פורום פסיכולוגיה קלינית

45827 הודעות
34505 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
05/08/2018 | 08:42 | מאת: מרינה25

אשמח אם תכוון אותי האם השאלה קשורה לפורום זה ואם לא אשמח אם תגיד לי לאן שאוכל לקבל עזרה. בתקופה האחרונה שמתי לב למצבים מוזרים בי , זה התחיל מסחרחורת במועדון והמשיך לסחרחורת במסעדות ובמקומות עם אנשים. אני סובלת מסחרחרות כבר שנה וחצי עברתי את כל הבדיקות האפשריות אצל כל רופא והכל תקין. ובכל זאת , זה לא עוזב אותי. אני יכולה לשבת עם חברים או אחד על אחד עם חברה ולחוש סחרחורת בחילה הזעה אני ישר מסמיקה , תחושה של רצון לברוח משם ולהסתגר עם עצמי. אני לפעמים במועדון או במסעדה פשוט קמה בורחת לשירותים מתחילה לנשום ולהרגיע את עצמי. זה עובר לכמה דק וחוזר שוב כשאני חוזרת לאנשים. האם זה התקפי חרדה ? מי מה זה נגרם פתאום ? בחיים לא היה לי את זה.. למדתי פסיכופתלוגיה במסגרת התואר שלי השנה וכשהתחלנו לדבר על סימפטומים פתאום התחלתי להרגיש את כולם. אני משתגעת ? לפנות לאיש מקצוע ?

06/08/2018 | 09:21 | מאת: חטוליתוש

בהחלט רצוי לפנות לרופא לבדיקה....בהצלחה חטולית

שלום מרינה, מה שאת מתארת אכן יכול להיות חרדה. מומלץ לפנות לאיש או אשת מקצוע לטפל בזה. אודי

05/08/2018 | 06:43 | מאת: סוריקטה

הי כולם. מאחלת המשך שבוע מרפא או סביר ככל שניתן.            קצת קשה לי להאמין על עצמי שערכתי שיחות וקביעת תורים לרופאים ובדיקות מהסוג שמעלה בי חרדות.         נוכח אירועי סופ"ש שעבר די צפוי היה שאהיה חולה באופן מסוים היום, דאגתי לעצמי נחתי ושתיתי.         ויש לי איזו תחושה שהאנטרים באתר עוד יחזרו אלינו ובקרוב.        שבוע טוב, שלכם, סוריקטה 06:42

06/08/2018 | 09:20 | מאת: חטוליתוש

בוקר מבורך סוריקטה ...💐🌸🌷שמחתי לשמוע שאת מטפלת בתורים לבדיקות ...חשוב מאוד .... מקווה שגם תעברי את הבדיקות והכל יהיה בסדר...גמני מתחילה השבוע סידרת בדיקות אצל כמה רופאים .....דברים שכבר הגיע זמנם.....מאחלת לך שהכל יצא תקין....🌷🌹🥀 בהמון אהבה ...🐱 יום טוב

הי סוריקטה, בוקר (וערב) טובים! אודי

03/08/2018 | 07:57 | מאת: סוריקטה

הי אודי, בהמשך לאשר כתבת לבמבי אחותנו, אהבתי מאד את האזכור של ויניקוט.       § המשחק האסוציאטיבי הקטן שערכנו פה מרומם נפש. תודה במבי יקרה.        § כל כך חשוב בעיניי שתהינה הרחבות, במיוחד כשלרובנו יש נטייה להצטמצם לעתים עד כדי פחות מנקודה, ואז מגיעים גם העולם האיום של הפגיעה העצמית.       § חווייה מעברית, לפחות בעולם שלי, היא משהו חסר. אז במבי, שוב תודה, הלוואי ויהיו עוד משחקים כאלה.       סוריקטה 03/08/2018       07:55

סוריקטה אהובה, ראשית,חייבת להתייחס לכותרת עם התווים.. זה קטע מעצבן...קורה לי כשאני מגיבה לאחרים או אפילו פותחת הודעה שלמרות שכתבתי בכותרת משהו הם לא מאפשרים לי להעלות את ההודעה/התגובה ולכן התחלתי קבוע למלא את הכותרת גם עם התווים שלהם..................................... אודי,אולי כשאתה מדבר עם דוקטורס תאמר להם שיתקנו גם את באג 20/70 תווים..?? .................................................... טוב סוריקטה...לגבי אסוציאציות חופשיות ...:)))) אני משתמשת בזה חופשי אצל אמא צביה...מתחילה ממשהו וממשיכה וזורמת וזה מכניס אוויר לקנה הנשימה,ללב,לבטן ולכל הגוף...בכלל עם אמא צביה אני חושבת שאנחנו במקום כזה של בין חלום למציאות....משהו כזה נינוח ....עד שהיא יוצאת לחופה שאז אני הופכת לחיה פצועה...:))).............................. בפורום הזה זו אחת הסיבות המרכזיות שאני פה.....................הפונקציה של חוויה מעברית.....שוב כזה..בדרך כלל אני נותנת לאצבעות להקליד חופשי כזה...חופש לאצבעות,למוח וללב...וכשאודי מעלה את ההודעות אני בדרך כלל נהנית ממה שהאצבעות הקלידו להן...סוג של חופש כזה............................................ ואם בא לך ..אז אני רואה שבתחתית ההודעה שלך בצד שמאל מופיע כיתוב : "פתח בלשונית"......ואז את יכולה לקרוא את ההוראה של דוקטורס אולי כהוראה לפתוח משהו עם הלשון...אולי את התגובה ....???....:))) ואולי דוקטורס מצטרפים לתגובה על הודעתך ומציעים לך שיש פתח מסוים,אולי פתח סתרים בלשון שלך ואם תגלי את הפתח שבלשונך ותעשי בפתח שימוש פרודוקטיבי כלשהו תגיעי למשהו שחיפשת בהודעה שכתבת..................... אגב, הפתח שבלשון שלי הוא קצה של חליל צד שבוקעים ממנו צלילים ועולים מעלה מעלה ומתמזגים עם ציוץ הציפורים ויוצרים הרמוניה מופלאה.... שלך,במבי.

06/08/2018 | 05:00 | מאת: סוריקטה

הי במבי יקרה, ****************************************************************************************************************************************************************************************************** נדמה לי שכבר הזכרתי כאן – העניין עם התווים בכותרת, אני מניחה שיש רענון אוטומטי תוך פרק זמן שהוא, וכאשר שוהים על הודעה לאורך דקות ארוכות ואחר כך מנסים לרשום תוכן בכותרת, נוצר הבאג של 70 התווים. אני רושמת ראשית את הכותרת, ואם אני חושבת לשנותה אחר כך, אעתיק את תוכן התא, אבצע רענון, אשנה את תוכן הכותרת, ואז אחזיר את תוכן התא. מסובך. בכל מקרה, אפשרות נוספת היא בינתיים לרשום את ההודעה בצד, מחוץ לפורום, ואז, כשהיא עשויה, להעתיק לתוך מלבן ההזנה ואז אין השהייה. אולי. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** באשר לאסוציאציות חופשיות, הוי כמה חסרה לי האנליזה. אבל את יודעת, ככל שהצלחתי להבין, גם שימוש עודף בהן יכולה להיחשב כהתנגדות לטיפול או תקיפה שלו, כך שגם לזה, כנראה, יש גבול. כתמיד, אני מניחה, מידה היא עניין שיכול להפוך דבר טוב לרע. כמו אוכל, למשל. נושא שאנו מזכירים לא פעם בהקשרים נפשיים. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** כן, גם אני חושבת שזו הגדרה יפה בין חלום למציאות. תארי לעצמך שאנחנו עכשיו בחופש ארוך ארוך, וניסיתי למצוא לי איזו חוויה מעברית. המטפל הציע, האמין, שמדובר במשהו משותף, ואני לא מצליחה להתכוון אפילו ליזמה של תכנון כמו שהציע. כאילו שאני צריכה חונך, דמות מעברית, שתבצע איתי את ההצעה המשימתית. חרדות ועכבות. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** אני מתלבשת על המילה ‘שיתוף’ שבתחתית ההודעות. ומאידך, יש בה משהו מפחיד. השיתוף הוא חיצוני לפורום. אני די גאה ברוב הדברים שאני מביאה לכאן, כך שלפעמים אפילו יש לי משאלה כזאת. שיראו. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** רגע, כתבתי מתלבשת, ואני בבגדי לילה. לא פיג’מה שנראית כמו פיג’מה. אבל כן בגדים. ולרוב שכבות. ככה זה כשנפגעים ו’חייבים’ עור. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מאד אוהבת חליל וגם ציוץ ציפורים. כן, עכשיו בוקר. עוד מעט הן יבשרו לנו שהשמש זרחה. קמתי היום מוקדם מידי. והכתיבה עם הכוכביות לא חופשית בדיוק... מרגיש די חומתי... ****************************************************************************************************************************************************************************************************** בוקר אור, סוריקטה 05:00

06/08/2018 | 05:45 | מאת: סוריקטה

כאן זה כמו - כאן, בתנאים הנוכחיים, לרגעים יכול להרגיש כמו להגיע מנקודה לנקודה באוטובוס דחוס, מאסף, בפקקים של הבוקר. מעין שובר רצף. ואז עוד נ.צ. ועוד אחת... ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מעניין שסוריקטה (אני) מנסה למצוא דרכים, במאמצים רבים לעתים, כדי להראות 'כרגיל', להוסיף וליצור את מה שחסר, כדי להחזיר למי שאני את הצורה. לא בטוח שיעיל ואולי אפילו מתיש. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** ואגב צורה, אומרים לי שאני נראית כאילו ירדתי במשקל, בעיקר בפנים. יש בזה משהו. הפנים שלי נראות קצת כמו חולת אנורקסיה לאחרונה. אם כך, ייתכן שאני לא הכי מצליחה לשמר צורה? ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מתגעגעת למטפל. הוא חסר. סוריקטה 05:44

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

02/08/2018 | 19:29 | מאת: אביב 22

תודה לך איש יקר ......תודה שאתה כאן ואפשר לסמוך עלייך .......... .רוצה להגיד לך שאני רואה את המאמץ האדיר שאתה משקיע .............תודה על היותך ........ריגשת אותי מאוד ..... ואתה יודע אודי,אני אפילו לא יכולה להתחיל להסביר לך ... ....עד כמה אני מבינה בימים האלה .......את החיסרון של המקום הזה עבורי .......עד כמה זכיתי כל השנים האלה להעזר בך להישען.......תודה שעזרת לי להביא לכאן את כל חלקיי......היום שזה חסר כל כך אני מבינה עד כמה זה חשוב ,החיבור הזה ....... ....כל כך מקווה שדוקטורס יצליחו להחזיר לי את הבית הזה..........דווקא עכשיו בתקופה הזו ,שמנסות לגעת בלבן של העיניים -בהרס העצמי .....בגוף ,להתחבר אליו.... ....דווקא עכשיו שמכונת ההשמדה העצמית מכוונת ישירות אלי .......אני מוצאת את עצמי מחפשת איך לאזן להישאר שפוייה........ אתה כל כך חסר לי ...... . המקום הזה חסר לי ..... והבנתי היום עד כמה המקום הזה עוזר לי בתהליך החיבור בין החלקים שלי. עד כמה דרך הכתיבה כאן ..ודרכך הצלחתי לשמוע "אותם"-אותי .....עצוב לי ממש ......אבל מצאתי כוחות לבקש עזרה במקומות אחרים ......לפחות בנתיים עד שכאן יסתדר ........ תודה אודי,שלימדת אותי שזה בסדר להביא את כולם.. אוהבת אותך ממש ........

הי אביב, זה בסדר. מתי ואיך שנכון ומתאים - אנחנו כאן. אודי

02/08/2018 | 18:06 | מאת: סוריקטה

תגידו, מה נעשה כשיסתדר כאן? על מה נתלונן? איזו ריקנות צפויה לנו? אני מדברת גם בהקשרים אישיים אחרים, שלא פירטתי כאן. לקבל שיש בך חלקים כל כך ******** (ערכתי בעצמי) זה כואב באופן בלתי נישא. סוריקטה 18:05

הי סוריקטה, כדברי השיר: "שכשנבוא, שכשנבוא נמצא תשובה"... אודי

04/08/2018 | 20:46 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי....זה באמת מה שמטריד אותך...??.. אני בטוחה שלא....וחוצמזה...עד שיגיע היום ההוא.....נגיע לגשר ונעבור אותו.....ועד אז.....שנהיה כולנו בריאים בגוף ונפש ....ונעשה מה שאנחנו הכי טובים לעשות.....תמיכה.....ועוד תמיכה....והזמן יענה....שבוע טוב ומבורך...בהמון אהבה...חטולית

05/08/2018 | 09:59 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, בוודאי לא זה האישיו, האתר כאן. אלא מעבר שלי למרחב חדש, בו אני עומדת על זכויותיי, ואולי צפוי שאהיה פחות ממורמרת. אני כבר פחות. השתנו עכשיו תנאים מאד לטובה. בין השאר גם זה. סוריקטה 09:58

02/08/2018 | 14:54 | מאת: .במבי פצוע..

אודי , קטע...אתה יודע? אין לי כל כך מה לומר ... אבל כן מרגיש לי רצון /צורך לכתוב לך.............. מברכת אותך ואת כולם בשבת טובה,נעימה ומלטפת...כשהירח מחייך אלינו באור לבן ורך..רגוע ..מקבל את האור המדויק עבורו מהשמש..ללא ההפרעה כלשהי...יחייך גם הירח וישלח נשיקה רכה לכולנו...שלך-במבי.

02/08/2018 | 18:07 | מאת: סוריקטה

ובהמשך להודעה שפתחתי, פתאום חשבתי לי שרגוע יכול להיות מפחיד יותר ממצב עקה, מצוקה או דחק... סופשבוע נעים גם לך במבי ולכולם. סוריקטה 18:07

02/08/2018 | 19:42 | מאת: חטוליתוש

היי במבי איזו ברכה מתוקה נעימה ומלטפלת שלחת לנו...מקסימה שאת....המון תודה יפה שלי שתהיה לכם אחלה שבת עם המון אור האהבה שאת שולחת לנו....❤...בהמון אהבה חטולית

הי במבי, איזה כיף! שתהיה גם לך שבת כזו... אודי

02/08/2018 | 07:12 | מאת: סוריקטה

הי אביב.        קוראת אותך ורואה את הכאב והייסורים. ביקשתי שאניח, ומאידך גם שלא. כך שאני מרגישה במלכוד. אם תיאספי ותוכלי ותרצי ברור ובוודאי שאודי וכולם יצטרפו להזמנה לכאן למען החיים. מקווה שאיני טועה. מזמינה את כולם לתת יד לעץ המזמין, שמרגע שיתפרסם יהיה קיים ותקף כאן, גם אם יעבור לאחור. סוריקטה 07:11

02/08/2018 | 12:51 | מאת: חטוליתוש

מושיטה יד לעץ המזמין....👍וגם מוסיפה חיבוק 🐼 דובי גדול....בהמון אהבה...🐱...חטולית

02/08/2018 | 13:21 | מאת: אביב 22

מקבלת באהבה .......תודה סוריקטה על הושטת היד ....אין סיכוי שאני ישאירה ללא תגובה.....תודה חטולית על הכל ......אודי איש יקר ,אתה מלאך אמיתי ,אין לי מילים באמת ......ויחד עם זאת ,אנשים טובים שאתם ........כרגע כנראה נכון לי בחוץ ......זה לא אומר שלא אחזור אם ובכלל יתאפשר כאן או אצלי.......אתם לא יכולים להבין אותי ,כי אתם לא בנעליים שלי .......מתקשה להסביר לכם .......אבל להישאר כאן כשחצי גוף שלי בחוץ זה ללכת אחורה ולגרום לפיצול בכוח ......זה לא נכון לי ולא למקום שאני נמצאת בו עכשיו.....אז רק להיום ורק לעכשיו ......אני לא כאן ........אבל אתכם בלב כפי שכתבתי גם למטה ......

02/08/2018 | 14:45 | מאת: .במבי פצוע..

הי אביב.................... אני מצטרפת לעץ האהבה שפתחה סוריקטה עבורך.................מחבקת.................... במבי.

02/08/2018 | 18:03 | מאת: סוריקטה

הי ממי שלי, אני חושבת שאני כן יכולה להבין כמה דברים, וגם יכולה להבין מדוע אינך מאמינה לאמירה הזו שלי. נמתין. סוריקטה 18:02

02/08/2018 | 21:03 | מאת: סוריקטה

ייתכן שפיספסתי חלק מההודעות, אבל ככל שקראתי אומר - שהחלשים, הכי חלשים זה אך ורק, אך ורק כשאני לבד. לא מגיעים לטיפול בזמן אמת. אף פעם. גם לא לפורום, כי יש בלם כתיבה, שלא לומר דיבור. אז אולי תאמיני לי שאני קצת מבינה? שלך, סוריקטה 21:03

02/08/2018 | 22:52 | מאת: חטוליתוש

אביב חומד .....מה זאת אומרת להשאיר חצי גוף בחוץ.....אין חיה כזו בעולם !!! את כאן כולך כמו שאת יחידה אחת שלמה עם כל החלקים....אייך בכלל יכול להיות אחרת ??? ...לא מסוגלת אפילו שיכול להיות אחרת.....בהמון אהבה ...חטולית

04/08/2018 | 12:49 | מאת: אביב 22

זה היה נכון בעבר ...........אודי לימד אותי כן להביא אותם לכאן ...........וזהו שעכשיו הערוץ הזה חסום ........זה בדיוק הנקודה ,לא להביא את זה לכאן ...... זה ללכת אחורה ....... ויוצר תסכול פנימי מאוד גדול ......... במיוחד בימים אלו בתהליך המאוד קשה שאני עושה .......לא חשבתי שאת לא מבינה את החסימה .... ...דיברתי שאתם לא יכולים להבין את מה שאני עוברת עכשיו ..........

05/08/2018 | 10:02 | מאת: סוריקטה

הי ממי, אתעקש שאני רואה משהו. אולי בפרספקטיבה תוכלי לחשוב עליו אחרת. הבטחתי שאניח מגע בנושא הזה וכה אעשה. אם ראית, כולי תקווה שמרחב הכתיבה ישתפר כאן גם עבורך והקבוצה כולה. אף אחד, אבל אף אחד לא שם אותי לחסום. שלך, סוריקטה 10:02

05/08/2018 | 14:05 | מאת: סוריקטה

הסיבה שהחלטתי לכתוב אך ורק כאן היא בדיוק העניין שמישהו ייחשב לטרול. לקחתי שנייה לפני שזה קורה. סוריקטה 14:04

05/08/2018 | 21:08 | מאת: סוריקטה

הי אביב **************************************************************************************************** (108 כוכביות בדיוק, אצלי במחשב, נדמה לי שיוצרות הפרדה חזותית בין פסקאות) **************************************************************************************************** בכל מקרה, זו, כנראה, שיטה נוראית למדי. שיטה אחרת שחשבתי עליה, היא להקליד במסגרת כלשהי מחוץ לפורום, לקחת תמונת מסך ולשלוח לינק לתמונה אחרי שהעלינו אותה. כך נשארת הצורה. כנראה, שפשוט עדיף להמתין בסבלנות ולא לצאת מפגרים או משיגנע. סוריקטה 21:08

06/08/2018 | 17:38 | מאת: אביב 22

איך את עושה את התו הכפוי .....

06/08/2018 | 18:50 | מאת: אביב 22

הי מי כתב או אמר שאת" אבל אף אחד לא שם אותי לחסום" ממש לא ברור ......כמו המרחב כאן כרגע .........

08/08/2018 | 16:07 | מאת: סוריקטה

הי אביב, בתקווה שישתפר כאן בקרוב ודברים יסתדרו ולא נצטרך את כל דיוני המעקפים האלה. אז אולי הזמן והסבלנות יעשו את העבודה הכי טובה. סוריקטה 16:07

08/08/2018 | 20:27 | מאת: אביב 22

אני זקוקה לזה .....כדי להצליח להיות כאן .....אבל מקבלת ......וזה בסדר....

02/08/2018 | 06:47 | מאת: סוריקטה

ההודעה שרשמתי למטה ממוענת למי שרשם בכינוי שפחות מוכר לי, סימון, ואני באמת הייתי שמחה אילו אנשים ישובו או יראו את עצמם לראשונה בקדמת הבמה. § היום אני מבינה, אחרי שנים שאולי ממש בעטתי בפרשנות הזו, ש(בואו נאמר כאן) כתיבה מאחור שאלליי כמה אני מכירה אותה, או התכווצות בתוך עצמך בתחושת אפס מקום, ואפס גם היא מילה 'קלה' מידי, היא פעמים רבות עולם מאד פנימי, משהו שאת רובו (עד כדי 100%) אנחנו מייצרים בעצמנו, כשבחוץ יש איזה טריגר אולי, שמזכיר את העבר שעבר ולפעמים מתלבשים עליו בהאשמות. סוריקטה 06:47

הי סוריקטה, אני מקווה שקריאתך תשמע... אודי

01/08/2018 | 13:04 | מאת: שירי1

היי, מקווה שנהנית בחופשה... ומקווה שכולכם חשים בטוב... התחלתי טיפול חדש... זה מאוד שונה ממה שהתרגלתי אליו עד עכשיו... קצת קשה לי להתרגל. הייתי די בהלם בפגישה הראשונה, בגלל השוני העצום בין המטפל הקודם לנוכחי. ולקח לי זמן להתרגל... אני עדיין מנסה להתרגל. בכל מיקרה המטפל הנוכחי דוגל בגישה שונה מהקודם... הוא לא לוחץ... שזה שינוי לטובה. והוא נחמד מאוד (לפחות בשלבים האלו). יקח לי זמן לסמוך עליו... אנחנו רק בהתחלה... הוא ממש ממש שונה בהכל... זה מאוד מבלבל. ניתן לזמן לעשות את שלו...

01/08/2018 | 15:27 | מאת: mika

ואוו שירי, כל הכבוד! שיהיה המון המון בהצלחה :)

01/08/2018 | 19:07 | מאת: חטוליתוש

שמחתי מאוד לקרא שהתחלת טיפול חדש....למעשה מכל הבחינות כמו שכתבת ....את נשמעת די אופטימית לגבי ההמשך ועל זה אני שמחה מאוד...שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ומקווה שתעדכני רק בדברים טובים שהטיפול הזה עושה לך...כמובן שבכל....אבל מגיע לך משהו טוב יותר ממה שהיה קודם...בהמון אהבה...חטולית

01/08/2018 | 20:41 | מאת: סוריקטה

תוכלי, אם תרצי, לפרט במה הוא נחווה בעיניך, כעת, כשונה? שניהם גברים, זה כבר דימיון מסוים... סוריקטה 20:41

אודי... :))............................ איזה קטע...מצחיק,כואב ועצוב בו זמנית..ושוב מצחיק..אפילו קורע........................... כתבתי לך ב 29/7 ואתה וסוריקטה הגבתם לי.... קראתי אתמול שוב את ההודעה שלי ואת התגובות (כנראה גרד לי קצת העור והייתי חייבת לקרוא שוב מה שהגבת לי) ...................פתאום שמתי לב שבסוף ההודעה שכתבתי לך ,דוקטורס הכניסו לי אבחון,הכוונה,ציון :"טרומבוזה"............כן...האבחון שנתן לי האוטומט של זאפ הוא טרומבוזה.. באתר שלהם טרומבוזה מוגדרת :" פקקת (טרומבוזה) עמוקה היא מצב שבו קריש דם נוצר באחד או יותר מהוורידים העמוקים בגפיים. קריש שהתנתק עלול להגיע לריאות ולגרום למוות...........................כלומר אם אני זורמת איתם ...ייתכן ויש משהו במה שהם אומרים...:)).................................. פקקת (יש משהו במילה פקקת שנורא מצחיקה אותי...לדעתי עם האבחון הזה אני מגיעה היום לאמא צביה...מעניין מה תאמר על הפקקת שלי )...........................פקקת עמוקה....כלומר ייתכן שברגע הלידה שלי ואולי ברחם קרה משהו שיצר אצלי פקקת ובעקבות הפקקת כל מסלול ההתפתחות שלי סטה מהנורמה....??? מעניין.......................מעניין...טראומות שייצרו "קרישי דם" חלקים מהעצמי שלי התנתקו להם וממשיכים לטייל חופשי על הבר... וואללה..הדימוי של פקקת ..קרישי דם בוורידים העמוקים שגרמו לסתימה..חסמו את ההתפתחות הנורמלית...והתנתקו ואולי גרמו למוות רגשי.....וואללה.......................... אודי....חבל שוויניקוט מת...מעניין מה היה מגיב לדימוי....... מעניין מה אמא צביה תגיב........... אודי.......בבקשה תגיב ...מה אתה חושב על הדימוי של פקקת על ההגדרה למה שמופיע בספר "עצמי אמיתי,עצמי כוזב " קראתי את הספר הזה...בגלל זה אני גם מבינה יותר אולי מה קורה לי אצל אמא צביה.. (אם לא הייתי קוראת ,נראה לי שהייתי מתה מפחד ממה שקורה לי אצלה) אודי...זהו לבנתיים..בטח כשאני אקרא שוב את ההודעה לא אכיר שזה אני כתבתי בגלל היעדר הפסקאות וכל הצורה ההזויה שדוקטורס באוטומט שלו מכניס....שלך-במבי. וחוצמזה אני אוהבת את רעיון הדימוי הזה שפתאום נחשב לי במוח :)))

01/08/2018 | 16:37 | מאת: סוריקטה

במבי, תגובה ראשונה מהבטן (זה גם מתקשר איכשהו לאסוציאציה שלך לגבי הפקקת) היא התפקעות מצחוק. - - - - - - - - - § תסחיף ריאתי הוא משהו שסבתי שטיפלתי בה שנים נפטרה ממנו. מדובר גם במשהו מעולם הטרומבוזות. זה ועוד. ובכל זאת, יש משהו מצחיק בביטוי. טרומבוזה מזכירה לי טרומבון שמזכיר לי חצוצרה שגם היא איבר בגוף האישה. סוריקטה 16:37

01/08/2018 | 19:13 | מאת: חטוליתוש

שמחה שצחקת מכל מה שגילית על הפקקת.....טוב שלקחת את הדברים לצד החיובי....כל הכבוד לך.....שיהיו לך חיים יפים מלאים בצחוקים מכל הלב......בהמון אהבה..חטולית

02/08/2018 | 00:04 | מאת: .במבי פצוע..

סוריקטה ,איזה קטע הזוי........... פתאום "ראיתי" את החצוצרה .... מישהו החזיק אותה והתחיל לנגן ... פתאום החצוצרה "תפסה עצמאות" והתחיל להוציא מתוכה צלילים שאם אתה מקשיב היטב אתה שומע :" פקקת,פקקת..בואו נפתח את הפקק...פקקת,פקקת...בואו נפתח את הפקק...ושוב ,ושוב...ואתה עומד ,מקשיב ומשתהה...לפתע,ללא כל הכנה מראש ,מצטרף ליווי עמוק ..זהו קולו של הטרומבון..והילד מנגנים:" פקקת,פקקת...בואו נפתח את הפקקת...כך...אתה שומע אותם מנגנים ..החצוצרה במנעד גבוה, הטרומבון עונה במנעד נמוך,עמוק...ביחד יוצרים הרמוניה מופלאה... וואלה...נסחפתי קצת סוריקטה אהובה...............במבי.

02/08/2018 | 21:24 | מאת: סוריקטה

הי במבי, זה קצת נשמע כמו צינתור...או, לחלופין אהמממ, טוב, אנ'לא אגיד במפורש, אבל ככה מתחילים ילדים. סוריקטה 21:29

הי במבי, ויניקוט היה לא רק פסיכואנליטיקאי, אלא גם רופא ואני משער שהבין בפקקות. הוא אהב גם חוויות מעבריות ומשחקיות. גם התזמורת שיצרתן וגם בכלל המשחק האסוציאטיבי היו בטח מוצאים חן בעיניו... אודי

01/08/2018 | 09:56 | מאת: סוריקטה

הי כולם, אני בשקט ומקשיבה ומניחה, וכולי תקווה שהקולות השקטים יראו פניהם על פני השטח, וממש אשמח לזה. ---------- בעיניי, דווקא בימים כאלה, יש חשיבות למיקום - הבמה המרכזית באולם (פורום פסיכולוגיה קלינית) עם הפיצ'רים שלו ופחות מאחורי הקלעים. --------- איני מרגישה שום כעס על אף אחד למי שתהה. אני נינוחה ויש לי אוויר ותחושת חירות לקראת שינוי לטובה והקלה. שלכם, סוריקטה 09:54

01/08/2018 | 10:19 | מאת: חטוליתוש

איזה כייף לקרא אותך ככה על הבוקר...נותן תחושה של... באמת בוקר מלא אור....נפלא פשוט נפלא..הלוואי שהתחושות הטובות האלו ילוו אותך תמיד.....בהמון אהבה...חטולית

01/08/2018 | 10:35 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה אני שמחה כל כך שאת כאן ינשופים

01/08/2018 | 13:51 | מאת: .במבי פצוע..

סוריקטה אהובה וחכמה :))................ קוראת את מילותייך ורוצה לומר לך שאני מסכימה ורוצה לחזק את דברייך לגבי החלקים החזקים יותר ופחות והמקום,והאיזון ביניהם .. אני חושבת ומרגישה שאמא צביה נותנת מקום רב לחלקים החולים שבי אך נותנת מקום רב (אולי אפילו יותר) לחלקים הבריאים,לכוחות שבי ומנסה לגייס אותם לעזרת הטיפול והישענות עליהם .... ............................................... אהבתי את הפריזמה שהצעת לגבי "התרגיל בכתיבה" :))...................... מעניין...אף כי ממש לא בטוחה שאצליח בכך....הרצון להקליד ולהרגיש שאת מחזיקה מכחולים שנשמעים לאצבעותייך וכשאת מתבוננת בציור ,את מגלה שהציור ,אכן משקף את מה שהמכחולים יצרו....כאילו משקפים לך משהו מתוכך...כמעין מראה... וכשאני כותבת עכשיו וקוראת לאחר שאודי מעלה את ההודעה...אני חוטפת כל פעם קצת הלם כזה...זה מרגיש באיזשהו אופן כאילו זה לא אני כתבתי.......היעדר הפסקאות ,הרווחים וכל מה שחלק מלב העניין פתאום נשמט לי בין האצבעות ומשאיר אותי בהרגשה קשה.................... ח'תכת תרגיל הצעת סוריקטה.... במבי.

01/08/2018 | 16:57 | מאת: סוריקטה

הי במבי, אולי זה קצת כמו להתאמן בציור באמצעי כלשהו בעזרת אצבעות הרגליים, או ביד הפחות דומיננטית, או בפה וכד'. סוריקטה 16:55

01/08/2018 | 18:34 | מאת: סוריקטה

ועכשיו עברתי לעניינים רציניים ומטרידים של מציאות. כמה חבל שהשיחות חסרות. בי בינתיים. סוריקטה 18:34

הי סוריקטה, אוויר ותחושת חירות. נהדר... אודי

01/08/2018 | 02:34 | מאת: חטוליתוש

ביום שבת ימלאו 7 שנים לפטירתו של אבי הביולוגי......עצוב לי הזמן הזה כי עולים בי המון זכרונות .....חלקם קשים מאוד....על תקופת הילדות שלי ...שלא היתה לי....על אייך שהאגו שלו ניהל אותו ואת החיים של כל הסובבים אותו...בלי חשבון......ואותנו כילדים שלו.....היה אדם קשה חסר פשרות...הכל היה צריך להיות כמו שאמר...יהרג ובל יעבור....התעלל בנו נפשית...מילולית.....וגם באמי התעלל גופנית...היה מכה אותה עם חגורה מעור חזרה..רק בגלל שהמרתה את פיו.....לעג לנו הילדים שלו בכל הזדמנות....והשפיל אותנו....פחדנו ממנו פחד מוות.....הוא גם ברבות הימים התחיל לשתות לשוכרה ולא ראה אף אחד מ..20 סנטימטרים.....אחרי שהתגרש מאמי בכלל מצבו היה יותר גרוע....פחדתי ללכת לבקר אותו..אבל הלכתי רק כי אחי ביקש ממני....כדי שהוא לא יחטוף את החגורה על הבשר שלו.....ניתקתי איתו קשר המון שנים...לא רציתי לדעת אפילו אם הוא חי.....גם אחרי יותר מ20 שנים של ניתוק שום דבר לא השתנה בו.....ושוב הפצרות של אחי נפגשנו ודיברנו.....לאחר שהתחתנתי שוב ניתקתי קשר כי הוא הרס לי את יום החתונה שלי.....הוא והבן החורג שלו מאישתו הרביעית.....השנים התנדנדו בין ניתוק ארוך מאוד לחיבור קצר..מלא בקצרים חדשים.....עד שהחליט לנסוע להשתקע בחול.....הנה בא השקט......ועם בוא השקט ירדו גם ההגנות שבניתי במשך השנים.......לא נכנסתי לכל הפרטים כי גם ככה סה כבר התארך ואני רוצה קצת לקצר עכשיו....יום אחד נודע לי מאחי שהוא גר בחול....שאבי בא והתמקם אצלו בבית.....מידי פעם עידכן אותי מה איתו...לא ששאלתי.....ושוב הזמן עף ויום אחד אחי מבשר לי שאבי לקה בליבו.....ואחרי שיצא שוב אחי חיבר ביננו... ועבר ארוע מוחי....התחלתי להתרכך....משהו בפנים אמר לי אל תהי כמוהו עם אגו..זו לא את... זה לא שלך.....הקשר התחיל לרקום עור וגידים ...רציתי אבא....מה שהיה חסר לי כל השנים....ירדו ההגנות ונתתי לו פתח להתחיל מערכת יחסים חדשה כמו שאני רציתי....בגללו מעולם לא יכולתי לבכות...כי בזמנים שהחגורה היתה באוויר ויכולה עד היום לשמוע את השריקות שלה חותכות את האוויר...הוא לא הרשה לי לבכות...מי רוצה סיבוב על החגורה....ותוך כדי שהיה שוב מאושפז בגלל ניתוח בגב להוצאת סרטן....זרקתי אליו את האיסור שלו...פתאום שמעתי אותו בוכה....לא מאמין למה שאמרתי ...אז תבכי נשמה של אבא....תבכי כל זמן שאני עוד חי שאדע שאת בסדר....ככה אמר ...ולא עברה דקה מסיום השיחה ומפלי הניאגרה זלגו ממני במשך 3 ימים....העונש נגמר..!!!....משם ואילך היחסים שלנו רק השתפרו...עד כדי שנסעתי אליו לחול לסעוד אןתו במיטת חוליו בבית החולים שם גסס....3 שבועות ארוכים והכי יפים בחיים שלנו ביחד...אני איתו והוא איתי רק מדברים ורק מתעדכנים על כל החיים המפוספסים שלנו לחוד...הוא בוכה ואני מחבקת ומרגיעה או הפוך......כמה חבל שכך נפרגו דרכנו....עם עצב וכאב...אבל גם עם סגירת מעגל אוהבת ומחבקת .....אוהבת אותו...וכבר מזמן סלחתי לו כי הבנתי שהאגו שלו זו מחלה חשוכת מרפא.............סליחה על האורך ועל החפירה......חטולית...עצובה

01/08/2018 | 10:34 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה באמת עצוב...כל כך עצוב.. אני שמחה שהצלחת לעשות סגירה ושהיו איתך כמה זכרונות טובות שאפשר אולי לאחז בהם. איתך בלב, ינשופים

01/08/2018 | 13:37 | מאת: .במבי פצוע..

חתולית יקרה !! וואוו...קראתי את הודעתך.....עברה בי צמרמורת בגוף................................ יכולה עדיין לשמוע את שריקות החגורה באוויר לפני שהיא קורעת את העור................... וואווו........מצמרר............... רוצה לומר לך שאני איתך......וואוו..... במבי.

01/08/2018 | 13:51 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, קראתיך בעצב רב. בכאב רב. חיבוק בינתיים. סוריקטה 13:50

01/08/2018 | 19:01 | מאת: חטוליתוש

תודה בנות וסליחה שלא עונה בנפרד לכל אחת....כל מה שכתבתי הוא רק בקצה המזלג....הרגשות שלי עכשיו די ..עצובים...אלה דברים שעולים כל שנה מחדש....רק שכעת ללא כעס ...ברגע שהבנתי שזו מחלה שאי אפשר לרפא אותה היה מקום לסלוח ולסגור מעגל.. בזכות המטפלת שעבדה קשה כדי להביא אותי להבנה....אז מודה לכולכן על המילים החמות ...בהמון אהבה חטולית

02/08/2018 | 18:09 | מאת: סוריקטה

הי חטולית. בפורמט הנוכחי, אפילו קל יותר לכתוב לכולם ביחד בהודעה אחת. הן מופיעות בטור. שמרי על עצמך, סוריקטה 18:09

הי חטולית, מרגש מה שאת כותבת. גם ההזדמנות לסגור מעגל למרות הפגיעות והכאב. אודי

01/08/2018 | 01:41 | מאת: חטוליתוש

כי שוב העיגולים המחרידים האלה של חוות דעת מופיעות אצל ינשופית....וגם אצל במבי...וגם אצל סוריקטה......זה פשוט מדכא אותי ומוציא לי את כל החשק לכתוב.....וכתבתי על זה לצוות דוקטורס ובנתיים...נדה....חטוליתוש..

01/08/2018 | 10:07 | מאת: סוריקטה

הי מתוקה, אין לך מושג כמה אני שמחה על כל הודעה שאת פותחת. נראה באג ולא שייך. ראיתי וזה אפילו הצחיק. עייפות, תשישות, הכי לא קשור... באהבה, סוריקטה 10:07

01/08/2018 | 13:32 | מאת: סוריקטה

הי שוב חטוליתוש, תפסת את התפקיד של המגשרת ביננו לבין דוקטורס, קצת כזה, הם מתקשרים איתך שם במערכת, ואני ממש מתפעלת ממך. יישר כוח! סוריקטה 13:32

01/08/2018 | 19:21 | מאת: חטוליתוש

תודה....לא חשבתי.....אבל כנראה שככה באמת יצא.....והם לא עונים על כל מה שאני כותבת.....לא אתפלא אם אמשיך בזה שהם יתחילו גם להתעלם מההודעות שלי כמו שעשו למשל לאביב....אז מוקדם מידי לשמוח לדעתי....נראה מתי הם גם יבצעו את מה שהם כותבים....מקווה לטוב..זה עבור כולם....בהמון אהבה חטולית

01/08/2018 | 20:04 | מאת: סוריקטה

הי חטולית. חברי הצוות לא רשמו תגובה אישית גם לי, ולהודעות של חברות נוספות. אין אני יודעת אם התעלמו. נאמר שהם קוראים ומקשיבים. סוריקטה 20:01

הי חטולית, מנסים לטפל בבאגים. אני מקווה שבקרוב נראה תוצאות. אודי

31/07/2018 | 21:46 | מאת: mika

הי אודי, אני רק רוצה לכתוב כאן ולספר שאני עדיין מתמידה הטיפול ומגיעה למפגשים. בשבועיים האחרונים של אוגוסט המטפלת תהא בחופשה וכנראה שלא ניפגש. ואני מבינה ומקבלת זאת רציונאלית אבל מצד שני מרגישה כעס גואה ואני לא רוצה להישאר לבד.

01/08/2018 | 12:24 | מאת: סוריקטה

הי מיקה, התמדה זה חשוב ויש כם כעס ורבים מאיתנו באותה סירה (חופש, ואחר כך חגים...) סוריקטה 12:23

01/08/2018 | 19:24 | מאת: חטוליתוש

מבינה שקשה עצם המחשבה להיות לבד...באמת לא קל ....את יכולה תמיד להכנס ולשחרר כאן קיטור....אם זה עוזר....בהמון אהבה חטולית

הי מיקה, בהחלט. מי רוצה להשאר לבד?... אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

02/08/2018 | 02:00 | מאת: סימון

היי נתגעגע אלייך עד מאוד

30/07/2018 | 17:17 | מאת: סוריקטה

הי אודי, אני מבינה שאתה ממש נפגש עם החבריה מדוקטורס (?) כולי נפעמת. סוריקטה 17:15

הי סוריקטה, אנחנו בהחלט מנסים ביחד לאפיין ולתקן. זה מורכב - אבל כדאי להחזיק תקווה. אודי

31/07/2018 | 06:55 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, כולי תקווה שיוכלו ליצור מקום מזמין, במיוחד עבור הבנות שהרגשה של כתיבה חופשית ומשוחררת כבמעוף על כנפי הדימיון, כמו גם הצורה הגרפית של מופע הטקסט קריטיים להן. יש עוד כמה נקודות, וכבר דיברנו עליהן. סוריקטה 06:55

מתי יתקנו את האתר הזה, הוא גורם לי לרצות לקפוץ מהגג

02/08/2018 | 06:29 | מאת: סוריקטה

מי את/ה? נראה שהפורום מוכר לך (?!) § איני יודעת למי אני כותבת, על כל פנים - מוזמן/ת להציג את עצמך, אם יתאים. § ובואו לא נגזים בבקשה. התגובה המיידית שלנו היא קשה ואפילו מאד. אבל בבקשה, בסך הכל יש כאן מקום, לא צריך להתאבד בגלל שינוי טכני בפורום, וגם לא להידחק לפינה נסתרת ולהלקות את עצמנו ולהתעסק אך ורק בהאשמת המערכת. ההרגשה הזו מובנת ומוכרת, ודווקא כאן אנחנו יכולים לקחת אחריות. לזה אני מבקשת להצטרף. אנא, לא לתפוס את הגל ולהיסחף לכיוון המוות וההיעלמות. גם צד החיים על המאזניים. לפעמים יש לנו שליטה בזה. סוריקטה 06:27

30/07/2018 | 11:56 | מאת: ינשוף

כל שבוע הולכים לטיפול מדברים . מספרים. ואז... נשארים לבד צריכים להתמודד לבד ומוצפים בכאב בלתי נסבל וקשה להתנתק וזה מרגיש כמו לעבור ניתוח לב פתוח ללא הרדמה והכי הכי יש זעם שאנחנו לבד ושצריכים להתמודד לבד ומרגישים חוסר אונים מוחלט ושום דבר לא מריע ולא עוזר

30/07/2018 | 15:37 | מאת: סוריקטה

הי ינשופית אהובה וכולם, שלבים ראשונים ובלתי נסבלים בטיפול. עוד יהיו ימים כאלה ארורים. ויש סיכוי, שאחרי שנים, יתגלו מתחת לזעם עצב וגעגוע מעולם הנפרדות. ---------------- מה אומר - יש פה הימור, עימו חשיבות גדולה להתמדה, שמגדילה סיכויים להחלמה. ------------- מילות המפתח שלי - עידוד התמדה בטיפול. שלך, סוריקטה 15:35

הי ינשוף, כל פגישה זו נקודה, והרבה נקודות (גם אם ממרחק מסויים) הופכות לקו. ונכון שיש גם רווחים. אודי

31/07/2018 | 14:35 | מאת: חטוליתוש

מצבך באמת נשמע קשה....מבינה את התסכול והלחץ הנפשי שלך.....אבל יפתי....אם לא תלכי בכלל לטיפול אייך תרגישי....???....בטוח יהיה הרבה יותר קשה....לפחות בזמן הטיפול יש מקום לדבר...להוציא...ולא לשמור בבטן....איתך מתוקה.....בהמון אהבה....חטולית

30/07/2018 | 07:46 | מאת: סוריקטה

בואו נראה גם פה שאנחנו יודעות להיות בריאות וחזקות ויציבות ומווסתות. תסכימו? ואני אומרת זאת עכשיו ללא שיחות תומכות ובתקופה של קיץ משמעותי ומעבר בין עבודות ויש לי אמא ביולוגית שגידלה אותי בדרכה המשונה, שמתדרדרת. שלכן, סוריקטה. אודי, תצטרף? 07:45

30/07/2018 | 18:58 | מאת: סוריקטה

הי לקוראים. אפרט מעט - כוונתי הייתה להציע משהו, שבעיניי הוא טוב. באמת. ובחרתי בטיימינג הנוכחי, כי כך הרגשתי כשכתבתי. בוודאי שאיני כופה, וככל ששבתי וקראתי את עצמי - הבעתי כיוון מחשבה. - - - - - - - - - - יצאתי מנקודת הנחה שייתכן שהרעיון שלי יהיה בלתי נסבל ויעורר התנגדות רבה בעולם הפנימי של, אולי, חלק מהבנות. ואכן, הסתבר שכך. ומאד. - - - - - - - - - - לא הייתה כוונה לפגוע. מה פתאום. מותר *גם* להראות חולשה, מותר *גם* להראות חוזקה. --------- מרגע זה, אם אבחר, אשתדל לרשום בעיקר בפורום הנוכחי, המוגדר, שלא תהיינה זליגות. סוריקטה 18:58.

הי סוריקטה, בוודאי שאצטרף. ויד מקום גם לתסכול ולקושי וגם לכוחות ולחוזקות. אודי

31/07/2018 | 14:26 | מאת: חטוליתוש

היי סוריקטה הרעיון אינו בלתי נסבל..פשוט לא נוח....ומחכים כבר שדברים יסתדרו .....אחרי הרגל שהיה מובנה ומסודר המון שנים...לפעמים לוקח זמן להתרגל לחדש....וזה אינו פסול...עובדה שנכנסים וכותבים....ולאט לאט יחזרו הרגלים לשיגרה...מי שקשה לו/ה ויקח עוד זמן גם בסדר....בהמון אהבה חטולית...😼😼

הי כולם, חשבתי שאפשר להשתמש במצב הנוכחי כתרגיל לכתיבה, שמשתדלת להיות מובנת (מובן וגם בנוי) במיוחד. בוקר אור סוריקטה 07:23

הי סוריקטה, את חכמה. אודי

29/07/2018 | 19:42 | מאת: .במבי פצוע..

אממ.......אמממ.................... ........................................ .......................................... אודי.... אודי... אודי...אודי... ......................................... ---------------------- וואוו...... איך ???????????????????????? איך??????????????????????????? איך יכולת כך לנטוש אותי/אותנו.. ................................... איך ?????????????????????????? ....וואווו אודי...................... הבית קורס לגמרי...חורבן עד היסוד......לא !!!!!!! גם היסוד חורבן................ נפער בור ענק....אתה לא רואה כי הראות מטושטשת מאבק ההרס והחורבן שדוקטורס המיטו עלינו.. ואתה אודי...איך יכולת לנטוש במצב חירום כזה... .. איך אודי....?????????????????????? יש לך מושג כמה דיברתי עליך עם אמא צביה ???? אתה יודע שבגלל שאתה נטשת כבר לא יכולתי להאמין לא לך וגם לא לאמא צביה ..??????????????? אתה תופס אודי ?????? מסכנה אמא צביה ..כמה היא חטפה בגלל שאתה יצאת לחופש............................... ...................................... אתה יודע מה ???? אל תדאג.......כשאמא צביה תצא לחופש..(מקווה שהיא לא תצא לחופש לעולם) אתה תחטוף את מה שהיא חטפה הפעם בעבורך.........ככה זה יהיה פיט פיט.............................. וואוו אודי.... הרגשתי כמו שהירח הרגיש כשהשמש נעלמה לו...הפך לחום אדום מאיים על כל העולם...כל כך הזדהיתי עם הירח בשישי בלילה ב 10:30...ככה השמש נעלמת לירח פתאום כך...בטח היא לא אמרה לו ,לא הכינה אותו שהיא נוטשת את המערכה והוא נשאר לבד במרומים....................... וואוו אודי....... ................................ דווקה דוקטורס הפתיעו אותי היום....כתבתי להם שוב הודעה באתר שלהם "אתם ואנחנו" ולשם שינוי הם דווקה ענו לי (חופית).....וזהו לבינתיים... .....ונראה לי שאני משתגעת כי אני רוצה לכתוב שלך-במבי..כי כך מרגיש לי עמוק עמוק בלב... כן...שלך-במבי.שלך-במבי. שלך-במבי.

30/07/2018 | 09:31 | מאת: סוריקטה

הי במבי. פורשת ידיים לחיבוק. מוזמנת להביע את דעתך על הרעיון שלי. ואפשר גם לכעוס עליו. אני מנסה כן להשתלב בשינוי ופחות לדבוק בקבעון. ואני באמת אוהבת את כולכן ומאחלת צמיחה. סוריקטה 09:31

הי במבי, אכן יצאתי לחופש. וחזרתי מהחופש. השינוי/שדרוג באתר לא קשור לחופש שלי (עבדו עליו כשנה וחצי, כך סיפרו לי מהנהלת האתר). יש מאחורי השינוי הצדקות טכנולוגיות רבות (שאינן רלוונטיות לנו, כאן) ואנו מנסים להבין ולתת מענה (צריך לזכור שמדובר באתר ע-נ-ק שרב צרכיו שונים מהצרכים שלנו כאן, ושלמרות זאת מעוניין לשמר את המקום המיוחד שייצרנו פה). הרבה עבודה לפנינו. לאט לאט נשנה את מה שניתן לשנות. אודי

29/07/2018 | 07:15 | מאת: אביב 22

מכוון שהודעותי אליכם בפורום מכתבים למערכת נשארו מיותמות וללא תשובות---------כותבת לכם כאן --------אולי כאן תגיבו לי ולחברותיי-------עד מתי ????-----הרגתם את הפורום עם השדרוג הזה -----אז לפחות תגיבו למי שמנסה בכל הכוח לשמור שלא יהרס לגמרי ------מגיעה לנו לכל הפחות התייחסות -------תודה למגיבים .

29/07/2018 | 10:24 | מאת: סוריקטה

גם אני מבין אלו שפנו למערכת. קצת מרגיש כאילו מישהו חחץ על הכפתור האדום ו - פוף. סוריקטה 10:24

30/07/2018 | 07:06 | מאת: סוריקטה

הי אביב יקרה, שותפה להרגשתך ומבינה אותה מאד מאד. ( מאמינה?) לא הרגו את הפורום, יש חתיכת בלאגן, באגים שלרגעים היו בלתי נסלחים עבורי, ואנחנו עדיין כאן. כאן ומתקשרים. בכינויים שלנו. גם את, כלומר, חלקים ממך. - - - - - - - - אני יודעת, יש חלקים שאינך מביאה. זה לאו דווקא רע. אלה בדיוק החלקים שהמטפל שלי המליץ לי לא להכניס לפורום או אליו במיילים, ואת יודעת, אפילו לפגישות הוא מבקש שאנסה לחסוך ממנו. - - - - - - - - - זה לא שלא היה להם מקום. היה והמון זמן. ואנחנו יודעים שהם קיימים, אבל הם לא חייבים לתפוס כזה נפח גלוי כלפי חוץ. - - - - - - - - - - כשניסיתי לשתף אותך בזה, נדמה היה לי שאת מרגישה מאד מותקפת ומאד לא מסכימה, מרגישה דלת נטרקת בפנים וחושך בעיניים, לא שייכת ולא רצויה ואוויר, לא נספרת ושויתרו עלייך, וסותמים לך ת'פה, ולא מקשיבים, או כובלים אותך לכאורה בקשירת משוגעים. והפרגמנטציה - אלליי. אביב יקרה, אני ממש אבל ממש ממש ממש מכירה את המקום הזה. - - - - - - - - - ייתכן שהדרך שהוצעה לי אינה נכונה עבורך עכשיו ובשלב זה. או שאינך יכולה לה, וגם זה בסדר. אבל אני מבינה את הרעיון של המטפל, ויש בזה משהו. הרבה משהו, כנראה. - - - - - - - - - - - - האמיני לי שאני למענך וכל הקבוצה. וההמלצה שנתן לי המטפל - מופנית ממני גם לכולם, איך שתבחרו. ומעניינת אותי גם דעתך, אודי בעניין, אם תרצה. (עד כמה נכון לנו כקבוצה שכבר גדלה להביא משקל גדול של פירוק. וכן, עכשיו תקופה מעורערת מהרגיל כנראה בגלל שינויים טכניים פה) סוריקטה 07:05

30/07/2018 | 10:28 | מאת: חטוליתוש

מסכימה עם מה שכתבת....אפילו כתבת בעדינות מירבית....איתך יפתי...בהמון אהבה...חטולית

30/07/2018 | 14:13 | מאת: חטוליתוש

את אומרת הרבה דברים ...שעם חלק מהם אני לא מסכימה.....מה זאת אומרת לא ..מביאה..את כל החלקים וזה דוקא לא רע......מה קשור הענין לנפח ....מי עושה חשבון למקום ולנפח ...הכתיבה....לא מובן לי בכלל....אני בהחלט מסכימה שלא לכל אחת/ד השיטה מתאימה.....למשל גם לי שיטה כזו ממש מכעיסה.....אילו יכולתי לתת עיצות מה לעשות...יתכן שהייתי לומדת פסיכולוגיה עד הסוף וגם מוציאה תואר....אבל..פג התוקף....ממליצה בחום לא להעביר שיטות טיפול ממטפל אחד למטופל אחר ...כי יתכן מאוד שאותו המטפל היה בוחר דווקא בטיפול שונה לחלוטין עבור כל מטופל בפני עצמו....כך לפחות ההגיון אומר....בהמון אהבה חטולית

30/07/2018 | 15:21 | מאת: חטוליתוש

הכוונה לאתר דוקטורס

30/07/2018 | 15:22 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, לפי התפיסה שאנו מורכבים מחלקים, מניחה שניתן לדבר גם על איזון בינהם. כשגדלים, למיטב הבנתי ומה שלמדתי, מצליחים יותר להישען על החזקים. ------------ איני נותנת עצות ובוודאי שלא הוראות הפעלה, בעצמי מאד לא מתחברת לכך, אנחנו לא מכונות, וזה גם לא מה שעושים בטיפולים שאני מכירה. אפשר להציע הכוונות ולכל אחד הקצב והזמן שלו. ובכל זאת, לעתים יש דחיפות קטנטנות בטוסיק. ---------- הרעיון הכללי הוא לנסות לקחת יותר אחריות. כל אחד במידה שהוא יכול. ההנחה שלי שזה כיוון שמתאים לטיפולים שמטרתם להצמיח. סוריקטה 15:21

30/07/2018 | 15:42 | מאת: סוריקטה

הי שוב חטוליתוש, בעיניי - אף פעם זה לא הכל. גם אנחנו עצמנו באנליזה הכי אינטנסיבית וארוכה ואינטימית לא רואים הכל הכל. מתבוננים בדברים עיקריים. ---------------- לא חייבים גם להתערטל כל הזמן. לא חייבים להתעסק רק במה שהכי חולה. יש מקום גם לבריא. סוריקטה 15:41

הי אביב, אני מקווה שענו כבר או שיענו במהרה. אני יודע שמתייחסים לנושא ולדבריכן ברצינות רבה. אודי

31/07/2018 | 06:31 | מאת: אביב 22

להפך הם ענו לאחרות ושוב דילגו עלי ......אבל כבר לא אכפת לי וזה לא משנה לי ...........ואיך תמיד אתה כותב לי כמה ואיך שנכון לי ... ...אז מצטערת שבוחרת להיות בצללים עד עם בכלל יסודר כאן ..........מצטערת המצב כאן מחזיר אותי אחורה למקום שלא אפשרתי מקום לחלקים הכואבים שלי .........היום אני מבינה שזה או כולנו יחד או בכלל לא ........כשאני באה רק עם החזקים אני מתערערת .....אז עצוב לי וקשה לי אבל אני אחזיק מעמד כאן בחוץ ...........אתכם בלב תמיד

01/08/2018 | 01:26 | מאת: חטוליתוש

לא צרכים כל הזמן להתערטל......את מתכוונת לחשוף את הצד החלש שלנו שנחשב לצד החולה שלנו...? ...אלה גם לצד החזק והבריא שלנו..? כמו לכתוב דברים חיוביים על עצמנו...,?? זו הכוונה שלך...??...אני מקווה שהבנתי אותך....רק שבתקופה האחרונה לא מצליחה להיות חזקה בשבילי....אז כנראה שהצד החולה שבי מתעלה ....לא מצליחה להרים את עצמי.....בכל אופן תודה לך יפתי....בהמון אהבה....חטולית

01/08/2018 | 13:24 | מאת: סוריקטה

הי חטולית. הבנת יפה. שתהיה תמונה שלמה יותר ומאוזנת עד כמה שמתאפשר. אוהבת את הכתיבה שלך, סוריקטה 13:23

תודה שקמתי----------תודה שישנתי מספר שעות....-------תודה שלא התעוררתי מלא פעמים---------תודה עלייך אודי שאתה לא נשבר -------תודה סוריקטה וינשוף שבאתן ולא נשארתי לבד---------תודה למי שתבוא היום--------תודה על עץ מלבלב -------תודה שיש גם הרבה טוב בתוך הטרוף הזה ------תודה על הצבעוני בחיי------תודה על ייחודיות -------תודה על חכמת חיים ומחשבה בריאה ----תודה

תודה, אודי, תודה. . . . . . . . סוריקטה 12:57

תודה אביב שאת כאן תודה- שאני נאחזת בתקווה

תודה שהיה לי אומץ (לי?! אני?!) לכתוב כאן דברים, שייתכן ויעוררו תוקפנות כלפיי. אבל יש גם קול כזה.הוא אינו בולם שום זעקה. וגם לא ניתן. היא שם לעד. תודה אם הקשבתם. סוריקטה 09:42.

30/07/2018 | 10:36 | מאת: חטוליתוש

נכנסת כדי להודות על.....שעדיין המקום עומד על תילו....עם כל הרגשות הכואבים שהמקום הזה מביא....על רגע אחד או שניים שהראש צלול...כי לאחרונה זה לא קורה לעתים קרובות לצערי....ועל הבנות הנהדרות שכאן...כי הקול הגברי שהיה נעלם.....ועל הסבלנות של אודי לא להרים ידיים גם כשהמצב מזוויע....גם הוא נופל בין הכסאות כמו כולנו.....תודה אודי...ותודה לכל מי שכאן....בהמון אהבה...חטולית

29/07/2018 | 06:59 | מאת: סוריקטה

אודי, חזרת בשבוע שעבר. חזרת ופתחת עבורנו את הדלת רחב רחב והזמנת בזרועות פתוחות וחיוך עדין.' בואו אפשר לדבר גם כך'. . . . . . . . . . . אנחנו נשארנו אנחנו. הכינויים, לפחות, שמורים. . . . . . . . . . . . . . הבית אולי מלא ערימות של רהיטים, מאובקים אפילו, מפוזרים אפילו, אין ממש חיבור מסודר לתאורה, אריחי הרצפה אולי עקורים, אבל בין לבין יש אותך ואותנו. שלמים. אפשר אולי, איכשהו לשמור על סוג של רצף גם בתנאים פחות נוחים, שאין אנו יודעים אם ישתפרו, אך הכוונה המדוברת היא כן. . . . . . . . . . . . . באהבה מסוריקטה 06:57

הי סוריקטה, בהחלט. בימים הקרובים אתפנה לעבוד מול 'דוקטורס' כדי להחזיר מרצפות למקומן הנכון, לסדר ולהחזיר צורה ומסגרת. אודי

28/07/2018 | 19:30 | מאת: סוריקטה

שבוע טוב לכולם. . . . . . . . . . . . . § כבר זמן מה חופש בטיפול. חופש ארוך. אסור להרוס. להיפרד בטוב, להתחיל בטוב. זו המתנה שלי לקראת חזרתו של רופא הנפש בעוד שבועות. מתנת געגוע. . . . . . . . . . . . . . . § דרישת שלום מהצל על הירח, לא פיספסתי. . . . . . . . . . . . . . . סוריקטה       28/07/2018     19:30

29/07/2018 | 12:35 | מאת: אביב 22

שבוע טוב יקרה......מזכירה לך שאפשר להגיד קשה ....וזה לא הורס אף אחד .....ואת עדין בסדר

הי סוריקטה, איזה יופי של צל זה היה (עד שהעננים כיסו אותו...). אודי

27/07/2018 | 14:06 | מאת: חטוליתוש

הכל כתוב באותיות גדולות...אדומות....אלה הם כללי הפורום של דוקטורס.....חייבים להתנהג בהתאם...!!!...אבל מה איתנו.....???....מחכים ...מחכים....ושום דבר לא משתנה.....כמה זמן עוד נצטרך להמתין עד שנוכל להכנס ולהרגיש שוב את "הבית" שהיה עד ההרס שבשינויים......מתי הם כבר יתנהגו בהתאם...???...חושבת כמה פעמים אם להכנס ולכתוב.....רק בגלל שכל המשמעות של הכתיבה...נעלמה.....כמה כבר כתבו להם...כמה עוד נתלונן.....עד מתי.....לאף אחד אין תשובות....גם להם...עצוב להכנס ....קשה מאוד לכתוב ולהביע את כל מה שמרגיש עמוק פנימה.....זו אחת הסיבות שאנשים מדירים רגליהם מכאן......הכייף הפך לסיוט מתמשך שאין לו סוף....הייתי נכנסת יותר אם היה לי תמריץ.....על החתום:..חטולה מסטולה..(.רק מחוסר שינה) מקווה שעד הפעם הבאה כבר נראה כולנו אור בקצה הפורום...שיתן תקווה לימים יותר טובים...שבת שלום לכולם

הי חטולית, מאוד מבין את הרגשתך, ולחלקה הגדול אני גם שותף. אומר רק שאני יודע שקוראים את מה שכתבת ומתייחסים לזה ברצינות רבה. אודי

27/07/2018 | 07:45 | מאת: אביב 22

אודי , כאן לאט לאט כדי שהכאב והעצב יבואו בדלת הראשית נתתי לכל החלקים לכתוב .....כתבנו יחד היה מן שותפות שבכתיבה יותר קל ...............אתה גם אמרת לי פעם תנסי בכתיבה יותר קל לכתוב לא דיסוציאטיבי ............עם השנים הפורום היה לי מקום , רצפה, מקלט .....לשתף בכאב ברגשות ............שגם בטיפול קשה לי לחבר .....ואז הייתי לוקחת את מה שכתבתי לטיפול ....ושם היו יורדות דמעות.........היום הכתיבה שלי דיסוציאטיבית.........כשאין לי אפשרות להביא לכאן את כולי יחד ................שאני לא מזהה מי אני ..........כי הכתיבה נוראית .............כשאני לא יכולה לכתוב מהבטן .......כי אז הנקודות קיבלו משמעות אחרת והכל דייסה לא ברורה .........אני פשוט מאבדת אותי ............מאבדת אותכם ...............זה משאיר אותי במקום מנותק ולא מחובר .......זה משאיר אותי במקום זר , ללא רגשות ...........והכי קשה שדוקטורס , פשוט מתעלמים ........מאז השדרוג הזה כתבתי להם כמה פעמים .......לא מעניין אותי תשובות דרכך אודי או קבוצתיות ......אני זאת אני , ומגיעה לי התייחסות למה שאני כותבת להם .............מעבר לזה עבר כבר חודש .....את מי מעניינת איזה דיסוציאטיבית אחת ......שגם ככה ממשיכה לכתוב.....שתסתגל .....סיפור חיי , מסתגלת למה שאחרים קובעים ........תלוייה באחרים .........באסה בעיקר ......והחלקים שלי כבר מזמן חזרו לכתוב במקומות הקודמים שלהם .......תודה דוקטורס עזרתם לי מאוד .....מזל אודי שיש אותך ......פשוט מזל, זה מרגיש פחות לבד ......תודה איש יקר :)

הי אביב, ב'דוקטורס' יש נכונות והם מנסים להקשיב וללמוד את הצרכים. אני מקווה שבימים הקרובים אוכל להעביר מסמך מסודר שניתן יהיה לנסות וליישם. יש תסכול, נכון, בשינויים ש'נפלו' עלינו, אבל איני חושב שיש אנשים רעים שעושים לנו דווקא, להיפך. מנסים ללמוד ולתקן. זה ייקח קצת זמן, אבל אני מקווה שדברים ישתפרו. אודי

31/07/2018 | 09:02 | מאת: אביב 22

שבדוקטורס יושבים אנשים רעים ......ואני עדין חושבת שכפרט אני לא מעניינת אותם ...... כן מעניין אותם שהאתר יעבוד כמו שצריך ......וזה בסדר ,אני כפרט באמת לא צריכה לעניין אותם .........שוב מדגישה אודי .......כבר כתבתי את זה המון פעמים .........קשה לי עם זה שאיבדתי את עצמי ..........אבל שוב זה שלי ............אז מחכה......

שלום חברות וחברים, חוזרים לשגרה. נוחו היטב בסופ"ש ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

26/07/2018 | 16:43 | מאת: ינשוף

אני מתקשה להחזיק את עצמי בין הטיפולים עם חרדות נוראיות מטפלת אין לה רעיונות למה שיכול לעזור הפסיכיאטור נגד אישפוז הכדורים מרדימים אותי כך שלא מאפשרים לי לעבוד אני מרגישה מצוקה גדולה בפנים ואין מה לעשות..

הי ינשוף, זה נשמע חוסר אונים מוחלט... בהחלט קשה. אודי

27/07/2018 | 13:23 | מאת: חטוליתוש

לא יודעת מה להגיד לך.....רק מקווה שימצאו במהרה פיתרון למצב שאת נמצאת.....איתך מתוקה... חטולה מסטולה....

26/07/2018 | 15:41 | מאת: סוריקטה

הי כולם, שבוע עבודה קשה מאד. תנאי מזג אוויר קיצוניים. על כן, בסופי שבוע מעין קריסה כזו. ושברון לב. עוד שבוע לפנינו וחודש קיצי חדש. ---------- לילה טוב, לכשיגיע, סוריקטה (עצובה קצת, אולי, כי נדמה לי שאחדים חוששים לשוב לפה) 15:40

הי סוריקטה, את הכי חשוב את שמה בסוגריים (הרגשתך)?.... אנחנו כאן, מי שצריך ויכול - מוזמנים. אודי

26/07/2018 | 18:33 | מאת: סוריקטה

ההתמקדות תהיה על הנאמר בסוגריים. וכך גם אני, אגב. קופצת על הסוגריים. חייכתי. תראה את תגובתי רק בשבוע הבא, וואלק פיספתי, באסה. אבל יהיו המשכים ותיקון, לא? נקווה. סוריקטה 18:32

27/07/2018 | 13:21 | מאת: חטוליתוש

לא חוששת לחזור....אין סיבה לחשש... אכן שבוע קשה מכל הבחינות עבר... ועדיין מחכים לחום הגדול של יולי... ..ככה כל שנה באותו הזמן... ..רק סחוטה גופנית מכל התקופה האחרונה הקשה שעברתי....ומצב הרוח שלי לא במיטבו.....אבל בכל זאת נכנסת ....כי.....עם כל הבאגים המעצבנים עדיין מקווה שמשהו כבר יסתדר....וגם כדי לומר שבת שלום לכולם.....חטולה מסטולה....בהמון אהבה..

25/07/2018 | 07:38 | מאת: אביב 22

תודה על המקום הזה שצבוע בירוק ... תודה שאפשר לשתול עצים ויש להם סיכוי לפרוח ויהיה פחות ירוק ויותר צבעוני.....תודה על המקום שמאפשר להיות בין לבין .....תודה לכל מי שתומך בי ונמצא איתי ....תודה על היש בחיי....תודה על בעלי החיים ...תודה על מים .. .תודה שאתם כאן ואפשר לכתוב תודות.....

25/07/2018 | 18:16 | מאת: סוריקטה

תודה שחופש אחד תם. - - - - - - - - - § תודה ששרדתי את היום הקיצוני הזה בגאון. - - - - - - - - - - § תודה שהמוח שלי עובד, אף אם לעיתים מהר מידי. - - - - - - - - - - § תודה למים שמשקים את הצמחים ואותנו ומונעים התייבשות וחרבה. - - - - - - - - - - § תודה לכדורים נגד כאבי ראש ולכדורי השינה שמשפרים איכות חיים - - - - - - - - - - תודה ל ASCII ART - - - - - - - - - סוריקטה 18:14

26/07/2018 | 05:40 | מאת: אביב 22

תודה על יום חדש ......תודה שקמתי למרות שממש לא בא לי .........תודה שיש אוטובוסים היום...........תודה למקלחת של בוקר........תודה על פרנסה ... ..תודה שאני עדין עצמאית ויכולה לתפקד........תודה על היש בחיי.........תודה על עזרים שעוזרים לחיות........תודה על המקום הזה ועליכם כולכם🐳🐋🐟

26/07/2018 | 07:21 | מאת: סוריקטה

תודה לך, אודי, שהיית כאן אתמול, מרגש. סוריקטה 07:21

27/07/2018 | 13:28 | מאת: חטוליתוש

לרגעים מאוד מסויימים פתאום עולים לי כל מיני דברים שעליהם אני רוצה להודות....ואז כשאני באה לכתוב אותם....הראש שלי מקבל בלאק....ולא זוכרת כלום....הראש שלי סתום.....ומחוסר שינה ...אני מסתובבת כמו סהרורית.....אז טוב שפתחת את העץ .....תודה....חטולה מסטולה

25/07/2018 | 06:53 | מאת: אביב 22

מכירים את אלה שמחכים בשדה התעופה עם בלונים ושלטים ......אז ככה אני עכשיו מחכה לכולם ....עם שלטים ובלונים .. ברוכים הבאים התגעגעתי מאוד.. בואו.. ואודי ברוך הבא מקווה שנהנית ......

25/07/2018 | 18:12 | מאת: סוריקטה

הי אביב, ומכירה את אלה שרצים בקוצר רוח למסלול היציאה לחבק את הבאים על פקלאותיהם? ;-) . . . . . . . . . שלך, סוריקטה 18:12

25/07/2018 | 18:40 | מאת: אביב 22

אהובה שאת האמת החיבוק ממש בזמן ......אחד חזרה .....18:40

הי אביב, ברוכים הנמצאים! ואיזה בלונים יפים ושלט מיוחד! היתה חופשה מצויינת. חזרתי... אודי

27/07/2018 | 13:30 | מאת: חטוליתוש

אביב ..את נהדרת....מקסימה...כל כך ממחישה שאפשר בדימיון לראות...אהבתי יפתי.....תודה על.....חטולה מסטולה

25/07/2018 | 06:28 | מאת: סוריקטה

שלום שלום, ואיך חלפה לה החופשה. מה שלומכם? - - - - - - - - - - - § נראה שהבאגים ממשיכים... - - - - - - § ובכלל, על מה אני חושבת עכשיו? על הישגיי. למשל, הבאתי את הגוף למצב טוב מאד, יש לי קשרי אמון עם אנשים. מוזר שעכשיו יש לי מה להפסיד. מרגיש מסוכן. - - - - - - - - § שלכם, סוריקטה 06:27

25/07/2018 | 18:42 | מאת: אביב 22

סוריקטה את דוגמא לשמירה על הגוף ...מודה לך על היותך ... וזה נפלא שיש לך מה להפסיד זה אומר שיש ....שימשיך היש תמיד 18:42

הי סוריקטה, נהדר שיש מה להפסיד...לא? אודי

27/07/2018 | 13:32 | מאת: חטוליתוש

האמת ....שבכלל לא הרגשתי טוב...אבל טוב שיש מקום לאן לחזור....מתוקה שאת...חטולה מסטולה

שלום לד.ר, אני סובל כבר כ3 שנים (לאחר חזרה מטיול ארוך בהודו) מחרדות (בעיקר חרדה חברתית וחדה מוכללת) עם התקפי חרדה, חוסר שקט בלתי נסבל, תפקוד ירוד, שינויים במצבי רוח (הרבה עצב ודיכאון) קשיים במערכות יחסים והרבה סבל נפשי. יש לציין שהיו תקופות בחיי שתפקדתי בצורה נורמלית (למרות הקשיים) וכן היו תקופות שהרגשתי טוב ושמח (הו כמה שאני מתגעגע....), עם זאת היו משברים חברתיים ואחרים גם מגיל צעיר. בעקבות כך ובעקבות ההדרדרות במצב וזה שלא חל שום שיפור למרות השינויים, אני מתחיל להרגיש שהחרדות מוזרות, משתלטות על כל הגוף (ממש ברמה הפיסים והנויירולוגית), אני לא מצליח כמעט לחוות עונג והמחשבות נהיות מוזרות וטורדניות.. - שאלתי אליך: האם יש חשש להתפתחות סכיזופרניה פרנואידית? תחושת בטן מפחידה אותי שזה הולך לכיוון הזה, ורציתי לשאול אותך האם לפי המדע כיום התפתחות סכיזופרניה היא כתוצאה מפגמים גנטיים מוחיים בלבד, או שגם סבל נפשי מתמשך, חרדות קשות, וכו׳, עלול להביא לפרוץ המחלה? בחיפוש באינטרנט מצאתי שכולם שמים דגש על המרכיב התורשתי והפגמים המוחיים המולדים, אך ההרגשה שלי היא שהמחלות האלה נובעות גם מקונפליקטים רגשיים עזים בלתי ניתנים לפתירה וסבל מתמשך.. האם אני צודק? (אציין במוסגר שאימי הייתה חולה בעבר במשהו שדומה לסכיזופרניה לא ברור כל כך.. והיום היא בריאה ומתפקדת..) שאלה שניה: אני בן 33, עד איזה גיל הכי מאוחר עלולה לפרוץ המחלה? אודה לך מאוד על תשובה מפורטת מכיוון שאני מודאג בעניין.. תודה רבה!!

עניתי בקודם...

22/07/2018 | 21:17 | מאת: סינדרלה

לפני שש שנים בעיקבות טיפול שיניים שהסתבך התחילה לי חרדה שהובילה לדכאון. בתחילה נתנו לי לוריוון ואחר ניסו ציפרלקס, רמוטיב, פקרסט. לפני בארבע וחצי שנים ניתן לי ויפאקס 75 XR. בשנה האחרונה עברתי ניתוח להסרת שחלות וחצוצרות, 2 חברות נפטרו מסרטן, חבר נוסף גוסס מהמחלה. לאחיינית שלי גילו קרוהן ולסיום העסק המשפחתי נסגר. בעקבות כך קיבלתי התקף חרדה. זה לא אומר שהוחפקאס לא עובד, הגוף התרגל. פניתי לרופא המשפחה שדיבר עם הפסיכיאטרית (לקבל אצלנו תור לפסיכיאטר יכול לקחת חצי שנה). היא המיטה להעלות את המינון ל 150 XR בלי מינון מעבר. האם תופעות הלוואי הראשונות יחזרו, מדברים על דופק מואץ, האם זה נכון, ואם כן האם ניתן להוריד אותו. והאם יש פגיעה בשינה? והעיקר, תוך כמה זמן מהשינוי במינון אני אראה הטבה?

שלום סינדרלה, שאלותייך קשורות לתרופות, ומאחר ואיני רופא, אלא פסיכולוג, לא אני הוא הכתובת למענה. אודי

22/07/2018 | 13:14 | מאת: אביב 22

אלייך לפורום לכולם., מקווה שהחופשה טובה ומשמעותית ....באה לכאן פותחת סוגרת מדפדפת אחורה בן העצים ...לא מזהה את מה שכתבתי ...לא מזהה אותי ולא מצליחה לאחוז .....אודי אתה חסר ....נכון שאמרת לי שאנחנו לא השתנינו , אבל אפילו הכתיבה שלך שונה , אין שורות , אין כותרת ....כל מה שבוירטואלי משמעותי ...הטונציה שבכתיבה ...אין .... אני נעלמתי לי וגם אתם .....

הי אביב, הכתיבה שלי אותו הדבר כקודם, זה האתר שלא מעביר את זה הלאה... אני מקווה שזה אחד הדברים שיטופלו. אודי

27/07/2018 | 13:37 | מאת: חטוליתוש

שכל מה שכתבת מפריע גם לי...ולכל באי הפורום.....אבל כמו שאת רואה...בכל זאת נכנסים...כותבים...משתפים....באמת מרגיש העלמות של כל מי שכותב כאן...ואולי גם זו הסיבה שאנשים חסרים כאן ולא כותבים......אולי.....חטולה מסטולה

22/07/2018 | 01:25 | מאת: Pandora

שלום לד.ר, אני סובל כבר כ3 שנים (לאחר חזרה מטיול ארוך בהודו) מחרדות (בעיקר חרדה חברתית וחדה מוכללת) עם התקפי חרדה, חוסר שקט בלתי נסבל, תפקוד ירוד, שינויים במצבי רוח (הרבה עצב ודיכאון) קשיים במערכות יחסים והרבה סבל נפשי. יש לציין שהיו תקופות בחיי שתפקדתי בצורה נורמלית (למרות הקשיים) וכן היו תקופות שהרגשתי טוב ושמח (הו כמה שאני מתגעגע....), עם זאת היו משברים חברתיים ואחרים גם מגיל צעיר. בעקבות כך ובעקבות ההדרדרות במצב וזה שלא חל שום שיפור למרות השינויים, אני מתחיל להרגיש שהחרדות מוזרות, משתלטות על כל הגוף (ממש ברמה הפיסים והנויירולוגית), אני לא מצליח כמעט לחוות עונג והמחשבות נהיות מוזרות וטורדניות.. - שאלתי אליך: האם יש חשש להתפתחות סכיזופרניה פרנואידית? תחושת בטן מפחידה אותי שזה הולך לכיוון הזה, ורציתי לשאול אותך האם לפי המדע כיום התפתחות סכיזופרניה היא כתוצאה מפגמים גנטיים מוחיים בלבד, או שגם סבל נפשי מתמשך, חרדות קשות, וכו׳, עלול להביא לפרוץ המחלה? בחיפוש באינטרנט מצאתי שכולם שמים דגש על המרכיב התורשתי והפגמים המוחיים המולדים, אך ההרגשה שלי היא שהמחלות האלה נובעות גם מקונפליקטים רגשיים עזים בלתי ניתנים לפתירה וסבל מתמשך.. האם אני צודק? (אציין במוסגר שאימי הייתה חולה בעבר במשהו שדומה לסכיזופרניה לא ברור כל כך.. והיום היא בריאה ומתפקדת..) שאלה שניה: אני בן 33, עד איזה גיל הכי מאוחר עלולה לפרוץ המחלה? אודה לך מאוד על תשובה מפורטת מכיוון שאני מודאג בעניין.. תודה רבה!!

שלום פנדורה, איני יכול לדעת מתאורך. ממה שאתה מתאר כסימפטומים בולטים - זה לא נשמע סכיזופרניה פרנואידית. ליתר בטחון וכדי שתהיה שקט - פנה בבקשה לבדיקה אצל איש מקצוע. אודי

שלום חברות וחברים, באתי הבוקר להפרד מכן לעשרה הימים הקרובים. נשוב וניפגש ברביעי הבא. שמרו על עצמכם, אודי

15/07/2018 | 06:26 | מאת: ינשוף

מאחלת לך חופש מהנה מחכים שתחזור ינשופים

הי ינשוף, תודה! אודי

13/07/2018 | 14:32 | מאת: חטוליתוש

בכל מקום...בכל פינה...גם כאן מדברים עליהם....ואצלנו ברחוב...בשכונה....עשו ריסוס כמו כל שנה....נגד אותם מגעילים......שרצים במהירות האור.....ואני שונאתתת אותם...לא רק ..בגלל .....אלה שכל שנה...באותה תקופה של הריסוס....זה פשוט צף ועולה כמו......שרק תיקנים יכולים להעיק ....הייתי קטנה אולי בת 6 וחצי....הורי נפרדו ואמי ואני עברנו לגור בבית קרקע.....מקום שנראה כאלו גזור מהטבע......רק לא ידענו כמה מה...טבע...הזה....ישרוץ בתוכנו.....לא לקח הרבה זמן....והם החליטו שגרשנו אותם מתוך הבית שלהם...ורק רצו לחזור הביתה "בשלום ".....נחש ארוך התמקם לו בארגז המצעים שלי...כי המיטה שלי היתה כולה ממתכת...ושם היה קריר....ובלילות....אף פעם לא משעמם...התכסתי בסדין ארוך ולבן.....לא היתה שמיכת קיץ.....והם עלו כמו לרגל.....מרבה רגלים....תיקנים....זןחלים למינהם....על הסדין שלי...כלומר עלי...וזחלו לאורך ולרוחב....הרגשתי את הרגלים שלהם...ואת הצבטות של העקרבים....במשך שעות....וכמעט שלא נשמתי מפחד....לא יכולתי לצעוק לאמא שלי שתבוא.....גם פחדתי שיעקצו אותה....למרות שסיפרתי לה ולמרות הריסוסים שעשו...הם חזרו כל לילה כדי להזכיר לי שאני הפולשת ולא הם.....ככה נמשכו 6 שנים עד שעברנו דירה למקום נורמלי ומיושב...בלי תיקנים...רק מתוקנים....מבקשת סליחה מראש אם אני מעוררת גועל ....אבל פעם אחת לפחות הייתי חייבת להוציא.....וכיום בכל עונה שמרססים....הכל עולה וצף .....כמו עכשיו....חטולית

הי חטוליט, זה נשמע סיוט. אודי

20/07/2018 | 12:51 | מאת: חטוליתוש

סיוט שלא נגמר כי גם הם לא נגמרים אף פעם....אלה רק מפתחים חסינות גדולה יותר בכל שנה...ואין דרך חהפטר מהם......אתמול ריססנו שוב את הבית......הלוואי ויעזור. ...חטולית

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. אשתדל ביום ראשון להעלות הודעות ואולי אספיק גם להגיב, ואז אצא לחופשה עד רביעי הבא. שמרו על עצמכם, אודי

12/07/2018 | 20:20 | מאת: שירי1

היי.... אז החיים חוזרים למסלולם הרגיל תודה לאל. והשקט חוזר ומחלחל לחיי. מעין שלווה שכזו. חשה שיצאתי לחופשי ושחזרתי לחיים. כנראה שמנסה לפצות את עצמי על החולי הארוך והכאבים האיומים, וזוכרת להודות על מה שקיים. סוף סוף יצאתי מהבית , כך שהשבוע היה ממש כיף. פינקתי את עצמי על התקופה הקשה. קבעתי למטפל החדש כבר מלפני מספר שבועות. הפגישה הראשונה אמורה להיות בעוד כשבועיים. אני לא מתכוונת לבטל את הפגישה, אני פשוט תוהה האם חלק מהשקט שלי, שאותו אני חשה כרגע, אינו דווקא הודות להפסקת הטיפול הקודם, שגרם לי לסבל רב. האם הנבירה בנושאים בעייתיים אינה בעצם מקור סבל בעבורי, ודבר שמעכב אותי , במקום לסייע לי להתקדם. האם כדאי אולי להניח לדברים הבעיתיים ולהתמקד בהנאות הקטנות של החיים: בילויים, מסעדות, קניית שמלות חדשות (בנוסף לכל אלו שכבר רכשתי ). וכן אני מניחה שתחשוב / תחשבו שמדובר בהתנגדות שלי לטיפול החדש. מניחה שהשקט שאני חשה כרגע, הוא זמני, כי פחות עמוס עכשיו. וכשהלחץ מתגבר אז הקשיים עולים שוב והמתח שאני חשה ברגעים אלו מאוד מקשה. בכל מקרה.... תודה.... מקווה שתהנה בחופש. ובעצם שכולנו ננסה להינות מהחופש... יש אחלה חוף ים בישראל, למרות המדוזות... שבת שלום לכולם.

12/07/2018 | 21:42 | מאת: שירה2017

שירי יקרה, מאחלת לך שתהני מהשקט, מגיע לך. מרגישים את השקט שלך גם בתגובות. לגבי הטיפול, זה נכון שהוא גורם לכאב ומערער כחלק מהדרך (הארוכה), וכשאין מרגישים שחייבים להאסף ואז מגיעה רגיעה, סוג של השלמה אולי, כך זה אצלי. וגם אני שואלת את עצמי לא פעם האם כדאי להניח להכל, לא בטוחה שאני מצליחה, ובכל אופן אצלי זה לא מחזיק לאורך זמן. לא בטוחה שאני יכולה באמת לבחור ומה המחיר. שלך שירה

הי שירי, חופש זה טוב, שקט זה נפלא, וטוב זה ממש טוב. לכל עת וזמן לכל חפץ. אודי

13/07/2018 | 14:03 | מאת: חטוליתוש

נהנתי לקרא שסוף סוף השקט והמנוחה באים לידי ביטוי.....מגיע לך אפילו יותר....אחלה ....בפינוקים.....מאחלת לך שימשיך כך...ושבת שלום מתוקה.....חטולית

12/07/2018 | 12:05 | מאת: אביב 22

לא רוצה להכנס בהודעה לאודי והקודמת רחוקה......שתדעי את אמיצה ומיוחדת..... מכירה ממני את השימוש באוכל כדי להחזיק ...רק ההפך ממך ,בבקשה תשמרי עלייך מההרס הזה ....הוא הורג .....

12/07/2018 | 21:36 | מאת: שירה2017

אביב אהובה, תודה על המילים. רואה אותך גם בקושי העצום ובמלחמה היומיומית. מצטערת שאין לי מילים חכמות לומר לך, רק להגיד שרואה ומרגישה. איתך שירה

12/07/2018 | 09:38 | מאת: .במבי פצוע..

שלום....... מרגיש שזהו... הבית פה נחרב עד היסוד. מרגיש שלא יהיה אפשרי יותר לשקם. מוות _______________________________________________ _____

12/07/2018 | 21:44 | מאת: שירה2017

במבי, תראי, הנה אנחנו כאן, הבית בשיפוצים ובלגן נוראי ובכל זאת הצלחנו להשאר עם עשרים או שבעים תוים. ונכון, הכי מגיע לנו מקום רך ושקט כמו רחם ולא פיגומים וריחות עזים של צבע. אבל הנה, אנחנו כאן. תשארי שלך שירה

הי במבי, ימים יגידו. שינוי? כן. מוות זה לא... אודי

13/07/2018 | 14:06 | מאת: חטוליתוש

במבי מתוקה שלי.....הכל עוד יסתדר....נכון שמאוד קשה עכשיו.....אבל גם זה יגמר.....שיגמר כבר.....באמת שכולם מרגישים כמוך....אבל לא באמת סוף העולם.....ואת חזקה יותר מהמצב הקיים.....🤗🤗🤗🤩🤩...איתך חטולית

אודי, ראיתי שההודעה שלי עלתה בסוף. תודה. הממ נפגשנו אתמול בסוף והקליניקה הייתה ממש נקייה ולא אמרתי כלום על כל מה שהיה . המטפלת אמרה שהיא תרגיש בנוח אם לא אשלם על הפגישה הנוכחית ואני סרבתי ואמרתי שאשלם. ואז דיברנו על דברים אחרים כרגיל. ופתאום עכשיו אני חושבת שהקליניקה שלה היא לא מקום בטוח, כי אני תמיד אפחד ואחשוב מה יש מתחת לספה . ופעם הייתה לי פנטזיה כזו לשבת אצלה על הרצפה מאחורי הספה וככה היא לא רואה אותי ושאני אוכל לדבר בחופשיות ועכשיו אני מפחדת לשבת על הרצפה . ואני באמת לא מבינה למה היא לא מדבירה? והיא חלשה קצת באמת ולא שומרת עליי ואני הייתי צריכה לברוח לבד מהחדר שלה וממש הרגשתי גועל ופחד. וזה בכלל לא מצחיק ומשעשע.

הי מיקה, יש רגעים שבהם הטיפול אינו מצחיק או משעשע. שנוגעים בגועל, בפחד ובעוד דברים. אני מקווה שתרגישי פעם מספיק בטוחה בשביל זה. אודי

12/07/2018 | 09:18 | מאת: סוריקטה

הי אודי. עבדת קשה. קשה מאד. הענקת המון. מקווה שתתמלא ותרחיב את הנפש. חופשה נעימה. סליחה על תכתובות המרמור שלי. בהמלצת המטפל (שבחופש) הבטחתי לנסות להימנע מאופן כתיבה כזה באינטרנט (כולל מיילים אליו). זה קצת מזכיר שימוש לא נכון באמצעי הזה. ---------- להתראות וחיבוק, סוריקטה

הי סוריקטה יקרה, תודה לך! אודי

11/07/2018 | 22:05 | מאת: שירה2017

אודי, כמובן שתיסע ותהנה ותנוח. ועדיין, שום דבר לא רגיל, עשרה ימים הם כמו נצח וכל הפירורים האלה שאני מנסה ללקט ולהחזיק כמו האוכל שאני מלקטת ולא מצליחה להחזיק. כל פעם מישהו הולך ומותיר חלל והחללים האלה הולכים וגדלים ועדיין לא מצאתי את החומר המיוחד הזה שממלא אותם ותמיד זה כמו תינוק שצורח עד שמבין שאף אחד לא יבוא אליו ובסוף נרדם (יש הורים כאלה) מהיאוש. ויש ימים שגם אני רק רוצה לישון מהיאוש או מהמטפל שאיננו או מהמעט שישנו ולא ממלא את החלל. ואני מבינה שככה זה, בראש אני מבינה. אני לא רוצה לתרגל פרידות כי היו לי המון וגם לא תסכולים כי היו יותר מהמון. ותמיד זה מגיע לנקודת הבכי של התינוק שאני לא יכולה לשאת. אודי יקר, נסיעה טובה ובטוחה ומהנה. שלך שירה

12/07/2018 | 09:22 | מאת: סוריקטה

הי שירה, אולי אפשר לחשוב על דרכים שימלאו את הנפש וירחיבו אותה? אני מנסה. למשל, אתמול פחות נתתי, כי האיזון בין ההענקה לקבלה ירד מהפסים. אבל יש עוד. אם את מכירה, אולי התחלה של ניסיון ומגע אפילו טכני ומנותק יצליחו (ואולי גם לא ויש תקופות, אפילו ארוכות כאלה, שחולפות). --------- שלך, סוריקטה

12/07/2018 | 10:58 | מאת: ינשוף

שירה יקרה כתבת בשבילי.. מילים מדוייקות שמתארות את המציאות שלנו.. מציאות כואבת מאוד ינשופים

12/07/2018 | 10:59 | מאת: שירי1

שירה היקרה, מרגישים מדברייך את הכאב והקושי העצומים. ומובן שמאוד קשה לך עם היעדרו של המטפל אליו התרגלת. אני יודעת שדבריי ישמעו כקלישאה, אך הזמן כידוע בלתי ניתן לעצירה, והוא חולף, גם כשמאוד קשה. ובין אם נרצה בכך או לא, הזמן יעבור והקיץ יחלוף, והמטפל שלך יחזור ואודי יחזור מהחופשה והדברים יחזרו למסלול הרגיל והקבוע שלהם. עד כמה שניתן כמובן... בהמון אהבה...

12/07/2018 | 13:46 | מאת: חטוליתוש

היי שירוש....את לגמרי צודקת...החיים מלאים בפרידות...ותיסכולים....ולא תמיד יש מי שימלא אותם.....לצערנו אנחנו חייבות למצוא בעצמינו את אותם.....דברים....שכן יכולים למלא את החללים האלה....מבינה אותך לגמרי....ישנן תקופות בחיים שלנו שלא משנה מה נעשה.....תמיד נשארים אותם רגעים....אותן תחושות של....לבד....וזה כואב מאוד....רק....אם נבין שזה זמני.....לא דבר קבוע...יתכן שיקל על המצב מבלתי נסבל....לנסבל....כי זה רק זמני....ותכף זה יגמר....בהמון אהבה...חטולית

הי שירה, עשרה ימים מסתיימים כעבור כ-240 שעות. זה אולי מרגיש כמו נצח אבל זה לא. יש לזה גבול ברור, שלנצח אין. אודי

אודי עניתי לך למטה וזה לא עלה.....הגבת שם למטה לסוריקטה ולכולם , בהודעה שלי.... .....והמשמעות של מה שכתבתי,באמצע הלילה בכאב רב של חלקים שלא מוצאים כאן מקום , כמו אבד לו המקום .... אני מבינה שדוקטורס מנסים ... זה לא משנה את העובדה שחלקים ממני בעיקר הנערה הדיכאונית ... לא יכולה לכתוב כאן יותר....התחושה היא שחצי ממני נשאר בחוץ ...מחוץ לדלת ולא רוצים אותו יותר ...עד שהצלחתי להביא אותה לכאן בכתיבה לקח לי שנות דור.. וזה פשוט נורא.....הכתיבה ,הצורה ,הסדר של המילים ,יש להם חשיבות רבה ,עבורה . .. כל מילה נמדדת ... כמו לחלקים שכותבים כאן בלי ניקוד .....או לחלקים שכותבים עם שגיאות כתיב.....אודי זה חלק ממי שאני .. וזה כלי עבורי לזהות מי ממני היה כאן .....זה כל כך משאיר אותי אבודה וחסרת אונים 😢 עצוב לי בעיקר.....

אביב יקרה מבינה ומזדהה איתך בלב תמיד

12/07/2018 | 13:31 | מאת: חטוליתוש

אביבוש מאמי...נורא עצןב וכואב לי לקרא מה שעובר עלייך עכשיו....והכל בכלל.....אבל את אל תרימי ידיים...הם הבטיחו שיתקנו....בואי נחכה עוד קצת בסבלנות ונראה לאן....איתך...חיבוק גדול...בהמון אהבה...חטולית

הי אביב, זה דווקא חיובי בעיני שהעצב נכנס לכאן, בדלת הראשית. אודי

12/07/2018 | 22:09 | מאת: אביב 22

שגם אתה מסרב להבין או לפחות לתת תיקוף לקושי הזה .....העצב הוא על החלקים שנשארים בחוץ ...עייפתי , סליחה אודי באמת סליחה ....חופש נעים מכל הלב ....

13/07/2018 | 08:01 | מאת: אביב 22

על התגובה שלי הפגועה המתוסכלת,קשה עד מאוד לנסות להסביר ,את הקושי ולהרגיש לא מובן, יחד עם זאת ,מבינה את התגובה שלך ...מודה לך שאתה מאפשר .. ואודי באמת מכל הלב מאחלת לך להנות בחופש .....נחכה לך 💜

11/07/2018 | 19:30 | מאת: mika

הי אודי, החלטת שלא להעלות את ההודעה שכתבתי? האם היא צונזרה?

12/07/2018 | 09:24 | מאת: סוריקטה

מיקה, היה עיכוב וזה קורה. מכל מיני סיבות שאנחנו לא תמיד יודעים. להערכתי, כמעט ואין צנזור. יש בעיות טכניות, פספסוסים של בני אנוש, ועומס וכד'. --------- סוריקטה 09:24

12/07/2018 | 13:26 | מאת: חטוליתוש

היי מיקה...את הרי יודעת שאודי לא מצנזר הודעות...יש איחור באתר שההודעות לא עולות בזמן...עוד אחד מהשידרוגים שלהם .....איתך יפתי...חטולית

הי מיקה, כמו שבוודאי ראית - התשובה היא לא. אודי

11/07/2018 | 19:24 | מאת: אביב 22

העץ הראשון נינטע כרגיל בחמש בבוקר .... אז לא מוותרת וכותבת אותו שוב ...בואו גם שקשה ולא ממש בא להגיד תודה על כלום. תודה על המקום הזה ועל החלקיות שבו..תודה אודי על היותך ....תודה לכל מי שכאן ....תודה שהיום עוד לא נגמר ויש מספיק זמן לעשייה ....תודה שאני מגרדת כוחות .. תודה על פרנסה ....תודה על המכלול שלי ....תודה על מטפלת קשובה ואמיצה תודה שאני יכולה לומר לה הכל בכינות .....תודה על היותי ....

12/07/2018 | 09:26 | מאת: סוריקטה

תודה שלבשתי היום צמוד כדי לתת לעצמי הרגשה מוחזקת. --------- תודה שהיום אני כבר מצליחה לאפשר למילים מבחוץ להיספג פנימה. --------- סוריקטה 09:26