הבטחתי לעדכן אז הנה עדכון

נסעתי בסוף השבוע לחופשה משפחתית. מאוד חששתי משום שמנסיון שלי אני תמיד מתפרעת ואוכלת בלי הכרה, או לחילופין עסוקה באובססיביות במה מותר לי לאכול ומה אסור. החלטתי שהפעם, ברוח האנטי- דיאטה אני נותנת לעצמי הזדמנות להנות הנאה מלאה ואמיתית. הגענו למלון מצוידים בתיק עמוס אוכל- חטיפים לילדים, לחם רגיל ולחם קל ועוד ועוד. כבר בתחילת הטיול קניתי לעצמי 2 חבילות גדולות של חטיפי אנרגיה מהסוג שאני הכי אוהבת ושמתי את כולם בתוך התיק. הייתי רגועה. הידיעה שבכל רגע נתון אני יכולה לאכול בלי חשש הרגיעה אותי כל כך שבקושי חשבתי על אוכל. נמנעתי בכל מחיר מלהגיע למצב של רעב קיצוני. במהלך החופשה שמתי לב שאני מעדיפה באופן טבעי מנות דלות יותר בשומן, שלא מכבידות על הקיבה, וארוחות קלות. החשש הכי גדל שלי היה בארוחת הבוקר. יש לי חולשה לארוחות בוקר בבתי מלון. החיסרון בארוחות בוקר של בית מלון הוא שהן מוגשות מוקדם מאוד בבוקר בשעה שאני לא ממש רעבה. בפעם הראשונה בחיי לא התנפלתי על האוכל. ישבתי חצי שעה ובהיתי בצלחת עד שאיזשהו רעב התחיל להתעורר ופתאום הבנתי שבניגוד להרגליי הישנים בכלל לא בא לי לאכול מתוק על הבוקר, ומצד שני גם לא בא לי לאכול סלט סתם כי זה דיאטטי. הכנתי לעצמי לחמנייה חמה מקמח מלא עם טונה - זה משהו שאף פעם לא קרה לי. שבעתי ונהניתי מאוכל אמיתי ולא משטויות. אחר כך הלכתי בלי רגשות אשמה ולקחתי 2 קוביות קטנות של עוגת גבינה ו3 עיגולים זעירים של פנקייק עם רוטב שוקולד. אחרי ביס אחד מעוגת הגבינה הרגשתי שאני לא מעוניינת לאכול עוגה יבשה כל כך ושוב, בפעם הראשונה בחיים שלי השארתי שתי חתיכות עוגה בצלחת. מהפנקייקים הצלחתי לאכול שניים קטנים. אחרי שניים היה לי כבר מתוק מדי ולא יכולתי לסיים את השלישי- זה נס, אין לכם מושג איזה נס זה בשבילי. בן זוגי המקסים הביט בי בתמהון ובהערצה ואמר לי שהוא שמח שסוף סוף אני מפויסת. המון המון תודה על התמיכה והדלת החדשה שנפתחה בפניי. וסוד אחרון- למרות שהחבאתי את מאזני המשקל, לא התאפקתי ונשקלתי היום בבוקר (אל דאגה, הפעם החבאתי אותם טוב יותר). וכן, לכל הספקנים (גם אני הייתי ביניהם) ירדתי 1 ק"ג שלם אחר כבוד, ובלי גרם אחד של דיאטה. וברוח חגיגית זאת, שתהיה לכולנו ובמיוחד למנהלות הפורום שנה טובה ומוצלחת. המון אושר לכולם. אני

תודה רבה על העדכון. עשית לי את הערב. בלה

בוקר טוב, בוקר אור לך. בכתיבתך המשתפת, עשית שרות ענק לפורום ולגולשיו. על כך, אני מודה לך מקרב לב. למענך ולטובת האחרים, אני רוצה לחזק ולהסביר את חוויותייך מזוית מבטי המקצועית. מה שאת חווה כעת הוא שלב הגילויים, שלב שיכול להתרחש לאחר שויתרנו באמת על גישת הדיאטה, לאחר שהפנמנו היטב את השלכותיה הבעיתיות של גישת הדיאטה (בתחפושותיה השונות) ושיחררנו עצמנו מהעול. שלב ראשוני זה, לכשלעצמו, אינו קל ואפילו מרגיש מאיים. הוא תובע מאיתנו לצאת מאזור הנוחות, בו אנו פועלים מתוך האוטומט שלנו. כל יציאה מאזור הנוחות מזמינה אי נוחות זמנית. ואחריה....בא הכיף האמיתי. הגילויים המרגשים אודות גופוינו ויכולויותנו הטבעיות (שכ"כ התאמצנו לייצר בתקופות של דיאטה). טרם נסיעתך לחופשה, רצו בתודעתך פרדיגמות / אמונות שהתבססו על נסיון העבר שלך (שכולו היה דיאטה). האמנת ש: 1. האוכל יעסיק אותך ויטריד את שלוותך. 2. את בודאי תהיי נתונה באכילה חסרת רסן 3. ארוחת בוקר היא אם כל צרותייך בחופשה זו (על זה נאמר, שאלה יהיו הצרות שלנו) מחשבות מסוג זה יצרו אצלך אי-שקט, לחץ ומתח עוד בטרם יצאה החופשה לפועל. כן, זה מה שעושה לנו הראש הדיאטטי - מאמלל ומעיב על הנאותינו. אך את, בחוכמתך, בתושייתך ובנחישותך - בחרת אחרת. בחרת במחשבות החדשות, בחרת באמונות המקדמות. זוהי השליטה האמיתית - ניהול המחשבות והאמונות שלנו. וכאן, בדיוק במקום הזה, מתחילה הבחירה החופשית שלנו. כשאני מדברת על בחירה, אנשים נוטים לייחס זאת לבחירה בין 2 פרוסות לחם קל לפרוסה אחת של לחם אחיד. לא! זוהי איננה בחירה חופשית אמיתית ובודאי לא זו כוונתי. בחירה חופשית אמיתית יכולה להתקיים רק במצב של מרחב אפשרויות גדול. וכפי שכתבתי, הבחירה מתחילה בשלב בחירת המחשבות והאמונות שלנו, לא במקרר ולא בצלחת. לא בכדי נאמר שהכל מתחיל בראש. בחרת בחופש, ולא רק בחופש לבחור ולהנות, אלא גם ובעיקר בחופש מלשלוט בתזונה ובאכילה שלך והעברת את השרביט לגופך. חשפת אותו לכל האפשרויות והיית קשובה למאווייו. שיחררת אותו ואת עצמך מהחסך (שמתבטא ם במשפטים רכים, כמו: "מותר לי אבל רק קצת") ובכך ביטלת את הכמיהה והאובססיה שהיו כ"כ מוכרים לך. המרת את המתח סביב האכילה בהנאה מהאכילה. זה אחד ההבדלים המשמעותיים בין אנשים שמנים לרזים, ואחד המעברים החשובים בתהליך שינוי אמיתי. ואז מגיעה ההפתעה. ההפתעה לגלות שאת לא אובססיבית בנוגע למזון בכלל ולארוחות מלון בפרט. ההפתעה לגלות שהגוף שלך הוא לא הבעיה כלל וכלל, הא איננו חסר מעצורים. ההפתעה לגלות שלגוף שלך יש בחירות בריאות ומזינות - יקראו זאת טוב טוב כל אלה המאמינים שלגוף יש נטיה לבחור בעיקר מזונות "נוראיים" והרבה. ההפתעה לדעת שהגוף מנחה אותך מצוין מתי די. ועוד. אני מתרגשת איתך ובשבילך. זה מה שקורה כשאנו משחררים באמת. יודעים שכל מזון זמין לנו בכל עת וסומכים על הגוף שלנו. הגילוי וההבנה שהגוף הוא הפרטנר האולטימטיבי להרזייה נינוחה ומהנה הוא גילוי מרעיש מבחינתי. בדרך זו שבה את משחררת ומאפשרת לעצמך לחוות חוויות חדשות (שהיו יכולות לשתק בעבר), את בונה את החיזוקים וההוכחות לביסוס מערך אמונות חדש ומקדם. את מקבעת פרדיגמות חדשות לגבי עצמך, לגבי גופך, לגבי מזון. במילים פשוטות, את עושה את השינוי בראש. וכשהשינוי מתהווה בפנים הוא יתבטא בחוץ, הן בהתנהגות האכילה שלך כפי שיכולת לראות והן בצורה החיצונית שלך, כפי שתוכלי לחוות. רגשות אשם הם אחד ההיבטים האופיניים לדיאטה. בעיניי, הם הגורם המשמין באמת. העדרם משקף שחרור של הראש הדיאטטי. עלית על המסלול, את בדרך הנכונה. היי שמחה ומאושרת, כי אכן מצאת את הנתיב. שימי לב, כמה קל לך לעשות הים, מה שכ"כ התאמצת לעשות בעבר. פשוט נפלא. פרגון גדול על הבחירה וחיבוק ענק על השיתוף. מאחלת לך שנה מלאת גילויים מרגשים ונעימים שלך לאה פינטו