שאלה

לאה ובלה היקרות, שוב שלום. התחלתי ליישם את דרך החיים החדשה ואני מרוצה מאוד אבל אני ניתקלת בדילמות רבות מה לגביי זה שברגע שמרגילים את הקיבה לכמות מסויימת של אוכל,כלומר אם אני בחורה שאוכלת יחסית הרבה אז הקיבה הורגלה לכמות מסוימת של אוכל ולכן היא התרחבה וצורכת יותר לכן הגיוני שהתדירות שאני ארגיש רעב היא גדולה יותר, מה עושים לגביי זה, אי לא אמורה תחילה להוריד את כמויות האוכל שלי ולצמצם את גודל הקיבה, אם התחושות שלי אכן נכונות , קורה לי שלפחות 4 פעמיים ביום אני חשה רעב, הבטן מקרקרת אבל אולי זה בגלל שהרגלתי אותה לצריכה מסוימית ביום... אני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם זה כי בדרך הזאת אני מרגישה שאני שומרת על המשקל הנוכחי ולא מרזה, והכוונה שלי היום היא להרזות ואני יודעת שאני יכולה להיות רזה יותר, כלומר זה לא המשקל האידיאלי שלח הגוף שלי.... תודה ושבוע מקסים.

בוקר טוב שני ראשית, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לתגובתי, תחת הכותרת: "הראש הדיאטטי שלך מקשה עלייך" ולהלן העתק התגובה "יקירתי, את מתחילה את התהליך מהמקום הלא נכון. וזה בהחלט עלול לקרות כאשר אנו משתמשים בחלקיקי כלים לישום גישה שלמה. לוקחים לעצמנו "טיפים" המתפקדים כטלאים על אותה תשתית חשיבה ישנה. השלב הראשון בתהליך הרזייה ללא דיאטה הוא שחרור דפוסי החשיבה הדיאטטיים. זה נעשה בתהליך מובנה המבוסס על למידה חדשה ופעולה. בתחילה, לא נעשה שום שימוש במנגנון הרעב-שובע ואף נדמה שאנו כלל לא עוסקים בהרזייה. אנו קודם כל, מנקים ומיישרים את השטח לפני שבונים מחדש. לא בונים על הריסות. קודם כל מכינים את הקרקע. וכל זאת בלי קשר ליכולת שלך לזהות רעב אמיתי או לא." כדי ליצור שינוי התנהגותי, עלייך לפעול ממרחב חשיבה חדש. אינך יכולה ליצור שינוי התנהגותי אמיתי ללא שינוי האמונות שלך בנוגע לגוף שלך, למזון, להרזייה וכ"ו. כל נסיון כזה, יערים קשיים. הקיבה שלנו היא איבר שרירי, סתגלן להפליא. ואת יודעת זאת. הרי בדיוק כפי ש"הצלחת להקטין אותה" בדיאטות בעבר, "הצלחת להרחיב אותה" בקלות לאחר מכן. זה לא משהו שצריך לההטריד אותך, כלל וכלל. מעבר לכך, תחושת רעב, איננה תוצר של "גודל הקיבה" אלא של צורכי הגוף לאנרגיה ולרכיבי תזונה. כשהגוף זקוק לאנרגיה ולרכיבי תזונה כאלה ואחרים הוא מאותת לנו בדרכים שונות כשהבולטת מבינהן היא תחושת אי נוחות הבאה מהקיבה. אי הנוחות הזו מעוררת אותנו, בצדק, לאכילה, וזו מביאה עימה את הנוחות הנכספת. לחשוב שהקיבה שלנו היא איבר שדורש להיות "מלא" כל הזמן, ושהמלאות הזו היא פונקציה של גודלו - זו טעות. אך מעבר לכל, שני, התהליך מתחיל ממקום אחר לגמרי. כדי ליצור שינוי של ממש, יש לעשות דרך (אפרופו השרשור הקודם). לכן עלייך ללמוד להיות תהליכית לצד היותך משימתית. נניח שאת נרשמת ללימודי ראיית חשבון באוניברסיטה. אין ספק שהמטרה שלך היא להיות רואת-חשבון. את הרי לא היית מצפה מעצמך להיות בעלת ידע ויכולות של רואה חשבון מקצועי כבר בסמסטר הראשון של שנה א', ולא היית מצפה מהמרצים ללמד אותך בחודשיים, מה שנדרש בשנה ויותר. ודאי תלמדי בשנה א' בעיקר מבואות וזו תשמש בעיקר שנת הכנה לקראת ההתמקצעות התיאורטית. גם לאחר שתסיימי את לימודי האקדמיה בתחום, עדיין לא תהיי רואת חשבון מקצועית, לצורך כך תזדקקי לנסיון, התמחות. תוכלי להנות מלימודייך ולהתמקצע באמת רק אם תרשי לעצמך לחבוש את הכרבולת הירוקה וללמוד, בלי להיות במקום שחייב לדעת כאן ועכשיו הכל, שחייב להיות בעל מסוגלות מיד. ככה עובדים תהליכים בחיים, ולא רק בהקשר מקצועי, גם הורות וזוגיות נבנית כך. אינך הופכת לאמא האולטימטיבית רק מעצם לידת ילדך הראשון, או בת הזוג הנהדרת במערכת זוגית טובה, רק בגלל שנכנסת לחופה והחלפת שם משפחה. כך גם בתהליך ההרזייה נכון. זהו ת-ה-ל-י-ך. הדחף "לרזות היום", הופך את תהליך ההרזייה למשהו משימתי מאוד התובע כח רצון עז ומשמעת עצמית אגרסיבית ואינטנסיבית. זה אולי נכון לפרוייקטים קצרי מועד (דיאטות, למשל). זה לא נכון לתהליכי חיים, זה לא רלוונטי כשאנו רוצים לבסס שינוי יציב. לכן, שני יקרה, נסי להשתחרר ולשחרר קצת את הצורך, הרגיעי את עצמך ודעי שאת תשיגי זאת (הפעם באמת), אך רק מכיוון שתבחרי להתייחס לזה אחרת. הרשי לעצמך להיות כאן ועכשיו, להנות ממה שיש ולהתקדם בעדינות ליעד שלך. תרוצי...תתעייפי. בחרי לפסוע בשביל, לטייל, להריח את הפרחים ולחוות...רק כך צפויים לך גילויים מרגשים (כמו למשל, שאוכל הוא הרבה פחות ממה שאת תופשת אותו כרגע. כמו למשל, שהגוף שלך שואף למשקל האידיאלי שלו, אפילו יותר ממך. כמו למשל, שאינך צריכה ללחוץ, לדחוק, להזיע כ"כ כדי שהגוף שלך ירזה ועוד). בתהליך האימון להרזייה ללא דיאטה, אצל חלק מהמתאמנים, זה שלב בסיסי של התהליך. יום נפלא לך מתוקה ומועדים לשמחה שלך לאה פינטו