פורום פסיכולוגיה קלינית

46355 הודעות
34926 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
19/06/2019 | 11:16 | מאת: חטוליתוש

פגישה ראשונה עם המטפלת היתה טובה ... היא קראה בתיק שלי מהפגישה הראשונה שהייתי מטופלת במרכז לנפגעות... ואמרה לי ....גמני עבדתי שם..בתקופה שהייתי עם המטפלת השלישית שלי..זו..היתה שם חדשה שם אבל הכירה אותה היה נחמד מצידה ששיתפה אותי ..הרגיש לי משהו פתאום רגוע ומחייך...כי היא גם אשת מקצוע.. השיחה קלחה זרמה ממש בלי להרגיש והזמן עף... יצאתי שמחה ועם מצב רוח טוב למרות שהדרך למקום היתה כרוכה במכשלות...כמו תמיד הלא כן..?? טוב שרפתי עכשיו עוד 20 דקות בכתיבה ועדיין בהמתנה חטולית

הי חטולית, מאוד שמח לשמוע! אודי

19/06/2019 | 11:08 | מאת: חטוליתוש

רק השם מצמרר אותי ... אתמול היינו בבית החולים איכילוב כי אמי הוזמנה לניתוח החלפת קוצב לב ...לכאורה ניתוח פשוט שלא אמור לקחת יותר משעה...רק שבפקידה כאן טעתה ובמקום תור לניתוח קבעה שוב תור לבדיקת רופא...אחרי כל ההכנות הנפשיות לקראת הניתוח ...כעסתי ...והסברתי שהטעות שלהם קבע שנבוא היום בבוקר מוקדם לניתוח עוד לפני שהספקתי להגיב שלחו אותי בין הקומות לאורך ולרוחב הבנינים ממקום למקום להשיג אישור...וכמו בכל בית חולים מנערים אותי ...הלוך ושוב...הרגלים שלי כבר לא הלכו... איכילוב כיום לא רק בית חולים אלה מעצמה מפחידה שאני נכנסת מקצה האחד ויצאת ממקום אחר מי עוד כמוני שהולכת לאיבוד..נסיתי לזכור כניסות ויציאות לפי תמונות..מעליות מפחדת לעזוב את המיקום שלי ... לפני שעה הכנתי אותה לכניסה לניתוח ועכשיו רק מחכה שהכל יגמר ותרגיש טוב סוף סוף בהמתנה חטולית

19/06/2019 | 18:13 | מאת: חטוליתוש

כבר אחרי הכל ברוך השם הניתוח עבר בהצלחה ואמי מרגישה כבר...יותר טוב... הלילה כהרגלי בקודש כמו בכל אישפוז שלה אני נשארת כאן איתה כל הלילה.... וב"ה מחר בבוקר הביתה.. אז גם הלילה שוב חושבת אייך שוב חוזרת לבית הרוחות.. כי אתמול ישנתי אצלה אבל מרוב תשישות נרדמתי בלי לחשוב... זה לא שנאה לבית ..הקירות לא פגעו..זה רק הזכרונות שנמצאים שם מיד בכניסה אודי סע לשלום תהנה ותחסור לשלום.. ועד הפעם הבאה..להתראות חטולית

19/06/2019 | 22:00 | מאת: שירה2017

מאחלת רפואה שלמה לאימך והרבה כוחות לך להמשיך ולהתמודד. גם אני הייתי באיכילוב עם אמי אתמול והיום, היא עברה ניתוח להסרת גידול סרטני מהשד. לא פשוטה ההתמודדות עם ההורים המתבגרים והמחלות. בית החולים באמת עצום במימדיו, כמו מפעל ענק לתיקון אנשים. איתך שירה

הי חטולית, שמח שעבר בשלום. רפואה שלמה ותודה על האיחולים! אודי

19/06/2019 | 05:58 | מאת: סוריקטה

עם המון טבע, נופים מרהיבים בשלל גוונים ותאורות, ורוח. והשאר - אולי בעתיד. Take Care סוריקטה

19/06/2019 | 16:28 | מאת: סוריקטה

יש מצב שסוריקטה התאחדה מחדש. אבל רק פה. ולפי שעה. הי לך מתנת פרידה, סוריקטה

הי סוריקטה, תודה! ואכן, מתנה נפלאה. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע, שלאחריה נחזור קצרות ברביעי, ולאחר מכן נפרד ל-10 ימים בהם אהיה בחו"ל. נפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

17/06/2019 | 11:46 | מאת: אביב 22

אודי ,כתבת לי תני לזה זמן ...נותנת. אבל גם מבינה שמשהו בי צריך להשתנות. נכנסתי למשבצת שלא נכונה לי. והאמת נכנסתי אלייה ממקום אמבוולנטי מהמקום החומל שחשב שאולי זה יעזור לאחר. אבל גם מהמקום שקיווה שישאר לו גם מקום ... היום הקשבתי לשיר שסנופקין השאירה כאן פעם .. https://www.youtube.com/watch?v=IsIKs3OYYhU ובכלל חשבתי לי על תפקידים ועל אישיות ואדם וקבוצה . אז כנראה שהתפקיד שלקחתי על עצמי בלי מודע כבר לא נחוץ בקבוצה הזו ...ואני מנסה לחשוב איזה מקום אני לוקחת לא איזה מקום מנסים להלביש עלי ... והבנתי שאני זאת שמחייה או הורגת מילים וכך גם אחרים ...אני זאת שנותנת להם צבע וכוח אני זאת שמאפשרת להם נפח ... אני והשריטות העמוקות שלי .. אודי רוצה לשתף אותך שקשה ,שלא פשוט אבל אני הולכת לתת מקום לדכאונית הזאת ולשאר החלקים שקשה לי איתם...עד האהבה ...עד שאני אלמד לאהוב אותם. וקצת מפחיד לי הצעד הזה בעיקר הלבד בתוכו....הלבד הורג ,פיסה אחרי פיסה בנפש ....אז כנראה שמידי פעם אכנס לכאן לפרוק קצת מהמסע הכבד הזה... אודי ,התגעגעתי אלייך מאוד ....ואני מאוד רוצה לאחל לך נסיעה טובה ויעילה. ותחזור בשלום 😊

אביב אהובה, בשבילי את היית ועודך אביב, כולך! מי שתומכת ומי שנלחמת ללא לאות להחלמה, מי שיודעת לתאר את החוויה שלה על כל גווניה. ובאומץ את אומרת "עד האהבה", אני יודעת כמה זה קשה וחמקמק. לגבי התפקידים, נראה לי שזה נתון לשינוי מתמיד ממש כמו הדינמיקה במשפחה. איתך שירה

17/06/2019 | 22:28 | מאת: אביב 22

תודה יקרה נכון בדינמיקה זזים משבצת בכל פעם למקום אחר ...ואני קצת לקחתי את המשבצת הנמנעת ....קצת מתוך קרבנות וקצת מתוך לאפשר לכן מרחב ...ואולי זאת המשבצת שאני רגילה לקחת בסיטואציות כאלה בחיים. אז כן זה דורש שינוי שלי , בעיקר מלחמה עם עצמי בכל אות שאני כותבת להלחם בקולות שמסבירים לי למה לא , וכמה זה מפריע ועוד מילים ממיתות - שריטות שלי ותודה לך ,על המילים .....ואני שמחה שאת גדלה ומרשה לעצמך גם וגם ...לאט לאט תרשי לעצמך גם במרחב המציאותי .

הי אביב, אני משער שהמקום יתברר מעצמו, בלי הרבה מאמץ. אסע, אטוס, ארכב, ואחזור בשלום. אודי

18/06/2019 | 15:20 | מאת: חטוליתוש

אתה לא מבין כמה הכותרת נכונה אודי... בשלום אומרים רק חס וחלילה על המתים שישכבו בשלום על מנוחתם... אתה חס וחלילה לא הולך למות בנדם.. בבקשה.. ל.ש ל.ו.ם לא בשלום חטולית

חטולית, הי. אעזוב שנייה את הדיון הקשור לפורום. לא כעת. קשור אצלי להגדרת גבולות. באדם ובקבוצה, אולי בתוך נורמה מסוימת. חטולית, בעקבות דברייך ערכתי חיפוש בגוגל. ומביאה לכאן קישור הנוגע לביטוי השגור ולהבחנה של חז"ל. על פי גרסות מסוימות זה בסדר גם וגם: https://tinyurl.com/y2r8tnd3 דווקא צמד המילים שהזכרת ועוד כשהדובר הוא אודי לא נשמע לי בקבוצת מילות הרעל והמוות. אבל מבינה את החרדה. סוריקטה

19/06/2019 | 18:15 | מאת: חטוליתוש

שמחה שהבנת כל השאר בטל בשישים תודה

19/06/2019 | 18:38 | מאת: אביב 22

לא קשור לגבולות קשור לתחושת שייכות שמתה ....

19/06/2019 | 19:32 | מאת: אביב 22

האמת ניסיתי . והיום הבנתי שמה שמת לא יכול לצמוח חזרה .. ומשהו בי מת כאן ....

הי אביב, בכותרת המקורית כתבת ממית ומחייה. צר לי לשמוע על החלקים המתים, כמה שסוגר (כרגע) את השיח. אודי

20/06/2019 | 05:09 | מאת: אביב 22

ולא מאפשרת ניסיתי זה כואב מידי פשוט כואב כל פעם שאני נכנסת לכאן כמו סכין ננעצת לי בלב אז אולי עדיף ככה ....

16/06/2019 | 18:48 | מאת: NOT_FOUND

בת 51, כבר שנה במנופאוזה. מתמודדת עם מצבים של עצבנות וחוסר סבלנות, נטייה לתוקפנות, חוסר חשק מיני, מצבי רוח נוטה לדיכאון. מבקשת לקבל המלצה על מטפל/ת טובים בחיפה, אשר עובדים עם קופ"ח מכבי. בתודה מראש, לימור

שלום לימור, איננו ממליצים כאן שמית. את יכולה לרשום כתובת מייל ומי שיכול להמליץ - יעשה זאת בפרטי. אודי

16/06/2019 | 18:15 | מאת: חטוליתוש

פגישה ראשונה במרכז הפסיכולוגי חכיתי המון וחשבתי שכבר לא..... אבל כן ...עכשיו קיבלתי שיחה להגיע מחר... חטולית

17/06/2019 | 18:44 | מאת: שירה2017

בהצלחה איתך שירה

הי חטולית, בהצלחה! אודי

16/06/2019 | 15:26 | מאת: שירה2017

הי אודי, רציתי להגיד לך תודה. את הדברים שכתבת לי לקחתי לטיפול ולא ויתרתי, התעקשתי עד שיסגר הנושא לא רק מההבנה של הצד שלי אלא גם מההבנה שלי את הצד שלו. לא שהוא הסביר הרבה, אבל כמובן שכיבדתי את רצונו לא להכנס לעומק אלא רק לומר שאלה דברים שקשורים בו ובילדותו ועליו להמשיך לעבוד עליהם. ובלי קשר לעניין הזה, היחסים בינינו בסערה. מעטות הפעמים במהלך שנות הטיפול בהן העזתי לבקש מענה למצוקה מיידית. בפעמים בהן ביקשתי לא נעניתי מיידית, תמיד היה עלי לחכות מהבוקר לערב או ליום-ימים למחרת. היום היה בוקר כזה של קושי ממשי וכאב עצום ושוב בתמימות ניסיתי לפנות אליו לעזרה. שוב השיב את פני ריקם ואמר שיוכל רק בערב. ובינתיים הכאב התעצם וגם תחושת האכזבה וההשפלה. הגוף שלי הגיב לדחייה בכאבי בטן וחום. מובן שלא יכולתי לצאת לעבודה. לקחתי כדור כדי להרדים את עצמי והתעוררתי בצהרים. מרגישה שהוא השאיר אותי להתבוסס בכאב ושיכול היה למצוא דרך אחרת. ברגעים הספורים האלה בהם אני מעזה לבקש עזרה מיידית, אין לי דמות מקצועית לפנות אליה. מה עלי לעשות? לפנות למיון? לתת לעצמי להתבוסס בכאב? אני פוחדת במצבים האלה. חשבתי למצוא עזרה נוספת אבל אני לא מסוגלת להקשר לאדם נוסף כרגע. משהו מרגיש לי לא נכון או מוזר. מרגישה איך הנפש שלי נחבטת בקירות הגוף וכל כך סוער בפנים. תודה שירה

17/06/2019 | 20:52 | מאת: סוריקטה

מצטרפת ל - גם אני לא יודעת מה לעשות במצבים כאלה. למעט להכיר את הפרשנות שמתאימה למקרה הספציפי בעיתוי המסוים מתוך מה שלמדתי. בהנחה שאצליח ליצור קשר אליה. ואציע את השאלה - מי משפיל את מי? אני באמת לא יודעת מה קורה, אבל לפעמים אנחנו יכולים לייצר בתוך עצמנו מצבים רגשיים בהם אנחנו הופכים את המטפל לכאורה למתעלל בנו, וזה יוצר מצב שמשפיל אותו. כך, למשל, אפשר לפרש ישיבה מכונסת על הרצפה ליד הדלת של הקליניקה שלו. כיווני מחשבה. שלי, ואני די סתומה ומפגרת לאחרונה, את יודעת... סוריקטה

הי שירה, ראשית, מרגש לקרוא על תגובתו לדברייך. זה נשמע אמתי ואמיץ. שנית - לגבי הצורך בעזרה מיידית - זה נראה לי משהו שבהחלט ראוי לגבש לגביו אלטרנטיבות בתוך הטיפול (גם אם המשמעות היא פניה לגורם מחוץ לטיפול, אבל שזה יוגדר כחלק מהטיפול). אודי

16/06/2019 | 12:21 | מאת: .במבי פצוע..

אודי הי, ניסיתי לשלוח הודעה ולא התאפשר... מנסה לשלוח הודעה נוספת... ראשית, אודי, טוב שהיום אתה כבר בחזרה מהמילואים... :) שנית .. מרגיש לי קצת קטוע פה... יחד עם זאת אודי ,מרגיש לי שאולי אני נמצאת קצת במקום אחר..(?) פחות מערער אותי... משהו מרגיש לי קצת יותר בטוח פה בעולם אולי קצת מרגיש לי רצפה יציבה בעולם(?) אתה יודע אודי? בעשירי ליוני חגגנו (אמא צביה ואני) יומולדת 10 !!! קולט אודי ? 10 שנים של פסיכואנליזה אצל אמא צביה.. מס' שנים 5 פעמים בשבוע ,ובשנים האחרונות -4 פעמים בשבוע.. הבאתי לה מתנה ... אני כבר מכירה אותה קצת ויודעת מה היא אוהבת.. הבאתי לה...וכל כך שמחתי שהיא שמחה מאוד!!! היית צריך לראות את העיניים שלה.. זוג פנסים מאירים :)) והחיוך שלה...יש לה את החיוך שאני הכי אוהבת בעולם :))) מאוד מאוד שמחתי !! ואתה יודע אודי? בנובמבר ימלאו 10 שנים שאני מכירה אותך קצת דרך הפורום ( וגם דרך הרצאות וקריאת מאמרים מהאתר שלך) יש בי רצון לתת גם לך מתנה.. כן..אני זוכרת שמדובר בהיכרות וירטואלית ובכל אופן.. אולי יש משהו שאני יכולה לתת לך אודי? מה אתה אוהב אודי שאני יכולה לתת לך דרך הפורום כמתנה? שלך-במבי

הי במבי, אשמח להיות מופתע ;-) אודי

15/06/2019 | 13:31 | מאת: סוריקטה

אני זה כבר יפה. רוצה זה כבר יפה. ... כבתוך ניסיון להחזיק תקווה, לגשר, בהינתן תפיסת זמן מבולבלת אצלי ודיסאורינטציה ועוד, מנסה לשוב לעולם המשחקים, שאולי איכשהו היה בו, ויש בו עדיין, משהו שמצית את דחף החיים. למשחק הזה קוראים - 'לאלו דברים אני מתגעגע'. לאלו דברים אני מתגעגע? אתחיל - אמנם חבל שכל כך מאוחר יחסית, אך אני מתגעגעת לימים בהם חייתי את המוזיקה. ניגנתי והתאמנתי ורכשתי טכניקה ופרשנות ברמה של אולי יותר מסתם תלמיד; ימים שהרשיתי לעצמי ליצור גם בתחומים אחרים. אם כי מאד מאד מצומצמים, ומאד מוחבאים. אני מתגעגעת לימים שהיה לי כלב. גדול ונבון במיוחד. כלב שהוציא אותי לטייל בימים שלא עמדתי על הרגליים; חסרים לי הימים בהם לא היה לי מה להפסיד (הקנאה בשיגעון); מתגעגעת לימים שהיינו קטנים ואחי היה מביא חברים, שאחד מהם, גם הוא ילד קטן, היה נקודת האור בחיים שלי; שני ילדים קטנים, כמו אחים, שבצר להם נשענים זה על זו, זו על זה; אני מתגעגעת לפסיכואנליזה; אני מתגעגעת לטוב שבאמא. עד פה הצלחתי לפני ששוב נמחק. כואב לי, סוריקטה

17/06/2019 | 05:32 | מאת: סוריקטה

הי לקוראים, הי לאודי. השתפרנו (?) עכשיו זו לא רק ה'ישות'. למרות שבכל זאת, אני כאן לבד מול המקלדת. לבדי. עכשיו בוקר. יום שני. רואה מול עיניי את הודעתי שלי בלבד וחושבת עליה. על מה רציתי לומר כאן. משתמשת במילה געגוע ואולי אין היא נכונה כעת. אולי נכונה יותר משאלה (שאינה ריאלית). פנטזיה. וכאילו הייתי רוצה לומר שאני מתגעגת למה שהיה פעם. להתחלה. לראשוניות. כאילו שאז היה יותר יפה וקסום. ובכן, אין לדעת לעולם. לא, לעולם לא נחזור בזמן. היה הייחוד של פעם. הגילויים המפעימים או הכואבים. אבל הוא ממש לא היה מושלם, הגם אם יכול היה להיות במצברים אחרים פחות גרוע. וכנראה שהפנטזיה הזאת, להיוולד מחדש, להחיות את אמא, או אפילו לגרום לה שלא תלד, בפרט אותי, היא, כנראה, ארורה למדי. תופסת כל כך הרבה מקום ולא משחררת לחדש והמאד חלקי להתפשר עליו. ועדיין הייתי רוצה לומר - בואו. אחרי שסילקתי אתכם תלכו מכאן. ובעיקר אביב. ואודי. סוריקטה מאוכזבת. סוריקטה מחפשת משהו שיזכיר לה את החיים בעוצמה מספיק גבוהה. בתדירות מספיק גבוהה. באיכות סבירה. פחות מצומצם, למשל. כן, איכשהו חושבת שיש קשר לחיבור למה שהיה פעם. ופה אולי כן נכנס הגעגוע. אנחנו (המטפל ואני) מנסים לחשוב על זה. נראה לי שמאז אוקטובר 2018, שהייתה בו הפריצה והפגיעה בחתולה בה בעת (אני מזכירה) היה איזה היי של מחיקת זיכרון ושיבוש והמוח שלי הפך להיות במצב פיגור. כנראה שזה לא רק גיל המעבר (שיש לו את התרומה שלו). כנראה שזו לא רק תת פעילות של בלוטת התריס, שיש גם לה את התרומה שלה. בשורה התחתונה - אני כל כך לא יודעת וכל כך לא מבינה. ויש בי בקשה (שלמי יש כוח בשבילה) שתציגו את עצמכם כאן מחדש. שתזכירו, ספרו לי מי אתם, איפה אתם כרונולוגית, מה חלף עליכם בשנים. ומיכל - מתי הייתי ענן, מה קרה אז. מתאים לי שאנהג כך, אבל אני לא זוכרת כלום מזה. שלכם, סוריקטה

17/06/2019 | 05:46 | מאת: סוריקטה

וזכרונות עבר נוספים שמנסים למצוא קשרים וחיבורים - אתה יודע, אודי. אם מותר לומר כאן - לשני אנשים, אבות בתחומם, כן, שניהם גברים, הן פרויד והן קליינהאוס יש קשר עקיף (ולא דרך הטיפול שלי) לסיפור החיים שלי בילדות המוקדמת בעיקר. מן הסתם, לא ניתן לדעת מדבריי על מה אני מדברת בדיוק. יש עוד איש אחד, והוא המטפל שלי, שמסתבר שגדלנו במקביל באזור דומה בארץ והסתובבנו במקומות המוכרים אז לילדים. דברים משותפים. קצת מעבריים אולי (?) סוריקטה

17/06/2019 | 11:48 | מאת: אביב 22

אבל אני כן בעינייני געגועים .. התגעגעתי אלייך התגעגעתי לכאן מתגעגעת לאנשים שכבר לא איתי מתגעגעת לעצמי כי קצת איבדתי אותי כאן במרחב ...

14/06/2019 | 10:00 | מאת: סוריקטה

אין לי מושג אל מי אני פונה, אז אשאיר את השורה ללא דמות יעודית. בעצם, יכולתי לרשום לישות שלום, ובכן, לישות שלום, הומור טראגי שכזה, פעם, כנראה, שגם הרגשתי שלכאורה הדלקתי כאן את השמש. שנלחמתי על התקווה. למרות שהרגשתי שלקול הזה יש משקל נוצה. והיה קל להעיף אותה בפוווו אחד. והוא באמת סוג של עף בסופו של דבר. נו טוב, השמש הייתה כאן מיליארד שנה לפניי, וגם תהיה אחריי עוד כפרק זמן דומה. אתמול פתחתי את עמוד הפורום ונבהלתי. אני לא מכירה אותו. את העמוד הזה. העיגולים האלה עם התמונה של הדמות בפנים. מי זה? מי האיש הזה? לפני העיניים יש כיתוב. אני יודעת לדקלם ולקרוא: כתוב ד"ר אודי בונשטיין. אני לא מכירה את הדף. מה לי ולו. כן, יש לי במחשב קישור מקוצר ואני מכירה את השם שלו טכנית ובאתי לפה. למה? אין לי מושג. תודה לשירה, שמבחינתי לקחה תפקיד של (אולי גשר). מאד משנה עבורי שמכולם זו את, שירה. הבעייה היא שזה לעתים תפקיד שאנחנו אלופים בו עבור אחרים וגרועים בו מאד עבור עצמנו. תודה למי שלא הרביץ לי וגם לא היה אדיש. וחשבתי על כך שאנחנו אולי קצת פורום הגירה. פעם היו כמה וכמה ולא מעט קבוצות כאלה. ועם הזמן, אחד אחרי השני, המנחים ביקשו לפרוש לדרכם. אולי יש מקומות נוספים כאלה עם מנחה, אבל אני, היום, מכירה רק את זה כפעיל באופן יחסי בתדירות גבוהה (אולי מידי?). לכל אחת המקבוצות הללו היו הכללים שלה, וככה נהיינו סוג של כולנו פה. בבקשה, אנשים, אנא, נסו שתהיה חלוקת תפקידים מאוזנת ומוגדרת. בין כולם. כולם. לא רק חלקים בתוך אותו אדם ובקצב מסחרר, אלא גם בריות שונות. בבקשה. ונסו להחזיק עמוד שדרה משלכם. ההודעה כענן תלוש, לא שאני יודעת מי זו, אבל ( סוריקטה, הדמות הבודדה הזאת)

16/06/2019 | 12:38 | מאת: .במבי פצוע..

סוריקטה... :) קראתי וחייכתי... את באמת מותק !!! אגב תפקידים... *אולי לעודד את שירה =תפקיד (?) אגב , גם אני מאוד מאוד שמחה ששירה לקחה על עצמה תפקיד זה.. חכמת הראש והלב שלך שירה, היצירתיות,מרחב הנשימה , הרגישות,האיכפתיות, האנושיות שבך.. וכן...גם אני חווה אותך עם עוצמות פנימיות !!! *סוריקטה, לעודד את האחרים לקחת תפקיד = תפקיד..:) בקיצור סוריקטה... לדעתי,אין מישהו בקבוצה שלא נוטל על עצמו תפקיד כלשהו בין אם מדובר על תפקיד משימתי או תפקיד רגשי ( כפי שביון מדבר ) נמשיך...צריכה לסייע לאמא שלי..

16/06/2019 | 14:37 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, אני לא מרגישה שהודעתך כענן תלוש, להיפך. אני מרגישה שהיא קרן מאירה על תחושותייך הקשות ועל פינות כאן בפורום. למרות הבילבול והניתוק שאת חשה תגובתך רהוטה כתמיד ומלאה ברגשות עוצמתיים. מאוד החמאת לי על התודה, וצדקת בדברייך על היכולת להיות עבור האחר ולא לעצמנו. סוריקטה, אני מעריכה כל כך את הדרך שלך לחזור לכאן אחרי הסערה ומקווה שנצליח ביחד להיות כאן ולחזק זו את זו. את יקרה לי מאוד, שירה

17/06/2019 | 18:50 | מאת: שירה2017

תודה על המילים הטובות שלך במבי אהובה, הן חשובות לי. מוזרה לי קצת המילה מקום, אני שלרב מרגישה זרה, מהססת. מוזר לי איך מתוך השבר נראות העוצמות. את יודעת במבי, בתקופת המשבר הארוך הזה, כשאמרו לי "את חזקה", לא ידעו שבעצם אני לא רוצה להיות חזקה, אני רוצה ,להפסיק להחזיק, לשחרר ולהיות חלשה. המילים שלך על העוצמה לא גרמו לי להתנגד, אלא לחשוב שאולי באמת, ואולי זה טוב, ואולי מהמקום הזה הכל יהיה מאוזן יותר, אהיה ניזקקת אבל עם עוצמות. אולי זה אפשרי שאוכל להיות גם וגם ולא להטעות. שלך שירה

הי סוריקטה, הכל נתון לשינוי, גם השמש, גם אנשים - וזו המשמעות של חיים. להיות בתנועה. העניין הוא המידה והמהירות... אודי

19/06/2019 | 14:18 | מאת: ותיקה גם..

היי שירה יקרה מסכימה עם מה שכתבת, זה בסדר גמור להרגיש או אפילו לרצות להיות חלשה מפעם לפעם ובמצבים לא קלים, אין צורך להוכיח תמיד שאנו חזקים ובעלי עוצמות כשמה שאנו מבקשים בעצם זה להרפות ולהזדקק.בעיני, סוג של ריפוי,או מילוי של כוחות/מצברים שיעמדו לרשותינו ברגע שנזדקק להם. מקווה שהוקל לך מעט בכאבך. שלך בחיבה כנה ריבי.

שלום חברות וחברים, יוצאים ל'גשר' קצת ארוך (בשל יציאתי למילואים). נשוב וניפגש בראשון, כרגיל. ואז, ביום חמישי הבא אצא למסע אופניים בחו"ל ואעדר כשבוע נוסף, אעדכן כמובן. שמרו על עצמכם, אודי

11/06/2019 | 05:55 | מאת: סוריקטה

אודי, שמחה שאתה לוקח מרווח נשימה מכאן. בין אם מילואים, ולא כל שכן טיול אופניים ועוד בחו"ל. שזה וואו גדול. ואתה משתף אותנו, שזה עוד וואו אחד. סוריקטה

10/06/2019 | 20:05 | מאת: סנדיי

קראתי את הכתבה הזו, וחשבתי עליך, אולי את מתחברת לזה? https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5522719,00.html#autoplay הבנתי ממך בעבר שאת אשה מצליחה, ואולי תתחברי למה שהיא כותבת? היא נתנה כיוון אחר למחשבה

10/06/2019 | 22:20 | מאת: שירה2017

סנדיי, תודה שחשבת עלי. כתבה מעניינת... אצלי הבעיה היא פגיעה מינית ובנוסף אמא שדאגה "לטפח" תחושות של מה יפה ומה לא מה לאכול וכמה וכו'. בכל אופן, יכולה להבין שמימדי הצלחה לפרסום יכולים גם להוביל להפרעת אכילה. אני חושבת שאני מצליחה במה דאני עושה אבל לא אשה מצליחה, או לא תופסת את עצמי ככזאת. אפילו להיפך. תמיד מרגישה פחות טובה... אבל זה כבר סיפור אחר :)

את כותבת שאת לא תופסת את עצמך כמצליחה, ומרגישה פחות טובה, נו... זה בדיוק מה שהיא טענה.... שהיא נסתה לגמד את עצמה, לעשות מעצמה פחות טובה, ואולי זה לא סיפור אחר.... אולי יש בזה כן משהו. הצלחה זה לאו דווקא עם פרסום, הצלחה יכולה להיות גם בקנה מידה אחר, במקום העבודה עצמו ובבית בלי צלצולי פעמונים. כבר כתבתי לך שאני רואה בך הרבה עוצמה, ואולי זה דרך של דכוי עוצמה? אולי זה דרך להקטין את עצמך? ושאלה, כשאת כותבת שאמך טפחה מה יפה, הכוונה שהיא רצתה שתהיי רזה? סתם נקודה למחשבה שאני רוצה לעורר, את יודעת אמהות, זה מקצוע קשה! אני בדרך כלל לא רואה מבוגרים שאין להם טענות על הוריהם ובעיקר על האמא שלהם, ואני לא אומרת שאמהות לא עושות טעויות, אבל את יודעת לפעמים, מה שתעשי בתור אמא, לא יצליח. אמא אחת תתעלם מההשמנה של בתה - והיא תאשים אותה כל החיים שלא דאגה ולא טיפחה אותה, אני מכירה כמה כאלו. הן מאשימות את האם בהשמנה, כי לא מספיק טפחה אותן, או כי התעלמה מהאכילה שלהם, או שדברה יותר מדי, כמעט ולא יצא לי לפגוש מי שיספר כמה נפלא היה מה שאמא שלהם עשתה! יש לי חברה שפעם אמרתי לה את זה, והיא אמרה מה פתאום, היא חושבת שההורים שלה היו מושלמים, גדלו אותה נהדר! יופי, חשבתי לעצמי, לפחות יש זוג הורים אחד טוב בעולם! חלפו שנים ואבא שלה נפטר, וחשבתי שהיא תסע להיות עם אמה תבקר אותה עם הידים וכו', ואז מתחיל הכל 'להישפך', איך שאמא שלה חולת נקיון, ואיך שהיא אפשר להגיע לבקר אותה לעולם לא, ואיך שרגל של נכד לעולם לא תדרוך שם בבית, ואיך שהיא גדלה אותם עם הטרוף של נקיון וכולם הלכו לכיוון השני, ולא מסוגלות לטפח בית, שמעתי ושתקתי. אז זהו שיש כאלו שיכעסו על אמא שדאגה כל היום לבית מטופח, יכעסו עליה, על אחרת יכעסו שהבית מוזנח. על אחת שלא בשלה, ועל שניה שהייתה דוחקת בהם לאכול. מוכרחה לומר שכאשר אני נהייתי לאם, וכאשר אני עברתי את השלבים שלי עם הילדים, לפתע כל מיני טענות שהיו לי על אמא שלי, קבלו גוון אחר, לפתע מצאתי את עצמי בסיטואציה שלה, וראיתי פתאום דברים דרך המשקפיים שלה, והם היו נראים אחרת, פתאום הזהיתי אתה על דברים שממש כעסתי עליה. מה שאני מנסה לומר זה שאולי כדי לעזור לעצמך, תסתכלי על אמך עם חמלה וכך בעצם תוכלי להביא גם מרגוע לעצמך. שירה, אל תחשבי שאני באה ממקום של להחליט אם אמא שלך הייתה בסדר או לא, אני מגיעה ממקום שאני חושבת איך את יכולה לעזור לעצמך, ואולי שינוי בתחושה ישנה הרבה. אני באמצע לקרא ספר מקסים של פסיכיאטר על זה, אבל על כך פוסט אחר.

יש דברים עמוקים שקשורים לתחושות ראשוניות של הקשרות. יש בי המון חמלה וכבוד להורי, וגם לכל אדם באשר הוא. אחד הדברים שהניעו אותי באהמות היה לא להיות כמו אמא שלי. הצלחתי. מילדה שקופה וילדה הורית (עד עצם היום הזה) הפכתי לאמא קשובה, מכילה, מעורבת ועוד. אני אמא טובה וברור שתמיד ישמעו קולות של ביקורת. יש בי פחות חמלה לעצמי. אני מנסה לעזור לעצמי. תודה שירה

17/06/2019 | 07:01 | מאת: סוריקטה

הי סנדיי והי שירה, סנדיי - ייתכן ויש המון נכונות בחלק מדברייך. אופן הפנייה שלך לשירה, הוא בסגנון מסוים, ולדעתי, עשוי לשנות את אופן קבלת מילותייך. אך רק ארצה להזכיר - יש נקודת התחלה ויש נקודת יעד (או משהו קרוב לזה). בינהן יש, כנראה, תהליך ארוך ארוך ארוך ומורכב ומסובך. במיוחד כשמדובר בבעייה מושרשת, שחלקה יכול להיות קשור לגנטיקה, וחלקה לסביבה שאינה מרגישה מיטיבה ובדרך כלל באופן אינטנסיבי, בתדירות גבוהה ולאורך שנים). ישנם קולות אליהם אנו אטומים משך תקופה, הגם אם אנו לכאורה 'יודעים' שהם נכונים. לנפש כוחות משלה. בונים וגם, לצערנו, הרסניים. סוריקטה

10/06/2019 | 17:31 | מאת: שירה2017

הי אודי, בהמשך לתגובה של אביב... חשובים לי גם הראייה שלך, ההסברים שלך... בראש אני מבינה מהו התהליך הרצוי וכיצד המטפל מכוון לשם. בפועל אני לא מצליחה ממש להרגיש את זה, או לחבק את זה או לאהוב חלקים ממני שאיני רוצה. בפועל אין לי תקשורת פנימה ואני די פאסיבית במערכת היחסים הזאת. ברור לי שללא תקשורת או שיתוף פעולה בין העצמיים כולם הכל ישאר כפי שהוא, או יתגבר, או ידעך עם הזמן עד ששוב יתפרץ. האמת, מהמקום המנותק שלי אני לא ממש יכולה לעשות "עבודה פנימית" ולא ממש מבינה מה זה אומר "לעבוד על זה" כשאני מדברת ומשתפת שוב ושוב, מעלה הגיגים ומחשבות, כאבים וטראומות ועדין הכל נותר כשהיה. מה זה "לעבוד על זה", נשמע לי כל כך אבסטרקטי. תודה שירה

10/06/2019 | 21:12 | מאת: ינשוף

שירה יקרה מהמקום המנותק קשה ואולי אי אפשר לחבר בין החלקים ולעשות סדר של הדברים... לעבוד על זה נראה לי שזה להיות איפה שאת - לקבל איפה שאת ולאפשר ... אני רק יכולה לדבר ממקום שלי/לנו.. אני כמוך לא מחוברת לחלקים שבתוכי- אין שיח פנימי- אין תקשורת וכל הטראומות/סיוטים יוצאים החוצה בטיפול וכך זה ממשיך.... האמת אין לי תשובות- רק רציתי שתדעי שאת לא

10/06/2019 | 22:11 | מאת: שירה2017

תודה על המילים וההזדהות ינשוף יקרה

הי שירה, זו עבודה רצינית ביותר, 'לחבר' בין חלקים מנותקים. זה תהליך ארוך ועמוק שלוקח זמן, ומתאפשר פעמים רבות בתוך ובמסגרת הקשר הטיפולי ('שמחזיק' את החלקים השונים והמפוצלים/מנותקים). עבודה קשה ביותר. אודי

10/06/2019 | 17:19 | מאת: שירה2017

הי אודי, אני דווקא מאוד מתחברת למה שכתבת לי אז בדבר ההתעללות ההדדית, אבל מבינה רק צד אחד שלה והוא הצד שלי. מקווה שזה בסדר להמשיך כך את השיח. על הצד שלי גם הוא אמר לי שאני מנסה להביס אותו, שאני הודפת כסוג של נקמה בגברים שפגעו בי ומונעת על ידי הצורך להראות לו איך אני יכולה להביס את המומחה, את הגבר. אני לא שוללת את הדינמיקה הזו, לא מרגישה שהיא מודעת, אבל יש הגיון מה בדבריו. על הצד שלו הוא לא דיבר, גם כשהעליתי את הסוגיה. אני מנסה לחשוב אם מה שאני חווה כהתעללות מהצד שלו מונע גם מדחף לא מודע שלו "להחזיר" לי או ללמד אותי, או מתוך תסכול מכך שהטיפול לא מתקדם לשביעות רצונו. וכך גם כתב לי לאחרונה, שנינו מתוסכלים וכועסים. נכון שהרגשות הללו לא נילתם של המטופלים בלבד, אבל אולי דרושה מידה רבה יותר של איפוק מהצד שלו. כפי שהוא נוהג לומר לא אחת שהיחסים אינם שוויוניים, זה אמור להיות לשני הכיוונים. אלה המחשבות שלי ואשמח לשמוע את שלך. תודה רבה שירה

הי שירה, בטיפול משתחזרים יחסים, כך שמאוד יכול להיות שיש 'גוון' התעללותי. בשני המשתתפים. למטפל יש - או אמורים להיות - הכלים לעבוד עם זה, עם עצמו, בהדרכה, וגם מול המטופלים. אודי

10/06/2019 | 06:19 | מאת: סוריקטה

הי אודי, מתגעגעת לפתיחה הזאת הקבועה שהייתה לי. ומשום מה זה כבר לא. בהמשך להודעת חג שבועות שפתחתי, כתבת, אודי, נתינה וקבלה - מנסה ליצור איזון אצלי בינהן. כפי שסיפרתי לא מכבר, המאזן הוא מידי לכיוון הנתינה / הקרבה. כמעט, או אפילו לא כמעט, נוגע בחווייה של היות דמות מוכה. זה מגיע, אולי, מהאזור של רגשות אשמה, מכיוון של כל יכולות ו'הצלת העולם', שבמקרים מסוימים בכלל לא באמת שם. וכאילו, רק כאילו, מרוקן מציפיות, אבל ממש כאילו. זה שקר. יש מלא ציפיות. בחלקן ריאליות פחות. איכשהו באופן לא מודע, כנראה, נדמה שאני מסופקת מהנתינה, מהמילים, שאיני בכלל בכיוון של היות ראויה. לבונוס, למשל. לאוכל, למשל. למנוחה, למשל. לחופש, הנאה. הורדתי משימות. מגלה מגבלות. עדיין לא מספיק.ואיכשהו לא משכנע. הי, גם אני אדם. ניסיתי ליצור התקשרויות, כוונתי לבאמת, אפילו רגעיות למפגשים עם אנשים מוכרים שכבר נבנה בינהן אמון מסוים. בחלק הצלחתי בחלק לא הסתדר. חג וזה. אנשים עסוקים וזה. ולא ממש לא מספיק. הייתה בי המשאלה שאם סוריקטה 'תמות', יספדו לה. שאתה, אודי, אתה תאמר מה חשבת על הדמות הזאת כאן. יש לזה משמעות רק כשהיא חיה. מה זה שווה אם מוות. ו... אלו מילים פחות תתאמנה כעת להרגשתי - אקדים ואומר - אם תאמר עכשיו שאני בסדר ייצא מגוחך, כי כאילו אני 'חולבת' את המילים האלה. לומר - תראי כמה יפה כתבו לך פה - לא, זה לא מה שאני מחפשת. וגם אני מאד זוכרת את ההבטחה שלי לא להתאבד. זה הכי יפגע במטפל. וכתיבה כאן - אני עדיין תמהה אם היא פוגעת בטיפול, וייתכן. אני כועסת. כועסת שאני קמה בבוקר. עובדת קשה מידי. שגם זה תלוי בי. בשנה הבאה ניסיתי לתקן. בכל פעם בהחלפה למדתי איפה 'כשלתי' ואני מגדירה מראש תנאים משופרים מעט. שאלו אותי עד מתי אעסוק בעבודה הזאת. מחד, זו שאלה מחמיאה. אולי אפילו חכמה. כאילו רואים שיש פוטנציאל ליותר. עם זאת, לא רואים את הריסוק. הלוואי והיה נופל עליי כסף מהשמיים. משאלה קצת דומה למה שמימה הייתה אומרת בזמנו. דומה אבל שונה. בוקר טוב. עם זעם נוקשה שקצת התחלף בעצב רך, וחוזר לזעם. שלכם, אבל גם 'אני שונאת אתכם' סוריקטה

10/06/2019 | 17:38 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, אכן פתיח שמעלה חיוך וחום. מתחברת מאוד לתחושת הזעם הגואה, לפערים הבלתי נתפסים למה שזועק בפנים לחזות המתםקדת. קשה לשרת את כל זה. הפער בין האני הנזקק ומשווע לבין הנתינה ללא גבולות כמעט החוצה. איזון... מילה גדולה. מה שצריך לעשות לעומת מה שמניע. אוף... כמה קשה! אוהבתותך שירה

10/06/2019 | 17:54 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי שמחה שנכנסת ואת ..היית זועפת ..וכבר לא... את כבר לא שקופה.. את חיה בועטת נושמת ... דורשת מה שמגיע לך שיפור גדול !! לעומת זמנים אחרים שניצלו אותך עם שעות עבודה מטורפות...ועם תוספות עבודות בתוך שעות העבודה .. נשמע שלמדת לדרוש זכויות שמגיעות וגאה בך !! יפה שלי אנשים מבחוץ לעולם לא ידעו אייך מרגיש לך מבפנים ועד כמה קשה לך ....עד ריסוק כי למדת למרוח חיוך..( מסכה*) בלתי ניתנת לפיענוח ..הפכת מומחית... בכל זאת רואה התקדמות נהדרת ..וגם אחרים מבחוץ רואים את הפונטיצאל שלך..... מה חשוב הגיל אם את מסוגלת לתת מה שצריך כדי להיות ???? אוהבת חטולית

10/06/2019 | 18:37 | מאת: סוריקטה

הי שירה, אוהבת את התפקיד שלקחת, ואוהבת שזו את עם המקום המיוחד שלך. בתקווה שאולי יעזור לך גם לשמור עלייך. סוריקטה

הי סוריקטה, פתחת ב'מתגעגעת'. את יודעת מה אני חושב על הרגש הזה. הוא חשוב ויקר. אודי

11/06/2019 | 05:50 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, תודה שהגבת, ואני תוהה מדוע... עדיין בתחושה כבדה שויתרו עליי. מרגישה לגמרי אלינור ריגבי כזאת. לא כזה למדתי לדרוש זכויות. השינוי מינורי למדי. נקודתי. דליל. לא הכי מרגיש האמת שלי. יותר טוב אולי מכלום, ולא בטוח כמה הנפש שלי מצליחה לעמוד בזה. נראה שאמשיך עוד ועוד ליפול שם. מרגישה שאחרי שנים רבות של עבודה עדיין לא הגעתי לנקודת פתיחה של רבים (גם פה) שרק מתחילים. מנסה לספר לעולם בקטנה על מה שמתחולל בפנים, ועדיין איך שאני מספרת זה נראה כמו כלום, או משהו שלא מאמינים לו (כך אני מרגישה), אבל מה שקורה באופן מופלא הוא שישר מתחילים להתחרות איתי (לא פרשנות מעוותת, זה עבר בטיפול, ואכן משהו לא מודע בי מזמין את זה) וכל אחד ישלוף את ענייניו הפשוטים פחות. ומייד שוב אני בתפקיד האוזן. כרגע זה כאילו אני חדירה בעיקר לרעלים, ולכן, מילים שנרשמו לי בזמנו היו עד כדי כך איומות שלא יכולתי לקרוא, וכמעט אטומה לדברים טובים (או, אולי, לפחות כפי שהבנתי, מה שאודי קרא לו בתגובתו לשירה - הקול ה'לעומתי'). מנסה המוןן דברים. אם מצליחות להיבנות אנרגיות טובות, הן נמוגות תוך זמן קצר. עדיף על פעם, שאז לא היה עולה לרמת החוויה בכלל. קשה לך לקרוא המון, אני יודעת. מצטערת. סוריקטה

07/06/2019 | 13:07 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב! רציתי לשאול מהי מעמדה החוקי והאתי של מערכת יחסים רומנטית בין פסיכותרפיסט למטופלת, לאחר סיום הטיפול. מצד אחד קראתי כי החוק מחייב תקופת צינון בת שלוש שנים בהנחה כי היחסים הנם מתוך תלוש נפשית. מדובר במקרה שבו שני הצדדים מעוניינים מאד בקשר זה, לא מתקיימת תלות נפשית בין השניים למעט קשר רגשי עמוק, וקביעת תקופת הצינון מהווה פגיעה בחירות האדם ובבחירתו. לאור עמימות החוק שאלתי היא האם ניתן לקיים קשר זה?

10/06/2019 | 09:47 | מאת: סוריקטה

הי, ת'אמת שבלי קשר לחוק זה או אחר על הנייר, ישנה גרסה הטוענת שלתמיד מטפל יהא בתפקיד הזה עבור המטופל ולא נכון לעבור לקשר רומנטי אף פעם. אציג גם את הנקודה הזו, כגבול חד וברור, שאני יכולה להבין שהיא למורת רוחם של כמה אנשים, שמשאלתם ברורה וחג משמעית. אותי, לפחות, הכיוון שהבאתי מרגיע יותר. סוריקטה

שלום, קוד האתיקה של הפסיכולוגים אוסר יחסים מיניים עם מטופלים, בהווה ובעבר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולחג השבועות הסמוך אליו. נשוב וניפגש ביום שני. בשבוע הבא אהיה במילואים, ללא אינטרנט, בחלקו השני של השבוע, אז ננוח כאן מעט... שמרו על עצמכם, אודי

06/06/2019 | 22:33 | מאת: ינשוף

קשה לי כאן בפורום כרגע לא מרגישים בטוחים אז מחכה ומחכה ואולי ירגע ואולי לא. עצוב לי שלא בטוח כאן להניח את מילים שזקוקים לשתף.... חג שמח

07/06/2019 | 00:05 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה מצטערת שמרגיש לכם לא בטוח מקווה שבכל זאת תיכנסו ודברים שרצית להביא תוכלי להביא חג שמח מתוקה אוהבת חטולית

הי ינשוף, לכל זמן. הדברים יתמתנו ויסתדרו. צריך סבלנות ואני סומך עליכן (וגם נמצא כל הזמן בסביבה לדאוג שהכל מתנהל כשורה). חג שמח! אודי

06/06/2019 | 22:17 | מאת: מכל

אודי וכלם, זה החג שאני מאוד אוהבת מבחינת מאכלים...ואני מאוד מאוד נסערת,, עייפה פיזית ונפשית מכל מיני תחלואים שהיו לי בשבועיים האחרונים... חפשתי שקט. פה יש רעש והרבה.. מנסה להתעלם מכל הרעש מסביב ברעשי הקבוצה...ובכלל..סליחה כלם.קשה לי ועייפה מאוד מאוד. היא בחו"ל....נפגש שבוע הבא..בינתיים..מקווה לנוח למרות הבישולים המסיביים.. . חג שמח

07/06/2019 | 00:03 | מאת: חטוליתוש

חג שמח מאמי החלמה מהירה ורפואה שלמה מקווה שתעברי את החג בטוב אוהבת חטולית

הי מיכל, אני דווקא שומע נסיונות פיוס... ובהחלט מומלץ לנוח. חג שמח! אודי

06/06/2019 | 18:29 | מאת: סוריקטה

למרות שבכלל שכחתי (והזכירו לי) שיש דבר כזה - חג שבועות. יופי של חג לצמחונים וגם אחלה חלופות לטבעונים. וחופש. לב לחבר ילדות משותף וזכרונות טובים. סוף - מילה שנותנת משמעות. הלוואי. סוריקטה

הי סוריקטה, סוף סוף חג שלא קשור להרג ומוות וניצחונות... חג של טוב, הבשלה, נתינה וקבלה. חג שמח! אודי

06/06/2019 | 18:23 | מאת: חטוליתוש

לאחל לכולם פה אודי כולל אותך שבת שלום וחג שבועות שמח עד כמה שרק אפשרי הלוואי שתהנו מכל רגע מפריחת האביב מטיולים מאוכל טעים ממזג אוויר נעים ומכל דבר טוב שנקרה בדרככן... אוהבת חטולית

הי חטולית, חג שמח! אודי

05/06/2019 | 22:43 | מאת: ותיקה גם..

בכנות, ההודעות שלך די מצליחות לקומם אותי.. את מייחסת לעצמך יכולות על, שעל מוצא פיך יישק דבר, את משוכנעת שנזק ייגרם לבנות כאן על דברייך בגנות סגנונות טיפוליים כאלה ואחרים, ומבקשת מאודי שימחוק הודעות שאולי גרמו לתקלות שאינך רוצה לקחת אחריות עליהם. את באמת חושבת שלוקחים את דברייך ברצינות שבנות ישנו סידרי עולם וטיפול רק בגלל שדעתך מסויגת . ובעניין הפלירטוט עם אודי..(לא שאני מאמינה שזה קיים..) למה זה מפריע לך?? אם לאודי זה לא מפריע. את גם מתלוננת על סתימת פיות...כשאת בעצמך מנסה לשנות את נהלי הדיון בפורום לפי איך שנראה לך , ולהציע ויתור על הסוג הזה של השיח שמתנהל כך כבר שנים לרווחתם של כל המשתתפות. ולהצעתך, למי שקשה להתמודד עם הפוסטים שלך, שידלג ולא יקרא, את מוזמנת לנהוג גם כך.

06/06/2019 | 10:54 | מאת: חטוליתוש

מחזקת את דברייך כי לעצמי לא מוצאת כבר מילים כל הבלגן הזה התיש אותי נפשית ויש לי מספיק משלי בכדי להכנס ולהתווכח על. חטולית

06/06/2019 | 12:08 | מאת: סנדיי

בנווה המדבר הנפלא הזה, כשאני הצצתי, 'כל הוותיקות' הודיעו שהן עוזבות בגלל סיבות כאלו ואחרות ו'חדשות' חשבו שסוף הפורום הגיע אז כנראה לא הכל כל כך נפלא בממלכת דנמרק ו.... גם לא כל כך קשה לזהות מי היא הכותבת ו... החשש מהשפעה על הכותבות היה של אודי... ועוד הרבה .... אבל אין לי צורך לכתוב אותם, אז שיהיה לך המון המון בהצלחה ובבריאות ובנחת ובשלום ובשלווה

06/06/2019 | 16:14 | מאת: שירה2017

סנדיי יקרה, בואי עם הכאבים שלך, בואי בחמלה, בואי את, יש מקום ולא צריך לכבוש או להלחם. לא צריך להגדיר או ליצור מחנות. ואם להשפיע, בואי בטוב, בואי מבינה שיש כל כך הרבה דרכים, בואי ללא שיפוטיות או צורך לערער. בואי בטוב בואי להרהר ביחד. בואי וספרי מדוע באת. שירה

06/06/2019 | 23:13 | מאת: .במבי פצוע..

שירה אהובה !!! את מדהימה !!! כל כך מתחברת למילים ולהזמנה הרגישה שלך.. שמת מילים גם בפי.. אוהבת אותך שירה, במבי.

10/06/2019 | 14:09 | מאת: ותיקה גם..

שירה היי, מצטרפת למה שכתבה לך במבי, מקסים בעיני הרוך והרגישות שיש בך לכולם. את נוגעת בי מאוד, ומכל הלב מאחלת לך שקט שאת כה מייחלת לו ושכל כך מגיע לך. איתך, ריבי.

10/06/2019 | 18:54 | מאת: שירה2017

את מתוקה כל כך, תודה אוהבתותך בחזרה

10/06/2019 | 18:55 | מאת: שירה2017

תודה רבה ריבי יקרה, על המילים החמות והתמיכה. שלך שירה

05/06/2019 | 15:36 | מאת: שיראל1

היי.... לטעמי, ריבוי הוויכוחים בפורום מיותר ומותיר טעם מר. לצערי מתקבלת התחושה שהאחד מנסה להיתנגח בשני והאווירה שנותרת בעקבות כך איננה נעימה. אני לא מרבה לכתוב כאן ופעמים רבות לא מגיבה להודעות, כי אני פשוט לא יודעת מה לכתוב. אבל אני כן קוראת אתכן. וזה מעציב לראות ולחוש את השליליות. חבל... חבל לבזבז אנרגיות על ריבים מיותרים. אני מאמינה שתמיד ישנה אלטרנטיבה נעימה יותר. (זה לא שאני לא נסחפת גם לריבים מיותרים).

06/06/2019 | 10:16 | מאת: סוריקטה

הי שיראל, את יודעת, בשבוע האחרון התינוקות בהם אני מטפלת חולים וסובלים. וזה אומר לילות וימים בהם לקטנים מאד קשה להחזיק את עצמם. ואז, בלילות, לחווייתי, להורים כבר ממש קשה לשאת. אבל ממש. גם הם נהיים חלשים. ועייפים. ואז, בעיניי, נוצר מצב כזה של בלאגן וערבוב, שההרגשה היא שממש צריך להפריד. שמישהו מחוץ למערכת ייקח את האחריות על הילדים ולכל אחד מהצדדים (מטפל / מטופל; הורה / ילד) תהיה רווחה מהשני. אולי גם כאן, יש איזה משהו כזה שמצריך הפרדת כוחות. חושבת שעשיתי מעשה טוב בכך שארזתי והפרדתי. במציאות. איך עושים את זה בוירטואל - לא יודעת. אולי הייתי מתקינה אפליקציה שדואגת לזמן מסך מוגבל. אולי ייחודם של הטיפולים הדינמיים ושות' הוא גם בהגדרת זמן ומרחב ברורים. סוריקטה

06/06/2019 | 17:56 | מאת: חטוליתוש

גמני נגד כל הויכוחים שקורים כאן לאחרונה מותיר תשושה ... לא רק מותיר טעם רעעעע גם מונע ממני להכנס להגיב מכניס אותי לחרדות מיותרות את נהדרת ומקסימה !! חטולית

הי שיראל, אני מאמין שהדברים יתאזנו. יש תקופות כאלו של סערות. אודי

05/06/2019 | 12:32 | מאת: .במבי פצוע..

הי לכם יקרים!!! סוריקטה, ראשית,שמחה לשמוע אותך.. שנית, אהבתי את היצירתיות שלך בהקשר לבאג 70 התווים:)) שלישית, התייחסת לדיבור של מנדיי לגבי פרלטוטים עם אודי... ...כשהיא כתבה את מה שכתבה ובאופן שכתבה,הרגשתי זעם ,כאב,חוסר אונים .. הרגשתי שמעוותים לחלוטין את הרגשות שלי בייחס לאודי.. (לשיפוטיות של רמה ,תת רמה לא אתייחס) עד למילים שלה ,לא עלה על דעתי בכלל הכוון הזה.. אודי..אתה היית עבורי המשך של אמא צביה שמתי לב גם שפעמים רבות היה גם קשר ישיר בין הרגשות שלי לאמא צביה והרגשות כלפייך אודי... שמחתי וקצת הרגיע אותי מה שכתבת לי אודי בהקשר לזה.. בעקבות זאת ובעקבות ההתייחסות שלך סוריקטה לנושא הזה,חשבתי שוב.. אני חושבת שאחד התיאורטיקנים מתייחס לזה..לא זוכרת אם פרנצי או באלינט.. הם קוראים לזה "שפת הגוף ושפת ותשוקה" ( ייתכן מאוד שאני לא מדייקת במילים ,אבל ברעיון כן מדייקת ..כך חושבת) הם מדברים על צרכים ושפות שונות: הצורך הילדי הוא בחום,רוך,שמירה,הגנה.. גם אם לפעמים אופן הביטוי הילדי יכול אולי לבלבל (???) שפת המבוגר -תשוקה..קצת בדומה למה שהיא תיארה.. הרשיתי לעצמי להביא לפורום שלך אודי את הצורך הילדי הזה שהוא מרחב ביניים עם הגנה מירבית בחוויה שלי ,היות ומדובר במרחב וירטואלי !!! דווקה דרכך,שאתה פסיכולוג (שמבין את ההבדלים בצרכים של מבוגר ובצרכים של מישהי שמביאה לפה את החלקים הילדיים שבה היות ומרגישה מספיק בטחון) בחיים האמיתיים נכון לעכשיו לא הייתי הולכת לטיפול אצל פסיכולוג גבר... בחיים האמיתיים ,נפגעתי מינית כילדה ובחיי הבוגרים כשמאוד מאוד רציתי להביא ילדים לעולם והייתי עם בן זוגי,הרגשתי את עצמי למעלה כמו מרחפת והגוף שלי/הגופה כאילו נמצאת איתו למטה.. לא הרגשתי כלום... אודי..אתה מאמין לי שלא הרגשתי שאני "מטרידה אותך..." נראה לי שגם באופן בלתי מודע לא הייתי רוצה משהו כזה.. ואולי לא ??? איך אדע??? זה הרי בלתי מודע???

05/06/2019 | 18:29 | מאת: .במבי פצוע..

* כשהקלדתי דרך האייפון הוא השלים ושינה מילים : פרנצי או באלינט כתבו על "שפת הרוך ושפת התשוקה" (אם אני לא טועה) * אמרת לי שלא הרגשת ש"פיתיתי" אותך.. גם אני לא הרגשתי שאני מפתה אותך ועד שהיא לא דיברה על זה הרגשתי פה תום..משהו .. לא יודעת לשים מילים.. היה לי נעים להרגיש לי בטוח פה.. ועכשיו...????? מוצאת את עצמי שאיזה מרחב ביניים נעלם לי.... משהו התקלקל לי... :((

05/06/2019 | 18:57 | מאת: אביב 22

במבוש להכיר תודה ולאהוב בן אדם גם אם הוא מהמין השני זה לא אומר שאת מפלרטטת איתו או מתנהגת בצורה לא הולמת ...הכל בעיני המתבונן לא אחת אמרתי לאודי ואני עדין אומרת שהוא יקר ואהוב ואני חייבת לו המון בתהליך כמו שאני אומרת לאנשים רבים שמושיטים לי יד בדרך ...אין בזה יותר מאשר הכרת תודה והערכה מעומק הלב על הנדיבות המכילה והאוהבת ודואגת של אודי אליינו.. יקרה שאת ...זה בסדר את בסדר גמור ... שוב יש מקום לכל הדעות בעולם זה לא אומר שהם בהכרח נכונות ....כל אחד ועולמו ....מה שחשוב זה הקומוניקציה עם אודי...בכנות נראה לך שהוא היה מאפשר משהו כזה כאן ...

06/06/2019 | 06:40 | מאת: סוריקטה

במבי, סוריקטה מתה פה. היא מתה. נכון שיש ידיים שקשורות לאותו גוף ומקלידות על אף הבטחה שלא לעשות זאת. ואני מבינה שאני לא בסדר. גם פה לא נאמר לי שאני בסדר. לא כל כך הצלחתי להבין למה. אומרים שאני יצירתית. ויצירתיות נקשרת אצלי לתשוקה. לא יודעת. יכול להיות. אבל אלו רק שרידי שרידים של היצירתיות והיצריות שבי. לא תשוקה ליצור ואפילו לא תשוקה לסוכר שיש להמון אנשים ולנשים בגילי בפרט, ובטח לא לדבר הזה שקוראים לו מין ואני בכלל לא מבינה מה זה. בעבודה שלי יש המון מגע, בכל מיני איברים, כי ככה זה עם גורים. ובטח ששם אין תשוקה מהסוג של הגדולים. כשהייתי בת ארבע, גם שלב התסביך ווטאבר וגם אז הכי הותקפתי והיה השבר הגדול - בדיוק כך אמא אמרה עליי בהקשר לחיבוקים עם אבא. מאז אסור לחבק. אסור. ממתינה לראות אם אודי יצליח לדייק באיזה אופן עם שירה. אולי זה יעזור בטעות גם לי. סוריקטה

06/06/2019 | 10:07 | מאת: .במבי פצוע..

סוריקטה... ... את יודעת ? מאוד מאוד כואבות לי המילים שלך עלייך... נכון יותר לומר שמאוד מאוד כואב לי שכך את מרגישה... ..את יודעת סוריקטה ? שתינו עקרביות טיפוסיות... עקרב זה מזל מאוד מורכב.. ויש בעקרבים גם יצר הרס עצמי לא מבוטל.. ייצר הרס עצמי עצום... את יודעת שאיכפת לי ממך... מאוד !!! כאילו בא לי לומר לך : די כבר איתך סוריקטה, תניחי לעצמך, תפסיקי כבר להתעלל בך... את כל כך יקרה !!!! את כל כך בסדר סוריקטה !!!! ובטח אודי חושב את זה עלייך !!! אין לי ספק בכך... מתוקה שאת אהובה ! בטח שאת בסדר !!!!! שלך, במבי

06/06/2019 | 12:47 | מאת: חטוליתוש

צודקת עד שהיא לא כתבה דברים שבכלל לא יעלו על הדעת מעולם לא הייתי חושבת שיש דברים כאלה כאן.... זה גם היה הבטחון שלי כאן במקום הזה שקראתי ועדיין קוראת לו בית מוגן ובטוח איתך מתוקה חטולית

06/06/2019 | 13:02 | מאת: חטוליתוש

לא יודעת למה מרגיש לי שאת כואבת ומרגישה ""לא בסדר"" את רצויה מאוד וחסרונך מורגש מאוד ואת יודעת שאני אוהבת אותך מאוד גם אם לא תמיד מוצאת את המילים להגיד לך יפה שלי כך תמיד כתבתי לך מפני שהרגשתי את היופי הפנימי שלך ... מעוכה ..כואבת...ובכלל לא במים שלי אבל...לך אין תחליף כאן !! חבל שהחלטת לא להיות ... אבל ....באין ברירה מכבדת כמו שכיבדתי תמיד חטולית

06/06/2019 | 14:38 | מאת: שירה2017

כמה כאב לי לקרוא את המילים, את הפגיעה. גם אני נפגעתי כילדה וכנערה. ואולי מפני שלא יכולתי לסמוך על אמא שתהיה שומרת או בכלל, הלכתי למטפל גבר. מעולם לא חשבתי שאת מפלרטטת עם אודי וראיתי איך את מיטיבה להביא את הצד הילדי וכמה חשוב שיש לה מקום לילדה הפגועה ושהיא יודעת לבקש במילים. אוהבת שירה

06/06/2019 | 16:22 | מאת: .במבי פצוע..

... ???? .. לא יודעת מה להגיד.. כולכן... כל המילים שלכם... .. אתן צריכות לראות אותי עכשיו.. ???? האצבעות מקלידות והעיניים מטפטפות... לא יודעת מה להגיד... ???

06/06/2019 | 22:45 | מאת: חטוליתוש

אולי לא צריכה עוד להגיד אלה רק לקבל את כל המילים שלנו כחיבוק גדול אליך חיבוק אוהב אם לא מפריע לך אוהבת חטולית

הי במבי, 'שפת הרוך ושפת התשוקה'. בלבול שפות, קורא לזה פרנצי. זה בסדר, אינך מטרידה ואני בהחלט שומע כאן את המשאלה לרוך ולא דווקא את התשוקה של הבוגר. זה בסדר. אודי

05/06/2019 | 00:32 | מאת: סנדיי

אני בטוחה שאת מופתעת מהפוסט הזה, גם אני. הרגשתי מחויבות לכתוב אליך, כי הרגשתי שאת חשה מושפלת מכך שאני לא מתייחסת לפוסטים שלך. ההרגשה הזו שלך מאד ציערה אותי, וחשבתי שמן הראוי שאסביר לך את עמדתי. ) לפני שנה הייתי באיזה מקום מרוחק על פני הגלובוס ובגלל נסיבות מסוימות הרגשתי מאד אויטסיידר, זו הייתה הרגשה מאד משפילה, וכאשר קראתי את מה שכתבת, לפתע זה הציף אותי מה שהרגשתי שם, וגרם לי צער שכך את כואבת בגללי. ראשית, מתנצלת אם את פגועה ממני, אבל לא הייתה לי ואין לי כל כוונה לפגוע בך. שנים לא הייתי כאן, וכאשר נכנסתי לפני כמה שבועות, רק ראיתי פוסטים של כאלו שעוזבות, ואחרות שואלות אם הגיע הסוף של הפורום. חשבתי שיווצר כאן משהו חדש, ואודי שאל אותי למה הייתי מצפה, אמרתי מה לא מצא חן בעיני, ומה חסר לי. לבסוף, מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש. העובדה שאני לא קוראת את הפוסטים שלך ולא מגיבה אליהם, היא מכיוון שאני מאמינה שבפורום ציבורי כל אחד קורא את מה שמתאים לו, ומה שלא מתאים פשוט לא קורא. (אגלה לך בסוד שישנם הרבה פוסטים בכל מיני פורומים שאני נמצאת בהם, לרבות זה, שאני לא נכנסת אליהם אף פעם מכל מיני סיבות) העובדה שאין כימיה בין כותבים לא צריכה להעליב. גם בחיים המציאותיים ככה זה, ישנם אנשים שאנחנו מתחברים אליהם יותר, וישנם כאלו שפחות, אממה? בחיים המציאותיים אנחנו נמצאים בדרך כלל בחברת אלו שאנו בוחרים, אלא אם כן אנו נאלצים בגלל משפחה או עבודה לשהות עם אחרים, וכך אנחנו לא במצב שאנחנו נמצאים בכפיפה אחת אם אנשים שאנחנו לא מתקשרים אתם. לעומת זאת בפורום, כולם נמצאים ביחד, וכל אחד זכותו להגיב לכל אחד אחר, וכל אחד זכותו לקרא או לא לקרא מה שהשני אומר. (תארי לעצמך בחיים הפרטיים שאת משוחחת עם שכנה אחת, ושכנה אחרת נעצרת להקשיב למה שאתם מדברים! אבל בפורום ככה זה!) לכן, כל מה שרציתי לבקש ממך היה שלא תפגעי מכך שאני לא מתחברת ואין לי כימיה אתך, זה לא עושה אותך לטובה יותר או לטובה פחות, וזה לא עושה אותי לטובה יותר או לטובה פחות, זו פשוט עובדה, אין לזה קשר עם עבודה שעשית או לא עשית על עצמך, ואין לזה קשר לעבודה שאני צריכה לעשות או עושה עם עצמי או לא עושה. פשוט לא מתאים וזה הכל, לא אומר על אף אחת מאתנו שום דבר, את זו את כי את זו את, ואני זו אני כי אני זו אני (אם שמעת את נאום הבכורה של עומר ינקלביץ תביני למה מכוונות דברים) אז כל טוב ובהצלחה

05/06/2019 | 18:48 | מאת: אביב 22

שוב רחשי ליבך ....ממש אבל ממש לא נעלבתי להיפך .. כתבת ואני מצטטת ... "או כאשר מישהי לא מוכנה שידונו בדרך הטיפול כי זה פוגע במטפלות שהיו לה!!! תגיד לי זה רציני זה? זה צורת דיון? זו השתלטות ממש, היו לך שתי מטפלות היה לך טוב, אתן אז מה? (לא מדברת על מיקה שחוששת מחרדה!!!) מדברת על מי שחושבת שהיא מרכז העולם ומה שמתאים לה חייב להתאים לכולם! ." לדעתי רק אני כתבתי כאן על שתי מטפלות ואם אני טועה אשמח שתאירי את עיני.... על זה כתבתי לך ...לפי המלצותייך בעבר אלי שאת יכולה פשוט לא לקרוא את הודעותיי ושנית ...שאין לי בעיה עם השיח ככה שמעולם לא אמרתי שאסור שיח בתקווה שהוא נותן מקום לכל הגוונים גם לאלה שכמוני בעד הטיפול ... אז אם את דואגת שנעלבתי ממש לא גם לא נעלבתי שקראת לי מרכז העולם ... כן הייתי שמחה אם זה היה באופן ישיר מולי ולא מתחת להודעה לאודי ... ככה כצד שלישי . פשוט ככה למדו אותי לתקשר ישיר ולא בעקיפין .. בכל מקרה הכל טוב ואני שמחה שאנחנו מסכימות על דבר אחד וזה על העדר הכימייה בניינו ...וזה בהחלט בסדר כל זמן שיודעים לכבד אחד את השני במרחב ... ושוב ברוכה הבאה ...

06/06/2019 | 13:11 | מאת: חטוליתוש

הכי נכון לתקשר באופן ישיר ולא ברמזים עוקצניים או מעליבים ובטח שלא להשתלח באי מי מהכותבות.... לא מכובד לא אכנס לתוך השיח שלכן כי לא רוצה שוב להרגיש את הכאב שגרמו לי דבריה של מנדייי הם רק מכניסים אותי סתם לחרדות שלא חסרות לי גם כך... איתך אהובה חטולית

04/06/2019 | 19:04 | מאת: שירה2017

הי אודי, עם ההודעה האחרונה שלך הלכתי הרבה זמן בנסיון להבין ואפילו הבאתי אותה לטיפול. מה שלא הצלחתי להבין היה בדבר ההתעללות ההדדית. את הצד שלי שבא למקום מיטיב ומצפה להתעללות ונטישה כשיחזור של משהו שבאמת קרה ונמשך לאורך זמן אנחנו מכירים. אבל את הצד השני שלו לא הצלחתי להבין וגם לו לא היה רעיון. את הצד שלי המתעלל, אולי זה שהודף כל הזמן ומנסה "לסרס" את המטפל כדי למנוע פגיעה או נטישה, אני גם יכולה להבין. אודי, אני צריכה עזרה. הטיפול תקוע משום שאיני מצליחה לאמץ את מה שהוא מציע. אני לא מתחברת ממש מבפנים לאמירות הטיפוליות ולדרך האחת שהוא רואה כנתיב להחלמה ולכן לא מצליחה לישם. אני לא מצליחה לראות איך משהו עשוי להשתפר, מה שמגביר את היאוש. אני גם לא יודעת איזו עזרה לבקש. מרגישה לא מובנת, מובסת בניסיונות שלי לטפל בעצמי וחסרת תקנה. אני לא יכולה להגיד לעצמי היגדים שאני לא מחוברת אליהם, אני לא יכולה להפנות פנימה קולות מנחמים ודואגים אבל חווה קולות הרסניים ללא הפסקה, כל יום. הם מכפישים אותי, מעבירים ביקורת קשה על עצם היותי ומעודדים אותי לפגיעה עצמית. אני מנסה לרצות אותם, להשיג קצת שקט ונתונה למרותם. הכל קורה בתוכי ובחוץ אני מתפקדת. קשה לי מאוד להתנהל כך אני לא יודעת מה לעשות. מרגישה חלשה ומאוד מיואשת. למרות שהמכלול הוא אני, ההשפעה של הקולות והכוחות הפנימיים גדולה וחזקה ממני. אני זקוקה לעזרה. תודה שירה

06/06/2019 | 09:53 | מאת: סוריקטה

הי שירה יפה, היטבת לתאר. אגלוש לפנטזיה שיבוא מישהו ויפריד ייקח אותנו משם. מכאן. אולי בתור התחלה ליום כיף ושחרור. וחזרה... שלך, סוריקטה

קצת מסובך לי להבין את מה שכתבת לגבי התעללות הדדית...שאודי כתב לך..גם אז כשקראתי לא הבנתי.... כן יש לי כשל בהבנה המוח שלי נדפק כהוגן ורק הולך ומחמיר אבל.... אם את לא מסוגלת ללכת בדרך שמתווה לך המטפל שלך ...ואת לא רואה אייך בדרך אחרת לפתור.... אולי תנסי שוב לדבר עם המטפל לבדוק אולי בכל זאת יש דרך ביניים.. אוהבת אותך חטולית

06/06/2019 | 14:47 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, כן, הפנטזיה לכמה שעות של רווחה נפשית ושקט....וגם הפנטזיה שהכל יעצר ויהיה שקט. שלך שירה

תודה על מילות העידוד, ממש אין לך כשל בהבנה... זה פשוט לא מובן. שלך שירה

06/06/2019 | 18:32 | מאת: סוריקטה

הי שירה, במכוון הזכרתי רק את האפשרות הראשונה. הרברסיבילית, הריאלית, ואולי בעלת המשמעות. סוריקטה

הי שירה, אם את לא מתחברת למה שכתבתי אז - הרפי מזה. לגבי הייאוש שאת מתארת וחוסר היכולת 'להשתמש' במטפל: זה נשמע לי מסע סיזיפי ומפרך לשניכם. הייתי מתחיל בניסיון לייסד מבפנים קול 'לעומתי', אופוזיציה לקולות ההגמוניים הקיימים (כמו ה'היפכא מסתברא' במודיעין. אחרת הכל יישאר בגוון הקודר והנורא הזה. אודי

07/06/2019 | 00:44 | מאת: אביב 22

רציתי לכתוב לך גם קודם את באמת בליבי ... אבל העדפתי לחכות ככה בשקט מקווה שבכל זאת תיראי.. אני מניחה שאני יודעת מה הדרך של המטפל ומבינה את ההתנגדות ... יכולה להגיד לך רק מנסיוני ....שברגע שאני הסכמתי לקבל אותם ולתת להם מקום אמיתי בטיפול ובחיי הם הפסיקו לאכול לי את הראש .. . זה חלק מהתהליך בתור התחלה תסכימי לקבל אותם בואי אליהם בדיוק כמו שכתבת שם למעלה לסנדי ...ואני יודעת שזה קשה אני יודעת שבא לך להרוג אותם ובתגובה הם מחזירים לך את אותו הדבר . את צריכה להכיר להם תודה בלעדיהם לא היית שורדת אני התחלתי מלהסכים לתת מקום לשאלות /בקשות הכי שידעתי בהגיון שאין להם מקום ...כמו נניח שהמטפלת הסתפרה והם רצו לכתוב לה שזאת לא היא הייתה ....נתתי לזה מקום קיבלתי שקט אוהבת אותך יודעת כמה התהליך קשה פנימה וכמה קשה להחזיק את המכלול החוצה יודעת כמה יש רצון לשקט ....וכמה רעש יש לנו בראש יודעת כמה הכמיהה היא לימים נורמלים פשוטים משעממים וכמה כל יום זה כמו שבוע אצל אדם נורמלי שולחת כוחות וחיבוק ושוב בבקשה שימרי על כולך

10/06/2019 | 17:34 | מאת: שירה2017

תודה אביב על התגובה וההבנה. פתחתי הודעה נוספת למעלה כדי שגם אודי יגיב... אני באמת לא מבינה מה זו ה"עבודה" הזו... לדבר אל עצמיים אחרים? אני כל כך מתוסכלת... שלך שירה

10/06/2019 | 21:45 | מאת: אביב 22

אני זוכרת את הימים האלה שכמו קיר בטון עבר בני לבניהם .. בשלב מסויים , פשוט קיבלתי את עצם קיומם ושהם חלקים ממני ....מהשלם שאני לדבר איתם , אני התחלתי בכתב כותבת מילה או שתיים והיד שלי הייתה כותבת כמו בטראנס , זה עדין קורה לי בסיטואציות מסויימות ...אחר כך שמתי לב למילים בתוך הרעש ....הקשבתי לאט לאט כשהסכמתי גם שמעתי אותם מדברים עם המטפלת , היום אני מתקשרת עם רובם לבד בתוך שיח עם עצמי ....זה תהליך זה לא קורה ביום אבל זה קורה כשמסכימים לקבל אותם וכשמסכימים לקבל את הכאב שהם מביאים איתם ואת שאר הרגשות התקועים ....לא פשוט שירה וכן זה עבודה ועבודה קשה ביותר אבל שווה כל מאמץ כל קיר פחד שאת תחצי תרגישי הקלה ...אתך מחזקת ושולחת חיבוק ...

היי ד"ר ,אני מתעניין מאוד וגם לומד בפסיכולוגיה ,ולכן חברים לפעמים מבקשים את עזרתי . אם זאת , יש לי חבר שאפנה אותי לבעיה שאני מתקשה להבין וגם מודאג ממנה. החבר התחיל לצאת לא מזמן עם בחורה ,והוא מתאר דברים באישיות שלה שקצת מלחיצים אותי ,מצד שני אני לא רוצה לתת לו תשובה החלטית לנתק את הקשר מיד ,למרות שהסימנים מראים שיש צורך בזה ,לכן החלטתי לנסות להתיעץ. הוא מתאר בחורה חמודה מאוד ,מעניינת מאוד ,אינטלגנטית ,חובבת בעלי חיים ,ועם זאת הוא מתאר במילים שלו משפטים כמו: "אני יכול לכעוס ולא לדבר איתה כמה ימים ולא יהיה אכפת לה " "אני יכול להראות את כל הסימנים שאני פגוע והיא לא תשאל "למה אתה רצת מדוכדך היום?" או "אתה מרגיש טוב?" או "פגעתי בך בדרך כל שהיא?" הוא מתאר אותה כאישה שמאוד פתוחה שהיא מדברת על עצמה ועל הרגשות שלה ,אבל לא שואלת כלום עליו ועל הרגשות שלו. הדברים האלה מדליקים אצלי נורה אדומה ורצון להגיד לו לברוח . אבל מצד שני אני מנסה להבין האם יכול להיות עוד צד להתנהגות שלה חוץ מהפרעות או אישיות מאוד קצוניות שעולות לי בראש שאני שומע את התיאורים שלו (הפרעת אישיות נרקסיסטית ,סוציופתיה ועוד דברים קיצוניים ..) אשמח לדמוע את דעתך ,האם יש סיבה להגיד לו להשאר ולהמשיך לנסות ? או שעדיף לו לעזוב עכשיו ומהר. תודה ויום טוב .

06/06/2019 | 06:55 | מאת: סוריקטה

הי, התמונה שתיארת מאד מאד חלקית, בכל אופן, ואענה מניסיוני כמטופלת, ומקווה שיהיה לה מקום לצד התשובה של אודי המומחה - מניחה שמתוארת פה החוויה של החבר לאחר זמן הכרות קצר ככל שהבנתי, וזה יכול להיות גם קשור למבנה האישיות שלו. והופה הופה - לא מומלץ לקפוץ מהר כל כך להגדרות ואבחנות. מה גם שהן שם מאד כללי כדי להתאים לאיזה ספר ולכל אחד סיפור אישי וייחודי משלו. ואולי לא בטוח שמומלץ להתערב לחבר יותר מידי בחיים שלו (?) ולכן, כנראה שגם אנחנו כאן לא ניתן הוראות הפעלה, הנחיות, המלצות, בפרט בהמשך לפוסט אחד. איך אפשר לדעת...? ככה אני חושבת. סוריקטה

אולי צריך לתת לה עוד זמן ... במערכות יחסים צריך משהו להרגיש כדי שיהיה אכפת.. ולא תמיד אנשים מולנו מגיבים כמו שאנחנו מצפים מהם להגיב רק זמן יכול לעורר תגובה... חטולית

שלום לך, אני חושב שאין זה מתפקידך להגיד לו. ראשית - אנו לא ממהרים לאבחן סתם כך, זה לא אחראי ולא נכון. שנית - תקשיב לו ותתמוך בו. אל תייעץ לו, בטח לא תוך שימוש במונחים קליניים. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם. אודי

03/06/2019 | 23:01 | מאת: שיראל1

יום קשה וארוך ואני עייפה כל כך.

הי שיראל, עכשיו אפשר לנוח... אודי

03/06/2019 | 05:17 | מאת: סנדיי

אולי תמחוק את ההודעות שלי שמדברות על האילוזיות בטיפול, מתוך התגובות אני ממש חוששת שאולי אותן הודעות יש בכוחן כדי למנוע טיפול או לא לקבל את המירב, לא לזאת הייתה כוונתי, אבל זה ממש מדאיג אותי, וכאשר קראתי את התגובות אליהן, חששתי שהן יגרמו למשהו לא רצוי. אהיה כל כך הרבה יותר שקטה נפשית אם תמחוק אותן, וגם אם היו להם תגובות, רחמנא בישנזן שבגלל משהו שכתבתי מישהי לא תקבל טיפול שנחוץ לה, זה מדאיג ומעיק עלי. אם אין לך זמן לעבור לראות במה המדובר, אני מוכנה לעשות את הצנזורה ולשלוח לך בדיוק על מה מדובר, אבל הייתי ממש מודה לך אם היית מוחק, כדי שלא תבא תקלה על ידי. ויפה שעה אחת קודם מצטערת על שאני מטריחה אותך, ומודה לך מקרב לב

03/06/2019 | 12:35 | מאת: סוריקטה

הי סנדיי, אני מרגישה עכשיו אותך זועקת לעזרה. קצת מתכווצת, אולי (?) לפחות כפי שאני מכירה את עצמי – הנה, בדיוק מה שאת מביעה כאן מדבר, בעיניי, את פנטזיית המחיקה עליה אני מדברת. וזה קשור, בעיניי לפיצול בין: טוב ורע; נכון ולא נכון; מסכים ולא מסכים; צודק או לא צודק; מועיל או הרסני; ממית או מחיה; רגשי עליונות VS רגשי נחיתות; או במילים אחרות - אסקופה נדרסת מול רגל רומסת; טרול מול טובטוב הגמד; בשורה תחתונה, מניחה שנמצא כאן אלמנטים של חלקים יהירים, שהם, אמנם קטנים אולי, אבל יודעים להתנפח למימדים גדולים. וכך – צד אחד מצטמצם מאד וצד שני תופס נפח רב. אני מדברת בעיקר על עוצמות של לחלוטין, מאה אחוז, לכאן או לכאן. מעין בינארי, אפס אחד, כזה. הכל או לא כלום. אבל בתכל’ס אנחנו איפשהו ב אההמממ גם וגם וגם. ראי נא - לכמה דברים שאת כותבת אני מתחברת מאד, לכמה ככה ככה, לכמה ממש לא (שזה כמו מאד להתחבר רק הפוך), ולכמה אני אדישה למדי. האדישות, אגב, ייתכן שהיא מבחינת חלקנו הגרועה באפשרויות – לעתים לכאורה עדיפות מכות על היעדר תגובה). ראשית - בואי תראי את הקישור הזה: הקישור מוביל ליו טיוב לכותרת "מנקים אחריך את הרשת UNDO" https://www.youtube.com/watch?v=igAeJ-TPOsg באנדרליין – מה שיצא יצא ואינו בר מחיקה. הוא חלק מאיתנו. We Are Doomed אני יכולה להבין שזה מעורר חרדות. אבל, אולי, גם בר תיקון מסוים. ואז אפשר קצת להירגע. ואולי הזמן, בתנאים מסוימים, גם לו יש אפקט מרפא. וארצה גם לומר - אודי ניסח ‘התנהגות טרולית’ מבחינתי, אפשר לומר זאת גם על חלקים בי (למשל). מניחה שבכל אחד מאיתנו יש כאלה. יש מובהק יותר, ויש סמוי בתוך מורכבות. בעוצמות, תדירויות ומשכים כאלה ואחרים. גם למי שהולך לטיפול – יש בו חלקים שמתנגדים לטיפול. שלא רוצים שינוי. שמתאמצים לשמר את הקיבעון. כשזה מידי חזק, או נופל בעיתוי לא טוב, ייתכן שיש בעיה. ייתכן שפיספסתי – איני יודעת מה גילך, למשל, אם היית בטיפול, איזה, מה ניסית. חסר לי. מניחה שאת אישה. ותראי, קשה לי, באמת שקשה מאד שמדירים חלקים מהאוכלוסייה. שעושים עליהום, נגיד. שנוצר מצב שבו חפצים לרכל מהצד. שאולי גם זה סוג של פיצול. להרגיש גדול על מישהו. מאידך, יכולה להבין מה מזמין את זה. התפיסה שאת מביאה לכאן, סנדיי, אגב, מאד מוכרת (לי). ועוד הייתי רוצה להזכיר שוב שאנחנו איכשהו לוקחים הימור. יש סיכונים ברמות כאלה ואחרות. לא יודעים מראש מה יקרה. אבל כמו שאודי אמר - נדמה לי - מנסים לעשות בחירות באופן מושכל. אעצור כאן. סוריקטה

03/06/2019 | 17:48 | מאת: סנדיי

קראתי מה שכתבת, לא הכל הבנתי... אבל.... אני לא רוצה להכנס כאן לשיחה על מה שכתבתי קודם לכן, מהסבה שזה פורום פתוח לכל מיני אנשים בכל מיני מצבים, ועל פי תגובות שקבלתי (אלו שהסכימו עם דברי) ראיתי שאולי אני יכולה להביא אותם לידי החלטות מעשיות שתזקנה להן. מה שאני כתבתי היה יותר בעניין הפילוסופי של הטיפול, לא כדי לייעץ לפלונית או אלמונית להתנהג כך אחרת. וברגע שהבנתי שהדברים שלי יכולים להניע מצבים שאני לא מעוניינת לקחת עליהם אחריות, והם יכולים להיות מזיקים, אני רוצה שאודי ימחוק אותם. התגובה של אודי על תגובות טרוליות לא היו על אלו, אלא הוא בקש לדעת את דעתי על הפורום, ואת יודעת כמו גז שנשמר בבקבוק, אמרתי בדיוק מה אני חושבת על כמה מהכותבות הוותיקות כאן, (שאגב הודיעו שהן עוזבות), אמרתי את הדברים במלא העוצמה, ועל תגובה אחת שלי שהייתה מאד עוצמתית בקשתי מאודי בפרטי שימחוק אותה, שוב מהסבה שאני לא חושבת שיש כאן איזון ... ואני לא רוצה להרחיב. אבל את תמיד היית מקסימה, וכזו נשארת, ואני בטוחה שכזו תהיי.

הי סנדיי, איני מוחק הודעות לאחר שהן עלו. זה כמו למחוק היסטוריה או להגיד שמשהו שנאמר - לא נאמר... אודי

04/06/2019 | 06:00 | מאת: סוריקטה

הי, אני מהוותיקות וותיקות, והכרזתי שאני פורשת. כעת, עבורי, הדמות שלי כרוח רפאים 'פה', מתוך איזה ניסיון נואש נוסף לאיזון בי, אך נראה שהסיכוי שלי אפסי. סוג של זהו. חבל שכך. אבל זה מה יש. אולי יהיו המשכים כלשהם בעולם. חוששני שכתיבה לאודי מחוץ לגבולות הפורום אינה בחוקי המשחק ואולי תיחשב כסוג של פריצה. לילה טוב (בוקר עכשיו, אני יודעת) סוריקטה

01/06/2019 | 13:07 | מאת: NOT_FOUND

שאלה למומחה. אני בן 24, החיים שלי אינם חיים. יש לי חרדות מבריאות, מהעתיד, מחשבות על מוות. הכל התחיל מפצעים שיש לי בלשון, אני חושש שיש לי hiv,שה כל הזמן סןבב סביבי, הלכתי לרופא, הראתי לו, עשה לי את כל הבדיקות( איידס הוא לא עשה) , עשה לי בדיקות כלליות, ומעבר לכללליות. ( חלבון משלים וכו), הכל תקין ואפילו יותר מתקין. אני ילד שכבר אין לו שמחת חיים, מכון כושר, בית, לימודים- זה הסדר יום שלי. מבחוץ נראה יפה תואר, שרירים, אבל זה הכל פייק דוקטור, אני לא שמח, אני חרד, תמיד בחרדות, לא עושה דברים לעתיד(למה לעשות?אולי אני אמות מחר.) ההורים שלי לא יודעים מזה, הסובבים אותי לא יודעים, אף אחד לא יודע דוקטור. אם אמא שלי תדע היא פשוט תיבהל ותשתגע. אני גר בעמק יזרעאל, אנא תכווין אותי מה לעשות. הרופא משפחה מזלזל בי בגלל שאני צעיר, שכביכול מה לי ולבדיקות דם? למה אני בכלל בא לבדיקות?!?לדבריו אני לא אמור בגיל כזה לבוא. לפני החרדות הייתי ילד נורא שמח, שאוהב את החיים!והיום אני חצי בן אדם . אשמח לדעת איך אני ממשיך את חיי מכאן.למי לפנות?

02/06/2019 | 14:41 | מאת: חטוליתוש

היי לדעתי רופא פה ולסת יוכל לעזור לך עם בדיקות מקומיות וגם בדיקות מקיפות..זה יכול להיות גם זיהום ...לא חייב להיות מה שאתה חושש ממנו... קבע תור לרופא ותיבדק ..גם רופא משפחה יכול להפנות אותך לרופא מומחה לצורך הענין אם תתעקש על בדיקות והפניה לרופא ממוחה.. ובנתיים תשתדל לא להכנס לסרטים.. חטולית

שלום לך, פנה לפסיכולוג המתמחה בעבודה עם חרדות. הדבר ניתן לטיפול. אודי

24/05/2019 | 09:16 | מאת: אביב 22

הי לכולם , אולי הייתה כאן אחת הדוגמאות הטובות ביותר שניתן להמחיש ..על קשר על מילים ...על באגים במערכת. ואני אסביר,לפני כמה שנים ב2016 שסנדי נכנסה נבהלתי מהאיך....הפעם אני מבינה את האיך אני יודעת בדיוק מאיפה הוא בא ומה הוא עשה לי ....כיווץ מהפחד ....אז מתוך הכיווץ והעלבון הגבתי בכעס ותוקפנות... הפעם כשסנדי נכנסת ועקצת מההתחלה לגבי ..😊😀 כמובן לא בגלוי לא עם שם לא בשיח מולי כי אם ..אודי אתה תוכיח אותה .... לרגע התכווצתי זכרתי למה ומה המקור וזהו ..... היפה סנדי שבזכותך אני רואה עוד מתנות של הטיפול ,ממליצה לך זה עוזר .... לגבי מה שכתבתי למטה ,שיראל ממש לא כעסתי או נפגעתי מדברייך כתבתי שיש מי שכותב מכאב ... אני אסביר יותר מדוייק למה התכוונתי ולא סנדי לא כתבתי שלא מותר שיח כתבתי שזה שיח של כן לא שחור לבן ... שימי לב לרחשי ליבך כשאת שופטת את האחר... כתבתי שזה סהכ פשוט יש סוגים שונים של טיפולים סוגים שונים של מטופלים וסוגים שונים של מטפלים ......כמטופלים כפי שאני רואה את זה ומי שלא נראה לו זה בסדר ...יש לנו אחריות בטיפול . א-לשמור על עצמיינו ולבחון את הקשר ב-לשים לב אם הבאגים שלנו לא משתחזרים בקשר ושוב לדוגמא כאן -כשאת סוריקטה נכנסת בי דיברת מתוך כאב מצוקה צורך מאוד אנושי ודיברת בצורה אישית מול הקשר של שתיינו -נפגעתי אני אנושית אבל לא כעסתי כשאת סנדי(ואני אוהבת לפנות ישיר ולא בעקיף )נכנסת בי בקטנות בשקט פעם זה הפחיד אותי מתוך הבאגים שלי היום זה משעשע אותי ואני דווקא די סקרנית לאן זה יוביל את הקבוצה ....חייבת להגיד שאני אישית זכיתי לראות את הצמיחה שלי בזכות הכתיבה שלך אז תודה סנדי וברוכה הבאה

02/06/2019 | 14:48 | מאת: חטוליתוש

אביבושששש כמו תמיד אהובה את גדולה מהחיים !!! נפלא לראות ולשמוע כמה את גדלה מתוך הטיפול רק למקומות טובים יותר !! הלוואי עלי.. כמה טוב שאת כאן טוב וטוב לי על הלב..💞 חטולית

03/06/2019 | 15:48 | מאת: סוריקטה

אביב, העניין הזה של השינויים. אני לא בטוחה עד כמה אני מצליחה לראות אותם ועוד באינטרנט. לגבי השחזורים - מאמינה שיהיו תמיד, ברמה של התגובה האוטומטית. לפחות כפי שאני מכירה ממני. השינוי מבחינת איך שאני תופסת את זה הוא: 1. בהיות במצב פחות חרדתי באופן ממוצע. רמת חרדה גבוהה תגדיל את הסיכוי וכן את עומק השחזור. 2. משך ההתאוששות וההשתקמות באם כבר חל פירוק ושבר מסוימים. 3. להכיר את התגובה האוטומטית, ופה אני אישית רוב הפעמים בוחרת לא לשלוף אותה באימפולסיביות (בכל מקרה, אצלי, לרוב, אני לא יודעת מה קורה במיידי), לחשוב על מה שקורה ואז אולי כן או לא להגיב ואיך. לרוב. לפעמים גם השסתום עף. סוריקטה

הי אביב, בהחלט מתנות. אודי

24/05/2019 | 07:45 | מאת: סנדיי

1. לא היה עדיף אם היית בכמה משפטים מסביר את השיטה והדרך. הרגש, איזה רגש, מי מופעל, איך מופעל ולשם מה מופעל. מה אמיתי מה אשליה? 2. אני אישית, לא משנה באיזה דרך וכיוון, נפשי, פיזי, משפטי, תעסוקי, לעולם לא אלך כמו עזה עוורת, ותמיד אבקש אסבר, למה כך ולא אחרת. וכן, אפגע הרבה מאד פעמים, ונפגעתי אוי כי לא הבנתי או אולי כי הבנתי יותר מדי טוב 3. אולי 1+2 לעיל, מסבירים האחד את השני, ואולי התגובות של הכותבות כאן הן כאלו שאולי המצב הנפשי שלהן דורש יותר רוך ודווקא אי ידיעה, ודווקא התרפקות מלאה, לא יודעת, אז אתה שנמצא כאן שנים אולי אתה זה שמווסתט, אם כי נראה היה שדברים מתפוררים, אבל כפי שאני קוראת את הדברים עכשיו, וזאת עוד לאחר הצנזורה שלך, (שאני מודה לך עליה) אולי באמת הכניסה צריכה להיות מזווית אחרת, ואני לא יודעת אם אני שם. בהחלט צריכה עזרה, וחשבתי להעזר, אבל כל אחד עם מה שמתאים לו.

02/06/2019 | 14:59 | מאת: חטוליתוש

בשאלה מספר 3 שלך נמצאות התשובוץ שלך על ההתנהלות של הפורום.... כך לפחות אני מרגישה וגם לפי הצרכים האישיים שלי ונכון ...אודי למעשה שומר כאן על כולן ביחד וגם על כל אחת בנפרד לפי היחודיות שלה וזה הכי מכובד בעיני אם לא היה כך לא הייתי נשארת כאן..זה הבטחון הכי גדול שיש לי כאן... הוא מסכים לכל שיח רק לא לתוקפנות גם אם היא מוסוות ובטח שלא לפגוע .. מהבטחון הזה שהוא מקנה לכל המשתתתפות כאן הן נמצאות כאן .....כל אחת היא עולם ומלואו ואין לזלזל באף אחת אפילו ברמיזה קטנה ולא ברמיזה עוקצנים... שיהיה שבוע טוב לכולן חטולית

03/06/2019 | 12:44 | מאת: סוריקטה

הי סנדי, אני לא בטוחה שתמיד אפשר לדעת להבחין במאה אחוז מה אמיתי לחלוטין ומה אשלייה לחלוטין. איכשהו אולי אנחנו חיים במעין אשלייה מסוימת (של אי פגיעות, כל יכולות), שאחרת נהיה אפופים בחרדות מופרזות ולא נמשיך לשום מקום. אז נראה לי שניסיון להשגת ביטחון של מאה אחוז, ופחות קבלת חלקיות, יימצא את מקומו בתסכול ובחרדות. כנראה שאנחנו במינונים של גם וגם. אולי צריך לבחון את המאזנים. אני גם חושבת שבכל אחד מאיתנו, בהיותנו בני אדם, אפשר למצוא את שדות הראייה המתים (עיוורון). מנסה לעזור לך. סוריקטה

03/06/2019 | 13:12 | מאת: סוריקטה

מניחה שאת, סנדי, מכירה את 'הנחשול' והתלמידה שם שאיכשהו גילתה שהיה שם משהו לא תקין ונחשף הניסוי. אני יכולה להבין מדוע תחושות כאלה עולות, ומתי אנחנו לוקחים את התפקיד של אותה תלמידה. מכירה איכשהו אותי שם. בהקשר השואתי שלי. אבל אולי זה לא מה שמתרחש בטיפולים באופן גורף? בכל מקרה, אולי צריך קצת להיזהר מהקטע של השלהוב, ש(גם) עולם האינטרנט מלא בו. סוריקטה

03/06/2019 | 15:23 | מאת: סוריקטה

הי שוב, ועוד מחשבה לגבי ה'טוב מידי' שהזכרת, סנדיי. אולי אולי ברגעים כאלו (בהם אנחנו מבינים 'טוב מידי') התפיסה שלנו פחות גמישה והיא די חסרת פשרות ופחות נותנת מקום לספקות, ואז אולי יש לחשוד בה. לא אמרתי נכון או לא נכון. צודק או לא צודק. יש אנשים עם חוש ריח פנטסטי. אבל מספיק שיש פרגמנט קטן של סיכוי לטעות. בכל אופן, מדברים כאן על שינויים. לומר את האמת - בעיניי, השינויים זה לא איזה מהפך. הבנאדם נשאר הוא. לא הופכים לאיזה משהו ממש אחר. לא כל שכן בפרק זמן קצר. יש הטמעה. ויש סיכוי שתחלחל לשכבות עמוקות. ואז אפשר לדבר על סוג של שינוי. תפיסתי בעיקר. בקצבים שלי מדובר על הרבה מאד מאד שנים. ההתקדמות שלי, נגיד שיש כזאת (ואני כותבת כאן כעת כרוח רפאים) היא איטית ביותר. לאור מה שכתבת, סנדיי, גם אני תוהה האם, למשל, פלירטטתי פה עם אודי (?!?!). הנה עוד אחת מהסיבות בעטיין המעטתי בפתיחת הודעות חדשות, כך גם באיחולים או התפעלויות. בגלל הדהוד הקול הזה בי. לאי ידיעה יש אפקט הגנתי, אני מניחה. וכנראה שכן משנה מי מניח את המראה (בעינייו), אם מעז, ובאיזה עיתוי וגם באיזה אופן ועוד ועוד. סוריקטה

הי סנדיי, מאחר ואין תשובה אחת 'מהספר' - הרי שלא אוכל להשיב לשאלתך... אומר באופן כללי שטיפול מתרחש בתווך שבין מציאות ודימיון, במעין אזור ביניים, שבו מציאות ואשליה מתערבבים, כך שלא ניתן להשיב בפשטות לשאלתך. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולעוד שבוע (בו אהיה בכנס הפסיכולוגים הקליניים, שם אעביר סדנה לכל ארכו). נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון הבא (לא הקרוב). שמרו על עצמכם, אודי

יותר מידיי מלל...כמו אש בשדה קוצים...אודי, מקווה שלא מעמיסה גם יותר מידיי.. רק לומר שתקופה ארוכה טוב לי..טוב לי עם המטפלת, לא מפריע לי כבר כשלא נפגשית כי תמיד יש תאריך יעד גם אם רחוק. ולמדתי המון מהטיפול. והנה רוצה להשאר בטוב. ולא רוצה לעזוב את הטיפול, לא בגלל תלות או שחייבת, בגלל ההרגשה והפינה שלי שכה חשובה לי. וקשה גם לי לקרוא משפטים מסויימים פה. מקווה שתהנה אגב שבוע הבא! שתפיק את המירב. ותחזור בכוחות מחודשים למרות שהיום העמסנו... אגב לאט לאט אולי יש פה הסכמה שטיפול טוב לסוג מסויים של אנשים ולאחרים לא וזה בסדר???. כנס מועיל!

הי מיכל, שמח לשמוע! יש שריפות, היה ל"ג בעומר... ולפעמים יש אש חמימה באח. זה רק עניין של מינון, זמן ומקום... אודי

23/05/2019 | 18:44 | מאת: סנדיי

טוב אודי, אם חשבת שהפורום גוסס, או ישן, או שותק, וואלה, הכנסתי לך כאן רוח פרצים! אבל האמת, חשבתי אולי שיבנה משהו חדש, אבל אם זה יהיה העתק של הקודם, (בזמן שהייתי פה לפני כמה זמן זה היה.... נראה לי המון המון זמן) אז מה בעצם עשינו? אלא מה? אמרת לענות על המקום? כאילו זה מה שישנה, ללכת כאן מכות? הרי המטרה של הפורום היא לא בדיוק זו, שאלת מה הציפיות שלי, הבהרתי אותן, בהחלט גם ניתוחים מעמיקים על הפסיכולוגיה וגם על שיטות וגם על בעיות ספציפיות, אבל לא בדיוק מקום של שיטור לכל מיני הטרדות לכל הסוגים והמינים... מקסימום, לא יתאים, לא אכתוב... לי זה נשמע תת רמה ממש מכל הבחינות כל מיני דברים שאפילו נכתבו כאן לאחרונה, ושוב לא מדברת על מי שמדברת על כאב, מדברת על מי שעולה לה בחיים להטריד מינית מטפל, אחרת זה לסתום לה את הפה, כי בלי לדבר בצורת תת רמה שכזו, אז זו סתימה טוטלית. או כאשר מישהי לא מוכנה שידונו בדרך הטיפול כי זה פוגע במטפלות שהיו לה!!! תגיד לי זה רציני זה? זה צורת דיון? זו השתלטות ממש, היו לך שתי מטפלות היה לך טוב, אתן אז מה? (לא מדברת על מיקה שחוששת מחרדה!!!) מדברת על מי שחושבת שהיא מרכז העולם ומה שמתאים לה חייב להתאים לכולם! סוג של כתיבה כזו דרדר את הפורום, ויש לי הרגשה שלשם זה בדיוק הולך.

24/05/2019 | 00:25 | מאת: אביב 22

מרכז העולם זאת אני ....וואלה תודה את יודעת מ2016 שנבהלת כי אודי א ר לך שאת קיבלת עלייך תפקיד מתוך היותך קרבן ...עקצת עקצת פגעת ונעלמת ... מה שלא לקחת בחשבון יקרה זה שאני בטיפול מטיב שלימד אותי להפסיק לפחד מכוחניות ישירות ושאר מילים ...ולראות את הקרבן הקטן שבתוך האדם... אז ,אז ב2016 כתבת לי שאם לא נוח לי לקרוא הודעות שאני לא יקרא את מוזמנת מראש לקבל את המלצתך ולהמנע מלקרוא את הודעתיי. ואז גם האשמת אחרות בקנאה נראה לי שטיפול לא יזיק לך . וכן אני מרכז העולם וטוב לי שם ....זה פוגע בך באיזו דרך ???,

הי סנדיי, הפורום חי ובועט :-) איני רוצה מכות כאן. אני רוצה שיח מכבד ופתוח. אפרופו מכות: הייתי היום באימון קרטה (יש לי חגורה שחורה), ואחד העקרונות החשובים באומנויות לחימה היא - להמנע מקרבות, אם לא צריך. יש בכתיבה שלך משהו קרבי, פסקני ונחרץ, שמזמין לריב. אני לא בטוח שזו כוונתך ולא בטוח שזה טוב... אודי

23/05/2019 | 18:10 | מאת: שירה2017

אני מזכירה שההודעה שלי מחכה להתייחסות שלך מיום שלישי, ממש לפני שהלכת. חשוב לי שתגיב אם אפשר. תודה

הי שירה, היא זכתה להתייחסותי :-) אודי

23/05/2019 | 18:08 | מאת: שירה2017

מכל המילים כאן בא לי רק לצעוק, מכל ההודעות הארוכות, מכל ההסברים המלומדים, מכל ההשערות וההוכחות והתוכחות... הכל נכון וכלום לא נכון ומי שמבקשת מחקרים אמפיריים מוזמנת לפנות לגוגל סקולר, ואיך אפשר בכלל סנדיי להגיד שלא צריך לדון בסוגיה אמוציונאלית כשאת בעצמך כל כך סוערת ואמוציונאלית. כל הכתיבה הזו כאילו אלה פסקי דין, מי המשיב ומי התובע... הנחרצות הזו. מניחה שכל מי שכאן וכל מי שבטיפול עוברת תעצומות נפש אל מול בור החסכים וכל הסוגיות של אותנטיות ותשלום עולות שוב ושוב. אבל אף אחת לא נחרצת. הכל נכתב בכאב. אני לא מצליחה בכלל לזכור הכל או לקרוא הכל או להחזיק את הכל.

הי שירה, הנה, כתבת בהיר וברור, וזו לא נשמעה לי צעקה, אלא משהו קומוניקטיבי וחשוב. אודי

לא חושבת שיש שאלה בעניין התועלת שטיפולים נכונים פסיכולוגיים יכולים לעזור... לא פחות מאשר כל תחום אחר ברפואה! ישנם מצבים אשר הפסיכולוגים עושים בהם ניסים ונפלאות ממש... אבל זה לא אומר שצריכים להסכים עם כל דרך, וגם אם דרך מסוימת עומד בבסיס של התאוריה, עדיין אפשר לחלוק עליה. הכל זה עניין של נסוי, טעיה, לימוד, חקירה, והסקת מסקנות והתחלה של הכל מחדש. שום דבר לא סטטי, קדוש שלא יכולים לדון בו בעצם מהותו. אם נסתכל בשלושים השנה האחרונות על השינויים הרדיקליים שנעשו בכל כך הרבה תחומים, לרבות מערכת המשפט, דברים שהיו אסורים – משכב זכר, מעשה פלילי, והיום תנסו למצא מישהו שיעז לדבר כנגד התופעה. עניינים של אחריות, ורשלנות, וכשרות עמידה, ומה שפיט ומה לא שפיט, כמו במטוטלת משתנה הלוך וחזור. ברפואה, בסרטן, אילו פריצות דרך, אילו מקרים שהיו אבודים לחלוטין, והיום אחוזים עצומים מבריאים. השתלות, שפעם לא היה סכוי לא למושתל ולא לתורם, והיום דברים כל כך שונים. אז גם בפסיכולוגיה מותר לבדוק, להסתכל, לראות, לא ללכת עם ראש בקיר, לנפות, להוציא את המוץ מן התבן, הן באופן סובייקטיבי והן באופן אוביקטיבי, לראות רווח מול הפסד, תועלת מול נזק, ותופעות ארוכות טווח, אחרי שכבר התאזנו, אני חושבת שאת הדיון הזה צריכים לנהל ללא אמוציות, בצורה אמפירית, אם כי בנפש קשה מאד לעשות מדע מדויק, ועם כל זאת אני חושבת שאפילו לחברי הפורום, שלא מדובר על ילדים קטנים, הרבה כבר סבתות, יש בהחלט פרספקטיבה לראות דברים. אני חושבת שדיון אמיתי יכול להיות פורה וטוב הן למטפל והן למטופל, אין פרות קדושות באף מרעה, בכל אפשר לדון, ואין תשובות שחייבות להיות כי ככה זה, על הכל אפשר לדון, לקבל או לא לקבל, אבל חייבים להגיע עם ראש פתוח, לרבות מטפלים! כמובן שנדון בדרך 'הטהורה' שבה הפסיכולוגיה מאמינה ולא בסטיות כאלו ואחרות של מטפלים שלא עשו עבודתם נאמנה, מקובל עליך אודי? אני חושבת שדיון שכזה יכול לעזור מאד בטיפול, למטפולת שלא ירגישו שלוקחים אותם כצאן לטבח.

היי מנדייי לא יכולתי לקרא את רוב הפוסטים הארוכים שהכתבו בגלל קשיים בראיה אבל זכור לי שכתבת שאת רוצה סיעור מוחות... נראה שקיבלת אותם אולי אפילו מוקדם מאשר חשבת לא אוהבת את ההתבתאויות שלך על הקשר של הבנות שכותבות כאן בפורום ביחס לאודי... לטעמי ירדת נמוך בכוונה רקנכדי לגרום לכולן לצאת ולהגיב לך כי הרי זה מה שחיפשת...!!!! לא אוהבת את המשחק שלך!! גרמת לי להתחרט שאני אלך שוב לטיפול...לא כולן עיוורות וחסרות אבחנה לידיעתך !!! ובמצבי הנפשי עכשיו כבר לא בטוחה שאלך חטולית

הי סנדיי, אני רק מבקש שהכתיבה לא תהיה 'טרולית'. שימי לב לכלל השלישי בכללי הפורום. אפשר ומותר לדבר על הכל. אני מבקש שזה יהיה תוך שמירה אחד על השני, בכדי שהמקום ירגיש בטוח. יש לך דברים רבים וחכמים לתרום לשיח. שימי לב לא רק לתוכן, אלא גם לצורה. אודי

23/05/2019 | 14:15 | מאת: אביב 22

טוב אם אני עוד כאן כנראה שלא יכולה לשתוק. סוג של הרגל ....😊😀 קראתי רק חלק כי בנינו למי יש כוח לקרוא כאלה אורכים ..אז סליחה מראש אם לא מדייקת ... יש שיח על טיפול רק שהוא נשמע כמו הכותרת כן לא שחור לבן ...ומה באמצע ומה בן לבין ומה קצת יותר לעומק.. יש מי שכותב מתוך הכאב שלו יש מי שכותב סתם מתוך השאלה (לדעתי אף פעם אין סתם ...יש לי השערות על העיתוי,וסוג הפורום אבל זה ממש לא חשוב ) מטפל הוא איש מקצוע.. לכן הוא מקבל כסף מה הבעייה עם זה ???? למה הכסף שלו בצבע אחר מכסף של עו"ד שנתתי לו במכה עשרות אלפי שקלים ובסוף בגלל פאשלה שלו הדיונים נדחו ונדחו ושוב הייתי צריכה לשלם ...ואז פשוט לקחתי בעל מקצוע אחר זה בסדר ??, העניין נורא פשוט יש סוגי טיפולים יש סוגי מטפלים ויש סוגי אנשים שלהם סוגי באגים שונים .. לקשר כן גם טיפולי צריך זוג כמו בטנגו ....ככה שלכל צד יש אחריות ... האחריות של המטופל מעבר למקום שלומד לראות את הבאגים שלו (העברות השלכות וכו...) יש לו עוד אחריות -לא להיות במקום שרע לו...אף מטפל לא קושר אותכם בכוח ....(חוץ מאלה וכן יש כאלה שהם באמת לא ראויים להקרא מטפלים -כאלה שפוגעים ומתעללים במטופל -חריגים ) אנו מדברים על הכלל ... אז השאלה שמעניינת אותי למה אתם שם ??? ולמה לחשוב שאם לכם לא טוב גם לאחרים לא טוב.. אני עברתי שתי מטפלות והם הצילו לי את החיים ....ובעצם למי אכפת ,לי טוב אז מה זה צריך להטריד את השני ....פרגנו זה לא עולה כסף כל אחד ומה שעושה לו טוב ... לא טוב לכן אל תהיו בטיפול ....וטיפול זה ממש לא כן לא שחור לבן ...הוא הרבה יותר קצת חומר למחשבה ....ממי שהטיפול עשה ועושה לו ניסים ויודעת שהמטפלות שלי נמצאות איתי וכן ברבים כי גם הרודמת עדין שם עבורי ...דרך אגב גם בלי כסף ...כי אכפת להן ממני אכפת להן שיהיה לי טוב והן רק קביים ומעולם לא הבטיחו לי כלום ...ובטח לא גן של שושנים ...הן רק הבטיחו שיהיו שם ויצעדו איתי במסע שלי בקצב שלי בדרך שלי וינסו לעזור ...במקרה שלי זה גם הצליח .

23/05/2019 | 18:32 | מאת: שיראל1

אביב היקרה, לא הייתה כוונת פגיעה בדבריי. דבריי נכתבו אך ורק על סמך חוויות שלצערי חוויתי בעבר. ולצערי טופלתי לפני שנים לא מעטות ע"י פסיכולוג ,שהיה הרבה מעבר ללא ראוי ושעבר עבירה, שאינני מעוניינת להרחיב עליה, בזמן הטיפול בי. ומאוד מאוד נפגעתי מכך. אינני שוללת את עצם הימצאות מטפלים ראויים , אני שמחה בעבורך שזכית להיות מטופלת על ידי מטפלים שכאלו. כי אני שנים לא הייתי מוכנה ללכת לטיפול בגלל אותו מטפל מהעבר והיה קשה לי לתת אמון בעולם הטיפול בכלל. אני מאמינה ויודעת, שיש גם מטפלים טובים. לצערי, אני אישית לא פגשתי הרבה כאלה. ורק המטפל האחרון שאני כרגע מטופלת על ידו נראה לי כאחד כזה שאני יכולה לאמר שבאמת אכפת לו. והלוואי שהייתי מגיעה אליו לפני שפגשתי את המטפלים הבעייתיים שטופלתי על ידם.

24/05/2019 | 01:04 | מאת: אביב 22

שמחה שאת כאן וכותבת ...כן זוכרת את הקושי מול המטפל הקודם ועצוב על כך ... מניחה שלא פשוט להתחיל שוב טיפול לסמוך ולהאמין שנפגעת בעבר . אבל תראי למשל הרגע .. אודי דילג על ההודעה שלי .. תוסיפי לזה את מה שכתבה עלי סנדי מנדי למעלה שאני מרכז העולם (חחח וזה לא העקיצות הראשונות כלפי מרגע שהגיע לכאן במקרה דקה אחרי שעזבתי) ...ופעם לפני הטיפול הייתי נופלת למקום קרבני שהנה לאודי כבר לא אכפת ממני והוא ממהר לסגור ושכח אותי .... ובמקום אני מכירה את אודי ...הוא דילג כדי שאענה לך כדי שיהיה כאן שיח... אז מה שהתכוונתי יקרה שגם לנו כמטופלים יש אחריות וכשלא היה לך טוב הלכת ...ובאמת יש היום המוני סוגי טיפולים כל אחד יכול למצוא את מה שנכון לו ...בהצלחה .סומכת עלייך שתמצאי את הדרך שנכונה לך..

23/05/2019 | 13:45 | מאת: שיראל1

היי שוב... מטפל טוב בעיניי, הוא אחד שיודע לשחרר. מטפל טוב, לטעמי, הוא כזה שמבין שתפקידו לשמש כקביים, לתקופה מסויימת, ואז לשחרר את המטופל לחיות את חייו. מטפל שמבין שהתלות עלולה גם להיות בעייתית, היא טובה לטיפול עצמו, אבל המטופל חייב לקבל את הכלים ולחדש את היכולת לחיות את חייו באופן עצמאי, ללא תלות במטפל. אינני מאמינה בטיפולים שנמשכים יובלות, היכן השחרור, הרי ברור שהתפתחה פה תלות שאינה בריאה ושמזיקה למטופל. הקביים נועדו להיות זמניים, וכך בעיניי גם הטיפול. פגשתי בחיי מטפלים איומים, ולצערי גם אחד שביצע מעשה רמיה, ושלצערי טופלתי על ידו. ופגשתי גם אחרים, אם כי לצערי, לא רבים, שניכר שכן עדיין אכפת להם. בטיפול הנוכחי אני כן חשה אכפתיות אמיתית מצד המטפל. (אם כי מקווה שזה לא זמני, ושהשחיקה המקצועית לא תיקח ממנו את האותנטיות ואת הכנות שהוא מפגין בשלב זה). למען האמת, אין לי מושג למה כתבתי את הדברים האלה...

23/05/2019 | 22:10 | מאת: חטוליתוש

כנראה שהלחץ שהופעל כאן יצר את הצורך לכתוב רק זיכרי שאת לא צריכה להרגיש הזדהות עם כל דבר כי יש לך את האישיות הנפלאה שלך ואת הדרך שלך את ההבנות שלך חטולית

הי שיראל, הגיוני לגמרי מה שכתבת. אודי

24/05/2019 | 09:32 | מאת: אביב 22

והכי שמחה שכתבת ...ושוב כואב שנפגעת מקווה ומאחלת לך תיקון בטיפול הזה .

23/05/2019 | 11:38 | מאת: mika

אודי, מאוד קשה לי לקרוא את מה שחלק מהבנות כותבות כאן. אני מחבבת את סנדיי והיא זכורה עוד מעבר (כן סנדיי אני מאוד מחבבת אותך ואת סופר חכמה ואסרטיבית) וטלאור גם היא מאוד חכמה ומתנסחת נהדר. אבל נורא מפחיד לי לקרוא את מה שאתן כותבות. גם אני חרדתית ויש לי הרבה חרדת נטישה. ויש לי הרבה פחדים שהמטפלת שלי תעזוב אותי. אבל, המטפלת שלי אף פעם לא מכרה לי אשליה שאכפת לה. היא לא מביעה כלפיי משפטים שגורמים לי לחשוב שהיא "אוהבת"אותי. והיא באמת זמינה לי בעיקר בשעה שלי, אבל עונה לי שאני מסמסת. אני לא מרגישה שאני צורכת זנות רגשית. ואני לא מרגישה שאני קונה אכפתיות ממנה. המטפלת לא חושפת בפניי שום דבר מחייה האישים ואני גם לא שואלת, כי אני מבינה שזה הקשר. והיא צריכה לשמור על עצמה, וגם היא לא מכריחה אותי לספר דברים שאני לא רוצה. ומכבדת את הגבול שלי. אני נבהלת לקרוא את מה שכותבים כאן.

23/05/2019 | 17:29 | מאת: סנדיי

בקשו שאעיר דברים בו במקום שהם קורים, אז הנה אני עושה את זה. כן, כאן בפורום ברגע שאיזה דיון לא מוצא חן בעיני הכותבים, הם צועקים 'הצילו' לפעמים מכניס לחרדה, לפעמים פוחדים מהרעשים, מכל מיני דברים ומנסים לסתום את הפה לכותבים אני מבינה אותך ממש ממש ממש. אבל מיקה הדרך להתמודד היא פשוט לא לקרא! אי אפשר בפורום ציבורי לא לאפשר דיון פתוח על עניינים שחשובים לחלק מהקוראים אני ממש מבינה את ההרגשה שלך, ולכן בדרך כלל הכותרים מביעים את מה שיהיה כתוב בפנים אז פשוט אל תקראי, אל תשתתפי בדיונים שלא עושים לך טוב אבל אי אפשר להתנהל כאן כמו 'קאצ'קעס', חייבים לאפשר לפורום להתנהל בבגרות, וגם בדיונים שלא תמיד נעימים וטובים לכל אחד. שיהיה לך טוב, וביננו, דווקא לאחת כמוך שכל כך חוששת מפרידה מהמטפלת, אני חושבת שהדיונים הללו יכולים רק להיטיב אתך, אבל אם לא עושה לך טוב, פשוט דלגי, המשיכי הלאה יום נפלא שיהיה לך

23/05/2019 | 18:07 | מאת: סנדיי

כתבתי הודעה והיא נמחקה אז אחזור בקצרה. אם יש לך מטפלת כל כך נפלאה, אז אשריך, אל תתיחסי למה שלא טוב אצל אחרים אלא תשמחי על מה שטוב אצלך. על מה שאני ואחרים מדברים זה סוג של רגש שמטפל מעורר אצל מטופל בתור כלי טיפולי באופן עקרוני כדי שיוכל לעזור למטופל, אבל אצל המטופל הרגשות הללו מיוחסות בצורת אשליה למשהו אחר לחלוטין, אשר כלל לא קיים בטיפול, ואשר לדעתנו בטווח הארוך הנזק שלו גדול על התועלת, ואנחנו חשות ששימוש בכלי כזה, למרות שהוא טיפולי, יש בו מן ההונאה כלפי המטופל, ולא כל אמצעי כשר למען מטרה תהא המטרה טובה ככל שתהיה. הנדון כאן הוא על האמצעים שהמטפל משתמש בהם כדי לעזור למטופל, והאם כל הדרכים כשרות, זה לא וויכוח אישי, זה משהו עקרוני שהרבה מתורת הפסיכולוגיה בנויה עליו, תילי תילים, וחלק מאתנו לא מסכים עם התאוריה הזו, ועל כך אנו רוצים לדון כמובן שכל אחת מביאה לדיון את הניסיון שלה בחיים, אבל השאלה היא גם פילוסופית ולא רק טיפולית

23/05/2019 | 19:25 | מאת: סוריקטה

הי מיקה, שמחה לראותך כאן (למרות שאני די פורשת) נסי לזכור שנכתבו כאן דברים שונים ומגוונים לאורך זמן ולעשות שקלול. לפעמים אפשר וזה עובד. לילה טוב, סוריקטה

23/05/2019 | 22:06 | מאת: חטוליתוש

מיקה אהובה גם אני מרגישה ככה הכל התהפך למשהו שמעולם לא היה וצר לי מאוד מתחיל להבהיל אותי שוב ללכת לטיפול ואני חושבת שאודי היה בסדר גמור לאורך כל הדרך חטולית

הי מיקה, אני מסכים אתך שיש משהו (וכתבתי על זה למטה) שאני רואה כלא אחראי ואף מסוכן בדברים שנכתבים כאן. אני מקווה שהדברים יתאזנו. עובדה שי שכאן גם קולות נוספים, כך שזה בסדר. אודי

אודי וכולכם.. למרות שההודעה שאכתוב שיפוטית ,אני בוחרת לכתוב ולהביא אותה היות ונפגעתי.. נפגעתי במובן של ההרגשה ש'סתמו לי את הפה' אודי... לא יודעת מה לומר לך.. קרה משהו.. כן.. אתה יודע מה אודי ? אני כן יודעת מה קרה.. אני מרגישה שמנדיי סתמה לי את הפה.. כן... סתמה לי את הפה ,ולא רק את הפה.. סתמה לי באיזשהו אופן את הלב במה שקשור אליך אודי.. לדעתי מאז שהיא נכנסה לפה והציגה את ציפיותיה מהפורום.. המילים שכתבה.. האופן... לא יודעת אודי... מאז מרגיש לי שאני צריכה לשים אפוד מגן ממך.. אני מרגישה שהיא קילקלה לי משהו.. מה ???? אז ככה: בהודעה מה 6/5 כתבה : פרק ב' על הציפיות שלי 06/05/2019 | 07:36 | מאת: מנדיי אינטראקציה בין אודי לבין המשתתפות או קיי אודי, רוצה או לא רוצה, אתה בעמדת מפתח, ומה זה אומר? אחלק את זה לכמה עניינים. כל אמא אוהבת את כל ילדים, אבל מכמה מהם היא נהנית יותר, ואם היא לא מודה לעצמה בלב את זה, אז בנוסף לכל היא גם שקרנית, כי אנחנו בני אדם. אבל אמא חכמה לומדת שלא להראות לכולם ממי היא נהנית יותר ולמי היא קשורה יותר, ובפרהסיה מתמקדת באהבה שבעצם נתונה לכולם. בתור מנהל פורום, כולם היו בניך, אבל כמובן שאתה מתחבר לחלק יותר מאשר לאחרים, ואין בזה רע נאמר אם מתפתח שיח בינך לבין כותבת שהגרעין שלו הוא המטרה של הפורום. אבל כאשר מתפתחים כאן עניינים שהם סמי 'רומנטיים', כאשר כותבות פונות אליך בצורה שלא פעם נשמעת או 'כהטרדה מינית' (מהן כלפיך) או איזה נסיון 'להתחיל' אתך, נסיון לגייס את כל הנשיות כדי להוציא ממך דברים שהם 'מעבר', אני חושבת שאין להם מקום בפורום, רוצים להתכתב במייל, תעשו זאת חופשי, המרחב הציבורי של הפורום הוא לא בשביל זה, בהמשך כתבה תוספת : תוספת למה שכתבתי לפרק ב 06/05/2019 | 07:57 | מאת: מנדיי אודי אתה יכול להכניס את זה באותו שרשור של מה שהעליתי קודם כפרק ב' רציתי טיפה להרחיב על הנושא של אלו 'שמתחילות' עם אודי, בצורה עדינה אומר שזה מזכיר לי קבוצה של צופים שכל הבנות מנסות להתחיל עם המדריך החתיך. אחרי שרואים לשבת אחת זה הולך פתאום כולם מנסים לאמץ לעצמן את אותו סגנון דיבור, לדבר ולא לדבר, ולעטוף ושזה ישמע כמו שירה, ובעיקר מלטף... וזה די פתטי לראות את זה. אבל זה כמו שאמרתי בצורה עדינה, ובצורה פחות עדינה זה הרגיש לי לפעמים שזה פשוט מביא את הפורום לה...ה, למקום קצת מביש ולא ראוי לפורום מכובד שכזה, זה לא המקום של זה. ולא, אשה בוגרת היא לא ילדה בת שנתיים שלוש, וממילא ההתנהגות שלה לא יכולה להתקבל באותה סלחנות, ועם כל הכבוד היא לא נקיה מכל מיני פניות מיניות גם אם מנסים להלביש את זה בכל מיני עטיפות, וכאשר זה הופך למין סטייל, שגם לך אודי יש בזה יד בגלל התגובות שלך לכאלו דברים, זה יוצר ריאקציה לפחות אצל חלק מהכותבות. אודי... מאז שהיא כאן מרגיש לי שהפורום מזדהם ללא הפסקה.. אני מרגישה פתאום צורך להגן על עצמי.. הבטן מתכווצת לי מהתיאורים שלה דווקא היא שדיברה על הפורום כמזוהם..הרגיש לי נקי עד שהיא נכנסה ייתכן שחלק לא מבוטל ממה שהיא כותבת ,לא מודע..אך לי זה מכווץ את הבטן.. אתן דוגמאות : בהודעה מה 21/5 כתבה : " קראתי פעם ספר של מהפנט, הוא כתב על דרכי היפנוט שכמובן אתה מכיר בין היתר כתב (הספר לא לידי אז רק אצטט מהזכרון ) שהמהפנט מנסה להפעיל קשרים על המהופנט, ויעשה זה את זה גם בהפעלת קשרים מיניים, הכיצד, כאשר הוא מבקש מהמהופנט להרגע, הוא יזכיר גם מקומות אירוטיים בגוף של המהופנט, ודבר זה יצור קשר מיני במהופנט וכך הוא יוכל להשתלט עליו טוב יותר. עד כאן *תגובה שלה לטלאור מהיום : "יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת - את המשפט הזה צריכים לכתוב באותיות גדולות ממש! עוצמתי במלא מובן המילה. ו... אני אנסה עוד דרכים כדי לנסות לסדוק את השריון, אפילו של אודי, לא יתכן להיות עוורים מקצועיים לכל מה שקורה, זה מין שטיפה עצמית שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר" ודוגמאות נוספות שאין לי כבר כוח /רצון להביא.. הדבר שאני רוצה לומר הוא שבדיוק היא שדיברה על הפורום כמזוהם לא מפסיקה לזהם לי את המקום הזה ולפגוע בי במובן שמרגיש לי פתאום צורך להגן על עצמי ממך אודי.. מרגישה שצריכה להתעטף במעיל על מעיל על מעיל... מרגיז אותי,מקומם ,מכווץ לי את הבטן איכססססססס

הי במבי, מבחינתי הדרך שאת מביאה את עצמך לגיטימית ואיני רואה בה בעיה או ניסיון לפתות אותי. יש לי רעיון: תנסי לקרוא את דבריה של סנדיי כקול מוסרני (אך לגיטימי) שיכול להיות גם בכל אחד מאתנו. ברמה הקבוצתית זו אמירה שמייצגת משהו (שאת בתורך מגיבה אליו בצורך באפוד מגן מפניי...). מותר לחשוב הכל. ואת בסדר גמור. אודי

אז אכתוב בקצרה, אני מרגישה שהטיפול הוא אמיתי וכנה! אין אשליה. היא מעולם לא הבטיחה לי דברים שהיא לא! היא תמיד אמרה שיש חסך והיא לא הבטיחה למלאו...רק להקל. וגם לא אמרה שהיא במקום אמא או משהו כזה. חשבתי פעם כמותכן. היום לא! הקשר הוא הדדי במה שיכול להיות. ובמה שלא מדברים על זה. לא נפגשנו שלושה שבועות והפעם זה היה ממש בסדר...גם כשנתקלתי בבעיה חשבתי איך הייתה מגיבה ומה הייתה אומרת וצלחתי....כך שאודי, אשמח אם תבהיר שלא כל המטפלים כאלה! שיש מטפלים כנים ואמיתיים ולא מוכרים אשליות! היא תמיד תמיד ניפצה דווקא את האשליות שלי!!! והציפיות שלי!! תודה

מיכל יקרה ! אהבתי את מה שכתבת !! מצטרפת ..

מיכלי בדיוק עכשי סיימתי לכתוב תגובה לשיראל1 וכתבתי שאני מאוד מקווה שהפעם זה יהיה שונה ולא כמו בעבר ועם התקווה הזו אני הולכת כן לקבל טיפול שמחתי נורא שכתבת כאן דברים נפלאים על המטפלת שלך הלוואי שאוכל לכתוב גם .... תודה מאמי חטולית

23/05/2019 | 13:43 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, אסכים בהקשר לחשיבות האמת ומקום המציאות. מה שריאלי. בעניין הטכני - גם לחתולית ששאלה - ניתן לבחור גם בטלפון את הקטע שהקלדנו ולהעביר ללוח (מה אנחנו קוראים העתק הדבק). זה טוב במקרה שנראה שאולי ההודעה לא הצליחה להישלח. ואז מעתיקים לתיבת התוכן את מה שכתבנו. גם אם היה רענון או פתחנו חלון חדש. דאבל קליק על מילה. בחר הכל. העתק. יש הסברים יפים ביו טיוב. סוריקטה

23/05/2019 | 20:36 | מאת: חטוליתוש

תודה רבה אני אלמד אייך להעביר .. אומנם תמיד לוקח לי זמן מקווה יצליח לי.. וכמו שאמרתי כבר יש לך נוכחות !!! אוהבת אותך חטולית

הי מיכל, אני מסכים אתך לגמרי. אבל יש גם מי שחושבים אחרת. זכותם... אודי

23/05/2019 | 08:10 | מאת: שיראל1

היי לכולם... אכן אשליה... אשליית הטיפול. כמה כואב וכמה נכון. והיכן מצויה האמת בכל הזיוף והשקר? לצערי חוששת שיש אמת בדבריהן של טלאור ומנדיי. וכן, זה לא פשוט להכיר בכך, אבל ללא צל של ספק ישנו איזשהו עיוות שרצוי היה שיתוקן. גם אני בטיפול, יש לציין אצל מטפל מקסים, חביב ואמפתי, שמקרין הרבה דאגה ואכפתיות. אך אינני יכולה שלא להבין שהאכפתיות מן הסתם היא חלקית ואינני יכולה שלא לתהות עד כמה באמת אכפת לו, הרי זהו קשר מלאכותי שניקנה בדבר. ואם לא אשלם כל האכפתיות שלו תעלם כלא הייתה. מצטערת על הביטוי, אך זה חש כמו זנות רגשית, משלמים תמורת רגש ואכפתיות, וכן... זה מרגיש נורא וכל שנותר היא תחושה של מירמה וזיוף. ואני מבינה שפסיכולוגים מתפרנסים מכך, ואין לי בעיה לשלם עבור כל שירות שאני מקבלת. אבל כאן זה שונה... האם אני משלמת תמורת הדאגה והאכפתיות??? האם אני משלמת לו שיחבב אותי? וזה ברור שהרבה יותר קל להאשים את המטופל... ולאמר שמתרחשים תהליכי העברה... אבל יש משהו במקצוע הזה שמושך אליו המון טינה מצד מטופלים רבים ואולי הגיע הזמן לתהות למה? האין החומה שהמטפל מציב מסביבו, האין הגבולות והחד צדדיות לא משרתים את הצד שכנגד, האין אלו הן שיוצרים את הטינה. ומה כבר יקרה אם הגבולות ירוככו ואם היחסים יהיו יותר שיוויוניים. לדוגמא, כשאני הולכת למטפלת האלטרנטיבית שלי, שאני מספרת לה את סודותיי הכי כמוסים ואני משתפת אותה הרבה יותר מאשר את הפסיכולוג, היא גם מספרת על עצמה, מה רע בזה, זה רק גורם לי לחוש נוח יותר ולהיפתח יותר והיא עדיין נותרת המטפלת שלי, זה לא הופך אותה לחברה שלי. ואני ממש לא חוצה שום גבולות. אני מניחה שדברים לא הולכים להשתנות, אבל בכדי שיש לפסיכולוגים המון מתחרים , כדוגמת: מאמנים, מטפלי גוף נםש, מטפלים הוליסטיים וכו'. לדעתי, אם לא יהיה שינוי הפסיכולוגיה בסוף תפשוט את הרגל. הנוקשות שיש בטיפול הפסיכולוגי פשוט תפיל את המקצוע הזה. ואולי טוב שכך. ואם כל הכבוד לפרויד, לטעמי, כבר ממש עבר זמנו. אני לא מתכוונת לפגוע, אני רוצה להאמין שיש עדיין קומץ מטפלים, ואני מדגישה את המילה קומץ, שבאמת אכפת להם ממטופליהם ולא רק מהשכר המתקבל מהם.

23/05/2019 | 12:31 | מאת: חטוליתוש

קוראת אותך כמעט בנשימה עצורה , מבינה אותך על מה את מדברת ...נכון שאת הטיפולים הקודמים שלי עשיתי במרכז לנפגעות תקיפב מינית ואונס ושם לא נזקקתי לתשלום אך תחושת האשליה שכן אכפת למטפלת/ ות שטיפלו בי היתה חלקית לפי הרגשתי .... וכן נפגעתי ....ולקח לי המון זמן להבין שחייתי באשליה אבל לא מכולן ... המטפלת היתה אמפטית בצורה נהדרת ....מבינה תומכת מתעניינת ....וכשהגיע הדקה לסיום כאלו שכלום לא נאמר כלום לא היה שם בטיפול...מבינה שצריך גבול ...אבל לא בתחושה של ...זהו עד כאן..עכשיו את יכולה ללכת הביתה ..תם זמנך...מעליב אחרי שחוויתי את האכזבות שלי הבטחתי לעצמי ש...לא עוד....אין יותר כניסה בטיפול לשום אדם להכנס רגשית לתוך הכאב שלי היום התקשרו אלי מהמכון הפסיכולוגי להכין ט.17 ולהודיע להם...אוטוטו גם אני הולכת שוב בפעם הרביעית לקבל טיפול נפשי ואחרי כל מה שנכתב כאן בפורום על ידי כולן ...הבנתי שוב לתוך מה אני צפויה להכנס... אקח את הזמן הזה לעשות חושבים אייך ...כמה...ולמה..אני יכולה ..צריכה..לתת למטפלת להכנס שוב לתוך הרגשות שלי... לא רוצה לחשוב ששוב אני הולכת לחוות הונאה רגשית מקווה שהפעם יהיה אחרת המון תודה לך שיראל ולכל מי שכתבה בנושא הזה ביומיים האחרונים על הנשוא הכאוב ... הלוואי שאוכל לספר פן יותר קל ויותר נעים על מי שתהיה או יהיה המטפלת/ל הבא ועם התקווה הזו אני מסיימת חטולית

23/05/2019 | 14:46 | מאת: סוריקטה

את יודעת שיראל, יש מצב שאין קשר בין התשלום לחיבה של המטפל כלפייך. יש מצב שמטפל לא בהכרח יצליח לעזור טוב יותר למי שהוא אוהב יותר. המוני משפטים של פרויד הייתי מצטטת פה. בייחוד בהקשר לדברים שנאמרו כאן לאחרונה פרויד התחיל משהו שממנו התפצלו כיוונים שהלכו איתו או מהתנגדות לו או מחומרים שויתר עליהם. ועוד. אבל איכשהו זה התחיל בו. הוא האבא. משרלטנים למינהם (והתחום פרוץ) הייתי בורחת. יהיר לי מידי. דווקא, להרגשתי, יש התפתחות של טיפולי עומק מתחת או מעל לפני השטח. סוריקטה

23/05/2019 | 19:09 | מאת: סנדיי

אני דואגת לך, את צריכה תמיכה, את צריכה עזרה, קחי את מה שאנחנו אומרות בערבון מוגבל, היינו כבדהו וחשדהו! את תהיי חזקה, אל תברחי מהטיפול, אם את צריכה אותו, ולא תקבלי זה יכול לעשות לך נזק, אבל תבואי מוכנה נפשית, אני מבינה שאת במצב נפשי לא קל, (אני פשוט חייבת להמשיך לעבוד כאן ולכן כותבת במהירות אבל לא רוצה שתנזקי) אבל את מספיק חזקה כדי לדעת לקבל את מה שאת צריכה, ולשמור על עצמך, ברגע שאת מודעת לדברים, ברגע שאת מבינה שאת בטיפול, ולא במסע רגשי עם המטפלת זה כבר יעזור לך, תשתדלי לברור את המוץ מהתבן, לקבל את מה שטוב לך, ולא לפתח תלות רגשית. לא רוצה שתנזקי בגלל מה שאנו כותבות כאן, ברגע שאת מודעת שאת בעצם בטיפול, שזה כמו ללכת לרופא, שהרגשות הן רק כלי טיפולי, אז תנסי לשמור על עצמך מבינה את ההרגשה הנוראית שתיק, הפעמון מצלצל וזהו, כאילו כל מה שהיה, התרומם המסך וההצגה נגמרה, אבל כאשר את מודעת למה שקורה, את יכולה יותר לשמוע על עצמך. נהיה בקשר.

הי שיראל, לא אתווכח עם חוויתך (שעצוב לי מאוד לקרוא אותה). אבחר להתייחס לנקודה אחת מדברייך: פרויד היה - ועדיין - אדם חכם וגמיש, מענטש אמיתי למטופליו, שכמעט 100 שנים למותו עדיין מתייחסים אל דבריו במלוא הרצינות. יחד עם זאת - עם היותו הבסיס להרבה מאוד דברים (לא רק בטיפול, גם בתרבות בכלל) - הפסיכולוגיה התקדמה הרבה מאוד מאז ימיו של פרויד ואנחנו היום במקום אחר לגמרי. אודי

23/05/2019 | 06:16 | מאת: ינשוף

דברנו.. דברנו הרבה... שוב הסברתי לה, בקשתי ממנה יפה, שביום הטיפול לאחר הטיפול שתשלח סמס קצר להזכיר שהכל בסדר .. אבל היא עסוקה מדי... ואני מרגישה נטושה למרות שאני "מבינה" שהיא עסוקה .. אני שונאת את התלות בה... אני שונאת שצריכים אותה.. ואני לא יודעת מה לעשות... אם יכלתי הייתי מפסיקה טיפול כי קשה לי מדי תחושת הנטישה ובא לי לנטוש אותה.. ואני יודעת שאני סתם יגרום לעצמי צער.. אני כל כך כואבת את תחושת הנטישה.. זה קרה כבר פעמיים ברצף איתה ... ואין מה לעשות.. צריכים ללמוד לחיות עם זה, להבין אותה, ולכאוב את תחושת הנטישה שוב ושוב ושוב... הלוואי שלא הייתי צריכים אותה... הלוואי..

23/05/2019 | 10:45 | מאת: ינשוף

יש גם כעס... אפילו זעם.. אולי לא מגיע לי הסמס הזה.. אולי אני מפונקת יותר מדי.. אני לא מצליחה להרפות...

ינשופי יקרה. אני מבינה שאת רוצה שתיצור איתך קשר אחרי לבדוק איך את...גם לי היו תקופות כאלה. זה לא שחור/לבן, אני מאמינה שאכפת והיא איתך, פשוט קשה לך לקלוט שהיא נמצאת איתך גם כשאת לא פיזית יושבת מולה או מדברת איתה, ניסיתן חפץ מעבר?לפעמים זה עוזר... האם ישנה אפשרות שאת זו שתשלחי לה אם את צריכה ולא היא לך? כך היה אצלי, כשהייתי צריכה כשיצאתי ממנה הייתי שולחת. קשה להתנהל בתלות מוחלטת, מבינה אותך. היא מנסה לעזור דווקא בכך שלא יוצרת איתך קשר כדי לא להשלות אותך...וגם נניח שהייתה שולחת הודעה, אני מאמינה שסה עדיין לא היה מספיק עבורך בגלל התלות כרגע. מקווה שתביני את כוונתה וכוונתי שזה לטובתך למרות שקשה כל כך. איתך.

23/05/2019 | 12:11 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי את צודקת תחושת הנתישה כואב מאוד ולמרות שאת יודעת שהיא מאוד עסוקה בכל זאת כואב אייך אפשר להרגיש פחות נתושים ? על ידי זה שאת נכנסת לכאן וכותבת כל מה שכואב לך וכאן את מקבלת קצת תמיכה יודעת שזה ממש לא אותו הדבר ושהכאב נשאר אבל אייך עוד אפשר להקל על התחושה .. ניסית לשלוח לה הודעה ולכתוב לה אייך אתם מרגישים ?? אולי זה יכול לעזור אין מה להפסיד יקרה שלי אוהבת אותך ינשופית שלי חטולית

23/05/2019 | 14:26 | מאת: סוריקטה

הי ינשוף, נדמה לי שבאופן פרדוקסלי - באם ננסה 'לחסל' את התלות - כך נהפוך עצמנו לתלויים הרבה יותר. אני מדברת על תלות באופן מורחב - בפרט אולי במטפל, אבל גם בכלל באנשים, בחומרים, בסביבה, במזג האוויר ועוד. אמרתי פה לא פעם, שעצמאיים יודעים להיות תלויים. במידה הנכונה. אין דבר כזה שלא צריך משהו שהוא זולתך. ונתחיל גם באוכל ואוויר, למשל. אנשים משתמשים זה בזה וגו' (עמיחי ציטוט מעמוד ההדדיות של אודי). סוריקטה

מיכלי יקרה תודה יקרה האמת שלרוב כן עזר ששלחה סמס לאחר פגישה שלנו.. אני חושבת שבעקבות הנסיעה לבית ההורים כל הכאב הזה עולה. ראיתי את אימא . עכשיו מבינה שאני משליכה על המטפלת את הנטישה שחווינו בילדות מאימא שראתה את ההתעללות ולא עשתה כלום/נטשה הכאב הוא בלתי נסבל תודה שעזרת לי להבין...

חטולית יקרה המילים שלך היו כל כך מה שהיינו צריכים. מילים מקבלות ורכות ומבינות... תודה רבה

23/05/2019 | 19:36 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה כמה שהתגעגעתי למילים הנבונות שלך ואליך כמובן. תודה רבה

הי ינשוף, נכון כתבת שזו 'תחושה' של נטישה. היא לא נטשה אותך, אלא שאתן נפגשות עם מגבלות סיפוקה של המשאלה לקשר מוחלט. זה באמת מכאיב מאוד... אודי

אם הבנתי נכון אתה רואה את הרגשות של המטופל ככלי טיפול עבור המטפל לעזור למטופל בבעיותיו. אתה רואה את החיבור בין המטפל לבין המטופל, החיבור הרגשי, ככלי עוצמתי שעם הקשר הזה המטופל יוכל לעבור כל מיני חוויות שיעזרו לו לראות בפרספקטיבה נכונה ובדרך נכונה כיצד להתגבר, או לחמוק, או להימנע מכשלים אלו ואחרים בחיים. אתה מאמין שהקשר שנוצר, הוא לא באמת קשר בין אישי, אלא רק כלי דרכו יכול המטפל לחדור לתוך 'נפשו' של המטופל ולעשות שם סדר. כמו שהכירורג פותח את הבטן, כדי לסדר את הדברים בפנים, כך המטפל בקשר הרגשי שלו עם המטופל יכול להגיע למקומות שאחרת היו סגורים בפניו. והיות ולמטופל יש בעיות רגשיות, ממילא דווקא הקשר הרגשי הזה הוא זה שיאפשר למטפל להגיע למקומות של שורש הבעיה הרגשית ולטפל בה. ואני חושבת שהמשחק כאן הוא באש, ואני חושבת שהאילוזיה שנוצרת אצל המטופלת יש בה הרבה הונאה. בארבעים דקות שיושב המטופל אצל המטפל הוא בטוח ובוטח בקשר הנפלא שיש בינהם, ולא מבין שישנם עוד כאלו 35 מטופלים בשבוע שכך מרגישים אצל המטפל, אין לי ספק שאם המטופל יכול היה להיות זבוב על הקיר בטיפולים האחרים הוא לא היה מסכים לרקום את הקשרים הנפשיים הללו עם המטפל, ורק כי למרות שהוא יודע שמדובר בטיפול אבל הוא משלה את עצמו שיש מעבר לכן הוא מסכים לכך אם היה רואה מה קורה בטיפולים של המטפל אצל האחרים היה מתעורר מהאילוזיה ולא הה מסכים לאותם קשרים רגשייים.

הי סנדיי, לא, לא הבנת נכון. את עושה מדבריי סלט, מוציאה אותם מהקשר ומוסיפה הרבה מאוד מרחשי ליבך... אודי

22/05/2019 | 20:21 | מאת: מנדיי

היי סוריקטה אין לי מושג מה קרה, ומה היה הצונאמי הגדול אבל אני זוכרת אותך מלפני כמה שנים אני זוכרת את הערכה הרבה שקבלת, ואהבו את מה שכתבת, ואת אפילו הערת פעם שאת לא כל כך רגישה בחיים המציאותיים שכך נותנים לך הרבה הערכה אבל... אני הרגשתי אז שמעבר לזה שאת אשה עם כוחות פנימיים, את זקוקה לעזרה, נכון, הראית הרבה גבורה ורצון להתגבר, אבל הבדידות שלך לא פעם זעקה, ולפעמים זעזעה, ופעם אחת אפילו כתבתי לאודי בפרטי שהייתי מאד מאד מבקשת אם הוא היה יכול להיות שליח בלי להביא לידי זהוי לא שלך ולא שלי, אם אוכל לעזור במשהו בחיים המציאותיים שלך. (אודי סרב ואמר שהוא לא עושה דברים כאלו) הרגשתי שאת חייבת לנסוע לחופשה, היית נשמעת לי חלשה ועייפה, מאין מי שיתן לך יד, כאילו וכל מה שסובב אותך בעיקר זה החתולים שאת דואגת להם והילדים שא מטפלת בהם, אבל אף אחד לא מטפל בך. ולמה אני כותבת את זה? כי כתבת לפני כמה ימים שכאן ראו בך רק כסוריקטה החכמה ולא כאחת חלשה, זה לא נכון, וזה לא סותר האחד את השני, אפשר להיות ממש חכמים, אבל עדיין חלשים במובנים אחרים, ומי שלא שם לב זה, זו הבעיה שלו, וכנראה בחיים האמיתיים הוא גם לא שם לב לחולשות של אחרים. ורציתי שתדעי שאני לפחות ממש רציתי להיות שם בשבילך כאשר חשבתי שאת צריכה את זה, ולעשות את זה אנונימי, וחששתי מאד שבחיים עצמם אין לך על מי להשען! וכל ההכרות ברשת היא מאד מאד בעייתית מצד אחד היא מציפה דברים ומצד שני היא אלמת וחסרת ידיים ורגליים, אלו סתירות עמוקות מאד, ולפעמים רק מעצימות את הבעיות, מצד אחד את מרגישה בכאילו יש לך קהילה, יש לך חברה, אבל בחיים עצמם הבדידות רק גוברת. אבל את לא צריכה להיפגע, כי אין בזה כלל וכלל סתירה, וגם אם מבינים שאת אומרת דברים של טעם זה לא סותר את העובדה שגם את צריכה כתף להישען עליה, שגם את צריכה יצור אנושי שיוכל לתת לך סעד כאשר את צריכה, כולנו צריכים את זה, כולנו אנושיים, כולנו, החזקים והחלשים צריכים לא פעם להישען על מישהו אחר, ככה זה, וזה מה שעושה אותנו אנושיים. וזו הבעיה של האנונימיות שלנו כאן ברשת. כאשר יש לך שכנה טובה, ואת רגילה לדבר אתה, ולשוחח ולהנות, ולפתע את רואה שהיא לא מרגישה טוב, את מכניסה לה ארוחה טובה, את דואגת לה, מנסה להקל עליה ומה יש לנו כאן חוץ ממילים? ואפילו כאשר המילים חמות וטובות הן לא יכולות להיות במקום מעשים ולא פעם אנחנו פשוט זקוקות שיעשו בשבילנו דברים, אין ברירה, ככה זה, רוצים או לא רוצים, יש לנו את החוזקות שלנו ואת החולשות שלנו, וכל המכלול כולו זה מה שעושה אותנו. ובקשר לטיפול עם מטפל, יש כאן משהו עמוק עמוק בתוך כל עניין הטיפול הזה, שאני חושבת שהוא לא ישר ולא נכון, וארחיב על זה בפעם אחת.

23/05/2019 | 14:37 | מאת: סוריקטה

הי סנדי, תודה על המילים. לא בטוח שהבנתי את ההתחלה. עימך הסליחה. נראה שאני מידי רגישה. והנפש, כמו הגוף שמאבד את ההכרה כשכואב מידי, כך יש לה את המנגנונים שלה 'לאבד את ההכרה' כשכואב מידי. כן מתבאסת שאני נראית חזקה ואנרגטית ומרגישה שלא מאמינים לי כשאני מספרת שיש בעייה. אמנם בדידות גדולה ובכל אופן, יצרתי שכנויות מאד טובות במציאות. אודי שמר על הגבולות בזמנו וזה היה נכון בעיניי. חופש - זה אולי משהו שאני צריכה ללמוד. כתבתי בתקציר. יום עמוס. סוריקטה

אביב וסוריקטה יקרות. עצוב לי שעצוב לכן.. סוריקטה, אולי יצא כך שתשחררי.. שמותר גם לשחרר...להיות לא רק חכמה וחזקה. שאת אדם! ומקבלים אותך כמו שאת. לא יודעת לגבי תפקידים וסימביוזה..לא ראיתי זאת כך. אך זו הרגשה שלך ואני מבינהאו חושבת שמבינה....שמרי עלייך! אביב יקרה, עצוב.וכל כך מצטערת שיצאת פגועה. אני לא חושבת שמישהו התכוון לפגוע...שמרי על עצמך! מכבדת כל החלטה של שתיכן. היו בטוב. אוהבת את שתיכן, יש לכן פינה חמה אצלי בלב. שלכן, מיכל

23/05/2019 | 09:44 | מאת: אביב 22

תודה אהובה 😊

23/05/2019 | 14:56 | מאת: סוריקטה

מקווה לנוח. שלך, סוריקטה