פורום פסיכולוגיה קלינית

אני לא יודעת אם זה הפורום אבל אני ממש זקוקה לעזרה בנושא הזה!!! מה עושים עם ההרטבות הליליות המתמשכות של ילד בן 2 ועשרה חודשים? הוא כבר נגמל מטיטולים לפני כ-חצי שנה והיו לו לילות יבשים, אבל משום מה בחודש וחצי האחרונים לא מפסיק להרטיב בשינה! גם כשהוא ישן צהריים, גם כשהוא נרדם בנסיעה. לפעמים הוא גם נוטה ל"שכוח" ללכת לשירותים ומפספס גם כשהוא ער. איך עושים שזה יגמר כבר? החורף מתקרב ויהיה קשה שבעתיים! תודה לכל מי שיוכל לענות מידע מקצועי או נסיון אישי! גלית.

גלית שלום רב, לא נראה לי שמדובר במשהו משמעותי, ואולי אפילו יש לילד דלקת קלה שגורמת לו להשתין באופן תכוף ולא נשלט. כדאי אולי לעשות בדיקות שתן, ומעבר לכך, אם והכל יצא בסדר, הייתי ממליצה על טיפול מהסוג ההתנהגותי עבור הילד. דהיינו, להזכיר לילד מדיי זמן קבוע שעליו ללכת לשירותים, לפני זמני השינה לדאוג שיעבור דרך השירותים, ובמהלך השינה ניתן לקנות מכשיר לא יקר המתחבר לטיטול או לתחתון וברגע שהילד מתחיל להרטיב זה מצפצף ומעיר אותו. כך הוא לומד לשלוט על עניין ההרטבה. בדרך כלל השיטה הזו פועלת טוב. במידה וזה לא מסייע לכם, כדאי לגשת לייעוץ. בברכה, טלי פרידמן

הייתי הולך קודם לאורולוג של ילדים דרך רופא ילדים של קופ"ח

הילד שלך עדיין לא בן 3! הוא קטן, חכי בסבלנות, נכון זה לא נעים ולא נוח- נראה לי שיותר לך מאשר לו. תסתכלי קצת סביב רוב הילדים בגיל הזה עדיין לא שולטים בשעת שינה. אז שתהיה לך סבלנות - בגיל הזה זה עדיין מוקדם לכל הטיפולים ההתנהגותיים של פעמונים שמצמידים לטיטול וכדומה. הניחי לו, קבלי אותו, ואם עד גיל 4-5 לא תהיה ממש הטבה רק אז תתחילי לדאוג. סמכי עליי . זה נורמלי לחלוטין .

שלום רב ! אבקש את עצתכם אני אב לילדה בכיתה ה' אשר לאחרונה החלה למצמץ בעיניה עדיין לא באופן רצוף. אני חושב כי ישנה התאמה בין לחץ (קל) לבין המיצמוץ לדוגמא אם אנו ההורים משוחחים עימה על שיעורי בית ועל הצלחה היא מתחילה למצמץ יותר. מעט רקע משפחה רגילה ואוהבת מאוד, עבודת ההורים מעט הישגית האם מנהלת סניף בנק טפחות - עובדת שעות עבודה של בנק אני עובדבתפקיד בכיר בחברת מחשבים עובד שעות עבודה רבות חשוב אני האב ממצמץ כבר מגיל צעיר כמעט מכיתה ד' - בעבר סבלתי מטיקים רבים אחיין שלי (בן של אחותי) ממצמץ גם הוא. האם המיצמוץ הוא פגם גנטי אשר עובר בתורשה האם מומלץ לא לדרוש מהילדה כדי שלא תמצמץ האם כדאי לפתוח את הנושא או להתעלם אשמח לכל ייעוץ ובמיוחד אם הדבר ניתן לקבל קישורים לספרות וללינקים באינטרנט כמו כן אשמח לקבל הפניה לגורם לטיפול או ייעוץ לאיזה תחום ברפואה לפנות לעזרה המון תודה על התייחסותכם אבנר מימון

אוקי...קודם כל אני לא פסיכולוג\פסיכאטר\עובד סוציאלי כשאמרת שהמיצמוץ מיתגבר עקב לחץ נפשי זה הזכיר לי פרק בספר שניקרה "האני ומנגנוני ההגנה"\אנה פרויד תיבדוק בפרק שניקרא "הזהדות עם התוקפן" (ממבט ראשון זה נישמע די דומה,אבל ביגלל שכבר יש טיק,גם בלי ה"טריגר הנפשי"...זה מסבך את העיניין) אגב להרבה מעפינים גופניים,יש טריגרים ביולגיים... נקודה למחשבה אופיר

אופיר- כמי שמזה זמן רב מתענין בפורום (ובמקרה בעיה זו נגעה לליבי ) אני יוצא בביקורת עליך . אתה מסבך לאנשים את השאלות בתאוריות מורכבות. מישהוא שואל על הבעיות הקשות של הבת ואתה מלאה אותו במיני מנגנונים וכו'. מאחר ואתה מצהיר שאתה לא בר סמכא-אז בשביל מה הרצון שלך להראות את ידענותך (החלקית והבילתי מקצועית ) ??. אולי תנסה לגשת בעצמך לטיפול אישי לפתרון בעיות שלך עם עצמך.

אופיר היקר הלכת רחוק מאד - יש הרבה סיבות יותר טריוויאליות למיצמוץ

אבנר שלום רב, ממכתבך עולה כי בעיית המיצמוץ הינה תורשתית במשפחתך. לכן לא ברורה לי שאלתך.יתכן ומדובר בעירוב של תורשה ואישיות. כלומר, לילדה קיימת הנטייה למיצמוץ, ובשל אישיותה (נניח שהיא נוטה להגיב ללחץ בסימפטומים גופניים) הנטייה מוגברת בשעת לחץ. בכל אופן אם אתה רוצה להיות שקט, הייתי ממליצה לעשות בירורים מקבילים, הן פיזיולוגיים (לבדוק שאין שום בעיה פיזית שגורמת למיצמוץ) והן פסיכולוגיים (לדוגמא, שאתה תלך להדרכת הורים או תשוחח עם פסיכולוג בית הספר ותבחן יחד את משמעות הדברים). נסה לערב כמה שפחות את הילדה בכל המתרחש על מנת שלא תחוש שהיא חריגה בתגובת המיצמוץ ואז זה עלול להוסיף עוד טריגר להחמרה. בברכה, טלי פרידמן

אבנר, 1) אני אם לילדה שמצמצה.גם כאן עם תופעות חזקות של גלגול עינים. 2)הלכנו 4 שנים לפסיכולוג. 3)שנה בטיפול אלטרנטיבי. 4)בסוף- מה שעזר היה טיפול תרופתי.-תוך 1 חודש נסתימה הבעיה החריפה. ונזקקנו לעוד 2-3 תקופות של ריענון. 5)אם תרצה פרטים אנא השאר טלפון ונתקשר אליך. אומר לך כי הבעיה של מיצמוץ יוצרת קשיים חברתים מאד אשר ישפיעו על הבגרות שלה .ככל שתקדימו יטב לכם ולה. הכל תלוי בבשלות שלכם לקחת אחריות. V.

תודה על התייחסותך אשמח לשוחח עימך באופן טלפוני מספר הטלפון שלי 054-858308 אבנר

פנה דרך קופ"ח לנויורולוג של ילדים ליפני כל פעולה אחרת עדכן אותי לאחר מכן להמשך יעוץ

תודה על ההתייחסות

למי יש חומר בנושא נוער לקוי למידה והיפר אקטיבי?

עידית שלום רב, הרשת מוצפת באתרים וחומר על הנושא. השתמשי במנועי החיפוש במילות המפתח "ליקוי למידה" או ADHD ותקבלי מגוון רחב ביותר של חומרים, שמהם תוכלי לברור ולמצוא את מבוקשך. בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן

JHGFGG

קראתי את הכתבה על חלומות בהנחה שיש סמלים אוניברסלים מה הפרושים לחלימה על נפילה לבור עמוק וחשוך על נפילת שיניים על אובדדן דרך או רכבת תודה שושנה

אין ממש סמלים אוניברסלים, כל המטרה בפירוש חלומות, זה שלכל אחד יש את הפירוש שלו דוגמא: אני נחנקתי מעצם של תרנגולת כשהיתי ילד קטן, את אוהבת תרנגולת את חושבת שבחלום עצם של תרנגולת,תסמל עבורנו את אותו דבר, ? :) בכל אופן,ממה שזכור לי מהספרים של פריד "נפילת שיניים.עקירת שיניים" מצביא על "הענשה עצמית על משעה האונן"..או משהוא כזה בקשר לנפילה,זה גם איך שהוא קשור למיניות (לפי פרויד הכל מתחיל וניגמר במין) אבל באמת כדי לפרש חלום,את צריכה להיתיחס לכל סמל,כחלק מהחלום השלם,ולכל סמל א צריכה להיתיחס כ"שלך בילבד" זאת אומרת שלכל סמל יש עברוך פירוש...ואת זאת שצריכה לגלות את הפירוש הזה,ואחר כך לחבר את כל הפירושים ל"פירוש אחד גדול" (שזה כל החלום) אופיר

שושנה שלום רב, אופיר צדק כשכתב כי המשמעות של כל סמל בחלום היא משמעות אישית של האדם. הפרושים הכלליים אינם משמעותיים ואינם עקרוניים. במידה ואת בכל זאת מעוניינת בהם, חפשי במנועי החיפוש אתרים על פשר החלומות של זיגמונד פרויד. יש לא מעטים כאלו, ושם תוכלי למצוא את מבוקשך. את יכולה גם לקרוא את ספרו של פרויד שתורגם לעברית הנקרא "פשר החלומות". בברכה, טלי פרידמן

טלי האם אין סמלים אוניברסליים ? למשל : מקל או משהוא מאורך -פין הגבר. כוס או כד או כלי קיבול -פות האישה ? ומכו החיבוריות: 2 מקלות-סטיות הומוסקסואליות. שבירת העץ- אי אונות.וכו' ל.

שלום, בתקופה האחרונה (מזה כ-3 חודשים) החשק המיני שלי חזק ,ואף לעיתים נדמה לי כי אינו בשליטתי. אני בן :30 ,גר לבד,ואין לי בת-זוג קבועה.

מה רע בזה . תאונן כמה שאתה רק יכול. תשוקתך תתן לך צורך אולי להכיר בת זוג למין-צריך רק לחפש. אל תשאר מגורה- תתפרק בכל דרך אפשרית עד לרגיעה מינית. כעקרון החשק המיני הוא ברכה ולא סיבה לרופאים. הרופאים צריכים לטפל לאלו שאין חשק.....

לא רלוונתי לאתר זה ! !

האם משהוא קרה ב 3 החודשים האלה ?...הרועה משמעותי בחיים שלך ? האם היו לך קשרים רומנטיים בעבר ?, אני מדבר על קשריים מיתמשכים אופיר

לאחותי התאומה (בת 21) יש מאניה דיפרסיה,והיא מטופלת בתרופות מזה 3 חודשים.לפני 3 שנים היה לה התקף ראשון והיא טופלה בתרופות שנתיים,ואז הופסק הטיפול,וכאמור היה לה שוב התקף.בבית היא מתנהגת כילו אנחנו צריכים לציית לכל משאלה שלה,ובד"כ אכן אבא שלי אכן מציית.איך להתמודד עם ה"פקודות " שלה? איך מצד אחד לגרום לה להיות קצת יותר פרודוקטיבית ועוזרת,אך בלי לגרום לעימותים שמביאים אותה לבכי? (גם כשמעירים לה ללא עימות זה גורם לה לעצבנות) תודה דבי

עם באמת יש לה את האבחנה שאמרת - טיפול תרופתי מתאים יאזן אותה והיא תחזור לתגובות והתנהגות רגילה - מקווה שיש לה פסיכיאטר טוב וזמין עם בנוסף יש הפרעה באישיות - אז המצב מסובך יותר

האם קיים קשר בין שימוש במריחואנה להופעתה של פסיכוזה ו/או סכיזופרניה?

שלום איתי אין קשר בין מריחואנה והופעתה של פסיכוזה. יחד עם זאת אם לאדם יש פוטנציאל להיות פסיכוטי שימוש במריחואנה יכול להוות טריגר לפריצה של פסיכוזה. אמיר

האם תוכל להציג מחקרים או מידע אחר המראה כי מריחואנה *היא* הגורם להתפרצות פסיכוזות? במקרה אחד שאני מכיר בו "הואשמה" מריחואנה ע"י פסיכיאטר כגורם פסיכוזה (אפילו לא כטריגר), התברר שלמעשה היו מעורבים גורמים אחרים הידועים כמעוררי פסיכוזות (כגון MDMA). השימוש במריחואנה היא מידע אנקדוטי בלבד ולא היה שמץ של ראיה לקשר שלה לעניין. מאחר ואחוז ניכר מאוד מהאוכלוסיה משתמש במריחואנה, הרי שצפוי שבאחוז ניכר (דומה) מהמקרים הפסיכיאטרים יהיה קיים שימוש במריחואנה ברקע, גם ללא קשר להתפרצות. יתכן שיש גם גורמים מתערבים נוספים המשפיעים על אחוז זה. צריך להיזהר לא לעשות קישורים מוטעים. האם יש לך מידע מוצק (לא אנקדוטי) המצביע על מריחואנה כטריגר? יוביוב

אני לא מסכים - היום כבר יודעים שהתאוריה הזאת מיושנת יש עדיות מצטברות במחקר לקשר גרימה של מריחואנה לסכיזופרניה

יוביוב היקר - נכון שעדיין אין הוכחה ישירה חד-משמעית לקשר גרימה המובן לנו- בין היתר כיוון שלא יודעים הרבה איך פסיכוזה מתממשת במוח אבל !!! יש עדיות מרובות כמעת ישירות - ראה סקירה ממאמר : http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10881208&dopt=Abstract שקושרות באופן דו-כיווני את הפתלוגיות הנפשיות הקשות ביותר עם סמים בכלל וגם עם מריחואנה מדובר בתכשיר הגורם לפרטורבציה באירגון התאים במוח לסיכום הידע הקיים היום והניסיון הקליני מאפשרים להמליץ המנעות ממריחואנה עם לא הייתי מכיר את הסבל הנוראי של המטופלים ומשפחותיהם הייתי משתמש בציניות ואומר - "השתמש במריחואנה ותהיה לי יותר פרנסה" -

ראה גם: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10860095&dopt=Abstract

ראה גם: בנוסף http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10829325&dopt=Abstract

ראה גם בנוסף http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10827882&dopt=Abstract

דר. פלד, קודם כל, תודה על תשומת הלב שאתה מקדיש לעניין, ועל טירחתך באיתור חומר. קראתי את הלינקים שנתת ואני מאוד מופתע שבחרת את המאמרים האלו. נראה שהם מחזקים את הספקנות שלי לגבי קיום סימוכין לגרימת בעיות ע"י מריחואנה. 1. המאמר של BATEL אינו מזכיר כלל מריחואנה, אלא מדבר על התמכרויות בכלל (התמכרות ומריחואנה לא כל כך הולכים ביחד, אבל זה סיפור אחר). הוא מדבר על הקשר בין סכיזופרניה לבין התמכרות ומציע כמה סיבות לקיומו, ו*כולן* הן תולדה של הסכיזופרניה, ו*לא* של הסמים. כלומר הוא טוען שהבעיות נובעות מהסכיזופרניה ולא מהסמים. קצת הפוך מהעניין בו אנו דנים. לא כן? 2. במאמר של HALL יש דיון על הסיבות מדוע אין תשומת לב "מספקת" למריחואנה, ואחת הסיבות שהוא מעלה היא שחוקרי ההתמכרויות פועלים *נגד* הטענות המוגזמות על חומרת נזקי המריחואנה. בנוסף לכך, בהקשר של סכיזופרניה אומר הכותב שיש רמיזות (לא הוכחות) לכך *שיתכן* שמצבם של *חולי* סכיזופרניה יחמיר עקב שימוש במריחואנה. הוא גם מוסיף שמדובר במספרים קטנים. לגבי גרימת פסיכוזות מתמשכות כתוצאה ממריחואנה, הכותב מסייג שהתימוכין ל*הנחה* זו הם לא ברורים (MIXED). מעניין לציין שהוא גם מוסיף שאין פגיעה משמעותית בכושר הקוגניטיבי אצל צרכנים *כבדים* (כרוניים) ו*יתכן* שיש פגיעה מזערית שאין לה השפעה על התפקוד היום-יומי. אגב, אני מכיר מחקר אחר המראה שאצל משתמשים רגילים (לא כבדים במיוחד) יש שיפור, בכך שההרדרות במבחן MINI עם הגיל קטנה יותר מלא-משתמשים. 3. המאמר של SOYKA טוען כי נמצא מיתאם בין שימוש בסמים (באופן כללי) אצל סכיזופרנים, לבין קיום אלימות והפרעות התנהגותיות. א) הוא מראה *מתאם*, ו*לא* שהסמים הם הגורם. ב) גם אצל לא-סכיזופרנים שימוש באופיאטים קשור לאלימות וכו', בין היתר עקב הצורך בהשגת כסף, התנאים הסביבתיים בהם נוצר השימוש וכו'. נרקומנים בד"כ אינם טיפוסים חביבים, גם ללא קשר לסכיזופרניה. ג) לא צויין אפילו ברמז מתאם של מריחואנה לאותן בעיות התנהגותיות. ההתיחסות היתה לסמים באופן כללי. מריחואנה דוקא ידועה כנוגדת אלימות ואחת הטענות של התנועה לאיסור על מריחואנה (שנות ה30, ארה"ב) היתה שמריחואנה גורמת לפצפיזם...). 4. את המאמר של MCKAY לא ניתן ליקרוא בלינק שצרפת. האם קראת אותו? לסיכום: אומנם שמות המאמרים נראים "מבטיחים" מאוד מבחינת ממצאים מאיימים, אבל תוכנם מעיד אחרת לגמרי, ואני לא מתכוון לרמז כאילו לא קראת אותם, אלא שלמדת את החומר מקריאת כותרות בלבד. מאחר והשימוש במריחואנה מאוד מאוד נפוץ בארץ (בין 10% ל20% באוכלוסיה הכללית, תלוי בגורם הבודק), ודאי ידיך מלאות עבודה בטיפול בנפגעי מריחואנה. אולי תוכל להביא מנסיונך, מאחר וסקירת הספרות אינה מסייעת בידנו. בתודה יוביוב

בן 30 ולאחרונה זה כבר לא בשליטה מה ניתן לעשות.

אלון שלום רב, מה זאת אומרת לא נשלט? האם זה גורם לך לעשות דברים שלא עשית בעבר, כגון שימוש בשירותיי ליווי, או דרישה מוגברת מבת הזוג לקיים יחסי מין תכופים? כדאי שתפרט קצת יותר. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום. כן זה גורם לי לעשות דברים שלא עשיתי בעבר, כגון שירותיי ליווי,דרישה מוגברת מבת הזוג שלי וגם אוננות.

נו מה רע בזה. מקוים שאתה לא אונס-אז זה ללא שליטה...... אם אתה מקיים יחסים סדירים אז יופי. אם לא תאונן. אם לא תעשה ספורט והעסק ירגע.

אני מקווה שאני לא טועה אבל מומלץ לא לפנות באופן כזה לפורום או שתפרט או שלא תכנס !

ד"ר פלד שלום רב. לאחרונה אני מקיים יחסי מין הרבה יותר מבעבר, מאונן וגם שרותי ליווי.

לפני כחודש ביקרתי בפורום וסיפרתי על הפרעת האכילה עימה אני מתמודדת בשילוב עם מחלתו של אבי, שהרופאים נתנו לו שלושה חודשים לחיות. בסופו של דבר אבי נפטר לאחר שבועיים בלבד ממחלתו. קשה לי להתמודד עם האובדן !! קשה לי להתמודד עם הפרעת האכילה !! הגעתי לשלב בו אני מתעלמת משניהם, כאילו לא קיימים. כאילו אבי לא היה קיים מעולם, וכאילו הפרעת האכילה אינה קיימת. אני אוכלת ומקיאה ולוקחת משלשלים וכאילו שום דבר.. ההתעלמות מפריעה לי מכיון שאני יודעת שכך איני מתמודדת עם הבעיה, והמצב הולך ומחמיר, אין לי שליטה על האוכל או על ההקאות בכלל. אני יכולה לאכול ולהקיא 5 פעמים ביום ולפעמים יותר. אני מרגישה שמישהו צריך ללמד אותי מחדש איך אוכלים, מתי, כמה, מה זה רעב פיזי. אני מרגישה שמישהו צריך ללמד אותי איך להתמודד עם האובדן, עם המוות, עם הפחדים שמלווים אותי עד היום מפני הגסיסה ביסורים נוראים של אבי. יש לציין שליוויתי עד אבי ממש עד לרגעיו האחרונים, וראיתי אותו מפסיק לנשום בהדרגה עד שמת, והדבר קשה עלי מאוד. שלושת הימים האחרונים בחייו היו קשים ביותר והסיוטים מהם מלווים אותי עד היום. עד לא מזמן הייתי בטיפול פסיכולוגי שהופסק על ידי הפסיכולוגית כשבוע לאחר שאבי נפטר בטענה שאני תקועה בטיפול ולא מתקדמת. אין ספק שגם זה הוסיף לתחושות הנטישה שלי - קודם אבי ואחר כך המטפלת שלי בעיתוי הכי גרוע שאפשר מבחינתי. מה עושים ???? לטלי פרידמן - אני מבינה שיש לך נסיון אישי בטיפול בהפרעות אכילה, והרגשתי שאני מאוד מתחברת אליך דרך תשובותייך לשאלותי ולשאלות אחרים, האם אפשר לפנות אלייך באופן פרטי לטיפול ?

גלי שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי ולהשתתף בצערך על מות אביך, ולקוות שלא תדעי עוד צער. שנית, את מעלה במכתבך מצוקה קשה, ועולה אצלי התחושה של איזושהי התפרקות וחוסר שליטה נוראית על המצב בו את נמצאת כיום. מעגל האכילה-הקאה-אכילה-הקאה וחוזר חלילה הוא מעגל נוראי שהיציאה ממנו דורשת כוחות נפש עצומים, בעיקר אם את רוצה לעשות זאת לבד. להערכתי, במצבך היום, את לא מסוגלת לעשות זאת לבד. את זקוקה לתמיכה נפשית, ואולי אפילו תרופתית. מוזר בעיני הפסקת הטיפול שלך מצד המטפלת, אולם גם אנו, המטפלים, בני אדם ושוגים לעיתים. במקרה שלך, נראה לי כי הפסקת טיפול פירושה התדרדרות נוספת המצבך וחבל. עליך להגיע לטיפול, וכמה שיותר מהר יהיה יותר טוב. את יכולה להתקשר אליי (פרטי נמצאים בכרטיס האישי) ונוכל לדון לגבי טיפול. בכל מקרה להערכתי הטיפול היעיל במקרה שלך יהיה טיפול של צוות רב מקצועי שיכלול: דיאטנית, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. כעת את בשלב של הרמת ידיים או עצימת עיניים לגבי המתרחש סביבך ואיתך. וזה בדיוק השלב שהסביבה צריכה להחזיק בידייך הנשמטות מאליהן, ולא להרפות. אף פעם לא להרפות. עדכני אותי במצבך בהמשך. שיהיה לך כוח,בברכה, טלי פרידמן

מסכים!

גלי שלום. קודם אני מששתתפת בצערך על מות אביך. הפרעת האכילה שלי גם נובעת מפחדים שקשורים במוות,גלי אני רוצה לחזק אותך עד כמה שאפשר.ושאת כן יכולה לצאת מהמצב שלך אם תעשי מה שטלי פרידמן אומרת. אני מחזיקה לך אצבעות, ואם את רוצה את יכולה ליהיות איתי בקשר. יש עוד אופציה אחת שהיא אשפוז בתל השומר תחשבי על זה ותעדכני אותי. אשמח לעזור לימור

שלום גלי הפסיכולוגית שטיפלה בך עשתה מעשה שלא יעשה. אסור היה לה להפסיק את הטיפול בעיתוי שעשתה. טוב תעשי אם תמשיכי טיפול אצל מישהו אחר. בברכה, אמיר

אני חושבת שאני הולכת למות. זה מפחיד.. אתמול אחרי שמצאתי כוחות ואומץ והתקשרתי לדבר איתך טלי , התחלתי לבכות ולא יכולתי להפסיק. למעשה, גם עכשיו אני לא יכולה להפסיק לבכות. המצב נראה רע.. אחרי שחשבתי קצת על השיחה איתך טלי הבנתי שאני עדיין בבעיה לגבי התחלת טיפול חדש עם מטפל חדש - מצד אחד ברור לי שאני חייבת לשתף מישהו ב"פלונטר" של החיים שאליו נקלעתי, מצד שני קשה לי לפנות למטפל חדש, מכיון שמי יכול להבטיח לי שגם הוא לא יחליט לפתע פתאום לסיים את הטיפול כשהמצב יסתבך וכשאני אצטרך אותו יותר מכל ? למה בכלל כדאי לי להתחיל שוב לסמוך על מטפלת שאני לא מכירה, שעשויה לנטוש אותי ביום מן הימים בלי שתיהיה לי אפשרות החלטה בענין. המטפלת הקודמת שהפסקתי להיפגש עימה הבהירה לי בפגישה האחרונה שהיא מפסיקה את הטיפול לא בגללה, שהיא חושבת שהיא מספיק טובה לעזור לי ויכולה לעזור לי. מדבריה הבנתי שכנראה חטאתי במשהו לא ברור ושזו אשמתי שהטיפול נפסק. אולי זו גם אשמתי שאבי נפטר ? -- > ואם זו אשמתי סביר להניח שזה יקרה שוב גם עם מטפל חדש, אז למה להתחיל בכלל ?

גלי, אל תשארי לבד. תעזרי במישהו, כדאי וחשוב. אני חושבת שה"פסיכולוגית" שלך לא ראויה לטפל באנשים. שאלה: איך אפשר לדאוג שהפסיכולוגית הזו לא תמשיך ןתפגע באנשים אחרים?

גלי שלום היום זו הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה והנושא שלך תפס אותי במיוחד. קודם כל משתתפת בצערך על מות אביך. הנושא הזה של הפרעות אכילה קרוב אלי במיוחד מאחר והייתי בעברי אנורקסית, בולמית, מקיאה משלשלת ובעצם מה לא! הרגשתי קורבן לעצמי ואכן כך גם התנהגתי. היום אני בן אדם אחר, חדש והכל בזכות הרצון שלי להלחם עם עצמי ובכלל.... נכון שכרגע נראה לך שאת בתוך איזשהו מעגל שאין את יודעת כיצד לצאת ממנו או בכלל מאיפה להתחיל. קודם כל צריך לרצות!!!! את צריכה לרצות להפסיק להקיא את צריכה לרצות להבריא את עצמך. אני יודעת כמה זה קשה, אני יודעת כמה כוחות נפשיים צריך כדי להתמודד עם האמת, נלחמתי עם עצמי לבדי במשך שנים כדי להיגמל מכל אותם נזקים שעשיתי לעצמי. בשלב מאוחר יותר שילבתי טיפול פסיכולוגי שאכן לימד אותי להכיר את עצמי, לאהוב את עצמי ולהבין בעצם שאני לא רוצה להמשיך להרוס את עצמי. קחי את זה לתשומת ליבך, הכל אפשרי מאחלת לך הצלחה רבה אשמח לעזור, לתמוך ולעודד שרון

חברתי, שהיא כיום בת 21, עברה אונס בגיל 6 עליו לא דיווחה לאיש עד לפני כשנה. אז, תוך כדי שיחת חולין, היא סיפרה לי על המקרה. כמו כן היא החליטה לספר להוריה על כך. לאחר זמן קצר היא החלה לעבוד בעבודה חדשה, אותה נאלצה לעזוב עקב התקפי חרדה קשים שכללו דיכאונות דחופים, הקאות, שילשולים, קוצר נשימה, ומחשבות שליליות - לא הגיוניות לכאורה - כמו לשכנע את עצמה שהיא חולה במחלות סופניות. בעקבות כך היא החלה בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שהקל במעט על המצב. הפחדים והמחשבות השליליות לא נעלמו לגמרי אבל לרוב לא הפריעו בשגרת החיים. לאחר כ-8 חודשים היא הפסיקה את הטיפול הפסיכולוגי משני טעמים. ראשית, היא הרגישה שהיא "עומדת במקום", ושנית מטעמים כלכליים. הטיפול הפסיכיאטרי, שמסתכם בכדור סרוקסט ( כמדומני ) ליום, נמשך. בעוד כשבוע חברתי מתחילה ללמד באוניברסיטה, דבר הכרוך גם בעזיבת הבית. בימים האחרונים, כנראה בשל הלימודים הקרבים ובאים, חזרו התקפות החרדה עם אותם סימפטומים שציינתי לעיל. המצב נראה רע מאד, חברתי חוששת שלא תצליח להשתלב בלימודים כשם שקרה בעבודה אותה נאלצה לעזוב. כמו כן היא משליכה על מצבה בחיים בכלל כלומר האם היא אי פעם תוכל לעשות צעד משמעותי כלשהוא בחייה ? שני דברים חשובים ראויים לציון. ראשית, אני וחברתי חברים מזה כשנתיים וחצי, הקשר ביננו חזק ואני אוהב אותה מאד. במשך כל התקופה המתוארת תמכתי בה וניסיתי להבין ככל האפשר. שנית, חברתי מאד מודעת לעצמה ויודעת שכל הפחדים שלה הם "לא הגיוניים" אבל היא פשוט לא יכולה לעשות כלום נגדם. שאלותי הן : מה אני יכול לעשות כדי לעזור לחברתי ? איך אני צריך להתייחס לעניין ? - האם אני צריך להביע בפניה דאגה כנה מן העניין או להעמיד פנים שזה לא מדאיג אותי ושאני חושב שזה פחדים טבעיים ברי חלוף ? מה היא צריכה לעשות ? האם אין סכנה בטיפול התרופתי הממושך ? האם כל החרדות הללו נעלמות לחלוטין בשלב מסויים או שזה משהו שילווה אותה כל ימי חייה ? ד"ר, אני מצטער שאני נשמע מעט דרמטי אבל אני פשוט מפחד. תודה מראש על ההתייחסות ותשומת הלב.

בני שלום רב, בהתיחסותי למכתבך אני לא אעסוק בתכנים הפסיכיאטריים - התרופתיים, לזה תאלץ לחכות להתייחסותו של הפסיכיאטר, ד"ר פלד. לעניינינו, ממכתבך עולה מצוקה רבה וחשש מהעומד לקרות. הסיפור של חברתך אינו פשוט וטומן בחובו קושי וחרדה רבה לצד כוחות רבים של התמודדות רבת שנים עם תקיפה מינית. אתה כותב שהיא היתה בטיפול פסיכולוגי אך הפסיקה אותו בשל תחושה של "תקיעות". התחושה הזו מוכרת בטיפול, ודווקא בשלב זה יש חשיבות רבה להישאר בטיפול, ולהעלות את הקושי ואת התחושות בתוך חדר הטיפול. ייתכן ולא היו לחברתך הכוחות לעשות זאת והיא העדיפה לנטוש את המערכה. לא מפליא הדבר שדווקא לאחר שחברתך גילתה לך את "הסוד" אודות התקיפה המינית מהעבר, אז החלו החרדות והסיוטים. כנראה שהתכנים שהיא הצליחה להדחיק במשך השנים עמוק עמוק בתוכה, החלו להעלות למודע ולאיים עליה. לכן כל כך חשובה דווקא בעת זו התמיכה הנפשית בה. הטיפול התרופתי הוא מעין מסייע טכני, אולם אינו מחליף את הסיוע הטיפולי-הפסיכותרפויטי. בשיחות עם המטפל ניתנת האפשרות להעלות את התכנים המפחידים, את הזוועות שנחרטו בזכרון, ולהתחיל להתמודד עימם ולחיות בצל הזוועה. כל שינוי בחיים עלול לעורר "שדים" מודחקים, ולכן נראה לי שהמצב החמיר דווקא עכשיו, שינוי גדול עומד להתרחש בחייה של חברתך. היא עומדת לעזוב את הבית, שמהווה בדרך כלל מקום בטוח ומוגן, אל דרך שאינה ודאית וברורה לה כעת. לכל אדם המעבר הזה לחיים עצמאיים ולהתחלת לימודים אקדמיים הוא אינו מעבר קל, ומלווה בחששות לקראת העתיד לבוא. קל וחומר לחברתך, שהשינוי הזה מסמל עבורה גם דברים נוספים כגון: חרדה מלהיות לבד ולא מוגנת, החרדה מפני כישלון נוסף לאחר שחוותה כישלון במקום עבודתה וככל הנראה הדבר השאיר בה תחושה רעה של כישלון ואכזבה עצמית. אתה שואל לגבי תפקידך. ובכן, ראשית אני חייבת לציין שאני מאד מעריכה את אהבתך ודאגתך כלפי חברתך. רבים היו חוששים מהתמודדות עם בחורה שעברה תקיפה מינית, ולא בצדק. אני רואה את תפקידך המהותי בעיקר בתמיכה בה, בהקשבה, בלהיות איתה כשקשה לה, לבקרה הרבה בעיקר בהתחלה במקום מגוריה החדש (אם זה אפשרי), לתת לה את התחושה שהיא לא לבד ויש מי שנמצא איתה אימתי שהיא זקוקה. בנוסף, עליך להמליץ לה לחזור לטיפול הפסיכותרפויטי. ייתכן והיא תרצה להחליף מטפל, וזה בסדר. היא יכולה להשתמש בשירותי היעץ הנמצאים בכל אוניברסיטה. שירותי היעץ נותנים אפשרות לטיפול טוב במחיר סביר בהחלט. ואל לה לדאוג לגבי החיסיון, שירותי היעץ מחויבים לחיסיון לגבי כל הפונים אליהם. כך שעצם הגעתה לשם נשמר בסודיות וחשאיות מוחלטת. אתה יכול להראות לחברתך את תשובתי זו. אולי זה יפתח אצלכם עוד פתח לשיחה מעמיקה לגבי חששותיה, ולגבי תוכניותיה לעתיד (טיפול פסיכותרפויטי וכו'.). שוב, אני רוצה להביע את הערכתי כלפיך, ומקווה שתמשיך לעמוד לצידה כפי שאתה עושה כיום. אתה באמת חבר טוב. עדכן אותי בהמשך... בברכה, טלי פרידמן

טלי כל הכבוד לתשובה הארוכה :-)

שלום בני תנסה להמשיך ולתמוך בה כמיטב יכולתך. בנוסף כדאי לשכנע אותה לחזור לטיפול. אם היא לא מעוניינת לחזור לטיפול הקודם שתנסה מטפל אחר. טיפול טוב יכול לעזור. בברכה, אמיר

> > שאלותי הן : מה אני יכול לעשות כדי לעזור לחברתי ? איך אני צריך > להתייחס לעניין ? - האם אני צריך להביע בפניה דאגה כנה מן העניין > או להעמיד פנים שזה לא מדאיג אותי ושאני חושב שזה פחדים טבעיים > ברי חלוף ? אתה עושה את המקסימום - אתה צריך להיות כנה ולשתף אותה בדאגה שלך - אתה הרי מרגיש שלא מדובר בפחדים טיבעיים >מה היא צריכה לעשות ? לפנות לפסיכיאטר שרשם את הטיפול ולאמר לו שישלים את הטיפול כי הוא לא עוזר >האם אין סכנה בטיפול התרופתי הממושך ? לא אין סכנה עם הטיפול נעשה באופן מיקצועי (כלאמר על ידי פסיכיאטר טוב) >האם כל החרדות הללו נעלמות לחלוטין בשלב מסויים או שזה > משהו שילווה אותה כל ימי חייה ? טיפול תרופתי מתאים יכול להעלים את הסימפטומים - חבל שסתם תסבול > ד"ר, אני מצטער שאני נשמע מעט דרמטי אבל אני פשוט מפחד. על תצטער !! תגובתך טיבעית ומובנת - תפעלו בהתאם ליעוץ ועדכן אותי (ניתן גם בטלפון) > תודה מראש על ההתייחסות ותשומת הלב.

פשוט תודה.

ברצוני לדעת האם הפבוקסיל מונע רצון לאכול או רק מטפל בדיכאון.....

פבוקסיל נועד לטפל בדכאון מסוגים מיוחדים - חרדה מסוגים מסיומים והפרעות אובססיביות קומפולסיביות מסוגים מסיומים

אני משתמש בסרוקסט כ- 6 חודשים . חל שיפור ניכר במצבי . שאלתי היא האם יש קשר בין השימוש בתרופה לבין עליתי במשקל ? יש לציין כי מעולם לא הייתי שמן או מלא .

א' שלום רב, ד"ר פלד הפסיכיאטר נמצא כעת בחופשה. המתן לתשובתו. בברכה, טלי פרידמן

יתכן פנה לפסיכיאטר המטפל שיעזור לך להתמודד עם זה אפשר אולי להפחית מינון או אפילו להפסיק

היי טלי, זו אני עם סיפור הפסיכולוג הנרדם... ניסיתי להשיג אותך בפלאפון בשלושת הימים האחרונים ולא כ"כ הצלחתי... האם יש דרך אחרת ליצור עמך קשר? בכל אופן- אני משאירה את הדואל שלי- אשמח אם תוכלי לכתוב לי איך אוכל לדבר אתך. עזבתי את הפסיכולוג, ואני צריכה עצה לגבי ההמשך... תודה! ד' דואל: [email protected]

ד' שלום רב, אני אהיה זמינה בסלולרי. אשתדל לכך לפחות. השארתי לך גם הודעה באימייל. מועדים לשמחה, טלי פרידמן

שלום רב מה ההבדל בין סרוקסט לבין פרוזק. מתי נוטלים כל אחד מהם. מה קורה בשילוב של מריחואנה עם כדורים אלו.

גילי שלום רב, ד"ר פלד, הפסיכיאטר, אמור לחזור מכנס בימים הקרובים. חכי לתשובתו. בברכה, טלי פרידמן

סרוקסט קצת יותר סדאטיבי (מרדים) פרט לכך הם מאד דומים בפעילות קלינית ברמה של הפעילות המוחית לא ממש ידוע ברמה של הניסיון הקליני מריחואנה פוגעת בפעילות מוחית יש התווית נגד חד-משמעית להשתמש במריחואנה עם התכשירים הפסיכואקטיבים (תרופות פסיכיאטריות) אם את משתמשת במריחואנה אני מקווה לא לפגוש אותך במחלקה סגורה

שלום, אני בן 40 ואתמול חוויתי בשפת הים חוויה מאד מיוחדת ומפחידה. לאחר שחיה נשכבתי על החול החם ופתאום הרגשתי זיקפה. המשכתי (כאשר הורדתי את פלג הבגד ים) כאילו בת זוגתי היא האדמה. והגעתי עד שפיכה . האם שמעתם על מוזרות כזו ? מה משמעותה על המבנה הנפשי שלי ? זה דבר מפחיד ? האם זו התחלת השתגעות ? אני אובד עצות...... תודה תומר

האם האדמה היא לא סמל לאמא. ומה זה לגמור באדמה- זה לגמור באמא אדמה - ולפניכם אדיפוס בהתגלמותו. זוהי ההבנה הפשטנית של אדם מהישוב.

אני לא פסיכולג,פסיכאטר או עובד סוציאלי...ובכל זאת אני חייב לישאול מה הבעיה ?????!!!!!..זה נישמע לי כמו קינק נורמאלי לחלוטין זה קרה פעם אחת ?..או שהיא עוד מיקרים בהם זה קרה ? האם מערכת היחסיים (נפשיים ומיניים) עם בן\בת הזוג שלך תקינים ? אופיר

תומר שלום רב, ראשית אני רוצה להבהיר לך שלא נראה לי שאתה "משוגע" או אף מתקרב לגבול הזה. שנית, התופעה עליה סיפרת עשויה לנבוע ממספר גורמים: יתכן ולאחרונה נמנעת ממין בשל סיבות שונות, ולכן קיים אצלך מתח מיני רב, אשר כל חיכוך של איבר המין עשוי לעורר אותך מינית. כך שכאשר התחכחת באדמה, הרגשת את הגירוי. מעבר לכך, הפנטזיה על אמא אדמה, אינה נראית לי "מופרעת". נושא הפנטזיות משמש "חומר ממריץ" לרוב האנשים בעולם, על אף שרובנו לא ממשים את מרבית הפנטזיות. אם גבר מפנטז כשהוא שוכב עם בת זוגתו כאילו היא גבר, זה עדיין לא הופך אותו להומוסקסואל. הכל בגדר הפנטזיה. כשהפנטזיה מתחילה לחדור אל המציאות, אז מתחילות לעלות שאלות נוספות. החשיבה לגבי "אמא אדמה" יכולה להצביע על מספר כיוונים: הראשון, סוג של תסביך אדיפלי לא פתור (שקיים אצל הרבה מאד אנשים "נורמליים"), השני, התחברות למונחים ארכיטיפיים ויסודות טבעיים כחלק מהתחברות לפנימיות שלך (אתה יכול לקרוא את ספריו של יונג, בעיקר את החלקים לגבי ארכיטיפים אוניברסליים). וכו'. אם הנושא מטריד אותך, או הופך להיות אובססיבי, רצוי שתיגש לטיפול קצר אצל פסיכותרפיסט. כרגע נראה לי שאין לך צורך, ומדובר פשוט בגירוי מיני יחד עם פנטזיה מעניינת. מועדים לשמחה, בברכה, טלי פרידמן

אני מכיר בכליליות את התאוריה של יונג (כל נושא הארכי טיפוסים,המשכיות מיסטית...וכל אלה) תוכלי לתת דוגמא לשימוש בתאוריות שלו,לצורכי אנליזה אופיר

שלום. הבעייה שלי עשוייה להראות מצחיקה לאחרים אך היא אמיתית. אני בת 22, יש לי חבר כבר שנה וחצי, ואנחנו מאוד אוהבים זה את זה. מגיל 16 התחלתי לצאת עם בנים ולהתנסות ביחסים קצרים וארוכים ועד לחבר הנוכחי היו לי 3 חברים די רציניים , היו לי אהבות אחרות שכולן נגמרו בשברון לב שלי או של האחר. בכל החברויות שהיו לי תמיד הייתי מאוהבת אהבה עוורת באיזשהו אופן, אהבה חסרת גבולות ואולי אף ילדותית. עם החבר הנוכחי זה אחרת. אנחנו אוהבים, אך אני מוצאת עצמי ערה לכל חסרון קטן שיש לו וחושבת איך זה יכול להשתפר כדי שזה לא יפגע באהבתי אליו. כמו כן אני מרגישה שהוא כל כך טוב אליי, הוא מסוג הבנים שמכבדים ומעריכים ויעשו הכל בשביל אהבתם, וזה נפלא אך אני חוששת שאולי זה גורם לי לחוסר ריגוש , חוסר באי וודאות, כלומר הקשר כל כך יציב ואולי חסרה לי קצת האי וודאות והפחד מהלא נודע כדי שירגשו אותי.ואולי בגלל זה הערנות לחסרונותיו הקטנים. לעיתים אני מוצאת עצמי משועממת מהחיים מרגישה כמו בת 40, נשואה + כשבעצם אני רק בת 22. ניסיתי לדבר איתו על זה אך הוא לא מבין על מה אני מדברת. האם אני ילדותית? האם יכול להיות שמצאתי אה הבחור הנפלא הזה מוקדם מידי? מה לעשות האם לתת לזמן לעשות את שלו או להסתכן ולוותר על האהבה הזו ועל הבחור הזה בשביל לחפש לעצמי ריגושים כשיכול להיות שבסוף אמצא עצמי בודדה וכועסת על ההחלטה שעשיתי? אני באמת אוהבת אותו אך גם מאוד מאוד מתוסכלת. אנא עיזרו לי להבין מה עובר עליי ומה עליי לעשות. בתודה מראש. דנה.

דנה !!!! תקשיבי טוב טוב!!!!! את פשוט לא מאוהבת בבחור , כך שחבל על הזמן!! פשוט מה שיש לך זה יחסים יציבים בלבד!!! וזה נוח לכשעצמו!! אז תלוי מה את מחפשת : נוחות ובטיחות.....או .....אהבה וריגושים. תחשבי טוב טוב גיורא ומאיה. בהצלחה!!!

את עדין ילדהבגיל ולפי התאוריםעברת באמת תהליכים שבנות 40 של ימינו אולי לא חוו.. אל תקראי לזה שעמום זה פשוט אי התאמה בין גילך הכרונולוגי לבין מהלך חייך. זה הצרה לאלו שמתחילות מוקדם. אני תמיד טוען- מה בוער.. כמו כל הילדות שכבר בגן רוצות לשחק "אבא אמא". מציע לך להתנתק מהווי העולם- אולי להתנזר בהודו (בלי סמים) ואז תתנקי ותתחילי לחיות כמו בן אדם חדש.

שלום דנה הבעיה שלך לא מצחיקה. את עוד צעירה ואין סיבה ממשית להישאר בקשר אם אין התרגשויות. יחד עם זאת יתכן ויש לך בעיה מסויימת עם קשר של אהבה בשונה ממצב של התאהבות. בתוך התאהבות הקשר סוער מאד, ההרגשה היא של התלהבות, תחושה נפלאה שכולנו מתגעגעים אליה. במצב של אהבה ישנם פחות ריגושים ולכן אומרים שכדי שקשר יהיה קשר חי יש צורך לעבוד עליו, לגוון ולחפש דרכים להפוך אותו לחי. את יכולה לנסות ולבדוק אם את יכולה ליצור ריגושים ועניין בתוך הקשר שקיים או שההרגשה היא שהקשר מיצא את עצמו ואת רוצה קשר אחר. אם העניין ימשיך כך עוד שנים יהיה מקום לבדוק את עצמך באופן רציני יותר. אבל את באמת צעירה וחופשיה להתנסויות ולבדיקות. אמיר

דנה שלום רב, בעיתך אינה מצחיקה, ונשמעת דווקא רצינית מאד. את מתארת יחסים בינאישיים מספקים מצד אחד, ומצידו השני, מתסכלים ומאכזבים. נראה שאת מנסה לחרוץ גורלות כעת, ולבדוק האם הבחור איתו את נמצאת היום, הוא "הבחור" שאיתו תחיי את חייך. ייתכן שרק עצם המחשבה הזו מתסכלת אותך, וגורמת לך לחפש אצלו פגמים וחסרים שונים. בכל מקרה, התחושה שלך של חוסר סיפוק וריגוש, היא תחושה קיימת, ואין להתווכח עם התחושה או להקל ראש לגביה. לדעתי, עליך לנטוש את המערכה, ולצאת "לרעות בשדות זרים". לא נכון בעיני לחיות בתחושה של "חיי יכלו להראות אחרת" או "הוא טוב עבורי וזה מה שאני צריכה להסתפק". תוכלי להגיע למסקנות הללו בהמשך, אך לא בגילך ובמצבך הנוכחי. אין כמו תקופות של פרידה (אפילו זמנית) כדי להבהיר לעצמך מה את רוצה, מה את מחפשת ומה חסר לך בקשר הקיים. אל תתפתי לנוחות הקיימת במערכת זוגית קיימת ויציבה, כי בסופו של דבר זה עשוי להיות בעוכרך. בברכה, טלי פרידמן

טלי את מאד קובעת מה לעשות. (לנטוש.....) האם זו הדרך ? האם עזיבה תפתור את הבעיה ? יש מקום לפטיפול זוגי אפילו כשהקשר לא ממוסד. אני גם חושב שהרבה מהשעמום של אנשים הוא פנימי" ריקנות פנימית" אשר מתורגמת להאשים את הבן זוג או הסביבה.

אבחנת את עצמך טוב למדי > כן את מתארת ראיית עולם ילדותית - הכל -או-לא-כלום,, שחור-ולבן,, צורך בריגושים,, מהתאור שלך יש לך חבר שיהיה קשה למצוא כזה יותר מאוחר לא הייתי ממליץ פרידה הייתי ממליץ להתבגר מהר יותר הזמן יעשה זאת - אפשר לזרז זאת הטיפול בשיחות - ממליץ מאד

אני לוקחת פרוזאק (20 מ"ג) שנתיים ואני מאוד רוצה להפסיק (מרגישה טוב פחות או יותר) עלי לציין שאני לא נמצאת תחת מעקב פסיכיאטרי. שאלתי היא: האם ניתן להפסיק את לקיחת הכדורים מייד ואם לא, באיזה מינון.? והאם סמים קלים משפיעים באופן שלילי במיוחד, כאשר במקביל נוטלים פרוזאק? שוב, אני רוצה להפסיק את לקיחת הכדורים כמה שיותר מהר. תודה רבה.

שלום עינת כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי אופן ההפסקה של הפרוזק. כפסיכולוג אני חושב שיש שימוש נרחב מידיי בפרוזק כפתרון לבעיות קיומיות של אנשים. מובן שאיני יודע אם הדבר נכון במקרה שלך. לעיתים הפסקה של הפרוזק יכולה להעלות תחושות לא נעימות. אין לחשוש מכך אם ניתן לקבל סיוע ולהתמודד דרך שיחות עם חברים או באופן מקצועי עם פסיכולוג. בהצלחה, אמיר

חמור ביותר שאת לא תחת מעקב פסיכיאטרי את לוקחת על עצמך סיכונים גדולים אף רופא (שפוי) לא היה מאפשר טיפול ללא מעקב חמור מאד שאת מדברת על סמים - אולי בגלל זה את לא תחת מעקב הכרחי - אף רופא לא היה מסכים לקחת אחריות על שילובים קטליניים של סמים ותרופות פסיכיאטריות ראשית להפסיק עם הסמים ואז אני מקווה שפסיכיאטר אמיץ יסכים לקחת אחריות על הטיפול

תודה

שלום אבי אני לא מכיר . בהצלחה, אמיר

ד"ר אלון רשף מנהל מרפאה פסיכיאטרית במרכז רפואי עפולה הוא היה מיתמחה אצלי - מסור לו ד"ש ממני

שלום, שמי ליטל ואני בת 14, יש לי ידיד בשם עופר, אני לא יודעת מה בדיוק לירשום..אבל יש לו התנהגויות מאוד מוזרות..שאני ממש לא מצליחה להבין. אני לא יודעת..אבל זה כאילו יש שני עופרים..כשאנחנו ביחד לבד או עם עוד חברים..לפעמים הוא יכול להיות הבנאדם הכי נחמד שיש..מצחיק אכפתי ומעניין וכיף לי נורא להיות איתו. אבל לפעמים הוא נהפך להיות בנאדם אחר לגמרי..אני לא יודעת איך לתאר את זה. פיתאום הוא מתנהג לכולם בכזה זילזול...אי אכפתיות גמורה..ממש כאילו זה לא אותו בנאדם!! כשהוא עושה את זה אני פוחדת להגיד לו מילה..או לענות כי אני פוחדת מהתגובה..אפילו לא רוצה לראות מה היא תהיה, הוא פשוט יכול להתיחס למישהו כאילו הוא כלום..רוח. זה נותן לי להרגיש רע מאוד..ואז אני יכולה לראות אותו אחרי שעה והוא יתנהג אליי כזה יפה ויהיה כל כך נחמד. אני מכירה את עופר כבר כמה שנים..וניראה לי שזה תמיד היה ככה. אבל לאחרונה אני מוצאת את עצמי מבלה איתו יותר ממה שהייתי בעבר..מצד אחד אני נהנית מזה ומצד שני..... אני נורא מבולבלת..גם דואגת לו..ואני לא יודעת מה אני רוצה להוציא מהמכתב הזה.. אולי רק תשובה..

שלום ליטל מה שחשוב הוא מה את רוצה בשאלה שלך. את מכירה אותו ואת היתרונות והחסרונות שלו בשבילך. האם את חוששת שאת מתאהבת בו או שאת מתלבטת אם את רוצה לחזק את הקשר איתו. ואולי אתל שואלת משהו אחר. בכל מקרה חשוב שתדעי שהוא כניראה לא ישתנה וככה הוא. והשאלה אם המכלול מתאים לך או לא. בברכה, אמיר

אני לא מעוניינת בו בצורה הזאת..אני לא רוצה להיות חברה שלו או משהו כזה הוא פשוט ידיד טוב שלי וההתנהגויות שלו גורמות לי לתהות.....

ליטל שלום רב, ללא ספק ניכר ממכתבך הבילבול ותחושה של חוסר אונים. אך טרם הבנתי מה בדיוק את שואלת, או איזה תשובה את מצפה לקבל. לגבי התנהגות ידידך, את מכירה אותו כבר מספר שנים, ומעידה שכך הוא היה תמיד. ייתכן והוא יישאר כזה גם בעתיד, אך אין לך או לי אפשרות לדעת. השאלה היא עד כמה את מוכנה ורוצה לספוג את מצבי הרוח שלו תמורת שמירת הקשר שלכם. עליך לענות על כך בעיקר לעצמך. מועדים לשמחה, בברכה, טלי פרידמן

מה גילו של עופר בגיל שלכם האישיות עדין לא תמיד מגובשת ואז ההתנהגות הנ"ל נופלת בתחום הנורמה

שלום רב , לאחר עיון מקיף בפורום זה , עולות וצצות להן תהיות לגבי יעוד הפורום , צורת הניהול שלו והמטרה הישירה (ואולי גם העקיפה) , שלשמו הוקם הפורום . בחרתי להגיב בהודעה זאת לאחר שניתקלתי בתופעות פסולות בפורום זה . נתחיל מפיסגת הפירמידה ההיררכית (לכאורה) . פורום זה מנוהל על ידי אנשי מקצוע לכאורה (התוספת לכאורה , באה לציין את הקושי הרב שבו ניצבת המדיה הוירטואלית בתחום האמינות , ואין היא באה לשלול את אמיתות העובדות כפי שהן מובאות באתר) שמטרת ההשתתפות שלהם בפורום זה , ניסתרת ובילתי ידועה . ניסיתי למצוא באתר הסבר על האתר , מפעליו ומטרתו ... אך כל ניסיונותי העלו חרס ! ושוב נישאלת כאן השאלה , מה עומד מאחורי האתר ומפעיליו ? האם זאת פעילות אלטרואיסטית לשמה ? האם עומד איזה גוף מסחרי מאחורי האתר ? האם האתר בחר לעמוד בכללי האתיקה הרפואיים או שהוא עסק מסחרי לכל דבר ועיקר ? ויש עוד המון שאלות שנישארות יתומות ממענה ניראה לעין ! כמה תופעות ותגובות בפורום העלו את חמתי , ובחרתי להגיב : התופעה הראשונה שניתקלתי בה היתה פירסום סמוי יותר וסמוי פחות של הגורמים האמונים על הניהול המקצועי של פורום זה , אני חושב שזה בזוי ומנוגד לכל אתיקה רפואית או מוסרית שלעצמה וראוי שכל בעל מקצוע חפשי שעוסק בדיני נפשות בעוד שהוא אוחז בתואר אקדמי מתאים וברשיון לעסוק בתחום הרפואה , ירחיק עצמו מאש מושחתת זאת ! התופעה השניה שניגלתה לעיני בעת עיון בפורום זה היתה , הזילזול המתנשא של האוחז בשרביט הניהול המקצועי של פורום זה , בעת שהוא משיב על הודעות הפונים ! ושוב , התוכחה פה מתחלקת לשניים , במידה והגורמים האמונים על ניהול מקצועי של פורום זה עושים את מלאכתם באופן התנדבותי , אזי, יש לאמר להם שלא יעשו טובה לאיש , ושהעולם יסתדדר יופי גם בלי התגובות הציניות , המתנשאות והמזלזלות להכעיס ! בטוח שאפשר למצוא אי שם במרחבי הסייבר ספייס , איזו פיסת מוח אדיבה יותר וצינית פחות. במידה והגורמים האמונים על ניהול מקצועי של פורום זה עושים את מלאכתם תמורת שכר , הרי שהדבר חמור שבעתיים , לא רק זלזול בקוראי פורום זה , אלא גם זילות מוחלטת של כל נורמה רפואית או עסקית לצורך העיניין , שכן הגורם פוגע במקור הפרנסה שלו ובאתיקה רפואית ! תופעה שלישית שניגלתה לעיני לאחרונה , היתה הנסיון הבזוי של מר איתי ויזר (שמנופף בגאון בתואר מנהל קהילת הפורומים הנכבד) להשתיק או לחנך את קהילת הקוראים בפורום ! מר איתי ויזר , כניראה שבתור סטודנט לרפואה , בחרת שלא להטריח את עצמך בלימוד בסיסי של המונח "חופש הביטוי" ! חופש הביטוי הוא אחד מהערכים הכי מקודשים במשטר הדמוקרטי הנאור שממנו אתה נהנה לך ללא הגבלה , על חופש ביטוי חובה להגן ולא להגן מפניו !!! כל אדם או גולש לצורך העיניין , רשאי לאמר את דעתו בנושא הרלוונטי ללא מורא או משוא פנים , גם אם דבריו אינם ערבים לעיניך ... בלע אותם כאילו היות מעדן מלכים !!! ודבר נוסף , ידוע הוא שסטודנטים לרפואה מפתחים תסביך שבו הם מפתחים הערצה עיוורת לכל מה שמתנוסס לפניו התואר דוקטור , ובכן מר איתי ויזר היקר , לא כל מה שנוצץ הוא זהב תרתי משמע !!! והגישה שלך שבאה לידי ביטוי בתגובה שלך כמה דפים אחורה , בכך שבגלל שפלוני מנופף בתואר דוקטור , לכן כל מוצא פיו קדוש ! הוא בזוי ומראה על נחיתות מחשבתית ! לכל אדם יש את הזכות הלגיטימית להביע את דעתו , אפילו אם היא ניצבת מול דוקטור !!! שכן אין לדוקטורים מונופול על תבונה וחכמה וגם "פשוטי העם" יכולים להניב תובנות ופריצות דרך מחשבתיות , רחמנא ליצלן !!! ולסיכום , העלתי כאן כמה טענות וסימני שאלה שראוי שמישהו יתן את הדעת עליהם ! כל טוב לכולם וחג שמח (עד כמה שניתן בעת הזאת) מיפי

מפי, דבר ראשון אני רוצה להודות לך על התמיכה ( אני מניחה שהתכוונת אלי כשציינת את עניין חופש הביטוי ותגובתו של מר איתי ויזר בהודעה הקודמת שלי לגבי שילוב תרופות כמה דפים אחורה). דבר שני, אני חייבת להודות שגם אני הרגשתי זלזול מצד הגורמים המנהלים את הפורום. התגובות הן קצרות ולא תמיד ענייניות. לעומת זאת, ישנה אחת שהייתי רוצה להזכיר לטובה וזאת טלי. אני חושבת שזאת באמת דוגמא לאיכפתיות והבנה. ואני גם אנצל את ההדזמנות להודות לטלי על המאמצים שהיא משקיעה ועל האיכפתיות שהיא מקרינה. לגבי עניין הפרסומת הסמויה, מי כמוני מסכימה איתך? שוב תודה, גלי

שלום מיפי קראתי את דבריך בעיון ובפתיחות רבה למצוא ביקורת בונה לאתר ולי על מנת שאוכל להיות אדם יותר טוב. חשבתי היטב על דבריך ואני חייב לומר לך כי הם פשוט אינם נכונים, אך למען הסדר הטוב בואי ואענה לך על התשובות אחת אחת: 1. אתר דוקטורס הוא אתר מסחרי בעל מטרות רווח. עם זאת כללי האתיקה הרפואיים חלים עליו, כפי שהם חלים (או אמורים לחול) על כל מי שעוסק ברפואה. קליק שלך על "תנאי השימוש באתר" בתחתית הדף יבהירו את התנאים המשפטיים שעל פיהם מתנהל האתר. 2. קיימים יותר מ-20 פורומים באתר וכל אחד מנוהל ע"י איש מקצוע מיומן ומנוסה בתחום. פרטים על כל מנהל פורום תוכלי למצוא בקליק על שם מנהל הפורום (בדף הפורומים). 3. כל מנהל פורום מנהל אותו בהתנדבות (ללא תשלום) וכשירות לציבור. התמורה היחידה אשר זוכה לה מנהל הפורום (ותסכימי איתי שעד שנגיע לעולם שכולו טוב גם לבני האדם התיר האלוהים לקבל תמורה למעשיהם) הוא מתן קרדיט ופרסומו באתר כמנהל פורום. הפרסום הוא של פרטים אישיים של מנהל הפורום, וכל גולש המעוניין לדעת יותר עליו יקליק על הכרטיס האישי שלו, ואם יהיה מעוניין להשתמש בשרותיו מוזמן הגולש ליצור עימו קשר. לא קיים ולא יהיה קיים קשר גלוי או סמוי בין המידע שמוסר מנהל הפורום לפרסום שהוא מבצע עבורו. 4.ציניות וזלזול בגולשים- אין תופעה מכוערת ומזיקה יותר מאשר לזלזל באדם העומד מולך בשיח ושיג. אני רוצה ראשית לגנות תופעה זאת ולהתנצל בפני כל גולש אשר מרגיש את עצמו נפגע מיחס מזלזל ופוגע של איש האתר, יהיה אשר יהיה (לרבות אני). אני חוזר ומדגיש הפורומים הם לשרותכם הגולשים, למענכם. הפורום חוסך לחלקכם זמן, כסף ומשאבים, ולחלקכם מסייע בהכוונה ובעיצה. אין מדובר כאן בתחרות של "מי יותר חכם" "מי יותר מתוחכם", " מי קורא את המאמרים בכתב העת המקצועי האחרון". המטרה היא לשתף מיפי, וכאשר אני קורא את תגובתך הקשה ביותר על ניהול הפורום אני מבין כי או שאנחנו באתר לא בסדר לחלוטין, או שאת לא הבנת את מטרת הפורום לחלוטין. 5. "מר איתי ויזר"- ובכן מיפי, אינני יודע כיצד הצטיירתי כמפלצת עלי אדמות עבורך, אבל אני בסה"כ סטודנט שדואג לפורומים מטעם האתר. דואג שאנשים שעניינם באמת בפרסום גרידא לא יכנסו לפורום ויטעו את הגולשים. דואג להביא אנשי מקצוע איכותיים לפורומים כדי שלכם הגולשים תהיה הזכות להתייעץ עם מיטב המומחים (ובכל תחום לא רק בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה). סלחי בתקני אותך שוב ולאמר לך שתוארו של אבי פלד (הפסיכיאטר מנהל הפורום), לא עמד לנגד עיני כלל בפנותי אל גלי (שתיכן מאד כועסות היום ואין לי מושג ירוק על מה אבל בשביל זה אני פה) אלא לשון הודעתה של גלי שחרתה לי, וזה לא משנה אם תגובה זו היתה נכתבת לכל גולש אחר. לכתוב שטויות במיץ עגבניות ושאר מיני "ברכות עסיסיות" ותוקפניות אינן מקובלות על הנהלת האתר כשפה תקנית. אני יכול לומר לך כי אנחנו לא מקבלים אף גסויות ופגיעות בוטות ולא ענייניות בכל גולש שהוא, ובזה אנא קראי את הסעיף הבא: 6. "חופש הביטוי"- ובכן מיפי, יכול להיות שנרדמת בדיוק בנקודה שהמורה בשיעור אזרחות הסביר את המושג חופש הביטוי אבל אני כאן בכדי להשלים לך: חופש הביטוי הוא החופש של אדם לומר כל אשר על ליבו כל זמן שחרות זו אינה פוגעת בחרותו של האחר. ובכן עם השלמה מעניינת זו של הגדרת חופש הביטוי אני יכול לסכם ולומר בלב שקט כי כל זמן שגולש אינו פוגע בחרותו של האחר: אם בהשמצות, בלשון הרע, בהטחת קללות, בדיבור גסויות וכו' האתר שומר לעצמו את הזכות (כמי שעושה סדר כאן וגם צריך לשמור על רמה נאותה של דיון, זה לא פורום סקס מה לעשות...) למחוק הודעות כאלו (וכאנשים סובלניים אנו מתריעים קודם לכן בפני כותב ההודעה). לסיכום מיפי, אנא על תכעסי עלינו שאנחנו מנסים לשרת את הציבור, ועל תכעסי עלי כי אני באמת באמת לא מתקרב לזרזיף מכלל התאורים המרשימים ששפכת עלי, ובכלל על תכעסי יותר מדי זה מזיק לבריאות (((-: אני מאחל לכולם דיונים פוריים ומהנים בפורומים של דוקטורס איתי ויזר מנהל קהיליית הפורומים [email protected]

האם שמתם לב לעובדה שרב התשובות ברב הפורומים (למעט ד"ר וולמן) הנן התחמקות אחת גדולה ....."תפנה לרופא המטפל ".....

איתי שלום, רק הערה לשונית קטנה... יש לכתוב "אל תכעסי עלי", ולא "על תכעסי עלי". אל=לא על= מעלה

ממה נפגעתה באמת ?

שלום טלי, זאת אני מלפני חודש: פער בין-דורי - בין סבתא ונכדה לאחרונה, אני עובדת מהבית בהוצאת ספרים. ועכשיו, קצת רקע על הבעיה הנוכחית: אני שוקלת כ75- ק"ג על גובה 1.70, שזה די כבד משקל, ונרשמתי בחזרה (כבר הייתי פעם ופשוט עזבתי - טעות חיי) לחברת "שומרי משקל". במסגרת הזו ירדתי עד עתה כ7- ק"ג. תוך כדי כך דודה שלי הציעה לי ללכת לדיאטנית שלה, (מה זה הציעה, ממש התחננה). לאחר היסוסים לא מעטים, הלכתי לפגישה אתה. הבחורה, לאחר מספר שאלות, החליטה שבתחום השומן, המיונז הדל קלוריות שזה הדבר היחיד מבחינת שומן שאני יכולה עוד איכשהו לאכול,ואמרה לי"תאכלי טחינה" , או" תאכלי שמן זית",לא עזר לי להסביר לה שאת אלה אני פשוט מתעבת!!! הזמנתי אותם (את הדודה והדוד) להרצאה,(בלי להישקל) משום שאני רואה שהם מתנגדים לצעדים שלי!!! אני מנסה להסביר להם שאדם שלמד רק תזונה באוניברסיטה לא יכול להבין איך אני מרגישה (ממש נורא) כאשר שמים לי בארוחת שבת "בורקס" או דברים אחרים ממש מול העיניים, ואומרים לי: את זה אל תאכלי!!! רק בקובצה החברים והמדריכה מבינים את ההרגשה!!! לאחר ארוחה קודמת באתי וטרפתי כמעט את כל הבית, ולא שאני בולימית!!! או בפגישה היא אמרה :"ועכשיו אני רוצה לדבר אתך על הקטע ההתנהגותי" בעוד שבקבוצה אנחנו רוב הזמן מדברים על הקשיים ועל הקטע ההתנהגותי!!! הדבר הכי כואב לי, הוא שאחרי שסיפרתי להם שעליתי בראש השנה כ3- קילו, הדודה אמרה: "הם פארשים" אני פשוט מעדיפה ללכת אחריהם. לאחר הארוחה שאחרי יום כיפור, נבחתי על הדודה: "אני חושבת שאני מספיק בוגרת בשביל להחליט ואף אדם בוגר אוניברסיטה לא ילמד אותי איך לאכול!!!" הבסיס לכל שיטות ההרזייה, היא פירמידת המזון ותזונה נכונה.אבל מעבר לזה, יש את ההיבט הפסיכולוגי, ואותו לא מלמדים באוניברסיטה.כל מי שאני מכירה אומר לי, רק אם תרזי הם ירדו ממך, אבל אני לא מרגישה שזה ועובד ולכן הזמנתי אותם להרצאה. עדי

שלום טלי. אני מצליחה להזדהות עם המכתב שלך בעיקר בנוגע לקבוצת התמיכה. אני לא סובלת מעודף משקל רציני ודיאטה בשבילי היא לרדת 5 קילו, אך אני חלשת אופי וקשה לי מאוד לשמור על דיאטה . אני תומכת ומעודדת אותך על כך שהחלטת לחזור לקבוצת התמיכה, ומסכימה איתך שזו בדרך כלל הדרך הטובה ביותר לשמור לאורך זמן על דיאטה. הרבה בהצלחה חזקי ואמצי ענבל.

עדי שלום רב, ממכתבך עולה תחושה קשה של חוסר גבולות בינך לבין סביבתך, וכזכור לי הבעיה עם הסבתא עסקה בנושא של גבולות גם כן. את נותנת לסובבים אותך להשפיע עליך ועל מהלכי חייך, ומנסה כל הזמן להסביר את עצמך. מדוע הלכת לדיאטנית שעליה המליצה דודתך, אם את כבר בקבוצת "שומרי משקל"? האם זה היה כדי לנסות טיפול נוסף, או אולי כדי לשמור על יחסים טובים עם הדודה ולא לפגוע בה? הדברים שאת מספרת על קבוצת שומרי המשקל מוכרים לי, ורבים מעדיפים הצטרפות לקבוצה על פני דיאטנית, ולו רק בשל הנושאים אותם העלית במכתבך, של תמיכה קבוצתית, הבנה ואמפטיה, שהינן תכונות פסיכולוגיות חשובות בכל תהליך שהוא בחיינו, כמו גם בתהליך של דיאטה. להערכתי, עליך לעמוד יותר בתוקף על זכותך לפרטיות ולהנהיג את חייך בדרכך שלך, ללא התערבות הסביבה. אני יודעת שמדובר בתהליך קשה ואולי לעיתים עשוי לפגוע בסובבים, אולם זה תהליך הכרחי על מנת שתוכלי לחוש כי את חיה את החיים בדרך שלך, ולא חיה לצידם של החיים כי אחרים הכתיבו לך כיצד לחיות. תחשבי על זה! מועדים לשמחה, בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום, הלכתי אל הדיאטנית משום שהדודה כל כך הייתה מרוצה ממנה, אז חשבתי שאולי יש בה משהו. אבל אני, מכיוון שעברתי כל כך הרבה טיפולים, אני יודעת כבר להרגיש אם יש לי "טאץ'" אם המטפל. הדודה שלי בכל אופן נפגעה ממה שאמרתי לה על הדיאטנית. עדי

בתקופות של לחץ אני חשה שהכל זז מסביב בעת שכיבה. כאילו מישהו מזיז את המיטה או שיש רעידת אדמה. האם תופעה זו מוכרת? מה עשוי להסביר את המצב? תודה מראש.

שלום נגה תסבירי בבקשה יותר מה קורה לך. זה נשמע כמו התקף חרדה, אבל אני לא בטוח בזה. תכתבי יותר על התופעות שמציקות לך. אמיר

מצטערת על הבורות, אבל חייבת לדעת מה זה מאניה דיפרסיה ?

בקיצור נימרץ... מאניה דיפרסיה (הפרעה בי-פולרית, דו-קוטבית)...זאת הפרעה שמישתייכת לתחום של "הפרעות אפקטיביות" (מצבי רוח) יש "נידנוד " קיצוני במצבי הרוח.....בין דיכאו מאוד עמוק, ידכאו מג'ורי (דיפרסיה), לבין מאניה (שיפור במצב הרוח,מלא רגש... זה אולי נישע טוב,אבל בעצם זה מגיע לרמה כזאת שאדם מאבד את כושר אבחנה של המציאות...),היפומאניה הפרעות האלו מגעות בגלים... אדם יכול להיות במצב אחד (מאניה או דיפרסיה) די הרבה זמן,ואז לעבור בצורה חדה,או בצורה מתונה.... למצב הבאה,,או למצב "נורמאלי" ואז אחרי תקופה מסוימת לעבור לגל הבאה (הגל "המנוגד") "המחלה" בדרך כלל מתחילה בגל דיכאוני זה על מאניה-דיפרסיה על קצה המזלג.... חכה לתשובה של אחד המנהלים כי אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי אופיר

שלום ליאת מניה דיפרסיה היא מחלה אפקטיבית ( ברגש). בה יש תנושות בין מצבים של דכיאון (דיפרסיה), לא מדובר סתם בחוסר מצב רוח אלא במצב חמור יותר של דכאון. ולחליפין במצבים של מצב רוח מאד מרומם, תחושה של כוחות לא מוגבלים (מאניה) שלעיתים מובילה להתנהגות חסרת שיפוט של ביזבוז כספים וכדומה. מדובר במחלה והטיפול לה תרופתי. הטיפול בד"כ יעיל. אמיר

מישהו יודע כיצד אני יוצר קשר עם קבוצת תמיכה בנושא פאניקה וחרדה?

איתי שלום רב, תוכל לקבל מידע על קבוצות תמיכה בנושאים רבים ומגוונים ב"מרכז לעזרה עצמית" בבית לנ"י, ברח' קינג ג'ורג' בת"א. יש להם שם המון מידע לגבי כל מיני קבוצות... בהצלחה, טלי פרידמן

שלום איתי ישנן קבוצות טיפוליות. אני מכיר קבוצות במכונים פרטיים. אני מניח שיש גם במרפאות ציבוריות. אתה יכול לנסות במכון טריאסט שריג בתל אביב. בברכה, אמיר

לאיתי אנו מארגנים קבוצת תמיכה . צור עימי קשר ויקי

אני משתמש ב FLUVOXAMINE וזה גורם לי בחילה. ביחוד זה מפריע לי כאשר אני יושן כי אז ברגע שאני נרדם אני מתעורר מזה. מה עושים?

אני מניח שזה כבר לא ממש רלוונטי לך באופן אישי (אם כן אז מצבך ממש לא טוב) אבל אני, לא בתור רופא, אלא בתור פציאנט יודע שדרך טובה להקל על הבחילה היא פשוט לשתות מים קרים מאוד בשלוקים גדולים, זה מעביר את התחושה הלא-נעימה. ובכלל, תופעות של בחילה אמורות לעבור אחרי שבוע שבועיים לפי כל מה שקראתי (וקראתי המון !) בהצלחה

אני מטופלת כבר שנה בפרוזק (פריזמה) 20 מ"ג ליום. בימים האחרונים גיליתי שנכנסתי להריון . שאלתי לרופא היא האם נגרם נזק לעובר? אני משערת שאני בשבוע 7 להריוני האם הייתי צריכה להפסיק את הטיפול מייד?. או להפסיק בהדרגה?

לנירה שלום! רציתי לדעת האם את עדיין נוטלת את הכדור אף על פי שגילית את ההריון? שירה.

כן, אני מחכה לתשובה בקשר לשאלה

היכן אוכל למצוא מאמרים בנושאי יחסים בין מטפל למטופל (פסיכולוג- מטופל, רופא נשים-מטופלת)?

תיבדקי 2 מושגים העברה,העברה נגדית כתבתי על זה בפורום פסיכולגיה בנענע,זה כתוב יותר בהקשר של ה"טיפול הפסיכולגי"... וגם דוגמאות קטנות מהחיים... זה לא בדיוק מה שאת מחפשת.... אבל אם זה יעזור מה טוב :) http://forums.nana.co.il/showmsg.asp?id=304492 זה בערך צימצום מ ספר שניקרה "מלאני קליין"\חנה סגל "פרקים נבכרים בפסיכאטריה" בא לך ליקרוא מאמרים באנגלית ? אופיר

אני פשוט מעונינת להבין מהו התהליך שעובר עלי ואת סיבותיו.

יפית שלום רב, כדאי לך להתחיל בספר "יחסים מקבילים" של ד"ר אלי זומר. בנוסף את יכולה לחפש חומר בסיפריות ציבוריות על נושא של העברה והעברה נגדית. אלו שני תהליכים מקבילים המתרחשים בתהליך טיפולי בין מטופל למטפל. הגישה האינטרסובייקטיבית (גישה בפסיכותרפיה) עוסקת הרבה ביחסי מטפל-מטופל מזוית ראיה מעניינת. את יכולה לחפש חומר אודות הגישה. מעניין לאיזה צורך את זקוקה למידע זה. בברכה, טלי פרידמן

ראי תשובה קודמת- פשוט אני מעונינת להבין את התהליך העובר עלי וסיבותיו

שלום יפית מדובר בנושא מאד רחב. השאלה עבור מה את צריכה את המאמרי או הספרים. תהיי יותר ספציפית ואנסה לעזור. אמיר

כפי שהבנתי אני כנראה חווה תהליך של העברה עם הרופא המטפל בי ורציתי לנסות להבין במה מדובר קצת יותר

הנני מטופלת כשנה ע"י מומחה לבעיות פיריון. במשך הזמן גיליתי כי אני נמשכת אליו ומפנטזת כי הוא מתחיל איתי (עלי לציין כי הוא אינו חתיך כלל ולא נראה לי כי בסיטואציה אחרת הייתי נמשכת אליו). הוא מצידו כמובן מטפל בי בצורה מקצועית לחלוטין מבלי לחרוג מכללי רופא-מטופל, מדוע זה קורה ומה עלי לעשות בעניין?

אז קודם כל אני לא פסיכולג\פסיכאטר\עובד סוציאלי.... אבל לתופעה שאת חווה יש שם ("העברה") אלו רגשות שאנחנו "מטילים" כלפי המטפל....אנחנו יכולים ליראות בו דמות "אב"."אל"...וכו' גם התאהבות...... מה לעשות בקשר לזה אני לא יודע,ניראה לי שזה די נורמאלי.... חכי לתושבה של טלי, אופיר

מהצד של המטפל יש תהליך מקביל. והעקר הם הגבולות.האטיקה מאד מחמירה בנושא.

יפית אולי זה יתן לך חומר למחשבה: זה העתק ממה ששלחתי לאופיר-במידה ולא תפתחי את ההתיחסות אליו. אפ. -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- אופיר אתה ע"פ המעורבות ממש מרשים במושגים. לי אין רקע פסיכולוגי אבל נראה שאתה מבין. אשר ליחסים בין המטפל-למטופל חשתי (ואנו הגברים יודעים להרגיש את המתח המיני העובר באויר ) באנרגיות שהמטפלת בי חשה ואיזה מאמץ היא עשתה ע"מ לא לפרוץ גבול. היא מאד נזהרה. היא הלכה בין הטיפות. היו בטיפול חשיפות מאד אינטימיות שהביכו אותה. בדרך מיקרה גיליתי עבודה שהיא עשתה באוניברסיטת ת"א בו היא הציגה את המיקרה שלי (כמובן עם הסוואה ) ושם עלה העינין במלואו. אגב היא עצמה נזקקה ליעוץ (שמקובל במיקרים אלו ) ע"מ לעבור את התקופה ב"שלום". אפ.

יפית שלום רב, את מתארת תהליך שנראה כתהליך של העברה בינך לבין המטפל שלך. תהליך זה קורה לנו ביחסים בין אישיים מכל הסוגים ובא לידי ביטוי ביתר-חשיבות בתהליכים טיפוליים מסוגים שונים, ובעיקר בתהליך טיפולי פסיכותרפויטי. מכיון שאין מדובר בפסיכותרפיסט, לדעתי עליך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי בו תוכלי לעבד את התהליך שאת עוברת כעת ואולי זה יתבטא גם בטיפול. לא נראה לי שיש טעם לשתף את הרופא שבו את מאוהבת בתחושותייך כעת, מכיון שזה עלול להבהילו, ולגרום לטיפול בך להפוך למנוכר וקונקרטי יותר, שלא להיסחף ולומר מקצועי פחות. ייתכן ואת חשה כלפיו תחושות של התאהבות בשל מסרים קונקרטים מהרופא? אם כן, הדבר בעל משמעות חשובה וקריטית, ועליך לשקול לעבור למטפל אחר. אך יש לבדוק את העניין בכובד ראש, ועדיף לשתף בתהליך איש טיפול, כגון פסיכותרפיסט. בברכה, טלי פרידמן

תודה על התשובה. מהו בדיוק תהליך "ההעברה" של רגשות שמדובר בו? כמו כן עלי לציין כי לא הועברו מסרים קונקרטיים מצד הרופא והוא מתנהג בצורה מקצועית לחלוטין לכל אורך הדרך.

שלום יפית מדובר בטרנספרנס. את בקשר עם רופא שמהווה דמות סמכותית יודעת (אבא), ששותף לנושאים מאד אינטימיים ואישיים שלך וכניראה עושה את זה ברגישות ואיכפתיות. הרגשות שמתעוררים אצלך הם לגבי הפונקציה שלו כרופא וכאדם. אין רע בזה אלא אם כן זה מפריע לך. אם את מוטרדת מהעיניין את יכולה להגיע לשיחת יעוץ כדי להבין למה את מפתחת קשר כזה עם הרופא. בברכה, אמיר

מזנ 8 חודשים אני משתמשת בתרופה סרוקסט, במשך התקופה העלתי במשקלי מספר קלוגרמים. האם יש קשר ין השמנה ואי יכולת להרזות לבין השימוש בסרוקסט?

אני התחלתי להשתשמש בתרופה תוך כדי טיפול דיאטני מזה כשלוחה חודשים משקלי יציב אני אוכל רק לפי הוראת הדיאטנית ומשתמש בסרוקסט כ 5 חדשים

האם פנית לטיפול דיאטני עקב עלייה במשקל לאחר התחלת לקיחת התרופה?

hi ! i need to know about gambeling addiction and some places in Israel where any body can get some help and treatment thank u hag sameach.

אורלי שלום רב, את יכולה לברר במרכז לעזרה עצמית בבית לנ"י בת"א, ברח' קינג ג'ורג', לגבי קבוצות תמיכה למהמרים כפייתיים. דרך קבוצות אלו תוכלי להגיע למרכזי טיפול. לפי הידוע לי קיימים מספר מרכזים בארץ שמיועדים להתמכרויות מסוגים שונים, החל ממזון, דרך הימורים וכלה במין. בדרך כלל מדובר במרכזים אישפוזיים פרטיים אשר בהם יש טיפול של צוות רב-מקצועי. בנוסף ידוע לי שמתקיימות קבוצות של "GA"-כלומר מהמרים אנונימיים, כמו מכורים (לסמים) אנונימיים, אכלנים אנונימיים וכו'. גם דרכם תוכלי לקבל מידע. בהצלחה, מועדים לשמחה, טלי פרידמן

כתבת לפני מספר עמודים שיש מכללה בשם "דוד ילין" שמלמדת תרפייה בבעלי חיים , האם את יודעת לפרט יותר על המקצוע הנ"ל ? כמה שנים לומדים ? האם יש ביקוש לבעלי מקצוע כאלו ? וכו ' תודה מראש הדס

הדס שלום רב, אין לי מידע לגבי אופי הלימוד של טיפול בבעלי חיים אולם יש לי יותר מידע לגבי "השטח". נושא הטיפול בבעלי חיים הינו חדש יחסית ועדיין אינו מהווה חלק אינטגרלי מתוכניות טיפוליות במרבית מהמקומות. אולם ככל מקצוע מתהווה, כך גם נושא הטיפול בבעלי חיים. ישנה התעוררות הנושא, וגוברת הדרישה למטפלים מסוג זה. כיום נעשים מחקרים לא מעטים בתחום, ועיקר המטפלים מתמקדים באוכלוסיות ייחודיות: ילדים, מפגרים, קשישים, חולי נפש וכו'. אני הייתי עדה לטיפול בבעלי חיים אצל קשישים תשושי נפש (אלצהיימר וכו') והתהליך הוא מדהים. החיות גורמות לאנשים להתעורר לחיים. במלוא מובן המילה. ישנם מספר ספרים שיצאו בנושא בעברית כגון: "המטפל הפרוותי" ועוד כמה. מומלץ לקרוא אותם להשכלה כללית. מקווה שעזרתי. בברכה, טלי פרידמן

הילד שלי בן פחות מ-3 מתעסק הרבה עם איבר המין שלו. כשאני רואה אני מעירה לו ומשתדלת להעסיק אותו במשהו אחר. האם זה נורמלי? איך להתייחס לכך?

מיכל שלום רב, מדובר בתהליך נורמטיבי לחלוטין. בגילאים 3-5 או אפילו עד גיל 6 ויותר, הילדים נמצאים בשלב בו הם מגלים את מיניותם ועיקר עיסוקם טמון בגילוי החדש. אז מופיעים המשחקים הידועים של "רופא-חולה" וכו'. השלב קרוי "השלב הפאלי" לפי התאוריה הפסיכוסקסואלית של פרויד. בכניסה לבית הספר מתרחש תהליך חדש, בו הילד זונח את המיניות ומגלה את סביבת החברים שלו, ואז מוקד תשומת הלב עובר אל ההתפתחות החברתית. אין צורך להתייחס לכך באופן מיוחד, ובוודאי לא להעניש את הילד על עיסוקו החדש. הילד לומד לפי תגובות הסובבים אותו מה מותר ואיפה, וילמד לאונן בעיקר בינו לבין עצמו. אולם גם אם זה מתרחש בחוץ, אין להתייחס לכך בחומרה או באופן מיוחד. התעלמות במקרה הזה עשויה להיות התנהגות מתאימה בעיני. בברכה, טלי פרידמן

למה זה מפריע לך? אז הוא מתעסק עם הבולבול.. זה נורמלי לגמרי וכדאי שימשיך עם כל עוד הוא יכול בלי ש"תפריעי" לו עם העכבות שלך. הוא ילד נורמלי לחלוטין! אם הוא לא היה נוגע בעצמו בכלל אז היית צריכה להיות מודאגת.

שלום רב קראתי הרבה חומר על מחלתי מניה דיפרסיה. עדיין חסר לי בפזל משהו. לפי הבנתי במחלה זו כשאדם במניה הוא מקבל תרופות כגון דפאלפט , כאשר הוא בדיפרסיה הוא מקבל תרופות אנטי דיכאון. שאלתי היא מה קורה בין לבין -האם צריך לקחת תרופה מסויימת כדי שלא יהיו התקפי מניה או דיפרסיה כלל. בכבוד רב גילי

לוקחים אותם במקביל

שלום רב, אובחנתי כסובל מחרדה ע"י פסיכיאטר. אני סובל מכך כ- 4 חודשים. מה שמטריד אותי זה שכל ריגוש הכי קטן(התעצבנות קלה, התרגשות קלה), גורם אצלי לתעוקה בחזה ליובש בפה ולקוצר נשימה. תופעות אלו מזכירות לי מבוגרים חולי לב. אני בן 27 ועשיתי בדיקות ללב ולא מצאו דבר. האם נגזר דיני לא להתרגש או להתעצבן עד סוף ימיי. אני בסה"כ צעיר. האם מצב זה הוא זמני עד שהחרדה תפחת?

איתי שלום רב, להערכתי התופעות יפחתו יחד עם התקפי החרדה, כאשר תטפל בהם בצורה נכונה ויעילה. לא להתעצבן ולהיות לחוץ זה תמיד טוב. האם הפסיכיאטר נתן לך טיפול תרופתי כלשהו? האם המליץ לך ללכת לטיפול פסיכותרפויטי? בברכה, טלי פרידמן

איתי, אתה מתאר מצב שבאמת מאוד קשה להתמודדות. אני יכולה להרגיש את הכאב שלך. אמרת שעשית בדיקה רפואית ומצאת שפיזית אתה בריא. הכאבים שאתה מתאר בחזה, יובש הפה וקוצר הנשימה כולן אכן מזכירות בעיה רפואית, אך במקרה שלך, כנראה שהמצב שונה. לי זה נשמע יותר כמו התקפת חרדה או פאניקה. בזמן התקפת חרדה מערכת העצבים הפריפאלית גורמת לשינויים הפיזיים האלה בגוף. מכיוון שאתה מתרגש או מתעצבן, האיזון שהגוף שואף לשמורו מתערער. במקרה זה, מערכת העצבים שואפת לחזור להומאוסטזיס, מצב מאוזן. התהליך הזה הוא טבעי ובריא ואין לך לחשוש ממנו. אם תלמד לקבל אותו לנסות להרגיע את עצמך בזמן ההתקף הבא, תצליח לשפר את המצב. פעם הבאה שאתה מרגיש שזה מתחיל, ומרגיש את הכאבים, נסה להגיד לעצמך שאתה יודע שלא מדובר בבעיה רפואית ושעוד מעט זה יגמר. ככל שתתאמן יותר כך יהיה קל יותר. בנוסף לזה הייתי ממליצה לך ללמוד להרגיע את עצמך. לפעמים באמת יש מצבים שלא שווים ריגוש או התעצבנות במיוחד במחיר שאתה משלם. קיימות המון טכניקות להרגעה וכמובן טיפול תרופתי. מהנסיון הקצר שלי עם סובלי חרדה, גיליתי שמדיציה יומית עוזרת להרבה מהם להמנע מהתקפים. אני ממליצה בחום על מפגשים עם פסיכולוג קליני מומחה והתייעצות עם פסיכיאטר. מלבד זאת, רק חשיבה מחדש של השקפת החיים לגבי תגובות בפרופורציות הנכונות להפתעות לא נעימות הנמצאות בדרך החיים. גלי.

אני חי במעגלים חזקים בין לשנוא ולכעוס על אישתי ובין לאהוב אותה . האם יש לי בעיה אישיותית, או שזה טבעי . אנו נשואים 17 שנים והנדנדה נמשכת. הינו פעם בטיפול זוגי והוא לא עזר. האם יש לי עוד שותפים לתחושות האלו בין קוראי הפורום.

האם ה"נידנוד" הזה ביחסים (שניאה-אהבה), הוא גם כל]י עצמך,כלפי אחרים..או רק כלפי אישתך ? בן כמה אתה ? כמה זמן אתה כבר זוכר את "הנידנוד הזה" ? האם המטפל הזוגי שלכם ידע על התופעה הזאת ? האם אתה רואה את עצמך כאדפ אימפולסיבי (כסף,מין,אוכל, אלימות)? האם יש מצבים בהם אתה מגיב בכעס לא מתאים... ? בקשר לשאלה שלך, זה באמת נישמע כמו "הפרעת אישיות גבולית".. שהמאפיין הבולט שלה הוא "פיצול" (דהינו נידנוד בין אידאליזציה לדבואליזציה....או במילים "נורמאליות", מה שאתה תיארת)........ למרות שקשה ליקבוע רק על סמך המידע שנידבת כאן תענה על השאלות האלה,ותחכה לתשובה מיקצועית מטלי או אמיר זהר אופיר

אופיר אני לא יודע מה הכשרתך -לא ציינת , אבל אענה לשאלותיך: אני בן 40. ה"נדנוד" בעיקר מול אישתי.בד"כ אני או אוהב את האיש או "שונא"-ואז זה מלווה בהתרחקות . אני אדם מכור על מין (בד"כ אוננות) אשר עדין מקיים ניסיונות בד"כ נואשים לקבל מרעיתי את המין המיוחל. אני מסוגל לאונן 2-3 פעמים כל לילה. אני גם מכור לאוכל בעיקר בשר-אני לא מסוגל לעבור על יד סטקיה מבלי להכנס. אני שוקל 97 ק"ג ! אבל נראה טוב. אני תמיד יודע להבליג על הכעס. מעט פעמים אני מתפרץ. וכשיוצאת לי מרירות אז אני בד"כ בוכה. המטפל התמקד בבעיות לחינוך הבת, ובנית גבולות_חוזים ביננו. אני בעל מאד מסור ונאמן.הבית מעל הכל. אבל היא אנוכית מחד ומצד שני מספקת לי את הגרויים האינטלקטואליים שאני צריך. בקיצור שנאה-אהבה. מחכה לתשובותיך -אם אפשר תחסוך במושים מקצועים ותדבר בשפת ה"עמך"-אני לא בא מתחום הפסיכולוגיה.. פ.

אני מעוד היתי רוצה לישמוע את התשובה שלכם\ן לגבי הודעה של פ. אופיר

אופיר... ראיתי את השאלה של פ. אין צורך לבקש באופן מיוחד לענות על השאלה. נענה לכל מי שניתן לאט, בסבלנות ובאופן מקצועי. בברכה, טלי פרידמן

פ. שלום רב, בניגוד לאופיר, אינני חושבת כי מדובר בהפרעת אישיות, או בכל אופן אין באפשרותי לאבחן אותך בפשטות כזו כך דרך המחשב מתוך כמה שורות שרשמת. אין זו התנהגות מקצועית, ואל לך להתפתות למונחים מקצועיים חסרי אחריות... (אופיר...זוהי הערה בעיקר עבורך!). לגבי הבעיה שהצגת, זו נשמעת בעיה מורכבת וממושכת. מדוע פניתם בעבר לטיפול זוגי? כמה זמן הייתם בטיפול הזוגי? מדוע הפסקתם אותו? האם חשבת לפנות לטיפול פרטני רק עבורך? מעגל השנאה-אהבה מוכר במערכות יחסים אצל אנשים מסוגים שונים. אצל כל אדם זה נובע ממקורות אחרים, ויש צורך בטיפול על מנת להבין את מהות היווצרות המעגל הזה וכך גם ללמוד לשבור את המעגל ולצאת ממנו. לא סיפרת על קשרים אחרים שיש לך, ואיך אתה מתנהג במסגרות שונות פרט לנישואין, כמו יחסי עבודה, יחסי הורה-ילד וכו'. גם לפרטים אלו יש חשיבות. בברכה, טלי פרידמן

טלי, אשתדל לענות על שאלותיך אחת לאחת: פנינו בשל בעיות עם הבת בבי"ס אשר זוהו בעיקר כבעיות בזוגיות:גבולות,משפחה שלי-שלך,חד סיטריות במעגל הנתינה, קצת מיןלא מספק מצידי ובעיות של קבלה הדדית. הטיפול נמשך כשנה והופסק ביוזמת המטפל בעיקר כי מערכות חיצוניות התיצבו. במהלך הטיפול הזוגי היו לי מספר פגישות פרטניות: התמקדתי בבעיות נוספות אישיות: אכילה כפיתית, פנטסיות הומוסקסואליות-אשר אובחנו כחלק מאישיות של כולם במינונים גבר-אישה -וכן בעיות מינריות של קלפטומניה ואשר אובחנו כחלק תרבותי אצלי "את הרשויות"אפשר לסדר.-אגב התופעה ירדה ונעלמה. הטיפול הקצר מועד היה מאוד אפקטיבי ויצב לי תחושות והרגיע אותי. בעבודה אני מתפקד מעולה. שם עם ה"טובים" אני מפתח יחסים לבבים ועם ה"רעים" אני נחמד ולא יוצר נקודות מגע שבהם אפגע. עם הבת שהיום היא בגיל התבגרות היחסים השתנו מחוסר גבולות ונתינה כשהכל מותר עד ניתוק מסוים בעיקר ביוזמתה ככעס על הגבולות שהוצבו וכיום המערכת נהדרת: מתן, גבולות, הערכה וכו, מקוה שעניתי על השאלות שנשאלו. תודה פ.

שלום פ. עקבתח אחרי התיאורים והדיאלוגים שלך בנושא. אני מאד מסכים עם טלי שכדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. יתירה מכך אתה תצטרך להתעזר בסבלנות כי הטיפול ייקח זמן. חשובה המודעות שלך לבעיה, אבל יהיה חשוב גם לטפל בה באופן יסודי. בברכה, אמיר

שלום! אני מקבלת סרוקסל כחודש וחצי. ברצוני לשאול האם התכשיר גורם לירידה במישקל? אני רזה מטבעי והדבר לא רצוי עבורי. בבית המרקחת הרוקחת אמרה לי שסרוקסט דוקא מעלה במשקל, אבל אני רואה שירדתי במשקל. כמו כן יש לי תופעת לוואי של התקפי פיהוק ושינה לא רצופה. האם תופעות הלוואי עוברות מתישהו? תודה

הטיפול קשה בהתחלה אבל אחר כך חייך משתנים לטובה באופן דראמטי

ממחר ולמשך 3 ימים אני בכינוס מחקר בינלאומי בחו"ל (בודפסט) אחזור לפורום ביום רביעי -להתראות

ד"ר פלד שלום רב, אני מאחלת לך נסיעה טובה. בודפשט מקסימה, וזה מקום מאד נחמד לערוך כנס, וקצת להירגע מהטירוף המתחולל כעת במחוזנו. סע בשלום וחזור בשלום, נמתין לך בסבלנות! :) בברכה, טלי פרידמן

ערב טוב, אני שוקלת ללמוד פסיכיאטריה וברצוני לברר מספר נקודות. ראשית, האם ניתן להגיע לתואר רק במסלול בי"ס לרפואה או שמא ישנם עוד תחומים באקדמיה שמהם אפשרי להמשיך לרפואה פסיכיאטרית ( הכוונה לביולוגיה וכד')? שנית , רציתי לדעת היכן ניתן ללמוד בארץ תחום/ים אלו? לתגובה, אודה מאד!

פסיכיאטר הוא קודם כל רופא - מה שעושה אותו על הסף המקצוען ביותר בתחום את צריכה לסיים בית ספר לרפואה + שנה סטג, ליפני שאת יכולה לבחור בהתמחות של פסיכיאטריה בארץ ישנם 5 בתי ספר לרפואה בהצלחה - תיתכונני ל 13 שנים של הקרבה ולימודים עם בחינות קשים ביותר

רציתי לבקש את עזרתכם, הנני סובלת כבר כ-4 שנים מבעית התקפי פניקה, ההתקפים באים לאו דווקא בהקשר למצבים נפשיים קשים, ההתקפים מתבטאים בעלייה חדה בדופק הלב, עד 120 פעימות בדקה ואף יותר. עד היום טופלתי במספר תרופות נוגדות דכאון כגון: מרוניל בתחלה, סרוקסט, אפקסור והיום הנני מטופלת בסיפרמיל, הסיפרמיל לדוגמא גורמת אצלי לתופעות לואי, לעייפות כרונית, חולשה בשרירים, רגישות וגזים בקיבה, השמנת יתר, יש לציין שתוך כדי קבלת הטיפול התרופתי ניסיתי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים שלא סייעו, ועלו לי בכסף רב. כיום, למשל, אני מנסה טיפול בביו-אנרגיה בתקווה שאולי זה יעזור. בצעתי בדיקות של בלוטת התריס - והתוצאה היא שפעילותה הינה בגדר הנורמה. הנני אמא לשני ילדים שנולדו בהפרש גילאים קטן מאד, וכשהם היו קטנים בני שנה בערך התפרצה המחלה. אשמח לשמוע כל דעה נוספת שתוכל לסייע לי,

חבל על הכסף שלך - תפסיקי טיפולים אלטרנטיבים - ביו-אנרגיה לא יעזור את צריכה טיפול בתכשיר SSRI עם איזון כמו שצריך לדוגמה פרוזק שייך למשפחת תכשירי ה SSRI

שרית שלום רב, לדעתי עליך לשלב טיפול תרופתי פסיכיאטרי (לא רק אלטרנטיבי) יחד עם טיפול פסיכותרפויטי, דהיינו, שיחות. הטיפול האלטרנטיבי יעיל כתוספת לטיפול הקונבנציונלי ולא כתחליף. יחד עם זאת, השילוב המנצח בעיני הוא שילוב של תרופות ושיחות. האם ניסית ללכת לטיפול פסיכותרפויטי? בברכה, טלי פרידמן

שיחות רק עם יש ברקע הפרעה באישיות

ישנה דעה כמעט אחידה כי הטיפול המשולב הינו הטוב ביותר. אולם איני מבינה לעומק מהו אותו טיפול פסיכוטרפי? האם רק שינוי המחשבה כלול בתוכו?

שאלתי היא, בנוגע לבחורה שסובלת ממחלת נפש, למה הרופא הפסיכיאטר המטפל בה לא מרשה טיפול נוסף בפרחי באךשיכול מאוד לעזור. אני גם סובלת ממחלת נפש- סכיזופרניה ומטופלת על ידי אחותי שלמדה את התחום הזה. אני מטופלת כבר שנה וחצי והשינוי בי עצום, חזרתי לחיים רגילים.

לפי מה שידוע לי פרחי-באך אלו תרופות הומוהפטיות (שפועלות על עיקרון יותר "אנרגיה" פחות חומר),אלו תמציות אלכוהליות... (אחוזי אלכוהול די נמוכים) לפי הרפואה "הקונבנציונאלית" תרופות הומהופטיות לא יכולות ליפעול ביגלל שיש בהם ריכוזי "חומר" מאוד קטנים,ומחשיבה אותם בתור תרופות "פלאצבו" יכול להיות שהפסיכאטר שלך לא כל כך יודע במה מדובר, ואולי יכולה להיוותר תופעת לואי עם התרופות ו האלכוהול (שנימצא בתוך התמציות) אם הפסיכאטר שלך מיתנגד בצורה עקרונית לתרופות באך....אולי תישקלי לעבור לפסיכאטר אחר אופיר

אף פסיכיאטר לא מונע טיפול בפרחי באך כל עוד הטיפול הנ"ל לא בא במקום טיפול אמיתי - פסיכיאטר לא ימליץ על טיפול מסוג זה כמו שהוא לא ימליץ על כישופי בבא-סלי הטיפול הזה פשוט לא יעיל הכלל - ובפרט לסכיזופרניה אם חזרת לחיים רגילים כנראה שלא היה לך סכיזופרניה מי איבחן אותך - ? למה הכוונה חיים רגילים?

חגית שלום רב, מוזר בעיני שרופא יתנגד באופן נחרץ לטיפול אלטרנטיבי כלשהו, כיון שכמו שאותו טיפול אולי אינו מועיל, בדרך כלל הוא באותה מידה גם אינו מזיק. השאלה היא האם ניסית להפסיק את הטיפול התרופתי הקונבנציונלי על חשבון הטיפול האלטרנטיבי. אם כך פני הדברים, אני עשויה להבין את התנגדותו של הפסיכיאטר. במידה ואת ממשיכה ליטול את הטיפול הפסיכיאטרי הקונבנציונלי בקביעות, אני לא רואה שום סכנה בתוספת של טיפולים אלטרנטיביים שונים. קחי הערתי זו במידה מוגבלת, כיון שאין לי הידע הרפואי להעניק לך בייעוץ זה. תשובתי היא על סמך הגיון וניסיון עם מטופלים אחרים. לתשומת ליבך! בברכה, טלי פרידמן

בחודשיים האחרונים אני מרגישה רע. מתח, חרדה, עצבנות, חוסר מוטיבציה, רצון לבכות, אי שקט, רואה הכל "שחור" מסביבי. יש לי סחרחורות, רעד בידיים, דפיקות לב, פיק ברכיים בקיצור מרגישה אובדן אשתונות. כמובן שברגע שאני נתקפת בהתקף של חרדה אני נבהלת וכל התחושות מקבלות מימד חריף יותר. הלכתי לרופא. קיבלתי כדורי קסנקס להרגעה למשך 10 ימים בערך ואם זה לא ירגיע אותי שאחזור אליו למחשבה נוספת. אני מטבעי טיפוס לחוץ וכל חיי אני במתח. אני בת 50 נשואה + 3 בוגרים כך שתמיד יש סיבה למתח ולחץ. אני מבקשת שתייעצו לי טיפול על מנת שאתחיל לחייך ולא להיות בלחץ מתמיד ובחרדה מפחידה איזה טיפול מומלץ תודה.

לאיזה רופא הלכת? בטח רופא משפחה הם לא יודאים לאבחן ולטפל בדיכאון נראה שאת סובלת מדיכאון - הטיפול הזה לא מתאים את זקוקה לאיבחון פסיכיאטרי מתאים והתאמת טיפול רצינית נתן לצור קשר דרך דף אישי מהפורום(לחיצה על שמי בדף הפורום)

ד"ר פלד, שוב אתה מאכזב. קשה לקרוא כי כל הרופאים המשפחתיים אינם יודעים לאבחן. בטח עברת אחד אחד מהם ובדקת את העבר הטיפולי שלהם ועל זה הינך מסתמך. או שמה אתה נשען על מחקרי סטטיסטיקה מדעיים. גם ההנחה שהיא צריכה איבחון פסיכיארטי מתאים ולא פסיכולוגי מתאים מראה על הצד המשוחד שלך. ריקי, כפי שטלי אמרה, אני מסכימה לחלוטין שכדאי לפנות לגורמים פסיכולוגים ופסיכיאטרים כאחד. יכול להיות שאת בתקופת משבר בחייך וטיפול פסיכולוגי יהיה יעיל יותר מטיפול תרופתי. שוב, איני רופאה ולכן זה רק בגדר המלצה.

ריקי שלום רב, את מתארת מצב לא קל של התמודדות עם התקפי חרדה ואולי מעידה על תקופה דיכאונית. להערכתי, עליך להגיע לאיבחון וטיפול אצל פסיכיאטר שמתמחה הרבה יותר במקרים כאלו מאשר רופא המשפחה. הפסיכיאטר יתאים לך תרופות באופן ספציפי ובמינון המתאים. בנוסף, הייתי ממליצה לך להתחיל בטיפול פסיכותרפויטי, דהיינו, טיפול של שיחות. המשבר שקורה לך דווקא בשלב זה של חייך, יש לו כנראה משמעות, ועליך לברר את משמעות המשבר, להתגבר עליו ולהתחזק. אם את זקוקה להמלצות של פסיכותרפיסטים, את יכולה לפנות אליי (דרך הפרטים בכרטיס האישי). בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום קיבלתי את הודעתך ואני מודה לך ובכלל נראה לי אתר מעניין. אפשר ללמוד הרבה מהתשובות הניתנות בו. אני מרגישה בימים האחרונים הרבה יותר טוב על אף שאיכות החיים חשובה לי מאד ואני רוצה להרגיש טוב מאד ולא רק טוב. אשמח לקבל ממך פרטים של פסיכיאטרים באזור מגורי. אזור יבנה. אם לא ניתן לקבל טלפונים דרך הודעה בפורום כיתבי לי ואשמח להתקשר עימך. בתודה, ריקי

בוקר טוב, רציתי לדעת מהן הדרישות במהלך לימודים לתואר בעבודה סוציאלית ומהן דרישות הקבלה לללימודים אלה? שאלה נוספת היא במידה ואחליט לעשות תואר ראשון דרך האונברסיטה הפתוחה, מה ניתן לעשות עם תואר ראשון בפסיכולוגיה, אילו דלתות זה פותח? תודה מראש קרן

קרן שלום רב, לגבי דרישות הקבלה ללימודי עבודה סוציאלית תואר ראשון, זה משתנה משנה לשנה ומאוניברסיטה לאוניברסיטה. בדרך כלל מדובר על ממוצע בגרויות של 90 יחד עם פסיכומטרי של 600-610. לגבי מסלול הלימודים: מסלול הלימודים משלב לימודים תאורטיים ופרקטיקה מן הרגע הראשון. בשנה"ל הראשונה לומדים ארבע ימים בשבוע, ויום נוסף מוקדש ל"הכשרה מעשית". בשנה השנייה יומיים מוקדשים להכשרה המעשית ובשנה השלישית שלושה ימים. כך במסגרת הלימודים צוברים גם ידע תיאורטי וגם ניסיון מקצועי בתחומים שונים. שילוב הפרקטיקה במהלך לימודי התואר הראשון הוא השינוי המהותי בין לימודי עבודה סוציאלית לבין לימודי פסיכולוגיה תואר ראשון, שהינם לימודים תיאורטיים בלבד. במידה ותחליטי לעשות תואר ראשון באונ' הפתוחה בפסיכולוגיה, תוכלי לעשות אחר כך הסבה לעבודה סוציאלית, בשנתיים של לימודים במערכת מלאה. אני לא בטוחה שזה מסלול יעיל... אם יש לך שאלות נוספות, אשמח לנסות לעזור... בהצלחה, טלי פרידמן

אם יהיה לך תואר ראשון בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה בממוצע 90 ומעלה אז תוכלי אח"כ להמשיך ללמוד לתואר שני בפסיכולוגיה בכל אוניברסיטה אחרת שתבחרי כדי להיות פסיכולוגית. לימודי תואר ראשון נמשכים 3-4 שנים, תואר שני 2-3 שנים ותקופת התמחות של שנתיים. לגבי עבודה סוציאלית דרישות הקבלה המינימליות לתואר ראשון באוניברסיטה זה תעודת בגרות מלאה עם ממוצע 70+ ציון פסיכומטרי 500. הדרישות יכולות להיות גבוהות יותר-תלוי במס' הנרשמים לעומת מס' המקומות הפנויים.

ג'וני שלום רב, הלוואי ודרישות הקבלה היו כל כך פשוטים. לצערי את/ה טועה לגבי דרישות הקבלה לעבודה סוציאלית כמו גם לפסיכולוגיה. לפחות לפי מה שמתרחש בשטח הדברים שונים בתכלית מהדברים שאת/ה מציג/ה פה, הדרישות הרבה יותר גבוהות. בברכה, טלי פרידמן

נמצאה אצלי הפרעת קשב קשה בגיל המבוגר . טיפולים פסיכולוגיים לא ממש עוזרים, והתסכול מחוסר היכולת למיצוי עצמי נמשך (יש לי מנת משכל גבוהה מאוד). ניסיתי הומאופתיה ותרופות טבעיות שלא ממש עזרו, ואפילו מדיטציה. אני מתקשה למצוא רופא שמטפל בבעיה בגיל המבוגר מישהו מכיר רופא ו/או דרך לעזור???

גיל שלום רב, האם ניסית לברר בניצ"ן לגבי מטפלים ספציפיים? לפי הידוע לי ניצ"ן מאבחנים הפרעות קשב שונות, וגם מציעים טיפולים שונים. בברכה, טלי פרידמן

לגיל מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי. טיפול יחודי בעל תוצאות. לפרטים פנה לאי-מייל

HELP I AM IN DIPRESSION

קשה לעזור לך מפה אבל אולי תשתף אותי ונוכל לדבר על זה

אחותי בת 21, בלעה 28 כדורי שינה לפני יומיים. תפסנו אותה בזמן. כעת היא מאושפזת באיתנים (ליד ירושלים. אנחנו ירושלמים) זה הנסיון היחיד שנסתה לעשות, אבל המצב ירוד כבר הרבה זמן! (דיכאון, עיפות, בעיות עם אוכל, היא היתה בטיפול אצל פסיכולוגית, לקחה פרוזק, ובשלב מסויים החליטה להפסיק הכל. נכון שכעת יש אנשים מקצועיים הנמצאים איתה, אך היתי רוצה לדעת אם יש אולי עוד דרכים או גישות בטיפול בה. המקום שבו היא נמצאת, עד כמה שהוא בטבע, פסטורלי (דבר החשוב לה מאד!!!) עדיין האנשים ששם... אנחנו לא יכולים לחזור הבתיה ולחשוב על האנשים שיש שם-במצב קשה מאד, לא מתאימים לה, היא בעצמה אמרה, שאפשר להשתגע רק מהשהיה . אשמח לעצה, ואם ידוע לכם על המקום הזה? מה אתם חושבים עליו? תודה..

האם היא מאושפזת בהסכמה

כן, היא מאושפזת בהסכמה

גמ שלום רב, איתנים הוא בית חולים פסיכיאטרי, ומעצם היותו כזה הוא משלב בתוכו מקרים ומחלות שונות, ובדרגות חומרה שונות. אני מאד מבינה את הרגשתכם ובעיקר את תחושת אלותך שאפשר "להשתגע" רק מלהיות במקום שכזה, אולם לצערי בינתיים אין מוסד אחר המאפשר השגחה וטיפול אינטנסיבי במצבים כגון זה של אחותך. לדעתי עליכם לדבר עם הצוות המקצועי שמטפל בה ולבקש שיתאימו לה טיפול תרופתי אנטי דיכאוני במהירות ולהתחיל בטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) אינטנסיבי (דבר המתאפשר במסגרת אישפוזית). שילוב שכזה עשוי להוציא אותה מהמשבר די מהר, באופן שתוכל לחזור הביתה, ולקבל טיפול אמבולטורי. כך תיחסך ממנה השהייה של 24 שעות בבית החולים, שהינה קשה ללא ספק. עד שתשוחרר, עליכם לתמוך בה, לבלות עימה זמן רב ככל האפשר, "לעטוף אותה" ולתת לה את התחושה שלמרות הכל אתם עדיין אוהבים אותה ורוצים אותה עימכם. ייתכן וכדאי לכם לקבל טיפול משפחתי במסגרת בית החולים או מסגרת אחרת. זה יעזור להתמודדות הכללית עם המצב. בברכה, טלי פרידמן

לחברי הפורום שלום הובחנתי כחולה במניה דיפרסיה ע"י פסיכיאטר. הנני לוקח 3 כדורי 200 מ"ג דפאלאפט. הנני מרגיש יציאה מהמניה ומעבר חד לדיפרסיה. הנני בדיכאון כבר שלושה חודשים. לטענת הפסיכיאטר תרופות נגד דיכאון יכולות להחזיר אותי למניה. מה עושים?

נכון תופעות לוואי של נוגדי דיכאון עלולות לעורר את המניה הרבה אנשים שסובלים מתסמונת דו-קוטבית מרגישים גם את המצב המאוזן כדיכאון - כי הם רוצים את המניה ראשית יש לברר אם זה המצב ואז באמת אין הצדקה לנוגד-דיכאון איך מתבטא אצלך הדיכאון כעת?

שלום רב נכון שיתכן שבתוך תוכי אני מתגעגע למניה ,אבל אני מחפש כעת חיים יציבים עם שליטה. הדיכאון מלווה בעייפות רבה ,חוסר חשק לעשות משהו. כמו כן אין לי חשק לצאת מהבית למסיבות בתי קפה וכדומה. הביטחון העצמי שלי ירוד. אני מרגיש אפילו ירידה בכושר הביטוי. יש לי לעיתים מחשבות על התאבדות. בהנחה ואקבל נוגד דיכאון ואצא ממצבי הדיכאוני האם ניתן להגיע לאיזון יותר גבוה מהממוצע.

יש לי חבר שלא עובד, לא מצליח לצאת מהבית, קשה לא גם להכיר בעובדה שיש לו בעיית דיכאון וקשה לי להביא אותו לידי אדם מקצועי שיעזור לו. מה לעשות

נטע שלום רב, אני מבינה שניסית לדבר עם חברך, ולא הצלחת להניע אותו ללכת לקבל עזרה. לצערי אין שום דבר שתוכלי לעשות שיחייב אותו ללכת לקבל טיפול, פרט ללהיות חברה טובה ולתמוך ולדאוג לו. אולם האם עירבת עוד אנשים? חברים נוספים? בני משפחה שלו? אולי אם כמה אנשים קרובים ידברו איתו זה יעזור? אל תקחי את כל האחריות על מצבו של חברך על כתפייך בלבד. זה עשוי להיות מסוכן מדי. שתפי אנשים נוספים, ונסי להביאו אפילו לבדיקה אצל רופא המשפחה. עדיף את זה מאשר שום דבר. אולי דרכו תוכלו להמשיך הלאה. עדכני אותי במתרחש. בברכה, טלי פרידמן

האם ניתן לקבל המלצה על פסיכולוג מטפל באזור אילת ?

לא מכיר

גרין שלום רב, האם אתה מעוניין בטיפול פרטי או ציבורי? באילת יש את מרכז מיל"ה, שם ניתנים טיפולים במחיר סימלי על ידי מטפלים מעולים. אם ברצונך המלצות על מטפל פרטי, צור עימי קשר דרך הפרטים בכרטיס האישי שלי. בברכה, טלי פרידמן

שלום אני אובחנתי לפני מספר שנים כלקויי למידה האיבחון היה מצויין ומקצועי אך בעיתי היתה כאשר חיפסתי מסגרת לימודים מתאימה ולא מצאתי כזאת אמנם יש הקלות במוסדות שונים אך לגביי הם פחות עוזרים א ם יש איזשהי מסגרת שנותנת תמיכה ועזרה? ב לגביי תרופה הקשורה לרכוז וזיכרון שהיא יעילה או משהו שהשתמש יוכל לחלוק את הידע תודה מראש אהוד

מה תוצאת האיבחון? (מאיזה לקות אתה סובל?) אני חושב שד"ר פלד,יצטרך תשובה לזה ליפני שהוא יענה לך אופיר

איפה אובחנת ? אני חושב שיש לי בעיה דומה...

אם אני אאובחן כלוקה במחלה נפשית כלשהי (כולל דיכאון, אינסומניה,...) הצב"א חייב לדעת על זה?

כן

מאיה, אני לא ממש כאן כדי להשיב לשאלה אם הצבא צריך לדעת או לא. האמת רק רציתי לבדוק שאת לא לוקחת את הקונוטציות השליליות של מחלה נפשית ומדביקה אותן לדיכאון, גם אם הוא כרוני. כמו כל בעיה רפואית כגון דלקת ראות או כאב בחזה, גם הטיפול בדיכאון לא אמור להיות מבייש.

זה ממש לא זה - החברה הכי טובה שלי חולה במניה-דפרסיה. אני לא מתייחסת אל מחלות נפשיות כאל משהו רע/שלילי, כי אני יודעת שהתייחסות כזו לא רלוונטית בכלל. ואני יודעת שמחלה נפשית, בדיוק כמו דלקת ריאות או כאב בחזה מצריכה טיפול. אבל אם אני אכנס לטיפול אני מפחדת שאם הצבא ידע על זה - זה יפגע בסיכויים שלי להגיע לתפקיד בו אני מעוניינת כבר זמן רב. ובשבילי - זה כן כלול בשיקול של לגשת לקבל עזרה או לא... תודה שענית גלי. - מאיה