קשה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
אני כותבת לך עכשו בעיניים דומעות.האוכל שולט בי.יש לי התקפי זלילה של2000 קלוריות ליום בעיקר בלילה ולבד.זה רע כל כך.אני לא מסוגלת להקיא כי זה מגעיל אותי.אבל אחר כך אניצמנ כמה ימים.ומה שהכי מטריף אותי זה שאני חותכת את עצמי.הירכיים שלי מלאות צלקות וחתכים וגם הזרועות.אני לא נגעלת שאני מסתכלת על זה זה מרגיש לי טוב.כאילו זה מגיע לי.אני רק מדמיינת את הטעם של הזלילה ולמחרת בא לי שוב.אבל אני משתוקקת להיות רזה מאוד.הכל מבלבל אותי.אין לי כוחות.אני בודדה ומפחדת להשמיןיצאתי לא מזמומהאנורקסיה כאילו ממש קרוב לשם.ועכשו רק רע לי
הי, אני לא מכירה אותך, אבל מהתיאור שלך, הלב שלי בוכה.. תהיי חזקה, החיים עוד לפניך!
שלום לך. אכן מציף וכואב לשמוע כמה רע לך. הטלטלות של זלילה וצום משפיעות לא רק על הגוף אלא גם על הנפש ומקצינות בוודאי תחושות קשות שקיימות שם מלכתחילה. את פוגעת בעצמך באופן פיזי והדבר מעיד על העוצמה של הכאב, השנאה העצמית וחוסר האונים למצוא דרך טובה יותר להקל על הכאב. האם את מצויה בטיפול? חשוב שתנסי למצוא דרך לווסת את הרגשות הללו בדרך אחרת שאינה פגיעה עצמית. אני יודעת שזה קשה. אבל את לא יכולה ולא צריכה לכלות את עצמך. האם יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור? גילי
קוראים לזה "סדנת מהות". אני עשיתי ואני ממליצה - החיים שלך יישתנו. אני לא משווקת מטעם אף אחד - סתם בחורה. תני לעצמך מתנה, מותק - מגיע לך.
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
