נגישות
נגישות

פורום פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה

הפורום הנוכחי הוקם מתוך התפיסה כי היבטים רגשיים הנם חלק בלתי נפרד מההתמודדות עם קשיי הפריון וטיפולי הפוריות. המפגש עם נושאים אלה עשוי להעלות רגשות מכאיבים ותחושת בדידות, שמחירם גזילת משאבים נפשיים הנחוצים להמשך ההתמודדות עם טיפולי הפוריות. מטרת הפורום היא לספק ייעוץ ותמיכה רגשיים לאלה המעוניינים לשתף בתחושות, מחשבות ולבטים, הנוגעים להתנסויותיהם עם בעיות פריון והטיפול בהם. כמו-כן מהווה הפורום בית חם ובמה לחילופי דברים, שיתוף בחוויות ותמיכה הדדית בין משתתפי הפורום. אני מקווה כי תמצאו בפורום מסגרת מכילה המספקת תמיכה ומאפשרת התחזקות ואף צמיחה. אני כאן לשירותכם, קרן קורניק
749 הודעות
443 תשובות מומחה

מנהל פורום פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה

01/05/2014 | 12:18 | מאת: רחל ליברמן

שלום לכולם, זו פעם ראשונה שאני נרשמת לפורום זה. אני מנסה להרות במשך כ- 5 שנים עברנו תקופות לא קלות במישורים הרפואיים והרגשיים. כחלק מתהליך רגשי שעברתי, החלטתי להתמודד בצורה אקטיבית בכל מישור אפשרי ומתוך כך עלה רעיון המחקר. אני סטודנטית לפסיכולוגיה וכדרישות התואר עלי להגיש ע"ס אמפירית נושא המחקר שבחרתי הוא "צמיחה אישית" בעקבות אי-פריון. מטרת המחקר היא להעלות את המודעות להיבטים החיוביים שבהתמודדות עם אי-פריון וכן משתנים נוספים העשויים להעצים את יכולת ההתמודדות. המחקר מיועד לנשים יהודיות ישראליות (או החיות בישראל במשך כ-20 שנה) החוות אי-פוריות ראשונית/משנית במשך שלוש שנים לפחות. המחקר אנונימי לחלוטין והוכן בתוכנה מיוחדת שאינה מאפשרת את זיהוי הנבדק GOOGLE DOCS. השאלונים חודרים במידה מעטה ביותר והמחקר עבר את אישור של וועדת האתיקה של האוניברסיטה הפתוחה. אשמח מאוד אם תוכלו להשתתף ולמלאות את השאלונים (כ-9 ד') לפרטים נוספים ולמילוי השאלון יש ללחוץ על הקישור ללינק: https://docs.google.com/forms/d/1gxKzq73NT-UTy0Qh6YcXSeOaloZEhxw3OcZl1QgiZIw/viewform תודה ואשמח אם תעמדי בקשר, רחל

לכל משתתפות הפורום ובני משפחותיכן, חג שמח, שנה של התחדשות, צמיחה והתרחבות, כאן בשבילכן, קרן

14/04/2014 | 17:02 | מאת: דנה

שלום לכם, לצורך כתבה אבקש לראיין זוג שמתקשה להכנס להריון(בלי שמות, הכולישאר חסוי). הכתבה תדון בכך שבעיות פוריות מתייחסות בדרך כלל לנשים, אבל, מה חלקם של הגברים בזה? בחלק גדול מהמקרים בעיית הפוריות היא דווקא אצל הגבר. המייל שלי neta.mag1@gmail.com. מדובר רק בלענות לכמה שאלות...

הי בנות, אני בת 40, אחרי 2 טיםולי IVF עם חחזרות ו 2נוספים ללא החזרה מזה 4שנים. מיואשת ואבודה. לא בטוחה איך להמשיך ומה לעשות. מחפשת תשובות ולא מוצאת. כל כך רוצה להיות אמא וזה כנראה כבר לא יקרה. אז איך ממשיכים? האם יש אושר מאחורי זה ואיך מוצאים אותו? בנות שהיה להן מספיק כוח נפשי לומר מספיק ולמצוא אושר בכל זאת אנא תגיבו, זקוקה לתמיכתכן נורא!

לקריאה נוספת והעמקה

סאשה שלום, את שואלת שאלות חשובות ולא פשוטות שאין להן תשובה אחת ויחידה. עולה מהדברים שלך רצון חזק באימהות לצד תחושה של קושי עז מצטבר ותסכול משנים של טיפולים שלא צלחו. נשמע שאת מתחבטת לגבי המשך טיפולים אל מול המחיר שאלה גובים ותוהה האם לשים להם גבול. אלה שאלות שיש להעמיק בהן הן מבחינה רפואית , למשל לברר עם הרופא, והן מבחינה רגשית. יתכן שקבלת תמיכה מצד איש מקצוע רגשי תוכל לסייע וללוות התחבטויות אלה. יש לקחת בחשבון שהגשמת אימהות אינה בהכרח מותנית באמהות גנטית מלאה ולעיתים ניתן לשקול פתרונות כגון תרומת ביצית/פונדקאות/אימוץ , המהווים אמצעי אחר למימושה. קרן

14/03/2014 | 04:59 | מאת: סאשה

08/03/2014 | 13:08 | מאת: טלי

אני 5 ימים אחרי החזרת עוברים והבטן שלי ממש התנפחה רציתי לדעת ממה זה יכול ליהיות

לקריאה נוספת והעמקה

טלי שלום, ממליצה לך להפנות את השאלה לפורום המספק מענה רפואי או כמובן לפנות לצוות הרפואי בבי"ח שבו עברת את הטיפול. בברכה, קרן

03/03/2014 | 16:16 | מאת: ליאת

שלום חברה שלי עוברת טיפולי פוריות כבר במשך שנתיים. אני יודעת שקשה לה ורוצה לעזור לה אבל לפעמים מרגישה שהשאלות וההתעניינות רק מפריעות ומרגיזות ואז נמנעת. מצד שני לא רוצה שתחשוב שלא אכפת לי והקשר אתה מאוד חשוב לי. איך ניתן לעזור? תודה

הי ליאת, ניתן לראות מעצם השאלה שאת רגישה לחברה שלך ולצרכיה. כנראה שאין דרך אחת יחידה ונכונה לתמיכה ועזרה. התמיכה שכל אחת צריכה משתנה מאישה לאישה ולעיתים אף משתנה בתקופות שונות אצל אותה אישה. כך למשל וכמו שאולי עלה ממה שכתבת, בעבר התעניינות ושאלות על הטיפולים נחוו ע"י חברתך כנעימות. לעומת זאת, אותה ההתעניינות בתקופה אחרת יכולה להיחוות כמציפה או מעיקה. ניתן להעביר לחברתך את המסר שאת כאן עבורה כשתרצה לשתף או לדבר על הנושא ומכבדת גם את הצורך להימנע מדיבור או שאלות. בברכה, קרן

30/01/2014 | 16:21 | מאת: בת

היי, אני בת 39 התחתנתי לפני 3 שנים יש לי רירית מאד דקה, עשינו 2 הזרעות. יש לי ביציות ששאבו לי לפני שנים. אני מבקשת מבעלי שחבל על הזמן ובינתיים שאנחנו בטיפולים להתחיל הליך פונדקאות. הוא לא מוכן לשמוע על זה הוא רוצה מהרחם שלי, אני לא יודעת אם אוכל בגלל העבר שלי.אני כבר לא יודעת מה לעשות? אני רוצה ילדים וגם בעלי רוצה אך זה לא כל כך הולך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, מהפרטים שכתבת קשה להבין האם נאמר לכם שכדאי לשקול פונדקאות או שהעלאת האופציה מצביעה על התחושה שלך שטיפולי הפוריות (הרעה/הפריה)לא יוכלו להביא לתוצאה המיוחלת. הליך הפונדקאות, בנוסף על ההיבטים הרגשיים הברורים, כרוך גם בהליכים משפטים וכלכליים ולכן לרוב מהווה פיתרון רק כאשר הטיפולים האחרים מוצו. נשמע שכרגע את ובן זוגך לא רואים את המצב באופן דומה ולפני שקילת צעד נוסף, כמו פונדקאות, חשוב שתשתפו אחד את השני בתחושות ומחשבות ותקיימו תקשורת רחבה יותר על הנושא. באופן זה תוכלו לקדם את קבלת ההחלטות מתוך מקום משותף וזוגי כיוון שגם הקושי הוא משותף וזוגי, גם אם מקורו מצוי בקרב אחד מבני הזוג. כמו כן, חשוב שתשתפי גם את הרופא במחשבותיך לגבי עתיד הטיפולים ותקבלי ממנו תמונה מדויקת ככל אפשר בנושא זה. בברכה, קרן

29/01/2014 | 20:29 | מאת: דנה

קרן היקרה, ראשית תודה לך על המענה המהיר והרגיש. אני רוצה להתייעץ איתך ועם בנות הפורום. אני בת 35 והתחתנתי לפני שלוש שנים. בעלי ואני מנסים להכנס להריון כבר שנתיים וחצי ללא הצלחה. אני בלחץ נוראי ובעלי כאילו לא אכפת לו. אני מרגישה בודדה מאוד. הוא כאילו עושה כל מה שאומרים לו אבל בהרגשה שלי הוא לא שותף מלא לפחדים וחרדות שלי. אומר שאני מגזימה ולא מבין למה אני בלחץ. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להסביר לו את מה שאני מרגישה. מפחדת שיחשוב שאני לא בסדר. תודה לך, דנה

לקריאה נוספת והעמקה

דנה שלום, כתבת שאתם מנסים מזה שנתיים וחצי להיכנס להריון, האם אתם נמצאים בטיפולים? פעמים רבות (ואפילו לרוב), לנשים וגברים סגנון תגובה והתמודדות שונה עם קשיים והפערים ביניהם יוצרים לא פעם מתח וריחוק. לכן חשוב מאוד כן לפתוח את הדברים ולתת מקום לדרך של כל אחד מכם לעכל ולהתמודד עם הקושי.יתכן שחוסר התקשורת ביניכם מותיר כל אחד מכם לבד וכמו שכתבת בהרגשה של בדידות שרק מעצימה את הקושי. לאור מה שאת כותבת, חשוב למצוא דרך לשתף אותו במחשבות ותחושות שלך וגם לשמוע ממנו כיצד מרגיש. במידה ותרגישי שאת לא מצליחה לייצר דיאלוג או לשתף, ניתן להיעזר בתיווך וסיוע מצד איש מקצוע, שיכול להקל ולקדם את התהליך. אל תהססי לפנות בכל צורך, יום טוב, קרן

29/12/2013 | 18:24 | מאת: אירה

שלום רב אני בת 25 בחודש ספטמבר עברתי כריתת חצוצרות הידרוסלפינקס עשו לי פעמיים החזרה ובכל זאת לא השגנו הריון לפני הניתוח היו לי עוד שתי החזרות שכנראה בגלל בעיית החצוצרות לא השגנו הריון כל הרופאים אומרים שהעוברים מאוד יפים טובים איכות טובה אבל בכל זאת לא מצליחים יש מצב שיש עוד משהו בגוף שלי שלא נותן לי להכנס להריון? אין לי מחלות כרוניות הרחם תקין לא דק מתעבה כמו שצריך לפי דבריי רופאים אולי התמיכה ? הייתי לוקחת פרוגינובה שלוש פעמים ביום ואנדומטרין פעמיים בבוקר פעמיים בערב אה ושכחתי לציין שאני פוליציסטית אבל להבנתי זה לא בעיה כי אין לי צורך בביוצים כבר כי אין חצוצרות אולי בגלל שזה היו עוברים מוקפאים? כל רופא שאני פונה מומחה או פרופסור אומרים שהכל בסדר אבל אני בכל זאת לא מבינה אז מה הבעיה בעצם או שזה לרוב לוקח כל כך הרבה זמן ? מנסה לא להתייאש

לקריאה נוספת והעמקה

אירה שלום, שאלתך נוגעת לתחום הרפואי ולכן ממליצה להפנותה לפורום הרלוונטי. הפורום הנוכחי מציע ליווי ותמיכה רגשית. מקוה שתמצאי בקרוב מענה לקושי ברמה הגופנית והקלה במישור הרגשי. בהצלחה, קרן

05/12/2013 | 16:26 | מאת: מירי

אני מנסה כשנה וחצי החזרת מוקפאים בכל מיני שיטות ולא הולך. אני באמצע שנות ה30. ממש קשה לי עם ההורמונים והבדיקות וכו.. ואני פוחדת שזה לא יצליח יותר. יש לי עצב עמוק ותחושות קשות של חרדות כלליות. המטפלת הרגשית שלי עוזרת לי מעט אך זה לא מספיק, אני בקושי מצליחה לתפקד, נראה לי שזהו אין עוד כלום בהוויה.. אשמח לעזרה

לקריאה נוספת והעמקה

מירי שלום, שגרת הטיפולים הופכת לעיתים קשה יותר ככל שהיא מתמשכת ומעוררת תסכול וקושי פיזי ורגשי. חשוב לשמור על השגרה ולשמר עד כמה שאפשר עולם ותחומי תוכן שאינם שייכים לטיפולים ומצד שני, זו משימה לא פשוטה... האם את יודעת לומר מה חסר לך בטיפול הרגשי על מנת שיהווה מקור חזק יותר לתמיכה וחיזוק? ממליצה לך לפתוח את הנושא עם המטפלת הרגשית ובכך ליצור פתח לאפשרות להיתרם יותר מהטיפול. אפשרות נוספת שנשים רבות מוצאות אותה מועילה היא קבוצות התמיכה, שם ניתן להכיר נשים נוספות במצב דומה, להחליף עצות מועילות ולהיתמך. אל תהססי לפנות שוב, קרן

23/11/2013 | 22:11 | מאת: דנה

שלום לכולן, שמי דנה, סטודנטית לתואר שני בתרפיה במוסיקה באוניברסיטת חיפה. במסגרת המחקר שלי לתזה, שיעסוק בטיפול קבוצתי במוסיקה עם נשים שעוברות טיפולי פוריות, אני מחפשת מתנדבות בגילאי 35-40 ללא ילדים (עדיין) אשר עוברות טיפולי פוריות ושאי הפריון שלהן נמשך לאורך 3-4 שנים. המתנדבות תעבורנה טיפול במוסיקה שיכלול 8 מפגשים קבוצתיים בני 90 דק', אחת לשבוע, בתל אביב. לא דרוש נסיון מוסיקלי קודם. עדיפות למפגשים בשעות הבוקר. מחקר זה הינו במסגרת תזה לקבלת תואר מוסמך בתרפיה במוסיקה ואושר לביצוע על ידי ועדת האתיקה של אוניברסיטת חיפה. במידה ואת עונה על הקריטריונים והנך מעוניינת להשתתף, אשמח מאד אם תצרי עמי קשר: 050-5429009 דוא"ל dfrankli@campus.haifa.ac.il תודה:-)

09/11/2013 | 18:30 | מאת: מנסה33

בני 33 מחר עוברים הזרעה 3 ההזרעה הזו ללא הורמונים אני ממש במתח 2 הזרעות אחרונות לא צלחו וקיבלתי מחזור כעבור 12 יום מההזרעה הבדיקות שלי ושל בעלי תקינות לא פשוט כל כך רוצה תשובה חיוביות כולם אומרים לי לא לחשוב על זה ולהיות רגועה אני עושה גם דיקור אני מנסה להיות רגועה ולא לחשוב על זה אבל אם הפעם אין הצלחה אני עוברת להפריות מעט פוחדת.

שלום, אכן לא פשוט. כשנאמר לנו- "לא לחשוב על זה ולהיות רגועים" זה בד"כ לא משיג את המטרה, גם אם מאחורי המשפט כוונות חיוביות והגיון רב. טבעי ולגיטימי לחשוב על ההמשך ולחוש חשש ומתח מול טיפול שאינו מוכר. עם זאת, חשוב שתמצאי את הדרך שלך "להרגע" ולשלב את הטיפול בחיים שלך תוך שמירה רבה ככל האפשר על שגרת החיים ועל פעילויות שמסבות לך עניין/הנאה. בהצלחה רבה, קרן

09/11/2013 | 17:16 | מאת: rona macarona

שלום רב לכולם יש לי ילדה בת 3.5 אני בת 37. מיום חמישי אני לא מפסיקה לבכות. אנחנו בטיפולי פוריות ובגלל שהזקיקים לא גדלו הרופא אמר לי שלא להזריק במשך כל השבוע שום דבר רצה לראות מה קורה עם הזקיקים. ביום חמישי האחות התקשרה (אחרי שעשיתי בדיקת דם ואולטרה והיא אמרה לי שעלי להזריק 300 מנופור (בהתחלה לא הבנתי) הייתי בעבודה ופתאום קלטתי שלא הזרקתי את התרופה הנכונה במקום מנופור 600 הזרקתי 0.75 כל כך כעסתי על עצמי כאילו ביזבזתי שבועיים מהטיפול שיכולתי לעשות שאיבה כבר השבוע. האם הבכי הזה יכול להיות תופעת לוואי מההפסקה של הזריקות ? ויש מצב שיש תופעות לוואי שבוע אחרי שלא הזרקתי שום דבר במשך השבוע ? או שזה רק המתח ? דחוף את עזרתכן

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, נשמע שאת נמצאת במתח רב. כמובן שבמהלך טיפולי פוריות לא ניתן לנטרל את השפעת ההורמונים על מצב הרוח והתחושה הכללית וקשה לומר בוודאות כיצד והאם הם משפיעים. כמו כן, הדבר משתנה מאישה לאישה. טבעי שתרגישי תסכול על שקרה אבל נסי במקום להאשים את עצמך לראות את הטוב בכך עלית על אי ההבנה. בסבב הטיפול הבא ניתן גם להסתייע בבן הזוג וכך תהיו שניכם מיודעים בפרוטוקול הטיפול. אל תהססי לפנות שוב בכל צורך או שאלה. בהצלחה, קרן

31/10/2013 | 12:48 | מאת: רותם

חייבת את עזרתכם... אני מנסה כבר 4 חודשים להכנס להריון שני והמחזור הגיע קבוע כל 33-34 יום משמע ביוץ ביום ה 19-20... היום אני ביום ה 26 וקיבלתי ... בא לי לבכות ... מה קשור פתאום ??? התחלתי לקיים יחסים יום כן יום לא החל מהיום ה 13 למחזור עד ה 22 לכיסוי ועכשיו מסתבר שזה היה לשוא כי כנראה בייצתי ביום ה 12... מה שמוזר בכל העניין שהתחלתי לבדוק ביוץ בערכה מהיום ה 11 והיא הראתה שלילי ( ואם בייצתי למחרת לא הייתה אמורה לצאת חיובי ?? ) וביום ה 20 הקו ממש התחזק והרגשתי אפילו כאב ככה שהנחתי שהכול הולך לפי הספר... אשמח לעזרתכם מה אפשרי לעשות על מנת לא לפספס עוד חודש ???

הי רותם, שאלתך נוגעת לתחום הרפואי ולכן אם את מחפשת מענה מסוג זה ממליצה לך להפנות את השאלה שפורום הרפואי. בכל אופן גם כאשר כל הפרמטרים "תקינים" לעיתים ואפילו לרוב ידרשו מס חודשים על מנת להרות ...לעיתים ההמתנה מעוררת מתח ציפיה ותסכול. אלה כמובן טבעיים וליגיטימים. בהצלחה, קרן

17/10/2013 | 00:42 | מאת: רותם

בעלי ואני הורים לילדה, מנסים להרות פעם שנייה, אך הפעם לא הולך לנו. כבר חצי שנה, ועם האיקקלומין והאוביטרל דווקא היו זקיקים גדולים ויפים, רירית טובה, ביוץ מתוזמן - ועדיין לא הולך! קבעתי לבעלי בדיקת זרע. אני מרגישה שנעשה לי עוול שאני בבדיקות ומעקבים ונוטלת תרופות והוא אפילו לא נבדק פעם אחת. הוא ישן מאוד מאוחר (ממש עכשיו הלך לישון) ולא אוכל בריא, ואני לא יכולה שלא לחשוב שאולי הבעיה אצלו בכלל, וכל הצער הזה היה נחסך ממני אם הוא היה חי בריא יותר. היום שוב קיבלתי תשובה שלילית. אני לא יכולה להירדם מרוב מחשבות. מתחשק לי כל הזמן להכאיב לו. להחזיר לו על מה שעובר עלי. הוא נפגע, ואני ממשיכה. לא מצליחה לחוש חמלה כלפיו, ואפילו אין לי הוכחה שזה באשמתו. מתחשק לי להפסיק לנסות. אני לא עומדת בזה יותר.

רותם שלום, עולה מדבריך שכרגע קשה לך בהתמודדות עם הטיפולים, שגם ככה אינה ממש קלה. לא כתבת איך הושג ההריון הקודם והם התנסית בעבר בבדיקות ובטיפולים. בתחום הפוריות, גם כאשר מקור הקושי מצוי אצל הגבר, ואין זה אומר שזה המקרה אצלך, האישה היא זו העוברת את הטיפולים. נשמע נכון ומתבקש שבעלך יעבור בדיקת זרע שכן זו בדיקה פשוטה שממנה יתקבל מידע חשוב. אני ממליצה שתשתפי את בעלך בתחושות ובקשיים שאת חווה כי כרגע כל אחד מכם נמצא לבד עם תחושותיו מה שמגביר את תחושת המצוקה. כמו כן שיתוף אנשים בסביבה הקרובה יכול גם להקל ולסייע בהתמודדות. אל תהססי לפנות שוב, קרן

23/10/2013 | 11:52 | מאת: רותם

תודה על תשובתך. קבעתי לבעלי בדיקת זרע והוא הסכים ללכת. הוא בטוח שהכל בסדר אצלו ואני מקווה שהוא צודק. ההריון הראשון הושג ללא כל התערבות תרופתית, באופן טבעי, תוך 3 חודשים. הקושי בסיבוב הנוכחי של הנסיונות היה לחלוטין לא צפוי. קיבלתי תרופה נוספת החודש. מקווה שפעם נצליח.

30/09/2013 | 00:36 | מאת: סארה

שלום רב אני בת 29, סובלת מזה 3 שנים מהפלות חוזרות, (נשואה 4 שנים) ומטופלת שנה וחצי במרפאת פוריות.. בעיקר ע"י תרופות, זירוזים ומעקב ועכשיו עברתי ל- IUI. אני גם סטודנטית לתואר שני.. הבעיה: עברתי הפלה בחודש אוגוסט לקח לי זמן רב להתחיל לחזור לעצמי.. נשארתי זמן רב בבית ומרגישה שהיה לי ממש קשה הפעם, בכיתי המון, התפרצתי המון, ונסיתי להטיל את כל האשמה על בעלי שלא תמך בי מספיק אפילו שקלתי להתגרש.. בדיעבד מרגישה שכל ההתפרצויות והזעם כלפי בעלי לא היו מוצדקים.... לאחר מכן נכנסתי למצב מוזר.. ממש עצלנית אין לי כח לכלום ואדישה... יש לי עבודות שהייתי אמורה להגיש ולא הגשתי.. לא מרגישה כלום.. למרות שהשקעתי שנה שלמה ובסוף לא הגשתי המטלות הסופיות.. לא יודעת מה אני מרגישה קצת תוססת מפנים אך אין לי כל רגש של חרטה או ייסורי מצפון שלא הגשתי העבודות.. פשוט מרגישה שלא מסוגלת.. מרגישה שאני הולכת לאיבוד.. ומתקשה בכל דבר אפילו לשטוף כלים דוחה ודוחה ... אין לי חשק לכלום... מצד שני לא רוצה ללכת לפסיכולוג משתי סיבות, קודם העלויות של הפגישות והסיבה השניה היה לי עבר קשה ואין לי כח למישהו שיחפור לי.. מספיק הטיפול והזריקות שלוקחת.. ולא מוכנה לקחת תרופות נוגדות דיכאון או משהו.. במיוחדת שאני גם כך לוקחת תרופות והורמונים כל הזמן וממשיכה בטיפול... לא רוצה שמשהו ישפיע על טיפולי הפוריות או יפגע בהריון או בעובר, אני לא מרגישה שמחה גם אם מטיילת או יוצאת החוצה.. אפילו התחלתי לחשוב שגם אם אגיע למצב בו אלד ילד לא ארגיש שמחה.. מרגישה אדישות וזהו. סיבת ההפלות לא ידועה למרות כל הבדיקות התקינות, ומלבד בעלי אין לי כל תמיכה. מה לעשות? איך אוכל לצאת מהאדישות הזאת? איך אוכל לחזור לעצמי? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, נשמע מדבריך שעוברת עליך תקופה מאוד קשה. התפרצויות הזעם כמו גם האדישות הן תגובות רגשיות למצב המורכב שבו את נמצאת. ההתמודדות עם טיפולי פוריות אינה פשוטה וכשלכך מתווספות הפלות הקושי מתעצם באופן משמעותי. את מתארת את הסיבות שבגללן אינך מעוניינת לפנות לטיפול פסיכולוגי ומצד שני הימנעות מפניה לתמיכה בעצם מותירה אותך במקום של הקושי והלבד. חשוב לך מאוד שלא לפגוע בטיפולים וזה טבעי וברור ויחד עם זאת את מתארת תחושות של אדישות וחוסר כוחות המפריעות גם לתפקודך ולכן חשוב לתת מענה לתחושות אלה, לא פחות מאשר להתמיד בטיפולים. בנוגע לחששותיך לגבי טיפול, ישנם מגוון טיפולים רגשיים ואלה אינם חייבים להיעשות במסגרת של טיפול פרטי.ישנם טיפולים הנעשים במסגרת קופות החולים או מוסדות ציבורים, בתי החולים השונים שבהם נערכים טיפולים, למשל, בבי"ח איכילוב, שבו יחידה ללא תשלום לליווי נשים העוברות טיפולי פוריות . לגבי חוסר הרצון לפתוח דברים מהעבר, תוכלי כמובן לשתף את המטפלת בחשש זה ובחוסר הרצון ולכוון ביחד את הטיפול למקום שמתאים לך. בנוסף, כדאי לחשוב על שיתוף וקבלת תמיכה מהסביבה הקרובה. מזמינה אותך לפנות שוב בכל שאלה או צורך. קרן

30/09/2014 | 16:24 | מאת: חנה

שלום לך חברה יקרה, לפני כל דבר וקודם כל קבלי את מצבך בהבנה. אני מחזקת את ידייך כל המצבים שלנו בחיים נובעים מחוסר קבלה והתנגדות למצב. ואם תשאלי מה האישה הזו חולת נפש למה שאני יקבל מצב שבו הגוף שלי ככה? אחרי שהשקעתי שנה שלמה בלימודים- כי ככה זה ולא יעזור להלחם. הגוף שלנו הוא מכונה פלאית שלא מסכימה לכל התוכניות כי הגוף הוא בעצם המתריע האחרון שלנו אם יש בעיה כלשהיא. אם עובדים קשה- יש ימי עבודה ומחלות לפעמים- הוא מתנגד לנישואין לפעמים- גם לילדים אבל הוא מדוייק ומכוון והוא בא להגיד לנו משהו לא בסדר בבקשה תעזרו לי להתאפס על עצמי בחזרה. קודם קבלי את מצבך ללא ויכוח. זה ברור שתהיי בדכאון הרי הנושא הזה משליך על הזוגיות, ואז את עצבנית שצעקת עליו, על המשפחה- כולם יולדים ללכת לארועים, להפגש עם חברים, מריבות עם ההורים, יחסים בין אישיים, אז את רוצה להגיד לי שאחרי שיש כ"כ הרבה קשיים את לא מצפה להיות בקריסה? דווקא אני מקבלת מצב זה בהבנה. שלב ראשון לפני כל טיפול זה נסיון להיות עם המציאות בשקט עם המחשבות. פשוט לשבת בשקט עם כוס קפה ולתת להם לצוף ולצוף ואולי גם לבכות, בלי להלחם אלא רק לנסות להקשיב- בלי לשפוט ובלי להלחם זה רק לכמה דקות אחרי זה את יכולה לחזור למתב הרגיל ותראי כמה תחושי הקלה. הגברים שלנו מנסים להיות חזקים אך בשורה התחתונה לדעתי נשים חזקות יותר מנטלית והם מנסים להיות חזקים, אך אל תפלי בפח הזה גם הוא זקוק לעזרה. את יכולה בשמחה להתכתב איתי במייל אני מאד מבינה את מקומל לצערי אני שם 10 שנים. אוהבת בלי להכיר את כ"כ חמודה ולא מנסה לייפות את המצב סוף סוף אדם שמודה ברגשות ולא מטייח....

חג שמח ושנה טובה לכל משתתפות הפורום, מאחלת לכן שנה של צמיחה ופריחה, מציאת שקט פנימי ואיזון, בשורות טובות ומימוש שאיפות, מברכת בחום, שלכן קרן

04/09/2013 | 14:43 | מאת: קארין

תודה רבה ושנה טובה ופוריה לכולן!!

02/09/2013 | 11:36 | מאת: קארין

שלום אני שנה בטיפולים ולאחרונה חושבת לפנות לתמיכה וליווי כלשהו כי קשה מפעם לפעם הבנתי שיש גם קבוצות תמיכה בתחום האם כדאי יותר לפנות לקבוצה או לתמיכה אישית? תודה ושנה טובה לכולן

לקריאה נוספת והעמקה

קארין שלום, אני מבינה מדבריך שאת מרגישה צורך להיעזר ולקבל ליווי רגשי תמיכתי. התשובה לשאלה האם לפנות לקבוצת תמיכה או ליעוץ/ליווי פרטני משתנה בין אדם לאדם ותלויה בצורך הספציפי שלך כיום. המפגש הקבוצתי יכול להפגיש עם נשים ו/או זוגות נוספים הנמצאים במצב דומה ומהווים רשת תמיכה כמו גם צרכים נוספים. לעומת זאת, יש כאלה שאינם מרגישים בשלים לחשיפה הנדרשת בקבוצת התמיכה ו/או מעדיפים ליווי פרטני. נסי לשאול את עצמך היכן את עומדת ביחס להיבטים אלה ובהתאם לכך תתקדמי לצעד הבא של פניה לגורם מקצועי. כמו כן, ניתן גם לברר סוגיות אלה ביחד עם המטפל. כמובן שגם טיפול זוגי היא אפשרות על פי מידת הצורך. שנה טובה, קרן

04/09/2013 | 14:43 | מאת: קארין

תודה רבה על התגובה

שלום, אשמל אם מישהי אשר מתמודדת עם טיפולי הפוריות תשתף אןuתי בהתמודדות באמצעות מענה על שאלון קצר. השאלון הינו לצורך העמקת המחקר בעבודתי סמנריונית. יש לציין כי הראיון יכול להיות בעילום שם. תודה רבה על העזרה וההתיחסות- למעונינות ניתן לפנות במייל shahar.guttman@gmail.com.

שלום לך נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה. ההתמודדות עם אבחנה של קשי פוריות מצריכה זמן עיכול ולכך מתווסף קושי בשל העובדה שחווית אובדו הריון לאחרונה.... מדובר באובדו כואב אך כפי שכתבת העובדה שהרית מצביעה גם על משהו חיובי. קשיי הפוריות הם העיה זוגית גם כאשר המקור הרפטאי לקושי נמצא אצל אחד מבני הזוג ובכח מקרה תהיה האישה זו שתעבור את הטיפולים וזה יכול לעורר טעינות ומתח. התחושות שאת מתארת טבעיות וליגיטימיות ויש צורך למצוא דרך לתקשר אותן ולשתף את בן זוגך כמו גם לשמוע ממנו את תחושותיו וכך כל אחד מכם ישאר פחות לבד עם קשייו. פניה לליוי אישי זוגי או קבוצתי יכולה מאוד להקל על התהליך. אל תהססי לפנות שוב בכל צורך, קרן

11/08/2013 | 18:07 | מאת: מישהי בטיפולים

אני יודעת שקשה לו בגלל סבלי, אבל החיים שלנו והבית שלנו לא ייהרס בגלל הבעיה הזו, אני מאמינה שזו בעיה זמנית שהכל יפתר , קצת סבלנות וכוח, אנסה שנית בטיפולים מי יודע אולי יתמזל מזלי . תודה

08/08/2013 | 13:29 | מאת: מישהי בטיפולים

אני בטיפולי פוריות בגלל בעית זרע , טיפול אחרון הסתיים בהריון שהסתיים בשבוע 9 , שק הריון ריק ללא עובר וללא דופק . אני במנוחה אחרי הגרידה ואחרי חודשיים אני אחזור למסע שלי . בנתיים אני מנסה לאזור כוחות ואנרגיות חיוביות , לא ממש מצליחה למרות שאני כבר 10 ימים אחרי הגרידה , את בעלי אני מנסה "להעניש" בכל מיני התנהגויות ודיבורים ופרצופים כנראה שאני רוצה לאומר לו זה באשמתך ! ואני יודעת שאני טועה והוא לא אשם שהבעיה בעית זרע ותודה לאל שיש כמות אבל התנועה יחסית איטית ממילא אין כבר מושג מה קורה אצלו מזמן לא עשה בדיקות אבל מצבו יחסית "סביר" בכל זאת אני עדיין מקשיבה לקולות השטן בתוך ראשי : אתה אשם בכל מה שאני עוברת. לפעמים סתם לא מדברת איתו בגלל זה ולפעמים שומרת בתוכי כל כך הרבה כעס וטינה דיי נמאס לי להילחם על הזוגיות שלנו ועל האהבה והמשפחה שעדיין לא התקיימה וכל שבר דק יהרוס אותה ומאוד עייפה ולא רוצה כבר להילחם ואף אחד לא ממש מבין אותי בסוף כשנרגעת אני אומרת שלפחות נקלטתי ויש זרע ואני צעירה ולפעמים אני אומרת למה אצל אחרים חודש ונקלטים ספונטני ואני צריכה לעבור אות כל הבדיקות האלה שכמעט פיטרו אותי מעבודה בגלל היעדרויות בבוקר וממש כל הצוות כאילו "מרכלן" מה קורה איתה ולמה היא נעדרת היא בטח בטיפולים ומבטים של רחמים ושל סקרנות

10/08/2013 | 11:37 | מאת: דנה

אני לגרי מבינה אותך! בת כמה את? כולם כאן עוברים דברים די דומים. אני מציעה לך ללכת לטיפול זוגי עם בעלתך ולאפשר לכם לדבר על זה. זה מאוד טבעי שתכעסי עליו אבל חבל שזה יהרוס לכם את הזוגיות. כדאי מאוד לעבור את התקופה הקשה הזו כאשר יש מקום אשר נותן לכם תחושה שמה שאתם מרגישים זה לגמרי נורמלי ויאפשר לכם לדבר על הרגשות והמחשבות שלכם. ללא ספק קשה לך, אבל אני בטוחה שגם לו בכלל לא קל והוא בטח סובל מאוד שבגללו את צריכה לעבור את כל הסבל הזה. אתם תעברו את זה אבל תעזרו באיש מקצוע

11/08/2013 | 18:05 | מאת: מישהי בטיפולים

אני בת 31 וכבר החלטתי שאני לא אהרוס שום דבר יפה בחיי בגלל ה"משבר" הזה , שאני בטוחה שאנו נתגבר עליו ביחד אני לא אתן למשבר להרוס את הבית שלי , את הזוגיות שלי ואת האהבה שלי . אני אהיה חזקה בעזרת השם , אחיה את חיי כרגיל בתקווה שיום אחד גם אני אהיה אמא . הנושא הזה דורש המון כוח וסבלנות ואני מוכנה למסע אל ייאוש לכולן :)

28/07/2013 | 03:55 | מאת: artza

לסרט דוקומנטרי בנושא אימהות אני מחפשת אישה (רווקה או נשואה) שעוברת טיפולי פוריות זה זמן. בכוונתי ללוות אותה ודרך סיפורה האישי לחוות את התהליך ואת שעובר על נשים שעוברות טיפולים אלו, ולהעמיק וללמוד את מכלול ההיבטים וההשלכות של טיפולי הפוריות. במידה ואת או חברה שלך נמצאת בטיפולים זה זמן, ומוכנה לבחון אפשרות שנתעד אותך, אשמח לפניה ללא התחייבות מראש. rina@artza.co.il

אני רוצה להמליץ על קבוצת תמיכה לנשים עם בעיות פריון בתל אביב. הסדנא מנוהלת ע"י ד"ר צביה בירמן המקסימה באוירה אינטימית. צביה מצליחה לזרוע אופטימיות, לחבק, לתמוך ולעודד. אני תמיד יוצאת מהפגישות מחוזקת. לקח לי המון זמן למצוא קבוצה במחיר שפוי (300 שח לחודש) באוירה אינטימית וכעת אני רוצה לחלוק עם כולכן. הטלפון של צביה 052-3818000

05/07/2013 | 21:02 | מאת: דנה

שלום כבר הרבה זמן בטיפולים וקשה לי מכל הבחינות אישית זוגית ועם החברים לאחרונה חשבתי לפנות לטיפול אבל לא יודעת האם נכון יותר ללכת לבד או עם בעלי יש משהו נכון יותר

הי דנה, פניה ליעוץ/ליווי מקצועי בהחלט יכולה להקל ולסייע בהתמודדות עם הטיפולים. אין לשאלה ששאלת תשובה "נכונה", הצורך לפנות לטיפול אישי או זוגי משתנה בהתאם לצרכים של כל אישה ו/או זוג. ממליצה לך כצעד ראשון להעלות את הנושא עם בן הזוג ולדון ביחד האם נכון יהיה יותר עבורכם לפנות ביחד כזוג. משם יהיה קל יותר להתקדם. הבירור לגבי כך יכול להיעשות גם בפגישה עצמה עם או בלי בן הזוג. בהצלחה, קרן

10/06/2013 | 17:09 | מאת: אזוספרמיה

אנחנו עוברים טיפולי פוריות IVF עקב אזוספרמיה חסימתית. הבוקר עשיתי בדיקות דם לאחר 10 ימים להחזרת 2 עוברים בני פחות מ-48 שעות - 6 תאים דרגה 1. ההנחיה היתה לעשות בדיקות ביום 14 אבל רציתי לוודא שרמת הפרוגרסטרון בדם מספקת.בבדיקות הדם נכללו גם E2 ו- HCG. התוצאות : E2 187 , פרוגרסטרון 26.8 HCG קטן מ- 2. האם יש עוד סיכוי להריון או שהסבב נכשל? אני צריכה להזריק הערב פרוגרסטרון ריטארד וזה נראה לי פשוט מיותר לאור העובדה שבדיקת הדם יצאה שלילית. האם להפסיק את התמיכה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, ניתן מאוד להבין את הצורך לדעת כבר האם הטיפול צלח החודש והקושי לחכות ליום הבדיקה המתאים. יחד עם זאת, נשמע שיום הבדיקה שבו בחרת הוא מוקדם מבחינה רפואית לגילוי הריון בדם. הפסקת הזרקת הפרוגסטרון כעת עלולה לשבש את המהלך התקין של הטיפול, שתוצאותיו עדין לא ברורות. בכל מקרה לא מומלץ לקבל החלטות הנוגעות לפן הרפואי ללא היוועצות בגורם מוסמך לכך. בהצלחה, קרן

27/05/2013 | 14:50 | מאת: טל

שלום.. יש לי מחזור כל 50 יום ולכן איני יודעת מתי מתקיים הביוץ ביצעתי בדיקת זקיקים היום 20 יום לאחר המחזור(מחזור אחרון 4/5) תוצאות:רירית 6.3 ס"מ שחלה ימנית+שמאלית:נמצאו זקיקים בגודל 10 מ"מ ממצא של גופיף צהוב במימדים 21*21 ס"מ ללא נוזל דוגלס מה התוצאות אומרות?במידה והיה כבר ביוץ באיזה תאריך היה? מה הערכים התקינים לכניסה להריון? תודה..

שלום, על מנת לקבל מענה מדוייק לשאלתך, עליך לפנות לפורום או מקור רפואי. באופן כללי, כאשר המחזור אינו סדיר קשה יותר לעקוב אחר הביוץ מבחינת הזמן המשוער של הביוץ. היצמאות גופיף צהוב מעידה בד"כ על כך שהביוץ כבר התרחש. כדאי בפעם הבאה להתחיל לעקוב מוקדם ולקבל חווד רפואי לגבי אופן המעקב הנכון. בהצלחה, קרן

06/06/2013 | 20:03 | מאת: לין

תקשיבי לפי מה שאת אומרת הביוץ שלך צריך להיות שבועיים לפני המחזור זאת אומרת שעם את מקבלת כל 50 יום אז תקחי שבועיים וזה יצא בעיקרון ביום ה 36 .. ובביוץ עובי הרירית צריך להיות לפחות 9 או 10 מ"מ עם לא יותר. וגם זקיקים צריכים להיות יותר גדולים. אצלי זה בדרך כלל כשהם בגודל 17-19 מ"מ.. מקווה שעזרתי..

09/06/2013 | 19:29 | מאת: לבית

לקחתי פיןרגון בעבר עשה לי גוש בבטן עכשיו צריכה לקחת גונל ף פוחדת שיקרה שוב מה לעשות?יש משהו שלא יגרום לזה?

שלום, לא ברור בדיוק במה הכוונה לגוש בבטן מדבריך אבל בכל מה שקשור לתופעות לוואי של ההורמונים יש ליידע ולהתייעץ עם הרופא/פורום רפואי. בברכה, קרן

26/05/2013 | 23:22 | מאת: רינת

היי אני ובעלי כבר מעל חצי שנה שמנסים להיכנס להריון ללא הצלחה לפני 8 שנים בגיל 22 ילדתי בן הריון שלא ציפיתי לו ולא רציתי היתה לידה טבעית וקלה אני נשואה לגבר בלי ילדים בריא והכל ופשוט לא הולך אני מחשבת ימים סופרת עושה בדיקות ביוץ וכ"ו ולא מצליח הפסקתי עם הלחץ והחרדה מסביב ושוב הנה שוב קיבלתי מחזור פעם מוקדם מידי פעם מאוחר מידיי מה יהיה שאלתי היא האם יש סיכוי שלמרות שכבר ילדתי ילד אני לא פוריה עכשיו או איזה שהם בעיות פוריות אצלי אני קבעתי תור אצל רופא נשים אבל חייבת לקבל מידע לפני שאשלח את בעלי לבדיקת זרע???

לקריאה נוספת והעמקה

רינת שלום, אני מבינה שדברייך שההריון הקודם לא היה קשור לגבר שאליו את נשואה כיום. העובדה שבעבר הרית וילדת מעידה על נתנונים פוריים ומעודדים אצלך אך כמובן שבמקרה שעולה קושי יש לעבור סדרת בדיקות על מנת לוודא את תקינות הדברים. כמובן שיש גם לוודא את תקינות הדברים אצל הגורם הזכרי. בכל מקרה, חצי שנה של נסיונות לא נחשבת מבחינה רפואית כ"בעייה". כאשר תשתפי את הרופא שלך בדבר, הוא יוכל להמליץ על דרך הטיפול הנכונה, אם בכלל יש "לטפל" כרגע. כמובן, תוך התחשבות בנסיבות כמו גיל ופרמטרים נוספים. יש לציין שגם ללחץ עלולה להיות השפעה מערכת לעיתים שכן המישור הגופני והמישור הרגשי עשוים להשפיע זה על זה באופן הדדי ומעגלי. בהצלחה, קרן

22/05/2013 | 10:27 | מאת: מישהי

לקראת ivf ראשון מפחיד אותי קצת עניין ההרדמה . את ההחזרה גם אני רוצה לעשות בהקדמה כי יש לי התכווצויות ואני מתחילה לצרוח וממש כואב לי . אמרו לי שהאחיות עושים את ההחזרה עם מים חמים שזה מקל עלי.זה נכון? זה נכון שיש בחילות אחרי ההחזרה? אני מה זאת רגישה לכאב :( בכל זאת כל כך רוצה כבר להחזיק את הבת שלי בזרועותיי כך שאני מלאה בהתרגשות ותקווה שזה יצליח, אני בת 31 והבנתי שלגיל יש משמעות חשובה, ובמקרה שלי היא לטובתי ובעיית זרע "קלה" יחסית מצד שני לא רוצה להתאאכזב. לכן פניתי אליכן, ייעוץ ותמיכה תעזור

שלום, כל התמודדות חדשה ובלתי מוכרת כרוכה באי וודאות ועבור מרבית האנשים מצב זה נחווה כמעורר מתח ואף חרדה. לכן טבעי ולגיטימי שאת חוששת לפני הטיפול הראשון וחושבת על דרכים להקל על עצמך. אחת הדרכים להגביר את תחושת השליטה היא אסיפת מידע שמפחית את אלמנט חוסר הוודאות. על מנת לקבל מידע אמין ומדוייק, יש לפנות למקור רםואי ולנשים שהתנסו בטיפול,אך חשוב לזכור שכל אישה מגיבה באופן שונה. בכל אופן, פעולת ההחזרה דומה באופייה לבדיקה גניקולוגית רגילה, היא לרוב קצרה ופשוטה מאוד לביצוע ומרבית הנשים לא מרגישות בה תחושה מיוחדת וגם לא מדווחות על בחילות לאחריה. בהצלחה! קרן

11/05/2013 | 13:19 | מאת: ענת

קראתי את ההודעה על המיניות והרגשתי הזדהות גדולה. גם אני במהלך טיפולי פוריות, לא מרגישה שום עניין ביחסי מין וגם בעלי לא. אני לא מבינה איך מזוג אוהב וחושק הפכנו להיות שני זרים חדורי משימה. יש לי מחשבות רבות למה אני צריכה את כל זה?! למה אני לא יכולה למצוא גבר אחר שאולי איתו לא יהיו לי בעיות. אני מרגישה שלהתחיל ככה חיי משפחה זה מתכון ליחסים מאוד קשים בהמשך ואם עוד לפני הילדים אנחנו כמו שני זרים בבית, אז למה אני צריכה בכלל לנסות את זה. כל היום בא לי לברוח ואני בכל זאת נשארת מתוך תקווה שלאחר הלידה של התינוק, הכל יסתדר. למרות שהאמונה שלי הולכת ומתפוגגת ואני בכל זאת כמו ברולטה רוסית ממשיכה להמר על הגורל שלי ולא לוקחת החלטות. אני מפחדת ללכת לטיפול כי נראה לי שזה רק יפתת תיבה שעדיף כרגע שתישאר סגורה

ענת שלום, תקופת הטיפולים עשויה להכביד ולהעמיס על תחומי חיים שונים, ביניהם הזוגיות. תחושות אלה עלולות להיות אף יותר מוקצנות כאשר סדקים או קשיים שאפיינו קודם את הזוגיות עולות מעל לפני השטח בצורה עוצמתית יותר. את מתארת שבא לך לברוח, מקווה שהדברים יסתדרו לאחר לידה ויחד עם זאת, אני מציעה כי יתכן וקיימת גם אפשרות להתמודד מזווית אחרת. דווקא מהמקום של הקשיים הבלתי צפויים שעמם אתם מתמודדים כיום, יתכן שפניה לתהליך של ליווי ויעוץ רגשי יכול לקדם אתכם לעבר התמודדות טובה יותר ובסופו של דבר הגברת החוזק הזוגי והתקשורת. אל תהססי לפנות בכל שאלה או צורך, קרן

20/04/2013 | 11:56 | מאת: דנה

שלום לכולן, אני רוצה להעלות נושא שמטריד אותי מאוד. בעלי ואני מנסים להכנס להריו כבר זמן רב ובכל התקופה, כל נושא יחסי מין הפך להיות טכני מאוד, לא מספק ולא מעניין. בעלי מרגיש שכל המטרה של מין כרגע היא כניסה להריון ואני לא מסוגלת בכלל לחשוב על תכלית אחרת למין פרט להריון. אני מרגישה שאני מאבדת את הזוגיות שלי ואת ההנאה שלי ממין. מה עושים?

דנה שלום, נשים וזוגות רבים מדווחים על שינוי בדפוסי יחסי המין ופגיעה באיכותם במהלך ניסיונות ממושכים להיכנס להריון , כמו גם במהלך טיפולי פוריות שונים. באופן טבעי, בעת הנסיונות להרות, יחסי המין הופכים להיות דרך להשגת ההריון ולעיתים נזנחים היבטים חשובים אחרים הקשורים ומתלווים אליהם, כפי שציינת בהודעה שלך. מכיוון שלפן המיני השפעה והשלכות על הקשר הזוגי ואיכותי, חשוב לנסות שלא להיגרר למצב שבו יקושרו היחסים אך ורק להריון. שימור וטיפוח הקשר הזוגי חשוב באופן כללי בתקופה הזו, והפן המיני נכלל בתוכו. פתרון אפשרי לתחושות שלך יכול להיות דווקא הגברת פעילויות זוגיות והקפדה על זמן איכות זוגי, שאינו נסב רק סביב הכניסה להריון. שבוע טוב, קרן

לכל משתתפות הפורום, מאחלת לכן ולבני משפחותיכן נחת, שלווה, בריאות והתמלאות, יציאה לחירות מכבלים ומחסומים, וימים רבים של אושר ושמחה. שלכן, קרן

07/06/2013 | 00:11 | מאת: לין

15/03/2013 | 16:18 | מאת: עילית

היי קרן, אני ובעלי עברנו תרומת זרע , ובעקבות זאת נולדו לנו תאומות מקסימות , אך הבעיה היא שמהרגע שהן נולדו קשה לקבל שהבנות לא שלו , ולכן הוא מתוסכל נפשית ומינית מכך . אני לא רוצה לאבד את הנישואין האלו וידענו עוד לפני הנישואין שיש בעיה והדחקנו את נושא תרומת הזרע אך ברגע האמת עשינו תרומת זרע. אני לא יודעת לאן לפנות ומה לעשות ? בבקשה צריכה את תמיכתך ועזרתך ..

עילית שלום, תרומת זרע אכן יכולה לעלות, ולרוב מעלה באופן בלתי נמנע, דילמות וקונפליקטים הנוגעים להתמודדות של שני בני הזוג. ההתמודדות עם הנושא מתחילה כמובן עוד בבחירה להשתמש בתרומת זרע וכבר בעיתוי זה חשוב להתחיל לדבר על השאלות, החששות והלבטים שעולים. אני מבינה ממה שכתבת שלא ניתן לכך מספיק מקום בעבר ולכן הדברים הלא מעובדים כנראה עולים היום (גם היה ניתן לכך המקום אין זה אומר שלא היו עולים מחדש היום). בכל אופן, מדובר בנושאים מהותיים שכפי שאת כותבת, משפיעים על רמות חיים שונות ולכן חשוב לפתוח ולברר אותם. לא ציינת לפני כמה זמן נולדו התאומות וכמובן כמו כל לידה אחרת, ההסתגלות והעיכול לוקחים זמן, במיוחד כאשר מדובר בסוגיות מיוחדות ורגישות כמו אלה העולות מתרומת זרע. במידה ושניכם תרגישו בנוח עם האפשרות, במקרים כאלה טוב להתייעץ ולעבור ליווי של איש מקצוע העוסק בתחום, שיכוון אתכם ספציפית בנושא המדובר. ליווי שכזה נחוץ ובעיני אף הכרחי בזמן קבלת ההחלטה על התרומה וליווי ההתמודדות הראשונית עמה. אל תהססי לפנות שוב בכל שאלה או צורך, קרן

18/03/2013 | 06:13 | מאת: עילית

היי קרן הבנות נולדו לפני כחמש שנים ובעלי לא יכול להוציא מהראש שהבנות לא שלו , הוא מתוסכל מאוד וזה לידי ביטוי ביחס שלו כלפי הבנות הוא היה פעם אחת אצל פסיכולוגית שילם כסף והתאכזב נורא ממנה . קרן , הזוגיות שלי נהרסת מה אני עושה?

02/03/2013 | 18:00 | מאת: דנה

שלום, שמי דנה ומזה מספר שנים אני ובן זוגי עוברים טיפולי פוריות. בעלי מאוד חושש לדבר על הנושא עם איש ואני לעומת זאת מרגישה צורך רב בתמיכה. עוברות בי מחשבות שלעולם לא יהיו לנו ילדים, שהוא יעזוב אותי וילך עם מישהי שתכנס להריון בקלות וכו. כאשר אני מתחילה לדבר איתו על התחושות שלי, הוא משתיק אותי בטענה שאני סתם לחוצה והשכל יסתדר. אני מאוד רוצה להרגיש נוח בזוגיות שלנו לדבר על הדברים הכואבים ולא מצליחה. מרגישה שסוחבות כישלון על כישלון. איך משכנעים בן אדם לדבר גם על הדברים הכואבים? אולי בככל לא כואב לו? מה עושים?

דנה שלום, פערים בין בני זוג לגבי הצורך והגישה כלפי שיתוף הסביבה הנם שכיחים. חשוב שתדברו על הנושא ותבינו את הצרכים השונים והתחושות שיש לכל אחד מכם כלפי הנושא. כמו כן חשוב שתהיה לך אפשרות לדבר על הדברים ה"כאובים" בקשר אך גם חשוב שבן זוגך ירגיש בנוח עם התקשורת, וכרגע נראה שקשה לכם למצוא את המקום המשותף הזה. יתכן כי זה דווקא הצורך והתחושה שלך שאין לך מקום להעלות דברים כאובים הוא הדבר החשוב לדבר עליו כרגע ומתוך כך להביא בהמשך את החששות שלך. אפשרות נוספת היא פניה לאיש מקצוע שילווה ויסייע לכם לקיים דיאלוג זורם יותר בנושא. שבוע טוב, קרן

בכל חודש כשמתקרב המועד של המחזור החודשי אני במתח האם זה תפס או לא האם התערבתי או לא האם השבוע אקבל מחזור או לא האם ההתכווציות בבטן הן סימן שהנה שוב המחזור הגיע האם שוב אדמם מגיע לא מגיע ושאת מקבלת את המחזור בעבודה את אפילו לא יכולה לבכות בשקט את צריכה להמשיך ולהעמיד פנים שהכל כרגיל הנה שוב המחזור הארור הגיע וכבר חשבתי לעזוב את העבודה אולי המתח בעבודה לא נותן לי להיכנס להריון למרות שאני כבר אדישה למה שקורה בעבודה ולא לוקחת ללב אבל גם כאשר לקחנו חופשה של שבועיים זה לא עזר כבר שנה אני בחישובים של ימים, טבלאות, ימי ביוץ כל חודש סופרת את הימים והנה הוא שוב מתעקש להגיע המחזור מוזר,שדווקא כשלא רציתי הריון זה קרה מפעם אחת של פנצ'ר אבל זה לא התאים, הייתי צעירה מדי ורציתי ללמוד ולעשות משהו עם עצמי. והיום שאני כל כך מתכווננת ומשתדלת ועושה מאמצים להצליח ועוקבת אחר הביוץ לא קורה כלום איזה מן עולם מוזר זה ? המתח הזה של כן יגיע מחזור לא יגיע מחזור ממש מעצבן אותי אני מנסה לא לחשוב על זה, מנסה לשכוח, מנסה להסיח את דעתי, להיות עסוקה בפעילויות, לחשוב חיובי, להירגע, לשמוע מוסיקה אהובה ובכל זאת זה שם כל הזמן.

בהחלט צודקת אני גם שרוייה באותו המצב זה לא נותן לנו שקט נפשי לא ניתן להתרכז בכלום, ובכלל מי מסוגל לראות תינוק מרוב יאוש!

26/05/2013 | 23:09 | מאת: רינת

היי קראתי את ההודעה שלך וכלכך הזדהיתי שזה מפחיד אני גם מנסה להיכנס להריון שנה בערך עם בעלי ללא הצלחה לפני כ8 שנים כן הצלחתי להביא ילד מתוך פנצר כשבכלל לא רציתי ועכשיו כל חודש מחדש אני מתאכזבת:(

06/02/2013 | 19:29 | מאת: מיטל

אם יש מישהי מאיזור צפון שמעוניינת מאיזור נהריה או שמוכנה להגיע לנהריה מוכנה למסור פרטים

05/02/2013 | 12:26 | מאת: מיכל

היי, האם מישהי מכירה את התרופה PERGOVERIS? קבלתי פרוטוקול חדש והחליפו לי ממנופור לPERGOVERIS .האם מישהי השתמשה בתרופה זו ? לפני הטיפול עם הגירוי אני צריכה לקחת גלולות ל14 יום ורק לאחר מכן את הגירוי ואני ממש חוששת מהגלולות. האם משהי עברה טיפול עם גלולות לפני הגירוי ? תודה

13/02/2013 | 08:47 | מאת: ליאת

הי מיכל, אני כבר אחרי סיבוב שלישי ותמיד עם גלולות זה הליך מאוד ידוע ומקובל.

04/02/2013 | 00:44 | מאת: יעל

שלום.יש לי שאלה לגבי שחזור של צינור זרע.בן זוגי עבר ניתוח ואסקוטומיה לפני 12 שנה,הוא היה בטוח שלא רוצה יותר ילדים אבל התגרש ואז הכרנו ועכשיו אנחנו חושבים על ילד... האם ניתן לשחזר את הצינור הזרע החתוך?איזה עוד אפשרויות יש?האם יש עדיין זרע בביצים?האם ניתן לעשות הפריית מבחנה?

יעל שלום, ממליצה לך לפנות לפורום רפואי עם השאלה. ניתן לחפש מידע בנושא כריתת צינור זרע ומשם לעיתים יש הפניות לפורומים רלוונטים (כך זה למשל באתר דוקטורס). בברכה, קרן

27/01/2013 | 20:39 | מאת: של

שלום לכולן! גם אני כמוכן בעיצומן של טיפולי פוריות, לקח לנו קצת זמן לעלות על הבעיה הודות לעקשנות והזריזות שלי, הבעיה אצל בעלי, עשינו ניתוח וריקוצלה ובנתיים עושים הזרעות. עלי לציין כי לפני 9 חודשים היה לי הריון כימי שהסתיים מהר מאוד בשבוע 5 (אאוצ' כואב כן הייתי צריכה ללדת עכשיו). כשהיה לי ההריון הרגשתי תופעות לוואי מוזרות יומיים אחרי הביוץ, אבל ממש התעלמתי מהם כי לא היה לי עצבים וזמן להתייחס לזה, אבל משיחה עם חברה הריונית היא הסבה את תשומת ליבי שזה אולי הריון וכך היה הדבר שהסתיים מהר מאוד. עד כה עשיתי הזרעה עם שימוש באוביטרל בלבד, וכמובן לא הצליחה... ובהזרעה השניה שהיתה לפני שבוע עשיתי עם הזרקות של פיוריגון על מנת שיהיה סופר ביוץ ויגדיל לנו את הסיכויים להריון בגלל בעייתו של בעלי. עלי לספר כי בהזרעה הראשונה מיד הרגשתי תופעות לוואי של הריון כמו בהריון שהיה אבל אף אחד לא טרח לומר לי שזה מה שיהיה כי הזרקתי אוביטרל שזה למעשה בטא!!! אכזרי ביותר!!!! כשיצאתי מההזרעה השניה מיד הייתי בהרגשה כי זה לא הצליח וככה אני מרגישה עד כה, אין לי תופעות לוואי כמו שהיו לי בהריון הקודם אך אותה חברה הריונית שכבר הספיקה ללדת מנגנת לי במוח שלא חייב להיות תופעות לוואי ואני לא צריכה בכלל להרגיש משהו ושאני לא אשלול שהטיפול לא הצליח... אני כאופטימיסטית ניצחית הפכתי להיות סקפטית כמו כל גבר קירח, עצובה, עצבנית בטירוף (מסכן בעלי...) ורעבה תמידית.... שאלתי היא האם אני באמת צריכה להרגיש תופעות לוואי כמו שהיה לי בהריון שנפל שבוע אחרי ההזרעה במידה והיא הצליחה? או שאין בכלל תופעות לוואי ועלי לסתום ולחכות בשקט עוד שבוע? אשמח לתשובתכן... שיהיה לכולכן בהצלחה, בחיי לא האמנתי עד כמה זה קשה.... ערב מקסים! שלי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, את ובן זוגך עברתם שורת התמודדויות לא פשוטות -גילוי בעיית פריון, ניתוח וריקוצלה, הריון כימי וכעת שגרת טיפולים. הנסיון למצוא לאחר ההזרעה סימנים וודאות הוא טבעי ועוזר במקצת להחזיר תחושה של שליטה, בתחום שהוא עמום וחסר כל וודאות. יחד עם זאת, מלבד בדיקת דם לגילוי הריון ביום איחור המחזור, אין שום סימן גופני שיכול להעיד בהכרח על קיומו/אי קיומו של הריון. נסי לשמר את הגישה האופטימית שאפיינה אותך בעבר, להתמיד בשגרת יומך ובפעילויות שמניסיונך עוזרות לך ל"מלא מצבורים". מאחלת לך הצלחה מירבית בטיפול הנוכחי, קרן

27/01/2013 | 00:53 | מאת: bag

שלום, אשמח לדעת האם עובי רירית רחם של 4 מ"מ ביום התשיעי של המחזור תקין? (יום ראשון של הוסת היה ב-16/1, הבדיקה נערכה ביום 24/1). תודה רבה!

שלום, שאלות לגבי עובי הרירית נוגעות לתחום הרפואי ולכן ממליצה לך להפנות את שאלתך לפורום המספק מענה רפואי. יום טוב, קרן

24/01/2013 | 16:34 | מאת: לילך

האם כאשר אתן עושות מעקב זקיקים ובדיקות דם בעת לקיחת הורמונים, אתן נוהגות לטלפן מדי יום לרופא ולדווח לו על התוצאות ? לעיתים, אני מרגישה לא נוח מכל העניין, שאני צריכה להטריד את הרופא כל יום בטלפון. איך זה התנהל אצלכם ? האם אתן כותבות אס.אם.אס ? האם מתקשרות ברגע שמקבלות תוצאות ? האם הרופא מתקשר אליכן למעקב ? אודה לשמוע חוויות לגבי התנהלות מול הרופא. תודה מראש לכל המגיבות

28/01/2013 | 18:53 | מאת: מאיה

שלום רב, בעיקרון יש הבדל בין טיפול בבית חולים לבין רופא פרטי ויש גם הבדל בין הרופאים הפרטיים מכיוון וזה תלוי בסוג ההתקשרות שלהם מול בתי החולים הפרטיים. בבית חולים ממשלתי (בלינסון) מנסיוני הפרטי, את מגיעה בבוקר ועושה בדיקת דם ואולטרסאונד ולאחר התייעצות של הרופאים האחיות מתקשרות בשעות הצהרים עם הנחיות להמשך. אצל רופא פרטי זה משתנה מרופא לרופא. למשל היה לי רופא (פרופ' זיידמן) ששלח אותי לביצוע הבדיקות באסותא אך הייתי צריכה ליצור איתו/משרד קשר כל יום לצורך הנחיות להמשך הטיפול. זה באמת אולי לא תמיד נעים אבל אל תשכחי שהרופא מקבל הרבה כסף על כל מטופלת (גם אם את לא משלמת את זה בפועל - השתתפות הקופה) וחוץ מזה, ככה הוא עובד וכל המטופלות מתקשרות. את ממש לא צריכה להרגיש שלא בנוח. זה בדרך כלל גם לא כל יום ולא יצא לי לבדוק את זה, אבל לדעתי הם לא מתקשרים אם את לא מתקשרת ולSMS לא ענו לי. אצל רופא פרטי אחר (פרופ' משיח) גם שלחו אותי לבדיקות באסותא אך האחיות היו מתקשרות לרופא והיו חוזרות אליי בשעות הערב עם הנחיות להמשך הטיפול. בכל מקרה, אני מאחלת לך (ולכולן) שתפסיקי "להטריד" רופאים ... ותכנסי מהר להריון.

22/01/2013 | 15:39 | מאת: דינה

אני ובעלי תקופה ארוכה בטיפולי פוריות, הטיפולים גורמים למתיחות ומריבות ביני לבין בעלי . האם כדי לפנות לטיפול פסיכולוגי ? והאם עדיף טיפול אישי או זוגי?

חשוב לשקול פנייה לטיפול כאשר את מרגישה שתחושות שליליות כמו חרדה או דיכאון כמציפות, משתלטות ומתמשכות, ושגרת החיים נפגעת, גם במישור הזוגי. כדאי לבדוק עם בן זוגך כיצד מרגיש לגבי רעיון הפניה ליעוץ/תמיכה רגשית ומשם להתקדם עם הנושא. ניתן להביא גם ההתלבטות לגבי טיפול אישי או זוגי אל איש המקצוע ולברר זאת שם. לילה טוב, קרן

13/01/2013 | 20:44 | מאת: טבעונית

שלום בת 41, עם fsh בשמיים. נשואה טרייה מאוד וכבר הכל התנפץ בפרצוף. כבר שנים מחפשת בן זוג הולם ואחרי בזבוז של שנים על הגברים הלא נכונים הנה הוא בא. כולם מאושרים, נס גדול. ומהר מאוד הגיעה הסטירה הזו, שיתכן, וכנראה שכן, פספסתי את הרכבת. אני מרגישה באבל, כמו שחשתי אחרי שאבי נפטר בפתאומיות. בא לי להתנפץ ולמות. להעלם אם אפשר. ואני יודעת שאני צריכה להרים את הראש. אולי הפריות יעזרו? רק בנס. אולי תרומת ביצית? אני גמורה מעצב, מאכזבה, מהתפכחות. לא עובדת. לא מתפקדת. לא מתקשרת. רק מה שצריך. רק הבעל יודע והיום סיפרתי לחברת נפש שאני יודעת שלא תפגע , גם לא "מכוונות טובות" כמו השתיים שלפניה. אני לא מספרת. ואני אחת שרגילה לשפוך את הלב בפני חברה טובה... לא יכולה לספר בטח לא לאמא או לאחות, שהן החברות הכי טובות. הבעל עדיין לא יודע את מימדי המכה. קרוב לוודאי שלא יהיו לי ילדים משלי. לא מצליחה להפסיק לבכות. כל דבר קטן גורם לי לבכות ואני צריכה להעמיד פני שמחה, הרי אני נשואה טרייה נכון? עד לפני שבועיים לא הייתה מאושרת ממני ועכשיו זה. אני יודעת שיש יותר גרוע בעולם. אבל כרגע, נכון אנחנו יחסית בריאים, עובדים, אהובים. אבל... מה יהיה? מה זה העונש הזה, איזו מכת ברק. איך אני אקום עכשיו? איך אני אסתכל לכולם בפרצוף ואעמיד פני שמחה? מה אם זה ייקח שנים? במדינה כזו שילד זה הכל, והכל זה ילד. אמא שלי בעננים, בחלומות שאני פורייה כמוה. הייתי קרוב לוודאי, עד לא מזמן. היום, עשיתי משהו שלא הייתי צריכה לעשות וחיפשתי שוב בדיקות מלפני שלוש שנים. היה לי fsh של 2.8 :( זה גומר אותי שהיה יכול להיות לי.... ועכשיו זה נגמר, כל כך מהר. אני רוצה לשמור על הנישואים שלי. על השמחה. זה לא פייר :( שנהניתי בדיוק שלושה חודשים מהביחד הזה. לא היינו יחד לפני החתונה... הכל כל כך חדש. אני פוחדת לשקוע בדכאון. עברתי מספיק בחיים. עכשיו כבר כל כך מהר נכנסתי תוך כמה ימים לכל העניין הזה, כל היום קוראת, מפנה את הגב וקוראת פורומים במקום להסתכל על בעלי. הוא כל כך שמח בי, איך אפשר לו את גודל המכה? :(

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, ההתמודדות עם אובדן הפוריות (גם אם לא אובדן מלא...) היא התמודדות עם אובדן לכל דבר ועם האבל הכרוך בכך. זאת, במיוחד בשלבי הגילוי והאבחון הראשוניים. אף שפרמטר הזמן הוא חשוב כאן, אובדן ואבל דורשים זמן עיכול והתארגנות מחדש. נשמע לי שכרגע את נמצאת במקום קשה, של היותך לבד עם המידע הרפואי וזה מעצים אף יותר את החוויה הקשה. כמו כן, לא ברור מהמייל שלך האם דנת עם הרופא באפשרויות שלך לאור הבדיקות וכמו בכל נושא, מידע, גם כאשר אינו פשוט, מחזיר בקצת את תחשות השליטה וההרגשה שיש לאן להתקדם. את כותבת שבזבזת שנים על הגברים הלא נכונים אבל נשמע שכעת מצאת את בן הזוג המתאים והנכון. נשמע ששיתופו בתחושות הקשות ובמידע הרפואי הוא נכון וחשוב עבורך, עבורו ועבור הזוגיות שלכם. רשת התמיכה סביבך היא חשובה, במיוחד שמדבריך נשמע שיש אנשים סביבך שאת רואה אותם כקרובים ותומכים (כמו אמך ואחותך). אל תהססי לפנות שוב, קרן

14/01/2013 | 22:00 | מאת: טבעונית

קרן מודה לך כל כך לא מצליחה להגיד לבעל . הוא יודע שהמצב לא משהו אבל בהתפתחויות האחרונות פשוט לא הצלחתי לעדכן אותו. שהמצב ממש גרוע ואולי לא יהיו לנו ילדים ממני. הוא כל כך מאושר ואני מתה פשוט מתה מבפנים. אנחנו עדיין בהיי של החתונה, את מבינה? מה להגיד? מתי להגיד? איך? הרופא נתן לי זריקות אבל הייתה לי ציסטה ותוצאת fsh כל כך גרועה שהוא אמר לא להזריק. זה היה נורא כי הייתה לי תקווה לשניה שהנה מטפלים בי, והנה לא. אם לא הייתי נשואה הייתי זורקת את עצמי באיזו פינה ברחוב. בא לי לזחול מתחת למיטה. :( הרופא אמר לקחת גלולות להוריד אך אני יודעת שאין בזה טעם. האחיות התחילו לדבר על תרומת ביצית. :((((( אני רוצה לראות את הרופא השבוע. הבעל לא מעודכן בבדיקות האחרונות שיצאו גרועות מאוד. רופא פוריות בפורום אמר לי שזה נחשב רזרבה אפסית. :(

30/09/2014 | 16:32 | מאת: חנה

שלום לך חברה יקרה, אינני יודעת מה מצבך הדתי ויכול להיות שתחטפי ממני קריזה אבל ר' נחמן מברסלב אומר כל דבר שיש בו חסרון או שלא התפללו בכלל או לא מספיק. ולעניינינו: מה שנגזר - זה מה שיהיה בכל מקרה. אך מחוייבים להשתדלות אנחנו, בתחום הטיפולי את אומרת שאין מצב, אז אולי תשנאי את זה אבל אני מציעה לך להתפלל. בתור עדיין שנשואה 10 שנים עדיין ללא ילדים אני פשוט משתאה כל פעם לראות איך ה' איתי. תחשבי שהוא כל יום מעלה ומוריד את העולם, מחיה מתים, מצמיח דברים, כל ההון והאושר שייכים לו מה אכפת לו לתת לך תינוק? לפחות תנסי זה יתן לך תקוה תתפסי תהילים תלכי לרבנים הרופאים האלו כ"כ עם אגו שאי אפשר איתם כבר. את בכיף יכולה להתכתב איתי במייל לפחות בעל יש לך אחרי כ"כ הרבה שנים... תשממחי שמצאת אחד כזה יש הרבה שלא זוכים.... מחזיקה לך אצבעות.....

12/01/2013 | 15:12 | מאת: סיון

לאמאודכם יודעת עם מי לדבר אף אחד לא מבין רק תחושה של רחמים מה אני אגיד אני מטופלת ivf עקב בעיית זרע נשואה שנה + טיפולים כושלים וזה אחר זה... לטיפול האחרון נכנסתי בתחושה שהפעם אין סיכי שזה לא מצליח החזירו לי 2 עוברים עם 7-8 תאים ועוד בלסטוציסט אך הפעם גם הכתם האדום הארור מגיע יומיים לפני בדיקת ההריון והבעל שלי במקום לעודד ולתמוך רק טורח להאשים אותי בזה שאני כל הזמן עצבנית כל הזמן צועקת ורק בגללי זה לא מצליח שאני לא שומרת על עצמי זה מתסכל אותי עוד יותר מה אישה אני לא יודעת כבר אני כל כך מדוכאת עצובה לא מפסיקה לבכות מה יהיה בנות מה?

סיון שלום, נשמע שעוברת עליך תקופה ממושכת קשה. ההתמודדות שאת מתארת, עם תחושת "רכבת ההרים" שנעה בין תקוה ויאוש, היא קשה. זאת, במיוחד לאור ההרגשה שדווקא ברגעים הקשים ביותר, את מרגישה שבעלך אינו תומך. במצבים כאלה התקשורת והשיתוף משמעותיים ביותר ויתכן שכדאי שתשוחחו על האופן שבו דבריו נחווים על ידך. כמו כן, זה יאפשר לו אולי גם לשתף בתחושותיו וכך להגדיל את התקשורת ולהפחית, לפחות במידה, את תחושת הלב. פניה למקורות תמיכה חברתיים כמו גם מקצועיים יכולה גם להקל על התחושות ולבסס רשת תמיכה. אל תהססי לפנות שוב, בברכה, קרן

07/01/2013 | 08:46 | מאת: נטע-לי

שלום,אני מנסה ליצור איתך קשר במייל. אבל המייל חזר. מה המייל שלך?

הי נטע-לי, אכן קיימת בעיה במייל שלי. את מוזמנת לפנות למייל אחר שלי: kerenkornick@hotmail.com

27/12/2012 | 13:58 | מאת: עדן22

שלום לכולם, אני מחפשת תשובה לשאלה שלי ובנתיים אני מיואשת וללא מענה.. חשבתי לעצמי אולי כאן אוכל לקבל תשובה סוף סוף מאיזה מומחה..או אדם שמבין! לפני כמה חודשים החלטתי אני ובת זוגתי לעשות הזרעה ולהיכנס להריון ..הבעיה היא שמאז שנבדקתי אצל רופא הנשים שלי התגלתה אצלי פטרית קנידה שלא מרפה..כמה חודשים שאני מנסה טיפולים עם הרופא שלי אבל חוץ מכדורים ונרות אין לו משהו טוב יותר ולי זה לא עוזר...אז כרגע הזמן עובר ואני חסרת מעש...שאלתי היא האם אפשר לעשות הזרעה כשיש קנדידה?! זה אפשרי או מה עושים במצב כזה?!אשמח לתשובה שתעזור לי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, שאלתך נוגעת לתחום הרפואי ולכן ממליצה לך להפנות לפורום רלוונטי. מניחה שהרופא שאליו פנית בנוגע להזרעה אמור להתייחס למצב של הפטריה ולהמשיך ולהתאים לך את הטיפול הנכון. שבוע טוב, קרן

בת 36 מנסה להרות כמעט שנה באופן טבעי. המחזור תקין, הרחם תקין והזרע בסדר (אם כי נמוך קצת מהממוצע) אבל שום דבר לא קורה. שונאת לעשות זריקות. שונאת ללכת לרופאים. שונאת שמחטטים לי בקרביים שונאת לפתוח את הרגליים שונאת הורמונים וכימיקלים. לפעמים אני אומרת לעצמי, אם זה מה שהגורל רוצה ואם זה מה שהטבע רוצה,אולי עדיף כך. בשביל מה כל המאמצים וההתעללויות האלה בגוף ? בשביל מה כל המתח והפגישות אצל רופאים ומעבדות וטיפת חלב ? אני שומעת על נשים שהיו שנים בטיפולים, ולאחר שנים נכנסו להריון ובסוף יצא שההריון היה פגום או היתה הפלה לקראת הסוף. אז המסקנה שלי היא , שאולי הנשים האלה לא היו צריכות להתעקש על כל כך הרבה ניסיונות. אולי הטבע שלהן לא נועד להביא ילדים לעולם. אולי חייהן היו טובים יותר בלי כל הסבל של הטיפולים ובלי ילדים פגומים שרק יסבלו בעולם הזה. האם רק לי יש מחשבות מדכאות כאלה ? האם מישהי גם חווה מחשבות מסוג זה וחושבת לוותר על הכל ולא ללכת יותר לרופאים ומה שיהיה, יהיה ? אולי אם הכל כל כך קשה, זה לא צריך לקרות בכלל ? אולי פשוט עדיף לוותר, לשכוח מכל העניין ולהמשיך לחיות כמו רווקה לנצח ?

שירה שלום, הדברים שכתבת מבטאים קול שכדאי לתת גם לו מקום. את מביאה את הקושי, את הקול שרוצה לפעמים לעזוב הכל ולוותר, הקול שתוהה אם המחיר "שווה את זה", שבתחושה שלך כרגע הוא מוגבר ודומיננטי. תחושות אלה עשויות להתעצם, במיוחד מול חוויה של אי וודאות. כפי שציינת, הבדיקות בטווח התקין ואין סיבה רפואית ברורה לקושי להרות. אני מבינה שאת נמצאת בזוגיות. לא ציינת כיצד חש בן זוגך, האם את מרגישה תמיכה מצידו, ועד כמה הקולות שאת מבטאת עולים גם בתקשורת ביניכם. רשת התמיכה (זוגית, משפחתית , חברתית) היא חשובה ועשויה לעזור בהתמודדות. כמו כן, נסי לבחון כיצד התמודדת בעבר עם משברים, איזה קולות עלו בך אז ובמויחד מה עזר לך בהתמודדות. במידה ותרגישי שהחוויה הקשה מציפה לאורך זמן ואת מרגישה חוסר שליטה, ניתן גם לפנות לליווי והתיעצות של איש מקצוע, שיכול ללוות גם את תהליך קבלת ההחלטות שלך ושל בן זוגך בתחום. , קרן

גם לזוגות צעירים יותר. העניין שהציפייה למשהו שיקרה ולא קורה, גורמת לי לדיכאון. והדיכאון כמובן משליך על כלל הפעילות שלי בחיים ובגלל שהספירה של בעלי קצת נמוכה, זה גם גורם לי לאכזבה ממנו. למרות שהזרע שלו חלש קצת, אני זאת שדואגת כל הזמן אפילו למומחה פריון הוא בקושי רצה לבוא ואמר שאני סתם נלחצת וזה לוקח לפעמים שנה ואין צורך בכל הטיפולים האלה. התגובה האדישה הזאת שלו, מוציאה לי עוד יותר את החשק לעשות משהו בעניין , כאילו, אני זאת שאצטרך לסבול זריקות, ובדיקות דם ומעבדות והוא באדישות שלו. גם זה מעלה לי בי לפעמים מחשבות, שלא בא לי להתעסק עם זה יותר ומה שיהיה, יהיה.

27/12/2012 | 12:22 | מאת: רונה

היי אשמח לעזור לך אנא צרי קשר איתי במייל

01/02/2013 | 22:02 | מאת: יורם גני

27/11/2012 | 15:11 | מאת: הילה

העצבות לא עוברת העיניים המרחמות של אנשים הצביטה בלב כשאני רואה נשים בהריון הצביטה בלב שאני שןמעת על עוד מישהי שניקלטת הית הריק בלי ילדים ורק בלי ואני לבדנו זה לא ניגמר אחרי החתונה החודש הראשון שקיבלתי מחזור האכזבה וככה חודש עובר לו ועוד חודש ועוד חודש וכלום כבר שנה ושלוש עבר ההזרעה הראשונה שכל כך התרגשתי ואמרתי החודש אני בהריון ובטא שלילית ושם הייתה האכזבה הכי גדולה אני לא אשכח את זה הפגישה עם הרופאה שאמרה לי אני אופטימית לגבי ההזרעות ועכשיו נעבור לזריקות זה מעלה סיכויים ועוברות להן 4 הזרעות ושלילי... והנה באה לה הזרעה חמישית עם 4 זקיקיםםםם זרע טוב!!!! והנה הגיע הכתמים החןמים והכאבי מחזור שמרסקים לי את הלב לחתיכות ובא לי פשוט לצרוחחחח ולמות !!! כנראה אני צריכה להשלים את זה ולשחרר את בעלי שיכיר אישה פוריה ולא פגומה כמוני !!!! ברור אני בת 25 מגיבה מעולה רירית טובה אבל כנראה רחם פגום!!! וזרע שעל פניו גבולי אבל עדיןן יכל להיות הריון מהזרעות ואיןןןןן!! אני מרוסקת סליחה על החפירה!

לקריאה נוספת והעמקה

הלה שלום, ניתן להרגיש מהדברים שלך עד כמה את כאובה ומאוכזבת. הקושי להרות (גם אם זמני) יכול להשפיע באופן משמעותי ביותר, בין היתר, על הדימוי העצמי והתחושות בתוך הקשר הזוגי. נשמע שאתם בנסיונות למצוא את אופן הטיפול היעיל ביותר עבורכם, ולפעמים הדרך לשם מתמשכת ומתסכלת. עם זאת, חשוב שתביני שגם הדרך למטרה חשובה- תנסי לשמור על אופטימיות ולהמשיך עד כמה שניתן בשגרת חייך הרגילה, האישית והזוגית. היבטים אלה, גם אם נעשים לפעמים באופן טכני ומלאכותי, מסייעים בהתמודדות עם הטיפולים, מחזירים תחושת שליטה בחיים (שאובדת לא פעם במהלך הטיפולים) ובאופן עקיף מחזיקים את המישור הרגשי והגופני,שהם מרכיבים חשובים ובלתי נפרדים בנושא הפוריות. ערב טוב, קרן

28/11/2012 | 17:25 | מאת: מאיה

הילה יקרה, אין מה לומר ואין מי שיבין אותך טוב יותר מהנשים בפורום זה. ואני לא אומרת שלגברים שלנו לא כואב, אבל זה בכל זאת אחרת. אם תרצי או לא הלב נצבט כל פעם מחדש וגם כל פעם שאת קצת פחות עסוקה והמחשבות עולות (איך יכול להיות שחברה שהתחתנה אחרי כבר בהריון שלישי? בלי עין הרע). מה הבעיה? שואלים אותי - אבל זאת בדיוק הבעיה שכביכול אין בעיה .... הרופא אמר שזה רק עניין של זמן ובסוף זה ייתפס ... אבל מתי זה כבר יקרה ? תפרקי, תספרי לבעלך מה עובר עלייך ומה את מרגישה ואם יש אז גם לחברה טובה או לאמא או לנו בפורום - זו הדרך לשחרר קצת מעצמך ואין מה לעשות תמשיכי להאמין. הרפואה שלנו מתקדמת כל הזמן ונראה שזה מצליח בסוף לכולן. אני אסיים כמו שתמיד אומרים לי... את עוד תצחקי על התקופה הזאת ובברכה מכל הלב להצלחה ולפריון

20/01/2013 | 10:17 | מאת: גלין11

את נשמעת כל כך שבירה. אני רוצה לנסות לעזור לך. האם עשית את כל הבדיקות? צילום רחם ? האם האיש שלך עשה את כל הבדיקות? האם ניסית תמיכה כמו דיקור, רפלקסולוגיה, האם את אוכלת טוב ? יש כל כך הרבה דברים לעשות לפני שמתייאשים. אני רוצה לנסות לעזור לך , אפשר ?

12/11/2012 | 19:05 | מאת: ליאורה

למסירה עט של 900 נפתח ב-9/11/12 נשאר בו 675 נשמר בקירור

15/12/2012 | 22:33 | מאת: נעה

ליאורה שלום, אני מתחילה טיפולים אשמח לקבל, תודה נעה

08/11/2012 | 13:16 | מאת: אילת וידר כהן

להתערבות פסיכולוגית במהלך טיפולי הפוריות השפעה מיטיבה על מצבך הכלל ועל שכיחות הכניסה להריון השרות ניתן בעלות של ביקור רפואי במסגרת קופת חולים מאוחדת במחוז ירושלים לקביעת תור- לנשים ולזוגות 02-5678412 02-5770800

האם יש גם באיזור הצפון ? תודה

20/01/2013 | 12:23 | מאת: אילת וידר כהן

לצערי לא

27/01/2013 | 10:07 | מאת: אילת

היכן בצפון? שלחי לי מייל ayelt.v@meuhedet.co.il

דקפפטיל, גונאלF, מנוגון

יש לי קופסא של דקהפפטיל. אני בצפון ואת ?

20/01/2013 | 12:09 | מאת: מורן