פורום גריאטריה

הפורום נועד לתת מענה לנושאים בתחום הבריאות בזקנה: זיהוי ומניעת בעיות בריאותיות האופייניות לגיל המבוגר, דרכי ההתמודדות עם מצבי חולי האופייניים בגיל זה ועוד אחד הנושאים המרכזיים הוא גילוי ומניעה, נושא שבזקנה, כמו בכל תחום אחר בסיעוד ורפואה, הוא בעל חשיבות רבה, במיוחד נוכח העלייה ההולכת וגדלה בתוחלת החיים וההתייחסות היום לבריאות לא רק כהעדר חולי, אלא כהרגשה של רווחה גופנית, נפשית וחברתית וכיכולתו של האדם לתפקד בחברה ובסביבה שמתאימים לו. נעסוק בשאלה כיצד ניתן לזהות בעיות בריאותיות האופייניות לגיל המבוגר, והאם ומה ניתן לעשות כדי למנוע אותן ולטפל בהן. מהן דרכי ההתמודדות עם מצבי חולי האופייניים בגיל זה: ירידה תפקודית, ירידה בזיכרון, הפרעות בהתנהגות, דיכאון, הפרעות בשיווי משקל ועוד. נושאים נוספים: שימוש נכון בתרופות, אי שליטה על סוגרים, מניעה וטיפול בפצעים ועוד.
741 הודעות
626 תשובות מומחה

מנהל פורום גריאטריה

שלום, אמי בת 82 חולה במילומה נפוצנץה ומטופלת כשנתיים בביח. לאחרונה הזכרון שלה הדרדר (ביחוד לטווח קצר) והיא גם לא שומעת. היא מסרבת לעשות מכשיר שמיעה וללכת לפסיכוגריאטר. בחודשים האחרונים היא מסרבת לקחת תרופות, חושבת שהרופא, המטפלת שלה וגם אני (כל מי שמנסה לתת לה תרופות) מנסה להרוג אותה. אנו חוששים שהמטפלת תעזוב. מה ניתן לעשות במקרה כזה? זה מחמיר. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

על אמא להבדק על ידי רופא משפחה וכן לבצע בדיקות דם לצורך שלילת בעייה רפואית ואו מטבולית חריפה כגורם לבעייה הנפשית. במקביל ניתן לשקול להתחיל בטפול בתרופה אנטי פסיכוטית במינון נמוך

שלום חמותי בת 75 אישה בריאה לפני כשבועיים חשבה שחוטפת התקף לב לקחנו אותה לבית חולים ואמרו שהכל בסדר אצלה ומדובר על רקע רגשי (כנראה התקף חרדה ראשון) ושחררו משום מה נתנו לה פנצילין למרות שכל הבדיקות יצאו בסדר. מאז חמותי לא מתנהגת כרגיל אלא היא מבולבלת, שוכחת שמות, שוכחת מילים, חוזרת על אותו דבר מאה פעם ורושמת מיסרונים מוזרים עם עברית לא הגיונית. היא מסרבת שניקח אותה לרופא ואומרת לנו שהיא לא משוגעת אבל הפניצילין עושה לה רעידות ברגליים ובלבול . אנחנו לא יודעים אפילו למי לפנות בענין כי היא גם מסרבת לשתף פעולה. נודה להכוונתך

25/04/2018 | 22:38 | מאת: נטלי

שלום, לפני חודש וחצי נפלתי מספה על ברך שמאל ושברתי את עצם הירך. גובסתי למשך חודש וחצי ועכשיו מגיעה אלי פיזיותרפיסטית הביתה פעמים בשבוע. רציתי לדעת תוך כמה זמן אוכל לצעוד על הרגל אם אעשה כנדרש. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

לא ברור מדבריך מהו סוג השבר מימנו את סובלת לרוב, אנשים המאובחנים כסובלים משבר במפרק ראש הירך מאושפזים לאחר מכן במחלקה אורטופדית, ועוברים ניתוח או להחלפה חלקית של המיפרק או ניתוח לקבוע השבר

02/05/2018 | 01:12 | מאת: נטלי

אסביר שוב ב10.3.18 שברתי את הירך מעל הברך ברגל והיה לי גבס למשך חודש וחצי. הורדתי לפני כשבוע את הגבס וכרגע אני עושה פיזותרפיה השאלה שאלה תוך כמה זמן אוכל לדרוך על הרגל בערך כמה זמן לוקח עד שהשרירים חוזרים למיטבם.

13/04/2018 | 12:22 | מאת: אייל

אמי בת 74 אחרי תאונת דרכים ופגיעה בראש לפני חמש שנים.אנחנו מתאמצים שנים להאכילה לבד כשהיא סיעודית ומוכנים להמשיך בכך אם זה יעשה לה טוב.במוסד בו היא נמצאת רוצים להעבירה לפג בשל שיקולי נוחות ואני שואל האם כדאי לעבור? האם הפג מאריך חיים מה שאיננו רוצים.האם הוא יכל להוריד או להוסיף סבל? אנחנו צריכים תשובה על שני פרמטרים סבל והארכת חיים .אם הנסיון מורה שבצד אחד פחות סבל ופחות חיים אז זה הכי טוב ואם לא אז רציתי לשמוע מה ההערכה.תודה אייל

לקריאה נוספת והעמקה

יש מקום לשקול הכנסת פג במידה ואין החולה אוכל די על מנת לקיים את נפשו. אין ספק שהאכלה בכוח כרוכה בסבל לחולה לגבי הארכת תוחלת חיים, אזי ייתכן ובמידה והחולה יקבל כלכלה מתאימה לצרכיו, הוא עשוי להאריך חיים בהשוואה לחולה שאינו מקבל זאת.

17/06/2015 | 10:50 | מאת: י.ב.

אימי בת 74 ונפלה לפני כחודש בבית. מאז הנפילה בה היא נפגעה באופן פיזי, חלה התדרדרות נפשית. היא כמעט מסרבת לצאת מהבית, בדכאון, מרבה לבכות, סובלת מכאבים - אני מרגישה שהיא מבולבלת ולא ממוקדת. יש נסיגה הן באספקט הפיזי והן הנפשי. מה עושים? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

בשלב ראשון יש לשלול בעייה רפואית חריפה כגון שבר ואו חלילה דימום תוך מוחי במקביל יש לבצע בדיקות דם כולל ספירת דם וכימייה ולאחר מכן יש לקבוע תור לבדיקה על ידי רופא גריאטר

06/06/2015 | 10:00 | מאת: אן

אבי מעל 80 קם מספר פעמים בלילה לצורך הטלת שתן והדבר מפריע לו. היה לו אורלוג קבוע שכל שנה/שנתיים היה אצלו בביקורת והיה בודק אותו בכל ביקור רקטאלית ונותן לו לעשות בדיקת psa. התחלף האורולג והנ"ל לא בדק אותו רקטאלית, אומר שאין צורך בבדיקת psa. אנחנו מוקפים 3 חברים טובים בגילו שחולים בסרטן הערמונית ורואים שזה עלול לקרות גם בגיל מבוגר. ההתרשמות היא שאותו אורולוג בגלל הגיל המבוגר חושב שאין צורך לבדוק. האם הגישה נכונה שבגיל מבוגר אין צורך לעשות בדיקה ידנית ובדיקת הדם או כדאי להחליף אורולוג.

22/05/2015 | 16:16 | מאת: מעיין

שלום, אני מחפשת עבור סבתי טיפול פסיכותרפי. פחות משנה האם המטפל הוא פסיכולוג או עובד סוציאלי, אך חשוב שיהיה בעל ניסיון בטיפול בגיל הזקנה. אינני יודעת היכן אוכל למצוא מטפל טוב ומאיפה להתחיל את החיפוש. אשמח לסיוע בעניין.

לקריאה נוספת והעמקה

בדרך בקופות החולים יש שירות של פסיכולוגים לצורך כך יש לבקש הפנייה מרופא משפחה

13/04/2015 | 23:27 | מאת: עוזיאל

שלום רב. אמי בגיל 87 שנים ב"ה. לאחרונה השתן "בורח לה" בצורה מוגזמת עד כדי כך שהפדים בהם השתמשה אינם רלוונטיים, היא סובלת, הריח סביבה ממש קשה, זה כמובן גורם לכך שפחות מרגישים נוח בקרבתה, היא בוודאי מרגישה ומבינה, אך כנראה אין לה די רצון להתמודד עם זה. שאלתי: האם מבחינה רפואית בשיטות השונות יש לזה פתרון? באם זו בעיה בלתי הפיכה איננו מוצאים דרך איך להסביר לה זאת ולשכנע אותה להשתמש ב"חיתולים", אני חייב להדגיש בשמחה שאמי בריאה בסה"כ, הראש עובד יוצא מן הכלל, מתפקדת ואיננו רוצים שתיפגע מנטאלית. אשמח להתייחסותך. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

עוזיאל שלום אתה מתאר בעיה שהיא יחסית שכיחה אצל נשים (וגברים) בגיל המבוגר,כמה בעיות למעשה, אחת רפואית של אי שליטה על שתן.השניה רגשית:ההתמודדות עם התופעה(קבלה/הדחקה/דימוי עצמי) והשלישית חברתית, בדיוק כפי שתארת.קיימים כמה סוגים של אי שליטה על שתן וכדי להגיע לאבחנה הנכונה צריך להגיע קודם כל לאורולוג או גניקולוג או אורוגניקולוג, ללא בדיקה מקצועית לא ניתן להגיע לאבחנה וזה כמובן חשוב משום שהפתרונות הם שונים לאבחנות השונות למרות שהתוצאה בסופו של דבר היא בריחת שתן. בהרבה מקרים מדובר בבעיה שניתנת לטיפול תרופתי/ניתוחי ולעיתים התנהגותי (שינוי אורחות חיים). לענין החיתולים, זה בדרך כלל הפתרון המקובל עד שנמצא פתרון רפואי או אם לא נמצא כזה.אני מבין שקיים קושי לשכנע להשתמש בחיתולים בעיקר בגלל הסטיגמה, כאן ניתן להעזר באיש מקצוע שאליו היא תגיע במסגרת הברור, אפשר לבקש מאחות מרפאה שתעזור, אפשר גם פשוט לקנות ולהביא הביתה חבילה או שתיים מסוגים שונים, יש היום חיתולים שנראים ממש כמו תחתון, קלים לשימוש ואסטתיים מאוד. בהצלחה.

28/03/2015 | 11:17 | מאת: אריאלה

שלום ד"ר, לאחרונה גילית שסבתא שלי (בת 83) מזה כשנתיים נוטלת באופן יומיומי רוקאסט פלוס פעמיים ביום. היא קיבלה את זה בגלל שפרקה את הכתף בנפילה מהמדרגות והיא ממשיכה ליטול את זה בגלל כאבי פרקים. האם יש בכך סכנה שבגיל כזה היא נחשפת בצורה כרונית לקודאין? האם יש פתרון חילופי מקודאין לכאבים כרונים? והאם לא מומלץ בגילה לקחת סידן וויטמין די? (לא ברור לי מדוע הרופאה שלה לא רשמה לה עוד מזמן אם היא סובלת מכאבי מפרקים...) אשמח לייעוץ, תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שימוש כרוני ברוקסט פלוס לא מומלץ, גם בגלל הקודאין וגם בגלל הקפאין, יש הרבה פתרונות חלופיים וכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל או מרפאת כאב. לענין הסידן, אין קשר בינו לבין כאבי פרקים, זה נכון שהרבה קשישים נוטלים סידן וויטמין די, זה תלוי גם כמה סידן יש בתזונה הרגילה שלה ושוב לפי המלצת הרופא, כדאי גם לבדוק בקשר לזה האם ומתי ביצעה בדיקה של צפיפות עצם.

15/03/2015 | 12:00 | מאת: רבן

מדובר באבי,קשיש בן 93, לאחר נפילה ושבירה של צלעות 8-9. מקבל טרמדקס 100X4 מילי,לאחר 50מילי לא הועילו. במצב דימנטי התחלתי. כתוצאה מהטרמדקס (בוודאות !),מפתח אילוזיות,לדוגמא :הוא נמצא בעבודתו(אותה עזב לפני 35 שנים),אנחונו מגוייסים, ואימי (אשתו לשעבר) נמצאת איתנו (נפטרה לפני 40 שנה) - וכל זאת בשיחה קולחת איתי, יום,אחר יום. מה מורים המחקרים/מציאות, לגבי הסבירות, שעם הפסקת הטרמדקס, המח לא יתאושש לחלוטין,וסימני האילוזיה יישארו?? עד כמה משפיע על התהליכים הדימנטיים?

לקריאה נוספת והעמקה

בעקרון אם הגורם ל"אילוזיות" הוא אכן רק הטרמדקס, התגובות שאתה מתאר הפיכות עם הפסקת הטיפול.

21/02/2015 | 17:15 | מאת: זרחי

מה צריך להכין מראש בבטוח לאומי עם ונכות שיש בה 100 אחוז עקב בעיה רפואית מוכרת בבטוח לאומי הוא נכות נמוכה מ100 מלפני הרבה שנים ולא סיעודי. האם כדאי להגיש בקשה שיוכר בנכות 100 אחוז כהכנה לשלב הסעודי או להמתין?

21/02/2015 | 09:29 | מאת: יושי

אבי אלמן בן 81 החי לבד, המצב שלו התרדר לאחרונה מאוד, אך לא אנו לא שמנו לב לכך בשל העומס היומיומי של חיינו, עבודה/בית/ילדים קטנים וכו'... בשבוע שעבר הוא נפל בלילה בביתו, לא הגגיע ללחצן המצוקה ושה על הרצפה למעלה מ-10 שעות עד שהבנו שקרה לו משהו. הזעקנו אמבולנס שלקח אותו לביה"ח, אך לרחק סדרת בדיקות הוא שוחרר. לצערי גיליתי שהוא גם החל להשתין על עצמו. מה עושים עכשיו?? אין לנו אפשרות לטפל בו, חייבים עזרה אך כל הטופסולוגיה וההליכים לוקחים מלא זמן, אנו מפחדים להשאיר אותו לבד אך גם לא יכולים לטפל בו בעצמנו. היאוש והדאגה גדולים מנשוא...מה עושים????

לקריאה נוספת והעמקה

הפתרון היחיד "מהרגע להרגע" בהנחה שאין באפשרותכם לטפל בו בעצמכם, הוא מסגרת מוסדית, לפחות עד שתתארגנו בבית או תחשבו על מוצא אחר.חפשו בית אבות או מחלקה תומכת בדיור מוגן שיוכלו לקבלו (באופן פרטי בשלב זה) לתקופה של חודש או חודשיים, כאמור עד שתתארגנו.חשוב כמובן לשתף את אביך בהתלבטות ובפתרון.

20/02/2015 | 10:41 | מאת: ^

זה נכון שהרבה שינה לזקנים יכול להיות בעייתי לבריאות ?

בעיקרון כן, אבל זו תשובה כללית מאוד לשאלה כללית מאוד.

17/02/2015 | 22:33 | מאת: רותי

לאחרונה אני מרגישה שהגוף שלי מאוד יבש באזורים רבים..האם יש המלצה לתכשירים שמתאימים לחולי סוכרת? בתודה על תשובתך

אני חושב שבפורום סוכרת יוכלו לתת תשובה מתאימה.

אימי בת 85 אובחנה כדימנטית. חיה עם מטפלת ובסהכ' מתפקדת באופן סביר בסביבתה המוכרת. הופנתה על ידי אורטופד לטיפול בריפוי בעיסוק (פרטים נוספיםינתנו באופן אישי)ואנו מעוניינים להקל עליה ולבצע את הטיפול באופן בפרטי בביתה. נשמח לקבל המלצות, הכוונות או מכונים אשר מספקים שרות כזה. בתודה עירית.

13/02/2015 | 21:53 | מאת: בנצי

אבינו סוכרתי יציב מאוזן. מעל 80 שנה. עבר ניתוח פנימי לפני כמה חודשים. קיבל תרופות. הופיע לו גירוד בעור בעיקר ברגליים. לאחר הניתוח היתה בצקת שירדה לאט. ושושנה. העור מעט יבש. קיבל משחה מהרופאה קרם. הבעיה היא הגרד לא נעלם והוא נכנס לטירוף של גירודים הסברנו שינסה להתאפק לשים משחה וגם כדורים. כיוון שזו רגל סוכרתית עם קצת בצקת ובעיה נוירולוגית. הוא אמר טוב ועכשיו גילינו שהוא גרד ללא הפסקה ופצע את עצמו ולא אמר את האמת הוא גירד עם מברשת בטירוף והעור עם פצעים מדממים קצת. אחרי כמה חודשי שיקום קשים שהכל הסתדר אנחנו בנסיגה. אין דרך להתמודד ולשלוט איאפשר לשבת לידו 24 שעות. זה ממש כמו התחלה של כל סיפורי הרגל הסוכרתית והגנגרנה. וזה לא עוזר! אובדי עצות. זה בוודאי גירוד גופני אבל יש לזה אובססיה נפשית. המשפחה בכעס נןראי עליו. כיוון שהושקעו ימים ולילות בטיפול בו לשקמו. חודשים בבית חולים ובבית. והדבר שכלכך חששנו ממנו קורה שוב. הוא מסתיר מאתנו את מה שהוא עושה ואז נעמדים מול שוקת שבורה. כך היה לפני ניתוח הבקע שהתפרץ פתאום ולא הבנו מדוע שאלנו מה הוא עושה אמר כלום כלום ואז הסתבר שהוא עשה פעולות הרמה של עשרות קילוגרמים בלי לומר לנו. זה נראה כמו סוג של בעיה נפשית. הוא מסתיר את מה שעושה ואז אנחנו מול בעיה וזהו. אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות. בעיקר שברור שסיפור הרגליים זה תסריט כמעט ודאי של גנגרנה בשלב זה או אחר. האמת שדי מיואשים כי משקיעים שעות וימים בטיפול מסור מאוד שירד לטימיון. מה יש לעשות מניסיונך. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

כפי שאתה לבד כותב, ייתכן והבעיה היא גופנית ו/או נפשית ולכן צריך לפעול בשני הכיוונים, באופן כללי ישנן סיבות רבות לגרד :פנימיות(אי ספיקת כליות)וחיצוניות ובהתאם מספר רב של טיפולים כאשר הרבה פעמים השיטה היא ניסוי וטעיה: אם משחה אחת לא עוזרת מנסים שניה ושלישית ואם כדור אנטי אלרגי אחד לא עוזר מנסים שני ושלישי, אני מניח שרופאת עור בדקה אותו, ייתכן שכדאי להתיעץ עם אלרגולוג, האם הוא מקבל טיפול תרופתי חדש שלא קיבל בעבר או כל תכשיר או חומר שהוא בא איתו במגע. במקביל כדאי להתייחס לפן הנפשי / הרגעתי במיוחד אם לא תימצא כל סיבה פיזית לגרד.

15/02/2015 | 10:07 | מאת: תודה

מקבל תרופות שגורמות לגרד וגם בעית כבד מסוימת. מקבל כדוג לאלרגיה נגד גרד. הבעיה שהוא לבד. וברגע שאין שליטה אז זה לא משנה מ גורם לכך. ברגע שהוא פוצע עצמו וזו רגל סוכרתית...אז הפעולה חייבת להמנע ולא משנה מה. וזה לא קורה. זה מתסכל כי כל הטפול השיקומי שהצליח ירד לטמיון זה שעות רבות של המשפחה. אמרו לנו מה אתם משקיעים הוא מבוגר שילך לשיקום בבית חולים. התעקשנו על השקעה בבית וזה הצליח. אבל עכשיו זה סכנה קש לרגליים שהיו עם בצקות והצלחנו לרפא. בקצור. שאל לכ נעימה. בשביל מ להמשיך להשקיע ?

אם כבר שאלת את דעתי אז ממשיכים להשקיע למענו ולמען איכות החיים שלו וגם למענכם ובעיקר לא כועסים עליו כי הוא לא עושה את זה כדי לעצבן אותכם וזה כנראה חזק ממנו כמו שאתה לבד מבין. גנגרנה לא מופיעה יום בהיר אחד, גם לא ברגל סוכרתית וגם לא משריטות ברגליים, מה עושים? עוקבים אחרי מצב הרגליים, מנקים ומחטאים את השריטות ומטפלים בהם כמו בפצעים "רגילים" ניקוי וחיטוי, זה הכל (ולנשום עמוק)

02/02/2015 | 11:07 | מאת: חסוי

זה נכון שבזיקנה מפסיק לגדול בפנים + ראש ?

????????????????

02/02/2015 | 11:04 | מאת: 9

איך מונעים דמנציה + ניוון של הגוף בגיל מאוחר

לקריאה נוספת והעמקה

אני מציע לעיין בשאלות קודמות בפורום הזה ודומים לו ובאינטרנט בכלל.

02/02/2015 | 11:02 | מאת: 2

זה נכון שבזיקנה יורד התיאבון ?

בעקרון כן

30/01/2015 | 21:55 | מאת: מידן

שלום אבי בן 80 הוא עבר לפני 9 שבועות ניתוח בהרדמה מלאה. ואחרי שבוע ניתוח בדיקה אנדוסקופית דרכי עיכול עליונות. הוא הקפיד לקחת בוקר וערב כדורים מתוך קופסת תרופות מסודרת שבועית שמכינים לו. ביום רביעי הייתי אצלו והבוקר שישי וגיליתי שהוא לא לקח כדורים ד -ערב ה -בוקר וגם ה- בערב. ! שאלתי מה קרה הוא אמר שהוא בטוח שלקח! האתי לו שהקופסאות מלאות! זו פעם ראשונה אבל אני מודאג מאוד מתשובתו. היה לפני מספר שנים אירוע מוחי קל. ויש לו בעיות זכרון קלות בהווה לגבי העבר הוא זוכר די טוב עבר רחוק זוכר די טוב.אפילו ביום ה דיבר על עבר רחוק. האם יש סיבה לדאגה? מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

לדבריך ידוע אצל אביך על ירידה בזיכרון לטווח קצר,בהתחשב בכך שגם להרדמות מלאות עלולות להיות השפעה על מצב קוגניטיבי, אני חושב שיש מקום לביצוע הערכה קוגנטיבית של אביך אצל פסיכוגריאטר.

30/01/2015 | 08:05 | מאת: ענת

האם מישהו מכיר דרכי יצירת קשר עם פרופ יורם ברק, למעט הטלפון הקווי במרפאתו בצהלה? זקוקה לעזרה בדחיפות. תודה.

27/01/2015 | 00:10 | מאת: רוני

שלום, האם קשיש צלול מתפקד אבל קצת במצב רוח לא טוב ומשועממם כי אין לו כמעט חברים ועיסוקים יכול להיות גם עם שיפוט לא טוב לפעמים בתחומים מסוימים ולפעמים שיפוט טוב?

לקריאה נוספת והעמקה

השאלה כללית מדי, מצב רוח "לא טוב" ושעמום לא פוגעים בשיפוט,בעקרון אם אדם צלול ומתפקד אין סיבה שהשיפוט שלו יהיה לקוי אבל כאמור צריך לדעת על מה מדובר כדי לתת תשובה יותר מדוייקת.

26/01/2015 | 01:41 | מאת: יוסי

שלום השאלות הן לא כתחליף לייעוץ פרטני, אך בכל זאת. מה ההבדלים בין התכשירים לטיפול בפצעי לחץ על בסיס ג'ל או פסטה? למשל בין דרמהגרן ג'ל לדרמהגרן B, או גרנוג'ל מול גרנופלקס פסטה? לאלו מקרים כל אחד מהם מתאים יותר? והאם בפצע לחץ דרגה 2 (בספק 3) בטרוכנטר מתאים יותר פסטה או ג'ל? וכן פצע לחץ עמוק ונקי בסקרום, האם מתאים ג'ל או פסטה? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

ג'ל הוא על בסיס מים, פסטה היא על בסיס שומני. מידת ההתאמה של שניהם היא בהתאם לעומק הפצע ועד כמה הוא נקי או לא, הם לא מתאימים לפצעים מזוהמים או נקרוטיים,לפצע לחץ עמוק ונקי אני אישית הייתי משתמש בדברים אחרים. כפי שכבר עניתי הרבה מאוד פעמים בנושא של טיפול בפצע, החומר בו מטפלים הוא לא הגורם היחיד שיקבע את איכות הטיפול או את סיכויי ההצלחה של הטיפול,זה אפילו לא הגורם העיקרי, מה שיקבע הצלחה של טיפול בפצע לחץ זה בראש וראשונה מצבו התזונתי של החולה (חלבון!!!!), בנוסף:מצבו הגופני הכללי,מחלות נלוות, אנמיה כן או לא, תרופות שאולי יש להן השפעה על תהליך הריפוי (סטרואידים), טיפול סיעודי תומך- שינויי תנוחות. אם הכל מתקיים גם גזה טבולה בסליין או תמיסת הרטמן(הרטבות) היא טיפול טוב.

26/01/2015 | 01:00 | מאת: עינת

שלום היכן עדיף למדוד חום? מה משקף הכי טוב ומדויק? רקטלי? בפה? בית השחי? מפשעה? וכשלא ניתן למדוד בפה (חולה מבוגר שלא משתף פעולה) איך הכי נכון? שמתי לב שיש הפרש של חצי מעלה (5 פסיקים) בין המפשעה לבית השחי, כשבבית השחי נמוך יותר, מה קובע? וכמה זמן יש למדוד חום? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

המדידה המדוייקת ביותר לאדם קשיש היא בפי הטבעת.חשוב לדעת אם יש חום, בין 38.5 ל39 לדוגמא אין הבדל משמעותי וזה לא ממש חשוב, צריך רק לקחת בחשבון שחום הוא לא המדד היחיד למחלה או לחומרתה אצל קשישים משום שמנגנון ויסות החום אצלם לעיתים לא לגמרי תקין ותיתכן גם מחלה סוערת עם חום נמוך

19/01/2015 | 21:38 | מאת: קרן קנטור

שלום רב, חמי בן 84, עד לאחרונה היה בריא ופעיל (ספורט, חברים וכו). לאחרונה התגלו אצלו אבנים בכיס המרה, ובעיה קלה בלחץ דם. סהכ מצבו הפיזי טוב, אך כתוצאה מכך הוא שוקע במרה שחורה סביב בריאותו. האם ישנו קואצר רפואי אליו ניתן לפנות בכדי שיחזיר לו את בטחונו העצמי? (אזור קריות). תודה רבה, קרן

14/01/2015 | 13:21 | מאת: נירה

אימי מתקרבת לגיל 90. סובלת מלוקמיה כרונית ודמנסיה. הדבר היחיד שמוכנה לאכול פחות או יותר בכוחות עצמה זה ביצת עין ומעט חלה מטוגנת. צהריים בכלל לא אוכלת, רק כמה כפיות שהמטפלת מנסה להאכיל. כנראה יש לה גם קושי בבליעה (וגם כמעט לא מדברת). מה אפשר לתת לה לאכול כארוחת צהריים, כך שאולי גם תיהנה קצת. ההאכלה בשכנועים לא מוסיפה לה, זה בטוח. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אין כאן מתכון ידוע אלא ניסוי וטעיה, פשוט לנסות כל דבר שעולה על דעתכם, אפשר כמובן לנסות גם מזון רפואי כמו אנשור או אוסמוליט אבל אני לא בטוח עד כמה זה טוב לה (אם היא אוהבת ביצת עין וחלה לבוקר למה לא לתת לה את זה גם כארוחת ערב?)

23/02/2015 | 13:04 | מאת: נירה

תודה, זה אכן מה שאנחנו עושים, ואני שמחה עכשיו לקבל פידבק שאנו עושים נכון!

07/01/2015 | 21:07 | מאת: רוני

שלום אמא שלי בת 85 סובלת כבר מעל שנה מבלבול ומחשבות שווא ולאחרונה היא יושנת המון היא יושנת ממש כל היום והמצב שלה ניהיה על הפנים אנחנו נותנים לה לשתות מבקבוק והיא בוכה המון ואנחנו ממש מפחדים עליה מה אפשר לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

לוקחים אותה להערכה של פסיכוגריאטר.

20/12/2014 | 15:21 | מאת: עדנה

שלום רב, בעלי בן 80. לוקח סרוקל 25מג' לפני השינה ובדר'כ ישן טוב. בזמן האחרון מרגע שהוא מתעורר הוא מרגיש עייפות. אולי תוכל להסביר לנו מה יכולות להיות הסיבות ? תודה עדנה

לקריאה נוספת והעמקה

לעייפות אחרי שנת לילה יכולות להיות סיבות שונות, אני לא יודע למה בעלך לוקח סרוקוול אבל ייתכן, בין היתר, שהשפעת הכדור ממשיכה גם אחרי שקם ולכן הוא עייף, השאלה היא מה היה לפני שנטל סרוקוול ומעבר לזה מה מצבו הכללי, תרופות נוספות שהוא נוטל ועוד. חיזרו לרופא שרשם לו את התרופה ודווחו לו על העייפות הזאת.

16/12/2014 | 00:27 | מאת: מני

שלום מה היתרונות של כל אחד מהתכשירים הנ"ל לפצע לחץ? מדובר על פצע לחץ עמוק בדרגה 4, במצב נקי. האם יש עדיפות לאחד מהם על פני השני? והאם ניתן להשתמש במקביל יחד עם חתיכות קטנות של חבישת קולגן על הדבש/פלמינל כדי להוסיף מרכיב של בניית תאים? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שני חומרים שונים, העדיפות היא למה שעוזר, משתמשים באחד למשך 7-10 ימים, אם אין שינוי מהותי אפשר להחליף, אם יש הרעה להפסיק מיד. אני לא חושב שיש מקום להוסיף חבישת קולגן על דבש או פלמינל. אני חוזר ואומר שמה שיקבע האם פצע ירפא הוא לא (רק)החבישה, אלא בעיקר מצבו הבריאותי הכללי של החולה, רמת האלבומין שלו (הכי חשוב!!), המוגלובין.

11/12/2014 | 23:50 | מאת: שי

שלום כמה שאלות בבקשה בעניין קטטר לחולה סיעודי מזה כמה חודשים שמחובר לקטטר, זה התחיל במסגרת אשפוז אקוטי, ונמשך עקב פצע גדול באזור העכוז ובכדי למנוע זיהום שם כתוצאה מהפרשות. מה הסיכונים בקטטר לטווח ארוך (חצי שנה ויותר)? קורה לא מעט פעמים בשינויי התנוחה או במעברים משכיבה לכסא ששקית השן תפוסה ועקב כך נוצרת מתיחה ממשית של הקטטר. האם יש דרך לקבע את הקטטר בכדי שלא ייצא? איך אפשר לדעת האם המשיכה הדי אגרסיבית (שלא בכוונה) גורמת/גרמה לנזק בדרכי השתן? והאם ניתן לדעת אם הקטטר נמצא במקום ומגיע לכיס השתן וכן שהבלונית במקום? (בשונה מבזמן פעולת ההכנסה ששם כן ניתן קצת לדעת) למשל בזונדה ניתן לבצע בדיקת מיקום על ידי מישוש והאזנה לכניסת אוויר לקיבה, האם יש דרך לבדוק גם בקטטר בצורה כלשהי? השאלות רלוונטיות גם מבחינת נושא הכאב, בהנחה והמשיכה החזקה גורמת לנזק, זה מכאיב, כמו כן אם הבלונית מנופחת ולוחצת לא בכיס השתן אלא במעבר, זה גם יכול לגרום לכאב ניכר. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אני מציע להפנות את השאלות האלה לאורולוג

27/01/2015 | 09:05 | מאת: ענת

בעלי מאושפז בשיקום בבית רבקה פ"ת, לאחר שהיה שבועיים בטיפול נמצרץ ושם מנסים לגמול אותו ממכונת ההנשמה. שמתי לב שיצא מטיפול נמרץ פתאום הוא לא שומע טוב (שמע מצויין לפני) וכל אוכל שהוא מנסה לאכול-האוכל יוצא לו לתוך הקנולה. האוכל שנותנים לו הוא אוכל טחון.(לפני כן לא קרה לו למרות שהוא עם קנולה 10 שנים).איך אפשר לעזור לו?לא רואה עדיין שיפור במצבו.תודה

11/12/2014 | 20:10 | מאת: מאור

שלום. סבא בן 84, מטופל ברמוטיב התחיל לפניי יומיים. בנוסף קיבל ע"י אורולוג טולטרודין 2 מ"ג. 1. האם יש תגובות וסיכון בין שניהם? 2. האם תרופות כולינגרגיים אלה במינון זה יכולה לגרום לירידה בזיכרון וכו?

לקריאה נוספת והעמקה

אין תגובות בין תרופתיות בין השתיים, רמוטיב היא לא תרופה אנטיכולינרגית ואינה קשורה לירידה בזיכרון, טולטרודין לעומת זאת היא כן אנטיכולינרגית ובתור שכזאת עלול להיות קשר לירידה בזיכרון אולם הדעות והמחקרים חלוקים על כך.

10/12/2014 | 20:41 | מאת: שואל

האם יציאת מעט נוזל צהבהב מהשופכה ביום שאחרי גמילה מקטטר עקב אצירת שתן שלאחר פורסטטה מוגדלת ולאחר 5 שבועות לאחר ניתוח הרניה. לאחר ניתוק הקטטר יצא 4 פעמים שתן ללא נוזל סמיך ומה שיצא לא הקדים את השתן, יתכן שזה נוזל זרע?? מגובר בגבר בן 79.

לקריאה נוספת והעמקה

אני חושב שכדאי להפנות את השאלה לפורום אורולוגיה

07/12/2014 | 21:07 | מאת: נטע

שלום חולה במצב סיעודי שאינו זז בעצמו, כרגע סובל מפצע לחץ נרחב בעכוז לאחר אשפוז ממושך כתוצאה מאספירציה ודלקת ריאות קשה. ישנם מזרנים שונים לטיפול ומניעת פצעי לחץ, מזרנים סטטיים כמו מזרני טמפור, ומזרנים דינמיים מסוגים שונים. רציתי לשאול בבקשה: א. מה החשיבות של הושבת החולה על כסא גלגלים בשעות מסויימות מדי יום לתפקוד הריאות? והאם זה נחוץ גם במידה ויש פצע לחץ בעכוז? ב. האם שינויי תנוחה אקטיביים שעושים מדי כמה שעות יעיל לתפקוד הריאות ופינוי הליחה? ג. בחולה ששוכב כמעט רוב הזמן, האם יש עדיפות למזרן דינמי (המזרנים מהסוג המשוכלל יותר כמו למשל ClinActiv Plus שיש באפשרותי להשיג בהשאלה) מבחינת הריאות בפרט, ומבחינת בריאותית/זרימת דם וכו' בכלל? תודה רבה לינק לפרטים על המזרן הדינמי ותכונותיו http://www.hill-rom.co.uk/uk/United-Kingdom/Products/Surfaces/ClinActiv-Plus/ תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

כסא גלגלים הוא אמצעי ההושבה הפחות מומלץ אצל חולה במצב שאת מתארת בגלל צורת הישיבה בו שבד"כ מגבילה את היכולת של בית החזה לנוע בחופשיות ואני מניח שחולה כזה גם לא יוכל ליצב עצמו לבד על כסא גלגלים ובכל מקרה ישיבה כזאת לא מומלצת במקרה של פצע לחץ בעכוז. הושבה של חולה כזה לפרקי זמן קצרים (בגלל פצע הלחץ) צריכה להעשות במה שנקרא "חצי ישיבה" כשהגב מוטה אחורה, דבר המאפשר אורור ריאתי טוב יותר. בד"כ מיטות חשמליות מאפשרות צורת ישיבה כזאת. האמצעי הטוב ביותר לפינוי ליחה ושיפור תפקוד ריאות יהיה פיזיותרפיה נשימתית. היעילות של מזרן דינמי היא בעיקר במה שנוגע לפצעי לחץ ופחות מבחינה ריאתית. אם את יכולה להשאיל מזרן כזה, בוודאי שמומלץ.

02/12/2014 | 00:33 | מאת: יניב

שלום האם יש הבדל משמעותי בין מוצרי הדבש (ג'ל וחבישות) של החברות : 1 - revamil 2 - Medihoney השאלה מתייחסת לטיפול בפצע לחץ בדרגה 4, עם חשיפה של עצם. והאם ישנה בעיה בשימוש במוצרים הנ"ל כשיש עצם חשופה (אוסטומיאיליטיס) וכרגע ללא חום? ושאלה לסיום, לאחרונה היתה חשיפה של עצם קטנה בסרום (עצם הזנב), והיא היתה ניידית, ואתמול נפלה לבד, זה מעיד על המצב של העצם? זה מאשש את החשד של זיהות בעצם? זה מצביע על עצם שבירה ופריכה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

למיטב ידיעתי אין הבדל משמעותי בין שתי החברות ואין מניעה להשתמש בחבישות האלה במקרה של אוסטאומיאליטיס, לגבי עצם שנפלה מעצמה זה בהחלט עלול להצביע על עצם פגועה.

30/11/2014 | 10:20 | מאת: הבן

כפי שציינתי בפניה הראשונה אבי אדם בן 80 בצקת אחרי ניתוח ברגל 4 שבועות אחרי ניתוח בקע מפשעתי. הנפיחות ירדה לגמרי ובלי קשר שושנה בכף רגל והחלק התחתון של הרגל עד הברך? עור אדום וחם. הטיפול אנטיביוטי? מקריאה הבנו שיש חיידק שנמצא בפתח מקלחת שנמצא בצינורות הביוב ורחצה יחפים בעיקר למי שיש בצקת פגיע יותר להדבקות?

לקריאה נוספת והעמקה

לפי התאור ייתכן ומדובר ב"שושנה", רופא שיראה או ראה את זה יוכל כנראה לאבחן, הטיפול הוא אנטיביוטי, חידקים יש בכל מקום , בצקת לא בהכרח מגבירה את הסכנה להידבקות.

27/11/2014 | 13:19 | מאת: הבן

אבי בן 79 עבר ניתוח הרניה מפשעתי מימין. לאחר מכן דימום בקיבה קיבל טיפול משולש הליקובקטר 14 יום. ברגל ימין יש בצקת. בבירור אולטרא סאונד רגל אין חסימה כלידם. או קריש. הרגל אדןמה ונפוחה ללא פצע או דלקת חיצונית. גם מעטפת כף הרגל ימין מעט נפוחה. עבר חודש מהניתוח זה החמיר דווקא אחרי סיום האנטיביוטיקה. יש מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

השאלה היא באמת ממה נובעת הנפיחות, אני מניח שהתייעצתם עם המנתח, האם הועלתה אפשרות של פגיעה בבלוטות הלימפה במפשעה? פגיעה כזאת עלולה לגרום לניקוז לא תקין של מערכת הילמפה ברגל ולגרום למה שנקרא "לימפדמה"- בצקת לימפטית, אולי גם כדאי להפנות את השאלה לפורום כירורגיה.

29/11/2014 | 18:14 | מאת: הבן

היתה נפיחות במפשעה עקב הניתוח בקע ודווקא לפני שבוע ירדה לגמרי! כלומר אני מניח שאם היתה פגיעה בלימפה בהקשר לניתוח בימין שמשפיע לרגל אז זה היה מתפרץ כבר אחרי הניתוח והנפיחות במפשעה לא היתה יורדת. או שאני טועה?

לא בהכרח, ייתכן גם שהיות ועברו רק שבועיים מהניתוח דברים עוד ישתנו כפי שהנפיחות במפשעה ירדה, בכל מקרה אני חוזר וממליץ שתתיעץ עם הרופא המנתח.

24/11/2014 | 00:00 | מאת: מיכל

שלום האם ניתן לתת קונסיל דרך גסטרוסטום במקרה של שלשול מתמשך? במקרה של עצירות משתמשים בקונסיל ויש לקחת יחד עם 2 כוסות מים ולהרבות בשתיה במשך היום. האם זה נכון גם במקרה של שלשול? החולה מקבל כפית קונסיל ללא תוספת נוזלים, האם זה עלול ליצור בעיות? כמו כן, האם יש להקפיד על מרחק של שעתיים בין בקונסיל לתרופות שמקבל גם דרך הגסטרוסטום? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אני מציע להפנות את השאלה לפורום גסטרו.

23/11/2014 | 23:40 | מאת: אורן

שלום חולה שמקבל הזנה דרך פג, ומוזן כמעט בקצב איטי כמעט על פני כל שעות היממה, האם חובה לבצע בדיקת שארית, וא"כ, מתי? ממה שראיתי בזמן בדיקת שארית, שואבים עם מזרק מהצינור ואת התכולה מזריקים בחזרה לקיבה, אך יצא לי לראות שיש כאלו ששפכו את התכולה בשירותים במקום להחזיר. האם זה תקין? קראתי שזה עלול לפגוע באיזון האלקטרוליטים, האם זה דבר שצריך להעיר להם על כך או שזה לא נורא? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

בדיקת שארית פעם או פעמיים ביממה אמורה להספיק, אם כמות השארית לא גדולה ושופכים אותה, זה לא אמור להשפיע על מאזן האלקרוליטים ואם היא גדולה כדאי לבדוק מה הסיבה לכך.

22/11/2014 | 09:29 | מאת: סורנה

חמי בן 88נפל ושבר את האגן. לא ניתחו אותו ביום הנפילה ודחו למחרת. למחרת התקרר והיה עם חום,לכן אמרו דוחים את הניתוח בעוד יום. כעת הוא 3ימים אחרי הנפילה ועדין עם חום. האם לא מסוכן שדוחים את הניתוח?

לקריאה נוספת והעמקה

דחיה של מספר ימים אינה מסוכנת, למעט כמובן הסבל שנגרם לחולה. לא מנתחים מטופל בזמן מחלת חום.

18/11/2014 | 19:06 | מאת: נורית

שלום רב, לפני כחודשיים אמי נפלה ושברה את עצם הירך. לאחר ניתוח היא הועברה למוסד שיקומי. לצערי תהליך השיקום מאוד איטי והיא עדיין אינה הולכת. במוסד הנוכחי טוענים כי עשו עימה הכל ומיצו את הטיפול בה ומשחררים אותה. אולם, במצבה הנוכחי איני יכולה לקחת אותה בחזרה לביתה. אשמח לקבל המלצה למוסדות שיקומיים על מנת שהיא תוכל לקבל תמיכה, חיזוק ופיזיותרפיה. אציין כי כרגע מכיוון שהיא אינה הולכת היא מוגדרת סיעודית. אשמח לדעת אם יש מוסד שיקומי בו תוכל לקבל טיפולים מתאימים ולהחלים. תודה רבה, נורית

18/11/2014 | 12:28 | מאת: נעמי

אני בת 70 ולוקחת את התרופות הבאות : בבוקר : 100 מ"ג EUTHYROX כל יום + 50 מ"ג רק שני ימים בשבוע בבוקר : סידן 500 מ"ג כל יום בצהריים : paroxetine מ"ג 10 כל יום AMLODIPIN 5 מ"ג כל יום בערב : CRESTOR 10 מ"ג כל יום ANASTROZOLE 1 מ"ג כל יום בלילה : LORIVAN 1 מ"ג כל יום רבע כדור של נייט אייד (Doxylamine Succinate 25 mg) כל יום האם יש בעייה בשילוב כל התרופות הנ"ל והאם יש בעייה עם זמן לקיחת התרופות ( בוקר צהריים ערב ) תודה נעמי

לקריאה נוספת והעמקה

אני מבקש לפנות לרופא המטפל עם השאלה הזאת.

13/11/2014 | 20:49 | מאת: דניאל

שלום חולה שמזה שנים מאושפז במחלקה סיעודית בבית אבות, לאחרונה אושפז בבית חולים עקב אירוע אספירציה והלם זיהומי ועוד, אשפוז שנמשך למעלה משלושה חודשים, בזמן הזה פיתח פצע לחץ גדול מאוד בדרגה 4. בבית החולים קיבל הזנה דרך זונדה, ובהמשך באמצעות פג. כמו כן קיבל מזון רפואי מסוג אוסמולייט וכן 2 פחיות "פרטיב" (מיועד לתמיכה בפצעי לחץ) בכל יום, וכך גם מופיע בהמלצות בתעודת השחרור. כעת הועבר למחלקה לסיעוד מורכב (בעיקר עקב הפצע לחץ), במחלקה אין פרטיב אלא רק את הדברים הבסיסיים, אמרו לנו להביא מהבית פרטיב, כששאלתי האם לפחות יעשו קיזוז מול העלות של פחיות האוסמלייט שהיה מקבל במקום הפרטיב, אמרו שבעקרון לא, אבל אפשר לפנות להנהלה. א. האם מחלקה לסיעוד מורכב לא אמורה לספק מזון מתאים למצבו הרפואי המיוחד כמו בבית החולים? ב. האם זה תקין שהם לא רוצים לפחות לקזז את זה מול 2 פחיות אוסמלייט? (בין כה וכה הוא אמור לקבל 7 פחיות, אם לא שנביא פרטיב מהבית הם יצטרכו להוסיף עוד 2 אוסמלייט) ג. האם זה קשור גם לקופת החולים? אפשר לקבל השתתפות מהם על אף שהוא שוהה במחלקה לסיעוד מורכב? האם זה קשור לתקרת ההגבלה לגבי מזון רפואי? (כי אם נצטרך לשלם הכל על חשבונינו זה יעלה כ 1200 ש"ח בחודש - כל פחית עולה כ 20 ש"ח) סליחה על האורך תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הכתובת המתאימה לשאלות שאתה שואל היא כפי שהוצע לך הנהלת המוסד בו החולה שואל ואם התשובות שתקבל לא נראות לך או לא מספקות אני מניח שתוכל לקבל תשובות גם בפניות הציבור במשרד הבריאות טלפון: 5400* (מוקד פניות טלפוני) פקס: 02-5655969 דוא"ל: call.habriut@moh.health.gov.il דואר: פניות הציבור, משרד הבריאות, רחוב ירמיהו 39, ירושלים, 9101002 http://www.health.gov.il/PniyotHazibur/Pages/default.aspx

13/11/2014 | 02:15 | מאת: צבי

שלום יש לי כמה שאלות בעניין הזנה אנטרלית ואשמח לקבל מענה והסבר. א. האם ישנם נהלים של משרד הבריאות בכל הקשור להזנה אנטרלית בעניין בדיקת שארית/מינון וקצב/שטיפות/החלפת שקיות האכלה/משך זמן האכלה ברצף וכדומה? או שכל מוסד רפואי עושה לפי שיקול דעתו? (אם יש נהלים ברורים ועדכניים, אשמח לקבל קישור והכוונה) ב. האם יש הבדלים בין האכלה בזונדה או בפג לגבי בדיקות שארית וכל האמור לעיל? ג. חולה סיעודי שסובל מנטיה לאספירציה, ומקבל את ההזנה כמעט על פני כל שעות היממה בקצב של 85, סה"כ 7 פחיות (אוסמלייט ופרטיב), האם יש כללים בעניין כמות המילוי בשקית? האם אפשר למלא בשקית 3 פחיות ולהשאיר את זה ללא כל בדיקה באמצע או שזה מנה גדולה מדי ללא בדיקה? ד. כמה פעמים מינימום חובה לבדוק שארית בכדי למנוע אספירציה? ידוע לי שהכלל הוא לפני כל ארוחה, אך בחולה שמקבל אוכל על פני רוב שעות היממה, איך נוהגים? ה. כמה זמן מקסימום ניתן להשתמש בשקיות האכלה? והאם אפשר לתת את הנוזלים באותה שקית או שנוזלים יש לתת בשקית אחרת (כמו שנהוג בבתי חולים)? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

צבי שלום אני מצרף שני קישורים בהם תוכל למצוא תשובות לשאלותיך. www.health.gov.il/PublicationsFiles/pium_kiva_2.doc http://www.old.health.gov.il/download/ng/0_5_9.pdf

08/11/2014 | 09:43 | מאת: עירד

איך להתמודד אב בן 79 אדם נוח וטוב! אבל מאז שאימי נפטרה מספר שנים הבנתי שהוא מכור ליציאות עם מכשיר בידן הוא פיתח תלות הבעיה החמירה עם מספר מקרים של חוסר שליטה בצרכים! אבל למעשה מסתבר שזו תוצאה ולא הבעיה! אלך לסוף הוא בעצם איבד לדעתי את הרפלקס של עשית צרכים בגלל מכשיר הבידן שנותן לו שליטה על התרוקנות. גילתי את זה כאשר היה מאושפז בבית חולים הוא חיפש בידן ולא היה ואז הכל הסתדר יציאה נורמלית שבתחילתה טבעית מעט קשה ואז רגילה. כיוון ששה בבית חולים אז פחד העדר והצורך להתרוקן לפני יציאה מהבית פחת ותוך כמה ימים בלבד הרפלקס חזר! עכשיו חזר הביתה ושוב אותו מעגל. בנוסף הפחד שלו מהעדר התרוקנות מביא אותו לבקש אוכל רך שלמעשה אין צורך בזה יש חו מערכת עכול תקינה שתי יציאות ביום בלי כל עזרים! המעגל של הבידן יושב על הפחד שלו מיציאה כביכול קשה ובעצם מביאה את אובדן הרפלקס עם תזנוה תקינה אורז תפוחי אדמה עוף ירקות הכל תקין. הבידן טוב רק לעזרה בניקוי מים לאחר יציאה אבל זה הפך להתמכרות כפי שציינתי. האם כדאי לנתק את הבידן? מה לעשות זה מעגל סגור כי השימוש בבידן מביא לחוסר שליטה וזה מביא לחץ ושימוש יתר. הוא לא מבין אנטומית את הדברים והוא מתקבע ברעיון שנראה לו נכון וזהו! אסור ו דברי חלב רכים והנה הוא מבקש ומציין שזה מרכך את היציאה. האור היחיד בכל הספור הוא שבאשפוז התגלה שאין בעיה עם תזונה רגילה מוצקה ויציאה רגילה. דווקא תנאי הבית גורמים לכך. מה הדרך לטפל בעניין תודה

לקריאה נוספת והעמקה

עירד שלום אתה מציין כמה דברים במכתב: מכור, התמכרות , תלות, פחד מהעדר התרוקנות, פחד מיציאה כביכול קשה, בקיצור אתה מתאר בעיה נפשית. נסיון לטפל במה שאתה מתאר בצורה כל כך מדוייקת צריך להיות בדיוק בכוון הזה - פסיכולוגי,תלוי כמובן אם אביך יסכים כל נסיון שכנוע או הסבר מצידך כנראה נדון לכשלון, אם אכן קיימת בעיה של התמכרות או התיחסות אובססיבית ליציאות זה דורש עזרה מקצועית בדיוק כמו כל בעיה רפואית אחרת, אם לאביך יש רופא משפחה שמכיר אותו, נסה לדבר איתו על הבעיה , אפילו לא בנוכחות אביך ואז להגיע עם אביך אליו ולהעלות את הנושא ומשם להמשיך הלאה אשמח אם תעדכן אותי

07/11/2014 | 00:48 | מאת: דן

שלום מקווה שהשאלה מתאימה לפורום קיבלנו מזרן משומש טמפור שמועיל לפצעי לחץ. אין לי מושג מי היה החולה שהשתמש בזה, מה היה מצבו מבחינה בריאותית/זיהומית. יש לציין שיש ריח חזק של שתן. האם ניתן לחטא את זה בצורה שאפשר יהיה להשתמש בזה לחולה עם נטיה לפתח זיהומים? אלו חומרים מתאימים לחיטוי? תודה

אני מניח שאם תחפש באינטרנט ניקוי מזרונים תקבל תשובה מתאימה

05/11/2014 | 14:29 | מאת: ורד

אודה לקבל המלצה למוסד טוב לשיקום אורטופדי עבור אשה בת 69 אחרי ניתוח intertrochanteric hip fracture.

04/11/2014 | 02:26 | מאת: לוסי

שלום האם יכול להיות שבעת ביצוע סקשן הצינורית נכנסת לוושט במקום לקנה? יש דרך לוודא לאן זה בדיוק נכנס? (נוכחות ליחה בסקשן יכולה להיות גם מהלוע או הפה) ואם זה נכנס בטעות לוושט זה עלול לגרום לנזק או פציעה כלשהי? ושאלה כללית. עד לאן הצינורית של הסקשן נכנסת? לפי האורך זה נראה שנכנס עמוק... האם ייתכן נזק אם זה נכנס יותר מדי? לילה טוב ותודה

לקריאה נוספת והעמקה

בעיקרון ייתכן שהצינורית תיכנס לושט, בדרך כלל זה לא אמור לגרום נזק אלא אם מאיזושהי סיבה הצינורית גרמה לנקב בושט. "יד" מנוסה תבחין בין כניסה לושט או קנה.

03/11/2014 | 18:17 | מאת: דרורה

בתגובה ל: סיעוד מורכב - daniel daliot ================================================ שלום אילן שפר. אמי ז"ל הייתה מאושפזת בסיעודי מורכב ונפטרה שם לפני חודש. בעקבות מה שלמדתי מאשפוזה והכאב על טעויות שעשיתי (עקב חוסר ידע והכוונה) כתבתי עצות שיכולות לסייע למי שקרוב שלו מאושפז או עומד לפני אשפוז בסיעוד או סיעודי מורכב ועשויות להואיל מאד. אוסיף ששמי דרורה 052-4238957 ומי שרוצה לשאול משהו יכול לפנות אלי. דברים שהיו עשויים להציל את אמי לו רק הייתי מודעת לחשיבותם בזמן.. לזכרה ועילוי נשמתה של אמי היקרה דליה בת יוכבד ושמואל. אני משתפת בזאת את הלקחים שלמדתי בחודש ושבוע בהם אמי ז"ל הייתה מאושפזת במחלקה סיעודית מורכבת. אני בטוחה שמידע זה יתרום גם למשפחות של חולים יותר "קלים". • פעמון נגיש מיידית בכל רגע ליד המיטה. שימו לב: לעתים אנשי צוות מנתקים את הפעמון מהחשמל ללא ידיעתו. זה קורה בד"כ כאשר החולה דורש לעתים קרובות את עזרת הצוות ואין מספיק כוח אדם במחלקה. מצב זה מסוכן מאד, שהרי ברגע האמת החולה לא יוכל להזעיק עזרה. במידה שגיליתם, כי איש צוות ניתק את הפעמון, ידעו מייד את האחראים והקפידו להיות נוכחים עם החולה, כי ייתכן שאיש הצוות ירצה להתנקם בו על הלשנתו. אני יודעת שזה נשמע הזוי אבל נוכחתי שזה מציאותי ביותר. • נוכחות תמידית של אדם ליד החולה. נוכחות תמידית של אדם ליד החולה, הן למקרי חירום והן בשביל לדעת בדיוק איזה תרופות ניתנות, ושאכן נבלעות. • התייעצות עם רופא חיצוני שיגיע לבי"ח (אף באופן פרטי( לשם חוות דעת שנייה ויפה שעה אחת קודם. • אסרטיביות מול הצוות הרפואי, במיוחד במקרים של חשש להחמרה. במצבים כאלו לכו עם הלב שלכם וצאו נגד הבירוקרטיה של אותו מוסד. • לא לבלוע מספר רב של כדורים בו זמנית ולשתות עם הרבה מים. כמה ששני הדברים האלה נשמעים מובנים מאליהם לא נוהגים כך בסיעודי מורכב. • להקפיד באסרטיביות שהחולה ישמור על היגיינה כדי שלא יידבק בחיידק עמיד שיסכן אותו וגם יגביל אותו ויקשה עליו בשאר האשפוזים. אמי נדבקה בחיידק עמיד, KPC ((CRE, דבר שהקשה עליה והגביל אותה באשפוזים הבאים. • להיות בקשר טוב עם הצוות ועם משפחות של מאושפזים אחרים במחלקה. אפשר לגלות דרכם אופציות ודקויות שונות לטיפול שעשויות ממש להציל את החיים. • חשוב מאוד שחולה המרותק לכיסא גלגלים יעשה תרגילים בעקביות כפי שינחה אותו פיזיותרפיסט. טיפול פיזיותרפי הינו חיוני ביותר!! חוסר הנעת הגוף, כתוצאה מישיבה ממושכת על כסא גלגלים, גורמת להחמרה של סוכרת, לחץ דם, עלייה במשקל ומחלות לב וריאה. ביה"ח בה אושפזה אמי לא סיפק לה שירותי פיזיותרפיה ואף מנע ממני להביא פיזיותרפיסט חיצוני באופן פרטי לביה"ח. תוך חודש היא העלתה הרבה במשקלה. בדיעבד, הייתי פשוט צריכה להביא אחד כזה וזהו! או להעביר אותה למוסד אחר מייד. • האווירה במחלקה סיעודית מורכבת היא קשה ולא תורמת לבריאות החולה. כמו כן, מהתרשמותי, "מוותרים" על החולים שם. או כפי שרופאת במחלקה אמרה לי: זו התחנה האחרונה. מגיעים לכאן אנשים שכבר ויתרו עליהם. • אם אי אפשר להישאר עם החולה, צריך לדרוש מהצוות להצמיד לחולה מד סטורציה שיתריע במצב של חוסר חמצן, דום לב וכו'. • אמי ז"ל התלוננה ביום בו היא נפטרה על כאבים בכתף שמאל. רופאת המחלקה לא ייחסה לכך חשיבות. אסור לוותר לרופאים במקרים כאלה! • אם יש צורך בהתייעצות דחופה עם רופא של החולה (למשל רופא מהקהילה, קרדיולוג, רופא משפחה וכו') ואין תור פנוי, בקשו בנחישות להגיע בין התורים והסבירו את חשיבות העניין. • אולי זה חוזר במידה מסוימת על מה שכתבתי, אך זה חשוב: אם אתם משוכנעים במשהו ולא מקבלים שיתוף פעולה מהצוות המטפל, לפעמים עדיף לפעול ע"פ שיקול דעתכם. הצוות הרפואי פועל על פי בירוקרטיה ונהלים קבועים. במקרה הפרטי והמצער שלי, מספר ימים לפני פטירתה של אמי, בעודה מאושפזת בבי"ח שמואל הרופא הצלחתי להשיג לה תור מיידי אצל הקרדיולוג שלה, אך האחות התורנית לא אישרה לה לצאת אליו (אף לא באמבולנס) כיון שזה היה כבר אחרי שעות העבודה של רופאת המחלקה והיה חסר לה אישור. אם הייתי מתעקשת על כך הקרדיולוג היה רואה אותה בזמן וייתכן והדברים היו מסתיימים אחרת. שהרי בית חולים זה לא בית מעצר... להיות אסרטיביים עם הצוות! • תסמינים של חולשה נוראית או/ו עייפות קיצונית או/ו קוצר נשימה או/ו כאבים ביד שמאל עשויים להעיד על פעילות לא תקינה של הלב הגורמת לנזק בשריר הלב, להתעבותו וליצירת מצב של אי ספיקת לב. אם מופיעים 2 מהתסמינים שציינתי מוטב לעשות בירורים במהירות המקסימלית כי עם כל שעה שעוברת ייתכן ונגרם ללב נזק בלתי הפיך. • ידע יכול להציל חיים. ידע נכון בזמן הנכון הוא משמעותי. שווה אפילו להשקיע במידען רפואי אשר מומחה באיתור חומרים רפואיים במאגרי מידע מקצועיים. אני, לדוגמה, רק בשבעה על אמא שלי שמעתי על סוג חדש של תרופה לטיפול בסוכרת מאחת המבקרות שעבדה פלאים על אבא שלה. מיותר לציין, שלא נתקלתי במידע זה בחיפושים הרבים שלי ב Google.. וגם ב Google חשוב לדעת איך לחפש: כדאי להשתמש בכלי של Google למיון תוצאות לפי מועד פרסומם. • שינה היא מרכיב חיוני בבריאות והחלמה של כל אדם בכלל, ושל אדם חולה בפרט. במידה שישנו גורם המפריע לשינה של החולה באופן משמעותי חשוב לפעול מהר לטפל בזה. חוסר משמעותי בשינה, על פי מקורות באינטרנט, מחמיר מחלות כגון לחץ דם וסוכרת, וכן אי-ספיקת לב. • לסיכום, הטיפול בקרוב חולה הוא אכן מעמסה רבה על כתפי המשפחה, אך מעמסה זו עדיפה אלף מונים על הצער והגעגוע לאדם אהוב שלא יחזור. לכן אסור לחסוך במשאבים וצריך לעשות את המקסימום עבורו.

31/10/2014 | 02:15 | מאת: ענת

שלום האם חולה סיעודי מבוגר שמקבל הזנה ישירות לקיבה, הגיוני שיימצא בפה שלו תוכן קיבה מהאוכל? למזון הרפואי שמקבל הוסיפו צבע מאכל כחול בכדי לזהות האם השיעולים קשורים לאספירציה. בשיעול לפעמים יוצא החומר הכחול מהפה, אך האחות שעשתה את הסקשנים אמרה שכל עוד זה בפה זה נורמלי, אך בסקשנים עמוקים לא זוהה החומר הכחול, מה שאומר שלא היתה אספירציה (אף שיצא בסקשן חומר כחול אך לא ממקום עמוק לדבריה) האם זה אכן כך? למה בכלל אוכל מהקיבה עולה לפה? (הספיגה תקינה), אצל אדם רגיל אוכל לא עולה בחזרה. זה משנה אם מדובר בזונדה או דרך פיום הקיבה (פאג)? והאם יש דרך למנוע את זה ואת הסיכון לאספירציה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

חזרה של אוכל מהקיבה עלולה לקרות גם עם זונדה וגם עם פג , הבעיה היא לאוו דווקא ביכולת הספיגה אלא בתפקוד לא תקין של השסתום הקיים בין הקיבה והושט, צריך לזכור שבמקרה של זונדה ממילא הזונדה מונעת סגירה מוחלטת של השסתום שבאופן רגיל מונע חזרה של המזון, זה כמובן לא חייב להסתיים באספירציה אלא בעליה של האוכל לפה וחזרה לושט ולקיבה. (דרך אגב חזרה של אוכל עלולה לקרות גם לאדם בריא. כדי למנוע מצב של חזרת אוכל, חשוב בין היתר לשמור על תנוחה נכונה של המטופל ועל קצב האכלה מתאים.

29/10/2014 | 11:39 | מאת: אורית

אבי בן 72, מאובחן כבר שנים רבות עם פרקינסון, עדיין עצמאי גם אם מעט איטי בתפקודי היומיום. מלבד נהיגה עושה הכל. יחד עם זאת, התרופות שמקבל וכנראה גם מצב המחלה גורמים לו להיות בחלק מהזמן מאופס וממוקד אך עצבני תוקפני ומקלל את אמי -אשתו - חולת סוכרת בעצמה- אשר דואגת לכל צרכיו היומיומיים והרפואיים. בחלק אחר של הזמן הוא נראה דמנטי, איננו ממוקד, לא יודע איזה יום היום, מדבר שטויות, נרדם בישיבה. בשיא "התקף" שכזה לאחרונה כמעט שרף את כל הבית כאשר חימם חלב בשתיים לפנות בוקר, שכח אותו על הגז והלך לישון.. ברור לכולנו שצריך פה עזרה והשגחה וכך גם המליץ רופא המשפחה: לא להשאירו לבד. מצד שני, אבי מתנגד נחרצות למהלך כזה. לא מוכן לשבת בבית עם העובדת שנמצאה, "ברח" מן הבית לבדו והסתובב שעות בחוץ. הדבר מכריח את אמי להיות כלואה בביתה, לא יכולה לצאת אפילו לקניה של אוכל הביתה. שאלתנו היא מה עושים במצב כזה? ברור לנו שכך אי אפשר להמשיך. אמי מיואשת וחולה בעצמה, הילדים עובדים ובעלי משפחות, אבי נמצא במצב מסוכן לעצמו וכנראה גם לסובבים אותו. אודה על תשובתך המהירה.

לקריאה נוספת והעמקה

את ללא ספק מתארת מצב מורכב שלא תמיד קל לאבחון או טיפול. כדאי להתחיל באבחון פסיכוגריאטרי כדי לאבחן האם הוא אכן סובל מדמנציה ואם כן מה חומרתה ומה הקשר לתרופות שהוא מקבל, אם אכן ההתנהגות שלו כולה או חלקה, היא תוצאה של הטיפול התרופתי, צריך יהיה לשקול שינוי הטיפול או הוספה של טיפול בהפרעות התנהגות שאת מתארת.