בילבול

ללאה ובלה שלום. לפני שבועיים נכנסתי בפעם הראשונה לפורם שלכן וקראתי בו והתרגשתי לגלות שסוף סוף בקשותי נענו. כל חיי שאפתי לחיות שפוי לחיות בשלום עם האוכל,ולא לפתח מערכת יחסים אובססיבית איתו,אבל לכול מקום אליו פנתי,נתנו לי תפריט חדש ודיאטה חדשה,ניסיתי הכל רשמתי ספרתי בילתי שעות על גבי שעות במוכני כושר,צמתי וזללתי ובעיקר סבלתי ולא זזתי במשקל. אני בת 26 ושוקלת 97ק"ג אני זוכרת את עצמי רק שמנה. לפני שבועיים החלטנו לשנות גישה לאמץ את השיטה שלכן ולנסות לעשות לבד"(אנחנו חיים בארה"ב). לי אישית היה ממש קל לוותר על כל ההגבלות לפיהן חייתי כל חיי,ואמתצתי את דרך החשיבה במהירות האור ללא שום היסוסים או לבטים. אך ביום הראשון לשינוי באמת הקשתי לגופי ואכלתי רק כאשר הרעב הגיע ועצרתי כאשר הרגשתי שובע,אכלתי שוקולת כי רציתי ואחרי שתי קוביות הבנתי שאני לא ממש מתה על שוקולד. הרגשתי שבזה ברגע גילתן לי סוד שמור והינה מעכשיו כל צרותי ומשקלי העודף יעלמו כלא היו. אבל לצערי אחרי השבוע הראשון אני מוצאתי את עצמי מאוד מבולבלת. האם אני חשה רעב או שובע האם אני צמאה האם אני אוכלת כי משעמם לי,כל כך הרבה שאלות ולי אישית קשה לתת תשובות. המשכתי לקרא בפורם וסרקתי את הנט בחיפוס אתרים אשר תומכים באותה שיטה שלכן ואכן ידע לא חסר וחומר קריאה קיים אך השאלה הגדולה נשארה עדיין פתוחה בעניי. אך אני עושה את זה לבד,אך אני מגיע למקום שאני מבחינה בין רעב לשובע(קשה לי להבין אם אני רעבה או שבעה מבלי שהתחלתי לאכול). כשהכרתי את בעלי המדהים היו לנו שיחות(בעיקבות אי הצלחות בדיאטות ותיסכול דיברתי עם בעלי על הכל) הוא היה הפסיכולג שלי הוא מכיר אותי כל כך טוב ואני נפתחתי ודיברתי איתו על הכל ,והגעתי לשורש הבעיה שלי. אני שמנה ואני ממשיכה להיות שמנה כי אני פוחדת,אני פוחדת מהרזון הזה כי אני חוששת שאני אשתנה לרעה שאני ההפוך להיות אדם אחר אני פוחדת להרזות כי אז יהיו לאנשים ובעיקר לי צפיות ממני לעבודה טובה יותר לאימהות. אני חושבת שהפחד הגדול שלי הוא להיות אמא. אני פוחדת להיות אמא שלי,היא אישה מדהימה אבל היא עשתה לי טרור עקב היותי שמנה. ולי יש פחד להיות היא להיות כמוהה. אני מרגישה שתיבת פנדורה נפתחה עכשיו שהאוכל כבר לא מקום המיפלט שלי אני מוצאת את עצמי מאוד מבולבלת ומאוד מתוסכלת. כמיות האוכל שאני אוכלת ממש קטנות אני שובעת מהר מאוד מה שגורם לי לתהות מדוע עד היום לא הבחנתי בזה,עוד דבר שמבלבל אותי מאוד הוא הפחד שלי ,למה אני מפחדת להיות רזה להיות בריאה. אני קוראת בפורם שלכן ונהנת מהתשובות שלכן שמספקות חומר מחשבה ולפעמים גם כלים ראשוניים להתחיל בתהליך. קשה לבד אני יודעת אבל אני מאמינה בעצמי הבולבול לא גורם לי להפסיק או להתיאש אני זקוקה לאוזן קשבת ולידיע שאני אכן בדרך הנכונה,ניסיתי הכל ואני לא חוזרת לשם דיאטה זה כמו מחלה עבורי ושמחתי לברוח משם כמו מאש,תודה.

שילה המדהימה בהתרגשות גדולה קראתי את מה שכתבת ונהנתי מכל מילה. את בחורה מדהימה. מודעת, אמיצה ולא פוחדת לעבוד קשה.\ אבל לא ברור לי למה לעשות את זה לבד? דווקא בארצות הברית יש אין סוף אפשרויות טיפוליות כדי להפנים את הגישה הזאת. ארצות הברית היא מולדת הגישה ויש שם המון תרפיסטיות העובדות כך. ברור שאת תיהיי מבולבת יש נושאם רבים ומורכבים שצריך לעבד וחשוב מאד לקבל ליווי מקצועי תומך ואמפטי. עצתי לך - תפרגני לעצמך שיחרור אמיתי מכבלים של דיאטה. אפשר גם בקבוצה אם קשה לך אחד על אחד. בכל אופן אאחל לך המון הצלחה ותמשיכי לעדכן אותנו. שנה טובה , בלה