פורום פסיכולוגיה קלינית

46066 הודעות
34677 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
23/12/2018 | 12:13 | מאת: .במבי פצוע..

אודי הי, מה שלומך ? איך היה בכנס ?.. חזרה למצב עוברות/ליה דרך היפנוזה... נשמע מעניין.... .... פתאום אני שואלת את עצמי אם אנחנו (אמא צביה ואני) גם כן נמצאות באזורים האלו...????? ..... לא יודעת.... מרגישה כאילו אני לוקחת מחק ומוחקת על המצח... לא מעניין אותי באיזה אזורים אנחנו נמצאות... .....אפרופו אמא צביה... היום שוב יום ראשון..... ..... סיפרתי לך אודי על המשבר האחרון שהתרחש לפני שלושה שבועות ביום ראשון.. זוכר אודי..?? ... בכל אופן,באמת הגעתי בראשון שעבר ב 16:05 וכל הפגישה סבבה סביב האיחור ההוא ...טחנו דק דק את מה שקרה אז.. .... האמת היא אודי שאמא צביה קצת מסכנה... כל כולה מאחרת טיפונת או מגיעה בדקה ה 99 בימי ראשון... בשאר הימים היא נמצאת כבר בקליניקה בגלל מטופלים אחרים ולכן היא לא מאחרת.. בימי ראשון היא מגיעה לקליניקה ב 16:00.. ... פתאום אני שואלת את עצמי אם היא מגיעה בדקה ה 99 גם למטופלים אחרים שמגיעים בדיוק כשהיא מגיעה.. ???? ..... די ,אין לי כב כוח לחשוב על הדברים האלו אודי.... ..... נראה לי שהיום אתן לה צ'אנס נוסף... אגיע ב 16:00.. אם גם היום היא תגיע בדקה ה 99 או תאחר טיפונת ..ואפילו אם תאחר בשניה..אפילו אם תאחר בחצי שניה... לא אגיע כל השבוע !!! ממש כך... אתן לה להתבשל עם עצמה במהלך כל השעות השבוע.. גם לא אענה לנסיונות טלפוניים או וואטספ שלה... .... אתן לה לחוות כאילו אני מתה... .... ואולי אני סתם שמה כבר אפוד מגן ..מה שבטוח..???? ... כן... אני לא כל כך סומכת עליה לגבי הזמנים בראשון אחה"צ... .... בא לי לשנות את הזמן בראשון..להגיע בשעה אחרת.. לא רוצה להיות במתח.... ..... אודי,תזכור שאמרתי לך.. היום אני מגיעה בזמן בדיוק !!! כפי שהיא ואני הסכמנו ..16:00 !!! אם היא תאחר אפילו בשנייה לא אגיע אליה כל השבוע !!! תזכור...אתה העד שלי שאמרתי מראש !!! ..... וואו אודי.... אני בכלל לא מבינה מה קורה לי ואיתי.. בדרך כלל אני לארג'ית.. בכלל לא מכווצת שרירים לגבי זמנים ונתינה בכלל... ...כל כך משונה ומוזר אודי מה שקורה איתי סביב הראשון הזה... כאילו אני ממש ממש לא מכירה את עצמי... ... יש בי קול שאומר לי :" במבי, את לא מתביישת ??? אמא צביה נותנת לך,מעניקה לך כל כך הרבה.. כל כך הרבה !!!! כזו מסירות,איכפתיות..אמא נותנת באמת את כל כולה !!! גם מקצועית וגם כבן אדם.. את לא מתביישת במבי לספור לה חצי שנייה,שנייה,3 דקות.. ???? תתביישי לך במבי.." .... ויש את הכמו מפלצת הפנימית הזו שלא מוכנה לוותר בקטע הזה.... .... יש לך מושג אודי מה קורה איתי ???? ... השתגעתי לגמרי אודי ???? במבי.

הי במבי, אני משער שזה פוגע בהרגשה ה'רחמית' ופורם אותה, ובגלל זה הזעם... וזה נראה לי גיטימי ובסדר לכעוס על איחור. אודי

היי, ברצוני להתייעץ בנוגע לבן הזוג שלי. בן הזוג שלי מטופל כבר מספר חודשים אצל פסיכולוגית קלינית/היפנוזה, הוא לא משתף אותי כל כך, אבל תמיד היו לו בעיות נפשיות שקשורות לעבר שלו בבית המשפחה שלו. לאורך הזמן בן הזוג שלי נסגר בפני ולא מדבר איתי ולא משתף, אני אפילו מרגישה שהוא נשאב לתוך הטיפול ונהיה בו תלותי מאוד, הוא כל היום מתכתב עם המטפלת שלו, גם בימים שהוא לא הולך הוא פשוט כל היום עסוק בזה. אני מרגישה שהוא נעלם לי ואני הופכת להיות לא רלוונטית עבורו, אפילו בדברים יום יומיים הוא כמעט ולא מדבר או מתייעץ איתי, לפעמים הוא חוזר נסער ומבולבל מהטיפולים (כמובן שהוא לא אומר כלום). ההרגשה שלי שהטיפול הופך להיות אובססיבי, ולצערי אני לא מרגישה שיש כל התקדמות עם מצבו. אשמח לקבל ייעוץ כיצד לנהוג ? האם לדבר איתו (ניסיתי בעבר והוא התחמק באלגנטיות כאילו זה דברים פרטיים) , האם לבקש מימנו להפסיק את הטיפול ? האם לדבר עם המטפלת שלו ? מה לעשות, אשמח לכל עזרה. האם זה נורמלי שמטופל נקשר או אובססיבי בייחס למטפלת שלו (אני קצת מקנאה). מה עושים ? תודה. אשמח להתייחסות גם ממטפלים וגם ממטופלים. שוב תודה. קורין

23/12/2018 | 14:53 | מאת: חטוליתוש

היי קורין הבן זוג שלך מגיב בדיוק כמו כל מטופל... מאוד נורמלי והגיוני כל ההתנהלות שלו לא ממלץ בכלל להגיד לו להפסיק את הטיפול גם אין שום צורך לדבר עם המטפל שלו..ובכלל להתערב לו בטיפול מן הסתם שבטיפול עולים תכנים קשים מבחינתו ואינו יכול / רוצה לשתף בהם אף אחד מלמד המטפל שלו..וכן בהחלט שנוצר מצב של תלולת במטפל מעצם זה שהוא היחיד שיודע על מה החבר שלך מדבר... אם הוא בוחר לא לשתף אותך ...מכל סיבה שהיא...מעבר למה שקשה לו...אל תלחצי ..לא יעזור.... אולי תמנפי את הקנאה לתמיכה והבנה שבשתיקה... יהיה יותר קל לשניכם.... חטולית

שלום קורין, זה כנראה חלק מהטיפול. תני לזה את הזמן + תמיכה רגישה וקשובה. בדרך כלל הדברים מתאזנים. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים לחופשה של כמה ימים בשל יציאתי לכנס. נשוב וניפגש בראשון הבא. שמרו על עצמכם, אודי

16/12/2018 | 21:30 | מאת: hila37

היי. באתי לברך אותך בנסיעה טובה. תהנה בכנס! הילה

הי הילה, תודה מקרב לב! אודי

16/12/2018 | 10:31 | מאת: .במבי פצוע..

אודי הי, ראשית,בהצלחה והנאה מרובה לך בכנס.. כשתחזור ,תשתף ברשמים ? איזה כנס?מה הנושא? קצת תכנים ?.. מה איתי? היה שבוע שקט בגזרתנו (אמא צביה ואני) ... היום יום ראשון... המריבה האחרונה פרצה בראשון לפני שבועיים בגלל שאיחרה טיפונת להגיע לקליניקה שלה.. אני כבר חניתי והייתי ברכב כשראיתי אותה ממהרת לקליניקה.. אגב,לא מעט פעמים היא מגיעה בדקה ה99 ואז אני מחכה ברכב ומאפשרת לה מעט זמן להתארגנות.. בראשון לפני שבועיים כבר לא התחשק לי לחכות..חשבתי לעצמי..שאמא צביה תצא דקה /שתיים לפני כן ותגיע בזמן לקליניקה.. לא רציתי כבר להתחשב בה.. יצאתי בדיוק בזמן מהרכב והיא ראתה אותי ועשינו כזה שלום ראש ואז היא מיהרה יותר במדרגות.. אני הלכתי בקצב שלי ,ולתדהמתי כשהיא נכנסה ,היא סגרה את הדלת... פשוט הגעתי כמה שניות אחריה לדלת סגורה....!!! נעלבתי עד עמקי נשמתי ..הרגשתי שהיא דוחפת אותי החוצה.. צלצלתי בפעמון והיא פתחה לי את הדלת..נראתה מבולבלת.. וכשרציתי להיכנס לחדר היא אומרת לי שאחכה רגע מחוץ לחדר בגלל שהיא לא הספיקה לסדר עבורי את החדר .. אמרתי לה :"לא נורא..אז אראה פעם איך החדר נראה רגיל כשאני לא אצלך.." היא ניסתה שוב לומר לי רגע..רגע תחכי רגע.. ואני נעמדתי בפתח החדר והסתכלתי .. ובאמת החדר היה נראה משונה..מוזר כזה.. הכרית,הציפה,השמיכות שלי ..כלום לא היה במקום..רק היתה כזו ספה ועליה הרבה כריות שלא מסודרות כמו שכשאני מגיעה.. אפילו הכורסה שלה היתה במקום אחר.. החדר היה נראה משונה.. אמא צביה נראתה ממש בפאניקה... אמרתי לה ..די..תרגיעי..הכל בסדר.. ... אבל כלום לא היה בסדר... אחרי זה רבנו כל השבוע... .. בראשון האחרון לא הגעתי (טכנית לא יכולתי להגיע ולכן נפגשנו בשבוע שעבר בשני, שלישי בלילה ,רביעי וחמישי) ... היום שוב יום ראשון... לא יודעת מה לעשות... אמרתי לה לפני שבועיים בראשון שמעכשיו בראשון אתן לה מתנה בכל פעם 5 דקות בכדי להתארגן.. .. אני יודעת שאם אגיע היום ב 16:00 יהיה שוב הבלגן..ואני לא מסוגלת לעבור את זה שוב.. .. אם אחכה במכונית ואכנס ב 16:05 אתפוצץ מכעס עליה.. .. לא יודעת מה לעשות אודי... ... אין לי כבר כוח למריבות איתה... אני עייפה אודי... ... אודי ??? מה אתה מציע שאעשה ??.. אולי בכלל לא אגיע ??? שהיא תחכה לי כל הפגישה ותתבשל עם עצמה... ??? ... אודי ???

הי במבי, אני יוצא לכנס הפסיכולוגים החינוכיים ומעביר שם סדנה בת 4 ימים על טיפול היפנוטי רגרסיבי (לזמן העוברות והלידה). באשר למשבר שלכן: נחשפת ל'מנגנון' בעזרתו אמא צביה מתכווננת אלייך (לפחות מבחינת הסטינג הטיפולי) ויש משהו קשה בגילוי (הידוע בהיגיון) שיש גם לפני ואחרי... ולגבי האיחור - אני יכול להבין את התסכול שלך. את כמובן תגיעי, ותדברי, ותדברו והדברים יסתדרו, כי זו המשמעות האמתית של התכווננות. אודי

16/12/2018 | 08:47 | מאת: אביב 22

תודה שאני לא מוותרת תודה על תזכורת שאני בסדר ולא הכל תלוי וקשור אלי תודה שאני מי שאני וגם עם אני טועה אני אנושית הלוואי והייתי יכולה אני לדבר כעס ,ולא מתוך ניתוק גם זה יגיע יודעת שמותר לכעוס אבל אפילו הכתיבה מפחידה אותי - אולי הגיע הזמן ללמוד לכעוס תודה שאני רואה את האבדנים עד כמה הנפש שלי נפגעה ,ואולי דווקא בגלל מה שקרה מבינה עד כמה מי שאשם במצבי זאת החברה כולה ולא אני . אני לא אשמה שפגעו בי והרסו אותי . תודה על הפינה הזו על הבועה הזו מהעולם תודה על המקום הנדיר הזה תודה אודי על הלגיטימציה שנתת לכעס שלי פשוט תודה על היותך בחיי במסע המפרך הזה ... סע לשלום וחזור בשלום ....למרות שבא לי לצעוק לך באנוכיות כי רבה אודי אל תלך ..

20/12/2018 | 13:34 | מאת: חטוליתוש

תודה על שמחות קטנות כמו גדולות.. תודה על רגעים של שפיות תודה על רגעים של זכרון תודה על משפחה קטנה אך מאוד אוהבת תודה על המקום... תודה

טופלתי שנים אצל פסיכולוגים בתור ילד מגיל 7. באיזה שהוא שלב עלה המושג אשיות אנטי-סוציאלית. לקיצור ולעניין אני כנראה פסיכופת (יחד עם כאחוז מהאוכלוסייה כמו שהבנתי). הבעיה היא שאני מתקשה להחזיק עבודה לאורך זמן, כשאני מתעצבן יש לי נטייה להגיב 'חזק' וכשאני במחסור במזומן הדבר הראשון שבא לי לעשות זה לשדוד תחנת הדלק בקצה הרחוב... אז חשבתי לעצמי אני אחזור לפסיכולוג אולי ייתן לי כמה טיפים אבל עכשיו כמבוגר חושש שיכלא אותי מאיזה טענה שאני מסוכן או משהו... כלומר אני באמת רוצה למצוא דרך להשתלב יחסית 'נורמלי' בחברה בלי להיכנס לכלא אבל השאלה היא אם יאמינו לי? אפשרי לעשות משהו כזה? יכולים לכלוא אותי רק בגלל מחשבות על משהו?

16/12/2018 | 08:50 | מאת: אביב 22

לא נראה לי שעל מחשבות עוצרים ....אחרת כולנו היינו בכלא בטח לא על זה שאתה רוצה ומודע שאתה זקוק לטיפול חוץ מזה שיש חיסיון בטיפול בטח על מחשבות .... ריגשת ברצון הכנה לטפל בעצמך ולא להטיל את האחריות על האחר ....

שלום גושפנקא, כמו שכתבה אביב - עדיין לא עוצרים על מחשבות. אודי

בני בן 26 נפרד מחברתו לפני כחודשיים. היא יזמה את הפרידה. הכאב גדול ומחשבות מטרידות מקשות עליו. המליצו לו לעבור טיפולי היפנוזה אצלך. כמה מפגשים בערך ידרשו לו? כיצד אפשר לתאם תור?

שלום רינה, אין לדעת. עקרונית - פרידה אמורה לכאוב וזה בסדר להרגיש תחושות אבלות. זה כלעצמו אינו מעיד על בעיה. מדוע בנך חשב על היפנוזה? אודי

14/12/2018 | 07:35 | מאת: אביב 22

לכעס יש מקום ברור רק שזה יצא על מרצה ואני לא אמורה לאפשר שזה יקרה .... והשיקוף הוא מה שעושה את זה כל כך נורא ...רמת הפגיעה שלו ... את לא יודעת איך שאת ניראית (ואני באמת לא יודעת אז אני מאמינה למה שאומרים לי שאני מפלצת ) תוקפנית ושיפוטית.והוא עוד הוסיף שמזל שהוא שלט בעצמו ולא תקף חזרה. יודעת בגוף שכעסתי אז מאמינה למה שאומרים לי ....הלוואי והייתי מצליחה להביא את הדברים מתוך הכאב ולא מתוך הכעס ... הכעס מפחיד אותי ...יש עליו תגובות תגמול קשות ... אני שונאת את הלימודים האלה ...אני באמת לא יודעת איך אעבור את השנים האלה . חשבתי שבמקום הזה שנחשב לאחד הטובים . כולם רוצים מה שאני רוצה שינוי ...אז מסתבר שטעיתי ....ויש כאלה שעוד רואים בנפגעי הנפש ---מחלה והחולים האלה .... ומתעקשים כשמבקשים מהם לראות את האדם לפני שזה רק סימנטיקה של מילים ....לך תסביר למי שלא שם שהסמנטיקה של המילים היא מה שנותנת כוח או מוחקת אותו .... אודי בבקשה אני צריכה מילים שיעטפו או שיר ....כל כך חושך לי בפנים שלושה ימים שאני פשוט לא מפסיקה לבכות ...

16/12/2018 | 12:16 | מאת: ינשוף

אביב יקרה אני כל כך מצטערת על מה שאת עוברת.. אני מבינה את הכעס מאוד... היו אצלינו לא מעט התקפי זעם ועכשיו אני נלחמת להחזיק את הכעס בפנים... מטפלת שלי אומרת שיש מקום לכעס ואפילו שאני מנסה להביא אותו מרגיש לי שהיא תוקפת אותי. אז גם אני לא יודעת איך מבטאים את הכעס שזה לא יפגע...כנראה לומדים את זה.. ולנו יש ילדות שהיתה מבוססת על כעס קיצוני.. אביב יקרה- אני מאמינה שיש לך כל כך הרבה לתת למטופלים שלך.. אני יודעת שזה לא עושה את זה יותר קל. איתך, ינשופים

הי אביב, גם הכעס הוא לגיטימי, כמו העצב. וגם נראה מפחיד - קורה שכועסים, ומותר לכעוס. מכירה את הסרט הנפלא 'הקול בראש'? את דמות הכעס מהסרט? זו הדמות שרוב הילדים הכי אוהבים. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון (ואז אצא לכנס לשאר השבוע). שמרו על עצמכם, אודי

13/12/2018 | 06:43 | מאת: אביב 22

מזמן לא היה כאן אחד כזה להודות על היש תודה על המקום הזה שמאפשר להיות אני בתוך הבועה והמוגנת לרגע לנוח להיות בלי מסכות תודה על תהליכים שאני עושה ומבינה מה קורה לי תודה למי שאני לחלקי ההגנה שלי תודה על מי שכאן תודה אודי אהוב שאתה כאן ומנצלת את זה שאתה קורא הכל ....לאחל לך כנס מועיל ומפרה ואם אפשר אז גם מהנה ....

13/12/2018 | 18:25 | מאת: חטוליתוש

תודה על שעומדת על הרגלים למרות כל הכאבים תודה על רגעים של שפיות...לא מובן מאליו.... תודה על אוכל על השולחן תודה שזוכה לקום כל בוקר מהמיטה גם אם בכוח... תודה שהצלחתי לסלוח על פגיעה כואבת... תודה שיש סליחה במלוא הענווה.. תודה על חברה מקסימה ונהדרת.. שתומכת...😊... תודה על המקום תודה

12/12/2018 | 23:49 | מאת: אביב 22

מבלי להתכוון מתוך הניתוק והחשש לדבר כאב יוצא ממני תוקפנות ושיפוטיות .... הסטיגמה הזו של אנשי מקצוע ....מוציאות ממני כל כך הרבה כעס ...שמסתיר כאב של נפש שנופצה לרסיסים בעקבות הפגיעה הזו .... כאב על כל יום שאני חיה על כל דקת נשימה בתוך הנפש הזו השסועה הפגועה .... גם אם התנצלתי נשארתי עם כאב עמוק כל כך . על המפלצת שיוצאת ממני בכל פעם שמישהו משתמש במילים מתיגות . בכל פעם שמישהו רואה בי או באחרים רק מחלה ולא בני אדם .... זה לא שאני חולה זאת חברה חולה ואני ומי שכמותי משלמים את המחיר..... כואב כל כך להיות ..מתוייגת כסוג ב אז מה הפלא שהאשמה והבושה דבוקים לי לנשמה ... עייפתי ....

13/12/2018 | 18:53 | מאת: חטוליתוש

אביבוש מאמי אני לא בטוחה שכולם רואים בך סוג ב.. ונכון שלאנשים שלא מבינים קשה לקבל תופעות שהן שונות מהנורמה המקובלת ורק לומר לך ...שלכל אחד יש מין כזו מפלצת שמתפרצת שופטת ושיפוטית..... הכל תלוי רק בנסיבות... את ממש לא סוג ..ב.. אפילו יותר טובה מאנשים שאת חושבת שהם סוג ..א.. ואת הרגשות שאת מרגישה של בושה ואשמה...זרקי לפח.....זה לא שלך.. מבינה אהובה.. חטולית

13/12/2018 | 20:17 | מאת: ינשוף

אביב יקרה הסטיגמות שאנשי מקצוע - באמת מכעיס מאוד מאוד וכל כך כואב!!! אני לא אשכח כאשר פסיכיאטור אמר לי פעם שהוא מוכן לחתום על זה שאני שפויה ולא "חולת נפש" כמה זה הרגיע אותי. לפעמים יש מקום לכעס אני חושבת. אוהבת, ינשופים

הי אביב, נראה לי שהכעס שלך לגיטימי, לא? אודי

12/12/2018 | 19:33 | מאת: עדי1111

היי אודי הייתי היום אצל רופאת משפחה.אין לה מושג מה יש לי והיא אמרה לי היום "אני בדיוק כמוך" לא יודעת, וצריך לפנות למומחים בתחום הייתי אצל 2 מומחים בקהילה מאותו תחום וקיבלתי 2 אבחנות שונות הכאבים פחתו מאוד אבל עדיין הבעיה לא נפתרה . אני צריכה שיגידו לי מה בדיוק הבעיה ומה הפתרון ,שתהיה כבר אבחנה מסודרת ..וזה לא קורה .אני בחרדה שיש לי את "המחלה" הארורה .או שזה משהו אחר שהם מפספסים ולא מאבחנים ורק נותנים כל מיני הצעות לטיפולים שונים כולל תרופות שאני לא לוקחת כי הכאבים פחתו אבל מפחדת שהם יחזרו כי קורה שכואב לי ועובר ואז שוב כואב .קשה לי מאוד ובעיקר מפחיד לא לדעת מה יש לי .בדקתי וחפרתי בגוגל עד שנמאס והפסקתי עם החפירות אבל החרדה בשיא...

13/12/2018 | 18:45 | מאת: חטוליתוש

היי עדי אם היה משהו מפחיד כמו שאת פוחדת כבר היו מגלים אפילו בבדיקות דם... כנראה שזה לא משהו מפחיד ואת רק נשארת עם הפחד.. מבינה שמפחיד אותך אבל אולי תפני לרופא מקצועי ...ל..למחלה...שאת חושדת בה... הוא כבר יעשה לך סדר.. בשורות טובות.. חטולית

הי עדי, אני מקווה שיגיעו תשובות שירגיעו אותך. אני יכול להגיד לך שבדרך כלל כשיש חרדה רבה, זה כשהגוף יודע שהדברים בסך הכל בסדר, או מינוריים יחסית. כשיש משהו רציני מאוד, יש דברים אחרים, לא חרדה. אודי

12/12/2018 | 18:06 | מאת: ינשוף

דברים נוראים נאמרו. נלחמתי לא לאפשר להם מקום כי ידעתי שיהיה קשה. בסוף נכנעתי ואפשרתי. אני מרגישה מצוקה גדולה. אני מנסה בכל כוחי לא להאמין . אני לא יכולה לשאת את זה. אני לא יכולה. אני לא יודעת איך ממשיכים . אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך.

13/12/2018 | 08:55 | מאת: אביב 22

מקווה שאתם כבר בסדר נפלא שנתת מקום ושאת מנקה דברים הם בחוץ קשה לשמוע ולדעת ...אבל הם בן כה וכה שם מרקיבים בתוכך ...מגיע לך ריפוי מגיע לך לנשום.... אוהבת ומחבקת ..

13/12/2018 | 18:39 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שלי את לא צריכה להילחם בהם.. שלא יצאו.... להפך..תני להם מקום להוציא הכל החוצה כי הם רק מכבידים עליך..ואחרי שהם מדברים את הכאב שלהם...שלך...עם הזמן הכל יהיה קל יותר... פשוט תאפשרי להם.... הם רק לטובתך לא נגדך... חטולית

הי ינשוף, טוב שאפשרת... אודי

12/12/2018 | 12:49 | מאת: hila37

היי אודי יצאנו ליומיים טיול. זה אומר שנאלצתי לבטל שתי פגישות יקרות וחשובות עבורי. לא רציתי לצאת. חששתי שיהיה לי קשה. גם בלי הטיפול וגם להיות יומיים עם קולגות שחלקם לא קלים. התלבטתי מאוד אבל המנהלת שלי לא וויתרה לי על היציאה. שוחחתי עם המטפל שחשב שאני כן יכולה ומסוגלת. שוחחתי עם המנהלת שלי אמרתי לה שאני חוששת שיהיה לי קשה שאצטרך לנוח, שתהיה רגישה ותתחשב. עכשיו אני כאן. וקשה לי מאוד. ההתארגנות הייתה סיוט. 2 קולגות ניסו להפעיל אותי ולגרום לי לריב. קשה לי מאוד, אבל זה ייגמר וזה ישתלם לי, כנראה. הילה

13/12/2018 | 08:53 | מאת: אביב 22

הילונת הנה עבר יום אחד .... ואני מקווה שבכל זאת הצלחת למצוא כמה רגעים טובים וחוויות מצמיחות... אתך

13/12/2018 | 18:34 | מאת: חטוליתוש

הנה נקודת מבט חיובית על כל הקשיים שאת עוברת... " קשה לי מאוד , אבל זה יגמר וישתלם לי , כנראה..... את מצליחה גם לראות משהו טוב בתוך כל הקושי שזה רק מראה כמה את חזקה ומסוגלת עליהם !! ישר כוח מתוקה חטולית

הי הילה, אני מקווה שאת מצליחה לא רק לשרוד, אלא אפילו להנות בטיול. נראה לי שלמרות הקושי - טוב שיצאת. אודי

12/12/2018 | 12:32 | מאת: ינשוף

עוד פעם אתה הולך וגם אתה חוזר ולמרות שאני לא תמיד כותבת כאן הידיעה שאתה נמצא כאן נותנת לי הרגשה של אחזקה, עוגן לאחז בה אני יודעת שתחזור אבל מפחדים קצת. מאחלת לך שבוע מועילה ומהנה

13/12/2018 | 18:30 | מאת: חטוליתוש

מתוקה עצם זה שהוא חוזר צריכה לתת לך את ההרגשה שחשובה לך...כי המקום לא נסגר.... בטח כמו תמיד יעלו הודעות והכל ימשיך כמו שהיה עד עכשיו... חיבוק ענק לכולכם 🤗🤗... אוהבת חטולית

הי ינשוף, אני הולך לכמה ימים - וחוזר. בוודאי שחוזר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. בשבוע הבא אהיה בכנס במהלך רוב ימות השבוע (אהיה בראשון, ואז נצא לחופשה). ועד אז - כרגיל. שמרו על עצמכם, אודי

למי שקשה..שלא תקרא כי מעצבן אותי נורא!!! מכעיס נורא!!! רווחה, משטרהחקירות...והחיים של הילדה פשוט נהרסו! מאז שהייתה בת 7 וחצי ידעו!!! חקרו וכלום לא עשו. עד שבגיל 17 נסתה להתאבד..הייתה באישפוז.ברחה מהבית להיות הומלסית...מה זה???????? מדינה נוראית!!! לאף אחד לא אכפת!!! תחקרו...אודי???? מה קורה למדינה שלנו???? למה???? למה הספק??? למה שילדה תמציא דברים? תצייר ציורים? פשוט גועל נפש של רווחה..משטרה וכל הגורמים..למה שמישהו בכלל ירצה להתלונן?? בשביל שיאשימו אותו?? תיק רפואי..הכל הכל כתוב!! אלימות חייבת להפסק במשפחות האלה!! בבקשה..זה מכעיס ונורא!! כשלא יודעים זה דבר אחד. אבל שיודעים ולא עושים כלום וסוגרים תיקי חקירה כי האם מטילה ספק???? למה?? לא רציתי להסתכל בתוכנית..אבל אי אפשר שלא!! קשה.... בבקשה צריך להציל את הילדות האלה!!!

הי מיכל, אכן. ותכניות כאלה, שמגבירות את המודעות לנושא, חשובות. כך יכולים להיווצר תנאים לשינוי. אודי

12/12/2018 | 01:00 | מאת: חטוליתוש

צודקת מתוקה בשביל זה עושים את התוכניות האלה כדי להעלות את המודעות הציבורית למצבים הקשים האלה... והנה שצופית הולכת איתם עד הסוף אפילו לחקיקה בכנסת ... אז לצד כל הכאב הגדול ..וכל הטריגרים שנפתחים אצל כל הנפגעות שרואות/אים את כל זה ...יש גם תקווה שדברים כן יכולים להשתנות...לא בבת אחת אלה כמו בכל בירןקרטיה..לוקח זמן... גם לאמן שופטים ואת כל מי שסביבם..כולל הרווחה וכל מי שתלויים בהם ואסופים באגודה אחת איתם..ללמד אותם..וכמובן שתמיד התשובה המנצחת היא...... חוסר תקציב.. כן לגמרי כואב ועצוב.. אבל לפחות נכנס למודעות... חטולית

10/12/2018 | 09:16 | מאת: אביב 22

כמו רוח רפאים שמחפשת מנוחה ומקום ..... החלמה .....מילה כל כך טריקית ....ותלוי איך מביטים בה ... אפשר לומר שבהרבה מובנים אני יותר בריאה נפשית מהרבה אנשים בריאים שאני מכירה .. ובפנים .....חולה יותר מהרבה אנשים חולים שאני מלווה.... חיה בשני עולמות ולשנהם שייכת לא שייכת .... כותבת וחושבת על איזה מהזאבים ינצח ...או לאיזה חלק ממני לתת לספר את סיפורו לחלק הבריא ... או לחלקים החולים כל כך .. איך להסתכל על הבור הזה שפעור בי באמצע הבטן שרק קרומי עור מכסים שאיש לא יראה את הבור...מה שעושה אותי בריאה כי איש לא רואה .. והבור הזה שפעור .... במה אני ימלא אותו .... במקום הרגשות הכואבים או הדברים הממסכים ..... כמו בעלי כותרת ...בריאה ,חולה ,בריאה ..... שני עולמות לשנהם אני שייכת ובאף אחד מהם לא מרגישה מקום .... רוח רפאים שחיה בעולם הזה....וכל רצונה הוא שקט ושלווה .... עצובה 😢😢😢

10/12/2018 | 18:13 | מאת: ינשוף

אביב יקרה כל כך קשה המציאות הזאת- קשה המציאות שלנו. מאחלת לך שתמצאי יותר ויותר השקט ושלווה .. אוהבת ואיתך, ינשופים

הי אביב מה שכתבת נגע לי בבטן הרבה יכולתי להרגיש כאב חד. יכולתי לרגע לראות אביב אחרת מדוייקת יותר חדה יותר הפערים הטלטלות הכאב השורף החלל בבטן אין לי מה לאמר חוץ מאשר לשבת בשקט לידך... ואולי אביב שמאפשרת שיתנו לה?? מחשבה שלך הילה

10/12/2018 | 22:23 | מאת: חטוליתוש

אביבוש מאמי לא יודעת מה להגיד לך אייך להרגיש ואייך להתנהל... עצוב שככה מרגיש לך... יכולה רק לשלוח לך מלא חיבוקים..ולהגיד לך שאוהבת אותך עם הכל הכל הכל.. 😻🤗🤗🤗🤗🤗🤗🤗.... חטולית

הי אביב, שני העולמות אצלך. שני העולמות כאן. גם הכוחות הבריאים וגם הבור והעצב. אתך, אודי

האמת מרוחקת יותר מתמיד .... ולא חושבת שאני לא מאפשרת ...ואלי את צודקת ... אבל האמת שפשוט זה נגע בך ....ואת צריכה לחשוב למה ???אני מתארת לעצמי למה ... כי בכולנו יש את שני הצדדים הכוחות והבור ..וכולנו כאן חיים בשני העולמות ...מהלכים בו כמו לוליין על חבל דק

11/12/2018 | 06:40 | מאת: אביב 22

כאן בבועה הזו מתקיימים שנהם יחד בעולם האמיתי שמחוץ לבועה זה לא יכול להיות ..... תודה לך על המקום הזה

11/12/2018 | 06:42 | מאת: אביב 22

אהובות תודה על היותכן בחיי

09/12/2018 | 15:35 | מאת: .במבי פצוע..

ניסיתי סוריקטה את הטכניקה שלך להתמודדות עם 7000000 התווים ללא הצלחה....באסה...מעצבן... .... .... אודי וכולכם , אודי...:(( ... אין לי כבר גרגר כוח.. אני מותשת לחלוטין... לא יודעת מה קורה.. אין לי הסבר..אין לי פשר ..אין לי קצה חוט.. ... כבר מס' שבועות אמא צביה ואני במריבות... ... יום, יומיים מסתדר ..יש שקט,רגוע ..משהו שקט שמאפשר טיפונת שפיות ואז שוב ... אמא צביה עושה לי גרוי ואני משתגעת.. חשוב מריבה... כבר אין לי כוח... אני מותשת... לחלוטין... .. כבר הצעתי לה שנסיים את האנליזה.. אתה יודע אודי? ביוני זה יהיה כבר 10 שנים... אולי זה כבר מספיק?? ... ואולי אודי אני לא ברת טיפול ??? כמה אפשר ??? אין לי מנוחה אודי... מה כבר אני רוצה ?? קצת מנוחה..שקט...רגיעה... ... אין לי כבר כוח אודי... .. אולי אני לא ברת טיפול אודי?? אולי אני כשלון ?? אין לי כבר גרגר כוח... זהו... במבי

10/12/2018 | 17:10 | מאת: חטוליתוש

אולי להוריד את כמות הפגישות...לדלל ... אם יש דברים שעוברים עכשיו שמעיקים ..ובתוספת הפגישות..יכול להיות שזה קצת יותר מידי לחץ עבורך..?? איתך מתוקה..👉... מקווה שתמצאי את הדרך להקל על הלחץ.. חטולית

10/12/2018 | 20:26 | מאת: hila37

יקירה עד היום מקשיבה לשיר איילה.... מקדישה לך את השיר של יובל דיין- תשאל את המים שיר שקט ונוגע... כשהקשבתי לו חשבתי עלייך https://youtu.be/aPmOiRA5WrY שלך הילה

הי במבי, מה פשר הגרוי וההשתגעות, אני משער שאתן נוגעות בזה? והצורך במנוחה הוא ברור ומובן. לילה טוב, אודי

09/12/2018 | 11:38 | מאת: נועהלההההההה

שלום אנחנו מבית מסורתי ביתי התחילה לצאת עם בחור מישוב דתי בפגישה 5 נשאלה על ידו האם היה לה התנסות עם נשים הדבר זעזע אותה עצם השאלה האם זה מצביע על נטיות שלו לגברים? בפגישה נוספת שאל אותה שוב מה היא חושבת על גייז כששמעתי אלו בראשי כמה שאלות אולי הוא בעל נטיות למין הגברי? אולי הוא דו מיני? או שאולי נלחם המשיכה לגברים ומנסה לצאת עם נשים מאוד מוטרדת מעצם השאלות בשני פגישות שונות האם כדאי שתעזוב אותו? לתשובתך תודה

שלום נועלה, כמובן שאיני יכול לדעת על נטיותיו המיניות. גם לסטיירטים (משני המינים) יכולים להיות מחשבות על בני מינם. אני משער שהכי פשוט יהיה לשאול אותו ישירות. אודי

09/12/2018 | 10:19 | מאת: hila37

אהלן אודי היי סוריקטה במבי ואביב מה שלומכן? אתן חסרות כאן.... תוכלו רק לבוא לאמר שלום? שבוע שעבר הרגשתי רע בגלל מתיחות בעבודה... עכשיו זה נרגע.. מיכל וחתולית תודה שהגבתן לי בעץ שלמטה... למרות שזה וורטואלי אפשר היה להרגיש את התמיכה עד לכאן... ואליך אודי- תודה שאתה כאן, תודה על המקום הזה על הרגישות והנתינה. הילה

09/12/2018 | 15:19 | מאת: .במבי פצוע..

הילה הי, אומרת שלום.. אני פה ,קוראת אתכן.. לא כל כך מוצאת מילים ולכן לא כל כך מגיבה.. ייתכן שגם מחוסרת אנרגיות.. במבי

במבי יקרה עצוב לי לשמוע שכך את מרגישה... הלוואי שתרגישי אסופה, גרגר ועוד גרגר... אקדיש לך שיר הפוסט המקורי שלך... הילה

הי הילה, תודה לך... אודי

07/12/2018 | 06:39 | מאת: אביב 22

גם לי סוריקטה מאוד חסרה . האמת שהיא פשוט נעלמה פתאום וקשה לי שנעלמים פתאום ככה ....אבל כולכן עושות את זה כל הזמן . את שירי , חטולית שנעלמת לתוך עצמך ולא כותבת עלייך ....במבי ,שירה ,הילה ,ינשוף ....או כמו מיכל וחנה ואיה ועוד הרבה הרבה בנות שבאות והולכות....אני חושבת שגם אני וסוריקטה רצינו את החופש הזה עבוריינו ..יש משהו לא הוגן בלשבת כאן ולחכות מתי ואיך תבואו כמו הרגשה של מובן מאליו שאני יהיה כאן שתחזרו ...בלי מחשבה על המתח הזה של מי שנשאר שלא ברור לו מה עובר על השני . יכולה לדבר רק על עצמי וגם כתבתי את זה ..שאני מנסה לצמצם את עצמי ...הרעיון היה ממקום טוב של ללמוד איך להביא את עצמי מבלי לקבל אנטגוניזים מהסביבה .. בפועל אני חוששת שחלקים מסויימים שלי התלבשו על החגיגה והצמצום כרגע הוא סוג של התכנסות פנימה ... שגם לה יש מקום לפעמים . אז שירי תודה על הדאגה וההרגשה בחסרוני והכל בסדר אני כאן אבל בשקט .

09/12/2018 | 11:15 | מאת: חטוליתוש

אביבוש אהובה.... נכון שכבר הפסקתי לכתוב על עצמי אבל כבר הסברתי למה ועדיין אני כאן מגיבה... ולא נעלמת.. כל אחת עושה מה שטוב לה ומה שנוח לה... היו זמנים של איחוד ושיתוף...שמאז השידרוג..הלכו והתמעטו.. ואני עדיין חסומה ולא יכולה לכתוב כאן... רק לתמוך.... ימים יגידו...והכל לאט לאט הולך ונעלם... רק לומר שאני לא כועסת על אף אחת מהבנות כאן בפורום.. למרות שאם חסרה לי מאוד..מכבדת את הצימצום שלך... חודש טוב לכולם/ם... ושבוע טוב... חטולית

09/12/2018 | 11:33 | מאת: שירי1

היי אביב היקרה, שמחה לשמוע שאת בסדר.... זו כמובן בחירה והחלטה שלך כמה את מעוניינת לכתוב בפורום. וזה בהחלט מובן שלפעמים רוצים שקט ושלא תמיד יש כוח או חשק לכתוב. באהבה...💜

06/12/2018 | 23:41 | מאת: עדי1111

היי אודי, כתבתי על קשר של 5 שנים עם המטפלת וכשל אמפתי שקרה אבל ההודעה ירדה למטה בטעות התנתקתי מהמערכת ועשיתי רישום מחדש בהמשך לתגובתך אתה כתבת שהחשוב הוא מה קורה לאורך זמן.אז לא פירטתי כי הפריע לי בעיקר המקרה הנוכחי כי הפעם בעיקר היתה לי חשובה תמיכה שלה עקב בעיה בריאותית שמפריעה לי ,אני סובלת מכאבים ראש ופנים חזקים במיוחד נמשך כבר כ-3 שבועות ונראה לי זה הופך לכרוני (3 שבועות כאבים 24/7 זה כבר מתחיל להדאיג אותי )ואני בבירור רפואי חוץ מלסמוך על הרופאים המומחים אין לי הרבה מה לעשות כרגע.. בכל אופן מהמטפלת ציפיתי לאמפתיה ולא קרה והיא התנצלה וכו' אז מה קורה לאורך זמן...קרו כשלים אמפתיים מצידה,קשה לה לקבל את הביקורת שלי על אלו... מצד שני יש אולי תלות בטיפול וקושי לעזוב למרות שההתנהלות שלה פוגעת בי קיבלתי החלטה לעזוב..אחרי מחשבה עמוקה ואחרי שיחות איתה אני חושבת שזה הצעד הנכון הבעיה היא שלא מצליחה להודיע לה על סיום הטיפול.אולי מתוך הרגל,אולי מתוך רצון להישאר ולתקן ,אבל כבר לא מאמינה שזה אפשרי .מרגישה שהיא מעצימה אצלי את תחושות הבדידות הקשה בגלל החסך שלה באמפתיה והטיפול מפסיק להיות מקדם ועוזר איך עוזבים טיפול כזה ?

09/12/2018 | 23:56 | מאת: עדי1111

נפגשנו היום ..היתה פגישה טובה.היא הבינה על איזה פצע היא דרכה לי ואני הבנתי שצריך לפעמים להחזיק את הכעס בלי להשפריץ אותו מייד ..אבל יש עוד עבודה לעשות.... יש לי חרדה לבריאות שלי ולקיום שלי ממש מחשבות חרדתיות יותר מאי פעם ...ואם יקרה לי משהו איך הבן זוג שלי יסתדר וכו'...מחשבות שכאלו...

שלום עדי, קודם כל - אני שמח שדיברתן ושהעניינים נרגעו ושבו למסלולם. אני בהחלט יכול להבין את הדאגה. משער שצריך להמתין לסיום הבירור הרפואי. עד אז - לדאגה יש תפקיד משמר ומגן. בשורות טובות, אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע שלנו. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

06/12/2018 | 20:40 | מאת: -חנה

מרגישה שצריכה החזקה בטיפול יותר ומפחדת שמפתחת תלות לא בריאה במטפלת. מרגישה שצריכה אותה עוד ועוד ושפגישה אחת ממש ממש לא מספיקה לי. היא הסכימה שניפגש בשבוע הבא פעמיים אבל היום נפגשנו ורוצה אותה עכשיו עוד והרבה. משו בי לא רגוע בכלל ולא נעים לי להטריד את המטפלת בהודעות למרות שמבחינתה זה בסדר וכבר שלחתי לה כל השבוע הודעות

הי חנה, קרה משהו שהעיר את צרכי התלות האלו? מה פשר ההצפה? אני מקווה שתוכלי גם להיעזר וגם למצוא משאבים פנימיים שייסייעו בהחזרת היציבות. אודי

10/12/2018 | 07:46 | מאת: מכל

היי חנה. מה קורה? לא היית כאן הרבה זמן. מוכר המקום של צורך..זה זמני עד שיתאזן וזה בסדר.

06/12/2018 | 19:30 | מאת: ינשוף

המטפלת היתה בחופש לפני שבועיים וגם השבוע לא יכלנו להפגש. בהתחלה פחדתי להיות לבד ואז ככל שהזמן חלף והימים עברו נהיה סוג של שקט בפנים- הקלה שלא צריכים להתחבר לדברים, להניח אותם בצד- אפילו להתנתק מהם. ממש לא רע כך, לא רע בכלל. חוץ מזה שמתגעגעים למטפלת אני פוחדת שוב להתחבר למקומות החשוכים. בשביל מה? נעים לי במקום בו שאני נמצאת כרגע- ... אולי זה אשליה לחשוב כך...

הי ינשוף, חופש זה לא דבר רע... נחים, אוספים כוחות, ואפשר לחזור במשנה מרץ. אודי

06/12/2018 | 15:04 | מאת: שירי1

אני מקווה ששלומכן טוב, חסרונכן מאוד מורגש בפורום... 💜🧡❤

06/12/2018 | 17:29 | מאת: חטוליתוש

מסכימה מאוד...!!, השמיעו קול בבקשה.. חטולית

05/12/2018 | 22:03 | מאת: hila37

אהלן אודי הי לכן מה שלומכן? עוברים עליי ימים קשים. אני זקוקה למילים.... זקוקה ליחס ותשומת לב... אשמח לקבל כאן... הילה

06/12/2018 | 07:16 | מאת: מכל

היי... לא ממש יודעת מה לומר. רק מקווה שישתפר. אני כאן..בינתיים. את מוכנה לשתף מה קורה? מיכל

06/12/2018 | 11:43 | מאת: חטוליתוש

היי הילה... את לא כותבת מה עובר עליך ולמה הימים קשים... אולי בטיפול... אולי בעבודה... במישור הריגשי.. הבנתי שחנוכה מבחינתך הוא חג מלא אור..??, משהו קרה..?? יתכן שאת מוצפת..... לא מבינה אבל שולחת לך חיבוק גדול עם מלא חום ואהבה עד אלייך... ואת יודעת.. זה רק זמני אוטוטו תכף גם יעבור.. את חזקה ואמיצה ומסוגלת להתגבר..יש לך כוחות לצאת מזה..👉 🤩😍🤗🤗🤗... איתך מתוקה חטולית

הי הילה, יכולה לספר מה קורה ומה הקושי בימים אלו? אודי

אודי יקר, לכולכן יקרות.... מפנה את הכעס לגורם המתאים! המחאה היום נותנת כח! והטיפול עושה פלאים... מוזר כמה מהר פחות מטריד אותי הדבר!! כמה מהר הטיפול הזה כנראה עובד!! עכשיו פתאום במקום לכעוס ולהאשים עצמי מאשימה וכועסת עליו!!!! אין מצב שאוכל דברים משמינים בגללו!!! אין מצב!! שומעות!!! אתן לא צריכות לפגוע בעצמכן!!!!! אצלי זה היה פשוט לאכול פחמימות בעיקר... תפנו את הכעס אליהם!!!!! הם אשמים!!!! זה לא חייב להיות בכוח..כנראה גם נחמדות זה סוג של אלימות :( "???" אתן אמיצות וחזקות!! שרדתן! אתן מקיימות חיים טובים!! למרות הכל!!! זה הסימן לניצחון שלכן! אתן חזקות! איתכן אחיותיי! אודי, יש בי כוחות...ויש בי הקלה עצומה כשמורידה ומשילה מעצמי הרבה הרבה מאוד... אך יש בי גם עצב..עצב גדול על...לא יודעת.. אובדן כלשהו..בלתי מוסבר ... נשמע הגיוני? אודי, זה מעציב אותי מאוד מאוד, לא רוצה לסבול מהעצב הנוכחי....כבר לא מאוד סובלת..כנראה הטיפול הזה עוזר במהירות הבזק???? מוזר לי..אבל זה לא קל... כועסת מאוד מאוד...מאשימה...מאוכזבת אולי שהאיש שחשבתי...כאילו זה שני אנשים שונים? אודי, צריכה קצת הבהרה..בסדר? צריכה מילים אך לא מאוד קצר..אתה יכול לא לכתוב כ"כ קצר..אלא קצת לחרוג ממנהגך...וקצת להיות לצידי? במילים... בטוב, בעצב.... תודה, חנוכה שמח...קצת שמח, קצת עצוב..כעס על מי שאולי אסור לכעוס..אבל חייבים לכעוס!! כי מגיע לו! לא לי...לא פייר! מבלבל..הא?

מיכלי מתוקה כל שאומר לך ..שאת בדרך הנכונה... ועצב לפעמים רגש בריא... אולי גם על אובדן של כל מה שאת משילה מעצמך... נוצר חלל ריק... את מצלאי את החלל הזה בדברים חדשים שתאהבי והם יגרמו לך שמחה..עוד סיבה ליישר כתפיים ולזקוף ראש כי מגיע לך..את עובדת על זה קשה... חטולית

חטולית יקרה, נשמע טוב...ואולי עצב על ניפוץ האשליה שהוא טוב מוחלט כזה... אודי, הכל מבלבל... אם הייתה מישהי אחרת הייתי בטוח אומרת לה: "את לא אשמה" "ילדות קטנות תמימות, לא מבינות"... בכל שאר הדברים דווקא הייתי חכמה...מאוד עם בטחון עצמי, לעמוד בפני כלם, לשיר, לדבר, להתחבב על כלם וכו'.....אבל האמון המוחלט, הטמטום...יאללה..איך??? ילדה. כל זה הלך ונעלם עם השנים...הביטחון העצמי נעלם... הביטחון בכלל עזב, הדימוי העצמי ירד... והיום מנסה להחזיר...עצבות על כל השנים האלה..עצבות תהומית שאולי תשאר שם תמיד..ואולי משהו כן מתרכך בעצבות..הפעם היא רכה יותר....פחות סבל יותר קבלת העצבות...מעניין אודי, בודהיזם..כתבתי לך כבר פעם שהיא מאמינה בזה...אולי השפיעה עליי :) היום עצוב לי אבל מרגישה שמותר..שזה עצוב נוגה כזה...על אובדן כלשהו...על תמימות של פעם..ולא מוסיפה מכאוב או כעס על עצמי שעצובה...לא יודעת...

מיכלי מתוקה אם את יכולה לומר זאת למישהי אחרת למה את לא יכולה להגיד זאת לעצמך.?? במה את שונה מכל אחת אחרת.. אל תשכחי שאת כבר לא נמצאת שם..מזמן..? עכשיו את רק מרפאה את הפצעים... קולפת את השכבות המיותרות שישבו עלייך במשך שנים... את תגלי עם הזמן מה בדיוק עצוב לך... אולי כשתתחילי למלא את החור שנשאר שם...מיותם.. בדברים קטנים ושמחים... איתך מתוקה חטולית

הי מיכל, עצב הוא לא בהכרח סבל. גם לאבד משהו לא חייב להיות סבל. זה עצוב (מעניין אותי לשאול על מה העצב), אבל זה בסדר להיות עצובים כשמשהו אובד. אודי

04/12/2018 | 13:34 | מאת: NOT_FOUND

רציתי לשתף במקרה שקרה מול הפסיכולוגית אז ככה:אני מתמודדת עם בעיה בריאותית מסויימת בימים אלו ,בעיה שגורמת לי לתופעה של כאב פיזי,אבל היא לא מסוכנת ,נבדקתי ע"י רופאים ובפגישה האחרונה שיתפתי בכך את הפסיכולוגית ופתאום היא ממש ירדה עלי על כך שיש לי חרדות מאותה הבעיה. מכך שאותה בעיה מגבילה אותי וזה גורם לי לחרדות קשות שהפכו לי את החיים למרות שאני משתדלת להמשיך בשגרה אבל זה קשה, כי יש הגבלה ענקית בתפקוד בכל אופן,היא אמרה לי "טוב אז תפחדי," "אז תסבלי " אז תתנהלי ותתנהגי כמו איזה זקנה " משפטים כאלו......מרוב העלבון והכאב לא הצלחתי אפילו לענות לה ,,גם אני במצוקה מהבעיה שנחתה עליי וגם חוסר אמפתיה וחוסר הבנה מצידה.. כל הפגישה לא הייתי מסוגלת להעיר לה למרות שממש נעלבתי.. שלחתי לה הודעה אחרי הפגישה כתבתי לה שנעלבתי ושאני מבינה שהיא חסרת סבלנות כלפיי וזה לא נעים לי להרגיש ככה ..כתבתי לה שאני מבינה שהיא בנאדם ולא מכונה ומותר לה להתעצבן או להיות חסרת סבלנות אבל גם לי מותר להיעלב ולא להסכים ולצפות לאמפתיה ותמיכה... במקום להיות אמפתית היא פשוט יורדת עליי ואומרת לי מה לעשות ואיך לחיות... בכל אופן הייתי בשוק שהיא לא הגיבה להודעה שכתבתי לה ו לא הופעתי לפגישה והיא כמובן לא טרחה אפילו להתקשר אליי במשך שבוע אתמול היא פנתה אליי,התקשרה(טוב שנזכרה אחרי 8 ימים אבל מילא )נפגשנו היום והיה קשה.... היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה ומה לא תקין בהתנהלות שלה.. ניסתה להתכווח איתי ולהראות למה היא צודקת ומשהו בדברים שלה לא פגש אותי נכון והתפוצצתי (ואני לא בנאדם שנוטה להתפוצץ ..). בשורה התחתונה היא מבינה שקרה לה "כשל אמפתי" והתנצלה על כך. קיבלתי את ההתנצלות שלה כי אלו דברים שיכולים לקרות היא לא ידעה שהתגובה שלה לא מותאמת ופוגעת בי והיא הבינה איפה היא טעתה בכל אופן .אני מרגישה ש זה כבד עליה רק לעודד לתת מילה טובה ולנחם ..פשוט זה מאוד כבד עליה ואי אפשר להוציא את זה ממנה בכוח גם אם זה משהו שאני צריכה ורוצה לקבל . יש פגישות שאני צריכה רק עידוד וכבד עליי לעשות "עבודה טיפולית" היא אומרת שהיא מבינה את הצורך והיא פשוט טעתה איתי וכנראה שהיתה צריכה להתנהל אחרת אבל מאוחר מידי ואני פשוט לא סומכת עליה .נפגעתי ופוחדת להיפגע שוב . הפגישה הסתיימה בזה שאמרתי לה שאני שמחה על היכולת שלה להכיר בטעויות והכשלים שלה ולהתנצל עליהם והיא אמרה בתגובה שהיא שמחה שחזרתי לקליניקה ולא ברחתי ובכל זאת קשה לי לסמוך עליה .ואיך ממשיכים מכאן? יש עוד המון דברים שלא הספקתי להגיד לה ומפריעים לי ואני מרגישה שהיא חוסכת בתמיכה ועידוד ,אותה תמיכה שפשוט נחסכה ממני כל חיי אני מרגישה בדידות תהומית אין לי תמיכה מסביב חוץ מהטיפול.וגם שם זה מתפספס

05/12/2018 | 20:25 | מאת: חטוליתוש

שלום לדעתי כדאי וצריך להביא את כל מה שמפריע לך לטיפול כמו שעשית קודם חטולית

06/12/2018 | 07:18 | מאת: מכל

היי...גם לי זה נשמע דברים שביניכם בטיפול. לכן עדיף להביא לשם. אולי להראות מה שכתבת פה? לדבר על כך. בהצלחה.

06/12/2018 | 11:43 | מאת: NOT_FOUND

תודה רבה על התגובות ... הבאתי לטיפול עדיין יש בעיה באמון מול המטפלת ולדבר איתה לא בטוח שיפתור את זה כי מהכרות אישית איתה(5 שנים ) יש לה קושי לקבל ביקורת ואני מבינה אותה לאף אחד לא נעים שמבקרים אותו בין אם הביקורת מוצדקת ובין אם לא אמנם במקרה זה היא הבינה שעשתה טעות אבל הבינה את זה אחרי שהתעצבנתי והתפוצצתי עליה חלק מההתחרפנות שלי גם להתפוצץ מתוך תסכול

שלום לך, מה שחשוב זה מה קורה לאורך זמן, לא כשל ספציפי כזה או אחר, בעיקר אם היא יכלה לקחת אחריות על החלק שלה. למרות הקושי לסמוך (מבחינתך בצדק) - חשוב להמשיך ולשקם את הקשר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

02/12/2018 | 18:56 | מאת: מכל

האם הסבל שנמשך הוא משרת משהו? האם הסבל שלי הוא מתוך הרגל שאני לא מוותרת או רוצה לשנות באמת??? האם אדם שנמצא בטיפול כל כך הרבה זמן כמעט 9 שנים רוצה באמת להפסיק לסבול??? אן שהסבל המתמשך הזה עושה לו טוב????,, קראתי לכותרת נקודות אור למחשבה כי זה חנוכה וגם המטפלת שאלה אותי את השאלות האלו. ופתאום חשבתי שפעם זה אולי היה ככה..שמשכתי את הסבל כי זה שירת. היום פחות..חושבת שהיום אני במקום אחר ופשוט כבר לא רוצה לסבול!!! ולכן מנסה שיטה אחרת...ולמרות שכל כך עוצמתי אני מנסה שלא לסבול יותר מידיי ויוצאת יותר מהר ממצב הבאסה הזה. אז יופי..יש התקדמות. ובאשר לכאן. צריכה לבדוק מה מתאים עבורי..וכמה.. וחזרתי יותר מידיי בתקופה קשה. ותמיד כותבת ישר בלי לחשוב יותר מידיי. אולי הגיע הזמן לחשוב לפני.....מחשבות.... נקודות אור שיהיו לכולנו ושלא נשכח אותן. חג אורים שמח. מיכל

03/12/2018 | 14:04 | מאת: חטוליתוש

היי מיכלי אני חושבת שהתשובה שלך נמצאת בדיוק במקום שענית בכותרת מתחתיך... כמה טוב שיש מקום כזה.... חטולית

הי מיכל, בבודהיזם הסבל הוא 'תוצרת' של המחשבות שלנו, והם מאמינים שניתן לצמצם אותו. אודי

02/12/2018 | 12:12 | מאת: hila37

היי לכולן אודי מה שלומך? לא הלכתי היום לעבודה.... אני מרגישה מותשת... ישנתי הרבה בשבת... ועדיין צריכה קצת הפסקה והתרעננות........ אין לי כל כך פואנטה. כן רוצה לבוא לכאן למקום שרואה את הצרכים הרגשיים שלי... זה חשוב לי... הילה

02/12/2018 | 18:57 | מאת: מכל

טוב שיש מקום כזה. נכון?? תנוחי היטב ואגרי כוחות. כמו שאודי כותב. זה חשוב!

03/12/2018 | 13:13 | מאת: hila37

הי מיכל בהחלט.... אני נחה... תודה הילה

הי הילה, איזה כיף זה לנוח... אודי

01/12/2018 | 23:41 | מאת: ינשוף

רוצים לבוא לכאן אבל יותר מדי מפחדים. עכשיו באתי ועדיין פוחדים מאוד. אני זקוקה למקום בטוח. אני משתדלת לכבד את השני ומבקשת שהוא יכבד אותי גם כן. כאשר נשתתף כאן אני מבקשת שזה ישאר כאן.

02/12/2018 | 12:13 | מאת: hila37

ינשופית. למה את מרגישה שהמקום הזה לא בטוח לך?? הילה

03/12/2018 | 14:06 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שלי מה שנכתב כאן תמיד נשאר כאן... רוצה לספר למה אתם פוחדים ... חיבוק עוטף ורך איתך מתוקה חטולית

הי ינשוף, זה מעניין, כי בסופו של דבר זה פורום אינטרנטי, ובכל זאת נוצרת תחושה של 'מקום' ושל 'בטוח'. בהחלט חשוב שהמקום ירגיש בטוח, ואני בטוח שהדבר חשוב לכולנו כאן. אודי

תודה על שכתבתם..במבי יקירתי, ברור שיש הבדלים בטיפולים. לפעמים אנחנו אפילו מקנאות אחת בטיפול של רעותה...אני למשל מקנאה במתנות שאת מקבלת:) במיוחד כשהיא נוסעת והיא מבינה את הצורך בכתיבה...כי לי יש כזה צורך.. במספר רב של פגישות בשבוע כשאני רק פעם אחת בשבוע. בהבנה האין סופית שלה אותך. והצלחת להצחיק אותי קצת...החיבוק נעשה בסוף כל פגישה חחחח חופשי על הבר.. וכשחיבקתי אותה ברגל..היא לא זזה. אז קצת הרגיש לי דומה..אבל בחיוב כי היא לא נבהלה מזה..זה טוב. חטולית, תודה שאת תמיד מעודדת ועונה. ואודי... אתה יקר לי..המקום הזה יקר...לפעמים מרגישה נתקעת, לא שייכת, הורסת...מטומטמת בעיקר על השטויות שעונה או מגיבה לאחרות.. כשהופיעו לכאן בנות שהתחילו לענות לאחרים ואתה שמחת כל כך על השיח ..אני לא. רציתי אותך. תשובה שלך..הרחקת את התשובות שלך לסגירה כי חיכית שנענה אחד לשני..שניצור קבוצה. אני פעם עניתי יותר לאחרות..מאז הקבוצה אני מרגישה דווקא הפוך....לא שייכת לחכמות שיודעות איך להגיב. אני טיפשה. וברוב טיפשותי גם מפרשת אחרים ובגללי הכל נהרס....כמובן שרוצה לברוח מפה...בגלל זה.....טוב שיש שיח אבל טוב שאתה עונה גם.. קצת איבדתי מהמקום שהיה...אולי לטובת אחרים...אולי אזוז מהמשבצת של היחד הזו...דבר נוסף...עוברת קושי בטיפול החדש הזה..הכל צף ומסריח ומגעיל.. .אבל זה כבר לא בא לי לשתף....

הי מיכל, שום דבר לא נהרס... זו חרדה שמתעוררת כנראה מול מה שקרה כאן. מותר, וזה בסדר. אודי

30/11/2018 | 08:51 | מאת: מכל

אביב בקשה שלא אתערב...מבחינתה פירשתי אותה לא נכון בכלל!!!!! אז תשכח ממה שכתבתי כי זה לא רלוונטי ולא נכון מבחינתה זאת הייתה פרשנות שלי..מוטעת מבחינתה. היא פגועה ממני ובצדק. היא הרגישה שענית בגללי על התשובה שלך כשהיא הייתה זקוקה למשהו אחר. אז שהיא תסביר לך...הרגשות הן שלה והיא בוחרת במה לשתף כמו כלנו. סליחה שהתערבתי וערבתי מקום אחר . אני מעדיפה שהיא תספר לך איך היא מרגישה פה בפורום שהכל יהיה פה אבל זאת אני....

הי מיכל, אין צורך לשכוח. קורה שמתכוונים למשהו אחד ויוצא משהו אחר. הכוונות הרי טובות. בכל מקרה, הדבר החשוב הוא איך את מרגישה עם מה שקרה. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

29/11/2018 | 17:42 | מאת: שירה2017

לא נפגשנו מאז הפגישה הקשה, שלאחריה היו מספרהתכתבויות בהן אמר מפורשות שהוא מתוסכל ומיואש ומאוכזב מעצמו על שלא הצליח לגייס בי חלקים לטיפול. ובכך המיר את הכעס שלו ביאוש ואני שוב לקחתי את הכל על עצמי, על שהבאתי אותו לידי תחושות כאלה ושוב הענשתי את עצמי בגוף. לפעמים אני רוצה להרגיש רצף ממשהו אבל אני לא מצליחה, גם כאן אני לא מצליחה לשמר משהו וליצור רצף של חוויה בשבילי וגם נוכחות עבור אחרות. ועל כך אני מצטערת. אני מנסה. אבל כל ההשרדות הזאת מקהה רגשות ויודעת להפנות ראש ועורף למה שמגלה אולי קווי דמיון או חושף מדי או... לא יודעת. החלטתי לכתוב בלי לחשוב יותר מדי. אם אחשוב יותר מדי משהו יבטל את הכל ויקרא לי למחוק את כל השטויות. וזו ההוויה שלי, אין דבר שנעשה או נחשב בלי עוד ערוצים מקבילים, רובם, אולי כולם, במטרה לרמוס ולהשפיל ולדחוף אותי מקצה הצוק. ולכן לא נשאר אף הישג, לא מחזיקות חוויות או רגעים של נחת והכל הופך לבליל שלילי ורע. ואני היום האויב הגדול ביותר של עצמי ממש.

29/11/2018 | 18:55 | מאת: אביב 22

שירה מתוקה שאת יש לך המון השגים ויש לך גם המון קושי כל יום שעובר להחזיק את כולם ככה זה אומץ , אל תיקחי את כל האשמה עלייך כל כך זוכרת תקופות שהדבר היחידי שיכולתי לגייס זה לגרור את כולם לפגישה שבוע אחרי שבוע ... זוכרת את התסכול של המטפלת ואת התסכול שלי .... אולי תחליטו על צעדים קטנים ...קטנים .. לא הצלחות גדולות , משהו קטן גדול להצליח לשמור על עצמך כל יום שעובר ורק להיום .... היום למשל הצלחתי לא להקיא את עצמי למוות ...אבל זה רק להיום ... עצוב לי לקרוא אותך רוצה להיות אתך באמת לתת לך את ההרגשה הזו שאת לא לבד ..... שולחת חיבוק וכוחות .......

29/11/2018 | 19:53 | מאת: .במבי פצוע..

שירה מתוקה... צר לי..באמת שצר לי שאת מחזיקה רגשות כל כך קשים וכואבים שאת מפנה כלפייך פנימה..כולל פגיעה פיזית... רוצה לומר לך שבעיני את מאוד מיוחדת... אוהבת לקרוא אותך.. יש בך משהו מקסים בעיני... שלך, במבי.

הי שירה, מבאס ביותר. אבל הייתי רוצה לשאול (אם תהיי מוכנה לענות) - מה כן יכול להחשב הישג? אילו הישגים ניתן לרשום כאן כדי שישמשו תזכורת? אודי

03/12/2018 | 07:35 | מאת: שירה2017

תודה אביב יקרה על המילים והשיר

במבי יקרה, זה הדדי לגמרי תודה שלך שירה

03/12/2018 | 07:43 | מאת: שירה2017

הי אודי, שאלת מה יכול היה להחשב כהישג ואני רוצה לענות. יש הרבה דברים בשיגרה שמקבלים תיקוף חיובי מהסביבה (בסוף נופלים אל תהום האין ערך שלי), כמו למשל דברים שאני עושה בחיים המקצועיים, מאמר מקצועי שהתפרסם לא מכבר, סיום לימודי התואר השני, הילדים שלי, הנגינה שלי, הציור, אני מנסה להתבונן ולחוש תחושת סיפוק אפילו קטנה אבל נכשלת וממשיכה לשמוע תעמולה נגדי מבפנים. תודה שירה

29/11/2018 | 17:37 | מאת: .במבי פצוע..

אודי אהוב הי, מה שלומך ? אני מתגעגעת אליך.. מה איתי ? עם אמא צביה הסתדר ושוב רגוע, שקט ותחושה שעטופה בשמיכה רכה.. אודי ? אתה אוהב את חנוכה ? אני מאוד מאוד מחוברת לחג הזה... זה החג שבעיני הוא... ?? יש בו ניגודים... חשוך וקר בחוץ..לפעמים רוח חזקה משתוללת,מטר..חורף... בפנים נעים, ריח נעים..חנוכה.. התנור דולק, נרות החנוכה מרצדים ומאירים באור מיוחד.. "מספרים סיפורי גבורה של עם עתיק, עם עם שורשים עמוקים מאוד.. עם שנלחם,נופל וקם..ממשיך ללכת,נופל וקם... עם ששורד... גם אם עובר מסעי צלב,אינקוויזיציה ושואה.. הנרות מרצדים..מספרים סיפורי הוד.. אם תתבונן בהם תוכל לראות כמו בסרט את מתתיהו, יהודה המכבי ובניו רוכבים על הסוסים ומחזיקים בידם את הרומח.. אולי גם תשורה,מתנה ..אם היוונים יושיטו יד לשלום ..יש תקווה.. חנוכה..חג של ניגודים... בחוץ כפור... הילדה עם הגפרורים מחפשת טיפ טיפונת אהבה ,חום.. בתוך החדר, נרות צבעוניים דומעים.. אולי ראו את הילדה עם הגפרורים..? השלהבות דולקות.. נעות מצד לצד..מצד לצד..מתנועעות ושורקות את "יהודה המכבי" של הנדל.. כמו אומרות. אנחנו התקווה.. כן..למרות מסעי הצלב,האינקוויזיציה, השואה.. לא יכלו לנו.. עם ישראל חי... ואולי פעם יגיע שלום לעולם... ? מחבקת אותך אודי, שלך-במבי.

במבי יקרה, כתבת כבר על הילדה עם הגפרורים ומעניין שגם אותי מלווה הסיפור הזה בכל מיני סיטואציות... ראיתי פעם סרט, שנקרא נערת הגפרורים, סרט פיני או שוודי, מעין עיבוד מודרני על הסיפור אבל גם סיפור אחר. https://www.sratim.co.il/tt161708/%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-(1990)/ אולי תאהבי. שלך שירה

היי במבי כתבת כל כך יפה פשוט ריגשת אותי... שולחת חיבוק חטולית

הי במבי, אני שמח לשמוע שהסתדר. ואכן, חנוכה הוא חג מדליק... אודי

29/11/2018 | 14:48 | מאת: אביב 22

כמה שקט כאן מאוד מקווה שכל מי שלא כאן זה רק מתהליכים טובים לפני כמה זמן ראיתי עצים מיוני שלי ושל סוריקטה עם שיח בנוגע לכמה ולמה ועד מתי כאן .....ועל זה שהפורום לימד אותנו על המציאות ..... חשבתי איזה צמיחה עשיתי בשנים שאני כאן ....וכמה זה לא מובן מאליו שיש לי אותכם כאן .. אותך אודי ככה כדמות מופנמת בטוב . פשוט מרגש ברמות !!!!!!! אודי זה לא יאומן אבל לרוב יש לי כבר רצפה פנימית ...אפילו שאני נוגעת בהפרעת אכילה ובגוף ... אוהבת אותכם המוני המונים ושולחת ים של חיבוקים 💟💜💛💚💛💟💙

29/11/2018 | 19:43 | מאת: חטוליתוש

אכן נהיה כאן יותר שקט אני כבר הפסקתי לכתוב כאן את...על..עצמי...!! כל הסיבות שהביאו אותי לכתוב...סתרו על פני... אז רק נכנסת להגיב וזהו... ושמחה בשבילך שאת מגלה כמה דרך נהדרת עברת.... עשית עבודה לא פשוטה חיבוקים בחזרה אהובה שאת חטולית

29/11/2018 | 20:10 | מאת: .במבי פצוע..

אביב מתוקה !!! מרגש ומשמח אותי לשמוע שלרוב יש לך כבר רצפה פנימית.. מעניין איך ומה זה מרגיש ? מעניין.. אני שואלת את עצמי אם גם לי יש קצת רצפה...? מעניין... במבי.

29/11/2018 | 21:16 | מאת: מכל

אביב יקרה, הייתי שמחה אם היית כותבת לאודי על החרדות שלך במקום "שקט כאן.. " ושהוא יבין לבד. ושאת רואה התקדמות ומודה לכולן. בבקשה, תכתבי מה שכתבת בפורום השכן.

הי אביב, יש לי הרגשה שבעץ הזה נאמרים דברים וגם לא נאמרים... רוצות לספר? אודי

30/11/2018 | 03:51 | מאת: אביב 22

את יודעת אני כועסת נעלבת ופגועה עכשיו לקחת מילים שלי ממקום אחר שנאמרו ברגע אחר ממה שנכתב כאן והשלכת לכאן חרדות ופחדים שאני לא דיברתי אותם כתבתי ששקט כאן ולזה התכוונתי ....יש בנות שחסרות לי כאן וזה לא קשור למה שכתבתי ולשמחה שחשתי שהפכה ברגע אחד לעצב ותסכול . אני לא ילדה קטנה שצריכה תרגום או תיווך ותאמיני לי אם יש משהו שאני רוצה לאמר אני אומרת !!!!!!

30/11/2018 | 04:08 | מאת: אביב 22

לא היה שום דבר אחר אבל בגלל מה שמעכל כתבה אסביר כתבתי משהו במקום אחר שפורש ע"י מיכל בפרוש אחר ..... כתבתי גם כאן וששקט כאן ... כי אנשים אינם והם חסרים לי . זה משנה את פני הפורום. כתבתי את זה בנקודת זמן שלא הייתה כאן אף הודעה וכתבתי שזה עצוב ....מיכל לקחה את זה למקום של חרדות ....אז אין לי חרדות בטח לא כאלה שקשורות לפורום ....יש בי הבנה שחל כאן שינוי שקצת עושה געגוע לעבר אחר .... אבל כאן מה שכתבתי רציתי שתשמח איתי שתהייה שם איתי במקום ששמח על הצמיחה.....זה היה אחרי פגישה שעוד יותר הבנתי שהחיבורים היום אחרים ושאני מצליחה להחזיר את עצמי בדקות ספורות גם מחלקים ממש קשים ....... את האמת אודי לרגע התאכזבתי שלא היית שותף לשמחתי והנה תו ך כתיבה זה עבר....כי אני יודעת שאתה שותף ...ותודה על הדאגה שאולי יש משהו אחר ....

30/11/2018 | 13:53 | מאת: חטוליתוש

לא אודי.. יש מקום אחר שבו אוכל לכתוב על מנת לא להלבין פני..אדם ברבים ?? אם לא אזז לאא... רק אוכל לומר שנפגעתי עד עמקי נשמתי מתוגבה שקיבלתי כאן...מאדם שלא צפיתי ... וכדי לא לנקוב בשם..אני לא יכולה להמשיך.. שבת שלום אודי חטולית

29/11/2018 | 07:46 | מאת: מכל

אודי, התחלנו לעבוד על ריח בזיכרון......הדבר הקשה ביותר עבורי. והנה מופיע ריח נוראי גם בחלום ...שמנסה לשטוף..לכלוך, גועל וכו' זה לא באמת נשאר עלינו נכון??? הולכת למקום הבטוח שלמדה אותי.. דמיון ומציאות מתערבבים לפעמים. אתה בדקת על חלומות..על חושים בחלום..נכון? ריח בחלום זה משהו הגיוני?? זקוקה לדעת שאני אדם נקי......ושאני בסדר...לא מתחרפנת או מתפרקת. לדעת שכאן ועכשיו הכל בסדר ובטוח.....

29/11/2018 | 19:46 | מאת: חטוליתוש

היי מיכלי את לא מתחרפנת ולא מתפרקת מאוד טבעי להרגיש את מה שמרגיש לך למעשה..מנסיוני ככה זה עובד חטולית

29/11/2018 | 20:04 | מאת: .במבי פצוע..

מיכלי יקרה הי, את יודעת ? אני קוראת אותך וזה נראה שממש גדלת... ההודעות והתגובות שלך לכותבות ... שאפו עלייך מיכל.. וכשעובדים באמת נוגעים,מריחים,שומעים, טועמים גם גועל... מתישהו כתבת על הקטע ההוא שהתיישבת על הרצפה והחזקת לה את הרגל... כתבתי לך תגובה שכנראה התעופפה לה אי שם.. מאוד מאוד הזכיר לי את הקטע שהיה איתי ואמא צביה.. עם הבדל "קטן" אמא צביה לא מרשה ולא מאפשרת לי שום מגע פיזי איתה אפילו לא בזרת הקטנה שלי או שלה...ממש ממש כלום.. והמטפלת שלך חופשי על הבר לגבי מגע פיזי איתך.. יחד עם זאת ,אמא צביה נותנת לי לפעמים מתנות קטנות קונקרטיות.. ליום הולדתי הביאה לי זוג גרביים !!! אבל היא הביאה רק אחרי שהזעתי דם והייתי צריכה לבקש ממנה מתנה.. היא לא היתה מוכנה שאומר לה:" את מבינה לבד.." לדעתי המטפלת שלך מאוד טובה וכמובן גם אמא צביה נפלאה.. כל אחת לפי ה"אני מאמין" בו היא מאמינה...ולפי האני מאמין היא מפעילה את הטכניקות... שלך מיכל, במבי. אגב, אני מאוד מאוד שמחה שחזרת !!! חסרת לי...

הי מיכל, זה נשמע לי טבעי ובסדר גמור. אודי

28/11/2018 | 21:09 | מאת: NOT_FOUND

שלום. ברצוני לברר אני הורדתי ממשקלי בזמן האחרון כ 30 ק"ג עקב דיאטה וכושר, לאחרונה לפני כ 3 שבועות אני מרגיש כאילו משהו תקוע לי בגרון, פניתי לרופא א.א.ג. לפני 5 ימים שאמר לי שאני סובל מריפלוקס מאחר והמוח שולח אותות לסוגר הוושט שיש איום מהקיבה לכן אני מרגיש את ההרגשה של משהו תקוע בגרון. הוא נתן לי לעשות דיאטת G.E.R.D וכן כדור אחד ליום של נקסיום. לציין כי אני לא סובל מצרבות, ולפני כשבועיים עברתי ניתוחון. שאלתי האם האבחון שלו נכון?

שלום לך, זהו פורום פסיכולוגיה קלינית. מה שאתה שואל אינו בתחומי מומחיותי. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

26/11/2018 | 20:45 | מאת: שירי1

היי, זה זמן מה שאני לא נכנסת לפורום. מקווה ששלומכם טוב... אני ממשיכה בטיפול, מתרגלת אליו (למטפל), יותר סומכת עליו ואולי אפילו מחבבת אותו. אבל עדיין לא סומכת עליו עד הסוף ועדיין בוחנת אותו. הנושאים נעשים עמוקים יותר וסיפרתי לו דברים מאוד אישיים. והוא ידע להכיל את הדברים ולהגיב באופן מותאם. הוא מאוד משתדל. מקווה שהוא לא יתהפך ויהפוך למאוד לא נעים, כפי שקרה למטפל הקודם. בכל אופן, בינתיים הוא מאוד נחמד וחביב. אז ביי בינתיים....

הי שירי, טוב לשמוע ממך! וטוב לשמוע שטוב! אודי

27/11/2018 | 10:37 | מאת: חטוליתוש

נשמע שדברים טובים קורים לך ... אין צורך למהר... את תרגישי בעצמך עם הזמן עד כמה את יכולה לסמוך עליו מאמינה שהכל ילך ויסתדר עם הזמן , את הרי לא אצה לך קדימה נכון.. אמון הוא דבר שעובדים עליו....בוחנים אותו..אפילו לפעמים מפקפקים בו...האם הוא ראוי אם לא יתאים...את מיד תרגישי..רק..אל תמהרי לשפוט... אוהבת חטולית

26/11/2018 | 20:22 | מאת: hila37

היי אודי, לפני שעוד קם והיה האני שלי נחדרתי... לפני שבחרתי לפני שרציתי נירמסתי האני שלי העצמי שלי התנפץ לחתיכות לפני שהוא גדל והיום אני אנחנו בטיפול מנסים לבנות לי אני שלי חדש, שהוא רק שלי... וגם היום הוא נרמס ונהרס היום אתמול ובכל רגע שמישהי או מישהו רוצה משהו יותר משאני רוצה... זה כואב שבתוכי אין זיכרון או תחושה של מי שאני או מי שהייתי יכולה להיות.. לבנות אני עצמי קרוב לגיל 40 זה כואב ממש ממש.. הילה

הי הילה, זה יבנה, לאט ובהדרגה ואני משער שאז גם פחות ייהרס במקרים כאלו. אודי

27/11/2018 | 10:32 | מאת: חטוליתוש

לפני שלומדים לרוץ קדימה צריך ללמוד ללכת בשתי רגלים יציבות לאט לאט צעד אחד בכל פעם ככה בונים...כל מה שצריך והגיל בכלל לא משחק תפקיד מנסיון אישי...👉 קחי את הזמן ותראי שבלי לחץ פתאום הכל ישתנה לטובה.. אוהבת חטולית

חתולית יקרה אוהבת בחזרה... תודה הילה

26/11/2018 | 12:04 | מאת: mika

מיכל היקרה, קודם כל רוצה לומר לך שאני שמחה מאוד שחזרת (ידעתי שתחזרי :) ) את מקסימה ויש לך קול ייחודי בפורום שחשוב כאן כל כך. אני מודה ומתוודה שלאחרונה מאוד מתקשה לקרוא כאן הודעות , אני מושקעת ועסוקה בחיים שלי ובטיפול שהופך להיות עבורי מאוד מעמיק ומטלטל נפשית. קראתי את ההודעה שלך לבמבי והיא נסכה בי חום ואופטימיות. אבל אני חושבת שאין מטפל שהוא אחד ויחיד. ומטופל יכול לייצור אינטראקציה ייחודית עם מטפלים שונים. והיכולת והבחירה להישאר עם המטפל גם כשהוא נחווה כמלך הקרח , ולמרות זאת - מעידה על חוזק הקשר. יותר מאשר לפחד לכנות או להרגיש כלפיו כך או להגדיר זאת כלא פייר כלפי המטפל. אבל זו אני שמשליכה עלייך מהטיפול שלי, עם המטפלת הייחודית שלי , שהיא כלל לא אחת ויחידה עבורי , אבל הקשר איתה מתחזק ונהיה עמוק דווקא בגלל שאני יודעת שהיא מלכת קרח אמיתית אבל עם לב חם ואני מסוגלת להכיל ולקבל את המורכבות הזו. מיכל, אני אוהבת אותך :) תאחלי לי המון בהצלחה עם המטפלת שלי בטיפול, טוב?

וואו...את מקסימה! קודם כל תודה על המילים החמות 🤗 ונכון שבטיפול שמרגישים ומתנהגים איך שמרגישים מראה על קרבה. אני התכוונתי שפשוט זה חוזר על עצמו. ..ברור שגם אצלי, ואצלי זה מבאס אותי..וזה כבר לא מרגיש ספירלה כמו שמטפלים אוהבים לומר זה מבאס. ולכן הגבתי כך. וזה בסדר להרגיש מטפלת קרה..ולדעת שבפנים היא לא ככה😁 אצלי אתן בוודאי מרגישות שהיא חמה ועוטפת. נו, טוב זה לא תמיד כך ואולי מישהי אחרת הייתה חושבת שהיא לא חמה בכלל!כי לעומת אמא שלי הפולניה...היא מחבקת ובבית שלי לא היה חיבוק מעולם. היא מקשיבה בבית לא עניין כלום חוץ מאמא.. הכל סבב אותה...אז ברור שארגיש ככה...מבינה? וברור שאאחל לך הצלחה רבה רבה. אוהבת אותך. חיבוק כזה שיתאים. ❤

25/11/2018 | 19:03 | מאת: אביב 22

תודה שאני כותבת תודות גם אם ממש מאוחר תודה לימים עמוסים מלאים בעשייה תודה שאני רואה גם את הטוב בתוך העומס תודה על מטפלת ואנשי מקצוע שמלווים אותי תודה על המקום הנדיר הזה שכל כך מאפשר למידה והתפתחות תודה לכם כולכם על היותכם 😊

26/11/2018 | 09:32 | מאת: אביב 22

תודה שאני אני תודה שאני כותבת תודות תודה על יום חדש תודה על יום מעניין שמחכה לי בחברה נעימה תודה על הגשמי בחיי תודה על כל מי שעוטף אותי באהבה תודה על המקום הזה כאן .

26/11/2018 | 12:32 | מאת: חטוליתוש

תודה שמצליחה לקום כל בוקר ולעמוד על הרגלים החולות שלי תודה שעסוקה כל הזמן ולא נשאר פנאי למחשבות קשות תודה על זיכרון גם אם קצר ומשובש.... תודה על בעלי המתחשב.... תודה על ילדים מקסימים תודה על נכדים יהלומים תודה שגם שוכחת המון..מוריד מהלחץ הנפשי גם זו לטובה... כל כך רוצה לישון ולא...לא באה השינה.. תודה

25/11/2018 | 06:07 | מאת: hila37

אהלן מה נשמע? יום ראשון כבר כאן, חורפי פה ויש לא מעט חלזונות בחוץ...🐌🐌 מאחלת לכולנו שבוע מבורך..👯‍♀️👯‍♀️ שנהיה טובות לעצמינו...💟💟 אודי תודה על המקום הזה... שולחת לך חיבוק.. הילה

26/11/2018 | 12:25 | מאת: חטוליתוש

שבוע מקסים ורק טוב חטולית

26/11/2018 | 20:23 | מאת: hila37

שבוע נהדר גם לך חתולית

הי הילה, שולח בחזרה! אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי