פורום פסיכולוגיה קלינית

45827 הודעות
34505 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
12/09/2018 | 08:00 | מאת: אביב 22

כל כך קשה להכנס ולהניח את העץ הזה ....אבל חייבת את זה לעצמי מתקשה לראות את הטוב בוחרת באיכס ובקושי .....לא מצליחה להבין עם סתם קרבנית או דיכאונית כנראה שילוב של שנהם... אז......תודות על היש ויש הרבה טוב תודה על חברות גם אם וירטואליות שנותנות כוח תודה על משפחה תודה על בעלי החיים שמחזירים חיים תודה שערב חג עבר שקט ויפה תודה שאני מזהה עד כמה אני כבדה תרתי משמע תודה שאני מנסה להלחם בהרס תודה שאני לא נותנת למנלקוליה להשתלט לגמרי תודה שאני כותבת תודות תודה שאני חושבת על עשייה תודה על מי שאני תודה על המקום כאן שמאפשר

12/09/2018 | 13:52 | מאת: סוריקטה

תודה שנחתי יפה בימי החג. תודה שיש סוג של שגרה היום. מצטרפת לאביב - תודה על המקומות שמאפשרים. עדיין תוהה מי אני... סוריקטה וגלי החום

13/09/2018 | 07:28 | מאת: סוריקטה

כבר התעייפתי... אז תודה שהשבוע מסתיים. ותודה למטפל שלי שנתן לי חיים. סוריקטה

13/09/2018 | 12:43 | מאת: אביב 22

תודה על יום חדש תודה שעשיתי כמה דברים תודה על מי שעזר לי תודה שאני לומדת להעזר בשני תודה למי שנעזר בי תודה לבעלי החיים תודה על המקום הזה שמאפשר

13/09/2018 | 19:00 | מאת: חטוליתוש

אביבי את נותנת תמיד תחושה שלא משנה מה קורה ואייך אנחנו מרגישות תמיד יש על מה להודות !! ועל זה אני מודה לך יקרה שאת תודה על שהחגים עברו בטוב תודה שהם כבר מאחורינו תודה שיכולתי במאמצים כבירים ועם המון כדורים נגד כאבים לעמוד על הרגלים ולארח תודה שאתן כאן תודה על המקום ותודה שהצלחתי להכניס את ההודעה הזו למרות שלקחה לי המון המון זמן חטולית

11/09/2018 | 19:34 | מאת: סוריקטה

אני מתגעגעת, סוריקטה

הי סוריקטה, גם אני. אודי

11/09/2018 | 08:51 | מאת: סוריקטה

הי כולם, שלושה ימים לבד לבד לבד. לדבר עם עצמך בראש ולדבר עם עצמך בראש ומתחרפנים. השעון זמזם לי שאנ'לא זזה. הכריז שהשבוע נעתי 50,000 צעדים פחות משבוע שעבר. פתאום אני קולטת מה זה לנוח. קרובים שולחים לי תמונות משפחתיות מופלאות מההרים הגבוהים והנחלים אי שם. מנסה להבין מהו חופש. מהי הנאה. מהו ביחד. ניסיתי לנגן. במספר כלים. אלו ואחרים מחברים אותי לתחושת הפספוס הענקי. וגם מה שכבר הושג הוזנח ורחוק. המוזיקה בראש, אבל בתכלס בביצוע, זה לא, לא הולך. ניסיתי ממש קטעים של הכי מתחילים ולאט. פתאום אני קולטת כמה אני סובלת. שבעצם הראש והגב והבטן כואבים כל הזמן. שהנפש כואבת שאיני יכולה לשאת, והתנועה שלי כמעין בריחה, מנסה לטלטל את הגוף, שלא ירגיש כל כך חזק. בא לי לזכות בהמון כסף ולהתחפר בבועה שלי רחוק רחוק רחוק. קצת סתירה בין המשפט הזה לתמצית הודעתי. בני צמד הלבד והיחד. לא היה שום אזכור אווירתי לכך שעבר שם חג. ובראש השנה שהוא על פי רוב מעבר בין עבודות, אפילו אין מתנה מהמעסיק, ואני בכלל מחכה, זקנה מטומטמת שכמותי, למתנה מאמא. איך היא נראית עכשיו בכלל, אני לא יודעת. ומניחה שלא הייתי עומדת בזה כרגע. לראות אותה. |צרחה| הודעה גולמית מאת סוריקטה

12/09/2018 | 10:49 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה חגים לא פשוטים לנו ומעצימים את הלבד..עצוב... מאוד עצוב.. התארחתי אצל חברה למרות שיש לי ילדים שלא הזמינו אותי.. אם היינו גרות קרובות היינו יכולות לחגוג ביחד.. אולי שנה הבאה?

12/09/2018 | 12:03 | מאת: אביב 22

רוצה להיות אתך בכאב להיות אתך עד שתרגישי פחות לבד להיות אתך בשקט והגוף חשבתי עלייך הבוקר את מתגאה בגוף חזק ובריא ואולי בעצם לא מתגאה ..אולי מנסה להאשים אותו שבגלל שנראית טוב ובריאה אף אחד לא מבין את הכאב ... זה טוב שהגוף בריא זאת ברכה ....אבל הכאבים שאת מדברת עליהם גב ובטן מספרים סיפור אחר. סיפור שנדחק ונשכח ....סיפור שרוצה לספר בקול ....איזון גוף ונפש ... שתימצאי אותו אשמח לשיתוף ....💟💜💛💚

12/09/2018 | 19:59 | מאת: סוריקטה

אומרים לי שאני נראית בכושר ומלאת שמחת חיים. #&^%$**& נבהלתי היום שאני מרמזת יותר מידי על זה שיש לי סיפור וגם ידע... כולה מה אני מי אני בכלל... הפנטזיה היא שרק אם אשים קץ לחיי יגלו. יבינו. אבל מה זה שווה ככה. אבל כן, טיפטפתי קצת מידע החוצה. ואני כאן. וזה מפחיד. סוריקטה

12/09/2018 | 20:06 | מאת: סוריקטה

עצוב לשמוע על ההתרחקות של הילדים :-( איתך, סוריקטה

13/09/2018 | 09:45 | מאת: hila37

היי סוריקטה יקרה חג בדידות ואין משפחה.... לא רוצה לכתוב מבינה אותך כי זה הרבה פעמים לא מדוייק. אולי קרוב למבינה אותך? הילה

13/09/2018 | 18:50 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפתי חגים הם ליפעמים גם מעמסה לא רק בדידות כל ההכנות לקראת כל הקניות בריצות מטורפות הבישולים..... הנקיונות.... האירוח עצמו.... ושוב לנקות אחרי.... לא פשוט בכלל יפתי הייתי מוכנה מידי פעם גם להיות מוזמנת ולדואג רק לקנית מתנה או רק להתעסק עם... מה אלבש..... ובדידות של שלושה ימים בהחלט מעיקה במיוחד כשאת לבד מבינה אותך חטולית

13/09/2018 | 18:54 | מאת: חטוליתוש

לא אוהבת את הפנטזיה שלך את יקרה לי מידי ולא בטוח בכלל שאנשים לא מודעים ליכולות שלך או שלא רואים אותך חטולית

13/09/2018 | 19:11 | מאת: סוריקטה

הי שוב, היום, כל היום אבדה לי הדרך. הייתי עם גוגל מפות ואפליקציות של אוטובוסים והכל עשיתי הפוך וטעיתי בדרכים. נראה אולי שאבד לי האני והעצמי? לדברי המטפל לא מכירים אותי ולא יודעים עליי, כי אני מסתירה. למה אם אני יודעת זה נחשב בעיניי לתוקפני? סוריקטה האבודה עדיין נודדת בדרכים

חיבוק פשוט חיבוק.........

הי סוריקטה, עצובה הבדידות שאת מתארת. יפה בעיני הכמיהה למגע ולתשורה. היית רוצה לנגן משהו ביחד? אודי

שלום, בן 23. בריא בדרך כלל. לפני כשנה למדתי קורס קיץ באוניברסיטה בסטטיסטיקה. הקורס התנהל בצורה שכנראה הלחיצה אותי. במהלך הקורס החלו לי בעיות במתן שתן (דחיפות ותכיפות במתן שתן, צורך ללכת לשירותים למרות שרק התרוקנתי, צריבה במתן שתן, טפטוף לאחר מתן שתן ודקירות בקצה הפין) שלא היו קודם לכן. לאחר שהקורס נגמר הכאב בקצה הפין התגבר וכבר היה כואב להשתין. במהלך השנה הייתי אצל 3 אורולוגים ו2 רופאי עור. לאחר הרבה בדיקות שתן, דם, CT אבנים, US שארית שתן, בדיקות לSTD, אנטיביוטיקות שונות, משחות לטיפול בעור, עד כדי פעולה להרחבת השופכה (כתוצאה מכאב חזק מאוד ומתמשך בקצה הפין שגרם גם לצריבה וכאב בשתן)- כל הבדיקות היו תקינות, אך המצב לא נפתר. הרופאים הנ"ל טוענים שהכל תקין אצלי. כיום הצריבות והכאבים בזמן השתנה חלפו אך אני סובל בעיקר מטפטוף לאחר שתן (לאחר מעבר מעמידה לישיבה בטווח של חצי שעה מתום ההשתנה), כאב חד בפין מס' פעמים ביום (שעובר לאחר מס' דקות) , הרגשה שאני לא מצליח להרפות את שרירי הבטן התחתונה ותחושה שאני מכווץ את שרירי רצפת האגן או שלפוחית השתן- לא במודע (וכתוצאה מכך גם לאחר שהשתנתי מיד לאחר מכן אני מרגיש כבר התכווצות נוספת). אני מודה שמאז הכאב החד האם יכול להיות שכל זה בגלל המתח שכנראה חשתי לפני שנה? מדוע איני מצליח להרפות מהמתח הזה או אפילולהרפות את השרירים בבטן התחתונה/שלפוחית השתן? האם כל זה מכוון לפין ולכן נגרמו כל התופעות שהזכרתי? מצטער על אורך השאלה אבל אני כבר מיואש... ומתחיל לחשוב שאני המשוגע בסיפור- למרות שאני בחור צעיר, חיובי וללא עבר של בעיות כאלו. תודה ושנה טובה.

שלום שרון, איני יודע מדוע אינך יכול להרפות מהמתח. ייתכן ששווה לבדוק אפשרות להעזר בטכניקות היפנוטיות כדי לסייע לך בוויסות המתח ולראות האם זה ייסייע בתורו בבעיית בריחת השתן. אודי

08/09/2018 | 14:43 | מאת: lilach21121976@walla.co.il

יש איזה מישהי שהתאהבתי בה והיא לא יודעת..בקיצור התקשרתי אלייה והיתה לנו שיחה נחמדה במשך שעתיים וחצי , אך ימים לאחר מכן שהתקשרתי היא לא ענתה וזה פגע בי ורשמתי לה שזה לא יפה לסנן ושאם היא לא רוצה לדבר שתגיד ..בכל אופן מאז עברו חודשים ולא יצרתי קשר עימה , אך לפני יומיים ידידה שלי פגשה אותה ואמרה לה שאני רוצה לדבר איתה והיא אמרה לה שהיא לא מכירה אותי ...והאמת אני הרגשתי שהכבוד שלי הושפל כי לא רציתי לדבר איתה והידידה הזו בטעות אמרה לה , ואני לא יודעת איך להחזיר את הכבוד האבוד שלי כלומר , זה שהיא חושבת שאני רוצה לדבר איתה גורם לי להרגיש מושפלת ואין לי מנוח מיזה ההרגשה שהכבוד לי הושפל..

שלום לילך, אני יכול להבין שזה קצת מעליב, שהיא לא זכרה אותך. אבל לא חייבים להרגיש מושפלים מזה שהיא חושבת שאת רוצה לדבר אתה. זה נכון שאת רצית - ולכן זה לא משפיל. אודי

08/09/2018 | 07:28 | מאת: hila37

היי אודי אתמול הייתה ניידת של תרומת דם איפה שהלכתי. בהחלטה של רגע החלטתי שאני רוצה לתרום דם. לא הייתי בטוחה שיאפשרו לי, אבל רציתי לנסות. בעבר הברזל שלי היה 11.3 ואסור לתרום במצב כזה. אחרי שעשו לי את כל הבדיקות כולל לחץ דם, שאלון רפואי מקיף. הגיע התור של בדיקת ברזל- יצא 12.1 מותר לתרום מ12!!! זה ממש ריגש אותי שהנה אני בריאה ואפילו כשירה לתרום דם!! היה קשה למצוא לי ווריד מתאים אבל גם זה הסתדר. השקית של הדם התמלאה ואני הרגשתי הרגשה נפלאה- אני בצד החזק של התורמים. בהרגשה נפלאה זו אתחיל את השנה הזו. הילה

12/09/2018 | 14:08 | מאת: סוריקטה

הי הילה, בתרומת דם יש תחושה של ראוי. יש לי חברים טובים, הומואים עם בני זוג ומשפחות, שרק בגלל הסעיף הזה, הם לא בקבוצה... סוריקטה

13/09/2018 | 09:40 | מאת: hila37

היי סוריקטה גם לי יש חברים מהקבוצה הזו. וזה עצוב. תודה שכתבת הילה

13/09/2018 | 18:44 | מאת: חטוליתוש

היי הילה איזה כייף לך שאת בריאה ויכולה לתרום דם גם את זה אני לא מסוגלת לעשות בגלל הסכרת שלי הלוואי שתמיד תהי בריאה וששום דבר לא יפריע לך בחיים חטולית

13/09/2018 | 22:27 | מאת: אביב 22

הילה בכל צד את ראוייה וחזקה גם אם בצד הנתרם אתך מאחלת סופש קסום

הי הילה, איזה יופי! יש משהו נהדר בנתינה. ממלא ומלא חיוניות. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולחופשת החג. שתהיה לנו שנה טובה (דבש ועוקץ, מר ומתוק), כמה שניתן. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

06/09/2018 | 05:56 | מאת: סוריקטה

הי, היות שממש לפני החג, ואין אני יודעת איך יתנהל כאן - באתי. הימים שלי מתחילים מאד מוקדם, לא תמיד מספיקה להגיע לכאן, הראש שלי גם קצת במקום אחר, כל השינויים המוזרים האלה. אולי קצת בדיכאון. אתמול חשבתי שאני רוצה שקט מאנשים, ושלא יגעו. גם קצת נמאס לי מהחפירות האלה (נשרף לי המוח) ובכל זאת אני חופרת כאן עכשיו... בירכתי את החתולים כשנכנסתי למתחם הבניינים שלנו, כמה טוב שיש אותם, הגעתי הביתה וגיליתי ששברו לי משהו, ובכלל לא כעסתי עליהם. באמת תודה שיש אותם. הכי בזמנים כאלה. והכי בזמנים כאלה אני לא מתביישת שהצלתי המון ויש לי הרבה. המשפחה שהתחלתי לעבוד אצלה העיפה בעלי חיים מהבית כי נולדו הילדים, כשגיליתי, רצתי לשירותים שלא יראו כמה התגובה שלי קשה. קשה, כי זה מזכיר לי שהייתי ילדה בכורה, שאמא ויתרה עליה ותקפה אותה ביתר שאת כשנולד האח הבא. החלום המוזר שסיפרתי עליו, אודי, היה קשור לטבעונות, אבל משהו מלא סתירות. כלב 'אכיל' שגידלו במיוחד למטרה, עם עור שנראה כמו אבוקדו. אבל הכלב הזה גם אוכל, והוא לא צמחוני/טבעוני בעצמו. איני מגדירה את עצמי כך, אבל אני כמעט צמחונית, פשוט כי ככה יוצאת התזונה שלי. אירגנתי לי חודש עם בדיקות וביקורים אצל רופאים וגם זה קצת גדול עליי. המקום החדש - כרגיל, אנשים מאד אינטליגנטים (זה, בין השאר, סוג המשפחות שלוקחות אותי), איכשהו מול זה אני מרגישה פספוס. הם הגיעו גבוה. אפילו מאד. וגם מימשו זוגיות, הורות ומשפחה. ואני לא פחות חכמה מהם אולי (תרשו לי להיות פחות צנועה), אבל נפשית לא היה לי סיכוי. ראש השנה, החג הראשון בפתח – אני לבד. מצד אחד – נחסכה ממני המועקה. מצד שני – האין הזה. מאד מקווה שהקשיש ההוא יסכים לעבור לבית אבות שם יטפלו בו כמו שצריך, ושהאחריות כולה תהיה במקום אחר. שלפתי פסקאות, ואני מרגישה שמשהו פה לא סגור ומובנה. דרישת שלום, סוריקטה

06/09/2018 | 10:23 | מאת: אביב 22

תודה שכתבת וניכנסת .... ומבינה עד כמה זה כואב התזכורות האלה של הנזק הנפשי והמחירים שאנחנו משלמות. אני חושבת שזה החלק הכי כואב וקשה בפגיעה הזו הנזק הנפשי שזה השאיר אחריו ..הנזק הבילתי נגמר ובעצם כל העבודה הקשה שאנו עושים והכסף הרב שהולך ....זה רק כדי לנסות לתקן מקומות מסויימים אף פעם לא נצליח לתקן לגמרי ....זה פשוט אבוד ... ואת אינטליגנטית בטוח לא פחות ועדין עדין אפשר לעשות ....אל תוותרי בגלל הגיל ....אני החלטתי שלא מוותרת ....כי זה באמת משהו שכאב לי יותר מהכל ... גם זוגיות לא אבודה ואפשר עדין בגילך .... את יודעת הדברים שהכי נראים אבודים כמו הורות ...היום יש כל כך הרבה אפשרויות שהבנתי שאסור לנו להגיד אי אפשר .....אני בוחרת לצעוק ליקום אפשר לפעמים קצת מאולץ אבל בסוף זה גם מאמין שכך ... מאחלת לך שהשנה תהייה נפלאה וטובה טובה טובה

06/09/2018 | 14:49 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי שמחה שנכנסת ונתת אות חיים מילא שאני קשה לי לקרא ולכתוב בגלל בעינים אבל את לא נשמע לי כמו משפטים ששלפת נשמע לי הכי עמוס לך מאוד כואב לך מאוד...בודד...לך וזה כואב לי מאוד חושבת שאני מבינה אותך כצת דיכאון..... כן , עברת לא מעט בתקופה האחרונה ולא יודעת באילו מילים להשתמש כדי לעודד אותך יכולה לשלוח לך חיבוק גדול ועוטף שאומר לך את לא לבד בהמון אהבה יפתי חטולית

06/09/2018 | 22:16 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, אני רוצה להשאיר עוד המון מקום למילים שלך, החכמות, הכואבת, הרכות, הכועסות, הטובות, המחפשות, החוקרות, הרגישות ועוד ועוד, שלא תפסקנה לבוא גם לכאן. שתהיה לך שנה מבורכת. שלך שירה

הי סוריקטה, איכשהו הפסקאות מציירות תמונה, הרבה יותר ברורה מכפי שאת כנראה מאמינה. ובהקשר זה, מוצאת חן בעיני ה'פחות צנועה'. מרשים לך. שנה טובה! אודי

05/09/2018 | 15:17 | מאת: mika

הי אודי, אני עדיין בטיפול אצל המטפלת שלי והיא חזרה מחופש, ונפגשנו ואפילו הבאתי מתנה קטנה לחג . אודי, היא כתבה שהיא מתרגשת מהרצון שלי להתקדם ולהשתנות. כנראה שיש בי צד שמאוד מאמין בטיפול ומתמיד. אבל אני יודעת שיש לי גם חלק אחר שכל הזמן מחבל ומפריע. ואני מרגישה כל הזמן נחותה מהמטפלת. שכאילו עצם זה שאני רוצה להשתנות מעידה על כך שאני לא בסדר ומי היא בכלל שתכתוב לי כך. מתנשאת שכמותה. והפינג פונג הזה שבו אני כמו כדור בין 2 הצדדים מאוד מעייף אותי ומתיש. הלוואי ויכולתי להצליח למצוא מקום טוב באמצע.

05/09/2018 | 20:54 | מאת: hila37

מיקה יקרה! זה מאוד מרגש גם אותי לקרוא אותך. אפשר לחוש את הרצון שלך, והתמדה סופה שמביאה תוצאות. איתך, הילה

06/09/2018 | 14:39 | מאת: חטוליתוש

היי מיקה אני לא חושבת שהמטפלת שלך מחפשת להתנשא מעליך כנראה רק ציינה את הטוב שבך מה שהיא רןאה את הרצון לעשות שינוי טוב ואני מאמינה בך וברצון האמיתי שלך להיות.... לשנות ? כל מה שרק טוב לך בהמון אהבה חטולית

הי מיקה, מקום טוב באמצע. בהחלט. אודי

05/09/2018 | 13:39 | מאת: אביב 22

מתגעגעת חיבוק ענק ענק

06/09/2018 | 05:50 | מאת: סוריקטה

הי מתוקה, אכתוב הודעה חדשה למעלה. שלי. סוריקטה

05/09/2018 | 13:37 | מאת: אביב 22

אתך יקרה מבקשת שלא תעלמי את לא חייבת לענות להגיב אבל את חייבת לעצמך תני לנו להיות אתך זה לא ישפר את המצב הבריאותי אבל ההרגשה..... אוהבת אותך וחושבת עלייך תמידדדד

06/09/2018 | 14:35 | מאת: חטוליתוש

תודה אביבי זה לא שאני לא רוצה פשוט עכשיו יותר מתמיד קשה לי כל כך עם הגילוי של סיבות הסבל המתמשך הזה...... ובנוסף ששוב אני חולה בשבוע שעבר שמרתי על הנכדים שלי הם חזרו מחול חולים כולם ושוב נדבקתי מהם דבילית שכמוני שלא טיפלתי מיד אלה רק אחרי שסיימתי איתם אז שוב על היהלציות אנטיביוטיקה ועוד תרופות.... תודה אהובה שאת דואגת לי ותודה על מי ומה שאת בהמון אהבה חטולית

05/09/2018 | 11:46 | מאת: hila37

היי אודי כבר פעמיים העליתי הודעות, ללא הצלחה. מטפלת בעצמי כמה שיכולה- נמצאת בטיפול 4 פעמים בשבוע. עוטף ומחזק קשה ולא פשוט בו זמנית. מבחינת תרופות- יש ירידה משמעותית במינונים, באישור הרופאה שלי. הייתי הבוקר אצל רופאת משפחה- סדרה לי את התרופות לפי הוראת הרופאה. אני אלך לבדיקות דם בשבוע הבא לפי זה הרופאה תבחן המשך טיפול. יש לי השמנה אמרתי לרופאה שאני נלחמת בזה יום יום זה קשה לי. שנה טובה הגשמת משאלות אילוצים לבביים 💟💟💙💚💛 הילה

06/09/2018 | 12:01 | מאת: אביב 22

הילה מתוקה ❤💙 נפלא שאת מטפלת בך שיהיה עם מה שיהיה עם מי ושיהיו לכם הכוחות לשמור על היחד תמשיכי ככה נהדרת שאת .... חיבוק לשנה נפלאה

06/09/2018 | 14:25 | מאת: חטוליתוש

היי הילה שמחה שאת מטופלת וטוב לך סדר בכדורים דבר חשוב ביותר והורדת מינון נשמע ממש נהדר מאחלת לך רק טוב מתוקה ושתצליחי בשנה החדשה להשיג כל מה שחשוב לך בהמון אהבה חטולית

06/09/2018 | 22:31 | מאת: hila37

חיבוק עוטף לכולך שנה טובה הילה

הי הילה, טוב לשמוע. שתהיה שנה טובה! אודי

05/09/2018 | 10:52 | מאת: ינשוף

תודה על המילים שנותנים לי תחושה שאני לא לבד

06/09/2018 | 12:02 | מאת: אביב 22

את לא לבד אנחנו כאן כמה ואיך שנכון לך .. שימרי עלייך ובואי תמיד שמתאים לך

הי ינשוף, מצטרף לדבריה של אביב. אודי

05/09/2018 | 06:42 | מאת: אביב 22

רוצה לאחל לכל באי הפורום הנפלא הזה הגלויים הנסתרים המתמידים ואלו שבאים לפעמים לכולםםםם..... שנה טובה שנה של בריאות אושר ועושר שנה מלאה בטוב .שנה של מוזיקה בלב שנה של צמיחה ושגשוג שנה של עשייה שנה ללא פחד ומורא שנה של שלווה ... אודי יקר ואהוב מאחלת לך מכל הטוב שבעולם ....ומודה לך על עוד שנה שהחזקת ,שתמכת שנתת לי מעצמך . על יד מושטת ולב מלא בטוב .....תודה . חיבוק אוהב לכולם 🙅🙅🙅

06/09/2018 | 11:14 | מאת: ינשוף

שנה טובה אביב יקרה מאחלת לך שנה שקטה ורגועה שנה של צמיחה שנה של חיבור שנה של הגשמה שנה של ברכה שנה של בריאות ולעצמי מאחלת שתמשיכי להיות בחיים שלנו...שנתמוך אחד בשני שנגדל ונצמח ביחד ונמשיך להיות חברות כמו אחיות מודה לאלוקים שאת בחיי ינשופים

06/09/2018 | 14:28 | מאת: חטוליתוש

אין לי מה להוסיף מצטרפת לברכות של אביבי שתהיה שנה חדשה טובה לכולן חטולית

אביב מקסימה וכולן, שתהיה שנה טובה וראויה. אודי

הי לכולם יודעת שימים לא פשוטים ,הימים של לפני החגים .. מזמינה אותכם להצטרף אלי לעץ שכולו תקווה, כיוון הדרך למקום טוב יותר .. ..עץ של איחולים וברכות כל אחד לעצמו .... מאחלת לעצמי השנה לא לפחד . להצליח להבדיל בן פחד לחרדה ולא לתת לחרדה להשתלט מאחלת לעצמי להתקדם להתמקצע ולמצוא את הנישה הנכונה לי מאחלת לעצמי בריאות, גוף ללא כאבים ,נשימה עמוקה סדירה ובריאה . מאחלת לעצמי להתקדם בתהליך ולמצוא את השקט והשלווה שאני זקוקה להם. מאחלת לעצמי לקבל ולטפל בגוף שלי מאחלת לעצמי להרגיש שלמה אחת אסופה בטוחה בעצמי מאחלת לעצמי להמשיך לראות את היש בחיי ושרק יגדל מאחלת לעצמי להמשיך לעשות את מה שאני עושה כאן על הכדור הזה ביעילות ובצורה מיטיבה לי ולאחרים אוהבת אותכם תצטרפו

מאחלת לעצמי להמשיך את העבודה את הטיפול את המגורים לשמר את היש ולטעת שורשים עוד משהו שצריכה רישיון נהיגה סוף סוף הילה

מאחלת לעצמי ....לא יודעת מה אין תקנה למצב הראיה שלי אז לא יכולה לבקש.... אין תקנה למצבי עם הסכרת אז לא יודעת..... אולי יכולה לבקש שבני משפחתי ימשיכו להיות איתי בכל מצב בריאותי שלי...... שזה אולי נשמע הזוי אבל אין לדעת מה ילד יום תודה על המקום ותודה לך אביבי חטולית

תודה על יום חדש תודה על אוטובוסים שלוקחים אותי למחוז חפצי תודה שאני לא מתעצלת לנוע תודה שאני לא מוותרת לעצמי תודה על התחלות חדשות ויעדים חדשים תודה על שמחה בלב תודה על המקום הזה תודה עליכם תודה אודי על היותך

תודה על מקום עבודה תודה על שגרה תודה על בית תודה על בריאות תודה על חוסן תודה על המשך על רצף וכיוון

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה שלא ניזוקתי מהנפילה תודה שאנינעדין עצמאית אבל מבינה שהמצב מחמיר תודה שאני על שתי רגליי תודה על עזרים לבריאות תודה שממש מתחשבים בי במקום החדש תודה לכל האנשים המופלאים שסביבי תודה על הטוב תודה לכם כולכם

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

03/09/2018 | 12:23 | מאת: חטוליתוש

כבר שנתיים שאני סובלת עם בעיות בראיה לחץ בלתי נסבל טישטוש בראיה קוראת ולא ברור קוראת ולא מבינה הולכת על " כפות הרגלים" שממש לא מרגיש כפות רגלים כנסתי לסידרת בדיקות כדי לדעת מה.... רופאת עיניים בישרה לי שמחלת הסכרת ממנה אני סובלת כבר שנים פגעה לי בראיה יש לי סכרת בעינים רופא אורטופד שלח לבדיקות ומשם דחוף לרופא נוירולוג הבשורה הסכרת פגעה לי בעצבים של הרגלים לכן לא מרגישה את הדריכה.... הכי מענין שהסכרת שלי מאוזנת ולמרות הכל.....נפגעתי מהמחלה אם ניקח את התוצאות האחרונות בתוספת הארוע המוחי שעברתי המצב שלי בכלל לא טוב !! לכן לא נכנסת לכן לא עונה ולכן ......עניתי רק לינשופית כי צעק לי ברגש ....את לא יכולה להשאיר אותה לבד ולוקח לי המון המון זמן לכתוב כל שורה מקווה ומאחלת לכולן שיהיו לכן חיים יפים וטובים כי מגיע לכל אחת ואחת מכן חיים טובים ויפים אוהבת את כולכן אשתדל להגיב כשאראה מה שאני כותבת...כשאבין מה שאני קוראת שלא אעשה מעצמי צחוק או בטעות שלא אפגע באף אחת או אחד מבאי הפורום המכובד הזה בהמון אהבה חטולית

הי חטולית, מחלה מאוד לא פשוטה, סכרת. אבל תאפשרי לעצמך להעזר ולהצטרך, אל תעלמי. אודי

03/09/2018 | 18:43 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה, מצטערת לשמוע שמצבך הבריאותי לא טוב. מאחלת לך שישתפר במהרה ושתרגישי נוח להיות נוכחת גם אם אינך במיטבך. שלך שירה

05/09/2018 | 13:30 | מאת: חטוליתוש

תודה לך יפתי שתהיה לך שנה נהדרת שתצליחי לצלוח את כל הגשרים והמהומות בקלות בהמון אהבה חטולית

03/09/2018 | 06:18 | מאת: אביב 22

אין לי ספק שככה כמו שאני אי אפשר להמשיך אני כמו קפיץ מתוח פוסט טראומטי בטרוף מצד שני זה משאיר אותי חדה ,ערנית לנעשה סביבי ...שומעת כל רחש ובאשלייה שאני יכולה למנוע את המקרה הבא . ותוך הכתיבה אני כבר מבינה שזאת אשליה ובעצם אין דילמה חייבת למצוא דרך להירגע ובכל זאת משאירה.... אודי נראה לך שיכול לעזור כאן הemdr שוב רק במקום שלחזק את המשאבים ... ואיך שומרים על הערנות בלי ליפול לאשלייה של שלווה ..

הי אביב, אני בדיוק מכין הרצאה למחר לצוותים שעובדים עם טראומות, ועובר על מחקרים שנעשו כאן בארץ עם חיילים והראו שדווקא ערנות לסכנה, ודריכות, מפתחים חוסן. אודי

02/09/2018 | 18:32 | מאת: אביב 22

סתם להיות להיות לנשום לא לפחד לא לחשוש שאיש לא יכאיב שאיש לא יפגע סתם לנשום בלי לפחד ממכה ..... הכי זוכרת בעולם שאני לא לבד .. מניחה את זה כאן ....לזכור ....לא לפחד כלל..... https://youtu.be/YFSmFbIFmuk נושמת עמוק עמוק ......

03/09/2018 | 14:49 | מאת: hila37

אביבוש... איתך מחזיקה בכף ידך אני איתך הילה

הי אביב, אינך לבד. אודי

03/09/2018 | 18:48 | מאת: שירה2017

איתך בתחושה אביב יקרה, להיות תמיד דרוכה שהנה עוד רגע... והפנטזיה, סתם להיות... שלך שירה

אין אלוהים אין סליחה ואין חמלה. יש לי בעיית זהות. דבר אינו מוחלט, אבל שום דבר לא יחסי. הכל אבסולוטי כן או לא שחור לבן. לא. הרבה לא ושחור מוחלט. אין אלוהים. אבל לפעמים הוא מדבר אלי, בשחור.

03/09/2018 | 06:26 | מאת: סוריקטה

תמיד הולכים ביחד. הי שירה, בשביל שתהיה משמעות לשחור - חייב להיות גם לבן, נראה לי. אז אולי הם באים בצמידות, וכל פעם שלבן קצת מבצבץ, משהו משפריץ עליו בגדול בשחור. יוצא אולי אפור כהה. לא שחור טוטאלי, שיכול להיות שהוא קל יותר במחשבות. ואולי אפילו לא אפור כהה, אלא בהיר יותר, אבל העיניים... שולחת לך צבעים, כל הקשת, רגילים כאלה, מוערכים ולא נלעגים. מבינה על איזו תפיסה את מדברת. קצת אלימה התפיסה הזו, אולי. שלך, סוריקטה

אהובה שירה שלנו הוא מדבר גם בלבן ובעוד צבעים תנסי להקשיב לצבעים לצלילים האחרים ... אסור לתת לקוחות השחורים לכסות את הכל שולחת חיבוק כזה שיעזור לך לראות את האור .....

הי שירה, בעונות המעבר יש פעמים שהשילוב הזה של גשם ושמש מאפשר לראות דברים נוספים. מי ייתן. קשה כך. אודי

02/09/2018 | 07:18 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה על טוב שעוטף אותי תודה שאני רואה את הטוב ולא רק את הרע תודה על מחשבות וחלומות תודה על היש הגשמי בחיי תודה על פרנסה תודה על עניין אינטלקטואלי שיש לי בחיים תודה על ספרים תודה על שכנים כאלה ואחרים תודה שאני סוחרת בטוב תודה על מי שאני שבוע חדש מלא תקווה וכוח .

03/09/2018 | 06:22 | מאת: אביב 22

תודה על התחלות חדשות תודה על חצי לילה של שינה תודה שאני מנסה להיות בטוב תודה שאני עדין מצליחה לעשות דברים תודה שאני עדין עצמאית תודה שאני חיה תודה על החיים האלה בגדול הם נפלאים תודה על הטוב והיש בחיי תודה שאני לא לבד תודה על כל האנשים הטובים שמושיטים לי יד תודה על המקומות שאני נוגעת באחרים תודה עליכם תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך

תודה על הבית תודה על הילדים תודה על קשר עם הילדים גם אם חלקי תודה על בריאות תודה על עבודה תודה על שנים תודה על טיפול תודה על תפקןד

02/09/2018 | 06:00 | מאת: סוריקטה

הי כולם, ספטמבר כאן. התחלה חדשה גם אצלי. התרגשות. ניקח אוויר, ואיחולי התרעננות ולבלובים (כן, רואים אותם במרחב הצמחייה הירוקה). מיכל - אם במקרה את עדיין קוראת כאן - זה יום מיוחד עבורך. היית נוהגת לפתוח את השנה בהודעת הצלחה. אני חושבת עליך. שינוי. קפיצת מדרגה. אמנם יוצאת לדרך אחרי חלומות מוזרים בלילה, אבל יאללה. נשיקות וחיבוקים לכולם, שלכם, סוריקטה

סוריקטה אהובה שיהיה המון בהצלחה שיהיו לבלובים שיהיה בעיקר טוב מגיע לך והרבה אוהבת

הי סוריקטה, בוקר אור. מה זה להגיד 'חלומות מוזרים' בלי לפרט?... אודי

בהצלחה סוריקטה אהובה

שלום, לפי אוקספורד פסיכאטרי בוק למחה יש שלוש שלבים מרגע ההתפרצות: החמרה, יציב ושיפור. קראתי באינטרנט שבספר אחר כתוב שיש בממוצע חמש התפרצויות למחלה, איך זה מסתדר אחד עם השני? בנוסף האם יש שבר כזה דלוגן ללא סכיוזפרניה? תודה.

שלום אלעד, המחלה מתאפיינת בגלים, והיא כרונית. בתחילה הגלים סוערים יותר ולאט לאט הם מתייצבים (אבל כל התפקוד נפגע). יש הפרעות דלוזיוניות ללא סכיזופרניה. אודי

01/09/2018 | 22:22 | מאת: ינשוף

בתי נפגעה מינית ..מאושפזת. מאבדת תקווה. לא יכולה לשאת יותר... לא יכולה...

03/09/2018 | 06:26 | מאת: אביב 22

אתך תמיד בכל מצב כאן ובכלל כואב עצוב ולא נתפש תשמרי עלייך את לא יכולה לעזור לבת שלך כשאת מתפרקת ....חיבוק עוטף לכולך

03/09/2018 | 06:42 | מאת: סוריקטה

הי ינשוף, נאלמתי אל מול הודעתך... מצער, מרגיז, מילים קלות מידי. עכשיו אקוטי, ובכל זאת כן הייתי שולחת תקווה. איתך, סוריקטה

03/09/2018 | 09:09 | מאת: שירי1

ינשוף היקרה, אני כל כך מצטערת לשמוע.. ממש נורא. מתארת לעצמי את גודל הכאב והזעזוע. תשמרי על עצמך.. שלך...

03/09/2018 | 12:06 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי מבינה את ההרגשה שלך אבל תנסי לחשוב רק לרגע אחד מי חוץ ממך יכול וצריך להיות עכשיו ליד ביתך הפגועה מי עוד חוץ ממך שמכירה את המצב הזה יכולה עכשיו להיות איתה לתמוך בה להגיד לה את המילים הנכונות את המילים המרגיעות המנחמות המחבקות באומץ לב .... מי עוד יכולה לחבק גם בלי מילים להרגיע פשוט להיות..... רק את אז יפה שלי לא נראה לי שעם כל הקשיים שאת עוברת בעצמך מישהו יכול להחליף אותך תשתדלי להיות חזקה בשבילה תשתדלי לא להרים ידים בשבילה תשתדלי את להיות שם כולך בשבילה כמו שאף אחד בעולם לא היה שם בשבילך ותדעי לך שהיה לי מאוד קשה להכנס....בכלל כבר תקופה ארוכה אבל לא יכולתי להשאר אדישה לקול הצעקה וזעקה קורעת לב שלך אוהבת המון יפתי ומקווה שתמצאי את הכוחות להיות ליד ביתך ולא להשאיר אותה לבד.... בהמון אהבה חטולית

03/09/2018 | 14:51 | מאת: hila37

ינשוף אין מילים שתיקה. דממה רועמת. איתך הילה

הי ינשוף, קשה מאוד לשמוע. צריך להתגייס כעת ולסייע לה בכל דרך. אודי

03/09/2018 | 18:44 | מאת: שירה2017

ינשוף אהובה, אין מילים לנוכח הכאב העצום. מקווה שתמצאי את הכוחות להיות איתה ובשבילה - רק את יכולה! איתך שירה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

30/08/2018 | 18:47 | מאת: .במבי פצוע..

אודי.... אודי ..הי...איי.. התקופה הזו לא קלה... אתה מרגיש את שינויי מזג האוויר.. בבוקר מוקדם כבר ממש קריר..גם עננים..אתה כבר מריח את ריח הסתיו באוויר... נכנסים לספטמבר...עוד טיפ טיפה נראה כבר את החצב...ראש השנה בפתח ..חודש החגים.. ... הרגשתי שהנשמה יוצאת לי מרוב כאב,געגועים קשים..כמיהה.. הלכתי לאבא שלי..נישקתי את המצבה הקרה.. הסתכלתי שוב ושוב על השם שמופיע על המצבה.. לאט לאט התחלתי לשיר על ידו..המקום שכן התחברתי לאבא שלי זה דרך המוסיקה.. שרתי וניסיתי לדמיין שהוא שר איתי.. הקול שלי רעד מאוד כששרתי ..היה לי מאוד קשה לשיר..אבל רציתי..מאוד.. אחר כך הסתכלתי עליו שוב (על המצבה) ואיחלתי לו שנה טובה ומתוקה .. ביקשתי ממנו שגם הוא יאחל לי שנה טובה ומתוקה.. וזהו לעכשיו... סתיו.. שלך אודי ,במבי.

הי במבי, סתיו. ושתהיה שנה טובה (ומלאת מוזיקה). אודי

הי אודי, אז אני והמטפלת לא נפגשות השבוע. ובימים האחרונים עלה לי רעיון שמעולם לא חשבתי עליו לפני. המממ חשבתי שאולי כדאי לי ללכת פעם לטיפול אצל מטפל גבר. וואו איזה מוזר זה יהיה לי. מצד שני, אני קצת רוצה להוכיח לעצמי שאני יכולה. אודי, המטפלת לא איתי אז אני מתפרעת? מה קורה לי בכלל? איזה מוזר זה, לשבת אצל מטפל גבר ולומר לו שאני לא מרגישה אישה. אפשר להגיד את זה בכלל לפסיכולוג בן? זה מביך מדי להגיד לו. המממ בא לי לקבוע סתם רק בשביל לנסות . בטח אני אשתוק כל הפגישה. אף פעם לא ישבתי ככה קרוב אל מול בן ועוד לדבר איתו דברים אישיים עליי. סוריקטה? שירי? הילה? מי מכן שמטופלות אצל בנים? כאילו איך....? איך לדבר? אודי, בבקשה תכתוב מה אתה חושב על זה? אם אני מספרת את זה למטפלת שלי - היא בטח נקרעת מצחוק. היא בטח תגיד ״ מיקה, את מורדת ומתפרעת? אני לא כאן ואת עושה שטויות? הרי שנינו יודעות שאת לא באמת מסוגלת, הרי איתי את בקושי מדברת. לקחת קשה את החופשה אההה? אז עכשיו תתבגרי ותבואי כבר לטיפול״ בעצם היא לא תגיד את כל זה, היא פשוט תצחקק לה בלב, ותעמיד פנים כאילו כלום.

הי מיקה, נראה לי שיותר לחשוב לבוא לטיפול מאשר 'לשוטט' בסופרמרקט של מטפלים... ובאשר לשאלתך - זה תלוי. יש מי שהדבר מאוד עקרוני לו וחשוב, ויש מי שזה ממש לא משנה לו. אגב, זה נכון הן לגברים והן לנשים. אודי

30/08/2018 | 06:49 | מאת: סוריקטה

... ובשבוע הבא צפויות התחלות חדשות לחלקנו, או לחבר'ה שביננו שהם הורים לצעירים וכד'. אז... הי כולם, סופשבוע נעים, והתחלת שבוע טוב, ושנה טובה ובהצלחה לכל המתרגשים והחוששים גם וגם. שלכם, סוריקטה

הי סוריטקה, נכון. סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר... אודי

29/08/2018 | 22:43 | מאת: galil

שלום, האם ניתן לטפל בבעיה של ריור יתר בבת 10 באמצעות היפנוזה? האם טיפול בהיפנוזה מוכר עבור בעיה זו?אני מנסה למצוא מידע או מאמרים בנושא, אך לא מצליחה. אשמח אם תוכל להאיר את עיניי. תודה.

שלום גליל, אני משער שאפשר, אם כי לי עצמי אין ניסיון בזה. לא בדקתי בספרות המקצועית, כך שאיני יודע לסייע בהיבט זה. אודי

29/08/2018 | 16:42 | מאת: אביב 22

בעניין הכאב..... לצערי אני לא יכולה לעשות הרבה , ומה שאני יכולה מן הסתם אני עושה .... הגוף , שחווה את הטראומה העכשווית זוכר גם את הטראומות הקודמות .....הפיברו התעורר לחיים ואיתו כל בעיות השלד.... באמת , הכאב ברמה של השיער כואב לי .... ניסיתי לקחת כדור כדי לישון , זה עזר לפחות לבוקר ....אבל מהר מאוד הכאב חוזר .... והחרדות, כל זמן שאני חווה את האלימות מולי הם כאן ולא זזות.....אבל אני מנסה לפות לנשום יותר עמוק בצורה מודעת וכאלה .... יש שעות שאפילו בעלי החיים שלי , מגיבים בדריכות מטורפת .....אז מה אני יגיד המצוקה מאוד גדולה , והכי קשה לי זאת ההבנה הזו שאם הייתי סותמת כמו בעבר ולא מדברת פשוט נותנת לאותם בריונים לעשות כרצונם .....יכול להיות שמצבי היום היה יותר טוב .... ויש גם את הקולות הלוחמניים והלא מוותרים ....אבל מודעים היטב לחוסר האיזון......

30/08/2018 | 06:05 | מאת: סוריקטה

הי אביבי, מצוקה אמיתית ועצמתית, מה אומר. אני מבינה, מרגיש מבוי סתום ללא מוצא. אין מילים. אולי תוכלי למצוא פה, כאן בינננו, קצת נחמה? אהבה לבעלי החיים - אחלה חיישנים בעולם. נשיקות מהחתולה החדשה שהצלתי. מצמחי המאכל החדשים ששתלתי בגינה. סוריקטה

הי אביב, זה ממש לא קל להשיב מלחמה. בעיקר כשברקע יש פגיעה. וצריך גם למצוא את האיזון כדי לא להיפגע. אני מלא הערכה. אודי

29/08/2018 | 16:38 | מאת: hila37

היי קשה לי בעבודה קשה לי אני כועסת ואז אני מתפוצצת מדברת בצורה לא יפה הרבה פעמים מצליחה להתאפק לפעמים לא המנהלת מדברת איתי על זה אני צריכה אותה ואני אגיד לה את זה שאני זקוקה לה הילה

הי הילה, לכעוס זה אנושי ובסדר. להתפוצץ - אני משער שמדובר בעוצמה ובביטוי הכעס. על זה צריך לעבוד וטוב שאת עושה זאת. אודי

תודה על היחד תודה על הכוח שמרים תודה שישנתי בזכות החצי כדור תודה שאני לוקחת אותו והגוף קצת יותר טוב ולא כמו טיפוס הרים תודה לאבע ולבעלי החיים תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך

29/08/2018 | 19:57 | מאת: סוריקטה

תודה שהייתם איתי כאן בארבעת הימים המשונים האלה שעברו עליי. תודה שהצלחתי להתעשת תוך זמן כזה. ארבעה ימים זה מאד מאד מהר לעומת הכמעט אינסוף של פעם. תודה שאוגוסט תם לו ונגמר! תודה להתחלות החדשות. סוריקטה

30/08/2018 | 06:54 | מאת: סוריקטה

וואלה היה נדמה לי שכתבתי כאן הודעת המשך, אבל אולי אחרי נקודת הפרסום, והיא עדיין לא מופיעה. בכל אופן, בנוסף, פתחתי הודעה חדשה באיחולי שינויים והתחדשות. תודה שהתעששתי, תודה לנקודות הציון שאינן דווקא סוף מוחלט או מוות של כל היקום כולו. אמנם לא ינואר שפתוח את השנה הלועזית, אך מדברת אליי עכשיו דמותו של ינוס שמביט לאחור וקדימה בה בעת. סוריקטה

תודה שאני כאן בעולם הזה תודה שאני אוהבת את מה שאני עושה כאן על הכדור הזה ותמיד יש מה לשפר תודה שאני בוחנת למה ואיך פחות ממקום קרבני ויותר ממקום מאוזן תודה שאני חומדת להבין שלא הכל תלוי בי ולפעמים אדם רע כי הוא רע ולא כי אני לא בסדר ועדין הספק ... . תודה על סופש מתפללת לסופש שקט ללא אלימות פשוט סופש רגוע ... מגיע לי מגיע למשפחה שלי . תודה על כוחות ולא נשברת תודה על המקום הזה

29/08/2018 | 06:08 | מאת: סוריקטה

הי אנשים יקרים מאד, פתאום אני חושבת לי. למה ילדים נקשרים אליי, אולי אפילו אוהבים? למה בעלי חיים? אולי כי אמיתית, אבל אולי, אולי משום שלצד המרחב העצמי שאני נותנת להם, אני גם מגדירה אותו כשהם עוברים את הגבול ומראה להם שאני חזקה בזה. מי לא סובל כששמים לו קו, ואכן כועסים. אבל נדמה לי שאולי בגלל שכן יש הגדרה ועמה בא הכעס היא גם בונה את הקשר והאהבה וההתפייסות, וקבלת התלות והחלקיות וההשלמה. תיארתי קצת, ומניחה שבאופן חסר, אולי, את ההתרחשויות בנפשי ומחשבותיי בימים האחרונים נוכח האינטראקציה עם המטפל שנפלה בעיתוי שנפלה. ימים של שינויים, גם עונות השנה, גם החלפת עבודה, גם החזרה שלו מהחופש, גם בדיקות גופניות ועוד. בימים האחרונים, הקודמים, הייתי לא בדיוק במצב מזהיר, הצלחתי להתחבר בזכות כלי הטיפול, אני מניחה, ולכן, כנראה, המסקנה היא שהטיפול עד כה הוא סך הכל, בשלם, טיפול טוב. נראה שיותר ויותר אני מצליחה להבין מה הוא טיפול ומה תפקידו המוגדר של המטפל, שאינו כל התפקידים בעולם. אז היום אני מרגישה. ואני מרגישה אהבה. ויש מצב שמזה, מהחווייה הזאת, ואולי גם מההצפה של ההנאה אני בורחת. מוזמנים להצטרף במחשבות, שלכם, סוריקטה

29/08/2018 | 19:13 | מאת: אביב 22

מנפלאות הטיפול כלים ותהליכים יחד ולחוד ...

29/08/2018 | 20:55 | מאת: hila37

היי אין לי מחשבות רק להיות איתך רוצה להיות הילה

הי סוריקטה, להבין מה לא ומה כן, ולדעת לקבל את בכל זאת (ולא לזרוק הכל) - זה לא דבר של מה בכך. אודי

28/08/2018 | 23:45 | מאת: אביב 22

שוטטי אחורה כמו שקורה לי המון פעמים כשאני צריכה להאחז ...... תיראי מה מצאתי ........ https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1123228/ מדהים .......חיבוק ענק

29/08/2018 | 16:22 | מאת: סוריקטה

הי אביב, מדהים העניין הזה של חיפוש לאחור. רואים דברים שכתבנו, מקומות שהיינו בהם, ולעתים נשמטו מהזכרון. שוב ושוב ושוב, כמה טוב שיש כאן תיעוד. וכמה טוב שתוקן הבאג, והצורהשל הטקסט נשארה כפי שהייתה במקור. כנראה שאכן נקודת ציון לצמיחה והתכווננות קדימה. מחבקת, סוריקטה

28/08/2018 | 09:14 | מאת: סוריקטה

הי כולם, היום סוף סוף, לפחות לפי שעה, חיברתי את עצמי ביחד. אולי פחות ראייה מפוצלת או משליכה. אודי יקר, כיוון מחשבה טוב להבחין בין ויתור גורף עליי (שבאמת התרחש בחיי העבר שלי), לבין שחרור וחירות. התפייסתי עם המטפל שבי. המשך שבוע טוב, סוריקטה

29/08/2018 | 13:30 | מאת: אביב 22

סוריקטה נפלא לשמוע ...כייף האויר הרענן שהבאת אתך

30/08/2018 | 06:07 | מאת: סוריקטה

הי אביב אהובה, הייתי רוצה 'להדביק' גם בטוב :-) סוף שבוע נעים, ו... הי, התחלות חדשות בשבוע הבא, אפשר כבר לברך בהצלחה ושנה טובה! סוריקטה

30/08/2018 | 13:49 | מאת: אביב 22

אין רע בלי טוב אין טוב בלי רע ..... וכן יש משהו אולי גורר במצב רוח ויפה שאת חושבת גם על האחר איזון....

הי סוריקטה, טוב לשמוע. האמת שסמכתי עלייך. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

27/08/2018 | 20:08 | מאת: אביב 22

הנפש שלי במצב גרוע -כל הפוסט טראוה התעוררה הגוף מתחרפן מהכאב ברמות ששום כדור לא עוזר . אני קופצת מכל שטות .הלסתות צורחות מכאב .. מרגישה כמו לפני שהתחלתי טיפול מצב ממש בטטה ....

הי אביב, אבל זה לא כמו לפני שהתחלת. את במקום אחר ואחרי כברת דרך. מה את יכולה לקחת מנסיונך כדי להרפות מעט את הלחץ? אודי

28/08/2018 | 07:08 | מאת: סוריקטה

הי אביב, למרות שזה מרגיש כך, זה ככל הנראה לא    Back to Square One התרחשו דברים בדרך. הצטברו לזכרון. גם במובן המלמד החיובי. אמרתי לך, אמרתי גם לעצמי. כמו, ודברים משתחזרים - אולי אפשר לומר. והרקליטוס אמר: "No man ever steps in the same river twice, for it’s not the same river and he’s not the same man" סוריקטה

27/08/2018 | 16:17 | מאת: ינשוף

סליחה שאני לא מצליחה להגיב לכן אני לא מבינה ומצליחה לזכור מה שקראתי

27/08/2018 | 07:57 | מאת: mika

הי אודי, המטפלת שלי בחופשה וכנראה שניפגש רק לקראת סופשבוע הבא. נראה לי שחוויתי את כל קשת הרגשות כלפייה. אבל אני גם מרגישה ילדה גדולה שמסוגלת לבד. אודי, מתי היא תחזור? אני רוצה שהיא תגיד לי משהו חם ונחמד. אבל היא בטח לא תגיד כי היא מאוד שומרת דיסטנס כזאת. אתה יודע שאין לי שמץ של מושג מה היא חושבת עליי. לא נראה שהיא מחבבת אותי במיוחד. אז מתי היא תבוא? בא לי לנטוש אותה גם ולעזוב.

27/08/2018 | 15:29 | מאת: hila37

היי מיקה... מוכר לי המקום הזה... הרצון לנטוש ושיאהבו אותי.... אולי כשתחזור תהיה הקלה?? הילה

27/08/2018 | 15:53 | מאת: אביב 22

זה בסדר יקרה ... אני חושבת שאת יכולה לאפשר לעצמך להרגיש את הקרבה בלי לברוח הפעם ולנטוש ....מה את אומרת?

27/08/2018 | 19:49 | מאת: סוריקטה

הי מיקה, כמונו, כמוני, כמוך, הבה ניזהר מקיום חד שיח בראש עם המטפלים מבלי לדבר איתם על באמת. גם אם נחווה את התגובה צפויה, מאכזבת, הולמת, או שמא מעודדת ממלאת, לפחות נדע. מי פה לא כתב שבא לו לנטוש (כדברייך) ת'מטפל/ת סביב חופשים... מילות מפתח - חרדת נטישה, תלות, אומניפוטנציה, געגוע, קשר, קירבה, מרחק, שיחה ועוד. ואם שמת לב באיזה מקום אני נמצאת עכשיו, קחי בחשבון שאת זה אני אמרתי, עכשיו. בקושי, אבל אמרתי. לילה טוב, סוריקטה

הי מיקה, ילדה גדולה וילדה קטנה... אודי

26/08/2018 | 23:09 | מאת: ינשוף

שאין מקום יותר בטיפול אין לי את הרצון להתחבר ולאפשר יותר מדי מלחמות והתנגדויות.. כל הזמן חוזרת לאותו מקום של לא מאמינה..הם לא קיימים...

27/08/2018 | 15:27 | מאת: hila37

היי ינשוף... עמדה קשה בחרת לך... יש מצב להתמקם אחרת? הילה

27/08/2018 | 15:30 | מאת: אביב 22

עצוב אהובה ממש ממש עצוב את, המחבלת הראשית בטיפול של עצמך אוהבת אותכם את כולך ומאחלת לך שתפסיקי להלחם.

27/08/2018 | 20:32 | מאת: סוריקטה

הי ינשופים, כך מרגישים (אולי?) מול תלות... סוריקטה

היינשוף, אני משער שיש עדיין הרבה מקום בטיפול, גם למלחמות ולהתנגדויות. אודי

28/08/2018 | 23:51 | מאת: ינשוף

הילה, אביב, סוריקיטה וכמובן אודי נלחמת על הטיפול למרות ההתנגדויות ומלחמות מנסה לא להאשים את עצמי בזה שאני " מחבלת" את הטיפול מטפלת שלי אומרת שאולי יותר קל להתעסק ולכואב מהספקות וחוסר אימון בחלקים מאשר לכואב את הכאב האמיתי.. ונראה לי שהיא צודקת סוריקיטה- מאמינה שנושא של "תלות" תורם לקושי.... תהליך..

26/08/2018 | 11:09 | מאת: אביב 22

אתה יודע אודי ,זה אולי משחזר פגיעות עבר ... לא במקום של השלכה כי אם ההבנה הזו שכשמישהו פוגע בך יש לך כמה בחירות ופעולות לעשות ..בתוך החוק ... או לברוח , לעזוב ( מה שאפילו במידה מסויימת גם הגופים המטפלים רומזים שזה מה שהיו עושים , רק שאין לי לאן) ואני גם לא רוצה לברוח או לקפוא או לא להגיב .... או להניח לחוק לטפל וזה כבר ....לא בידיים שלי וגם הם מוגבלים בצורה מטורפת ....וכל פעולה שלהם אני "זוכה " לפעולת תגמול אז נשאר לי להחזיק מעמד ולהתפלל שלא ההפוך לכותרת בעיתון שלא מרצוני ... בנתיים אני שורדת , קצת כמו האנשים שגרים על הגבול.....ואני התעייפתי לשרוד מגיע לי לחיות...אפילו הנשימה שלי נעשתה שטוחה שוב , כמו פוחדת לנשום והגוף מכווץ בטרוף.... עצוב , כואב וחסר אונים .....

26/08/2018 | 19:41 | מאת: סוריקטה

הי אביב יקרה, נורא ואיום מה שאת מתארת. נורא ואיום. חוסר אונים משווע. איתך, סוריקטה

26/08/2018 | 22:57 | מאת: אביב 22

ואני מזהה המון "שליטה" מדומה כי אני לא באמת יכולה לשלוט באלימות של האחר ..... אז הגיע הזמן לשחרר להרפות גם את השרירים והגוף לנשוםםם ....ועוד לנשום .. ואולי להאמין שיהיה טוב :)

27/08/2018 | 20:40 | מאת: אביב 22

תודה , מרגשת יודעת כמה קשה עכשיו תודה על היחד

הי אביב, בהחלט מגיע לך לחיות. בהחלט שזה לא צריך להיות ממקום מכווץ ומפוחד. אני מקווה שהחוק ידע לעמוד איתן לצידך, מה שמתפקידו לעשות. אודי

29/08/2018 | 21:39 | מאת: אביב 22

הם רוצים , מאוד רוצים לעזור ...... והם לא יכולים הכתובת רשומה על הקיר אני לא היחידה שסובלת ....והחוק לא יכול לעשות כלום ...פשוט כלום . אצלנו פורים זה כל השנה .....

26/08/2018 | 06:32 | מאת: סוריקטה

שבוע טוב, בוקר אור, אפתח דווקא בדבר משעשע - כדי להיכנס למערכת אנחנו, המשתתפים הפשוטים, מקליקים על 'כניסת מנהלים'. מניחה שקל יהיה למצוא קשר בין פסקת הפתיחה לדברי ההמשך שלי. המטפל שלי חזר. חזר, אמר שאין לו מילים בשבילי (התבאסתי). הציע שניפרד בכלל, לא רק דילול פגישות (שתקתי ולא מזהה רגשות), קיצר פגישה (שזה נהוג אצלנו, אני נותנת לו קצת אוויר כי יש לו יום עמוס מאד), ובכל זאת העיתוי. הרגשתי ננזפת, על שאיני מדברת את הדברים הגדולים האולי פחות תקינים בעבודה הנוכחית, שמסתיימת. מאידך, כן באתי מראש ברורה יותר בעבודה הבאה. הרגשתי ננזפת על הסלפים האיומים שאני עושה לעצמי ומחקתי את רובם מהטלפון. הרעיון לקבוע פגישה נוספת בגלל ההחמצה שהורגשה בפגישה הזאת (כפי שתמיד ישנן החמצות) - לא נתמך. הוא גם הזכיר לי, שאני בריאה ובכושר, ושיש לנו גנים של אריכות ימים במשפחה, ויש לי עוד הזדמנות לצאת לעולם, ואני במקביל גם חושבת לי שהייתי רוצה למות עכשיו, ומה אעשה עם כל השנים האלה לעזאזל. לא מזהה בדיוק רגשות, ועושה מה אומרים לי (נו טוב, לא כל אחד, אלא המטפל אומר, שזה איש שאני יודעת לעשות איתו את ההקשר שהוא איש שמכיר אותי מאד ויש לו אי אלו הבנות, ועדיין תיתכנה טעויות) אבל אני מרגישה מבחינתי, שזה בלי לדעת או להבין. כאילו בלי הקשרים. התרסק לי הטאבלט בגלל שטות שעשיתי, ואולי אני מזדהה עם ה'אלימות' שהופעלה על המכשיר ואז הלב גם הרגיש כך. ועדיין איני בטוחה אם היה עדיף לשתוק פה את מה שכתבתי למעלה. רשמתי ושלחתי. השתדלתי להיות הוגנת ולאזן. שלכם, סוריקטה

26/08/2018 | 09:50 | מאת: סוריקטה

אמרתי את הדברים הגדולים שקשורים לעבודה. בכבוד. איני יודעת אם ייצא מזה משהו. אבל מילים יצאו. סוריקטה

26/08/2018 | 10:41 | מאת: אביב 22

חיבוק ענק לך , כזה שיעטוף אותך ויגן ואולי בתוך העטיפה השומרת תרשי לעצמך להרגיש..... בקשר לכניסה מעולם לא ניכנסתי דרך כניסת מנהלים פשוט הקשתי על השב או שאלה חדשה ... והטיפול..... מבינה את ההלם , את תחושות הכעס , התסכול , האכזבה , ועוד תחושות שאני מזהה מתוך השורות.... ובכל זאת ...מתוך מה שכתבת ............ התבאסתי ...שתקתי ולא מזהה רגשות .....אני נותנת לו קצת אוויר כי יש לו יום עמוס מאוד ... הרגשתי ננזפת ......ההחמצה שהורגשה בפגישה הזאת..........עושה מה אומרים לי ......ועדיין איני בטוחה אם היה עדיף לשתוק..... מתוך זה ....יקרה הכי מסכימה עם המטפל שלך . אם את שותקת , לא מתחברת לכולך (לרגשות) עושה מה שאומרים לך , רואה אותו יותר ממימה שרואה את הצרכים שלך אחרי כזה חופש ארוך .....אז למה להמשיך טיפול ... זה נפלא שאת רואה את המטפל אבל מה עם לראות אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ורוצה להזכיר לך שאת יכולה תיראי מה כתבת לפני שהמטפל חזר .... 15/08/2018 | 18:54 | מאת: סוריקטה כשהטיפול יחזור, יחזור, כנראה, גם החיבור לכאב, |צעקה| כתבתי לך כבר אז : מחזקת אותך לתת מילים לתחושה ואודי שלנו כתב לך ... תני לו קול מחוץ לסוגריים [השקטים]. וגם המטפל דוחף אותך : תני לזה קול , עברי את קיר הפחד דברי כאב וקושי לא הקיטורים היום יומיים זה לא הקושי האמיתי תני קול לצעקה הדוממת זאת שהורגת אותך מבפנים .... אם לא תדברי את מה שאת מרגישה וכואבת אף אחד לא יכול באמת לעזור לך , אולי רק להיות אתך וגם זה מוגבל למה שאת מאפשרת ... את יכולה אני מאוד מאוד מאמינה בך .... ובנתיים מחזיקה עבורך כאב ועצב ותיסכול ופחד מהעתיד , וכעס המון כעס עם המון כאב ...על מבוגרים אחראים שנוטשים ....... אוהבת אותך המון , חיבוק ענק וכמו שאת אומרת העתיקי וקחי לטיפול ואני יוסיף כיתבי בלי סינונים בלי לחשוב על השני בלי לצנזר ולנסות לאזן פשוט לכתוב את כל מה שכולם שם מרגישים תני חופש לרגשות שלך להיות ....... ועוד משהו מהכובע המקצועי שלי ...הכי הייתי שמחה אם אחרי חופש כזה היית מרשה לעצמך לכעוס עלי להרגיש תסכול וכאב , להגיד אותו ישירות ....הייתי יודעת שהקשר שלנו בטוח בעינייך ושאת מרשה לעצמך להרגיש ולקחת מקום .... מקווה שלא הכאבתי /הכבדתי מידי ..... תזכרי שהוא המטפל רוצה בטובתך ...אז הכי מציעה שתישאלי אותו למה הוא מדבר על פרידה ...

26/08/2018 | 15:52 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, כואב לי לקרוא את תוכן הודעתך. נראה שגם את המטפל את צריכה להכיל ולתת לו אויר כהגדרתך. תמוהה בעיני הפתאומיות שבהפסקת הקשר, אלא אם הוא מאמין,כמי שמכיר אותך היטב, ' שהגיע הזמן לעזוב את הקן לצאת אל העולם. ואת כבר בעולם ואינך מוותרת על העבודה והעשייה, על הטיפול והנתינה וגם על ההבנה את עצמך וניצוצות הקבלה שראיתי אצלך לאחרונה. מקווה שפרידה אם תהיה לבסוף, תהיה הדרגתית ומאפשרת. מבינה את כאב הלב ואת רסיסיו. איתך שירה

26/08/2018 | 18:29 | מאת: סוריקטה

הי אביב, הודעה כל כך מושקעת כתבת לי. ואיכשהו אני חושבת שחבל עבור אחת כמוני שלא קולטת. אני באמת לא יודעת מה אני מרגישה. ולא יודעת מה הצעקה שבסוגריים. אני לא יודעת. וגם לא הבנתי את ההודעה ההיא, אודי, שכתבת. המטפל אומר שהקשר שלי איתו גובה ממני המון אנרגיות, וגם את זה אני לא מבינה. אולי בלבול. קל לשכנע אותי שעשיתי חישוב לא נכון. אז שוב, אנ'לא מבינה. אנ'לא יודעת. מצטערת, סוריקטה

26/08/2018 | 18:32 | מאת: סוריקטה

ותודה לכל מי שמנסה לעזור. אודי וכולם - אתגר לכם - להצליח שייגע ואדע... עוד יאמרו לי שאני מכשילה מראש... תקווה, סוריקטה

26/08/2018 | 22:13 | מאת: .במבי פצוע..

וואו סוריקטה אהובה.... גם אני לא מבינה.... זה מרגיש לי שחסר לי איזה הקשר.. איזשהו קטע חסר... כאילו למה ??? הוא יצא לחופשה של חודשיים...אם אמא צביה היתה עושה דבר כזה....וואוו...נשמע לי מטורףףףףףףףףףףף אולי אני מחזיקה משהו שהוא מודע הפקדת פה בפורום????? מרגיש לי זעם מטורף על הפסיכואנליטיקאי שלך..... למה ?????? מה זה הקטע ההזוי הזה ????? וואוו סוריקטה אהובה.... שלך,במבי

27/08/2018 | 03:02 | מאת: סוריקטה

עדכוני המשך - הסתובבתי אתמול אבודה כל היום. אין לי לילה. הבטחתי לא לכתוב למטפל, ואני ממשיכה לקיים (וייתכן שמאותה סיבה טעות לכתוב גם כאן). מנסיונות העבר - לא קיבלתי מענה (במכוון, וגם הוסבר לי מדוע, כי כך מתעצמת ההרגשה שלי). לעתים רחוקות, ורק עוד קודם לכן כן קיבלתי מעת לעת תגובה של שלוש מילים. שתי האפשרויות מרעות את מצבי מבחינת תחושת היעדר המקום, כנראה, ולכן אני מתמידה לא לשלוח. ושוב, תקף איכשהו גם כאן, למרות שכאן זה לא אותו קשר. אז אולי אשתוק גם פה. לא יודעת. כברוב מקרי האבדון האלה - אני פונה לחתולים. אימצתי ושיקמתי עוד גורה נטושה וחולה אחת. אני טועה המון ונשברים לי חפצים לאחרונה. אמר המטפל שמה שיציל אותי זה מזל. לפחות הייתי ילדה טובה ועקבתי אחרי ההנחיות של הפסקת הטיפול התרופתי, כשרק לפני כן דובר על העלאה. יצאתי סופר מבולבלת מכל זה. הכל דובר. בשורה התחתונה אני לא מבינה כלום. טוב, שיהיה, סוריקטה

27/08/2018 | 13:48 | מאת: סוריקטה

הי במבי יקרה שלנו, חיכיתי לתגובתך. אני ממש לא מצליחה לזהות שאני מרגישה כעס, או כל רגש אחר. כאמור, אנ'לא יודעת. סוריקטה

27/08/2018 | 15:36 | מאת: אביב 22

במילים שלי קוראים לזה ניתוק .... רעש עצום באזניים ובחלל הראש כמו צמר גפן שסוגר כל אפשרות הבנה ... חרדה ??? מחבקת אותך , את כולך ....כל מי ששם צועק ובוכה וכואב ואת מרגישה מבולבלת כל כך .... אני כאן בשבילך כמה ואיך שיהיה לך נכון .... רק אל תשתקי אל תיברחי ואל תיכנסי לבועה כל זמן שאת בתנועה זה עוזר .....לאט כשתרגישי קרקע יציבה ,אני מאמינה שהרעש יחלש ואת תוכלי שוב להבין מה מדברים אלייך

הי סוריקטה, זה נשמע מבלבל מאוד, בין עצמאות ויציאה לעולם לבין חוויית גירוש ודחיה. ממש רעש של ניפוץ הטבלט. מקווה שהדברים יתאזנו בימים הקרובים. אודי

29/08/2018 | 06:12 | מאת: סוריקטה

הי אביב מתוקה שלי, לא ברחתי. עינייך הרואות. היה קול כזה, והקול הרציונלי יותר, כנראה, או המפוכח, ניצח בשלב זה. כן, ניתוק. אולי גם ראייה מפוצלת והשלכות. ובפועל האמיתי יש לי צפצוף באזניים, ואטמים, אטמים דווקא מגבירים את ההתרכזות בו. צמר גפן הוא גם תיאור יפה. שלך, סוריקטה

26/08/2018 | 05:47 | מאת: אביב 22

תודה שאני חיה תודה שישנתי מה שישנתי תודה שאני לא מוותרת תודה שאני עושה פעולות תודה שאני מבינה דברים תודה על מה שנשאר מהבריאות תודה על מטפלת וטיפול תודה על המקום כאן ועליכם

26/08/2018 | 17:33 | מאת: ינשוף

תודה על חיבוק מהבת תודה שישנתי קצת תודה שאני מצליחה ללכת לעבודה תודה שהוזמנתי לחג תודה על ניתוקים שעוזרים לי להתמודד תודה שהתקשרתי לאימא למרות שלא רציתי תודה על ספרי ילדים שמרגיעים תודה על דובי שמחבקים תודה על הפורום הזה תודה אביב שאת כאן

27/08/2018 | 07:20 | מאת: סוריקטה

תודה שיש בעלי חיים בזמנים שפחות מסתדר לי עם המין האנושי ועצמי.

27/08/2018 | 08:59 | מאת: אביב 22

תודה לאנשים שאיתי תודה שאני לא לבד תודה שאני מבינה מה שייך להיום ומה שייך לעבר תודה על מטפלת וטיפול ותהליכים תודה על עשייה תודה שאני כותבת תודות תודה שאני לא מוותרת תודה על היותי מי שאני על כל המורכבות שאני תודה שעוד מעט יהיה גם עיסוק אינטלקטואלי שיכריח להיות בכאן ועכשיו תודה שאני מבינה את הקושי והפחד תודה על המקום הזה אחיזה בדרך

26/08/2018 | 00:52 | מאת: hila37

היי אודי, אני כותבת לך מכיוון שיותר קל לי לכתוב ככה. מתכוונת לכך מי שנוכחת כאן. אני יודעת שלטיפול הכל צריך להגיע. ביום שישי הייתי בפגישה, ופתחתי משהו שהיה לי קשה. קשה זה מילה קטנה- שורף ברמה שאי אפשר לתאר. לא יכולה לכתוב את זה כאן מחשש לפרטיות

26/08/2018 | 11:57 | מאת: hila37

נקטע באמצע- לא יכולה יותר לפגוש את עצמי 🤤😓 טיפול- לך לעזאזל ואל תחזור לעולם, ברור?? הילה

26/08/2018 | 19:38 | מאת: אביב 22

הילונת ...הייתי בטוחה שכתבתי לך קודם ..... זה טוב שאת מרשה לעצמך לדבר את מה ששורף . הטיפול זה בדיוק המקום לזה ..... חיבוק עוטף .....

27/08/2018 | 07:22 | מאת: hila37

היי... זקוקה ליחס והבנה מרגישה חשופה כאן... נשארתי אדומה הילה

27/08/2018 | 15:39 | מאת: אביב 22

הי אהובה שוב אני ..... את לא לבד את זוכרת , גם אם אין תגובות זה לא קשור אלייך ....לפעמים אין מילים .... חיבוק ענק ענק לכולך ...

הי הילה, צריך הרבה אומץ בשביל זה. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

23/08/2018 | 15:05 | מאת: שירי1

היי, החופש נגמר... לפחות בעבורי. מאוד מאוד עמוס... לחץ מטורף... ובעצם מה חדש בזה???, אני הרי כל כך מורגלת למצבי לחץ. מצבים שאינם לחוצים מוזרים לי. אז אני בתחילתו של טיפול חדש... נפגשנו כבר כמה פעמים. בינתיים הוא מאוד מאוד מאוד נחמד ואמפתי, קשוב , עושה רושם שיש לו סבלנות. ונראה לי שהוא מבין עניין. זה ברור לי שלא הולך להיות לי קל אצלו... ולמרות שהוא מאוד נחמד, עדיין מאוד קשה לי. ואני אצטרך זמן עד שארגיש בנוח ועד שאוכל לדבר על הדברים... יקח זמן עד שאוכל לסמוך עליו. חוששת להתאכזב ולהיפגע שוב. הוא מאוד משתדל... מקווה שתהייה לו סבלנות ושהוא לא ילחץ עליי יותר מידי... שיהיה סוף שבוע נעים לכולנו....

הי שירי, שיהיה בהצלחה! אודי

23/08/2018 | 07:00 | מאת: סוריקטה

הי, בהיותי מטופלת כמה וכמה שנים, מחשבות אליך - איני מכירה אותך, ומניחה שצריך לדעת יותר את סיפורך ומה מושך אותך לקשר עם האחות בהתייחס למה שכתבת. איני יודעת גם, אם זה מתפקידה, והיא לא חרגה ממנו. ואנורקסיה היא עניין מורכב. גם של תפיסה. חסרים המון חלקים בהודעה קטנה אחת. אם את בטיפול, אפשר שם לפרט יותר אולי? סוריקטה

23/08/2018 | 09:41 | מאת: סוריקטה

... זו הייתה אמורה להיות תגובה ל NOT_FOUND בעניין האחות והאנורקסיה. סליחה, סוריקטה

הי סוריקטה, תארתי לעצמי.... אודי

22/08/2018 | 18:35 | מאת: NOT_FOUND

יש איזה אחות בקופת חולים שחושבת שאני אנורקסית ומתחקרת אותי לגבי האוכל שלי ולגבי התעסוקה שלי ועם מי אני גרה וכו...בקיצור כל השאלות שלה גרמו לי להרגיש רגשות מאד חזקים כלפיה , ואני לא יודעת מה לעשות , ואציין גם שזה נותן לי הרגשה טובה זה שהיא חושבת שאני אנורקסית מה שלא נכון כי אני לא אנורקסית , ואני לא יודעת האמת מה לעשות איך יוצאים מהמחשבות עליה ....

שלום לך, כנראה שאת זקוקה להרגשה שמישהו דואג לך וחושב עלייך... נראה לי טבעי, לא? אודי

22/08/2018 | 17:16 | מאת: ינשוף

כאשר אני קצת מרפה ומאפשרת כאשר יש פתח קטן לקרבה יש אין סוף של כאב הרצון להתקרב והפחד שמרחיק החסך הגדול של חום והכמיהה לקבל כל טיפה של קרבה שורפת את הנשמה מרגישים שגובעים מרעב וכל טיפת חום מביא איתו את הכמיהה האין סופית לעוד ועוד ועוד שלעולם לא יתמלא. הכאב הזה.. הכמיהה כל כך כואב...

22/08/2018 | 18:35 | מאת: hila37

ינשופית. כמה שאני מזדהה... הקרבה, הכמיהה, הכאב והגעגוע... הילה

23/08/2018 | 20:59 | מאת: סוריקטה

הי ינשוף, איני יודעת כבר מה עדיף - האם להרגיש ולכאוב, או אפילו לא לזהות את הכמיהה הזו בנו. סוריקטה

הי ינשוף, בהחלט יש משהו מכאיב בכמיהה האין סופית - כי היא לעולם לא יכולה להתמלא. אבל יש דברים שכן יכולים... אודי

26/08/2018 | 01:11 | מאת: ינשוף

אודי.. לא בטוחה שהבנתי אותך כתבת שיש דברים שכן יכולים להתמלא?! תחושת הבטחון אולי..