קשה ומחפש מילים......................

הי בתחושה הכוחות הולכים ואוזלים הריק משתלט חוסר היכולת להבין את הכאן והעכשיו ותחושת האין אונים המתמשכת. הבקרים והבכי על מה שקורה על האסון ונראה שגם על עצמי בתוך עצמי בתוך האסונות שלי. מרגיש כמו רחוב ללא מוצא ובתוך התחושות האלה הבדידות כל כך גדולה. כאילו איש לא יבין וממילא אני לא מצליחה למצוא את המילים ממש. אולי אתם מבינים ממש בלי כל המילים בלי שאסביר אתם יודעים למה אני מתכוונת. קשה לי כל כך. ואני לא מצליחה להסביר אפילו לעצמי. שלכם שירה

הי שירה, אובדות לנו המילים, אנחנו אבודים ומבולבלים בעצמנו, המדינה מוצפת בדחפי מוות שהולכים ומתעצמים. חושבת שניתן לסכם את הכל בשלוש נקודות. שהן אין מילים ואוקיינוס של בליל מילים ומחשבות וכאוס בה בעת. או צעקה צרחה מאד מאד ענקית. שקבורה בפנים מתחת לשכבות של הריסות (אגב, האסון המזעזע המתמשך). איתך, סוריקטה