פורום פסיכולוגיה קלינית

46355 הודעות
34926 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
08/04/2019 | 17:19 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, אם את קוראת לפעמים ואני מקווה שכן, דעי שאני מאוד מאוד ועוד דואגת לך. את חסרה כאן מאוד, הקול שלך, התובנות, הסיפורים, הכאבים שאת מביאה שאפשר להתבונן דרכם ודרך ההתמודדות שלך, טוב הלב שלך כלפי הסביבה, הזקן, החתולים, הבית שלך, העבודה שלך עם התינוקות. חסרות לי המילים החמות שלך, כשהיית אומרת לי מאמי או יפתי יכולתי להרגיש שאת כנה כל כך. סוריקטה, אם את קוראת, בואי, ספרי לנו למה הלכת. שלך בגעגוע שירה

09/04/2019 | 23:16 | מאת: חטוליתוש

מצטרפת לקריאה של שירה👉 😥 😻😻 מתגעגעת המונים

10/04/2019 | 09:52 | מאת: סנופקין.

שולחת דרישת שלום ואהבה

11/04/2019 | 06:12 | מאת: סוריקטה

הי שירה, בהמשך למה שרשמת למעלה - אני כל כך שמחה לשמוע שאתם ממשיכים לקיים שיחות בסקייפ. בזמנו, כשהמטפל שלי נסע לכמה חודשים, הוא הציע לי את האפשרות הזאת - אך לא יכולתי להשתמש בה. בכל אופן, נראה שבן זוגך מקנא, אולי אף צר עין. חושבני שצריך לזכור שלמטפל יש תפקיד מאד מוגדר בחיים שלך. הוא שונה מתפקיד של בן זוג, למשל. יש לו כלים שלבן הזוג אין (ולכן, אני מניחה הקנאה). התפקיד של המטפל מסייע לך להישאר רעייה, אמא, אישה עובדת ועוד. והוא מקום פרטי שלך. וכן, את תלויה בו. ואין לך תלות בלעדית בבן הזוג שלך, למשל. כמו גם במטפל. מותר להשתמש בכמה אנשים למטרות שונות. הייתאפשר? ובהמשך לכאן - 1. בחודשים שלא כתבתי כאן חוויתי כמה אובדנים. אחד מהם אפילו לפני יומיים ממש. ברגעים כאלה את מי מעניין לכתוב או לעיין כאן בכלל. 2. יש לי בעיה טכנית להיכנס לכתובת הפורום. הבעיה לא נפתרה. 3. שכחתי... 4. את צודקת באשר לאהבת האמת שלי. אני מרגישה שב’קבוצה’ כאן האמת שלי הפסידה. זה היה עבורי משחק סכום אפס. הקול שלי התאדה כמו פצצת אטום הופלה עליו. או נבלע טוטאלית. יש גם קשר לעובדה שקיים פורום נוסף אחד לפחות של דוקטורס ששובר את כל הכללים כאן והוא פרוץ, הגעתי אליו ממש בטעות, כותבות בו רק משתתפות מסוימות מכאן, ובין השאר קיבלתי בו את האיחול שממשיך להדהד - הלוואי שאודי לא יגיב אליי. בכפיפה אחת - איסור לספר בדבר קיומו או תכנים מתוכו (ואני מדברת נקודתית על תכנים שקשורים במאה אחוז לפורום פסיכולוגיה קלינית), שזה, בעיניי, איום ופיצול שאיני מוכנה לתת לו יד. אני גם לא מריונטה של אף אחד פה. ואודי, לדעתי, אתה חייב להיות עד לזה. מן הסתם, זה עבר בטיפול שלי. נראה שאני מנסה לתקן משהו שאין לו סיכוי. אין שום סיכוי לאזן ואפילו במעט לכיוון שלי. גם, למשל, שיהיה יותר שיתוף ופחות הקאות. הייתי ‘פה’ סוג של מנהיג, ועל הנושאים דלעיל התפטרתי. נגמרו לי המילים. אני במציאות. האלגוריתם ‘סוריקטה’ הוסר מ'הקבוצה'.

11/04/2019 | 10:40 | מאת: .במבי פצוע..

ראשית, אני כל כך שמחה לשמוע אותך סוף סוף !!!!!! שנית, את יודעת מה ?? גם לי קרה משהו פה בפורום ולא יכולתי ..ועדיין לא מבינה עד הסוף מה קורה לי עם הפורום הזה.. אבל ברור לי שמשהו כן נוגע גם לגבי הפורום השני עליו את מדברת.. מתישהו..היתה תקופה קצרה שגם אני כתבתי /השתתפתי בו.. עד שהרגשתי שזה יוצר אצלי סוג של פיצול ולא רציתי לאפשר את הפיצול הזה אצלי.. קראתי שם גם הודעה ששמי שורבב שם באופן פוגעני (אני נפגעתי) על ידי משתתפת מסויימת... משהו התחיל להרגיש לי פחות בטוח גם פה בגלל אותה/אותן משתתפת/ות ... ושוב סוריקטה אהובה.. שמחה לשמוע אותך סוף סוף.. דאגתי לך.. וגם את שירה יקרה !! שמחה שסוף סוף השמעת את קולך.. במבי.

11/04/2019 | 15:50 | מאת: אביב 22

סוריקטה את יודעת זה עצוב....זה מה שאת רואה בעצמך כאן... מנהיג ...אני ראיתי בך חברה כזאת שאני עזרתי לה לו מעט ונעזרתי בה ...עצוב ממש !!!! את האמת לזה ממש לא ציפיתי . אבל העיקר שאת בסדר ...כי באמת דאגתי

11/04/2019 | 15:54 | מאת: אביב 22

גם כאן כותבת לך ...לא מבינה ממה נפגעת ...אבל בשביל זה יש פה או במקרה של כאן ידיים לכתוב ... עצוב ,עכשיו אני מבינה עד כמה הכל כאן שקר אחד גדול....ואני האמנתי בקשרים כאן גם עם וירטואליים. על הכל אפשר להתגבר עם מדברים ....

11/04/2019 | 18:36 | מאת: סוריקטה

ממש בעייתי לי טכנית להיכנס לכאן. אני עדיין בתגובות קשות לאובדן שהיה לי השבוע. מנהיג זה תפקיד בקבוצה. אני רואה אותך, אביב, בהכי תפקיד מנהיג כאן. הציטוט שאני מדברת עליו: "הכי בעולם מקווה שאודי יהיה מספיק חכם ולא יגיב לזה" למשהו שהובן שונה ממה שבכלל הייתי חושבת עליו. אני לא בטוחה שנכון שתמיד צריך לדבר על זה. נכון. אני כועסת. אשאיר לאודי, באם יבחר, לעשות סדר (פסח). "היו שלום ותודה על הדגים" סוריקטה

11/04/2019 | 20:20 | מאת: סוריקטה

תודה, במבי. אני מאמינה לך. סוריקטה

11/04/2019 | 20:23 | מאת: סוריקטה

תודה. באמת. סוריקטה

11/04/2019 | 22:56 | מאת: אביב 22

באמת סוריקטה אני לא יודעת מה את רוצה אל מה את מדברת ומאיזה קטע שיח המשפט נלקח !!!!! אני מבינה שנעלבת ממשהו שכתבתי לך אז תדברי .....ברור קחי את אלופה באינטרנט ותביאי לכאן את כל השרשור הזה אבל באמת לא חצאי מילים . ואת יודעת את לא כאן כי זה רצונך לא קשור אלי או לאחרים ...תקופות ארוכות אני לא נכנסתי ולא כתבת מילה .....אז באמת

08/04/2019 | 15:20 | מאת: אביב 22

פעם לבד תמיד לבד ואם לא לבד אז עושה הכל כדי שזה מה שיקרה יורים לכל הכיוונים במטרה להבריח .... אלוהים יודע שאנחנו פשוט לא מוצאים את עצמיינו בכלל.. כל כך מפחיד וקר בלב והכל כל כך כואב אז לבד זה הכי בטוח חבל שאף אחד לא רואה כמה זה כואב הכל חבית חומר נפץ לפני פיצוץ

08/04/2019 | 22:21 | מאת: שירה2017

אביב אהובה, כל כך מכירה את התחושות הקשות, את הבדידות התהומית, את הכאב והתחושה שהקרקע נשמטת כל רגע. איתך, שירה

הי אביב, ממה את כל כך פוחדת? אודי

09/04/2019 | 23:13 | מאת: חטוליתוש

אביב מאמי אם את יורה לכל הכיוונים כדי להרחיק ..... בסופו של דבר .....מרגישים לבד..וקר..וזה מאוד כואב אבל אותי לא הצלחת להרחיק אהובה אני נשארת כאן איתך ולידך ואת יכולה להמשיך לירות..אם זה מה שמרגיש לך הצורך..בסוף זה ירגיע.. 🤗🤗🤗🤗

08/04/2019 | 13:19 | מאת: ינשוף

עם השנים הפחדים לבצע פעולות שונים בעבודתי התגברו ומתגברים.. כמו לקיחת דמים, הכנסת אינפוזיות והכנסת קטטרים ועוד ועוד..... הפעולות האלה הם עיקריים לעבודה שלי כאחות.. אני הולכת לעבודה עם חרדות וכל הגוף רועדת... לא וויתרתי על עצמי- תמיד עודדתי את עצמי שאני כן יכולה להתמודד אבל עם השנים זה נהיה יותר ויותר קשה... היום אני בקושי נושמת ולא רוצים לחזור יותר- וגם אני לא...

הי ינשוף, מאד קשה עם הפחדים המתגברים. את ראויה להערכה על כך שאינך מוותרת. אודי

09/04/2019 | 23:07 | מאת: חטוליתוש

יפה שלי אני מעריכה אותך על ההתמודדות שלך עם כל הקשיים שאת עוברת כל הכבוד לך תראי כמה את חזקה ונלחמת .. 💝💗איתך

10/04/2019 | 07:52 | מאת: ינשוף

תודה אודי לא רוצה לוותר.. לפעמים אני חושבת שאני מתעללת בעצמי...

אני עובדת עם אשת מקצוע על בעיות האכילה. השבוע שוב חשתי ממנה פחד וחוסר אונים מולי ...שוב לא ממקום שעשיתי משהו כי אם השלכה שלה אלי שבנויה על סטיגמה "בריאות נפש מסוכנים לא אמינים ולא אחראיים" זה מהתחושה שלי .. כשפתחתי את זה מולה ואמרתי שמיילא הקליניקה הלא מזמינה ומאיימת ...(עובדת בחדר של רופא נשים ) החוסר אמון שלה בי לא מאפשר תהליך .. המילים שלה מצוטטות "אני לומדת לסמוך עלייך זה לוקח לי זמן " וורוו מים לפנים זה כבר לא תחושה שלי או מחשבות קרבניות מהשריטות שלי ...זה האמת כמטופלת לא רק שאני צריכה להתמודד עם הקושי שלי לבנות אמון אני צריכה לבנות אמון עם מישהו שמתקשה להאמין ולסמוך עלי .....זה עוד לא קרה לי זה מאתגר .... האם זה אפשרי בכלל ???? אין לי הרבה ברירות כי גם אותה עד שמצאתי באזור הזה לקח לי שנים .... אבל את האמת זה עושה אותי עצובה לא נעים לשבת מול איש מקצוע ולחוות ממנו פחד על שום דבר שעשיתי באמת ....

אביב יקרה האמת היא מחשבות אין לי יותר מדי. אבל אנסה- לי מרגיש שאם "איש מקצוע" יש בעיות בלסמוך נראה לי שהוא צריך לטפל בעצמו קודם לפני שהוא מטפל בך. אחד המרכיבים המרכזיים או המרכזי הוא לתת למטופל תחושה של אמון ולא הפוך. לא בטוחה אם הייתי מרגישה בטוחה מספיק אם הייתי צריכה לדאוג לצרכים של המטפלת .. מחשבות.. לא יודעת כמה הם מועילים לך... שולחת חיבוק, ינשופים

07/04/2019 | 16:55 | מאת: חטוליתוש

צודקת מבינה אותך !!

אביב יקרה לי מאוד, מניחה שהייתי נפגעת כמוך... אבל, אם אני מנסה להתרחק ולראות את זה מזווית קצת אחרת, יש כאן אמירה על תהליך משותף לשתיכן, שמראה מחוייבות שלה ללמוד אותך ולא לבוא ממקום של "כל יודעת". היא צועדת יחד איתך בשביל הראשון לבניית אמון משותף ובונה יחד איתך את הבסיס לקשר הטיפולי. איתך, שירה

07/04/2019 | 21:43 | מאת: סנופקין.

מנסה למסור לך מחשבות שעלו בי כשקראתי את דברייך. 1. כל הכבוד לך שאת במקום שאת יכולה לפתוח בפניה את הדברים ולא לפחד בחזרה. לא כותבת את זה בקטע של תמיכה, חושבת שזה עניין שלרבים קשה לעשות באופן כללי ובמיוחד מול אנשים בעלי סמכות. אז אשרייך שאת יכולה! 2. לא הבנתי באיזה מובן היא צריכה ללמוד לסמוך עלייך? כתבת ציטוט שלה מצד אחד, ומצד שני כתבת ש*לתחושתך* זה קשור לסטיגמה שיש לה כלפי מטופלים בבריאת הנפש. אולי זה מה שהיא התכוונה ואולי משהו אחר? עוד הצעה לפרשנות (לא הייתי שם אז באמת שאין לי מושג באיזה הקשר הדברים נאמרו), אולי הכוונה שלה, שהיא לא יודעת עד כמה היא יכולה להעמיס עליך עם תוכנית טיפולית, שהיא עוד לא יודעת לאמוד את הכוחות שלך ולסמוך על זה שתצליחי לעמוד בתכנית?? 3. אני בהחלט יכולה לראות מצב שאנשי מקצוע כמו אנשים באוכלוסיה הכללית, עדיין ניזונים ממחשבות מוטעות ומוסלפות ובלתי הגיוניות כלפי אנשים המטופלים בבריאות הנפש. עצוב, אבל לצערנו יש עוד הרבה מה לתקן מבחינה חברתית בקטע הזה. דרך אגב במחקרים שנעשו נמצא שדווקא אנשים שעובדים ישירות עם מטופלים בבריאות הנפש, יהיו במקרים רבים, בעלי הסטיגמות החזקות ביותר. כנראה בעקבות המפגש האינטנסיבי עם מקרי קיצון. 4. מגיע לך הטוב, המקצועי והמכיל ביותר ולא התפשרות. 5. אפשר להחליט לקחת אותה כאתגר ו*לעזור לה* לתקן את עיוות התפיסה שלה... מקווה שמשהו מהדברים הועיל. שבוע טוב בהצלחה!!!

07/04/2019 | 23:06 | מאת: אביב 22

אני לא צריכה לדאוג לצרכים שלה וכן זה מאתגר וגם קצת מעליב ... אבל מבינה אותה ומעריכה את הכנות שלה שאני חושבת שאני כבר מסוגלת לתת לתהליך זמן ואפשרות ....וצריך לזכור שהיא לא איש טיפול , היא איש מקצוע .... תודה על היותך

07/04/2019 | 23:07 | מאת: אביב 22

תודה שאת כאן איתי

07/04/2019 | 23:09 | מאת: אביב 22

איזה כייף שניכנסת וכתבת , תודה אני מניחה שכן שזאת צעידה יחד , ואין לי ספק שאמשיך בתהליך איתה , ואני חייבת לזכור שהיא אמנם אשת מקצוע אבל לא מטפלת ואין לה את הגישה .. אבל זה די קשה ככה ....

07/04/2019 | 23:18 | מאת: אביב 22

איזה יופי שבאת התגעגעתי ...נעלמת קצת אחרי המקום שלקחת לעצמך , חשבתי עלייך .... אני חושבת שכן לכל הגיגייך ...כן אני היום במקום יותר חזק שמסוגל לפתוח דברים ולא לברוח . כן אנשי מקצוע בבריאות הנפש הם הכי סטיגמטים ומכירה את המחקרים - זה מה שהכי כואב לי ...כי היא לא מכירה אותי והלבישה עלי תכונות של אנשים אחרים כמו אלימות או הפצה של דברים. ההקשר היה לבניית האמון , היה משהו בפגישה שפשוט השאיר אותי בהלם בעוצמת התגובה שלה כאילו אני באה להרוג אותה ....ואפילו לא הייתי תוקפנית (היא עצמה הודתה שזאת השלכה לאנשים אחרים שהיא מכירה) זה היה שבוע קשה והחלטתי שאני סוגרת עם הטיפול הזה כתבתי לה שאני שהבסיס צריך להיות אמון הדדי והשאלה אם היא חושבת שהיא יכולה לסמוך עלי ....ואז קיבלתי בתגובה בכנות שאני מאוד מעריכה ...שהיא לומדת ולוקח לה זמן .. פשוט, לא מספיק הקושי שלי לבנות קשר ואמון , לא מספיק שהקליניקה מזוויעה אז אני עומדת מול אדם שלא סומך עלי - כן בגלל סטיגמות אישיות - בגדול מבאס ומאתגר ... אבל אני מאמינה בקשר ,ויש כאן פתיחות ותקשורת וכנות ככה שיש עם מי לעבוד ...

הי אביב, יש משהו כנה ואמיץ בהודאה שהיא מפחדת, משהו שבעיני יכול להגביר את האמון, לצד הקושי לסמוך והצורך באדם חזק. אודי

05/04/2019 | 15:24 | מאת: חטוליתוש

הלכתי לפגישה ..... כבר אמרתי שנהייתי סתומה נכון... כבר אמרתי שהראש לא עובד נכון... כבר אמרתי שהזכרון שלי ....הלך בלי להשאיר כתובת חדשה נכון.. מסכן בעלי ..אחרי יום עבודה קשה ואחרי שחזרנו מקניות....סחבתי אותו למקום הפגישה ...בסוף העולם שמאלה ועוד 3 ק'מ ימינה.... ירדתי במדרגות תלולות מזל שיש לי מקל הליכה... הגעתי לחצר המקום ששורץ חתולות הרות ..ריח מצחין מפחי אשפה ממש בכניסה ..בעעע נכנסתי ומסרתי את הטופס למזכירה שאלה את הפרטים שלי וחיפשה... ןחיפשה...ןחיפשה... ולא מצאה... ולמה שתמצא אם אני בכלל הגעתי בתאריך הלא נכון !!!! הלכתי שבוע מוקדם מידי !!!!! רק בשבוע הבא אחרי יום הבחירות הפגישה.. 😥 איפה הראש שלי איפה ???? והטופס היה מונח לי מול העינים . !! כתוב התאריך בגדול 10.4.19 ...גם כתבתי כאן ..ראיתי. !! אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי התביישתי ויצאתי אמרתי תודה וכל הדרך חזרה הביתה בכיתי ..... לא עזרו שום מילים כדי לחפות על הבושה שלי ... גולם....גולם ...גולם בשר ודם זה מה שנהיה ממני !!! תודה על הסבלנות וסליחה

07/04/2019 | 12:09 | מאת: אביב 22

חטוליתוש ואני חושבת שהכל לטובה ...ירדו לך חרדות על איפה זה את מודעת לקשיים של המדרגות וראית את הפקידה.... אני גם חושבת שזה לא מיקרי הנפש שלך התקשתה לעמוד בציפיה ובמקום להכנס לעוד חרדות או גרוע מזה ....הנפש שלך סידרה לך עכשיו דבר אחר להתעסק בו . ..חזרה אלייך ..כמה נוח הלקאה עצמית ....אחלה וונטליזציה אהובה שאת הכל טוב זה קורה לכולםםםם מההתרגשות והמתח והציפפיה את בסדר ואנחנו כאן אתך ...חיבוק

07/04/2019 | 14:02 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה מבינה את הבושה מאוד. אבל גולם- לא ולא!!!! אם זה היה קורה לי היית קוראת לי "גולם"? מאמינה שלא. בהצלחה בטיפול יקירה, ינשופים

07/04/2019 | 16:52 | מאת: חטוליתוש

זו לא הלקאה עצמית זו המציאות העצובה שלי שמנהלת אותי כבר מאז הארוע הנפשי אין יום שבו לא צצות כל הרגשות האלה , כל הפחדים האלה ... רק פרקתי את מה שיושב עלי מדי יום ביומו... אין לאף אחד מושג מה זה לקום כל בוקר( במקרה שהצלחתי לישון) אייך להתחיל ואייך יסתיים היום... תודה

07/04/2019 | 19:32 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה, איזה יופי שהיית כל כך מגוייסת ללכת, איזה יופי שהיה מי שמלווה אותך. את בסדר לגמרי! הראש עמוס ודברים מתבלבלים, הכי נורמלי שיש! ואולי עכשיו את אפילו יודעת למה לצפות, לפחות מבחינת המקום וה"תפאורה". איתך, שירה

07/04/2019 | 23:03 | מאת: אביב 22

זה לקרוא לעצמך בשמות גנאי זה לא לקבל את הארוע המוחי שעברת ולחשוב שהכל צריך להיות כרגיל מי כמוני יודעת וןמבינה את האתגר והקושי של לקום ולא לדעת מה יקרה במשך היום (ומי מאיתנו כן יודע ) יותר מזה הכי מבינה את האתגר של לקום בכלל ...ובכל זאת מגיע לך שתקבלי את עצמך על המוגבלות והקושי ... אוהבת אותך ותמיד בעדך

08/04/2019 | 11:10 | מאת: חטוליתוש

ברור שלעולם לא הייתי קוראת לך גולם.. אני מרגישה ככה.... לא היה מתאים לי להתנהג בצורה כזו ...אבל.. תודה מתוקה

08/04/2019 | 11:15 | מאת: חטוליתוש

את מקסימה ! אחרי שקראתי אותך .... לא מבינה על מה הרגשתי כל כך רעעעע בשיא הפשטות הרגעת אותי מהחרדה האיומה שתקפה אותי... למה אני לא מצליחה לראות את הדברים האלה כמוכן ?? תודה מתוקה

הי חטולית, כנראה שמאוד רצית שהפגישה תתקיים ולכן 'הקדמת' אותה בשבוע. זה מביך אמנם, אבל גם מבטא את הצורך... אודי

שלום חברות וחברים, אתמול הגעתי מאורח ולא הספקתי לכתוב, אז עשיתי זאת הבוקר: נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

04/04/2019 | 08:29 | מאת: ינשוף

הייתי רוצה שתקחו לי את הכאב ואת הסיוטים שתמחקו כל הכאב מזכרוני שתחבקו ותרגיעו ותגידו שהכל בסדר שתתנו לי יד שלא אהיה לבד שתקשיבו ותאמינו שכל הזמן תהיו שם שלא תנטשו. שתתנו לי תקווה ואמונה שאוכל להתמודד שתקחו לי את הפחדים וחרדות שתשמרו אני לא יכולה לשאת יותר

שולחת חיבוק ענקי!! הלוואי שהייתי יכולה להקל מעלייך. לתת תחושה שאני לצדך. מבינה. מרגישה. כמה זה כואב עמוק כל כך. כמה עומק יש בלב הפצוע.., בודד, מרגיש לצד העולם והחיים האחרים. מציף, מטלטל. הכי בא "להיפטר" מזה לעולמים. חושבת עכשיו עלייך ואחשוב עוד. מקווה שזה ירגיש פחות עצוב וכואב!

05/04/2019 | 07:38 | מאת: אביב 22

אתך / אתכם כתבת כל כך יפה ונוגע תמיד בלב ......חיבוק ענק לכולך

הי ינשוף, אני מדמה את התחושה הזו שאת מבטאת (ולדעתי כתבתי זאת בעבר) לחוויה של להיכנס מתחת לאלונקה, כדי להקל על מי שנושא אותה ולחלוק אתו את הכאב. אודי

07/04/2019 | 06:25 | מאת: ינשוף

אבל אודי אני לא מתחבאה מתחת לאלונקה אני משתפת את הכאב אבל אולי אני טועה ...

07/04/2019 | 12:45 | מאת: אביב 22

אהובה הכוונה של אודי לדעתי הייתה שמישהו ניכנס מתחת לאלונקה כדי לעזור לאלה שסוחבים את הפצוע שמאוד קשה להם .. נראה לי שאודי ניסה לשקף לך שההרגשה שלך מובנת ושבאמת זה קשה לסחוב לבד ... וכמו שאני מכירה את השרשורים כאן ...כשאודי יבוא לענות הוא כנראה לא ישים לבקשה שלך ... הייתי נותנת לה מקום למעלה ....כדי לא ליצור כדור שלג ....

בדיוק...

03/04/2019 | 13:30 | מאת: נועה 11

היי, אני בטיפול כבר 7 חודשים, כל פעם קורה שאני תחושה שמשהו לא מספיק לי, כלומר התעניינתי בגילה של המטפלת, אך היא סרבה לומר לי כי טוענת שהיא לא האישיו בטיפול. או למשל ביקשתי חיבוק.. סירבה כי אינה מתחברת עם מטופלים. זה תסכל אותי וכעסתי נורא, הרגשתי שאינה מבינה אותי ואת צרכיי וביקשתי לעשות הפסקה. אחרי שבוע וחצי המטפלת יצרה קשר לשאול מה איתי והחלפנו דברים. ביקשתי להיפגש אך היא ביקשה שאקח זמן נוסף למחשבה ושכם היא מעוניינת בייעוץ להבין מה קורה. חלפו עוד שבועיים ואני יצרתי הקשר. במשך הזמן היה מידי פעם התכתבנו. לבסוף לאחר חודש (בדיוק חזרתי מחול) קבענו להיפגש. בפגישה היא הודיעה לי חגיגית כי אנחנו נפרדות . טענה שמההתחלה היתה תחושה שאינה יכולה להעניק לי את הטיפול לו אני זקוקה וזוהי החלטה מקצועית שלה. הייתי בשוק! לא ציפיתי. אבל זה מה שהמדריך שלה ייעץ לה. זהו אין עם מי לדבר. ואני ממש ממש פגועה, בודדה וחשה בעיקר שאין זה נכון לחתוך כך טיפול. ללא הדרגתיות או אפשרות לעבד זאת. אני ממש התאהבתי בה מיד בתחילת הטיפול. כעת קשה לי מנשוא ומצער אבל היא אטומה. נעולה בדעתה

03/04/2019 | 16:21 | מאת: טלאור

נועה יקרה מצטערת מאוד בשבילך על החוויה ועל תחושות הנטישה והעלבון. קשה אף יותר, שזה קורה מול דמות טיפולית, שהתפתחו מולה רגשות עוצמתיים, ציפיות, מחשבות, דמיונות ותסריטים. תקווה. ועוד. לרוב, מטפלים אינם מספקים צרכים שיש בהם ביטוי גופני ישיר. אם בכלל. יש גבולות ברורים בטיפול שנועדו לשמור עלייך, על המטפל ועל הקשר והתהליך שלך. יש מטפלים שמציעים שתייה חמה למשל. שזה סוג של הזנה רגשית- קונקרטית שמביעה חמימות, הענקה, קרבה וכו'. לגבי שאלת הגיל, מאוד תלוי כיצד השאלה נשאלה, באיזה עיתוי, טון וכו'. יש למטפלים שיקול דעת שנוגע גם למקום שלהם בקשר וגם, אולי זה ישמע מוזר לצרכים הייחודיים שלך. למשל, אם אני מתנהגת בתוקפנות בפגישה מסוימת. מטיחה כלפי המטפלת כל מיני דברים, דורשנית ואז מעלה ושואלת שאלה אישית... סביר להניח שלא הייתי מקבלת תשובה. וזה לא ממקום נקמני של המטפלת (גם זה יכול לקרות..) (מקווה שהצלחתי להסביר... והדוג' מובנת). בנוסף, בסופו של דבר מטפלים גם משקפים ומעמתים. מטפלים בדינמיקות ודפוסים ולא רק מספקים צרכים. זה בעיני טיפול טוב. שהוא גם וגם וגם.. יש מטפלים שלא יענו אף פעם. בלי קשר. ויש כאלה שעל שאלה כמו זו, יענו בהחלט ואף יפתחו סביבה העמקה רלוונטית. אולי החיבור איתה היה פחות מתאים. בכל אופן, מציעה לך בחום ואכפתיות, לבדוק גם אם עצמך את הסיטואציה ואת המקום והחלק שלך בתוכה. אחרי שתאפשרי לעצמך. לגיטימציה לאבל, אובדן, פגיעה, כעס וכו' זו הזדמנות עבורך גם ללמוד על הצרכים שלך, לבקש מה שניתן בתוך הקשר 'מאוד יכול לעשות לי טוב, אם תאמרי לי יותר משפטים מרגיעים כשאני.../ אני זקוקה ל....' לדבר על הקושי והכאב שהקשר מוגבל. אין מגע. לבדוק, איפה כן ניתן להרחיב מעגלים חברתיים ומקומות בהם כן תוכלי לבקש ואולי גם לקבל חיבוק (ומבינה עד כמה זה כואב שזה לא בא גם מהמטפלת. זה לא מחליף את הצורך והכמיהה..) לראות עד כמה ניתן לקבל 'חיבוק' ומגע במילים, בקול, דרך ההבנה והאמפתיה.. מאחלת, שהרגשות יהיו פחות עוצמתיים ושתוכלי לתת אמון בטיפול נוסף, אחר. הזדמנות חדשה. לעצמך ולמטפלת. לקבל עד כמה שניתן כל צורך ולקבל את החסר. את מה שלא ניתן. לא מספיק מדויק. בהצלחה!!

04/04/2019 | 14:38 | מאת: נועה 11

היי, המון תודה על תגובתך החמה והחכמה. כאשר שאלתי לגילה זה נעשה בצירה סופר עדינה, כמעט בלחישה... ההתלבטות בנוגע להתאמת הטיפול עלתה עןד בתחילה הטיפול, אך לעזוב / להיפרד שלא משהו שהוא בר ביצוע עבורי. אלא אם נעשה בכפייה - כפי שקרה. אך זה השאיר אותי מדממת.. כואבת.. בשוק! היא כתבה לי שהטיפול אינו נכון לי ולכן היא נאלצת להפסיק את הטיפול . אני מרגישה צביטה בלב רק לכתוב זאת .. אין תיאור הולם לעוצמת הכאב, זה כמו מוות בשבילי. איחלתי לעצמי למות , עדיין מבקשה מאלוהים שיעשה זאת. אין לי כוחות להתמודד.. בכל נשימה שלי היא עולה. הדבר הראשון בבוקר - היא עולה. כל רכב שדומה לשלה - היא עולה . נכון זה קרה השבוע .. וזה טרי ככ אבל אני משתגעת

04/04/2019 | 20:25 | מאת: טלאור

עכשיו שאני קוראת את ההודעה הנוספת אני שומעת ומבינה יותר על עוצמת הכאב והסבל שלך. זה ממש ממש קשה ולא קל להחזיק את זה לבד! את מקסימה ומגיע לך טוב! מגיע לך להיות בטיפול, להרוויח מהטוב שהוא יכול להציע. מקשר טיפולי חם, עוטף ומקבל. מאוד כואב לי עלייך, לקרוא את הדברים ומקווה שיוקל עלייך. שולחת חיבוק! הגעגועים, המחשבות והשאלות המייסרות, הבדידות, הדחייה והנטישה הם קשים מנשוא. כשתהיה לך פניות ויכולת, ממש ממליצה לנסות טיפול חדש. שם תוכלי לדבר ולעבד את כל מה שקרה לך בטיפול הקודם. זו גם עוד דרך עבור המטפלת להכיר אותך יותר ואת הצרכים שלך. להתאים את עצמה. אני לא יודעת, על מה הייתה ההתלבטות על ההתאמה מלכתחילה. מהצד שלה. יכולה לומר, לא כדי להגן או להצדיק. רק בשביל אולי להקל עלייך. יש אפשרות שהמטפלת צעירה יחסית, לא מספיק מנוסה, הייתה בטוחה שתצליח לטפל בשיטה מסוימת והבינה שלא... גם למטפלים כמו כל איש מקצוע, יש לפעמים חוסר ביטחון, שאלות לגבי יכולת וכישורים, תקופות משבר בחיים (יכולים גם להפסיק טיפולים), חולשות אישיות ופצעים אישיים, שמקשים עליהם לטפל בתחומים מסוימים, היא מאוד דואגת לך ורוצה בטובתך. רוצה שתקבלי מענה מקצועי יותר. היא לא יכולה לצערה/לצערך לעשות זאת (זה שהפרידה לא נעשתה נכון, גם לא בסדר) תפקיד המטפל הוא מאוד ברור. מה הוא עבור המטופל ואם אינו יכול לבצע זאת, כדאי שיהיה הגון וישר בפני המטופל. אני כותבת את הדברים לא בכדי ל'להצדיק' את המטפלת או כדי ש"תכילי" אותה. אלא, אך ורק עבור (ומקווה שתצליחי) המקום של האשמה/הלקאה עצמית, תחושה של יאוש וחוסר תקווה מעצמך, ממטפלים והאפשרות להיות בטיפול, מחשבות כמו "אני מקרה אבוד. עובדה מטפלת עזבה אותי" (שזה סופר כואב ונוגע הכי עמוק בכאב. כמו חץ בלב) "אני לא ראויה" "מה יהיה איתי" "עדיף שאמות" וכו'. והמחשבות האלה שהן באות בתכיפות, רק מורידות עוד יותר נמוך ויכולות להשלות עוד יותר שאכן כך הדבר. וזה הרבה יכול להיות קשור בה וביכולות שלה (בסופו של דבר מטפלים הם "אנשי מקצוע") בדיוק כמו שיש לי בבית בעיה בצנרת. אני מזמינה אינסטלטור והוא בודק, חושב, מברר, מנסה להפעיל כל ידע שיש לו. כלים. ובסוף אומר שהוא לא מצליח לבצע עבורי את התיקון. מאוד מאוד מתנצלת על ההשוואה "המנוכרת". רק כדי להמחיש. ברור שדחייה על ידי איש טיפול, היא קשה מנשוא. מכאיבה, צורבת ועלולה לדכא. בטח שזה כל כך טרי ולכן הרגשות עדיין מבעבעים! תני להם מקום! לעצמך. חמלה עצמית. לכעוס, להטיח. אולי תכתבי לה מכתב , שמסביר את נקודת מבטך, את הרגשות, השאלות כלפיה. אפילו בלי למסור/לשלוח) מקווה שהוקל מעלייך! תזכרי שאת ראויה, שווה והאהובה. יש סיכוי! "כרגע" את מרגישה ככה. זה לא אומר ואפילו סביר להניח שזה לא יישאר ככה לתמיד..

שלום נועה, בהמשך למה שכתבה טלאור, ייתכן שעם כל הכאב שבדבר היא באמת לא יכלה לתת לך את מה שאת צריכה ושאת הפרידה צריך יהיה לעבד במקום אחר. אודי

02/04/2019 | 15:30 | מאת: חטוליתוש

הפרפרים בבטן כבר לא שם מתחיל לחץ נפשי לקראת הפגישה הראשונה מחר מרגישה כאלו שאני מתנתקת... טחנתי לעצמי כבר את הראש מרוב מחשבות אייך תהיה הפגישה הראשונה על מה נדבר מה יכולים בכלל להציע לי מבחינה טיפולית.... אני יודעת שאני זקוקה לעזרה אז למה הניתוק ?? פחד קטן מזדחל ועולה לי ...שיגידו שהם לא...ואז מה..?? גם שם יבינו שאני שלומיאלית..?? ושלא מבינה !! סתם סתומה !! רוצה לספר על משהו שקרה לי לפני כמה ימים ...למעשה ביום שישי... הלכתי לבדוק את הדגים בתנור אם הם כבר מוכנים ...לקחתי את המלחיה ביד לבזוק כי העה נראה לי שחסר מלח בגלל הצבע על הדגים..והמלחיה נפלה לי...מ היד..על דלת הזכוכית של התנור הפתוח ..כל הזכוכית התנפצה לרסיסים שעפו ..למטבח...איזה בלאגן... כבר אמרתי שאני שלומיאלית נכון..?? יש לי לחץ בראש שלא מרפה אווווף איתי כבר...

03/04/2019 | 11:12 | מאת: טלאור

כתבת על ההתרגשות והצפייה, אולי יתעוררו ועלו פנטזיות לגבי מה שיקרה שם, מה תביאי לטיפול, איך המטפל/ת יגיבו. נוכחות טיפולית. קבלה שלך וכו' ראשית, מאחלת לך, שהמפגש הראשוני (ובכלל) יהיה מקבל, פתוח, חם, אכפתי ורגיש, לכל מצב עצמי שאתו תגיעי, תוכן, רגשות. אולי תעלי בפניה את כל הדברים, כולל התנועה הרגשית בין 'פרפרים בבטן' לניתוק, חרדה והפער האמביוולנטי בתחושות לפני. זה נורמלי וטבעי לחלוטין. אבל זה ממה שאני מכירה על עצמי. אולי זה יכול להתאים גם לך. שהניתוק הרגשי מופיע לרוב, לפני מצבים לא ידועים שיש בהם פוטנציאל למגע עם פגיעות ופצעים כואבים במיוחד. קיים פחד להיפגע, להציף ולבוא במגע (כואב ומייסר) עם זיכרונות, רגשות קשים כמו דחייה, חוסר אונים ואובדן שליטה, מקום בהם נפגענו ולא היה שם מישהו ואפילו מעבר. הרגשנו נבגדים, נטושים, מדממים.. סוג של "להיות לא להיות" כדי לשמור על עצמנו. יכולה "להרגיע" שכאשר מתבסס קשר טיפולי בטוח, גם אם יש ניתוק (אפילו מהמטפלת, מהשיחה..), כעס וכו'. יש ידיעה לפחות של מוגנות וביטחון ואפשר אחרי הפגישה לשחזר את האכפתיות, האמפתיה וההצעות של המטפלת להתמודדות. אם הזמן, העיבוד יותר מתאפשר (גם 'הכלים' של המטפלת מוטמעים ומופנמים יותר), החדרה פוחתת, נבנים כוחות, ומשהו נפתח ויכול להיות קל יותר בפגישה עצמה ובין לבין. זה תהליך. תני לעצמך מקום להכל. זה יכול לקחת זמן. הכל בסדר. לגבי הדגים והתנור שהתנפץ =( מאוד מצער, מתסכל ומאכזב. אחרי שטרחת והשקעת. גם לי זה קורה לפעמים, אני מסננת לעצמי איזה קללה.. נראה לי שרבים וטובים (אולי כולם) מדי פעם חווים 'שלומיאליות' כזו. בעיני זה אנושי. לא שתמיד אני מאפשרת לעצמי לגיטימציה לכך, אבל מנסה... הלוואי שתצליחי לאפשר לעצמך =) חיבוק!!

03/04/2019 | 14:13 | מאת: חטוליתוש

כן אני מבינה כל מה שכתבת למרות שנאלצתי לקרא יותר מפעם אחת...לדאבת ליבי נכון ומדויק כל מה שכתבת על התחושות והרגשות שעולים ולגבי התנור..לצערי זה לא הדבר היחיד שנשמט לי מהידיים ונשבר לי תודה מתוקה על מילותייך החמים והמנחמים ..

הי חטולית, איך הייתה הפגישה הראשונה? אודי

05/04/2019 | 07:37 | מאת: אביב 22

ככה בשקט להיות אתך בלי הרבה מילים ....

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע (קצת מוקדם מהרגיל, כי בערב לא אהיה בקרבת המחשב). נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

01/04/2019 | 15:03 | מאת: חטוליתוש

זו כבר הפעם השניה שאתה לא מגיב למה שאני כותבת בגלל כותרת צבעונית רק רוצה לראות משהו נוסף ולא רק שחור בעינים זה רע ??👉 🤔... מה אתה אומר ?? חטולית

הי תטולית, בדקתי וראיתי שאכן לא הגבתי להודעתך על המתנה. זה לא בגלל משהו מיוחד, אלא שנתתי לשיח להתפתח מבלי להפריע לו. בדרך כלל, לאחר שאני מגיב - השיח דועך. מהי ההודעה השנייה שלא הגבתי לה? אודי

01/04/2019 | 20:12 | מאת: חטוליתוש

זה כבר לא חשוב רק אל תדלג בגלל שזה צבעוני תודה

31/03/2019 | 15:59 | מאת: אביב 22

המצוקה נוראית צריכה עזרה היא מעדיפה לבד הודיעה לה שהיא לא באה יותר לעולם רוצה שקט שקט שקט שקט לקחנו שליטה חזרה על החיים האלה .. ... נמאס ממטפלים ומכל מיני אנשים שבאים והולכים וחושבים שהם אלוהים . אנחנו יכולים לבד לא נמות מזה ....

01/04/2019 | 08:58 | מאת: אביב 22

וברור שאני הלך לפגישה כמו גדולה ....ומי מחלקיי שרוצה מוזמן גם .... אין סיכוי שאני לא אגיע ... אודי תודה שהעלת את מה שנכתב כאן אתמול ...ברור שזה יגיע לפגישה .. תקופה ממש נוראית מסתובבת עם מקלע ויורים בכל מי שמתקרב עצוב .....אבל זה חלק ממני

01/04/2019 | 14:39 | מאת: חטוליתוש

אפשר לשבת לידך כאן בשקט 💝💗

01/04/2019 | 15:35 | מאת: מכל

אוי אביבי... נשמע שאת זקוקה לעזרה ודוחה אותה כדי שתוכיח לך שאת לא ראויה או שתדחה אותך וכאילו בכלל לא צריכה אותה...פרדוקס. כן, אנחנו דומות😘 ונשמע כזה...מוזר..מתחילה להבין קצת את הניתוק הזה...שאת כותבת"היא" ולא "אני"...מסובך וקשה. קצת כמו בכתיבה שלי שאני כותבת על...ומתכוונת עליי..

הי אביב, הכל בסדר, החרדה תעבור. אודי

01/04/2019 | 17:01 | מאת: אביב 22

מוזר ומורכב... .שמחה שזה כבר פחות מפחיד אותך... ולצערי לא אני כתבתי .. כלומר חלק ממני כתב אבל לא אני ...😀😁 וכן בהחלט יצאנו מאיזון....

31/03/2019 | 08:59 | מאת: אביב 22

אך...נושא הכסף בטיפול.... אישיו לא פשוט אצל כולנו..כן מודע שגם לי ,אני משלמת בהכי שימחה ,להפך אני ביקשתי לשלם על שיחות הטלפון באמצע השבוע .... כשאמרתי את זה למטפלת זה היה במטרה שאני יהיה חופשייה להשתמש באפשרות הזו גם כל שבוע מבלי להביא את המטפלת לתחושה של פריירית או פריצת גבולות...בעצם התשלום זה שווה ערך לרבע פגישה ביום ושעה שנקבעים בהתאם לצורך... אבל זה בהחלט קצת אולי במטרה לשמור מרחק ...אני לא חייבת לך כלום ,את לא עושה לי טובות ...את עושה את תפקידך וזהו לא מעבר לזה ....האמנם !!??, ומה התפקיד של המטפל...???באלו כלים הוא מטפל בי עם לא בעזרת עצמו כל המכלול שהוא מביא איתו ....האם אנחנו באמת משלמות על החמלה ...או על הטיפול (שכולל גם שכר דירה לקליניקה ,הדרכות שהמטפל לוקח ,ימי עיון קורסים ועוד ועוד ) נחזור לעו"ד האהוב עלי .. האם אני משלמת לו על החיבוק העידוד התמיכה הרגשית או על התהליך שהוא עושה עבורי ושוב פקידה ניירת משרד ועוד .... לדעתי החמלה היא חלק שנעשה מהאינטרקציה הטיפולית אנחנו לא משלמות על חמלה או על יחס.... כשכתבתי את זה למיכל הקצנתי את זה בכוונה כי מיכל כתבה שזה בזבוז כסף ... ובעיקרון בגדול כולנו בטיפול בגלל חוסר יחס ראשוני בגלל הבור הזה והציפייה שיתמלא ....אז אם הייתי קונה חמלה או יחס הבור שלי כבר היה גדוש ומלא ועולה על גדותיו...ולצערי זה לא ככה ... כמו שאני רואה את זה מיכלי ..את מאוד דומה לי והאישיו של הכסף עולה כשאת רוצה ליצור חייץ להרחיק ....כאילו אם תרחיקי אותה או את הטיפול ....תרחיקי את הכאב ואת מה שעברת ... הרהורים של תחילת שבוע ממי שמנסה בכל הכוח להרחיק את המטפלת ולגרום לה להשבר ולעזוב. 😢😢😢😢😢 כדי שוב להוכיח שכולם עוזבים בסוף ..

אביב יקרה מילים מדוייקות לחפש מקום להרחיק... עצוב..

01/04/2019 | 14:46 | מאת: חטוליתוש

אבל היא לא נשברת ועוזבת נכון ? ואת....נשברת..? עזבת .? גם לא..נכון..? איתך יפתי

הי אביב, מסכים עם מה שכתבת. באמת יש שאלה לגבי 'מה, אני קונה יחס בכסף?', יש אפילו מי שמשווה זאת לזנות. אני שמח על מה שכתבת. אודי

30/03/2019 | 21:47 | מאת: מכל

אודי, שבוע טוב.....ואם בוכים יותר מידיי...רגישים יותר מידיי?? ואם זה יותר מכמה שצריך..בכלל מה המדד ל"כמה שצריך"? אני חושבת שאני מגזימה אבל מצד שני לא מסוגלת לפעמים להפסיק או לעצור את הדמעות....או להרגיש עצבות ובדידות שחזקה ממני....למה זה קורה?? וזה לפעמים מפדח לבכות....במצב שהוא לא מתאים אז בכללללל.. יש דרך לווסת רגשות?מעניין שהיא אומרת בדיוק מה שאתה אומר....על הלגיטימציה...

01/04/2019 | 14:53 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מתוקה שאת מותר לך לבכות כמה שרק מרגיש לך צורך ואין סיבה לחפש את ה"" כמה מותר "" אם את בוכה סימן שזה כואב והבכי הוא אחד מהדברים שמרגישים .... איתך מתוקה

הי מיכל, אני משער שזה קשור לכך שבעבר נתנו לך את המסר שזה לא בסדר להרגיש דברים מסויימים... אני לא בטוח שיש 'יותר מדי'. מרגישים מה שמרגישים, וזה לגיטימי. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

28/03/2019 | 20:53 | מאת: שירה2017

אודי, הוא נוסע להמון זמן, חודשים, עד סוף הקיץ. לא יהיה לי חדר לבוא אליו, לא יהיה לי מקום קשוב ומכיל, לא יהיה לי. כבר שנים חיי הנפש שלי מתנהלים סביב החדר הזה, הנסיעה לשם, יום הקבוע, המקום לחלקים האחרים לצאת, רק שם ולא בשום מקום אחר. ואני מרגישה שהתייתמתי, שהתייתמו כל חלקי, שהבדידות תתגבר. ושוב אני צריכה לסגור הכל טוב טוב, להיות חזקה מאוד. ועדין לא סיימנו. הייתי רוצה להיות חזקה יותר, להצליח לעשות דברים, לבוא במגע עם העולם ולהיות שמחה לפעמים. אבל אני לא מצליחה. אני רק מצליחה להמשיך לפגוע בעצמי כדי לנסות לווסת משהו, או להרגיש משהו או לקבל מבפנים עידוד להמשיך. סליחה שירה

28/03/2019 | 22:31 | מאת: חטוליתוש

מתוקה מרגיש מאוד עצוב פרידה כזו וגם הזמן ארוך... מבינה שמאוד קשה לך עכשיו איך אפשר להקל עליך מתוקה מה אפשר להציע לך כדי שיקל על ההתמודדות.... גמני הייתי מרגישה כמוך ... זה כמו לקרוע משהו חשוב מאוד ממקומו אולי זה זמן טוב לקחת דברים שדחית מזמן ...ולעשות אותם עכשיו ?? לקרא ספר/ים שרצית.. לעשות אולי מהפך בבית ? אולי בחדר שלך.. אולי לשמוע מוסיקה... איתך מתוקה

28/03/2019 | 23:11 | מאת: מכל

יואו שירה. לא דברתם על מחליף? זאת תקופה ארוכה..את לא חושבת שכדאי שבינתיים לפחות יהיה מישהו אחר??? זה נשמע באמת ארוך ומיגע!, אני אולי הייתי חושבת על חלופה. בהצלחה

הי שירה, זה אכן המון זמן. אולי כדאי לחשוב על מחליף שתמצאו ביחד לתקופה הזו? אודי

28/03/2019 | 15:17 | מאת: אביב 22

ועם לא הספיק לי המרתון שאני חיה בו ....אז שוב פרידה ממישהי שמלווה אותי בהתנדבות באהבה ובמחוייבות אין קץ ....כן שוב תהייה מחליפה אני לא ננטשת אבל זה שוב פרידה .... כרגע זה מרגיש נורא גם אם אני יודעת את התהליך והגעגוע והכל .....בא לנו לבד בלי אף אחד ....פשוט שקט ...

28/03/2019 | 22:37 | מאת: חטוליתוש

פרידה לפעמים כואבת ולפעמים היא צעד קדימה לקראת משהו חדש הלבד לפעמים נותן את השקט שאת זקוקה לו תנסי/ו להנות ממנו איתך יפתי

הי אביב, להיפרד זו אחת המיומנויות החשובות ביותר שיש. להיות מסוגלים להישאר עם הטוב (ועם העצב שיש בהעדרו מחיינו). לכן אני בעד געגועים... אודי

משלמות כסף לקבל חמלה...כמה עצוב. ממש!! אני מרגישה שזה ממש בכייני מצידי..שאני מתבכיינת..בפגישה בכיתי עליה ממש...בסוף בחיבוק הרטבתי לה את הכתף..ואני מתפדחת...איזו בכיינית אני. היא תענה בטח שאני שיפוטית והאם מישהו שנפגע צריך לא לבכות על כך?? משהו כזה..אני מכירה אותה כבר...אוףףףףף אבל אני מגגידה מטופשת, מעצבנת ונמאסת כי ז. נמשך המוןןןןןןןןן זמן. הלעולם אבכה???, אני מתקשה לדפדף הלאה...לא מבינה האם אי פעם אפסיק עם הגלי עצב האלה? זה עובר אבל זה חוזר וחוזר וחוזר. אני ממשיכה....נמאס הבכיינות אבל לא מסוגלת להכחיד את זה. איך מוותרים על זה? על המסכנות??? הדיכי שחוזר???הלעולם ארגיש ככה???

מיכלי יפתי כשנפגעים מן הסתם שגם גורם לבכי כי כואב...לא הופך אותך לבכיינית ממש לא.. ואת מגדירה חמלה = כסף זו גם דרך לראות את הדברים..למרות שזה אחד הדברים שלא מקבלים חינם...חוץ ממשפחה שלך.. גלי העצב מלווים אותנו מנסיוני כל זמן שאנחנו בטיפול ולא משנה כמה זמן הטיפול נמשך...כך גם תחושות הדיכי..עליות ומורגות ..כמו רכבת הרים שטסה מהר... אני לא מרגישה שאת מסכנה אבל כן מרגישה שאת מאוד רגישה וזה לגמרי הוגן...כי כואב בנשמה ומנסים לעקור נטוע..שהוא נטוע רעעע ... לכל אחת יש את הזמן הנכון לה כדי לדעת מתי היא עדיין צריכה את הטיפול ומתי היא כבר קיבלה מספיק כלים כדי להתמודד בהמשך הדרך לבד גם את כבר תרגישי אם שפכת את כל מה שהיה שם עד הסוף או שנשארו עדיין כמה פרןרים אחרונים לאסוף ולצאת לדרך חדשה.. ועד אז כולנו כאן איתך וממני חיבוק ענק מתוקה

מיכלי זה היה בתגובה לאישיו של הכסף .. רציתי להדגיש לך שאת הולכת לבעל מקצוע כמו עוד ומקבלת שירות ....אז לפעמים יש תקופות שהשירות הוא חפירה של הכאב מהעבר ולפעמים מה שנראה שמבזבזת את הזמן זה צורך אמיתי בהווה ... הכל בסדר את בתהליך ותהליך כואב

הי מיכל, כמה שצריך, לא פחות ולא יותר... לא מתווכחים עם הרגשות ולא שוללים את הלגיטימיות שלהם (פעמים רבות הבעיות שלנו נובעות מכך ששללו את רגשותינו). אז זה בסדר לבכות כשצריך, ובסדר להיות עצובים. אודי

28/03/2019 | 00:04 | מאת: חטוליתוש

ללכת לטיפול היכן שקיבלתי מהקופת חולים כבר יש לי פגישה ראשונה להכרות עוד שבועיים... הפרפרים בבטן משתוללים... המון זמן לא הייתי בטיפול רק שלא יתחילו שוב עם כדורים ... 10.4.19 ..מתחיל.. הלוואי שיהיה טוב ליל מנוחה לכולם חטולית

28/03/2019 | 15:20 | מאת: אביב 22

נפלא אהובה אני שמחה בהצלחה אתך

28/03/2019 | 15:27 | מאת: מכל

וואו!!!! יופי! מאמינה שרק תרוויחי מזה! בהצלחה יקרה.

הי חטולית, אני שמח לשמוע! מקווה שיהיה 'שידוך' טוב והתאמה, ושיהיה מועיל ומוצלח. יש למה לקוות, אודי

27/03/2019 | 05:39 | מאת: אביב 22

כתבת לי זה קשה ושוב הכל מתערבב הגיון וחרדה ורגשות ... אז מניחה את זה כאן גם אם מבינה בהגיון למה הייתה כוונתך..."לחזק אותי מהמקום שזה מאוד קשה לעבור את זה " הזה קשה שכתבת לי בשני היה מכוון לזה שאני מביאה את זה לכאן ...(פוחדים שתכעס) שאני מביאה את זה לטיפול כי אולי זה קשה לה מידי (והיא תברח) או שאולי זה קשה מידי שאני מביאה את זה כל כך הרבה לכאן....(ואתה תכעס)עכשיו ראיתי שכתבתי את זה פעמיים -משאירה הרצון הראשון לברוח כי עדיף....ובתהליך הארוך שאני עושה אני מעיזה להביא לכאן את כל המוח המעוות שלי ....ואת הסיוט שנקרא "חיים בהרבה" אודי בבקשה צריכה מילים שלך שירגיעו ...כי זה פשוט סיוט התקליטים בראש 😊 תודה איש יקר שאתה מאפשר ...

27/03/2019 | 12:13 | מאת: חטוליתוש

יקרה שאת !!! אייך את בכלל מסוגלת לחשוב שאודי יכעס ?? בטוח שהוא התכוון שלך קשה !! גם המטפלת שלך לא תכעס... על מה בכלל יש למישהו מה לכעוס עליך..? המקום הזה = אודי וכל מי שכאן...מזמין את כולם להכנס ולכתוב הכלללל.. אז מה אם עכשיו את עסוקה עם אמא..??? עם מי אני עסוקה כאן רוב הזמן עם לא עם אמא שלי..??? אהובה שאת.!! את דואגת לחינם וגם הקטנים דואגים לחינם כי אוהבים אותך ואותם !!! חיבוק יפתי

28/03/2019 | 07:12 | מאת: מכל

אוי אביב.. אין מצב של כעס...מאמינה שאודי כבר יענה...קשה הכוונה שהמצב ולך קשה והוא מזדהה עם הקושי, לא? אפשר לקרוא בדרכים שונות.זוכרת? מקווה שקצת יותר קל לך. איתך יקרה

הי אביב, הכל בסדר. הקושי שדיברתי עליו היה הכרה בקושי שלך. וטוב שאינך בורחת... אודי

26/03/2019 | 00:26 | מאת: קרוליין

לפני שנתיים בערך עברתי חצי שנה לא קלה קבלתי בלט בקע דיסק בגב התחתון עברתי חצי שנה מאוד קשה גם מבחינה גופנית וגם נפשית עד שחזרתי ללכת מכול הבחינות עברתי טיפולי פיזיותרפיה וחזרתי ללכת תוך שלושה חודשיים הכול היה בסדר במשך השנתיים האחרונות תפקדתי הכול כרגיל בחודש פברואר הכול השתנה חטפתי עוד פעם התקף של כאבים ברגל התחיל מכאבים קטנים ואחרי שבוע הקרין לרגל חודש פברואר עברתי גהנום לא תפקדתי לא הלכתי לא ישנתי עברתי את חודש פברואר מאוד קשה וגם הבעיה הנפשית התחילה להגיע עכשיו אנחנו לקראת סוף חודש מרץ אני עדיין עם הרגל אבל יש לי בעיה נפשית אני כול הזמן בוכה אני לא ישנה אין לי חיים אני גרה בבית הורי שיניהם אנשים מבוגרים גם לא בריאים והם מנסים לעזור לי בכול מה שהם יכולים אבל אני עוברת תקופה לא קלה לפני שבוע החלפתי מטפל והתחלתי אצלו טיפולי פיזיותרפיה אני כבר בדרך לטיפול שלישי המטפל אמר שעם לא רגועים זה משפיע על הטיפול וגם על הגוף אני מנסה לעזור לעצמי להגיד לעצמי שאני יחלים והכול יהיה בסדר אני מחכה לרגע שאני יחלים ואני יצא מהמצב הזה אבל לא אני בוכה ולאמא שלי כבר אין כוח לבכי שלי אני מיואשת אני לא יודעת מה לעשות יש לי הפניה לרפואה מייעצת בפ"ת אבל זה לוקח זמן ובינתיים המצב הנפשי שלי לא מי יודע מה מה עושים במצב כזה אני צריכה מישהו שיעזור לי שיכוון אותי אני גם בחורה לא בריאה סוכרת ולחץ דם ?

27/03/2019 | 12:22 | מאת: חטוליתוש

היי קרולין מן הסתם שאת מתמודדת עם המון כאבים באופן רצוף . וזה גורם לך להרגיש ....... אולי גם השהיה שלך בבית הוריך מוסיף ותורם להרגשה הלא טובה שלך כי הם מבוגרים ו...כאלו..נפלת עליהם... למה החלפת פיזיאוטרפיסט ?? מבינה שאת מתמודדת עם בעיה לא פשוטה והמון כאבים..מקווה עבורך שתחלימי במהרה והכל יהיה מאחורייך ... נסי להרגע כדי שהטיפול יעזור...אולי אפילו עם משהו זמני להרגעה... חטולית

שלום קרוליין, אני ממליץ להתחיל טיפול פסיכולוגי שיסייע לך ללמוד טכניקות של הרגעה. מטפל שמתמחה בהיפנוזה יכול להיות יעיל, וגם מיינדפולנס יעזור כאן. אודי

30/03/2019 | 22:08 | מאת: קרוליין

מה זה מיינדפולנס ?איזה טיפול זה ?

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

25/03/2019 | 21:55 | מאת: חטוליתוש

קראתי כאן כמה פעמים על בנות שסיפרו על ...מתנות ..או צפיה לקבל מתנה מהמטפלת ...בימי ההולדת שלהן ..האמת שנשמע ממש כייף לקבל מהן מתנה ..מחמם את הלב... סיפור לא קצר..על הצד השני של המטבע הייתי בשנה הראשונה שלי בטיפול אצל מטפלת שעבדה במרכז מסויים... כל החיים שלי ידעתי שזה חוק בל יעבור ששום דבר לא מקבלים בחינם..לכל דבר יש מחיר...ומחיר כבר והנה אני נמצאת בטיפול ...ו..לא צריכה לשלם שום מחיר...בלתי נתפס אני קיבלתי ממנה אחרי כמה פגישות מחברת ובפנים הקדשה של שיר..זה כדי לדרבן אותך לכתוב כל מה שעולה לך..כי אי אפשר היה להתקשר אליה בשום מצב בשום אופן...אז המחברת היתה..כביכול היא..ולפגישה הבאה שהיתה רק פעם בשבוע אני מביאה את המחברת ויחד מדברים על מה שכתבתי... בעלי תמיד עקב אחרי ההתקדמות שלי בשיחות למרות שלא סיפרתי לו על מה דיברנו..זו היתה רק הפינה שלי... כל כך עבדתי קשה בטיפולים והתוצאות הורגשו גם בבית והוא הציע שנקנה לה מתנה כדי להודות לה !! זה נשמע כל כך נכון..שלא חשבתי פעמים..הלכנו עם הבן הצעיר שלי לבחור לה מתנה .... בחרנו בשעון שעליו ינשוף משהו פשוט ביותר כי תמיד היתה מסתכלת על השעון שחלילה לא נעבור את זמן הפגישה..בסדר..הבנתי שיש לזה משמעות ולא התלוננתי אף פעם שמעתי במשרד שלהם שיש לה יום הולדת בדיוק ביום שאני מגיעה אליה לטיפול....שמחתי כי זה יצא ממש מתאים....הגשתי לה את המתנה שהיתה עטופה מאוד יפה ..רציתי נורא שתשמח כי זה יום הולדת.... את התגובה שלה לעולם לא אוכל לשכוח כי זה נחרט לי בצורה כל כך כואבת ...היא לקחה את המתנה יצאה למשרד ..נשארתי שם משהו כמו יובל זמן..ואז התחילו השאלות.. לכבוד מה המתנה אמרתי לה ליום ההולדת שלך היום מה מסתתר מאחורי המתנה ?? לא הבנתי...מה זאת אומרת מה מסתתר ?? שוב..מה מסתתר מאחורי..מה הכוונה לא הבנתי ועוד שניה אני כבר מתחילה לבכות.. תגידי לי מה מסתתר מאחורי המתנה רק להודות לך על העזרה שלך אין עוד כלום...!! היא לא מאמינה שוב יוצאת ...אני לבד..בפעם האחרונה שאני שואלת אותך מה מסתתר... אמרתי לה שרק כדי להודות לה על הטיפול ושזה הרעיון של בעלי ושהלכנו בצורה משפחתית לקנות לה מתנה.. למה שעון ?? ( פשוט מאוד) כי את כל הזמן מסתכלת על השעון כדי לראות שהזמן לא עבר.. מעולם לא חשבתי שכך יכול להיות גהינום...אז התאפקתי לא בכיתי..ולא דיברתי יותר בזמן שנשאר רק רציתי לברוחחחח כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק.... נשברתי לרסיסים...בלילה בלילה כשכולם כבר ישנו יצאתי לסלון ובכיתי את עצמי ....הייתי כל כך תלויה בה..בטיפול...בשפיות שלי ...שבוע אחרי התקשרתי לבטל בתענה שאני חולה...האמת שכך הרגשתי... משהו שם באמון נשבר ... כבר לא היה חשק ללכת לטיפול.. גם כך היא היתה אמורה לעזוב לרגל הלידה שלה... נשבעתי לעצמי שלעולם לא אהיה שוב תלויה במטפלת ... תפסתי מרחק כמו מאש.... לכן גם עד היום אני נזהרת לא להיקשר לאף אחת מהמטפלות ... ואתם אומרים שהתלות במטפל /ת מאוד חשוב לטיפול... מנסיוני..זה לא מחייב שתהיה תלות. סליחה על האורך ועל הסבלנות חטולית

27/03/2019 | 07:52 | מאת: אביב 22

חטולית יקרה תלות טובה היא נפלאה לכולנו בחיים יש תלות האחד בשני חבל שברחת עדיף היה לדבר את האכזבה שלך את התסכול את הלא מובן ... לפעמים מטפלים טועים גם הם בני אדם לפעמים הכוונה שלהם אחת ואנחנו (תיראי למעלה מה כתבתי) מפרשיםמהתבניות שלנו... אין לך מושג מה זה בשבילה מתנה ,אין לך מושג מה זה השעון עבורה.... לא מזמן קראתי מאמר שגרם לי לחייך"של מי השעון הזה לעזאזל"... וכן לשעון יש איזה אישיו בטיפול ...אז .. ממליצה לנסות שוב ולתת אמון ולהיות בתלות בריאה ולא מפחידה ...חיבוק

27/03/2019 | 12:04 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה כל כך כאב לי לקרוא אותך ומה שעברת בעקבות המתנה שקניתם למטפלת. נראה לי שהייתי מגיבה כמוך... רק היום אני לומדת לא לברוח במיוחד כאשר אני נפגעת ... זה עבודה קשה.... אין לי הרבה מילים חכמות- בעיקר רוצה להיות איתך בכאב ואם הייתי יכולה- הייתי רוצה להביא לך מתנה ינשופים

27/03/2019 | 20:07 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה, איזו תחושה קשה. כל ההתכווננות והכוונה הטובה. נראה שהיא היתה חסרת נסיון והתגובה שלה ביציאה מהחדר (כדי להתיעץ?) והנחרצות גרמו לך להרגיש רע ומאוכזבת, ובצדק. וגם יש סוג של איסור לקבל מתנות ממטופלים. לא פעם כשהגשתי למטפל מתנה קטנה הוא אמר אני אמור עכשיו לנסות להבין מה המניע וכו' אבל אני ביקשתי שיקבל את זה ככה, נקי, בלי מניע כי אין בכך מעבר למחווה של תודה. והוא קיבל. זו לא ההתלות שניפצה אותך, אלא האכזבה מהתגובה הלא הולמת שלה. ודווקא נשמע שאת מאוד בשלה לטיפול והיית יכולה להפיק ממנו המון בגלל התובנות שיש לך והרגישות. שלך שירה

27/03/2019 | 21:42 | מאת: שיראל1

היי חטולית היקרה, קראתי את דברייך ונותרתי עם תחושה קשה. זו בהחלט חוויה מאוד פוגעת ולא נעימה. חבל שהיא נהגה כך, יש מטפלים רבים שכן מקבלים מתנות. אבל אני מניחה שזה תלוי במדיניות של המקום שבו היא עבדה. אולי היא כן רצתה לקבל את המתנה והחוקים במקום אסרו עליה לעשות זאת. אולי אם היית מטופלת אצלה באופן פרטי, אז היא כן הייתה מקבלת את המתנה. לשני מטפלים שהיו לי בעבר כן נתתי מתנות לפני חגים. ולא הייתה להם שום בעיה לקחת את המתנה. למטפל הנוכחי אני חוששת לתת מתנה לפני פסח, כי הוא מטפל צעיר ואני לא יודעת מה המדיניות שלו ואני חוששת להיפגע. אני מאוד איפגע אם אטרח ואביא מתנה והוא יסרב לקחת אותה, כך שלא אביא לו מתנה לקראת פסח, כפי שנהגתי לעשות עם מטפלים קודמים. איתך יקירה...

27/03/2019 | 23:28 | מאת: חטוליתוש

אביבוש נכון שגם בחיי היומיום שלנו ישנה תלות אבל היא מובנת מאליה מתוקף הנסיבות שבהם אנחנו חיים..... ולא נכון שבאותו הזמן ברחתי המשכתי איתה את הטיפול עד שהלכה ללדת ..במשך הזמן שנשאר ""דיברנו"" את המתנה....וכך הטיפול הסתיים.. מסכימה שגם מטפלים יכולים לטעות סך הכל כולנו בני אדם לפני הכל ....ויכול להיות שהשעון באמת מסמל משהו.. אבל כולן היו מביאות לה מתנות...אז מה השוני ??? נכוותי ברותחין ונזהרת בצוננים בכל מקרה תודה

27/03/2019 | 23:30 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי תודה לך מעומק הלב על הכל את נהדרת וכל מה שכתבת בהחלט מספיק לי. תודה

27/03/2019 | 23:39 | מאת: חטוליתוש

היי שירה יפתי המטפלת לא היתה חדשה והמון פעמים ראיתי מטופלות שלה נכנסות עם...ויוצאות בלי.. לא אכפת לי בכלל שקיבלה מתנות ..לא התעסקתי עם זה אף פעם ...יכול גם בהחלט להיות שגם מהן סרבה בתחילה לקבל ובהמשך... אם חזרתי והסברתי שזו רק מחווה משפחתית כדי להודות לה על הטיפול...וואלה.... לא יודעת....אולי היא צדקה ..כי באמת אחרי כמה זמן היו דיבורים על זה שאסור לקבל מתנות...אולי היא כן פעלה נכון אולי אני טעיתי... הצלקת נשארה אצלי חתומה למרות הזמן הרב שעבר מאז... תודה

28/03/2019 | 07:10 | מאת: מכל

חטולית יקרה, כמה מבאס שהמטפלת כך התייחסה למתנה..לצאת להכנס..במקום שתדברו ישירות..מעצבן. אולי היא הייתה מובכת או צעירה ללא ניסיון... חבל שעזבת ולא המשכתן לדבר על האכזבה הנוראית שלך!!! אצלנו אני נותנת לה מתנות..לחגים. היא מקבלת ושמה בקליניקה. כלומר היא בקטע של לא לקחת הבייתה. וכן מדברים על משמעות המתנה אבל זה לא אישו רציני... היא לא נותנת מתנה ליום הולדת. גם אני לא נותנת לה מתנה ליום הולדת למרות שאני יודעת בערך מתי. מעולם לא קבלתי מחברת, חבל כי היא יודעת שאני כותבת המון... זה יכל להיות נחמד. היא כן הביאה לי פעם משהו כחפץ מעבר וזה לא עבד. וכשחשבנו שנפרדות הביאה לי ספר.....נחמד. חבל שאת פוסלת טיפול בגלל מטפלת אחת. מטפלים הם בני אדם ואמון בבן אדם נרכש...כל אחד שונה מאוד מהשני...מקווה שתוכלי לאפשר לעצמך טיפול טוב

28/03/2019 | 14:05 | מאת: חטוליתוש

היי שיראל 1 את מתוקה המון תודה על כל מילותיך החמות .. ונכון מאוד שיש מטפלות/,ים שכן מקבלים מתנות ..אם לא הייתי רואה במו עיני מן הסתם שגם הייתי נוהגת כך... נראה לי מאוד נכון ללכת לפי תחושת הבטן שלך ...ולא לעשות משהו שיגרום לך להרגיש רע כמו שקרה לי.. תודה

28/03/2019 | 14:14 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מתוקה היא לא היתה חדשה שם עבדה כבר כמה שנים והיו לה כמה תוארים של מה שלמדה... לא יודעת אם היתה מובכת.. רק יודעת שאני לא הייתי הראשונה שממנה קיבלה מתנה..וכן..המשכנו לדבר את המתנה עד שהיא פרשה כדי ללדת.. אני הבחלט לא פוסלת טיפול בגלל מטפלת כי אחרי שהיא עזבה ..לאחר חודש וקצת קיבלתי מטפלת מחליפה שאיתה המשכתי עוד שנה ובם היא עזבה כי עברה לגור במקום רחוק..ואז הגיעה השלישית שאיתה נשארתי עד גמר הטיפול... סה"כ 4 שנים הכל כולל.. רק אמרתי שאני כבר מרשה לעצמי להיקשר שוב ריגשית למטפלת... תודה

25/03/2019 | 18:32 | מאת: אביב 22

היום אני מציפה ,מוצפת ברגשות שונים ..חשבתי לי גם בהקשר שלך מיכל .... שלא נעים להגיד אבל במידה מסוימת אנחנו קונות יחס והכלה ויד תומכת לעבור משברים ....וזה כל כך עצוב ... ואני מרגישה כל כך אנוכית שאני מביאה נושא כזה של אמא פגישה אחרי פגישה ואני ממש לא יודעת עד כמה זה נוגע בה אישית הרי אמא וזיקנה זה נושא רגיש אצל כולם .... וגם כאן סליחה שמביאה את זה ככה כל כך הרבה .... אבל באמת קשה לי ממש

25/03/2019 | 22:14 | מאת: חטוליתוש

אביבוש את יכולה להביא את עצמך כמה שאת רק רוצה ובכל דרך שרק עוזר .... כמוך..כמוני..אמא וזיקנה..החיים לא פיקניק אהובה..גמני כותבת לא מעט על אמי ועל כל מה שבנינו... את ממש לא צריכה לבקש סליחה חטולית

25/03/2019 | 22:15 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, איתך בקושי וטוב שאת מביאה ותמשיכי להביא בכל המקומות. את מתמודדת עם כל זה והחוסר הוא כמו תהום עמוקה מאוד. שלך שירה

הי אביב, זה באמת קשה... אודי

27/03/2019 | 17:30 | מאת: אביב 22

שירה תודה יקרה קראתי אותך גם שם ... הייתי שמחה אם כן היית מאפשרת לעצמך את השיח המזמין מול אודי .. כמו שאת כותבת לי להמשיך ולהביא את עצמי .....בואי אני מתגעגעת המון

27/03/2019 | 19:15 | מאת: שירה2017

אביב יקרה תודה על המילים החמות. את השיח מול אודי המשכתי אבל הוא לא השיב. והאמת, אין לי כח להלחם על מיצוי כזה או אחר של שיח, בעיקר בגלל התחושה שזה לא יוביל אותי לשום מקום. אבל אמשיך לנסות. שלך שירה

25/03/2019 | 15:40 | מאת: אביב 22

בכל פעם שקראו לי את הסיפור הזה...הרגשתי רעה כמו אומר הסיפור האמא שלך הכי טובה.... ואני רציתי שהיא תראה אותי שהיא תאהב אותי ועדין זה מה שאני רוצה אבל היא רצתה ילדה אחרת ילדה נהדרת ילדה עם שיער חלק שקל לסרק ילדה שלא בוכה ילדה ששותקת ולא מדברת ילדה טובה... ואנחנו כנראה לא כאלה אנחנו לא יודעים מה עשינו לה אבל אמא רוצה ילדה אחרת ....ואני אני נעלמת אודי מנסה כל כך מנסה לשרוד יום ועוד אחד ועוד אחד וכל שהנפש שלי רוצה זה לחדול.... מצטערת ...לא אבדנית סתם מגרדת רצפה

25/03/2019 | 22:10 | מאת: חטוליתוש

אביבוש את היית ילדה נהדרת היית ילדה טובה היית /ן..נפלאים אמא היא זו שלא הבינה איזה אוצר היה לה ביד ולא העריכה אותך לכן באו גם הם..כל השאר..כדי לשמור עליך אבל היא זו שלא הבינה.. כואב לי שכך מרגיש לך... חיבוק ענק אהובה חטולית

הי אביב, את נהדרת וטובה. אודי

25/03/2019 | 12:00 | מאת: ינשוף

מה שמספרים בטיפול לא מסתדר לי עם הילדות שאני זוכרת ושוב אני אגיד שזה לא מרגיש לי אמיתי מרגישה קרועה בפנים- והכי אני מפחדת על השפיות שלי- אני רוצה לספר שכאשר המילים יוצאות מהפה בטיפול הם לא מרגישים שהם המילים שלי אבל אני יודעת שאני אומרת אותם ואז אני פוחדת שאני ממציעה.. אם רק הייתי יכולה לשאר נוכחת בטיפול אבל אני כל הזמן נעלמת אני "כאילו" הולכת לישון ולא מצליחה לפקוח את העיניים כאשר מתחילים לדבר על הדברים.. ושוב הספקות חוגגות ובגדול ואני לא יודעת מה להאמין...

25/03/2019 | 22:03 | מאת: חטוליתוש

ינשופית יפה שלי אמרתי לך ואומר לך שוב אף אחד לא יכול להמציא דברים שלא היו !! אין דברים כאלה.!! מה שאת לא זוכרת..הם..לא שוכחים !! נכון שקשה ..אפילו מאוד מאוד קשה להפנים שקרו דברים ואת לא זוכרת אותם כי לא את היית שם אלה אחד הקטנים אוהבת

הי ינשוף, כמו שכתבתי בעבר - צריך לתת מקום לספק. אודי

27/03/2019 | 12:17 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה מקל שאת מבינה תודה

היי אודי וכלם. כי מרגישה שצריכה אותה. קובעת עוד פגישה ו...מדברים על הארוע הגדול שעומד להתרחש ולא מה שהתחלנו והפסקנו.. מרגישה שקשה לי להגיד לעצמי סטופ..תמשיכי במה שבאמת כואב לך ולא ברגשות של הלחץ ןמה תעשי וכו .... מעצבן...אני מרגישה תקןעה. וגם היום הולדת דברנו עליו ..כל פעם נושא אחר ולא ממשיכים באי אם די אר....שנפסק לו. מי זוכר בכלל .אולי עדיף לשכוח ממה שכואב...נכון שתמיד אפשר לחזור.אבל נראה שיהיה קשה ככל שהזמן עובר. ובכלל מרגישה בזבוז. זמן, כסף...משאבים...ובזבוז זמן גם שלה. מבאס.

24/03/2019 | 23:31 | מאת: אביב 22

ארוע בסדרה גודל כזה מעורר את כל הדברים הכואבים ,הטריגרים ....לא חייבים לדבר על העבר כדי לטפל ... לפעמים ולרוב גם חשוב יותר לבדוק איך עוברים את ההווה עם השלכות העבר...😊 כן יקרה הדברים הרבה יותר מורכבים....ונראה לי שאת שוב לא מאפשרת לעצמך פשוט לשמוח מזה שיש לך על מי להשען בימים לחוצים כאלה....ואת מחפשת לברוח מהתלות המאוד בריאה... תשמחי ותשעני ותעברי אותו כמו גדולה אחר כך תחזרו לemdr והטיפול הנקודתי .... הכל טוב ושיהיה בשמחות😊

הי מיכל, מזדהה אתך גם. גם אני בפגישות האחרונות מדברת עם המטפלת על דברים שקורים לי בהווה ויותר "משתפת" ופחות נותנת ש "יטפלו" בדברים שלשמם הגעתי לטיפול. העלתי מולה את הטענה הזו - והיא אמרה שבטיפול אדם מביא את עצמו וזה מה שאני מביאה איתי כרגע. לא יודעת אם מסכימה עם זה או לא. רק משתפת אותך. :-)

מיכלי מאמי יומהולדת שמח ... אני חושבת שאת יכולה לכוון את המטפלת שלך לאיזה כיוון שאת רוצה לדבר בזמן הפגישה שלכן.. פשוט להגיד לה היום אני רוצה לדבר על.... והטיפול שהופסק..גם יכולה להגיד לה מה שמרגיש לך לגבי זה שהופסק... ולשכוח...אני לא בטוחה שאת יכולה... חיבוק גדול עד אלייך

מיכל יקרה, יום הולדת שמח. מאחלת לך שנה של השלמה, קבלה וצמיחה. וכמובן הרבה בריאות ונחת מכל היש. מבינה את התחושות שלך, יש כל כך הרבה דברים מהעבר שהצטברו וכאלה בהווה שנשענים גם על העבר. לא פשוט בכלל. שלך שירה

הי מיכל, ואולי זו הגנה, דרך להתרחק מהכאב. אם מבינים את זה ככה - אפשר להיערך לזה אחרת. אודי

24/03/2019 | 13:41 | מאת: אביב 22

הנושא הזה של אמא מעסיק אותי כל הזמן . גם כי כבר צריך יותר התערבות , (עד עכשיו היא הייתה מאוד עצמאית ולבד) אז פתאום יש גם התעסקות מעבר ביוקרטיות וכאלה.... כתבת לי שלא בהכרח חייב להיות פרוק ...אני מסכימה אתך .. רק שכל תזכורת של הדברים אני מתנתקת ונעלמת .... בתהליך מאוד ארוך שאנחנו עושות המטפלת מצליחה כבר לנהל סוג של שיח עם חלקי אני קטנים מאוד ... השאלה שלי וחושבת שיודעת את התשובה בהגיון אבל בכל זאת ....אם נניח אני אסכים לקבל את הרגשות שעולים מהמידור כשלי ....אסכים להיות בכאב הזה בעצב של האין אמא מהמקום שלי כקטנה ...זה יצמצם את המידור ...או שהם ישמשיכו לחיות שם ואני כאן ... מקווה שאני ברורה . נראה לי שאם אני אצליח זה יכול למנוע את הפרוק ...כי לא בטוחה כמה שליטה יש לי בניתוק הזה.....

25/03/2019 | 20:41 | מאת: חטוליתוש

לגבי אמא זה תמיד מורכב ולא פשוט בכלל מבינה אותך אהובה לגבי השאר...מקווה ומאמינה שתמצאי את הכוחות לאסוף אותך/כם כדי לא להתפרק למדתי על הבשר שלי שמה שלא מקבלים בילדות מאהבת אמא...אין מה שימלא את החסר...כי כיום..הבגרות שלנו וכל מה שעברנו מאז....נמצאים במקום אחר..זה לא מפצה על החוסר איתך בנשמה

הי אביב, עקרונית - חיבור הוא ההיפך מפירוק, כך שהתשובה האינטואיטיבית שלך נכונה. אודי

24/03/2019 | 07:59 | מאת: טניה

שלום. אני אמא לילדה בת שנתיים וחצי. הילדה מאז ומתמיד סבלה מחוסר בטחון, הייתה מופנמת מאוד, התקשתה להשתתף באירועים של הגן או לשחק בגן שעשועים בנוכחות אנשים אחרים. עבדנו מאוד קשה כדי לשפר את המצב ובאמת ראינו שיפור, היא התחילה לנסות דברים, להעז וכמעט הפסיקה לשים לב לאנשים אחרים, השתתפות השתפרה מאוד. בשבועות אחרונים אני רואה נסיגה במצבה, היא הפסיקה לשחק במשחקיה שמאוד אוהבת כשיש שם אפילו ילד אחד נוסף, כל הזמן רוצה ידיים, מתעוררת בבכי.. כשאני שואלת היא אומרת שמפחדת מילדים. מאוד מודאגת ממצבה ובעיקר מהנסיגה הפתאומית. חוץ מתמיכה, הכלה וחשיפה, איך אפשר לעזור לה?

24/03/2019 | 13:36 | מאת: חטוליתוש

לדעתי הדרך שלך מאוד נכונה יתכן ומישהו בגן העליב אותה או פגע בה כי היא אומרת שהיא פוחדת מהילדים..וגם היא קטנה עדיין.. כדאי לבדוק עם הגננת אם קרה לה משהו עם מישהו מהילדים בגן .... בהצלחה

שלום טניה, בנוסף למה שכתבה חטולית - ממליץ לערב את צוות הגן, גם שיהיו מודעים ויתגייסו לסייע לה וגם בזיהוי מקור הסטרס בעבורה. אודי

שלום דוקטור. אנו ביחד 24 שנים. אני בת 54 ובעלי בן 63 וש לנו ילדה מדותפת.נשענו לחופשה ושם בעלי היכיר אשה ממדינה אחרת והתאהב בה ביומיים. אחרי חודש ראיתי את ההתכתבויות איתה-.כתב שאין לו משפחה ושמאוהב בה.ביקשתי ממנו לעזוב את הבית .אחרי חודשים נגמר הקשר עם הגברת מחול. איך אני אמורה להתייחס לזה כבגידה או מחלה ???האם יש מקום להגיע אליך לפגישה. תודה רבה.רציתי לציין שכל המשפחה לא מבינה אותו היה בנאדם סופר אחראי ,רציני ואבא מדהים.

היי אירנה לדעתי זו בגידה לשמה... אולי כדאי לשבת ולדבר איתו על הכל ולברר מה בדיוק הביא אותו למצב הזה.. בכל זאת את אומרת שחייתם ביחד 24 שנים ושתמיד היה אחראי...רציני ואבא מדהים לילדים.. לדעתי שווה לנהל שיחה ולבדוק.. חטולית

שלום אירנה, זו נשמעת התאהבות, איני רואה בזה מחלה. אם אתם מעוניינים להתגבר על המשבר - כדאי בהחלט לפנות לייעוץ זוגי, זה יכול לעזור. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

21/03/2019 | 20:44 | מאת: אביב 22

הזמנת אותי לכתוב על הכאב ועל העצב .. והכל כמו אויר נעלם ...האמת שזה מאוד מתסכל ומבאס ובכל זאת מנסה לתת לזה שוב מקום ... העצב מורכב מבור שלא יתמלא לעולם , אפילו מהיש של היום ....והאמבוולנטיות מול הרגשות מול אמא ... והכי נורא זה עוצמות הרצון והכימהה הילדותיים לאמא ...כן , לאמא שתיראה שתחבק שתגיד שהיא אוהבת .. רצון שלא יתמלא לעולם מבינה בהגיון ועדין יש בי חלק שלא מוכן לקבל את זה , לקבל את סופה הקרב מבלי שיהיה תיקון מבלי שתהייה לי אמאאאאא אז הלב שלי בוכה ומחפש אמא ואין לזה נחמה גם לא ביש שיש לי היום... עצוב וכואב ברמות שאין להן מילים .. ובעיקר בגלל העוצמות הילדותיים שעולים בחדר ובכלל מכל טריגר שנוגע לנושא ...אני מאוד פוחדת מפירוק כללי של המערכת ברגע האמת ....ולא יודעת איך אפשר להכין את כולי לרגע הזה .... וכמובן שהכל מדובר בטיפול ...ועדין רב הנסתר על הגלוי ובתחושה שלי אני עלולה לאבד את הכיוון ...אז בנוסף לעצב יש גם חרדה ממה שיקרה לי ....

הי אביב, זה ממש עצוב. ואין נחמה... וזה בסדר. לא צריך לאבד את הדרך גם מול העצב והכאב האלו. אודי

24/03/2019 | 08:11 | מאת: מכל

מאחלת לך ימים של אושר,בריאות, אומץ וחוזק!!!! אוהבת, מיכל

24/03/2019 | 13:27 | מאת: חטוליתוש

מאוד כואבת התחושה וההכרה שאולי כבר לעולם לא תשמעי ממנה את מה שאת כל כך מייחלת... אמרת שהיא כבר עברה את ה90 שלה...והיא לא אשה בריאה...הלוואי שעוד תזכי לשמוע ממנה משהו שקרוב למה שאת רוצה אהובה מכירה את ההרגשה הכואבת הזו לצערי... ואל תהי עצובה ותחששי ממה שאת תרגישי כי...זה יכול רק לתקן את המעוות...לנחם קצת על העבר שלא היה ...גם תבכי הרבה..אבל הכל רק לטובה... תני לעצמך את המקום ...ולהרגיש את מה שיבוא... את חזקה מאוד ומסוגלת להכיל למרות הכל... מאמינה בך ובכוחות הנפש העצומים שלך...תתגברי ..ממקום של..סגרתי מעגל... אוהבת אהובה ואת לא לבד חטולית

אודי וכלם אם יש זכרונות לא משהו. צריך לאסוף זכרונות טובים!!! אני בעד לשנה הזו שלי לאסוף זכרונות טובים...וחוץ מזה יש גם זכרונות טובים מפעם... היום פורים חג של שמחה רצה הגורל והצטרף ליום שאני פחות אוהבת ..היום שלי. התאריך של פעם בשנה.. כתבתי לה היום פורים שמח. והיא בתגובה כתבה גם פורים שמח וגם מזל טוב...שמחה שזכרה..היום הראשון של האביב..שיהיה אביב עם זכרונות טובים! אני בעד לאסוף זכרונות טובים חדשים מימי ההולדת. לעשות כייף ביום הזה..וכך להפוך אותו כמו פורים..ונהפוכו.. אז התחלתי באוסף...שיהיו גם לכם אוספים טובים כי זכרונות אי אפשר לשנות אבל אפשר לחדש את המלאי. מזל טוב לי ;) אם אין אני לי מי לי. עברו עליי ימים קשים...יודעת שיעבור אז משתדלת.

מיכל יקרה, מזל טוב ע-נ-ק!!! וגם פורים שמח. אודי

21/03/2019 | 02:54 | מאת: חטוליתוש

🥳🤡 לכל מי שמצליחה להתחבר ... השנה באופן מוזר לא מצליחה להתחבר לחג לא יודעת למה רציתי מאוד לשמוח אבל...זה לא... המון דברים מסיחים את הראש בדאגות שלא נותנות ...ככה ..אפילו משהן קטן לשחרר.... ומצב רוח שלי ירוד לגמרי.... מחר כלומר עוד כמה שעות ספורות כבר מתחיל משלוח מנות שעדיין לא סיימתי להכין..כי זה מבושל...או אפוי בתנור.... כולי כואבת ולא מסוגלת לזוז ולא לישון אם לי קשה אני מניחה שאני לא היחידה שקשה לה ... לפחות לאחל לכולם חג שמיייייח 😍🥰🤡🥳 חטולית

21/03/2019 | 19:49 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה איתך בכאב.. אולי חלק משמחה אמיתית הוא היכולת להתחבר- גם לכאב-למכלול של רגשות.. אוהבת, ינשופים

הי חטולית, חג שמח גם לך! אודי

20/03/2019 | 18:44 | מאת: אביב 22

כתבתי כאן קודם ארוכות אולי זה עוד יעלה ואולי כמו תמיד בזמן האחרון זה נעלם כמוני..... בכל מקרה קראתי אותכן ינשוף חטולית מיכל שירה מיקה .... לא יודעת אם מחר פתוח כאן אז ... שיהיה חג שמח וטוב

21/03/2019 | 19:38 | מאת: חטוליתוש

מקווה שאודי ימצא את מה ששלחת ויעלה את ההודעה אייך עבר עליך החג חיבוק גדול עד אליך אהובה 👍👌 חטולית

21/03/2019 | 19:45 | מאת: ינשוף

אביב יקרה יקרה . כל כך יקרה ואהובה רק רציתי שתדעי שאוהבים אותך מאוד תשמרי עלייך ינשופים

הי אביב, חג שמח! אודי

20/03/2019 | 16:29 | מאת: מכל

מקווה שתצאי ותנשמי קצת אביב :) מרגישים את הריח באוויר? חמים ונעים. נסי לצאת מהשבלול..אני כאן. מחכה. כשתוכלי להסביר. איתך. פורים קל ושמח.

21/03/2019 | 20:50 | מאת: אביב 22

מנסה זה יותר פותח דלת לקבל מכה .....

20/03/2019 | 16:28 | מאת: מכל

פורים שמח לכלכם. מאחלת שהשמחה תעבור לתוך הלב ולא רק כלפי חוץ.. פעם אודי היית נותן משימה לפורים.. לא הייתי מתחפשת לכלום..לעצמי האמיתי אולי. עוד מחפשת אותי.. אם כבר אז צופית או נטע ברזילי.דמויות נשיות חזקות...הלוואי עליי.. הפעם הפנימי שלי התפנצ'ר..לא בטוחה שנותר לי גלגל ספייר..בדיחה לא מוצלחת לפורים. בכל מקרה הפנים שלי אומלל ביותר. החוץ מחייך, עובדת ורצה להכין הכל למחר.. אצלינו זאת משימת פורים כל הבלאגן של משלוחים וילדים..שמח... ובעיקר לקראת מחר הלב שלי פצוע במיוחד...חבל שכך. פורים שמח אודי יקר וכל השאר. תשתדלו להנות למרות הכל..יודעת שאנסה בכל זאת. תודה לך אודי שאתה מאפשר להוציא פה הכלל..קשה לי מאוד.יודעת שיעבור. חצי נחמה.

20/03/2019 | 17:38 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי פורים שמייח שתחייכי גם מבפנים החוצה

20/03/2019 | 21:28 | מאת: ינשוף

מיכלי יקרה פורים שמח למרות הכאב והכל הלוואי שנוכל לשמוח אפילו קצת.. איתך בלב, ינשופים

הי מיכל וכולן, שיהיה פורים שמח! אודי

20/03/2019 | 11:59 | מאת: ינשוף

וזה לא נעים וגם לא נוח אבל אני בוחרת לקחת מקום כי צריכים ותודה שאתה כאן ולא נטשת.. פעם היו ספקות והיום אין. היום גם אין קבלה שהדברים ש ב"ראש" באמת היו/קרו..... היום אני עם כאבי ראש ואין שום סדר בדברים אני נרדמת בטיפול ולא מצליחה לפקוח את העיניים אתה שמעת אודי על satanic cult abuse? אני מתקשה לאחז בין הטיפולים והולכת לאיבוד... אני לא מכירה אותי בכלל בכלל..

20/03/2019 | 17:41 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה חג פורים שמיייח מכל הלב מקווה שזה יעבור מהר

הי ינשוף, מה הכוונה שאין ספקות היום? לגבי שאלתך - כן, שמעתי על זה. אודי

21/03/2019 | 22:20 | מאת: ינשוף

אודי- אין ספקות לגבי אם מה שעברנו בילדות קרה או לא קרה....כי יודעים שכן- יחד עם זה גם אין קבלה. מקווה שעכשיו אתה מבין עצוב לי לפעמים שלא מבינים אותי.

21/03/2019 | 22:44 | מאת: ינשוף

אודי- אין ספקות לגבי מה שחווינו בילדות.אני יודעת שזה קרה. אבל קשה מאוד לקבל ולגבי השאלה ששאלתי אותך זה היה יותר משאלה, אולי רציתי מקום להגיד את הדברים חוץ מטיפול. לא יודעת משציפתי שתכתוב.... רציתי שתאמין. כן, רציתי שתאמין..

19/03/2019 | 19:18 | מאת: חרדה מבדיקות

האם טיפול בהיפנוזה יכול לעזור בחרדה מול בדיקות רפואיות

שלום לך, בהחלט. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

18/03/2019 | 23:31 | מאת: משיח

אם אני לוקח תוסף zoom האם מותר לשתות אלכוהול?

שלום לך, תרופות אינן המנדט שלי ואיננו עוסקים בהן כאן. יש להתייעץ עם רופא או לפחות לעיין בעלון לצרכן. אודי

18/03/2019 | 21:48 | מאת: אביב 22

לא בטוחה שזה נכון לכתוב בשעה כזו אני כאן בשקט מאוד עצובה ומשובללת ורק רציתי להגיד שאני אוהבת אותכם

הי אביב, מדוע העצב והשיבלול? אודי

19/03/2019 | 21:56 | מאת: חטוליתוש

למה עצובה ומשובללת..,,?? תמיד נכון להכנס בכל זמן את חסרה אהובה

17/03/2019 | 09:07 | מאת: mika

הי אודי וכולן, הרבה זמן שלא הייתי כאן ומאוד התגעגעתי אני עדיין בטיפול עם אותה במטפלת, והקשר בינתיים יציב. אני גם בתקופה של שינויים ולפני שינוי גדול ומשמעותי. שבוע טוב לכולם

18/03/2019 | 11:09 | מאת: חטוליתוש

היי מיקה נהדר שהקשר עם המטפלת טוב נהדר שנכנסת היית חסרה יהיה נהדר אם תוכלי לשתף בשינוי המשמעותי שאת עושה חג פורים שמיייח חטולית

הי מיקה, טוב לשמוע ממך! שיהיה שבוע נהדר. אודי

היי, אשמח להתייעץ בבעיה שהחלה לפני כשבועיים... זה התחיל בגן (בריחת צואה במכנסיים) יום למחרת, בריחת שתן. בשיחה עם הילד טוען שמפחד לנכנס לשירותים מכיוון שיש שם מעופפים למינהם. הבעיה היא שגם בבית הוא לא נכנס לשירותים אלא אם כן אומרים לו ומבקשים ממנו. כיצד אפשר לפתור את הבעיה? הרי גם הוא לא מרגיש בנוח עם הסיטואציה לעשות פיפי על עצמו כשכל ילדי הגן נמצאים. אשמח להמלצות טיפול או לחילופין טיפול בבעיה

שלום לך, יש לטפל בחרדה שלו, אם אכן זו הסיבה. בדרך כלל חזרה לעשיית צרכים זו אינדיקציה למשהו מטריד שעובר עליו. שווה להתייעץ עם איש מקצוע. אודי

15/03/2019 | 01:33 | מאת: חטוליתוש

אפשר לצנוח כאן בשקט הזה ממש רק בפינה כדי לא להפריע לאףף אחד.. יש כאן גומחה פנויה... רק שיהיה לי קצת שקט... תודה

17/03/2019 | 13:15 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה באמת שאני מאחלת לך שקט מהסוג הטוב... שקט ושלווה בפנים לי לא נוח כל כך עם השקט שיש כאן כרגע-

18/03/2019 | 13:46 | מאת: מכל

פה איתכן...

18/03/2019 | 22:50 | מאת: חטוליתוש

תודה לכן שאתן כאן איתי תודה שאכפת לכן פורים שמח חטולית

הי חטולית, בוודאי שאפשר... אודי

15/03/2019 | 01:25 | מאת: חטוליתוש

כתבה מיכלי.. קראתי אותה ומצאתי שבאמת אפשר למצוא כאן שקט..שלווה.. ורגיעה...עם התגובות המרגיעות שלך אודי..במיוחד אחרי השבוע הקשה שעברתי..אמי סיפרה לי לפני יומיים שאחרי שכיבתה את האורות בסלון בדרכה ללכת לישון...היא ראתה דמויות מהלכות בבית הרוחות...הדליקה את האור בחדר שינה כדי להרגע..פחדה מאוד.. ולא היו לי מילים כדי להרגיע אותה..מסכנה...עכשיו אני עוד יותר לא רוצה להגיע אליה הביתה...!! הערב..יום חמישי היה צבע אדום..כל גוש דן...רעדתי כולי..לא היתה לי שליטה על הרעידות ...מאותו הרגע אני כל הזמן צמודה לחדשות בטתויזיה..נסיתי ללכת לישון..אבל החרדו ת לא עוזבות אותי..ומחר כל החברה מגיעים אלי לארוחת ערב..הלוואי שרק יהיה שקט... כמעט 4 שנים מאז הארוע המוחי שעברתי..ומאז..הפכתי להיות חרדתית ברמות קשות שמעולם לא התמודדתי לפני כן..!!, כל התגובות שלי הופכות את חיי לגהינום...כלום לא מרגיע אותי.... בשניה אחת החיים התהפכו עלי ב..180 מעלות...אני כבר לא אני.... לא יודעת מי אני....מתפקדת כמו רובוט..מבקשת לעצמי בכל פעם רק שפיות הדעת כדי לא ללכת לאיבוד.. השכחה חוגגת בחיי בלי הבחנה.. כל כך זקוקה לשקט נפשי שאין לי רוצה לצעוק ולא מצליחה ..חנוקה בגלל כל המצב הזה אוכלת בלי הבחנה כל מה שמרגיש לי שינחם אותי..המון שוקולד לבן..כי חום אסור לי תוחנת סיגריות בלי הפסקה רק שיתן לי תעסוקה לא לחשוב...לא עוזר... הציעו לי ללכת לטיפול דרך קופת חולים ללא תשלום..אבל מוגבל רק ל 10 פגישות של 40 דקות...לא רוצה להישמע כפוית טובה אבל...מה אפשר להספיק בזמן כזה..עד שמתחילים לדבר כבר נגמר הזמן..ו..10 טיפולים במצבי..למי מספיק ..?? למה לא מגיע לי קצת שקט נפשי... החיים כל כך אינטסיביים שאני לא עומדת בלחץץץץץ עומדת לקרוס מהמתח הנפשי ומכל מה שעובר עלי... לא יכולה יותר !!! המצוקה הנפשית שלי .... איפה אני בכלל....הולכת לאיבוד..

18/03/2019 | 09:02 | מאת: טלאור

הלוואי והייתי יכולה להושיט לך יד, בתוך כל החושך הנפשי והמציאותי הזה שאת נמצאת בו. באילמות הנפשית, בצעקה העצורה בתוכך. אפילו ללא מילים. רק נוכחות. אולי (ומקווה מאוד..) הכוונה שלי בתוך המילים הכתובות, תוכל להקל, אפילו במקצת... לגבי הטיפולים- אני לא מספיק בקיאה (לצערי), אבל אני חושבת שניתן למצוא דרכים נוספים להשיג טיפול פסיכולוגי או אצל פסיכותרפיסט/ית (עו"ס קליני + פסיכותרפיה מוסדרת). אני חושבת ומאמינה, שבלשכה לשירותים חברתיים בעיר/מועצה של מקום מגורייך/תחנה לבריאות הנפש (אם הם לא היו אלו שהציעו 10 טיפולים...), יוכלו לתת כיוון פרקטי יותר עבורך. 10 טיפולים זה בדיחה לא מצחיקה. נשמע הזוי שכך מציעים בקופות חולים. חושבת עלייך ומקווה ומייחלת להקלה, רוגע, הפחתה בעוצמת המצוקה והחרדה והשגת מענה טיפולי הולם. שבוע טוב!

18/03/2019 | 23:07 | מאת: חטוליתוש

קודם כל תודה לך מתוקה שהתיחסת להודעה שלי... זו כבר הושטת יד מבורכת מבחינתי... המילים שלך נפלאות בעיני ... הייתי בעבר בטיפולים גם במרכז הקהילתי בעיר..לא יכולתי להיות שם כי...התיחסו אלי כמו חולת נפש...תקעו לי כדורים שרק הזיקו לי מוראלית ונפשית בלי להתיחס למצבי הנואש...רק כדורים... לא יכולה לחזור למקום שאחרי תקופה קצרה כמעט באמת הגעתי לאישפוז... עדיין לא יודעת מה אעשה עם מה שהציעו לי... צריכה אולי לבדוק עוד אפשרויות גם דרך הקופת חולים כי אין לי תקציב לטיפולים פרטניים... מרגישה חיבוק מצידך על כל מה שכתבת ....תודה... פורים שמח...

הי חטולית, קשה לקרוא עד כמה קשה לך. אני נוטה לחשוב שיש טעם להיעזר במה שמציעה הקופה ולבקש 'תוך כדי תנועה' המשך טיפול. אני משער שעם המלצות המטפלים - זה עשוי לעזור. עצוב לקרוא, אתך, אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

14/03/2019 | 21:09 | מאת: מכל

היי אודי... לפעמים לבוא לשקט זה מרגיע. אפילו שזה בפורום. חודש לא קל. החודש הזה.יש ארוע שלנו. שאנחנו בעלי השמחה. מתכוננים אליו הרבה. מתרגשים אבל במקום להרזות ולהראות יפה אני אוכלת המון..משמינה, עצובה , דואגת..המון המון רגשות ומאוד סוערת....ודווקא החודש שיש בו הרבה על מה לשמוח ועל מה להודות .... מדוע? במקום להנות מההכנות אני..עצובה ומלאה במחשבות ורגשות....

הי מיכל, ייתכן שכמו שכתבת - הריגוש הוא ההיפך מהשקט והוא לא תמיד קל, למרות שהקונוטציה שלו חיובית. ובהחלט אפשר להנות מהשקט. אודי

13/03/2019 | 11:56 | מאת: ינשוף

צריכים מילים שלא נלך לאיבוד מילים לאחז בהם מילים מרגיעות שעוטפות ומנגים צריך להרגיש מוגנים בתוך משהו.. מישהו שיכיל וישמור שלא נפחד כי הכי מפחדים שבעולם

14/03/2019 | 21:04 | מאת: מכל

היי... שקט כאן. "בואי תני לי יד ונלך'..אלווה אותך בשקט. לעבור ולהסתכל לפחד בעיניים...איתך.

הי ינשוף, כמו שכתבה מיכל: אנחנו אתך, כאן. שקט ומנחם. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי