מכון הרזייה

אודה מאוד על פרטים של מכון הרזייה, כזה שאפשר לגור בו ולהיות מנותקים מהבית במשך כמה שבועות. מקבלים דיאטה איכותית ותוכנית אומונים. רצוי באזור המרכז. תודה לכולם מורן

תוכנית של וינגייט - מאד יקר. או בחול -ארצות הברית יש הרבה. אולי יש גם באחוזת הכרמל את יכולה לבדוק אבל אני בטוחה שגם אם יש זה יקר מאד.

בוקר טוב מורן ראשית, שנה טובה ובהצלחה בחיפושייך. אני מבינה שהחיפוש שלך אחר מסגרת כזו נובע מתפישתך, הרואה בנסיבות וסביבת חייך "הפרעה" בדרך להשגת מטרתך. את כנראה חווה קושי לממש כללים וצוים (אותם את רואה כחלק מתהליך הרזיה) במסגרת חיי השגרה שלך. מכאן הצורך להתנתק....מחייך (?). גם אני האמנתי כך פעם, אפילו שקלתי בתחילת דרכי המקצועית לפתוח מרכז שכזה. מסגרות כגון אלה שציינה בלה, עשו זאת לפניי ולא נותר לי אלא להודות להם על השרות והלמידה. מורן, נניח ותכנסי למסגרת כזו שתנתק אותך מהבית, מהמקרר, מהתמודדויות היומיום, מהחברים ומהמשפחה, בהחלט סביר שתרדי במשקל (ולו רק בשל הפיקוח, הלחץ הקבוצתי והכסף שהשקעת). אך, כמה זמן תשהי שם? מה יקרה כשתחזרי לחיות את חייך האמיתיים? (אני מניחה שלא תשארי שם לעד) בעיני, אין זה שונה הרבה מעזרים דיאטטיים כמו קפסולות, אבקות וקפסולות למינהן. וזאת במובן שכל עוד את על ה"קביים" את מצליחה ללכת. בלעדיהם, את נופלת. מה שמגביר את התלות ומחזק את תיוגך כבעלת "בעיה". האמונה התומכת באקט כזה היא: "אחרי שאני ארד, אני כבר אשמור" "אחרי שארד, הקיבה תצטמק ולא אהיה מסוגלת לאכול כפי שאני אוכלת היום" או "דיה צרה לשעתה" כשמדובר בהרזייה להשגת תוצאות טובות והכי חשוב יציבות, אמונות אלה אינן עומדות במבחן המציאות. מחקרים על גבי מחקרים מראים לנו שבין 1% - 5% מצליחים (כולל אלה שנכנסו למסגרות מהסוג שתארת). כל השאר לא. מנסיונך ומהכרותך עם עצמך, האם הצלחת לשמור על הישגייך עד כה? אם זו איננה הדיאטה הראשונה שלך, אני מניחה שלא כ"כ הצלחת. לנו, בגישת ההרזייה ללא דיאטה, ברור למה. השינוי האמיתי איננו מתרחש בעולם שסביבנו (תפריט, מסגרת מנתקת וכ"ו) אלא בראש, בתפישה, בפרשנות ובהתייחסות. הרעיון ש"הפעם אביא את כל כח הרצון שלי", גם הוא חסר אחיזה במציאות, כיוון שכח רצון לא ניתן לגייס לאורך זמן אלא לפרוייקטים קצרי מועד (זו הסיבה שדיאטות אינן שורדות). התחושה ההתחלתית של מוטיבצית על, מוכרת לכולנו. אך היא משלה ומתעתעת. היא הולכת ופוחתת עם הזמן (ואגב, לכך יש גם סיבות ביולוגיות, לא רק פסיכולוגיות). אני מוצאת חשיבות אדירה לאורח חייך כפי שהוא, בתהליך שינוי כזה. עלייך ללמוד לחיות נכון את החיים שלך ולא להתנתק מהם. הם הדבר האמיתי. וכשבורחים מהדבר האמיתי, אנו דנים עצמנו מראש לחוות אותו מחדש. השמנה היא תוצר של דרך התמודדות, לא של תפריט תזונתי ולא של רמת פעילות (אלה הם רק סימפטומים). כשאת נכנסת לבועה ומנתקת עצמך מהמקור, לא פתרת כלום. נתת לעצמך, נחת לרגע (אם אפשר לקרוא לזה "נחת"), אקמול. מורן יקרה, אני מודה לך על העלאת הסוגיה שאיפשרה לי לעורר חשיבה בקרב כלל הגולשים. (לכן, אל תקחי אישית דבר, אלא אם יש בכוחו לעזור לך). מאחלת לך גמר חתימה טובה ובהצלחה שלך לאה פינטו