אנא עזרו לי...

הייתי רוצה שתעזרו לי למצוא את הדרך כיצד לשכנע נער שעליו ללכת לטיפול פסיכיאטרי ושזה רק יכול להועיל לו ? זקוקה לעזרה דחופה בכך...

Y שלום אנא הוסיפי מספר פרטים כדי שנוכל להבין יותר את הרקע. בן כמה הילד, מה הבעיה, ומה עשיתם עד עכשיו. בעיקרון אפשר להזמין ביקור בית של פסיכיאטר אך רצוי שגם זה יהיה בהסכמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! ראשית תודה על התייחסותך המהירה. מדובר בילד בן 14 חכם מאוד ומצטיין בלימודיו כאשר המצב שאליו נקלע החל לפני מס' חודשים בלבד. רקע : התחיל בהתפרצויות שלו ושינה מרובה ואם היית מעיר לו אז הוא היה מתפרץ בחזרה וזה המשיך כשחלה בדלקת גרון ( רופא משפ' אמר לו שייש לו חיידק בגרון וזה כנראה הפחיד אותו )ועקב כך אכל פחות ויותר הרבה בשתייה או אוכל יחד עם שתייה כל הזמן כי פחד להחנק. אם היית תופס אותו בקצת כוח בידיים הוא פשוט היה נבהל מזה שאולי לחצת יותר מדיי ושלא הגיע לו דם למוח... בקיצר הוא היה במעין חרדות כאלו. יום מסויים שההתפרצויות שלו יצאו מכלל שליטה עשיתי מעשה וקראתי לפסיכולוג לבית שיראה אותו כאשר הוא ראה את הרופא הוא החל להתעצבן יותר והרופא לחץ אותנו להזמין אמבולנס שיקח אותו בדיעבד עכשיו אני יודעת שזה היה צעד קיצוני מדיי ושזה היווה לו טראומה נוראית שעד עתה הוא זוכר. מפה לשם הצלחנו להביא אותו בסופו של דבר למחלקה פתוחה באחד מבי"ח המיועדת לטיפולים קלים וקצרי מועד. מסתבר שאחי באותו זמן היה קרוב לתחילת מצב פסיכומטי לדברי הרופאים במקום. לדעתם הוא עבר משבר מסויים של גיל ההתבגרות אשר נבע ממערכת משפחתית לא תקינה. הוריי גרושים ונפרדו בעצם מתי שהוא היה תינוק. לפי דעת הרופאים הוריי לא נתנו לו להחליט דברים לבד ואת כל המריבות וחילוקי הדעות הקשים שלהם הוא שמע וידע וזה דבר שמשפיע לא טוב על ילד קטן. לאחר שנבדק הם אמרו לנו שהוא מאוד חריף שכלית ועם המון ידע אך התת הכרה שלו חלשה בכל הנוגע לחברה. ואכן מבחינה חברתי אומנם יש לו חברים בכיתה אך אין הוא יוצא איתם לבלות או נפגש עימם הרבה. שמתי לב גם כשהוא מדבר עם חבר בטלפון הוא נשמע חסר בטחון כזה. בנוסף עקב החרדות האלו שייש לו ניתן לו שם פבוקסיל במינון נמוך. היציאה הראשונה שלו הביתה לסופ"ש ( מהמחלקה ) הייתה לא טובה והוריי נאלצו בתרמית כלשהי להחזירו לשם ( שכחתי לציין שכל המשפחה עוברת מפגשים משפחתיים שם כפעם בשבוע ). יום לאחר מכן כשנפגשנו עם הרופאים הם אמרו לנו שהם מחליטים על ניתוק מוחלט עד להודעה חדשה מהם וזאת היות והוא לא התנהג טוב בבית כשיצא ובכך תמרן אותם. יצא שלא ראינו אותו ואף לא יכולנו לשוחח עמו. מסתבר גם שהוסיפו לו גם רספרידל 0.5 מ"ג ואת זה הם לא אמרו לנו היינו צריכים לשמוע את זה מאחי. בפגישה המשפחתית האחרונה הוא פשוט בכה והתחנן שהוריי יוציאו אותו ( וזה לאחר שפגישה קודם וכל זה במהלך הניתוק שמתמשך העו"ס והרופא הביאו את הוריי לעימות עם אחי שאכן הם יכולים לשחררו ומיד אם הם רוצים! אחי כתגובה הבין מכך שלא רוצים אותו בבית ). בקיצור זמן מה אחרי שהניתוק הופסק באנו ויצאנו אתו קצת ובמהלך היציאה הזו הוא התחנן שנשחרר אותו ושהמקום הזה לא בשבילו ושייש שם ילדים שמכים. אני אקצר בכך שאומר ששיחררנו אותו משם בסופו של דבר כאשר הרופא אמר לנו שהוא עכשיו בסדר אך שכעבור זמן קצר יחזור למצב הקודם. אתמול כשבועיים מאז השחרור הוא החל שוב להתנהג מוזר בכלל במהלך השבוע שמנו לב שכשהוא הולך הוא כאילו מפחד שמישהו ייתקע בו אז הוא מרים את הידיים בתנועה מוזרה של כאילו הגנה, הוא חוזר על שיעול כזה מוזר אז אתמול בכדי שיפסיק לעשות זאת ויבין שזה מפריע חיקיתי את השיעול שלו והוא הביו את זה שכאילו אני צוחקת עליו. הו אמודע לכך שעובר עלי דבר מה אך מאשים בעצם את כולנו בכך שגרמנו לו לזה ושהוא לא היה כך אף פעם ( הוא נזכר גם באמבולנס שהזמנתי אז ובמחלקה שהיה בה ). אציין גם שהוא חזר לביה"ס ושהוא מכין שיעורים וניגש לבחינות כרגיל. אך אמי טוענת שהכתב שלו שונה ממה שהיה לו. אנו יודעם שאחי זקוק לעזרה ושבמידה והוא יקבל את העזרה הנכונה הוא יחלים ויוכל להמשיך כבמקודם במסלול חיים רגיל וכמו כן ידוע לי שזה צריך להיות טיפול משפחתי אך אין כל ספק שלהחזירו למחלקה הזו לא נוכל ולמען האמת גם לא הייתי רוצה שיהיה שם . אך מצד שני אני צריכה לשכנע אותו שיילך מרצונו ויחד איתנו לטיפול. השאלה היא איך עושים זאת מבלי לעורר בעיות נוספות ובצורה הטובה ביותר ? אני מאמינה שקרו מקרים כאלו על כן אודה לכם באם תוכלו לעזור לי בהקדם האפשרי. תודה.