פורום פסיכולוגיה קלינית

46355 הודעות
34926 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
02/05/2019 | 20:57 | מאת: שירה2017

בהתחלה הפסיק התאבון כמעט לגמרי אחר כך התחילו האיסורים על האוכל המשקל ירד והסביבה החמיאה לרזון. אחר כך הפסקתי לאכול מוצרים מן החי לא עוף או בשר או דגים או ביצים. עד שרב התזונה הסתכמה בפירות וירקות. נמנעת לאכול בחברה וגם בארוחות בבית אני דואגת להיות עסוקה כדי שלא יראו שאני לא אוכלת. בעבודה אני לא יוצאת לארוחת צהרים עם הקולגות ונשארת במשרד. לרב אני אוכלת יוגורט ותפוח. אני לא יוצאת לבתי קפה כי האוכל לא נראה לי טעים או נקי. בארוחות השישי שאני מבשלת ועורכת מדי שבוע לבני המשפחה אני נאלצת לאכול מעט וגם אז מחכה שכולם ילכו כדי להקיא. מבפנים מעודדים אותי להקיא ומדרבנים אותי. אני מקבלת חיזוקים אחרי והרבה ביקורת אם אני אוכלת. לרב אני לא ממלאת צלחת באוכל ורק מנקרת או מלקטת פה ושם. אני לא אוהבת שיחות על אוכל. לפעמים כשאני רעבה אני קוראת מתכונים. לרב אני לא רעבה. אני גם לא מדברת על זה. זה סוד. אני מבינה שזה לא בסדר אבל לא אכפת לי המוות האיטי הזה. את הסוד הזה הנחתי עכשיו כאן. אני רוצה לשמוע את עצמי אומרת יש לי הפרעת אכילה והנה אני אומרת. אני מתביישת. אני לא מצליחה להפסיק את זה. מההקאות נפגעות השיניים וגם ללכת לרופא שיניים קשה... הכסא שיורד לשכיבה, הדמות הסמכותית שעומדת מעלי, הפה הפתוח והבעתה שמישהו יכאיב לי. לא יודעת למה שיתפתי אבל תודה שהקשבתם. שירה

02/05/2019 | 22:24 | מאת: חטוליתוש

שירה יקרה ואהובה סוד גדול ומאוד מסוכן את שומרת לעצמך אהובה סוד שעלול לקפח את חייך... יש לך סיבות לחיות... לפחות הילדים... ומה איתך ?? את נחשבת ועוד אייך נחשבת למה למות ?? למה את לא מטפלת בנושא הכאוב הזה שמביא אותך .... אין במה להתבייש !! יש סיבה/בות שהביאו אותך למקום הכואב שבו את עם הפרעות אכילה.... כואב לשמוע כמה את סובלת ואת לבד..!! שולחת חיבוק גדול ועוטף אם לא מפריע. ..🤗🤗.... איתך בליבי כואבת חטולית

הי שירה, יש לך הפרעת אכילה וחשוב לדבר על זה במקום שיכול לסייע. זו הפרעה קשה ומסכנת חיים, וכדאי להמשיך בתנופת פתיחת הנושא גם במקומות הרלוונטיים שיכולים לעזור ולא להסתפק בלהניח (להקיא?) את זה כאן. אודי

02/05/2019 | 13:24 | מאת: ינשוף

עוד מעט נוסעים לבקר את אימא פוחדת מאוד מהנסיעה מרגישה צורך שהמטפלת תהיה כל הזמן כדי להרגיש בטוחים אבל אנחנו לבד... ומתקשה להרגיע את הקולות ומצוקה בפנים..

02/05/2019 | 19:49 | מאת: חטוליתוש

מצטערת שלא יכולתי להכנס יותר מוקדם כדי להיות איתך לפני הנסיעה.... אייך עברה הנסיעה?? אייך היה או עדין אצל אמא?? בליבי אני איתך 💞.... אוהבת אותך ינשופית שלי

02/05/2019 | 23:19 | מאת: ינשוף

עדיין לא נסענו... בעוד שבוע וקצת

הי ינשוף, יכולה לספר ממה את פוחדת? הרצון למישהו שאפשר לסמוך עליו שיהיה בסביבה - מאוד מובן. אודי

02/05/2019 | 13:11 | מאת: חטוליתוש

כבת תקופה ארוכה שאני חווה חרדות ..מכל דבר שקורה לי אני בחרדה.. לא מצליחה לעשות פעולות רגילות ופשוטות בלי להיות בחרדה אם עשיתי טוב אם זה בסדר ...אם זה נכון ??? לא רוצה לחזור לכדורים שיטמטמו לי את השכל .. לא רוצה להרגיש שוב רובוט לא רוצה לא להרגיש כי זה מה שהכדורים עושים לי החרדות לא מפסיקות גם בלילה.. היום אצליח להרדם או שוב יהיה לילה לבן...כמו ברוב הימים... ראיתי אותה עוברת ברחוב ליד הבית של אמי..אני יודעת שהיא גרה באזור הקרוב... אבל...כל זמן שלא ראיתי אותה לא היה אכפת לי...היא מעולם לא הזיקה לי..להפך היתה אשה נחמדה מאוד..אפילו היתה מתעניינת באמא שלי...כי היתה רואה אותה בבית מול הסבתא שלי... עברה לידי ולא הכירה אותי ..לא הפריע לי ...ובום....הכל חזר כאלו שרק עכשיו בעלה . והיא בכלל מסכנה לא אשמה בכלום.. הרעידות והחרדות שלי גוברים כל הזמן מעצם הזכרון ההוא... לא מצליחה לתפקד עכשיו בכלללל.. למה למה למה שוב למה למה לא יכולה עוד לחשוב כי יש לי תחושה מפחידה של עלפון...

הי חטולית, מה עוזר לך - מנסיונך - להרגיע ולווסת את החרדה? אודי

יום הזכרון לשואה.. ועוד. אך לא כותבת לך שאלה או בקשה או על מה שעובר עליי כרגע...נכנסתי וקראתי ו.... רק בקשה אחת לי אלייך שתקרא טוב טוב את מה שמנדיי כתבה למטה בשרשור בקשר למה שהיא מצפה בפורום. ושתתייחס לזה. לי זה נשמע קצת...תתיחס בבקשה למרות שזה למטה. טוב? שאלת למה אשמה...אז תקרא מה היא מצפה מהפורום. וזהו..

מיכלי מתוקה שלי מבינה שהיום לא יום קל לך במיוחד...כן..גם לי ..משפחה כזו..כואב ו..בכל מקרה ...אל תקחי על כתפייך דברים שלא קשורים אליך....מבינה?? הכל יסתדר בסוף את עוד תראי.. אוהבת חטולית

היי מיכל לא הבנתי, האם הזדהית עם מה שכתבתי, או להפך, זה צרם לך? ניסיתי בכמה מילים לתמצת חוויות לא נעימות, היה מעניין אם גם את חווית אותן.

הי מיכל, זה יום קשה. לגבי מה שכתבה מנדיי - זה בסדר. הזמנתי אותה להרחיב והיא מבטאת את הרגשתה. את מרגישה שזו האשמה כלפייך? אודי

01/05/2019 | 00:25 | מאת: חטוליתוש

ישבה ילדה בת 6 וחצי שנים בבית של החברות שלה התאומות וחיכתה שהן תחזורנה עם אמא שלהן מביקור אצל הסבתא... רק אבא שלהן היה בבית .... הוא הזמין אותה להכנס ולשחק עם הבובות שהביא לבנות שלו מחול..כל פעם ממקום אחר.. הילדה שיחקה בנחת והזמן עף ...הוא יצא מהמקלחת עם חלוק בית כולו נוטף מים ...התישב מולה ברגלים פתוחות והציע לה לשחק עם הבובה החדשה שהביא מפריז כך אמר... ברחתי משם כל עוד נפשי בי לבית סבתי שהיה בדיוק מעבר .... חלפה תקופה שלא הלכתי אליהן כי פחדתי.... עד שפגשתי את האמא של התאומות ..היא שאלה למה הפסקתי לבוא לשחק עם התאומות ...סיפרתי לה על הבובה מפריז ... הצעקות הגיעו עד לסוף הרחוב ....כעבור כמה חודשים שמעתי שאני לא הראשונה שהוזמנה... הם התגרשו... 🤐🤐🤐...

01/05/2019 | 14:03 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה כואב לי בשביל הילדה הקטנה ... עצוב לי מה שהיא עברה כואב ועצוב לי כי זו את שונאת את האיש הזה את יקרה מאוד

01/05/2019 | 14:39 | מאת: שירה2017

חתולית יקרה, איזו ילדה אמיצה היית! ועכשיו אשה אמיצה שמתמודדת. שלך שירה

01/05/2019 | 19:42 | מאת: מכל

את הכי אמיצה שבעולם!!! וואו..ברחת למקום בטוח!!!! ילדה חכמה כל כך! מדהימה!!!

01/05/2019 | 19:45 | מאת: חטוליתוש

הזכרון הזה לא עוזב ומרגיש כאלו רק קרה... היה טריגר שהעלה את הזכרון... פגשתי את אשתו קרוב לבית של אמא שלי... תודה יקרה שלי תודה

01/05/2019 | 19:49 | מאת: חטוליתוש

אז לא ידעתי שאני אמיצה... תמיד קרו דברים ... לא ידעתי שאני צריכה להזהר בריחה היתה הדרך שלי תמיד בכל דבר... כך גם ברחתי מאנשים ממקומות מחברים גם בילדות...בריחה היתה...לחיות ולא להמשיך להפגע...כי זה הרגיש פחד... ליווה אותי עוד המון שנים גם בהמשך חיי... תמיד לברוח תודה יקרה חטולית

01/05/2019 | 23:27 | מאת: חטוליתוש

תודה מאמי מתוקה הלוואי שידעתי באמת מה לעשות.. זה היה דחף גדול מהחיים הבריחה.. ולא פעם הצילה אותי..הבריחה. .. רק מהאלכוהול לא הצלחתי לברוח. . היה לו כוח גדול מידי ..ותמיד הכריע.. תודה מתוקה חטולית

הי חטולית, עצוב לשמוע ... אודע

30/04/2019 | 23:50 | מאת: חטוליתוש

אפשר לכבד אתכן אולי ב....🍉.. או אולי ב...🍍.... אן אולי ב..🍎.... ואולי בכלל ב..🍊... אהה אולי בכלל ב..🍑 גם לא ??.. נראה אולי אתן בכלל מעדיפות ..🥐🥨🥞.... לאאא ממש לא המיוחד אחרי הפסח המשמין הזה.. אז אתן לכם פרחים לכבוד חג האביב.. 💐🌸🏵🌹🥀🌺🌻🌼🌷⚘... אם גם זה לא עוזר ...🤯🥳🤠🤡. .... אז מה כן יוציא אתכן החוצה ???🗣 🤐😤😢🤔🤨.... 😂🤣😅😆😉😊🥰🤩🤗🤗🤗 חטולית

:-) אודי

30/04/2019 | 23:25 | מאת: חטוליתוש

נותרתי מותשת בכל הגוף הדואב שלי אז היה באמת נפלא ואפילו התארחנו יום אחד אצל הבן הבכור .. משהו שלא קורה לעיתים קרובות רק בגלל הכשרות...הם חילונים... הוא הלל ועשה הכללל כדי שנוכל גם לבלות יחד ועשה על האש ... אין כמו משפחה מאוחדת... משהו שלא תמיד מובן מאיליו...!! צריך תמיד להשקיע ובהמון אהבה ..בלי חשבונות...מי שמחשבן נשאר לבד .. החגים נגמרו כרגע ...ויש לי קצת זמן לחשוב על... מי עוד חשוב לי חוץ מהמשפחה שלי? כמובן המקום השני ..הפורום הזה ...כאן...!! אז כן קרו דברים ... ונאמרו מילים ..אפילו היו מצבים פוגעים...מילים שקצת זיעזעו את הבית הזה שמהווה מבצר איתן לכל מי שכותבת וגם למי שרק קוראת בשקט... וזהו..!!! זה כבר נגמר !! עבר...!! החיים ממשיכים הלאה...אצל כולנו למה כולן עכשיו שותקות ולא נכנסות אפילו להגיד הייי...אני...??? הבית הזה משווע לכל מילה שרק תוכלו להגיד.. זהו ?? ויתרתן על כל מה שאתן עדיין יכולות לקבל מהבית הזה ?? אני לא מוותרת ...!!! לא יכולה... לא מסוגלת... לא רוצה...!!!!! לפחות במבי פצוע נכנסה להגיד שאין לה מילים שזה הרבה יותר מאשר לא להגיד כלום ורק להסתגר בתוך הכאב פנימה.. קדימה בנות....עברנו את פרעה נעבור גם את זה .. נכון שעצוב שבנות עוזבות וכל אחת עם הסיבות שלה... ומה עם כל השאר שלא עזבו ??? הבית ריק כאלו שגם אתן כולכן עזבתן רק בלי להשאיר הודעה לאן נעלמתן .... אוהבת את כולכן 💗💗💗💗 חטולית

הי חטולית, טוב לשמוע שהיה טוב, וטוב גם לנוח מהמאמץ כשמתאפשר. ואכן, עצוב כשיש עזיבות ופרידות. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

היי , אני מאובחנת עם דיכאון והפרעות אכילה כבר זמן מה, אני כל הזמן מרגישה שכועסים עליי או ששונאים אותי. זה יכול לקרות אפילו סתם בלי סיבה ממשית, אני מבינה את זה רציונלית אבל קשה לי להרגיש שזה בעצם מחשבות שלי ושהן לא נכונות(בדרכ).. אם אני מרגישה כל הזמן שאם נגיד בן אדם כועס או עצבני אז שזה קשור אליי כיאילו שאני עשיתי משהו לא בסדר למרות שזה יכול להיות שסתם לאותו בן אדם עובר יום רע או מישהו אחר עצבן אותו זה אומר שאני נרקיסיסטית?

שלום לך, יכול להיות, אך יכולות להיות סיבות רבות נוספות לייחוס עצמי שגוי שכזה. נראה לי שהפרעות אכילה ודיכאון מאובחנים הם 'תיק' כבד מספיק... אודי

29/04/2019 | 06:53 | מאת: מנדיי

שלום לכולם. שנים שלא הייתי כאן, קפצתי וראיתי.... שינויים. והם נראים לי לטובה, כי מה שהיה אולי היה טוב לכמה, אבל לאחרים זה לא היה טוב, אז נמתין ונראה.

29/04/2019 | 12:09 | מאת: מכל

היי... כן... נכון. חבל שזו ההרגשה, שתופסים מקום לאחרים ואין מקום לכלם.את תמיד יכולה לכתוב גם אם יש קבועות... יש לי הרגשה שאודי בעד שינוי שכזה. סבבה. ...חבל. ביי. מ.

29/04/2019 | 23:09 | מאת: מנדיי

לא הפריע לי חוסר מנהיגות, או חוסר מוחצנות, אולי כי אני לא סובלת חסכים וחסרים בדברים אלו, היו דברים אחרים שהפריעו לי בפורום, ואולי אפשר לקחת מקום שכזה עם מנחה כל כך מוצלח, למקומות אחרים,

שלום מנדיי וברוכה הבאה, בהחלט. נמתין ונראה... ובינתיים - איך היית רוצה שהמקום הזה יהיה בעבורך? אודי

30/04/2019 | 18:54 | מאת: מנדיי

היי אודי, מקווה ששלומך בטוב, והתקדמת בשנים? (לא זוכרת כמה זמן) שלא הייתי כאן. איזה צורה של פורום היה עושה לי טוב להיכנס ולכתוב ולמצא בו מעת לעת מפלט מכל השאון הפנימי והחיצוני? אז לפני שאומר מה יעשה לי טוב, אומר לך כמה דברים שעשו לי לא טוב להיות כאן. בגדול - 1. סתימת פיות = עדריות, פןליטקל קורקט על פי החלטה של כותבות מסוימות, סוג של אלימות מילולית ממש אם אתה לא בדיוק מנסה לרַצות טעמן של כותבות. 2. הפיכת המקום למרכז לדיונים על מטפלים - היינו, כאילו והטיפול הוא העיקר והבעיה היא המשנית, כאשר הטיפול הופך להיות חדר כושר והיחסים והקשרים עם המטפל מאפילים על הבעיות הפסיכולוגיות שמלכתחילה שלחו אותנו לטיפול. ואז זה לא פורום פסיכולוגיה, אלא פורום על החוויות שלכם ועל קשרים שלך עם מטפלים. 3. תת רמה של חלק מהכותבות. ולפני שסוקלים אותי אסביר - כאשר בן אדם מדבר על קושי מסוים, על בעיה, על רגש שלילי או חיובי או כל דבר מהסוג הזה, כל כתיבה היא לגיטימית, אין כאן בכלל עניין של רמה, אלא של מראָה, והכל בסדר. כל תיאור הוא במקום. אבל כאשר הפורום הופך למקום שיש מי שרוצה למצא בו במה לעניינים שכלל לא שייכים לנושא או לאמור לנ"ל, ולהציף את המקום בזה, או במחשבה שכמות יוצרת איכות, באיזה שהוא מקום משקל הכמות הזו מוריד את הפורום למטה. 4. תאורים של 'אבחונים' פסיכיאטרים מסוימים עם הגדרות ברורות מאד, אשר חלק מהכותבים מחליטים לנכס לעצמם, כאשר כל הכתיבה שלהם זועקת את ההפך, ואף אחד כמובן לא יעיז להתעמת אתם על האמור, כי הרי כל מה שנדרש ממך זה להנהן, ולחזק, ולתת מילים של ווישי וושי, היו עוד כמה דברים, אבל על 'התפתח' אני חושבת שאסתפק בזה.

הי מנדיי, תודה על הדברים. הייתי רוצה להאמין שזה לגיטימי לדבר ולדון על זה גם בזמן אמת. עכשיו, אחרי המה-לא, מה כן? אודי

28/04/2019 | 01:47 | מאת: .במבי פצוע..

.... .. ... אודי.. ... .. ... לא מוצאת מילים...

29/04/2019 | 12:11 | מאת: מכל

מצטרפת לאין מילים..הבעיה שלי יש יותר מידיי מילים בזמנים שכאלו..אולי טוב שמתחילים להשתיק אותי...עצוב אבל אשמה ומגיעמלי!!!!

הי במבי, המלים יגיעו, אני בטוח... ומיכל, מדוע את לוקחת עלייך את האשמה? אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולחג השני. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

אני תוהה..לא חושבת שמיצינו את הקבוצה..אבל אתה אומר שזה בסדר..טוב. בסדר. תסלחו לי כלם וגם אתה אודי שאהבת שיש המון סבך של עצים ותקשורת..זה טוב. נכון שנעזרים זה בזה...אך רוצה לומר שלי תמיד התאים טיפול יחידי ולא קבוצה. אני סקוקה למשהו אחר...להכלה ותקשורת של אחד על אחד. כי בחיי האמיתיים אין לי חברה קרובה שאפשג לסמוך...לצערי קרה משהו עם חברה ממש לא מזמן ועצוב לי על כך..לא אפרט ולא משנה. אבל בקבוצה תמיד הסתדרתי,הייתי חייבת להיות זו שזוכרים אותה.הפטפטנית שלכל דבר יש לה מה להגיד....כשיש קבוצה חדשה אני תמיד שם הראשונה לדבר במקום שהשאר מגששים ומחכים...אבל ברגע שמתחילות להווצר תתי קבוצות אני הולכת לאיבוד ולא מוצאת חברה קרובה..אולי גם מתרחקת..לא נותנת לחברות לקרות. חבל שכך. לא יודעת אם סה מורגש או יכול להיות מורגש בפורום שכזה...אבל רוצה לומר שפה קרה לי משהו אחר חדש. התקרבתי אל הבנות, רציתי להכיר יותר....ועכשיו כשהן הולכות עצוב לי על כך. אף פעם לא הרגשתי שייכת לקבוצה כמו פה...משהו אחר, מקרב יותר...למרות הוירטואלי. רציתי כן להתקרב...מוזר. אבל תרם לי להיות חלק מ...והנה החלק הזה מיצה את עצמו?? האם זה אומר שעליי לפנות את מקומי כי הקבוצה מתפרקת??? גם במבי הולכת עם סוריקטה וגם אביב הולכת...והשאר כבר מזמן הלכו....ולי אין שום כוונה ואף פעם לא הייתה לי בלתפוס חלק מהקבוצה. זה פשוט קרה....יאללה..האם עליי גם ללכת??? לא יודעת..מרגישה שרצית אודי קבוצה וקבלת. ואני? שלא רציתי קבוצה ממש בסופו של דבר הרווחתי גם אני. ועכשיו?? לאן הלאה?? לא יודעת..תוהה..שיהיה חג שמח. מקווה שאספיק לקרוא לפני החג. ואם לא יהיה בראשון.. תודה על מקום שאפשר לי התפתחות בקבוצה...תודה אודי.

מיכלי עצוב כל כך.. אולי בכל זאת אפשר להיות "ביחד"? אפילו את ואני??

מיכלי מאמי את לגמרי טועה בכלל אין צורך שתפני את מקומך ...להפך... את לא תופסת מקום של אף אחד !! אם כל אחד יחשוב כך באמת לא ישאר שום דבר מהפורום נכון שבנות עוזבות וכל אחת עם הסיבות שלה אבל לא אומר שהכל נגמר עצוב,שזה המצב גם אני לא שמחה... ואולי גם בי יש אשמה...? אוהבת חטולית

ינשוף וחטולית יקרות...לא יודעת. מרגישה שרוצים שנתפרק. גם אודי כנראה בעד. חבל

איזה כייף לראות אותך כאן שמחה שלא נעלמת בגלל כל מה שקרה כאן את חשובה לי מתוקה וגם מיכלי חשובה לי אוהבת אתכן חטולית

29/04/2019 | 22:27 | מאת: ינשוף

רגשת אותי חטולית את חשובה לי גם כן

הי מיכל, זו הייתה קבוצה מהרגע הראשון, פשוט ברמות התפתחות ראשוניות יותר (פורום כמו זה הוא קבוצה, לא יעזור...). אני שמח לקרוא שיכלת להיעזר ולהרגיש חלק. לשאלתך - בקבוצה כגון זו יש כל הזמן עזיבות, רובן שקטות. יש גם חזרות. יש גם מתחזים. ולעתים, למרות המסכות, מתאפשרת כנות שאחרת לא הייתה מתאפשרת. כרגע מתחולל שינוי כי יש הכרזות על עזיבה. איני יודע כיצד הקבוצה תגיב לדבר. קבוצה חזקה וטובה תצליח לקום ולהתקדם ויש גם סיכוי שלא. ימים יגידו. לו היית שואלת אותי - הייתי אומר להמתין ולראות... אודי

25/04/2019 | 16:28 | מאת: יריב

שלום, בתנו הבכורה (בת 17 וחצי) חשפה בפני ובפני אשתי שהיא מרגישה בדיכאון במשך שנה וחצי האחרונות ואף היו לה מחשבות אובדניות היום היא אזרה אומץ לשתף אותנו בהרגשותיה. כמובן שמיד חבקנו אותה ונתנו לה את ההרגשה שאנחנו מאחוריה ונעשה הכל על מנת שתרגיש טוב. היא ספרה לנו שאף אחד לא פגע בה בצורה כלשהיא, פשוט יש לה עליות ומורדות במצב הרוח. אשתי ואני בשוק מוחלט מאחר והיא ילדה מקסימה, חברותית ופעילה מאוד. הדבר היחידי ששמנו לב שהיא מרבה לישון. לקחנו אותה לבדיקות דם שיצאו תקינות. היא מוכנה ללכת לפסיכולוג. מה עושים ? פסיכולוג ? רופא משפחה ? שנה הבאה היא מתגייסת, האם תהיינה השלכות כלשהן לגבי הצבא ? האם פגישות עם פסיכולוג נחשף לצבא ? האם יש למישהוא המלצה על פסיכולוג באזור נס ציונה ? תודה רבה

שלום יריב, קחו אותה לפסיכולוג/ית קליני/ת. הוא או היא ידעו להעריך מה כדאי לעשות. מאחר ואיננו ממליצים כאן שמית, אתה יכול לצרף כתובת מייל ומי שמעוניינים ימליצו ישירות לשם. חשוב לטפל בדיכאון. ההשלכות של גיוס עם דיכאון קשות יותר מכל יידוע של המערכת על טיפול (לגיטימי להיות בטיפול). אודי

אודי!!!! מבאס. בבקשה תעשה סדר! אני לא מסוגלת לקרוא כל כך הרבה....הכתיבה שלהן מבלבלת אותי. אולי בגלל הקשב וריכוז שלי. ואילי בגלל שאין רווחים...אבל בנות שמלוות אותי כבר כמעט עשור??? כאילו על מה??? על מקום ודומיננטיות. בחיאת??? ...עצוב לי. אני גם בהפסקה עד אחרי החג ולא בתחילת שבוע..יש עוד זמן עד שאראה את המטפלת שלי....מה יהיה אודי??? גם אתה תלך? זהו. לא משחקים שברו את הכלים??? מה?? אי אפשר לגשר?? ואביב קראתי את מה שכתבת לי...אפשר לדבר על הכל. נכון השלמנו ללא מבוגר אחראי אז שאפו לנו.אנחנו אנשים מבוגרים ויכולים.. למדנו מזה. אולי גם מה שהיה פה ילמד ויחזק. בינתיים זה כואב לי ממש!!! ואודי, כן אני כותבת בפורום נפגעות, לא כל הזמן ובעיקר כשיש פה הפסקות שלך. אז מה???אני יודעת שאתה לא בעד לפצל. מבחינתי זה לא מפצל עבורי כי בטיפול הכל עולה היא יודעת הכל ואני אותה אחת עם אותו כינוי ואותם תכנים..רק ששם זה ....תמיכה הדדית כזו לא עזרה של מומחה ופה כותבת כשצריכה מומחה יש הבדל. .האם אתה חושב שזה פוגע בי??? שזאת טעות?? מבחינתי זה כמו לדבר עם חברה..האם אדם זקוק רק לחבר אחד בחיו או שיכולים להיות לו כמה חברים קרובים???ככה זה נראה בעיניי... עכשיו עצוב לי על הפרידות של שתיים מיוחדות כל כך...ולא אתחנן להשארות כי הן מרגישות אחרת. גם אני עזבתי וחזרתי. וכו. אולי יום יבוא. עצוב וכבר מתגעגעת..האם יש דרך להשאר??

הי מיכל, אני מקווה שנתחזק ונצמח, אם כי אין לדעת. הפרום בהחלט עובר שינויים וזעזועים (ויש לזכור שכבר תקופה ארוכה למדי). פרידות הן דבר עצוב, אך יש בהן גם משהו מצמיח. ניתן לדברים זמן להתייצב, ואז נבין טוב יותר. אודי

24/04/2019 | 14:14 | מאת: שירה2017

בנות יקרות ואודי, הלכתי עם הסערה שהיתה כאן כל הימים האלה, שבתי וקראתי את ההודעות, הלכתי אפילו לפורום שבו לקחו חלק כמה מכן ולא היה לי מושג על קיומו. בסופו של דבר הכל קשור בבדידות, ביד נואשת של טובע שמבקש הצלה, בצורך בסיסי להראות, להיות, בצורך לעוד מקום שאולי אפשר להאחז בו. חיכיתי להודעות שתעלנה אחרי החג והן עלו. הודעות ארוכות וקשות ונוקבות. בשורה התחתונה התחושה היא שהמקום הזה לא ישוב להיות כשהיה או לא ישוב בכלל. קשה לי להמנע מתחושת האשמה על פתיחת הסכר שדרכו יצאו כל כך הרבה כעסים וכאבים וקשה לי שהכל יעמוד ויקפא מבלי שיוכל להפתר. לא הייתי מאוד פעילה כאן, ורב הזמן הרגשתי שאתה אודי לא מצליח לענות על הצורך שלי, וכשהזמנת אותי לענות או להרהר ועניתי, לא היה לזה המשך. וכן, יש את מגבלות העולם הוירטואלי כמו שיש את מגבלות הטיפול, ותקשורת אינטנסיבית כמו שאני צריכה לא יכולה להתקיים באף אחד מהמקומות האלה. בור החסכים המאוד ראשוניים האלה לא יוכל להתמלא. אביב יקרה, מצטערת שהרגשת שאני מאשימה אותך, לא זו היתה הכוונה. גם לא הבנתי אם את צינית באמירה "תודה שעזרת לי" או לא... על דומיננטיות ודינמיקה כבר דיברנו, ואין כל רע בכך שמישהו יודע לקחת מקום, גם אני הייתי רוצה לדעת לקחת יותר מקום. אין ספק שהשקעת מאמצים רבים גם בדברים שהבאת מעצמך וגם בדרך בה התמדת להגיב לאחרות. אבל זה גם טבעי שנוכחות דומיננטית תעורר קנאה ושתהיה מלחמה על המקום. אני דווקא רואה את מה שקרה כמשהו שיכול לחזק את הקבוצה בפורום ומרגישה שהייתי מוכנה להתאמץ יותר, לתת מקום לאחרות וגם לעצמי, בדיוק כמו שכתבת לי אביב. אבל, אני מניחה ששתיכן, אביב וסוריקטה, שהייתן מאוד דומיננטיות כאן, החלטתן לפרוש, ויכול להיות שהקבוצה כולה תתפרק. התקופה האחרונה מאז שהמטפל שלי נסע סוערת מאוד. את הקושי אני ממירה בעשייה אינטנסיבית ורובוטית במיוחד וערוץ הכאב היחידי הוא הפגיעה העצמית והפרעת האכילה הלא מטופלת (אנורקסיה) שמחריפה. זה מה שמניע את הימים, ספירת קלוריות כדי שלא אספור דקות לסוף היום, צום, כדי שאראה כמה אני חזקה והקאות כדי להתנקות. בלילה אני בעיקר מקווה שלא יגיע מחר והכי שלא אתעורר יותר. גם אני שומעת קולות ויש בתוכי עצמיים מרובים אבל קשה לי מאוד עם דיבור בלשון רבים. אולי כלום ממה שכתבתי לא קשור. ככה אני רואה את פני הדברים. ככה אני מרגישה. ככה אני כועסת. שלכם, שירה

24/04/2019 | 19:58 | מאת: אביב 22

ממש אבל ממש לא הייתי צינית.. ניכנסתי עבורך כי חשוב לי שלא תיקחי אשמה עלייך את לא אשמה בכלום!!!! ואני באמת מודה על השיח הזה ....כבר כתבתי בעבר לשיר ואדבר רק בשמי כבר מזמן רציתי לעשות את הצעד הזה .. אני חושבת שזה צעד נכון ... והשבוע וחצי הזה מאז שעלו כאן הדברים רק מוכיחים את זה מבחינתי .... רוצה יותר במציאות ,להיות שם עם היש ולתת לעצמי את המקום שמרגיש אותו. יש בי קבלה שהיש הזה לא ימלא את הבור . .אבל הוא בהחלט יכול וראוי לחיות לידו .. ואולי זה הזמן שלך ושל סנופקין ואחרות .. ושירה הפורום לא יתפרק ...כל זמן שאודי כאן ואודי בהחלט כאן מחוייב כתמיד הפורום יהיה .. אולי שונה אבל בהחלט יהיה .... ויודעת שעכשיו ממש קשה .. אולי זה זמן לתת מקום לרגשות שעולים.... אתך בלב

שירה יקרה, יודעת מה?מכל הדברים שכתבת.( את ממש נבונה ורואה ומבינה.אני כבר הלכתי לאיבוד) הכי קשה זה דווקא המקום שלך!!! עצוב לי לקרוא על בעיות האכילה ושאת ללא טיפול ובעיקר שלא רוצה שיגיע מחר.תחושה שמוכרת לי היטב לצערי....בבקשה מצאי מישהו שיעזור לך לפני שידרדר. בבקשה עזרי לעצמך כי את החשובה! מה שיהיה פה בפורום.. יהיה. כל אחת בוחרת את שלה. אבל את יקרה, בבקשה מצאי טיפול זאת תקופה ארוכה מידיי בשביל להשאר לבד..איתך יקרה.

מתוקה ואהובה שאת אין עליך שום אשמה ממש לא!! כנראה שכך דברים היו צרכים להפטר.. לא חושבת שהמקום עומד לפני פירוק...אולי רק הפוגה זמנית.. וכדי שבאמת הסדר חחזור על כנו צריך רק להכנס לשתף ולהיות...כמובן שכל אחת לפי יכולתה כואב לי לשמוע כמה את סובלת מותר לך להרגיש מה שמרגיש לך ומותר לך גם לכעוס את לא רובוטית אהובה שאת ואת נהדרת בכל מישור שאני מכירה כאן כייף לקרא אותך וכייף בכלל כשאת כאן אוהבת אותך חטולית

הי שירה, תנועה ושינוי - זה דבר טוב. מפחיד - אבל טוב. הקבוצה והפרטים בה - משתנים. חלק מהשינוי קשור אולי למעין חוויית אבל על מה שלא יכול להיות אבל היינו רוצים שיהיה. איני יודע להגיד האם אנו כקבוצה מיצינו את תפקידנו, זה עדיין מוקדם מדי. ואם כן - זה גם בסדר. הדבר החשוב (כמוש כתבו לך) הוא לשמור על עצמך. אודי

23/04/2019 | 12:58 | מאת: חטוליתוש

מה נשתנה......? שהיה ערב מדהים !! קניתי לנכדים שלי המון צעצועים משעשעים כדי שיוכלו לשחק בהם אחרי האוכל ..... והבן הדתי שלי החליט שנעשה השנה כמה שינויים.... כל אחד מהנכדים ישב איפה וליד מי שהוא בוחר ... במקום במקומות הקבועים שלהם...זה כבר הכניס אותם לאווירת כייף... ואז בזמן קריאת ההגדה שמנו במרכז השולחן סוג של לגו צבעוני ועל הנכדים הוטלו כל פעם משימה שקשורה בהגדה...מי שסיים ראשון קיבל פרס..ומי שענה תשובה נכונה גם קיבל פרס.... הם אכלו בכייף ונהנו מכל רגע.... כמובן שגם אנחנו הגדולים נהנינו כי היה כייף... מצאו את האפיקומן ושוב קיבלו עןד הפתעות ומתנות... הנכדה הקטנה שלי שרה את 4 הקושיות לבדה ..ממש לא פשוט לילדה עם אוטיזם ...וכדי לחזק אותה שרנו ביחד איתה ועודדנו אותה..איתה...אחת יחידה ומיוחדת שלי..מהממת!! כל השאר זרם בכייף והמון שמחה גם עם השירים של האגדה... ערב ארוך נהדר מקסים ..שכולם נהנו והיו מרוצים.... אז מה השתנה הלילה הזה מכל לילות הפסח שחגגתי עד עצם היום הזה..?? * שבלילה הזה היתה שימחה שונה מכל שנה ** *בלילה הזה ישבתי ונחתי *** * בלילה הזה נהנתי*** * בלילה הזה עשיתי תיקון לכל החגים של פסח ...כי הכל היה שונה..אחר... *** בלילה הזה אין רשע.. יש רק חכמים ..נבונים...וכאלה שיודעים לשאול. * בשבילי הלילה הזה היה כמו יציאה ממצרים..לחופשי...!! והכל התאפשר בזכות המשפחה האהובה שלי...👉 👌👍 😻

24/04/2019 | 23:15 | מאת: מכל

מצויין!!! איזה כייף, תמיד אפשר ליצור את המשפחה שאיתה הכי נח להיות. כך גם אני בחרתי. במשפחתו של בעלי. חג שמח

הי חטולית, כיף לשמוע! שיהיה המשך חג שמח. אודי

22/04/2019 | 21:07 | מאת: סוריקטה

שלום לקוראים, שלום לאודי, יש בי תקווה מסוימת, שפסק הזמן איפשר לאנשים לקחת להם מרחב, להתבונן. וגם לנוח מאלו. בעיתויים מתאימים. היה יפה, בעיניי, לו היינו אומרים לעצמנו שמטרת האתר - לעזור לאנשים להבריא, להיעזר בטיפולים האישיים האמיתיים שלהם, או להמליץ על עזרה מסוג זה במקרים שנראים לנכון. שהמטרה היא לסייע לחולל שינוי, ופחות לשמר ולתחזק את החולי, השיגעון, הרגרסיה, הקיבעון. שהמטרה היא למצוא איזשהו איזון, באם ניתן, ובשורה התחתונה - שהמגמה הכללית המתמשכת תהיה מעלה. יותר דחף חיים ופחות דחף מוות, ואם יש משניהם - ויש - אז ששני המרכיבים האלה יהיו נוכחים לפחות בידיעה אצלנו בפנים. --> מהאתר לטיפול --> ומהטיפול לעולם בחוץ. הוירטואל - אולי כמו גם מחשבות על חומר טיפולי, יש בהם, כנראה, הרבה מן העולם הפנימי וחוויות מעבריות. הפיצול בוירטואל, אגב, וחווייה של היעדר עדים יצרה, אצלי לפחות, מצב שמדמה בלבול אינטנסיבי של בוחן המציאות. מה שכינינו פה - שיגוע פעיל. כמו-כן, בלבול של מה שלימדני הטיפול מול מה שחוויתי שנאמר כאן. לא נראה לי שהיה ייתכן, הגם אם הדעות שונות, שבדבר כל-כך בסיסי תהיה מחלוקת קיצונית. רמת האמת והשקר. אלה דברים שמערערים אמון. הצטרפו לזה מנגנוני החיפוש של האתר שכל כך השתנו (מבחינתי מאד לרעה), והסיעוף בעצים שכל כך השתנה, שלא לדבר על הבאג של הרווח, שעוד יותר הקשו עלינו למצוא את עצמנו וגם שברו רצף. אצלי במכשיר ספציפית (אולי גם בנפש) יש באג נוסף. מן הסתם, זה לא נעשה נגדנו אישית. אבל זה מעצבן ומייאש. בייחוד כשאומרים שלא רואים בעייה, ויש בעייה ועוד איך. פה חתכתי כמה פסקאות. נהיה כבד. הפסקאות הללו דנו בהדבקה והתמכרות ברשת האינסופית, או, לחלופין, למחשבות בלתי פוסקות על חומר טיפולי. אולי סוג של העלאת גרה. אולי רכיב של התנגדות. ייתכן שאני שם כאן ועכשיו, אם כי, ישנה תחושה של מעין מנהרת זמן. אז אולי זה או זה, ובכל זאת עם תוספת קטנה בסוף. דיברתי גם על העיתוי בו נשלח השאלון הרב ברירתי עבורי, שגם הוא כמעט כמעט החזיר אותי לכאן (רציתי, כדרכי, לשאול האם מתאים להוסיף שאלה בדבר שימוש בכסף אמיתי). הפסקאות שקיצרתי דיברו גם על תחושות פנימיות סוערות ועזות אינסופיות, במקום רגשות, בפרט במקום געגוע, וגם הזכיר שאין אנו מכירים במציאות זה את זה כאן, כך שייתכן שאין אנו מקבלים את התיקון שהמציאות מציעה. בפסקאות הבאות, אותן קיצרתי גם כן, דיברתי על היות המטפלים בני אדם שגם הם מתפרקים ומתחברים. וגם אותי, שיש לי גבולות, ואני יכולה להיות עייפה, וגם לחפש פורקן. הזכרתי גם קנאה בין החלק הצומח לחלק המדכא. ועל החשיבות להביא אותם לטיפול. והערה מאד חשובה לי - אני מתחרפנת מה'הכל' הזה. חלקיות חלקיות חלקיות. אף פעם זה לא הכל. אנחנו לא יודעים או נביא (לכאן, לטיפול, לעולם) או נדע הכל. כנראה שבעצם את הרוב *לא* נדע. אבל, כנראה, שכן יש חלקים עיקריים יותר, שכדאי להתמקד בהם. גם במה שכתבתי בהמשך, הורדתי חומר 'כבד'. בפסקאות שלאחר-מכן דיברתי על 'שיום'. אבל הי, תהיה שורה תחתונה בסוף. ככל הנראה, גם אני עצמי טעיתי בבחירת מילים אחרי קריאה שטחית של חומר כלשהו ברשת ומרגישה במבוכה. מתנצלת. הייתי שמחה לפנות מקום מתוך ידיעה שמשהו גדל בקבוצה הגרעינית של המשתתפים הקבועים פה שנים, ופחות מתוך עזבו-אותי-באמ'שכם-תישארו-לכם-בקיבעון. כנראה שזה איכשהו גם וגם, וניתן לומר כך על מערכת היחסים בין חלקיי שלי עצמי. מה שכתבתי כאן נקשר לי גם לפרידות מטיפולים. חרדות ושחרור. בשורה התחתונה - נמאס לי להיות השם הבדוי הזה. אני רוצה לצאת החוצה. לפרוזאיות הזאת. פרוזאי וגם לא. לו היה מישהו אחד רציני כזה (מחוץ לטיפול, מחוץ לכאן) עם נוכחות בזמן ובמרחב, שהייתה לו חשיבות מיוחדת והיה רואה אותי, ולהיפך. הוא, כנראה, ולא היא. וכאן, אבוי לי, נראה שכאן יצאתי אווילית למדי ונקלעתי לכאורה להילחם על לב של גבר, שגם בדמיון דמותו אינה בתחום ההשגה וגם שללתי ממנו את המיניות, הדבר-הלא-מובן-לי-הזה. בחולשות, בחוזקות, בחכמה, בעצבות, שטפתי פנים, יצאתי החוצה לשמש, לגשם, לאוויר, לפגוש אנשים, ובבית - לקרוא ספר. שלום לכם, סוריקטה

הי סוריקטה, אני בעד לצאת החוצה, להעז ולהגיח. המחיר של זה (בין השאר) הוא פרידות. ייתכן שכקבוצה וכפרטים הגענו למיצוי וצריך להמשיך הלאה. נשימה עמוקה. אודי

18/04/2019 | 23:57 | מאת: אביב 22

אתה יודע אודי לפני כמה שבועות , שנאלצתי לקחת מכאן פסק זמן - כי נבהלתי שהודעות לא עלו , וממש לא הייתי באיזון - כתבת לי שאתה מקבל את הפרדה שלי .. ישבתי מול מילותייך וחשבתי כמה אתה חכם , כמה זה נכון גם לפסק זמן לקרוא פרידה , וגם חשבתי על זה שפרידה מכאן שונה מכל פרידה אחרת , כי אין תהליך וזה די לחתוך וללכת ...קצת מבאס ומעציב , ומצד שני תמיד ניתן לחזור ....אבל אני חושבת שכבר אז ואולי כבר לפני , התחלתי עם עצמי תהליך של פרידה מכאן . כמו שכתבתי לכולם למטה הבנתי כמה דברים שכבר דוברו בטיפול , ואפילו חשבנו על דרכים נוספות לאחיזה . זה ממש לא הולך להיות קל , אבל אני יודעת שזה הכי נכון עבורי - לגעת בבור הזה ..זה שכתבתי עליו , לפני המהומה כאן הבור של הבדידות , הלבד הזה שממשיך משם מהרגעים של הלבד בתוך הפגיעה ואני נזכרת עכשיו שכתבת לי פעם שלא חייבים ליפול לבור אפשר לרדת אליו עם מישהו שסומכים ....אני סומכת עלייה אודי סומכת ומאמינה בה בכל הלב .... איך מסכמים 5 שנים שאני כאן , נתינה אין סופית שלך , מאות מילים ומשפטים ,המוני שירים ותמרורים ....כולם איתי ... גם הקונפליקטים והעלבונות (כמו אז עם השם שלא ויתרת לא לי ולא עלי , או שיקופים שעשית לי ברגעים תוקפניים )תודה אודי שנתת לכל הצדדים שלי את האפשרות להיות כאן ...למדתי בעזרתך המון על עצמי תודה לך אודי שתמכת שעזרת , שהיית איתי בשעות קשות ובשעות טובות . אין לי מילים בכלל להסביר לך עד כמה אתה חשוב ויקר במסע הזה שלי .... אני יודעת שחופש כאן וזה נראה כמו מי שבורח בחשכת הליל , אבל זה לא ככה באמת .. הקדשתי לזה המון מחשבה ונראה לי נכון לעשות שינוי רגע לפני כניסת החג...דרך חדשה ,.... אז פשוט תודה וסליחה , חיבוק ענק מהלב שלך אביב והתזמורת .... שיוצאים למסע משותף ומרתק וכבר מתגעגעים .....

הי אביב, גם אני אתגעגע. אודי

18/04/2019 | 23:21 | מאת: אביב 22

אז כמו שכתבתי לך שירה בזכות מה שכתבת על רצונות וצרכים שלנו כאן נפל לי האסימון שהיה חסר לי המון זמן ... הבנתי שכמו שתמיד אמרתי שבעצם הצורך שלי בתמיכה ביחד -קבוצת שייכות שאני מקבלת מכאן ..משרת אותי בלא לגעת בבדידות התהומית גם שיש יחד במציאות . זאת מאין "אשליית יחד "-לא כי היחד שלכם לא אמיתי כי האינטרנט הוא לא אמיתי . הגעתי הנה כשהתחילו בני ובן הקודמת בורות חיפשתי משהוא לאזן ,כשהטיפול ההוא נגמר הקבוצה כאן ואודי במיוחד הצילו אותי משקיעה לתהום ....בחוזה הטיפולי החדש היה ברור שעל כאן אני לא מוותרת . ברור שזה דובר לא מעט ,והיה ברור שאני נשארת כאן כדי לא להשאר רק איתה ...לפצל את התלות , לסמוך עלייה אבל לדעת שיש גם כאן ....וכמובן "ההקאות "האלה שנתנו מקום למעט מהר הגעש לצאת מבלי להרוס ...סליחה שלא אמרתן שזה קשה לכן .. בכל מקרה אני מודה לכולם על השיח הזה על ההבנה שלי מה הדרך הנכונה ....כאן אודי אתה בהחלט צודק ,כדי להצליח לגעת בבור הזה ,בכאב הבדידות התהומית אני חייבת להביא הכל רק למקום אחד ...ולוותר על אשליית היחד ..זה לא יהיה קל מעבר לזה שאתם בליבי מחכה לי גמילה קשה מהאשלייה הזו שהיא כמו שוקולד ממכר ...וברגעים קשים של בדידות אצטרך לשהות בה להרגיש אותה ולמצוא את היחד במציאות או בתוכי ....מודה לכם על כל הרגעים שהייתם שם עבורי על תהליכים אין סוף שעשיתי כאן ... יודעת שיהיו מי שיקחו את דבריי למקום של בריחה כתוצאה מהשיח האחרון ..מקווה שלא ,אולי זה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לחתוך ולהיפרד ....הגיע הזמן לנדוד ולהמשיך במסע ... אני כבר מנסה הרבה זמן... אוהבת אותכם תמיד תהיו בליבי לטובה ..... שלכם אביב

25/04/2019 | 11:44 | מאת: חטוליתוש

הולך להיות עצוב מאוד בלעדייך אין ספק שתהי חסרה עצוב לי שאת ... לפני שאת כבר עוזבת אני מתגעגעת... קחי לך את הזמן ....ותחזרי רעננה כמו חדשה מחכה לך..... חטולית

הי אביב, אני רואה בזה צמיחה. שיהיה מסע מוצלח, וכשצריך - אנחנו כאן. אודי

סוריקטה , לגבי תחושת המחנק שלך ממני ,חומר למחשבה ...בשרשור הזה – https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1158391/#message-6 שאלתי אותך אם נפגעת ממני ענית לי במילים ארוכות מסובכות שאת חלקן קלטתי חלקן לא ...מה שקלטתי היה שאת לא כועסת ולא נפגעת וזאת דרכך להתבטא .. מה שלא הבנתי אז ורק עכשיו נפל לי האסימון שהשתמשת בעצים שלי כאכסניה לדברים שלך (כי לא רצית לתפוש הרבה מקום ) לרוב באמת עשית זאת בעצים שלי ,(כמה נוח אצל מי שדומיננטי ...) ואני בכלל לא הבנתי שאת כמו הקוקייה ,פשוט לא מגיבה באמת אלי או עלי כי עם שותלת את הגיגייך על ענפי העץ שלי ,מה הפלא שחשת התנגדות ...אולי אם היית פותחת עץ שלך ,לא הייתה התנגדות ויתרה מזאת הייתה התייחסות של אודי והבנות .... ושאלה , אולי את זאת שבחרת בתת מודע להיבלע בתוכי ואז להרגיש חנוקה כאילו אני בלעתי אותך ???? בכלל כל נושא המנהיג והדומיננטיות שאני כבר מזמן שכתבתי שיש לי חוסר ויסות שם ...תחשובנה מה זה שירת אצלכן שנתתן לי להיות בתפקיד הזה כל כך הרבה זמן ... בדינמיקה קבוצתית לכולם יש חלק . סנופקין תודה על מילותייך תמיד שמחה שאת באה ומביאה אותך ...זוכרת כמה אני אוהבת את המומינים ...אז גם הזמן של מומין לצאת למסע ... במבי , חבל שלא מצאת את היכולת להגיב לי לא כאן ולא שם ...גם אם בכעס ובכאב ,מקווה ומאחלת לך שתחזרי למצוא את המקום שלך כאן ...בניינו מקומך תמיד נשמר כאן בברור ... מיכלי הוויכוח אתך אכן היה תוקפני ודורסני ...ועדין אני חושבת שאנחנו לא בנות חמש ...ויפה שיכולנו לעשות אותו בנינו בלי שומר סף ...לריב לסלוח להתקדם ...מבחינתי לפחות הרווחתי בענק למדתי לראות ולקבל אותך על שלל גוונייך ואני יודעת שגם את אותי ..... שירה תודה על מה שכתבת ,חייבת להגיד שגם במה שכתבת חשתי בן השורות בסוג של אשמה ,על המקום שאני לוקחת הקאת דברים ולא דיונים. ובעיקר על היחס של אודי (עדין אגיד שלדעתי אודי כותב לכל אחת ואחת כאן בזמנים שזה נכון לדעתו מילים רכות ...לא פעם אודי הציע שישב לידיך מעט ...זה רך ) בעניין הקנאה מעניין שכשאני חשתי קנאה והזדהות עם הדברים (לא הדרך)שכתבה בצל ירוק אף אחת לא דיברה שגם היא חשה ככה ....ועוד מחשבה קשר צריך להיבנות לטנגו צריכים שניים ...אז אני נלחמתי בשיניים ובכל מה שיכולתי על הקשר שלי עם אודי לא ויתרתי ...אל תוותרי ,לא בתגובות שקטות ובתוך תגובות...בדיוק בדרך שעשית עכשיו בדלת הראשית .... ואני רוצה לומר לך תודה שירה ,בזכות המילים שלך הבנתי את מה שהיה לי חסר ...את מה הצורך שלי כאן ,מה המקום הזה משרת לי ...תודות להבנות האלה ,אני יכולה להתקדם מכאן ....(ואסביר בנפרד)

17/04/2019 | 08:10 | מאת: ינשוף

אודי, כבר יצאת לחופש ... אולי אשנה את דעתי עד שתחזור יותר מדי מפחדת ומערערת ממה שקורה כאן כרגע...הייתי רוצה להאמין שדברים ירגעו... בנתיים לוקחת פסק זמן לא להיות חלק.... .

הי ינשוף, יצאתי, וכבר חזרתי. חופש זה דבר טוב, גם פסק זמן. כשמתאים וצריך - אנחנו כאן. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים לחופשה בימים הקרובים. אני מקווה שהשיח שהחל כאן יוכל להמשיך כשנשוב לפעילות (ברביעי הבא), מתוך יכולת להביא את הדברים וגם להקשיב. אני רואה שזה קורה, אני גם רואה וקורא את התסכול שמופנה כלפיי (ומשער שבחלקו קשור ליציאתי לחופשה, לפחות מבחינת העיתוי). זה בסדר, אני מקשיב ומנסה להבין את מה שנאמר (ישירות ובן השורות). יהיו פעמים שגם אצליח... שיהיה חג שמח, ושמרו על עצמכם, אודי

23/04/2019 | 19:49 | מאת: סוריקטה

הי אודי, מחר כבר יום רביעי ומניחה שאתה אמור לחזור. גמרתי אומר וכתבתי הודעת פרידה מהפורום הוירטואלי. מניחה שהיא תופיע בהמשך. הבטחתי לרופא הנפש שלי, שאם אחזור למרחב הזה - אז רק כדי להיפרד. קראתי בפניו את ההודעה טרם שליחתה לפורום. הוא הקשיב לתוכנה האישי כל כך. הוא הקשיב מאד. שמרו על עצמכם, אתה נוהג לומר. גם המטפל שלי, שכל כך מכיר אותי, ואני אותו, והוא באמת רוצה שאשמור עליי. תודה, אודי. באמת. להתראות, סוריקטה

הי סוריקטה, זה לא עניין של מה בכך, לחזור להפרד. היי שלום, ותשמרי על עצמך. אודי

25/04/2019 | 17:28 | מאת: סוריקטה

הי אודי יקר, מסכימה איתך באשר להשערה שזהו חלק מתהליך אבל על מה שהיינו רוצים שיהיה ולא היה. ויתור על הפנטזיה, אולי. לא פשוט כלל ועיקר. וכמה רגשות זעם, קנאה, נקמה היו בדרך. אוי. אעז ואומר מה שפחדתי כל כך קודם - חיבוק אחרון ודי, שלך מכל הלב, סוריקטה

15/04/2019 | 05:04 | מאת: סוריקטה

לא חייבים לשרוף ת'מוח כל הזמן באינטרנט. זוכר, אודי, את השאלון שלך בדבר התמכרויות למשחקים? אני מוצאת קשר. סוריקטה

הי סוריקטה, בטח שזוכר... :-) אודי

15/04/2019 | 04:33 | מאת: סוריקטה

שלום לכם, הצלחתי בינתיים למצוא דרך עקיפה להיכנס לכאן, אבל זה לא זה. אפילו דוקטורס במשך חודשים לא הצליחו לעזור לי טכנית. מרגישה רע ולא באמת יכולתי לקרוא הכל, אבל איכשהו ניסיתי. הלכתי לחפש מה זה באש ובמים הזה שאתם מדברים עליו כאן. ראיתי שאלו דברים שרשם אודי ונכתבו בתקופה של רעב שלי. רעב פיזי. ממש כמו עכשיו. אובדן תיאבון כי דיכאון מז’ורי. אובדן תיאבון ובחילות תיאבון כי הורעלו לי חתולים למוות. אובדן תיאבון כי אני עצמי הורעלתי, כמעט למוות, לפני שנים. פחות במצב הכלה (של דברים טובים, בעיקר, כנראה) בשורה התחתונה. ואולי גם בלבול כי פסח ואני ככמעט כרגיל לבד. לא הרגשתי שהמילים האלה תמכו בי, עד כדי כך שלא זכרתי שבכלל היה דבר כזה. ואתם בכלל קינאתם. ה’סוריקטה החכמה’ הזה מזמן מעצבן אותי. כי הוא לא רואה איפה חלש. ואיך שוב ושוב נופלים בפח הזה. כמו שבחיים רואים את הפוטנציאל ולא מבינים את הנכות של למה בפועל לא יכולתי לצמוח. פעם ב, ולא יותר מידי, כן, אצלי ואצל אחרות, כולן, בעיניי, רק צריך תגובה של המנחה ולא של הבנות. לא יותר מידי, מחשש הקנאה בי. זאת עוד אחת מהסיבות בעטיין אני משתדלת לפתוח כמה שפחות הודעות. אבל אז, אם מובע איזה צורך, יוצא שאני מתלבשת על עץ של מישהו אחר, וחווים שתפסתי מקום. על זה כוסחתי ביג טיים. וגם פה, מניחה, שהקנאה (בי) שיחקה תפקיד. וזה עוד לפני שבכלל התברר (כצפוי) שבכלל לא זכיתי לתגובה. מזל. חבל, מיכל, שכשסוריקטה חלשה ולא ‘סוריקטה החכמה’ היא זוכה ממך להמון מילות בוז. הקנאה קיימת מן הסתם, וגם אמרתי, אבל כאן החוייה מרחיקת לכת מאד, וכן יש קשר הדוק לפיצול, לפחות כפי שאני רואה זאת. לא פשוט לי להאמין לנאמר כאן, עד כדי לא מאמינה בכלל – נראה שזה הובן. אביב – בחיית זומזום איזה דברים יחסת לי. אללה יוסטור. בואנה התחלקת על השכל (זה סוג של דיבור בחיבה, יובהר). ואפשר להפוך לומר גם עליי אותו דבר, אני יכולה להבין. בעיניי, אביב, את מטיבה לשחק את הקורבן ממני. ואפרופו נקמה – אז, אם כבר, הכתיבה פה יכולה להיות במטפלים שלנו שלנו לא בדמויות וירטואליות. שירה – אולי את היחידה כאן שמביעה שאת רואה משהו. תחרות כבר אמרתי גם אני ובזה אסכים איתך. אבל שוב, תגובה של אודי אליי בעץ שפתחת – אולי תמחק אותך, ואולי גם אותי ביחד. אני יכולה לנחש שדווקא מי שפחות כותבת מזדהה יותר איתי ולא מעזה (במבי?, למשל) תחושת ה'מחנות' האלה - זה משו... זוכרים את טימי? (שהייתה, בעיניי, ה-דמות בפורום פסיכולוגיה קלינית אבר, גם היא נעלמה ואין יודע) סנופקין – הזכרת זוג אמיתי בחיים האמיתיים. האינטנרט והווצאפ והפייסבוק והאינסטוש ודומיהם קצת קלקלו לנו. זה לא שעמדנו במבחן המציאות. אבל, כרגיל, את כותבת יפה ומאד נוגע. ינשוף – זאת הייתה עבורי מעין התאבדות וירטואלית, ועכשיו תלייה וירטואלית. הייתה סיבה רצינית לדאוג. למרות שהגוף כאילו חי. גולם – אני ממש מבינה מה את מרגישה. הייתי מתה להיות NOT_FOUND ועד היום לא הבנתי איך אפשר. כנראה אפליקציה באייפונים. איני בעד האדרת הפיצול, איני בעד האדרת הניתוקים, איני בעד האדרת ההקאות. איני בעד האדרת הפירוק. לא לחלוטין לא, אבל גם לא בקצב מסחרר. ואגב, על פי רוב, ההודעות שרשום בסופן ‘טריגר’ הן בדרך כלל לא טריגריות עבורי, והרבה אחרות דווקא כן. לא מרגיש לי פסח שמח וזו אינה האמת שלי, אז למרות שיצא לי איכשהו לאחל, אין לי הרבה מילים בנושא. אני ממתינה לתגובה ממך, אודי, למרות שאני בספקות שאתמך. ועדיין, ייתכן שאכן אחליט לפנות את עצמי מכאן ולהפריד. סוריקטה

הי סוריקטה, כתבתי קודם, שאני רואה שאת מצליחה להביא את החלקים הכואבים והפגיעים בצורה שלא ראיתיה בעבר. אני מרגיש שאפשרת לי לראות משהו שדיברת עליו קודם, אך פחות היה לו כאן ביטוי. איני יודע אם זה מה שאת צריכה לשמוע כעת, ואני גם ממש לפני נסיעה, אז אסתפק בזה. אבל אחזור, ומקווה שנוכל להמשיך, בנחת. אודי

14/04/2019 | 21:19 | מאת: סנופקין.

ניסיתי להבין מה קורה כאן בימים האחרונים. נראה לי שהבנתי בגדול, אבל לא לגמרי. מה שכן, הכעסים והפגיעות ברורים. רציתי לשתף בכמה מחשבות: א. מאמינה שככל שהכעס עוצמתי יותר, יש מאחוריו יותר אכפתיות ורצון וצורך ענק להיות קיימים, נראים ונאהבים. ההפך מויתור ויאוש. ב. מאמינה שצריך לתת לרגשות מקום וביטוי, גם לרגשות הקשים. יחד עם זאת רוצה לספר משהו: לפני בערך שלוש שנים נפל בקרב עם מחבל, ינאי ויסמן הי"ד, שהיה חייל צעיר בחופשת רגילה, נשוי ואב לתינוקת קטנה. זכיתי להיות בהלויה שלו. בהספד, אישתו אמרה, בין היתר, שהם החליטו במהלך הזוגיות שלהם, שלא משנה כמה הם יכעסו ויריבו, זה תמיד יהיה מתוך כבוד אחד לשני. זה נשמע איזה משהו קטן וזניח מתוך חיים של בן אדם, אבל אני הרגשתי בנוגע לאמירה הזו שאור גדול מתנוצץ פתאום בעולם, עבורי היתה באמירה הזו משהו שקשור לגאולה ושאם גם לי יהיה מרחב כזה, אני אוכל להרשות לעצמי לחיות. ג. מקווה שהשלום יחזור ללבבות ולמרחב ושקומה חדשה תבנה. באהבה

14/04/2019 | 23:14 | מאת: מכל

יפה כתבת. מסכימה!

14/04/2019 | 23:47 | מאת: חטוליתוש

אמן כן יהי רצון 🙏🙏 אוהבת

הי סנופקין, קומה חדשה תבנה. אודי

14/04/2019 | 19:03 | מאת: שירה2017

בנות יקרות ואודי, אני מנסה לעשות קצת סדר לאוורר מעט ולבחון את האפשרות שנצליח ביחד לתת כאן מקום ולהביא לשיגרה, גם אם מתוחה במקצת בהתחלה, אבל בתקווה שבטווח הארוך, ברמה הקבוצתית, ויותר ברמה האישית, נוכל מעט לצמוח מהסערה הזאת. סוריקטה, נגעת לליבי בכל כך הרבה מובנים, ואני רוצה ביחד איתך לא לוותר! אני רוצה שננסה להסתכל על ימים אחרים, אני רוצה לנסות לתת לך מקום שאת כל כך ראויה לו, ולא רק כזה שמזין אחרים, אלא כזה שאת יכולה לקבל ממנו. אני רוצה שלא תוותרי על המקום שלך. אודי, אני מבקשת שתחזק את דברי, ותגיד לסוריקטה איזה מקום היה ועוד יש לה. אני יודעת שאמרת לה דברים טובים ואף החמאת לה על התובנות המבריקות שלה. אבל אולי עכשיו היא זקוקה לעוד. לתיקוף ממשי. סוריקטה, עם כל המילים שנאמרו, היו גם סליחות והתנצלויות מאביב. אני בטוחה שהיא מצטערת. גם אם היא נחווית מולך כוחנית או מנהיגה. יש את הדינמיקה הקבוצתית, יש מי שתופס יותר מקום ומי שפחות. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה כאן בפורום, אבל המצב הזה ותחושות הפגיעה הקשות, בעיקר שלך סוריקטה, לא מרפות. אני מרגישה כאילו אני כותבת מול זמן שדוהר מולי עם החופשה המתקרבת. הייתי רוצה לחשוב שאפשר להמשיך לכעוס ממש כאן, עד שירגע ויתאוורר הכעס. עם תיווך נכון והכוונה של אודי. לחשוב שאפשר למנן את הכל באופן שיתאים לכולן. במבי אהובה, אני מזמינה אותך גם לנסות לקחת חלק בתהליך ה"ריפוי" של הפורום. למילים שלך יש הרבה כח. אביב יקרה, אני רואה את המאמצים שאת עושה בניסיון לתקן ולפשר, ואני מאוד מעריכה אותך על כך. ולכל המשתתפות, האם אפשר שנפתח עץ ובו כל אחת תכתוב מה הצרכים שלה מהפורום הזה, מה הציפיות מאודי ןמהבנות וגם, מה הדברים שמעוררים קושי ותחושת דחייה. אודי, אני מרגישה שיש לך תפקיד מאתגר כאן ומקווה שתצליח לנווט את הספינה. תודה שירה

15/04/2019 | 06:11 | מאת: סוריקטה

הי שירה, בין אם אחליט להיות כאן או לאו (אקטיבית או פסיבית או חסימה כלשהי) - אשמח מאד שיהיו לך יותר הודעות ארוכות מהסוג הזה. הרעיון שלך מצוין, בעיניי, אם כי אני מרגישה, כעת, שמאוחר מידי. סוריקטה

15/04/2019 | 06:51 | מאת: סוריקטה

מניחה שיש כאן האשמות מסוימות מכיווני כלפייך. הרי לא הייתה נוצרת קנאה אלמלא האינטראקציות של פרטים מהקבוצה מולך (מאד מתאים, אגב לעיתוי של לפני חופש - להשאיר אותך/ המטפל עם תחושות אשם) - ובכל זאת מקווה שתקשיב עד כמה שניתן בתוך הסבך. לא יודעת באיזה מצב תפס אותך כל העניין הזה, ואולי דרישתי חסרת שיפוט. ואם כך - סליחה. סוריקטה

הי שירה, היטבת לכתוב. חותם על כל מילה. אודי

הי סוריקטה, אני מקשיב. לא בטוח שמבין את כל מה שאני שומע, אבל נראה לי שכן. אני מקווה שלא מאוחר מדי. מאמין שלא. אני זוכר היטב שכתבת בעבר על כוחות הרסניים שאת מכירה בך. אני מקווה שאינך בורחת מפניהם, ושניתן לתת להם מקום כאן, לקבל את הידיים המושטות לשלום, וגם את הפיספוסים (שלא חסרים). צר לי לראות אותך כואבת כך, ואני מקווה שהדברים ברי תיקון. אודי

מקווה שיהיה לך נעים וטוב! לי הייתה שבת נהדרת!!!!! המון מחמאות שנכנסו היטב לליבי! סוף סוף יש משמעות לטיפול והוא נראה במלא הדרו!!!! איזה כייף לי! אל תקנאו!!!פרגנו בבקשה!!!!!! תתמכו! תנו כתף!!! ודי עם הבאסה הזאת של ריב על מקום! הצילו!!! דיייייי! חג שמח ונעים עד כמה שניתן. אוהבת את כלללללם שווה בשווה וגם אם לא🤣 למה שנראה זאת? אוהבת כל אחד בתכונה הייחודית לו!! כמו הורה. ומאמינה שכך גם אודי! ויודעות מה חשבתי תמיד שסוריקטה הכי אהובה על אודי בגלל החכמה!!ועוד באש ובמים! והיא בכלל חושבת אחרת. חבל. חג שמח. שלכם מיכל. מכל. מי. מיכ. כלם אני!!!!! באהבה רבה. מה שהפורם תופס...

מגיע לך רק כל הטוב שבעולם ושימחת אותי מאוד הגיע הזמן שנראה גם אותך שמחה ומאושרת איזה כיייייף חג שמח מתוקה אןהבת

הי מיכל, איזה כיף לשמוע! אודי

מה קרה פה???? שנים אני כותבת פה. אצל אודי בפורום "נפגעות"ואצל פסיכותרפיה גם נכתב. מעולם לא הכחשתי כלם של דוקטורס!!!! להפך אמרתי. לא כתבתי על אחרות, לא ריכלתי! כשרבתי עם אביב על ערבוב מהפורם הבנתי שפגעתי. השלמנו!!!איפה סוריקטה החכמה???? שרואה צדדים שונים? זוויות? כיוונים??מה הפרשנות הזו לך??? לך ולא לו לפי שהוצאת עצמך מהכלל..סתתתתתם. נו, עכשיו תגידי שאמרתי שאת רשעית! מעצבן!!! את??? מפחדת שאביב גנבה לך מנהיגות???? באמת?????? יאללה! זה תמיכה!!! תמיכה הדדית. שימי לב מה אודי כותב בכללים של הפורום! על בני אדם התומכים זה בזה!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף תמיד אהבתי את התשובות החכמות שלך!! מה קרה???? קנאה????? צרות עין?? למה????? ומסכן אודי שצריך לקרוא הכל???? רק כדי להבין שהפגיעה שלך היא קנאה??? לא מתכוונת לריב גם. אבל איך את אומרת " דחילק"!!! ואודי אוהב ואהב אותך מהרגע הראשון שנכנסת לפה!!! שיתקן אם אני טועה!!!!יאללה. דפדפו הלאה. תרצו תכתבו לא תרצו אל תכתבו. הפביקו עם פרושי ראשי של נפגעות! הצילו!! חג שמח וחופשה מהנה. הכי מצחיק יהיה אם אודי יגיד שלא היה לו זמן לקרוא ויענה אחרי החג. מעניין מה יקרה בדרך.....ובפורום השכן..שהוא כולה תמיכה שאודי לא נמצא פה! זה הכל! אז כן יש משמעות למומנט.

15/04/2019 | 06:56 | מאת: סוריקטה

מיכל, בעיניי - גם התוקפנות שהייתה בינך לבין אביב (מצטערת - אבל ללא בקרה ומבחינתי בעלת תכנים רעילים במיוחד) הייתה צריכה להגיע לכאן. וגם אם לא הייתה מתפרסמת - אודי ו/או כולם היו עדים. סוריקטה

הי מיכל, מכירה את השיר הנפלא של הביטלס שכתב ג'ון לנון? https://www.youtube.com/watch?v=2Q_ZzBGPdqE יופי של שיר... אודי

14/04/2019 | 17:30 | מאת: NOT_FOUND

שלום, אני מחפשת שאלון אקסטרוברטיות/אינטרוורטיות בעברית, שהוא מתוקף ואוכל להשתמש בו למחקר (מכו אייזנק למשל..) האם קיים תרגום לשאלון כזה שניתן לעשות בו שימוש? תודה רבה, אורית

שלום, אפשר לחפש כאן: https://lib.biu.ac.il/node/1284 או באתר של אוניברסיטת חיפה. אודי

14/04/2019 | 06:42 | מאת: אביב 22

כל כך מבינה את ההרגשה של הפחות בטוח שאת מרגישה .. מבינה גם שהרגשת כבולה בתוך הרצון שלך להביא לכאן דברים כמו שהם לבן הבקשה שלי , מצטערת שכך, באמת זאת לא הייתה הכוונה ... נכון רציתי ואני עדין מקווה שהפינה ההיא תישאר בטוחה ..אבל אני מבקשת ממך גם כאן , להביא את כל השרשור האחרון כולל הקישור לשיח ההוא לכאן .. אני באמת מצטערת וסליחה שלא הגבתי אז על המילים שפגעו בך , אבל באמת כשאני הגבתי למיכל שם והכנסתי את שמך זה לא היה ממקום תומך במה שנכתב לפני ...ואני יכולה לנסות ולהסביר את מה שכתבתי שם אבל נראה לי שזה ממש לא רלוונטי אני באמת מצטערת שנפגעת ומבקשת את סליחתך אם משהו בשרשור ההוא הרגיש לך שאני תומכת בדברים , מקווה שתאמיני לי שממש לא !!!!!!!!!!! באמת מקווה שתרגישי כאן שוב בטוח ותמצאי בלבך את המקום לסלוח

14/04/2019 | 11:23 | מאת: .במבי פצוע..

https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1181089/

14/04/2019 | 23:21 | מאת: חטוליתוש

כבר הבנתי שטעיתי ושלא הייתי בסדר גם כבר ביקשתי ממך סליחה זכותך לא לסלוח הכל מקובל אני שוב מתנצלת לא מתאים לי לכתוב דברים כאלה נפלתי על יום לא טוב סליחה

15/04/2019 | 06:18 | מאת: סוריקטה

גם אני ראיתי את זה, אבל באותה עת, וגם כשאני קוראת היום, המילים באותו שרשור הולמות גם בי מאד. אמרתי את דברי, רק כעת, וייתכן שזאת טעות. עינייך הרואות לאלו תגובות זכיתי. הפעם, במבי, הייתי מצפה מאודי לתגובה שתניח את לבי, אבל לפעמים לפחות בשיחות זה לא מה שקורה. לפעמים מקבלים מראה שלא אוהבים. אבל בשיחות יש קשר עם אמון מסוים. פה מרגיש לי כרגע לא ככה. סוריקטה

14/04/2019 | 06:20 | מאת: אביב 22

בשלושה ימים האחרונים מרגע שהפלת כאן את הפצצה ...נראה לי שעברתי את כל הרגשות האפשריים ... גם כתבתי כאן לא מעט הודעות ..דומיננטיות יתר כנראה , אבל נראה לי שפשוט יותר העברות והרבה ..ממני אלייך וממך אלי ..ובגדול שתיינו חוות כמעט את אותן רגשות (ככה נראה לי , אולי אני טועה ) כותבת לך כאן לפני שיעלו כל ההודעות ...מצטערת באמת , כואב לי שנפגעת מקווה שתמצאי בליבך מקום לסליחה . לא מנסה יותר להסביר וגם לא לוקחת את כל האשמה עלי - שנהם באים מאותו מקום של העברות ... אני באמת יכולה להבין , מקווה שתאמיני לי את תחושת הכעס התסכול העלבון הצורב , האין מקום שאת מרגישה מול איך שדבריי עברו אלייך ..ליבי אתך באמת יש לך כאן מקום אדיר לא בגלל שאת מנהיג בגלל מי שאת והאיכויות שלך .. המילים שכתבת שצרובות לך בזכרון "הלוואי שאודי לא יענה לך" גם אם אין ממש לא שלי הם כואבות ביותר, אבל סוריקטה אני מקווה שאת יודעת עד כמה את חשובה לאודי , עד כמה הוא דאג לך , עד כמה הוא אוהב אותך , זוכרת באש ובמים !! ככה שגם אם הייתי כותבת ככה או חושבת ככה , מי היה מקשיב לי בכלל .... מכוון שעוד רגע ונסגר כאן , אני באמת רוצה לנסות ולהבין מה אני יכולה לעשות כדי שאת תרגישי כאן שוב בטוח מוכל ומוגן ...שתירצי להיות חלק מהמקום הזה ...כי בניינו את חלק מכאן לפחות בלב של כולנו כל הזמן . שמחה שחזרת , דאגתי לך באמת . כואב על האבדניים כואב על הכאב העמוק שלקחת אתך ממני ... מושיטה לך יד בניסיון לגשר על הפער העמוק הזה ...אני מאמינה שאפשר , כי מאמינה שהיה בניינו הרבה יותר מהעברות השליליות האלו ..הייתה בניינו קרבה אמיתית של מי שמבינה אחת את השנייה

13/04/2019 | 20:18 | מאת: ינשוף

לא יודעת איך להתחיל אבל אנסה.. מבולגן לי סדר חשיבה זוכרת בילדות תמיד הייתי לבד- או שהייתי סגורה בתוך החדר ובבית הספר דחו אותי. אף פעם לא הייתי חלק. אני זוכרת כאשר הייתי בבית ספר לאחיות ואחד האחיות חלתה במחלה קשה הזמינו פסיכולוג לשוחח איתנו. כולם בכו וכאבו ואני לא בכיתי ולא כאבתי... לא הרגשתי כלום. היום זה ממשיך.. הלבד ותחושה של חוסר שייכות. אין לי חברות וכאן בפורום אני מנסה להיות בקשר. אני מנסה לשתף וגם להגיב לשני במיטב יכולתי. ואולי אולי אני הכי זקוקים למישהו שישמור ויגן שנרגיש בטוחים ולא מפוחדים. אני לא מצליחה בכלל לעקוב אחרי מה שקורה פה- אני הולכת לאיבוד... אבל יש כמה רגשות. אני מרגישה כאב בזה שאני מתקשה להיות חלק, אני מרגישה כועסת- כן כועסת על הבלאגן כאן -על זה שלא מרגיש כאן בטוח יותר. רוצה להגיד לסוריקיטה שדאגתי לך מאוד ולמה לפחות יכלת לכתוב שאת בסדר?.. אני מרגישה מפחדים כאן. אנחנו לפני חג והלבד מתעצם. לעשות את הסדר לבד. אתם היחידים שיודעים קצת ממה שאני עוברת... עצוב לי וכואב לי עד מאוד הלבד הזה אבל אינני מצליחה לחיות אחרת למרות כל שנות טיפול...

14/04/2019 | 09:59 | מאת: אביב 22

אוהבת ואתך . שולחת כוחות וחיבוק

14/04/2019 | 10:49 | מאת: ינשוף

מאחלת לכולם וגם לעצמי פסח של יציאת ממצריים האישיים שלנ... תודה רבה אודי על נוכחות שלך כאן- על התמיכה ומילים הנבונים שלך.

14/04/2019 | 18:10 | מאת: מכל

עצוב..לפחות פה מקווה שאת חשה שאת לא לבד!!! איתך. חג קל ושמח עד כמה שניתן.

14/04/2019 | 20:28 | מאת: חטוליתוש

מתןקה שלי עצוב מאוד להיות תמיד לבד ובמיוחד בחגים כשכולם נפגשים ומבלים ביחד התקופה הזו עכשיו כאן קצת מבלבלת מבינה אותך כמה חבל שגם בחג תהי לבד חיבוק גדול עד אלייך שלא תרגישי לבד 👍😻 חג שמח

הי ינשוף, יש כאן פגיעה, כאב וגם - מטבע הדברים - תוקפנות. אני משער שהדברים יתבהרו יותר בהמשך וירגיש יורת בטוח. אודי

12/04/2019 | 11:12 | מאת: אביב 22

אודי שתהייה חופשה נפלאה ממלאה ופשוט מושלמת עד כמה שאפשר ... רוצה לאחל לכולם כאן פסח שמח , שמחה שהחמץ יצא ...מבינה שזה דרש אומץ והתבשלות אבל שמחה שזה יצא בסוף .. מתנצלת בפני כל מי שנפגע ממני כאן ..מתנצלת גם שאני מביאה את עצמי ואת הצורך שלי ואולי הוא לא תואם את הצרכים שלכן .... שוב פסח שמח לכולםם

14/04/2019 | 20:13 | מאת: חטוליתוש

פסח שמח לכולן כאן ונסיעה טובה לך אןדי

הי אביב, תודה! חג שמח לכולנו! אודי

12/04/2019 | 10:38 | מאת: אביב 22

בטעות הכנסתי בתור הקישור לשירשור שממנו התחלי השיח קישור שמנסה להסביר מה הייתה ההרגשה שלי אז ... בכל מקרה סליחה והנה הקישור החדש ... https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1144164/ שזה הציטוט מהמילים של סוריקטה - חלק כמובן , הכל בשירשור ... וההמלצה שנתן לי המטפל - מופנית ממני גם לכולם, איך שתבחרו. ומעניינת אותי גם דעתך, אודי בעניין, אם תרצה. (עד כמה נכון לנו כקבוצה שכבר גדלה להביא משקל גדול של פירוק. וכן, עכשיו תקופה מעורערת מהרגיל כנראה בגלל שינויים טכניים פה) סוריקטה 07:05 שמאוד מאוד נפגעתי ממנה והגבתי מתוך הפגיעה עד כמה שיכולתי בלי כעס (מה שאין ספק היה )... שממנה סוריקטה נפגעה .... https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1144256/ .והכי כאב לי שבתוך שירשור שלי שהיה מיועד לדוקטורס בלבד ביקשת מאודי שיתמוך בך שלא צריך להביא פיצול לפורום........הכי בעולם מקווה שאודי יהיה מספיק חכם ולא יגיב לזה ,בטח שלא יתן מקום לכתיבה שלך שאין מקום לפיצול .....הפיצול הוא מי שאני!!!!!!!!!!!!! שוב מדגישה !!!!! אין ולא היה במילים האלה כוונה שאודי לא יגיב לסוריקטה גם מי אני בכלל שאודי בגללי לא יגיב לך , הכוונה הייתה שאודי לא ייתן יד ומקום לאין פירוק , שאני כתבתי פיצול .....הפירוק הזה הוא חלק מהשלם שאני , מצטערת ...

הי אביב, הרבה פגיעה והרבה כאב אני שומע בימים האחרונים. רואה ומעריך את המאמץ. אודי

אודי לשאלה שלך , לדעתי האישית כן לעיתוי הייתה סיבה .... (סוריקטה אם אני טועה את מוזמנת לתקן אותי זאת ההרגשה שלי ) היה ברור לסוריקטה שבחופש הזה שאתה יוצר כאן אנו נהייה שם כי אנו זקוקות ליחד כדי לעבור את הימים האלה של אין /יש משפחה ...חגים קשיים , אין /יש מטפלת ...ולי מרגיש שזה היה סוג של נקמה מתוקה לעלבון ולכעס שאת סוריקטה הרגשת כלפיינו וכלפי הפורום ההוא ... עכשיו אני שוב מדגישה , אני ינשוף , חטולית , רוני , חלום , מיכל כתבנו בפורום עוד בתקופה של אידה ....למעשה אני באתי אחרי במבי ומיכל שכתבו שם על הפורום כאן , ואני הבאתי אחריי את ינשוף חלום וחטולית ...רוני כתבה בשני הפורומים יחד בו זמנית כמו מיכל . זה לא סוד שאני תמיד אמרתי שפחות חשוב לי תגובות "המטפל" יותר חשוב לי היחד התמיכה בכאב בקושי שגם כשיש הרבה תמיכה מסביב זה לא אותו הדבר כמו עם נפגעות אחרות . גם לא הסתרתי זה לך במבי מעולם את הקשריים החבריים שלי עם חטולית וינשוף ...שוב שמתי את זה על השולחן כי אני לא אוהבת דברים מאחורי הגב זאת הסיבה שאנחנו מעולם גם לא מדברות עליכן שלא בפניכן (בפורומים) חברות מבחינתי היא ערך עליון היא האמת שלי ...חברה נמדדת מבחינתי ביכולת שלה להכיל את כולי ...קשר מבחינתי נמדד ביכולת שלי ושל חברותיי לתקשר, לדבר , לברר את הכל ..כמו שקרה לי לא מזמן עם מיכל (באותו שירשור שאודי הרגיש לך משהו ) https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1161221/ חטולית כפי שהיא פתחה את זה בפנייך אחר כך התכוונה לזה שנפגעה ממך ולא ידעה איך לומר לך , ומיכל הביאה משהו משם ...כן נפגעתי כתבתי על זה כאן וכן ידענו לריב לכעוס להתפייס לבקש סליחה להבין אחת את השנייה ולהשלים ...בהרגשה שלי זה חיזק את הקשר שלי עם מיכל ונתן לי יכולת לראות אותה יותר לעומק , והיא אותי .. ועכשיו נחזור להאישומים שניתחו עלי כאן !!!!! ואני מצטטת אותו במלואו כפי שהובא לכאן ! "יש גם קשר לעובדה שקיים פורום נוסף אחד לפחות של דוקטורס ששובר את כל הכללים כאן והוא פרוץ, הגעתי אליו ממש בטעות, כותבות בו רק משתתפות מסוימות מכאן, ובין השאר קיבלתי בו את האיחול שממשיך להדהד - הלוואי שאודי לא יגיב אליי. בכפיפה אחת - איסור לספר בדבר קיומו או תכנים מתוכו (ואני מדברת נקודתית על תכנים שקשורים במאה אחוז לפורום פסיכולוגיה קלינית), שזה, בעיניי, איום ופיצול שאיני מוכנה לתת לו יד. אני גם לא מריונטה של אף אחד פה. ואודי, לדעתי, אתה חייב להיות עד לזה." עוד דבר לגבי האיסור שלי לא להביא לכאן ככה נראה ה"איום " שלי לרוב .... https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1161303/ אז סליחה שאני שומרת על הפינה שלי / שלנו ועכשיו כבר לא , אבל אתם יודעים ואודי יכול להעיד על זה גם כאן אני שומרת לא מעט ... כי אתם הקבוצות שאני נמצאת בהם חשובות לי ...(תפקיד אולי ?.. אם למישהו קשה עם זה אני בשמחה אקשיב) ונחזור לאשמות עלי .... הבוקר ואני מודה לך סוריקטה על כך - הוכנס שם הקישור לשיח ...אני עוד אגיע לזה .. השיח שם מדבר על הודעה שאני פתחתי כאן https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1141615/ לצערי סוריקטה סוחבת עלייה משהו מתקופת השידרוג ....מחודש יולי , לאורך התקופה שאלתי אותה שם מספר פעמים אם היא פגועה ממני (ואין לי בעיה להביא את הקישור , היא טענה שלא ולא קרה כלום וזה רק העבודה , חבל אפשר היה להסביר דברים אז) בכל מקרה כשדוקטורס לקחו לי את הרווים הם גרמו לי לפיצול מטורף , למצוקה בלתי אנושית . כתבתי על זה כאן , רציתי לברוח לא מצאתי את מקומי הקטנים בכו בלי סוף ברדות מטורפות הנערה הדיכאונית שלה בעיקר נילקח המקום הייתה מתוסכלת , התסכול הזה מהאין מקום מביא אצלי את הנערה היותר תוקפנית ואיתה את התוקפנים .....לא רציתי שזה ילך לשם ורציתי ללכת מכאן , אינטגרציה זה אומר כולם אז כן הם כולם אני ולא יכולתי להיות במצב שאני כותבת כאן והדכאונית בחוץ ...על זה דיברתי כאן ....מול דוקטורס עלה בי זעם ותוקפנות - מולם גם התנצלתי וגם אמרתי תודה שהם שידרגו וסידרו ....אבל זאת אני , אביב שלמה !!!!!!!!!!!!!!!!! סוריקטה בשיח שהיא העלתה – בטענה שנפגעה ממני עד כדי כך שבגללי עזבה את הפורום והאמת שלה נפגעה ... כאן שוב כל השירשור .... https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1144256/ נפגעה מהקטע הזה " סוריקוה גם אני אוהבת אותך ....וכן נפגעתי ואפילו מאוד .......ידעת שאני לא מאוזנת בחרת דווקא לתוך הקושי לכתוב משהו שידעת שירגיז .....יותר מזה כתבת בתודות על תוקפנות שתבוא מולך .....השאלה היא למה ???? למה בחרת לכתוב משהו שידעת שיפגע ??????האם האמת שלך והדרך שלך ושל המטפל שלך נכונים יותר מהדרך טיפול שלי ........אני כותבת לך שקשה לי להנכיח את החלקים הכואבים ....כותבת לך שלא יודעת לתת מקום לחלשים ......את כותבת שאת נתת להם הרבה זמן מקום ......זה אומר שבתוך תהליך הטיפול צריך לתת להם מקום ......אז מה הבעיה עם המקום שאני מנסה לתת להם????? .....ועוד יותר שאני כותבת לך שאני והמטפלת עובדות קשה שזה יקרה.....אז כן נפגעתי ויותר מזה זה תמיד מחזיר אותי אחורה למקום שחייבים להיות חזקים..........וכתבתי לך כמה פעמים ומחקתי כי לא רציתי לפגוע בך .......והכי כאב לי שבתוך שירשור שלי שהיה מיועד לדוקטורס בלבד ביקשת מאודי שיתמוך בך שלא צריך להביא פיצול לפורום........הכי בעולם מקווה שאודי יהיה מספיק חכם ולא יגיב לזה ,בטח שלא יתן מקום לכתיבה שלך שאין מקום לפיצול .....הפיצול הוא מי שאני!!!!!!!!!!!!! ......ומבחינתי תגובה של אודי לזה תהיי המכה האחרונה......גם ככה המטפלת ביקשה ממני לא להכנס לפורומים בשבועיים הקרובים לפחות ...עד שאצליח להיות מאוזנת.....אבל היה חשוב לי כן לכתוב כאן ולהסביר לך ולא להעלם .....וסביר להניח שהשאר בסביבה.....כי זאת אני 😊ואת באמת יקרה לי ....ואני יודעת שבאת מטוב ולא מרע ......ואולי כי היית צריכה אומץ לכתוב את זה זה נשמע לי ככה ....לא יודעת כלום ...... " .......והכי כאב לי שבתוך שירשור שלי שהיה מיועד לדוקטורס בלבד ביקשת מאודי שיתמוך בך שלא צריך להביא פיצול לפורום........הכי בעולם מקווה שאודי יהיה מספיק חכם ולא יגיב לזה ,בטח שלא יתן מקום לכתיבה שלך שאין מקום לפיצול .....הפיצול הוא מי שאני!!!!!!!!!!!!! ואלו השורות שכאמור מדברות על זה שאני מקווה שאודי לא יגיב לזה , לכתיבה על כך שאין מקום לפיצול בפורום כי הפיצול הוא חלק ממני ...אין סיכוי שחלקים ממני נשארים בחוץ אני השלם זה כולם ..וזה הגיע בעבודה קשה מאוד ועידוד מאוד גדול של אודי שהרשה לי לכאוב כאן את הכאב שלי להביא לכאן את כולי את החלקים החלשים והכואבים שלי – את הנערה הזו הדכאונית !!! מעולם לא נאמר בשורות האלה שאודי לא יגיב לך סוריקטה !!!! נאמר בהם שאני מקווה שאודי יהיה מספיק חכם לא לתת יד לזה שאת מבקשת ממני להשאיר חלקים ממני בחוץ !!!!!! וכדי שתבינו על מה אני מדברת ולמה הרווח כל כך חשוב לי https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1179598/ את זה כתבתי לפני כמה ימים , תיראו את השורות הקצרות , זאת היא @@@@ והיא נערה בת 12 ומאוד מאוד דיכאונית ....בזמן השידרוג הזה , בקושי העצום זה היה בדיוק זמן שלמדתי לתת לה מקום , גם כאן והשדרוג הזה לקח לה את המקום וגם לחלקים הקטנים איתה ....אז כן כאב לי שחברה שלי מבקשת ממני ועוד רוצה גושפנקה מאודי שאסור לי להביא אותה לכאן .... בתקופה שאני כאן שמעתי רבות רמיזות שאני "מקיאה " כאן בזמן אמת , שאני לא מביאה שיח כי אם שוב ושוב מאותם דברים .....באמת אם זה מפריע להרמוניה בקבוצה , אם בגללי אנשים לא נכנסים לכאן , אני הלך מכאן ....כי זה הצורך שלי מהפורום אבל בטח שלא רוצה לפגוע כאן באחרים . ודבר אחרון אלייך סוריקטה , אין קשר בן השרשור הזה(שההליכה הייתה מתוך מצוקה , בריחה ואין מקום )לניסוי ותהייה (בכוונה כתוב כך כי תהיתי אז אל הדברים והירהרתי בהם הרבה , ועדין ..) של לצמצם את עצמי את הנוכחות שלי במרחב המציאותי והוירטואלי ..... מצטערת באמת שנפגעת ....אבל את האמת הוצאת דברים מהקשרם , ונתת למילים שלי פרוש שמעולם לא היה הפרוש שלי . אני באמת מתנצלת על כך ,ושוב חבל שלא אמרת לי אז לא הייתה שום סיבה לגרור...ואם מדברים על אמת אז כבר לא יודעת כי מחודש יולי ועד נובמבר שעזבת ...4 חודשים המשך לכתוב לי ולהיות איתי בקשר ....אז מה זאת חברות באמת ... כרגע מאוד מאוד מאוד עצוב לי ....

הי אביב, יש מקום. זה לא תמיד נעים, אבל אני משתדל לרווח כאן (ומקווה שמצליח רוב הזמן). יחד עם זאת - אני בהחלט חושש מפיצולים (בין הטיפול לכאן ובין כאן למקומות אחרים) וממליץ שעד כמה שניתן - הכל יובא למקום אחד, כמה שיותר שלם. אודי

12/04/2019 | 09:55 | מאת: גולם.

ניהלתן במקביל התכתבות באתר אחר בינכם? פתחתן קבוצה בינכם? מרגיש כמו בגידה

14/04/2019 | 09:52 | מאת: אביב 22

למה הפורומים בדוקטורס סגורים .... כתבתי שם לפני כאן ומעולם לא הסתרתי שאני כותבת בעוד מקומות ..

שלום חברות וחברים, סוער כאן בימים האחרונים. יש הזמנות לשיח ויש התחלה של דיבור. אני מזמין להעלות, לבדוק, לדבר - תוך שמירה הדדית זו על זו. אצרף תהיה למחשבה: כפי שהודעתי - בשבוע הבא אהיה בתחילת השבוע ואז נצא לחופשה של שבוע (לא אהיה מחובר לאינטרנט). האם יש לעיתוי הזה משמעות? כך או אחרת, אני שמח מאוד לראות אתכן, סוריקטה, במבי, אביב, מיכל, שירה, סנופקין, חטולית, ינשוף, טלאור - מי שהיו כאן, מי ששבו, מי שהצטרפו, ומי שייתכן ולא הזכרתי בשמן - ואת הרצון לגשש, להגיד, לשמוע. גם את הכאב. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון, ובשני ניפרד לשבוע. שמרו על עצמכם, אודי

12/04/2019 | 07:35 | מאת: שירה2017

הי אודי, נשמעת קצת פשטנית השאלה / תהיה שלך. נפתח כאן משהו מורכב סביב העדרותה הארוכה של סוריקטה מהפורום, התנהלות הפורום, המקום של כל אחת בפורום והתחרות על מקום אצלך. את מי אתה רואה יותר, למי אתה מגיב יותר, כלפי מי אתה רך יותר, אוהד יותר, ובהחלט יש ניואנסים שכל אחד יוכל להרגיש בהם, גם אם יגיח מבחוץ. מניחה שכנשים פגועות, בדרכים שונות, סוגיית המקום מאוד משמעותית ואפילו השרדותית. הדרך מנשים שקופות ופאסיביות לכאלה שנלחמות לתפוס מקום כרוכה במאבקים לא פשוטים, פנימיים וחיצוניים. לפעמים לא מספיק סתם מקום, אלא יש צורך או פנטזיה להיות מרכזית, להיות הכי. אתן דוגמא, בהודעתך אתה נותן רשימה של שמות, קודם אני שמחה שהזכרת את שמי אבל אחר כך אני תוהה האם יש משמעות לסדר השמות? אני חושבת שגם לך יש מקום בתוך הסערה הזאת ומן הסתם גם אתה חלק מהקבוצה, ולמילים שלך יש הרבה כח. סליחה אם נשמעתי תוקפנית... זו לא הכוונה. מאחלת לך סופשבוע נעים ורגוע. שירה

12/04/2019 | 07:38 | מאת: סוריקטה

יש לעיתוי משמעות וביודעין. בוודאי. גם חופש מכאן וגם פסח. הפיצול שאני מדברת עליו לא קשור לכינויים, אלא בין מצבים רגשיים (אהבה / תוקפנות / שנאה) ולתכנים שבהם תופיע, למשל, המילה 'אודי' ולא בפורום הזה. ניסיתי להיות קשובה ותומכת ובתפקיד הספוג, שנים, בכל כינוי שהוא, בכל מקום שהוא. הייתה כתיבה בעבר הרחוק בעוד מקום, בכינוי שנשאר ישן מפעם, כי כך המנחים ‘הכירו’ אותי. רציתי שידעו שזו אני, משום שכיוונתי להמון טוב. חודשים לפני שכבר, זהו, נחצו כל כך הרבה גבולות, הרגשתי נחנקת עוד ועוד. גם עכשיו לא הצליחו לשכנע אותי שרואים אותי. השרשור עם הפיק המדובר - (מבינה שיש הרשאה להביא אותו, ואם לא, שיוסר בעריכה, ואולי אף כדאי מפאת חשש התנהגות טרולית במקום פרוץ ועוד בחופש) בבקשה - ************************************************* אתם יודעים מה, ערכתי לבד. אודי, אם תסכים, אשלח לך בנפרד בלי שתפרסם. מקווה שלא תהיה היתממות. וגם בכל פעם שסיפרתי על הנדיבות וההשקעה שלי - חטפתי על הראש. ועוד. באמת תהיתי אם להיעלם ממקום שכל כך כל כך לקח לי את האוויר, ומרגישה מרומה, או להיכנס ולנסות להסביר. מרגישה שאין לי סיכוי. צריך להפריד אותי מכאן. מצטערת. עכשיו עוד יותר מקודם. אודי, מרגישה שממש פספסת אותי. הייתי פוגש אותי במציאות היית רואה אישה מאד עדינה וחמה ורכה ומווסתת. הרעילו לי חתולים למוות השבוע. סוריקטה

12/04/2019 | 09:47 | מאת: גולם.

באמת מפחיד כאן

12/04/2019 | 10:28 | מאת: סוריקטה

אני מבינה שזה בסדר, כנראה, מביאה את הקישור שמצאתי: https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1144256/ אין סיכוי שאמרתי דברים באופן שנוסח, כי זו אינה שפה שלי בכלל. כמו כן, לא מתחברת לארגומנט שדברים הוצאו מהקשרם. סוריקטה

12/04/2019 | 12:32 | מאת: סוריקטה

האלגוריתם סוריקטה הוסר מהקבוצה. סביר שלא תהיה לי גישה לפורום כל השבוע הבא. אמרתי שיש בעיה טכנית. אפילו המסר הזה לא הצליח לעבור. בנוסף, האופציה לפתוח הודעות חדשות - אינה. הייתי אומרת שיהיה מישהו שיחשוב שכלל לא הייתי ראויה להשתתף. אבל זה כבר קרה. אפשר לעצור את ההרס. מצפה גם לשימוש לרעה במילים טובות שלי. אין לי מה לעשות עם זה. אבל כיף - תהיה הצפה של הודעות ומהר אעבור לאחור. אז שלום. אברר איך ניתן לבצע חסימה סופית. הנתונים האמיתיים שלי הוכנסו כאן למאגר, פעם. אין לי מושג, אודי, איך הדמות שלי הצטיירה אצלך, אם בכלל אתה זוכר אותה. סוריקטה

12/04/2019 | 20:44 | מאת: סוריקטה

אומרים דבר אחד משדרים הפוך לחלוטין. בשורה התחתונה - חופש נעים, אודי. שכחתי ממני ומצאתי לי מקום פרטי בו לא אטריד אפחד. לילה טוב, סוריקטה

הי שירה, אולי פשטנית הייתה שאלתי, אך דומני שלא ענית לה. יש בעיניי דברים נוספים שאני מזהה שמתרחשים כאן, ובבוא הזמן, אני מקווה, ניתן יהיה לבחון את נכונותם (כרגע זה לא הזמן). אודי

הי סוריקטה, דאגתי לך כשנעלמת. אני דואג גם עכשיו. איני בטוח שאני מבין את פשר המהומה לאשורה. לפורומים האחרים איני נכנס. אני חש את העלבון והזעם המופנים כלפיי וקורא את ההאשמות שפספסתי אותך או לא ראיתי. זה בהחלט ייתכן ועוד אבדוק זאת. מה שכן, אני זוכר שכתבת רבות על צדדים אחרים שלך, שהרגשת שלא הבאת לכאן. אולי זה הדבר. צר לי על האובדנים. אודי

11/04/2019 | 23:13 | מאת: אביב 22

תיראי מרוב עצים הלכתי לאיבוד.. אני מבינה שלהרגשתך סתמתי לך את הפה אני מבינה שאני הסיבה שבגללה נעלמת מכאן אני מבינה שאת כועסת נעלבת ,אני באמת אתך אבל בבקשה לא ציטוט תני לי להבין לדעתי מגיע לי להבין לפני שתולים אותי .. תאמיני לי שאני הראשונה שאתנצל ואעשה הכל שדברים לא ישנו...אני לא מלאך ולא מנהיג .. אני סהכ בן אדם ....אז בבקשה רוצה סדר ...תסבירי ברור !!!!! ואני מבינה שהיום יום קשה וכואב ...אז אם תירצי שאעזוב אותך לא אגיב לך אתרחק ממך .. תגידי !!! אני באמת באמת לא מבינה מה את רוצה ועל מה המהומה !!! בכל מקרה מבקשת את סליחתך שכנראה משהו שעשיתי פגע בך כל כך .. באמת שעצוב לי על כך ..אם תירצי להסביר שאוכל (כמו שרמזת ) לקחת אחריות לשנות לעשות אינטגרציה ....אם לא גם זה בסדר .

12/04/2019 | 08:37 | מאת: סוריקטה

כן. הרגשתי נחנקת ונחנקת עד כלות וזה קשור אליך. שלחתי קישור בפורום המקביל שתראי מה כתבת. מרגישה שנעשתה פה אידאליזציה מוזגזמת ולא מאוזנת. אמשיך להתעקש שאת כן לוקחת, בעיניי, תפקיד מנהיגותי משמעותי מאד. וזה נקשר גם לאידאליזציה. חוויתי היתממות שלך לאורך זמן מתוך הנחה שידעת היטב ששנאת אותי והעפת אותי. אזכיר שמכירה את העולם של הדיסוציאטיביות והניתוקים והפירוקים והחלקים השונים וכל המילים המסובכות. גם אני באה מהעולם הזה. סוריקטה

12/04/2019 | 11:27 | מאת: סוריקטה

והנה אפילו עזרתי לך להתנפח למימדים גדולים יותר ולהרחיב את המעגלים שלך. אודי וכל שאר הבנות איתך בענק. זכית. סוריקטה

13/04/2019 | 14:26 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אסלח לך וגם אבקש סליחה בחזרה היות שאנחנו לפני חופש וגם פסח בפתח (יותר חזק מיום כיפור). לא בהכרח מגיע לי. אבהיר - כאשר רשמתי 'יקרה' או שרטטתי לבבות, התכוונתי לזה. לא היה פה בלוף או משהו. כאשר הרשיתי לעצמי לזעום - וזה קורה אחת ל 15-20 שנה בערך. ראיתם. אני לא משקרת. יכולה להניח שבתוך ההמולה של יום חמישי לא מעט חברים/ות מכאן הרגישו נבלעים. לכי תקראי המוני מילים ועוד תתעמקי בהן. אבל משהו שקשור לאינטראקציה פה בפועל השבית, הגם שנאמר ‘יש מקום לכולם’. פה ובמקומות מקבילים. אני שורדת MSbP, הגם שהיה ניצול מיני ארוך שנים בחיים שלי, זונה ואונס וכל המילים האלה ועד כמעט גיל ארבעים. הגם שהותקפתי ברמה מסכנת חיים ולא פעם. אני גם באה מעולם של הומלסיות של שנים. גם דור שני לשואה. אף על פי כן ולמרות הכל, אני נוטה לבחור בקבוצה עם כותרת כללית ולא מוגדרת ספציפית. חודשים ארוכים, ובעיקר מרגע אותו ניסוי וירטואלי, הרגשתי שכל הפורומים זה רק אביב. בין אם נוכחות אקטיבית ובין אם פסיבית. אודי נתן אישורים לכל זה, ואני רק התבלבלתי עוד יותר. כרגע אלו הימים בשנה שהגוף שלי מגיב פיזית כאילו הורעלתי בחמרים, כמו שבאמת היה פעם לפני כמעט חמישים שנה. שלום בינתיים, סוריקטה

14/04/2019 | 09:48 | מאת: אביב 22

פשוט עצוב , חבל שככה את מרגישה שאני מיתממת או עושה אידיליזציה ... עצוב כי אותו ניסוי היה בדיוק מהמקום הזה ..לנסות להפחית אותי - אני לא אתנצל על קיומי ...אבל את האמת נראה לי שדווקא דמותך כאן יותר מרכזית בולטת ונמצאת גם כשאת איננה ...הכי עצוב שאת לא רואה את זה .. וסוריקטה עדין יש לך כאן מלא מקום ....ועל התחושה הזו שזה מרגיש כמו אז , הכי מבינה ..גם אני יושבת משותקת ומרגישה שם ...אבל אני יודעת שזה לא בגללך זה פשוט כי ככה זה ...

14/04/2019 | 15:38 | מאת: אביב 22

כותבת לך למרות שכתבת שנחנק ממני(אז קצת לא בטוחה אם זה נכון לך ומצד שני רוצה שתדעי שאת עדין חשובה לי ) ...אני קוראת אותך שוב ושוב ושוב...וחושבת רק על כמה כאב שאת מחזיקה כמה קושי , לא יודעת אולי שוב אואשם בהיתממות אבל בכנות אין בי כעס עלייך כך שאין על מה לבקש סליחה ..ואת יודעת אולי זה הכי אירוני , נראה לי שאני כל כך מבינה אותך עד הנימים הקטנים של תחושות הגוף שהנה עוד רגע אני חוטפת ....(אז כן פחד וחשש יש) את יודעת וגם אם היו בי התנגדויות מסוימות לדברייך , זה לא אומר שאני מתנגדת לך אולי מכאן תחושת הפיצול. אני מאוד אוהבת ומעריכה את דברייך אני חושבת שאת אישה חכמה שעשתה תהליך מדהים ויש לה הרבה מה להעביר לאחר. ויש דברים שאני חושבת אחרת ממך ומתנגדת להם .... את האמת ואני מבינה שאת לא מאמינה לי , אני דואגת לך קראתי אותך גם במה שכתבת למיכל ...אני קוראת כל מילה ..וזוכרת ....זוכרת גם רגעים אחרים . בבקשה אל תישארי לבד עם האבדן הזה.

יאללה...במבי, דאגת לאחרות?לשירה?לסוריקטה? תכתבי. .תזמיני אותן. סוריקטה,עברת אובדנים, עצוב ..שתפי אותנו. אם את יכולה...נפגעת? בשביל מה כלנו כאן?? קבוצה??? אני תוהה האמנם אודי יצרת כאן קבוצה??? פחחחח עצוב לי ממש!!!! לוקחות תפקידים? מתנערות מהן? מי הכריז על תפקיד???? המטרה היא תמיכה לא???? תקן אותי אם אני טועה אודי?????????? אוףףףף אל תתן לשיח הזה להיות רק בנינו. תענה ותאמר את דעתך בבקשה!!! אצלי אין שום פיצול!!! אני אותה אחת!באותו שם ועם אותו כינוי ואותן בעיות!!! אם מישהוא מרגיש פיצול או וואט אבר שלא יכתוב. אנחנו אנשים בוגרים!!!! מי שכתב אגב בכמה פורמים עם שמות שונים היית את סוריקטה חביבתי. אני מעולם לא השתמשתי בכינוי אחר במקומות אחרים!!! אין שום פיצול אצלי. דברי בשם עצמך. בפורום אחר פה אגב השם שלך אחר סוריקטה.....ביי היי שלום אם זה רצונך. היי בטוב. בהצלחה.

הי מיכל, אני שומע כמה את כועסת. לשאלתך - זו בהחלט קבוצה. בקבוצות יש גם מתח, קונפליקטים, תוקפנות - אבל גם עזרה, אמפתיה, חמלה והתגייסות. אני מקווה שדברים יתבהרו ושניתן יהיה להתמודד עם הכל. אודי

12/04/2019 | 08:51 | מאת: סוריקטה

your wish is my command מבינה שאני בחוץ. זה בסדר. אמרתי שלא היה לי סיכוי. סוריקטה

יאללה.. פחחחחחח. ממש!!! איפה את חיה???? פרשנות שלך היא ואי אפשר להלחם בה!!! ממש לא משאלה שלי יקירתי. את לא רוצה יותר אבל וכותבת פה לעייפה. הצילו!!!

11/04/2019 | 17:46 | מאת: שירה2017

הי אודי כל הסערה הזאת... מרגישה שאני עוררתי אותה. ואודי, סוריקטה דיברה על מנהיגות, כאן אתה הרועה והייתי רוצה ואפילו מבקשת שתעשה סדר בדברים. שתכתוב הודעה ארוכה ומארגנת, שתכתוב הודעה לכווולם, שתנסה להסביר מה קרה ואיך. אודי, לא הבנתי למה היה גם שם וגם פה. ותראה כמה בנות היו בעין הסערה ונפגעו. אז בבקשה תכתוב, ואל תשאל אותי למה את רוצה שאכתוב כי אז הכל ישאר עם סימני שאלה בסוף השבוע ואפילו אחריו. תודה שירה

הי שירה, אני לא בטוח שאני מבין הרבה יותר ממך. 'שם', אני משער, זה פורום פגיעה מינית שלמיטב ידיעתי מתנהל כפורום תמיכה הדדית ללא מנחה. כתבתי בעבר שאני מרגיש שיש דברים שנרמזים אך לא נאמרים, מעין צל מורגש, אך שלא ניתן לגעת בו או לדבר עליו. ניסיתי לאסוף מעט בשיח שפתחה אביב, כמה עצים למטה, אבל גם אני כמוך - אשמח להבין במה מדובר בתקווה שניתן לתקן את הדרוש תיקון. אודי

12/04/2019 | 08:46 | מאת: סוריקטה

הי שירה, לא את עוררת את הסערה. כתבתי לך, כי לך האמנתי. אבל כולם רואים פה. סוריקטה

12/04/2019 | 09:53 | מאת: סוריקטה

לא ניתן לתקן. אתה וכולם הייתם עיוורים אליי. איך אפשר כשכאלה זרקורים מסנוורים אותך. צפויות כאן הקאות עליי. רוצו על ביעור חמץ. אני לא כשרה. סוריקטה

13/04/2019 | 17:37 | מאת: סוריקטה

הי שירה, ראשית, יפיפייה הבקשה שלך, שירה. ואני שמחה, אודי, שנענית לכך באיזה אופן. מניחה שכבר השבתי לך, שירה, בכמה מילים - אז הנה תוספת: חשבתי (גם) עליך הרבה ועל מילים ורגשות שהייתי מעניקה לך - אבל זה לא היה אפשרי, בדיעבד. אני ממש מצטערת שאנשים שממש רציתי לתת להם יד נשארו בלי. שהיו לי המון מילים, פעמים רבות של רעיונות מכיוונים אחרים, אבל כל הזמן התחושה המאיימת הזאת שאחטוף מכות (זה עוד צפוי). את יודעת, אודי היה מזכיר ש'עין הסערה' זה המקום הכי שקט ונוח דווקא. אנסה להפריד את עצמי למקום כזה לפי שעה. הפרדה. שלך, סוריקטה

11/04/2019 | 17:38 | מאת: שירה2017

במבי אהובה את יודעת שיש בינינו קשר מעבר למילים, כזה של ענפים דקים שמשתרגים ובנקודות המפגש יש נגיעה, קטנה וחמה. הייתי רוצה לומר לך שתחזרי, ננסה שוב, אולי יהיה אחרת. מתגעגעת למילים-ציורים שלך. ובאמת שלא הבנתי כלום על המקום הזה שקוראים לו "שם", על עלבונות ומילים אחרות. שלך שירה

11/04/2019 | 22:30 | מאת: .במבי פצוע..

את מותק!!! שלך, במבי

11/04/2019 | 17:33 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה, תודה שענית כי כל כך דאגתי. ותודה גם שמצאת את הכח למילות תמיכה חכמות. כאב לי לקרוא כמה את כואבת ומאוכזבת. כאב לי לקרוא את הכעס העצום שלך. קראתי כמה וכמה פעמים ולא הצלחתי להבין לגמרי, אבל מבינה שיש דברים שכלו במפגש שלך עם בנות מכאן בפורום אחר שלא רצית שיאמרו. כואבת על האובדנים שלך ואשמח להקשיב אם תרצי לשתף. מצטערת שלא ידעתי לראות ולתמוך בך כשהיית נזקקת. לא תמיד היו לי מילים. לא תמיד הייתי במצב לענות. הקול שלך היה מאוד משמעותי כאן ושונה, דרך הכתיבה שלך היתה פחות "מתלוננת" ויותר חוקרת לעומק וחותרת להבנה. שלך שירה

12/04/2019 | 08:20 | מאת: סוריקטה

הי שירה, אני שונה בנוף. לא רק כאן. כמו כולם וגם הכי לא כמו. ורציתי להביא את האחר הזה לפה גם. חשבתי שהוא חכם. והרגשתי שהוא נרמס. לפעמים גם אני רוצה שיראו אותי. ושיהיו שם בשבילי. קורים דברים מתחת לאף וזה עובר חלק. והפעם, למשל, קיוויתי לתמיכה וגם בזה פישלתי. ניסיתי להביא הרבה ידע. איני חוזרת בי, דברים נאמרו מתוך מחשבה והתבוננות עמוקות מאד. מזוויות שונות וומרחקים שונים. מתוך כוונה לתרום. תמיד. מרגישה שחוטפת התנגדויות. אבל ככה זה, כנראה. סוריקטה

11/04/2019 | 15:47 | מאת: אביב 22

במבי וסוריקטה ברוך הנמצאות עצוב לקרוא אתכן ... כאילו מי שכותב שם אי פעם היה לרעתכן .... סוריקטה מצטערת לשמוע על האבדנים והקשיים .... ועכשיו בואו נשים קלפים על השולחן .. מי שביקשה שלא תעבירו משם לכאן זאת הייתי אני . כן כי זה שני פורומים שונים לגמרי ובגלל ששם אין שמירה כמו כאן אז ביקשתי שלא יבואו טרולים ביקשתי לא ציוויתי אני לא מכירה אותכן כדי לצוות גם עם התאכזבתי שהעברתן משם לכאן ...כמו שקרה לי עם מיכל,ששתיינו ידענו לדבר על זה לכאוב לכעוס אבל לדבר .. במבי את אותה הודעה אני כתבתי וגם כתבתי לך שאני יודעת שאת קוראת את כל ההודעות כך שזה היה מכוון גם אלייך...כשהיית צריכה את העזרה שלי להעביר הודעות הפורום ההוא היה לכן נוח. בשידרוגים הוא היה לכן נוח כשאודי בחופש או בשבת היה לכן נוח נעזרנו אחת בשנייה . הפורום ההוא היה ועודנו פורום תמיכה וכזה הוא גם עכשיו ואין לו קשר לכאן ברור שהתכנים לפעמים דומים כי אנחנו אותם בני אדם ....זכור לי תקופות סוריקטה שכתבת בעוד פורומים גם את ביקשת שלא נעביר לכאן את שמך ומה שעולה שם .... במבי ,עצוב היה לקרוא אותך אם יש לך בעיה עם באות הפורום ההוא למה לא דיברת אפשר ללבן דברים...מעולם אף אחת מאיתנו לא הייתה לרעתך ולצערי כפי שציירת אותנו לכל הפחות מסוכנות לציבור.. (ככה אני מרגישה ) עכשיו חזרתי אחורה סוריקטה להודעות שמאותו יום עזבת כאן ...מה שעשיתי המון פעמים למצוא קצה חוט למה נעלמת ...מעבר לזה שהיית אז במצב חרדתי וביקשת שהדברים יכתבו כאן ולא שם ....לא הצלחתי להבין מה קרה .... לא ניכתב לך בשום הודעה הלוואי ואודי לא יענה לך...אני מוכנה לעשות העתק הדבק לכאן של כל ההודעות . אני כתבתי כאן שאני רוצה לנסות איזה תהליך עם עצמי להוריד מינונים שאני נמצאת בקבוצה ...אודי ענה לי אני כבר לא זוכרת מה ...במבי לקחה את זה למקום של ניסויים..את סוריקטה כתבת שם שמרגיש לך כבר תקופה שאת בתוך ניסוי לזה כתבתי לכן שלקחתן את זה רחוק מידי ואודי ענה לי לשאלה שלי ולא לכן (כי אין מה לעשות כשאודי מגיב לאחת גם אם כולנו מרוויחות מזה התגובה היא למי שכתבה בהתאם לפרופיל שאודי כבר מכיר בראש ). .. מכאן ועד שהלוואי והוא לא יענה לך,המרחק עצום (אשמח שתעשי העתק הדבק לאותה הודעה שבא כתבו לך ככה במילים האלה ולא בפרוש שאת נתת למילים ) ....אחרי ההודעה הזו נעלמת .... אפשר היה ללבן להבין לא חייבים לברוח ....עדין אם בזה מדובר אני מוכנה להבין יכול להיות שטעיתי אבל מכאן ועד האמת שלך שנפגעה . ..חבל כי דאגתי לך מאוד ...את אפילו לא יודעת כמה ... בקיצור לכולם ...אל תירמזו אל תאשימו ככה סתם .....שמחה שאתן כאן ופתחתן את זה ....אבל תכתבו ברור שמי שאתן רומזות עלייה תוכל להגיב בגלוי אשמח לישירות כנות ולא רמזים והאשמות .....

11/04/2019 | 16:59 | מאת: אביב 22

הבנתי על איזה הודעה דיברת (חשבתי שעל הודעה אחרת ממזמן איכה ), אכן הודעה כואבת , האמת התפלאתי שלא הגבת לה אז ... ועדין אני חושבת שיש מקום ללבן דברים לפתוח יכול להיות שמישהו כתב לא נכון לא יפה בוטה אפילו ....יש מקום להעיר על כך ואפילו לכעוס ......

11/04/2019 | 18:09 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, איזו סערה... מקווה שאודי יעשה קצת סדר. מהו המקום השני? אין לי מושג ומרגיש שהכל טעון ומרגיש מוזר לא לדעת. מקווה שהסערה תולוף ודברים יתבהרו. שלך, שירה

11/04/2019 | 19:39 | מאת: סוריקטה

ככה אני מרגישה. קנאה. סביר. היה פיתוי למקום צדדי שהתברר, בדיעבד, ככנראה, טעות. סוריקטה

עדיין בהלם מסוריקטה...כמה דאגת לה וכמה חטולית..יואו. ואני ידעתי שתחזור ולא קרה משו. כי אם קורה למישהו משהו אני מצפה שיכתבו פה. גם אם מישהו אחר יכתוב בשמם.. כל עוד לא כותבים אי אפשר להסיק כלום. וסוריקטה אני ההלם ולא מעכלת הכל. בינתיים אני עסוקה מאוד מאוד והרגשות סוערים כך שאולי גם לא מבינה כל כך על מה המהומה. חבל שכך. אני בעד לדבר ישירות כמו שכתבה אביב!

11/04/2019 | 20:48 | מאת: .במבי פצוע..

גם לי לא כל כך ברור... כן נפגעתי .. אני כתבתי מעט בפורום ההוא ממש ממש מזמן.. כן..בתקופה ההיא שהפורום השתנה ושדרגו אותו.. כך זכור לי.. ובהמשך אמרתי לכן שלא אכתוב שם בגלל הפיצול שמרגיש לי שלא נכון לי .. כן.. נכון...את אביב ביקשת שהפורום השני לא יוזכר פה וכיבדתי את בקשתך אבל יצר אצלי אולי ..??? .. לא ברור גם לי... ואם הבנתי נכון את וחתולית מתכתבות גם במייל.. לפחות כך הבנתי מהקריאה בפורום ההוא.. ואת וחתולית התכתבתן התכתבות לא קצרה שם ושמי שורבב שם ונכתבו שם דברים שגרמו לי להרגיש פחות בטוח..

11/04/2019 | 20:55 | מאת: סוריקטה

בחווייתי, היה השתלטות של הדמות שאת קוראת לה 'אבא'. כמו שהוא מאפס אותך קטן קטן - ככה גם אותי. בעיקר מבהיל מאד ומרגיש לא אמיתי. סוריקטה

11/04/2019 | 22:32 | מאת: אביב 22

המקום השני זה פורום נפגעות ,כל זמן שאף אחת כאן לא שאלה למרות שזה עלה כל פעם מחדש שתקתי ... ניסיתי שנים לשמור עליו כדי שלא יגיעו טרולים ... אבל האמת כבר לא אכפת לי ...גם ככה זה כל כך חשוף ואין בעיה לגלגל בדוקטורס ....

11/04/2019 | 22:35 | מאת: אביב 22

אני ינשוף חלום רוני חטולית מיכל כולנו כתבנו בו עוד לפני שהגענו הנה.... כן אני וחטולית חברות כן אני וינשוף חברות מעולם לא הוזכרתן אף אחת מכן מחוץ לפורומים.... וההודעה ההיא ......תחפשי אותה ותיראי שאני לא הגבתי עלייה ....ממש לא התכתבנו שם אני הגבתי למיכל ... וכן זה לא רציתי כל הזמן שיקרה כאן כי זה שייך לשם ....

11/04/2019 | 22:44 | מאת: אביב 22

את האמת לא יודעת מה את רוצה להגיד . שאני מבהילה אותך דומיננטית משתלטת .. את יודעת נראה לי אז ואולי גם היום ....שאז שאלתי שם שאלה . על המשפט ההוא של אודי ובסוף בחרתי לא לכתוב כאן כלום כי רציתי עד מאוד את הפרוש של אודי לדבריו מבלי שאני יפרש אותו לפניו .... נראה לי שאת ציפית שאני יביא לכאן את השיח ונעלבת שלא ??? ועדין ,באמת שלא מצליחה להבין ... עברתי היום על כל ההודעות שם ....לא מצאתי אפילו דומה לה בהתכתבות מולך ....כן ביקשתי ממיכל שלא תעביר לכאן ...נכון זה נראה לי הגיוני לבקש שמה שאני כותבת אחפה שאני כותבת ישאר שם .... אתם יודעות שם לפני שהגעתי לאוגי היה לי שם ...שכתבתי שם בשבילכן לא כתבתי בשם הקודם שלי נשארתי אביב ...אז איזה פיצול .... כשהגעת לשם בטעות קיבלתי אותך בזרועות פתוחות ואמרתי לך שיש שם מקום לכולם .. אני ממש לא מבינה ...באמת חשבתי שאנחנו חברות אבל כנראה שטעיתי ...האמת עצוב לי מאוד את האחרונה שאי פעם רציתי לפגוע בה...

לא טעות את חשובה כאן לא כי את מנהיג כי את את ... חבל שאת לא מבינה את זה !

שלום לכולכן, אני מאוד שמח לראות אתכן, שנעלמתן כך פתאום ולראות שהכל בסדר (דאגתי). אבל דומה שלא הכל בסדר. אני מבין שהתרחשו דברים בפורום המקביל, שהייתה חוויה של חוסר שמירה או אפילו פגיעה, ושייתכן שזה הגיע גם לכאן. אני מקווה שניתן יהיה להקשיב ולדבר, להבין ולקבל. את כל הצדדים וכל החלקים, עם כמה שפחות פיצולים. אודי

12/04/2019 | 11:25 | מאת: אביב 22

והניסוי - ברור שהוא לא אמיתי כי הוא נוגד את האופי שלי והוא תהליך של שינוי , שינוי בהתחלה הוא לא אמיתי הוא יותר החלטה להפחית כניסה לכאן יש בזה משהוא מלאכותי , אבל בנו לבן התוקפנות שבי , מה הקשר ????? האם תקפתי מישהו כאן שאמרתי לכן שאני עושה תהליך שמנסה לצמצם את המקום שלי במרחב המציאותי וגם בוירטואלי ..... להפך צימצום שלי כאן משאיר לכן יותר מקום , שאני מבינה היום שבגלל הכתיבה שלי שמביאה עצב וכאב וחוזרת על עצמה על הקושי ..אז אין כאן דיונים שמראים כוחות ... אבל , העץ תודות האם הוא לא היה כוח - לא היה לו הענות , האם זה שאני חושפת כאן עשייה שאני עושה זה לא כוח ... נראה לי שאני מביאה מהכל , כוח ותקווה ומתנות של הדרך , תסכול וכעס שהם חלק מהדרך ומהיותיינו בני אדם , ואני מביאה איתי כאב ועצב ודיכאון שהוא חלק מהיותי אני , וכמויות של אמפתיה והכלה וחמלה ורצון לעזרה ...

יואו..כמה כעס! סוריקטה, אני אף פעם לא חשבתי שצריך מנהיג. ואני איתך לגמריי בבעיה שהפורום השכן יוצר. אך הוא הכרחי לפעמים לבנות...ולא מבינה מי כתב לך ככה??? ומה אכפת לך ממנו..כמה כעס ועלבון. את יקרה לכלם ויכולה לעיין ולהבין זאת. חבל על הלא משחקים שברו את הכלים שלך. ונ.ב. ידעתי שתבואי כשתרצי בכך.

סוריקיטה יקרה עצוב לי מאוד.. כל כך רוצה שתחזרי וגם סומכת עלייך שתעשי מה שנכון ומדוייק לך.. את יקרה לי מאוד. ינשופים

סוריקטה יפה שלי אני לא זוכרת שקראתי אי פעם בשום מקום שכתבו לך מילים כאלה קשות ומעליבות מצטערת לשמוע על האובדנים שחווית את תמיד נמצאת במחשבות שלי בכל מקום מקווה שהרגשות הקשים שחווית ....יעברו ...כי זה בהחלט כואב אוהבת אותך יפה שלי בלי שום קשר למה שתחליטי לעשות בהמשך.. חטולית

11/04/2019 | 20:19 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, בתקווה שתילקח אחריות. כן כן לא לא. מניחה שלא ידעת. שיערת. גם אני לא ידעתי. דיכאון מז'ורי וכאלה. את הקישור 'ידעתי' עושים בדיעבד. אבל הבנתי, נראה לי. שלך, סוריקטה

11/04/2019 | 20:46 | מאת: סוריקטה

לילה טוב יפה לתמצת. חשבתי גם עליך בהקשר שקשה לך לקרוא ארוך וצריך לאמל"ק. סוריקטה

מנסה לחשוב על מי שכן טוב לי שיהיה איתנו בארוע. ..שירבו השמחות. שנהנה מהרגע. זאת שבת שלמה. זה לא שבאים לאולם והולכים...אז זה שונה.וזה מרגש וזה מטלטל וכל הרגשות יחד...שתהיה שבת טובה ורגועה לכלנו.את המטפלת לא הזמנתי...אשא אותה בליבי.

11/04/2019 | 11:27 | מאת: חטוליתוש

שתהיה לכם שבת נהדרת מקסימה ולא מאכזבת שהכל ילך לפי מה שאת מצפה שתהנו ותבלו כמה שרק אפשרי... 🙏 אמן 😻

11/04/2019 | 16:34 | מאת: אביב 22

הכי שמח שאפשר וכמה שיותר תהני מכל רגע , וכן שימחי עם מי שאתך וכל מי שמקטרג ומשבית שמחות .....פשוט שימי אטמי אזניים ... מאמינה שתצליחי בענק , ושיהיה נפלאאאאא

11/04/2019 | 17:50 | מאת: שירה2017

המון מזל טוב מיכל, מבינה את הלחץ והקושי לפני, גם לי קשה באירועים. מאחלת לך שתצליחי להיות נוכחת, להנות מהרגע ומהטוב והאהבה. רק נחת שלך שירה

11/04/2019 | 20:14 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, מקווה שתרשי לעצמך לחוות ולהרגיש. מקווה, שתרשי לעצמך להראות טוב כלפי חוץ גם אם בפנים יש בלאגן. Everybody Hurts סוריקטה

הי מיכל, שיהיה מוצלח, מייטיב ומהנה! אודי

10/04/2019 | 23:26 | מאת: חטוליתוש

הייתי הערב בפגישה הראשונה לקבלה לטיפול ( במרכז פסיכולוגי ) הורגש שהיא כבר מאוד משופשפת בקבלה של חדשים היתה מאוד נחמדה ונתנה לי להרגיש נינוחה ...מאוד חשוב!! מה שקיוויתי שיקרה ביקשה לדעת רקע כללי עלי ועל המשפחה...כמובן שהיו דברים שהלחיצו אותי אבל לא התחמקתי רק ש...הפה שלי התייבש וכל הזמן שתיתי..ואז נכנסה לנושאים יותר רגישים ...גם שיתפתי פעולה כי הרי באתי לקבל עזרה... פגישה נערכת במשך 50 דקות .... פעם אחת בשבוע... ביקשתי שהפגישות יערכו בבקרים כדי שלא אהיה תלויה ב...מי יקח ויחזיר אותי..יש לי בעיה עם פגישות בערבים.. נזכרתי פתאום שכתבת אודי שאולי יש אפשרות להאריך את תקופת הטיפול ושאלתי...אמרה שעד היום לא היו בעיות עם טופס 17 בקופת חולים שלנו...אז כל עוד..אפשר להמשיך...שמחתי מאוד.. מנסה כל הזמן לחשוב מה עוד חשוב לי לדעת לפני הכל לפני שמתחילים בכלל טיפול... מי הצוות במקום... מטפלים מטפלות פסיכוטראפיסטים..( מקווה שזכרתי נכון) פסיכיאטרים פסיכולוגים נראה לי שכל שאבקש..יש שם וכמובן תוך כדי טיפול אם צריך עוד איש צוות להכנס ....כל האפשרויות פתוחות האמת שדי נדהמתי מכל כך הרבה אפשרויות...אבל עם דברים טובים מי בכלל מתווקח..?? אז למה עליה...כי זה נשמע מקום ממש מדהים אף פעם לא ידעתי שיש מקום כזה ועוד מטעם הקופת חולים..כמה זמן יקר איבדתי במשך השנים שלא הייתי ... וקוץ בה... כי אני צריכה לחכות בין 6 שבועות לחודשיים עד שיזמנו אותי לטיפול ראשון... הם עמוסים... אייך לא?? הציפיה ארוכה מקווה שגם תהיה משתלמת ... חטולית

11/04/2019 | 17:02 | מאת: אביב 22

אני שמחה לשמוע ... בטוחה שעוד מחכות לך תקופות טובות חיבוק

11/04/2019 | 20:11 | מאת: סוריקטה

יפה ההחלפה בין אליה ועליה. נקווה עליה. סוריקטה

11/04/2019 | 20:31 | מאת: סנופקין.

מדהים! איזה כיף!!! לגמרי מגיע לך כל הטוב. יאללה בעזרת ה' שבת שלום

11/04/2019 | 21:16 | מאת: חטוליתוש

תודה אהובה תמיד לצידי לא חשוב מה רק שתדעי שאני גאה בך ובמה שאת חיבוק תודה

הי חטולית, יש למה לחכות, ולעתים יש בציפייה משהו טוב ומלא תקווה. שמח שהיה טוב. אודי

09/04/2019 | 05:56 | מאת: אביב 22

גם אני דואגת לסוריקטה. מקווה שהכל בסדר איתה ... ואת אהובה מה אתך עכשיו כשהוא איננו ... דואגת גם לך חיבוק

10/04/2019 | 17:59 | מאת: שירה2017

אביבה אהובה, תודה על הושטת היד. אני ממשיכה לשרוד, נדמה כאילו המילה שורדת (שאני לא ממש אוהבת) היא משהו שנשאר כמו קעקוע, והיכן שהכל התחיל ונדמה היה שנדחק ונגמר, עדין לא התחיל. אני מרגישה בודדה מאוד. מסביבי אין מקום להניח את הראש ובנוסף אני שומעת ביקורת. המטפל מקיים איתי פגישות בסקייפ, גם זה משהו. אבל הערה שקיבלתי מבן הזוג... מה יש, את לא יכולה בלעדיו? את לא צריכה, רק כשתגיעי לתחתית התהום תחזרי וכו', גרמה לי להרגיש שזה כאילו אני צורכת פורנו ברשת. שלך, שירה

10/04/2019 | 21:17 | מאת: חטוליתוש

וואוו מילים ממש פוגעות מכאן באה הבדידות ?? מבינה שהמילה שורדת לא טובה לך ..כמובן מהסיבות שלך במציאות הקיומית שלי להגיד שורדת זה להמשיך לחיות כפי יכולתי מקסימה שאת רוצה כל כך להגיד לך את המילים שיעזרו להקל עליך ....אבל יש לי בלבלות בראש ולא מוצאת מילים נכונות אז במקום לכתוב שטויות .... שולחת חיבוק חם לאשה נהדרת שאת... ומקווה שתמצאי את הדרך הנכונה להתמודד... 😍

10/04/2019 | 22:31 | מאת: אביב 22

כמה עצוב , אבל הם פשוט לא מסוגלים להבין את הצורך ....ומצד שני לא מצליחים להיות עוגן ולהכיל במקום ... גם אני שומעת תגובות של מה עד הפנסיה או עד מתי וכמה זמן ...וכשאני מנסה לשתף במשהו התגובה היא לכי למטפלת שלך אני לא יכול להכיל ... מה שמגביר את תחושת הבדידות גם שאת לא לבד ואת תחושת התלות במטפלת .... אתך , הכי מבינה בעולם

חיה עם פחד תמידי בנשמה אבל..... פוחדת מהלבד שתחשוף את הבדידות שאני חיה בה פוחדת שהיא תעזוב כמו הקודמת פוחדת מהרגע שהתומכת שלי תעזוב עוד שבועיים פוחדת מהרגע שאמא תעזוב -לא תהייה לי משפחה .ויותר נורא מרגישה שכל ההר געש שקבור בפנים יצא החוצה כי אין כבר משפחה לשמור עלייה פוחדת להיות עם עצמי לבד כבר לא יודעת איך זה מרגיש משנים של תלות פוחדת מהתלות הזו בדיוק מכל הסיבות למעלה ... פוחדת מהלבד הזה שחונק ולופת מבפנים ומזכיר עד כמה מיום שנולדתי הייתי לבד ....בעיקר שם בתוך הפגיעה הזו.....שלקחה את הילדות הבגרות הנערות ואפילו את הזקנה ממני ...פשוט לקחה לי את החיים

אביב יקרה נראה לי שהמילה "פחד" מתאר את חווייתנו הכי מדוייק. הייתי רוצה להיות איתך שתרגישי פחות לבד. בשבילי את כמו אחות. ינשופים

10/04/2019 | 12:29 | מאת: חטוליתוש

אביב אהובה מבינה מאיפה באים הפחדים שלך מבינה את הפחדים מהבדידות וגם את מה שמביא אותך למקומות האלה אהובה שלי רק תנסי לזכור שאת הבדידות אולי אפשר להפיג ביותר מדרך אחת ואמא הזקנה..נגד זה אין באמת מה לעשות ...מי כמוני מבינה אותך אביב אהובה באיזשהו שלב כל הטיפולים שלך יסתיימו ואת תצטרכי משם להמשיך לבד עם כל הכלים שקיבלת במשך השנים ....תהי הרבה יותר חזקה ואיתנה מהיום במילים אחרות ...יש...חיים..אחרי..כל ..הטיפולים...ואת תחיי אותם כמו גדולה... מאמינה בתעצומות הנפש הגדולים שלך שגם בהם עוד תשתמשי ....יודעת שתהי יותר מבסדר... ואני..וגם כולן כאן איתך תמיד!!! ושכחתי להגיד גם אודי...העמוד האיתן שמחזיק את כולן פה לצוף מעל המים...שלא יטבעו.. אוהבת אותך🥰🥰🥰🥰 חטולית

יקירתי. הפחדים מובנים...לאט לאט..עד שתרגישי שאפשר להיות לבד עם עצמך שיש לך אותך!וזה הרבה. שלבד זה לא בהכרח להיות בודד...איתך. מיכל

11/04/2019 | 16:36 | מאת: אביב 22

זה העניין שאני לא לבד .. אבל כן בודדה וזה אולי הכי עצוב כי הבור הזה , פשוט נשאר ריק עם כל היש

11/04/2019 | 20:40 | מאת: סוריקטה

החיבור של החלקים ביחד. אינטגרציה. זהות. אמת. אחריות. סוריקטה

11/04/2019 | 22:49 | מאת: אביב 22

דווקא זה פחות מפחיד . ושוב אם את רומזת על משהו אז תאמרי אותו במילים ברורות כי ממש אבל ממש לא מבינה את המשחק הזה

הי אביב, זה נשמע לי שילוב של לבדיות ושל הפחד להיעזב. ולעומת זאת אפשר לשים את הנוכחות המיטיבה (שבתורה מעוררת את ההזדקקות ומעירה גם חרדה הקשורה לתלות...). היטבת להסביר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. ביום שני הבא אצא לחופשה בת שבוע, והפורום ינוח מעט (עד רביעי בשבוע שאחרי...). שמרו על עצמכם, אודי