עזרה

אני לא יודעת מה לעשות. לפני כחודש השתחררתי משרות בצה"ל. בתחילת השירות הייתי שבוע בבית ושבוע בבסיס. בשבוע בבסיס הייתי בהתחלה שומרת, לאחר מכן זה עבר למצב שהייתי אוכלת רק ירקות ולבסוף למצב של תפוח ביום. לא היה לי קשה מאוד לשמור כי האוכל בצבא לא "מרגש". בבית הייתי מגיעה ומרשה לעצמי לאכול הכל, יותר מבדרך כלל. בחצי שנה האחרונה של שירותי עברתי לעשות חמישה ימים בצבא וסופי שבוע בבית. בצבא הייתי ממשיכה לאכול תפוח ביום ובסופי שבוע הייתי אוכלת המון, בעיקר במוצאי שבת כשידעתי שאני חוזרת לשבוע בצבא, הייתי דוחפת כל מה שרק אהבתי ויכולתי.הייתי אצל דיאטנית אך היא אמרה שאין לה מה לעשות בעניין ושיש צורך בטיפול פסיכולוגי. פניתי לקב"ן, רק בחודש האחרון לשירותי הוא האמין לי והבין שבאמת יש לי בעיה. הוא אמר שהוא מקווה שזה יפחר עם השחרור שלי. כיום החיים שלי פשוט סובבים סביב אוכל, אני משתדלת לאכול בריא ומתכננת מראש תמיד מה לאכול. אני משתדלת גם לעשות ספורט. במהלך השבוע, כשאני לבד אני אוכלת מסודר, ירקות, פחמימות וחלבונים אבל כשאני נמצאת עם חבר שלי או שיש ארוחה משפחתית אני פשוט אוכלת מה שאני אוהבת והרבה מזה. אם אני אוכלת משהו קטן משמין אני כבר נסחפת ואוכלת הכל מהכל בהמשך כל היום (בעיקר בלילה), אני לא מסוגלת לשלוט בזה. לדוגמא:לפני יומיים יצאנו למסעדה, לא אכלתי הרבה במסעדה (כדי לשמור) אבל יצאנו ואכלתי גלידה, כשחזרתי הביתה החלטתי שעדיין יש לי חשק לשוקולד ופשוט אכלתי את כל השוקולד שהיה בבית. אחרי שיש לי בולמוסי אכילה כאלה אני מתחרטת עליהם. האוכל פשוט מנהל לי את החיים, אם לצאת או לא (כדי לא לאכול בחוץ), אם אני לא נראית טוב או מרגישה ששמנתי זה הורס לי את כל היום. אם אני ידעת שאני הולכת לארוחות עם אנשים אני פשוט מפחדת. לפעמים יש לי יותר מדי שליטה ולפעמים אני פשוט נכנעת לכל אוכל שיציעו לי. אני כל כך מתוסכלת ואיני יודעת מה לעשות. האם זו הפרעת אכילה? האם זבאמת יעבור עוד מעט כמו שכולם אומרים? תודה.

מאיה היקרה. את מתארת יפה כיצד המחשבות על אוכל ועל המשקל, מחלחלות לאט לאט לתודעה, משתלטות על עולמך הפנימי, מגבילות ומתישות אותך. יתכן ואת עונה על כל הקריטריונים של הפרעת אכילה (מספר קריטריונים טכניים), אך גם אם לא, ברור שאת סובלת וזקוקה לעזרה. אני לא מאמינה בדברים ש"יעברו עוד מעט" מעצמם, ומעדיפה לא לסמוך על זה. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול דרך אחת מהאפשרויות שמפורטות בפורום (יש הודעה שלי עם רשימת אפשרויות), ולהתחיל בדרך שתפנה לך יותר מקום פנימי למחשבות ורגשות אחרים פרט לאלה שסובבים סביב אוכל. אשמח לסייע לך במציאת מקומות ספציפיים אם תצטרכי. בהצלחה בינתיים והמשיכי לעדכן. גילי

דבר ראשון תודה רבה על התגובה. אשמח לקבל עזרה במציאת מקומות. אני מניחה שהבעיה שלי אינה עד כדי כך חמורה בכדי לפנות למרכזי טיפול וכיוון שהייתי מטופלת לאחרונה אצל תזונאית והיא לא עזרה לי אני מניחה שהפתרון היחיד הוא פסיכולוג להפרעת אכילה. אני חברה בקופת חולים מכבי ומתגוררת במרכז. למי אני יכולה לפנות? תודה רבה.