פורום פסיכולוגיה קלינית

46066 הודעות
34677 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
08/11/2018 | 06:10 | מאת: אביב 22

אתה יודע אני די גאה בעצמי עוברת תהליכים ולא בורחת גם כאן ,נפגעתי כאבתי ונשמתי לא ברחתי קצת התכווצתי שזה לא רע . אפילו הרשתי לעצמי לכתוב מה הרגשתי .... הכל מתערבב הטיפול בגוף באכילה הלימודים ...החיים אודי אפשר לבקש ממך שיר שיאסוף...

08/11/2018 | 22:40 | מאת: חטוליתוש

יש לך את כל הסיבות שבעולם להיות גאה בעצמך על כל מה שאת עוברת מתמודדת... את אמיצה מאוד ולא בורחת.. כל הכבוד לך יקרה שאת אוהבת חטולית

הי אביב, מאוד שמח לשמוע. זה בשבילך: https://www.youtube.com/watch?v=DifgJhL-fLU אודי

08/11/2018 | 06:01 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה על פרנסה תודה על חודש כסלו שמביא את האור תודה על משהו בלב שמחזיר אותי לכאן גם שממש רוצה לברוח תודה על מי שמלווה אותי שנמצא שם איתי ונותן הרגשה של רואה אותך תודה על מי שאני על הבנות וצמיחה תודה על עומס עשייה טוב בחיי תודה שלא ברחתי מהטיפול בהפרעת האכילה עם כל מה שזה מביא איתו תודה עלייך אודי

08/11/2018 | 14:00 | מאת: סוריקטה

תודה אביב שפתחת כאן את העץ שהוא דיון מאד כואב. שכאילו לא רוצים לגעת בו מצד אחד, אבל לא מניחים לו מצד אחר. תודה על השיתוף. תודה על האמת. סוריקטה

08/11/2018 | 22:51 | מאת: חטוליתוש

תודה עליך אביבוש שוב ושוב שאת משמשת לי דוגמה בכל פעם מחדש כשאני מרגישה שרוצה להרים ידיים..אבל אחרי שקוראת אותך מתמלאת שוב בכוחות לההמשיך וזה בלי שום קשר לכל שאר התפילות שלי והתודות שלי בכל יום... תודה ..שהצלחתי היום לעמוד על הרגלים ולבשל לשבת תודה על חלות שבת מקסימות שיצאו לי...מחר החברה יתענגו עליהן... תודה שמצליחה לחשוב חיובי.. תודה שכל הכאבים לא מנעו ממני לעשות.... תודה על תרופות שעוזרות לעמוד על הרגלים.. תודה... חטולית

08/11/2018 | 05:42 | מאת: אביב 22

מרגישה זרה כאן מרגישה תלושה מבינה הכל ויודעת אבל קשה לי לכתוב כאן הייתי צריכה אותכם ונשארתי די לבד זה לקח קצת אחורה. הרגשה נוראית של בדידות בתוך קבוצה מאחלת לכם שבת טובה ...

08/11/2018 | 12:22 | מאת: אביב 22

יודעת שאודי לא מוחק הודעות שמעלים . לא אבקש ממכם להתעלם או לא להגיב אבל כן אומרת שאני בוחרת לא להכנס על זה לשיח. זה הרגשות שלי לא מאשימה אף אחד לא חושבת שחייבים לי אוהבת את המקום כאן שתהייה שבת מבורכת וטובה

אביב יקרה מצטערת שלא הייתי שם בשבילך למרות שאני לא תמיד מצליחה להגיב את חשובה לי ויקרה לי מאוד תדעי שאת תמיד בליבי למרות שאני לא תמיד מצליחה להגיב💗

08/11/2018 | 13:48 | מאת: סוריקטה

הי אביב, את כועסת עלינו. אני עצובה. וכן, גם כועסת. לא זוכרים כמה השקעתי כשיכולתי. כמה שנים. כמה שעות. אלפי שעות. (את יכולה להמיר מילים אלו בהתייחס אלייך - שאת מרגישה שלא זוכרים כמה את השקעת וכו'). זוכרים כשלא. כשפשוט הייתי (או, לחלופין, את, אביב) שקטה. אגב, לא בטוחה שתמיד התאים לאנשים שכתבתי להם. שוב ושוב. לפעמים אולי עדיף לנוח מתגובות של סוריקטה. לפעמים לכאורה מבקשים, אבל לא מתאים זולת. יש משאלה לזהה ומתלכד. ומותר להיות שקטים גם אם לא קרה משהו. התמיכה לא מוטלת בלעדית על אף אחת מאיתנו. לא עלייך. לא עליי. גם לא אודי. גם לא המטפלים. אנחנו קבוצה. אבל הצטמצמנו, וחלק מאיתנו גדל. ואולי לגדול זה לפעמים להיות יותר בעולם בחוץ. המשוחרר. אז נהיו רגעים של אף אחד, שמעלים תוקפנות וחבל. ואם אנחנו מאכזבים כל כך, למה רק אנחנו אשמים. למה רק אנחנו מעגל התמיכה. גם אני מרגישה שזה לא הוגן. אין לי סיכוי לדייק עכשיו. ואני רוצה לכתוב כשיש לי מה לומר באמת, כשמשהו מתחבר לי לעומק ולא לזרוק סתם כי צריך, כי יאמרו שהתעלמתי. לא בטוחה שמילים כאלה של לכתוב-כי-צריך יותר טובות מלא להגיב בכלל. גם אצלי מגיע צד תובעני ודורשני כזה לטיפול. ממש ספירלה. ויש אכזבה או מה קוראים אותה כשל ווטאבר. ת'אמת, לפחות לגבי עצמי אוכל לומר שיש לי חלק גדול ביצירת התחושה המתוארת והרבה השלכה. הדיון אכן נכון לכאן, בעיניי, ולא למקום ללא מנהל. אני כן חווה לעתים תובענות כאן מכל מיני צדדים וחלקים בפורום. וזה בסדר אם מכירים בזה ויותר מבינים. המראה שאני מציבה עשויה לעורר כעסים. אנא - נסו להתבונן. אהבתי את הביטוי של אודי 'מטא התבוננות'. האצבע לא מופנית אלייך אביב. העלית את הנושא, אני על העץ שפתחת, אמנם, אבל מותר גם לך לרצות. והכי. לגמרי. ואולי דווקא לך, בגלל תחושת הקיפוח וחוסר ההגינות. טוב שפתחת את הנושא כאן. השבתי בעיקר משום שיש לי הזדהות עמוקה. שלך, סוריקטה

08/11/2018 | 14:08 | מאת: שירה2017

אביב יקרה מאוד, מצטערת שאת מרגישה כך... מצטערת אם לא הושטתי יד. שלך שירה

אביב יקרה, ההרגשה מובנת וקשה אהובה, את הכי שייכת בעולם לכאן!! לא ראיתי שבקשת אותנו? איך אפשר לנחש?? אולי תביעי את הצורך בזמן אמת?? זה יהיה יותר אפקטיבי ואני בטוחה שפה לפחות לא נשאיר אותך לבד!!

08/11/2018 | 19:28 | מאת: אביב 22

תודה לכולן על המילים מודה לכן ..... סוריקטה אני מצטערת יקרה אני לא כועסת עליכן ...תיראי ששבוע ימים נכנסתי הגבתי כתבתי תודות ולא אמרתי לכן מילה.. וכמו שבמבי כתבה כן אני עצובה כן אני משדרת מצוקה ... ואני ממש לא לבד ואתם ממש אבל ממש לא מעגל התמיכה היחידי שלי . הייתי צריכה אותכן כמי שמבינות את הקושי הזה שבתפר בן העולמות הבריא והחולה. ..הייתי צריכה אותכן כי אתן שם כמוני .. בהחלט קיבלתי המון תמיכה מהמטפלת ומשאר מקורות התמיכה שלי ... ואם תלכי אחורה ותראי את התודות שכתבתי בשבוע הזה שהצטמצמתי לי תיראי שלא היה בי כעס וכן הייתה לי תמיכה שלא נשארתי לבד . תיקראי אותי שוב כואב לי שאת לוקחת את זה למקום מאשים ....הכי לא ....הכל בסדר ...אני הכי הכי מבינה אבל זה לא אומר שזה לא כאב . אוהבת אותכן ושבת שלום

08/11/2018 | 19:52 | מאת: סוריקטה

אביב אהובה, ולא סתם מילים - אביב, מצוין, בעיניי, שההודעה עלתה כאן. ומופלא בעיניי שאודי (שאתה, אודי) לא מוחק הודעות. לא הייתי סובלת אותו, אילו היה מוחק. לרבות ההודעות שלי, כאלה שאני מתביישת בהן (לא בהכרח בצדק) או שבא לי אחר כך להתחבא מאחורי עצמי. חלק מהאחריות. מההתבוננות. ופה תודה לאודי. בכללי - תקווה שיראו את השלם. ושוב תודה לאודי על עניין הכינויים הקבועים. עכשיו יש מבין :-) סוריקטה

08/11/2018 | 22:56 | מאת: חטוליתוש

אביבוש מאמי.... מצטערת שמרגיש לך .... כואב לי מאוד שכך.. בדידות...עצוב... מושיטה לך יד..אל תישארי לבד...👉 אוהבת מלאן...🤩😍🤗 חטולית

08/11/2018 | 23:30 | מאת: חטוליתוש

אביבוש שמחה שאודי כן העלה את ההודעה שלך היא חשובה מאוד היא מדברת לא רק אותך... שתהיה לך שבת מקסימה אהובה חטולית

הי אביב, ראשית, מרגע שההודעה באוויר - איני מסיר אותה. זה חלק מהמהיימנות שאני מנסה לבסס כאן. שנית, מאוד חשוב מה שאת כותבת. היית זקוקה לנוכחות תומכת ומשזו לא הגיעה - יש כאב ואכזבה. אודי

בקיצור לא היתה לי סבלנות לשחזר... אודי..רציתי להודות לך שענית למרות נסיונות חוזרים... ו..איפה אני?? לא יודעת. התחלנו בטיפול הזה עם רטטים. ומשהו חדש שהתגלה בחצי שנה האחרונה. תמיד היא מתחדשת... אז מנסות.. דווקא בפגישה רמות החרדה ירדו עוד ועוד...והיה טיפול רגוע.. אך... יש לי הרגשה של בכי שתקוע..לא רגועה ואי שקט... ברור שפגישה אחת זה רק התחלה .הטיפול יהיה ממוקד וקצר...בינתיים אני עצובה ואולי אני רגילה לדינאמי ואני חוזרת לחשוב על איך ומה... פשוט קשה שתמונה לא רגועה נמצאת ולחזור למקום הרגוע בדמיון להד קשה לי. בוכה מבפנים בלי דמעות...

08/11/2018 | 00:15 | מאת: חטוליתוש

היי מיכלי.. לכל דבר חדש צריך להתרגל לוקח זמן ..להתמסר.. לטיפול חדשני במיוחד כשאת לא יודעת למה לצפות..ואייך ירגיש תני לזמן את הזמן.... ולעצמך את האפשרות לחוות מנסיוני .. אם את בוכה מבפנים ..זה יצא גם החוצה... סבלנות אוהבת חטולית

הי מיכל, אני מקווה שהבכי התקוע יקבל ביטוי ויוכל להשתחרר... בדרך כלל יש בזה משהו מרגיע ומקל. אודי

07/11/2018 | 15:44 | מאת: שירה2017

במבי יקרה מאוד, מאחלת לך מעומק ליבי, יום הולדת שמח. תמשיכי לצייר במילותייך את יפי העולם והטבע, גם את העצב והכאב את מיטיבה לצייר וטוב שהם מוצאים ביטוי ונותנים מקום לחוויה שלך. אני אוהבת את דרכך הייחודית לתת לכל אלה מילים וליצור תמונה שאפשר ממש לראות. מאחלת לך שתמשיכי להתקדם ולהתגבר על המהמורות שבדרך, שתצרי בכל דרך שתמצאי ותגשימי. שלך שירה

08/11/2018 | 15:42 | מאת: .במבי פצוע..

ווואוו שירה מדהימה !!!! .. איזה מילים... אין לך מושג עד כמה שאני רוצה ..חייבת לחזור לפיסול..ללכת לציור.. יש לי שם פחד מוות.... וואוו.. המילים שלך שירה מצליחות לגעת בי כל פעם מחדש.. כשאני רואה אותך בעיני רוחי אני רואה כמו צבעי פסטל עדינים עדינים... כמו נוגעים /לא נוגעים.. כמו ריקוד בלט ..כזה חצי ריחוף באוויר... את ממעטת לכתוב שירה, אבל כשאת כותבת אני ממהרת לקרוא את מילותייך... אוהבת לקרוא אותך... תודה ענקית לך שירה !!! שלך, במבי.

08/11/2018 | 18:58 | מאת: שירה2017

תודה, ריגשת אותי 💗

07/11/2018 | 11:50 | מאת: .במבי פצוע..

אודי..... :((( ....... אודי.... :(( נולדתי ב 7/11..... זה היום.... :( ......... ... אודי.... אני מפחדת...מתה מפחד... לא רוצה להגיע היום לאמא צביה.... מפחדת... ...... אודי... מרגיש לי שאין לי.. אין לי כזה מילים.. לא יודעת מה להגיד לך אודי... .... שיגמר כבר היום הזה.... ... אודי ????? אתה יודע ???? כשנפגשנו בשני אמרתי לאמא צביה שברביעי זה היום הולדת שלי..... כנראה שהסתכלתי עליה.... ובאמת באמת ממש ממש ממש רצתי שהיא תבין.... ממש רציתי אודי... והיא אמרה לי :" אם את רוצה להגיד לי משהו אז תגידי" ורציתי אודי..רציתי להגיד לה אבל הפה שלי היה חסום.. ואז דיברתי על משהו אחר.. אני כבר לא זוכרת על מה.. ומתיישהו..משומקום פתאום אמא צביה שוב אמרה לי שאם אני רוצה לומר לה או לבקש ממנ משהו אני צריכה לומר את זה... והיא ממש ממש לא נתנה לי מנוחה עם זה.. עד שבסוף אמרתי לה שאני רוצה ממנה מתנה ........................... ......... אודי ??????????? תקח את המילים האלו בחזרה... אני רוצה שזה לא היה..כך זה מרגיש לי.. אני רוצה שהקטע הזה עם המתנה יימחק לגמרי... שכשאני אבוא היום אז לא אמרתי לאמא צביה על המתנה... ............................ אודי.... :(((((((((((((((((( אני לא רוצה ממנה כלום !!!!!!!! לא רוצה מאף אחד שום מתנה !!!!!!!!!!! ....... לא מצליח לי למצוא את הידיים והרגליים .. מרגיש לי פתאום שלא מסתדר לי עם הידיים והרגליים... :((((((( ... אודי :((((((( שהיום הזה כבר ייגמר :((((( יש לי כזו כמו בחילה עמוקה בפנים.. זה לא נבלע ולא מצליח להקיא לי :(((((( ........ אולי אני אסמס לאמא צביה שאני לא מגיעה היום ??????? ........................ .............. אודי ...:((((( אבל אני אולי אולי כן רוצה שאמא צביה תיתן לי מתנה..... ????????????????? ..... אוףףףףףףףףףףף אודי עם החיים האלו אני לא יודעת כבר מה אני רוצה :(((((((((((( ................. אודי :((((((((((((( אני רוצה שכבר יהיה ה 8/11 :((((((( אני אולי אולי אולי גם רוצה ??? ארצה ??? שישאר תמיד ה 7/11 ...:((( ???????? .... אודי :((((

08/11/2018 | 00:24 | מאת: חטוליתוש

מתוקה יום הולדת שמח לך אחת ומיוחדת במינה 🍾🍷 לחייך מתוקה לחיים טובים ונפלאים 🏵🌹🌺💐🌸 אוהבת חטולית...❤

הי במבי, ברור שאת רוצה מתנה. מי אינו רוצה מתנה ליום ההולדת? אני חושב שנבהלת מהזדקקות ומהבקשה המפורשת. ואין באמת היה? אודי

07/11/2018 | 10:08 | מאת: hila37

היי אודי... ירד גשם ואפשר לנשום אוויר יותר צלול ונקי.... תודה שאתה כאן, ושאתה נוכח נותן לי מקום בטוח.... אתמול היה יום קשה וסוער בעבודה.... היה לי ראיון עבודה שלא יכולתי להחמיץ.... לא יודעת איך קמתי לא יודעת לפעמים על איזה אנרגיה אני מתפקדת ומאיפה הכוחות.... הילה

08/11/2018 | 00:29 | מאת: חטוליתוש

מסכימה איתך על הגשם כשאת מחליטה שמשהו חשוב לך מאוד את כבר מוצאת את האנרגיות הנכונות כדי לעשות.. מאמינה שכך... אייך היה בראיון...? אוהבת חטולית

הי הילה, אכן הגשם ניקה וצילל... איך היה הראיון? אודי

07/11/2018 | 05:31 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, ירד גשם. שימח אותי שסופסוף זכינו לו קצת. שיתוף - אתמול ניתקלתי בשכן שהטיח בי את זעמו (ותסלחו לי, כבר למדתי להכיר) הפסיכוטי עם איומים אלימים ללא פילטרים. הייתי עם הסמרטפון ביד. מולו. הוא בכלל היה שקוע כל כך בעולמו שלא קשה היה פשוט לקחת וידאו של זה ולתעד. המטפל שלי יישאל מדוע עניין התיעוד, ותתכנה לזה מספר פרשנויות, מעבר לקטע מול המשטרה. אני לא מחזירה צעקות ולא מנבלת את הפה. ממשיכה לדבר רגוע, לפייס (אבל לא היה עם מי לדבר), לעתים אפילו לא משתתפת בשיחה, לעתים פורשת, לפעמים עוד שם ברגעי ה'הקאה' שלו. ומה זה עשה לי? ניסיתי לחשוב. חזרתי ורעדתי. אחר כך קצת כמעט בכיתי. אני, כמוכר, פוחדת מהאגרסיות של עצמי, שהן בכלל חוזרות פנימה. אבל אולי רגעים כאלה מחברים אותי לחלקים הרכים שבי. או מחברים בכלל, לכן אולי כמעט בכיתי. זו השערה. יש איזו קרבה בבכי. ואולי אני טועה. נעבוד על זה. ואודי, כתבתי הודעת המשך קטנה - הודעת תודה, שהיא בכלל לא קטנה. להתראות, סוריקטה

07/11/2018 | 10:05 | מאת: hila37

יקרה שאת... עצוב שעברת את זה... בכי וקרבה מוכר לי מעולמי הפרטי.... וגשםם חג גשם שמח לך!! 🌫🌦🌦🌨🌧🌧 כמה אני זקוקה לו.... הילה

08/11/2018 | 00:33 | מאת: חטוליתוש

את בעלת תושיה רבה... אמיצה...ונהגת בחוכמה שלא התעמתת איתו עם פסיכופטים לא מתעסקים גאה בך המון אוהבת חטולית

הי סוריקטה, השערה לעניין התיעוד: יש חשיבות רבה לידיעה שיש עד לחוויה שלנו... גם כאן זה קיים. אודי

07/11/2018 | 05:23 | מאת: סוריקטה

הי יפה שלי, הי במבי יפיפיה שלי, היום הוא היום שלך. עבורך - רק שלך ומתמקד בך. מה אתן לך מתנה? אתן לך, וואו, אתן לך, ערסל כדורי עוטף ומרופד, מקושט בפרחים, מוקף פרפרים וציפורי שיר מרהיבות עין. אבקש עבורך יום שטוף שמש רכה. אוויר צלול ורחשי עלים ברוח. את כותבת כל כך מיוחד ומעניין וחסרות לי לפעמים מילים שלך כאן. שמחה כשאת כן ובעושר הזה. הייתי רוצה לשתף אותך, אתכם, גם בכמה מילים בהקשרים עליהם דיברת בהודעותיך האחרונות, על רופא הנפש שלי, אבל זה יצטרך להישאר חסוי. מזהה מידי. גם אני מדמיינת מפגש פסגה בין המטפלים שלנו. בהקשרים מהקשרים שונים. זה לא בלתי הגיוני. נהיה בקשר, טוב? שלך, סוריקטה

07/11/2018 | 11:35 | מאת: .במבי פצוע..

סוריקטה..... ..... ח'תכת קטע זה יום הולדת... .... יום של הצפה.... לא כל כך יודעת מה לומר לך... כשההצפה תרד אקרא שוב את מילותייך.. ... מרגיש לי כזה משביתת שמחות.. כאילו כזה רוצים לחגוג לי יום הולדת והכל אצלי חסום.. לא מצליח לי לחשוב,להרגיש,לעשות.. כלום כזה.... ... ואני דווקא ממש רוצה להרגיש פעם מה זה יום הולדת... ..... אולי יגיע פעם יום כזה ??????? תודה מתוקה !! תודה שזכרת, תודה על המילים שלך שאקרא אחרי שיום ההולדת יסתיים... תודה לך סוריקטה אהובה ! שלך, במבי.

07/11/2018 | 19:04 | מאת: מכל

ידעתי וחיכיתי לסוריקטה שתכתוב. אז הנה כתבה❤רוצה לאחל לך יקירתי הרבה רגעי אושר והצלחה. ושכל מה שאת מאחלת לעצמך יתגשם. אני מכירה אותך דרך הפורום המוןןןן זמן וגיליתי נפש עדינה ורכה...עכשיו אקשיב לי בשקט על האיילה ששותה מים. .מכל הלב מזל טוב🎉🤗שלך, מיכל

07/11/2018 | 20:33 | מאת: סוריקטה

נראה אולי שאני מבינה. מצד אחד שיעבור היום כבר, שיעוף מהלוח שנה, מצד שני שכל יום יהיה יום מיוחד כזה. מתנה מהמטפלת זו משאלה נהדרת. אפשר לדבר על זה. לא חייבים לממש אם זה יותר מידי מפחיד. אבל אולי גם הלדבר מפחיד. את יודעת, אני כל שנה כועסת על המטפל שלי שהיום הזה עובר והוא לא מזכיר אותו בכלל, ואם במקרה יוצאת לנו פגישה ביום הזה, אז הוא גם שותק. לא הצלחתי להבין את הקטע הזה. ואני עוד כועסת על כמה אנשים שחשבתי שרכשתי כחברים ואף אחד לא זכר. אבל זה קטע כזה שהיום לא זכיר. מעניין. נדבר כשיעבור. אם תרצי. סוריקטה

שלום חברות וחברים, שוב תקלה ואיני מצליח להגיב להודעות... לצערי נצטרך להמתין לרביעי. שמרו על עצמכם, אודי

בסוף הצליח...עם הרבה ריפרשים.... :-) אודי

06/11/2018 | 19:58 | מאת: סוריקטה

על כל המאמץ הזה. אני תוהה מדוע מגיע לנו כל הטוב הזה. אודי - הייתה הודעה שניסיתי לשלוח, נראה לי לפני כמה שבועות, ונדמה לי שלא הצלחתי לראות שהופיעה. בכל אופן - זה די קשור. הייתה פעם שרשמתי ממש ברגע האחרון שקרה משהו ואולי לא אוכל לרשום כאן. והספקת לראות, אודי, וההודעה הופיעה לפני הסגירה וזו הייתה לי ממש מתנה. כך כתבתי באותה הודעה נעלמה, בשבוע העוקב. יודעת שלפעמים לא מצליח. אבל עכשיו זה כן וכל כך תודה על זה. שלך, סוריקטה

05/11/2018 | 16:15 | מאת: NOT_FOUND

שלום, אני נמצא בטיפול מספר חודשים ולאחרונה יש בי דחף מאוד גדול לסיים את הטיפול מהרבה סיבות. אחרי פתיחת הדברים מול המטפל, הבנתי שעלינו להמשיך להיפגש אבל בתדירות שונה ובשעות אחרות. בכל אופן, רציתי לדעת למה כל כך קשה לי להמשיך בחיים הרגילים, כלומר בשאר הזמן שהמטפל ואני לא נמצאים בפגישה. פתאום עולות שוב מחשבות לסיון הטיפול, רק משום המרחק. מה יכולה להיות הסיבה לכך? תודה.

שלום לך, אני חושב שאת התשובה לקושי צריך לבדוק בטיפול, לא? מה ההרגשה שלך? למה זה כל כך קשה?

אודי וכלם, אז עבדתי איתה בשיטה שספרתי. זה היה על פחד ממקומות סגורים..כשהייתי בת שנתיים וחצי בערך הייתה "גננת" שלא ממש התנהגה...היו בעיות...לא משנה..סגרה אותי בשירותים ונלחצתי. מאז אני בפחד להתקע במקומות קטנים וסגורים. אז זה עזר הטיפול. .אבל עכשיו קרה שמשהו צץ בגלל טריגר. וביום אני בסדר. מתפקדת. אבל..זה מציק. היא אמרה שאפשר שוב לטפל באותה שיטה. אבל אני מפחדת...כי מה שהיה פעם שעברה.. תמונה וגם קול..ומוחשי..וחשבתי שאני לא שפויה. והלחיץ...אז לא ממש רוצה להרגיש כך שוב...כי זה מעורר ואתה מרגיש שם. ממש. ככ. זה בטיפול הזה...אז מה עושים???? אודי??? מה אתה עושה כשלמטופל יש כזו טלטלה??? איך יודעים? לא רוצה..אבל מה לעשות?? אני קצת ככה..לא אני ממש...בגלל כל זה.

05/11/2018 | 21:21 | מאת: חטוליתוש

מיכלי.... איתך מתוקה אבל לא כאן חטולית

הי מיכל, עובדים לאט, בקצב מתאים וכל הזמן שווה לזכור ולהזכיר שאת בעצם במקום מאוד בטוח עכשיו (ואז להתקרב עוד קצת למה שמפחיד כדי 'ללמוד' ולהתרגל כך שיפחיד פחות). אודי

05/11/2018 | 12:15 | מאת: .במבי פצוע..

אודי ? אתה אומר שאפשר להפנט המונים... הייתי רוצה שתהפנט את כל העולם שיפסיקו ויחדלו להלחם... תהפנט את כל העולם לקראת שלום וחמלה .. ואודי.. ??? אתה יודע שלא ידעתי על הנערה ההיא שאתה מתאר ?? פשוט לא התעוררה ???? פחד !!!!! ..תאר לך שאתה מהפנט אותי וזהו.... אני נכנסת לקומה.... .. כן קראתי את ההסבר למצב המטורף של הנערה ההיא.. והמטפל השני שהצליח להעיר אותה... ... ועדיין.... הקטע של הנערה נכנס בדיוק לפחד העמוק שלי מנושא ההיפנוזה... ואולי קוראים לזה צורך בשליטה במצב...??? ...אולי..?? ..אתה יודע אודי ? נראה לי שזה לב העניין... אנשים שיש להם צורך בשליטה במצב... ... וחוצמזה ..קראתי את מה שכתבת לגבי האחריות של המהפנטים שלא להביא למודעות המרכזית חלקים שמנותקים ועברו דיסוציאציה..לפני שעובדו והאגו יכול להכיל ללא הצפה... .... כן....אודי.. כתבה מרתקת !!!! אמא צביה חייבת לקרוא את הכתבה הזו... ואולי היא בכלל תשתכנע ללמוד אצלך היפנוזה טיפולית ?.... ואולי בכלל היא תביא אליך גם את הקולגות שלה מהמכון וממרכז וויניקוט ? ... ואולי בעקבות הכתבה הזו אודי יחול שינוי בתפיסה של הפסיכואנליטיקאים את ההיפנוזה ויחזרו וישתמשו גם בכלי הזה כפי שפרויד השתמש בהתחלה..? ... ואז גם ישרור שלום בין הפסיכואנליטיקאים והמהפנטים..? .... ואולי תזמין אותם,תהפנט אותם ובמהלך ההיפנוזה תגרום להם להסכים ולהשתמש גם בכלי הזה...? ...כן אודי..תהפנט את כולם..לקראת שלום עולמי... שלך-במבי

הי במבי, הייתי מנסה, אבל אני עובד עם היפנוזה רק במסגרת טיפולים. את המאפיינים של היפנוט המונים נשאיר לפוליטיקאים, שנקווה שידעו לעשות שימוש מייטיב במנדט שנותנים להם ולא רק לחרחר מלחמות... אודי

07/11/2018 | 05:35 | מאת: סוריקטה

סורי על הפסימיות (שנראה לי שהיא די ריאלית בתקופתנו), אבל פוליטיקאים, ועבדתי בעבר עם כאלה, זה בדרך כלל (השתדלתי שהאמירה לא תהיה גורפת למרות שלבי נוטה לשם), פוליטיקאים הם לא בדיוק עם שיבחר לעשות שימוש המוני מייטיב. פצצות אטום עושות להם את זה בריגושים. ניצול - למה לא, וההפחדה הכוחנית - כלי שליטה מצוין. סוריקטה בונה לה עולם קטן משלה להתכנס בו.

05/11/2018 | 11:59 | מאת: .במבי פצוע..

וואללה..... אתה צריך לראות אותי :)) הולכת זקופה מחייכת לכל העולם , כמו אומרת :" תראו !! תקראו !!!! כן, זה אודי שלנו שכתב כל כך יפה ומשכנע !!! .. רואים ? :)) אני ידעת שגם אמא צביה מנויה על הארץ כשנפגשנו שאלתי אותה אם כבר קראה את המוסף (אני יודעת שהיא קוראת במהלך כל השבוע את הארץ של שבת :)) אמא צביה אמרה שעדיין לא והתעניינה אמרתי לה בגאווה אודי !!! היא אמרה שתקרא.. אני כבר מחכה לשמוע ממנה תגובה :)) היא פסיכואנליטיקאית ..אני מקווה שאחרי שתקרא את מה שכתבת היא תתייחס בכבוד הראוי להיפנוזה.. האמת היא שמעולם לא אמרה לי משהו נגד ההיפנוזה..אני הנחתי שכפי שאתה מציין שבעקבות פרויד שזנח את ההיפנוזה גם הפסיכואנליטיקאים נוהגים... ?? האמת היא שבכלל לא איכפת לי אם היא בעד/נגד היפנוזה... מה שאני רוצה זה שהיא תראה את התמונה שלך,תכיר אותך,תעריך אותך מאוד !!!! ותספר לכל הקולגות שלה גם במכון הפסיכואנליטי שבירושלים,גם במרכז וויניקוט ובכלל..בכל המקומות בם היא נמצאת אני רוצה שהיא תספר עלייך ושאתה מתנדב פה כבר קרוב ל 10 שנים !!! למרות העיסוקים הרבים והשונים שלך.. כן אודי :)) בא לי להגיד לך מזל טוב !!!!! כבר בטח תמצא סיבה טובה לכך.. :)) ..ואתה יודע מה אודי ? אפשר גם לאחל מזל טוב ללא סיבה מיוחדת :) אוהבת אותך -במבי

הי במבי, תודה! ומזל טוב לך. בהחלט אפשר להגיד (ולא סתם, נכון?) אודי

05/11/2018 | 11:47 | מאת: .במבי פצוע..

... אז היום חל יום הולדתך :) ה 5/11 יום שהגחת לאוויר העולם .. יום שאמא אדמה,אבא עץ, רוח,עבים,קרני שמש שמציצות מבין העננים.. כ-ו-ל-ם התמלאו בשמחה עצומה והתחילו לשיר :" יום נפלא היום, יום מיוחד.. סוריקטה הגיחה ,הגיעה לעולם.. תקווה ואור לעולם יפה יותר, עולם בו חמלה ורגישות גבוהה .. מזל טוב עוללה קטנה.. מזל טוס סוריקטה יפיפיה.." ..... סוריקטה יפיפיה ,חשוונית ועקרבית :)) מאחלת לך טוב ועוד טוב ועוד ועוד ועוד טוב.. בריאות איתנה,שמחה,סיפוק ויצירה.. אוהבת אותך, במבי. .

05/11/2018 | 13:40 | מאת: סוריקטה

הי במבי, מצחיקולה. אמא שלי הייתה מספרת, גם לנכדים, האחיינים שלי, שנולדתי קוף מכוער והכל היה תחת (יעני ישבן). אבל עשיתי שמח היום לילדים בהם אני מטפלת. אגב, מטא התבוננות, מאמינה שרכשתי (?) דרך האנליזה. עוד אמצעי. אקרא אותך שוב ושוב, שלך, סוריקטה

05/11/2018 | 18:49 | מאת: .במבי פצוע..

כשקראתי את מילותייך עברה צמרמורת בגופי... אני חוזרת במשנה מרץ על מילותי שבהודעתי הקודמת... סוריקטה היפיפיה..סוריקטה היפיפיה.. סוריקטה היפיפיה.. את מצליחה לשמוע את היקום שר ומזמר לך מילים אלו... שומעת סוריקטה ? שלך, במבי.

04/11/2018 | 10:23 | מאת: hila37

היי אודי האין כאן והוא תופס אותי בגרון... רוצה לכתוב על היש יש עבודה יש כסף בבנק יש ילדים שגדלים יפה עדיין קשה ומושך מנסה לא לתת לזה להשתלט... אני בעבודה ולא בא לי להיות כאן הילה

הי הילה, יש יש ויש אין ואת מתארת את המאבק ביניהם. וטוב שיש מאבק, סימן שיש יש. אודי

04/11/2018 | 08:13 | מאת: סוריקטה

הי כולם, רוצה לומר - נוכחת, הגם שאיני מוצאת די מילים לחבר למשפט עמוק. אבל הי, המטפל אמר שאני יותר ספונטנית. אז אולי לא חייבים תמיד עומק, אתם יודעים. שחרור שכזה. תוהה מדוע אני מנסה לחזור ולבדוק איך אני נראית. מחר התאריך הלועזי של הולדתי (ששש אנא לא לצעוק בקול). נובמבר כאן. גם לך במבי שלנו. מוזמנים לצרף לינקים לשירים, אם בא לכם. שלכם, אחרי תה עם נענע, סוריקטה

04/11/2018 | 11:52 | מאת: ינשוף

היי סוריקיטה הייתי מורידה לך לינק לשיר אבל אני לא יודעת איך עושים אז בנתיים מאחלת לך שוב יום הולדת שמח- שנה של בשורות טובות, הגשמה, בריאות,אהבה ושמחה בלב💗

04/11/2018 | 13:00 | מאת: חטוליתוש

שימחת אותי מאוד.... ספונטניות זה נפלא.. ועד שתקראי מחר את ההודעה...( או אולי עוד היום ). יומהולדת שמח לך.... 🍾🍷 😇🌹🍇🏵🌺💐😇 אוהבת חטולית

04/11/2018 | 14:10 | מאת: אביב 22

אהובה שיהיה הרבה טוב שפע מכל מה שנכון עבורך רכות ונראות אהבה וקשר שמחה צחוק והמון חיבוקים ... https://youtu.be/2drYXmnDsJk ושהציפור שבלב תשיר בלי פחד תמיד...... אוהבת חיבוק ענק ענק

05/11/2018 | 05:40 | מאת: סוריקטה

תמהני אם חלק במוח מנסה לטשטש את היום הזה. אני לא קולטת בשלב הנוכחי... סוריקטה

05/11/2018 | 06:53 | מאת: שירה2017

יום הולדת / נתן אלתרמן לִכְבוֹד הַחֶבְרָה הַנִּכְבֶּדֶת שֶׁל כָּל הָאוֹרְחִים הַקְּטַנִּים אֶת שִׁיר חֲגִיגַת הַהֻלֶּדֶת נָשִׁיר נָא בָּנוֹת וּבָנִים. צִפּוֹר עַל עָנָף מְרַקֶּדֶת וְכָךְ מְסַפֶּרֶת בְּסוֹד: "אֵין יֶלֶד מִבְּלִי יוֹם הֻלֶּדֶת, וְאֵין גַּם יַלְדָּה שֶׁכָּזֹאת!" נָשִׁיר-נָא נָשִׁיר-נָא בָּנוֹת וּבָנִים נָשִׁיר-נָא לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים הַקְּטַנִּים לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים הַקְּטַנִּים. בַּבֹּקֶר הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ בַּלַּיְלָה זוֹרְחִים כּוֹכָבִים; רוֹאִים הֵם גַּם יֶלֶד שָׂמֵחַ וְגַם יְלָדִים עֲצוּבִים. בַּקְּשִׁי נָא צִפּוֹר מְרַקֶּדֶת עַל כָּל הַיְּלָדִים, עַל כֻּלָּם יִשְׂמַח נָא בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת כָּל יֶלֶד קָטָן בָּעוֹלָם. מאחלת לך רק טוב שלך שירה

05/11/2018 | 09:56 | מאת: סוריקטה

הי שירה יפה, שיר מקסים. ואתן יודעות, גם בחיים קוראים לי ילדה, למרות שיש נשים שהן כבר סבתות בגיל הכרונולוגי שלי. מזל טוב, אני צריכה להתרגל לצרוף. סוריקטה

05/11/2018 | 12:39 | מאת: .במבי פצוע..

בוחרת עבורך שיר פשוט,עממי של יום הולדת.. ואני מקדישה את השיר הזה עבורך היום : https://www.youtube.com/watch?v=xVzIGMqRznk שלך, במבי.

05/11/2018 | 14:51 | מאת: מכל

יום הולדת יש רק פעם בשנה..זה אולי השיר😉 לטוב ולפחות טוב. מספיק לנו יום אחד או יומיים אם מחשיבים עברי ולועזי..אז מזל טוב! מקווה שהיום הזה עבר בנעימים זכרי כי משנה לשנה אנחנו רק גדלים😍 מאחלת לך את כל מה שאת מאחלת לעצמך כי רק את יודעת מה טוב עבורך. באהבה רבה, מיכל.

05/11/2018 | 18:55 | מאת: סנופקין.

מרימה איתך לחיים על תה נענע, עם לימון ודבש:) לחיים לחיים. https://www.youtube.com/watch?v=GI4GsYyofas שיהיה לך טוב, טוב מטוב, טוב מאוד.

הי סוריקטה, מותר בהחלט להיות קלילים. אפילו רצוי לעתים. והמון המון מזל טוב לך! אודי

04/11/2018 | 06:44 | מאת: שירה2017

הי אודי, ברכות על הכתבה ב"הארץ". שירה

05/11/2018 | 05:38 | מאת: סוריקטה

הי, תמהני אם אודי מובך. סקרנותי למקרא הודעתך, שירה, שלחה אותי לתור אחרי גליון ה'ארץ' המתאים והוא בידי. הגליון. התמונה עם ההשתקפות, המעומעמת, הטיפה כפולה, ההצללה החלקית והקונטרסט, עמידת הגוף החצי צדית והראש מופנה ומביט בעיניים - מדהימה. מאד מזכיר אפקט בתמונות שאני אוהבת לצלם. אמנם בסמרטפון, אבל צילום כולל עיבוד בפוטושופ היה ועודנו חלק חשוב ממני. ובאשר לתוכן הכתבה - מעורר מחשבות רבות. מרתק. אודי, אם תרצה, אני קוראת ואולי משתפת הגיגיי - כי יש. אשמח לשמוע גם אחרים, אם זה בסדר ורוצים. סוריקטה

05/11/2018 | 07:59 | מאת: מכל

קראתי. מצטרפת...מעניין.עבדנו בטיפול emdr אודי אמר שדומה...אני קצת בריחוף בועתי..אכתוב כשאתאושש. יום טוב

הי שירה, מיכל וסוריקטה, ראשית - תודה! שנית, סוריקטה - אשמח להגיגים... אודי

04/11/2018 | 05:16 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שאני כותבת תודות תודה שאני מנסה לעשות תהליכים תודה שאני מבינה שזה כאבי צמיחה תודה על תזכורות תודה על מים בברז תודה על בוקר וקולותיו תודה שאני מרשה לעצמי להתחבר לשקט ולקולות הטבע תודה על הזריחה ותרגול בוקר תודה לכל מי שמלווה אותי תודה על מי שאני תודה על המקום הזה ועליכם

04/11/2018 | 13:05 | מאת: חטוליתוש

תודה שאמרתי בבוקר את כל התודות שלי בתפילת הבוקר.. תודה שעכשיו בבית שלי... תודה על כוחות לעשות עבודות בבית תודה על רגעים שהראש עובד תודה על בן זוג תומך... תודה.... חטולית

05/11/2018 | 06:19 | מאת: אביב 22

תודה חטולית על תודותייך שימחת אותי תודה על פרנסה תודה על הבנות תודה שאני מטפלת בעצמי ולא מוותרת תודה על רגשות שונים תודה על כאב ועל צמיחה תודה על נשימה ונשימה מודעת תודה על כל מי שמלווה אותי אני מרגישה רצפה תודה על האחזות כאן תודה שאתם כאן תודה עלייך אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

01/11/2018 | 22:29 | מאת: מכל

אודי יקר, אני במקום אחר היום...מקום יותר טוב, שליו ורגוע יותר. יותר מקבלת את מצבי הקיצון..אך זה מערער. יכולה לומר שתמיד אני מחייכת, הכל נראה בסדר ומתפקדת מצויין בכל מצב. היום סוף סוף הפנים מתחיל להיות יותר רגוע, יותר טוב ומשתווה לחוץ..אז..אני בסדר למרות הנפילות, מקבלת יותר ומאמינה שיעבור וזה עוזר. אז תודה על המקום הזה שמאפשר לחזןר שקצת מאבדת אחיזה. שלך ושלכן ב❤ מיכל. נ.ב. בעקבות הילה..חושבת מדוע החלטתי שהדובי ישאר שם בקליניקה על הספה בין הכריות...אולי רוצה שאחרים גם יחבקו אותו..שיקבל קצת חום. הילדים שלי רצו להפתר ממנו ולא ממש אהבו אותו...באסה.

הי מיכל, הדובי מייצג בדיוק את התווך הזה שבין פנים וחוץ (שאת מתארת שמשתווים יותר). ויניקוט קרא לזה בחכמה רבה 'אובייקט מעבר'. אודי

04/11/2018 | 00:22 | מאת: חטוליתוש

שמחה מאוד שאת במקום הרבה יותר טוב שמחה שנכנסת... ותמיד אשמח לראות אותך כאן שיהיה שבוע טוב.. חטולית

31/10/2018 | 22:09 | מאת: hila37

היי אודי בהמשך לשיח האחרון שלנו בקשר לתחושת המצוקה שתיארתי... בשבועות האחרונים הרגשתי רק סטרס, אי שקט פסיכומוטורי ומחנק חוסר יכולת לנשום... מעבר לזה לא הרגשתי כלום ממש כלום... הסיוטים בלילות תקפו אותי הכל סגר עליי.... ביום שני לא הלכתי לעבודה והצלחתי קצת יותר לישון... אתמול נסעתי להיות עם חברה והיינו יחד.. היה לי נעים. היום הרגשתי קצת יותר טוב... בפגישה בטיפול הצלחתי לתת מילים להרגשה. דיברתי על הריקנות שמרגישה. על החסך הנורא שהוא כמו בור... שהרייק הזה שואב אליו הכל... מניע אותי לאכול, רצון לשתות ולפגוע... שיש לי דובי. הוא שאל אם יש לו שם. -אין לו- ואז בכיתי כי כאב לי בגלל שגם בו רציתי לפגוע. הוא שאל אם אפשר בלי לפגוע, לא בי ולא בדובי??? 😓😓😕☹

01/11/2018 | 10:59 | מאת: חטוליתוש

את כבר נשמעת יותר טוב וזה משמח אותי מאוד עשית דברים טובים למענך..נפלא..גם ההרגשה הכללית שלך השתפרה. ולדובי תמיד אפשר לתת שם...כנראה שעדיין לא הזמן.. מה את אומרת...אפשר בלי לפגוע..?? מקווה שאחרי שנתת מילים בשיחה והוצאת ....את הכאב יהיה לך יותר קל בהרבה..עכשיו אולי הזמן להתחיל למלא את הריקנות הזו בדברים קטנים שכן עושים לך טוב...לאסוף אותם אחד אחד..לאט לאט..ובלי שתרגישי החלל יתמלא .... אוהבת חטולית

חתולית 🦊🦊🦊 תודה על המילים... חשבתי לקרוא לו בוני... לא אפגע בו וגם לא בעצמי הילה

01/11/2018 | 22:22 | מאת: מכל

הילה יקרה, טוב שיש יותר מילים והבעת גם בטיפול. אל תפגעי..אפשר לתקן. ודובי זה נפלא! חיבוק לדובי מחזק. תני לילדה שבך להרגע איתו. אגלה לך ולכלם שלי יש כזה..דובון שנשאר אצלה בחדר...הבאתי ואמרתי שכלם יכולים להשתמש בו והוא יושב ומחכה לכל מטופל☺חיבוק כזה שמתאים.

הי הילה, טוב לשמוע שהצלחת להרגיש גם נעים ולנוח. טוב שאת יודעת לשמור, למרות שמדי פעם עולות תחושות ההרס. אודי

31/10/2018 | 13:01 | מאת: סוריקטה

בהמשך לתגובתך, אודי יקר, אנסה לחשוב. מה עוד? חמלה, אולי. תמימות אולי? רוך, אולי? שאני בצד של הטובים? שאיני מסוכנת? יש שם משהו שמושך בעלי חיים וקטנטנים. מה זה יכול להיות? סוריקטה

31/10/2018 | 20:56 | מאת: חטוליתוש

נראה לי שכל התשובות נכונות קודם התבלבלתי .. עכשיו זה לגמרי ברור... 🤗😍🤩..... אוהבת חטולית

01/11/2018 | 13:33 | מאת: סוריקטה

הי חטולית יפה שלי, כמו בכולנו יש שם גם מפלצת. והיום אני מרגישה ככה. לא רואים מבחוץ, גם לא עשיתי משהו רע, אולי, אבל המחשבות והאשמה והסופיות והשלם והלא מושלם... "מי מסתתר מאחורי המסיכה וגו'..." סוריקטה

01/11/2018 | 14:03 | מאת: אביב 22

ברור שאת מהטובים אוהבת המון

01/11/2018 | 18:11 | מאת: חטוליתוש

מה מסתתר מאחורי המסכה.. כבר ענית.. רגשות אשמה..ואין על מה... את לא מסוגלת לעשות משהו רע..לא באופי ולא בטבע שלך בשום דבר בחיים האלה אין שום דבר שלם ובטח שלא מושלם.. רק מחשבות טורדניות.... יפה שלי... לכולנו עוברות המחשבות האלה בראש... רק אין מי שיפתור.... והמפלצת..אכן קיימת.. בכולנו יש מי שהיא פעילה אצלה ויש מי שהיא רדומה אצלה... אייך את רואה את המפלצת בתוכך ?? שלי נראית כמו ...לא חשוב.. אוהבת אותך יפתי

הי סוריקטה, אני חושב שיש שם הרבה מאוד טוב... אודי

31/10/2018 | 10:49 | מאת: ינשוף

לקחתי חופש מעבודה כמה ימים כדי לנסות להתאושש. אני חשה מצוקה גדולה בפנים נעזרת בכדורים שהפסיכיאטור נתן לא יודעת איך ממשיכים

31/10/2018 | 20:59 | מאת: חטוליתוש

צריך אולי לתת לכדורים להשפיע ולראות אייך מרגיש לך.. עזבת את הטיפול ,?? אולי משם באה המצוקה.... נסי לנוח כמה שאפשר... אוהבת חטולית

31/10/2018 | 21:59 | מאת: hila37

ינשופית.... עצוב לי לשמוע על הימים הקשים שאת עוברת... רוצה לאסוף אותך לאסוף לאסוף.. לא לתת להכל להתפזר... להיות את. שולחת לך אהבה מרחוק. קרוב💟 הילה

01/11/2018 | 11:34 | מאת: ינשוף

חטוליתוש והילה אני במצוקה נוראית לא יודעת איך לשאר ערה ולהתמודד רוצה לישון רק לישון שלא נרגיש לא עזבתי טיפול תודה שאתן מגיבות מפורקים בפנים

01/11/2018 | 14:04 | מאת: אביב 22

אוהבת אותך המוני המונים

01/11/2018 | 19:42 | מאת: ינשוף

אביב יקרה אוהבים אותך גם

01/11/2018 | 19:50 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שלי..יכול להיות שהכדורים שאת לוקחת גורמים לך לרצות לישון... דברי עם הרופא ..אולי מינון יותר נמוך לא ישפיע עליך לישון כך הזמן.. חיבוקים מלאן תלפים עד אלייך ..🤗🤗🤗 מקווה שתרגישי/ו טוב בהקדם אפשרי אוהבת חטולית

הי ינשוף, אני מקווה שהחופש ייסייע לשוב ולהתארגן. אח"כ אפשר לחשוב איך ממשיכים. יותר קל לעשות את החשיבה הזו כששקט מבפנים. אודי

31/10/2018 | 04:54 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה על יום חדש תודה על שמחה בלב תודה על חששות תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה על מזג האויר תודה על קולות בעלי החיים תודה שאני זוכה לראות את האור עולה תודה שאתם כאן

31/10/2018 | 16:58 | מאת: סוריקטה

"תודה על קולות בעלי החיים" אהבתי :-) חשבתי על התרנגולים וציפורים אחרות שמבשרות לנו שהשמש עלתה. סוריקטה

01/11/2018 | 07:30 | מאת: אביב 22

תודה על פרנסה תודה על עשייה תודה על ימים עמוסים תודה לסופ"ש שמגיע תודה לעזרים שעוזרים לחיות תודה לטכנולוגיה היא הביאה לי אותכם תודה על היותכם בחיי תודה לכל מי שמלווה אותי ועוזר תודה שזה מרגיש כבר פחות לבד בבעולם תודה על למידה אין סופית ותהליך

01/11/2018 | 19:57 | מאת: חטוליתוש

תודה שנגמרו שבועיים קשים בבית הרוחות.. תודה שיכולתי לטפל באימי בלי להיות מושפעת מהמקום... תודה שחזרתי הביתה..אומנם לשיגרה קצרה אבל עדיין..עד הניתוח הבא... תודה שמצליחה להתגבר על קשיים בכלל לא מובן מאליו... תודה.... חטולית

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

29/10/2018 | 20:06 | מאת: hila37

היי אודי הייתה לנו עכשיו פגישה לא הייתי מסוגלת להגיד משפט שלם זה היה בכי עצור הוא אמר שהוא מבין ומרגיש שאני סובלת חרדות קשות ודיכאון.... אתמול כבר חשבתי על אשפוז.... אמר שאתאשפז אצלו בקליניקה הטטרס הזה קשה לא מסוגלת לחשוב ולא להרגיש שום דבר חוץ ממתח ועצבנות...

הי הילה, מה היה קשה כל כך? זה טוב לדעת שיש לך מולך אדם שיכול להחזיק אותך גם בשעה קשה זו. מאפשר להשען ולהעזר. מקווה שיעבור מהר. אודי

30/10/2018 | 01:00 | מאת: חטוליתוש

היי הילה... מאחלת לך שהתקופה הקשה תהיה מאחוריך מהר במיוחד שיש לך תמיכה נהדרת חטולית

חתולית מרגישה קצת יותר טוב. קצת מאחורי תודה!

29/10/2018 | 17:31 | מאת: NOT_FOUND

שלום, מערכת יחסים של מטפלת - מטופלת שמכילה בתוכה יחסי כוחות, מאבקי שליטה, איומים מצד המטופלת יכולה להצביע על בעיה כלשהי מול המטפלת? אני מנסה לחשוב עם עצמי למה גם פגישות שהן טובות לכאורה מובילות בסופו של דבר לסגירה קשה של הפגישה כמו חוסר רצון לעזוב את החדר או לסיים את הפגשה בזמן. אשמח לשמוע איך ניתן להתמודד עם זה ועל מה זה בעצם מעיד. תודה.

שלום לך, בוודאי שזה מעיד על בעיה, שבאה לידי ביטוי מול המטפלת (אך אולי משקפת בעיה עמוקה יותר הקשורה ליחסים). הדרך לטפל בזה היא להביא זאת לטיפול. אודי

29/10/2018 | 09:34 | מאת: אביב 22

לפני היום לימודים הבא מרגישה לא שייכת מפחדת , לא בטוחה שיכולה לגדול אודי זה קשה לגדול למלא תפקידים מלאי אחריות מלאי טריגרים מכווצת מפחד , אני שונה אחרת לא כמו כולן שם חריגה...הם מדברים עלי ....מנתחים , סטיגמות דרכי טיפול התנגדיות ועוד התנגדויות והשלכות והעברות ובא לי לצעוק להם באימא שלכם אתם לא ממש יודעים איך זה מרגיש ..... אני החולה רוצה להיות איש טיפול ..... ואני יודעת שאני יכולה ,אבל ברור לי שתמיד זה יהיה קשה כמו להילה ....והשאלה עם זה שווה את המחיר ....

הי אביב, זה לא עלייך, זה רק מזכיר אותך בדברים מסויימים. לא כך? את יכולה, וזה קשה להיות איש טיפול. זה נוגע בפצעים שלנו. אבל זה גם פוטנציאל להיות מטפלים טובים, אם גדלים מהמקום הזה. אודי

30/10/2018 | 00:52 | מאת: חטוליתוש

נראה לי שזה שווה.... למרות כל הקשיים ..... כי את חכמה ... ומבינה ענין... ותדעי לעשות הפרדות בין אם מדובר עליך ובין חומר הלימוד כשלמעשה זה מה שאת הכי מבינה מתוך נסיון אישי וכואב שלך אין חכם כבעל נסיון מאמינה בך וביכולות שלך אוהבת חטולית

29/10/2018 | 08:10 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שאני מנסה תודה שאני מטפלת בעצמי תודה על תהליכים תודה על הבנות תודה שאני אני תודה עליכם כולכם כאן

30/10/2018 | 01:03 | מאת: חטוליתוש

תודה על סבלנות וסובלנות.. תודה שמצליחה לטפל באימי למרות הקשיים הקיימים בבית שלה... תודה שבעוד יןמים אני הולכת הביתה...כבר הדגיש את השאת ותודה שאוכל לחזור לשיגרת ..חיים רגילה... תודה...... חטולית

אז לא מיכ. אלא מכל. שיהיה. כך הוא אישר פה. מיכ תפוס 😂 היי לכלם..אודי יקר! . למה הופעתי דווקא עכשיו ומדוע חזרתי בטח תשאלו? לשם מה? ואל תכעסו שלא רוצה להופיע הרבה ובתדירות שהייתי פה. רוצה מרחב..ולא לענות כל הזמן ולקרוא וכו.. באתי גם לדרוש בשלומכן..קצת געגוע..וקצת קשה קצת לבד. .. אז לאחר תקופה ממש ממש טובה. התקדמות וכו' ובלי הודעות בין פגישות. פשוט פעם בשבוע רגיל..פתאןם היה משהו שכנראה היה בזיכרון היכן שהוא.והופיע. יש לי שאלה: האם תמונה וקול יכולים להופיע פתאום בזיכרון? כאילו קולות..באמצע הפגישה כשדובר על משהו קשה? מעולם לא היו לי פלאשבקים, או קולות או משהו כזה..רק היה קשה לשתף..ועכשיו היה טריגר שפתאום בפגישה דווקא גרם גם לקול..היא אומרת טלטלה זמנית. אני מפחדת מאי שפיות אולי זמנית.. ואתם?? ואתה אודי??? ואגב לא יודעת כמה אהיה או לא אהיה כאן. בבקשה קבלו זאת בהבנה...מצטערת. חיבוק לכלכן.

הי מיכל, ברוכה הבאה! טלטלה זמנית נשמעת לי אופציה נכונה...לדעתי יש לך על מי לסמוך. אודי

היי מיכלי לא אשאל למה... ולא לשם מה... הכי חשוב שאת כאן..!! כמה שאת יכולה... מה שמתאים לך... הכל טוב מתוקה מקבלת הכל בהבנה ליל מנוחה יפתי חטולית

מיכלי כמה ואיך שאת רוצה וצריכה אנחנו כאן אתך

28/10/2018 | 12:07 | מאת: hila37

היי לכן ואליך אודי אני במצב מורכב. קשה לי בעבודה מאוד. אני גוררת את עצמי לעבודה עוד יום ועוד יום. בינתיים מנסה למצוא מקום אחר.... וזה קשה... המנהלת זה כמו עם אבא- אתה לא יודע באיזה מצב היא תגיע לעבודה. אם היא עצבנית היא צועקת עליי ומשפילה. בשיחות סגורות אומרת שהיא מעריכה אותי ושיש לנו אותו ראש. ביום שישי היא צרחה עליי בטלפון שלא אכפת לי מהדיירים. וזה זורק אותי זה זורק אותי וזה זורק אותי אבא היה לפעמים חבר ולפעמים צועק ולפעמים מרביץ ואף פעם לא ידעתי איך זה יקרה ואיך זה יפגוש אני מוטרפת הילה

28/10/2018 | 20:12 | מאת: חטוליתוש

מצבי רוח משתנים של בוסים הם מהידועים יותר במקומות עבודה אי אפשר לצערי למנוע מהם להיות מה שהם אולי תנסי להעביר....כי לא את באמת אשמה...וגם היא הבוסית שלך יודעת..רק שלה יש איפה לפרוק..ולא שהיא לא יודעת את ערכך...כי בנפרד מכולם היא אומרת לך נכון... מאמינה לך שזה גורם לך לא לרצות להגיע לעבודה כי זה שוחק... בכנות....אייך את יודעת שבמקום אחר יהיה אחרת...?? מצטערת שזה זורק אותך למקומות לא טובים.. אבל נראה לי שבכל מקום תצטרכי להתמודד עם אותן בעיות בעבודה..כי זו עבודה שוחקת ברמות קשות.... חשבי על זה לפני שאת מחפשת עבודה...את כבר כאן...אולי עם עוד קצת זמן תלמדי להיות יותר סבלנית...יש לך קצת וותק... אוהבת חטולית

29/10/2018 | 09:37 | מאת: אביב 22

הי הילה, אכן מצב מורכב , את לא מבינה כמה אני מזדהה אתך ...ממש מרגישה את הכאב בבטן את ההתכווצות... אבל את האמת , את יכולה כבר להתמודד ולא לברוח (לחפש עבודה אחרת) זה מה שאני בערך אומרת לעצמי. זה קשה , זה מצריך ממך כוחות על חלל אבל אני מאמינה שזה יצמיח אותך ....תזכירי לעצמך שהיא זה לא אבא ..תחשבי עלייה כעל מישהו שאת מלווה איך היית מגיבה ... סומכת עלייך אהובה ובואי לכאן לשחרר חיבוק ענק

הי הילה, יש מושג שנקרא התעמרות בעבודה. אם נצרף זאת לעובדה שהיום זה לא אז, ושאינך במקום הקורבני - נסי לראות מה ניתן לעשות כדי לשנות את האווירה הזו. לעתים הבהרה תספיק. אבל, עם מתעמרים סדרתיים זה לא פשוט לפעול בדרכי נועם ויש צורך לעתים בעזרה, לרוב כדאי עם דרג ניהולי בשתי רמות מעל המנהלת (מנהל גבוה ברמה אחת נוטה לגבות את המנהל הזוטר). אודי

28/10/2018 | 07:28 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, כמה שנים, אולי, חלפו עד שלמדתי להכיר ברגש הגעגוע. מתגעגת לכאן (הרגשתי מן סוג של שבירת רצף), מתגעגעת למטפל. כי למה? כי, כן, נוצר קשר. קשר - כי הוא לימדני (גם) שאגרסיות הן חלק מהמין האנושי (ובואו נאמר גם כל עולם החי ועוד) בכלל. ויש גם בי. וזה בסדר (כמובן, שגם תלוי כיצד הן באות לידי ביטוי). יש לי המון מה לספר. על חמלה דווקא. אותו קשיש בבניין שלנו שנזרק כך במצב סיעודי לבדו. אני (ולא משפחתו שויתרה עליו) בקשר עם הרווחה, עו"סים וידידי עבר שלו כדי להחזיק אותו בחיים בתקווה שתתקבל הסכמה ממנו (ומגורמים הקשורים למדינה) לעבור לטיפול מסודר. ואני גם דואגת שיהיו עדים. עוד ועוד עדים. סוריקטה

28/10/2018 | 12:34 | מאת: חטוליתוש

געגוע..רגש נפלא ..שמרגיש חיות...לחיות... אגרסיות ..כמו שאמר המטפל שלך...אני שנחשבת לבעלת הסבלנות הכי הכי מכולם....גם מוצאת את עצמי מוציאה אגרסיות....אנושי לחלוטין..כמובן שלא מדובר באלימות קשה....בריא לשחרר חמלה....את אלופת החמלה יפה שלי..כל כך מיוחדת ואכפתית....לא מכירה עןד רבים כמוך.... אוהבת חטולית

28/10/2018 | 14:27 | מאת: hila37

סוריקטה יקרה. גם אני מתגעגעת למקום הזה לקשר הזה שנוצר. מחכה לראות מה שכתבת... והיכן את.. מה שקורה איתך.. אגרסיות קיימות- אך איך מביאים אותן לידי ביטוי? מה עושים איתן? באיזה דרך? הקשיש נשמע מסכן נורא. ואת משמיעה את קולו. זכה בך. שלך, הילה

מצטרפת לחטולית , אי אפשר לתאר זאת טוב יותר .... ואת יודעת התגעגעתי אלייך .....

הי סוריקטה, געגוע, אגרסיה וחמלה. כמעט כל הקשת. אודי

27/10/2018 | 18:02 | מאת: NOT_FOUND

היי, אני מעוניין לעשות טיפול קוגניטיבי התנהגותי במרפאה פרטית באיזור המרכז (הבעיה היא פחד קהל ופחד מהסמקה). ויש לי חשש לגבי הפרעה של הטיפול בקריירה שלי. אני שמעתי שטיפול דרך קופת חולים יותר בעייתי מבחינת חשיפת מידע לגורמים אחרים. האם טיפול במרפאה פרטית יתן לי 100% פרטיות? דרך אגב, אני עובד הייטק - אני לא בטוח עד כמה זה משפיע בתחום הזה (אבל אחרי שחותמים חוזה במקום עבודה חותמים גם על ויתור סודיות רפואית). האם זה עלול להשפיע עליי מבחינת קבלה לעבודה? אם אני אומר שלא עברתי טיפול פסיכולוגי למרות שעברתי טיפול במרפאה פרטית, האם הם יכולים לעלות על זה? תודה מראש.

28/10/2018 | 12:38 | מאת: חטוליתוש

היי.... לדעתי אין לך ממה לחשוש שיעלו על זה לשם כך יש את הסודיות בטיפול.....בפרטי... בהצלחה חטולית

שלום לך, אם חשובה לך הסודיות - פנה לטיפול פרטי. אם לא תנדב את המידע - הוא לא יעבור. אודי

שלום חברות וחברים, נכנסתי היום להגיב מוקדם יותר מהרגיל, ובאמצע - גם לי קרתה התקלה שחלק מכם הרגישו אתמול (איני יכול להגיב להודעות, אולם להעלות הודעה חדשה - כן). אז מתנצל בפני אביב, סוריקטה וינשוף. אגיב כנראה ביום ראשון. ובינתיים - נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

25/10/2018 | 16:18 | מאת: חטוליתוש

אני כבר חשבתי שחסמו אותי ולא הבנתי למה תודה חטולית

הי חטולית, תמיד תחשבי קודם על האפשרות הסבירה, ורק אח"כ על הרודפנית (לפחות כאן...). ;-) אודי

25/10/2018 | 09:23 | מאת: אביב 22

אתמול לא היה ניתן לעלות הודעות ....אז שמחה שתוקן כאן.. ואודי ,אבא ניצח שוב רוצה לפרוש לא עומדת בזה לא בתכנים לא באנשים סביבי לא בכלום ... רוצה לברוח לפינה שלי רחוק מכולם ..... פוסט טראומה ערורה הכי טוב להמנע מהחיים . . כל כך הרבה אנרגיה וכאב כדי לנסות לחיות ....אף אחד לא באמת יכול להבין .....לא בטוחה שזה שווה את המחיר .. אולי אני צריכה כבר לקבל שלי פשוט לא מגיע יותר .קטועת רגליים לא צריכה לחלום על פרוטזות צריכה לקבל שזה מה שיש .....הנפש שלי הרוסה ,אין לי כוחות יותר להאבק .....יש דברים בעולם הזה ששייכים רק לאנשים בריאים .. הבוקר אני מאוד מאוד תבוסתנית סליחה ...

25/10/2018 | 14:52 | מאת: אביב 22

ומצד שני יש את הלוחמת שלא רוצה לוותר.....אבל מבינה את הבעיה שעומדת מולה .... אודי תודה שסגרת ....

25/10/2018 | 16:16 | מאת: חטוליתוש

נשמעת כמו מי שהכאב מתגבר עליך בכל העוצמה כואב לי שככה מרגיש לך.... אבל.... ללכת לפינה שלך רחוק מכולם..לברוח...לא יפתור כלום..בטח שלא את הטראומות.... "יש דברים בעולם הזה ששיכים לאנשים בריאים "... אין מושג כזה אהובה... מבינה שקשה לך מאוד ורוצה להרים ידים... אבל למעשה זו התחושה שנותנת לך את ההרגשה שאבא שוב ניצח.... לא הגיע הזמן לנצח אותו..?? שולחת לך חיבוק גדול ועוטף שישמור מהרגשות הכואבים אוהבת אותך יקרה חטולית

הי אביב, איזה הבדל בין הכותרת (תודה, מתוקן) לבין תוכן ההודעה... אני מקווה שזה זמני, ההרגשה הקשה הזו. אודי

25/10/2018 | 09:08 | מאת: סוריקטה

הי, אתם יודעים, הצטלמתי בימים האחרונים למטרות חידוש מסמכים. רואים, כל נדמה לי בעיניי שלי, רואים אימה בעיניים, ואני נוטה לזהות זאת לעתים אצל אנשים פגועים. המטפל שלי גם רואה את זה. לפעמים. אני אדם מבוהל. אנחנו. ונראה לי שלנו יש כלי לזהות זה את זה, זו את זו. לא יודעת - פוחדת, עצובה ו/או כועסת. ומה היצורים הקטנים רואים בעיניים שהם כל כך נמשכים. ואולי זה הריח גם ואולי... אנחנו השונים. אולי בולטים, אולי שקופים. אולי נטמעים. סוריקטה שאולי תלמד מה זו אהבה

25/10/2018 | 16:04 | מאת: חטוליתוש

היי סוריקטה יפה שלי השארת אותי מבובלת.... לא יודעת מה להגיד... אז רק כאן לידך....בלי מילים.. מנסה להבין..... אוהבת..חטולית

הי סוריקטה, מה עוד רואים בעינייך? אודי

25/10/2018 | 05:45 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה שיום אתמול התחיל ברגשות חזקים של הודייה על התהליך ונגמר ברגשות חזקים של פחד ותסכול וכאב מהתהליך ... תודה שאני רואה את הדרך שעשיתי ומבינה כמה עוד דרך ארוכה יש לי תודה על המקום הזה

25/10/2018 | 15:58 | מאת: חטוליתוש

תודה שהצלחתי להביא את הכאב שלי מבית הרוחות בצורה מובנת יותר תודה שהצלחתי להתלפח הביתה לעשות הכנות בישולים לשבת תודה שיש מי שתומך ועוזר בצורה מפתיעה..החברה של הבן שלי..שגרים אצלנו בבית תודה על כוחות שמצליחים לקחת אותי ולהחזיר אותי ..בכל המעברים האלה מכאן לשם..לא מובן מאיליו תודה שמצליחה לעשות דברים למרות כל הלחץ הכרוך ... תודה למקום... חטולית

24/10/2018 | 14:26 | מאת: ינשוף

לא טוב לי בכלל בכלל אני מתקשה לאסוף את עצמי אני לא מצליחה ,מסוגלת,רוצה להאמין בכל הסיפורים שהם מספרים למטפלת כל השנים לא האמנתי ועכשיו שאני כותבת כאן גם לא מאמינה אבל נפתח פתח קטן שכן מאמין וזה קשה מדי לחיות עם זה קמה בבוקר ורוצה לחזור למיטה לא רוצה לקום ולזכור מרגישה מותשת מעייפות והראש מתפוצץ מסוחררת ובא לי להקיא ושאני עומדת להתעלף קשה לי מדי להיות ערה ונוכחת פחות מצליחה להתעלם ולהכחיש

25/10/2018 | 12:30 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שלי אי אפשר לדחות את הקץ..... שנים של הכחשה לא הביאו לך שום תועלת...ולא שום התקדמות בטיפול....!! יפה שלי..הגיע הזמן להקשיב לכל הקולות שזועקים....דיייייי הם לא עושים דברים שאינם קיימים..הם לא מגיבים עם מה שאין מה להגיב. !!! כואב לעומק הנשמה להאמין נכון....מבינה אותך.... מה יועיל להמשיך ולהגיד ..לא..!! לא היה..!!.. לא קרה..!!.. אותם אי אפשר להטעות מתוקה שלי הרי הם..הם..אלה שהיו שם..שספגו..את הכל...!! אם לא הם......מה הם עושים אצלך ??? זה מתיש עד כלות כי הכאב לא מפסיק גם כשמבינים שזה נכון שזה קרה והיה.... תני לזמן לעדשות את שלו לאט לאט הדברים יטופלו ויסתדרו... אין לאן לברוח מהאמת... אוהבת אותך מאוד יפתי חטולית

28/10/2018 | 14:23 | מאת: ינשוף

זה נהיה יותר ויותר קשה.. רע לי.

29/10/2018 | 09:41 | מאת: אביב 22

הכל בסדר אתם במקום מוגן עכשיו אוהבת את כולך מאוד ....חברה יקרה

29/10/2018 | 13:54 | מאת: ינשוף

מפסיק טיפול לא יכול להמשיך כך

הי ינשוף, קשה להיות מחוברים, אחרי שנים של ניתוק, אבל זה כיוון טוב. אודי

23/10/2018 | 07:12 | מאת: hila37

היי...... באתי עכשיו ששקט כאן לכתוב... מאוד רוצה להרגיש פה שייכת אבל לא מצליחה... קשה לי להגיב בתוך עצים בגלל שחושבת מה עוד יש לי להוסיף? בכל זאת מנסה וכותבת כדי לנסות להיות חלק. המקום הזה חשוב לי... רוצה להרגיש שייכת תורמת וניתרמת... איך אפשר? הילה

25/10/2018 | 05:41 | מאת: אביב 22

את בהחלט שייכת לכאן .ויש לך חלק בקבוצה הנפלאה הזו. והתחושה הזו של זרה לא שייכת אני מכירה . מה את חושבת שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לך ..... חיבוק

25/10/2018 | 08:42 | מאת: חטוליתוש

בוקר טוב מתוקה אתמול נסיתי להכנס כמה פעמים ולכתוב ...לא הצליח לי הילה מתוקה אץ שייכת גם שייכת .... אל תשברי את הראש שלך ב.. ..מה לכתוב פשוט רק תהי את...בלי שום קשר למה כותבים כל השאר גם למילים שלך יש יחודיות משלהם..ויש כוונות נפלאות משלהן.....מה הדאגה ?? גם את חשובה למקום הזה מאוד כמו כל אחת ואחת.... כשאת יכולה וכותבת...את תורמת... וכשעונים לך את נתרמת..... כל כך פשוט.... שיהיה לך יום נפלא..... מתוקה שאת... אוהבת חטולית

הי הילה, את שייכת, עובדה. לגבי ההרגשה שאת שייכת... יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש. תני לזה זמן בלי להאיץ. אודי

23/10/2018 | 02:40 | מאת: חטוליתוש

חייבת לתקן.... לא אומר שאני הצלחתי או מצליחה לתקן.... ההודעה הראשונה שלי לא עלתה הודעה זו היא השניה..בהמשך למה שכתבתי קודם אם יצליחו להעלות אותה אולי יתבהר המצב.. מה שאני חייבת לתקן זה את המצב הנפשי שלי מול אימי בכל פעם שאני נמצאת בבית הרוחות.. ולא מצליחה... כי היא תמיד שמה את בעלה שם ובכל מקום אחר מולי ורוצה כבר לא להרגיש מה שאני מרגישה כשאני שם..פה...עכשיו למשך פרק זמן לא קצר.... שאלה ...הבית שלה עומד לבינוי פינוי..תמא 38.... אם יהרסו את הבית....האם גם הזכרונות שלי משם יהרסו ולא יהיו עוד....???? לכן רוצה לתקן...ואם לא...עם אמי לא יכולה לא מסוגלת לתקן... הדגל..ששמו..בעלה תמיד שם מתנוסס וחייבת לטפל בה אצלה בבית הטריגר הזה לא נגמר...!!! חטולית

הי חטולית, תודה על ההבהרה. לדעתי גם בניסיון לתקן יש חשיבות, בעיקר אל מול קושי וטריגרים כאלו. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

22/10/2018 | 19:24 | מאת: אביב 22

היא אמרה אני שתקתי אין מילים המון כאב חונק בנשמה המילים האלה קברת את הנשיות המילים האלה כואבות והכאב מחזיר את הזכרונות מחזיר את אבא איך אפשר לטפל באכילה בגוף הזה זה כואב כן ...אני קברתי את עצמי בעודי בחיים ...כדי לא להגיע לרחוב ....זר לעולם לא יבין זאת. ואודי ,אני נטע זר ....במקומות הנורמלים . זה עושה את זה כל כך קשה ...הלבד הזה .... פשוט נטע זר ...

הי אביב, קשה מאוד שחלקים שלנו קבורים. זה באמת גורם לתחושת זרות וניכור. אבל אני רוצה לקוות שגם נטע זר יכול ללמוד להרגיש חלק מ-. שייך ומחובר. לאט לאט. אודי

23/10/2018 | 01:47 | מאת: חטוליתוש

לא יודעת אם ינחם אותך אבל כתבתי כבר מזמן על קבורתי העצמית ועל קבורת הנשיות שלי שנגנבה ממני...... צודקת אהובה שמאוד קשה לשמוע את המילים האלה ממשהו אחר... אבל למעשה..האם זה לא באמת נכון ?? לא יכולה לומר כמה נשים בעולם שעוברות מסכת התעללויות ארוכות שנים כמוך וכמוני שעושות בדיוק את הדבר הזה... קוברות אץ הנשיות שלהן בתת מודע ויש לזה תוצאות אנןרקסיה .בולמיה.. נסיונות התאבדות ומה לא.... רק בזכות זה שאנחנו קוברות עצמנו בעודנו בחיים....אחרי זה מתאפשרים חיים שבהם אנחנו מצליחות להתחתן..ללדת ילדים...להקים תא משפחתי שהוא שונה מכל מה שאנחנו חווינו...מכל מה שעשו לנו... היא למעשה לא גילתה לך דבר חדש....נכון...!!! למה יקרה שאת..את מרגישה כמו נטע זר ?..מה את חושבת שאת יודעת על מי שנמצא סביבך..על רקע הילדות שלהם....מסכות לא נועדו רק לפורים אהובה הן נועדו כדי שנוכל לחיות מחדש בתוך כל אותם אלה שמסתתרים שם..לאף אחד לא כתוב על המצח מי אני ומה עברתי.... את מבינה שאת לא באמת לבד...? שכמונו ישנן/םעוד אלפים עם מסכות.... טז אץ עוס אחת מכל הכלל..כמוני וכמו כל שאר הנפגעןת/ם אוהבת אותך מאוד ואת לא לבד ולא בודדה..ולא נטע זר חטולית

24/10/2018 | 17:45 | מאת: סוריקטה

הי אביב, את כבר מכירה אותי. בשבוע שעבר הרגשתי נער. ועוד זעפן כזה, שלא מחייך בכלל. אבל אני יודעת להיראות יותר נשית, כנראה. שיער פזור, שמלה, איפור. מובן הפחד מהטיפוח הזה. ולגבי תחושת אי השייכות. נןטה להאמין שלפעמים היא שם. לא תמיד. היא מובהקת יותר בהרגשה, לדעתי, כאשר מנסים להגדיר את עצמנו באופן ייחודי ונפרד. כן יש משאלה להיות בדיוק השונה הזה. כי גם 'להיות כמו כולם' הוא מפחיד. אצלי, כזכור, הקטע של המיניות הבוגרת (ואשתמש בתיקון של אודי) קבור. בזמנו השתמשתי במילה 'מת'. שלך, סוריקטה

29/10/2018 | 09:42 | מאת: אביב 22

ואני דווקא מדמיינת אותך מאוד נשית ....בשמלה אדומה ושתי צמות .....

01/11/2018 | 07:33 | מאת: אביב 22

הי את יודעת עניתי לך כאן כשההודעות לא עלו כתבתי לך שאני דווקא מדמיינת אותך מאוד נשית גם כשאת עם כלי עבודה ועסוקה כמו גבר לדעתך....ועדין זה לא רק הלבוש ואני חושבת שאת מאוד אישה ...

22/10/2018 | 18:20 | מאת: .במבי פצוע..

אודי הי, מה שלומך ? ומה איתי ? ... בסה"כ אני במקום טוב.. מרגישה טוב, מרגישה בדרך כלל עטופה כמו שמיכה רכה,נעימה שבולמת זעזועים.. .. מתגעגעת אליך.. זה מרגיש קצת משונה כי אני מרגישה געגועים אבל אין לי כל כך מה לכתוב... מה אני רוצה לומר לך ? לא יודעת.. רוצה להיות פה .טוב ? אפילו שאין לי כל כך מה לומר.. אוהבת אותך אודי, שלך-במבי.

הי במבי יקרה, שלומי מצויין, ואני שמח שאת כאן. אודי

לפני 10 שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי, אצל מטפל. הטיפול הסתיים .הבעיה שעד היום אני חושבת עליו מתגעגעת ובוכה בלי הפסקה מגעגוע. מה ניתן לעשות. אני לא יכולה לחזור לטיפול ואפילו לא לדבר איתו כי הוא לא מעוניין.

שלום יפעת, מה פירוש 'לא מעוניין'? באילו נסיבות הטיפול הסתיים ומדוע הפרידה כה טראומטית ולא מעובדת? אודי

22/10/2018 | 06:14 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על ימים עמוסים בטוב תודה על מי שדחף אותי לעשות את הצעד הזה תודה שאני לא מוותרת למרות שממש קשה פיזית תודה על צוות טיפולי תודה שאני מאמינה שאפשר לשנות גם אם פוחדת מאוד ומתנגדת תודה שאני מזהה את ההתנגדויות ולפחות משנה את המילים. תודה שאני עושה תהליכים תודה שאתם כאן ואני לא לבד

22/10/2018 | 09:37 | מאת: ינשוף

תודה שאת כאן אביב תודה שאני לא מוותרת תודה שאני נלחמת תודה שיש תקווה תודה על המקום הזה

22/10/2018 | 11:42 | מאת: חטוליתוש

תודה שקמתי תודה שהתפללתי תודה על תובנות... תודה שיש מי שעוזר... תודה על יחס אנושי... תודה שהתקלחתי בלי עזרה תודה שהצלחתי לנתק עצמי לשעתים..יצאתי לנשום אוויר אצלי בבית..ולארגן כמה דברים.... תודה על שפיות זמנית.... תודה על המקום... ותודה לאודי שמאפשר.. חטולית

22/10/2018 | 19:30 | מאת: סוריקטה

תודה, לא יאומן, איזה כוחות יש לי בתוך ימים לכאורה הזויים שכאלה. עם זאת, עדיין אותה הישרדות, אולי לא חדש, וזה, אולי, פחות חביב. לילה טוב, סוריקטה

21/10/2018 | 19:34 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אשאל, ככה בחרישי - התחילו הלימודים? וואו ובחרת נושא שיטרגר... המון כוחות... בהצלחה, יקירתי, שלך, סוריקטה

22/10/2018 | 16:52 | מאת: אביב 22

בחרתי בנושא שאני חושבת שאוכל ליצור שינוי... כרגע פוחדת שהמקום שרוצה לשנות יהיה בחשיפת יתר. גם מבחינה פיזית לא פשוט 3.5 שעות נסיעה לכל כיוון .... אבל ,אודי גם לך ....מעניין מאוד

21/10/2018 | 19:01 | מאת: חטוליתוש

מכורבלת על כורסה בסלון... כי כל הגוף כואב כאלו פרסו אותי בסכין חדה לא מצליחה לנשום כמו שצריך כל הבית מסביב חשוך כי היא עושה חסכון בחשמל גם בחוץ חשוך.... בכל פינה חשוך.... והרעש הזה שחודר לתוך המוח ולא מרפה...חשבתי שיש סופה בחוץ מתברר שזה המזגן.... לא מצליחה לחשוב....המוח שלי ג'לי בתוך קערת מים מתנדנד.... רוצה לצעוק ..ולא יוצא..גם היא תיבהל....אמי....חנוקה.... אין מי שיחליף אותי.....אין אפשרות לברוח... רק תחילת הדרך.....רק שבוע ראשון... חייבת לתקן מה שלא עשו בשבילי אף פעם אף אחד.... אף אחד... אף אחד.... אף פעם....אף פעם...אף פעם..אף אחד.... עדיף להכנס לתוך הבועה .... שם חם ונעים....שקט גם בראש ביייייי חטולית

היי חטולית יקירתי.. נשמע נורא למה לחסוך על חשמל?? שמרי על עצמך הילה

חטולית יקרה שומעת את החוסר אונים במילותייך מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך? יש משהו שיכול לעזור? בינתיים יושבת איתך ..על ידך את לא לבד ינשופים

22/10/2018 | 09:54 | מאת: סוריקטה

הי חטולית יקרה, עצוב לשמוע על ההקרבה, על צמצום מרחב אישי עצמי, רגשות אשם, אני מניחה, מעורבים... עצוב מאד מאד... שלך, סוריקטה

22/10/2018 | 16:44 | מאת: אביב 22

חטוליתוש מתוקה שלי עצוב וכואב לשמוע מקווה שיעבור מהר אתך מחבקת

הי חטולית, יש משהו בדברייך שמאוד התעכבתי עליו, וברשותך - אציין אותו: "חייבת לתקן מה שלא עשו בשבילי אף פעם אף אחד...." בעיניי זה מופלא, שאת יכולה. אודי

23/10/2018 | 01:56 | מאת: חטוליתוש

היי כי אני לא נמצאת בבית שלי אלה בבית אמי... בבית הרוחות... והיא אשה מזדקנת שרוצה לחסוך בהוצאות חשמל... כמו תמיד...בעל המאה הוא בעל הדעה... אם היתה עולה ההודעה הראשונה שכתבתי היה יותר ברור.. תודה מתוקה חטולית

23/10/2018 | 02:14 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שאת כמה טוב שאת לידי צודקת אני חסרת אונים שוב בבית הרוחות ולא לזמן קצר... אוהבת חטולית

23/10/2018 | 02:18 | מאת: חטוליתוש

הכל נכון חוץ מרגשות אשם בבית הרוחות.... וקשה מתמיד כי ההודעה הראשונה שכתבתי לא עלתה... וזו רק המשך שלה תודה לך יפתי חטולית

23/10/2018 | 02:24 | מאת: חטוליתוש

לצערי זה לא הולך להסתיים כל כך מהר... עוד יש מספיק זמן לטפל בה... תודה מתוקה שלי.. חטולית

21/10/2018 | 09:26 | מאת: .במבי פצוע..

סוריקטה אהובה.. מזל טוב ליום הולדתך !!! ... האמת היא שכשקראתי את הודעתך קצת התבלבלתי... כנראה שמשהו השתבש אצלי בקשר אלייך.......?????? זכרתי ששתינו ילידות מזל עקרב... ..... אני ב 7/11 ואת ב 5/11 ... ?????? לא יודעת למה ... ????? ....... אחותי שלי ...יום הולדת ....יום הולדת זה משהו ממש מורכב....לא פשוט... יום של התחלה אך גם סיום.. טבעת נוספת לגזע העץ .. חוויות ,התנסויות נוספות.. עוד שנה... סתיו.. יום הולדת בסתיו... בתקופה בה הטבע מתחיל להתכנס פנימה.. העלים משנים צבעם ..מקבלים גוני שנהב,חום,אדמדם,בורדו.. נושרים מאבא עץ וחוזרים לאמא אדמה.. הריח החריף של האדמה הסדוקה שזועקת למים.. ואי שם רץ לו,מנתר נחליאלי קטן כמו לא רואה את המתרחש... חי את הרגע .. מצייץ ,מזמר ,שר לו שיר עליז ויודע שהמתנה שיש לנו היא את הרגע !!... ... סוריקטה אהובה, מאחלת ומברכת אותך ברגע טוב ,נעים ומספק..ועוד רגע כזה.. ועוד רגע אחד..ועוד..ועוד..ועוד..שיצטרפו לרגעים רבים של טוב,שמחה,בריאות טובה,כייף,יצירה וסיפוק... אוהבת אותך.. מאוד.. במבי.

21/10/2018 | 12:54 | מאת: סוריקטה

אנ'לא מרגישה שמחה בתאריך הזה... כאילו הייתי רוצה שידלגו עליו בלוח השנה. ואת זוכרת נכון. בשנה שעברה, נדמה לי ציינתי פה את התאריך העברי, בסתר כזה. כי הוא נשכח כזה. השנה גם אני שכחתי ממנו לגמרי סביב אירועי הבאלגן שהיה שמרגיש ששיבש לי זמנים ועוד. בין שני התאריכים הלועזי והעברי אני בין לבין. כבר בת ועוד לא בת. יסלחו לי כולם על השיבוש. זה כאילו שאיני יודעת / תופסת מתי זה חל או שאני קיימת בכלל. מוזמנים לשנוא אותי. סוריקטה

21/10/2018 | 19:15 | מאת: .במבי פצוע..

ראשית, תודה גדולה שאמרת לי שזכרתי.. כבר הרגשתי את העינוי הזה של הקול הפנימי:"נדמה לך,נדמה לך,נדמה לך במבי.." כשאת יודעת שאת זוכרת אבל קול פנימי חוזר ואומר לך שזה רק נדמה לך ואת מרגישה משוגעת לגמרי... אז תודה ענקית לך אהובה.. שנית, קראתי את מילותיה המדהימות של סנופקין ומצטרפת לכל מילה,אות ,תג את אהובה בכל מצב... את מותק ..באמת !!! במבי.

21/10/2018 | 22:14 | מאת: חטוליתוש

לשנוא אותך...?? קשקוש בלבוש... אוהבת אותך יפתי חטולית

21/10/2018 | 07:21 | מאת: סוריקטה

קשה, קשה לפתוח... קשה לקום בימי חול לעבודה בארבע בבוקר. לפחות מהשבוע הבא, מה שהיום ארבע יהיה שלוש, אז יהיה כבר אור כשאני יוצאת... הי כולם, האירוע ההוא של הפריצה והאובדן עדיין מושך אותי למקומות משובשים... חלומות משונים, שאפרט בטיפול. מנסה לקחת אוויר ולהתחיל את השבוע. כמעט ומרשה רק למטפל לגעת בי, שם הסיכוי לדייק (הייתי רוצה להאמין) יחסית גבוה. ואודי, גם אתה די קלטת אותי - זה מרגש. שלכם, סוריקטה

21/10/2018 | 11:34 | מאת: חטוליתוש

באמת שמאוד קשה לקום כל כך מוקדם כל בוקר..עדיין חשוך... והפריצה ההיא...מאוד קשה לאבד.... מנסיון אישי..... אם את לבד...משאיר פחדים... מאוד מבינה אותך..... מאחלת לך שתתגברי במהרה ותמשיכי הלאה... מצב לא פשוט בכלל... חוויתי בהריון השני שלי ...בחודש התשיעי..היינו אצל אמי כי היה לי ילד קטן בן שנה ושמונה חודשים...ובעיתי גם לרוץ לבית החולים עם עוד ילד בידיים...אז היתה ברירה להיות אצלה...נהגנו לבקר כמעט כל יום בבית כדי לוודא שהכל תקין... ולא היה... מה לא לקחו..מתרופות..קיסמי אוזנים..מצעים..כולל חדשים שקניתי לבן הבכור מתנה מהתינוק...שלא יקנה שלקחו לו את המיטה...טמפונים..ועוד כל מה שהיה נייד... היתה טראומה...היה פחד אבל לא הייתי לבד... מאחלת לך מכל הלב ❤...שתתגברי מהר...רק למענך אוהבת חטולית

21/10/2018 | 12:39 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה מבינה שממש לא פשוט לך טוב שיש את המטפל שמבין ומקל-זה לא מובן מאליו! איתך, ינשופים

הי סוריקטה, לא רק שעון חורף לפנינו - גם גשם. והרבה. אודי