששתי מאיבוד הזמן, הרגשתי שעוד שנה של ישיבה ועבודה בתחומים שמשעממים אותי פשוט יחסלו לי את המוטיבציה שאפפה אותי. נתקפתי לחץ, והחלטתי להתחיל לפחות תואר אחר ולנסות לעבור בשנה שלאחר מכן על סמך הסכם (מה שאפשרי בבן גוריון כל עוד אתה מעל הסכם). ומה אני אגיד - נפתחו עלי שערי הגהנום (בהגזמה קלה). לא הצלחתי לעמוד בקצב. לא הבנתי כלום בשיעורים. נתקפתי פאניקה בכל פעם מחדש בשנה האחרונה. נכשלתי מספר לא מבוטל של פעמים. אם זה לא מספיק, הסכם למכונות עלה ב 15 נקודות ככה שאני רחוק שנות אור כרגע מקבלה. בנוסף, התברר לי בדיעבד שאם אני רוצה להתקבל כעת לת"א על סמך סכם (והסכם שלי תקין לתל אביב) אסור לי מעל לנכשל אחד בבן גוריון, ככה שהרסתי לעצמי גם את זה. וכאן, לבסוף, אני מגיע אלייך. אני לחוץ, אני חרד. אני מרגיש כאילו אבדו עלי כל הסיכויים להגשמה עצמית. המחשבות האינסופיות שאאלץ לחזור לעבוד בשירות לקוחות ממש גורמת לי לבכות. הקרבתי כל כך הרבה. שברתי כל כך הרבה קירות, ובכל זאת, אני לא מצליח להתגבר על התחושה הזאת של כשלון. עוד במועדי א' של הסמסטר האחרון שהיה הרגשתי שאני פשוט לא מצליח לחשוב יותר. עשיתי טעויות נוראיות במהלך השנה הזאת. אין לי מושג איך לנהל את הזמן שלי נכון. אין לי מושג אם יש לי יכולות מתאימות לאקדמיה. בנוסף, אני חושש שאולי אני סובל גם מהפרעת קשב וריכוז קלה. אז לסיכום, מה את מציעה לי לעשות? כי אני באמת אובד עצות :\