פורום פסיכולוגיה קלינית

45825 הודעות
34503 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
11/07/2018 | 07:04 | מאת: אור31וחצי

השאלה ששאלתי לא מופיעה פה או שזקוקה לאישור לפני ? אני רק בודקת אם זה מופיע, אם לא, זה כנראה דורש אישור. אם זה כן מופיע אזי אצטרך לכתוב שוב את כל מה שכתבתי כי השאלה לא נשלחה כנראה, אז זה נסיון לבדוק ויש פה בעיה הם דורשים תווים..............................................................................אז הנהתווים.......................................,,...,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,..,,........,,,,,,,,....,,,,,,,,..,,,,...,,,,,,,,,,.......,,,,,,......,,,,,...,,,,...,,,,,..,,,,,,,,,..,,..,,,....,,,לללללללללל..,.,...,,,,,,...,,,,,ץץץץץץץץץץ.,,...,,,...,,,,,.....,,,ןןןןןןןןןןןןןןןןןן.,,.....,,,,....,,,...,,,..,,,,,,,,,,,,,,,,,..........,,,,,,,......,,,,,...,,,,

12/07/2018 | 13:14 | מאת: חטוליתוש

היי אור..התשובה שלך מגיעה רק אחאי שעברה קריאה ....לא על הרגע שאת כותבת....ועניתי לך גם בראשונה דלך...ותווים...צריך להוסיף רק בתחילה אם אין מספיק מילים בכותרת בלבד....חטולית

11/07/2018 | 05:56 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי ,תודה שישנתי .....תודה על המקום הזה....תודה עליכם כולכם ...תודה על מי שמלווה אותי .... תודה שאני יודעת על מה התסכול......תודה שאני יודעת שזה לא קשור להיום...תודה על מי שאני

12/07/2018 | 09:59 | מאת: סוריקטה

מצרפת ענף לעץ הראשון שניטע והתעכב. סוריקטה 09:59

11/07/2018 | 01:27 | מאת: אור31וחצי

שלום סליחה מראש אבל אם לא אשאל אשתגע. יש לי פחדים ללכת ברחוב מסיגריות אני מסתכלת על ידיים של אנשים אם יש סיגריה עוברת לצד אחר כמעט נדרסתי פעם מרוב הפחד. אין לי טראומות עבר הכל תקין ילדות מדהימה הורים חברים משפחה הכל נורמטיבי אף פעם לא נכוויתי מאש אן סיגריות אבל משום מה מחפחדת מזה מאוד. היום לא שמתי לב מספיק טוב ועבר מישהו קרןב אליי מאוד עפ סיגריה ואני בפחדים שאולי היא עשתה לי כויה. אין לי כויה. הייתי מרגישה אם הייתי נשרפת, לא? אני בדמיונות לא נותן לי מנוח מנסה לשחזר את המקרה ובדקתי את הגוף שלי ואין כויה. איך אפשר להרגיע אותי זה היה ממש קרוב ליד שלי, הסיגריה. אבל היא לא נגעה בי........ איך אנשים....................... הולכים......................................................... ברחוב ליד סיגריו............ק......................................................תתתתתתתתת סורי הם ביקשו מלא תווים....ק............קקקקקקקקקקקקקקקקת

12/07/2018 | 13:09 | מאת: חטוליתוש

שלום אור 31 וחצי.....ברוכה הבאה....לכל אדם ביקום יש פחדים....לא חייב שיהיה טראומה....זו יכולה גם להיות סתם זהירות...נראה שאת גם לא אוהבת סיגריות בכלל....וידוע שכוויה בכלל....מאוד כואבת.....אז נראה שאת גם פוחדת מהפחד....לא נורא....העיקר שלא נכווית.....עכשיו את רגועה יותר...??? מקווה שכן...ואת מוזמנת להיות חלק כאן מהפורום....בהצלחה....חטולית....

שלום אור, זה נשמע כמו סמפטום של הפרעה טורדנית-כפייתית. כדאי לגשת לאיש/אשת מקצוע ולטפל בזה. אודי

13/07/2018 | 00:41 | מאת: אור31וחצי

תודה לכם עזרתם לי קצת אבל עדיין זה לא מרפה ממני ועוד היום לא יודעת מה יהיה עם זה קרה עוד מקרה גם קרוב מאוד אליי כשישבתי בבית קפה מישהו עבר עם סיגריה ממש נמאס לי מזה זה הורס לי את כל המצב רוח אני בדכאון כי אני כל הזמן חושבת שאולי הסיגריה נגעה בי אני מבינה שאין עליי כויה ושזה לא הגיוני אבל זה לא עוזר אני מבינה שאני צריכה טיפול אבל אני לא בטוחה שזה יעזור לי ולא בא לי ללכת עכשיו לטיפול בגלל זה למרות שזה מפריע לא יודעת מה לעשות גם טיפול לוקח זמן ולא בא לי בכלל............................................................................................................

10/07/2018 | 19:06 | מאת: mika

וואו אודי, אני חייבת לשתף במשהו שקרה לי בטיפול. היום הייתה פגישה , והמטפלת התקשרה לפני ושאלה אם אפשר שנאחר קצת את הפגישה, בשל עבודות תברואה . לי זה לא הסתדר וקבענו שאגיע כרגיל. בכל מקרה, משהו כמו 10 דקות אחרי שהתיישבתי פתאום ראיתי......ג׳וק !!!!!!! ואחר כך אפילו עוד אחד!!!!!!! ואז עוד כמה בחוץ. בעלי המעוף השתלטו על הקליניקה !!! הם גם רוצים פרויד!!! כמובן שמיד קפצתי ממקומי ואז המטפלת הפציפיסטית ושוחרת השלום שלי הסתערה עליו עם ספריי אוויר תוך שהיא לוקחת מרווח ביטחון של קילומטר. אודי, מסתבר שהפסיכולוגית הנרדמת היא די חננה. תכלס ציפיתי שהיא תוריד עליו איזו נעל ותגמור אותו ישר , ולא תאוורר לו את הנשימה עם איזה תרסיס k אפס. מה זה??? למה היא לא מדבירה את הקליניקה באופן מקצועי? איזה חוסר השקעה!!! איזה פחד!! הקליניקה שלה היא בעצם בית גידול ל....תיקנים . למה אין לה מטופל שהוא מדביר ושתוך 15 דק של שיחה יפתור לה בעיה זו? כמובן שמיד ברחתי על נפשי מהקליניקה תוך שאני משאירה את המטפלת שלי להילחם בקו האש לבד. כי ברור שאני פחדנית. אגב, מיותר לציין שהיא לבשה שמלה וסנדלי עקב שלא ממש התאימו לפעולה הכה מאומצת שנדרשה ממנה. אני בנאדם רע נכון? רע וציני . אבל האמת היא שזה פשוט שיעשע אותי ממש. אני מפחדת שזה יוריד לי ממנה ואז אני לא אתפוס ממנה יותר. בעקרון היא סימסה והתנצלה ( זו גם באמת באמת לא אשמתה ) וקבענו שוב למחר, אבל עדיין , מי רוצה מטפלת (חסכנית?) שלא משקיעה בהדברה? ושרק עושה פוווו לפולשים דוחים כאלה? זו מטפלת חלשה, ירד לי ממנה. קישטה!!

12/07/2018 | 10:25 | מאת: שירי1

היי מיקה.... אין ספק שהייתה לך פגישה מאתגרת. כמישהי שמאוד מאוד נגעלת מתיקנים, אני מניחה שהמפגש לא היה פשוט, בלשון המעטה. וסביר להניח שגם אני הייתי נמלטת באמצע הפגישה בתירוץ כזה או אחר. אך למרות זאת, יאמר לזכותה של המטפלת שהיא רצתה לדחות את הפגישה, כי היא ידעה שיש תיקנים. יכול להיות שביצעו ריסוס באזור ולכן הן ברחו ממושבם ויצאו החוצה. יש לי תחושה שאם היא עדיין לא ביצעה ריסוס, אז היא תבצע ריסוס בהקדם. בקשר לריסוק התיקן באמצעות נעליים. כמו המטפלת שלך, גם אני לא מרסקת חרקים באמצעות נעליי, כי זה פשוט מגעיל. ויכול להיות שהיא לא רצתה להשתמש ב- K-300 וסוגיו בגלל הריח של חומרי ההדברה, או מכיוון שזה לא כל כך בריא להימצא בחדר סגור כשמרססים. אני מניחה שהיא תפתור את בעיית התיקנים בקרוב...

12/07/2018 | 12:58 | מאת: חטוליתוש

היי מיקה.....מכל מה שהבאת הכי הכי צחקתי מהתאור שלך ...אייך המטפלת "טיפלה" בחרק הדוחה הזה.....ואת מתוקה...לא במקרה רק מחפשת דרך כדי לא להגיע אליה....?? התיקנים האלה בתקופה הזו הם מכת מדינה.....ואת יודעת .....שזה לא אשמתה...אז מקווה שהלכת אליה והכל עבר בשלום.....אני שונאת תיקנים ובכלל את כל הזוחלים המגעילים האלה....אבל זה כבר סיפור בפני עצמו....מזעזע בכל רמה אפשרית.....אולי פעם אעלה אותו....איתך מתוקה.....בהמןם אהבה...חטולית

הי מיקה, גם התיקן רוצה תיקון... מצד שני, טוב שמצאת קולב מתאים לתלות עליו את המטפלת. התחלתי לדאוג שחלילה את רוצה אותה... אודי

10/07/2018 | 18:18 | מאת: גלי מפעם

חטוליתוש, שלום לך. לא חושבת שאנחנו מכירות. מצטערת שלא הגבתי, ראיתי את הודעתך רק אחרי שכבר עניתי. סוריקטה, אני ממש צריכה שיחשבו עלי , להתקיים. אז שימח שחשבת. והאמנת. אביבוש, לא בטוחה אם כל פעם שאני מגיעה לכאן זה משפיות. לפעמים אני חוששת שדווקא להפך. אני די בדיכאון בזמן האחרון וקשה לי גם לכתוב אז אם אני לא מגיבה, זה בגללי ובגלל חוסר הכוחות. לא רוצה לפגוע ולא רוצה להכריח את עצמי להחזיק עוד מטלות.. גלי

12/07/2018 | 07:37 | מאת: סוריקטה

הי גלי חמודה, אני כבר מאחרת, וכמה מילים בינתיים - חשבתי עליך היות שאני חברה בפייס בקבוצות טבעונים (כמתעניינת, אני לא בעצמי). סוריקטה 07:37

12/07/2018 | 11:54 | מאת: אביב 22

שאת מגיעה שקשה ,שיש צורך . טוב שכך וגם אני שואפת לשם ..... להתמך ולהעזר שצריך,זאת שפיות. לדעת להעזר ,להגיד קשה -זה שפיות ......זאת הייתה הכוונה שלי . . אתך בקושי

12/07/2018 | 13:01 | מאת: חטוליתוש

היי גלי...הכל בסדר...נכון שאנחנו לא מכירות אבל נוכל להכיר כאן אם תכסי יותר....שיהיה לך יום מוצלח...בהמון אהבה...חטולית...

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב ברביעי. ועדכון: לאחר חופשת סוף השבוע, ביום ראשון, ניפגש קצרות ואצא לחופשה של עשרה ימים שלאחריה נשוב לפעילות רגילה. שמרו על עצמכם, אודי

10/07/2018 | 22:57 | מאת: חטוליתוש

********************

09/07/2018 | 23:23 | מאת: .במבי פצוע..

אודי הי... מתגעגעת.... קצת הולכת לאיבוד... ומחר עדיין אפגש עם אמא צביה אבל מרביעי היא בחופש עד ראשון... .....קצת באיבוד.. והיעדר המרווחים בין הפסקאות והשורות לא תורם לקרקע יציבה... אתה כותב משהו ובפורום נראה כאילו זה לא אתה שכתבת.. משונה...

הי במבי, אכן משונה... גם אני בתהליכי הסתגלות... ולגבי הגעגוע - את יודעת שאני בעד. אודי

10/07/2018 | 06:23 | מאת: סוריקטה

הי לכם, אני כרגע, הפעם, מרגישה שאיני מוכנה להסתגל לזה. דיברתי על כעס. סוריקטה 06:23

10/07/2018 | 22:23 | מאת: חטוליתוש

צודקת מתוקה.....לצערנו עד שיגמרו להנדס את הפורום....בנתיים מהנדסים אותנו....ח ח ח .....כנראה שאין מנוס מלחכות בסובלנות.....באמת שאין דרך אחרת.....שתהיה לך פגישה פוריה....😍🤩...בהמון אהבה...חטולית

11/07/2018 | 07:30 | מאת: סוריקטה

לי לא בא להסתגל יותר. סוריקטה. 07:30

09/07/2018 | 19:39 | מאת: אביב 22

אודי .....אפשר להיות כאן .. ..-------------------------------------------אודי -----המון הרס ------------פשוט להיות בלי מילים -----כי אי אפשר לכתוב כאן ככה--------------מרגישה כמו טובע ...שנסחף בזרם ונאחז במה שיש....אודי היום נגענו באכילה ....ועכשיו אין אותי .....אין ....אני טובעת .....................השדים יצאו במחולות .......סליחה אודי

הי אביב, בוודאי שאפשר להיות כאן. זה לא השתנה כלל (למרות השינויים בצורה). אודי

10/07/2018 | 06:10 | מאת: סוריקטה

כתבתי לך למטה על עניין המקום ונדמה לי שכתבת מצוקה. ואני חושבת שככל שפחות מזהים את הזעם כך גם גדלה המצוקה. הדברים אינם סותרים. לפחות כך אני מבינה. - - - - - - אומרת זאת, משום שגם אני איני מזהה מה מתחולל אצלי, ואני שרויה במצוקת צמצום איומה, ומנסה לזהות איזה חלק כבש מקום. הרס נקשר אצלי לרמות זעם פנימיות גבוהות. לקושי להפריד. - - - - - - סוריקטה

10/07/2018 | 22:29 | מאת: חטוליתוש

היי אביבי....הנה את לא לבד...אל תסחפי רחוק....🤗 חיבוק אחד...👉....והנה היד שלי כאן איתך.....תאחזי שלא תטבעי.....ונשב ביחד.....עכשיו אפשר...???....הנה השדים עוזבים.....גרשנו אותם.....בהמון אהבה...חטולית

09/07/2018 | 19:18 | מאת: שירה2017

אודי, למרות כל הדברים שאני ואלה שאני עושה בחוץ, התחושה שמלווה אותי היא של חוסר ערך. אני כל הזמן פוחדת שיגלו, ששום דבר לא אמיתי, שאני טפשה, והנה עוד רגע יפטרו אותי מהעבודה או המנחה שלי באוניברסיטה יגיד שאין טעם להמשיך כי איני מבינה דבר. אני יושבת מולו או בישיבה בעבודה, ולא מבינה בעצמי מה אני אומרת ואיך החלטות מתקבלות, דברים קורים ומתקדמים. איך כל זה קורה מבלי שאני מבינה וכיצד אני מצליחה לשטות כך בכולם. הפחד הזה שעוד רגע, ממש עוד מעט כל השקר שאני יתגלה ואז יראו שאין כלום מתחת לקליפה. והקליפה הזו שהיא כבר סדוקה, אוספת את הכל בכל בוקר מחדש להניע את היום, גוררת את כולי מפה לשם, יודעת גם להקשיב ולחייך לילדים ואפילו לחבק, להיות אמא דואגת לכל הארבעה, לבשל, לכבס, לנקות, לדבר, לשחק ועוד, אבל היא לא מרגישה דבר. הייתי רוצה לדעת להיות, פשוט להיות וגם קצת לאהוב את עצמי לפעמים. תודה שירה

הי שירה, אפשרות אחת היא לראות בכך קליפה תפקודית (כמוש את עושה). אפשרות אחרת היא לראות בכך חלק לגיטימי לא פחות של אישיותך, לאו דווקא שקרי. אודי

10/07/2018 | 06:14 | מאת: סוריקטה

מדהים, שירה, - - - - - - אחלוק הרגשה דומה, שאני מרמה את כולם ושאני על הקצה, ואוטוטו האגרסיות והשנאה יזלגו החוצה באופן שיהרוס את המעט שהצליח להיבנות. חושבת שאיכשהו אני זוכרת שהייתה הרגשה של אהבה לחלקים לעצמי, אבל כרגע אין לי אליה גישה. - - - - - - שלך, סוריקטה 6:14

10/07/2018 | 22:55 | מאת: חטוליתוש

היי שירה....אחרי הקטילה העצמית שלך.....שלא הבנתי למה בכלל באה......את מספרת כמה את נהדרת.😍🤩...ועדיין מרגישה תחושת חוסר ערך.....???.....כאלו....מה...יותר קל לך לראות רק "כשלונות" שלא קיימים...מאשר את הצד החיובי שבך.....מתחילנ את הבוקר שלך....בגרירה ממקום למקום שזה ממש משימה קשה מאוד....מקשיבה...מחייכת....מחבקת....דואגת....לכולם.....שלא לדבר על...חלילה וחס שלא תשכחי את כל המטלות שלך ביומיום....גם לשחק איתם וגם....היי..סופרוומן.....קחי קצת אוויר לנשימה....מתי בדיוק יש לך זמן לעצמך....??? מתי בדיוק תאהבי את עצמך ???.... זה כנראה לא נמצא בלו'ז שלך.....כנראה שתצטרכי להמציא לך לוח זמנים חדש...בתקווה ששם יהיה זמן גם עבורך.....ושם תחושת חוסר הערך שלך כנראה תתפוגג....כולי תקןוה שתוכלי לשנות...אןלי בזכות אותו סדק שנוצר....בהמון אהבה....חטולית....😍🤩🤗🤗

08/07/2018 | 17:03 | מאת: שירהג

שלום. ילדי בן 6 והוא סיים עכשיו גן חובה ועתיד לעלות לכיתה א בספטמבר. בחצי שנה האחרונה וממש לאחרונה כאשר אני שואלת אותו איך היה לו בגן, הוא עונה לי: משעמם לי. שהוא מעדיף להיות בבית. אפילן עם סבתא. אני יודעת שכאשר ילד אומר שמשעמם לו זה לא אומר בהכרח שמשעמם בגן אלא שמשהו קשה לו, או שרע לו. שאלתי היא, איך ובאילו כלים ממליצים לי להשתמש בכדי לגלות מהו מרכז הקושי. הילד שלי ילד אהוב וגם חברתית עם זאת יש לו קושי בויסות ההתנהגות לעיתים, לא תמיד. איך בעצם אני מגלה מהו מרכז הקושי??? אני רוצה לעזור לו כדי שבכיתה א יהיה לו יותר קל.

09/07/2018 | 17:24 | מאת: חטוליתוש

אולי לקחת אותו לאחבחון......אני עשיתי זאת בניצן....הם מאבחנים ומאתרים כל דבר....בהצלחה....חטולית

שלום שירה ג, טוב שאת ערנית. כדאי להתייעץ עם הגננת ועם פסיכולוגית הגן. אודי

07/07/2018 | 23:25 | מאת: אביב 22

שבוע חדש ----עץ חדש ----תודה לכם שאתם כאן 😊

08/07/2018 | 18:51 | מאת: סוריקטה

תודה שנחתי ושמרתי על הגב שלי בסוף שבוע. סוריקטה

08/07/2018 | 21:46 | מאת: ינשוף

תקווה שיהיה יותר טוב

09/07/2018 | 06:12 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי -------תודה שישנתי ------תודה על המקום כאן גם עם בחלקיות -----תודה

09/07/2018 | 09:45 | מאת: סוריקטה

תודה, אודי. באמת. סוריקטה 09:45

09/07/2018 | 17:48 | מאת: חטוליתוש

שבוע חדש ....עץ חדש.....שבוע שמתחיל בריצות לבדיקות עם אמא שלי לרופא עיניים...קטרקט.....ואני תפוסה בגב התחתון.....אז ..תודה שיכולתי לקום מהמיטה....תודה שהצלחתי לעלות לאוטובוס....תודה שהצלחתי ללכת המון ברגל....תודה שחזרתי הרוסה אבל חזרתי.....תודה על ארוחה חמה טעימה...תודה על מקלחת עם כסא בחדר אמבטיה....תודה שנשארתי עם סבלנות וסובלנות....כי זו רק תחילת הדרך.....וזהו....חטולית...כואבתתת....

07/07/2018 | 23:24 | מאת: אביב 22

הבאגים האלה של המילים הדחוסות ----מרגיש---שלחלקים ----מסויימים שלי ---אין כאן יותר מקום 😢עצוב-----מחכים אולי יסדרו ----

08/07/2018 | 19:34 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אלו חלקים את מרגישה שנדחקים? אבחן גם את עצמי. - - - - - - שלך, סוריקטה 19:34

08/07/2018 | 19:35 | מאת: סוריקטה

אצלי, למשל, התחושה שנהרסה תבנית מאד מוגדרת שהייתה פה ואפיינה אותי. סוריקטה 19:35

08/07/2018 | 21:18 | מאת: סוריקטה

הכי אכעס אם מסד הנתונים הקיים באתר של דוקטורס נפגע באופן בלתי הפיך. סוריקטה 21:18

09/07/2018 | 06:27 | מאת: סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=q1z6-kHD9qw          סוריקטה

09/07/2018 | 09:25 | מאת: אביב 22

הי אהובה גרמת לי לחייך-------ובעיקר לחלקים של הנערות-----והנערה הדיכאונית בכלל---- יש חשיבות ממשית לכתיבה😢😢----בקיצור לקח לי מלא זמן להביא לכאן----ועכשיו ,מרגישים שאין לנו מקום----אנחנו לא אוהבים את דוקטורס בכלל--------😈

09/07/2018 | 09:53 | מאת: סוריקטה

הי שוב לכולם, שמתי לב שאני נוטה עכשיו לשלוח הרבה יותר הודעות, וכל אחת מהן קצרה יחסית. בפועל, מהיר יותר, פחות הגהה, אולי אימפולסיבי יותר, או ספונטני יותר. אחר. סוריקטה 09:53

09/07/2018 | 16:33 | מאת: סוריקטה

הי אביב. - - - - - - אנחנו כועסים. אנחנו כועסים מאד. בכלל. ועל דוקטורס בפרט. אנחנו כועסים מאד על העיוורון של הסביבה. אנחנו כועסים שכמה שאנחנו 'צועקים' או שותקים לא נשמע קולנו. כועסים ביג טיים. אנחנו רוצים ש'הם' יקחו יוזמה ויציעו לנו מקום, מרחב, חופש. אנחנו רוצים שיציעו לנו פיצוי. כזה ענק לסבל התהומי שלנו. אנחנו רוצים שיבינו שגם לנו יש נפש. וגם גוף. ונפח בסביבה. - - - - - - אהבתי את הרגשון... חח. - - - - - - בשמחות. סוריקטה 16:33

09/07/2018 | 17:41 | מאת: חטוליתוש

אביבי....וסוריקטה.....אפשר להצטרף לצעקות שלכן.....???ולהביע חוסר שביעות רצון.....😤😤😡😡😬😬😈😈🙀🙀 איתכן אהובות.....חטולית...

09/07/2018 | 18:13 | מאת: אביב 22

אני לא מצליחה להסביר את עצמי -----אבל כשלחלק מאוד גדול ממני ----אין כאן מקום ----ואין יכולות ביטוי ---כי כל הכתיבה משתנה ומשנה את הנכתב ---אז אין לי מקום כאן ----זה מעבר לכעס ----אני באמת במצוקה------לא רוצה לברוח מכאן----וגם לא יכולה באמת לכתוב --

הי סוריקטה וכולם, אני יכול להגיד שדוקטורס אכן מקשיבים ומתעניינים בצרכים שלנו כאן. אני מקווה שנצליח לראות גם שינוי בפועל. אודי

10/07/2018 | 05:19 | מאת: אביב 22

הגבת לסוריקטה ולא אלי ,הכי מבינה את הבילבול..........😊.............עצוב כי גם לך לא מצליחה להסביר--------'--יש משהו מיוחד בכתיבה של הנערות-------משהו בצורת הכתיבה שחשוב להן--------כשאני לא יכולה לכתוב----אני לא יכולה להביא אותן לכאן------חלק ממני בשידרוג הזה נשאר בחוץ .........אז מקשיבים או לא -----חצי ממני נשאר מחוץ לדלת -----

10/07/2018 | 06:17 | מאת: סוריקטה

כתבת לי (ולכולם), אבל אביב הייתה זו שפנתה אליך בראש העץ, ומניחה שיש רגישות לעניין. במיוחד כאשר מרגישים נעלמים. (גם נוכח הודעות רבות שלי...) סוריקטה 06:15

הי אביב, נכון. אני מתנצל... גם אני מנסה (ולא תמיד מצליח, מסתבר) למצוא ידיים ורגליים בסבך העצים החדש... אודי

05/07/2018 | 19:58 | מאת: גלי מפעם

איך שימחתן אותי! מסקרן, מה חשבת סוריקטה? איך את יודעת שלא עשיתי משהו לא שפוי, אביבוש? החיים שלי בסהכ בטוב. באמת שתקופה של צמיחה והתקדמות, ובכל זאת לפעמים משתלט זעם , ותוקף דיכאון, וכבר עייפתי לזהות איזה קודם לאיזה, רק שאתמול זה כבר הגיע למצב שהרגשתי שכל מגדל הקלפים שאני בונה בעמל נשמט.. בסוף היום היתה יד מושטת, חלקית מאד ולא כמו שהייתי רוצה (אגב מיקה, חשבתי על כך בהקשר להודעה שלך על הדלת), אבל הצלחתי לקחת אותה, היא עדיין לא הצליחה לשנות את הזעם והדיכאון , אבל אני מקווה, יודעת שזה היה הדבר הנכון לנסות ולא להתמכר לסחף ההרסני.. מנסה.. אוהבת אתכן! גלי

08/07/2018 | 19:37 | מאת: סוריקטה

הי גלי, האמנתי בך. ושאת שומרת על עצמך. גם זה קורה... שלך, סוריקטה (נו, מי יחזיק תקווה...) 19:37

08/07/2018 | 21:21 | מאת: סוריקטה

הי שוב גלי, לא חייבים להחזיק קשר רק דרך הדאגה שתחבלי בעצמך. פטנט גרוע. אנחנו מכירות את זה, לא? לילה טוב 21:21 סוריקטה

09/07/2018 | 06:10 | מאת: אביב 22

ואיך ידעתי ....כי באת להאחז כאן ....כשאנחנו עושות מעשים לא שפויים אנחנו לא באות............ ושימחת אותי מאוד שקיבלת את החלקיות ולא עדפת.......ושבכלל נאחזת עד יעבור זעם ----ולא המשכת עם הזרם......כייף שבאת ...תישארי??קצת????

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

05/07/2018 | 19:28 | מאת: סוריקטה

19:24 - - - - - - - - § פרידה מהמטפל - חופשה שנתית שלו; - - - - - - - - - -- § פרידה מהזאטוטים בהם אני מטפלת הולכת ומתקרבת; - - - - - - - - - - § פרידה מעידן הפוריות. נסגר עליי. - - - - - - - - § במבי, פתאום חשבתי לי, המילה leave באנגלית נשמעת כמו עלה. זוכרת את העלים בתיבת הדואר אחרי פרידה? - - - - - - - - סוריקטה

10/07/2018 | 06:21 | מאת: סוריקטה

... והנה, גם אתה, אודי, יוצא לחופש. ואומרים סופסוף אחרי עבודה קשה. ואני מקנאה ונשארת סיזיפוס/אטלס או מה שלא יהיה. עבודה קשה במיוחד בחודשי הקיץ, לכאורה ללא מגבלות, דיברנו על עיוורון. יאמרו שלי. סוריקטה 06:19

05/07/2018 | 10:41 | מאת: שירי1

היי.... עמוס , עמוס מאוד... ובעצם מה חדש בזה? תחושת העומס היא פנימית , היא לא ממש קשורה ללחצים מבחוץ. כפי שתחושת שקט היא דבר פנימי ואם אין שקט שבא ממני, אזי שום דבר חיצוני לא באמת יגרום לי לשקט. תודה לאל הגוף מחלים מהחולי, למרות שקצב ההחלמה הוא איטי ביותר. אבל אני לא מתלוננת... העיקר שהכאב הפיזי חלף. אמורה להתחיל בטיפול פסיכולוגי חדש עוד מספר שבועות מקווה שהפעם זה יהיה שונה, הוא עושה רושם של אדם סבלני... מקווה שאני לא טועה. בכל מיקרה אתן לזה הזדמנות. הטיפול האחרון הסתיים רע... הטעם שנותר הוא צורם ומר. לא מתגעגעת אליו ושלמה עם ההחלטה להפסיק את הטיפול הקודם. בפגישה האחרונה , מבחינתי, נחצו קווים אדומים שלא הותירו לי ברירה אלא לחדול מלהגיע לשם. ולמרות שהבהרתי בעבר באופן הכי ברור שהוא מלחיץ אותי, והוא הבטיח לי שהוא מאוד ישתדל שלא להלחיץ אותי כל כך, הוא לא עמד בדבריו. וגם אם הייתי רוצה לחזור לטיפול אצלו, יש התנגדות גדולה מאוד מבית, בעלי מאוד מתנגד שאמשיך להיות מטופלת אצלו. לא אכפת לו שאהיה מטופלת אצל מישהו אחר, אבל לא אצל המטפל הקודם, לטענתו הנזק אצל המטפל הקודם רב על התועלת... ואני מסכימה איתו. מקווה שהמטפל החדש יהיה סבלני, אמפתי , בעל חמלה בסיסית וענווה. שלפחות יזכיר במעט את המטפל שהיה לי בעבר, שאותו מאוד חיבבתי. שבת שלום וסוף שבוע נעים לכולנו...

05/07/2018 | 12:35 | מאת: שירה2017

שירי יקרה, תחושת העומס שאת מתארת מוכרת ומובנת היטב, אי השקט הפנימי מאוד קשה ההתנהלות היומיומית שגם כך עמוסה. שמחה שאת מחלימה וגם שאת שלמה עם החלטתך ומגובה ע"י בן זוג תומך. מאחלת לך הצלחה ומקום בטוח בטיפול החדש. שלך שירה

05/07/2018 | 15:09 | מאת: חטוליתוש

שירוש מתוקה.....בסך הכל הגדול עשית מה שנראה לך הכי נכון......להפסיק טיפול אצל מטפל שחצה קוים אדומים....וטוב עשית....אין שום הצדקה להשאר במקום רעעע.....מקווה ומאחלת לך יפתי שהמטפל הבא.....יהיה כל מה שאת מצפה ממנו להיות....רק רוצה לומר דבר אחד....אל תעשי השוואות בין החדש...למי שהיה המטפל הישן....ההוא.....כל בני האדם שונים...גם בגישה....גם באמפטיה שהם מפגינים...וכן בכל שאר ההתנהלות שלהם....השוואות יכולות לגרום לך לאכזבה.....קחי את זה בחשבון.....ובהצלחה עם המטפל החדש....תני הזדמנות להכיר לפני שאת מחליטה מה מרגיש לך.....ואני שולחת חיבוקים.....🤗🤗🤗עד אלייך...בהמון אהבה...חטולית

הי שירי, אני מצטרף לתקווה. אודי

05/07/2018 | 09:35 | מאת: mika

הי אודי, אתה יודע שהרבה פעמים יוצא לי לשבת ולדבר עם חבורה של בנות או אימהות ואני מרגישה שאני לא כמוהן. אני שונה ומוזרה . אני בכלל לא אישה. אם אני הולכת ברחוב ובמדרכה הולכות עוד בנות , אז אני שונה מהן ואני לא כמוהן. למה אני שונה ומוזרה כל כך? אני כמובן לא בן. אבל אני בטוחה שאני לא אישה. אני לא אישה. אני לא אישה. אני לא אישה. אני גם לא בת. אני פשוט כלום. אני פשוט אוויר ואני אבק ואני שום דבר. מתי יהיה בי משהו נשי ויפה?

05/07/2018 | 12:42 | מאת: סוריקטה

הי מיקה, גם אני, שיודעת לומר שכן אני אישה, לפעמים ברמת הדקלום, רואה את עצמי פעמים רבות כ - it. שלך, סוריקטה.

05/07/2018 | 14:42 | מאת: חטוליתוש

היי מתןקה....לא מבינה מה גורם לך לחשוב שאת לא אישה....הלבוש..? הנעלים....? התיק שלך....? את חובשת כובע עם קרניים על הראש...? מה......????.... אז את לא מתלבשת אולי מודרני כמו כולן ברחוב.....אז מה ...??? לט הבנתי מה גורם לך להרגיש לא אישה....!! רק מראה חיצוני לא אומר כלום....!!! ומי אמר שאת צריכה להיות כמו כולן.?.....מה רע בלהיות שונה....?.....שונה לא אומר שזה מוזר......יש הגדרות אחרות לתאר.....מוזר....ולא הבנתי מכל מה שכתבת שאת מוזרה....!!! אבל כן חושבת שאת זקוקה לחיזוק.....שאת הכי בסדר כמו שאת.....וגם לחיבוק גדול.....אז בדרך אלייך....🤗🤗🤗...בהמון אהבה...חטולית...😼😼

הי מיקה, איני יודע את התשובה ל'ללמה'. אני נשאר עם החוויה שאת מתארת. של להרגיש 'כלום'. אולי את תוכלי להאיר את ה'למה'. אודי

05/07/2018 | 07:29 | מאת: סוריקטה

הי כולם, יש משהו שאני נוטה להרגיש הן בעבודה והן בכלל. אני מעניקה איזה משהו, ואז עבור אותה תמורה 'רוכבים על הגל' או תופסים טרמפ ופתאום נהיה עוד. ואז עוד ועוד, והתנאים מורעים, ואנ'לא שמה גבול בדרך כלל ולא אולטימטום. כי אני לא יכולה. אבל כן אומרת את דבריי וחוזרת ואומרת ואיכשהו, כנראה, באופן מעוור. מחכה שייגמר. אבל זה לעולם לא. אולי חוזר על עצמו בכל מיני מקומות. סוריקטה. מחכה שכאן כבר תהיינה פסקאות, או שעות, או שיהיה ברור לאן שורשר ושיישלח למייל. אפרופו הרעת תנאים. 07:29

05/07/2018 | 14:33 | מאת: חטוליתוש

סוריקה יפה שלי.....לצערי נתקלתי לא אחת ביחס הזה של......לא חשוב כמה נתתי....כמה השקעתי.....תמיד...אבל תמיד....היו דרישות לעוד.....וזה קרה רק....אצל משפחות אמידות.....עשירות.....אם לפחות היו מוסיפים משהו לשכר המינימלי....הזעום עבור הדרישות שלהם...ניחא....מה שברור שלא קרה !!! מבינה אותך היטב יקרה שלי...ומזדהה עם כל מה שעובר עליך.....הבעיה שלי היתה.....שלא יכולתי לתת לילדים פחות ממה שנתתי....כי ככה אני בנויה....אבל הם....רק רצו לקבל כל הזמן עוד ועוד...מה גם שלא ידעו להגיד תודה על התוספות שנתתי.....מצב עגום....השאלה מה את חושבת לעשות בענין.....חיבוק גדול יד אליך מתוקה.....🤗😍😍 ....בהמון אהבה ...חטולית

הי סוריקטה, ממש כמו פסקאות. חשוב שדברים לא יתחברו אטומטית זה לזה... :-) אודי

04/07/2018 | 23:29 | מאת: גלי מפעם

הרבה זמן... לא בטוחה בכלל אם אני זכורה. דווקא ימים מעורערים מביאים אותי לכאן. . סוריקטה, רציתי להמליץ לך על ספר- החברה הגאונה, חשבתי עלייך כשקראתיו.. נראה לי שתאהבי. סליחה על ההודעה המשונה, יום קשה וכדור שינה שכבר מקפץ בין הסינפסות שלי הובילו לכתיבה.. מקווה שזה יהיה אחרון מעשי חוסר השליטה להלילה.. גלי

05/07/2018 | 09:30 | מאת: אביב 22

הי גלי ,מה נשמע ברור שזוכרים@@@@@מבינה שהיה יום לא פשוט@@@אבל לא עשית שום דבר לא שפוי@@@הכל בסדר 💟ושמחה שבאת

05/07/2018 | 09:38 | מאת: סוריקטה

הוי גלי, חשבתי עליך המון. עוד נדבר, אוהבת, סוריקטה 09:38

05/07/2018 | 13:31 | מאת: חטוליתוש

כתבתי וברח....אולי יעלה...היי גלי....את מוזמנת להשאר.....ולא להיות רק גלי מהעבר.....מה איתך.....קרה מה שקרה והנה נכנסת.....אז שתפי ....ותהי.....מה את אומרת...?.... בהמון אהבה....חטולית😀😀

הי גלי, ברוכה הבאה! אודי

עשיתי משהו נורא... בלשתי אחרי הפסיכולוגית שלי ברשתות החברתיות וגיליתי מלא פרטים אישיים עליה, ועכשיו אני מרגיש שזה עומד בינינו. הלוואי ולא הייתי יודע, הלוואי ולא הייתי עושה את זה... אני מפחד לפתוח את זה איתה, מפחד שהיא תעיף אותי מהטיפול. אני לא אעמוד בזה. אני מצטער ומפחד לספר לה, אני רוצה להגן עליה מפני החודרנות שלי... אני יודע שהיא תכעס, אני מפחד מאוד לאבד אותה...

הי יואב.....מנסיון ,לספר לפתוח ולדבר על זה ....@@@המטפלת הראשונה לא ידעה כי לא דיברתי @@זה עמד ביניינו כמו סוד ענק שרק גדל וגדל כמו הפחד שלי שהיא תעיף אותי@@@@לדעתי זאת הייתה אחת הסיבות לטיפול שנגמר @@@בטיפול הנוכחי שמתי ישר על השולחן @@@את הצורך לדעת ולא לדעת @@את הצורך בתמונה לאחוז דמות @@והתגובה הייתה ,רגועה וטובה . והיפה שבהמשך הזמן גם נרגע הצורך ... לדעתי לדבר לדבר לדבר ,לא לפחד גם אם זה מה שיגמור את הטיפול . עדיף כנות מאשר סוד שגדל וגדל וגדל והופך לפיל ענק .....או יותר גרוע למפלצת שהורסת מבפנים .

05/07/2018 | 13:40 | מאת: חטוליתוש

היי יואב...ברוך הבא.....עשית מעשה.....שאתה בעצמך מבין שזה לא בסדר......לכל אחד יש בזיקים משלו....לדעתי אתה צריך לדבר על הכל בטיפול.....וגם להסביר מה הניע אותך.....יתכן ותתיחס לזה בסלחנות.....ואולי היא תתרעם.....סודות לפעמים מתגלגלים כמו כדור שלג...ואז אי אפשר לעצור....ולא לקחת אחורה.....תהיה אמיתי גם כלפיך וגם כלפי המטפלת.....שים על השולחן... בהמון אהבה....חטולית....😐😐

שלום יואב, זה בהחלט לא נעים וחוצה גבולות. איני יודע כיצד תגיב הפסיכולוגית (אני די בטוח שהיא לא תאהב את זה) - אבל נראה לי שזה חייב להיות מדובר ביניכם, אחרת הטיפול ייחרב. תחשבו מה ניתן לעשות כדי לשמור על גבולות הטיפול. הצעד הראשון - להחזיר את הנושא 'פנימה' ולשוחח עליו. אודי

04/07/2018 | 18:34 | מאת: אביב 22

ממש עצוב 👩 אני לא מצליחה להבין ,את מה שכתבתי 😡 למטה😨 הייתי בטוחה שהרווח יעבוד 😏 אבל גם הוא לא😢 אז משתמש בסבסמיילים 😦 לקבל איזה רווח בדייסה @@@@@@@@@@@@@@ @@@@@@@@@☆☆☆☆☆☆☆☆☆☆סוריקטה איך את מצליחה .??????........אודי, יש לך רעיונות 🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈🎈

05/07/2018 | 09:41 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אפשר רווח בלתי נראה 'כפוי' ודרך המחשב. בטלפון אשתמש במקפים או כל סימן שהוא ---------- סוריקטה 09:40

הי אביב, בנוסף למה שכתבה סוריקטה - זה אחד הבאגים שאני מקווה שיצליחו לתקן... אודי

04/07/2018 | 15:28 | מאת: שירה2017

אודי יקר, תגובתך האחרנה הפתיעה אותי (לחיוב) וקראתי אותה שוב ושוב. הבנתי שהתגובה שלך היתה שונה כפי שאני אולי תקשרתי אחרת. וכן, אני זקוקה לזה גם בחוץ מפני שאין מערכת תומכת למעט המטפל. הסוד נשאר סוד וקשה לי לשתף ואולי להעזר אולי מפני שהחזית המתפקדת שלי קיצונית לסערה שמתחוללת בפנים, לקולות, לפלאשבקים ולתהום הכאב והדכאון. נראה לי שההסתרה היא סוג של דפוס, ככה הורגלתי מגיל צעיר לסגור, להסתיר ולהמשיך, גם לא ממש היה מי שישמע. תודה לך ולכל הבנות על התגובות החמות שקיבלתי. שירה

04/07/2018 | 18:03 | מאת: חטוליתוש

שירה מתוקה....😀 מאוד מאוד מבינה את קשר השתיקה.....המובנת בתוך החיים שלך.....את הסודות חייבים לשמור כסודות....כך היו חיינו...מאז..אבל...לא לתמיד...וכאן טמון ההבדל הגדול.....!!! .....אם לא תעיזי לפתוח....החיים שלך ימשיכו באותה מתכונת.....אני מאמינה שאת שואפת לשינוי.....לחיים טובים יותר שמגיעים לך....ותאמיני לי...שבהחלט מגיעים לך חיים איכותיים...בהרבה יותר מהיום....יפתי.....את כמו כונכיה ששקועה בלב הים....ושואפת לנשום....זה רק בידיים שלך...רק החלטה שלך...לאפשר לעצמך להתחיל לנשום במלוא הראות.....או להמשיך להיות שקועה...תקועה...בלי אוויר....המלצה מאחת שכבר היתה בסרט הקשה הזה....והחליטה שרוצה לנשום ולחיות......ומה את רוצה בשביל עצמך ??? הלוואי שתבחרי לנשום ולחיות.....בהמון אהבה....חטולית....😍😻😻

04/07/2018 | 18:42 | מאת: שירי1

שירה היקרה, מבינה את הצורך להסתגר ולהסתיר. גם אני כזו... מעולם לא סיפרתי אפילו לא לקרובים ביותר. וכן, כנראה שגם אני בנויה כך והתרגלתי לכך מגיל צעיר. אולי עם הזמן כן תצליחי למצוא את המילים ואת הכוחות ולשתף גם אחרים מלבד את המטפל. בכל מיקרה עצם העובדה שאת משוחחת על הדברים עם המטפל, הינה דבר חיובי ביותר, וזו בהחלט התחלה. דבר שאני טרם הצלחתי לעשות. איתך בקושי....

04/07/2018 | 19:11 | מאת: סוריקטה

הי שירה, אני מרגישה את אודי שונה כאן בעיקר בגלל שהוא (אתה, אודי) כל כך עוזר לנו לשמור על הבית. ממש נוגע. פה, אני חושבת, רואים אותך, רואים גם אותי. בחוץ, כן, אולי פחות, אולי כאן אנחנו מיוחדים בראייה. שלך, סוריקטה 19:11

הי שירה, ההסתרה והצורך לתקשר - שונים וסותרים. אני שמח שיש תחושה של תזוזה (כאן, אצלך, אצלינו, אצלי). בעיניי זה מעורר תקווה. אודי

04/07/2018 | 10:56 | מאת: אביב 22

פירות של טיפול של עבודה קשה ......... עשיתי משהו שכולם עושים , רק נמנעתי ממנו שנים יציאה משגרה הרבה פגישות , הכנה של מה שקשה אבל עשיתי והפעם הגוף גם לא התפרק וגם אני לא הייתי רוב הזמן אביב השלמה היו רגעי חרדה אבל גלים קצרים וגם האינטימיות עברה יחסית בשלום תמיד יש עוד מה לשפר , אבל זה במגמה טובה. וזוכרים , שהחזקתם לי אצבעות אז זה הצליח וב3 שנים הקרובות אני הולכת להתמקצע , בתחום שקרוב לליבי . 10:45 היום אני גאה בעצמי , גאה במטפלות שלי שליוו ועדין מלוות ..................... אודי , תודה על היותך עדין זוכרת לך את השיר של מרגול, בצעד הראשון https://www.youtube.com/watch?v=YNH4mq6XeTw אז עדין פוחדת אבל קצת מרגישה פחות קטנה ויותר ויותר מאמינה שאני יכולה .....תודה שהחזקת לי אמונה כשלא האמנתי שזה אפשרי ...

04/07/2018 | 17:01 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אמיצה שאת. יש אנשים שעדיין לא העזו. כמוני... ו עוד וואו אחד על ההתמקצעות. תוהה האם אפשר בגילי ואם יהיו לי כוחות. השראה הבאת לכאן. אלופה! סוריקטה 17:01

04/07/2018 | 18:04 | מאת: ינשוף

אביב יקרה כל הכבוד! את השראה בשבילי

04/07/2018 | 18:13 | מאת: חטוליתוש

אביב מתוקה שלי....אני הכי גאה בך שבעולם....צעד קטן כל פעם....ומתאסף להמון רווחה נפשית עבורכם....מה עוד אפשר לבקש....מתאסף.....לפחות פחדים...פחות בריחה.....יותר אומץ.....יותר שיפור חיים....יותר ויותר אמונה עצמית שאת ....כן....יכולה...כן...מסוגלת....וזה נותן כוח.....מה שדברים אחרים אולי נותנים פחות.....אבל את לוחמת אמיצה....ויש בך את כל מה שדרוש כדי להצליח.....מאמינה בך בכל ליבי.....בהמון אהבה...חטולית😹😹 ריגשת אותי יפתי...

04/07/2018 | 19:09 | מאת: שירי1

כל הכבוד לך אביב היקרה. את בהחלט יכולה להיות גאה בעצמך. ואני משוכנעת שתצליחי בלימודים ובמקצוע שבחרת. המון המון הצלחה 💜💚❤

05/07/2018 | 08:21 | מאת: שירה2017

אביב אהובה, כל הכבוד על הנחישות והכוחות לאסוף שוב ושוב. בטוחה שתהיי אשת מקצוע מדהימה! שלך, שירה

סוריקטה יקרה ...אני יותר גדולה ממך @@@@הכל אפשרי תמיד 💟💜💛

05/07/2018 | 14:58 | מאת: אביב 22

תודה לכולכן על המילים החמות והאמונה בי ......זה מאוד מחזק ומרגש💜💛💚💙❤

הי אביב, איזה כיף לשמוע! אני גאה בך. אודי

04/07/2018 | 06:21 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על יום חדש תודה שהצלחתי לעמוד במשימה על הצד הטוב ביותר תודה על מי שתמך והחזיק והיה שם כל הזמן בשבילי תודה על המקום הזה

04/07/2018 | 07:02 | מאת: סוריקטה

07:02 תודה אביב יקרה שאת איתנו 💖 סוריקטה

04/07/2018 | 16:04 | מאת: חטוליתוש

תודה על רגעים קטנים של נחת..😀....תודה על רגעים של שפיות.🙄...תודה על חברות מקסימות שכאן..☺...ובכל מקום.😊...תודה שאני מצליחה לצאת לקניות ולהבין מה אני צריכה לקנות.😍....לא מובן מאיליו.🤔...תודה על 😂🤣😂🤣 היכולת לצחוק....תודה תודה....🤡 בהמון אהבה..😻😻

05/07/2018 | 06:06 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי @@@@@תודה שישנתי מה שישנתי@@@תודה על עשייה@@@תודה על פחדים @@@תודה על מי שאני@@@@תודה על בית ומיטה ומקרר ומים בברז @@@תודה על הגשמי בחיי@@@@תודה על כל מה שיש לי@@@@@@תודה על המרחב כאן שמאפשר כל כך @@@@תודה אודי על היותך @@@

03/07/2018 | 23:51 | מאת: ינשוף

תחושת נטישה מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.. נטישה של אז... נטישה של היום אימא אמרה שבתור תינוקת היתה סוגרת אותי בחדר ורק נגשת כדי לתת בקבוק.. היתי בוכה שעות אבל אימא אמרה שאני צריכה ללמוד להתמודד לבד.. זה המשיך במשך כל הילדות ונשארתי רוב הזמן בחדר כי היא אמרה שהנוכחות שלי גרם לה להרגיש חולה.. היום תחושת הנטישה היא אחד הרגשות הכי קשות שחווים.. מייד עם יצאת מטיפול וסגירת הדלת המצוקה מתחיל... לא משנה כמה שאני אומרת שאנחנו כבר גדולים והמטפלת לא נוטשת... שוכחים אותה,לא זוכרים איך היא נראת, בקושי זוכרים שהיינוו שם.. ורוצים מייד לחזוד לשם אבל אי אפשר המטפלת שמה גבולות ולא תמיד מצליחה לשלוח סמס כמו שקבענו ואז המצוקה יוצאת מכל פרופוציות... מרגשים לא רצויים ופוחדים שהיא שונאת אותנו.. נמצאת בטיפול הרבה שנים ותחושת הנטישה הוא באותה עוצמה... מנסה להעסיק את עצמי, מתאפקת בכל כוחי לא לתת להם לשלוח מלא סמסיים אבל לא תמיד מצליחה... זה מקשה על המטפלת וגורמת לי להרגיש חוסר אונים מרגישה במבוי סתום המצוקה לא פוחתת רק מתגברת מתגברת מתגברת..

04/07/2018 | 07:24 | מאת: סוריקטה

07:24 ינשוף אהובה, זה נורא. נורא הסיפור. והרגשות האיומים האלה תמיד יהיו איתנו. אולי, אולי אפשר ללמוד, איך אפשר לתת להם, לפעמים פחות נפח. תודה ששיתפת. מחבקת, סוריקטה

04/07/2018 | 10:42 | מאת: אביב 22

ינשופי אהובה ואני מאמינה שלאט לאט עוד ועוד חוויות מטיבות עם המטפלת זה יחדור וצריך לזכור שיש בור שכנראה אף פעם לא יתמלא , עצוב וכואב אתך בכאב הזה, הלא נגמר 10:40

04/07/2018 | 15:20 | מאת: ינשוף

ושכחתי הנטישה של אימא בזמן הפגיעה כאשר היא ראתה, ונטשה

04/07/2018 | 16:32 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה.......חרדת נטישה....אחד הדברים הכי הכי קשים שיכול לקרות.....סגורה בחדר....רק כדי ללמוד להתמודד להיות לבד.....זה התעללות קשה לאין תאור.....מה הפלא שכל כך קשה לכם להרגיש בטוחים....אני בטוחה שהמטפלת לא שונאת אותכם....זה התפקיד שלה....מבינה שאת עוברת תקופה לא פשוטה יפה שלי....שולחת לך חיבוקים עד אלייכם 🤗🤗🤗 בהמון אהבה...😿😿חטולית

04/07/2018 | 17:04 | מאת: סוריקטה

17:03 הי שוב ינשופים. אמא ראתה וידעה וויתרה עלינו, ובחרה בבן זוג הזה. הכי מכעיס שיש. וגם לא נסלח. איתך, סוריקטה

04/07/2018 | 17:57 | מאת: ינשוף

חטולתוש יקרה איך ידעת את המילים הכי מדוייקות שהיינו צריכים לשמוע??!! מילים מחבקות .. תודה רבה

04/07/2018 | 17:59 | מאת: ינשוף

סוריקטה יקרה תודה שאת מבינה והקשבת תודה רבה

04/07/2018 | 18:01 | מאת: ינשוף

אביב יקרה אולי יחדור... אולי? תודה שאת איתנו

05/07/2018 | 08:23 | מאת: שירה2017

ינשוף יקרה, כל כך מזדהה עם תחושת הנטישה, התסכול וחוסר היכולת להפנים דמות טיפולית מיטיבה. איתך, שירה

05/07/2018 | 14:22 | מאת: ינשוף

בבקשה בבקשה תרגיעו את הממצוקה שבפנים

הי ינשוף, בוודאי שכך. זו טראומה שנחרטת עמוק בזכרון, וכמו בזכרון טראומטי - הוא נחווה כמתרחש כעת, ולא כזיכרון עבר. זה קשה ביותר, ולוקח הרבה זמן לשנות זכרונות כאלו. אודי

05/07/2018 | 21:45 | מאת: ינשוף

תודה אודי שאתה מבין ונותן תוקף למה שאנחנו חווים.

03/07/2018 | 19:16 | מאת: נדב

שלום לאודי ולכולם, אני רוצה להצטיין בלימודים (אוניברסיטה), איזה טיפים אפשר לתת לי שיובילו אותי לשם? חשבתי אולי אני צריך מומחה לנושא שיוכל לייעץ לי, באותה נשימה אגיד שאני נרתע מללכת לייעוץ אבל זה לא הנושא. הנושא הוא איך להצטיין בלימודים. בברכה, נדב.

04/07/2018 | 08:52 | מאת: סוריקטה

הי נדב, מדוע אתה מרגיש שאתה חייב להצטיין? סוריקטה

04/07/2018 | 18:21 | מאת: אביב 22

וואוו סוריקטה חשבתי בדיוק אותו הדבר ..... אז מצטרפת לשאלה ....

שלום נדב, מעבר לשאלה ששאלה אותך סוריקטה: צריך להשקיע הרבה מאמץ, להקפיד על דחיית סיפוקים מיידיים וראיית המטרה העתידית, ובעיקר - להתאושש מהר מתסכולים וכשלונות. אודי

06/07/2018 | 09:42 | מאת: סוריקטה

הייתי רוצה להוסיף גם התייחסות לעניין התחרותיות. - - - - - סוריקטה

06/07/2018 | 15:57 | מאת: נדב

אני עושה את זה בשביל להתקדם

03/07/2018 | 18:28 | מאת: הילה36

אודי אני מחוייבת לעבודה. לא משנה מה קורה אני קמה בבוקר והולכת לעבודה. שבוע שעבר הגעתי כל השבוע במוניות. יכול להיות שכל מה שהרווחתי בכלל הלך לזה. המדריך שלי בעבודה אמר לי שאני מאוד חשובה. מנסה להפנים את זה שאני בעלת ערך. אני עובדת מקצוע. יש אנשים בצוות שאני מדריכה ואחד מהם אמר שאני מאוד קשובה כל הזמן. מבחינתי אין דבר יותר מדהים מלקבל פידבק כזה. היה מקרה של גניבה ואלימות איפה שאני עובדת. ישבתי היום בישיבה ושמתי גבולות. תחתמי כדי שהמקום יהיה יותר בטוח. יש חוקי מדינה שאנחנו כאזרחים מחוייבים אליהם. בשבוע נדבר על חוקי המסגרת. אני לומדת להיות. סמכותית וזה לא פשוט לי. אני מבינה שאני עושה את זה ממקום של כבוד, לא ממקום של רודנות. גם לעצמי אני שמה גבולות. הבית עכשיו מסודר וגם המיטה שלי. אודי אתה מהווה השראה עבורי. הילה

04/07/2018 | 07:18 | מאת: סוריקטה

07:13 הי הילה, מזדהה עם שכתבת. המחויבות לעבודה. מגיעה גם על ארבע, יש לי הרבה לסחוב בדרך בכל מקרה, ולפעמים מאפשרת לעצמי אוטובוס לחלק קטן מהדרך (פשוט כי אין תחבורה).      אם יש משהו ששמרתי עליו בתוך ההומלסיות כל השנים זה איזה סוג של סדר, אפילו במרחב של   2X2X2 מ"ק.        אצלי דווקא ישנה תחושה של קיבעון ואין זה טוב, ואולי אני טועה.       תודה אודי אהוב שאיפשרת לנו ולי בפרט להביע את עצמנו כל כך. זה אפילו מרגיש לי יותר מידי. שלא מגיע לי. סוריקטה

הי הילה אני מכירה אותך כאן כבר כמה שנים , וקוראת את ההודעות שלך. רוצה לומר לך שאני חשה כלפייך המון הערצה. אני אוהבת את הכתיבה שלך, את כותבת דברים חשובים ומחכימים. אני מתפעלת מהעוצמות שלך ומהדרך שבה את מרימה את עצמך למעלה. יש בך פשטות נוגעת ללב. ואני מאחלת לך המון המון הצלחה אישית ומקצועית.

04/07/2018 | 10:39 | מאת: אביב 22

לקרוא אותך , כייף ובהתחלה קשה ונכון שאולי חלק מהכסף הולך למוניות אבל את מתרגלת הרגלים בריאים לכולנו זה קורה שאין חשק לקום מהמיטה וקמים לעבודה גאה בך ומצטרפת לאודי כהשראה

04/07/2018 | 16:44 | מאת: חטוליתוש

היי הילה... מקסימה שאת....😀 הכל אומר שאת פשוט בעלת ערך גבוההההה.זה נשמע פשוט הכי הכי...שרק אפשר לשאוף....מגיע לך שיתיחסו אלייך כבעלת ערך גבוה....להציב גבולות.....זה אליפות....בכלל לא מובן מאיליו....בכלל כל מה שאת משיגה נשמע נפלא....כל הכבוד לך😮 שאפו.. 👒 את עוד תגיעי רחוק.....אני משוכנעת.....יש לך את זה.....🤩בהמון אהבה...חטולית..😻😻

הי הילה, מרגש לשמוע. אודי

03/07/2018 | 05:52 | מאת: סוריקטה

אודי יקר, מה שעשית עבורנו בימים האחרונים רק חיזק את תחושת הקשר שלי למקום הזה.           § הרגש הדומיננטי שלי בהקשר יתואר עדיין במילים 'שברון לב' או 'לב מתפקע מכאב'. בכל אופן, לכאורה משהו שכמעט מעבר ליכולת שלי.          § אמרת באחת מתגובותך - בערך - נתלה תמונות ונקשט בעציצים ועוד. מניחה ששמת לב - התחלתי להשתמש כאן ברגשונים בכותרות.          § אבל, אודי, במקום האמיתי בו אני גרה, והס מלומר 'בית', איני בטוחה שאני מרגישה 'בבית'. נפש של הומלס. כן, זה יותר מפעם. יש קירות, ויש הפרדה לחדרים, ונקי ומסודר, ויש חפצים שימושיים. אבל אין בתוך הבית פרחים, ואין תמונות, מפיות, כריות, או קישוטים למינהם. חשוף וריק. ומייד מעירים לי על זה. ואני גם יודעת לומר, כבדקלום, שזהו גלעד להיסטוריה הקשה שלי מול אמא.            § אודי יקר, היו רגעים לאחרונה, קצרים שחמקו, בהם חשבתי להוסיף עיטורים. אני צריכה מישהו בשביל זה שיבצע את העבודה (בגלל שאני מתעוורת נוכח המשימה), זה גם עולה כסף, אבל ניחא, יש משהו יותר רציני שמעכב.              § בשבת, בשבת הגיעו אליי אנשים לזמן קצר, ועבדתי כמה שעות טובות, כדי להעביר את הבית לmode מזמין אנשים (ולכן החתולים ברחו). כמו שעושים באירוחים, אבל בקנה מידה הרבה יותר גדול.             § ועדיין - הדירה יחסית ריקה. שוב, לא כמו בהתחלה שלא היה בה כמעט כלום, זולת חפצים של הומלס. היום, למשל, יש גם מקרר ומיטה. אבל יש חסר מובחן מאד.            § איך מרגישים כמו בבית? בבית שלי או בבית של מישהו אחר...?       ולהזכיר - אני עובדת בבתים של אנשים אחרים, זו העבודה שלי... ואני גם עובדת המון בחוץ, בצמחייה. פיזית, כאב חד לשהות בבית. תודה למי שקרא. המוני מילים על כל שנות השתיקה. ובעצם, גם עכשיו אני שותקת, זו רק המקלדת.           סוריקטה

10:20 וואוו יקרה ריגשת אותי מאוד כבר אמרתי לך לא פעם שהייתי רוצה להיות שכנה שלך זה מדהים איך החתולים מתנהגים כמו שנהגת בעבר , ובורחים והיום את לא בורחת וגם הם ילמדו אולי להשאיר את הבית מזמין לאורחים כל הזמן ואז לאט לאט להכניס למשל צמחיה , כי זה משהו שאת אוהבת ואז תמונה של צמחייה דברים שידברו אלייך לי יש את זה עם מראות שנים הבית היה בלי מראה אחת אפילו ואז נכנס בארון ואחרי בתור תמונה .............. ואני גאה בך , מליון חיבוק אלופה שאת

תודה שהצלחתי להרגע. תודה שיש כסף בחשבון תודה שאני ישהה טוב תודה שהתקלחתי תודה שיש לי בגדים נקיים תודה שיש לי עבודה תודה על סדרה שאני אוהבת תודה שאני נושמת תודה שיש לי עתיד שיש לי לאן שיש לי משמעות תודה שאני לוקחת אחריות תודה על העץ אביב הילה

04/07/2018 | 15:35 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה שלי, ריגשה אותי מאוד ההודעה שלך.נראה שאצלך הבית נבנה מבפנים, שנים של בניה ונסיון לחיזוק היסודות. מאמינה שיגיע הזמן גם לקישוטים. מדמיינת אותך גם יוצרת ומכינה בעצמך מיני קישוטים לבית. יש המון עצות פרקטיות (אבל לא נראה לי שאת צריכה המלצות על קניית עציצים או פריטים אחרים) ובאמת שהייתי באה לטפח איתך ביחד. את היא הבית. איתך שירה

04/07/2018 | 17:05 | מאת: סוריקטה

הי שירה, מעניין שזיהית (ואני בכלל שכחתי) שאני יוצרת... תודה יפה שלי. סוריקטה

04/07/2018 | 17:08 | מאת: סוריקטה

הי אביב, 17:06 מחייכת. צמחייה זה דווקא קטע שחתולים יהרסו, אלא אם תהיה תלויה מהתקרה או על המעקה. אבל כן, אלה היו מחשבות. לגמרי. ו - וואלה , אין מראה מובנית אצלי, קרי, מראה לכל הגוף. מעניין. רציתי וזה לא יושם עד היום. לא ידעתי היכן לשים אותה... תודה יקירתי, שלך, סוריקטה

04/07/2018 | 17:22 | מאת: חטוליתוש

איי סוריקטה נפלאה שאת....כל כך שמחה שסוף סוף את פותחת וכותבת.....זו גם דרך נהדרת מבחינתי להכיר עוד פן נהדר שלך.....לא שאני לא יודעת כמה נקיה ומסודרת את....וכמה שאת משקיעה בסביבה שלך....ומעט בך....את מלאה בכשרונות שאני בטוחה שלמרביתנו...לא התברכנו....וכל שאת צריכה לעשות......לדעתי הצנועה....זה להוסיף בהדרגה כל פעם....פריט אחד בלבד....לתת לו מקום שאת בוחרת......ואז...עוד פריט....וכן הלאה....כך בסופו של ענין...המקום יראה...כמו שאת תבחרי...המקום יהיה "הבית של סוריקטה"ולא של אף אחד אחר...ולא תחת השפעה של....כך יהפוך להיות בית.....מקווה שהצלחתי להעלות את הרעיון...כי כל פעם פריט אחד...נראה לי שאולי לא יכביד על התקציב.....מה את אומרת ?? אף אחד לא יכול על הטעם האישי שלך...כי זו את....ואני מאמינה שרק את יכולה לקלוע בול ל....מה שנכון לך....סומכת עלייך על עיוור...בהמון אהבה....חטולית🤩🤩😻😻 מהממת

סוריקטה יקרה לא מצליחה לעקוב אחרי המילים שלך..סליחה את יקרה לי

היי סוריקטה היקרה, בית הוא לא רק קירות והפרדה בין חדרים. בית הוא המקום שמרגישים בו הכי בנוח ואולי אפילו הכי נעים. זה המקום שניתן להיתרווח בו , לפחות אצלי זה כך. הדברים הקטנים הם אלו שנותנים תחושה של בית... דברים נעימים שמלקטים לאורך השנים ומביטים בהם כשנימצאים בבית. אני מאלה שיש להם כריות למכביר וחפצי נוי שמעלים חיוך על שפתיי ועד היום אני נהנית להביט בהם. כשעברנו לגור בבית הנוכחי גם אני חשתי זרות ולא שייכת. וכאילו אין לי שום קשר לבית הזה. ורק לאחר שהכנסתי לתוכו חפצים שאהבתי וקישטתי אותו בהתאם לטעמי רק אז באמת הרגשתי בבית. בהמון אהבה....

הי סוריקטה, אספר לך סיפורון: לפני לא מעט שנים, באחד ממבצעי הלחימה שפוקדים אותנו אחת לתקופה (אליו גוייסתי בצו 8), הבטתי באוהל הצבאי והקודר בו אליו נכנסנו אני וחבריי עם הציוד שלנו. התחלנו להזיז ולסדר, הכנו פינת הסבה נחמדה, יצרנו שולחן מארגזי תחמושת שעליהם פרסנו שמיכה צבאית, והעיקר - הכנו עציץ עם פרחים שהנחנו עליו. זו הייתה מעין בדיחה בהתחלה, אבל במהרה הפך למשהו שכולנו שמרנו עליו ומאו דעזר לנו להרגיש שזה בית. אודי

06/07/2018 | 10:22 | מאת: סוריקטה

הי שירי, - - - - - - - - מקווה שהודעתי תובחן (אין לה סיכוי רב, וייתכן שאעתיק אותה) - - - - - - - - המקום בו אני מתגוררת הוא ה'בית' הראשון שלי. לא היה לי קודם. והחפצים שבו, הם הראשונים שלי, לא היו לי קודם מעולם. עברתי את גיל חמישים. אין חפצי עבר (מעבר...) שמעלים חיוך. אין תחושת התרווחות. אין לי את זה... - - - - - - סוריקטה 10:21

03/07/2018 | 00:23 | מאת: aya1

היי אודי וכולן מיכל מדוע את עוזבת? אודי, מרגיש לי שאתה מוותר עליה.... זה נגע בי. אני רוצה לספר לכם, שאני במקום הרבה יותר בריא. שלם. שמח. וטוב. החיים עוברים מהר ואני משתדלת להינות מהם. אני ממליצה לכל מי שמתלבט אם להתחיל טיפול, שיתחיל. ולכל מי שכרגע בשלב הקשה של הטיפול שהוא רוצה לברוח ולא לחזור. שיחזור. שידבר. בסוף זה משתלם. אני עוד לא בפרידה אבל זה קרוב... וזה ההר שעומד מולנו:) איך הולך הטיפול שלכן? שיהיה לכם קיץ בריא Aya

04/07/2018 | 07:12 | מאת: סוריקטה

07:11 הי איה חמודה, כיף לשמוע את העדכונים שלך. יפה לראות את הצעותייך שמשבחות את עולם הטיפולים. הנוכחי שלי הציל את חיי, אבל זאת אוכל לומר רק בדיעבד. בחירות לא תמיד חד משמעיות, כל כך הרבה פרמטרים, ויתורים, הימורים... הטיפול שלי בחופש ארוך. וקיץ ארוך ומפרך ביותר לפניי. תודה שכתבת, סוריקטה

04/07/2018 | 10:36 | מאת: אביב 22

כייף שבאת וכייף לראות שמקום יותר בריא בת להגיד לך , שאני הרגשתי את אודי , משחרר ברכות את מיכל נותן חיבוק ואומר שגם הוא התגעגע זה ממש לא לוותר

04/07/2018 | 20:10 | מאת: חטוליתוש

היי איה....שמחה שנכנסת....אמרת דברים מאוד מאוד חשובים.....תומכת בכל שאמרת....מקווה שתמשיכי לכתוב כאן....ממש שמחתי לקרא אותך....ולשמוע על ההשגות שלך.....מקסימה...😍😍המון תודה.....בהמון אהבה...חטולית..😻😻

הי איה, מעניין מה שכתבת. היכן ומדוע הרגשת שאני מוותר על מיכל? מה היית רוצה שיהיה אחרת? אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

02/07/2018 | 19:04 | מאת: mika

כי אני אישה רצינית

הי מיקה, סחתיין!................................................. אודי

03/07/2018 | 07:00 | מאת: סוריקטה

הי מיקה, כבוד!        שלך, סוריקטה

03/07/2018 | 10:19 | מאת: חטוליתוש

היי מיקה .....ישר כוח מתוקה...שמחה לשמוע שנהגת בהגיון....רק למענך.....שתהיה פגישה מוצלחת.....חטולית....בהמון אהבה

04/07/2018 | 18:44 | מאת: שירי1

שמחה בעבורך מיקה היקרה...

02/07/2018 | 16:29 | מאת: אביב 22

כתבתי מגילה ומחקתי הנאה דבר מסובך מורכב ולא ממש שלם זה מרגיש שלם ונכון רק כשהקטנים מרגישים הנאה .... לא ,ממקום קורבני שאסור לי . כי אם ממקום בסיסי. מרגישה הנאה בצורה חלקית כמו נשימה שטוחה ולא עמוקה. הנאה מלאה לוקחת ישר לפגיעה ומקשרת לדברים שאסור. למקומות שהייתי חייבת להגיד.... ההבנה הזאת די מבאסת.

02/07/2018 | 16:56 | מאת: סוריקטה

הי אביב,  בואי נגיד ש - כאשר מזכירים את המילה הזאת, הנאה, מרגיש לי שנמחקים כל הקשרים בראש. תקיפו במלבן עם שוליים עגולים - דיסוציאציה. סוריקטה

02/07/2018 | 20:13 | מאת: ינשוף

אביב יקרה מבינה אותך היטב עצוב שזו המציאות שלנו...שהנאה לוקח אותנו לדברים שאסור.. עצוב מאוד איתך בלב, ינשופים

הי אביב, סוריקטה וינשוף, מותר להנות. הקישור לפגיעה הוא כמובן תקלה שלא אמורה היתה להתרחש. זו טראומה. לאט לאט, אפשר - אני מקווה - יהיה לשוב ולחוש הנאה. שלמה ואמיתית. בטח יש זכרונות 'נקיים' מטראומה שניתן יהיה להשען עליהן בעתיד. אודי

03/07/2018 | 18:27 | מאת: סוריקטה

זוכר, אודי, שאמרתי שהמיניות שלי מתה, ותיקנת ל - קבורה? אז זה זה. אני עדיין קוראת לזה מת. בנוסף, עכשיו אני בגיל המעבר, שזה, להבנתי, פיזית, אומר, אולי באופן מובהק למדי, שאין אין יותר אפילו פוטנציאל. אנשים לא מבינים איזה אובדן זה. אחד מיני רבים. סוריקטה

03/07/2018 | 19:41 | מאת: חטוליתוש

בילדות שלי לא היו דברים שמלווים בהנאה.....כמעט.....למעט ...שדה הפרחים שהיה מלא כלניות ופרחי סבא....ובני הדודים שלי שגרנו באותו שיכון....כל השאר לא היה משהו בר הנאה....אז אולי זכרונות מהימים ההם....שלא במצב קורבני....מבינה אותך...לא פשוט להרגיש הנאה כשלא זוכרים תחושה מלאה של.....איתך יפתי....בהמון אהבה....חטולית

04/07/2018 | 10:30 | מאת: אביב 22

מאוד יכולה להבין , אני חושבת שפשוט אין לאנשים מילים בעיקר מול אבדן כזה . זוגיות אני מאמינה שאפשרית , מאמינה שעוד תהייה לך . ומיניות , האמת שהיא די אבודה גם שקיימת , גם בזוגיות . בואי נאמר יקרה שמה שלא אעשה, אף פעם זה לא יהיה רק אני ובן זוגי במיטה תמיד יהיו איתנו עוד שלדים לא פשוט. שלא לדבר על הנאה , מורכב . שולחת חיבוק ענק 10:30

04/07/2018 | 17:11 | מאת: סוריקטה

הי אביב, נגעת ללבי. מאד. ואהבתי שאת שותפה לרישום שעת המשלוח. שלך, סוריקטה 17:11

04/07/2018 | 20:21 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי....לא חושבת שזה נכון לומר.....מיניות מתה....או מניות קבורה...עד שלא בודקים מקרוב.....כלומר...עד שלא מנסים...אמת שזה יותר ענין פיזי....אבל כשיש רגש....כל העולם המיני משתנה....כך שאל תמהרי " לקבור " שום דבר....עוד ימים יגידו....וגיל המעבר....לא תמיד קובע....קבלי חיבוק מקסימה שאת....🤗ועוד אחד 🤗..ועד שלא תבדקי בעצמך.....אל תאמיני לכל מה שאומרים...🤔🤨🙄..בהמון אהבה..חטולית....😻😻

02/07/2018 | 15:31 | מאת: סוריקטה

כולנו חשבנו שאנחנו ראויים, לזמן כזה או אחר, ונלחמנו. גם על המקום הקטן ויוצא הדופן שלנו. אופס. סוריקטה

סוריקטה יקירתי...אממממ אוף..נראה לי שממך וגם מבמבי הכי קשה להפרד. מעניין נכון? אולי כי אנחנו ותיקות...לא כתבתי לכל אחת כי לא רציתי לפספס..אז תפסתי טרמפ על הודעות שלכן, שמחה שכתבת משהו משלך...בכל מקרה, אבחן את הדברים, כן, קשה לי כרגע, אבל ישנה כבר תקופה התקדמות ממש ממש טובה!! ושוחחנו על מה מתאים לי בפגישה קודמת: אולי לכל החיים? ואולי ארצה פעם לעזוב, מבחינתה הכל הולך...וכן, כל פעם שרציתי לעזוב פה או בטיפול בחנתי ממה זה נובע..הפעם קצת מכל מה שאמרת נכון אבל גם לא ממש...כלומר מיציתי אולי? לא יודעת..יש לי גורמי תמיכה מבחוץ, יש טיפול, עדיין....חשבתי שמספר ההודעות שכתובות למשל הן שלי בלבד..ואביב הבהירה שלא :) הלחיץ כמובן..ועוד ועוד השדרוג בלבל...ואי יכולת הכניסה...רוצה לומר לך תודה על התובנות העמוקות, את החכמה שלנו!! מלאת ידע כמעין המתגבר...אוהבת אותך, שמרי עלייך במיוחד עד ספטמבר..וואו..נשמע לי לא רציני תקופה כזו...בהצלחה בכל..ותשמרי על הגחלת. אוהבת ומעריכה כל תשובה שלך אליי, ולכלן כמובן, שלך, מיכל(השלמה:) )

הי סוריקטה, בהחלט!................................. כבוד. אודי

03/07/2018 | 18:32 | מאת: סוריקטה

הי מיכל,            נו טוב, אם חזרת לקרוא את הודעתי ותגובתי אליך, אז את עדיין כאן.          כולי תקווה שזו אינה החלטה אימפולסיבית, ואנחנו פה אולי לא כאלה דרמטיים.             בכל אופן, תודה רבה מאד על שיתוף בענייני זאטוטים של בעלת מקצוע אמיתית. את אחלה. היית וכך תמשיכי.            שלך, סוריקטה

אודי יקר, נפרדת כי לא פייר ללכת בלי להגיד, אז אומרת. חוץ מהמילים :תודה רבה, בית, מקום לנוח, לשתף ולהתעודד אין לי מה לומר.....המקום הזה חשוב לי, כלן חשובות..אבל מרגישה שמשהו לא נכון לי כרגע פה. אז להתראות איש יקר, נעמת לי מאוד, החכמתי, נעזרתי, נתמכתי רבות...8 שנים זה המון. קשה לי לסכם...בטיפול מסכמת המון אגב, בלי פרידה :) אולי אלמד גם להפרד בעתיד מהטיפול...הנה תרגול ראשוני. תודה איש יקר, בטוח תחסר לי ומשהו מפה יישאר בי לעד..ויהיה געגוע( מקווה מהסוג הטוב) אבל אתגבר. שוב תודה וקיץ נעים. ומשאירה את הדלת פתוחה, התאפשר? שלך, מיכל (לכבוד הפרידה שם מלא)

02/07/2018 | 17:25 | מאת: סוריקטה

שמעי, מיכל,         בא לי לומר לך: בואנה, מה זה השטויות האלה?! מה פרידה?!?! ומדוע כזה נורא הוד? את בטוחה שזאת האמת שלך? טוב, ברור שיש לך חירות להחליט והכל. בואי והלכי כאוות נפשך. תרשי לעצמך? חושבת עליך, סוריקטה

הי מיכל, אני בעד געגוע. זה משאיר זיכרון של הטוב ומאפשר לכאוב עליו. נתגעגע, אודי

02/07/2018 | 08:52 | מאת: .במבי פצוע..

...................... מיכל................... אממממ..................... לא כל כך יודעת מה לומר לך.................... ..........................מיכל....................... את יודעת ? אם אני לא טועה, לא שמעתי ממך מילה על פרידה מהפורום עד הטלטלה האחרונה שחווינו עם הדלת הנעולה פה בפורום...... .................כמובן שאת מחויבת לעצמך בלבד.... ואני שולחת לך את ברכת הדרך ונכון לרגע זה אני פה...... לא יודעת... ואולי בעוד רגע תתרחש טלטלה נוספת פה וגם אני אתרסק לרסיסים ולא יהיה כבר אף לא אדם אחד שיוכל לאסוף את השברים.... ???? כרגע,עדיין, אני פה..... מנסה להיאחז בכל כוחי שלא אתרסק.... ....................................................... בכל אופן מיכל, מציעה לך לבדוק , האם הפרידה הפתאומית והבהולה שלך נובעת ממקום בשל,בוגר?? האם הפרידה החטופה היא בכל זאת סוג של בריחה לאור הטלטלות האחרונות ? ..................................... מברכת אותך בהצלחה ,וכרגע, אני כן פה. שלך,במבי.

תודה..נכון..אבל...לא יודעת ימים יגידו. בינתיים החלטתי. תודה יקירתי

02/07/2018 | 07:13 | מאת: mika

לא ממש הבנתי למה את רוצה לעזוב? למה את עוזבת?

02/07/2018 | 13:26 | מאת: סוריקטה

הי מיקה, שאלה טובה. מיכל תשיב במילותיה ורגשותיה. ואני, הייתי אומרת שאני רואה כאן בהלה של כולנו מתגובותינו וחלקים בנו שבאו לידי ביטוי. וזה, אגב, יכול להיות גם תשובה ל 'למה את, מיקה, מתיזה את עצמך מהטיפול שלך. מה תאמרי? בשבילך, סוריקטה

02/07/2018 | 14:42 | מאת: מיכ...

מיקוש, הרבה דברים דומים חשתי כשכתבת, הרגשתי הזדהות איתך, היה לי עוטף והרגשה שמבינים אותי, תודה לך על כל התקופה..לא אשכח אותך, אבל לא היה הוגן אם הייתי הולכת בלי לומר לכן, נכון? אז זהו..נמאס לי מהשדרוגים, מהלחץ של "האח הגדול"..יש לי טיפול אני אעזר בו. ופה, תמיד היה הבית וכנראה שירגע..אבל עייפתי. אפילו שכבר הצלחתי והו מזהה אותי..אולי חבל שכך..תודה מתוקה ובהצלחה בהמשך, אוהבת, מיכל(שוב שם מלא)

02/07/2018 | 18:05 | מאת: סוריקטה

לא באמת 'אח גדול'. סטטיסטיקה של מחשבים יש כאן, מילות מפתח שמכוונות לקישורים, שנראה לי שגם זו תוצאה של תכנות גרידא. לא נראה לי שאנחנו כאלה מעניינות (מבלי להעליב). זאת, בעיניי, חשיבה קצת פרנואידית אולי? לא הכל קשור אלינו ומכוון. להבין את זה, אומר להפריד, אולי. אבל לא בהכרח פרידה טכנית. מה דעתכם? סוריקטה

01/07/2018 | 22:43 | מאת: שירה2017

הי אודי, קשה לי לבוא לא רק לכאן כמעט לכל המקומות. רב הזמן אני רוצה לא להיות בשומקום, לא להרגיש, לא לדעת. אני חושבת שהיאוש כבר גדול מאוד. גם המטפל התעייף כבר ואולי בקרוב יגיד לי ללכת. לא טוב שהורדנו את תדירות הפגישות. לא היתה לי ברירה. קיוויתי שהוא יסכים להמשיך לקבל אותי כרגיל אבל הוא לא מוכן. זכותו לגמרי. הייתי רוצה או צריכה עוד יום או אפילו יומיים. קשה לי לבד בתוך כל הקולות הרעש והעמדות הפני. הוא יודע אבל לא עושה דבר. ומה אם מחר לא אוכל בכלל? לא אוכל לשלם לו? מה אז? הוא יגיד לי ללכת. הכל מפני ששמרתי הכל בסוד כמעט גם מעצמי, אף אחד לא ידע ואף אחד לא יכול להכיר בי כנפגעת. אני לוקחת אחריות וגם מאשימה את עצמי וגם יודעת שלא יכולתי אחרת. עכשיו אני מותשת, גם נפשית וגם פיזית כי קשה לי לאכול. הייתי רוצה שמישהו יקר אחריות או יפרוש עלי חסות, רק כדי שאוכל לשחרר קצת. באמת קשה לראות משהו עם הגופן הזה... אודי תודה

02/07/2018 | 06:30 | מאת: סוריקטה

הי שירה יקרה,      § ראשית - טכנית - בסמרטפון ניתן להגדיל ולהתבונן מקרוב יותר כמו שמגדילים תמונה. גם במחשב יש אפשרות עם הקונטרול והגלילה של העכבר, למשל, ועוד דרכים.          § שנית - קונקרטית - הצעות שנתנו לי. חלקן עשויות להיות טובות עבורי במצבי, אולי משהו יתאים לך ואולי לחלוטין לא (וגם לי). את חלקן אולי ראית באחת ההודעות שרשמתי אתמול.           § בנוסף - אם יש לך אפשרות (ואני יודעת כמה קשה וכמה בורחים מכך) לפגוש במציאות אנשים קרובים, כדי לשוחח, ולאו דווקא נפש. לצאת אולי לטיול קטן, כמה שהנפש מרשה. לקרוא ספר. להתקלח במים קרים. ואני אוסיף - לשחק במחשב, להוסיף רגשונים להודעה. ככה רעיונות שכאלה.           § מה בדבר אפשרות פנייה למיון ואשפוז של החזקה צמודה? שיתוף פעולה ולקיחת אחריות מתחייבים איכשהו, נראה לי, אפילו במידה מועטה, כנראה. לצד הפנטזיה הרחמית.          § חושבת עלייך ודואגת, סוריקטה

02/07/2018 | 07:12 | מאת: מיכ...

שירה, הרגשה מוכרת, המקום יסתדר, אני מאמינה...נפרדת, בהצלחה יקירה.

02/07/2018 | 09:39 | מאת: ינשוף

שירה יקרה מבינה אותך מאוד מאוד.. כאילו כתבת בשבילי. קשה עד מאוד-לא מספיק כל מה שעברנו ועוד מתקשים לממן את הטיפול- אני חושבת שזה בלתי אפשרית בלי טיפול... פשוט בלתי אפשרית!!! הייתי מתייעצת עם המטפל.... יודעת שמרכז סיוע יש רשימת המתנה לטיפול מסובסד.. ושיר יקרה כואב לי כל כך בשבילך ומכעיס אותי ברמות של זעם על המערכת שלא מתחשב ולא עוזר..מחזיקה אצבעות שתקבלי את העזרה שמגיע לך. איתך בלב, שולחת כוחות . ינשופים

02/07/2018 | 12:29 | מאת: .במבי פצוע..

שירה יקרה.... כואב ועצוב לשמוע.... לא יודעת למה ...את מצליחה לגעת בי עמוק בהודעות שלך.... ......משונה שירה.... פתאום חלפה בי המחשבה שהניק שאני משתמשת בו היה מתאים גם לך......בעיני רוחי ,רואה אותך קצת כמו במבי קטן, עיניים חומות עמוקות שעצב אינסופי ניבט מהן.... רגליו דקות,רועדות...לא יציב בעמידתו ....ייתכן שיפול ולא יהיה בו כוח לקום ..גם לא יהיה מי שיעזור לו בכך..... כשמזהה סכנה ,אם יש בו את הכוח, נמלט...אם לא היה בו את הכוח ורגליו לא הצליחו לשאת אותו...יפול,ו......... שירה ,את אדם יקר!!!! איתך,במבי.

02/07/2018 | 16:32 | מאת: אביב 22

שירה מצטרפת לסוריקטה מה עם בית אלה הם מאוד מבינים בדיסוציאציות וזה חלופה לאשפוז אתך אהובה חיבוק

02/07/2018 | 22:14 | מאת: אביב 22

עצוב , תישקלי את בית אלה זה חלופה אישפוזית . והם ממש ממש בסדר שם ....ומבינות בדיסוציאציות בבקשה קחי אחריות עלייך❤💙

02/07/2018 | 22:32 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה, תודה על המילים ועל הדאגה. אני משתדלת באמת ומתפקדת והפער הגדול בין הסודות לקליפה שמסתירה ומחזיקה גדול, ההתמודדות מול ולמרות הקולות הפנימיים מתישה והקליפה נסדקת. שלך שירה

02/07/2018 | 22:34 | מאת: שירה2017

תודה מיכל יקרה ובהצלחה רבה לך בדרכך האמיצה. שלך שירה

02/07/2018 | 22:35 | מאת: שירה2017

ינשוף יקרה, תודה על ההבנה והמילים הטובות. שלך שירה

02/07/2018 | 22:38 | מאת: שירה2017

במבי יקרה, גם את נוגעת בלבי, והדימוי הזה עכשיו של הרגליים הכושלות הוא המקום שלי, של הסדקים שהפכו לשבר ותחושת ההתמוטטות שהנה עוד רגע... שלך שירה

02/07/2018 | 22:42 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, תודה שאת איתי. אני מנסה וממשיכה שלך שירה

הי שירה, באת יפה ובצורה מעוררת התפעלות. מה יכול לעזור לך לבוא כך גם בחוץ?............ את זקוקה לזה............ אודי

03/07/2018 | 06:18 | מאת: שירה2017

במבי, עניתי לך כבר אתמול והתגובה אלייך לא עלתה... גם את נוגעת עמוק בליבי... והדימוי הזה של הרגליים הכושלות, הוא בדיוק נקודת השבר, המקום שהסדקים הופכים לשבר ואני מרגישה שאני נופלת... ואולי גם הייתי שם בעבר ולא היה לי כח להמלט מהסכנה. תודה במבי, שאת כאן שלך שירה

03/07/2018 | 19:51 | מאת: חטוליתוש

רק רוצה להגיד שהיחיד/ה שיכולה וצריכה לקחת אחריות זו את מתוקה.....אין מי שיכול או צריך לעשות במקומך....לא מבינה בדיאסוציות.....אז רק שולחת חיבוק גדול.....🤗🤗 ומקווה בשבילך שהגל הזה יעבור מהר.....בהמון אהבה...חטולית

04/07/2018 | 15:16 | מאת: שירה2017

תודה חטולית יקרה, יודעת שזו אני, ועדיין בפנטזיה יש מושיע שלך שירה

תודה, אודי מנהל הפורום שנים...אני פה 8 שנים ועכשיו מודה למקום מיוחד.. שעזר בנפילות והשתתף בטוב.. תודה לכל חברותיי לפורום, מצאו את דרככן, העזרו בגורמי תמיכה כי יש מי שיקשיב!! אוהבת אתכן ואתגעגע למקום הזה!!! היו שלום.

הי מיכל, חושבת לי על פרידות וירטואליות של משתתפים. אנ'לא יודעת עד כמה זו פרידה. אולי משאלה להתחיל דבר מה מחדש. וגם העיתוי מדבר. ואולי פשוט לשמוע כמה את חשובה ואהובה וכמה יש לך מקום. אז יש מכל אחד מהם. שלך, סוריקטה

הי מיכל, (מנפנף במטפחת לפרידה...) ;-) אודי

שלום לכלם, תודה רבה על הדאגה, חתולית, לא חשבתי שנזרקתי רק שאני לא יכולה להכנס תסכל אותי. אודי יקר, תודה שעזרת לנו, גם אני כתבתי להם... לא יודעת מתי אהיה פה שוב בפורום..כרגע עוזבת, בינתיים הצלחתי עם השם שלי!! סוף סוף...כתבתי מייל פקטיבי..אז איזשהו אדם יקבל מייל אליו אולי ... אני נפרדת מכם , לתקופה בלתי מוגבלת, משאירה לעצמי את הדלת פתוחה...העיקר שהצלחתי כרגע.זו הייתה מטרתי בינתיים..הם כל הזמן ביקשו להתחבר דרך מייל אמיתי או פייסבוק או גוגל ולא יכולתי לעשות זאת. רק עכשיו פתאום זה השתנה אז תודה! תודה אודי, תודה חברות יקרות שדאגתן לי בפורום הסמוך. תודה שתמיד הייתן כאן איתי. לך אודי, תודה מיוחדת על המקום הזה, על שמירתו ושלא נטשת כשהיה פה בלאגן ועזרת לנו לשמור על יחודיותו של המקום. תודה על שמונה שנים של הכלה, הקשבה ואכפתיות, על תשובות פוקחות עיניים ושלא התייאשת ממני אף פעם. אני עייפתי ולכן עוזבת כרגע. מקווה שאמצא דרך וכיוון להרגיש בטוחה יותר. יש לי מטפלת אלופה, יש לי תמיכה, חשוב שתדעו! הצלחתי לשנות הרבה בחיי...תודה לכלם, אהבתי ואוהבת אתכם ואת המקום, שוב תודה אודי יקר, להתראות..אי שם. אולי בעתיד.

ביי מיכלי....נעמת לי מאוד....שמחתי להכיר אותך...אוהבת.....ודרך צלחה יפה שלי....בהמון אהבה חטולית

מיכל, כתבתי לך רבות, ואת מוזמנת לראות מה רשמתי בעץ של מיקה. העתיד יכול להיות ממש עוד שעה, יום. מבחינתי את עדיין כאן. סוריקטה

הי מיכל, דרך צליחה שתהיה! אנחנו נהיה כאן, מתי, איך וכמה שתצטרכי. את יודעת היכן למצוא אותנו... חיבוק, אודי

01/07/2018 | 20:34 | מאת: חטוליתוש

בפורום אחר קיבלנו תשובה מצוות טוקטורס.....שבגלל השינויים שנעשים ישנן תקלות....והם פועלים כדי לתקן אותם.....הם מקבלים את כל ההודעות שנשלחו...ומתיחסים אליהם....מבקשים שנתאזר בסבלנות....וגם שהם לא חסמו כניסה של אף אחד לאף פורום.....כמובן שעניתי להם שם.....ושמחתי מאוד על ההודעה שלהם......עכשיו רק מקווה שגם מיכל תוכל להכנס חזרה...והשמחה שלי תהיה שלמה...אז כמו שכתבתי כשכעסתי....עכשיו אני שוב כותבת ומודה לצוות דוקטורס על שהם ענו ועל שהם מתיחסים.......בהמון אהבה....חטולית....😍🤩😻😻

02/07/2018 | 13:29 | מאת: סוריקטה

אולי מעט נבוכה ומתביישת מחלקיי שנגלו כך. נשארת אתכם, ביודעי, שמישהו מטפל בנו. סוריקטה.

הי חטולית, נכון. שמח שהחרדה יכולה להרגע ולאפשר ראיה פחות קשה ורודפנית. לא נעים השינוי, ולא נעים להחסם - אך שום דבר לא נעשה נגדנו במכוון. אפשר לנשום... אודי

01/07/2018 | 18:05 | מאת: סוריקטה

הי כולם,           § בשבוע שעבר, ובפרט היום, שיניתי סדר קדימויות. על פי רוב אני מעניקה המון לסובב ביחס לעצמי. היום אמרתי - עכשיו אני. קצת. ואפילו הכנתי לעצמי מנת אוכל ושתייה יחסית בריאים. נדיר למדי. מעייף משהו. אולי לטובה.          § סוריקטה

02/07/2018 | 00:59 | מאת: חטולונת

סוריקטה מתוקה......כל הכבוד לך...,!!! סוף סוף משהו טוב וחשוב עבורך.....אני ממש שמחה לשמוע.....זה מאוד משמעותי.....אהבתי מאוד....עכשיו אם היה פה לייקים....הייתי שמה לך כמה ברצף כי מגיע לך.....בהמון אהבה חטולית

סוריקטה כל הכבוד לך .....אוהבת אותך המונים שימשיך ככה❤💙

הי סוריקטה, לטובה. ברור שלטובה. אודי

01/07/2018 | 18:02 | מאת: שירי1

היי לכולם, שותפה לרגשות המעורבים... השינוי בהחלט לא נעים ואפילו צורם. הפורום בנוי בצורה כל כך מבלבלת עכשיו, שזה מקשה ולא כל כך מזמין להיכנס אליו. מקווה שכולכם חשים טוב... ושהדברים בפורום ישתנו לטובה...

02/07/2018 | 00:55 | מאת: חטולונת

כולנו מקווים שהכל יהיה רק לטובה....מקווים שאפשר לסמוך עליהם....בטוח יקח זמן להתרגל לכל השינויים החדשים....נקווה רק לטוב יפה שלי...הכל יהיה בסדר.....בהמון אהבה חטולית

אז, כן צורם, אבל מאמינה שתתרגלי כמו כולם.....אני נפרדת..בהצלחה יקרה.

הי שירי, אכן... השינוי לא קל ועובדים מאחורי הקלעים כדי לשפר את הדברים. אודי

01/07/2018 | 12:45 | מאת: .במבי פצוע..

אודי :((((((((((((((((((((((((((((((((((((((( אודי ?????? אתה שומע ??????? רציתי בבוקר להכנס ולא הצלחתי ...כל הזמן הייתי חסומה... עכשיו ניסיתי שוב והדלת כן נפתחה... אני ממש בוכה ....................................... חוסר אונים וזעם ובלבול באופן שאי אפשר לתאר............................ כל כולה ,רציתי להכנס הביתה.. זה הכל.. לא עשיתי שום רע.. רק להכנס הביתה.. אתה מנסה להכנס הביתה והדלת נעולה ..לא מאפשרים לך להכנס הביתה... בדיוק כמו פעם כשהייתי ילדה קטנה.... כשאמא שלי הענישה אותי וזרקה אותי מהבית ונעלה את הדלת.......ישבתי על המדרגות בחושך וזהו............................................ לא זוכרת מה/אם עשיתי משהו.................... ישבתי בחושך במדרגות וזהו................. ...................................................... ומיכל עדיין יושבת לבד בחושך על המדרגות ולא יכולה להכנס הביתה בגלל דוקטורס הפסיכיים האלו....................................... ...................................................... ...................................................... שלחתי לאתר דוקטורס בפורום :"אתם ואנחנו" כבר 3 הודעות מאז שינוי הפורמט... אני מזמינה/מבקשת !!!!!!!!!!!!!!!!!!! כולכן/ם תכנסו גם אתם לפורום הזה של אתם ואנחנו -של צוות דוקטורס ,בואו ונציף אותם בהודעות של אי שביעות רצוננו מהשינוי הנוראי שהם עשו.................. לדעתי, הם לא יוכלו להתעלם מהרבה הודעות של כולנו שוב ושוב.... ואודי..... בבקשה ממך ..... תעשה משהו :(((((((((((((((((((((((((((((((( מחריבים לנו את הבית עד היסוד........ אל תאפשר להם :(((((((((((((((((((((((((((( יש לך חגורה שחורה בג'ודו-קראטה.. :(((((((((((((((((((((((((((( אני מצרפת 2 הודעות אחרונות ששלחתי להם : הודעה אחרונה:" ............ אוכזבת מכם עמוקות... 01/07/2018 | מאת: חופית שלום לכם.. שלחתי לכם מאז שינוי הפורמט 2 הודעות. להודעה הראשונה קיבלתי הודעה של "העתק הדבק"- ללא התייחסות ספציפית לדברי,אלא יותר תוכן שיווקי ופרסום עצמי שלכם... הודעתי השנייה עדיין מחכה למענה מכם... רציתי הבוקר לשלוח הודעה לפורום פסיכולוגיה קלינית -פורום אותו מנהל ד"ר אודי בונשטיין ביד רמה כבר למעלה מ 10 שנים ,פורום שאני משתתפת קבועה בו קרוב ל 10 שנים. ניסיתי שוב ושוב להכנס לפורום אך אינני מצליחה...אני מקבלת שוב ושוב הודעה שהסיסמא לא נכונה... אני משתמשת בסיסמא זו כבר קרוב ל 20 שנה כך שאני זוכרת את הסיסמא... לא מבינה מה קורה פה... האמת.. מתחשק לי לבקש מד"ר בונשטיין ומכל החברים המשתתפים בפורום הנ"ל שנעזוב מיידית (בטריקת דלת) את האתר שלכם-אתר זאפ. מאוכזבת עד עמקי נשמתי מאופן התנהלותכם.... חופית. ...................................... ..................................... ועכשיו אני מעתיקה הודעה אחת לפני כן :" ................................................ צוות דוקטורס שלום וברכה, 29/06/2018 | מאת: חופית שלום וברכה לכם, ב 25/6/18 כתבתי הודעה מעומק ליבי.. שיתפתי אתכם בחוויה שלי את השינוי בפורמט .כמו כן בשינויים שמבחינתי כנראה לא מאפשרים לי להשאר ולהשתתף בפורום פסיכולוגיה קלינית שאני משתתפת בו כבר קרוב לעשור אותו מנהל ד"ר אודי בונשטיין באופן מרגש..כל כך מקצועי,מסור,מחוייב ,רגיש.. באמת, אתם ואנחנו קיבלנו מתנה ענקית בדמותו של ד"ר בונשטיין שמתנדב כבר כ"כ הרבה שנים.. את התגובה שקיבלתי מכם להודעתי מה 25/6 לא הצלחתי להבין... לא היתה התייחסות לתוכן הודעתי,השתמשתם בהעתק הדבק ולצערי הרגשתי שלא מספיק על השינוי הנורא שעשיתם בפורמט החדש ,אתם עוד משתמשים בציניות בתגובתכם זו .. אני מעתיקה שוב את הודעתי הנ"ל ומבקשת התייחסות עניינית לכל סעיף וסעיף.. תודה , חופית. שלום לכם, אני משתתפת בפורום פסיכולוגיה קלינית קרוב לעשור ונתרמת רבות.. השינויים האחרונים מאוד מאוד לא מוצלחים לדעתי (בלשון המעטה) 1. השעות בהן ההודעות והתגובות נכתבות לא מופיעות (להוציא את השעה שמנהל הפורום מגיב) בפורמט הישן,בכל הודעה ותגובה הופיעה השעה המדויקת בה היא נכתבה. זה חסר בפורמט זה.. 2. הפסקאות והרווחים בין השורות שנכתבות במקור הולכות לאיבוד בהודעה שמופיעה.. לפסקאות ולרווחים יש משמעות רבה מאוד. לפעמים הפסקה והרווח בין השורות הן שנותנות את הצליל,הגוון והמשמעות של כל ההודעה. בפורמט הישן ההודעה הגיעה בדיוק כפי שכתבתי על הפסקאות והרווחים בין השורות. בפורמט החדש זה לא מתאפשר. 3. לא ניתן להוסיף קישור . בפורמט הישן העתקנו בכייף קישורים שונים המפנים למקומות שונים כגון יוטיוב. בפורמט החדש זה לא מתאפשר. 4. הצבעים החיוורים וגווני הירוק גורמים לכאב עיניים. הצבעים והגוונים בפורמט הישן היו נעימים לעיניים. 5. משהו בגודל שהשתנה יוצר תחושה לא נעימה. אני מבקשת בכל לשון של בקשה, אנא ,החזירו את הפורמט הישן והטוב שנתן תחושה נעימה ואף היה הרבה יותר ברור ומתאים לראייה ללא כאב עיניים.. תודה , חופית ................................................... ..................................................... ................................................ בבקשה מכולכם................... תעשו משהו לפני שהבית שלנו מתפורר לחלוטין............................................ .................................. .................................ותזכרו שמיכל יושבת לבד בחושך על המדרגות מחוץ לבית ולא יכולה להכנס כי נעלו את הדלת בפניה............ ....................................................... וואווו כמה שאני שונאת אותם.... אין לי אפילו שמות ופנים שלהם.... אפילו לשנוא קשה כך...

01/07/2018 | 13:19 | מאת: סוריקטה

הי במבי. להערכתי החסימות הן תגובת מחשב אוטומטית לניסיונות התחברות כושלים רצופים. זו אמורה להיות הגנה על שם המשתמש שלך. החסימה אמורה להשתחרר כעבור זמן (בדרך כלל לא הרבה דקות). סוריקטה

01/07/2018 | 20:42 | מאת: סוריקטה

במבי, אהבתי את הקטע עם החגורה השחורה 😂. סוריקטה

שנים אנחנו פה יחד...הרבה תגובות בינינו..נקשרנו, גם אם וירטואלי...נראה אמיתי ממש. הנה אני לא לבד בחושך..גם אני, אגב ,ישבתי מחוץ לדלת בתור ילדה קטנה ובכיתי וצעקתי ואיש לא חשב לפתוח אותה :( יקירתי, אני נפרדת ממך, תודה על הדאגה, המסירות והחברות הזו, לעולם לא אשכח אותך! את יקרה עד מאוד. שמרי על עצמך! היי בטוב, ואולי עוד קיץ נפגש? אוהבת. שלך, מיכל (שם מלא:) )

02/07/2018 | 16:06 | מאת: סוריקטה

אולי עוד הקיץ (זה ממש עכשיו) ניפגש. במובן הוירטואלי. כאן. ממש לפני פרידה.          § סיפרת שישבת מחוץ לדלת ובכית ואין פותח, (אפשר גם לשתוק, או להיות הומלס ולשחק בקקי, שזה איום בפני עצמו). וכאן - הנה תיקון. בואי שבי איתנו. תוכלי לשרוד את זה. כאן ועכשיו? או בכל עת שתבחרי, כמובן שאת חופשיה ומשוחררת.           סוריקטה

הי במבי, נהדר שכתבת. מנהל האתר עוקב אחר מה שנכתב והדברים נלקחים ברצינות רבה. נשב ביחד וננסה לראות מה ניתן לעשות כדי לשפר וסדר מקום כמה שיותר מתאים לרוח המיוחדת שלנו. לא צריך לשנוא, אף אחד לא עושה לנו משהו בכוונה. מותר לכעוס ולהתאכזב, אבל אני שמח שבמקביל יש גם את האפשרות לתקשר את מורת הרוח ולהוציא מתוק מעז. והחגורה השחורה שלי היא בקראטה, לא לבלבל עם ג'ודו :-). אודי

01/07/2018 | 11:53 | מאת: חטוליתוש

שלי על החסימה של מיכלי.....אז קבלו בבקשה עוד ניתוק.....של במבי....עך שהעזה לכתוב לדוקטורס.....מה הם רוצים לעשות ???? לסגור לנו את הפורום,?? לא מבינה כבר שום דבר....אודי...למה אתה מעודד כתיבה לדוקטורס .....כדי שהם ינתקו את כולם ?????? אודייייייי תעשה משהו...ממש כבר בוכה.....לא מגיע לאף אחד יחס כזה....

01/07/2018 | 13:20 | מאת: סוריקטה

חטוליתוש, כתבתי לבמבי - להערכתי זו הגנה של המערכת מפני פריצה לשם המשתמש. ראי מה רשמתי לה. סוריקטה

הי ינשוף, אני משער שעכשיו כבר ברור שאיש לא ניתק, אלא שמדובר בניסיון הגנה של המערכת (כמו ששיערה סוריקטה) או מקסימום בבאג. אודי

02/07/2018 | 23:42 | מאת: ינשוף

אודי כתבת לי במקום לחטוליתוש

הי ינשוף, צודקת! מתנצל על הטעות... אודי

שלום חברות וחברים, שוחחתי הבוקר עם מנהל דוקטורס. כולם מלאי רצון טוב לשמור על הקיים ואף לשפרו (לצד השינויים והשדרוגים שמתחייבים מרוח הזמן). בדוקטורס פתוחים לשמוע את הצרכים הייחודיים שלנו כאן, ומבטיחים לקחת בחשבון כל פניה (לא לכל דבר יכולים להיענות, כמובן, אבל הפניות זוכות ליחס רציני) - גם אם זה ייקח זמן. אני אעמוד בקשר עם הנהלת דוקטורס כדי לאפיין את הצרכים שלנו (השונים מאלו של רובם המכריע של הפורומים שבפורטל). ישנם גם 'באגים' רבים שמתגלים תוך כדי תנועה שמנסים לתת להם מענה. חשוב להתאזר בסבלנות, כי התהליך ייקח זמן. אני מציע שתכתבו ותרכזו כאן בהמשך להודעתי את הנקודות והבאגים הדורשים התייחסות - ואוכל להוסיף אותן לדיאלוג עם הנהלת דוקטורס. שיהיה לכולנו שבוע טוב, אודי

01/07/2018 | 12:39 | מאת: סוריקטה

הי, רשימה להלן: א. משום מה מבוטלת ההתייחסות למקש ה enter. כמו כן (כמקודם, וזה לא כל כך נורא ואף מקובל) רצף של רווחים מצטמצם לרווח אחד בלבד. ב. אין קבלה של תגובות למייל, בפרט תגובות מנהל להודעה שפתחתי או השתתפתי בעץ. ג. חלק מהבנות נתקלו בקושי להיכנס לכאן וחושבות שנחסמו בכוונה. ד. מדוע לא מתקיימת האפשרות ללחוץ על היפרלינקים? ה. מדוע מתחייבים 20 תווים בכותרת ההודעה? ו. אם טרם התחברנו ופתחנו שאלה ורק אחר כך התחברנו, אנחנו מתבקשים למלא 70 תווים בכותרת, וזה לא באמת עובד. יש לרענן ולהתחיל מחדש. ז. מי רואה אם עשינו לייק? בתודה, סוריקטה.

01/07/2018 | 13:17 | מאת: סוריקטה

היינו שמחים לראות לאן שורשרה תגובת משתתף, וגם לראות את השעה בה נשלחה. תודה. סוריקטה

שגם השעות בהן ההודעות והתגובות של המשתתפים חסר לי ליצירת רצף מחשבתי. השעה היחידה שמופיעה ,זו השעה בה אתה עונה לנו..

01/07/2018 | 18:13 | מאת: סוריקטה

הי שוב,           § אולי כדאי, שגם למנהל תהא האפשרות לכותרת להודעה. קשה להבחין שנכתבה תגובת מנהל בכלל. לפחות לי.          § סוריקטה

01/07/2018 | 18:43 | מאת: אביב 22

קצת קשה לי לכתוב כרגע בגלל סיטואציה שאני נמצאת בה אבל מעבר למה שהבנות כתבו אני מאוד מבקשת שהתיבות שדולחות למידע כמו חרדה ודכאון וכאלה לא יופיעו כאן כשאני כותבת אני יודעת שאני בחרדה אני לא צריכה את זה מאיר כל כך

01/07/2018 | 21:37 | מאת: מיכ...

ניסיתי להכנס שוב..הפעם הוא כבר מזהה אותי...אני נפרדת היום ממך ומכלם, תודה שעזרת לנו בפורום עם כל הבלאגן. ובמשך שנים שליווית אותי...לא בורחת, נפרדת....אוהבת אותך ואת המקום הזה... אולי אחזור בעתיד. עצוב לי להפרד אבל מרגישה שחייבת הפעם.

01/07/2018 | 23:02 | מאת: אביב 22

אודי תודה רבה רבה ולעניין מעבר למה שהבנות כתבו כאן בבקשה להוריד את תיבות המידע בסוף ההודעות מבינה שהכוונה טובה ומכוונת לחומר עזר אבל כשאני כותבת הודעה לא בא לי לראות בסוף חרדה דכאון ועוד .... תאמינו לי שאני מודעת לזה שאני עם חרדה ....לא צריכה את זה מודגש

01/07/2018 | 09:43 | מאת: mika

אודי, קשה לי מאוד מאוד עם השינוי בפורמט של האתר. אני לא מוצאת את עצמי כאן ואנשים שהיו כאן נעלמים. הכל חיוור ולא מורגש ואין תחושה של יציבות.

01/07/2018 | 13:21 | מאת: סוריקטה

כולי תקווה שאנחנו בדרך הטובה ונסתדר. נראה שיש ניסיון טוב. סוריקטה 13:21

01/07/2018 | 13:59 | מאת: סוריקטה

הי מיקה, לא זוכרת אם כתבתי לך כבר. על כל פנים, לי יש הרגשה שייתייצב. זה דווקא ירוק רגוע. ירוק טבע נחשב לאחד הצבעים שמרגיעים את הנפש. יש אפשרות להפוך את הרקע לשחור והכיתוב ללבן. ראי עיגול חצוי בפינה העליונה של המסך. לי היא פחות נוחה. אבל אולי לך תתאים יותר. סוריקטה

01/07/2018 | 21:35 | מאת: מיכ...

גם לי..אני נפרדת למרות שפתאום הצלחתי להכנס והוא מזהה אותי...היי שלום מיקה יקרה.

הי מיקה, בהחלט. השינוי לא קל. אבל נעצב את מה שניתן, נתלה כמה תמונות ונכניס עציצים וצבע. נרגיש במהרה בבית. אודי

01/07/2018 | 07:07 | מאת: הילה36

היי אודי כתבתי הודעה מקודם והיא נשלחה לפני שכתבתי מה שרציתי.... בשבוע שעבר כתבתי וזה נמחק ולא עלה. הבלגן כאן לא קל לי בכלל. קשה לי להתחיל את השבוע לקום להתקלח. קשה לי ללכת לעבודה ולעמוד בלחצים קשה לי עם עצמי רוצה לשכב במיטה ולשים את השמיכה על הראש הילה

01/07/2018 | 10:49 | מאת: סוריקטה

הילה, שביזות יום א' אזכיר. קשה מאד ועל פי רוב עוברים את המשוכה הזאת. שלך, סוריקטה

01/07/2018 | 21:40 | מאת: מיכ...

עצוב..מאמינה שעוד תצליחי לחזור לתפקוד טוב. תודה שליווית אותי ומקווה שתהיי בטוב. היי שלום יקירתי. בהצלחה.

הי הילה, הבלגאן יסתדר, והסדר ישוב על כנו. אני מאמין שרוב - אם לא כל - התקלות יאותרו ויתוקנו, ואפשר יהיה גם להוריד את השמיכה מעל הראש... אודי

01/07/2018 | 06:54 | מאת: סוריקטה

הי אודי והי כולם, בוקר אור שבוע טוב.     § אנ'לא בטוב, אבל הבטחתי למטפל לא לרשום (לא לו, ולא לכאן) הודעות שברון לב. הוא טוען שזה רק מעצים את תחושת הבדידות שלי.         § איכשהו חדש לי - חופש לנו בטיפול כמעט עד ספטמבר.      § אתמול חוללתי איזה שינוי בבית, מבחינת סדר וניקיון, והחתולים, כל כך לא זיהו, שאו ברחו מתחת למיטה או קפצו מהחלון החוצה (אני גרה נמוך, כולם חזרו בריאים ושלמים). בכל אופן, מזכיר לי קצת את המתרחש פה.         § שלכם, סוריקטה

01/07/2018 | 21:39 | מאת: מיכ...

וואו..המון המון זמן......כנראה שהוא יודע מה שהוא עושה. בהצלחה בהמשך, היי שלום יקירתי, לא אשכח את חכמתך ותשובותייך המדהימות אליי. אוהבת. מיכל

02/07/2018 | 00:49 | מאת: חטולונת

מה קרה יפתי שאת לא בטוב....? מקווה מאוד שלא ענין בריאותי.....ועד ספטמבר.....המון זמן...אולי בגלל זה.....אייך אוכל להיות לך לעזר? אם בכלל ? יכולה אולי לפרט....שולחת חיבוק גדול עד אלייך יפה שלי 🐹🐹☺ וחיוך יפה למענך.....בהמון אהבה חטולית

הי סוריקטה, מה זה לשנות ככה לחתולים את הבית?... ;-) אודי

01/07/2018 | 05:45 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על תהליך תודה על אנשים טובים סביבי תודה שאני עושה דברים חדשים ולא מוותרת תודה שעם הקושי יש גם הנאה תודה שאני לומדת להנות ולהיות תודה על קבלה עצמית תודה על מי שאני על כולי תודה

01/07/2018 | 09:55 | מאת: סוריקטה

תודה שאני שלמה

29/06/2018 | 16:30 | מאת: חטוליתוש

איזה תכתבו לדוקטורס.....איפה ....כדי שינתקו אותכם כמו שניתקו את מיכלי.....? לא הבנתי בשביל מי או בשביל מה לכתוב אם מנתקים אותך..... אז בבקשה לא לעודד כתיבה לדוקטןרס....כי המחיר יעלה לכם בניתוק.....ויש מצב שגם זה לא יעלה....אולי גם אותי ינתקו בגלל מה שאני כותבת......אז חברים.ת כולם יקרים....מיכלי נותקה מכאן ולא יכולה לנכנס ורק שם בהנהלה יודעים....מיכלי ביקשה להפרד מכולם רק בגלל דוקטורס..... הבנתם....ולפני שזה נודע לי....רציתי בכלל להכנס שמחה ולספר שהיום יש לי יום הולדת....ועכשיו למי בכלל יש חשק לחגוג......כל כך עצוב לי בלב💔......ממש בא לי לבכות.....😭......מיכלי......חטולית....על הפנים.....

חטולית, המון מזל טוב מעורב בהמון בלבול. מה קרה למיכל? מי ניתק אותה? איך את יודעת? אני למשל יכולה להתחבר רק מהסלולר. לא מצליחה מהמחשב. הרגשת תלישות....

01/07/2018 | 10:48 | מאת: סוריקטה

חטוליתוש, הרשי לי להאמין שאף אחד לא ניתק בכוונת מכוון, ובתקלה טכנית עסקינן. אעלה גם את הרעיון שניסיונות צפופים חוזרים מייצרים חסימה אוטומטית, שניפתרת בחלוף זמן (דקות). אני חזרתי ופניתי אליהם בכל אופן. כעסתי, ועכשיו, ואף אם לרגע, מעט סלחני אצלי בפנים. ויומולדת שמח מתוקה. שלל נשיקות. סוריקטה

01/07/2018 | 17:58 | מאת: שירי1

היי חתולית היקרה המון מזל טוב... מאמינה ומקווה שלא ניתקו במכוון את מיכל... מאחלת לך את הכי טוב... המון נחת ואושר... מקווה שאת נהנית ביום הולדתך. בהמון אהבה.... שירי

01/07/2018 | 20:46 | מאת: חטוליתוש

היי מיקה מתוקה...הראש שלי בכלל לא היה במקום.....עד עכשיו למעשה...כאב לי נורא מה שקרה כאן....תודה לך יפתי...כבר הספקתי לשכוח....מקווה שמעכשיו הדברים יתחילו להרגע....ועל מיכל...נודע לי מפורום אחר..... בהמון אהבה.....חטולית

01/07/2018 | 21:02 | מאת: חטוליתוש

היי סוריקטה.....התברר בדיעבד שצדקת.....לא יכולתי לנחש.....כל שענין אותי היה....המון תודה על הברכה ועל שלל הנשיקות.....שימחת אותי יפה שלי.....מודה לך מקרב לב...😻❤.....בהמון אהבה....חטולית

01/07/2018 | 21:42 | מאת: מיכ...

תודה יפתי, הכל הסתדר, מהמחשב בסוף, בנייד אי אפשר כרגע...נפרדת גם ממך. היי שלום ובטוב, אל תקחי כל כך קשה בשביל אחרים..תודה שדאגת. הנה הסתדר. היי שלום. נפגש אולי בעתיד..

שמחה שבבוף הסתדר לך......ואין באמת מה לעשות....כשמישהו חשוב לי .....אני משתדלת עבורו....כזו אני....דרך צלחה מתוקה....בהמון אהבה חטולית

02/07/2018 | 00:41 | מאת: חטולונת

תודה לך מתוקה.....איזה כייף לקבל ברכות עכשיו אחרי שהכל נגמר....לא ...ידעתי מה קרה...וכולם.ן כאן חשובים לי .....ויום ההולדת כבר עבר....היה בסדר ...גם זה כבר נגמר......הגיע הזמן להמשיך הלאה....יפה שלי....בהמון אהבה חטולית

הי חטולית, מזל טוב! (ולא למהר ולהיחפז למסקנות...) אודי