פחד ממחויבות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/12/2000 | 15:54 | מאת: אלה

שלום רב, הזוגיות שלי החלה לפני שנה וחודשייים.בתחילה הכל זרם על מי מנוחות האהבה פרחה והיתה בשיאה.בן זוגי ידע למה מערכת היחסים מובילה ( שנינו בתחילת שנות השלושים)אך לאחר תשעה חודשים הכל התפרק.בן זוגי נכשל במבחן של לשכת עורכי הדין ויחד עם זאת " נכשלו גם תוכניותינו", היינו אמורים לשכור דירה ולהתקדם הלאה אך בן זוגי נקלע למשבר שלא יכל לצאת ממנו.הוא טען שאין לו את יכולת הנתינה כי הוא שונא את עצמו והוא חייב לטפל בעצמו ורק אז ימצא את הדרך אליי.בנתיים המשכנו להיות יחד ולא יחד, הוא כמובן לא עשה מאום כדי לעזור לעצמו ולפני כחודשיים נכשל שוב במחן של לשכת עורכי הדין.ומשם ההדרדרות היתה בלתי נמנעת.ניסיתי לתמוך, לעזור, לייעץ וכלום לא עזר.אני בעקבות המשבר הראשון שלנו התחלתי בטיפול פסיכולוגי חשבתי שאצלי הבעיה ולא אצלו.היום אנחנו כבר חודש לא יחד, הבחור במשבר גדול מאוד, היום היתה שיחתנו האחרונה שבעקבותה יש לי ייסורי מצפון וחרטה רבה, אמרתי לו שאני מבקשת שלא יעמוד בדרכי ושהגיע הזמן שיעזור לעצמו ושיפסיק לרחם על עצמו, תשובתו היתה שהוא מבין ושברגע שיחזור לעצמו ימצא את הדרך אליי. אני מאמינה באהבה הזו ומוכנה לעשות כל שביכולתי בכדי לעזור לו. אשמח אם תייעצו לי אך ניתן להושיט לו יד ולעזור לו. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה
23/12/2000 | 22:29 | מאת: ד"ר דרור גרין

אלה יקרה, לא קל לוותר על זוגיות, ונראה שעשית כל מאמץ אפשרי כדי לשמור עליה ולשפר אותה. עם זאת, אינך יכולה לקחת על עצמך את כל האחריות לקשר, ונכון עשית כאשר ביקש מבן-זוגך להתחיל לטפל בעצמו. נראה שלא קל לו עכשיו, ושצירוף של מתחים וכישלונות מערער את חייו ואינו מאפשר לו לנהל במקביל גם חיים זוגיים. אני מסכים אתך, שטיפול וייעוץ עשויים לסייע לו לפתור את בעיותיו. את מנסחת את הדברים בבהירות ובבגרות, ואני מאמין שהצעדים בהם נקטת נכונים וטובים. אינני יודע אם אפשר לייעץ לך כיצד לסייע לו. הרי ניסית במשך זמן רב, ללא הצלחה. האמונה שלך בקשר ובאהבה, והרצון שלך לסייע לו ולשמור על הקשר, הם אולי מה שבטווח הרחוק יאפשרו לכם לחדש את הקשר. עם זאת, כפי שתיארת, נראה שכרגע עליו לדאוג לעצמו ולנסות לארגן את חייו מחדש. האמונה שלך בו, וביכולת שלו לשקם את עצמו, היא תמיכה לא מעטה, ואם תמשיכי בכך, מבלי להתערב בחייו בשלב זה, יתכן ומאוחר יותר תוכלו לחדש את הקשר. הרצון שלך לעזור ולסייע לו מובן, אבל אולי כדאי שתסתפקי בתמיכה מרחוק, ובהתעניינות קבועה בשלומו. בשלב מוקדם יותר של הקרע ביניכם הייתי מציע שתפנו לקבל יעוץ זוגי, אך נראה שכעת עליך להמתין ולאפשר לבן-זוגך לטפל בעצמו. חג שמח, דרור גרין

23/12/2000 | 23:25 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אלה שלום אני מסכים עם כל דבריו של דרור עד השורה האחרונה בדבריו. הייתי דווקא מנסה לבדוק האם הוא מוכן ללכת איתך לטיפול זוגי. אפשר להבין ולהזדהות עם הקשיים אבל, כמו שציינת, שניכם "כבר לא ילדים" ומבינים את המשמעות של קשר לטווח ארוך. בהליכה לטיפול או ייעוץ זוגי לא צריכים להיות כעת כל תנאים מוקדמים. פשוט ללכת יחד, לספר את הסיפור המשותף לאיש מקצוע המסוגל לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית ולהיעזר בו/בה כיצד להמשיך. לדעתי שווה לנסות את הפתרון הזה, במידה והוא יוסכם על שניכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

24/12/2000 | 09:19 | מאת: אלה

ד"ר דרור שלום, אני מודה לך על תשובתך והתיחסותך לבעייתי.אמרת שהתמיכה שלי בו והאמונה שלי ביכולת שלו לשקם את עצמו היא תמיכה רבה ואם אמשיך בזאת בלי להתערב בחייו , אוליי נוכל לשקם את יחסינו. הפחד הגדול שלי הוא שתהיה לי תקווה ואמשיך להאמין שבסוף הוא ימצא את הדרך אליי ואז בסוף הכל יתנפץ לרסיסים והכאב והמשבר יהיו גדולים יותר. לגבי ייעוץ זוגי , אשתף אותו למרות שלא נראה לי שיסכים לכך. תודה רבה אלה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית