תחושת רעב

שלום, רק לאחרונה התחלתי באמת לזנוח את רעיון ה"דיאטה" ו"אסור לי". בשנים האחרונות התרגלתי לאכול ארוחות מסודרות בשעות פחות או יותר קבועות, גם כשלא ממש הייתי רעבה. הסיבה לכך היא שכאשר היו פעמים ש"שכחתי" לאכול (במודע או שלא במודע...) השתלטה עליי חולשה נוראית וזו הייתה הרגשה מאוד מפחידה ולא נעימה. אז הרגלתי את עצמי לאכול ארוחות מסודרות פלוס-מינוס. אבל עכשיו, כאשר אני מפנימה את הרעיון של "הרזיה ללא דיאטה" אני קצת בדילמה. האם לא לאכול עד שהגוף מאותת לי שהוא רעב? אני חוששת שוב להגיע למצבי חולשה. מה עושים?

ערב טוב וחג שמח מכירה את התחושה, כששלפוחית השתן שלך מאותת קלות. את מרגישה בקיומה אך עדיין לא שוקלת לעשות משהו בנדון. ככל שחולף הזמן, את מרגישה אותה קצת יותר וחולפת בראשך המחשבה שאת כנראה צריכה להתרוקן. ועדיין, יש דברים חשובים יותר, כרגע. הזמן הולך וחולף, אייתותיה הופכים מטרידים יותר ויותר, את כבר אומרת לעצמך שבאמת כדאי לגשת לשירותים, עד שמגיע שלב בו את יודעת שאת ממש חייבת וחדר השירותים הופך להיות פסגת שאיפותייך, גן עדן עלי אדמות. זוהי דינמיקה טבעית של צרכים פיזיולוגיים, היא מתפתחת בהדרגה. כך גם הרעב. רעב ביולוגי, מתפתח בהדרגה ובדיוק כמו שלפוחית השתן, גם לו יש מספר רמות איתות. אנשים שהתרגלו לאכול ע"פ שעון או אמצעים חיצוניים אחרים, מתקשים בזיהוי רמות הרעב העדינות. הם ערים בעיקר לקיצונויות: רעב חזק וקיצוני מצד אחד, מלאות עד התפוצצות מצד שני. זה מה שאת חווה, דרגת רעב קיצונית, אליה לא הייתי ממליצה להגיע. את קולטת את הרעב או לפחות מגדירה "רעב" רק בנקודה בה הגוף צועק "הצילו". לא שמת לב שהוא סיגנל זאת בנעימות לפני כן. מה לעשות? להיות יותר נוכחת וערה לגופך. בתהליך מסודר, זה חלק מהאימון הפיזי והאימון הזה הוא מאוד אישי כיוון שכל אחד יכול לחוש תחושות שונות בהגדרת רמות הרעב שלו. את חשה חולשה, אחר יכול לחוות כאבי ראש או כאבי בטן. בהצלחה שלך לאה פינטו

באמת אני מוצאת את עצמי מגיעה למצבים בהם אני מרגישה חולשה ומצד השני - שמתי לב שאני לא ממש מפסיקה לאכול עד שאני ממש ממש מלאה, קרי בטן מפוצצת ותחושת כבדות שדי מנטרלת אותי... ממש קלעת בול...

תנסי לאכול משהו כל 5 שעות,משהו הכוונה לאוכל שיזין את הגוף שלך באנרגיה טובה (לחם,בשר,אורז,ירקות) ולא סוכר לבן. לאט לאט הגוף ישלח יסמן לך את תחושת הרעב ותחושי בה כשהיא רק מתפתחת אצלך בדומה למה שלאה מתארת.

שלום. ראשית, תודה על זה שאת או אתה כאן. כולי תקווה שהינך מפיק/ה את המיטב. המניפולציה של אכילה כל 5 שעות סותרת את הגישה שמעבירה את המושכות אל הגוף. מה קורה אם ישנה דרישה ביולוגית תוך שעתיים או שלוש מאז האכילה האחרונה...שוב ננסה (ב"אלימות") לרסן את גופנו ה"סורר"? אני קוראת לזה מניפולציה, על מנת להמחיש סוגיה והיא סוגית ההכתבה. ברגע שאת קובעת מראש מה תאכלי ומתי - את מעצימה את התעלמותך מהסיגנלים הטבעיים של הגוף. על מנת להיות קשובים, יש ללמוד להיות נוכחים ללא שום אג'נדה סמויה. יש לפתח אוירה של סבלנות וקבלה גם במקום של אי מסוגלות זמנית. הקשב בא ממקום של שקט. אני יכולה לספר לך שבעבודתי עם מתאמנים להרזייה ללא דיאטה, אני שמה דגש רב על הנקודה הזו. אין זה דבר ברור מאליו ואין זה דבר שקל לייצר מתוך ה"רעש" הפנימי בו אנו כה מורגלים. ה"רעש" הזה דומה למוסיקה שיכולה להתנגן שעות על גבי שעות עד שלא נבחין בה. על כל פנים, תודה על ההזדמנות להסביר ולחדד את הנקודה. שלך לאה פינטו