נגישות
נגישות

פורום קשיים בתפקוד לימודי

הלימודים, לצד היותם מסגרת המקדמת התפתחות אישית ומקצועית, עשויים להיות מקור לקושי, לחץ רב ומצוקה עבור תלמידים רבים בשלבים שונים, באוניברסיטה וגם בתיכון. קשיי הסתגלות, מיומנויות למידה חסרות, חרדת בחינות, דחיית ביצוע מטלות לימודיות - כל אלו ועוד הינם קשיים הפוגעים בהישגים הלימודיים ובאיכות החיים, ולעיתים קרובות מלווים בחוסר ביטחון, תחושות חוסר ערך, לחץ, דיכאון וחרדה. פורום להתמודדות עם קשיים בתפקוד לימודי מיועד לסטודנטים ולתלמידי תיכון ולחבריהם, ומבקש לסייע באמצעות ייעוץ מקצועי בסיסי. פורום זה עשוי להיות התחנה הראשונה בדרך לשינוי.
142 הודעות
135 תשובות מומחה

מנהל פורום קשיים בתפקוד לימודי

25/04/2011 | 23:59 | מאת: שיראל מיכאלי

אני בת 40 וקשה לי ללמוד חשבון מה עושים

שלום שיראל, ככל שאנחנו מתבגרים קשה יותר להתחיל ללמוד, בטח ובטח חומר חדש. יש להתחיל לאט ובסבלנות, ולצאת מנקודת הנחה שזה יקח הרבה יותר זמן מאשר זמן הלמידה של ילדים או צעירים יותר. ניתן להתייחס למוח כאל שריר שצריך לאמן אותו, וככל שהוא היה מנוון בתחום מסוים יותר שנים - כך קשה יותר להיכנס לכושר. לכן תשובתי היא לאט ובסבלנות, באופן עקבי אך מבלי להעמיס על עצמך, ובעיקר באווירה טובה ולא מלחיצה.

לי בת בכתה ח'. עד השנה היא למדה בכלל לא רע. היה לה ממוצע ציונים של 80. השנה חלה הדרדרות נוראית בלימודים. היא לא עושה שיעורים ולא לומדת למבחנים.היא בכלל חיה בעולם אחר.(אפילו תפסתי אןתה בשקרים).הראש שלה בפייס בוק, בבגדים בבנים,אני כל הזמן מסבירה לה שעליה להשקיע בלימודים-(אני מדברת לקיר). אפילו פניתי למחנכת וליועצת ביה"ס-הכל ללא הואיל!!! אני מוכנה לעזור,אני אומרת לה שלכל תלמיד יש קשיים, רק שתדבר ואעזור. מורים פרטיים וכדומה. גם כאן איו כל כך הענות מצידה.... אני פשוט אובדת עצות!!!!

סיגל יקרה, אני מתנצלת על האיחור בתשובה בשל חופשת החג. נשמע לי מתיאורך שביתך החלה את גיל ההתבגרות וכי היא נלחמת על נפרדותה ממך ועל עצמאותה. גיל ההתבגרות מאופיין באופן טבעי במה שאת מתארת - התעסקות אופיינית בדימוי החברתי, האישי ובערך העצמי, עניין מוגבר בבני המין השני ובמיניות בכלל ועוד, ולעיתים פוחת העניין וההשקעה בלימודים. נשמע לי שחוסר ההיענות שלה לבקשותייך ולהתערבותך והשקרים שלה הינם תגובת מרד נעורים שכיחה. הצעת לה את עזרתך ואמרת לה כי את מוכנה להיות שם להקשיב ולעזור אם תרצה. מעתה ואילך שככל שתלחצי יותר, כך גדל הסיכוי שהיא תסגר ותתרחק יותר. כדאי להרפות מעט ולומר לה שאת מאמינה בה ורואה בה אחראית לעצמה וללימודיה והצלחותיה. גישה מלחיצה רק תיצור את ההיפך ועלולה לגרום לה לפתח "אנטי" או ליצור חרדה ולחץ סביב לימודים. כך או כך תוכלי להתייעץ עם יועצת בית הספר והמחנכת ולשאול לדעתן, האם יש סיבה לדאגה. בברכה.

07/04/2011 | 15:08 | מאת: תמר

אני אמא לילדה שאובחנה כ- ADD. אני מחפשת נוירולוג ילדים פרטי וטוב באיזור השרון. מי יכול להמליץ? תודה, תמר

לקריאה נוספת והעמקה

תמר יקרה לצערי איני מירה מישהו ספציפי, את יכולה להסתכל בפורום נוירולוגיה או ילדים או הפרעות קשב, ךהתרשם מהמומחים השונים ולפנות אליהם. את גם יכולה לבקש המלצה ממאבחנים דידקטים שאיבחנו את בנך, הם מכירים נוירולוגים. בהצלחה!

04/04/2011 | 16:42 | מאת: libi

ביתי בת 15 ילדה מחוננת, תלמידה מצטיינת. מתלוננת שיש לה קושי במבחנים, היא כותבת לאט מאוד יחסית לקצב החשיבה שלה. ולא מספיקה לכתוב את כל מה שיש לה בראש. כמו כן קשה לה לשבת בכיתה ולא לעשות כלום, היא מתעסקת בפתירת תשבצים, וכל מיני דברים אחרים, לא מפריעה למורים אך הלמורים נראה שהיא לא מקשיבה, והיא טוענת שהיא מבינה את החומר ויכולה לדקלם בע"פ מה שדיברו בכיתה. מבקשת את עזרתכם . האם יש צורך באבחון כלשהו, אבחון קשב? לימודי ? היכן? בחיפה.

לקריאה נוספת והעמקה

ליבי שלום, תלמידים מצטייינים או מחוננים לרוב מאותרים על ידי מערכת החינוך בשלבים מוקדמים, ובתיכון הם אמורים להיות משולבים בכיתת מחוננים בתוך בית הספר. האם ביתך עברה איבחון למחוננות? במידה ולא, פני ליועצת והיא תפנה אותך לאיבחון המתאים. במידה ואינה מחוננת אך מוגדרת כמצטיינת, כרגע לא ברורה לי הבעיה - האם ציוניה או הישגיה נפגעים מכך שלא מקשיבה בכיתה או שכותבת לאט יחסית למה שהיתה רוצה לבטא? במידה ובכל זאת יש חשש לקשיי למידה, ניתן לפנות ליועצת ולבדוק האם סובלת גם מקשיי למידה. יש לציין כי קשיי למידה המופיעים לעיתים אצל מחוננים, משום שמעולם לא רכשו מיומנויות למידה כיוון שהצליחו תמיד מבלי להשקיע מאמץ מיוחד. בהצלחה.

01/04/2011 | 17:48 | מאת: סטודנטית

אני מנסה ללמוד ומשתדלת מאוד אך החומר לא נקלט לי. מה אפשר לעשות?

סטודנטית יקרה, קושי בקליטת חומר לימודי יכול לנבוע מסיבות הקשורות באסטרטגיות למידה לא מתאימות, בעייפות, בתנאים סביבתיים לא נוחים ללמידה, או מחרדה ולחץ, או אף מקשיי למידה וריכוז שאינם מטופלים. כתבי לי קצת יותר פרטים על מה את לומדת, כיצד (קוראת, כותבת?), כמה זמן, היכן, ומהי הרגשתך בבואך ללמוד, ואוכל לעזור לך מעט יותר.

27/03/2011 | 13:04 | מאת: אריק

שלום רב, חברה שלי בת 22, סטודנטית למנהל עסקים, היא לעולם לא ניגשה לאבחון קשיי למידה. בתקופת המבחנים האחרונה היא למדה המון והשקיעה זמן רב, ידעה את החומר לבחינות בצורה טובה ואף עזרה לחבריה, אך בכל המבחנים קיבלה כ-20 נק' פחות מחבריה שלמדו איתה. בעבודות שהגישה בזמן הסמסטר התופעה הייתה זהה למבחנים, ציון נמוכים משמעותית מחברותיה. עלי לציין כי היא בחורה אינטליגנטית מאוד, בעלת יכולת מילולית גבוהה ובעלת יכולות מדהימות לניתוח סיטואציות ואנשים. על פניו נראה כי יש מגמתיות באי ההצלחה במבחנים, שלא יכולה להיות מוסברת ע"י חוסר למידה מספקת או אי הבנת החומר. חייבים לציין שתופעה זו מוכרת גם אצל אביה ואחותה. בנוסף, זוהי תופעה שהייתה מוכרת בזמן לימודיה בתיכון. אני מאוד מוטרד עבורה, מאחר והיא מגיבה קשה לציונים הנמוכים, בעיקר בהשוואה לחבריה שלהם היא עזרה ללמוד. אשמח לדעת מה ניתן לעשות? תודה רבה, אריק

לקריאה נוספת והעמקה

אריק שלום, קושי כפי שאתה מתאר נובע או מקשיי קשב וריכוז ו/או ליקויי למידה, או מלחץ בחינות. שניהם פוגמים בתוצאות ואינם מאפשרים להביא את היכולות האמיתיות לידי ביטוי. נשע לי שהסיכוי אינו גבוה שסובלת מליקוי למידה כלשהו, משום שהיתה מתקשה מאוד ללמד אחרים במצב כזה, אך בכדי לדעת האם סובלת מלחץ או חרדה הקשורה למבחנים יש לברר כיצד מרגישה בזמן הלמידה, מה קורה לה בזמן בחינה, עד כמה לחוצה וכו'. יפה שאתה דואג כך לחברתך, אני מקווה שהיא תוכל בקרוב לפנות לייעוץ או טיפול בעצמה, חבל על האנרגיות שהיא משקיעה, המצב בהחלט ניתן לטיפול. בהצלחה!

31/03/2011 | 06:48 | מאת: אריק

גילי שלום, תודה רבה על התשובה המהירה והמקצועית. חברתי מדווחת שניא אינה חשה לחץ בזמן הבחינה או בזמן הלמידה. אך לי זכור שלאחר כמעט כל מבחן הוא מתלוננת שאם היה לה עוד קצת זמן היא הייתה מצליחה יותר. לדעתי היא כן לחוצה בזמן בחינה וזה נובע מלחץ עקב חוסר זמן. נוסיף לזה שהיא כל הזמן חוזרת על המנטרה שלה שהיא לא טובה במבחנים שבודקים התמודדות עם זמנים, לדוגמא פסיכומטרי. רציתי לדעת כיצד מתמודדים עם תופעה זו או האם את מאבחנת בעיה אחרת?למי ניתן לפנות לייעוץ מעמיק יותר?יש צורך בביצוע אבחונים מסויימים? תודה רבה, אריק

גילי שלום. אחיינית של בעלי בת ה-8 שאביה נפטר לפני חודש וחצי,מסרבת לעשות שיעורי בית. השיחות של אמא שלה לא עוזרות.מה עושים? מאוד אודה לך על התשובה. שבוע טוב, עמליה

לקריאה נוספת והעמקה

עמליה יקרה, צר לי לשמוע על האובדן שלכם. אין לי ספק שלכולכם לא פשוט, ואני מאמינה שעבור אחייניתו בת ה 8 של בעלך, אשר איבדה את אביה לפני חודש וחצי, קשה מנשוא וכי לתחושתה עולמה קרס. נשמע לי שהסירוב להכין שיעורי הבית הוא ביטוי לכעס על האובדן הטרי שלה, כחלק מתגובה טבעית ובריאה של אבל עמוק וכביטוי לזעם על העולם, תסכול וחוסר אונים. אני לא רואה סיבה לדאגה ללימודיה בשלב זה. חשוב לדאוג לצרכיה הרגשיים ולעטוף אותה בחיבוק גדול ככל שתצטרך, מבלי לשפוט אותה. כמובן, אם בעוד כמה חודשים היא מתחילה לפתח קשיים רגשיים הגוררים גם קשיים חברתיים, תפקודיים ולימודיים,כדאי להתייעץ עם צוות בית הספר ולפנות להתייעצות מקצועית. תחזיקו מעמד ובהצלחה.

25/02/2011 | 16:17 | מאת: גיא

האם זה נכון שלהפעיל את היד החלשה,נגיד שמאל,משפר את היכולות של השכל בדברים רבים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גיא, תוכל לקבל תשובה מקיפה לשאלה זו בפורום נוירולוגיה, אין לי מספיק ידע בנושא. למיטב ידיעתי היכולות השכליות יכולות להשתפר ולהשתנות משמעותית עד גיל מסוים (25 לערך) ולאחר מכן השינויים הם מינוריים. בברכה, גילי

22/02/2011 | 21:38 | מאת: ניקי

תודה רבה מראש... השנה נכנסתי בשערי התיכון,ומכל הבחינות אני לא נמצאת במצב טוב.. הבטחון העצמי שלי, שהוא במילא ירוד ,ממשיך לצנוח -אני באמת מרגישה שכל הרע שבעולם התקבץ בי!!! כשאני מסתלת במראה ומשווה ביני לבנות בתיכוני-רע לי, פשוט רע לי,אני רואה ילדה שמנמונת,מכוערת ודי טיפשה(מה שלא מעודד את משפחתי,כיוון ששנה שעברה לקיתי באנורקסיה ובנס יצאתי מזה,אך מי כמוך יודעת שמצבי אינו תעודת אחריות והפרעת האכילה בהחלט מסוגלת לשוב...),נכון אני לא כזו מכוערת,ולא באמת טיפשה(למרות שקשה לי להאמין בזה),אבל כשאני יורדת ממוצע ציונים של ילדה מצטיינת,לממוצע שהוא לא בדיוק"משעמם" אני מרגישה עלובה... העניין הזה של החכמה תופס אצלי מקום נכבד(אולי בגלל העובדה שאני חייה עם אחות מחוננת,ואילו אני חונכתי בגן טיפולי בעקבות הפרעות התפתחות בתחום השפה).. איני יודעת מה לעשות,אשמח לקבל עצה או שתיים לשיפור המצב! ניקול...

לקריאה נוספת והעמקה

ניקול יקרה, הכתיבה שלך והאופן בו את מתנסחת, כמו גם האופן בו את מסוגלת להתבונן על מצבך בצורה חכמה, רגישה ומודעת כל כך, כל אלה מעידים על יכולותיך הגבוהות ורגישותך. את בתקופה קשה הצובעת את הדימוי העצמי שלך ואת תחושת הערך העצמי שלך באור שלילי ומעוות. בשל היותך בשלב חשוב ורגיש ולאור העבר (הפרעת אכילה) כדאי מאוד להיעזר ולעבור את התקופה הזו. כדאי לגשת לטיפול פסיכולוגי. מוזמנת להתייעץ אתי gilly.katz@gmail.com.

12/02/2011 | 12:19 | מאת: ליאור

שלום. יש לנו בן עם קשיי למידה בחטיבה . הוא מקבל עזרה חיצונית במספר מקצועות ושומרים על רמתו שלא יכשל . לאחרונה התחלתי (לפעמים לבקשתו) לעזור לו בפיסיקה ומאז ציוניו ורמתו עלו . בשיחה שהיתה לנו כל המשפחה הבן התלונן עלי שהציונים שלו הם שלו ושאניח לו . האם להניח לו כי מהעבר גישה כזו הביאה אותו לציונים נכשלים במספר מקצועועות ? האם להמתין שהוא יבקש עזרה ? כי מהעבר הוא לא ביקש וזה ברוב המקרים היה ביוזמתנו ובמיוחד לאחר שנודע לנו מהעבר שלא הכין שעורים או לא יודע את החומר ואף נכשל במבחנים . האם להפסיק לבדוק את מה שהוא עושה ולהניח לו ליפול כי זו אחריותו ולא שלנו גם אם יש לו קשיי למידה ? הבעיה הקשה שגישתי שונה מגישתה של אישתי , היא עוזרת ובודק ודורשת ממנו לתקן את הטעויות על מנת של יכשל . תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ליאור, מדבריך נשמע שאתה מתלבט כמה אחריות לתת לבנכם וכמה להתערב בלימודיו. אני מבינה שהוא מסכים להיעזר בך כשצריך, בין אם מבקש ובין אם אתה מציע והוא נענה, והוא יודע גם לבקש שיניחו לו. פערים בגישות חינוך בין בני זוג הם טבעיים ומובנים, אך בשל היותו בגיל ההתבגרות ודווקא משום שיש תקשורת במשפחה וניתן לשבת שליחה, אני מציעה שתחליטו קודם בינכם לבין עצמכם האם יש גישה ששניכם יכולים להסכים עליה, ואז שבו עם בינכם לשיחה, מתוך הבנה הדדית מולו שהוא סובל מקשיי למידה וזקוק לעזרה מסוימת. גישתי היא לתת כמה שיותר כבוד ואחריות לילדים כל עוד ישנו כבוד לדברים שחשובים לכם כהורים (חשוב ללמוד, לדוגמה). אפשר גם לשתף אותו בהתלבטות שלכם כמה אחריות לתת לו ולבקש ממנו להציע פתרון שיניח את דעתכם. אפשר גם לתת לו "תקופת ניסיון" בה הוא חופשי לבקש מכם כל עזרה שהיא ואתם מתעניינים בכלליות במצבו. מה דעתך? בברכה, גילי

09/02/2011 | 22:04 | מאת: אורלי

היי לכם. לצרכי תחקיר דרושים דחיינים שהדחיינות שלהם גבתה מהם מחיר כבר!!! אשמח לשמוע את הסיפורים שמאחורי הדחיין :) תודה 052-3911692

18/01/2011 | 00:20 | מאת: סטודנטית

גילי שלום, אני סטודנטית באוניברסיטה ועם הזמן נהיה לי קשה יותר ויותר ללמוד. אני מתחילה ללמוד ברצינות רק כשאני מגיעה לרגע האחרון לפני המבחן, שם אני נלחצת ומתחילה ללמוד וזה רק פוגע בי כי אם הייתי מתחילה לפני - בודאות הייתי מספיקה ומוציאה ציונים גבוהים יותר. בנוסף, אני פשוט לא מצליחה לשבת ללמוד. אני מוצאת את עצמי קמה כל כמה דק' ובורחת לדברים אחרים כמו אוכל וטלוויזיה. עד שמגיע הרגע ואז שוב אני מתחילה להילחץ ויוצא שעד הדקה האחרונה אני לומדת. לא יודעת איך להושיב את עצמי ללמוד ולא להגיע לרגע האחרון... אודה לך אם תעזרי לי, אני בתק' בחינות =] תודה רבה !!!

19/01/2011 | 16:44 | מאת: מירית

הי סטודנטיות יקרות, התופעה שאתן מתארות היא אכן דחיינות אקדמית, וניתן לטפל בה באופן ממוקד. קראו את שני המאמרים שפורסמו בנושא וראו אם אתן יכולות ללמוד ולהיעזר: http://health.walla.co.il/?w=/5103/1596106 http://health.walla.co.il/?w=/5017/1759423 מוזמנות לפנות אלי לכל שאלה או התייעצות.

27/12/2010 | 02:31 | מאת: מיכל

היי גילי, ערב טוב.. אני סטודנטית להנדסאי, שנה שנייה במכללה.. אני לא כל כך יודעת מה לעשות.. אני מתוסכלת.. אני לומדת להנדסאי במקצוע שלי כרגע, והמכללה הצליחה לייאש אותי לגמרי, אני כבר לא בטוחה שאני רוצה לעסוק במקצוע הזה.. המכללה דפוקה לגמרי... הם "זורקים" לנו עבודות על ימין ועל שמאל, בלי לעקוב אחריהם, נותנים עבודות על חומר שלא נלמד בטענה ש"אנחנו צריכים להתמודד עם החומר", מורחים סתם שעות- נראה כאילו אין להם פשוט מה לשים לנו במערכת.. אין עם מי לדבר שם.. וכשדיברתי עם ראש המגמה על זה שחצי מהתלמידים השנה רוצים לעזוב, הוא ענה: "אני לא אתפלא, 50% מהנושרים הם בשנה השנייה, ככה שאם תעזבי זה לא יפתיע אותי".. לא רוצה.. לא רוצה לעזוב, אבל אני גם לא יודעת איך אני ממשיכה ככה... באתי עם רצון ללמוד, הממוצע שלי משנה שעברה מדבר בעד עצמו (92)..אז גם היה בסדר.. החומר באמת התאים למקצוע.. והשיעורים היו מעניינים... השנה, פשוט זוועה... והנה, הם הצליחו להוריד לי את זה לגמרי... אין לי כוחות להגיע למכללה, לשבת שעות ולמשוך את הזמן... אין לי כוח להגיע ללמוד 8 שעות חומר עיוני שהוא סססתתתתםם.... אפילו לא נצטרך אותו במקצוע שלנו.. אין לי כוח להגיע למכללה ולשרוף שעות... המכללה הזו כזו גרועה... ועכשיו, גם מחריכים אותנו לשלם למישהו מבחוץ עוד 2000 ש"ח שיעזור לנו באיזה פרוייקט.... אפשר לא לשלם לא, אבל אז לא נעבור את הבחינה... ככה שהם לא בדיוק משאירים ברירה... אוף נמאס לי, ואני לא יודעת מה לעשות... אני מיואשת...

מיכל שלום, התמונה שאת מתארת מתסכלת ואף מעציבה: יש לך את היכולות לפרוח בלימודים, ומשהו מזה חווית בשנה שעברה, אך מסגרת הלימודים הנוכחית- במקום שתאפשר זאת- מדכאת ומייאשת. אני מבינה כי ניסית לקחת אחריות ולשנות במשהו את מצבך אך ראש המגמה, במקום לעודד, גילה חוסר רגישות. אך מדבריך עולה כי התחושה שאת מתארת משותפת למרבית התלמידים בשנה הנוכחית, ומאחר וכוחה של המכללה הינו רק בתלמידיה ובסופו של יום היא תלויה בהם, הרי שהתאגדות הוגנת של הסטודנטים יכולה להביא לשינוי, ומוטב לעשות זאת במהרה. אם מתאים לך לנסות ולארגן משהו מזה, אני בטוחה כי מהר מאד תגלי שאת לא לבד. ובמידה ולא, בדקי את האפשרויות האחרות העומדות לפניך- האם יש טעם לעבור מוסד לימודים? האם בשנים הבאות או בסמסטר הבא החומר נסבל יותר, וכדאי לבלוע את הצפרדע בינתיים?? - והחליטי מה עדיף לך. בינתיים נסי למזער את הסבל בלמידה עצמאית ככל הניתן, וקחי אוויר... בהצלחה!

24/12/2010 | 08:23 | מאת: ענת

שלום, ביתי בת 10 ולומדת בכיתה רגילה. מאז כיתה א' אובחנה כלקויית למידה: קושי רב בהבנת הנקרא, קושי שליפתי, בכל המקצועות נכשלת עד היום והתסכולים רבים, התקפות זעם בבית מהרגע שנכנסת הביתה ועד שהולכת לישון. אבחון דידקטי נתן הקלות מסויימות בכיתה אך זה לא עוזר. הילדה רק נכשלת, מפריעה ומתוסכלת. לא משתפת פעולה עם מורות לקריאה מתקנת או קלינאיות תקשורת. למרות שמבחן טובה הראה שאין צורך בריטלין הרופאה החליטה לתת כי יש כאן בעיית קשב. הריטלין גומר את הילדה מבחינת התופעות לוואי והריבאונד שאחרי נמשך כמה שעות והמצב בבית גיהנום. הפסקתי את הריטלין ואנחנו לא יודעים איך לתפקד ומה לעשות. הילדה יושבת בכיתה ו"מחממת" את הכיסא. טיפול פסיכולוגי - אין שיתוף מצד הילדה. המליצו לי על cbt וכרגע אני מחפשת מטפל/ת. מה עושים? ממשיכים בריטלין? הילדה לא אלימה ובכיתה רק מפריעה בשיעורים ושמעתי כי כיתות קטנות טיפוליות מכילות ילדים אלימים ואני לא רואה אותה שם. אודה לך על עזרה או עצה כלשהי, החיים בשבילנו בבית הם גיהנום ובעיקר בשביל הילדה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

ענת יקרה, נשמע שאתם כולכם אכן עוברים ימים קשים ביותר. הקושי של ביתך הוא קוגניטיבי ורגשי, והזעם שלה נובע מתיסכול רב וסביר שמלווה בתחושות נחיתות קשות, ולכן הייתי מציעה להתחיל בטיפול שיתרכז באספקטים הרגשיים עבור בתכם. בשל התנגדותה לטיפול כדאי להתחיל בהדרכת הורים. כמו כן מומלץ להתייעץ עם יועצת בית הספר לגבי כל אלה ולגבי זכויות שיש לכם בקבלת סייעת לימודית בעקבות האבחון. בהצלחה!!

קראתי את מה שכתבת וליבי יצא אלייך, והיתי רוצה ליכתוב לך כמה דברים מנסיון: 1. לגבי הריטלין: כמה זמן היא לקחה אותו? איזה מינון? גם לבת שלי היה ריבאונד מטורף, אבל 3 שבועות, ובעיצת הרופאה היחלטתי לעבור איתה את הסבל הזה וזה עבר כלא היה, והיום זה כדור מציל חיים בישבילה, יש לה איכות חיים שלא תותאר. 2. האם המינון שלה נכון? מסיפורים של הורים, היסתבר שמינונים לא נכונים גרומים גם לתופעות נוראיות. 3.לא חייבים ריטלין, יש גם אדרל, קונצרטה, אולי כידי ליבדוק 4.כמו שכתבה גילי, הדרכת הורים והדרכה לילדה, זה עוזר לכולם, אני תמיד אומרת שלילדים האילה יש "הוראות הפעלה" וחייבים לילמוד אותם. אל תוותרי כל כך מהר על טיפול תרופתי, גם אני היתי על הסף אבל זה הישתלם. לא מטיפה חלילה לשימוש בריטלין או דומים לו, אבל תנסי. כדי להיתקדם צריך לזוז...ככה שמעתי איפושהו.

22/12/2010 | 19:33 | מאת: בנז'מין

אני מתקשה בדבר שאני חושב שקוראים לו חשיבה מופשטת. זה לא שאני לא יודע לחשוב, אבל אני מתקשה בזה. בכלל לבד אני לא מצליח ללמוד דברים שמצריכים מחשבה אבל מול הדף וגם לזכור את הכתוב אני מאה אחוז. האם יש לזה פתרון? אני מאד דואג ורוצה לשמוע על זה

שלום בנז'מין, לא ברור לי למה הכוונה "חשיבה מופשטת", שהרי חשיבה היא פעולה מופשטת בהגדרה. רוב האנשים נעזרים בדיבור, בקריאת חומר כתוב או בכתיבתו בכדי לעבד חומר לימודי, ולא פשוט "חושבים" לאורך זמן על חומר לימודי כלשהו, האם לכך אתה מתכוון? אין כל סיבה להילחץ מזה. בברכה, גילי

21/12/2010 | 17:30 | מאת: נתי

שלום, יש לי בן בכיתה י?. השנה חזרנו לארץ לאחר מגורים של שנתיים בארה"ב ובני מאוד מתקשה בבית ספר. למרות שהוא לומד למבחנים הוא נכשל. נעשה לו אבחון נומרולוגי והוא החל לקחת רטלין. עד היום הוא היה תלמיד ממש טוב. היקפי החומר בארץ גדולים והמבחנים קשים לו מאוד. לאחרונה החל להגיד שהוא כנראה לא מתאים לבית ספר וצריך לעזוב. מה עושים? מדובר בילד שמאוד הצליח עד היום, מאוד חברותי ואהוב. חבל לי שהכל פתאום מתמוטט אשמח לעיצה

לקריאה נוספת והעמקה

נתי שלום, לא ברור לי מהו אבחון נומרולוגי ומה הוא כלל ועל סמך מה בנך קיבל ריטלין, שהרי לא היו סימנים להפרעות קשב. נשמע לי שבנך סובל מקשיי הסתגלות עם החזרה לארץ הכוללים קשיים רגשיים, ומועצמים בגיל ההתבגרות באופן טבעי, אך דרוש לי מידע נוסף- האם מסתדר חברתית? האם חזר לאותו בית הספר? האם אתה רואה שינויים בצמצב הרוח? כיצד הוא מגיב לחזרה לארץ? כיצד מגיב לאיבחון שעבר ולריטלין? (קרא עוד על קשיי הסתגלות במאמר http://www.doctors.co.il/ar/9175/%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%94+%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94+%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D). אתה מוזמן לעדכן אותי ואוכל להגיב ביתר דיוק לשאלתך, בברכה.

21/12/2010 | 16:05 | מאת: נילי

שלום רב בני בן ה14 בכיתה ט', בשנה שעברה עבר אבחון פסיכודידקטי ונמצא אצלו בעיה בקשב שמיעתי, והמאבחנת אמרה שיש לו פוטנציאל אך אינו מממש אותו, במתמטיקה הציון שלו תמיד מעל 90 אך בשאר המקצועות המצב אינו כך, הוא מתקשה ללמוד חומר בעל-פה כמו הסטוריה, דקדוק, אזרחות, גיאוגרפיה וביולוגיה... אינו לומד באופן עצמאי, תקופת המבחנים עבורי היא תקופה של סיוט, אני חוזרת לו על החומר כאילו לא למד אותו מעולם, אני מתמצתת, מסבירה, מסרטטת, ומה לא? אך בזמן שאני יושבת איתו אני רואה ומרגישה שאין לו כל עניין בלימודים ולפעמים הוא מצהיר בפניי: למה אנו צריכים ללמוד כל זה, מה יועיל לנו בעתיד אם נלמד הסטוריה... אני עושה איתו כל מיני שיחות, מסבירה לו שאם הוא רוצה להמשיך את לימודיו האקדמיים הוא צריך ללמוד ולקבל תעודת בגרות עם ציונים טובים על מנת שיוכל לבחור את התחום שהוא מעוניין בו ולא להיות מוגבל בגלל ממוצע נמוך.יחד עם זאת אני משתדלת כל הזמן להשמיע בפניו שהוא יכול אם ישתדל קצת יותר, שיש לו יכולות... אני כבר מותשת ולא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שיש לו קשיי ריכוז (אינו היפראקטיבי) ומאוד רוצה לעזור לו לפני שיהיה מאוחר. אני מאוד מקווה שאמצא אצלך תשובה.

לקריאה נוספת והעמקה

נילי יקרה, נשמע שאת לחוצה ודואגת מאוד לבנך, אך האיבחון שקיבל הוא רק תחילת הדרך - פני למאבחנת ובקשי שתפנה אותך לטיפול מתאים לבעיות בקשב שמיעתי. תוכלי גם להתייעץ בפורום "הפרעות קשב" באתר זה לגבי טיפול http://www.doctors.co.il/forum-1718. מעבר לכך, אני לא ממליצה לך להיות זו שמלמדת את בנך למבחנים, בטח שלא בגילו. יתכן שאת מפעילה עליו לחץ רב שפוגע אף יותר בתפקוד הלימודי שלו. אצל בני נוער רבים יש ירידה בתפקוד הלימודי משום נושאים חברתיים ואחרים מעניינים אותם, ופעמים רבות זה מסתדר לבד לקראת התיכון. חשוב שתשדרי לבנך שאת מאמינה בו וביכולותיו ופנויה לעזור לו אם יצטרך. את מוזמנת להמשי לעדכן אותי, בהצלחה.

02/12/2010 | 00:49 | מאת: בנז'מין

אותי. אני יושב ולומד ואחרי שעה אני מתחיל להשתעמם. כאילו איזה ענן שחור נופל על הריכוז שלי. ואין לי אפשרות להמשיך כי פשוט המוח לא מרוכז. מה זה יכול להיות? תודה מראש.

הי שוב, כעקרון פרק זמן של שעה רצוף ללמידה הינו סביר, כך שירידה בריכוז צפויה אצל חלק מהאנשים בתום שעה. מציעה להתאוורר קצת, לקום לעשות משהו אחר למשך דקות ספורות ואז לחזור ללמידה. אם אתה עדיין מתקשה להתרכז, שנה את אופן הלמידה- עבור מקריאה פאסיבי לסיכום בכתיבה של מה שאתה קורא, כתיבת שאלות לא ברורות, או קבע ללמוד עם חברים. בהצלחה!

29/11/2010 | 11:11 | מאת: גולדי

תודה על העצה, אשתדל לבצע אם כי כרגע קצת קשה כלכלית.אולי בעוד זמן מה.

גולדי יקרה, מציעה בינתיים להזכיר לעצמך כי עברת ואת עוברת לא מעט, ולהקים עסק מצליח זה כלל לא פשוט! נסי לשפוט את עצמך מעט פחות לחומרה בתקופה זו, וזכרי כי דחיינות אינה עצלנות אלא פעמים רבות נובעת מסיבות רגשיות ואישיות מורכבות. בהצלחה!

28/11/2010 | 13:19 | מאת: גולדי

אני בת 56 ובשנת 2001 אובחנתי כסוכרתית, היום אני מזריקה אינסולין כחלק מהטיפול. בשנת 2005 התפטרתי כדי לפתוח עסק עצמאי והייתי אופטימית מאד,אבל, מאז אני רק שוקעת! כל דבר שמתרחש מסביבי הוא סיבה לדחות את עסקי ולמרות שמצבינו הכלכלי התדרדר מאד אני לא מצליחה להביא את עצמי לעבוד. גם הודעה זו היא משהו בדחיינות שלי, במקום לטפל במיילים אני כותבת הודעה ומתרצת את זה כאילו אולי מכאן ימצא פיתרון.מה דעתך? האם יש לי תקומה?

גולדי יקרה, מובן שיש לך תקומה, פשוט נשמע לי שאת עוברת שנים לא קלות וצריך קצת עזרה והכוונה - נשמע לי שה"התדרדרות" שאת מתארת היא חלק ממערך כולל של קשיים בריאותיים ורגשיים שעליך להתמודד עם כולם יחד וכי את שופטת את עצמך לחומרה. אולי כדאי ללכת לכמה פגישות ייעוץ/טיפול ולברר מה עוצר אותך ומה מקשה עליך ומשם לעשות החלטות. ניתן לפנות דרך קופת החולים אליה את שייכת, שם ניתן למצוא טיפול לא יקר. מוזמנת להתייעץ אתי עוד את את צריכה. בהצלחה!

29/11/2010 | 11:09 | מאת: גולדי

גילי שלום רב, אני סטודנט שנה ראשונה המתקשה ללמוד כשאני בבית לשבת לחזור על הלימודים ולהכין שיעורי בית. הדבר נובע הן ממוטיבציה נמוכה, עצלנות וחוסר הרגל עוד מהלימודים בבתי הספר (יסודי, חטיבה ותיכון) לחזור הביתה ולבצע את מטלות הלימודים. כיצד אפשר להתגבר על בעיה זו ? המוטיבציה הנמוכה שלי נובעת בנוסף מלבד האי יכולת ללמידה עצמית בתרגילים בבית ובכך אני בפערי לימוד. ההבנה שלי והריכוז בשיעורים טובים מאוד ושם אני מרוצה. למידה עם מישהו נוסף לעיתים אפשרי אך לא תמיד ואי אפשר להסתמך על כך בייחוד כשאני בפערים. החיפוש שלי לפתרון הוא דווקא איך אני מצליח לבצע את המטלה הזו של לשבת בבית וללמוד...אשמח לעזרה וכיוון. תודה, שמוליק.

הי שמוליק, ללא ספק הפערים הלימודיים יוצרים מצב של כדור שלג בו אתה צובר פערים מצטברים, מה שמוביל לחוסר מוטיבציה. אתה מציין נקודה מאוד חשובה, שהיא הרגלים נרכשים ללמידה כבר מילדות. כאשר אלה לקויים אנחנו פעמים רבות גוררים אותם גם ללימודים אקדמים. בתור התחלה, בכדי להתגבר על פערים שנצברו אתה יכול להיעזר בחבר או להחליט שסוף שבוע אחד אתה מקדיש רק ללמידה, אך עשה זאת מחוץ לבית, במקום נקי מהסחות דעת. בהמשך נסה ללמד את עצמך איך לומדים: כדאי להרגיל את עצמך להישאר בסיפריה / קפיטריה / חדר מחשבים עם תום יום הלימודים שלך, היעזר בקריאה אקטיבית של החומר (מאמר פורסם באתר זה בסופ"ש האחרון ויכול לעזור לך), ואם זה עוזר - קבע עם חבר כל פעם שאפשר. אתה בסך הכל בשנתך הראשונה והיא החלה לא מזמן, כך שאין לי ספק שהפערים שנצברו ברי גישור, וכי תוכל להיות בעניינים בקרוב. בהצלחה - אתה מוזמן לעדכן אותי.

25/11/2010 | 21:55 | מאת: בנז'מין

אני לא מסוגל להיות בשיעור/הרצאה יותר משעה,כי הרי מידי פעם המורה מדבר דברים שלא הכי מעניינים אותי עכשיו ואז השעמום גומר אותי, שעה אני עוד יכול לסחוב אבל לא יותר. אותו דבר גם בחומר הלימוד יש דברים שעם כל חשיבותם אותי זה לא מעניין, ואני לא מסוגל ללמוד את זה. מה עושים? תודה

שלום רב, שאלתך מציגה את הקשר שבין עניין לריכוז. ללא ספק,רמת העניין בחומר הנלמד מקלה על הריכוז בו אצל כולנו. כדאי לנסות להגביר גם את רמת העניין וגם את רמת הריכוז: נסה להגביר את ההכנה לקראת השיעור (קריאת חומר, פתירת תרגילים, ובעיקר- הכנת שאלות וסימון מוקדים לא ברורים) וכך תוכל להעלות את רמת העניין שאתה מוצא בו עולפני ההרצאה. בנוסף נסה לשאול כמה שיותר שאלות במהלך השיעור, משום שמעורבות אישית ורגשית מוסיפה לעניין. לגבי ריכוז במהלך ההרצאה, כל האזנה אקטיבית יכולה לעזור, כמו רישום ראשי פרקים ושאלות - כל אלה עוזרים למקד את ההקשבה (יותר מנסיון מתיש לרשום מילה במילה בהרצאה לא מעניינת). ומעל לכל, במקומות בהם אתה לא מצליח להתעניין למרות מאמצים כנים לריכוז והשקעה- אולי אפשר להניח מעט למאמצים, לא לקרוא את כל החומר, לא להאזין לכל מילה בהרצאה. נסה ליהנות ממה שאתה מצליח על מנת שהלימודים יהיו חוויה מעניינת ומהנה ככל הניתן עבורך. ואחרי הכל, לפעמים אנחנו פשוט משתעממים קצת, וצריך לזכור שזה גם חלק מהחיים...

27/11/2010 | 21:37 | מאת: בנז'מין

רבה על תשובתך הברורה. בהקשר לזה רציתי לברר אם ידוע לך על חומרי לימוד או אתרים שמתאימים ללקויי למידה או מתקשי למידה. תודה.

אני מסיימת לימודי תואר ראשון ונותר לי מבחן אחד הכי קשה בכל התואר עשיתי אותו כבר מספר פעמים ואני לפני פעם נוספת - מרוב לחץ אני דוחה את הלימוד שוב ושוב, אני די מיואשת וכבר הגעתי לסף היכולת ללמוד, אני עובדת במקביל, וכבר אמא לשתיים, כעת אני בחופשת לידה ויותר קשה לי למרות הדעה של כולם שבחופשת לידה יש המון זמן - הילדה שלי בוכה המון וכל הזמן על הידיים. אבקש שתייעצי לי איך להושיב את עצמי ללמוד - כי אני ממש מיואשת.

בתיה יקרה, אני מורידה את הכובע בפני אם לשתיים שהצליחה ללמוד תואר ראשון במקביל. לא ברור לי מי המציא שבחופשת לידה יש המון זמן, זו פיקציה כמובן...לאחר לידה יש פשוט עומס מסוג אחר, פיזי ורגשי, שאין ברירה אלא להתרכז רק בו כי אין זמן ופניות לשום דבר אחר. כך או כך, אני מציעה שתתני לעצמך את חופשת הלידה שמגיעה לך כאם וכאישה וכאדם למשך תקופה מסוימת, שאת תחליטי מתי היא תסתיים. לאחריה מצאי את התמיכה מסביבך שתאפשר לך להתנתק מספר שעות כל יום (התחילי אפילו משעה ביום או פחות) אך ורק לשם למידה. אפילו קחי מעט חופש מהעבודה אם צריך- זה מספיק חשוב (תואר ראשון ללא ספק יקדם אותך בקריירה בטווח הרחוק!) נסי ללמוד מחוץ לבית (ספריה, בית קפה), ושלבי גם למידה ם עוד חבר/ה, אם יש. מציעה לך להתחיל בקריאה אקטיבית של החומר וסיכומו, ופחות בקריאה פאסיבית. העזרי במאמר שפורסם באתר לשיפור אסטרטגיות למידה - http://health.walla.co.il/?w=/5017/1759423&m=1&mid=103401 אם תצטרכי עזרה נוספת אפשר לפנות לטיפול ממוקד, כתבי לי - gilly.katz@gmail.com

15/11/2010 | 21:34 | מאת: רונית

שלום רב, יש לי בת בכתה ט'. מכתה ו' התחילו אצלה קשיים בלימודים אשר, כנראה, נובעים ממס' גורמים: 1. לא לומדת בבית ומכינה שיעורים מהר (לצאת ידי חובה) - אין מוטיבציה 2. בוצע אבחון דידקטי ולא נמאו לקויות משמעותיות (הארכת זמן והוראה מתקנת) 3. במבחנים מסיימת לפני הזמן, בטוחה שהמבחן היה טוב ובסופו של דבר הציון נמוך. 4. ברגע שאנחנו מאיימים, לוחצים. חל שיפור מה, אך ברגע שאנחנו מרפים שוב חלה ירידה. שנה שעברה, היא למדה עם מורה פרטית בהוראה מתקנת ונראה שיפור קל. לאחר השיפור שוב חלה ירידה. השנה התמקדנו במתמטיקה עם שיעורי עזר, המורה הפרטית טוענת שהיא יודעת את החומר, הילדה טוענת שהיא יודעת את החומר ומכינה את שיעורי הבית ברמה טובה ובכל זאת במבחנים היא נכשלת (20, 30). המורה העלתה את האפשרות שיש לה חרדת בחינות במתטיקה, אני חושבת שאולי יש גם הפרעה של קשב. כמו כן, בבית, יש הרבה התפרצויות זעם המתבטאות בצעקות וטריקת דלתות. מה עלינו לעשות? איך ניתן לעזור לה כי אני יודעת שהיא מאוד מתוסכלת (אולם התסכול לא משפיע על המוטיבציה, נהפוך הוא)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, יתכן מאוד כי בתך סובלת מלחץ בחינות שאינו מאפשר לה להביא את יכולותיה לידי ביטוי. לחץ בחינות מושפע מאוד מגורמים רגשיים, והתסכול שאת מרגישה ממנה דורש, לדעתי, בירורו עמוק יותר של קשיים רגשיים עמם מתמודדת באופן טבעי בגיל ההתבגרות, כגון שאלות הקשורות לערך העצמי שלה, לדימוי ולזהות שלה. זהו גיל בו היא נלחמת על נפרדותה מכם כהורים (להלן התפרצויות זעם וטריקת דלתות) ויתכן כי אינה משתפת בכל העובר עליה. ניתן לנסות לשוחח אתה ולבדוק כיצד היא מרגישה, לבדוק אם היתה רוצה להמשיך לקבל עזרה ממורים פרטיים, ואם לא - ךלהניח לזה לעת עתה. יתכן מאוד שכדאי להציע לה לשוחח מעט עם איש מקצוע - את מוזמנת גם לכתוב ולהתייעץ עמי ב gilly.katz@gmail.com. כך תוכלו לדעת האם סובלת מחרדת בחינות (תדווח על חרדה, לחץ, סמפטומים אחרים) או שהקושי הוא רחב יותר. בגיל זה חשוב מאוד לתת לה בהקדם מקום שלה בו תוכל להרגיש שמכבדים את רצונותיה ותוכל לשתף ברגשותיה, לפי ראות עיניכם כהורים. בהצלחה.

11/11/2010 | 23:14 | מאת: דנה

היי גילי. הנני בת 23, משפרת בגרויות ופסיכומטרי לטובת לימודי רפואה. הנני בטיפול פסיכולוגי מזה שנה, אני מתמודדת עם בת משפחה פגועת נפש. היני סובלת מדיכאון וחרדה אך עם זאת אני בטיפול. עד היום, הגעתי להישגים מרשימים מאוד בלימודים. אך אני מרגישה שאינני עומדת עוד בלחץ. את בחינת הפסיכומטרי הראשונה עברתי בהצלחה אך את הבאות אחריה לא הצלחתי לשפר ואף ירדתי ב70 נקודות. לפני הבחינה האחרונה למדתי, ישנתי אכלתי באתי יחסית מוכנה אך מעין רדומה, הגוף והראש מותשים ולא הצלחתי להתמודד עם הבחינה, כאילו הראש סתום, רדום, איטי. זו לא אני, יש לי רגעים ביום שאני מאוד חדה אך אני חוששת שהעול הנפשי מחבל בהישגי. אין לי יכולת כלכלית לכן ברצוני להתייעץ איתך, האם יש עילה לעשות אבחון, האם לדעתך אקבל הקלות או שזה סתם שריפת כסף? בבגרויות הוצאתי ציונים מעל ל95 ובפסיכומטרי 680. עם זאת כיום אני לומדת מתמטיקה ואני עושה המון טעויות חישוב וחוסר תשומת לב, אני שמה לב לטעות, מנסה ללמוד ממנה וחוזרת עליה בדיוק בתרגיל הבא. יכולת ההבנה שלי גבוהה מאוד, זה לא שם. אני חוששת שזה מעומס יתר. מה את ממליצה לעשות? תודה.

דנה שלום, מתיאורך לא נשמע לי שאת סובלת מבעיה בקשב וריכוז או מקשיי למידה שניתן יהיה לאבחן אותם, משום שאין פגיעה מתמשכת בהישגים לאורך שנים, להיפך, הישגייך גבוהים מאוד! זאת ועוד, את מתארת נטיה לחרדה ולחץ המחבלים בהשגייך, כלומר נשמע שאת סובלת מחרדת בחינות, כך שלאחרונה ההישגים שלך לא משקפים את היכולות שלך. טיפול פסיכולוגי ממוקד יכול להועיל רבות לחרדת בחינות. אם לא תוכלי להיעזר בטיפול הפסיכולוגי הנוכחי שלך לשם כך, פני אלי שוב. בהצלחה!

צהריים טובים, בני בן 5 וחודשיים, נמצא בגן חובה. הגננת הבחינה שבני כותב/ מצייר וכו' מאוד חלש (כלומר לא מפעיל מספיק לחץ) ונתנה לי כל מיני אפשרויות לתרגול בבית ובנוסף ציינה שייתכן שיהיה צריך להישאר עוד שנה בגן (ולא לעלות לכיתה א'- כי יהיה לו קשה להעתיק מהלוח/ להכין שעורים ועוד). אציין שאחיזת העיפרון/ צבע של בני תקינה וכמו כן מבחינה לימודית- קוגנטיבית אינו מתקשה כלל. דבר נוסף הילד נמצא בחוג שחייה. שאלותי: 1) האם הגננת / פסיכולוגית הילדים אשר בודקת מוכנות לכיתה א' יכולה להחליט שאכן ישאר עוד שנה בניגוד להחלטת ההורים (כלומר האם הן הקובעות או ההורים?) 2) במידה וההורים מחליטים בניגוד לדעת הגננת/ פסיכולוגית האם יש צורך באבחון מסוים? 3) האם יש מקום ללכת למכון להתפתחות הילד על מנת לדרוש ריפוי בעיסוק? תודה רבה ושבוע טוב

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני ממליצה לך להתייעץ עם רופא הילדים שלכם שיפנה אתכם להתייעצות במכון להתפתחות הילד הקרוב למקום מגורייך. אני מאמינה ששם תוכלי לקבל תשובות לגבי אבחון, דרכי טיפול (אולי ריפוי בעיסוק), וגם תוכלי להתייעץ לגבי המלצה לשליחת בנך לכיתה א'. אני גם מציעה שתרגישי נוח לשתף את הגננת בהתלבטויותיך - את האם ואת מחליטה בסופו של דבר. בהצלחה.

01/11/2010 | 11:17 | מאת: גלי

בני החל ללמוד השנה בכיתה א'. אציין שהוא יליד נובמבר ובין הקטנים בכיתה.לגננת לא היה ספק להעלות אותו לכיתה א'. אני חווה מס' קשיים עם הילד: 1. קשיים בזיהוי אותיות וצלילים. הילד מתקשה בלימוד שפה, למרות שאני עובדת איתו רבות בבית על אותיות וצלילים ולטענת המורה היא לא מרגישה שיפור וממליצה להמתין עוד חודש לראות אולי יש בעיה רגשית כלשהיא שתיפתר. אציין שבחשבון הילד לא מתקשה ומבין את החומר הנלמד. 2. לפני כשבוע הילד החל להרכיב משקפי ראייה (דבר שגילינו במקרה תוך בדיקת עיניים שגרתית לפני כיתה א', למרות שאף פעם לא היו סימנים לכך שאינו רואה טוב). לצערי אני חווה איתו קשיים בכל הנושא של המשקפיים ואף קבעתי עם המורה שיטת תגמול על כל יום שישים משקפיים. לי נראה שיש קשר בין שני הדברים ואשמח לשמוע חוות דעתך מה כדאי לי לעשות.

לקריאה נוספת והעמקה

גלי שלום רב, בכדי לקבל תשובות מלאות אני ממליצה להתייעץ עם מאבחנת או יועצת בית הספר, גם לפי המלצת המורה, משום שאיני בקיאה בתחום הדידקטי. עם זאת, נשמע לי שבנך עבר הרבה שינויים לאחרונה, מה גם שהוא צעיר יחסית לבני כתתו: עבר מסגרת, שינה סביבה חברתית, דורשים ממנו ללמוד דברים חדשים בהם הוא מתקשה מעט ועליו להתרגל לעובדת המשקפיים...כל אלה מן הסתם מקשים עליו רגשית ואולי באמת כדאי לחכות קצת ולשים במרכז את התחום הרגשי והחברתי, בלי להוסיף עליו לחצים. אני מאמינה כי דמויות חינוכיות מבית הספר שאת סומכת עליהן יוכלו לעזור לך במעקב. בהצלחה!

25/09/2010 | 15:17 | מאת: שרה

בתי למדה בלימודים אקדמאים אבל מתחילת השנה הרגשנו שקשה לה ועשת בחינה ונתנו לה רבע שעה יותר זמן בזמן המבחן וגם אמרו לה שיש לה קשיי למידה קלות ומאותו יום מצבה התדרדר יותר לא היית מרוכזת לא למדה לא השקיעה את מה שהיית משקיע קודם ובכל זאת לא הציחה ללמוד היא הלכה לטיפול ופיסיכולוגית אמרה לה שתפסיק ללמוד וקודם לחזק פינימית שלה. היא עובדת איתה בסגנון דינמי ומה שאני קראתי במאמרים רבים הבנתי ששיטה קוגנתיבי יותר מתאימה לה שאלה שלי 1- האם זה טוב להפסיק לימודים ? 2-האם היא צריכה להחליף פיסיכולוגית? היא בעצמה לא רוצה היא אומרת איך לה כוח להתחיל עם פיסיכולוגית חדשה ולהתחיל הכל מחדש רציתי לציין שהיא היית תלמידה מציינת בתיכון, יש לה חרדות בחינות מה לעשות בבקשה תעזרי לי , תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שרה שלום, אני ממליצה לאפשר לביתך לבדוק את האפשרויות העומדות בפניה מתוך גישה עצמאית ובוגרת, ולאפשר לה לבחור את הטיפול המתאים לה ואת קצת הלימודים שלה בעצמה, והראי לה שאת מאמינה בה ונמצאת שם בכדי לסייע לה. אני מאמינה שגישה כזו תחזק אותה ואת תחושות הביטחון שלה. מעבר לכך, קשיי למידה ניתנים לטיפול (הקלות לימודיות במוסדות השונים, לעיתים טיפול תרופתי וכי"ב, לפי האיבחון שקיבלה). קשיי למידה וחרדת בחינות לרוב מגבירים זה את זו ולעיתים טיפול באחד יכול לסייע לאחר. בחרדת בחינות מומלץ לטפל על ידי טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד, כאשר בתך תהיה בסיטואציה קונקרטית של בחינה וחרדה מפניה. אוכל להמליץ לך על טיפול כזה בהמשך, אם תרצי. בהצלחה!

27/09/2010 | 08:17 | מאת: שרה

23/09/2010 | 19:43 | מאת: ירדנה

אני לומדת לתואר ראשון. ממוצע ציוניי 74 ואולי ירד.בת 48 חולת צליאק מקבלת טיפול תרופתי פסיכיאטרי,עובדת. אני לא מבינה למה לי מחשבות גדלות שיהיה לי תואר שני, למרות שהממוצע שלי לא גבוה ממה זה גם אני יכולה , אולי אני צריכה טיפול, יש לי המון קשיים בעקר עיפות, עיפות החומר טיפול בהורים בני 84. איך לחשוב שקול?אבקש עצה.ממה זה נובע?

ירדנה יקרה, כל הכבוד על הלמידה וההתמדה. ההתלבטות שלך מבטאת קונפליקט בין מה שהיית רוצה לבין הקשיים העומדים בדרכך, ובמובן זה היא בהחלט חשיבה שקולה ובריאה. ברורה לי עייפות החומר ואת בהחלט יכולה לפנות לטיפול אם את מרגישה שאת זקוקה לתמיכה והכוונה - אפשר דרך קופת החולים שלך (זול יותר). לא ברור לי עד כמה את רוצה להמשיך ללמוד אבל אני מאחלת לך שתוכלי ללמוד כל חייך כל עוד תרצי. אני רוצה לשתף אותך בכך שאמי, אישה בת 70 שהגיעה לארץ מבלי שידעה קרוא וכתוב, לומדת היום לתואר שני. היא חורקת שיניים ולא מוותרת. גם אם לא בהכרח תצליח לסיים אותו כמו שרצתה היא נהנית לעשות את מה שהיא רצתה תמיד. מה חשוב זה שתעשי עבור עצמך דברים שחשובים לך, בין אם זה ללמוד או כל דבר אחר, ולא תוותרי על החלומות שלך, בכל גיל, כל עוד ניתן. גם אם לא תשיגי את התואר הנכסף בסוף, תהני מהדרך. בהצלחה!!!

19/09/2010 | 00:09 | מאת: שי

שלום אני נוטלת רטלין 5 פעמים בשבוע, לצערי אני סובלת מחוסר תיאבון, אני יותר מרוכזת בשיעורים, אך עדיין יש לי "קוצים בישבן" מה עלי לעשות כדי לשפר את המצב?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שי, אני מבינה מדברייך שאת מאובחנת כבעלת הפרעת קשב ולכן נוטלת ריטלין 5 פעמים בשבוע. את מתארת תופעות לוואי כגון חוסר תיאבון אשר למיטב ידיעתי נפוצות עם לקיחת מינונים מסוימים של ריטלין. אני מציעה לך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בך ולראות מה ניתן לעשות תרופתית. במידה ותרצי ייעוץ נוסף פני לפורום קשיי למידה באתר זה. בהצלחה!!

אני גם סובלת מדיכאון ,התקפי חרדה,סכרת,כבד שומני ומוגדל,דלקת פרקים וכו...אני מתקרבת לגיל 53. כל הטיפולים הנפשיים שהייתי בהם לא רק שלא עזרו לי אלא הרסו לי את החיים.וניצלו אותי מאוד כספית במחיר של הרס לימודיי והרס חיי. שאלתי האם יש לי סיכויי בכלל לסיים את התואר שלי? ואיזה תמיכה או עזרה אני זכאית לקבל כנפגעת נפש בנושא של לימודים אקדמיים?כמו כן איך עליי לבדוק את המסוגלות או יכולותיי האקדמיות (כדי שלא אזרוק כספים ואחר כך יסתבר שהלימודים האקדמיים מעל מידותיי)איזה מבחנים עליי לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

מרי שלום רב, נשמע שעברת ואת עוד עוברת תקופות קשות מאוד בחיים שלך, וחבל לי לשמוע שאת מרגישה שהטיפולים הנפשיים שניתנו לך עד כה רק הזיקו. ישר כוח על הרצון והמוטיבציה להתפתח וללמוד. לא ציינת האם למדת מקצוע או תחום כלשהו בעברך, כיצד התמודדת עם מסגרות לימודיות קודמות, האם סיימת 12 שנות לימוד ומה מעניין אותך, לכן קשה לי לענות על שאלתך - את מוזמנת לפרט ולכתוב לי שוב. לגבי זכויותייך ללימודים כנפגעת נפש, איני יודעת בוודאות, פני בשאלה זו לשירותי הרווחה בהם את מטופלת. בהצלחה ושנה טובה.

03/08/2010 | 23:01 | מאת: חוקר

מהי קוגניציה? האם יש קשר בין יכולות קוגניטיביות ליכולות מוסיקליות? אשמח אם תפני אותי למאמרים וכתבות בנושא. תודה רבה!

שלום רב, קוגניציה (cognition) היא מושג המתייחס לתהליכי חשיבה (תפיסה, למידה, הסקה, המשגה, זיכרון וכו'). קרא ברשת http://en.wikipedia.org/wiki/Cognition. לכל אלה יש קשר ליכולות ספציפיות ולאיזורים מסוימים במוח. פורום זה אינו עוסק בתחום, אך תוכל לקרוא על כך עצמאית ב google scholar, תוכל להתחיל בספר הבא - http://www.google.com/books?hl=iw&lr=&id=oKLOm_I3dcAC&oi=fnd&pg=PR9&dq=related:VXVsuio_WosJ:scholar.google.com/&ots=IQilasvMEk&sig=Kb5KzWbCGCFardWv4xl5IbpFH1Y#v=onepage&q&f=false. בהצלחה!

27/07/2010 | 10:59 | מאת: גיל

אפילו ללכת לשרותים לחרבן אני מוצא את עצמי לפעמים דוחה כמעט כול דבר נדחה, יש דברים שנדחים גם שנים. ואם אני מנסה סוף סוף לעשות משהו אז פתאום אני עייף או צריך דחוף להשתיין כול 15 דקות או משחק באיזה משחק מטופש במחשב או קורא איזה כתבה באינטרנט או כול דבר אחר. בנתיים הדרך היחידה לבצע את המשימות זה לא לבצע אותם. כי בסופו של דבר אני לא עושה כלום, והכול נתקע. במקום זה אני עובד לפי הספק לשעה כמה דברים הצלחתי לעשות בשעה,בלי קשר למשימות. ואז רמת התפוקה שלי עולה פלאים, כך שגם חלק מהמשימות נעשות בסופו של דבר.

גיל הי, מתוך ה"פואמה לסופר-דחיין" שכתבת, אני מבינה שמצאת דרך לא רעה להתגבר על הקושי שלך דרך עשייה ב"הספק לפי שעה". שמחה שזה עובד עבורך! לשאלות או תהיות נוספות אתה מוזמן להוסיף ולכתוב. בהצלחה.

16/07/2010 | 16:31 | מאת: יעל

יש לי בחינה בקרוב ופתאום אני מרגישה חוסר מטיבציה, עיפות . אני עובדת ומטפלת גם בהורי בני ה84 איך לצאת מזה?צריכה קצת עידוד.

יעל יקרה, נשמע שאת עסוקה ב"משרה כפולה" - לומדת ועובדת ובנוסף מטפלת בהורים מבוגרים. כל אלה דורשים כוחות ומשאבים רבים מאוד - כל הכבוד לך. למידה לבחינה היא פרויקט נוסף הניצב בדרכך, ואין לי ספק שיש לך את הכוחות להתמודד עמו, שהרי לא חסרות לך יכולות ומשאבים להתמודד עם התמודדויות אחרות רבות ומורכבות כחלק מהיומיום שלך. אין פלא שאת מעט חסרת כוחות להשקיע בלמידה לבחינה, ונראה שגם את צריכה תמיכה ועזרה. נסי להקל על עצמך ולקחת מרחב נשימה בתקופה זו, שיתנו לך כוחות - אולי הורדת שעות בעבודה או יום / יומיים חופש, בקשי מבן/בת משפחה אחר/ת עזרה זמנית בטיפול בהורייך (אם יש), ומצאי לך את הזמן לצאת להתאוורר או לעשות משהו מהנה אחר. זכרי שהלימודים לבחינה מקדמים אותך לקראת סיום מוצלח של לימודייך, מה שבסופו של דבר יאפשר לך יותר חופש, עניין ובחירה בחייך.בהצלחה! גילי

17/07/2010 | 14:58 | מאת: יעל

.

14/07/2010 | 21:49 | מאת: יעל

היי, חבר שלי הוא סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטה. יש לו קושי בלהתרכז בחומר הלימודים. להלן הסימפטומים העיקריים: 1. מאבד קשב וריכוז בחומר מהר מאוד, מתחיל לחשוב ולהתעסק בדברים אחרים גם כשאין גירויים מיוחדים בסביבה. 2. מתחיל לקרוא משפט או פסקה מספר פעמים עד שהוא בכלל מתחיל לנסות להבין ולהפנים אותה, כי בפעמים הראשונות עדיין הוא לא מעבד את המשפט לכדי משמעות כלשהי. 3. שוכח מהר מאוד את הפרטים הקטנים של החומר שלמד, לרבות טכניקות לפתרון של תרגילים שפתר עוד באותו יום. 4. מפוזר מאוד בסדר הלימוד; בכל סדר שהוא קובע לעצמו, הוא מרגיש שאינו מתקדם מספיק, ואינו בוחר ללמוד בדרך אחרת (והתהליך חוזר על עצמו). 5. עקב הסיבות לעיל, מבזבז זמן רב מדי על מעט מדי למידה. בהערכה גסה, למידה שלוקחת לסטודנט הממוצע חצי שעה לוקחת לו 3-4 שעות. 6. מרגיש חסם מחשבתי בכל הקשור לפתרון בעיות. תרגילים שפתר במהלך הסמסטר פתאום נראים לו קשים, ואינו מצליח לפתור אותם. 7. מבחינת הטכניקה והיצירתיות בפתרון הבעיות, הוא מרגיש חלש יותר משהיה במהלך הסמסטר – כלומר, עד לפני כחודש. 8. מרגיש תחושת תסכול עקב חוסר ההתקדמות, שמשפיעה לרעה על מצב הרוח והמוטיבציה. חש עייפות פיזית ומנטאלית, ולעיתים מאבד חשק ללמוד את החומר. האם התסמינים האלה מצביעים על איזושהי הפרעה, ז"א - משהו שדורש טיפול? ובכל אופן, מה אפשר לעשות בינתיים (הוא שבוע לפני מבחן חשוב וגדול) כדי לשפר את המצב? האם קיימות טכניקות כלשהן? אני רוצה לציין גם שבמהלך הסמסטר האחרון (ז"א - בערך שלושת החודשים האחרונים) המצב היה פחות גרוע (כי גם הלימודים היו פחות אינטנסיביים), והמצב החמיר עכשיו, בתקופת המבחנים, כשהלימודים יותר אינטנסיביים. (הקורסים שהוא לקח בסמסטר האחרון הם מתמטיים תיאוריים) אשמח מאוד מאוד לתשובה או להערכה בנושא. תודה רבה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יעל, מתיאורך נשמע שחברך סובל מלחץ בחינות. יתכן שיש גם בעיה של קשיי ריכוז או ליקויי קשב המחריפים משמעותית בשל הלחץ בתקופה זו (אולם בכדי לקבוע האם קיים ליקוי למידה דרוש אבחון מקיף). לחץ בחינות יכול להתבטא בזמן הבחינה עצמה ו/או בלמידה אליה, ובא לידי ביטוי במישור הרגשי (חרדה, מועקה וחוסר חשק ללמוד), הגופני (עייפות פיזית), החשיבתי (חוסר ריכוז, מחסום בחשיבה) וההתנהגותי (בזבוז זמן רב ולא יעיל על למידה וחזרה לא יעילה על אותו חומר שוב ושוב). מצב זה ניתן לטיפול פסיכולוגי או תרופתי או שילוב של שניהם. קשה להתחיל טיפול שישפיע שבוע לפני בחינה גדולה, אך יתכן כי התייעצות עם רופא המשפחה או קביעת פגישה לטיפול פסיכולוגי יוכלו להתחיל בהורדת הלחץ למבחנים הבאים ואולי ישפרו קצת את המצב לימים הקרובים. בהצלחה!!

30/06/2010 | 23:51 | מאת: אורה יניב

090099775645000000522שלום אבקש לעזור לי למצא לביתי למצוא מטפל\ת בבעית חרדת מבחנים תודה

אורה שלום, האם בדקת בקופת החולים שלך מטפל/ת ספציפי בתחום? אפשרות נוספת היא לפנות לאחד משירותי הייעוץ לסטודנט באוניברסיטה הקרובה אלייך ולחכות שם בתור לטיפול. במידה ואת מעוניינת בטיפול במסגרת פרטית את מוזמנת לפנות אלי במייל gilly.katz@gmail.com

30/06/2010 | 20:21 | מאת: ירידה בזיכרון

האם ידוע לכם באיזה מרפאת זיכרון יש clinical trial ? כי חיכיתי חצי שנה לתור שלי בבילינסון (אני "במעקב" שם כבר 10 שנים), וכשסוף סוף הגיע התור שלי, אז הרופאה מעתיקה את תוצאות הבדיקות, האבחנות מההפניה אליה ואת המסקנה שלה (על פי איבחונים קודמים שעשיתי אצל נוירופסיכולוג והרופאה הקודמת במרפאת הזיכרון בבילינסון) לסיכום הביקור אצלה. ותוך כדי היא רושמת ואומרת לי מה שהיא רושמת בתיק שלי וכותבת "מתקשה לזכור חומר חדש..." ועוד דברים ששכחתי. ואז היא אמרה לי שכל מה שהיא יכולה לעשות הוא להפנות אותי לטיפול קוגניטיבי אצל ריפוי בעיסוק, ואמרתי לה שכבר הייתי בטיפול כזה 5 שנים וזה לא עזר בכלל, ואז היא אמרה שאין מה לעשות ואין תרופות לזה. אבל אני באתי בשביל clinical trial והיא אמרה לי שאין אצלהם כרגע clinical trial וכשיהיה היא תזמן אותי ורשמה לי בתיק שאני מעוניין ב clinical trial. וכך הסתיימה הפגישה אליה חיכיתי חצי שנה בשביל לקבל clinical trial . האמת שקבעתי אצלה תור לפני חצי שנה כי פגשתי אותה בבית חולים ואמרתי לה שאני מעוניין ב clinical trial ואז היא אמרה שאני צריך לקבוע תור ולכן קבעתי אצלה תור שאליו חיכיתי חצי שנה לשווא. חיכתי לשווא כי אני ידעתי שאין מה לעשות לירידה בזיכרון שלי, אבל באתי כדי לקבל clinical trial עכשיו אני רוצה לקבוע תור במרפאת זיכרון אחרת בארץ, אבל הפעם אני לא רוצה לחכות סתם לתור ובסוף יגידו לי שאין שם clinical trial אז אני רוצה לברר מראש אם מישהי/ו יודע/ת באיזה מרפאת זיכרון בארץ יש clinical trial עבור אנשים עם ירידה בזיכרון. שכחתי את שם האבחנה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, ברשת ישנו מאגר נתונים של ה FDA לגבי ניסויים קליניים הנערכים ברחבי העולם, מוזמן להסתכל מה קורה בארץ בתחום הזיכרון - http://www.clinicaltrials.gov/ct2/results?term=memory+AND+Israel רוב המחקרים פונים לפציינטים הסובלים מבעיות ספציפיות, תלוי מה מתאים לך. בדוק את מס' 11 ברשימה, יתכן שיתאים לך, באסף הרופא. בהצלחה.

22/06/2010 | 10:56 | מאת: הילה

שלום . אני בת 27 אבחנתי כסובלת מהפרעת קשב וריכוז במצב רגיל אני נוטלת קונצרטה אך כרגע אני בהריון חודש 6 ולא נוטלת את הכדורים. השפעת הכדורים עליי הם להיות ערנית בשעורים ומרוכזת יותר אך ישנה בעיה נוספת . שאינני מצליחה לשבת וללמוד במהלך הקורס עצמו (דוחה את המטלות) הדבר בא לידי ביטוי לקראת מבחנים כאשר אני נתקפת בחרדה ולא מצליחה כלל לללמוד או שכבר התיישבתי מתעסקת בכל או בכלום רק לא בללמוד . והמצב הקיצוני יותר זה שכבר אני יושבת בקבוצה ללמוד כי רק ככה אני מצליחה ללמוד אני השולטת בקבוצה ומלמדת את רוב האנשים אך כאשר מגיעה למבחן עצמו נתקפת בלחצים נפשיים פיזיים והדבר גורם לי לנהגיש מחברת ריקה וכרגע אני חוזרת על השנה ה-1 בפעם השנייה ועומדת בפני הפסקת לימודים. אני מתגוררת בבאר שבע ואשמח אם תוכלו להפנות אותי לגורם מטפל מוסמך באזור מגוריי. תודה ויום טוב

הילה שלום, ראשית אני מתנצלת על העיכוב בתגובה. הפער בין הלימודים לתפקוד במבחן אכן מעיד על לחץ וחרדה שאינם מאפשרים לך להביא לידי ביטוי את יכולותיך, וזאת בנוסף להפסקת הטיפול בקונצרטה. אני משערת שגם הידיעה לגבי הפסקת הטיפול התרופתי בפני עצמה מוסיפה ללחץ משום שהיכולת להתרכז יורדת, אך אין זה אומר שלא ניתן ללמוד באופן יעיל גם ללא הטיפול. ניתן לטפל בלחץ בחינות בטיפול פסיכולוגי ממוקד, אני מציעה לפנות לשירותי הייעוץ לסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, שם מטפלים גם בלחץ בחינות. איני מכירה מטפלים פרטיים בתחום הספציפי באיזור באר שבע. בהצלחה, גם בהריון!

20/06/2010 | 09:49 | מאת: דני

שלום, בני בן ה 16 - בתקופה אחרונה החל אצלו פחד גדול מבחינות. הוא לא ישן לפני בחינה חשובה, נמצא בלחץ גדול. כל זה קרה אחרי שעד לפני שנתיים היה תלמיד מצטיין בכיתה , אך בעיקר שנה אחרונה חלה נסיגה די גדולה אצלו, כי הוא לא השקיע בלימודים. היום לפני הבחינות הוא מנסה להשקיע, אבל הבעיה העיקרית שלו היא חרדה. לפעמים הוא אף נמנע ולא הולך לבחינה כלל. איך אפשר להתגבר על זה ? אגב יש לו גם עוד פחדים ממצבים מסויימים , אבל נושא הבחינות הוא הדחוף ביותר לפתור, כי הוא נמצא כרגע באמצע בחינות בגרות, וכולנו חוששים מאוד מכישלון תודה

דני שלום, לחץ בחינות מופיע גם בקרב תלמידים מצטיינים, ולעיתים ה"התמודדות" איתו מתאפיינת בהמנעות, בין אם בהמנעות מסיטואצית הבחינה (לא להבחן) ובין אם כדפוס של הכשלה עצמית (לא ללמוד) אשר מהווה עבור התלמיד מעין "תירוץ" לכשלון אפשרי או הישג נמוך בבחינה. כמובן, יתכן וגם הלמידה עצמה מעוררת חרדה קשה מנשוא. כיצד לסייע? זה תלוי באופיו של בנך, בדינמיקה הספציפית של החרדה (וההמנעות), בנסיונות קודמים להתמודדות עם חרדה, בתפיסתו העצמית ובאופן בו הוא חווה הישגיות, הצלחה וכשלון, בדפוס היחסים בינו ובין בני המשפחה, חבריו ומוריו...ועוד...כך שאין באפשרותי לייעץ ספציפית. באופן כללי, אני מאמינה ששיחה פתוחה עם בנך בנוגע לאופן בו הוא חושב שניתן לסייע לו ולאופן בו הוא תופס את קשייו היא התחלה טובה. רצוי גם לבדוק האם היה אירוע ספציפי שהווה "טריגר" להופעת החרדת לפני שנתיים. אם יסכים לכך,ובהתחשב בדחיפות בשל בחינות הבגרות, אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר) העוסק בטיפול בחרדת בחינות שיוכל לקבלו מיידית לטיפול. ככלל, די במספר מפגשים בכדי לסייע, ולו במידת מה, להתמודדות עם האתגר המיידי מולו הוא ניצב. בהצלחה.

11/06/2010 | 00:12 | מאת: ליאת

גילי יקרה, שולחת לך חיבוק גדול, שפע ברכות ו'מזל-טוב' ענק! גאה בך עד מאד ליאת מנדלבאום

07/06/2010 | 18:37 | מאת: בן

שלום רב אני סטודנט להנדסת חשמל שנה שנייה, עובד במשרת סטודנט, המצריכה עבודה בשעות הלילה. אני עובר בחודשיים האחרונים משבר שאני מתקשה מאוד לחלץ את עצמי ממנו, הכל התחיל מפציעה שעברתי בברך, אשר השביתה אותי לתקופה של כמה חודשים,ובשל היותי בנאדם שאוהב ספורט וזקוק לניקוי הראש והאגרסיות ממני על בסיס שבועי,העניין השפיע עליי מאוד מסתבר, דבר שלקח לי זמן להבין, כי אני לאחרונה מרגיש חנוק, בודד, חסר שקט נפשי, איבדתי את שמחת החיים, גם הרגעים השמחים שלי הם בצל ההרגשה הרעה המקיפה אותי. גם הלימודים שלי מואד הושפעו מכך, קשה לי מאוד ללמוד לבד, להתרכז, הלימודים שלי מאוד אינטנסיבים,אחרי כל הרצאה שאותה אני קצת לא מבין, אני מייד מתחיל להרגיש שאני לא מתאים לתואר מהסוג הזה ונכנס לכל מיני מחשבות קיצוניות בקשר ללימודים, אף על פי שיחסית לשאר חבריי ללימודים אני מעל הממוצע. עוד מחשבה שהיא מאוד משמעותית אצלי לאחרונה, היא שאני בן 27 מבלי להשיג משהו משמעותי בחיי, אני עדיין נעזר מאוד בהוריי בהחזקת דירה ועובד בעבודה שלא מקדמת אותי בכלום,וזה מאוד מלחיץ אותי. כל הנקודות האלה מקשות עליי מאוד ביום יום, אני מסתובב עם מין הרגשת מועקה כל היום, אני כמעט כל יום מתעורר בשעות מוקדמות ואז לא מצליח להירדם, במשך היום אני הרבה פעמים דופק מואץ,ובכלליות הרגשת עצב שבאמת קשה לי להסביר אותה. אשמח לקבל את הכוונתך לדרכי התמודדות עם התקופה הזו. תודה

שלום בן, נשמע שאתה עובר תקופת משבר שהחלה בפציעה וממשיכה עד היום. הפציעה אלצה אותך לפרוש מהחיים למספר חודשים ולהפסיק לחלוטין מפעילות מהנה ומשחררת, וכל זאת על רקע של לימודים מאוד תובעניים ועבודה בלילות!! נראה שעבר עליך יותר מדי ואין פלא שאתה מרגיש מיואש, עצוב וחסר כוחות, וסובל מסימנים של דכדוך, לחץ ופחדים, האופייניים לתקופות משבר. מגיע לך לקבל עזרה ותמיכה. אני ממליצה לפנות לטיפול בקופת החולים שלך או באופן פרטי, שיעזור לך לעבור את התקופה הזו ולחזור תפקוד לימודי טוב. אין לי ספק שסטודנט מוצלח עם כוחות כשלך יוכל להיעזר בטיפול ולצאת מהתקופה הזו מחוזק. לכל שאלה פנה אלי. בהצלחה.

27/05/2010 | 10:43 | מאת: ורד דיכטר

שמי ורד יש לי שתי בנים ובת בן 10 כיתה ד' בן7 כיתה א' ובת שנתיים התקופה האחרונה היתה מאוד קשה לנו שנתיים עברנו משברים של מעברי דירה מכירת דירה משבר כלכלי וכרגע אנחנו גרים אצל אמא שלי( הורי התגרשו לפני כמה שנים)כולנו בחדר אחד,הבנים שלי לא מסתדרים איתה ביכלל היא אישה מבוגרת כל הזמן מקללת לא מתנהגת איתם יפה והגדול לא יכול לסבול אותה ביכלל הוא מרביץ לה מקלל אותה והיא גם מחזירה לו אין לא היתה לנו ברירה הדירה שגרנו בה המשכיר מכר אותה ולא היה לנו לאן ללכת אז באנו אליה עד החופש הגדול ובחופש הגדול אנחנו צריכים לעבור כל ההתנהגות שלה נובעת מזה שהסתבכנו בחובות והיא עזרה לנו אבל אנחנו מחזירים החזרנו ועכשיו מצבנו הכלכלי לא ממש טוב היא כל הזמן מזכירה את העבר שלנו לא נותנת להתקדם קדימה אחיותי כל הזמן מזכירות שאמא עזרה רק לך אבל הם שוכחות שהיא הצילה אותנו הבן הגדול נורא עצבני מדרדר בלימודים לא רוצה ללמוד להתכונן למבחנים קשה נורא לו בלימודים הוא מוציא את העצבים שלו על אחיו הקטן ועלי מתחצף אלי לפעמים מרביץ מקלל איך אני מטפלת בכל העיניין הזה

לקריאה נוספת והעמקה

ורד יקרה, נשמע שאת ומשפחתך עוברות תקופה קשה, לאחר שנתיים קשות של משבר כלכלי. לצערי הפורום הנוכחי אינו עוסק בקשיים כגון אלו שאת מתארת, אך אך אני מאמינה שפנייתך אליי מעידה על נכונותך לקבל עזרה, וכדאי מאוד. אני מציעה לך להתייעץ עם רופא המשפחה שלך שיוכל להסביר לך כיצד לפנות לאחת ממרפאות בריאות הנפש לטיפול ללא עלות, שם יוכלו להתאים לך ולילדייך הכוונה וטיפול. אני מחזקת אותך ומאחלת לך למצוא כוחות לקום מחדש על הרגליים. בהצלחה!

22/05/2010 | 16:31 | מאת: מירה

יש לי בעיות זכרון קשות, מה צריך לעשות?תלמידה בת 47

לקריאה נוספת והעמקה

מירה שלום, להיות תלמידה בגיל 47 זה לא קל, משום שהזיכרון שלנו נחלש עם השנים אלא אם אנו "מאמנים" אותו אקטיבית. לא ברור לי מהו טבען של בעיות הזיכרון הספציפיות שלך, כלומר מה את לא זוכרת בדיוק ולאחר כמה זמן שוכחת... ראי תשובתי בפורום זה ל"בעיות זיכרון" של זיוה, מתאריך 21.2.10, אולי זה יענה על חלק מהשאלות שלך. לשאלות נוספות כתבי לי. בהצלחה.

07/05/2010 | 07:52 | מאת: ג'ני

יש לי ילדה בת 6 בכיתה א' שיש לה קשיים רבים... תחילה נתחיל מזה שהיא נולדה בשבוע 34 אם מעכבי צירים משבוע 22 ( היו לי צירים מוקדמים) היא התחילה לדבר ממש רק לקראת גיל שנתיים וחצי ויותר היא קיבלה קלינאית תקשורת עד ממש לפני שבועות אחדים... היא עברה בגיל 4 איבחון פסיכולוגי שתוצאותיו הן כי יש לה רמת משכל גבוהה ופוטנציאל רב... בגיל 4 היא עברה לגן עירייה אחרי 3 שנים בגן פרטי(אשר מתברר בדיעבד ששם לא למדה כלום) ואז הבנתי כי רמתה הלימודית נמוכה מהשאר... היא עלתה לגן חובה וחודש לפני סוף שנה הגננת אמרה לי כי היא לא יודעת מה שלימדו בגן והיא רוצה להשאיר אותה שנה נוספת בגן... היינו אצל נורולוג ילדים ד"ר דב ענבר שהפנה אותנו לריפוי בעיסוק ולטיפול ריגשי... לאחר איבחון של 5 דקות... היא קיבלה ריפוי בעיסוק בשנה האחרונה וכרגע נאמר לנו שמהטרה הושגה וכרגע עד שהיא תדע לקרוא עושים לה הפסקה.. היינו בטיפול רגשי ששם נאמר לנו שהיא "בסדר" גמור וחוץ מיתר ביטחון אין לה כלום... ולא להשאיר אותה בגן... חשבנו הרבה והחלטנו לעלות אותה לכיתה א' בכיתה היא "זכתה" במורה הכי טובה שחוץ ללרוץ עם החומר ולא משנה מי נמצא איפה ולצערי הבת שלי הרבה מאחור אמרו לי לעשות לה איבחון של ליקוי למידה איבחון פסיכו דידקטי... היא לא יודעת לקרוא ומתקשה גם בחשבון תמיד שביקשתי בשבילה עזרה הסתכלו על תוצאות המבחן הפסיכולוגי ולא אישרו לה דבר.. מקווה שהאיבחון הזה יעזור... אמרו לי לקחת לה מורה פרטית בהוראה מתקנת מה את אומרת?

לקריאה נוספת והעמקה

הי ג'ני, מתיאורך נראה כי בתך מתקשה בלימודיה בשל קשיים שפתיים שהחלו עוד לפני שנכנסה למסגרות (החלה לדבר מאוחר), ויהא זה פשטני לומר שהקושי הוא ב"תפקוד לימודי" בלבד. נראה שכדאי מאוד להמשיך בתהליך האיבחוני (אבחון פסיכודידקטי) משום שיתכן והבעיה אכן קשורה בליקוי למידה כלשהו. אולם, בכדי לקבל תשובה מקצועית בתחום הספציפי הזה אני מאוד ממליצה להתייעץ בפורום הבא http://www.doctors.co.il/dr-42651 . כל הכבוד על העירנות, החשיבה הרחבה והעצמאית שלכם כהורים והבנת החשיבות שבאבחון מוקדם ורחב ככל האפשר. ישר כח!

05/05/2010 | 22:08 | מאת: מיכל

שלום, רציתי לדעת היכן הוא המרכז במח שבו יש את ה"פגיעה" היוצרת את הקשיים בויסות החושי. מה חסר או מה יש שם עודף? או שזה בכלל משהו אחר?

מיכל שלום, לצערי השאלה חורגת מגבולות הפורום ואיני בקיאה בקשיי ויסות חושי, אם כי אני מאמינה שיש לכך השלכות גם על תפקוד לימודי. כדאי להפנות שאלה כזו לנוירולוג או לנוירופסיכולוג המתמצא בתחום, את מוזמנת לפנות לפורום באתר - http://www.doctors.co.il/forum-3482#message-20157 בהצלחה

24/04/2010 | 23:38 | מאת: לי

איך צריך לנהוג עם ילדה בכיתה ב' ( תלמידה טובה מאד)שלא מוכנה להתאמץ ללימודי תורה ומתקשה להבין המשמעות של אי השקעת מאמץ.

שלום רב, נשמע שהבעיה היא במוטיבציה של הילדה, ולא בכישוריה, שהרי במקצועות אחרים היא תלמידה טובה מאוד. אני בספק אם אינה מבינה מהי המשמעות של השקעת מאמץ שהרי, כפי שכתבת, היא תלמידה טובה מאוד, כלומר משקיעה בלימודיה פרט לתנ"ך. רצוי לשוחח עם הילדה ולנסות להבין מה מקור הקושי הרגשי העומד בבסיס סירובה ללמוד דווקא לימודי תורה. אני ממליצה גם להתייעץ עם ההורים / יועצת בית הספר בנוגע להתנהגותה בתחומים אחרים (חברתית, רגשית), ולראות את התמונה התפקודית הרגשית הכוללת. בהצלחה!

19/04/2010 | 15:50 | מאת: שיר

שלום,שאלתי היא כזאת:אני בת 19 ואני חיילת.התפקיד אותו אני עושה אילץ אותי לעבור קורס של חודש וגם אחרי שנכנסתי לתפקיד נתבקשתי ללמוד חומר עיוני.תקופות הלימוד זכורות לי כתקופות מאוד מלחיצות והייתי בהן מאוד חסרת מנוח.בתור תלמידה בבית הספר הציונים שלי היו סבירים(ממוצע של 80-85)ואני זוכרת שתמיד הייתי לומדת טוב לפני המבחנים,מרגישה בטוחה וברגע שהייתי ניגשת אל המבחן הייתי נכנסת למין לחץ כזה שדי פגם בציונים שלי.האם יכול להיות שיש לי חרדת מבחנים? תוכלו להסביר לי בבקשה מה זה חרדת מבחנים וממה זה נובע? ואם כן איך אפשר לטפל בזה? אני מעוניינת ללמוד מיד אחרי הצבא כי סך הכל אני אוהבת ללמוד אבל עניין המבחנים מאוד מלחיץ אותי...

שיר שלום, כל הכבוד על המודעות טרם הכניסה ללימודים. לחץ בלימודים ברמה מתונה מסייע בדרך כלל להגיע לביצועים טובים, אלא שכשיש לחץ בחינות, הלחץ הנחווה מגיע לרמה הפוגעת בתפקוד בעת הלימוד לבחינה או בזמן הבחינה, ממש כפי שתארת. קראי על לחץ בחינות ברשת. באתר זה - http://www.doctors.co.il/ar/5240/קשיים+בתפקוד+אקדמי. במעבר מהתיכון ללימודים גבוהים רף הדרישות עולה ובהתאם תחושות הלחץ עולות וההתמודדות קשה יותר. לכן, במידה ואת מתמודדת עם לחץ כרגע סביב הלימודים בצבא, כדאי וחשוב להקדים תרופה למכה ולטפל בבעיה מיד, כאשר הלחץ נוכח. תוכלי לקרוא על דרכים להתמודדות עם לחץ, אך לשם טיפול יעיל בבעיה גשי למטפל מומחה בתחום (פסיכולוג/ית). בהצלחה!!

19/04/2010 | 08:39 | מאת: דני

שלום, בן שלי, בן 15.5 לזוג גרוש וגר עם אמו ואחותו בת 16.5. לאחרונה החלו איתו בעיות, המתבטאות בכך, שאינו הולך לעיתים קרובות לבית ספר, יש לו ירידה גדולה בהישגים בלימודים (לפני מספר שנים היה מצטיין בכיתה ואילו היום יש לו הרבה נכשל). המצב שלו מאוד מורכב, עם אחותו הם לא מדברים, אמו כל הזמן צועקת עליו, הגיע אף זמן שהילד רצה לעזוב את הבית ועבר לשבועיים לדודה, שם דווקה חל שיפור בתפקודו ובמצב רוחו. יש לציין שהילד מכור למחשב , יושב מול המחשב כל רגע פנוי עד הלילה. ולא מצליח לקום בבוקר. אני לא רואה הרבה את הילד, כשאני נפגש איתו, אני מנסה לשכנע אותו להתחיל ללמוד, אך לא מצליח. יש לי הרגשה שהילד יש לו חרדה : לפעמים הוא לא ניגש לבחינות, כי הוא פוחד להכשל. ייתכן והוא גם נכנס ללחץ בזמן בחינה, כי לפעמים הוא יודע את החומר ובסוף נכשל. יש לו עוד כמה סימנים מוזרים, כגון : הוא מתבייש להוריד חולצה בבריכה. יש לו כבר שנים לפעמים רעד בכפות ידיים - אני לא יודע מה זה אומר. יש לו גם אנמיה וחוסר ברזל. אני דואג ופוחד שהילד מתדרדר. מה לעשות? האם יש הסבר להתנהגות זו של הילד? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

דני שלום, חשובה מאוד עירנותך ורגישותך כאבא, בעיקר בגיל ההתבגרות בו מצוי בנך. מהתמונה שאתה מתאר, נשמע שהתפקוד הלימודי המתדרדר הינו רק חלק קטן ממצב רגשי מורכב יותר, הכולל בין השאר חרדה, בושה, ואולי מצב דכאוני. כדאי מאוד לברר לעומק מה עובר על בנך, באמצעות שיחה עמו על רגשותיו וחששותיו (רצוי להניח כרגע לנושא הלימודי). רצוי גם, אם מתאפשר, לשוחח עם גרושתך על מצבו. אני ממליצה לפנות בהקדם ליועצת בית הספר ולהתייעץ עמה, ולהמשיך לייעוץ מקצועי / טיפול. בהצלחה!

13/04/2010 | 20:43 | מאת: שלי

שלום, אני סטודנטית בת 22 ומתקשה בלימודים. מרגישה שיש לי קושי ללמוד וחוסר ריכוז (ללא היפראקטיביות). רק עכשיו התחלתי לטפל בזה: עשיתי מבחן טובה שבו אובחנתי ללא שום בעיה ושאני בנורמה. בקרוב אעשה גם אבחון של לקויות למידה. הנוירולוג נתן לי לנסות ריטלין של 10 מ"ג אך זה כלל לא משפיע עליי. מדוע? ייתכן שאין לי הפרעות קשב וריכוז ולכן זה לא משפיע? האם אני צריכה לנסות תרופה אחרת? והאם ייתכן מצב שבו אף תרופה לא תשפיע עליי? אני דיי מיואשת כי אני ממש מרגישה שיש לי הפרעות קשב שאף אחד לא מאבחן. *ברצוני לדעת אם עליי לעשות עוד אבחונים חוץ מטובה ומהאבחון של לקויות למידה? *ועוד שאלה אחרונה- ייתכן שמכיוון שלא מעניין לי בלימודים זו הסיבה שאני לא מצליחה להתרכז? כי כשאני לומדת דברים שיש לי בהם עניין אני לא מרגישה שאני לא מרוכזת

לקריאה נוספת והעמקה

שלי יקרה, נשמע שמה שאת עוברת מתסכל משום שמעבר לקושי עצמו בלימודים אינך יודעת את סיבת הקושי. לגבי שאלות על בעיות קשב וריכוז ןאבחונים נוספים רלוונטיים אנא פני לפורום הרלוונטיhttp://www.doctors.co.il/forum-1718 ולגבי לקויות למידה -http://www.doctors.co.il/forum-1217. חוסר עניין או הנאה מהלימודים יכול בהחלט להשפיע על התפקוד והריכוז שלך, בעיקר אם את מצליחה להתרכז בחומר שאת כן מוצאת בו עניין! חוסר עניין בלימודים יכול להוביל גם לרגשות אחרים כמו חרדה, אשמה ודכדוך שיכולים להשפיע מאוד על תפקוד לימודי. אולי כדאי לחשוב שוב מהו מקור הקושי... מוזמנת גם להמשיך להתייעץ אתי פה. בהצלחה.