פורום פסיכולוגיה קלינית

45827 הודעות
34505 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
02/10/2018 | 22:14 | מאת: ינשוף

אני מנסה לאחז בכם בין הטיפולים אני כל כך עייפה מלשרוד ולהלחם על חיי. פותחים דברים בטיפול ונשארת לבד להתמודד. הראש מתפוצץ לי מרוב שאני מפעילה כל כך הרבה אנרגיה להחזיק את כולם ביחד ..לשאר נוכחת..לתפקד..

03/10/2018 | 13:08 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה כמה טוב עשית שבאת... ברור שאחרי כל התקופה של החגים העמוסים שלא היו קלים אז גם בטיפול לא קל אחרי הכל את אחראית עליהם נכון.... ובטוח שלא קל להחזיק אותם במקום שלהם מצטערת שככה את מרגישה מתוקה מקווה מאוד שעכשיו הדברים יתחילו להרגע וגם את תוכלי להיות קצת יותר בשליטה עליהם בלי כל הלחץ שעברת חיבוק גדול עד אלייך מתוקה חטולית

03/10/2018 | 21:49 | מאת: ינשוף

תודה על המילים

04/10/2018 | 07:23 | מאת: סוריקטה

הי ינשופים, כשכל האנרגיות מנותבות להישרדות ולניסיונות חיבור - כן, כנראה שזה גוזל המון. ואת יודעת, נראה שאת מצליחה, ובעיניי, שווה את זה. עם הזמן יש סיכוי שהמאזנים ישתנו. איחולי רגיעה יחסית, סוריקטה

הי ינשוף, אנו כאן, בהחלט אפשר להיעזר בנו. אודי

02/10/2018 | 16:37 | מאת: כוכבית 999

לא יודעת עוד כמה זמן אוכל לסבול את זה,בא לי לקפוץ מהגג!

03/10/2018 | 13:13 | מאת: חטוליתוש

לעולם התאבדות אינה פותרת שום בעיה..... מנסיון שלי..... נסי למצוא מישהי / קרוב אלייך שתוכלי לשפוך אל ליבך..... תוכלי אולי לקבל יעוץ בטלפון ..1202☆ תרצי אולי לשתף כאן מה מביא אותך לחשוב על התאבדות.... שום גורם או אדם אינו ראוי שתתאבדי בגללו תמיד אפשר למצוא מוצא לבעיות איתך חטולית

04/10/2018 | 09:36 | מאת: סוריקטה

הי כוכבית, תוכלי לתת יותר מילים? סיפור רקע של הכרות? מעט פירוט? האם את נעזרת בטיפול? סוריקטה

שלום כוכבית, לרוב התאבדות היא פתרון לא טוב, כי היא לא פותרת כלום ומשלמים עליה בחיים. כדאי לזהות מה הבעיה שדורשת פתרון ולהתאים לה מענה יעיל יותר. אודי

02/10/2018 | 05:55 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, אתמול התבאסתי קצת שאצטרך לשוב ולקום בארבע לפנות בוקר יום יום, אך אני רואה שהצלחתי, לפחות היום, וגם חלק ממשימות הבוקר מאחוריי. עדכונים - לראשונה מזה זמן, או בכלל (יש לי נטייה למחוק זכורונות מסוג זה) עשיתי לי יום כיף, ולא יאומן, אפילו לכמה דקות הייתי עם בגד ים ושחיתי. הייתי לבד לבד ואבודה, אבל אמיצה. יש לי עוד כמה בדיקות רפואיות ומסתבר שיש להן המשך. ביופסיה - מילה שיכולה להישמע מפחיד, אבל אני נוטה להאמין, שחשוב לדעת, ולא מרגישה שפיתחתי עדיין חרדות בעניין. החודש סוף סוף ארוויח שכר של משרה מלאה. גם נראה איך הולכת העבודה בתנאי שטח של שגרה. בינתיים עבר ממש בסדר. התגעגעתי לכאן - תמיד שווה לחזור ולומר. אני מתגעגעת למטפל לספר לו את מה שרשמתי פה. אתמול גם פגשתי (בקטע של עבודה, אמנם) ילדים מתוקים ביותר שטיפלתי בהם בעבר ואני ממשיכה להיות איתם מעת לעת כשההורים יוצאים. אהובים שלי. מהשבוע הבא, נראה שאגלה כמה כוחות יש לי לעבור שבועות מלאים, ואנסה להתאים, אולי, כי אני נוטה להיות משקיענית מאד. שלא יעבור את הגבול. טיפחתי מעט את הגינה. הסתיו, באופן רשמי לפחות, כבר כאן. זרעתי ירקות כל מיני, שמתאימים לעונה, ונראה כיצד יתפתחו. חרגתי בתזונה, ביודעין ובמכוון, ועליתי מעט במשקל וקצת טפחו פניי האנורקטיות - זה בעקרון טוב, אבל לא בהכרח אוהבת את זה. נאמל"ק - ס"ה די תקווה, התרעננות והתחדשות. בקטנה, אבל בעולמי - בלדעת - רק בקטנה. באהבה, סוריקטה

03/10/2018 | 13:25 | מאת: חטוליתוש

כמה נפלא לקרא אותך מרענן את העינים יום כייף ..בגד ים...שחיה... את באמת אמיצה ..שאפו.... ביופסיה באמת נשמעת מפחיד אני עברתי ונשארתי בחיים ויש לי גם עוד פעם לעבור את אמיצה יפה שלי ותעברי את זה כמו גדולה נפלא..משכורת מלאה...סוף סוף יהיה יותר קל ..נכון... לדעתי הצנועה...את היית משקיענית..ותישארי כזו כי זו המהות שלך...זה מה שאת... רק..עם אצבע על הדופק.... לגהי התזונה שלך ..אני סומכת עליך שאת יודעת מה את עושה ומה שטוב לך זה כנרטנ מה שאת עושה ..נפלא לא הבנתי מה רשמת שם ברשי תיבות חוצמה את הבחלט יכולה להיות גאה בעצמך על מי ומה שאת מקסימה ונהדרת.... אוהבת חטולית

04/10/2018 | 07:27 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, תוצאות הבדיקות מעודדות בינתיים. ואני מרגישה בריאה. וממשיכה להתמיד בקטע התזונתי, פעילות גופנית ושינה ומנסה גם ליצור חוויות. ראשי תיבות אמל"ק זה "ארוך מידי לא קראתי" כשאומרים לאמל"ק הכוונה לתמצת במילים ספורות. אודי אלוף בזה. שלך, סוריקטה

הי סוריקטה, נשמע לי לא בקטנה. את גדולה. אודי

01/10/2018 | 21:18 | מאת: NOT_FOUND

היי, יש לי חברה לשעבר שהתייחסה אלי מאוד לא יפה, פגעה בי וצחקה על המוצא שלי בלי סוף. אמרתי לה יום אחד בשיחה שאני לא רוצה איתה קשרים יותר ובאמת כבר שנה בערך שאין שום קשר בינינו.. הבעיה שהיא באה פעם בתקופה בטענה שהיא מתגעגעת אלי וכשאני מסבירה לה כמה היא פגיה בי וכמה האמנתי שאני נחותה בגלל המוצא שלי וכל זה בגללה, היא אומרת שאני אשמה כי אני לא צריכה להיפגע וזו זכותה וזכותם של כולם לפגוע בי ואסור לי להיפגע. אני נשברת כל פעם מחדש מהחוסר רגישות הזאת, מה אפשר לעשות?

03/10/2018 | 13:31 | מאת: חטוליתוש

למען האמת.... לא נראה לי שאת מפסידה משהו בכלל אם את לא בקשר איתה אין לאף אחד.... ב ע ו ל ם....זכות לפגוע בך או להעליב אותך בשום נושא שבעולם והיא..במחילה...סתם טיפשה בכל מה שאמרה לך לא יודעת מה המוצא שלך וגם בכלל לא מענין חשוב שאת תחיי עם עצמך בלי רגשות אשמה על המוצא שלך.. לטובתך האישית..... נתקי איתה מגע מידי..... היא לא מקהלת אותך כמו שאת את לא זקוקה לה....!!!!! חטולית

04/10/2018 | 09:46 | מאת: סוריקטה

הי, חטולית כתבה יפה ואוסיף - בהנחה שאת מעויינת בהפסקת קשר - תוכלי לומר שתישארו חלוקות ואינך מתכוונת להיכנס לויכוח (ובאמת אל תמשיכי להתווכח). במקביל, תוכלי לנסות לבדוק האם משהו בך מושך לכיוון קשר מהסוג הזה, אולי משחזר משהו מהילדות. בעקרון, השינוי העיקרי אמור להתחולל בך בתוכך. בהנחה שמטרתך להשתנות. את האחרים, בדרך כלל, לא ניתן לשנות. עם זאת, גיליתי לחווייתי שכאשר אני שונה, בחלק מהסביבה שלי כן חל שינוי. גם בכמה דמויות מהעבר (שמראות מולי צדדים אחרים, וכך גם אני רואה אותן) וגם בדמויות חדשות שנכנסו לעולם שלי. אבל, כן, יש דמויות נוקשות שחבל על הזמן. סוריקטה

שלום לך, אציע זווית שונה מעט: נסי למחול לה. לסלוח על הפגיעה. יש בזה משהו מעצים ומחזק עבורך. ובלי קשר - החליטי האם מתאים לך הקשר עם אותה חברה או שלא. זו זכותך המלאה שלא להיות עם מי שלא עושה לך טוב. אודי

01/10/2018 | 19:53 | מאת: hila37

היי אודי. מרגישה בטלטלה שוב, קשה לי להחזיק.... אני לי כח להילחם עוד ועוד זה מעייף אותי. שגרה מתי את באה? הילה

03/10/2018 | 13:32 | מאת: חטוליתוש

הנה השיגרה כבר כאן החגים פינו את מקומם העונות עומדות גם הן להשתנות חזל"ש.... אוהבת חטולית

04/10/2018 | 09:54 | מאת: סוריקטה

הי הילה, השגרה (המשעממת עבורי) כבר כאן. מוטיבציה לשינוי? אולי... סוריקטה

הי הילה, אכן, תקופה לא קלה. השגרה חוזרת אט אט לכאן, ואני מקווה שהיציבות תורגש יותר ויותר גם אצלך. אודי

שלום הייתי בטיפול אצל פסיכולוג קליני באופן פרטי. לאחר כמה טיפולים ביקשתי ממנו מכתב בן 3 שורות בלבד עבור חברת הביטוח לקבלת החזר כספי. ביקשתי שבמכתב יהיה רשום את שמי, מועד תחילת הטיפול ואת סיבת הטיפול בלבד. הוא דורש ממני עבור מכתב זה שעת עבודה מלאה (360 שח) למרות שלכתוב מכתב כזה דורש 3 דקות בלבד לכל היותר. הוא יודע שללא מכתב זה אני לא אוכל לקבל החזר מקופת החולים ואני מרגיש שזאת ממש סחיטה מצידו. האם דבר כזה קביל ? האם ישנה איזו אתיקה מסוימת שאותו פסיכולוג מחוייב לו ? אני מרגיש שהאמון שלי בו ממש נפגע. יש דברים שהם מעבר לכסף וחבל שהשיקול של אותו פסיכולוג הוא כספי בלבד. האם אפשר להתלונן עליו באיזה שהוא מקום ואם יש לי בכלל הצדקה לכך או שפשוט כל אחד מתנהג כפי שהוא חושב לנכון.

03/10/2018 | 08:09 | מאת: אביב 22

ולך שיהיה בהצלחה ....

03/10/2018 | 13:37 | מאת: חטוליתוש

היי אביב 1 לצערי רופאים מקצועיים שלא מטעם קופות החולים באופן ישיר גובים כספים עבור כתיבת מכתבים מהבוג הזה זה דבר ידוע ומקובל יש רופאים שגובים אלפי שקלי עבור כתיבת מכתבים מהסוג הזה למרות שלוקח להם מעט זמן כתיבה זה לא אישי נגדך ככה השיטה עובדת לצערי הרב כל מי שיכול...נוגס.... חטולית

בעיני פשוט חוצפה! גם האמון שלי היה נפגע לו היה מבקשים תשלום ממני עבור מכתב מסוג כזה.

03/10/2018 | 23:53 | מאת: חטוליתוש

אביבוש יודעים שזו לא את אוהבת חטולית

היי אביב 1, הכעס שלך בהחלט מובן. ובהחלט מובנת האכזבה שלך ותחושת הפגיעה באמון. לדעתי, יש שונות בתעריפים שפסיכולוגים גובים על כתיבת מכתב, זה מאוד תלוי בפסיכולוג ובגישתו. ואני חושבת, שהיה הוגן יותר, באם הפסיכולוג שלך כן היה מתחשב בכך שהמכתב שעליו לכתוב, אמור להיות קצר ביותר, ולגבות תעריף סמלי, אם בכלל. אולי תנסי לומר לו את הדברים ולהביע את אכזבתך...

04/10/2018 | 09:48 | מאת: סוריקטה

ותודה על ההבהרה, אביב. יש משהו מבהיל לראות כינוי כל כך דומה ואנחנו קופצים ומגדירים עצמנו. סוריקטה

שלום אביב1, זה בהחלט מקובל שמחייבים על כתיבת מסמכים חיוב נוסף, לעתים אף סכומים גבוהים מאוד. אין כאן עברה אתית, אם כי שווה שתדברו על תחושת האמון שלך שהתערערה. אודי

29/09/2018 | 22:19 | מאת: רונית כ.

כתבתי שנה טובה למטפל באמצעות מייל. הוא לא כתב לי תשובה בכלל ובטיפול הבא אמר שעצם שליחת הברכה היא דבר חריג. לא קיבל מאף מטופל ברכת שנה טובה אלא אם כן ברכה כללית קבוצתית. וממילא לא קיבל מתנה. גם מתנה שקניתי צנועה (ספר) העדיף לא לקבל. אציין שבעבר (בסשן הראשון של הטיפול) קניתי לו מתנות והתכתבנו בסמסים ומיילים. כעת מקפידים לא לעשות זאת על מנת שלא אפתח תלות ואובססיה. אבל בכ"ז נראה לי אלמנטרי לשלוח ברכת שנה טובה גם אם לא מתנה. האם באמת ההתנהגות שלי ככ חריגה?

03/10/2018 | 13:43 | מאת: חטוליתוש

גם אם ההתנהגות שלך לא היתה חריגה...מעצם הדברים שהתנהלו קודם לכן הוא מציב לך גבולות ומסביר לך...כדי שלא תפתחי תלות.... זה רק לטובתך .... לא קרה שום דבר רע.... נסי לא להפגע..רק לטובתך חטולית

03/10/2018 | 19:47 | מאת: רונית כ.

שואלת בשביל לדעת אם באמת לא נהוג לשלוח ברכת שנה טובה. כי אמר לי שהייתי היחידה שעשתה זאת...

היי רונית, בטיפול הנוכחי, לא ראיתי לנכון לשלוח למטפל ברכה אישית לרגל החג. איחלתי לו שנה טובה בפגישה עצמה. אבל למטפל קודם, שהקשר עימו היה קרוב יותר, כן קניתי מתנה לחג. והוא גם לקח אותה. זה מאוד תלוי בקשר שנוצר. ויכול מאוד להיות שהמטפל שלך מנסה לשמור עליך ולא רוצה שתפתחי תלות מוגזמת... לפי מה שאת מתארת הוא מנסה לשמור על גבולות הטיפול לטובת הצלחת הטיפול. כך שזה בהחלט לטובתך.

04/10/2018 | 09:51 | מאת: סוריקטה

הי רונית, חסרים לי פרטים בתמונה - באיזו מסגרת את מטופלת, כמה זמן, מה טיב הקשר, מדוע לא נאמרה ברכה פנים מול פנים, מה הכוונה במסגרת קבוצתית? סוריקטה

שלום רונית, אני מניח שזה תלוי בהקשר. ממה שמצטייר המטפל נוהג להקפיד הקפדה יתרה על הגבולות וייתכן שזו הסיבה שהיית היחידה שכתבה לו... (ולא שמדובר באסון, כן?). כתבת שאת הרציונל את מבינה, אז משער שהדבר ברור לך ומקובל. בעיני, אגב, זו מחווה יפה ולא בעייתית. אבל יש גישות שונות משלי,לגיטימיות ביותר. אודי

29/09/2018 | 12:00 | מאת: דביבון

אני גבר טרנס נולדתי כבת , ואני מוצא את עצמי חושש מזוגיות או יותר נכון להתחיל עם בחורות בגלל שאני לא "גבר רגיל" אף על פי זאני נראה טוב, חטוב , איש שיחה , מצחיק ועוד תכונות שאני חושב שיש לי להציע ולהרשים... אני מאוד רוצה זוגיות אבל חושש , מהתגובה , מהדחייה , מזה שאף אחת לא תרצה אותי בגלל שאין לי זין . (סליחה על הביטוי)

שלום דביבון, בהחלט אפשר להבין את החשש שלך. למזלנו אנו חיים בתקופה שבה יש לגיטימציה רבה יותר לטרנסיות, ובבוא הזמן אפשר לשקול גם התערבות ניתוחית (אם זה ירגיש נחוץ). אני מקווה שתצליח לחוות תחושת קבלה מלאה ככל הניתן של מי שאתה, כמו שמגיע לך. אודי

28/09/2018 | 09:45 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, מרגש, מרגש שיש מישהו שהוא *לא* אני שברגע נתון הוא מחזיק, למשל, מילים ש - או ממש חדשות בשבילי, בשבילנו, או מזכירות דברים, אפילו טריוואליים, שהקשר אליהם ניתק. מרגש, וכלל לא מובן מאליו, לפחות בעולמי, שאנחנו מרשים לעצמנו, יכולים ומצליחים במידה כלשהי, לקלוט דברים מבחוץ לתוכנו, להטמיע, ולא להדוף או למחוק. אודי, כתבת לאביב נפלא - שהטעויות יכולות לשמש גם כמקור ללמידה, וכל-כך אהבתי. מילים ששימשו גם עבורי לחיבור. ואוסיף, שאם יש הטעויות מעורבות בחווייה, אז הלמידה, מבחינתי, אפילו חזקה יותר. והמטפל שלי - גם איחד אצלי חוטים, או אם לדייק, יכולתי להשתמש בו לשם כך, ויצאנו מהמידור ה(אולי) חולה. היום זה עובד בזכות האנליזה שכבר עברתי. שנים אינטנסיביות. לא קסם. אני בריאה :-) סוריקטה

03/10/2018 | 13:47 | מאת: חטוליתוש

סוף סוף את בריאה נפלא פשוט נפלא אייך זה ממשיך מכאן הלאה. ....? מאחלת לך רק טוב כל החיים כי מגיע לך אוהבת חטולית

04/10/2018 | 09:58 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, המשאלה - לגדול ולהיות יותר צעירה. יש בזה משהו. בגיל עשרים הרגשתי בת מאתיים. היום, במיינד, אני צעירה למדי אבל עם חוכמת חיים מסוימת של בת חמישים פלוס. אולי צנועה יותר. סוריקטה

הי סוריקטה, כיף שאת בריאה... אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולחופשת חג אחרונה. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש ברביעי לשגרה ארוכה (פרט לגיחה קצרה שלי לחו"ל באמצע אוקטובר). שמרו על עצמכם, אודי

27/09/2018 | 12:19 | מאת: ינשוף

שברתי את מפרק כף היד חוזרים סיוטים של אז... שהייתי קטנה והיינו חולים אימא שלנו סגרה אותנו בחדר ורק הרשתה לנו לצאת כאשר היינו בריאים... לא היתה נכנסת לחדר ולא היה שום התייחסות אלינו. פחד אימה היה.... פחד אימה היום אף אחד לא פוגע אבל ה'לבד" הוא מחזיר אותנו לסיוטים. לסיוטים סיוטים סיוטים...

הי ינשוף, איך שברת את מפרק כף היד? נשמע כואב מאוד... טופלת? גובסה היד וקובעו העצמות? אודי

28/09/2018 | 02:04 | מאת: ינשוף

היי אודי נפלתי. לקח לי זמן להשים לב שיש בעיה יום שלם- הייתי קצת מנותקת ולא הרגשתי כאב עד שראיתי שהיד נפוחה היד בגבס והכל בסדר חוץ מהסיוטים

30/09/2018 | 01:21 | מאת: ינשוף

היי אודי זה לא כואב עכשיו זה לא כאב כל כך גם לפני הגיבוס הכל טוב

26/09/2018 | 18:45 | מאת: אביב 22

היום קצת מציפה לא יודעת איך לכתוב מבלי לחשוף את עצמי טעויות העבר רודפות אותי לא במחשבה במציאות המטפלת בחופש ואין במי להאחז חייבת לעשות הכל להישאר אסופה ולא להתנתק יש לי כל כך הרבה לאבד את האמת זה המקומות הכי לא הוגנים בתוצאות הפגיעה הזו ....מאסר עולם לכל החיים ......

27/09/2018 | 07:29 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אנ'לא חווה אותך כמציפה פה. חשוב לשמור על מה שיש. מחוויותיה של סוריקטה בשבוע שעבר. וייתכן שאלה כללי משחק קצת אחרים כשיש מה להפסיד. איתך, סוריקטה

27/09/2018 | 12:06 | מאת: ינשוף

אביב יקרה כאן איתך אוהבת אותך מקשיבה ויושבת ליידך מחזיקה לך את היד בעדינות את לא לבד

27/09/2018 | 22:29 | מאת: חטוליתוש

אביבוש מאמי אני כאן איתך ולידך מחבקת אותך ברכות ...... אוספת אותך שלא תתנתקי בהמון אהבה חטולית

הי אביב, טעויות הן לא רק מקור לרדיפה, הן גם מקור ללמידה. חשוב לזכור זאת. אנחנו אנשים שונים אחרי שאנו טועים. חכמים יותר (או לפחות עם פוטנציאל כזה). תשמרי על עצמך, אודי

26/09/2018 | 15:55 | מאת: אביב 22

הייתי בטוחה שכתבתי לך כבר בסופש הקודם .... למה הכוונה ואחר כך כמעט שגרה ...... אודי , בבקשה אם יש שינויים תגיד לנו אני צריכה את הרצפה ...סליחה שאני ככה

הי אביב, הכוונה היא שבאמצע אוקטובר אהיה כמה ימים בחו"ל... אודי

26/09/2018 | 11:14 | מאת: לילך גולני

שלום רב, בתי בת 16 סובלת מכמה בעיות. בעיה חברתית - אנחנו גרים בשכונה עם המון ילדים בגילה והיא לא מוצאת אף ילדה שמתאימה לה. לטענתה או שהיא לא מעוניינת באף אחת או שהן לא רוצות אותה. בבית ספר יש ילדים שהיא מדברת איתם רק בבית הספר ואחרי בית ספר אין אף אחד. אחרי בית הספר היא כל היום משחקת במחשב מול ילדים שאותם היא לא מכירה וזה הקטע החברתי שלה. בחופשים היא לא יוצאת מהבית כמעט בכלל. אין לה מוטיבציה לכלום, כל הזמן עייפה וחסרת אנרגיה. לא מרוצה מכלום , הכל רע לה. כל הזמן מתלוננת שלא מרגישה טוב (כאבי בטן, ראש ולא יודעת להסביר את מה שהיא מרגישה). בקושי אוכלת (מאוד רזה). סבלה מחרדות וטופלה בשיטת CBT שעזרה לחרדות שלה. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים למי לפנות למקרה שלה (רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר) אודה להכוונתך ועזרתך.

שלום לילך, הייתי ממליץ לפנות ראשית לפסיכולוג/ית המנוסים בעבודה עם בני נוער, כדי לעשות הערכה של מקור הבעיה (דיכאון? חרדה חברתית? בעיית תקשורת? משהו אחר?) ובהתאם לכך לשקול מה הטיפול המתאים. אודי

26/09/2018 | 10:21 | מאת: hila37

אין לי אוויר אני כועסת עליו קשה לי אין לי כח

26/09/2018 | 14:43 | מאת: חטוליתוש

את מתכוונת למטפל...? שולחת חיבוק ענק עד אלייך ומקווה שיעזור חטולית

הי הילה, על מי את כועסת ולמה? (נראה לי שזה בסדר לכעוס, לא?) אודי

26/09/2018 | 07:53 | מאת: אביב 22

כתבתי קודם ארוכות והתנתקתי אין לי מושג אם נשלח או לא .... אז תודה על המקום הזה שמאפשר תהיות וניסיון שני ..... תודה עליכם כולכם

26/09/2018 | 07:51 | מאת: אביב 22

תודה על היש בחיי תודה למטפלת המדהימה שלי תודה שאני יודעת לבקש עזרה תודה שאני זוכרת שלפעמים פשוט צריך לשחרר תודה על עשייה תודה על אורחים תודה על רגעי היאוש אולי הם יעוררו את יצר החיים לשמור עלי תודה על מי שאיתי לאורך הדרך תודה על פינה ששומרת תודה על המקום הזה תודה עליכן

27/09/2018 | 07:12 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה על עבודה תודה שאני מצליחה לשמור על אנושיות בתוך הקושי תודה על רגעי יאוש הם משאירים אותי מפוקסת ולא טכנית תודה על המקום הזה תודה על כוחות וכלים לנשום תודה על הכל

26/09/2018 | 06:59 | מאת: סוריקטה

הי כולם, בוקר אור, חג שמח וטיק טק סופשבוע נעים. אני בעבודה. ובסדר סך הכל. קיבלתי תמיכה. גם פה, מהבנות המשקיעניות וממך אודי (באש ובמים :-)) שלכם, סוריקטה

26/09/2018 | 14:45 | מאת: חטוליתוש

איזה כייף לקרא אותך מלאת אנרגיות טובות סופש מדהים גם לך חט6לית

27/09/2018 | 12:08 | מאת: ינשוף

היי סוריקיטה יקרה חג שמח אותותו חוזרים לשגרה... תשמרי עלייך

הי סוריקטה, כיף לשמוע את האנרגיה המתחדשת. שיה אחל'ה סופ"ש. אודי

25/09/2018 | 21:39 | מאת: אביב 22

אני כל כך מתגעגעת...........

הי אביב, גם אני. אודי

25/09/2018 | 19:56 | מאת: עזרה לאדם במצוקה

התבקשתי מאדם כבן 67 שעבר לפני כארבע שנים אירוע מוחי וכרגע נמצא בבית אבות סיעודי ,הוא ביקש שאברר האם ניתן לטפל באפנונה על מנת שהיד המשותקת והרגל יחזרו לתפקד

שלום לך, אני משער שהתכוונת לשאול על היפנוזה. אפשר לסייע בתהליך השיקום. צריך לקחת בחשבון שארוע מוחי ממית תאים שלא מקבלים אספקת חמצן. תאים אלו לא מתחדשים, אלא יש 'לעקוף' אותם בבניית רשת חדשה או לעודד את הפלסטיות המוחית. בכל מקרה - זה תלוי מאוד בהיקף הפגיעה ובמומחיות של איש המקצוע שצריך להבין בזה היטב. ראיתי פרסומי עבודות מחקר שדווחו על תוצאות חיוביות, אבל אני מציע להיות עם ציפיות ריאליות ולעשות זאת כחלק מתהליך השיקום. אודי

24/09/2018 | 01:16 | מאת: דביבון

שלום , אני בחור בן 31 והתחלתי לפני כחודשיים טיפול אצל פסיכולוגית קלינית , כשבפגישות האחרונות מצאתי את עצמי מידי פעם מעיף מבט על החזה שלה , סורק את הגוף שלה... הלק שהיא שמה ... ומייד כשהייתי עושה זאת הייתי משפיל מבט כאילו נבוך מעצמי וממה שאני בוחן למולי. כנראה שזה היה מודחק אצלי אבל לאחרונה הבנתי שאני נמשך אלייה מינית ויש לי כלפייה פנטזיות מיניות ותשוקה אולי בגלל מה שאני מייחס אלייה. אני לא יודע אם היא שמה לב לזה או לא אבל בפגישה האחרונה לפני שהלכתי הצטלבו בינינו המבטים לכמה רגעים והרגיש לי שזה יצר מתח באותו הרגע. חשוב לי להדגיש שהיא אישה מבוגרת כבת 60 אני לא מרגיש שזה מפריע לטיפול מאחר ואין לי כוונות או ציפיות לממש את הפנטזיות שלי כלפייה. השאלה שלי האם זה יהיה בסדר לשתף אותה בזה ?

שלום דביבון, בהחלט. שתף אותה. זה לא נראה לך חומר חשוב ורלוונטי? אודי

29/09/2018 | 12:18 | מאת: דביבון

שלום אודי, אודה לך אם תוכל לפרט מעט למה זה חשוב לטיפול ? ואם ישנם מאמרים שמסבירים את התופעה הזו

21/09/2018 | 07:13 | מאת: סוריקטה

הי אודי, הי אנשים יפים, מקסים, בעיניי, שיש לנו כישורים לראות את מצבנו המעורבב והכואב באופן עוצמתי מהרגיל, אולי, כתקופה שתתמתן בסבירות גבוהה. נקווה גם שלא ירחק היום. תודה על השותפות והתקווה, סוריקטה

הי סוריקטה, בהחלט מקסים! אודי

20/09/2018 | 22:21 | מאת: מירן32

שלום אודי, המטפלת שלי הציעה שנעבור לטיפול בהיפנוזה מאחר והיא חושבת שהמשך טיפול בשיחות רגילות פחות יעיל עכשיו .הבנו בפגישות שיש משהו מילדות שמפריע עד להיום והיא חושבת שהיפנוזה יכולה לעזור לעשות סוג של תיקון . אני מרגישה שדי באותו מעגל ולא מצליחה להשתחרר שנים לא סגורה אם זה בגלל הטראומות ילדות או שזה אופי שכזה . המטפלת חושבת שזה שילוב של שניהם. אז היפנוזה זה משהו שאני מפחדת לעשות כי זה לתת את השליטה למישהו אחר ,מפחדת מהצפות רגשיות שכל השדים שאני מדחיקה ישתחררו החוצה בלי שליטה ואני אשתגע.. אמנם היא מומחית בתחום ההפנוזה ועם רישיון לעסוק בזה ועושה זאת כל יום עם מטופלים ויש לה הרבה ניסיון..היא אמרה שאת הטיפול הראשון אפשר לעשות כחוויה נעימה ובהדרגה לגעת בטראומה שמודחקת כמו כן הבטיחה שהיא תדע מתי לעצור לפי איך שאגיב בזמן הטיפול. הסבירה לי איך זה עובד וברור לי יחד עם זאת נשמע לי מפחיד לעשות את זה מה דעתך אודי,האם כדאי לנסות ? יש מקרים שמטופל לא מתעורר ונתקע בסוג של טראנס ואז לא זוכרים כלום שמתעוררים? קורים מצבים כאלו? ברור לי המטפלת שלי לא תעשה משהו שיפגע אבל מאחר ויש לי בעיות אמון לא בקלות אני יכולה לשחרר ולסמוך ולתת שליטה למישהו אחר. יכול להבהיר אודי מה הסיבוכים שיכולים לקרות אם בכלל בהפנוזה והאם מנסיון שלך הפנוזה עוזרת?זה לא שאני מצפה לשינו דרמטי אבל אשמח לשמוע דעתך

שלום מירן, אם המטפלת מנוסה ובעלת רישיון להיפנוט - אין חשש. הסכנות הן כשאיש שאינו מומחה בבריאות הנפש מתעסק בכלים הללו. תבדקי באתר משרד הבריאות שיש לה רישיון (הוא אמור גם להיות במקום בולט בקליניקה) - ואם כן, את יכולה לסמוך עליה בלב שקט. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע והחג. נשוב וניפגש ברביעי-חמישי ואז נצא לחופשה נוספת... ואח"כ - כמעט שגרה. שמרו על עצמכם, אודי

20/09/2018 | 16:19 | מאת: אביב 22

תודה על סוכה תודה שאני מתעקשת לראות את הטוב תודה על היש הגשמי תודה על פרנסה תודה על אוטוטו לימודים תודה על שמיה תודה על כאב תודה על מי שאני תודה על המקום הזה תודה עליכם

20/09/2018 | 19:42 | מאת: סוריקטה

תודה למטפל שלי, שמוכיח איזה כוח יש לו. תודה לאחי ששוחח איתי, והציע עזרה. תודה לספר החדש שיש לי. סוריקטה

20/09/2018 | 13:42 | מאת: ינשוף

לשאול את האח אם הוא זוכר את ההתעללות... ואם הוא יגיד שהוא לא זוכר כלום האם זה אומר שהכל בראש? ששום דבר לא אמיתי??

20/09/2018 | 20:52 | מאת: אביב 22

ינשופי לא נראה לי הגיוני ....מצטערת כדי להתאמת איתו את צריכה לדעת שזאת האמת ....ולא שוב לסמוך על מילים של מי שפגע ..... חיבוק ענק

הי ינשוף, זה יתקף את חוויתך רק אם הוא זוכר. אם לא - זה 'יתלבש' על הספק. אודי

20/09/2018 | 13:23 | מאת: אביב 22

רוצה לאחל לכולנו חג שלו ורגוע והלוואי והלא בטוח יהפוך לבטוח ונצליח לאחוז ..... לא יודעת אם סגור כאן בחול המועד או לא .....אוהבת וכבר מתגעגעת .... בימים אלו קצת מעורערת מנסה לאחוז ומודה על היש בחיי ואתם חלק מהיש

הי אביב, חג שמח ורגוע, בהחלט. אודי

20/09/2018 | 06:21 | מאת: סוריקטה

נשארו נוראים, לצערי. הי כולם ואודי יקר מאד, נקווה שאוכל לתפוס פרספקטיבה ולהבין מה קורה. רעב קיצוני. אמא. אולי. תודה שאתה, ותודה לבנות שאיתנו. את מירב האנרגיות כרגע אני מנתבת לשמירה עליי עובדת ומשתכרת. שזה אומר גם שמירה על היגיינה וחזות חיצונית, אכילה ושינה ותקשורת הכרחית. מבחינת החוויות, אני נוטה לנתק קשרים בפנים ובחוץ. וזה מרגיש די גבולי ומסוכן. נחזיק תקווה, אם אספיק להגיע בערב לפני שנסגר, אנסה לעדכן. סוריקטה

20/09/2018 | 10:41 | מאת: חטוליתוש

שמחה שאת מצליחה לנתב את האנרגיות לחיוביות שומרת על עצמך עובדת ומכלכלת עצמך בכבוד רב ובמילים אחרות את שומרת על כל כולך שזה לא מובן תמיד עקב מצבים נפשיים שעוברים עליך... כל הכבוד לך יפה שלי אני מאוד גאה בך !! וגם את צריכה להיות גאה בעצמך שאת מתנהלת בצורה כזו נקיה ומסודרת..... אוהבת חטולית

20/09/2018 | 18:39 | מאת: סוריקטה

ואעדכן, שעדיין כאוס, אבל המטפל מעורב, וזה בסדר לכתוב לו עכשיו. אף על פי כן ולמרות הכל הייתי היום חמודה. באמת. סוריקטה

20/09/2018 | 20:51 | מאת: אביב 22

יקרה ...אתך לא עוזבת סומכת עלייך ואת חזקה יותר משנראה לך ..... כבר עברת תקופות קשות מאמינה בך שתוכלי גם לזאת ויחד עם זאת אני אתך לא עוזבת .....

הי סוריקטה, באש ובמים. אתך, עד שיעבור. אודי

21/09/2018 | 05:30 | מאת: אביב 22

וסוריקטה אהובה כן בשבילך ......יודעת כמה קשה לך להאמין שרוצים לשמור ולהגן עלייך.....

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת החג. נוחו היטב, עשו בחג המיוחד הזה דברים טובים וזככו את נפשותיכם, בטוב. נתראה בחמישי. אודי

17/09/2018 | 22:07 | מאת: -חנה

היי אודי וכולן... תוהה אם עוד זוכרים אותי וזה בסדר גם אם לא. מדי פעם קופצת לכאן לקרוא אתכן. משו גרם לי לרצות להיכנס היום ולספר שחזרתי עכשיו מטיול קצר בחו"ל אבל היה לי כיף. פעם שעברה, כבר לפני מס שנים בכיתי שם כל יום. ואני אצל המטפלת שלי כבר מעל 3 שנים, שברתי אצלה שיא בינתיים(: וטוב לי איתה ואני אוהבת אותה. ומחר יום כיפור, ולא יודעת מתי ההודעה שלי תעלה. מאחלת לכולנו גמר חתימה טובה! ופתאום מתגעגעת למקום הזה ❤ חנה

20/09/2018 | 09:14 | מאת: סוריקטה

הי חנה יקרה, ברוך שובך! שלך, סוריקטה

20/09/2018 | 13:41 | מאת: אביב 22

נפלאה שאת וואוו איזה כייף לקרוא אותך שימשיך בטוב

הי חנה, נראה לך שלא זוכרים?! כיף לשמוע ממך ואותך, ומשמח שיציב יותר. שנה טובה, אודי

25/09/2018 | 23:43 | מאת: -חנה

תודה לכולם (: חג שמח!

17/09/2018 | 11:32 | מאת: mika

הי אודי, בזמן האחרון אני מצליחה לזהות התנהגויות הרסניות של הילד הפנימי שלי בטיפול. הרבה התנגדות לטיפול וחיכוכים עם המטפלת. לפעמים אני באמת בוחרת לנהוג אחרת אבל יש פעמים שאני אומרת לעצמי, מדוע לא? למה שאני לא אתנגד למטפלת? למה שאני לא אנכיח את עצמי כך? אני רוצה להיכנע ליצר הזה לפעמים. אודי איך לומדים להפסיק את הרצון הזה?

הי מיקה, מביאים אותו לטיפול... אודי

17/09/2018 | 10:31 | מאת: שירי1

היי, לא הייתי כאן כמה זמן... הטיפול החדש ממשיך... עברו כבר חודשיים. ואני עדיין לא יודעת מה אני חשה. אני מאוד נזהרת ובעיקר מאוד מגינה על עצמי, בכדי שלא אפגע שוב, כפי שניפגעתי מהמטפל הקודם. כך שאני אפילו מתקשה לאמר אם אני מחבבת אותו... חוששת להיקשר אליו, על מנת לא להיפגע. בחיי היומיום, אני מיד יודעת אם אני מחבבת מישהו או לא. הוא מאוד משתדל, והוא מאוד נחמד ואמפתי... אבל לא פשוט לי לבטוח בו ולסמוך עליו... ועדיין תוהה כיצד בדיוק זה אמור לעבוד? ואיך פגישה של פעם בשבוע אמורה לסייע לי בכלל? בכל מיקרה מנסה לתת לזה הזדמנות. אני מאוד משתדלת לשתף אותו בדברים, זה לא פשוט לי, אבל אני כן עושה זאת למרות הקושי. לא נתראה שבועיים בגלל החגים... מתקשה לאמר אם הפגישות עימו יחסרו לי במהלך השבועיים. לעיתים כועסת עליו, למרות שהוא לא אשם, והכעס הוא בכלל בגלל המטפל הקודם ולעיתים חשה כמו סתם עוד מספר, ... סתם הבאה בתור, שמגיעה לספר ולבלבל את המוח. אני יודעת שזה לא הוא ושזה בכלל לא קשור אליו, כי הוא ממש בסדר בינתיים. אבל למרות שהוא מאוד אותנטי ומאוד מתעניין, אכפתי וקשוב, מתקשה להאמין שבאמת אכפת לו... ושאני לא סתם עוד תוספת לשכר שלו... לא פשוט בחגים... וצפויה לי תקופה לא פשוטה... מאוד לא פשוטה אחרי החגים... שתצריך ממני המון משאבים נפשיים. מאחלת לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה המון בריאותתתתתתת , נחת ומנוחת הנפש.

17/09/2018 | 22:08 | מאת: mika

שירי יקרה, שמחה לשמוע ממך. מקווה שילך לך טוב בטיפול החדש. אצלי לא פשוט ומקווה לטוב. שנה טובה וגמר חתימה טובה :)

הי שירי, צריך זמן, והרבה. שתהיה השנה טובה! אודי

18/09/2018 | 09:21 | מאת: סוריקטה

הי שירי, צריך זמן, והרבה. חודשיים, בעולם הטיפולים כפי שאני מבינה אותו, זה בדרך כלל, ממש מעט. מה זה 9 פגישות של פחות משעה לעומת 24/7 אינטנסיבי עם ההורים בראשית דרכנו. ואוכל לומר בתור מטפלת סופר משקיענית, שגם כשעבדתי 10 שעות ביום עם תינוקי כל יום, הרגשתי שלא הגעתי בשום צורה לשיוויון כוחות מול הדמות של האמא המגדלת של הילדון. מאידך, איכשהו בטיפולים נפשיים בבגרות, הכף מצליחה לזוז קצת מחוסר האיזון, ולכן, אין בכוונתי להרפות ידיהם של אנשים, אלא להיפך. להתמיד בטיפול. אפרופו הדיון שלנו על חלקיות. סוריקטה

17/09/2018 | 08:36 | מאת: .במבי פצוע..

אודי הי... מתגעגעת אליך... מה שלומך? אצלי קצת מורכב... אמא צביה בחופש אבל זה מרגיש מוזר... אולי זו פעם ראשונה שאני לא מרגישה מגרדת את הקיר מרוב כאב .. אולי זו פעם ראשונה שלא מרגיש לי כזה רעב מטורף לגרד ולאכול את הסיד מהקירות כמו ילד שחסר לו סידן.... קצת מוזר,שונה,מפתיע.... והקטע הוא שלפני שהיא יצאה לחופשה כשנפגשנו, שמענו כל הזמן כלב שנבח נביחות בכי קורעות לב... לא יכולתי להתרכז בשום דבר מלבד הבכי שלו...אמא צביה אמרה לי שהיא מכירה את הכלב והבעלים שלו והיא יודעת שהם טובים מאוד לכלב אבל הוא סובל מחרדת נטישה קיצונית וכל יציאה קטנה שלהם מביאה אותו לתגובות מאוד קיצוניות... מאוד מאוד הזדהיתי עם הכלב... כל הפגישה הכלב נכח.... כל הפגישה היתה סביב חרדת נטישה.... וזהו לעכשיו אודי.... גם אתה מרגיש כבר את הסתיו? מתחשק לי להיות איתך בבוקר מוקדם מוקדם..כשהעננים ,ריח הסתיו עדיין באויר.. נראה ביחד את עלי השלכת שמשנים צבעם לאדמדם חום... עוד מעט יפלו מהעץ.... ... אולי ארים,אאסוף כמה עלי שלכת ואהפוך אותם לחלק מיצירה??? אניח אותם על קנבס ואצבע בצבעי שמן בגווני אדום,חום,זית,מעט קרם ומעט שחור...והעלים יהיו חלק מהציור..????? ..... מאחלת לך אודי אהוב ולכולכן שנה טובה ומבורכת,שנת בריאות איתנה ,יצירה לסיפוק אוהבת אתכם, במבי

הי במבי, אשמח לראות את היצירה עם העלים. איזו התקדמות זה מלדחוף עלים לתיבות דואר :-) ... אודי

17/09/2018 | 06:24 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, מצטערת על פתיחת הודעה נוספת. נראה שאיני מסתדרת עם חלקיות לאחרונה. החסר גדול, הצריכה שלי, גם קונקרטית גדולה, גדולה מאד. לרבות באוכל, ומאידך הגוף מצטמצם דווקא, על אף שבלטות התריס שלי הולכת פייפן (שזה, אגב, מעיד בעיניי על הקשר הנפשי החזק, למרות שקיימים במקביל גם תהליכים ביולוגיים). גם הנפש מצטמצמת, כך מרגיש. אולי זה יום כיפור. אני קצת 'מייללת כאן. הרשו לי להאמין שאני באיזה צומת. וחשוב לא לבחור לחזור ל'בית של אמא', בקטע של השחזור, כנראה. סוריקטה

הי סוריקטה, ההכרה בחסרים הכרחית כדי לנסות ולתת להם מענה, ולו חלקי. ומותר לך. זה בסדר. אודי

16/09/2018 | 22:26 | מאת: hila37

היי אודי אני צריכה אותך, תבוא. היום הכל תיסכל אותי בצורה נוראית. נאבדו לי חפצים שאני צריכה וזה מערער אותי. היה לי קשה מאוד בעבודה. הייתי על סף בכי כל היום.... כל הזמן חיכיתי שהיום הזה יעבור כבר.... המנהלת הכעיסה אותי אבל החלטתי לא להחצין את הקשיים, התסכול והזעם. הייתי יותר שקטה היום וניסיתי להתמקד במשימות שלפני. אחת הבעיות שלי שאין לי רישיון ואני צריכה לנסוע לעבודה לפעמים ב3 אוטובוסים. מוניות זה ממש יקר וזה קשה לי מאוד. הילה

הי הילה, באתי. יש ימים מתסכלים, בהחלט. יש גם אחרים. שווה להמתין להם בציפייה. אודי

16/09/2018 | 10:41 | מאת: אביב 22

מנסה קצת לאזן כאן ימים לא פשוטים לכולנו ואני כשקשה כדי לצוף מחפשת לי שירים ונעלמת לעולם המוזיקה ... ואת זה מצאתי לי אתמול .....אז גם לכם https://www.youtube.com/watch?v=gwrQLKqJkD8 תחזיק בו בטוב שלא יברח / קורין אלאל שיר ילדים אולי זה ממש סימבולי עד כמה החלקים הילדיים שלנו צריכים ללמוד להחזיק בו בטוב ולא לפחד ממנו.... וקורין לא צריך להוסיף איזה לוחמת שהיא ...וגם אנחנו ...זן נדיר ומיוחד שאנחנו אוהבת חיבוק

17/09/2018 | 18:26 | מאת: חטוליתוש

צודקת לגמרי אם הגענו עד הלום אנחנו באמת זן נדיר חטולית

17/09/2018 | 18:31 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אוהבת שירים בשפה של ילדים. צריך למצוא בזיכרון קשר לטוב. או, לחלופין, שמישהו יזכיר משהו שנחווה כטוב שנוכל להתחבר אליו. ואולי צריך להזכיר בעקביות ובאינטנסיביות. לפעמים גם זה לא עובד. מה יוכל מול הרמיסות שקיבלנו בבית, אי אז בימים ראשוניים של החיים, ועוד ועוד ועוד. קשה לי להיזכר בטוב בימים האחרונים. ולא הצלחתי להבחין שקרה דבר רע בתכלס עכשיו במציאות החיצונית. והנה, אפילו אני, שרוב הזמן נלחמת על האיזון הזה, גם פה, נפלתי. אנחנו נקום, אני משערת, אבל לא כיף ככה. סוריקטה

הי אביב, גם הטוב, כן. אודי

16/09/2018 | 10:14 | מאת: אביב 22

כתבת לי שהקושי לקבל תלות היא חלק מהמקום הקרבני ............. וזה מרגיש לי נורא מדוייק , ניסיתי לכתוב על זה למטפלת להבין בתוך כל הרבדים איפה זה עומד .. הבנתי שהדכאון והקרבנות קשורים למצב הגוף לכאן ועכשיו כמו שקראה לזה שירה ....להפרעת אכילה שפעילה בטרוף .....לשלד שמשלם את המחיר ..לקושי שלי להעזר ברפואה ובכלל ...ובעיקר בקושי שלי , להביא את הגוף הזה שלי לתוך הטיפול בלי שיהיו אגרסיות מאוד חזקות .... את האמת אודי אני שונאת את הגוף הזה ,מרגישה בתוכו כמו בתוך קליפה של עצמי ...כמו צב שגר בתוך השריון שלו ... והשריון שלי זה הפרעת האכילה הזו ..והמטפלת חסרת אונים מולה אין לה את הכלים לעזור , למרות שהיא כל הזמן לומדת ומחפשת דרך לעזור ...והכי אודי הכי אני זאת שהורסת ולא רוצה לעזור לעצמי .......זה כל כך עצוב להבין את זה ולא יודעת איך לאפשר ..... בפעם האחרונה שסמכתי על מטפלת וניסיתי לגעת בו זה גמר את הטיפול , אנחנו מדברות על זה המון ואני יודעת שכל אחת מהן היא אחרת ובכל זאת ...... הגוף שלי מרגיש כמו שעל כל פרק תלו משקולת של 500 קילו ....ורק אני יכולה להסיר אותם משם ....ואני ...מרגישה .....אבודה ...קברתי את עצמי בתוך הגוף הזה ....

17/09/2018 | 18:30 | מאת: חטוליתוש

אייי אייי אייי אביבי יפה שלי כמה מדויק את מתארת מזדהה איתך בתאורים שלך עכשיו הבנתי שהאכילה הכפייתית היא שריון לא ידעתי לתת שם..... תודה לך יפתי מצטערת שמרגיש לך כל כך.... איתך לאורך כל הדרך בלי להציק רק לידך אם אפשר חטולית

הי אביב, הי אביב. זה גם וגם. הגוף זה גם החיים - ובמקרה שלך הוא גם זה שיוצר את תחושת הקבר. אבל הוא גם החיים. אודי

16/09/2018 | 10:03 | מאת: אביב 22

אז אנחנו בעיצומה של תקופת החגים . תקופה שידועה כקשה למי שחי עם דיסוציאציות . חגים בהפרעה אני קוראת לזה ...לעבור את החגים בשלום עם ההפרעה הדיסוציאטיבית הזאת. לשמוע מסביב את הברכות את החיוכים כשבפנים הכל מת. להסתובב בחנויות כי צריך לקנות דברים לחג כי צריך לבשל ולארח ולהכין ואת פשוט לא יכולה כי כל מה שאת חושבת זה איך להאביס את עצמך כדי לא להרגיש כי הזיכרונות משתלטים לך על המוח וכל מה שאת רוצה זה להעלם ולא להיות. לנסות לברך בשנה טובה ,לא רק שאין לך חשק זה משקף לך עד כמה אין לך באמת למי ...אז את המטפלת ואולי את אלו שליוו בעבר ואולי עוד כמה אנשים שאתך ...והמשפחה מי רוצה לברך את המשפחה בחג שמח. את זה שפגע בך ואת אלו שלא ראו ..והאינטריגות כי את בהפרעה כי גדלת בבית עם הפרעה ... אח האינטריגות שעולות והמתח והכעס ואת מוצאת את עצמך לוקחת כדורי הרגעה מצווה על כולם(בפנים) לא להעיז לצאת לא משנה מה יגידו ואיזה בדיחה תתעופף שתעיף אותך אל העבר . החרדה איך תגיבי על ההערות למה את אוכלת תראי איך את נראית והזיכרונות על ילדה בת שש שמאביסה את עצמה והולכת להקיא ואף אחד לא רואה והיא היא יודעת שמחכה לה בלילה המשך של החג ...חגיגה פרטית כזו שתישאר מצולקת בנפש שלה לכל החיים ותצא בכל שנה בכל חג ומועד ושמחה... ואת משתבללת בתוך עצמך מרחיקה ממך את האנשים שסביבך , כי כל כך קשה לך להתמודד עם הכל ולבד כי כולם בחופשה של חג. וחוץ מכעס , כאב, בדידות שעולים בחגים עולה גם קנאה, כן קנאה בכל אלו שמספרים על המשפחה שלהם .זאת שהם כל כך אוהבים לעשות איתם את החג והאוכל של אמא והזיכרונות מאמא ...והלב מדמם בפנים ועל הפנים חיוך , חיוך של מסכה . ואז מגיע החג – נו זה שמבקשים בו סליחה אח סליחה שכזו , הכי מומלץ לסלוח לעצמך להיות בחמלה זה ירפא את הפצע . בכל פעם שאני שומעת את זה , גם אם מבינה רציונלית את הרעיון זה גורם לי לרצות להכאיב לפגוע בעצמי עוד קצת . על לסלוח למי שפגע בי אני כבר לא מדברת קודם אני צריכה להרשות לעצמי לכעוס עליו ולא על עצמי ..- תהליך ויש גם את התשליך אך איך הייתי רוצה להשליך ככה בקלות את כל מה שמפריע לי בחיים ..הלוואי וזה היה פשוט זה דבוק לי ברקמת התא ... ומבפנים הקטנים צועקים לי שהחג הכי נחמד זה סוכות כי קצת מותר להתנהג כמו ילדים וזה נראה נורמלי ... אז לא ממש אוהבים את תקופת החגים ,אבל משחקים את המשחק כמו כולם ... ואספר לכם משהו , רק כאן הלב נתן לי לאחל שנה טובה מכל הלב .............

17/09/2018 | 00:11 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, קראתי את הטקסט הזה היום באתר אחר וידעתי שזה כתב היד שלך, זו החתימה שלך. ואני יודעת שאת מבינה ואת יודעת שאני מבינה ושתינו לצערי מדברות באותה שפה... ואת מוצאת את כל המילים האלה כדי לנסות להסביר... החגים האלה, וכל האוכל הזה והעיסוק באוכל אני מבשלת ובוכה אל תוך הסירים ובריאות האלה שכולם מתענגים עליהם רק מגבירים את הסלידה שלי מהאוכל.... מאחלת לך הרבה כוחות לצלוח את התקופה הזו איתך שירה

17/09/2018 | 17:39 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אחלה כותרת. מתחברת בכאב למילותייך. מיתרונות הבדידות - האמת שלי הייתה לא לאחל לאף אחד שנה טובה - ולא איחלתי. לא לקנות מתנות - ולא קניתי, רק לעצמי. לא לבשל - לא בישלתי. לא לפגוש אנשים - התחבאתי בבית. כן הכפלתי תרופות כי הדיסוציאציות הפעם לקחו רחוק מאד. אני לא סולחת. אין שום סיבה לסלוח 'להם'. שחלקים בי יסלחו לאחרים - נשמע כמו משפט שלא מתחבר. הפגיעה העצמית, אלליי, מאד לוהטת לה שם למטה בשכבות העמוקות. בכיפור אני לוקחת חופש מחשבון נפש. יש לי משאלה לא ריאלית שיבקשו ממני סליחה. הכעס, הזעם על כך שזה לא יקרה... יפה שלי במילה אחת חיבוק סוריקטה

הי אביב, חגים זה דבר מורכב. ובדרך כלל הם באים לציין דברים קשים... (יש שיר כזה: "וככל שעצובים יותר, ככה חוגגים יותר"). אבל יש בהם גם דברים טובים. ננסה להסתכל על השלם, טוב? אודי

16/09/2018 | 09:05 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה שששבוע חדש תודה על כתיבה מלמדת תודה על פרנסה ,תודה שאני מחזיקה מעמד למרות בקושי והלבטים תודה על כוח להמשיך תודה שאני מבינה שכל דבר בזמנו תודה על היש בחיי תודה שאני אני תודה שאני כותבת תודות תודה על המקום הזה שמאפשר תודה לכם על היותכם

16/09/2018 | 12:16 | מאת: סוריקטה

תודה, שלמרות הטעויות החוזרות, מצאתי בסוף ת'דרך. קונקרטית, בינתיים, לראייתי. סוריקטה

16/09/2018 | 12:52 | מאת: סוריקטה

תודה שתיקתקתי את היום בינתיים. את זה עשה הניסיון. סוריקטה

17/09/2018 | 14:39 | מאת: אביב 22

תודה שאני עושה דברים ולא מוותרת תודה שאני מנסה לטפל בעצמי גם עם מנותק לחלוטין תודה שאני מנסה להחזיק מעמד תודה על יצירתיות שנותנת לישון תודה על יום חדש תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה שאני יודעת להעזר וכשלא מצליחה מבינה שאני במקום לא נכון תודה על מי שאני תודה על כאב שמחייב אותי לטפל תודה על נכונות לעשות תודה על המקום הזה

17/09/2018 | 17:30 | מאת: סוריקטה

כבר מזמן שאנ'לא זוכרת תקופה של חרדות כל כך קיצוניות וממושכות. אף אחד לא ממש ראה. אז איכשהו תודה שעברתי את הימים למרות שחששתי שלא אצליח. ועודני חוששת. תודה על הבורקס תפוחי עץ שאכלתי היום. הוא ברשימה של המאד לא ממולצים, אבל משהו בו קצת השביע, אולי. תודה לך, אביב, שהיית איתי. סוריקטה

16/09/2018 | 02:18 | מאת: חטוליתוש

רוצה להגיד ....סליחה...🤔 אם פגעתי.....🔪.... אם העלבתי....😠..... אם השפלתי......😡.... אם בכית בגללי.....😪.... אם הייתי רעה אליך...או עצבנית...😖😤.... אם לא דיברתי יפה....🤐.... אם קיללתי......😝..... אם חפרתי.....🐵🐸.... בקיצור....סליחה !!!, ❤❤❤ מקווה שאתן סולחות....... 😇❤❤❤❤❤❤👄תודה שיעבור קל ומועיל !! למה לנו לסלוח?? בעצם ....למה לא ?? בהמון אהבה חטולית

16/09/2018 | 10:43 | מאת: אביב 22

ואני עוד מחכה למילים שלך עבורך ..... אוהבת אותך שימרי עלייך , חיבוק

16/09/2018 | 12:44 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, מעניין, שאני לאט לאט יורדת מהסליחות המוגזמות ופחות מרגישה אשמה. מוזר, אבל כנראה בריא ומפריד. ימים של שקט, סוריקטה

17/09/2018 | 18:37 | מאת: חטוליתוש

תודה אהובה אין לי כוח לתת למילים מקום כל דבר גורר אחריו טריגר ואי אפשר רק למרוח מלמעלה לא הזמן.... ואולי גם לא המקום...... לא פשוט לי בכלל לכתוב כי הכל שותת דם הכאב עכשיו כלוא בתוך בועה אולי בזמן אחר..... אולי לא..... אוהבת חטולית

16/09/2018 | 02:03 | מאת: NOT_FOUND

שלום אני זמר בן 21, לאחרונה ומזה 6 חודשים מאז שהחלה עונת החתונות והאירועים אני סובל מבעיות שינה קשות מבלי סיבה ברורה. ניסיתי את כול התרופות הטבעיות והלכתי לפסיכולוג ושום דבר לא עזר וידעתי רק לילות לבנים... חפני חודש וחצי הלכתי לפסיכיאטר והחלתי שימוש בקלונקס 0.5 וזה עזר לי מאוד טוב לישון אבל אני מעוניין להפסיק אותו על מנת לא להתמכר ולהישאר תלוי... הבעיה שהשינה שלי החלה להיות תלויה בעדור ככה שאם אני לא לוקח אני גם לא ישן.. איך אני צריך לעשות זאת? ואם אני לא ישן בלי כדור מה האפשרויות שלי לטפל בבעיה ולהימנע מהכדורים.. הם עושים לי תופעות לוואי ומדאיגות וממכרות

16/09/2018 | 13:16 | מאת: סוריקטה

הי, אנחנו לא רופאים כאן, אבל חלקנו מסתייע בתרופות. נהוג לומר שגמילה מומלצת בהתייעצות עם הרופא המטפל שרשם לך את התרופה ובמעקב. סוריקטה

שלום לך, ראשית - להתייעץ עם הרופא. שנית - אפשר להיעזר בהיפנוזה (אצל מהפנט מורשה) על מנת ללמוד להפנט עצמך לקראת השינה. אודי

16/09/2018 | 00:15 | מאת: ינשוף

היו לי מלא נסיוניי התאבדות בעבר- משפחתי חוו, ראו, ופחדו .. היום הגיעו לבית שלי המשטרה ואמרו שבתי רצתה להתאבד.. הכל חזר- פלאשבאקים של אז.. ואולי אלוהים מעניש אותי, אולי..

16/09/2018 | 09:31 | מאת: סוריקטה

הי ינשופית, מפחיד, עצוב. שחזור איום. לא, אנ'לא חושבת שזה עונש. החשיבה שזה עונש אולי יוצאת מנקודת הנחה שאת אשמה. ואת אינך אשמה איתך, סוריקטה

16/09/2018 | 10:36 | מאת: אביב 22

אתך , כל הזמן במה שעובר עלייך לא פשוט בכלל ולדעתי הוא לא מעניש אותך הוא מזכיר לך איפה היית ואלו כוחות וכנפיים הצמחת היום את יכולה .... שולחת חיבוק ענק ענק ....לכולך

16/09/2018 | 12:26 | מאת: חטוליתוש

אלוהים לא מעמיש אותך ינשופית מתוקה שלי הרי את בעצמך מכירה כל כך טוב את הימים הקשים שאת עברת שאת חווית....ואת יודעת אייך זה מרגיש לך יותר מכולם צריכה להיות ההבנה על מה שהבת שלך עוברת ברור שזה מפחיד ומחזיר אותך אחורה לימים. ..... את רק צריכה להיות שם איתה ולידה ולהבין את מה שעובר עליה איתך מתוקה חטולית

16/09/2018 | 13:01 | מאת: ינשוף

היה התקף אפילפטי כואבת לי הראש מאוד רציתי רק שתדעו שמנסים לאחז אבל קשה

16/09/2018 | 20:58 | מאת: סוריקטה

למי היה התקף אפילפטי? Grand Mal? איפה? מה קורה? סוריקטה

17/09/2018 | 07:11 | מאת: שירה2017

ינשוף יקרה את לא אשמה, ממש לא אשמה ולא מגיע לך עונש. החזיקו מעמד. איתך שירה

הי ינשוף, זה נורא. איני חושב שזה עונש לך, זה מספיק קשה גם בלי זה... אודי

15/09/2018 | 22:10 | מאת: hila37

אודי.... אני לא נוטה להתלונן בדרך כלל... אבל היום כן... קשה לי מאוד.... המצב הכלכלי לא טוב ולא מצליחה לאזן את עצמי אין לי זוגיות וחרא לי הילה

16/09/2018 | 10:34 | מאת: אביב 22

הילונת .... חיבוק ענק בואי תני לי יד , אעזור לך לצוף ...מעל החרא , לראות שמים לנשום אויר .....

16/09/2018 | 12:21 | מאת: חטוליתוש

מצטערת לשמוע שקשה לך עכשיו מכל הבחינות מותר לך להתלונן.... מקווה שדברים ישתנו לטובה אין לי מילים רק חיבוק אם יכול להועיל איתך חטולית

17/09/2018 | 19:43 | מאת: סוריקטה

הי הילה, מצב כלכלי רע - יש בו, בעיניי, בכדי לצמצם את הנפש. ואולי הם קשורים זה בזה. אנחנו עם הבורות האלה בחיים שלנו... סוריקטה

הי הילה, זה בסדר. מותר. אבל צריך גם לחשוב מה ביכולתך לעשות כדי לשנות משהו במצב. אודי

15/09/2018 | 08:34 | מאת: סוריקטה

הי כולם, מחשבות של ימי בדידות לוקחות אותי להבין שוב וכואב, שגם בביתי אני הומלסית. אין את ה'מרגישה בבית' הזה. ומה כן רואים? רואים שאני סוחבת כל הזמן עליי 'את כל הבית' בחוץ. ללא יעד ברור. חסר הבית, חסרה אולי אמא, אז המון חפצים קטנים שאני מארגנת ולוקחת איתי. וזה לא. והחסר יהיה בור. ועדיין אין שחרור. ממשיכה לצרוח בלב, ומקווה שהמטפל גם יתפוס את זה ולא ארגיש שוב ננזפת. את ואת ואת. או שמא, אני לא יכול לעזור לך יותר. ידובר בוודאי. מדובר כל הזמן. ולעזאזל יום כיפור. רק שיעבור כבר. סוריקטה

16/09/2018 | 09:55 | מאת: סוריקטה

היום שוב אובדן אוריינטציה, אז כמו במשחק סימני דרך עם החצים - רשמתי לי איפה בדיוק פניתי, כדי לנסות לחזור על עקבותיי. גוגל מפות ואפליקציות לא מספיקות לי. סוריקטה

16/09/2018 | 10:29 | מאת: אביב 22

שומעים אותך רואים אותך מרגישים אותך ובעיקר , אוהבים אותך ויום כיפור , השנה אני ממש איתך ........מפחדת כל כך מימה שיביא השקט הזה איתו ..... מחבקת עדין עדין ועוטף

16/09/2018 | 11:31 | מאת: hila37

סוריקטה שלי, אפשר? כל כך עצוב לי שכך את מרגישה מרגיש לי כמו צונאמי של רגשות.... מקווה שיחלוף ללא חורבן כלל. חיבוק אליך הילה

16/09/2018 | 12:04 | מאת: חטוליתוש

רוצה לצרוח ביחד איתך..... שיפקח כבר את העינים..... אבל מצד שני..... לא יודעת אם מה שאני חושבת הוא הדבר הנכון אולי הוא צודק ואני זו שלא מבינה אייך התהליך הזה עובד אז איתך יפתי.. חטולית

17/09/2018 | 19:39 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, המטפל, הוא, כנראה, האיש היחיד שמכיר אותי. לפעמים, אולי יותר ממה שאני מכירה אותי. לא חושבת שהוא עיוור. ייתכן שאני מדביקה לו את זה. שברתי את הכלל וכתבתי לו, והוא שאל לשלומי. חשוב לי להשאיר עדות להרגשה המפחידה מאד שלי. הכי חשוב לשמר אותי עובדת, אם פה אכשל, אראה זאת כהרס גדול. גמר חתימה טובה, סוריקטה

17/09/2018 | 19:40 | מאת: סוריקטה

תודה, הילה, נקווה שלפחות התשתית, שעבדנו עליה שנים שנים, תישמר. גמר חתימה טובה, סוריקטה

הי סוריקטה, שומעים וקוראים את הקושי בימים האלו בחווויתך. היום היינו - צוות המטפלים בבית החולים בו אני משמש הפסיכולוג הראשי - ביום כיף בחצבני. טיילנו במיים, לאורך הנחל, ובשלב מסויים ראינו שני צבים ענקיים עומדים על גזע בולט מהמים ומביטים בנו. היה עוד אחד, שלישי, שחמק למים וברח לבדו. צב, בית על הגב, עצב... מקווה שתוכלי להרגיש פחות בודדה. אודי

14/09/2018 | 12:54 | מאת: סוריקטה

הי אודי, יש, היו רגעים בהם כמהתי, שתבקע מוזיקה מהדירה, שהגוף שלי וחפצים ויצורים איכשהו מתנהלים בה, ותרים את הבניין. מוזיקה של ביחד. פסנתר, שירה בקולות במקהלה, חלילית או אוקרינה וגם כלי נגינה של קטנטנים שמסיבות לא ברורות אירגנתי כאן לאחרונה - קסילופון, תוף מרים, וכן חשבתי גם על משולש, גווירו וכלי הקשה מיוחדים אוריינטלים, וגם כאלה העשויים מן הטבע - תרמילים של סיגלון וצאלון ומקלות של קסיה פיסטולה. אודי, אתה על הגיטרה / בס, אולי, שירה (?) אבל אני כל כך כועסת, כי חיכיתי כל כך הרבה זמן וזה לא התרחש, וכבר כל כך הרבה זמן לא התאמנתי שלא יוצא כלום, שאני לא ניגשת. ואני הודפת. המון אנרגיות שאולי לא מנותבות נכון. הדרך שלי אבדה, ממש במציאות. ימים של הצילו. וואי, אודי, הזמנת אותי וירטואלית לנגן ביחד? אותי?!?! סוריקטה

16/09/2018 | 10:32 | מאת: אביב 22

סוריקטה ...נדחפת ....כשקראתי את אודי רציתי לחבק אותו ... ולצעוק לך יאללה אל תיברחי תבחרי שיר או מנגינה או כל דבר ותגידי לאודי את זה אני רוצה !!! כן, אודי אשמח לנגן אתך ...את השיר הזה ... ואז תתאמני עליו תוך תחושה שאת לא לבד שאת ואודי מנגנים אותו יחד ...גם אם כל אחד בפינתו זה עדין יחד ..... סליחה שנדחפתי ...אבל התאפקתי עד עכשיו ...:)

16/09/2018 | 11:59 | מאת: חטוליתוש

התחלתי לקרא אותך ועשית לי ממש חשק למסיבה איזה כייף ...... ואז ממשיכה ואת פשוט ...... אולי בגלל תקופת החגים , הלחץ מהמקום החדש.... נעלמת.... עצוב לי שככה מרגיש לך איתך יפתי חטולית

17/09/2018 | 06:56 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה שלי, מקום מוכר וכואב המוסיקה ותחושת החמצה. המוסיקה הצילה אותי לא מעט בעבר. אבל היא כל כך רחוקה והתסכול הגדול שאני חווה כשאני מנסה יחד עם הזכרונות הופכים אותה לכואבת וכמעט בלתי אפשרית. מקווה שתצליחי להמשיך ולנסות. לילדי אני תמיד אומרת כשאני מעודדת אותם לנגן שהמוסיקה היא כמו בית, היא מקום שתמיד אפשר לחזור אליו. הימים הקשים שלך עוברים כאן חדים וכואבים. אין לי מילים מהחנות רק להשתתף בכאבך ולהביא את הערכתי הגדולה על ההתמודדות הקשה מנשוא. מאחלת לך שיבואו ימים טובים אני כל כך מרגישה שאת ראויה לתיקון ולטוב. שלך ואיתך שירה

הי סוריקטה (וכולן), אפשר פשוט לעשות מוזיקה: להרים את אחד הכלים ולהשמיע צלילים. מישהו נוסף יצטרף, ועוד מישהו ועוד מישהו. זה יכול להיות מסעיר מאוד. ולא חייבים לנגן סימפוניות. אני זוכר בחיבה רבה כנס, לפני שנים רבות, בו תופפנו שולחן שלם עם מזלגות וכפיות על כוסות וצלחות בחדר אוכל של המלון בו התארחנו. יש לציין שלא כל הנוכחים בחדר אהבו את החדווה היצירתית שלנו, אבל אנחנו מאוד נהננו... אודי

14/09/2018 | 08:27 | מאת: שירה2017

אודי, אני מנסה להסביר... הטיפול נעשה סביב החלקים ואינו נוגע בי שמתמודדת עם השיגרה, הבדידות, הפרעת האכילה, הפגיעה העצמית היומיומית, האובדנות. אני מרגישה שצריך לחזק את המעטפת כדי שאפשר יהיה לגשת לחלקים. בינתיים ועד כה התחושה היא של חוסר שליטה. הוא מתעקש שעד שלא תהיה חמלה עצמית כלפי החלקים עבודה פנימית ושיתוף פעולה ביניהם המצב לא ישתפר. אבל בינתיים אני נגמרת, נחלשת וקשה לי להחזיק את המעטפת. הכאן ועכשיו הוא האישיות המרכזית, המארחת, זו שנאבקת ומתמודדת ביום יום עם סימפטומים לא פשוטים. מקווה שהצלחתי להסביר משהו ואולי תהיה לך הארה או זווית חדשה להסתכל כל זה. תודה שירה

16/09/2018 | 10:18 | מאת: אביב 22

שירה יקרה שאת , לא שזה עוזר אבל כאילו דיברת מגרוני ............אוף איתנו אהובה , קוראת אותך ורוצה לצעוק לך שזה נכון שאנחנו משתמשות בהרס העצמי באכילה הלא שפוייה כדי לדחוק אותם פנימה אותם עם הזכרונות והכאב שהם מביאים...והכי מענישים את הגוף הזה / מענישים אותנו ...........על מה שעשו לנו ......חיבוק

16/09/2018 | 11:53 | מאת: חטוליתוש

היי שירה הייתי רוצה לכתוב לך הרבה מילים טובות ומאירות..... לצערי לא יכולה כי אין לי מושג בנושא..... רק יכולה לשלוח חיבוק גדול עד אלייך אם זה עוזר.... מקווה שאדי כן יצליח לתת מענה איתך יפתי חטולית

17/09/2018 | 00:28 | מאת: שירה2017

תודה רבה חטולית יקרה על המילים שלך שמגיעות ברגישות. שלך.שירה

17/09/2018 | 00:29 | מאת: שירה2017

אביב אהובה, הכי אוף...... תודה על ההבנה שירה

הי שירה, אני משער שהכוונה היא לעבוד באינטגרציה ולא לעודד את הדיסוציאציה (בעיקר בגלל שזה 'מאפשר' לחלקים ההרסניים להשתולל ללא שליטה). יש בזה הגיון רב. אני מציע לראות בזה דווקא מה שיחזק את המעטפת. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

13/09/2018 | 18:58 | מאת: שירה2017

כשאין אויר ואין תקוה ואין שום הקלה בסימפטומים כשהטיפול תקוע והמטפל מתעקש על אותו הדבר ונע סביב רוחות העבר במקום מה שקורה כאן ועכשיו. כאן ועכשיו כבר כמה שנים טובות.אשה עצובה מאוד ואובדנית אשה שמרעיבה את עצמה וחותכת את גופה על בסיס יומיומי ככה שנים ואין הקלה בכאב. האשה הזאת מתה עוד קצת בכל יום שעובר ומקעקעת אותו בסכין על גופה. סליחה שירה

13/09/2018 | 22:12 | מאת: אביב 22

שירה עצוב לקרוא אותך ...... וזה כל כך מה שאני מרגישה חופרים בעבר והיום הכאן ועכשיו בעצם אין מענה ועזרה ...לחוסר אונים ...להרס האין סופי.... במקרה שלי זה האכילה האין סופית אבל זה בדיוק כמו ההרעבה ...... עצוב שולחת לך יד וחיבוק אל תוותרי עלייך .. את יקרה לי מאוד

13/09/2018 | 22:50 | מאת: חטוליתוש

היי שירה עצוב מאוד מה שעובר עליך לא מבינה למה המטפל מתעקש אולי את צריכה דווקא כן להגיד לו מה עובר עליך להראות לו אייך הכאב שלך חרוט לך על הבשר ולהתעקש לדבר על הדברים הבוערים בשבילך..... איתך חטולית

הי שירה, נשמע שיש לך כיוון של מה שאת צריכה (התמקדות בכאן ובעכשיו). יכולה לתת לזה מלים ברורות? אודי

13/09/2018 | 16:18 | מאת: mika

אודי, מאוד קשה לי עכשיו בטיפול . הקשר עם המטפלת לא יציב ולא טוב. המון סערות ואני מרגישה שאני טובעת. אני צריכה חוף מבטחים.

13/09/2018 | 19:09 | מאת: חטוליתוש

מצער לשמוע שאין לך מקום להרגיש בו בטוח אולי תדברי על זה עם המטפלת שלך יכול להיות שהיא לא מודעת למצב הנוכחי שאת נמצאת בו חטולית

הי מיקה, הייתי מציע להגיד זאת בטיפול. לתת לצורך הזה ביטוי. אודי

12/09/2018 | 17:29 | מאת: אביב 22

להזיז את עצמי ממשבצת הקרבן הדיכאוני הגוף והנפש בקריסה ולא מצליחה להעזר קבעתי תורים לרופאים ואני כבר מחפשת דרך לבטל .. . לא מבינה מה קורה לי .....

13/09/2018 | 09:42 | מאת: hila37

אביב יקרה תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר- של שלום חנוך... אני איתך בחושך, בקורבנות, בחוסר האונים... הילה

13/09/2018 | 09:54 | מאת: ינשוף

אביב יקרה כל השנים החזקת, המשכת,נתקת- גם את החלקים הדכאוניים כי לא היה מקום.. היית צריכה להעמיד פנים ש"הכל בסדר" אולי בגלל שיש מטפלת שמכילה ושם בשבילך את מאפשרת לחלקים האלה מקום... אולי? מקבלת ואוהבת אותך איך שאת.. ינשופים

13/09/2018 | 19:02 | מאת: חטוליתוש

מסכימה עם כל מה שכתבה ינשופית המתוקה ברגישות גדולה מאחר וקשה לי להתרכז אז רק מצטרפת .... חטולית

13/09/2018 | 19:06 | מאת: חטוליתוש

גם אני לא יודעת מה עובר עליך כתבתי לך שאני מצטרפת למה שכתבה לך ינשופית בכל מקרה יפתי אני איתך בחיבוק גדול גם אם החיבוק לא פותר לך..... חטולית

הי אביב, כמובן שאל לך לבטל וחשוב שתיעזרי. אני משער שאת חוששת מהתלות (חלק מהחוויה הקורבנית). זה בסדר. אודי