פורום פסיכולוגיה קלינית

46394 הודעות
34955 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

04/03/2019 | 19:44 | מאת: מכל

אודי.... עובדים על משהו ספציפי...והכל מבלבל אותי...לא משנה היה או לא כך היא אומרת שמשנה ההרגשה..האמנם? ולא יודעת..התחושות המסע איתה...אמור להיות קצר הטיפול הזה אבל אני די מרחתי אותו...ו...עכשיו נוגעים במה שהכי הכי מפחיד...אולי הפחד מהפחד....יהיה מה שיהיה מנסה לתת לרגשות פשוט לקרות....מצטערת שנשמע קצת לא ברור..מקווה שהבנת...

הי מיכל, הבנתי, בהחלט. אודי

05/03/2019 | 09:13 | מאת: חטוליתוש

מתוקה נכון אמרה לך המטפלת ...חשובה ההרגשה כי היא לא משקרת..! הפחד מהפחד מובן לגמרי שמחה שאת נותנת מקום לרגשות להיות...לקרות..מאוד חשוב יפתי ואת נשמעת מאוד ברורה גם אם מרגיש לך להיות מבולבלת..👍👌 חיבוק גדול 🤗💗... הכל בסדר

04/03/2019 | 17:07 | מאת: אביב 22

אודי , כבר כמה שבועות שאני יוצאת מהמטפלת אחרי טיפול מורכב ומפורק מאוד ....נכנסת לאוטו ואז מתנגן לו ברדיו אחד מהשירים שהשארת לי כאן בכמעט 5 שנים האחרונות... בשלושה שבועות האחרונים זה השיר של שלום חנוך "אומרים שבלי...." זה פשוט מדהים ,מקרקע ומחוייך ....כמו כפפה . ימים לא פשוטים ,פגישות מאוד טעונות באמבוולנטיות מטורפת ואני מאפשרת מקום לכולם ... כבר לא מעברים קשים מעבר לקירות כי אם מעברים רכים יותר אבל עדין מעייפים מטלטלים ומרגישים כמו דרמה לא אמיתית.... תודה על המילים הכל כך מדוייקות שכתבת לי על מינון ואיזון...אני חושבת שאני תקופה ארוכה בוחנת עם עצמי .. את הפנים והחוץ והיחיד והקבוצה .... לא ממש מוצאת גם לא מצליחה להביא את זה לטיפול כי יש דברים דחופים יותר .. כמו אמא והפרעת האכילה שלי ... חושבת , שאני במקום יותר טוב פחות תלותי ואובססיבי לכאן ...ועדין קשה לשחרר ... אז תודה שאתה כאן ....😊

04/03/2019 | 18:54 | מאת: ינשוף

אביב יקרה מעט מילים היום אני כאן איתך ומקשיבה איתך בלב

הי אביב, יימצא המינון הנכון גם לכאן :-) אודי

05/03/2019 | 08:34 | מאת: חטוליתוש

לא הכרתי את השיר כי לא מקשיבה הרבה לרדיו...שלא היה לי... ניגנתי אותי....הקשבתי לו... והבנתי למה התחברת באמת השיר מדבר ....אומרים שבלי ...אהבתי ..שיר נכון לכל זמן.. ואת אהובה חורשת תלמים חדשים והולכת בהם בכל הכוח לא קל להתמיד...ולא פשוט להביא כל דבר לשיתוף בטיפול..גם מה שעכשיו נדחה יגיע זמנו... גאה בך אהובה על הדרך שבה את בוחרת את השבילים בהם ללכת כך דבר יגיע בזמנו...מאמינה...! אוהבת אותך ומאמינה בך

04/03/2019 | 11:10 | מאת: גולם.

אביב יקרה, אני שמחה שאת כאן.

04/03/2019 | 17:46 | מאת: אביב 22

גם אני שמחה שאת כאן

04/03/2019 | 11:07 | מאת: גולם.

היא פקפקה בדברי, הדבר הכי נורא שאפשר לשמוע מאדם שחשבת שיקשב לך, שהבעתי תמיהה כיצד רשמתי את הדברים אליה היא שאלה , "למה כי זה לא קרה?" אני ביזע משתפת אותה בחוויה קשה והיא מערערת על קיומה של ההרגשה והחוויה, איזה אגרוף לבטן. עזבתי את הפגישה באמצע.

04/03/2019 | 18:00 | מאת: אביב 22

זה בסדר שהלכת , זה בסדר שאת כועסת ובכל זאת עוד כיווני מחשבה .... מימה שאת כתבת כאן אין לי תחושה של פיקפוק בחוויה. אולי היית זקוקה לשמוע שהיא מבינה שזה קשה ...ועדין היא לא אמרה שלא ....לפי איך שאני שומעת את זה היא ניסתה להבין איתך למה את תמהה שכתבת לה.... ולמה באמת את תמהה שכתבת לה...היא המטפלת שלך את סומכת עלייה ומשתפת אותה בחוויות קשות ...האם זה לא הגיוני ??.... ואולי , לא הבנתי אותך ...קצת קשה לקרוא ולהבין בן השורות שאני מניחה שנכתבו בכעס ,בתסכול עם המון כאב ... המטפלים קוראים לזה כשל אמפתי ...אנחנו קוראות לזה פגישה נוראית... מניסיון שלי אין כמו כתיבה אינטואטיבית של כל הרגשות שעולים ...גם כדי להבין יותר את עצמי וגם כדי לקחת לטיפול ולעשות עם זה עבודה .... ואת כבר במקום הרבה יותר טוב בטיפול זה בטוח ....אוהבת חיבוק ענק ....ותודה שאת כאן

04/03/2019 | 20:10 | מאת: טלאור

החוויה שלך בטיפול, כל כך מציפה, מערערת וכואבת בלב, נשמע שהיה לך מטלטל מאוד. לא יכולת לעמוד בעוצמות ואפילו קמת ועזבת את הטיפול באמצע. ראשית, חיבוק גדול. מאחלת לך, שתצליחי מבעד לרגשות המסעירים לנסות ולהתבונן על האינטראקציה ביניכן ולהביא את הכאב שלך לטיפול. רוצה להציע פרספקטיבות- לפעמים אנחנו תופסים וחווים את המטפל כמרוחק, מנותק מהחוויות והרגשות שלנו. מהכאב העמוק. הקושי כפול שמדובר בקשר. קשר קרוב ואינטימי כל כך, יש ציפיות. תהליך. היכרות. חשיפה עצמית (שזה ממש לא פשוט..) תחושות טובות וכו' כשאנחנו פוגשים את המטפל/ת שלנו בחוסר הבנה , ריחוק או חלקים מורכבים שלו (כמו בן אדם) זה לא נעים, לעתים מבהיל, מרתיע, מבודד, מכעיס וזר. אולי מרגיש גם סוג של אבל.. עוד צד- קשה לנו לפגוש אמת/מבט לא נעים ומעמת על עצמנו, המשתקף מתוך דבריו של המטפל (לי לפעמים קשה ליצור קשר עין עם המטפלת) אולי זה הכאב העמוק, בתקופה זו בחייך הוא גדול מנשוא..החוסר אונים..קשה להיות בשיח טיפולי נינוח וכל אחד מגיב בדרכו מתוך המקום הזה. לפעמים זו פרשנות שלנו- למשל, חשבתי שהמטפלת שלי כועסת עלי, אבל מדיבור על זה הבנתי שהיא דאגה לי ואני פירשתי שהיא כועסת עלי.

אייך היא אומרת דברים כאלה... מה זאת אומרת "שזה לא קרה" אז ...מה היא חושבת ..שבאת אליה להעביר את הזמן..?? אייך היא מסוגלת לכתוב דברים כאלה אני בשוק... גמני הייתי עוזבת ... לא פשוט לעכול... איתך מתוקה.... וואווו זה היה ממש כואב.. 💗💗💗😻😻.. חטולית

הי גולם, מעבר לפגיעה ולעלבון שאת בוודאי חשה, יכול להיות שאפשר להבין את זה ביותר מדרך אחת, ולא רק כערעור החוויה שלך (הרי החוויה שלך כוללת גם את הספק, לא כך?). בכל מקרה, הרגשת האגרוף בבטן קשה ומטלטלת. אודי

03/03/2019 | 17:15 | מאת: שיראל1

היי, ממזמן לא הייתי כאן, ושכחתי את פרטי הכניסה. אז בלית ברירה שיניתי את שמי משירי1 לשיראל1. אז עכשיו אני שיראל :-). אצלי הכל כרגיל. ממשיכה עם המטפל, אני כבר מעל חצי שנה מטופלת אצלו. עד לא מזמן הוא היה מאוד נחמד, מתחשב ואמפתי. ודי חיבבתי אותו. ואני משתדלת לשתף פעולה. למרות שלפעמים קשה לי ואני מעדיפה לשתוק ולא לדבר, כי אני מוצפת מידי והנושאים שעולים לא פשוטים לי. לאחרונה חלה הרעה בקשר ביננו. הוא נעשה פחות אמפתי ופחות נחמד ונעים כמו פעם. ואני מתקשה להבין למה. אולי הוא מתוסכל, כי ההתקדמות איטית? ולעיתים אני חשה שהוא כועס עליי, לא יודעת מה הסיבה. אני רק יודעת שכבר לא נעים לי שם יותר. ביטלתי את הפגישה השבוע ואז חזרתי בי והחלטתי כן ללכת בסוף לפגישה, היא תתקיים בעוד מספר ימים. הפגישה האחרונה הייתה מאוד לא נעימה וחשתי שהוא כועס על זה שאני לא משנה את עמדותיי לגבי נושא מסויים, למרות שהןא 3 פגישות ניסה לשכנע אותי לשנות את עמדותיי. אבל קשה לשנות דברים כל כך מהר ואני לא מבינה למה הוא מצפה? האם הוא מצפה שאשנה את דעותיי, בגלל 3 פגישות ששוחחתי עימו עליהן? אלו דיעות שאני מאמינה בהן מרבית חיי, לא משנים עמדות כל כך מהר. נראה מה יהיה בפגישה הבאה... מקווה שהוא לא יכעס עליי שוב. תודה...

03/03/2019 | 22:58 | מאת: חטוליתוש

לא חושבת שהוא כועס עליך אחרי הכל זה התהליך שלך שאת עוברת אי אפשר להאיץ תהליכים... גם אם הוא מנסה לשנות לך עמדות ולך קשה עם זה .....לא יעזור לו להמשיך לנסות.... אולי תנסי להסביר לו שוב בצורה נעימה למה קשה לך לשנות את דעותייך.... ואולי...כן יש מקום להקשיב לו..אחרי הכל הוא רוצה בטובתך... מקווה שתמצאי את דרך האמצע בין הדעות ..וכן יקל על.... חטולית

04/03/2019 | 04:46 | מאת: אביב 22

שמחה שבאת ... הוא כועס עלייך או את עליו??? תהליך ,של יצירת קשר ועבודה על תכנים קשים.... זה בסדר ,לא כדאי לברוח כדאי לדבר את זה יחד ...

זה מרגיש לפעמים כמו אבל. המפגש הזה, המתפתח והמתקדם עם המטפל. מחוויה שלי, ככל שהקשר הטיפולי מתקדם. מתנפצות ציפיות, חווים אכזבה, בדידות, אבל , כעס חוסר הבנה ועוד. זה ממש כואב. צובט. כאילו "איפה את/ה המטפל/ת המוכר/ת". "משהו לא מסתדר לי כאן"..."את/ה יכול/ה בבקשה לחזור להיות כמו בפגישות.." "אולי ההרגשה החיובית שהייתה, זו רק אשלייה" "רק שלא ת/ישאר תמיד כזה" מחשבות על סיום טיפול ועוד ההרגשה הראשונית ההתחלתית (איך אני מתגעגעת לזה לפעמים..בעיקר ברגעי משבר) בשלב מסוים מתחלפת ונצבעת בכל מיני צבעים וגוונים. אישית, יכולה לומר, שלמרות הרגשות והמחשבות ואולי בזכותן, ככל שמדברים על הדברים, בדיעבד ובכאן ועכשיו.. בהתרחשות עצמה, מגיעים לעומק אחר בקשר ופוגשים חלקים חדשים אצל שני הצדדים. זה יפה, כואב, מצמיח, מרגיש נפרדות.. אנושיות (המטפל/ת כבן אדם) מציעה לדבר עם המטפל על ההרגשה שלך. אולי זה שלך. אולי שלו. אולי של שניכם. בהצלחה יקרה!!

הי שיריאל... שווה לדבר על זה, לא? ככה זה בקשרים, גם בקשרים טיפוליים. מדברים על מה שקורה... גם אם אכן יש כעס. אודי

היי טלאור היקרה, את כותבת כל כך יפה... ובכזו כנות. מודה לך על התגובה. הלוואי שהדברים היו פשוטים יותר. אז בפגישה האחרונה הוא חזר לעצמו, הוא שוב היה אמפתי כהרגלו. למען האמת, זה לא משנה לי אם תקראו לי שיר או שיראל. ושוב תודה יקרה 🤗

05/03/2019 | 19:04 | מאת: שיראל1

תודה אביב היקרה, שמחה שאת כאן.

05/03/2019 | 19:05 | מאת: שיראל1

תודה חתולית היקרה, התגעגעתי...

אני יודעת שאני מחבלת את הטיפול שאני לא מאפשרת לחלקים מקום שאני מסרבת לקבל אותם. אני מרגישה חסרת אונים מול החוסר רצון להתחבר המטפלת רוצה לעזור אבל היא לא תוכל ככל שאני יושבת באותה המשבצת של חוסר קבלה אני לא מבוגלת. באמת שאני לא מסוגלת. אני כל כך מייאושת מעצמי. אני לא אמיצה מספיק להמשיך. אני לא יודעת איך להמשיך..

03/03/2019 | 22:48 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי את באמת נשמעת מיואשת..ולצערי הרב אין לי ממש עיצה לתת לך ולהגיד לך מה לעשות עם כל החלקים... אבל יכולה לחבק אותך שלא תרגישי לבד... ומקווה שהמטפלת שלך תדע מה ואייך לעשות כדי לעזור לך אין לי את המילים הנכונות.... איתך בליבי כל הזמן... חטולית

04/03/2019 | 04:42 | מאת: אביב 22

אהובה כבר עברת אותו המון פעמים למעצורים האלה שאת שמה יש סיבה ...לשמור עלייך מהצפה אל תחמירי עם עצמך לאט לאט בקצב שלך ...דיסוציאציה של שנים לא מחברים ביום אחד את יודעת את הכיוון ומה צריך לעשות ,המטפחת יודעת ...סומכת עלייך /עליכן שתימצאו את הדרך ... שולחת חיבוק

04/03/2019 | 08:48 | מאת: ינשוף

חטולית ואביב יקרות איזה מזל שאתן כאן. חטולית - חיבוק תמיד טוב ולא להיות לבד עם הכל. אביב- מילים מדוייקות כתבת- באמת המעצורים שומרים. כרגע אני מרגישה שאני לא מסוגלת להמשיך, שאם אתחבר אמות- הפחד גדול עליי ובאמת באמת נראה לי שהגעתי עד מקסימום יכולת... הבעיה שאי אפשר ללכת אחורה יותר ואני מרגישה במלכודת כי אין לאן לברוח יותר...

היי..לא חושבת שאת צריכה לדעת איך להמשיך..תסמכי על המטפלת וקצת תרפי מעצמך יקרה..מה שיהיה תני לו לקרות..לפעמים אנחנו יותר מידיי מנסות...ואז זה כואב יותר... איתך. מיכל.

04/03/2019 | 17:49 | מאת: אביב 22

לא צריך לברוח ...אפשר לשהות ...כמו בשחייה לצוף על הגב , לנוח ....להרפות מעט ... ואז להמשיך ...חיבוק

04/03/2019 | 20:34 | מאת: טלאור

מתסכל מאוד! קשה לפספס את הכאב והקושי שלך! אולי גם מודאגת. מהחוסר אונים/תקיעות/מהחלקים הישירים והצורבים- מהמגע עמם (נחווה כמו אש), הדיבור, נגיעה והתמודדות. מהפער בין בין הרצוי למצוי.. יש מקום לייאוש. יש מקום לחוסר שקט ולהתחבטות המייסרת בתוכך ובטיפול. לא תמיד אפשר לגעת. אולי דרך המקום, לשהייה בכאוס ובחוסר מוצא יגיעו ימים טובים ומאפשרים יותר.

הי ינשוף, ברור שיש חוסר רצון להתחבר. זה פחד אלוהים... עושים את זה לאט, בהדרגה, ובתוך יחסים מגנים ושומרים. אודי

03/03/2019 | 08:51 | מאת: סנופקין.

שלום לכולם. שמתי לב שכבר כמה מהחברות/חברים פה מציינים שיש להם ניסיון עם פיברומיאלגיה. מכירה מקרוב... כבר מס' שנים שמחפשת דרכים כאלו ואחרות להתמודד עם העניין הזה. הכאב לא מרפה ממני ואפשר לומר שמסלול חיי השתבש לגמרי. לא יכולה לשבת, לשכב, לישון, אפילו לאכול מגביר את הכאב, קשה לקרוא, להתרכז, דברים נופלים לי מהידיים, עייפות מטורפת, לעתים נראה שאני קמה עייפה יותר ממה שהלכתי לישון, הרגשה שהגוף שוקל טונות (ואני רזה מאד...) ועוד... נראה לי שניסיתי כבר כמעט הכל וב"ה כן יש שיפור משמעותי מאיך שהיה בהתחלה, אבל עדיין הכאב מגביל בצורה קיצונית. אשמח לשמוע מכל מי שמעוניין לשתף על ניסיונו ועל דרכים להתמודד. בכל הבט, הפיזי, הנפשי, הכלכלי, פניה לביטוח לאומי וכד'. בשמחות ושבוע טוב!!!

03/03/2019 | 13:19 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שאת לצערי אין בידי בשורות טובות להציע לך כדי להקל על הכאבים זה בדיוק כמו שאת כותבת מילה במילה לא מצאתי שום טיפול שיקל על הכאבים ולא שום סוג של... אפילו נסיתי בזמנו הידרוטרפיה...שעזרה רק ל...כמה דקות מהטיפול... גם רופאים יודעים ואומרים שקצרה ידם מלהושיע.. גם גיסתי שגרה בחול..סובלת כמונו..בזמנו שליה לי כופסה שכתוב עליה calm ..מה שאומר שיש בזה רק מגנזיום.. המגנזיום עוזר במקצת להרפות את כאבי השרירים אבל גם לא לפרק זמן ארוך התחלתי לקחת מגנזיום על בסיס יומי ועדיין לא מרגישה שינוי לטובה .(4 חודשים ).. לצערי לא אשת בשורות בענין..מה שאולי יכול להקל ..לפעמים..לנוח יותר מהרגיל..וגם בין משהו פיזי שאת עושה..כמו עבודות בבית..בעבודה ..הליכה לא למרחקים ארוכים ...לא במהירות....ושוב מנוחה..כל מאמץ גופני ישר גורם להתכווצוית האלה להופיע משום מקום... נסיתי אפילו לשים בקבוק מים חמים..לפרק זמן קצר היתה הקלה...אבל רק באותו מקום ספציפי... זו מחלה שאין לה פתרון ולצערי גם לי אין פתרונות מועילים להציע... בהמון אהבה חטולית

03/03/2019 | 13:25 | מאת: חטוליתוש

לרגע נשכח ממני... אני שוקלת לקנות פריטי לבוש כמו גופיה ..גטקס..וגרביים של אנגורה...שהם לא מארנבות חיות אלה מהצמר שנושר מהן... זה עדיין בגדר שוקלת כי המחירים שלהם בשמים... או לחלופין אותם פריטים טרמיים... 😍😻😊... חטולית

03/03/2019 | 21:04 | מאת: סנופקין.

יקרה! תודה שהגבת ועל השיתוף. אני יכולה לומר שכמעט כל מה שניסיתי נתן מענה כלשהו ושיפר במשהו. ההרגשה כמוך, שמה שעושים משפיע לזמן קצר ולא מחזיק לאורך זמן, אבל נראה לי שמשהו בכל זאת נשאר. בהתחלה לא יכולתי ללכת יותר מכמה צעדים בלי להרגיש שעוד רגע אני קורסת מהכאב ומאי היכולת לנשום והיום ב"ה אני מקפידה לעשות הליכה של חצי שעה כל יום והתנועה היא באמת אחד הדברים החשובים (הקטע שהייתי טיילנית רצינית של עשר -חמש עשרה ק"מ ביום עם תיק וציוד למס' ימים והיום חצי שעת הליכה בלי תיק זה בגדר נס בשבילי.... לומדים להעריך את הדברים הקטנים מאד ולומר עליהם תודה). התחלתי לפני מס' שבועות טיפול בשיטת אלכסנדר ומרגיש לי שזה נותן מענה וגם נותן כלים של החזקה נכונה של הגוף. וזה משפר את המצב, לאט לאט עקב בצד אגודל. תודה לך, מקווה שעוד יכתבו ויתנו עצות טובות. ואם יהיה לי משהו לחדש בהמשך אשתף. אודי אשמח לשמוע גם ממך אם יש לך ניסיון או מחשבות לגבי טיפול באנשים עם פיברו' או כאב כרוני אחר.

04/03/2019 | 04:38 | מאת: אביב 22

קראתי אותך ואפילו עניתי לך ארוכות וכמו שקורה בזמן האחרון ההודעות שלי נעלמות... אני חיה עם הפיברו כבר 22 שנים ..וזה אולי המפתח ללמוד לחיות איתה בשלום ללמוד להקשיב לגוף לראות מה אפשר מה לא...איזון זאת מילת המפתח ,מה אפשר וכמה ...אין ספק שהפיברו הוא בלנס רציני קצת יותר מידי ..כמו יום ארוך מידי ולמחרת משלמים את המחיר ... הליכה מאוד חשובה ועוזרת למרות הכאב משכחי כאבים מסוגים חזקים יש לי בכל תיק מה שלמדתי זה שאם אני פורקת כאב נפשי הגוף יותר רגוע ואם אני מחזיקה את הכאב הנפשי בפנים הגוף כואב ברמות בילתי נסבלטת.. שולחת לך כוחות ותקווה .....לא פשוט לחיות עם כאב אין סופי אבל לקבלה של זה יש תפקיד חשוב בהחלמה ....בהצלחה

04/03/2019 | 15:17 | מאת: מכל

יודעת מה חשבתי כשכתבת? שאת מרשה לעצמך לשתף...אני לא יודעת עלייך כמעט כלום כי על פי רוב את בצד העונה ולא המבקש. ענו לך כאן החברות. לי אין מושג...מתמודדת עם מחלות אחרות. אבל מאמינה שגוף ונפש קשורים זה בזה...ולדבר על זה ועל עצמך ולפרוק עוזר גם למחלה..אולי..יודעת זאת מעצמי בסוג אחר של חולי. בריאות...

04/03/2019 | 16:36 | מאת: סנופקין.

תודה יקרה. שחזרת וכתבת למרות שנעלם מעריכה את ההשקעה. דברים חשובים, נשמע שלמדת הרבה מהמצב. למרות שהאבחנה ניתנה לי כבר לפני מס' שנים, רק לאחרונה התחלתי לקרוא לזה בשם ולהכיר בכך. ומתחילה לחשוב על אמצעים שעד היום לא הייתי מוכנה לשקול. עשיתי המון טיפולים, כולם ברמת הרפואה המשלימה, עכשיו מתחילה לבדוק אופציות נוספות שהייתי מעדיפה לא לבדוק. בעזרת ה' יכול נוכל לה. תודה

04/03/2019 | 18:23 | מאת: סנופקין.

חמודה. נכון, הרשיתי לעצמי לשתף מעט. כותבת פה כשמרגישה שיש לי משהו לכתוב. פחות אוהבת לכתוב על עצמי (לא בקטע שלא רוצה להיעזר, אלא יותר ממקום החשיפה שמרגישה לי לא בנח). שיתפתי כי אני שוקלת לנסות דברים שלא רציתי עד היום לנסות (וגם עכשיו לא ממש רוצה, אבל המצב מתקדם לאט ורוצה לנסות לתת דחיפה קדימה) ואני מחפשת בעניין הזה עצות טובות. ופה יש אנשים טובים עם הרבה ניסיון חיים :) תודה על התובנות המאירות שכתבת, בהחלט שיש לך מושג. מצטרפת לאיחולי הבריאות, שנהיה בריאים ושמחים.

04/03/2019 | 20:40 | מאת: טלאור

כואב לקרוא על הסבל הנפשי והרגשי שאת עוברת. יכולה להציע חיבוק ותפילה עבורך, שהסבל יוקל מעלייך ולא יכביד ושימצאו כמה שיותר מענים ואפשרויות לטיפול. שבוע טוב יקרה!

שלום, אני מעוניינת להתחיל טיפול אצל פסיכולוגית שעובדת עם מכבי. אשמח להמלצות!

04/03/2019 | 18:26 | מאת: סנופקין.

שלום לך, בעיקרון לא ממליצים פה על מטפלים. את מוזמנת לצרף כתובת מייל ולרשום באיזה אזור את מחפשת. אם למישהו יהיה המלצות בטוחה שיכתבו לך. בהצלחה!

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

28/02/2019 | 08:06 | מאת: חטוליתוש

מוזר לי מאוד שאודי השאיר את המקום פתוח כל השבוע.... מאוד מקווה אודי שאתה בסדר שאתה מרגיש טוב... אולי היית מאוד עסוק..? השבוע הבנתי שאפשר לקרא אותך ולהבין אותך ביותר מדרך אחת מקווה לא לשכוח..עד לפעם הבאה שיהיה יום מוצלח לכולן וגם לך אודי... חטולית

28/02/2019 | 14:51 | מאת: אביב 22

איזה כייף חטולית שאת כותבת ...לוקחת מקום עבורך, שמחת אותי ... . אודי אלוף המילים .... שתהייה שבת קסומה

28/02/2019 | 16:52 | מאת: סנופקין.

אוהבת את תגובותיך פה למטה. ולעניין אחר, בלי קשר, סתם שיתוף קטן- אוהבת את החורף הגשום והמבורך שזכינו לו השנה. מרווה צימאון גדול. ב"ה. שיתגשמו כל בקשותינו

28/02/2019 | 22:49 | מאת: חטוליתוש

תודה אביבוש כן לפעמים מצליחה... ולפעמים קצת יותר קשה... שתהיה שבת מבורכת לכולן.. חטולית

תודה לך יקרה גמני אוהבת את החורף מאוד מאוד.. רק שהחורף לא אוהב אותי לצערי.. יש לי פיברומיאלגיה...והיא לא אוהבת את הקור הזה... מכאיב בצורה שקשה לתאר אותה במילים.. הכי אוהבת להתכרבל אפילו בסלון ולשמוע את הגשם מכה בעוז.. הרגשה נהדרת של כוח ממקום אחר... ובאמת שהשנה זכינו לגשמי ברכה כמעט בכל הארץ.. אמן..שיתגשמו כל חלומותינו... תודה על השיתוף נהדרת שאת..👌👍👍... אהבתי מאוד חטולית

הי חטולית, מאוד שמחתי לקרוא את מה שכתבת. זו הבנה חשובה... ואני בהחלט בסדר (תודה על הדאגה!) אודי

27/02/2019 | 14:57 | מאת: מכל

המשכתי. בטיפול emdr ... ותחושות עלו תוך כדי..ופתאןם הבנתי תגובות שלי שקורות כמו פחד ולא להביט בה לפעמים בשל פחד ולא בושה...וגם היא אמרה שאולי כך הגבתי אז...ברעד ברגליים, אי יכולת לקום, סחרחורת ועוד תחושות משונות.. ומרגישה יותר חזקה להתמודד..אבל בתוכי סערה מבולבלת ..מזמן לא אכלתי דברים לא בריאים..שומרת על משקל תקין דבר שהיה נדיר בחיי...הייתי שמנה מאוד...דברים השתנו... ופה אודי..אמרת 10 שנים..וואו..אני פה כותבת כמעט מההתחלה..התחלתי בהיסוס ובקריאה..לקח לי זמן עד שכתבתי...ואני מודה לך כל כך על הליווי ..זה לא מובן מאליו במיוחד באינטרנט...זאת לא שאלה חד פעמית...זאת תקופה. ואם מתאים שכרגע יבואו לשאלות חד פעמיות וצריך לפנות את המקום ורק אני לא הבנתי את זה? כלן הבינו??ואם תחליט לסגור זה גם בסדר ומובן. אני לא חושבת שתפקידי לשמור שהפורום לא יעלם ואולי גם לא שלך...ואם תלך אז בסדר....אקבל זאת חלק מתהליך אינטרנטי...אמרת נצח...כן. המון זמן....

28/02/2019 | 12:29 | מאת: חטוליתוש

כמה טוב שאת חזקה כיום כדי להתמודד עם כל מה שהטיפול מביא.. ולגבי הפורם ...את לגמרי טועה מתוקה.... לא צריך ללכת מכאן או לזוז הצידה כדי לפנות מקום...ל..לא חשוב מי שיכנס... יש כאן מקום בשפע כדי להכיל את כל העולם ואמא שלו גם... מתוקה את לוקחת את הדברים רחוק מידי...בלי שאף אחד יגיד מילה ולא חצי מילה על סגירת הפורום.... ואם זה יקרה אז בטוח שאודי היה כותב על זה... מרגישה שיש דברים שמפריעים לך..שכואבים לך...ויתכן שזו גם תגובה שלך על...תופעות קשות אחרי טיפול..??? מקווה שהתחושות הקשות שמלוות אותך יעברו מהר... איתך יפתי חטולית

תודה חטולית..אחשוב על הכל.

הי מיכל, יש מקום לכל מי שצריך אותו. ואני כאן ולא הולך ... אודי

כאשר אני יושבת עם עצמי בשקט אני מאמינה באמת שאין חלקים. אני כן מאמינה שכמו של כל אחד יש צדדים שונים של האישיות שלו, גם אצלי זה כך. אמרתי למטפלת היום שהכי אני רוצה בשביל עצמי שקט ושלווה בפנים ושלא אהיה רדופה על ידי פחד אימה 24/7. אמרתי לה שאני רוצה להתמקד בכאן ועכשיו אבל כל פעם שאני מגיעה לפגישה החלקים נלחמים לקחת מקום. אמרתי לה שאני לא מאמינה בהם ושאני מרגישה שאני במלכודת. היא שאלה אותי," איך יוצאים ממבולת?" ועניתי לה על ידי זה שמרפים ולא נלחמים- אודי- אני לא רוצה להמשיך בדרך הזו שהלכנו בו עד עכשיו אבל זה כמעט בלתי אפשרי אחרת.... אתה חושב שאם אתמקד בכאן ועכשיו לא משנה מה ולא אוותר בהמשך יהיה יותר קל? שיגמרו המלחמות והחלקים של אישיות יהיו שקטים יותר? תודה על תגובתך

28/02/2019 | 11:48 | מאת: ינשוף

רוצה לדייק את השאלה יותר- האם זה מועיל להתייחס לחלקים או שזה מעצים את הפיצול? האם עדיף להתעקש להתמקד בכאן ועכשיו כדי לא להשחף לסיוטים שלא נגמרים? אולי אין תשובה חד משמעי וזה לא שחור או לבן אבל בכל זאת אני מבולבלת ומחפשת תשובות. וגם אני הכי מפחדת להשחף לייאוש ולדכאונות שלא בטוחה שאצא מהם. תודה

28/02/2019 | 16:22 | מאת: ינשוף

כל השנים התייחסה לחלקים ומדי פעם שהיא לא מתייחסת יש מצוקה בפנים

28/02/2019 | 23:33 | מאת: ד"ר אודי בונשטיין

הי ינשוף, מלכתחילה, הדיסוציאציה נוצרת בגלל הקושי לקבל חלקים שונים, כך שאם מגיעים לקבלה שלהם (בדומה להרפיה, או להתמקדות בכאן ועכשיו) - זה בהחלט אפשרי. אבל זה קשה, כי כל החיים לומדים אחרת, וממקום השרדותי ולא נינוח... אודי

תודה אודי על מילותייך הרגיעו וגם הפחידו.. אבל מילים מדוייקות

27/02/2019 | 11:32 | מאת: טלאור

שלום אודי וכולם תוהה לעצמי .. למה אני מחפשת כאב בקשר עם המטפלת. רוצה שתשנא אותי, תשים לי גבול. תגיד לי גם דברים שלא נעים לי לשמוע.. תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאני נוראית ודברים רעים.. רוצה להכאיב למטפלת.. לפגוע בה..שיכאב לה חזק.. (במודע ולא מודע.. עכשיו זה יותר מודע, אבל לא מפחית את האקטים שמייצרים את זה) מייצרת דרמות (דרך כל מיני דברים שמעדיפה לא לפרט) כדי להשיג תשומת לב, יחס, מגע במילים, קרבה ואינטימיות בדרך שלילית.. קשה לי עם פגישות רגועות, נעימות וקרובות.. אחרי או תוך כדי שזה קורה, אני נבהלת מעצמי, בורחת, רוצה לעזוב את הקליניקה ולא לפגוש בעיניים שלה. שלא תראה אותי במבוכה, מתפתלת על הספה.. מעצמי.. חוזרת לבית מוצפת מהפגישה.. עם חרטה, חרדה ודחף שוב לראות אותה..ואז באמת לא רוצה שתשנא אלא רק שתאהב ותמשיך להיות עבורי, אבל לא רק בדרך שלילית, מעמתת. שוב ושוב זה חוזר, רוצה שזה יעלם אבל גם רוצה מאוד שיישאר...

28/02/2019 | 17:03 | מאת: סנופקין.

נשמע שזה חלק מלב ליבו של הטיפול. לשם כדאי להביא בדיוק את מה שתיארת פה בצורה כ"כ ברורה. *דברי* איתה את הדברים האלה ותבררו ותקשיבו יחד, למה באמת את מבקשת דרך ההתנהגות הזו ולמה את צריכה להשתמש בה כדי להשיג את מה שאת צריכה. (בסופו של דבר רק את יכולה לענות על התהיות האלה, תעזרי בה כדי לברר). עבודה. מאחלת, שעם כל הקשיים שבדרך, זו תהיה עבודה ברוכה וטובה.

הי טלאור, הייתי (כמו פסיכולוג ;-) ) מחזיר את השאלה אלייך: מדוע את מחפשת את הכאב בקשר עם המטפלת? מדוע הצורך המתמיד בהצבות הגבול בצורה מעמתת? אודי

תודה רבה סנופקין יקרה!! מקבלת את הצעתך. חושבת שהדיבור על הקשר ומה שקורה ב'כאן ועכשיו', זה חלק חשוב מהטיפול ומלמד המון. יכול להיות ונראה לי, שיקח לי זמן להתבשל בזה..(אולי לא רוצה שתעצור את זה? או תשתמש בזה בעימות, מעבר למה שקורה עד כה) אבל מקווה שזה יגיע ונתבונן בזה יחד. מאחלת לך (ולכולם) סוף שבוע נעים ושבת שלום

אודי אהוב וכולכם , אני קוראת אתכם קבוע... אודי... כשקראתי את תגובתך לאביב (כבר לא זוכרת מתי זה היה) התגובה ההיא ש..נחכה..נאפשר לאט..לא נפגע..(לא זוכרת לצטט.) וגם למיכל עכשיו... "נאפשר מקום גם לחדשים"..(גם לא מצטטת באופן מדויק) .. לא יודעת לנסח מה קרה לי.. כן הרגשתי ומרגישה שזה נגע בי במקום עמוק.. משונה.. משהו.. הרגשה כזו... לא יודעת לנסח במילים אבל זה משהו שגורם לדמעות לצאת מהעיניים.. כמו גור חתולים עזוב/נטוש שלא צריך לפחד.. שמניחים את קערית החלב בצד .. יושבים בצד..בשקט.. לא דוחקים בגור החתולים.. משהו בו נרגע והוא יכול להציץ.. משונה אודי... אין לי הסבר ..לא ל "למה אני קוראת שקטה" וגם לא ל "למה היה לי כרגע צורך לכתוב".. העולם משונה אודי... אולי לא העולם ..?? אולי זו אני שמשונה ..??? אולי זה משהו בדינמיקה שבמרחב הווירטואלי... ??? עולם מורכב... לפעמים לא ברור.. כרגע אני מרימה עיניים ורואה את השמיים חיוורים ולא מפסיקים לבכות..אף לא לרגע אחד.. אולי הטבע שמח על כך שהשמיים בוכים..?? יכולים להרוות צימאונם ..?? גם האבק נשטף בדמעות של אבא שמיים שמוריד מים ..??? עצוב לי אודי..עצוב... והקטע הוא שאני אפילו לא יודעת על מה ולמה... :(( במבי.

27/02/2019 | 18:23 | מאת: אביב 22

כייף שאת מצליחה להשמיע את קולך ... וההרגשה מול המילים של אודי .....כל כך מדויק ... רק רוצה להגיד לך שנגעת בי היום ...ואם תסכימי אשב כאן בשקט אתך ....

במבי יקרה. חשבתי וחושבת עלייך. גם את כבר המון זמן פה...ואיך זה שנשארנו. עכשיו גם לי עצוב. ומעונן. חבל....את חסרה פה..הכתיבה שלך. תודה שכתבת...ושהגחת למרות הפחד והקושי להופיע פה. "איילה שותה מים" צמאה למים כרגע...נזכרתי😉🤗

אביב,מיכל וכולכן..אהובות... אני פעילה בפורום קרוב ל 10 שנים ( בנובמבר יהיו 10) תהפוכות לא מעטות הפורום עבר ואודי ..שאפו עליך!!!! נשאר יציב ואיתן מנווט בידיים בטוחות את הפורום ונותן תחושת בטחון תוך קבלה ללא שיפוטיות ומתן חופש ומרחב פנימי להיות כפי שמתאים ... תודה ענקית לך אודי אהוב על כך !!! עברנו הרבה... וודאי שאני זוכרת את "איילה שותה מים" כן.. מים רבים זרמו וזורמים בירדן... הגורמים לצביטה בלב.. צביטה של געגועים למה שהיה ועכשיו שונה.. והלב והראש פתוחים גם לקבל שינויים שמתרחשים.. ידיים פתוחות לקבל חדש וטוב... ואת מיכל ..צמאה...וגם אני.. ואת אביבוש הזמנת לשבת על ידי כאן בשקט.. אני רוצה להזמין אותך אביב,ואותך מיכלי וחתולית,וינשוף, וגולם , ואותך טל אור שמאוד התחברתי ואהבתי את מילותייך בהודעה שפתחת וגם בתגובתך.. וכמובן ,אותך אודי אהוב!!!! נשב ..נקשיב למי המעיין,הנהר, הים המים שזורמים.. נשב ,נקשיב ..ומי שרוצה גם יטעם,ישתה... נשב ונתחבר לעצמנו,ניתן מקום ומרחב לכל אחת/אחד כפי שמתאים ..מתי שמתאים.. כל אחד בקצב שלו... וכפי שאודי אומר... לא נפגע באחר וגם לא בעצמנו.... שלכם , במבי.

הי במבי, חשבתי על המילה 'משונה' שכתבת. עולם משונה. וחשבתי על העצב. אולי זה עולם משתנה, ולכן העצב? אודי

26/02/2019 | 16:44 | מאת: גולם.

הי אודי, הרשתי לעצמי להתגנב לפה, הייתי לזמן מה קוראת שקטה... בעיקר בשל חוסר כוחות, לאחרונה הסכמתי לטיפול תרופתי, בשל הדרדרות קשה. עכשיו אני פה. רציתי לשאול אותך כמטפל , כתבתי למטפלת על מחשבה אלימה מאד כלפי אדם קרוב אלי, מיותר לציין שלא באמת אפגע באף אחד, האם היא יכולה לעשות עם הדבר הזה משהו?

27/02/2019 | 07:53 | מאת: אביב 22

איזה כייף שאודי השאיר פירצה ובחרת להכנס בה .. אוהבת אותך .... ולא יודעת ומשאירה לאודי למרות שמשארת שלא ..... לכולנו יש לפעמים מחשבות ... במיוחד למי שפוגע /פגע בנו .. תישארי ????

27/02/2019 | 07:57 | מאת: מכל

זה בסדר לחשוב, לתת מקום לרגשות כל זמן שאינך מבצעת או חושבת לבצע....מקווה שהטיפול התרופתי יעזור.

27/02/2019 | 08:21 | מאת: חטוליתוש

אם את מתכוונת לזה שהיא כביכול תעשה משהו נגדך... לא נראה לי אבל כן תוכל לעזור לך לפתור את הרגשות האלה... וטוב שהבאת לטיפול ודיברת חשוב לדבר על הכללל לשם כך היא נמצאת... יום מקסים לך...גולם...( למה גולם ) חטולית

27/02/2019 | 12:07 | מאת: טלאור

שלום לך, רק רציתי לתת חיבוק וירטואלי ולנסות לשלוח כוחות ותמיכה לכאב והסבל שאת עוברת בתוכך. משבר והדרדרות במצב הנפשי, מלווה בייסורים, שאלות, מצבי קצה ותפיסות/דפוסי מחשבה של 'הכל או לא כלום' (צמצום קוגניטיבי).. הצפה רגשית.. יאוש.. חוסר אונים.. צער.. ועוד. מקווה שהשילוב בין הטיפול הפסיכולוגי לתרופתי, יאפשר לך מרווח ומרחב נשימה והקלה. לגיטימציה למצבך 'כרגע' וידיעה שהעבודה הטיפולית (המתמשכת.. ומלווה במגוון רגעים, עליות וירידות..) בחדר הטיפול עם המטפל/ת ובחיים עצמם, עשויים להביא אותך לימים טובים יותר. בהצלחה!!

27/02/2019 | 21:20 | מאת: גולם.

בתנאי שאת נשארת. גם אני התגעגעתי,אליך לחברות האחרות לאודי ולמקום המחבק הזה אבל לא היה לי את הכוחות לכתוב.

28/02/2019 | 08:21 | מאת: גולם.

למה תשובתך הרגישה לי לרגע כאילו המטפלת שלי הגיבה לי?

הי גולם, שמח שהתגנבת :-) לא נראה לי שיש מה לחשוש. מותר לדבר גם על פנטזיות בטיפול. חייבים לדווח רק אם יש בזה כדי למנוע פשע או פגיעה. אם אין חשש כזה - זה חומר לגיטימי לעבודה טיפולית. אודי

26/02/2019 | 07:47 | מאת: אביב 22

כתבתי קודם הודעה אני ממש רוצה להבהיר לפני שתיכתבו לי שוב על הזכות והאפשרות לא להיות כאן .. על צרכים שונים ...הכל אני יודעת מבינה ומוקירה..... פשוט מדברת על הקונפליקט שבי על לכתוב כאן ושזה יהיה נכון במינון ובצורה לצורך שלי ולצורך העכשוי של הקבוצה ....אז כל מה שאני כותבת כאן ושם זה עלי ורק עלי ...בלי שום כוונה לתת למישהו תחושה שהוא לא בסדר בדרך שלו

זה בסדר אביב.. ואל תפרשי אותי כמו שאת לא אוהבת שאני מפרשת אותך...אז כתבתי לבד פה. אז מה? לא נטושה. אודי פה לא?? מבינה אותך לגבי ההחזקה. זה אינו תפקידי ולא מתיימרת להחזיק קבוצה. ממש לא. אני פה מההתחלה כמעט של אודי.. זה הרבה זמן. ונראה...

אביב יקרה טוב לי שאת כאן ינשופים

מיכלי לא מפרשת אותך ומעולם לא פירשתי אותך ... הושטתי לך יד במקום אחר,זה לא שייך לכאן .... זה בסדר אם את לא זקוקה לה .. אני מאוד מבינה ...

התבלבלתי במקום....הייתי צריכה לכתוב שם....כי שם כתבת לי שאני מרגישה נטושה ובאת בגללי....סליחה על הערבוב.

27/02/2019 | 20:01 | מאת: אביב 22

תמיד בלב תמיד יחד שולחת חיבוקים

27/02/2019 | 22:11 | מאת: אביב 22

דבר אחד מכל מה שכתבתי לך ....הבנת נכון .. באתי כדי להיות אתך ....

הי אביב, המינון - בין לכתוב ללא, בין היחיד והקבוצה, בין הפנים והחוץ - המינון המדויק, הוא לב לבו של העניין. אודי

26/02/2019 | 07:33 | מאת: אביב 22

נכנסתי אתמול בצורך מאוד גדול לראות את הודעת הסגירה שלך ...משהו בה שומר על הגבולות שומר עלי... לא בטוחה ואולי טועה שאתה לא "שוכח "לסגור בזמן האחרון ,אני חושבת שזה מכוון להשאיר פירצה ....למי שרוצה דווקא בשקט להעיז ולכתוב .... אודי אהוב אהבתי את המילים למיכל שאתה פשוט לא מפרש זה קסום ...ללמוד לא לפרש הלואי והייתי שם במקום הזה שיודע שהוא לא חייב לדעת . במקום שמקבלת את מה שקורה מבלי להרגיש שאני חייבת לעשות משהו.... מיכלי יקרה זה אולי הנקודה שדיברת עלייה עלי ועל סוריקטה כמי שחושבות שצריכות להחזיק את הפורום.ברור שלא אנחנו מחזיקות אותו אבל כולנו יחד כן .... וכן בתקופת השידרוג שאת ואחרות עזבו הרגשתי כמוך שזה אני וסוריקטה וסוריקטה ואני.....זה קשה ,כי אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא "חייב" להחזיק את המקום....אני מניחה שזה מה שהרגשת בשבועיים האחרונים. אישית אני מאמינה במעשה ..זה נכון ש10 שנים זה נצח זה נכון שהותיקות פורשות וגם אלו שאחריהם זה הגיוני. מאמינה בכנות אודי שאתה לא מתכוון לנטוש את הספינה גם בתקופה של דממה ....כבר כתבתי על זה בעבר שזה מרגיש לא הוגן מולך שזה מרגיש כאילו אתה מובן מאליו ואנחנו יכולות לכתוב או לשתוק ... מאמינה גם שב"פירוק" של הקבוצה עכשיו יש סיכוי לחדשות לכתוב ...היה משהו לא טבעי בזה שכל מי שבא חדש לא נשאר ....אולי היה בנו משהו מפחיד.. מניחה שלא היה בנו את התחושות הראשוניות של קושי בטיפול שמביאות לכאן חדשות..היה בנו כבר ריצה קדימה אל תוך העומק של עשייה טיפולית...עמוק בתהליך ,אולי זה מרתיע חדשים . ומצד שני שקט , פורום שומם מרתיע עוד יותר ...ולדעתי , אני יודעת שאתן חושבות אחרת. מי שהמקום הזה חשוב לה שרוצה בעתיד את האפשרות לכתוב כאן משהו .....צריכה לשמור עליו,בדיוק כמו קבוצה אמיתית... הייתי שייכת לקבוצה פעילה מאוד באו איי ולאט לאט אנשים פרשו עד שנשארנו 4 והחלטנו על סגירת הקבוצה . היא מעולם לא הוקמה שוב .נכון ששם לא היה מנהל סבלני ...אבל אני חוזרת על משהו שכבר כתבתי בעבר כדי שמי שרק קוראת תוכל לקרוא מישהו צריך לכתוב... אישית אני בקונפליקט אמיתי ....חזרה לכאן אומר פירצה בגדר אצלי ....וכרגע אנחנו צריכים עוד גבולות וגדרות שישמרו עליינו ....לכן נכנסתי אתמול חיפשתי את המילים ששומרות .... ומצד שני כפי שכבר אמרתי מאמינה במעשה . מאמינה בזה שאני כחלק ממקום לא יכולה להשקיף מהצד ולהגיד וואוו מתפרק לי ,שקט כאן ....אני צריכה לעשות פעולות ...במקרה של כאן זה לכתוב....אז באתי ואני כאן לרגע או יותר ואתם חסרים לי ממש.....

27/02/2019 | 08:16 | מאת: חטוליתוש

קראתי אותך כמנ פעמים ומסכימה עם מה שכתבת כמי שהמקום הזה חשוב לה מאוד ....בהחלט חושבת שכן צריכה להיות פעילה... רק לשבת על הגדר ולתת לאחרים " לעשות את העבודה " מרגיש לי חוסר אכפתיות אבל זה מה שמרגיש לי...!! כל אחת עסוקה בחיים שלה...באופן טבעי...מקןבל ..יחד עם זאת... לא הייתי אומרת שזה התפקיד של אודי " להחזיק " את המקום הוא כבר תורם את החלק שלו בהתנדבות שהוא עונה ןמתיחס לכל שאלה שעולה... אז כן... להכנס ולכתוב ואת מאוד חסרה כאן אביבוש אבל מכבדת את הגבולות שלך אהובה שיהיה יום טןב לכולן חטולית

27/02/2019 | 09:07 | מאת: גולם.

את לא יכולה לעזוב אותי...

27/02/2019 | 18:25 | מאת: אביב 22

את היא זאת שנעלמת כל הזמן ...למרות שאני מרגישה אותך כאן . ואני ,די חייבת להתרחק מהמדיה ....כדי לשמור עלי למרות שאני כאן כרגע .. אוהבת

27/02/2019 | 21:20 | מאת: אביב 22

אוהבת אותך מאוד ... אני כאן כמה שיכולה ..

הי רביב, רגע או יותר, או כמה שצריך. הכל בסדר... אודי

22/02/2019 | 07:46 | מאת: מכל

כל פעם בשינוי הפורמט בהחלט לא היה קל...וגם הדרישה ל70 תווים ולא מאפשר לשלוח די מעצבן. ו...כן, לעיתים ממש מרגישה מיותרת כבר פה והמילים שלך חיזקו "לאפשר לאחרים"...אולי היה טוב יותר אילו היו פה יותר אחרים. מיצינו האנשים הישנים...טוחנת עוד מאותו דבר....וזה לא נגמר...גם זה עצוב ופטאתי....

25/02/2019 | 15:19 | מאת: חטוליתוש

את בהחלט לא מיותרת יפתי וזה בכלל לא קשור לאנשים הישנים כאן..ותיקים... מצטערת שמרגיש לך רע.... איתך מתוקה חטולית

הי מיכל, כרגיל, אפשר לקרוא את דברי ביותר מדרך אחת. אני כמובן לא התכוונתי למיותרות, אלא לזה שיש אולי אפשרות להעז יותר למי שיושבים מהצד ונמנעים. אבל גם ייתכן (כמו שקורה לעתים במרחבים וירטואליים) שלפנינו תקופה ארוכה ושקטה. בכל זאת, 10 שנים אנחנו כאן. זה נצח במונחי אינטרנט. נמתין ונראה... אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

20/02/2019 | 17:47 | מאת: מכל

אודי יקר, איך אתה מפרש את העזיבות והשקט?התבוננות?הססנות לכתוב? פחד להתקרב? אבל למה דווקא עכשיו? למרות היציבות שלך פה שנים?? אודי ....אני לא חושבת שזה תפקיד של מישהו מאיתנו לשמור שהפורום לא יעלם. פשוט מוזר לי. כאילו אביב וסוריקטה חשבו שהן מחזיקות את הפורום...אני באה לפה כדי להרגע מתפקידים...מלהחזיק מקום או מישהו... כל הזמן בחיי מרגישה שאני צריכה להיות כזו חייכנית, כיפית ומקשיבה וערנית לאחר ומחזיקה, ילדים, בעל, הורים את כולם מכילה...... דווקא פה אני רוצה להיות זו המוחזקת שמקבלת חיזוק ופחות נותנת...תסלחו לי כולכם....נמאס לי גם להרגיש אצלה שאני מרצה אותה.אני רוצה לעשות מה שלי נוח....ומקווה שאוכל להמשיך כאן להתבטא ולקבל קצת חיבוק כזה.ולהרגיש גם חלשה ונזקקת.... מרגישה שזקוקה לחום אוהב, לחיבוק ולהיות אהובה. לא מרגישה כזו כלל.חבל. מרגישה מיותרת כאן.

21/02/2019 | 09:20 | מאת: חטוליתוש

מיכלי חומד לא רק שאת לא מיןתרת את בהחלט מהווה...עבורי לפחות מישהי שכן אכפת לה .... וכן ..יש זמנים שאנשים נכנסים יותר ויש שנכנסים פחות כל אחת לפי היכולות שלה ולפי מה שמתאים לה.... אני לא חושבת שאודי יכול לעשות משהו בענין...של תמיכה כאן בפורום או החזקה בפורום שיהיה יותר פעיל מעבר למה שהוא פעיל... גם לא חושבת שזה התפקיד שלו...כמו שאמרת...המקום יציב ...וזה תפקידו לדאוג... כבר כתבו לאחרונה כאן בנות על החוסר הזה של.....תגובות שחסרות מבחינה כמותית....אבל כנראה שזה המצב כעת..יש אכן ירידה בכמות.... את יכולה תמיד להכנס ולתת מקום למה שמרגיש לך....ומי שכאן..שיכולה לתת תגובה..נכנסת ומגיבה... בכל מקרה מתוקה שלי אני כאן לתת לך חיזוק וחיבוק גדול חם ואוהב ולא משאירה אותך לבד...אם זה עוזר... תמיד איתך מתוקה חטולית

21/02/2019 | 09:41 | מאת: ינשוף

היי מיכל כל אחד מחליט מה שנכון ומדוייק לו. אביב למשל לוקחת פסק זמן בגלל בעיות אישיות שלא קשורות לפורום.. לי אישי לוקחת מקום כי אני זקוקה לו. נכון שפחות נוח כרגע אבל זה המציאות. מקווה שתאפשרי לעצמך כאן מקום ינשופים

הי מיכל, זה פשוט: אני לא מפרש... אבל אם אנסה: זה קשור בחלקו לשינוי הפורמט ב'דוקטורס', שלא ממש התאוששנו ממנו, אבל גם לדינמיקה של פורומים - לעתים יש תקופות של שקט, חלק מתרחקים, וזה עצוב מצד אחד אבל גם יכול לאפשר לחדשים לנסות. אודי

20/02/2019 | 09:44 | מאת: ינשוף

מרגישה צורך להניח את הדברים כאן לשחרר אותם ואולי להרגיש הקלה... ימים לא פשוטים... בעקבות המצוקה בטיפול וכל מה שהיה עם המטפלת,באותו יום הלכתי לעבודה והלכתי לאיבוד והקטנים הופיעו והרטיבו לנו את התחתונים, חצאית, אפילו את כיסא שכל אנשי צוות שמשתישבים בה. חזרתי מניתוק והתביישתי כל כך. הייתי צריכה ללכת הביתה.. מאז אני חולה.. 3 ימים במיטה מותשת מעייפות ולא מצליחה לקום. רק רוצה לישון כל הזמן. והאמת, מרגישה הכי בטוחה בבית שלא יהיו יותר פדיכות ולא רוצה לקום או לצאת החוצה... לרוב אני מתפקדת ברמה מאוד גבוה במקצוע שאני מאוד אוהבת... מרגישה חסרת אונים בכל מה שעובר עלי.

20/02/2019 | 17:22 | מאת: מכל

ינשוף יקרה, וואו...ההרגשה בוודאי קשה, אולי יש בעבודה מישהי קרובה אלייך שאת יכולה לדבר איתה? להסתגר בבית זה לא פתרון..בסופו של דבר צריך להתמודד עם הדברים.....מאמינה שתצליחי. ומקווה שבטיפול תוכלי לדבר על כך ולהתגבר על הבושה...איתך יקירתי.

20/02/2019 | 19:13 | מאת: חטוליתוש

ינשופית יפה שלי טוב שיש מקום להניח בו דברים טוב שנכנסת... מצטערת לשמוע על האי נעימות שקרתה לך.. מבינה שהמצב עכשיו לא טוב אבל לדעתי את כן צריכה לצאת מהבית לא להשאר במצב כזה ועוד לבד בבית זה בפני עצמו מדכא... יש אולי חברה שיכולה לבוא לארח לך לחברה שלא תהי לבד כל הזמן.. אני בטוחה שתמיד את מתפקדת ברמה הכי גבוהה במה שאת אוהבת לעשות אבל לפעמים יש גם נפילות יפתי... ומהם צריך לקום כי החיים ממשיכים... חיבוק גדול עד אליך יפתי ומקווה שהמצב ישתפר במהרה אוהבת חטולית

21/02/2019 | 13:12 | מאת: ינשוף

חטולית ומיכל יקרות אחרי ששתפתי כאן הכרחתי את עצמי לחזור לעבודה לא דברתי או שתפתי את אף אחד. לא בא לי להתאמת עם אף אחד מקווה שעם הזמן ישכחו מזה ושגם אני אשכח מזה בנתיים מתפקדת כרגיל כאשר מפורקים בפנים

21/02/2019 | 15:08 | מאת: מכל

כמה כוחות!!! את אמיצה!!!! וואו. כל הכבוד שהלכת לעבודה למרות הכל. ואולי תשקלי לדבר בטיפול?? בכל זאת?

21/02/2019 | 20:38 | מאת: ינשוף

תודה מיכל לא שתפתי את אף אחד בעבודה ברור שכבר שתפנו את המטפלת

21/02/2019 | 21:09 | מאת: ינשוף

רוצה להוסיף עוד דבר.. בזמן הזה שהייתי במיטה בעבר תמיד הייתי נזכרת במטפלת וזה היה נותן לי עוגן. הפעם לשם שינוי לא רציתי את המטפלת. פעם ראשונה בחיים שחשבתי על אימא, רצינו את אימא שתבוא ולהרגיע. דמיינתי אותה במצב הנוכחית, עם אלצהיימר והכל,מחבקת אותנו ומרגיעה, במקום שאני כהרגלי מרגיעה אותה. הכמיהה לנוכחות של אימא, לחיבוק של אימא שלעולם לא היה..

הי ינשוף, טוב ששיתפת. מקווה שקצת יותר קל. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

18/02/2019 | 19:51 | מאת: מכל

ביטלתי פגישה השבוע. אני מבטלת לעיתים נדירות ומנסה בדרך כלל לקבוע ביום אחר אך מאוד קשה למצוא זמן אחר. אז לא מצאנו...היה לי ברור...ובכלל מאז שחזרה מרגישה אחרת..דברנו על כך כמובן. אבל יודע מה? כשהייתי הכי זקוקה היא נסעה..וזה שינה אצלי וכעסתי וכו...לא כועסת יותר..סתם נמאס לי שזה הזמן היחיד וגם בשבילו אני צריכה להתאמץ כי זה לא אדיאלי מבחינתי....קצת מעצבן אותי כבר הטיפול הזה שנמשך מלא זמן...ואני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי או ממנה....לא סיימנו את הטיפול בשיטה הזו..עצרנו ו...כאילו לא רציתי להמשיך או לא בטוחה כבר מה אני רוצה....לא מובן...גם פה לא מובן מה מנסה לומר.....

הי מיכל, זה בסדר... אודי

19/02/2019 | 14:06 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מתוקה מבינה שאת מאוכזבת.. לא רוצה להמשיך בטיפול באותה שיטה..אולי כבר נמאס אז ביטלת פגישה השבוע..... כנראה שזה מה שהרגיש לך הכי נכון לעשות... זה לגמרי בסדר לא קרה כלום אולי את זקוקה לזמן לבד...לריענון אישי בלעדיה יעזור לחשוב ואולי להגיע להחלטות מה את רוצה בהחלט ועל מה את מוותרת... חיבוק גדול עד אליך איתך חטולית

בשבת האחרונה בבית הרוחות ... הסתבר לי שלמרות מכשירי השמיעה שלהם..אמי ובעלי... קמתי בשעות המוקדמות לשרותים ... ולא הבנתי מה הם עושים..מסתובבים בבית.. ומחפשים.... שאלתי מה קורה למה הם מחוץ למיטות שלהם ומה הם מחפשים... אמרו לי שהם שמעו רעשים שדופקים בקירות...שמשהו מסובב את המפתח במנעול...מישו רץ... הבנתי שאני לא לבד במערכה... ישבנו ביחד בסלון לדבר על כל מה שקורה... היה מאוד מתוח...אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין...אמי איבדה ענין מהר וחזרה לישון..בעלי ואני המשכנו לדבר...בגלל זה לא רציתי להשאיר אותך כאן לבד...אמר..וחזר גם הוא לישון.... ניצלתי חמש דקות של שקט לקחתי כדורים וחזרתי שוב למיטה ...לקח זמן ונרדמתי.... מעכשיו מתחילה הספירה לאחור... ביום שלישי חוזרת הביתה...מקווה שיעבור יותר שקט... רק עוד שלושה ימים ודי... בנתיים על כדורי הרגעה עד שיעברו הימים ו...הלילות.. העיניים שלי עייפות אך מסרבות לישון... ואולי אלה רק החרדות שלי... בייי

חטולית יקרה מחכה יחד איתך עד שתצאי משם יש לי צמרמורת רק לקרוא אותך איתך , ינשופים

נשמע מוזר ומפחיד בהחלט..הנה כבר את יוצאת משם, איזה בעל תומך יש לך. מקסים. שמרי על עצמך. בבית כבר תשנו הרבה יותרנטוב.

ינשופית מתוקה שלי תודה לך שאת כאן איתי גם אני כבר סופרת את הימים והשעות כדי לחזור הביתה מצטערת שגרמתי לך להרגיש רע... תודה 💝💗 חטולית

הי חטולית, עוד יום אחד. אודי

תודה מיכלי כן כבר עומד להגמר ובהחלט מצפה כבר לחזור לא רק למיטה שלי לחזור למה שהיה פעם שיגרת חיים נורמלית תודה מתוקה 🤗😻 חטולית

15/02/2019 | 07:10 | מאת: אביב 22

אודי לא סגרת ,חסרו לי מילותייך ...למרות שהם כל כך חקוקות בי ... ובהקשר להודעות האחרונות שלי בעיקר האחרונה....היא אולי הכי מתחברת למילים שלך שלא העלת "שימרו על עצמכם" לא כותבת את זה שם שלא תחשבו שאני בורחת ... כרגע מבינה שהכי נכון לי זה להתנתק מהמדיה זה כולל את המקום המופלא הזה... אוהבת אותך אודי המון ומודה לך על הכל.. זאת לא הודעת פרידה זה הודעה על פסק זמן כפוי (גם לא להיות כאן בשקט)...להתארגנות עד שאני הבין מה עובר עלי עד שאצליח להתמודד עם כמה שדים שצצו בעקבות התהליכים שאני עושה שולחת חיבוק ענק לכולם אתכם בלב תמיד תחסרו לי ❤💙💜💛💚

17/02/2019 | 10:38 | מאת: ינשוף

אביב יקרה חשוב להקשיב לעצמך ולעשות מה שנכון לך. מבינה את הרצון לקחת צעד אחורה ולהתארגן ולחשוב . מה עוד אפשר להגיד? שתהיי חסרה לי כאן .. תמיד איתך, סומכת עלייך. מאחלת לך שתצליחי לחבר דברים ולעשות סדר ושיהיה לך את הכוחות להתמודד.. מאמינה בך איתך ואוהבת, ינשופים

17/02/2019 | 13:12 | מאת: חטוליתוש

מאמי מבינה את הצורך שלך לקחת פסק זמן וטוב שאת מודיעה כדי שלא אחשןש שגם את נעלמת לי מהחיים... אהובה שאת קחי לך את הזמן שאת צריכה רק....אל תשכחי שאנחנו כאן מחכות לך אוהבת אותך 🥰🤩😍😻🤔 חטולית

17/02/2019 | 16:45 | מאת: מכל

היי אביב,כל אחת יכולה לבחור אם להיות פה או לא. אם לכתוב או לא. וגם לך שמורה הזכות הזו. עשי כרצונך, איך שאת מרגישה, איש אינו כופה עלייך דבר! ההחלטה שלך בלבד!!!! ואינך צריכה להתנצל כלל. נכון שקט פה יותר מהרגיל...אבל אודי פה ועוד קוראות שקטות אחרות. כשעולה הצורך כותבים...ככה זה כאן. מקום וירטואלי , שונה ומיוחד, אך בהחלט אמיתי. אוהבת ומבינה, אתגעגע, מיכל.

הי אביב, אכן לא סגרתי בשישי. מקבל את החלטתך להפרד (גם אם לזמן מה). אנו נהיה כאן כשתחזרי. אודי

26/02/2019 | 16:46 | מאת: גולם.

אביב, את לא יכולה לעזוב פה.

14/02/2019 | 21:07 | מאת: אביב 22

בבקשה תבדוק שלחתי הודעה בסביבות שעה 14:00 ....והיא לא כאן ...מקווה שלא כתבתי במקום אחר ...זוכרת שראיתי שהיא נשלחה בהצלחה. אודי , אני לא יודעת איך להסביר בלי לחשוף אותי .....גילית שכנראה כי אין הסבר אחר , חלק שלי עושה פעולות במשך שנים ,שונה ממני ..........ואני לא מודעת לזה . היום פעם ראשונה , שאני באמת מבולבלת ולא יודעת מי זאת אני,ומי זאת אני ..........וזה יצר בעיה כי עכשיו אני לא יודעת איך לנהוג (לצורת הפעולה יש משמעות משפטית) אודי אני יודעת שזאת ההודעה הכי מבולבלת שכתבתי בזמן האחרון ורב הנסתר מהגלוי ...אבל אני פשוט מבולבלת ברמות והנה גם חזרתי להעזר :)

הי אביב, אין אצלי הודעות שלא עלו. אם הודעתך נכתבה כאן - היא אמורה להופיע. אודי

14/02/2019 | 07:51 | מאת: אביב 22

אני עצובה אני לא מצליחה להיות בשום מקום דווקא לפגישה לקחתי את מה שכתבתי כאן והצלחתי לתת לה לעזור ולי להיות אבל זהו דקה אחרי נעלתי הכל הכאב הצורך הבכי הכל נעול ... גם מכאן מתרחקת למרות שנמצאת המון ....כמו כלב עזוב שזקוק לפינה אבל בורח כי מפחד ממכה.... מאבדת המון זמן ,יודעת את זה כי מנסה ללמוד למבחנים ואחרי שעה מגלה שקראתי שתי שורות 😢 החומר הזה קשה לי כל כך ....כל הפרעות הנפש ..הכל נוגע בי ,מציב לי מראות כואבות .. והכי חשוב זה הלהצליח לדבר את הקונפליקטים מול אמא לפני שהיא נעלמת ולא מסממת את עצמי עם כלום ... אין משכחי כאב לנפש אז יש הדחקה ....שלא עוזרת וגם כאן עצוב ואני דואגת וגם כועסת ....אבל מבינה שככה זה . ובמבי סליחה שמשתמשת במילותייך יודעת שהכוונה הייתה בהם בגלל המחקר של אודי ובכל זאת הם כאבו לי מאוד "שנשאר לך זמן את באה לכאן לשחק"...ואולי הם המראה למה שקורה כאן ...וירטואלי ולא באמת אמיתי ...

14/02/2019 | 12:04 | מאת: חטוליתוש

קוראת אותך יותר מכמה פעמים.. כל כך מבינה את הרצון לדבר מול אמא את כל הקונפליקטים לפני שתעלם... בפסח תמלא 84 שנים...והיא לא נהיית יותר קלה עם השנים..מה גם שאי אפשר כבר להגיד כל מה שעולה...משום בחינה...מיד הלחץ דם שלה עולה וגם הסוכר...מפחיד אותי נורא אז שותקת בולעת...מתעלמת ..נעלמת..וממשיכה להדחיק... מצטערת אהובה שאת עוברת כאלה ימים קשים ואין מה שיכול להקל... ובאמת שאת צודקת בדבר הנכון והקשה שזה רק קשרים ויטואלים... ולא אמיתי...לצערי... איתך אהובה ויקרה שלי..😍🤩🤗🥰... חטולית

14/02/2019 | 16:18 | מאת: מכל

אביב יקרה, קשה ללמוד כך. אני פעם עשיתי קורס על פגיעות בילדים וזה עשה לי באלגן..אז יכולה רק לדמיין מה את לומדת ומה זה עושה.. בקשר למקום הזה. הוא אמיתי בהחלט!!! העיניין הוא שפה זה לא טיפול ולא תחליף לטיפול. זה מעין מקום כזה לשיתוף ולהוציא דברים שקשורים לטיפול שאיש לא מבין לפעמים..ואם יגולים נכנסים ואם לא אז לא..מאמינה שהמון קוראים אבל לא כותבים.ככה זה בעולם של ימינו. איתך.

14/02/2019 | 17:49 | מאת: .במבי פצוע..

אביב יקרה... קראתי את הודעתך והבטן התכווצה לי... התכווצה בגלל שההודעה שלך נגעה בי..הרגשתי שיש בהודעה כאב,עצב, חיפוש,כעס,דאגה,קצת יאוש ואכזבה רבה... והבטן התכווצה לי גם בגלל ש"שמעתי" את הרגשות הלא קלים שלך גם בהקשר של אופן הנוכחות שלי ושל בנות נוספות בפורום בתקופה האחרונה .. "שמעתי" אותך אומרת לי : "במבי,את בסבבה שלך ונכנסת לפה בזמנך החופשי ומשתמשת במקום כמקום משחק" "שמעתי" שאת מאשימה אותי... (ואולי גם בנות נוספות) אביב.... ...(אני נאנחת...)... ... מה אומר לך ...?? איך אצליח להסביר לך באופן שתביני אותי...??? אביב... הפורום הזה יקר לי !!! מאוד!!! אבל כן...יש לי את החיים שבמציאות במציאות הזו יש לי מעגלים שונים ; משפחה, עבודה,אמא צביה ועכשיו גם כתיבה יוצרת... ויש גם את הפורום שמשמש עבורי כמרחב ביניים משחקי.. כשאני אומרת משחקי ,הכוונה שלי שזה מצב עבורי של מנוחה,חופש, לפעמים אפילו כמו חצי חלום... איך אסביר לך אביב שתביני ותקבלי שלכל אחת מאיתנו צרכים שונים.. וזה בסדר הצרכים שלך מהפורום כמו שבסדר הצרכים שלי מהפורום.. ולכל אחת צרכים שונים במינון שונה בזמנים שונים... אנחנו אנשים דינמיים... וכנראה ,שכרגע,מינון הכתיבה הזה מתאים לי.. אגב, אני ממשיכה ונכנסת וקוראת באופן קבוע.. צר לי אביב ..באמת שצר לי, שכך מרגיש לך... שלך, במבי

14/02/2019 | 20:55 | מאת: אביב 22

ממש לא כועסת על זה שאת איננה , ולכולנו יש עיסוקים ופחות צורך כאן ... כן כאב לי המילים "לשחק " - כי כשאת כותבת שאת קוראת הכל , כלומר נני שכתבתי משהו כואב וזה כאילו משחק זה כאב ... למרות שהבנתי בדיוק את ההקשר ציינתי אותם כי זה באמת עושה מראה למקום הזה שהוא פחות מציאותי ... הדואגת וכועסת כולו היו מול העלמותה של סוריקטה וכן אני דואגת וגם קצת כועסת אין לי בעיה שלא נמצאים ולא כאן גם אני לא כאן תמיד ....יש לי בעיה שנעלמים ככה פתאום וזה בהחלט שלי .. והאמת שכתבתי את זה לא על הפורום ומי שכותב או לא . כתבתי את הקושי שלי להיות נוכחת כאן ובכלל ולהעזר ולא רק כאן ....האמת שכתבתי את זה כדי להניע אצלי משהו בכל מקרה במבי אני תמיד שמחה שאת באה וזה הכי בסדר שאת איננה ....תהני מהפעילות בחוץ ומהיצירה בעיקר ...

14/02/2019 | 21:10 | מאת: אביב 22

תודה יקרה על החיזוק, ממש אבל ממש לא טיפול כן חייבת לאודי המון תהליכים ודווקא בגלל שהוא מאפשר ... ובקשר למי שכאן הכל בסדר , קיראי תגובתי לבמבי ....

14/02/2019 | 21:16 | מאת: אביב 22

אמא שלי מזמן חצתה את התשעים ומתקרבת ל.... הקונפליקטים לא לדבר עם אמא, קשה לי בתהליך ...קשה לחלקים שבי לחלקים הילדיים לקבל שאמא לא תהייה יותר הם עדין מאמינים שהיא תאהב אותם....זה מורכב וקשה וכן אני מנסה לעשות הכל שלא יקרה מצב שהיא תעלם מהעולם ואני אכנס למצב של דיכאון כי לא סגרתי את כל הקונפליקטים איתה בכל רמות הנפש שלי ......... הבעיה שקשה להביא את זה לטיפול כי אני מתנתקת ועולים מליון דברים כולל רצון לאבדנות .....בקיצור אהובה אני במרוץ כנגד הזמן להספיק לבנות לעצמי את היכולת לעבור אבל בצורה נורמלית ובריאה ...... אוהבת אותך.....

הי אביב, זו אכן תקופה של יותר שקט, היסוס והתבוננות (ואולי גם עזיבות או פרישות של חלק), אבל כמו שכתבת על הכלב העזוב הרוצה ליטוף אך המפוחד: אם נשב בשקט ובסבלנות, הוא יוכל להרגיש שזה בטוח להתקרב. לא נפגע בו. אודי

13/02/2019 | 11:34 | מאת: ינשוף

היא אמרה שהיא כן התרחקה ובחרה לא להסתכל עלינו בעיניים כי היא רצתה לשמור על עצמהההההההה!!!!! נכון שהיא בן אדם שיש רגשות. היא מעודדת אותי להביא את הכעסים אבל באמת שהיא לא יכולה להכיל. היא אמרה שהאיחרים שלה בגלל פקקים והיא לא התנצלה או לקחה אחריאות. היא אמרה שצריך ללמוד לדבר את הכעסים אבל אינני יכולה להשתלט על החלקים שכועבים ומפוחדים. אני מרגישה חוסר אונים בטיפול ושאין כבר מקום בטוחת כל כך עצוב לי וכואב לי מאוד מאוד בפנים.

14/02/2019 | 11:36 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שלי באמת שמאוד מצער אותי לשמוע את מה שאומרת לך המטפלת.... מרגישה את החוסר אונים שלך מול הדברים האלה שולחת לך חיבוק גדול מכל הלב עד שיעבור הכאב גם אנרגיות טובות שמחזקות את הלב הכואב איתך יפה שלי חטולית

14/02/2019 | 19:36 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה תודה שאת כאן . מרגישים פחות לבד. והמילים שלך מרגיעות💗

הי ינשוף, זה מבאס מאוד, אבל כנראה שלשתיכן יש עוד דרך כדי ללמוד ולקבל את החלקים הקשים הללו מבלי הצורך להסיט מבט. אודי

15/02/2019 | 11:03 | מאת: ינשוף

הי אודי המילים שלך מדוייקות לי ועושים קצת סדר בראש. תודה רבה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

11/02/2019 | 10:44 | מאת: חטוליתוש

לפני כמה ימים כתבתי על התחושות והרגשות הקשים שעוברים עלי חשבתי שאם אעלה אותם על הכתוב יהיה יותר קל אבל לא.... נורא קשה עם החושך הזה במשך היום..ועם הקולות הבלתי מוסברים בלילות תיפופים בלתי ניתנים לתפיסה של צעדים...ואמול בלילה כאלו מישהו שם לי יד בגרון כדי לחנוק אותי .....נחנקתי... גם זה שבעלי נמצא כאן לא עוזר... אמי ישינה בחדר השינה ..שינה עמוקה ובעלי ישן בסלון..גם שינה עמוקה... רק אני לא מצליחה להרדם... שניהם לא שומעים טוב..מרכיבים מכשירי שמיעה... אין עם מי לדבר .... שוכבת לי בשקט במיטה...קפואה.. לא מצליחה להרדם...כדורי השינה לא עוזרים תמיד...גם אתמול לא עזרו רוצה כבר הביתה אבל עדיין לא יכולה... אם הייתי חולמת...הייתי הוזה....אבל לא..ואף פעם זה לא נהיה יותר קל.. חייבת להשאר לפחות עוד שבוע בגלל הטיפול באימי.. אובדת לי לבד.... אובדת ואין עם מי לדבר... הבית הזה מקולללל הוא לא רוצה לעזוב אותי כשאני כאן כמו גם כשהיה בחיים...המקולל הזה דיייייייייייייי!!!! שיגמר כבר הסיוט הזה.....!!! אני גמורה טוטאלוס... רוצה הביתה הביתה

11/02/2019 | 17:04 | מאת: אביב 22

אתך יקרה פלאשבקים נוראיים זכרונות לא הזייה מחבקת אותך ברכות לעבור את הקושי אולי את תשני בסלון ובעלך בחדר מניחה שזה החדר עם הזכרונות 💜💛💚💙 את אמיצה אבל הגוף משלם מחיר של הנתינה הזו שלך ....

אין לי הרבה מילים אבל אני מבינה ואכפט לי ממך ואני מקווה שתשמרי עלייך ככל שאפשר איתך, ינשופים

11/02/2019 | 20:19 | מאת: סנופקין.

חושבים עליך. שולחים אנרגיות מאירות וטובות, שיאירו את החושך, וחיבוק מלא אהבה וחום. הקור מן הסתם לא רק פיזי, אבל תמיד זה השפעה חוזרת בין הפנים והחוץ. רעיון קטן שאולי יעזור להפשיר את הקיפאון ושיהיה חמים- בקבוק חם, אם אין לך תנסי להשיג מחר. הלוואי שתנסי לשפר את מצבך בתוך הכאוס, אפילו הדברים הכי קטנים שאת יכולה לעשות למענך כדי שמשהו שם יהיה יותר אפשרי לך. וגם זה: https://www.youtube.com/watch?v=7Ybr6DV3uWM "ואם ניוותר לבד בחשכת לילה רק להחזיק מעמד עד עלות השחר". לילה טוב

הי חטולית, אפשר להבין את הקושי, זה נשמע מסוייט ודורש המון כוחות כדי להמשיך... אודי

11/02/2019 | 23:03 | מאת: חטוליתוש

אביבוש אני לא יכולה לישון בסלון ב..מקום ששם היה מתחיל . ואז בעלי צריך ללכת לישון עם אמא שלי.. לא ..תודה

11/02/2019 | 23:05 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מאמי תודה על ההתיחסות שלך זה בהחלט מספיק רק שאכפת לך תודה

11/02/2019 | 23:16 | מאת: חטוליתוש

ככל שאני מנסה...זה פשוט לא.. בגלל זה בעלי נשאר לישון כאן ובקבוק מים חמים..נגיש אלך למלא..באמת אנסה האווירה הזו לעולם לא משתנה..קללה רובצת על הבית הזה.. וכל ביקור כאן עולה לי בבריאות.. אם לא הייתי חייבת נשבעת שלעולם לא הייתי דורכת בבית הזה... אצלי בבית ישנן חיות פרוותיות של הבן הצעיר שלי מה שעלול לזהם את הניתוח של אמי... לא יכולה לנהוג בכזה חוסר אחריות תודה על השיר תודה

13/02/2019 | 14:37 | מאת: סנופקין.

מבינה אותך! יש את המקומות והזמנים הבלתי אפשריים. הלוואי שיעבור מהר ותחזרי כבר הביתה. באהבה ובחיבוק

10/02/2019 | 13:57 | מאת: אביב 22

אני כאן, בשקט ....קצת במקום שמתקשה להעזר ...ויותר מסוגר .. ואולי העץ הזה זה דרך טובה להנכיח את עצמי (בואו גם) ולהגיד - אני כאן .... תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על פרנסה תודה על תקופה מאתגרת תודה שאני מבינה שלא ממש מבינה מה קורה לי תודה על המקום הזה שמאפשר כל כך תודה על פרנסה תודה על עשייה תודה למיחשוב וטכנולוגיה שמאפשרים תודה למוזיקה שמאפשרת חיבור לשקט תודה לטבע ולבעלי החיים תודה לגשם תודה שאתם כאן קוראים אותי ... שבוע טוב

11/02/2019 | 11:46 | מאת: ינשוף

אני כאן תודה שאת כאן תודה על המקום הבטוח

10/02/2019 | 10:16 | מאת: ינשוף

פחדים לא הגיונים פחדים מהמטפלת. מרגישים אותה מנתקת את עצמה מאיתנו ורעדנו ולא יכלנו להפסיק לפחד. וגם כעסנו כי לאחרונה היא מאחרת לפגישה. וחצי פגישה במצוקה ובפחדים. ואז היא אומרת, "ינשופים, את גורמת לעצמך מצוקה"! . ואני לא!!! אני לא מצליחה להפסיק את הפחדים. והיא לא מסתכלת עלי בעיניים.. ואני אומרת לה, "אני מצטערת שגרמתי לך צער, שאמרתי שאנחנו מפחדים". והיא אומרת שיש מקום בטיפול להכל ,אבל אין!! כי היא מתרחקת ונפגעת כאשר אומרים את הדברים. וכל פעם שמפחדים או שכועסים היא נפגעת. ונכון שהיא רק בן אדם וכמו כל בן אדם גם נפגעת. אבל שורה תחתונה היא שיש מקום לפחדים וכעסים אבל יש השלכות של ריחוק ופגיעה מצד המטפלת. כל הפגישה היא לא היתה מסוגלת להסתכל עלינו כי היא אמרה שהיא לא רוצה להפחיד אותנו. היתה פגישה קשה ויצאתי עם המסכנה שלא נביא יותר את הפחדים ממנה או הכעסים. יצאתי מהפגישה במצוקה נוראית .. של נטישה ושאין באמת מקום להכל...

11/02/2019 | 09:23 | מאת: אביב 22

הפעם כן כותבת לכולך...לכל המכלול ,אתם בסדר 😻.. זה מוצדק לכעוס ולהרגיש תסכול שהמטפלת מאחרת באופן קבוע זה ממש לא נעים. יכולה להבין גם את המקום המפחד זה קורה לי המון בטיפול...אבל את שם ואת יכולה לנסות להרגיע .אפילו להגיד למטפלת אני צריכה את העזרה שלך להרגיע ...במקום להתנצל על זה פשוט להיות שם עבורם ... גם המטפלת פחות תהייה במקום המתגונן כשאת לא תתגונני ....(משהוא בהתגוננות שלנו כשחלקים שלנו כועסים מרגיש כתוקפנות שאנחנו בתוך הניתוק לא מרגישות ,והמטפלים לא ממש מבינים את הסיטואציה ,הם בני אדם . יותר מזה לפעמים אני חושבת שהניתוק שלנו גורם להעברה ניתוקית למטפלים...בקיצר מורכב לשני הצדדים) הכי מבינה את המקומות האלה שהחלקים מפחדים /חרדים מדברים לא הגיוניים. פעם הייתי מנסה להסביר בהגיון של בת ה50 אבל היום אני מורידה את עצמי לעיניים של בת חמש ומבינה שיש שם מצוקה אמיתית גם עם לא הגיונית ומחפשת דרך לעזור ...כי לעזור להם זה לעזור לי תכלס הם זאת אני ...(רק שהחרדה מגיעה מרמה מאוד ילדותית ...) שבוע שעבר התקשרתי למישהי שאני נעזרת בה והיא הייתה מצוננת לא עזר לי כלום הם פחדו שזה מישהו אחר שמרמים אותם ....כן נעים לא נעים .התקשרתי למישהי אחרת באותו מקום כדי להרגיע ....הקשבתי להם ולי נהייה שקט .... והכי הכי חשוב !!!!!!לא להגרר אחריהם להזכיר כל הזמן שהמטפלת איתכם תמיד. אוהבת אותכם גם אם זה לא הרגיש ככה....לא להפסיק להגיד את זה לך ולהם מהמוח מההגיון בלי קשר למה שמרגישים זה עוזר לא לברוח. הרבה עבודה של ההגיון הבריא המבוגר לעומת הרגש הילדותי ... וכן זה מתיש כי הם אוכלים את הראש ....אבל זאת הדרך להשאר בתיפקוד... אוהבת חיבוקים לכולך 💟💜💛💚💟

11/02/2019 | 10:16 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי זה נורא להרגיש שאין מקום לפחדים ולכעסים שהמטפלת מתרחקת בגלל זה מצער אותי לשמוע שיצאת מהפגישה עם מצוקה נוראית כזו ועם חרדת נטישה מחבקת אותך ברכות גדולה מתוקנ שלי עד שיעברו כל הרגשות הקשים האלה... אוהבת חטולית

11/02/2019 | 17:24 | מאת: ינשוף

תודה רבה מאוד על המילים ועל ההבנה ושאתן כאן ומרגישים פחות לבד

הי ינשוף, אני שומע שהיא ניסתה להיות רגישה ולהתאים את עצמה לחרדה שלך, ולא דווקא שהיא נפגעה או התרחקה. אודי

13/02/2019 | 07:57 | מאת: ינשוף

היי אודי יכול להיות שהיא נסתה להתאים את עצמה לחרדה וגם שהיא התרחקה ונפגעה... בכל מקרה טיפול מרגיש לי פחות בטוח ואולי הגיע הזמן להתמקד בכאן ועכשיו במקום לתת מקום לחלקים שמחזיקים את הפחדים, כעסים וכו' כי הם הורסים את הטיפול..

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

07/02/2019 | 13:18 | מאת: ינשוף

טיפולים מציפים סיפורים שאני לא רוצה לשמוע אותם רצון לברוח אבל אין לאן כאבים בגוף ומתפוצץ הראש ההמתנה בין הפגישות מקשה עלי שיחות טלפון לא עוזרות כי אין את העיניים של המטפלת להשאיר אותי נוכחת הרבה התמודדות לבד וכאן. שקט בנתיים. אבל אנחנו כאן וזקוקים למקום הבטוח

07/02/2019 | 15:24 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה להתמודד לבד...תמיד קשה כנסי לעיתים יותר קרובות אולי יהיה יותר קל...ופחות לבד... חיבוק גדול מתוקה איתך גם בלב תמיד חטולית

הי ינשוף, זה טוב שיש מקום בטוח... אודי

08/02/2019 | 00:19 | מאת: ינשוף

חטוליתוש יקרה תודה על המילים שהרגישו כמו להיות עטופה ומחובקת.💗

08/02/2019 | 00:25 | מאת: ינשוף

היי אודי לפעמים זקוקים למילים אחרים. לא יודעת.... אולי כאלה שנותנים תחושה שרואים ומבינים וגם מילים חמות. אבל תודה בכל אופן שאתה כן כותב ומתייחס. זה לא מובן מאליו. ואולי אני יותר מדי רגישה ..

07/02/2019 | 08:01 | מאת: מכל

אז... נפגשנו והיה בסדר. שאלה על הזמן שלא הייתה. אמרתי שקשה. היא אמרה שבאמת הלכה בזמן לא טוב עבורי...אבל חזרה לשגרה. אני עוד לא ממש בחזרה לשגרה. יקח זמן להתרגל אליה שוב, אז דברתי על משהו אחר שגם מפריע לי אבל לא מאוד מאוד....ככה בשביל למלא שעה. נראה...יהיה בסדר.נצטרך באיזשהו שלב לחזור למה שהתחלנו וגרם לי לטלטלה רצינית. כרגע לא מתעסקת בזה.. לא יודעת אם זה טוב או לא ...תודה אודי שהיית והרגעת. גם לכן בנות יקרות. טוב שיש את המקום הזה אודי. דבר אחר מה שחקרת...נשמע מעניין והתוצאות יכולת לומר מראש שזה מה שיהיה...ברור שמשחקי מחשב משפיעים😅אולי הכוונה היא להוכיח..מצחיק שיש לנו צורך להוכיח..סתם אסוציאציה שלי.

07/02/2019 | 15:19 | מאת: חטוליתוש

נפלא מיכלי שמחה מאוד בישבילך את תחזרי לשיגרה יותר מהר ממה שאת חושבת שתהיה לך שבת נפלאה חטולית

הי מיכל, שמח לשמוע! תני לעצמך את הזמן שצריך כדי לחזור לשגרה לגמרי. (מכירה את השורה "תני לי דקה להתרגל אלייך שוב"?) אודי

06/02/2019 | 13:40 | מאת: aya1

היי אודי, היי בנות, קפצתי לבקר לומר שלום ולספר לכם שעוד מעט נפרדת מהמטפלת שלי אומרת שלום יפה וממשיכה מקווה לעבור את זה בשלום ולהיות אחרי הכל אם יש כאן מישהי שסיימה טיפול או החליפה אנא כתבו לי איך התמודדתן אודי, איך זה מצד מטפל? בטח הרבה יותר קל לכם.... תודה Aya

07/02/2019 | 07:54 | מאת: מכל

היי איה, נשמע שזאת פרידה ממקום טוב. איזה יופי😊בהצלחה.

07/02/2019 | 15:16 | מאת: חטוליתוש

היי איה לסיים טיפול זה כמו להתחיל ללמוד ללכת בלי קביים מחדש... אצלי לפחות היה כך.... בהתחלה היו חסרים המפגשים והשיחות..כי הצורך וההרגל לא נגמרים ברגע אחד... למדתי למלא את הצורך וההרגל בעשיה של משהו חדש..כמו למשל לצאת להליכה...או לקרא... אולי לך יתאים משהו אחר..כמו ...ללמוד משהו חדש שמזמן רצית ולא היה זמן... לי עזר מאוד .ולא לקח יותר מידי זמן...עד שגם את ההליכה החלפתי ...נרשמתי לחוג ..מה שמילא לגמרי את הצורך... מקווה שתמצאי גם את מה יכול להעסיק אותך ולמלא את החלל של החוסר שלך.. בהצלחה חטולית

הי איה, ממש לא יותר קל, תתפלאי... שיהיה טוב! אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

04/02/2019 | 21:49 | מאת: .במבי פצוע..

אודי הי, מה שלומך ? מה איתי ? בסך הכל ,סבבה.. מתגעגעת אליך לכן כותבת.. עם אמא צביה משהו רגוע ..שקט .. משהו כזה ..לא יודעת להסביר אבל ההרגשה בפנים של..כזה..משהו כזה כאילו אני עטופה בכזה בולם זעזועים .. משהו כזה רך.. מה עוד ? עובדת הרבה אבל עבודה שאני אוהבת.. עכשיו יש לי כמה שבועות חופש.. לא ממש חופש..יש לי גם בשבועות האלו מטלות אבל גם חופש.. אתה הרי יודע שאני אוהבת פיסול,ציור אבל יש לי כל מיני תסביכים בקשר לזה אבל הנשמה שלי חיפשה משהו ולכן אני משתתפת כתלמידה בקורס כתיבה יוצרת וממש ממש נהנית.. נהנית מהגירוי הקטן שהמרצה מביאה ואני נהנית לשחרר את האצבעות ולראות מה האצבעות כתבו.. נהנית גם מההפתעה של מה שיצא.. :) מבין אודי ? לא כל כך בטוחה שאני ברורה... אולי פעם אחזור לפיסול..??? ואודי.. בקשר למחקר שלך..ההוא הקשר בין התמכרות למשחקי מחשב ו... מעניין אותי מה מעניין אותך..מה אתה חוקר... אם אתה כבר יכול תגלה לנו בבקשה.. :) חיבוק ושבוע מקסים לך ולכולם , במבי.

היי במבי כייף לקרא שהכל סבבה וגם עם אמא צביה יש רגיעה שאת מציירת..משהו שאת אוהבת לעשות ושיהיה גם לך שבוע מקסים 🐱😻...

הי במבי, ברוכה המשמיעה קולך! והבטחתי לספר קצת, אז הנה: בגדול, בדקתי במחקר את הקשר בין התמכרות למשחקי מחשב, למשתנים הבאים: סכיזואידיות, אלקסיטימיה והפרעות קשב. בדיקה ראשונית הראתה תוצאות חזקות וקשרים חיוביים בין שלושת המשתנים הללו וההתמכרות לגיימינג. תחזרי לפיסול, בטח. כיף גדול ליצור. אודי

שאלה שמטרידה אותי. האם טיפול עבורי זה לכל החיים??, האם אוכל להפרד?? אם מה שקרה לי בזמן האחרון בהפסקה בלבד אז מה בפרידה?? האם אפשרי להפרד? ומתי זה נכון הצעד הזה? חושבת שאצטרך להפרד..זה לא צריך להיות כל החיים. ...מה אתה חושב? עוד לא נפגשנו. היא אמורה הייתה לחזור אבל עוד לא הייתה פגישה...וגם לא שלחתי כלום מחכה למפגש....וחוץ מזה נרגעתי.....

מיכלי כשיגיע הזמן המתאים תוכלי להפרד כמו שצריך אבל זה מצריך הכנות.... הכנה נפשית שיחות פרידה וכנראה שעדיין לא הזמן

הי מיכל, לומדים להפרד, בהחלט. אבל בשביל להיפרד צריך קודם להיפגש. זה מה שיפה בזה. אודי

03/02/2019 | 17:23 | מאת: חטוליתוש

כתבתי היום כאן ... נכנסתי לא מזמן וראיתי שההודעה עלתה החלטתי לקרא קודם את ההודעות שעלו לפני כשהגעתי להודעה שלי..פווווף נעלמה זה רק היה נדמה לי או שאני הוזה ..... אמאל'ה....

שלום חטולית, אכן ההודעה שלך עלתה וכנראה ממערכת דוקטורס עשו פעולות תחזוקה ובדיקה שגרמו לה לרדת. כשנכנסתי בפעם הבאה - העליתי אותה שוב. אודי

03/02/2019 | 10:34 | מאת: חטוליתוש

חודש טוב ורק בשורות טובות.. מנסה בכל כוחי לא לחשוב.... לא לזכור..... לא לראות את ...אותו... ישנם רגעים שמשהו....או כאלו מישהו נמצא שם ברקע ונושף לי בעורף תחושה מצמררת... מכווץ ומקווצ'ץ אותי לפינה ..... כאלו ידיים נעלמות עוברות עלי... נוגעות...לא נוגעות... רוצה לצעוק הצילו.....אבל לא.... חנוקה הכל נשאר בפנים .. עזבתי לכמה שעות כדי לנשום... הולכת הביתה כדי לאוורר אותי קשה

חטולית יקרה, בהחלט קשה...והנה זה עלה...לא יודעת מה מרגיע אותך ומקווה שירגע. אבל רוצה להגיד שאני איתך.

04/02/2019 | 17:44 | מאת: חטוליתוש

תודה מיכלי גמני מקווה.. עדיין יש לי זמן להיות כאן לצורך הטיפול באמא שלי חטולית

03/02/2019 | 00:41 | מאת: נוואן

היי פרויד וויתר על תאוריית הפיתוי. בסופו של דבר הוא אמר שהכל זה רק פנטזיות של אותן נשים ולא פגיעה אמיתית בילדות נכון? על היסודות האלה הוא פיתח את הפסיכואנליזה.. על משאלות ופנטזיות של הילדים עצמם ולא על טראומה ממשית שהם חוו. היום הפסיכולוגיה גם מאמינה בזה? לא חושבת.. אבל הרי הפסיכולוגיה קיימת והיא מבוססת על התאוריה של פרויד. אז אם התאוריה של פרויד מבוססת על עוול שנעשה כלפי נשים - והוא הרי שינה את דעתו על תאוריית הפיתוי לא כי היא לא נכונה אלא כי שאר העולם לא קיבל אותה, כי הוא רצה שישמעו אותו והוא ידע שכדי להשיג את זה, הוא צריך לוותר על אותה תאוריה שאף אחד לא רוצה לשמוע - איך אפשר להמשיך לטפל לפי העקרונות של פרויד שמבוססים על פחדנות וחוסר אומץ להכיר במציאות??

שלום, נכון ולא נכון. פרויד זנח את תיאוריית הפיתוי כדי להעמיק בחקר הממד הנפשי הפנימי, והיו לו הצדקותיו שלו והשיגיו המרשימים (התמקדות במציאות הפנימית ולא החיצונית). עוד בימיו שלו נשמעו דעות שנתנו מקום רב יותר לפגיעות הממשיות שהוא כבר לא התמקד בהן, והחל משנות ה-80 של המאה הקודמת יש רנסנס של התפיסה המכירה בטראומה הממשית. ולהגיד על פרויד שהוא פחדן שלא מכיר במציאות זה לא להכיר את פרויד...ממליץ לקרוא אותו (יש רבים מספריו בעברית) ואז להחליט. אודי

05/02/2019 | 00:17 | מאת: נוואן

אבל הוא כתב במפורש שהוא טעה כשהאמין שאותן נשים חוו טראומות מיניות אמיתיות.. הרי אחרי שהוא זנח את תאוריית הפיתוי הוא פשוט הפסיק להאמין שהאירועים הללו אמיתיים - זה לא שהוא אמר שהם אכן היו קיימים אבל הוא רוצה לבחון את המציאות הפנימית בלי קשר, אלא פשוט שאלה היו רק פנטזיות של אותן נשים, משאלות פנימיות שלהן שהן היו רוצות שיתגשמו. וגם אחר כך כשהיו אחרים שדיברו על טראומה מינית ממשית בילדים, פרויד יצא נגדם והוא עצמו ביטל את התאוריה הזאת שלהם..

שלום ד"ר בונשטיין, אני סטודנט לתואר ראשון, אני מצליח להתרכז רק אם החומר מאתגר. אם החומר כבר מאתגר ואני מגיע לנקודת שיא - בה מחליט שאני יודע את החומר ברמה גבוהה, אז זה כבר לא מאתגר אותי/משעמם ואני שוכח מהר מאוד את החומר ומגיע למבחן ומקבל ציון במקרה הטוב - סביר. זה מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. אבל עכשיו באוניברסיטה זה יותר בעייתי. לפעמים אני מצליח לזכור לפעמים לא. אני חושב שיכול לעזור לי - 1)לחפש פתרון לבעיית ריכוז - ככה אוכל ללמוד גם שהחומר פחות מעניין. 2)מודעות לבעיה - השאלה איך להתמודד איתה? פה צריך חיזוק איך לעשות את זה. 3) יש הצעות נוספות? מה דעתך? המטרה כמובן לעלות הישגים לימודיים, הבעיה היא (בין השאר) מה שתיארתי. *מלבד רעיונות פרקטים גם כיווני חשיבה יעזרו - כמו למשל מה שכתבתי על הריכוז - אני קבעתי פגישה להשבוע עם מי שמתמחה בנושא שיעזור לי להתקדם. ** כתבתי פה בעבר ולא מצליח להתחבר (באשמתי - לא זוכר את המייל) וקיבלתי הצעות מעולות שעזרו לי. מנסה שוב :)

שלום לך, יש טעם בבדיקת נושא הקשב. מעבר לזה - קח אחריות ותהפוך את הלימודים למעניינים ורלוונטיים. זה לא שהחומר לא מעניין או לא מאתגר, אלא שאתה לא מתעניין או לא מאתגר את עצמך (הניסוח הזה נותן לך יותר דרגות חופש להשפיע). אודי

02/02/2019 | 00:48 | מאת: ורדיתה

שלום ד'ר, אחרי שנה של טיפול פסיכולוגי, ביקשתי היום בתחילת הטיפול מהמטפלת שלי הקלה במחיר. ציפיתי ממנה לענות לי באופן עניני והתאכזבתי ונפגעתי כשהיא הפכה את הבקשה שלי לחלק מהטיפול. שאלות של למה ושתיקות והתייחסות לבקשה כמו מאורע התנהגותי שלי. זה הרגיז אותי גם כי זה לקח מזמן הטיפול וגם כי זה נראה כמו ניצול ונתנשאות. אני חושבת שמיקוח על תשלום צריך להיות מחוץ לטיפול. מה דעתך?

03/02/2019 | 16:53 | מאת: חטוליתוש

זכותך לבקש הקלה במחיר ולא יודעת אם זה צריך להפוך לנושא הטיפולי היא יכולה להסכים או לסרב כרצונה חטולית

שלום ורדיתה, זה תמיד נושא טיפולי. הכסף מייצג המון דברים בטיפול שחשוב ללבן לפני שמתייחסים עניינית לבקשה (שאפשר להיעתר או לסרב לה). אחרת - זה 'סוגר' את האפשרות להבין מה עומד מאחורי הבקשה (שמגיעה לאחר שנה של טיפול). אודי

06/02/2019 | 08:26 | מאת: ורדיתה

תודה על התגובה. הופתעתי. הרגיש לי שזה לא לעניין.

01/02/2019 | 21:34 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב, מצאתי מטפלת באתר אינטרנט שכתבה שהיא פסיכולוגית. אמרתי לה שאני רוצה לקבל החזרים מהביטוח ושאני צריך את התעודה שלה. היא שלחה לי את התעודה. לא ידעתי לקרוא את התעודה נכון. כאשר הגשתי את הקבלות לחברת הביטוח התביעה נדחתה מכיוון שהסתבר לי רק בדיעבד שהיא מתמחה. היא לא פסיכולוגית קלינית. בפגישתנו הראשונה וגם בשיחה הטלפונית המקדימה היא לא אמרה ולו ברמז שהיא עדיין בהתמחות. האם חובה על מתמחה לציין מפורשות למטופל חדש שהוא עדיין לא קליני ומה המשמעות של כך? יש כאן בעיני בעיית אמון חמורה מעבר לנושא הכספי, שגרמה לי להפסיק להגיע אליה מיידית.

שלום לך, בדרך כלל כשכתוב 'פסיכולוגית' ללא ציון המומחיות - זה כנראה לא פסיכולוג מומחה. בכל מקרה - פסיכולוג צריך להציג בגלוי את הסטטוס המקצועי שלו. אודי

01/02/2019 | 12:21 | מאת: Mama teresa

שלום , לפני יומים חזרתי מהצבא ואימא שלי סיפרה לי שאחותי הקטנה ממני בשנה לא הצליחה להרדם בלילה וסיפרה לה כי היא נזכרת בדברים שאני והיא היינו עושות שהיינו קטנות , דברים מיניים. חשוב לי לציין שאימא שלי מטפלת פסיכודרמה ומטפלת אישית בטראומות. היא אמרה לי שאחותי ממש חששה לספר לי את זה ושזה יהרוס את הקשר הטוב שיש לנו. שאימא שלי אמרה לי היא אמרה שהיא תטפל בזה,נפתח ונדבר על זה שתינו ביחד ובסוף נצחק על זה. אני בכלל לא זוכרת שקרה משהו כזה בעבר ואימא שלי טוענת שהדחקתי את זה . עוד לא יצא לי לדבר על זה עם אחותי ואני לא יודעת מה היה שם . נגעלתי מהמחשבה ממש ואימא שלי אמרה לי שזה קורה וזה תופעה שחיכה . עדיין אני מרגישה מגעיל ופתאום שזה צף מפחדת שזה יהרוס את הקשר הטוב שלנו . בכל מקרה אימא שלי ממש מקסימה לסיטואציה הזאת ורוצה לטפל בנו אבל אני מרגישה לא בסדר לפתוח ולדבר על זה . מה לעשות? האם זה נכון לשמור את זה אם זה כבר עלה? זה באמת תופעה שחיכה בין אחיות בנות ביגלאים 5 4 ?

03/02/2019 | 16:48 | מאת: חטוליתוש

אם הנושא כבר עלה... ויש מי שתומכת ומטפלת גם אם את לא זוכרת שווה לפתוח ולדבר אפילו חשוב מאוד לדבר חטולית

שלום לך, בהחלט חשוב לדבר, אבל הייתי מפריד בין טיפול (לא אמא צריכה להיות זו שמטפלת) לבין שיחה פתוחה על מה שהיה. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

אןדי יקר, האם הרגשות של נטישה עוברים???? האם אני באמת כל כך תלויה בה שנים??? ולמה??? למה זה קורה?? מדוע הרשתי לעצמי להגיד הכל, לספר, להפתח לתת להכל להציף בלי עקבות...ובסוף..מה??? מרגישה ככה?? עצב כזה..אולי לא צריכה ויכולה לבד אבל ההרגל הזה שהיא נמצאת... האם אצטרך כל החיים כמו סם את הטיפול...??? מה קורה לי??

היי מיכל אני לא יודעת אם ההרגשות של נטישה עוברים... החסך הוא כל כך גדול... התלות במטפלת יוצא מכל פרופורצויה... לי קשה כמוך... המטפלת פעם אמרה לי שאולי יהיה מועיל לשאר בטיפול הרבה זמן .. חוץ מעניין הכלכלי אני מאוד אכעס אם לא אצליח לעמוד על הרגליים ולסיים טיפול מחוזקת ועצמאית... נאחזת בתקווה לנו שנוכל לגדול ולהיות פחות תלותיים ...

הי מיכל, מה שקורה לך זה שאת צריכה אותה והיא בחופש, כך שכל רגשות ההזדקקות עולים, ואתם תחושות הגעגוע והכאב. זה בסדר, וזה מתאזן עם הזמן... אודי

30/01/2019 | 17:40 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב! לפני כ-20 שנה אובחנתי בסכיזופרניה. כבר כ-10 שנים אני לא נוטל תרופות. לפי חוות דעת המומחים, אין צורך בטיפול. לפני כ-5 שנים עברתי מבחנים במרב"ד לקבלת טופס ירוק, כולל mmpi. גם כן בדיקה אצל פסיכיאטר מטעם מרב"ד. כשיר לרכב מנועי ללא הגבלות, ללא צורך לבדיקות נוספות. יחד עם זאת, הפסיכיאטר החליט להתייחס לאבחנה ישנה וציין - סכיזופרניה ברמיסיה יציבה. מבחינה רפואית, האם לפי אבחנה של סכיזופרניה ברמיסיה יציבה בפועל נחשב שלאדם אין הגבלות תפקודיות נפשיות? תודה רבה.

שלום לך, נראה לי שהתשובה היא בגוף הודעתך: אין לך שום מגבלה לנהוג ואין צורך בבדיקות נוספות. נהדר. אודי