פורום פסיכולוגיה קלינית

43286 הודעות
35913 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
09/12/2020 | 12:10 | מאת: -חנה

שבוע שעבר יצא שדיברנו על כל הדברים ש'מצאתי' עליה בגוגל דרכה או דרך בעלה. היא עובדת בשיטה מסוימת וגם מרצה בה.. ויש כל מיני הרצאות ברשת שלה ושאלתי אותה אם מבחינתה זה בסדר שאצפה בהן. היא שמחה ששאלתי ואמרה שתחשוב ותחזיר לי תשובה...(כמובן לא הבטחתי לה שלא אעשה זאת בכל מקרה.. ) ואתמול ענתה לי שחשבה על כך והיא מבינה שזה רק יעצים לי את הצורך בה ולדעתה לא משהו שיועיל לי... ובטיפול הזכירה לי שכאשר פניתי אליה אמרתי שיש דברים שמפריעים לי ואני רוצה לקבל או לנסות לעשות אחרת.. ואולי כדאי שננסה לדבר עליהם ולא עליה (: בהתחלה אמרתי לה שאני לא בטוחה שזה מה שאני בכלל רוצה ואולי יותר מתאים לי לדבר עליה ועליי ועליה... היא ניסתה להסביר לי שהיא 'כלי' לטיפול.. ולא הטיפול (אל תתפסו אותי במילה) בכל אופן יצא שאחרי כמה דק' של הדברים הרגילים שלי שסובבים אותה ואת הצורך שלי בה כמה שיותר התחלנו לדבר על המשפחה שלי ...(או יותר נכון על המשפ' הדפוקה שלי) ובסוף הפגישה היא שאלה איך היה לי לדבר על משהו שלי וגם אני רציתי להגיד לה לפני ששאלה שנתן לי הרגשה טובה לדבר על משהו מהחיים שלי מאשר לדבר עליה. זה בטח לא אומר שאני לא חושבת או אחשוב עליה. ושבוע הבא היא בחופש אז בכלל ):

הי חנה, נראה לי שזו אבן דרך חשובה מאוד, שהתחלת להתמקד בך בטיפול, ולא בה... יפה מאוד! אודי

09/12/2020 | 09:23 | מאת: שירה2017

הי אודי, זקוקה לעזרתך... הוא שב וחוזר על הפסקה וסיום. נראה שנדבק ביאוש שלי. אמר שאם אי אפשר לטפל בחלקים אין טעם וחבל על הזמן והמשאבים. כשהפגישות מתמקדות בתמיכה ביום יום בקשיים ובכאבים שלי נראה שהוא סתם משתעמם. אני אמנם במצב מתפקד אבל הימים שלי מסויטים מלאים בפגיעות מסוגים שונים ודכאון קשה שגם בו לא ניתן לטפל לטענתו מפני שהחלקים הם אלה שמייצרים אותו. הכל מדובר איתו ועדין רבים סימני השאלה והתהיות. אני מרגישה שהוא חותך את החוט האחרון שנשאר בעצם ההתמדה שלי להגיע לכל הפגישות תמיד בזמן להיאחז בטיפול ולא לוותר. מרגישה שמבחינתו אם לא אגיע בשבוע הבא תהיה הקלה. אני לא מבינה איך אפשר כך אחרי יותר משש שנים של דרך לא פשוטה. שהוויתור שלו אמור לחזק את הוויתור שלי. אין תקנה. אם את רוצה לבוא ולשתוק ולקרוע טישו את יכולה בשבילי זו עבודה קלה. וזה לא מה שקורה כל הזמן. אני מדברת מספרת לפעמים אני גם עוברת למצבי תודעה אחרים. רק שם זה מתאפשר אין להם מקום אחר. שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה אבל גם לא רוצה להרגיש לא רצויה. אני פוחדת כי אני מרגישה מאוד שברירית ולא מוכנה לשינוי. מקווה שהצלחתי להסביר אודי ושתוכל לשתף בתובנות שלך. תודה שירה

09/12/2020 | 13:20 | מאת: ינשוף

שירה יקרה כמה קשה התהליך!! כמה קשה!!! יש מעט מטפלים שיודעים ויכולים להכיל אותנו!! זה לא אשמתינו שאנחנו במצב שלנו. אם המטפל שלך לא מסוגל לעזור, כמה שזה קשה אחרי 6 שנות טיפול ווהתמדה שלך, יש מטפלים שכן יכולים לעזור.. כאן יחד איתך. מאמינה בך. שולחת לך מלא חיזוקים חיוביים. ינשופים

09/12/2020 | 13:47 | מאת: -חנה

הי שירה יקרה... נשמע לא פשוט הסיום והחוסר ודאות והמחשבות.. נראה לי שכל השאלות והמחשבות שלך צריכות לקבל מענה מולו, כדי שלפחות תבינו אחד את השניה וביחד. איתך, חנה

09/12/2020 | 18:15 | מאת: סוריקטה

הי שירה, אמנם פנית לאודי, אך אנחנו קבוצה ואני קוראת את הטקסט הנפלא שלך וחושבת: להדפיס ולהראות למטפל. מתוך דברייך נשמע לי שהמטפל מדהים והוא לא בקטע של ויתור, אלא מנסה להילחם עליך ברצינות. אבל התנאי הוא שתהיי שותפה, כנראה. שש שנים של דרך - הייתה דרך. 'שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה' - כמה מופלא, יקירתי. תצטרפי אליו. למטפל. הם לא טפשים החבר'ה האלה שעובדים עם הנפשות שלנו. הם מאד מאד לא. וגם מאד אחראים. אולי הוא מנסה להזמין אותך להתבונן גם מגובה ורחוק ולא רק ממש מבפנים. שלך, סוריקטה

09/12/2020 | 21:16 | מאת: שירה2017

אמנם פניתי לאודי אבל כולן מוזמנות בהחלט. אני חושבת שאמרתי את כל זה בפגישה, לכן כתבתי שהכל מדובר בטיפול. את התנאים לטיפול אני כנראה לא מצליחה לקיים כי הכל מנותק, אני לא בוכה בפגישות, שש שנים וכמה דמעות תועות. תודה על המילים הרגישות והחשובות שלך, מנסה לחשוב מהזווית שאת מציעה.. בהתבוננות מבחוץ. שלך שירה

09/12/2020 | 21:18 | מאת: שירה2017

תודה רבה ינשוף יקרה על הרגישות והמילים המחזקות.

09/12/2020 | 21:19 | מאת: שירה2017

תודה חנה יקרה, מנסים להבין ביחד ועדין נראה שכל אחד בעמדתו.

10/12/2020 | 07:31 | מאת: סוריקטה

הי שירה, את יודעת, מכירה את עצמי מימים קודמים של שיחות. היו שתיקות זעף. בטישיו אמנם לא ממש נגעתי - עוד פאק, לא משנה, בכל אופן, אם מסתכלים קצת מבחוץ על חדר טיפולים שבו מטפל ומטופל שותקים עם הקטע של הטישיו, אלמלא היה זה טראגי כל כך באותן נסיבות, אפשר להתבונן על זה באופן הומוריסטי מצחיק. הייתי אומרת אותו דבר עליי. זה מעניין. סוריקטה

הי שירה, גם אני תוהה, האם הדברים האלו מדוברים? האם מה שנכתב כאן ידוע וגלוי? הביאי זאת לפגישה, זה חלק חשוב ביותר. אל תשאירי אותו בחוץ. אודי

09/12/2020 | 05:33 | מאת: סוריקטה

הי כולם, נדמה לי שכבר העליתי ולא פעם ואשוב ואנסה - מה ייחשב או נחשב בעינכן הישג בשיחות שלכן (הרוב בנות, אז כך אשאל)? האם אתן מצליחות להרגיש שהיו כאלה? בעבר הרחוק? בהווה? יש שמירה עליהם לטווח ארוך? מה הייתן מגדירות כהישג צפוי עתידי? כלומר - מה הציפיות שלכן (ריאליות וגם לא והאם אתן מצליחות לסווג למה יש היתכנות סבירה). ולמי שמבחינה בכשלונות ברמה הכללית - מהם? זה וגם זה (הצלחה/כשלון) חלקיים, ועדיין אמור להיות שלם שהוא ברובו משהו. מנסה לחשוב ביני לביני ואולי כמה מהמילים שלכן יוכלו לעזור לי לבדוק אצלי בפנים. בעיקר חושבת על נושאים כגון: קשרים בין אנשים מי קרוב יותר מי רחוק והתנהלות בקהילה החברתית, פיצול ומיזוג של חלקים פנימה, קליטה והפרשה (אוכל גם אישיו), פנים חוץ. להתראות, למרות שיצא לי טקסט קצת קר כזה, סוריקטה

09/12/2020 | 18:18 | מאת: סוריקטה

הנה אני רואה כמה התעניינו רובנו בהצלחות ואכזבות ופרידות. שנת 2020 מסתיימת. סוריקטה

09/12/2020 | 18:32 | מאת: -חנה

הי התחלתי לכתוב ונעלם.. מקווה שלא נשלח בטעות. אנסה לענות ואתייחס רק למטפלת הנוכחית.. 'הישג' מבחינתי בפגישות הוא להצליח לדבר ולהיות נוכחת באמת איתה. לדבר ולהסתכל אליה. ולשתף. מרגישה שמצליחה לרוב,ואם משווה לטיפול הקודם איתה אז כן יש התקדמות ושמירה על כך.. לעתיד- הייתי רוצה להצליח לפתוח נושאים שקשים לי יותר מול עצמי ובעיקר לגרום לאיזה שהוא שינוי בהם בחיים שלי מחוץ לחדר. לגבי היתכנות- לעתים סקפטית מאד, מצד שני יש בי מעט תקווה. תוהה אם התכוונת גם לפירוט של הנושאים אבל נראה לי מדי אינטימי בשבילי לפתוח כעת. לגבי קשרים- מול המשפחה אני לא מנסה לשנות ולהשתנות. מול חברים- עבודה אני משתדלת ויודעת לומר כי מצליחה יותר להחזיק את עצמי במצבי כעס ושולטת יותר ברגשות שלי וגם מצליחה יותר לשתף קרובים אליי. עם אוכל אין לי הרבה אישיו, לא מאד אוהבת את עצמי בעניין הגוף והמראה בהקשר הזה אך פחות מעסיק אותי. ודבר אחרון- אני מרגישה שקשה לי לשתף ברגשות ובמחשבות שלי ולפעמים אפילו רק בדעות או סתם שיחה סתמית. יש כמה אנשים שכן מצליחה לדבר יותר מולם ואיתם, קשה לי יותר בשיחה אישית כשיש מס' אנשים ואצליח יותר להיות אני מול אדם אחד.. יצא קצת ארוך...

09/12/2020 | 23:05 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה, המון מדובר על קשיים ופרידות, אבל רגעים שיש בהם תחושה של רגש הדדי הם אלה שהייתי רוצה לנצור. כרגע מקיימת רק קשרים הכרחיים ונמנעת מאחרים. הישגים בקשר האימהי מורגשים ביכולת לכוון וללוות בעדינות בתהליכים שנושאים פירות. אני מניחה שאת אלה גם את מצליחה לחוות בטיפול בפעוטות. נקודות של אור כמו שכבר כתבת לי, גם אם קיימות נעלמות ואני לא מצלילה להחזיק בהן בתוך כל החושך. באנו חושך לגרש... מתאים לחג המתקרב. הלוואי. שלך שירה

10/12/2020 | 09:18 | מאת: סוריקטה

שירה שירה, רק לשלוח לך את אהבתי. כמו אהבה לגורים. גם גורי אדם. הילה של חמימות רכה עבורך, סוריקטה

10/12/2020 | 19:27 | מאת: סוריקטה

תודה לבנות המתוקות שהשיבו - אקרא בהקשבה ובהתעמקות בסופ"ש שוב. המון תודה לכן. ואני... הייתי רוצה לדעת להגדיר מטרה. הייתי רוצה להרגיש הילה של אור עם שובל לימים. עם עתיד. מה שנחשב פעם הישג עבורי - היום הוא כבר לא משהו להתפעל ממנו. יפה, אולי, אבל לא יותר. סוריקטה בימים מבולבלים

08/12/2020 | 05:47 | מאת: סוריקטה

הי כולם, פחות יש לי במה לעדכן - אבל בחרתי כותרת מקורית לי. אה, וגם הצלחתי להגיע לכתוב - שזה הישג. לא פתיחה, גם לא סיום, למרות שמתקרבים אליו. משהו בדרך. בשקט. עין הסערה (המקום השליו יחסית בתוכה). סוריקטה

09/12/2020 | 13:53 | מאת: -חנה

היי, להיות כאן, להיות נוכחת גם בלי לעדכן או להרגיש שצריך לומר משהו זה לגמרי טוב בעייני. ושייך מאד. נשמע לי קצת מפחיד להתקרב לסיום, לא יודעת אם מיטיב איתך או לא שבחרתי לכתוב זאת (התלבטתי עם עצמי..) גשם בחוץ וקר, ואני אוהבת להתכרבל בספה שלי שמאד אוהבת אותה... ומאחלת המשך שבוע וסופש נעים עד כמה שאפשר

09/12/2020 | 17:02 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה שמחה שאת כאן..מאחלת לך המשך שבוע נעים.. לא הבנתי מה שכתבת בעץ .. לא מצליחה להתרכז.. סליחה ינשופים

10/12/2020 | 06:00 | מאת: סוריקטה

הי חנה והקוראים - חשוב, בעיניי, לומר את האמת, גם אם היא מאד כואבת. וכך עשית. תודה. גם המטפל כך נוהג, במיוחד לאחרונה, והמילים נמחקות מהזיכרון, כי איני יכולה לשאת. נמחקות וצצות. פחד אפל יש שם גם, נכון, והתגובה קיצונית, עוצמתית ועוד. אוהבת את הגשם מאד מאד. לא פעם הוא תופס אותי בדרך, בחוץ. יש לי ספה, ועדיין בקושי מעזה להשתמש בה, גם לא להתכרבל. הנה דוגמא למקומות בהם הטיפול נעצר ולא התקדם. גם מקומות שהושגו עדיין לא נתפסים אצלי כאמת. מניחה ששוב לא הובנתי, וזה בסדר. הגיל גם הוביל אותי לאי סבילות לחום. בדיוק הפוך. זה מה יש, נראה מה יהיה הלאה, רוב חיי לא מצאתי לי תוכניות המשך. גם זה אחד מהעניינים התקועים. כנראה. תודה על תשומת הלב החביבה מאד, חנה יקרה. ואני גאה בך על ההתקדמויות שלך. לימודים גבוהים, ניסיונות התרחבות מבחינת קשרים. את פשוט אלופה! שלך, אם קראת/ם עד כאן, סוריקטה

10/12/2020 | 06:07 | מאת: סוריקטה

תודה שהצטרפת, ינשופית, והי גם לכולם - מכירה שאני לא מובנת, לצערי. לא רק לך ותודה על האמת. וזה בסדר. מקווה לשרוד את סוף השבוע. הם הכי איומים לי בשלב זה. נראה מה יהיה. סביר שייסגר. שאסגר עוד מן הנפש פנימה - החוצה. אורזים, תודה, יפה שלי, ותודה, אודי, על פרסום ההודעות, סוריקטה

10/12/2020 | 10:46 | מאת: -חנה

סוריקטה יקרה, בוודאי שקוראת אותך ... ומשתדלת גם להבין. ותודה שהתייחסת גם את. סיום של טיפול משמעותי ככ ודאי מביא עימו הרבה תחושות ותגובות עוצמתיות ולא נראה לי שהיה יכול להיות אחרת. את יודעת, בתקופה האחרונה חזרתי אחורה לקרוא את דבריי מפעם ורציתי לומר ועכשיו נראה לי הזדמנות מתאימה שאת כ"כ מקסימה וככ מבינה וזה כה משמעותי עבורי. תודה על דברייך עבורי כאן ובכלל. מקווה איתך לימים של מנוחה וטוב עבורך. חנה

הי סוריקטה, והנה הגענו גם לסופו, שמקווה שיהיה גם הוא נעים. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

07/12/2020 | 21:36 | מאת: -חנה

שקשה לי ושאני לא יכולה לחכות ככ הרבה... והיא ענתה שהיא יודעת שהתודעה שלי מלאה במחשבות של 'לא יכולה' ו'יותר מדי' ושהיא מזכירה לי שאני יותר מהמחשבות האלו ושעברתי ואעבור עוד הרבה ימים בלעדיה...ושאני יכולה לעשות זאת. ושאם עולים רגשות זה בסדר גמור והם לא גדולים ממני, אלא חלק ממני ושהדרך להתגבר על זה היא לעבור דרך זה ושאין דרך אחרת.... אודי, מה דעתך? מה ככ קשה לתת לי עוד זמן? אני רוצה שתי פגישות ):

הי חנה, חשוב שאת רוצה, וחשוב גם התסכול שיש במפגש עם אי היכולת למלא את כל משאלותנו... אודי

08/12/2020 | 05:59 | מאת: סוריקטה

הי חנה, באסה שמשאלתך לא מתמלאת, מאידך - אולי יש משהו בהגבלה הזו שיכול דווקא להפחית את התלות המוגזמת מהסוג הפחות מווסת. פגישות תכופות, לא כל שכן אנליזה אם ממש נרחיק, דורשות הרבה משאבים גם נפשיים וגם כלכליים. את גם חיה המון בתוך זה ואמורים להיות חיים מסביב. לעתים לא פשוט למצוא את הדרך המאוזנת לגם (טיפול) וגם (חיים), בעיניי. סוריקטה

09/12/2020 | 13:45 | מאת: -חנה

הי סוריקטה, אני מרגישה ויודעת שהגבולות שלה איתי הם עבורי, יחד עם זאת זה מעסיק אותי לא מעט דווקא מולה. לא היה בטיפול הקודם שלי עם הקודמת, אבל בטיפול איתה ממזמן בוודאי שהיה בעוצמה רבה מאוד ועכשיו קיים אך חלש יותר...

07/12/2020 | 08:18 | מאת: שירה2017

הי אודי, בזמן האחרון פיסות מחיי מסתובבות בתוכי כמו מערבולת או אני בתוכן כמו במנהרה. האינטנסיביות מקשה עלי לקלוט מה יש בכל פיסה אני לא מספיקה לקלוט ממש אבל אין שם כלל נחת או הישג או אושר רק כל הדברים הרעים קמים נגדי והופכים אותי כואבת ומרירה עוד יותר. וכמה אני דפוקה לתת לזה לקרות הרי בן אדם נורמלי עושה לעצמו קצת טוב בהתבוננות בהישגים ורגעים יפים... וכמה נורא להגיד שאני לא בוחרת במנהרה או לא שולטת במערבולת רק נשאבת וזה מתעצם ומתעצם. משהו חוזר ונרמס ללא הפוגה אני מנסה להרים את הראש, לדרבן את עצמי, לעודד את עצמי אבל לא ממש מצליחה. אני מצטערת שזה נשמע מייאש, אבל אלה המילים שלי והימים שלי שהפכו ארוכים עד מאוד, ותודה אודי שאתה מאפשר לשים את זה כאן. שירה

07/12/2020 | 20:01 | מאת: סוריקטה

הי שירה, מערבולת/ מנהרה נשמע לי כמו מעבר בתעלת לידה של עובר במצוקה. כואבת כזאת ברמה של פרגמנטציה. הרגעים הארוכים - אולי מה שהופך אותם לפחות 'רגעים' - בהם לא ניתן למצוא את החיבור לטוב, הם אולי כמעין חיפוש אחרי חבל טבור מקשר. התיאור שלך נשמע לי כמו ניסיון לידה ארוכה מידי בשלבים לא ברורים וסבוכים. של עצמך מתוכך. סוריקטה והאסוציאציות או השטויות או ווטאבר

הי שירה, זה בסדר לשים את זה כאן, אלו המלים וזו המציאות שהן מייצגות - מציאות מייאשת... אודי

08/12/2020 | 08:02 | מאת: שירה2017

מעניינת האסוציאציה שלך... נסיון הלידה שלי את עצמי ובו זמנית דחייה של העובר

09/12/2020 | 06:36 | מאת: סוריקטה

הי שירה, אוכל לשאול האם את כל הזמן במצב כפי שאת מביאה לכאן כשאת פונה בשם עצמך, או שיש נקודות של אור, הגם אם כמעט בלתי נזכרות, או מוכחשות בפניך את, או שאין אליהן חוט רגשי מקשר. בעבר לא הכרתי מצב אחר, שנים ארוכות. עם הזמן כן, למרות שיש קראשים ובתוכם עמוק מאבדים פרספקטיבה. לאחרונה, היו פרקי זמן - אם אדייק סופישבוע של בדידות - בהם לא מצאתי אותן נקודות של רוך רגשי אפילו עבור אחרים במחשבה. לא היו באמת אחרים בשטח במציאות. אני כן ממשיכה לחשוב שיש גם בלאגן מסוים שקשור לחלק מהתרופות ותופעותיהן. כל כך הייתי רוצה להאמין שאת מדברת על חלק קטן, שמשתלט, אבל הוא לא הכל. להתראות, סוריקטה

09/12/2020 | 12:12 | מאת: -חנה

תודה שירה משתדלת לקוות לרוב לא מצליחה

09/12/2020 | 12:14 | מאת: -חנה

סליחה שירה... קשה להגיב בפורמט הזה. אז טעיתי בהודעה שלך. שולחת חיבוק כי נשמע שקשה, לי הרגיש קשה כשקראתי את התיאורים שלך חנה

09/12/2020 | 21:27 | מאת: שירה2017

לצערי אני ככה רב הזמן, לא מרגישה איים של רווח נפשית. אמנם אני מתפקדת אבל ההתנהלות הרובוטית לא מביאה רגעים של אור...

אודי וכולם, אני לא מבינה למה אני כל כך לוקחת ללב?? מנסה לחשוב אם פעם הייתי יותר רגישה..אולי קצת התחשלתי אבל עדיין לא... כל דבר אני לוקחת קשה וזה פוגע בי, מיד אני אוכלת הרבה ומשמינה..נלחצת, לוקחת קשה מידיי. בעלי אומר תרגעי, מה אכפת לך? אבל דברים ממש נכנסים לי לנשמה..יותר מידיי. איך מרחיקים? איך מתנתקים מלקחת קשה? לא למדתי. ואולי לא אלמד לעולם. :( המטפלת אומרת שזאת תכונה טובה להיות רגיש כי אני רגישה לזולת...ולי זאת נראת תכונה ילדותית ( כמו ילד שבוכה מכל דבר) אני לא מחושלת, דברים נכנסים לי ללב. ולא נפגשנו או דברנו המון זמן..מקווה שהשבוע נפגש סוף סוף. יש פגישה באופק.

07/12/2020 | 20:06 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, חושבת שיש תקופות בהם ישנה רגישות יתר, כמו היית בלי עור, ויש תקופות בהם את כן מצליחה לגדל שכבת מגן, תקופות בהן רמת החרדה הכללית נמוכה יותר. כנראה שאת יודעת ועוד איך סך הכל לווסת. רק שבזמנים של חרדות יכולים לשכוח את השימוש בכלים שרכשת. אבל הם שם. איחוליי לימים רגועים, סוריקטה

הי מיכל, רגישות לזולת זה דבר טוב. רגישות יתר יכולה להכאיב (בלי עור, כתבה סוריקטה). התנועה ביניהם חשובה וקשורה בגבולות ברורים בין עצמי לאחר. זה מאפשר אמפתיה, אבל לא ממקום של הידבקות רגשית, ולעתים לוקח זמן לגבש זאת בטיפול. אודי

תודה אביב ואודי על תגובתכם.. *אבל* מסתבר שלא הייתי מובנת): הכוונה שלי בהודעה היתה לבחור שדיברתי איתו, (לא למטפלת....) מרגישה קצת טיפשה שלא הייתי ברורה והתלבטתי אם להשאיר את זה ככה ולא להגיד כלום, אבל החלטתי שאני כן רוצה לומר. כואב לי... 02/12/2020 | 09:41 | מאת: -חנה עצוב. כואב. ניסיתי להכיר, ניסיתי לדבר ולהיפתח ובבום נעצר. בלי שמבינה, אחרי שחשפתי יותר מדי את עצמי. יותר מדי. בסהכ שיחת טלפון אחת שהיתה לי נעימה, שהרגשתי שמצליחה להיות באמת אני. ובהודעה אחת הכל נעלם. כאילו לא היה כלום. לבד. מרגישה מאוד לבד. וכואב. מדי. ושואלת למה? למה לנסות? האם כדאי? האם הנסיון "שווה" את הכאב, האכזבה, הייאוש? עצוב וכואב לי. לבד

חנה יקרה, אחרי הכל מדובר בקשר, והבילבול ברור אם כך... תחושת הדחייה והבדידות באמת קשה. וגם כאן מניחה שזה עניין של תרגול ומיומנות, כמה לחשוף ואיך לחשוף, איך להגיע לשלב הבא (נשמע קצת כמו משחק), ויחד עם זאת יש גם צד שני ולפעמים זה ודאי לא קשור למה אמרת או איך אמרת. אל תוותרי...בטוחה שבסוף גם יגיע האחד. שלך שירה

07/12/2020 | 11:52 | מאת: אביב 22

בודאות כתבתי לך אתמול בבוקר לא יודעת אם לא עלה או שלאודי היקר שלנו פשוט לא היה זמן לעלות הודעות. אז כותבת לך שוב שאת אמיצה בעיני שהסברת אמיצה בעיני שניסית להקרב שנתת צאנס זה נפלא וקחי את זה כניסיון אל תיבהלי אל תיברחי בן הזוג הנכון יגיע זה כמו טיפול זה תהליך .....כל זמן שיש תקווה ורצון דברים יכולים להתקיים אתך בלב אביב

הי חנה, טוב שניסית. חבל שלא הצליח... חשוב להמשיך ולנסות. אודי

08/12/2020 | 05:41 | מאת: סוריקטה

הי חנה, תגובה טיפה'לה מאוחרת שלי - מצטרפת לאביב באמירה שאת אמיצה מאד. אוסיף ואומר - תארי לעצמך - אילו בניסיון אחד הכל היה מצליח - לא היית חשדניסטית? לא היית נבהלת אילו מייד הייתה הצלחה כל כך ברורה? ומודדים הצלחה, מן הסתם, לאורך זמן, וגם אז היא חלקית. קורים דברים פחות צפויים לפעמים. הדברים האלה שלפעמים יכולים לתת לנו להבין מה היה לנו. כאמור, הבנות האחרות מבינות בנושא הספציפי הזה יותר ממני, אניח. ימים נעימים לנו, סוריקטה

09/12/2020 | 12:11 | מאת: -חנה

תודה אביב ששלחת שוב למרות שלא התקבל... ותודה על דברייך

09/12/2020 | 13:41 | מאת: -חנה

הי סוריקטה יקרה תודה על תגובתך... --לב וחיבוק--

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

02/12/2020 | 15:19 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, מעולם לא חוויתי אותך בלתי נסבלת, נהפוך הוא! את על כל גוונייך וכאבייך משמעותית מאוד עבורי ובטוחה שגם עבור האחרים כך. משמעותית גם בדרך ההתבוננות שלך על עצמך בכאב העצום וגם בתובנות המאירות. סוריקטה, אני מרשה לעצמי לומר לך שאני מבינה ופעמים רבות גם מזדהה ומוצאת נקודות דמיון על אף נסיבות החיים השונות. מקווה שתבואי בשעות שלך, בדיוק כפי שאת. מבטיחה בעצמי להשתדל יותר למצוא מילים עבורך. שלך שירה

03/12/2020 | 10:04 | מאת: אביב 22

שירת תודה שפתחת את העץ הזה ... וסוריקטה מסכימה עם כל מילה של שירה כל כך עצוב המקום הזה שמוחק וישר משליך למקום שאני לא רצוי לא אהוב ואפילו קשה מזה אוהבים אותך כאן באמת כולם ודואגים לך מכל הלב זה לא סתם מילים זה מילים אמיתיות ואת , כל כך רכה וכואבת ואמיתית פרידה הדבר הכי קשה ... מרגישה אותך , את הכאב שבלב את האבדון , השוטטות ללא מטרה רק שיעבור היום וגם אם לא פיזית רצון שהנפש תשוטט לא תהייה כי הכאב גדול מידי כדי שאפשר יהיה להבין בכלל מה קורה .... חיבוק אם נכון לך אביב

03/12/2020 | 18:05 | מאת: סוריקטה

ירדתי מהבקשה שרשמתי איפשהו למטה. רואה, חושבת שרואה את קווי הדימיון יקירתי. הפעם אני פחות שם בשביל כולם. חזרתי להיות קצת הרבה האספרגר מפעם. די אבוד וכואב, שיהיה סופ"ש מנוחה, סוריקטה

את נהדרת כמו תמיד גמני כבר אמרתי לסוריקטה דברים אלו וכן לגמרי מרגיש נתישה צר לי לדעת שגם את מועמדת לנתישה..מה שכתבת למטה יותר.. גם איתך מתוקה שלי רגשות מאוד מעורבים עם כל ה... ועדיין לא חזרתי לעצמי ..קצרה במילים אך גם איתך בליבי -《 ❤ 》 חטולית

הי שירה, מצטרף לעץ שפתחת ולדברייך. אודי

02/12/2020 | 09:41 | מאת: -חנה

עצוב. כואב. ניסיתי להכיר, ניסיתי לדבר ולהיפתח ובבום נעצר. בלי שמבינה, אחרי שחשפתי יותר מדי את עצמי. יותר מדי. בסהכ שיחת טלפון אחת שהיתה לי נעימה, שהרגשתי שמצליחה להיות באמת אני. ובהודעה אחת הכל נעלם. כאילו לא היה כלום. לבד. מרגישה מאוד לבד. וכואב. מדי. ושואלת למה? למה לנסות? האם כדאי? האם הנסיון "שווה" את הכאב, האכזבה, הייאוש? עצוב וכואב לי. לבד.

אחחחח המחיקון , זה שמוחק כל תחושה טובה בגלל מילה אחת שלא במקומה או חוסר מילה שציפינו כל כך שתאמר את יודעת הכי נכון במקום להסגר להגיע לפגישה ולדבר את הכאב התסכול ולבקש מה שנכון לך לכוון אותה , לעזור לה להיות יותר מדוייקת עבורך אשתף אותך , כתבתי למטפלת אימל מוסכם היא מיהרה יחסית להגיב (כי על אימל סיכמנו גם שלושה ארבעה ימים) כנראה שןמיהרה או שסוף היום והייתה עייפה ....כתבה מילים מדוייקות ....רק לא כתבה בתחילת האימל כמו תמיד את שמי ואת כולם ויקרה .....כמה רעש התחיל בראש היא כועסת היא לא איתי היא רוצה שלא אכתוב ..... היא לא אמרה את זה היא פשוט קצת פחות דייקה בפגישה שתגיע אספר לה את זה אשתף אותה שהחוסר של שמי והיקרה גרם לבהלה ....כן זה אולי לא נעים ומביך אבל זה עדיף מלהרגיש רע עם עצמי ולהאכל שעות וימים . ... בהצלחה ....תנסי למצוא מילים ישנות שלה כאלה שהרגיעו ולהאחז בהם כאילו שלחה אותם עכשיו זה עוזר ....שנים שאני ממחזרת מילים תומכות גם מכאן ..... ותזכרי שזה לא הכל היא זה הרבה המחיקון הזה שיש לנו ... ואת אמיצה שפתחת זה נפלא בהחלט עכשיו יש ציפייה עם פחד מעצם החשיפה את בסדר את באמת בסדר גאה בך על הדרך שלך היא מרשימה בעיני אביב

הי חנה, כמו שכתבה אביב: בהודעה אחת הכל נעלם? למה? אודי

כן,, הא? ממש קבוצה מקסימה. טוב שיש לנו אחת את השניה וטוב שיש את אודי שמנצח בגדול ושומר על כולנו. ההתנסות פה בקבוצה נתנה פתח גדול לבחוץ...עוד ממד חוץ מהטיפול עצמו. אני חושבת שהמקום פה נתן לכולנו הזדמנות לגדול ולהבין את נושא הנפרדות... את נהדרת סוריקטה!!! מקווה שהפרידה לא תכאב כל כך...נשמע עצוב וקשה. יש לך אותנו ;) העזרי. בהצלחה.

02/12/2020 | 12:25 | מאת: סוריקטה

תודה, מיכל יקרה. כאמור, ימים יגידו. תודה, שוב. ובואו (אם תרצו) סוריקטה

03/12/2020 | 19:34 | מאת: מכל

פתאום קראתי למטה... ואוי. כ"כ כואבת אותך. איתך. ובכלל לא ראיתי שבקשת לא לכתוב כותרת עם שמך...סליחה.

03/12/2020 | 19:54 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי אין לי אף פעם מילים חכמות לומר במצבים כאלה כי לא יכולה להכנס לנעליך ולדעת בוודאות מה ואיך מרגיש לך צר לי לשמוע על הפרידה שלך מהמטפל מרגיש כאלו נקטע איבר טרם זמנו.. זוכרת את הבום שקיבלתי כשהמטפלת שלי עזבה כך בלי הודעה מוקדמת ? זה כאב מאוד למרות שנסיתי להיות גיבורה ... אם מתאים לך לכתוב על מה שעובר עליך וכואב לך ..יוקל..וכמובן לדבר על זה ולא מעט 《 ❤ 》 איתך בליבי כמו תמיד חטולית

מיכל, סוריקטה וכולן, אין עליכן! אודי

באו, ראו. ופתאום כולם רוצים לעזור לה..... וביקשו ממני גם..וממש כבר לא מתחשק לי כי היא דחתה כל רעיון או הצעה שלי וכל מה שהסברתי לה לא קבלה. רק מה שהממונים עליה אומרים. ופתאום אומרים לה את אותם הדברים שכבר מזמן אמרתי... וכולם רוצים שתצליח ומבקשים ממני שאעזוג. נו. ברור שאני נאלצת להתעלןת על עצמי ולהרים אותה ואת הגן שלה...לא פייר. אבל בעצם למה שתלך? הם רוצים להראות שהם עושים משהו עם החדשה הזאת... אז הפילו גם עליי משימות.... כשזה בא מרצון טוב שלי זה אחרת. עכשיו הרצון ירד. אבל אעשה. כבר אין חשק שהיא תצליח...רציתי בהצלחתה..ממש..ועכשיו כבר לא יודעת...נקווה לטוב.

03/12/2020 | 19:59 | מאת: חטוליתוש

מיכל עם הלב הגדול שלך ועם כל העזרה הגדולה שלך אני מאמינה שאת כן תטי שכם לעזור כי ..התחושה הזו של לא פייר..כן קצת מובנת במיוחד אחרי שכבר הצעת ולא הסכימה..אבל את בנויה אחרת מאמי יש לך נתינה גדולה שמסוגלת להתעלות על הדברים הקטנים האלה של גאווה..טוב כך לפחות אני חושבת ואם אני טועה..סורי..! במה באמת נמדד ערכך ? בטוב שבך מתוקה ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממך חטולית

הי מיכל, אני מאמין שכשמתגייסים ומסייעים - מתחיל מעגל חיובי מאוד שבסוף חוזר אלייך. גם בתוך זה, נסי לעשות בחירה שלך, בלי קשר לממונים. אודי

01/12/2020 | 06:25 | מאת: NOT_FOUND

מהם התסמינים של הפרעה סכיזואובססיבית? מה ההבדל בין מחשבות שווא לטראומות? מה ההבדל בין סכיזופרניה לסכיזואובססיבית

שלום, מדובר בגרסה קשה של OCD שנלווים אליה גם מחשבות שווא ומוזרות שחריגות גם ל-OCD. אין קשר בין מחשבות שווא לבין טראומות (לא הבנתי את השאלה?). ההבדל מסכיזופרניה הוא בקיום בו זמני של תסמינים אובססיביים קומפולסיביים. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

30/11/2020 | 18:19 | מאת: סוריקטה

חושבת עלינו. על הקבוצה. פתאום רציתי לקרוא לנו --- חתיכת-בלתי-נפרדים-שכמותנו. בחיבה. והרי רוב רובו של הטיפול (לפחות שלי) עסק בפרידה ונפרדות. וכן הצלחתי להפריד את עצמי איכשהו. הנה אני כאן עכשיו. אחת החרדות אם לא ה אחת החרדות הקיומיות סוריקטה

30/11/2020 | 20:45 | מאת: שירה2017

סוריקטה כאן איתך חושבת עלייך.והנה גם עלי מאיימת הפרידה. המלצה חהפסקה שאיני חפצה בה כלל והכל בגלל שאני לא מתקדמת ולא מצליחה. נטישה נטישה ועוד איך נטישה הנה אנחנו כאן וזה לא מעט שלך שירה

הי סוריקטה, קריאתך נשמעת... (בטח הדה יגיע לאחר הפסקת אמצע השבוע...). אודי

30/11/2020 | 11:01 | מאת: סוריקטה

שלום אנשים טובים, אכן מדובר על פרידה מהטיפול. איני יודעת או מבינה מספיק בכדי לפרט. גם אינטימי לי. בסוף השבוע חזרתי למקומות האפלים ביותר מפעם פעם. חוסכת את הטריגר. כן הצלחתי להחזיר את עצמי, לפחות בשעות העבודה, להיות אחלה מטפלת - כי אסור, בעיניי, ממש אסור שקטנטנים יחוו אותי בצורה המאד לא תקינה. תקופה קשה לפניי, כנראה, וימים יגידו. תודה, סוריקטה

הי סוריקטה, מצער מאוד לשמוע. זה נשמע משהו לא מתוכנן ומטלטל מאוד. משער שיבואו פרטים נוספים בהמשך? אודי

01/12/2020 | 07:12 | מאת: סוריקטה

הי, אולי לא פייר מצדי לרשום, כי אינכם מכירים את התמונה המלאה, אולי אני אפילו לא יודעת. כועסת על עצמי מאד שכתבתי כאן לאורך הזמן. מאד. ראיתי שהייתי בלתי נסבלת ביותר. זה קרה כבר כמה פעמים. גם שמתי לב לבעיית סנכרון שלי. אני בשעות של תינוקות, ואתם בשעות של מבוגרים. כל כך מצטערת. הכאב הוא מסוג אלה שמחפשים לתת פטיש בראש ולא להרגיש. פתרון, כנראה, לא יעיל או לא מומלץ. הזמן יאמר אם יבואו פרטים נוספים בהמשך. כרגע, ההרגשה היא שאני לא רוצה. אם אוכל לבקש - אנא לא לפתוח הודעות עם הכותרת סוריקטה, או שפונות אליי. ממש בבקשה. סוריקטה

01/12/2020 | 10:12 | מאת: לורן.

קוראת אותך וכאובה.. כואב לשמוע על הפרידה ועל הרגשתך. מקווה ומאחלת שהתקופה הקשה הזאת תחלוף במהרה. את נשמעת מדהימה וחזקה. שולחת לך עוד המון חיזוקים. לורן.

02/12/2020 | 05:17 | מאת: סוריקטה

מעניין שהשבוע שלושה אנשים חולפים לא מוכרים פנו אליי בשאלות מסוג 'הכל בסדר'? 'הבהלתי אותי, חשבתי שקרה משהו', או 'את כל היום בחוץ, אם את רק צריכה עזרה תגידי לי'. לכאורה התנהגתי רגיל. כל האנשים האלה לא יודעים עליי מאום, חוץ מהרגע בו הם צפו בי. אין להם אפילו שמץ שאני אדם עם רקע שכזה, שעבר שיקום (טיפול), שבכלל היו לו משאבים לטיפול, שאני שרופה. בהתחלה חשבתי שהם מרמזים על כך שעשיתי משהו רע (שאיני יודעת מהו בכלל). הרמתי ראש (כנראה שהוא היה מוטה מטה), התבוננתי להם בעיניים, אפילו התקרבתי כדי לשמוע אותם (בעולם המסיכות נהיה קשה הקטע התקשורתי עוד יותר) ואמרתי שהכל בסדר. כי הכל בסדר. וכנראה שמשהו מאד לא בסדר. לא עשיתי שום דבר רע. אפילו מידי משקיעה הייתי. מידי מתחשבת. תורמת. ועודני. זה היה במציאות. ודברים שאני כותבת כאן הם לא דמיון שלי. הומלסית שש שנים הייתה מציאות. חסרת (כמעט) כל הייתה מציאות. ניצול מיני, איומים ואביוז מסוגים אחרים היו עולמי יותר משלושים שנה. נכון שזו נחלת העבר. מאד קשה לי לדאוג לעצמי בימים אלו. סוריקטה

02/12/2020 | 09:45 | מאת: -חנה

את ככ יקרה וכואב לי איתך ביחד. רוצה תקווה בשבילך ואפשרות להיעזר. ♥️

02/12/2020 | 10:38 | מאת: -חנה

סליחה רק עכשיו רואה את בקשתך לגבי ההודעות...

03/12/2020 | 20:27 | מאת: סוריקטה

הי לורן, אולי חזקה במובנים מסויימים ואולי חלשה מאד מאד באחרים. כמו לא להבין עכשיו מה קורה ולמה. תודה על המילים, סוריקטה

03/12/2020 | 20:30 | מאת: סוריקטה

הי חנה, זה בסדר. לא הייתי צריכה לבקש את מה שביקשתי. לקחתי בחזרה. לילה טוב, ותודה רבה, סוריקטה

30/11/2020 | 09:42 | מאת: -חנה

יש לי דברים שרוצה לשתף... וכל פגישה מתווספים עוד דברים .. ואני נשארת איתם לבד. חלקים קטנים מצליחים לצאת החוצה והפעם לא כי לא מצליחה לדבר אלא כי הפגישה מסתיימת לה ככ מהר... אודי, מה עושים עם זה? מה עושים עם התחושה שלא מצליחה ומרגישה לבד עם הדברים שרוצים וצריכים לצאת ממני...

הי חנה, 3 דברים: מנהלים טוב את זמן הפגישה; מנהלים דיאלוג פנימי עם דמותה; לומדים בהדרגה לקבל את החלקיות... אודי

01/12/2020 | 10:29 | מאת: לורן.

היי חנה יקרה.  ברגעים כמו שאת מתארת אני פותחת את ההקלטות הקוליות בטלפון ומתחילה לדבר איתה, זה מרגיש לי יותר אמיתי שאני מפעילה את ההקלטה מאשר לנהל דו שיח פנימי... מצאתי שזה מאוד עוזר לי ברגעים שאני מרגישה שהכל צף ואני חייבת אותה בזה הרגע.. ואז אני מתחילה הקלטה ומדברת, מספרת, בוכה תוך כדי, פורקת, צוחקת.. באמת מצליח לצאת ממני המון כשאני עושה את זה. כן יש רגעים שגם זה לא מספיק . אבל זה מה שמצאתי שיכול להיות הכי קרוב אליה... ממליצה לך לנסות אגב, בהמלצתך (יותר נכון לאחר שאודי המליץ ואת המלצת לי :) ) רכשתי את הספר ״מתנת התרפיה״. מרתק ומעורר בי המון רגשות. לפעמים קצת כבד לי אבל מוכנה לשאת בזה. :) תודה על ההמלצה ! לורן.

02/12/2020 | 10:40 | מאת: -חנה

תודה יקרה מעניין מה שאת מציעה, אולי אנסה... ושמחה על הספר, אני קוראת בו לא מעט מדי פעם...

03/12/2020 | 20:35 | מאת: סוריקטה

וואי - הקלטות קוליות? איך זה קורה? אין לי ולא היו לי כאלה אף פעם. סוריקטה

29/11/2020 | 19:18 | מאת: מכל

שתפתי בווטסאפ את המטפלת. אין לנו זמן להפגש השבוע. רק שבוע הבא... היא ממש חסרה לי. אמרתי לה. אבל אין מתי. אוףףףףף היא עמוסה כ"כ. אולי העובים תפוסים??? כך רוצה להאמין. מתקדם לטובה...ספרתי לה בווטסאפ ובכל זאת. זקוקה לה שוב.. לשתף אותה. באסה

29/11/2020 | 21:09 | מאת: חטוליתוש

נראה שבכל פינה מטפלות עמוסות מאוד וקשה להיות יותר בקשר רצוף שומעת מעוד על הלחץ הזה ולגמרי מבינה כנראה שאין ברירה וחייבת להתאזר בסבלנות עייפה

30/11/2020 | 06:46 | מאת: מכל

התכוונתי הטובים. הטובים תפוסים... מקווה שדברים יבואו על מקומם בשלום..פחדתי אבל העזתי, אני חושבת שהטיפול נתן לי אומץ. אומץ לשתף ולעמוד מאחורי האמת שלי. כך עשיתי...וסוף סוף הבינו...הכל מלמעלה כך אני מאמינה שיסדר. זה מה שרציתי לומר למטפלת בפגישה. שפחדתי שבסוף יגידו שאני לא בסדר..אבל לא כך. הבינו .... ועכשיו היא תקבל עזרה גם אם לא תרצה....וגם ממני. אין לי ברירה אלא להתעלות על עצמי ולהמשיך לעזור..ביקשו ממני. ורציתי לומר לה תודה על האומץ לעמוד מול דמות סמכותית ולהגיד את האני מאמין שלי. בזכותה. ותודה לך אודי שאתה מאפשר לשתף פה. ונותן כיווני חשיבה.

30/11/2020 | 17:33 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, אהבתי את כיוון המחשבה שאנשי המקצוע הטובים בתחום הנפש תפוסים בעידן הקורונה. אולי מה שמאפיין את התקופה הוא שלכולם קשה והרבה מאד אנשים זקוקים לעזרה נפשית משמעותית, ואנחנו שנושאות את הדגל הזה, פתאום אלו לא רק 'אנחנו'. לא רק אנחנו בקושי היוצא דופן. לילה טוב, סוריקטה

הי מיכל, טוב לשמוע שמתקדם! אודי

29/11/2020 | 18:13 | מאת: -חנה

לא יכולה לחכות ככ הרבה זה ממש ממש קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות כשכל כך צריכה אותה ואין לי אותה

מובן....זה קשה. עם הזמן אני לומדת ומקווה שגם את. שהיא פה תמיד. כלומר איתך. מה היית אומרת לה? מה הייתה עונה? ככה אני עושה עד הפגישה. הפעם אני כמוך..מחכה שבוע וחצי מעכשיו...

29/11/2020 | 21:13 | מאת: חטוליתוש

כן צריכה אותה וכן צריכה לחכות כי אין ברירה מה לעשות ? תקראי בנתיים ספר או תתכתבי עם חברות ברשתות החברתיות שלך.. כן קשה ןלחכות עייפה

תודה מיכל... לפעמים מנהלת איתה שיחה כאילו היא איתי וזה קצת עוזר. תודה. מקווה שגם לך יוקל

30/11/2020 | 09:39 | מאת: -חנה

תודה חטולית... מה שלומך? איך את מרגישה עכשיו אחרי שהסתיימו החגיגות?

הי חנה, בטח שיש לך אותה. מבפנים. אודי

29/11/2020 | 17:22 | מאת: -חנה

רוצה להיות פה לידך...איתך. בלי הרבה מילים, פשוט להיות

29/11/2020 | 21:17 | מאת: חטוליתוש

לא רוצה להידחף רק חושבת על הלבד הקשה שלך וזה נורא להרגיש כך את הפרידה האם זה לגמרי סופי ? לא יהיה פתח למשהו של. ?? משהו דחוף? 💟 איתך בליבי יפה שלי עייפה

30/11/2020 | 17:28 | מאת: סוריקטה

כתבתי למעלה לכולם. כמה שיכולתי. ליל מנוחה, סוריקטה

27/11/2020 | 16:16 | מאת: shiri7682663

שלום, אשמח לברר: מדוע לרוב בתקשורת מדברים ומעלים מודעות לאלימות נגד נשים (בלי קשר למקרים אמיתיים או רצח שקרה), ולעומת זאת על אלימות של הורים כלפי ילדים הרבה פחות מדברים ומעלים מודעות? אני חלילה לא מזלזלת באלימות נגד נשים.. ואני יודעת שזה קל להגיד אז למה הן לא עוזבות.... ובפועל זה לא כזה פשוט... אבל בתור ילדה מוכה אני יודעת שאצל ילדים זה יותר קשה לקום ולעזוב... ותהיתי למה היום בזמננו אין העלאת מודעת גדולה לאלימות כלפיי ילדים. למה אין בכל מקום פרסומות עם אופציה לדווח... או שאני טועה והכמות כן מספיקה? כאילו אפשהו זה גרם לי לחשוב שאולי ישנה יותר לגיטמציה לאלימות כלפיי ילדים ואלימות כלפיי נשים (אם זה בעל או בן זוג אלים) זה יותר חמור... תודה מראש

29/11/2020 | 21:21 | מאת: חטוליתוש

היי תראי אין ספק שצריך להגביר גם את המודעות לגבי אלימות כלפי ילדים מסכימה איתך אך זה בהחלט לא נותן לגיטימציה לאף אחד כן להתעלל בילדים וכו' תודה שהעלת עייפה

שלום שירי, אני חושב שדווקא אלימות כלפי ילדים זוכה להרבה פחות לגיטמציה. יש חוקים ויש אכיפה ויש חובת דיווח. אבל בכל מקרה, אלימות היא דבר רע ופסול, שיהיה ברור. אודי

27/11/2020 | 12:02 | מאת: מכל

סוריקטה?? סוים טיפול? אתם נפרדים??? עכשיו יותר ברורה לי ההרגשה שלך בזמן האחרון. יכולה לשתף יותר? מה גרם להחלטה? ומאיזה מקום החלטתם? החלטת את? אני די מבולבלת מסיומים...כנראה שאצלי זה ממש מסובך..הרי נפרדנו. ו... כשאצטרך היא עדיין פה. אז...הקורונה בעיקר ערבבה את הקלפים כנראה...ו.. פרידה שכזו כנראה אינה סופית. תמיד יש פתח. ואצלך?

30/11/2020 | 17:29 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, תודה, כתבתי למעלה. שירה היקרה שאלה שאלות מאד דומות ולא היה לי מענה מספיק. לילה טוב, סוריקטה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

26/11/2020 | 11:52 | מאת: חטוליתוש

ביום שלישי בשעה קרוב ל..12.00 בצהרים כמובן באיחור כמו כל חתונה סוף סוף נערך טקס החתונה הצנוע מאוד ברבנות בנוכחות רק 20 איש לפי הקפסולות המותרות....ונחתמה הכתובה על סכם אגדי של 555.000 שקלים.... נכון היה מאוד צנוע אך מאוד מאוד מרגש... הזלתי דמעות של אושר שהנה סוף סוף גם הבן האחרון כבר נישא לבירת ליבו שאותה גם למדנו לאהוב בשנה שבה הכרנו אותה... הבית היה מקושט ועדיין נשארו קישוטים לכבוד הכלה החדשה..אורחים הגיעו ולאחר זמן גם הנכדים הגיעו ומי שהפתיעה אותי יותר מכולם זו הכלה המגרשת שעמדה במטבח ותיגנה שניצלים עבור הילדים.. ולה הפתיעה ? כי *לשם שינוי* התנהגה יפה מאוד ..בלי טענות ומענות והעזרה שלה היתה הפתעה נהדרת כן.. הכל עבר ממש טוב האוכל של הקייטרינג היה טרי ומאוד טעים הכל כמעט חוסל מה שבדרך כלל לא קורה הכי חשוב שהזוג הצעיר היה בעננים מאושר...וכמו שאמרתי כבר גם ההפתעות שהכנו להם הרימו להם עוד יותר והתרגשות ושמחה מלאו את הבית ... מודה שכל הפחדים מיום החתונה התפוגגו ונהנתי כמעט מכל רגע שהיה רק מישהי אחרת כלתי הגדולה העירה שאני מנותקת !! יתכן שהייתי באמת מנותקת אני לא הרגשתי כעת תוהה למה אמרה זאת ומתי ראתה אותי מנותקת..? האם באמת קרה? מתי? למה? מה שרואים משם לא רואים מכאן..!! עכשיו מצפה לנו עדיין שישי שבת עם כולם ביחד ובגלל הגשמים גם ישנו כאן אצלנו..לא רוצה אפילו להכנס למחשבות מי יעשה מה....שיעשו..חייבת את השקט הנפשי שלי כדי לא להכנס לחרדות..אז לא שואלת ולא מדברת..האם גם זו התנתקות שלי ?? ולמה ? אין לי תשובות רק רוצה להיות כבר אחרי הכל ולנוח בשקט שלי בלי לחשוב יותר על כלום...האם גם זו התנתקות אני כבר לא מבינה כלוםםםםםםם !!! תודה לכל מי שתתיחס להודעה שלי ותענה לי כמו תמיד בכנות גמורה שאני שוב בורחת או...מתנתקת..ולמה.. המון תודה מראש תטולית

26/11/2020 | 17:31 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה מזל טוב נשמע שהיתה חוויה מרגשת עד מאוד וטוב שהצלחת להתרגש (מה שמראה שלא היית מנותקת) והניתוק שאת מתארת עוזר לך לצלוח את האירועים ולהוריד חרדות. אז נשמע שהנפש שלך יודעת לנהל את האירוע. שתהיה לך שבת טובה ושמחה. שלך שירה

26/11/2020 | 17:38 | מאת: מכל

נשמע שהיה מרגש מאוד. ודי מיוחד. וכמה טוב שהכלה לא הרסה. להפך עזרה אפילו. מקסים. המון מזל טוב!!!! ולמה להתעסק ב"מנותקת" תתעסקי בשמח ובטוב!!!! אז אמרה...אז מה? לך הרגיש טוב. תשארי שם! תהני בשבת. הכל בסדר. אפשר להרגע. :)

הי חטולית, משמח מאוד לשמוע! ממה שאת מתארת היית מחוברת מאוד. ולרצות לנוח אחר כך נשמע לי טבעי ביותר... אודי

27/11/2020 | 00:58 | מאת: אביב 22

שמחה שהתרגשת ושהייתה חתונה נפלאה כל כך תהני אהובה ממשפחתך עבדת קשה מאוד לשמור עלייה כל השנים לא נראה לי שברחת לא נראה לי שהיית מנותקת .....נראה לי דווקא שהיית הפעם מאוד מחוברת לרגשותייך כולל החרדה וההתרגשות ....ולא כל מה שמישהו אומר חייבים לקחת ללב את בסדר אהובה את בהחלט בסדר

26/11/2020 | 05:45 | מאת: סוריקטה

סוף שבוע נעים. בלי הרבה מילים. ככה באינטימיות שלי. לנסות להרגיש. גם את הבלבול. את הנחת. את הזעם. מזה ומזה. עייפה משנים של עבודה מפרכת. לפעמים זה בסדר לנוח, נכון? סוריקטה

26/11/2020 | 11:50 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה מבינה אותך כל כך- את התשישות מלעבוד כל כך קשה.. מנוחה הכרחי ואפילו רצוי.. תשמרי עליך איתך, ינשופים

26/11/2020 | 11:55 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי..האם מותר לך לנוח ? הרי זה ברור כמו טיפות הגשם הזכות שנופלות ומטהרות את הזיהום שבאויר ..ואולי גם מעט בנשמה.. שתהיה לך שבת נפלאה כמו שאת מייחלת לעצמך חטולית

26/11/2020 | 17:32 | מאת: שירה2017

סוף שבוע נעים ורגוע סוריקטה יקרה מקווה שתצליחי לנוח. איתך שירה

26/11/2020 | 17:35 | מאת: מכל

סוף שבוע נעים גם לך! איזה כייף הגשם. הגשם ידידי כתבת. מזדהה איתך. אוהבת את הגשם..... אני אדם של חורף ;)

26/11/2020 | 19:10 | מאת: סוריקטה

תודה ינשוף וחטולית, ככה הם ימים עצובים של סיום טיפול. עצב היא מילה קלה. לילה טוב, לילה, סוריקטה

הי סוריקטה, זה מעולה לנוח... אודי

27/11/2020 | 00:54 | מאת: אביב 22

סוריקטה מקווה שהאמת יעבטר סופש נעים וקל הלב נחמץ , מרגישה את העצב את הכאב רק לשבת אתך בשקט במהלך השבוע שלא תרגישי לבד אתך , אביב אתך

27/11/2020 | 10:40 | מאת: סוריקטה

הי שירה ומיכל וגם אודי, לנוח טרם למדתי כנראה. 'נחתי' = לא נשאתי את עצמי והתחבאתי. מרגישה שהקטע עם סיום השיחות הוא מהאובדנים הקשים שבהם לאדם כל כך כל כך בודד כמוני. סוריקטה במרחבי האינסוף. מבקשת, כרגע, בלי יותר מילים.

30/11/2020 | 17:30 | מאת: סוריקטה

תודה אביב. הנה את פה, וראיתי. חיבוק לשבוע רגוע, לילה טוב, סוריקטה

25/11/2020 | 12:08 | מאת: -חנה

את כ"כ טובה אליי ומותאמת בשבילי. כבר כשדיברנו בטלפון לפני כחודשיים כשביקשתי לחזור, הרגשתי שאת מבינה אותי והשיחה הייתה לי נכונה וטובה. מאד. אני מרגישה שאת מחוברת אליי. כולך. ממש. מרגישה שמקשיבה ונמצאת איתי, בתוכי. מרגישה שרוצה את המקום הזה איתך יותר בחיים שלי ולא רק כשעה בשבוע... (סליחה, 50 דק 😊) בפגישה אתמול עלו דברים לא פשוטים אבל עצם הנוכחות שלך וההבנה שלך אותי, מרגישה שנותן לי כוח ותקווה ובטחון ולעתים אפילו אומץ (שאותו את מרבה להזכיר, ונעים לי לשמוע אותו ממך) פגישה שלימה אני מצליחה לדבר, ממש לדבר עם מילים, בקול ואפילו להביט אלייך (ומי היה מאמין שאי פעם אצליח...), מצליחה לשתף באמת במה שמרגישה ובמה שחושבת ובמה שכואב ובמה שמפחיד, ואת פה איתי, עם הכאב והעצב שנוכח כאן, מביטה אליי (לעתים עם חיוך שגורם גם לי לחייך אלייך בחזרה), כואבת איתי ופשוט איתי בלב שלי, עמוק. וזה ככ הרבה בשבילי. תחושות שלא מוכרות לי אך מרגישות לי כ-טובות וקרובות ונעימות בגוף וגם בלב. ומקווה בשבילי שהמקום שלי איתך פה, בחדר, ואיתי בתוך הלב שלי ושלך ימשיך להיות. מרגישה כבר כמה שבועות ואחרי הפגישה של אתמול אפילו יותר, שרוצה לומר לך ולי את המילים והתחושות שנמצאות אצלי. תודה על המקום שלך בחיים שלי ועל התקווה והאמון שאת נותנת בי. מעריכה ואוהבת מאד. מאד. (והדמעות הרבות שיורדות אצלי עכשיו...)

25/11/2020 | 17:35 | מאת: -חנה

נשלח בלי הקדמה אבל נכתב למטפלת שלי

25/11/2020 | 18:12 | מאת: חטוליתוש

ממש ריגשת אותי כמה נפלא וואוווו את מבינה כמה חשוב לדבר ולהגיד וואוו חטולית

25/11/2020 | 18:37 | מאת: לורן.

היי חנה, אני קוראת אותך ובו זמנית מרגישה את דפיקות הלב שלי הולכות ומתחזקות, והדמעות עולות .. זה עורר בי המון רגשות והזדהות.. מודה לך ששיתפת. ושמחה בשבילך מאוד שאת מרגישה איתה כך! מרגש לשמוע. לורן.

25/11/2020 | 18:49 | מאת: אביב 22

וואוו כמה גדלת צמחת כל כך יפה לך אני מאמינה שיהיו גם רגעי משבר כי ככה זה בקשר ....אבל העץ הזה שנטעת פה באומץ כן יש בך המון אומץ ....העץ הזה תמיד תוכלי לחזור אליו ולזכור שיש גם רגעים טובים בטיפול ...זה נותן כוחות ומאזן ריגשת ממש אביב

25/11/2020 | 19:18 | מאת: סוריקטה

הי חנה, כתבת - 'תחושות שלא מוכרות לי'; והייתי אומרת. כן מוכרות, אך נשכחות או מוסתרות כל כך. אלמלא היו קיימות, לא הייתן מוצאות אותן ביחד עכשיו. כך אאמין. היה בסיס כלשהו אי שם. מעניין שלא הצלחתי להרגיש משהו דומה לתחושה שאת מתארת. כלומר, לדעת מכך, אבל גם זה בסדר. אולי אוטיסטים ורמת אוקסיטוצין נמוכה או ווטאבר. אינטימי מאד כתבת. בהצלחה לכן, לילה טוב, סוריקטה

26/11/2020 | 16:50 | מאת: -חנה

תודה לכולן אני בלי מחשב בסופש ומהטלפון לא ככ יכולה להגיב פה וגם להודעות שלכן שקראתי... ריגשתן אותי...

חנה יקירתי.. כמה עזה האהבה..כמו אמא. אומר לך שאצלי היה בוללללל ככה. ועוד אומר שהתמתן. כלומר עדיין כמובן שיש קשר טוב ואני אוהבת אותה ותמיד אוהב. אבל הקשר שונה היום...כנראה שצריך לחוות כדי להבין ולהרגיש את הקשר המיוחד הזה.

הי חנה, מרגש לקרוא. אודי

אודי וכולם.. יגיעו גורמים לעבודה.. ויבדקו. וזה כבר לא בידיים שלי....קשה לי עם זה. אנינלא היחידה שקשה לה עם אותה אחת... ו...ממש לא רוצה לפגוע באף אחד וגם לא בפרנסה של אף אחת!!!! אז מקווה שרק יהיה לטובה ויעזרו לה. כי זו המטרה.. בלי קשר....הפגישות שלי בטיפול אינן סדירות. השבוע לא בקשתי פגישה... זה הפך להיות כשתצטרכי תודיעי לי.. נקווה לטוב.

הם יבואו ויבדקו ונכון זה כבר לא בידים שלך וכבר לא החלטה שלך הכל עבר לידים אחרות שהם יחליטו.! גם אני מקווה שיבינו את המצב לאשורו ומכאן והלאה כבר כולי תקווה שכל החלטה שלהם לא תיפגע בך או בכל מישהי אחרת וימצא פיתרון למצב הקיים רק לטובה מחזיקה לך אצבעות לבשורות טובות חטולית

26/11/2020 | 05:39 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, תקווה שהעניינים ימשיכו בכיוון שייקל עליך. עכשיו את. מניחה ששווה כן למצוא את הקשר בין הפסקאות. הקפיצות האלה בדרך כלל מרמזות על איזו אסוציאציה מחברת. את בטוחה שמתאים לך הסידור כשתצטרכי-תודיעי-לי? דרישת שלום ושנתקדם לנו בטוב. סוריקטה והגשם ידידי

הי מיכל, אמשיך עם הקו שהתוותה סוריקטה: מצד אחד - זה לא בידיים שלי, הם יבדקו. מצד שני - זה בידיים שלך, כשתצטרכי תודיעי. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

23/11/2020 | 20:47 | מאת: שירה2017

רציתי שיהיו לי מילים שלי על עצמי לשים כאן אבל לא הצלחתי ממש לזקק משהו או להסביר כאילו הכל מעורפל ולא ברור אני מעורפלת ולא ברורה מה שלומך שואלים אותי ואני לא ממש יודעת מה לומר. כאילו ריק. כאילו כלום. הימים עוברים בעצלתיים אני ליד. הזמן לא מרחם.

הי שירה, נראה לי שהיטבת לזקק את הערפול... אודי

25/11/2020 | 18:01 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שאת לא תמיד צריך לזקק מילים כנסי כמו שאת כמו עכשיו הכי אמיתי והכי נכון ומה היית כותבת באם היית מזקקת את המילים הכל כך ברורות שכתבת כאן ? הימים עוברים בעצלתיים ואת עדיין מרגישה אותם נכון ? ואת כותבת אותם וכל מה שכן את מרגישה..גם את העירפול..נכון.? מתוקה שלי הזמן לא אמור לרחם על אף אחד כי לזמן אין שעון..כי הזמן הוא הזמן הוא השעון שאף אחד אינו יכול לעצור..כי כך זה נברא להיות ואת מתוקה..כן מוצאת זמן לרחם עליך ? את כן חסה על עצמך על רגשותיך הכואבים ? האם את כן מרחמת רק טיפ טיפונת על עצמך ? נראה שלא תשיבי אפילו על השאלות האלה...אולי הגיע הזמן שכן תסתכלי על עצמך ותתני לעצמך הזדמנות ולרחם ......ולהיות.. כי את כל כך שווה את מבינה ?? חטולית

25/11/2020 | 19:27 | מאת: סוריקטה

הי שירה, חושבת שלשאלה 'מה שלומך' (לפחות עבורי) יש פוטנציאל גדול בפני עצמה לחולל ערבול. מה אני עושה איתה בכלל?!?! כאילו מישהו בא עם מחק מולי. הזמן כאילו לא זז, ובה בעת רץ בטירוף. סוריקטה

26/11/2020 | 17:33 | מאת: שירה2017

בדיוק כך

23/11/2020 | 14:44 | מאת: אביב 22

אודי אנחנו נלחמות שתיינו באמת מנסות בכל דרך אפשרית משהו נשבר ולא מעכשיו משהו פחות מורגש מאז הקורונה מהמרחק הזה בחדר אודי בטלפון לעומת זאת היא מורגשת ממש לחלקיים הקטניים הכואבים לכולם ...מבחינתם היא בחופש ועוד לא חזרה . יש לך רעיון מה בחדר שונה מהטלפון , למה בטלפון יכולה שוב לדבר על הכל ובפגישה מרגישה שאין לי מקום זאת תחושה שהייתה כבר לפני המשבר האחרון זאת תחושה מאז שעברה חדר בקליניקה ... אני כל כך זקוקה לבטחון שלי חזרה זה נורא להיות כל כך נזקקת , להושיט יד ולמצוא חלל ריק במקומו .... אודי אתה חושב שאפשר יהיה לעבור את זה שנחזיק מעמד פוחדת לשחזר איתה פרידה כמו עם הקודמת והכל מדובר .....אז למה פונה גם לך , לא יודעת אולי היד החיצונית הזו .....תעזור לאזן ...חוץ מזה אתה איש חכם שבדרך כלל מדייק לי דברים ....

הי אביב, הקורונה עושה הרבה בלגן ומערערת מבנים קיימים. הדברים יתייצבו ויירגעו. ואולי אפשר גם להפוך את הקושי למשחקי מעט: למשל, לשוחח זו עם זו בטלפון בפגישה. אודי

23/11/2020 | 23:12 | מאת: אביב 22

חוייכתי .. גם אנחנו חשבנו על הרעיון הזה....תודה על התקווה....ושיגמר כבר הבלאגן קורונה הזה.

22/11/2020 | 13:59 | מאת: חטוליתוש

לפני שנה הבן הצעיר שלי הציע נשואין לבחירת ליבו ערכנו עירוסין בבית כתבתי אז בזמנו למי שזוכרת והם קבעו תאריך 24.11.19 תוך כדי שהם מחפשים מקום להתחתן החלה הקורונה כן לקח זמן למצוא מקום מתאים ל..500 מוזמנים אז נתקעו..... הצעתי להם מלכתחילה לעשות טקס צנוע ברבנות ואחר כך יעשו מסיבה הם לא רצו כי לה אלה נשואין שניים כן ועם 2 ילדים ולכן רצתה שגם הוא יחווה חתונה יפה.. כמובן שהכל נדחה בגלל המצב מה גם שהגבילו את כמות המוזמנים 20 איש בלבד !!! הזמן עבר והנה היום הולכים על הכלה למקווה... ביום שלישי שיבוא עלינו לטובה הם נישאים..ברבנות ...20 איש לא יותר כמו שהצעתי לפני שנה בתאריך שהם בחרו 24.11.20 רק שנה באיחור .בשעה 11.00 בבוקר כשכל הילדים של כולם במסגרות לימוד.... הלחץ שלי מרקיע שחקים הנה זה בא...הנה זה בא..הנה סיבה אחת טובה למחשבה נכון ...ואני לחוצה גם התרגשות וגם הכל בכלל אז אחרי החתונה כולם באים אלינו הביתה לסעודת חתן.. שוב לא מותר מ..20 איש כלומר בלי הילדים ואז חלק מ אורחים הולכים ויגעו כל הילדים ..כך שומרים על קפסולות 20 איש.. ביום שבת יש שבת חתן בבית כנסת רק גברים הולכים והחתן והכלה נשארים איתנו כל השישי שבת כולל כל הילדים כולל כולל ברור שזמננו קיטרינג לכל הימים..הכל בלאגן בראש שלי והלחץ עצום זה הכי הכי קטן שלי שמתחתן !!! וללחץ הזה כמובן מתווסף לחץ של הכלה שעדיין לא התגרשה זו שתמיד מעכירה כל ארוע שאני עושה..מה יהיה איתה הפעם גם תהרוס? רק רוצה שהכל יעבור לשלום כי גם מכינים לזוג הטרי הפתעות משמחות.... אני על כדורי הרגעה ועדין ..לא ישנתי הלילה בכלל כבר רגיל כמו בכל מוצש..ויש בערב מקווה.. אייך יורדים מכל הפחדים והחרדות שלי בימים הנפלאים האלה שיגיעו השבוע אייייייך זומבי מהלך על 2 זקוקה לעיצות של כולכן כל מי שרק יכול לתת עיצה קדימה חטולית

22/11/2020 | 21:11 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה המון מזל טוב לשבוע המאוד מרגש שבפתח! מאוד מכירה את הלחץ הזה בשנים האחרונות, מה שפעם נישה בקלות היום מלווה בהמון רעש פנימי וחרדות גדולות. אבל את תעברי את זה, ומקווה שתהני מרגעים קטנים של נחת ומשפחתיות, לחתן את בנך הצעיר ולהכניס קצת אור ושמחה בתקופה לא פשוטה טוב שיש כדורי הרגעה... אני בטוחה שהכל יהיה בסדר ומקווה שתצליחי להתמקד בעיקר, בשמחתו של הבן ושמחתך שלך, לחייך ולהתעלם מהכלה מעכירת השמחות, היא לא תקלקל לך! תשמחי ותהיי את, זו שכולם אוהבים ומעריכים, אמא לחתן צעיר ואשת משפחה למופת. ברכות חמות מכל הלב שלך שירה

22/11/2020 | 21:25 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה קודם כל שיהיה הרבה מזל טוב!! לא הצלחתי לעקוב אחרי כל מה שכתבת אבל רוצה להגיד לך מנסיון שלי- (חתנתי כמה ילדים) .. זה באמת מתיש ומלחיץ... טוב שאת לוקחת כדור הרגעה... זה טבעי מה שאת מרגישה... איתך.. ינשופים

22/11/2020 | 22:14 | מאת: מכל

קודם כל מזל טוב!!! זאת שמחה גדולה וב"ה יצא לטובה. חתונה צנועה...יש יתרון בחתונה כזו. והחרדה מובנת. זאת תקופה מוזרה לארגון חתונה ולא פשוטה... מקווה שהכל יעבור בשמחה ובטוב. המון מזל טוב!!!! סוף סוף זה קורה!! נסי להנות מזה...

23/11/2020 | 11:53 | מאת: חטוליתוש

שירה מתוקה המון תודה על מילותיך היפות והמחזקות עדיין מלאת חששות מהמקלקלת הסידרתית... רק לאחר שהכל יעבור לשלום אוכל לנשום לרווחה כי היא תהיה כאן בכל הסעודות גם של שבת עם כולנו ביחד הלוואי שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר תודה אהובה חטולית..

23/11/2020 | 11:55 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה אכן חיתנת כבר כמה ילדים ויש לך נסיון לא קטן תודה לך מתוקה שאת איתי זקוקה לכל מילת נחמה וחיזוק מכל אחת תודה מתוקה חטולית

23/11/2020 | 11:57 | מאת: חטוליתוש

היי מיכלי אכן סוף סוף זה יקרה מחר ב..11.00 בבוקר וההתרגשות גדולה לא רק בגלל המעמד של לחתן עוד בן אלה את הכי הכי קטן שלי ודי.. כן החרדות שלי בשמים רק שיעבור לשלום ובשמחה גדולה תודה מאמי חטולית

23/11/2020 | 14:37 | מאת: אביב 22

שיבוא בשמחה והמון מזל טוב עצות אין לי כנראה כמו שעברת עם הקודמים בהתרגשות בשמחה החרדה מובנת , הרצון שהכל יהיה בסדר בתוך ההגבלות האלה שולחת חיבוקים כל הדרך לחופה ולכל הימים ....

23/11/2020 | 17:39 | מאת: חטוליתוש

תודה על הברכות ואז..לא הייתי בחרדות כמו שאני כיום רק התרגשות נומלית אוהבת חטולית

23/11/2020 | 21:46 | מאת: אביב 22

מצב נורמלי בתקופה לא נורמלית אני ממש מבינה אותך אתך יקרה בלב ...... מחר באחד עשרה אני אתן לך חיבוק וירטואלי כזה שיפיג את כל החרדות יאלללה קולולו ....חיבוק

הי חטולית, נשמע לי מאוד טבעי הלחץ... אין מה לחשוש ממנו. הכי חשוב זה שמדובר בדבר משמח מאוד. שיהיה במזל טוב! אודי

25/11/2020 | 19:29 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, לא מבינה כלום בדברים האלה. בטוחה שאת אלופה ממני. שיהיה בשעה טובה, סוריקטה

21/11/2020 | 20:30 | מאת: נטלי

שלום דוקטור, האם זיפרקסה יעילה לדכאון?

שלום נטלי, זו שאלה רפואית ואיני רופא אלא פסיכולוג. אודי

21/11/2020 | 16:32 | מאת: NOT_FOUND

שלום, אני בת 39. הייתי 8 חודשים בטיפול פסיכולוגי עם פסיכולוגית נחמדה וטובה. ההורים שלי היו מאוד אלימים, גם היתה גם אלימות מילולית כל הזמן ואלימות פיזית, למרות שהייתי תלמידה מצטיינית וילדה טובה. העניין הוא שהגישה של הפסיכולוגית שהייתי אצלה לא היתה כמו השיטה של פרוייד שבה המון זמן אנחנו מנסים לחזור לילדות ולהעלות תכנים שנשכחו או הודחקו... אלא לדבר על הילדות ויחסית מהר לסיים עם זה ולעבור להווה ולעתיד ולא לחזור לילדות. אחרי 3 חודשים סיימתי לספר כל מה שהיה לי על הילדות. יצא לי לקרוא פוסט שמישהי כתבה שהפסיכולוגית שלה גרמה לה להזכר בארועים טרואומתים שהדחיקה ולא זכרה, והיא ציינה שזה דבר חיובי. בגדול היתה כל יום אווירה של אלימות בבית, אבל כמובן שיש המון ארועים שאני לא זוכרת או כי עבר הרבה זמן או כי הדחקת. האם לפי דעתך זה דווקא מומלץ לנסות ולהחזיר למודע ארועים שהדחקתי או שאני לא זוכרת מבחינת האלימות והסיטואציות עם ההורים? האם אולי כדאי לנסות פסיכולוג שעובד בשיטה כזאת? יצא לי לקרוא שהדחקה מושלמת היא דווקא טובה כמו שיש ניצולי שואה שעשו הדחקה מושלמת והמחקרים שהם במצב הרבה יותר טוב ממי שלא הצליח לעשןת את זה(לארועים מסויימים שעברו). האם במקרה שלי לא ייתכן שיש הדחקה מושלמת ואז כן חשוב לנסות ולהזכר בעוד ועוד סיטואציות קשות של אלימות? בגדול אני זוכרת שזה היה יומיומי, האלימות המילולית והפיזית בין פעמיים בשבוע לפעם בשבועיים. תודה מראש

22/11/2020 | 14:02 | מאת: חטוליתוש

מציעה לך כן להעלות הכל כמו שכתבת כאן כדי לתת שימת לב למטפל שעדיין לא ממש התחלת את הטיפול... בהצלחה חטולית

שלום לך, יש כל מיני שיטות טיפוליות, ותלוי מה מתאים לך ספציפית. לי נשמע שאת זוכרת, אגב... אודי

20/11/2020 | 12:43 | מאת: לורן.

עכשיו יצאתי ממנה אני בשנאה עצמית קשה עוד פגישה שבה בלעתי את הלשון  הזמן עומד להיגמר ואני בתוכי רוצה לצרוח בבכי שונאת את עצמי שלא דיברתי שונאת את זה שאני לא מבינה מה יש לי ומה אני רוצה ומה מפריע לי בדיוק ולמה בא לי לבכות כל הפגישה ואין לי מושג למה שונאת את השעון הזה שחייב להזכיר לי שנגמר הזמן נמאס לי מעצמי אני שונאת את עצמי ואת החיים האלה נמאס לי לצאת משם ולשבת במדרגות בחוץ ולמלא אותן בדמעות שלי ולהרגיש כמו אחרי מלחמה שאני המפסידה בה ושאני גוססת ורע לי. לאף אחד לא אכפת ממני באמת כולם אינטרסנטים מה חשבתי לעצמי לעזעזל שסמכתי על מישהו בעולם הזה בטח עד שהשאלה תעלה אני אתחרט שכתבתי את זה.. אלו דברים שבדרך כלל אומרת רק לעצמי ועכשיו בגלל שאני בסערה אני מקיאה אותם על המקלדת. מצטערת. לורן.

22/11/2020 | 14:07 | מאת: חטוליתוש

היי לורן עשית את הדבר הנכון קודם כל שהוצאת כאן הכל החוצה ואולי בפגישה הבאה שלך איתה תתני לה לקרא את מה שאת כתבת כאן היום כך היא תוכל אולי להבין את השתיקות שלך ומשם יהיה יותר קל לדבר את הכאב שלך תאזרי אומץ את מסוגלת למען עצמך לתת הזדמנות לשפוך החוצה ולתת מקום לטיפול זו ההצעה שלי ואם לא מתאים. זרקי לפח !! חטולית

22/11/2020 | 22:19 | מאת: מכל

היי לורן, אני מכירה את זה...גם לי היו כאלה פגישות. זה קשה אבל הפתרון הוא לבוא שוב ושוב עד שיתאפשר... גם אם נראה שכלום לא קורה בפגישה והיא "מבוזבזת" זה לא כך...זה זמן שלוקח להפתח, להוציא. זה קשה ויש שתיקות..ואכזבה שלא דברת ..אל דאגה בסוף תמצאי את הדרך לדבר ...חישבי מה גורם לך לעצור בפגישה? התוכן של הדברים? האמון בה? ושתפי הכי חשוב! לשתף בקושי ולתת לה לעזור ולהוביל. כך אני עושה כשקשה לי לדבר..מבקשת שתעזור.. בהצלחה

הי לורן, גם אני בעד שתדפיסי את הודעתך ותביאי לפגישה כדי להראות לה. תקראו ביחד ושוחחו על זה. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

19/11/2020 | 18:46 | מאת: לורן.

הרמה שאני אוהבת אותה וזקוקה לה היא עוזרת לי מאוד , כמו שאף אחד לא הצליח. וזה גורם לי עוד יותר להזדקק. זה לא טוב. אולי זה כן טוב? אם אלוהים היה אומר לי שנמשיך להיפגש לנצח נצחים אז זה היה טוב.אבל הוא לא אמר.. ואני בנתיים מתה מפחד.. מפחדת שזה ייגמר. מפחדת להפגע. ובגלל הקורונה יש יותר סיכוי לביטולים (בידוד וכל זה) אז גם קיים החשש שתבטל או שאני אאלץ לבטל.... אני אוהבת אותה . מה לעשות?!? זה מלחיץ אותי איך אני אסתדר בלעדיה? מרגיש לי קצת כאילו אני מתעללת בעצמי שאני ממשיכה בתהליך הזה.. תגידו לי שאני טועה.. בבקשה... מה אני לא חשובה לה בכלל בכלל? אם כן אז למה היא לא אומרת לי? יש מן ריחוק כזה שקשה לי איתו. מצטערת שכל פעם אני נכנסת לאותו הלופ כאן, אבל קשה לי עם כל זה לבד.. וההודעות באמת מחזקות אותי. שוב תודה רבה. לורן.

הי לורן, את מפחדת מהזדקקות, שכנראה מתערבבת לך עם תלות. זה ישתפר, אני בטוח... אודי

23/11/2020 | 12:20 | מאת: חטוליתוש

הרבה פעמים חשתי כמוך שאני זקוקה יותר ויותר למטפלת ..למרות שזו שהייתי איתה האחרונה לא נתנה לי ממש מקום להתקרב אליה ולא היתה שום תקופת קורונה הכל היה כזה או..ש..תעשי בדיוק מה שאמרתי לך כי אני קובעת או..ש ..תעשי כרצונך ואל תבואי בטענות לא משהו שיכול באמת לקרב..אז נפגעתי מהריחוק הזה ובשיחות שלנו היא לא התפשרהאז נאלצתי לקבל את הריחוק הזה שלה כי היא קובעת ומשם הדרך לריחוק גם בטיפול רק הלך והודגש לא עבר זמן רב והיא נתשה את המרכז שבו טופלתי וכמובן שגם אותי היא חישלה אותי כנראה לקראת העזיבה שלה ..הנתישה שלה אותי כי כך מצאה לנכון.. למרבה האירוניה היא פתאום מתקשרת אלי לבדוק מה איתי ואם כבר יש לי מחליפה פתאום דואגת לי..מוזר לי מאוד..אך אני שומרת על הריחוק שקבעה ולא נותנת לה אפשרות להיות שוב פגיעה ..האם הייתי חשובה לה ..מאמינה שכן אחרת מדוע שוב מתקשרת אלי ? .אז כן לורן אני מאמינה שגם את מאוד חשובה למטפלת שלך ולא חושבת שאת מתעללת בך ..ההזדקקות שלך בה מובנת כי זה חלק מהתהליך שאת עוברת סבלנות היא מילת המפתח .. חטולית

24/11/2020 | 03:49 | מאת: לורן.

את מדהימה. תודה מכל הלב

19/11/2020 | 14:25 | מאת: אביב 22

פותחת אחד חדש עבורי כי יודעת שזה עץ שאני יחזור להאחז בו מאין תזכורת , עבורי שאפשר כשמנסים כקבוצה כל הרגשות וההגיון לא מוחקים אף רגש אף כעס או זעם הכל יש לו מקום ומרחב בתוך השיח הטיפולי ...... כן , השלישי הזר או לא כל כך זר ימשיך להיות בחדר לעיתים יהיה לו נפח של פיל אבל אם אני ידבר את הפיל ולא יפחד הוא יקטן לממדים הנכונים ....ולא יצמח למפלצת .... היום עשיתי הכל כדי להגיע לפגישה נוספת שכמעט ונגמרה שוב בתחושה רעה ....ועשינו פשוט עבודה משותפת לא פשוטה אבל יחד והתוצאה ....תחושת יחד ותחושה טובה .. אודי ....לא יודעת להסביר לך אבל עצם זה שאתמול יכולתי להניח את הכאב , ככה אולי בידיים שלך ושל הקבוצה נתן לי להביט בזה אחרת ולהצליח לנשום ......ולהגיע היום עם פחות סגירות ויותר נכונות לדבר על הכל גם מה שלא נעים לשני הצדדים ....הרבה תובנות עישיות מקצועיות .....פשוט מסוג הפגישות שאומרים עליהם תודה .... אז שוב תודה על האפשרות על המקום הקסום הזה שעוזר לי בדרך , ותודה שאתה שומר עליו ועליינו .

הי אביב, איזה יופי של תהליך! אודי

23/11/2020 | 12:02 | מאת: חטוליתוש

אביבוש כמו תמיד גאה בך ובתהליך שאת עוברת מצטערת שרק כעת כותבת לך אך בטח תביני את מצבי הלחוץ מזה ימים שלא יכולתי לכתוב לך כמה אני מעריצה את הדרך שאת עושה ולומדת ממנה ממך המון את הכי אמיצה שפגשתי בימי חיי תודה לך על היותך ועל מה שאת מלמדת בכל פעם מחדש אוהבת חטולית.

אודי, זה לא ארגון שמבקש שאפחית. זאת החדשה..היא רוצה שאוריד מעצמי...במום שאעזור לה להצליח ולמנף...טיפשי ממש!!! אני לא מוכנה שהילדים יפסידו!!!! אני יודעת מה אני שווה!!! סוף סוף אחרי שנים אני מאמינה בדרכי ויש חדוות יצירה... יש לי חברות שתומכות בי , הייתי בהלם מוחלט שהן כל כך תומכות ומעודדות. אני לא רגילה לזה. פתאום יש חברות שאפשר לשתף בדברים.. הכל חדש לי. לטובה . אבל לא פייר!!!! יש לי אני מאמין ואיני רוצה להפחית מערכי או מעבודתי הברוכה!!! נקווה לטוב. בעלי אומר שבסוף מי שמתלונן ואם אמשיך כך אני "אוכל אותה" וזה יפגע בי ולא בה.. עצוב. כל מי שמתריע על בעיה בסוף הוא האשם??? הייתכן???? קשה אבל אני אף פעם לא בורחת מקושי גם אם רגשיתי אני לוקחת ללב.. אוףףףףף נקווה לטוב. מה עושים? אודי? הולכים עם אני מאמין שלי או נכנעים...

מיכלי יש מצב שיש עוד דרך חוץ מלוותר על האני מאמין או להכנע ..... בטוח יש עוד דרך ...תנסי להסתכל על זה מזום רחוק יותר ...אני מאמינה שאפשר גם וגם ... בהצלחה מאמינה בך

הי מיכל, נדמה לי שאת יודעת את התשובה... אודי

19/11/2020 | 21:07 | מאת: חטוליתוש

היי מיכל "אם פתאום יש לך חברות" שתומכות ומעודדות אולי הן יבינו שאת רק רוצה את טובת הילדים ...אם תתמכי בה קצת בהתחלה.. חטולית

זאת בדיוק הבעיה. תמכתי בה ועזרתי לה והיא הודפת כל עזרה!!! לצערי היא חסרת ביטחון. זה העניין....ופוחדת שאני יודעת יותר ממנה במקום להעזר בי.. .עצוב

מיכלי נגד זה שהיא פוחדת אין לך מה לעשות מתוקה עשי רק את שלך כהרגלך שאת תומכת ומבינה ואולי עם הזמן היא תירגע ותשתף פעולה זה רק לטובתה הלוואי שתשכיל ותלמד חיבוק חטולית

19/11/2020 | 06:55 | מאת: אביב 22

ראיתי שם עצוב וכואב ולא פשוט אוףףףףףו ובטח שזה משחזר אתך , אביב

19/11/2020 | 11:16 | מאת: סוריקטה

הי אביב, תודה שראית. יהיה בסדר, נכון? יהיה בסדר. סוריקטה

19/11/2020 | 17:27 | מאת: אביב 22

מאמינה שכן מאמינה שבסוף הטוב מנצח ומאמינה שדברים קורים לטובה את חזקה וצמחת הרבה יותר מימה שאת מבינה .....אני סומכת עלייך וגם על המטפל שלך שתעשו את הדברים בדרך שתהייה טובה לך ... גם לו זה בטח לא קל חיבוק אביב

20/11/2020 | 05:42 | מאת: סוריקטה

הי אביב, וגם שירה אהובה, חטולית, ינשופית, חנה, לורן, מיכל, במבי, אודי וכולם - בשלב זה בעיקר מקווה לא להרוס, בשל החשש, שמרגיש משמעותי מאד, להתפלש בעבר ולגרום לחורבן מוגזם. נקודת הפתיחה של הטיפול אצלי הייתה מאד מאד מאד ירודה, והיה רק איש אחד שהסכים לגעת בדבר הזה. בסבלנות ובחכמה. המטפל שלי. תקווה לימים שקטים, ימים של שותפות. סוריקטה

18/11/2020 | 18:31 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה פתחתי עץ כי אולי לא תשובי לקרוא שם. מדוע עכשיו והאם חייבים או אולי נכנסים לתקופה שנקראת פרידה ובסופה אולי היא תתממש. אני דואגת לך. לא הייתי רוצה שתישארי עם כל המילים לבד. אני גם יודעת כמה את מעריכה אותו. אולי תוכלי לספר קצת יותר אם מתאים. שלך שירה

19/11/2020 | 11:19 | מאת: סוריקטה

הי שירה, תודה שראית. לא בטוח שיש לי תשובות... איכשהו אני כן לבד ספיציפית עם הנושא הכבד. האם ההתמודדות שלי מוצלחת פחות או יותר? אין לדעת. מרגישה ככה צרובה וכאלה. ושוב, כמו שרשמתי, אולי ככה זה. ימים יגידו. תודה, יפה שלי, שלך, סוריקטה

18/11/2020 | 18:21 | מאת: -חנה

אם מטופל יבקש ממך חיבוק תסכים? בלי קשר לתקופת הקורונה (: ומה הקטע של הקשר הא-סימטרי הזה? ההזדקקות הגדולה שלי לעומת המטפלת שזוהי עבודתה וגם אם אניח שהיא מדי פעם חושבת או דואגת לי זה בטח לא בפרופרציות שאני מרגישה כלפיה

הי חנה, לא, אבל בוודאי נדבר על הבקשה הזו... לגבי הא-סימטריה: חשבי על היחס שבין תינוק/ילד להורה, גם שם אין סימטריה (אבל ה מרגיש טבעי ובסדר, לא?). אודי

18/11/2020 | 14:48 | מאת: -חנה

ראיתי עכשיו באחת הקבוצות בפייסבוק פוסט של מישהו שמחפש סאבלט בארץ. ההצעה הראשונה הייתה לסטודיו בישוב שלך... ועולה לי המחשבה שרוצה להיות שם כדי להרגיש קרובה אלייך..

הי חנה, המחשבה על קירבה אל מקום מגורי נוסכת ביטחון... אולי גם המפגש כאן יכול לתת תחושה דומה. אודי

18/11/2020 | 14:33 | מאת: אביב 22

קודם כל ברכות על הספר כל כך שמחה עבורך ... אודי אין לי מילים משהו בתוכי מת נמחק איננו לא יודעת מה לעשות המטפלת לא יכולה לעזור למרות שכן מדהרות על הכל כי זה קשור אלייה משהו מקצועי שקשור לתחום העבודה שלי לשעה שלי נכנס גורם שלישי כן אני מקנאה כן אני עצובה כן אני מבינה שזאת המציאות ואני צריכה לקבל אותה . אבל בן ההגיון לרגש מרחק עצום האישה שאני צריכה שתעזור לי היא זאת שממנה אני נפגעת ואז הטוב שבה נמחק כמו איננה אודי ....אני לא יודעת מה אני רוצה ממך ומה אתה יכול לעזור כבר זמן שאני פשוט מתכנסת בתוך עצמי אבודה וכל כך לבד

18/11/2020 | 18:26 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, סליחה שנדחפת.. רק להגיד ששומעת ומרגישה את המצוקה. כל כך מבינה ומכירה את המקום שגן נפגע מהיד המושטת. ואת האיון (באלף... מאין) של כל הטוב מהקשר שנמחק בשנייה. איתך בלב שירה

19/11/2020 | 06:53 | מאת: אביב 22

מבינה שחלק מהקנאה יושבת על פחד של החלקיים הילדיים שהמטפלת תעלם שנלקח לנו המקום ....ואני חושבת שהמחיקה באה עם החלקים והזעם הנרקסיסטי ....וכן יש גם קנאה על מה שאני לעולם לא יוכל לעשות איתה . השאלה מה עושים עם זה ....איך מצליחים לעבור את המדרגה ולא להפסיד טיפול טוב ואכותי . אודי תודה על האפשרות לכתוב כאן זה מייצב ועושה סדר ....

19/11/2020 | 14:27 | מאת: אביב 22

תודה שכתבת שראית שחשבת ..... מה אתך יקרה , דואגת לך מאוד תאפשרי לעצמך את הפינה שאת נותנת לנו ....תאפשרי לעצמך חמלה עצמית.

19/11/2020 | 17:24 | מאת: חטוליתוש

כן כואב מאוד לא יכולה להכנס לכל מה שאמרת אך מבינה את התחושה של המחיקה .... חוויתי אותה ויכולה כעת רק לשלוח חיבוק לחיזוק ומקווה שדברים יחזרו לאיזון הקודם שהיה לפני שנפגעת חטולית

19/11/2020 | 19:50 | מאת: שירה2017

תודה על הדאגה אביב יקרה, אני שקטה מאוד בחוץ וסוערת מאוד בפנים, הכל משתולל והשריר של החמלה העצמית מנוון לגמרי במקומו יש דרבון הרסני. מאחלת לנו ימים טובים יותר. טוב שאת מצליחה לכתוב ולבטא את הרגשות הקשים האלה. בעצם הכתיבה שלך את גם נותנת לנו מילים. וזה לא מעט. איתך שירה

הי אביב, לגיטימי ומובן להרגיש ככה. אבל מול תחושת ה'אין', העלבון ומחיקת הטוב שיש (=חלקיים ילדיים ופגועים) יש גם תחושות אחרות, מאזנות. כך שהטוב לא ימחק. אודי

18/11/2020 | 14:11 | מאת: ינשוף

אני זאת שלוקחת פיקוד, שמתפקדת לרוב ביום יום. שמחליטה את ההחלטות עבור כולנו. אני מבינה שאני עושה את הכל כדי לא להתחבר כי אני בפחד אימה לדעת ולשמוע שוב מה שהחלקים רוצים לספר. בתקופה של הקורונה וותרתי על חיבור אבל עכשיו אני עדיין בוחרת לא להתחבר. אני לא מצליחה להחליט אחרת. מגיעה לפגישות יותר ויותר מנותקת כי יש פחד. המטפלת אומרת שאני צריכה לרצות לבוא ליותר פגישות ורק מתוך צורך יתאפשר. אני גם יכולה ללכת פעמיים בשבוע לפגישות ולהמשיך להיות מנותקת, להמשיך לברוח. אני מרגישה בתוך מבווי סתום ואינני יודעת איך לצאת ממנו. איך מתחברים כאשר הפחד משתק?

18/11/2020 | 17:16 | מאת: סוריקטה

הי ינשופית, נראה לי שפחות אפשר להתחבר ב'כוח', או על פי 'הוראות הפעלה'. אדרבא, האילוץ אולי אפילו מעצים את ההגנה וההתנגדות. אבל, נאמין שזה יקרה? אני חושבת שהחיבור הראשון אצלי (ונראה שרשמתי כאן המון פעמים) היה אחרי שנתיים של טיפול והחזיק פחות משנייה. אבל 'פתאום' הוא היה. החרדות כיסו מהר מהר. ואחר כך באו עוד קורים, והסוו, ובאו, והסוו. ובאו. בואי נאמין שזה יקרה. שהתקווה קיימת אי שם. וגם אם לא יהיה ה'חיבור הגדול' - ניסינו. בחרנו לנסות. כך אני נזכרת לי בסיפור המפורסם של השמש ורוח הצפון. מקווה עבורנו שנדע אמון מהו. סוריקטה

19/11/2020 | 06:56 | מאת: אביב 22

אתך בכל החלטה שתיקחי חיבוק , אביב

19/11/2020 | 09:25 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה אהבתי שכתבת שאי אפשר להתחבר בכוח.. אני מנסה לקבל איפה שאני.. להבין את הפחד, להיות במקום של קבלה יותר.. אבל אני דיי מתוסכלת.. אני מבינה שאת לא במקום טוב יושבת לידך.. איתך ינשופים

19/11/2020 | 09:26 | מאת: ינשוף

תודה אביב יקרה

19/11/2020 | 15:44 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה מבינה שיש רגשות סותרים קשים כמה חבל שכל פגישה גורמת לך להתנתק .. ההחלטה לא קלה רק לדעתי תמשיכי ללכת לטיפול כי בסופו של דבר משהו טוב יצא מכל זה...את לא לבד בהתמודדות שלך יש לך עם מי לדבר..וכן הניתוקים קשים אך רק את יכולה לפרוץ אותם ולתת להם מקום לא הקטנים... אולי את זקוקה לזמן נוסף כי אחרי הכל את מתמודדת עם עוד דברים בנוסף לטיפול יש לך גם את ההתמודדות שלך בעבודה עם החולים שזה מתיש וכעת גם הבת נוספה ואת דואגת גם לה.. לא יכולה לומר לך הייי תהי כבר רגועה כי זה ממש משימה בילתי אפשרית..!! אין לי משהו טוב להציע לך כדי שלא תתנתקי אך אוכל כן לומר לך שאל תעזבי את הטיפול אוהבת חטולית

הי ינשוף, לא כשמאוד פוחדים, כשיותר רגועים... אודי

18/11/2020 | 10:53 | מאת: -חנה

אודי, או מישהי יודעת איך אפשר להגיע להודעות ישנות יותר לפני ששינו פה? מצאתי רק מ2016... במייל מצאתי את התגובות אבל אין את ההודעות שלי ): ורציתי לקרוא אותן ולא מצאתי..

18/11/2020 | 15:54 | מאת: לורן.

היי חנה, אם את זוכרת מילה ספציפית מההודעה תרשמי אותה במנוע החיפוש של הפורום וזה יראה את כל ההודעות עם המילה הזאת במצומצם (ככה אני עשיתי כשרציתי לקרוא על דברים דומים למה שאני מרגישה בטיפול.. ) לורן.

18/11/2020 | 16:35 | מאת: חטוליתוש

היי חנה את סוכרת את הכותרת של מה שכתבת ? הכניסי את הכותרת לחיפוש בפורום אולי יעזור בהצלחה חטולית

18/11/2020 | 16:48 | מאת: סוריקטה

הי חנה, אפשר לדפדף לאחור בעמודים. למשל - 100 עמודים לאחור מביא אותך ל: https://www.doctors.co.il/forum-6/pg-100/ שזה יוצא בשנת 2015. משם אפשר לדפדף קדימה ואחורה לפי תאריכים. אם יש לך מספר הודעה, אפשר לשבץ גם אותו. למשל, בקישור הבא https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1032593/ אפשר להחליף את הספרות האחרונות אחרי המקף במספר ההודעה הידוע (שכנראה מופיע לך במייל). סיבכתי... אבל לא מכירה דרך יעילה, לצערי. סוריקטה

18/11/2020 | 22:22 | מאת: אביב 22

דרך המחשב תוכלי לראות יותר ....

19/11/2020 | 16:19 | מאת: -חנה

בזכותכן אכן מצאתי דרך המחשב .... עכשיו תהיה לי תעסוקה עד לפגישה הבאה שלי איתה (:

18/11/2020 | 10:49 | מאת: -חנה

(כתבתי לכמה מכן הודעות אך לא מצליח להישלח.. ואין לי מושג למה). כששלחתי לה הודעות, מסתבר שהיא ענתה אך אני לא קיבלתי, ויצא שהתעצבנתי וכתבתי לה שמתעלמת ממני וזה מעצבן וכו. בכל אופן היא בכלל לא יכולה להיפגש איתי יותר מפעם בשבוע ): מצד אחד עצוב לי ממש כי רוצה וצריכה אותה יותר. מצד שני לדעתה זה בכל מקרה לא משהו שצריכה גם לו הייתה יכולה. אבל מרגישה שהזמן בפגישות רץ... ולא מצליחה ומספיקה לומר את מה שרוצה. וזה מתסכל אותי כל פגישה מחדש. זה שינוי לדעתי מהטיפול הקודם איתה ומהטיפול שהייתי אצל המטפלת האחרת. אז הרגשתי שבכל מקרה אין לי הרבה ולא בוער לי לדבר.. ועכשיו אחרת. היא ביקשה בעקרון שלא אשלח לה הודעות כדי שלא יחזור מה שקרה... אבל לא סיכמנו מה כן. ורציתי לשאול אותה משו בסוף הפגישה ולא הספקתי. עשיתי חיפוש כאן בפורום ומצאתי מכתב שכתבתי לה שנה אחרי שנפרדנו, כתבתי אותו כאן, לא שלחתי לה. ומאז כבר עברו 4 שנים. היה מעניין לקרוא כי התחושות שלי לא הרבה השתנו מאז... מעניין גם שלא זוכרת בכלל שכתבתי אותו

19/11/2020 | 17:18 | מאת: חטוליתוש

אם ההודעות שלך לא עולות יכול להיות שהכותרת שלך קצרה מידי חטולית

הי חנה, אפשר להסתכל על מה שאת אומרת מהכיוון ההפוך: מה את כן מספיקה בפגישות? אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

17/11/2020 | 05:53 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם - לפחות אותך, ואתכם, אפשר לראות כאן מידי פעם. (בהמשך למילים שרשמתי למטה). תודה, סוריקטה

18/11/2020 | 12:49 | מאת: חטוליתוש

היי יפה שלי תמיד אפשר לראות כאן את כולם מה איתך ? אייך מרגישה ? יכולה לשתף במה שעובר עליך? האבל כבר הסתיים ? מקווה שאת בטוב חטולית

18/11/2020 | 16:55 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, תודה. איכשהו רוב הזמן יש דברים כבדים להתאבל עליהם. אני בעיקר שקטה. מאד מאד. וכנראה שחתולים וילדים קטנים מרגישים משהו. הם נצמדים אליי, קוראים לי להישאר שם בשבילם. רואים אותי כשאני לא רואה אותי. מעניין. גם אודי ראה. סוריקטה

19/11/2020 | 15:47 | מאת: חטוליתוש

אייך אפשר שלא לראות אותך יפה שלי גם כשאת לא כותבת מילים רק מנכיחה את עצמך אפשר מיד להרגיש אותך ולראות אותך אוהבים אותך את לא שקופה יפה שלי אוהבת חטולית

16/11/2020 | 18:01 | מאת: -חנה

כתתבי לה שהיא אף פעם לא יכולה יותר זמן.. והיא ענתה שנכון ובד"כ היא לא יכולה.. אבל זה לא מספק אותי כי אני כן רוצה וצריכה יותר

16/11/2020 | 20:32 | מאת: ינשוף

חנה יקרה אני חושבת שאי אפשר להתווכח עם הצורך שלך ליותר זמן... זה לגיטימי בעיניי... זה באמת קשה שהיא מוגבלת בזמן... אני רוצה להגיד לך שאת בסדר. שהצורך שלך בסדר... צריך לחשוב ביחד עם המטפלת מה ניתן לעשות כדי להקל עליך... ינשופים

16/11/2020 | 22:20 | מאת: מכל

חנה יקרה. המון זמן שלא הופעת...ו...לא ממש יודעת מה לומר לך. מוזר לי קצת...ו...לא כתבת שאת חנה שאנו מכירים במלעל... רק שהצורך קיים ומובן. וכן לדבר עליו ולנסות לראות מה עושים איתו. לברר.

הי חנה, המפגש המכאיב הזה בין הצורך שלך למגבלות המציאות - הוא לבו של הטיפול שלך כעת. אודי

17/11/2020 | 06:01 | מאת: סוריקטה

הי חנה, כמה שאני מוזרה. אצלי, לשלוח הודעה, או ליצור קשר טלפוני היה אמור להיות הישג. בכל שנות הטיפול ניסיתי, באופן מנותק, והצלחתי, לעתים, רק עם הודעות איכשהו. זה אפילו לא נבע מהרגשה אמיתית. אף פעם. כל כך יותר קל לי להימנע מכל אלה. גם מלבוא לחדר. למפגש. כמה מוזר. ואולי זה גם דומה. אבל הפוך. סוריקטה

18/11/2020 | 10:51 | מאת: -חנה

לדעתי לא נשלחה הודעה קודמת שלי.. אז כותבת שוב. הוא כנראה לא אוהב את הפלאפון שלי ועכשי ועברתי למחשב... מעניין שבחרת במילה מוזרה, תוהה מה חושבת לגביה. ותוהה כי לא בטוחה אם הבנתי נכון, את עדיין הולכת לטיפול?

18/11/2020 | 18:08 | מאת: סוריקטה

הי חנה קשה לי להשיב על השאלה האחרונה כרגע... לילה, סוריקטה

18/11/2020 | 18:22 | מאת: -חנה

תודה יקרה.. חוץ מלדבר על הדברים אין ככ מה לעשות ):

18/11/2020 | 18:23 | מאת: -חנה

הי מיכל זו אכן אני.. אבל *במלרע* (: וזה בסדר שאין לך ככ מילים, מעריכה שכתבת בכ"ז