פורום פסיכולוגיה קלינית

כמה ימים עברו מהשיחרור שלי וביום שני עמדו שוב לאשפז אותי בגלל החמרה במצבי כן בעיות נוירולוגיות לא פשוט במיוחד בממחלקת ששבץ מוחי טוב יתחילו סידרת בדיקות וכבר הודיעו לי שאין מקום ללחץ או עצבים... אסור לי להיות בסטרס כי ישר פוגע במוח.. ואז הארועים המוחיים בסכנה אייך אפשר בלי אם אני כעת שוב בדרך לאיכילוב עבור אמי שמתינה לי במיון ?. פעם אני עכשיו אמי פעם שלישי גלידה? תנו לי מעט אויר שאוכל לנשום חטולית

חטולית אהובה, קשוח ביותר! מאחלת לך בריאות ומקווה שתשמרי על עצמך. איתך שירה

חטולית יקרה מאחלת לך רפואה שלמה במהרה איתך בלב ינשופים

הי חטולית נשמה, כמה לא פייר, ואוף גדול, וממש בא לצעוק די. נשימות עמוקות, שלך, סוריקטה

כי אין דרך אחרת הרבה הרבה בריאות אושר ושמחה אביב

מרגישה קצת חצופה שאני כותבת . כי אני לא הייתי כאן המון זמן .. קראתי מדי פעם.. אבל היה לי קשה מידי . אני במצב רע. מאוד. אני תקועה באותו המקום כל הזמן , אני לא מגיעה למצב של לקום ולעשות שינוי . ואני גם לא רוצה בזה . אני מפחדת מידי . אם יש הגדרה לכישלון היא אני . לא משנה כמה יגידו לי אחרת . אני יודעת את זה שאני כישלון . כל שעה עוברת לי כמו חודש . אני מחכה כל הזמן שהימים יגמרו . ( כמובן רק הימים של עד הפגישה ) אני נגמרת . אני כל כך צריכה אותה . אני מרגישה שהחיים שלי זה התקף חרדה אחד גדול אני חייה בשביל הפגישה הזאת !!! וכשהפגישה מגיעה לסיום, כל מדדי המצוקה שלי משתוללים . שלא נדבר על מה קורה כשאני יוצאת משם. אני רוצה פגישה כל יום . ואם הייתה לי אפשרות הייתי עושה את זה . מה קורה איתי מה ?? למה זה לא עובר לי ?? למה אין לי עוד דברים אחרים שמעניינים אותי ? למה אין לי חיים ? אני קוראת על הרבה שהיה להם את עניין הצורך הזה בטיפול . אבל הם לפחות עם חיים מסביב , לומדים /עובדים/עם זוגיות / כל דבר אחר שנותן משמעות לחיים ולא סתם לקום לשום דבר רק אני כלום . כלום . איכס . החיים האלה זה עונש שדה מוקשים תרמית גועל עצב מחכה שיגיע השעה ללכת לישון שאוכל לברוח מהמציאות הזאת תודה שקראתם.ן אני מאוד מעריכה אתכם.ן  וסליחה . לורן

עצוב לקרא אותך במצבך יש ימים וגם זמנים בטיפול שמרגיש כך את לא לבד בהרגשה הזו מבינה אותך מאוד ואין לי לצערי עוד מילים מנחמות חיבוק יכול לעזור? חטולית

לורן יקרה רוצה להגיד לך שאני הייתי שם במצוקות נוראיות אחרי טיפול... שנים... עם השנים נהיה קצת פחות אבל עדיין... החסכים של הילדות שמישהו יראה ויתייחס עצומים... אחד הדברים הקשים ביותר היתה הנטישה של אמא... אז נוצר הכמיהה שהמטפלת תמלא את מקומה... פנטזיה שלעולם לא יכול לממש... הכאב עצום... איתך, ינשופים

הי לורן, טוב לראות שאת כאן. חשבתי מה אוכל להציע כדי שתוכלי (שנוכל גם אנחנו) למצוא גישה לאזורים המרככים שבך (שבנו) גם בהיעדר המטפל/ת. לפעמים יש עוד כאלה מידי פעם. אפילו לשביב שנייה. איך תתאפשר גישה לרגש הגעגוע והקירבה במקום הזעם שתופס את כל המקום. איך נוכל להתחבר להתמסרות ולא לזעוף עליה. איך נוכל להזמין חיבור עוטף, אבל לא ב'מכות'. איך נקבל מחמאות, גאווה והתפעלות ונוכל לשמור עליהם. התהליכים האלה יכולים להיות מאד איטיים, אין מי שיבטיח את העתיד, הזמן חולף, (שזו גם נקודה מלחיצה, כי הוא יכול לגרור איתו עוד הרס), אבל אומרים שלעצם הניסיון יש משמעות. כי אולי במקביל מתחת לפני השטח יש גם התהוות של בסיס איתן וטוב יחסית. עצוב לשמוע על הריקנות, על אי הסבילות של עצמך בתוכך, מוכרת לנו כל כך. שיהיה סופשבוע נעים וחמלה, שלך, סוריקטה

אני כועסת שאמא לא לימדה אותי לשמור על עצמי כועסת שלא לימדה אותי לטפל בגוף שלי כועסת שאמא לא לימדה אותי לאהוב את עצמי ואני חסרת אונים מול זה שאני לא מצליחה ללמוד את זה בעצמי . מתאמצת עושה פעולות ...אפילו הכתיבה כאן זה צעד קדימה .. אבל הפחד הכי גדול שלי שעד שאני יצליח זה יהיה מאוחר מידי ..כבר היום הנזק לשלד הוא עצום ... איך אני מצילה את עצמי מעצמי

אביבוש אהובה מזדהה על מה שכתבת על הכעס גם אותי כמוך לא לימדו מעולם אייך מצילים את עצמך ? לא פשוט לענות אהובה אני בתנאים המוגבלים שלי עם....כל השק שלי מנסה לטפל בעצמי ככל יכולתי כדי שארגיש גופנית טוב יותר גם בנוסף על ה כמעט..אישפוז נוסף השבוע נלחמת ולא מוותרת כי לוותר מפחינתי זה למות !! אוהבת חטולית

אביב יקרה, כל כך מזדהה... לכעס הזה יש מקום, כעס נגד העוולות שנגרמו. מקומם. הנצחון שלך הוא שאת לא מוותרת ממשיכה לנסות ולהיות בתנןעה כל הזמן... שלך שירה

אביב יקרה מבינה כואב ועצוב כל כך איתך ינשופים

הי אביב, הנזק לשלד הוא עצום, רשמת. תרתי משמע. תבנית העצם של הגוף. יסודות הנפש. המון בלתי הפיך, ועדיין, כמה קל לומר, ניתן לשמור על חלק. ובאמת יש לך סיבה טובה לכעוס. מאד לכעוס. אולי, כפי שכתכת, יש משהו באמירה החוצה, ואז, אז אולי הזעם לא יוחזר מדפנות הגוף פנימה. טוב שכתבת, וגם תודה על המילים הנכונות שרשמת לי. שלך, סוריקטה

על המילים החמות והמחזקות בהחלט נצחון זה להמשיך ולנסות וויתור שווה למוות וכן בזה שאני מאפשרת לי להביע את הקושי הזה ....הזעם לא חוזר מדפנות הגוף פנימה תודה לכן וסופש נעים וקל אביב

האם המצבים הללו הם עבירה פלילית וכן מצבים הדורשים פסיכיאטר, אפוטרופוס או פינוי מבית ההורים ? 1. התעללות כלכלית - האם זו בכלל התעללות כלכלית כשמישהו קובע עבור בן משפחתו כמה לעבוד וכמה כסף להוציא ולא להוציא ? 2. התחזות במציאות - מישהו שמנהל חוג חברתי לאנשים עם עם צרכים מיוחדים והוא טוען שיש לו תואר בפסיכולוגיה אבל הוא אמר לאותו אדם " תהייה גבר ! ", הוא אפילו לא התנצל על כך וחסם אותו בגלל מעידה קטנה ( של אותו גבר שבא לחוג ) בחוג מהווצאפ של החוג, כמה שבועות קודם לכן. האם הוא מתחזה לאדם העוסק בריפוי? איך מזהים אדם מתחזה בכלל ? 3. הטרדה של שיחות קוליות בפלאפון מאותו בן אדם - כמה שיחות ביום זו הטרדה ועבירה פלילית? 4. הטרדה של הודעות ב- SMS וב- ווצאפ מבן אדם אחד - כמה הודעות ביוםזו הטרדה ועבירה פלילית ? לגבי נקודות 3-4 : אנא התייחס גם לגבי צלצולים והודעות בפלטפורמות השונות כולל באינטרנט - בפורומים, בווצאפ או בצ'אטים השונים ( צ'אט וואלה ) שאולי יש בהם התרעה שמעירה מהשינה בלילה, אני לא בטוח שיש אבל אולי בעתיד יהיה מי יודע... 5. אלימות קלה כלפי מישהו - קצת קללות פה ושם בעיקר במרחב הוירטואלי. כיצד נקבעת חומרת העבירה הזאת. 6. הזנחת כלב ( שמגדלים ) קלה - בטעות דריכה עליו או נתינת אוכל שאסור לתת לו בטעות. לפי מה נקבעת פה חומרת העבירה ? 7. התמכרות לווצאפ או לאינטרנט - לייעוץ באינטרנט - גם להתייעץ עם אנשים שאינם אנשי מקצוע , להתכתבויות שם ולפורנו שם. זו בכלל התמכרות ? אם כן, יש על כך טיפול נפשי בכלל ? 8. התמכרות לפורנו.כמה פעמים שצופים בזה בטווח זמן מוגדר זו נחשבת מחלת נפש ? 9. התמכרות לרכישת שירותי מין. כמה פעמים שרוכשים בטווח זמן מוגדר זו נחשבת מחלת נפש ? 10. למה אתה נוהג לרשום לאנשים פה שרושמים הרבה דברים פה לא להציף או שמה שהם עושים גובל באובססיה ? אתה עושה את זה מדאגה להם ? אני דווקא רואה שהרבה פה דווקא לא חוזרים על אותם תכנים שהם העלו בעבר ואפילו תכנים שאחרים העלו. 11. בעיות טכניות בפורום - כדי "לקחת" שם משתמש חדש פה צריך להביא כתובת מייל חדשה אבל הקוד שצריך בשביל להוציא את שם המשתמש החדש בכלל לא מתקבל בתיבת המייל של חלק מהאנשים. 12. הצקה למישהו - בן אדם אומר לאחר שלדעתו הוא עצבני בכך שלמשל יש לו סעיף שחשוב לו איפה הוא יושב בשולחן לאכול את הארוחות בעיקר כאשר יושבים לידו עוד אנשים. האם לדעתך זו הפרעה נפשית? לגבי העבירות הפליליות - כמה שנים מקבלים על כל עבירה ישיבה בבית סוהר ?

האם רק לבקש רשות לרשום דברים בנושאי עירום וסקס או להעלות תמונות או סרטונים בנושאים הללו בווצאפ בקבוצות ווצאפ שחברי קבוצות הווצאפ הללו לא מעוניינים שיתכתבו שם בנושאים הללו אבל מי שהציע את זה לא ידע שאסור לעשות את זה שם כי כללי קבוצות הווצאפ הללו לא היו ברורים זו עבירה פלילית ? ואם כן, מה הסנקציה עליה ?

תודה שאתה מחזיר אותנו קצת לחיים הנורמלים לחיים שלפני ההתכנסות פנימה ותהנה😊 ....בכנס בהופעה בכל מה שאתה עושה

היו כמה מקרים כאלה בחודשים האחרונים וארחיב על כמה שאוכל מהם : - אני בחוג חברתי , שם יש מישהו שאני לא יודע מה עובר עליו בתקופה האחרונה, שלדעתי יש לו יותר מדי תעוזה והוא מתחצף ומעליב. בקבוצת הווצאפ הפרטית של החברים בחוג אני בס"ך דנתי בשאלות האם לקחת כדור שינה זה משפיל, האם ניתן בפלאפון שלי לעשות העתק הדבק של הודעה ליותר מ-5 קבוצות ווצאפ ( הוא רשם לי שעדיף בשבילי שלא בצירוף המילה " חחח " ) והאם להעלות תמונה של מישהי עם פנים או בלי פנים בביקיני או בעירום בלא הסכמתה, ביקשתי רשות לשתף בקבוצת הווצאפ הזו תמונות וסרטונים של גברים בלי חולצה ובחורות בחזייה ותחתונים ועירום ולשלוח הודעות ולהקליט הקלטות בנושאים האלה, והצעתי שכל יום כל אחד משם יעלה שם מין פינה כזאת של העשרה וייעוץ בלי שכר.רק הודעתי שם שאני נועל את הפלאפון בשביל שהוא לא ייגמר לי. סיפרתי שם גם על אישה שחסמה אותי מקבוצות ווצאפ ושהיא רשמה באחת מקבוצות הווצאפ הללו שבו אני הייתי חבר שאני צריך פסיכיאטר כי רשמתי בווצאפ שלה שבשנת 2006 אצבע אחרת ברגל שלי נפגעה ולא אותה האצבע שחוויתי בה שבר קטן לפני כ - שבועיים וגם רשמתי בקבוצת הווצאפ של החוג שאני לא יודע אם היא מנהלת קבוצת הווצאפ ממנה היא העיפה אותי ושלדעתי היא " מחפשת אותי " ( = ביטוי כזה שבא להגיד שהיא עורבת לי על כל טעות שאני עושה). הבחור סיים את השיחה במילה " כמה חפרת ". הבן אדם הזה גם ככה חסם אותי בווצאפ שלו ( בגלל סיבה אחרת, לא ניכנס לזה עכשיו ) אז התרעתי למדריך החוג שאם הוא לא ידבר אל ליבו של אותו גבר כדי שיחזיר אותי לקבוצת הווצאאפ שלו אז אני לא יסלח לאותו גבר ושאם הוא ( המדריך ) לא יעשה לי את הג'סטה הזאת אותו איש יהיה מחוק אצלי ושהוא ( המדריך ) לא יבוא אליי אחר כך בטענות שאני לא מתקשר עם אותו גבר. שלחתי לו ( למדריך ) את אותה ההתכתבות ביני לבין אותו בחור, ביקשתי ממנו לשפוט האם התנהלותו של אותו בחור הגיונית ומכבדת. והוא לא מתייחס לדבריי. בינתיים גם הודעתי על ההסרה למישהו אחר שחבר בחוג ורשמתי לו שאותו איש עבר את כל גבול הטעם הטוב וגם הוא לא מתייחס. החוג מתחדש ביום שני הקרוב בערב. במקרה השני, מנהלת קבוצת ווצאפ ארצית אחרת הסירה אותי כי לדעתה שאלתי גם כן שאלות בנושאים שלשיטתה אינם מתאימים לתחומי הידע של הקבוצה : בנוסף לנושאים שהעליתי בקבוצת הווצאפ של החוג העליתי שם שאלות רפואיות, בנושא ייעוץ מיני והתייעצתי שם בנוגע לאיזה מצבים דורשים פסיכיאטר או אפוטרופוס. היא הסבירה לי שחברי קבוצת הווצאפ שלה התלוננו - אכן התלונות שם היו : " מגעיל ", " אנחנו לא חפץ " , אתה לא היית רוצה שיעלו תמונה אינטימית שלך " , " תחשוב לפני שאתה מדבר ! " , " אני מקווה שאתה לא אבא כי בתור עובדת ברווחה הייתי מודאגת ", " מטרידן ! " , " מביך ! " , " אלה שאלות לא נעימות ! " , " אתה מציף על שטויות ! " , " בזכותכם הוא לא ייכנס לכלא ! " ו - " אני מזועזעת ". לשיטתה של המנהלת הזו כמה פעמים חזרתי על אותן הטעויות, שזה לא מתאים שהיא צריכה להסביר לי תכופות את הכללים של קבוצת הווצאפ שלה ושבגלל שאני לא בקיא בהם , לא כמו רוב האנשים , אז מקומי לא אצלה. רשמתי לה שאני יכול לתרום , כי אני אני מאוד אלטרואיסט , לקבוצת הווצאפ שלה בכך שאפילו אעשה את הפינה בהתנדבות, ללא תמורה כספית כמובן. שאני אשתדל להתנהל כראוי ושאלתי אותה בפרטי כמה הודעות היא מצפה שאשלח ביום מול כולם ושמאוד חשוב לי המקום שלי שם. והיא לא הגיבה לדברים האלה, למרות שהיא שמרה שלא אפגע משאר חברי קבוצת הווצאפ שלה. בינתיים פניתי לשאר המנהלים של קבוצת הווצאפ הזו והוא הכניס אותי לקבוצת ווצאפ שאני לא בטוח שהיא בדיוק אותה קבוצת הווצאפ. לדעתי עוד יותר השתפרתי לאחרונה ואני שואל רק את המנהלים של הקבוצות של הווצאפ בפרטי על מה ניתן לרשום בקבוצות שלהן ומה ניתן לשתף שם ואני נוטה למחוק מייד הודעות שאני חושש שהן לא מתאימות או שחוזרות על עצמן ! אני באמת לא חושב שאני צריך לעסוק בהסרות והסילוקים האלה... הזמן שלי יקר כמו של כל אחד אחר. כמה אתם ממליצים לי הודעות לשלוח לכל קבוצת ווצאפ ביום וכמה הודעות ברצף ? רק מנהל אחד של קבוצת וווצאפ אחת בינתיים ידע לנקוב במספר האידיאלי של הודעות שהם מצפים ממישהו לשלוח. ברור שאני לא הייתי רוצה שיפרסמו תמונה שלי עושה סקס, בעירום ואפילו כנראה בלי חולצה ( כי יש לי קצת פגמים ) , אבל לי אין אספרגר וחוץ מזה יש קבוצות ווצאפ שאני חבר בהן שכן אני מעלה דברים גם של עירום וגם של סקס , לא רק של בני אדם בבגד ים ! * יש לציין שמנהלת הקבוצה הארצית ( המקרה השני ) רשמה לי בפרטי שהיא שוקלת להסיר את אותה אישה שרשמה שאני צריך פסיכיאטר בגלל השבר באצבע ושניינו רשמנו אחד לשנייה שאם אני צריך פסיכיאטר זה בגלל סיבות אחרות בכלל. היא כל הזמן מייעצת לי לפנות לטיפול פסיכולוגי למרות שאני רושם לה שוב ושוב שאני לא רוצה פסיכולוג ושני אנשים משתי קבוצות ווצאפ אחרות שהזכרתי בפוסט העירו לי שככה לא אמצא בת זוג אבל שאני לא צריך עצות בטח לא כאלה שלא קשורות לחיי האהבה. כמו כן יש לציין, שאני מקפיד למחוק הודעות שאני שולח בטעות פעמיים ושאני חושב שאם משהו פלילי - זה שיתוף תמונה או סרטון של מישהי שמתפשטת או מתעלסת והיא גרה בחו"ל ומישהו רשם לי אבל אני לא יודע אם זה נכון שאפילו לבקש רשות לפרסם דבר כזה זה פלילי. תגובות תומכות שקיבלתי - היו כאלה שטענו שמדובר שאותו גבר בווצאפ של החוג הוא גועל נפש ואחרת רשמה לי שגם אותה העיפו פעם ומישהו אחר מאותה קבוצת ווצאפ שהסירו אותה ממנה שהוא בעל השפעה עזר לזה לחזור לשם. איך לנהוג ?

כל הלילה ירד גשם ונשבו רוחות חזקות מאוד. אפילו זה לא הצליח להרחיב את הלב. אבל אני ממשיכה להתבונן גם בעלים של הרקפות שהתעוררו ועוד מעט אולי חורף. הימים ארוכים וריקים, למרות העשייה, שום דבר לא ממלא באמת. עדין פוחדת ללכת בחושך גם במקומות מוכרים. עדין הגוף השנוא הזה שכואב בכל דרך אפשרית. עדין זכרונות שפולשים. לפעמים אפילו זכרון חדש. עדין כעס שהייתי כל כך פגיעה ואיך אפשר שקרה ואשמה וגם גועל. אולי הייתי על איזה רצף. כל הסימנים נכונים יש אבחנה ועדין לא הצלחתי לצאת לדרך, עוד אשמה. גם על הזמן שעובר.כל המילים האלה לא מצליחות להניע. מילים של תחיחת השבוע.. ומה שלופ כולכם?

עצוב לקרוא אותך ועצוב שמרגישה כמוך כאילו כמו במשחק נחשים וסולמות הסיכום בסוף הוא לעלות ואז לרדת ושוב לעלות ושוב לרדת ... מבינה אותך כל כך מבינה אותך חיבוק אם נכון לך אביב

תודה אביב יקרה על המילים וההבנה שלך שירה

שבוע טוב, הגשם היה אמור לשמח מעט, אבל הפסימיות כובשת ואיני יודעת מה יוכל להרים, לחבר למקומות אופטימיים יותר. שבוע טוב, סוריקטה

טוב שכתבת ....לאט אהובה תני לעצמך זמן זאת אף פעם לא ממש תקופה טובה עבורך .. והשנה אני מניחה שהאין אמא בתאריכים כאלו קשה אף יותר אתך שולחת כוחות וחיבוק אביב

שלום שאלתי שאלה לפני מס ימים ראיתי שנכנסה למערכת אבל אחר כך ירדה אתם תענו לי אתם עונים על כל השאלות? פשוט הנושא ממש דחוף לי תודה זה מעניין לקרוא את כל השאלות

אני יותר מתכוון למערך הדיור שבחיפה, שתקנו אותי אם אני טועה הוא בשכונת דניה בעיר. מי שנמצא שם או שיודע על מי שנמצא שם אבקש כל מידע אפשרי כמו האם על דברים שעושים מחוץ לדירה שם או שאינם בתשלום החודשי לדיור הזה האם מקבלים כסף : על הארוחות שם, על שימוש בתחבורה ציבורית או על ביקורים אצל רופא ואיך מתנהלים הביקורים של אנשים מבחוץ : מי הם האנשים מטעם הדייר שניתן להכניס לשם ( כמו חברות, בני משפחה וגם כלבים ) ובאיזה שעות ניתן לארח את כולם. האם הם מבשלים את האוכל ביחד או שיש מבשלת מועסקת ? האם המדריך גר עם הדיירים ונמצא שם כל היום והלילה ?

שלום רב אשמח להמלצה על פסיכיאטרים (נשים וגברים) למבוגרים באזור מודיעין / מכבים / רעות , או באחד הישובים שבסביבה - לפיד , כפר האורנים , שוהם ... תודה ...

הצלחתי לקרא את כל מה שכתבתן ובירכתן אותי ואני מודה לכולן וגם לך אודי היום יצאתי עם ההלכון לטיול קרוב לבית כדי שלא תהיה לי שוב תגובה של חרדה... חזרתי אחרי פרק זמן די קצר בגלל סחרחורות..פחדתי באמת .. תודה לכולן אוהבת חטולית

אח שלי הגדול הוא בן 36 והוא גר עם אמא שלנו בת ה- 62 בבית שלה, אין לנו עוד אחים , אבא שלנו הלך לעולמו לפני פחות משנה ולאמא שלי לא נשארה אף משפחה והמשפחה של אבא שלי מנדה אותנו. הוא סובל מסכיזופרניה קשה שאובחנה אצלו בסביבות גיל 21 והוא עדיין מטופל בהרבה כדורים פסיכיאטריים .הוא היה כבר בשלושה אישפוזים בבית חולים פסיכיאטרי ובמחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים כללי וגם כיום הוא מלווה על ידי פסיכיאטר בתדירות תכופה יותר של פגישות פנים אל פנים מ - אחת ל- 3 חודשים . אומנם יש לו תעודת בגרות עם ציונים מכובדים אבל אחר כך הוא שוחרר על רקע נפשי מקד"צ ( קורס קדם צבאי ) בגלל שהוא פחד מאחריות שהוא צריך לקחת על המטוסים, היו לו אפיזודות קצרות בתחום הלימודים הגבוהים בהם הוא נחל כשלונות צורבים, יש לו בעיה בזיכרון וברמה מופחתת בהבנת הנקרא , הוא הולך לעבודה במפעל שיקומי תמורת 7 שקל לשעה מתי שבא לו והנה אתמול הוא חזר לפני הזמן ממנה בגלל כאבים פיזיים למרות שהוא לא עובד כרגע כל השבוע שם והוא עובד שם בקושי 3.5 שעות כולל ההפסקה, כשהוא שם הוא כמעט ולא עובד אלא רק מדבר עם העובדת הסוציאלית שם, נראה שהוא עושה טובה לאמא שלי שהוא שם , הוא לא מגולח כבר שנתיים , הוא רק שומר על התספורת ועל ריח גוף , הוא לא יודע לקנות בסופר למרות שהוא היה חמש פעמים שם בעבר עם ההורים שלי ואחד החונכים שהיו לו בעבר ( כי לדבריו לא נעים לו לשאול איפה נמצא כל מוצר בסופר כי זה לדעתו לא שפוי למרות שבמקומות אחרים הוא לא מהסס לבקש עזרה כשצריך ) אבל הוא לא ביישן, יש לו גם כיום חונך אבל לא פסיכולוג , אין לו סבלנות יותר לקנות במאפייה ובחנות כלי הבית שליד הבית או לנקות את הרצפה במטבח ובסלון ולהתעסק עם המדיח כלים ( דברים שהוא כן יודע לעשות ), הוא יושן כמו מלך 12 שעות רצופות בלילה מ- 22:00 - 10:00. הוא לא מסתגר בבית , ובטח שלא בחדרו, הוא תקשורתי והוא מסוגל להיות חברותי , אבל אין לו בת זוג או שום קשר כייפי עם בחורה - אין לו בכלל ניסיון מיני , הוא לא עשה שום אקט במיטה ואפילו עירום הדדי עם בת הוא לא חווה עדיין אבל לא נראה שזה מטריד אותו למצוא לעצמו מישהי כי גם יש לו את הקווים האדומים הנוקשים שלו של לא לשלם על מין גם אם הוא יהיה על ערש דווי ( יש לו לפחות פה מודעות עצמית - הוא אומר מי כבר תרצה אותי במצבי ) , יש לו מגבלה זמנית באחת הרגליים שמצריכה טיפול פיזיותרפי פעם בשבוע אבל כשאין לו את המגבלה ברגל הוא גם עושה פעילות גופנית ( פלוס מינוס ) , אבל הוא לא מוכן לנסות אפילו לעבור בדיור עם אנשים בגילו כי למרות שכל מי שהוא יקר לו כל הזמן אמר לו שיהיו לו חיים טובים בדיור אז הוא מתעקש לא לעזוב את הקן של כי לשיטתו הוא לא לא יסתדר שם והדיירים שם יתעללו בו כמו שאנשים לא בריאים נפשית התעללו בו באישפוזים הפסיכיאטריים , למרות שאין לו אבחנה של בעיית הסתגלות לשינויים. הכי חשוב בעיניו זה 24/7 עם אמא , לפני 11 שנה הוא בעצמו אמר פעם לאמא שהוא מרגיש שהוא ברמה רגשית של ילד בן 5. אמא שלי מתהפכת כמו סטייק לגביו - פעם היא רוצה שהוא ימשיך לגור איתה ופעם הוא מעלה גם לה את הפיוז ולא אכפת לה להישאר לגור לבד עם הכלב החמוד " כי לדבריה הוא לא גורם לי בכלל לטירחה לעומתו ". אני סוחב עבורו מצרכים אבל אני לא נעלב מזה שהוא אוכל ושותה ממה שאני מזיע בסחיבתו למרות שזה גורם לי לחשוב כאילו אני הסמרטוט שלו לא פחות ולא אגנוב לו את הירושה של אמא בעוד כ- 30 שנה, אבל הוא בעצמו אמר לי שהוא לא יידע מה לעשות עם עצמו כשהיא תלך לעולמה ואני לא נותן לה לצערי יותר מ- 35 שנה לחיות כי ממוצע תוחלת החיים של ההורים שלה שמתו הוא 77, ואפילו שאבא שלה נפרד מהעולם לפני יותר מ- 30 שנה ואמא שלה בתחילת העשור הקודם בתקווה כמובן שהיא תחייה לנצח. וכמו שאני מריח את זה במוקדם או במאוחר הוא יילחם בשוטרים, עובדי מדינה, פסיכיאטרים או כל גופים טיפוליים אחרים שיחליטו להוציאו מבית האמא ולהעבירו לדיור. הוא כנראה חי בפנטזיות ובעולם שכולו טוב - הוא חושב שאמא שלנו תחייה לנצח הוא צחצח שיניים בקולי קולות נמאס לי ממנו כמו מצנון .הוא לפעמים גם עוקב אחרי מה שאני עושה. הוא בורר באוכל - רק היום הוא עשה לנו טובה שהוא אכל את העוף ולהבדיל ממני שאני יכול לאכול בכוח ובסבל כשאין לי תיאבון אז כשהוא לא רעב הוא שותה רק כוס שתייה אחת של משקה ללא סוכר ( בדרך כלל ). פעם אמרתי לו בוא תראה מה כתוב על הפועל עכו הוא אמר לי " מה אכפת לי הפועל עכו ? ". האם לנסות להוציא אותו מהבית כי לשיטתי ככה אני מציל אותו גם אם הסיוט יהיה רק עוד 40 שנה ( כשכנראה אמא כבר לא תהייה בין החיים ) ועל הדרך אני מביא לעצמי לשקט עד יום מותי או להשאיר את הסטטוס קוו ? יש לי חסד נעורים לתקופה שהיינו יותר סימפטיים אחד לשני אבל אני אומר " עד כאן ! "

כמה שחושבים על משהו ספציפי אחד ביממה זה נחשב לאובססיה ? בס"ך הכל 10 דקות ? 20 דקות ? או כמה ?

1. נדודי שינה. 2. חוסר תיאבון. 3. חוסר רצון או נכונות לקחת את כל התרופות הפסיכיאטריות. 4. שטיפת ידיים במידה רבה עם סבון. 5. מעבר כביש שלא באור ירוק. 6. בזבוז כספים. 7. התמכרות למין. 8. אלימות פיזית כלפי הסביבה. 9. אובדנות. אנא התייחס לכל סעיף כאילו אותו בן אדם יש לו את הסעיף הזה בלבד, אני חוזר לכל סעיף אנא רשום לגבי הצורך בפסיכיאטר ובאפוטרופוס. * דרך אגב, כמה פעמים ביום זה לא נחשב מחלת נפש לשטוף ידיים עם סבון ?

אני לא נכנסת תמיד ולא לגמרי בקיאה בנעשה כאן. אבל את באמת אחת מהכותבות המחוננות שפגשתי. המון רגישות והכלה, מילים נעימות ונכונות. תובנות עמוקות ומאירות, ועוד.. תשתמשי בהן גם אלייך,ואז אולי תביני את העוצמות המיוחדות שלך!

הי רוני, תודה. דווקא לאחרונה אני מרגישה שיש לי פחות גישה לצד החכם. אבל מעניין - כפי שאת אומרת - כשאני קוראת כאן אני יכולה לראות לעתים בבהירות אצל אחרות ואז מבינה ומקישה מכך שזה אצלי. תודה שנתת לי מילים, רוני יקרה. הפעם מתאים לי להיות בצד המקבל. בימים האחרונים התגובות הרגשיות והגופניות אצלי עוצמתיות. נקווה שתהיה רגיעה - לא כיף בסערה מתמדת, כפי שאת יודעת. גם נזכרתי ממש היום בבוקר שדיברנו על כדורי שינה, בין השאר, ורשמתי לך בזמנו אאל"ט, שפחות נכון לא להרגיש, והסבל הוא חלק מהחיים, ועם זאת כל כך מבינה לרגעים את המשאלה לטשטש לחלוטין את מה שצורב ושורף עד כדי כך. תודה, סוריקטה

היי רוני מתוקה מצטרפת למילותיך החכמות לסוריקטה היקרה שלי תודה לך שכתבת מקווה שלא מפריע כי לי אין מילים עכשיו רק סחרחורות.. חטולית

ביום שישי היה קשה נורא אחרי תקופה ארוכה של סחרורות ולחצים בראש ביום שישי זה קרה אושפזתי בבית חולים ( בעלי ) הזמין מד'א עברתי כנראה עוד שבץ מוחי קטן ? לא יודעת אני על תרופות נראה כאלו הכל תקין אך ממש לא ! טיפול נימרץ לדברי בעלי עד שבת בצהרים . אני רק מספרת מה שאמרו לי אין לי שום זיכרון אמיתי מכל מה שקרה רק הרגשתי צורך לשתף בהמון מאמצים בכתיבה זוכרת שאמרתי הרבה פעמים שאני מאוד עייפה אז זו אולי התוצאה אכנס שוב כשאוכל חטולית

חטולית אהובה, שולחת לך החלמה מהירה וחיבוק. מקווה שתנוחי ותתאוששי. שלך שירה

הרבה בריאות תשמרי עלייך ותכנסי כמה ואיך שנכון לך ואת יכולה ... אביב

איתך חטוליתוש מתוקה.. תרגישי טוב, חיבוק, במבי

חטולית אהובה, שולחת לך איחולי החלמה מהירה וחיבוק. מקווה שתנוחי ותתאוששי במהרה. שלך שירה

חטולית מתוקה, נשמע גם כמו עומס יתר. מדאיג. Take Care חיבוקים, סוריקטה

אמא שלי בת 60 + ואני מרגיש שהיא מנסה להשתלט לי על החיים בגלל שאני אדם עם צרכים מיוחדים. לפעמים היא רוצה שאחסוך כסף , למרות שיש לה הרבה כסף, לפעמים לא אכפת לה שאני מבזבז כסף ולפעמים היא אפילו לא מבינה למה אני שומר על הכסף - למשל אמרתי לה שאני מוכן לוותר על ערוצי הספורט בתשלום כי זה כבר פחות מעניין אותי אז היא אומרת שנשאיר אותם כי לדבריה אולי אני עוד אחזור לצפות בהם וכשפעם לא קניתי חומוס בסופר כי לא היה אריזת חסכון של חומוס אז היא לא הבינה למה קניתי את החומוס הקטן יותר שהמחיר עליו לא יחסי לכמות של החומוס בתוך הקופסה. אבל למשל כשאני מבקש ממנה להתגלח פעם בשנה תמורת 20 ש"ח אצל הספר שלי ושל אח שלי היא מתנגדת כי היא מזכירה לי שהוא פצע אותי פעם כשהוא סיפר אותי. בעיקר היא משתלטת עליי בתחום היחסים הבינ-אישיים. היא קובעת לי עם מי להסתובב, מתי מותר לשלוח למישהו הודעה בווצאפ , חושבת שזה מפריע שאשלח גם למישהו שלא שומר שבת הודעה לאחר שנכנסה השבת, איזה דברים לחשוף בצ'אטים ובפורומים השונים באינטרנט, איפה אטייל לבד בארץ ( אני אומר לעצמי שאני מוכן להיות מחר באמריקה ולהודיע לה משם שאני שם כי אני בן אדם חופשי) ואוסרת עליי להסתובב בשעה מאוחרת ברחובות למרות שבעבר כבר הייתי במקום ציבורי לבד. מצד אחד היא פוחדת שאנשים מפוקפקים יהרגו אותי ומצד שני שיכניסו אותי למעצר, למרות שאיזה שוטר יחשוד באדם חמוד כמוני שמעולם לא עבר על החוק. היא קובעת גם איזה בחורות אני אכניס לחדר שלי בבית שלה ( = שלנו ?! ) ושאם הבחורה לא נראית לה אז היא אומרת לי שהיא פשוט לא תפתח את הדלת, אז בתגובה אני אומר לה שאני יירד למטה בלי לשאול אותה אז היא אומרת לי " ייקחו אותך לעזה ! ". לפעמים היא גם מדברת לא בלוגיקה. לפני כמה ימים היא צעקה עליי שאף אחד לא סובל אותי ומייד הפרכתי את הטענה שלה בכך שסיפרתי לה שמישהו לא מהמשפחה שלי התעניין לשלומי. ונחשו מה קרה לאחר יומיים ? היא מספרת לי שהמוכרת בחומוסייה שליד הבית שלי שאני קונה בה לפעמים מזון הביתה אומרת לה שאני נחמד, וזאת למרות שכבר חודש וחצי לא קניתי שם כלום. והיא חושבת שאם היא תגור לבד אז אין סיכוי שייפול משהו על הרצפה או שיהיו הרבה כלים בכיור. הכי חשוב לה בחיים שאני אהייה בן אדם עובד, למרות שעכשיו אני בקושי מרוויח בעבודה, שלא אהייה משועמם ושאהייה בריא. לפעמים היא אופטימית מדי וכשאני אומר לה שאולי יש לי סוכרת או מחלה אחרת שפוגעת לי בתיאבון אז היא אומרת מה פתאום , למרות שלפעמים היא צודקת אבל זה ברור שלנשים יש אינטואיציה טובה אבל גם לי יש יכולת ניבוא די טובה ולפעמים היא מזלזלת בזה. אז לפעמים מצד שני היא פאסימית ופוחדת שיפטרו אותי מהעבודה על דברים שאני עושה או שאם יש לי שבר באיזה איבר בגוף אז שהוא יוחמר למרות שכולם אמרו לה שאין לה מה לדאוג. יש תחומים מעטים בחיים שבהם היא נותנת לי חופש פעולה מלא כמו בעניין של מה אוכלים, כמה אוכלים ואם בכלל לאכול ופה אני דווקא אומר לה שהיא תדאג לי שלא אשמין ושהיא תחליט מה היא תבשל למשפחה. אני יודע שהיא לא חייבת לי כלום בגילי , שיש לה את הצרות של בחורה בגילה ואני מוכן לעבור לגור בקרוב בדיור עם אנשים מיוחדים כמוני, אבל מי מבטיח לי שהיא לא תנסה להיות זו לנהל לי את החיים גם מרחוק. למרות שהיא הבטיחה לי שהיא לא תנסה. היא גם רוצה לשים לי אפוטרופוס מעל הראש שיידאג שאני לא אזרוק כספים לפח, אבל לדעתי מה שאני מקבל מביטוח לאומי וממקום העבודה שלי שייך רק לי ואין לאף אחד זכות לקבוע לי מה לעשות עם הכסף שאני עובד בשבילו. לעומת זאת, את אח שלי שלעומתי הוא לא יודע לקנות בסופר, שהוא גם לא יודע כמוני לשטוף את הרצפה ושלעומתי הוא גם נעדר הרבה מהעבודה גם כשהוא לא חולה מבחינתה שהוא יישאר לגור איתה עד יום מותה. היא גם אומרת שבדיור יש אנשים שיעזרו לי עם בעיות טכניות שנוגעות למכשירי החשמל, אך אני לא יודע אם היא צודקת. אני גם לא צריך שתגידו לי לעשות בשבילה משהו טוב לשם שינוי כי לדעתי אני מפנק אותה בדרך שלי. אפילו לא לנסות לשדך לה מישהו, כי לי בעצמי אין בחורה והיא גם ככה לא מעוניינת בגבר. מה הן העצות שלכם ? אני חושב שהמניע להתנהגות הקיצונית הזאת שלה הוא גנטי, כי אמא שלה שכבר מתה גם הייתה חרדתית לה ולאח של אמא שלי ולי ולאח שלי אבל בשנותייה האחרונות כשהיא ישבה בבית אבות ליד הבית שלנו כבר לא היה אכפת לה מכלום חוץ מעצמה. איך אתם מפרש את האישיות של אמא שלי ?

הי לקוראים - שיהיה שבוע טוב, או סופ"ש נעים, או המשך שבוע נעים. לא קולטת את מה שקורה בגלל המוות של אמא. ובמוח - סתום ועוד יותר. בנוסף, ת'כלס האיש שטיפל בי, כן, נפגשנו קצר, אבל זהו. לא הייתה תחיה או משהו. אין לי באמת עם מי לדבר, ואולי הגיע הזמן לחזור ולסגור ולשתוק. דיברתי מספיק שנים ויותר מידי. ואני יודעת (לא רק מרגישה ש, יודעת) שנוכחותי בלתי נישאת לאורך זמן בגלל כובד המשקל באישיות. עצוב. להתראות, סוריקטה

יפה שלי אל תברחי שוב אוהבים אותך כמו שאת חטולית

סוריקטנה מותק, ההודעה שלך בהקשר תגובתי אלייך ? ..שוב מרגישה אשמה... אני אוהבת אותך בדיוק !! כפי שאת ומביאה לפה חלקים שונים שבך.. אולי זה היופי ? להביא 'פסיפס של צבעים' ? הרבה יותר אמין, מעניין ,משמש מראה לזולת והמפגש אמיתי ושלם יותר...(?) שלךף במבי ואוטוטו יום הולדת.. :)

סוריקטה אהובה, על מה את מצטערת? אני תמיד מחכה לתגובות שלך, ממש כך, ובטוחה שעוד כמוני. הנוכחות שלך כאן חשובה מאוד. מקווה שתתני לעצמך את המקום לדבר, למרות האינזטינקט המוכר לי עצמי כל כך לסגור ולבצר. חשוב לי להגיד לך. חשוב לי שתדעי... שלך שירה

היי סוריקטה , מדברת רק בשם עצמי אני מחכה להודעות שלך מחכה לתגובות שלך תישארי כמו שאת ואפילו יותר כמו שאני אומרת לך תמיד את חשובה ומילותייך יקרות כאן חיבוק אביב

הי כולם.ן, ברחתי חלקית ושבתי. לימדתן.ם אותי המון כאן. תודות. מקווה לנוח ולהתעשת, סוריקטה

אני בן 34, גובה - 1.67, משקל - כ- 77 ק"ג, תרופות : רידזין ורסיטל. אני לרוב מוותר על טקס הכניסה למיטה כדי להירדם , איבדתי את המוטיבציה. אני ער בלילה וביום , אפילו 38 שעות רצוף, בהן אני יושן בקושי חצי שעה. אין דחף לישון לאחר יום קשה כמו טיול , לפני כ- 3 חודשים הייתי ב נופש יומיים בצפון. קמתי לפני היציאה אליו ב 08:30, ביום הראשון בנופש השתכשכתי בבריכה ובים תחת שמש יוקדת וניסיתי להירדם רק ב- 22:00 ביום השני של הנופש אבל השותף לחדר העיר אותי בטעות. אני לא מחכה יותר מ- 20 דקות ללא ערות להירדמות. לפעמים אחרי לילה לבן אני נרדם ל5-6 שעות רצופות ויקיריי מתרגזים עליי. הבעייה לא מטרידה אותי ואני ואמא שלי לא מרגישים דחף לטפל בה. אחרי לילה לבן אני עובר בריכוז את הכביש בירוק ולא דורך בטעות על הכלב, עובד, אוכל , שותה, קונה בסופר ומטייל בארץ ללא כאבי ראש, סחרחורות ואדישות. בעבר היה לי לילה לבן בעיקר לפני אירועים מיוחדים כמו מבחן חשוב בביה"ס, טיולים בארץ ובחו"ל ודייטים. ידוע שיש אנשים שפעילים בלילות כמו נהגי מוניות, מאבטחים ורופאים. אני חושב שאחת הסיבות להפרעה היא חוסר ההצלחה שלי להשיג זוגיות ומין. לפעמים כשאני לא עייף אני מצליח להירדם ולפעמים לא. אין לי בעיה עם לחץ הדם. אני ואמא שלי נגד תרופות לשינה. אנחנו לא רוצים שאתמכר להן. למה לא צונחת עליי רוח השינה כמו על רוב האנשים בעולם ? האם זה עקב חוסר ההצלחה שלי בשוק הפנויים פנויות ? האם יש פה סכנת חיים ? מה הפתרון ? האם כשיהייה לי סקס קבוע אצנח למיטה ? האם מאשפזים על זה ? אשפוז כפוי ?

אני בן 30+. הגובה שלי - 1.67 , המשקל - כ- 77 קילו ( עודף משקל ) , תרופות פסיכיאטריות : רסיטל ורידזין. אני לא רעב בעיקר בערב. אני אוכל לפעמים רק כי "צריך", למען השובע, הרי צריך לאכול ? ככה זה מכ-3 חודשים לפני יום הולדת 19. חוסר התיאבון שלי הוא כל השנה, הבית גדול , יש כסף , אני לא מתאמן, אני קונה ואוגר מזון. התפריט : קטניות, שומנים, סיבים, מזון מהחי, אוכל שטוגן, בושל, עובד, תובל והומלח . בצהריים בשר ( בעיקר עוף) ופסטה או תפוחי אדמה באיזושהי צורה ( צ'יפס פעם בשבוע), מעט חומוס וטחינה. לחמניה ופיתה פעמיים בשבוע וחלה למריחה רק בשישי . מאכלים דיאטטיים: דני 0% שומן, חלבה ללא סוכר ושוקולד ללא תוספת סוכר. פירות: פעם ביומיים ( העונה 2 נקטרינות ו20 ענבים ). קינוחים : ארטיק וגלידה ובחלק מהשבוע שוקולד. שתייה : מים ומשקה קל ללא סוכר בלבד כולל שוקו. לא שתיתי שייק וקפה כבר 4 שנים. מאכלים נדירים : פיצה, פירה ולחם מטוגן. מאכלים שלא אכלתי חודשים : מרק לא תעשייתי, וופל ופודינג . תוספים : ויטמין D, אומגה 3 ופרוביוטיקה . אני מגוון באוכל, לפעמים אוכל לבד , אין מוזיקה וטלוויזיה בארוחות, אוכל בין הארוחות הגדולות , לפעמים מוותר על ארוחת הבוקר , אוכל את החלבונים עם העמילנים , לפעמים אוכל קרוב לשינה , שותה רק כוס שתייה אחת לארוחה כשאני בבית ( כשאני במסעדה וזה קורה לעיתים רחוקות גומר בקבוק משקה קטן ).לא אלכוהוליסט, מעשן ומסומם. סטטוס פיזי : בריא באופן כללי כל השנים למעט צמא מוגבר בשעות 17:00 -22:00, כיב בחניכים מגיל 15 והרבה שיער. מצב נפשי : הדאגה היחידה שלי היא לגבי הזיקפה, אני רוצה זוגיות ומין ורק לגבי זה יש מעט כעס. לרוב יש ריכוז ורוגע. בדיקת הדם שערכתי לאחרונה לא גילתה סוכרת. לאחרונה שאלתי בפורום אחר והמומחה שם רשם לי " לך לדיאטטנית ! ". שאלות : 1. האם הרקע להפרעה שלי הוא רק נפשי ? 2. האם זה עקב התרופות ? 3. האם זה עקב הדאגה מחיי האהבה ? 4. מה לעשות ? 5. האם בינתיים לשנות את ההרגלים - לשתות רק בין הארוחות ? 6. אם לא אוכל מספיק אז אני עלול להיות רעב בלילה כמו שקורה לאנשים ? 7. מה הטיפול?

יש לי תסמונת אספרגר ( על הרצף האוטיסטי ), יש עכשיו בחורה שהכרתי , זה לא יהיה בזבוז זמן שאני בינתיים לא "יכול" לעשות סקס ? ומה דעתך על זה שאני מעיף לכל הרוחות בחורה שלא מסכימה להיכנס איתי למיטה לאחר יותר מחודש לאחר ההיכרות הראשונית ? אני בחור כבן 30 , אני שואל כי כמו שאת כנראה יודעת הסיכויים שמישהי תשכב עם מישהו עם ההפרעה הזאת קטנים, גם אחרי חודש ואז כאילו זה יהיה מוצדק לבגוד בה אם אמצא מישהי אחרת ( אם כמובן זה נחשב בגידה, כי לא סתם כנראה בנצי באסקימו לימון אמר לנורית " לבגוד במישהי שלא מסכימה להיכנס למיטה זו לא בגידה ... " ) ? אפילו שזה נחשב לדבר מכוער שמלמד על חוסר ערכים, אי כבוד עצמי ואני ארחיק ואומר - אף חזירות לא רק כלפי אותה בחורה אלא גם כלפי שאר העולם שהרי יש לא מעט אנשים שלא משיגים סקס ?

עכשיו שאני חושב על זה כאשר מספרים דברים מביכים שלא בא לי שאף אחד יידע לרופא, פסיכולוג או פסיכיאטר, עובד סוציאלי, סקסולוג או סתם גורם טיפולי או כל בעל מקצוע דומה אחר אז, בטח אם זה מתועד איכשהו ובטח בטח כאשר אני רושם לו דברים אישיים מאוד בווצאפ, אז מבחינה תיאורטית אשתו, ילדיו או נכדיו פתאום יכולים לחטט לו בפלאפון ולהפיץ את המידע בכל העיר סתם מתוך מעשה קונדס. האם הסיכוי לכך הוא מאוד נמוך ואני יכול לישון בלילה בשקט ? יש לציין שכאשר אדם זר מבקר אותי בביתי אז אני מקפיד להסתיר חפצים שאני לא רוצה שהוא יהיה מודע לקיומם בצורה טובה, אבל היום בבוקר פתאום עלתה לי הדאגה הזאת שהתייחסתי אלייה בתחילת הפוסט שלי לראש. ודרך אגב, האם מי שיפיץ עובר על החוק ?

היי אשמח לפרטים של יועץ זוגי/פסיכולוג דובר אנגלית שפת אם מאיזור השרון.

איזה כייף רכיבה בח"ול ? כלומר...? על סוסים ? משהו אחר .סליחה לא הבנתי..🙄🙄 חטולית

תהנה אודי ושמור על עצמך

הי אודי, טיול נעים (הנה עוד אחד מהדברים שאיני מבינה). רכיבה (אופניים? אופנוע? סוס, גמל?) ;-) במישור? בהרים? בקבוצה? סוליקו? מה שלא יהיה - רכיבה כייפית ומהנה. להתראות, סוריקטה

נשמע כייפי מאוד וגם מאתגר סע לשלום ותחזור לשלום חטולית

לא ראיתי שנסעת וכבר חזרת מקווה שנהנית והייתה חוויה טובה אביב

במבי - כמה טוב שחזרת. מרגיש כאילו הייתי רוצה לדבר איתך על המון דברים. בואי, תצטרפי שוב. הדמיון שלך מניב אסוציאציות עשירות. את חסרה, שלך, סוריקטה

סוריקטה הי, סיקרנת אותי לגבי ה'המון דברים' שמרגיש לך רצון לדבר איתי.. חייך לי בלב :) לגבי תגובתך בהודעה למטה.. וואוו.. מה אומר לך סוריקטה... וואוו.. עד עכשיו הבטן מתכווצת לי מתגובתך.. הרגשתי כאב שחותך את הבטן..גם חוסר אונים.. גם טיפונת כעס שהתחלף לו מיד ברגש אשמה עצום... וואוו סוריקטה.... אז ככה.... מה אגיד לך שלא יישמע מבולבל.. ? אשתף אותך... ראשית, ההיכרות שלי עם בן זוגי היתה מאוד משונה, מוזרה אפילו הזויה.. והקטע הוא שכל החלק המיני היה מחק מראשי וגופי.. לא יודעת להסביר את זה..משהו משונה שאין לי אפילו את היכולת לתאר.. סוג של ניתוק מוחלט מהקטע המיני.. כן.. נשמע הזוי לחלוטין אבל כך היה... (עד היום אני תוהה מה יש בבן זוגי שאיפשר התנהלות כזו..?? שאלתי את עצמי וגם אותו אם הוא הומו ?) בקיצור לא ברור לי... לגבי ילדים סוריקטה ... רציתי ילדים בצורה מטורפת..לא הייתי מוכנה לוותר על הולדת ילדים ולכן הייתי עם בן זוגי מס' פעמים בודדות ביותר.. אם תספרי על אצבעות יד אחת עדיין יישאר לך עודף... בכל פעם מהפעמים הבודדות שהייתי איתו הגוף שלי כאילו היה איתו ואני צפיתי והסתכלתי מלמעלה.. לא יודעת להסביר לך את החוויה הזו.. זה אשכרה כאילו הגוף שלי ואני הם שתי ישויות נפרדות לחלוטין.. זה הצריך ממני אנרגיות מטורפות אבל הייתי מוכנה להן בגלל הרצון להביא ילדים לעולם... וכן סוריקטה... זה משהו שבחיים לא הייתי מוכנה לוותר על זה.. להיות בהריון, להרגיש אותם בתוכי, לשיר להם כשהם ברחמי,להתכוונן אליהם ,ללדת ולהניק אותם.. פשוט להניק...משהו שאני כתינוקת לא זכיתי לחוות.... ואני מרגישה שעם כל הטירוף של הקושי שעברתי כשכל כך רציתי להביא ילדים לעולם אני שלימה עם כך לחלוטין !! ואולי אני מרגישה את הכאב הנורא הזה..ממש כאילו חתכת את הבטן שלי עם סכין מרגישה באיזו השלכה הזדהותית עמוקה איתך ..? ואולי גם הרגשות הנוספים הם שלי/שלך, או נכון יותר רגשות שלך שבהזדהות השלכתית עמוקה מורגשים אצלי באופן בלתי נסבל ? מה אומר לך סוריקטה מותק... שוב, מגיע רצון להגיע אלייך ממש ,לעטוף אותך ולגרש ממך את כל הבלתי נסבלות הזו... לפתע פתאום כל כך מתחשק לי שיהיה לי כפתור ביד, כפתור של 'מכונת זמן' כפתור שיכול להחזיר את הגלגל אחורנית... אלחץ על הכפתור ואת תוכלי אם תרצי לחזור לתקופה מוקדמת יותר, ואם תרצי, תבחרי אחרת.. וואו.. חוסר אונים זו חוויה נוראית... איתך, במבי

מצטרפת בשמחה למילותיה של סוריקטה הנהדרת שלנו כאן הלוואי שתכנסי לעיתים קרובות יותר את מוסיפה המון צבע ודימיון בכתיבה שלך חטולית

קוראת את הרגשותיך לגבי ילדים הריון הנקה.. אני הייתי שתויה כהלכה עד כלות עדי להביא לעולם את 3 הילדים שלי כל כך מבינה אותך ברגשות .. חבל שכך ולא זכית ..אולי עדין לא מאוחר בהפריה חוץ גופית...סליחה שאני אומרת זאת אל תכעסי לא יודעת מה גילך אבל זה מה שעלה לי במחשבה מתוך הכרות הנושא עם חברות שכן עשו והן מאושרות חטולית

הי בנות, פחות הצלחתי להבין, וגם לא מי פונה אל מי או מי כועס על מה ולמה. כנראה שיש סיבה טובה לסתימות הזאת. אולי אם אבין זה יהיה כואב מידי. גם היום הפנטזיה להמשכיות נקטלת אצלי. לו הייתי מרגישה לפחות את הפנטזיה. אבל גם זה אינו נגיש. גם אין לי מעגלי תמיכה בכלל, ובנוסף, הגבול של הרגע האחרון הריאלי בהקשר המשכיות היה לפני עשרים שנה. ומופלא, בעיניי, שהצלחתן להיכנס להריון כל כך מיידית. והוא צלח. וגם אתן. עבורי זה נשמע וואו. דברים מאד בסיסיים בחיים, שהם במקום הסתום אצלי. מצטערת. סוריקטה

לא הבנתי מי כועס על מי לא נתקלתי בזה בכלל אני משתדלת תמיד בכותרת לכתוב למי אני פונה אני לא הצלחתי להכנס להריון במידי ממש לא אהובה לקח ממני נתחים די גדולים בנשמה להקריב עצמי בדרכים בהם בחרתי להכנס להריון כיום יש מספיק דרכים כדי להביא ילד לעולם אך השאלה האם זה מתאים כיום ? האם אשה מוכנה להקריב מעצמה כל מה שצריך ? לא כולן מסוגלות מכל מיני סיבות .... אוהבת חטולית

תודה חטולית על השיתוף. איזה כוחות יש לך ואיזו נשמה את. עצוב לשמוע על הקשיים. ככה המציאות, אוף. חיבוקים, סוריקטה

מגלה, בימים כאלו מסובכים קצת. שכשאני מחפשת עוד מקור לכוח, אני באה לפה. יש פה מילים כל כך מחזקות ומחבקות מכם. תודה על הפורום הזה, ועל כל מי שפה, כצופה או בהשתתפות פעילה. וכמובן, לך אודי שממשיך איתנו כבר המון שנים.

רוני מתוקה הי, מה רוצה לומר לך... ? אממממ.... את יודעת ? .. משהו בהודעות שלך נכנסות לי עמוק ללב.. אולי חוויית חוסר האונים ? מזדהה איתך באיזשהו אופן עמוק ..? אולי בגלל שגם את וגם אני נפגענו על יד האח הגדול..? אולי בגלל שגם אני לא מסוגלת להיות פיסית עם בן זוגי ? אמרתי לו פעמים רבות, אני לא מסוגלת.. סוג של נכות.. לך למישהי אחרת אבל אל תביא הביתה איידס.. משו מסובך... תחושה של כישלון...לפחות בתחום הזה... כל כך הזדהיתי עם מילותייך בהודעה ההיא ששיתפת לגבי הבקשה/הודעה/הכרזה שיש בה לצד הכאב והבלתי נסבלות גם המון יופי - על הכנות וסוג של אמון גבוה מאוד (למרות שאולי זה לא נחווה כך... אז מה שאולי אני רוצה לומר לך זה שאת בליבי עמוק, מזדהה איתך ומרגישה עמוק כאב, תסכול, בעלת ערך = 0 בתחום הזה. ובעיקר כישלון.. עכשיו, תביני רוני, אני עדיין בטיפול פסיכואנליטי אצל פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית שנחשבת מהשורה הראשונה. היא באמת מיוחדת..עזרה ועוזרת לי בתחומים רבים.. אני עצמי מרגישה שעברתי שינויים רבים לטובה, אני מקבלת משוב חיובי וטוב על שינויים מבורכים שעברתי ועוברת גם מהסביבה הקרובה והרחוקה ..ורובם לא יודעים שאני בטיפול פסיכואנליטי 4 פעמים בשבוע כבר למעלה מ 12 שנים... אז זהו רוני מתוקה, חיבוק ענק לך, ושירה, וסוריקטה, ומיכל , וחטולית, ואביב ואודי אהובים... מה אומר לכם.. ? וחתוליטוש מתוקה, מחזיקה לך אצבעות עם כל ההתמודדויות הפיסיות והחיצוניות איתן את מתמודדת .. ואביב מותק, איתך עם ההתלבטות לגבי לימודים /עבודה.. הנחיית קבוצות טיפוליות זה אחלה.. למי שאוהב.. ומיכל מותק, פעמים רבות אני מרגישה שאנחנו משדרות על גל דומה... נראה לי שלא אגיע להופעה של אודי בסופו של דבר... וסוריקטה ממוש, קוראת אותך ובכל פעם מתפעלת ומתרגשת מהרגישות הגבוהה שלך לעצמך, לקטנטנים ולטבע הדומם , הצומח והחי.. מזדהה עם הנפילות והקימה, נפילות וקימה... והשנה הזו שלך בהקשר לאמא שלך ..בפרט לאור המורכבות... לא פשוט..מתוקה..ממש בא לי לפגוש אותך ,לעטוף אותך ולגרש ממך את הכאב,העצב ושלל הרגשות העמוקים שמתעוררים בי כשקוראת אותך.. ועוד מעט יום הולדת... סתיו.... וגם את שירה אהובה.. מצליחה לראות, להריח , להקשיב לריחות הסתיו ? עלי שלכת מפוזרים בכל מקום.. ממש שטיח בגווני זית,כתום,חום,אדום,אפור.. ואפשר להריח את הריח המיוחד הזה.. האדמה כבר פותחת פה גדול..מחכה לגשם שייתן לה/בה חיים... והעננים האפורים שמשנים צורה ונדמים כאריה מאיים, ככדור משחק, כקופסת הפתעות וא בכלל מגיע מאיזשהו מקום ענן שנדמה כנוצה מלטפת ו'האריה המאיים לא מוותר.. נלחם ו'מאפיר את כל השמיים עד שנדמים כמתאפקים ותיכף מיד ימטירו מי אש וגופרית שיחריבו , יעלימו,יאלימו העולם... וזה מזכיר לי את ההופעה שלך אודי אהוב... אתה יודע? ממש ממש מתחשק לי להגיע ל'ענבל' לצפות בהופעה שלך ולגשת אליך ..כמו בפנטזיה... בסופו של דבר אודי, נראה לי שלא אגיע... יש בי פחד אימים... אולי כשתראה אותי תתאכזב ? תגיד בלב ? זו במבי ? בדמיון 'ראיתי אותה אחרת... הפחד מלאכזב אולי הוא אחד מהפחדים העמוקים שלי.. ??? וזהו.... לא יודעת למה... בסתיו , הבדידות הקיומית מרגישה הכי חזק בעצמות.. שלכם/ן , במבי

הי בנות, אצטרף באמירה שגם אני סוג של אולי נכה בקשור למיניות, אישיו פחות מפותח או לא נגיש, עד כדי כך שלא הצלחתי לראות את עצמי כראויה לזוגיות או אמהות, היות שאגרום עוול לסובביי. וזה אובדן גדול. הילדים, להבנתי, הם תוצר של המיניות של ההורים שלהם. ואצלי יש כנראה באג בעניין. מניחה שיש ריגוש סביב הגידול או ההנקה ועוד ועוד. עצוב שאיני מכירה כלל. לא אקרא לעצמי א-מינית, למרות החסימה שיש לי. גם לא מונחים אחרים שמגדירים לא זה ולא זה, או גם זה וגם זה. פשוט לא יודעת. קצת מילים גם ממני, האחרת, להתראות, סוריקטה

במבי אהובה תודה על הציור הסתווי הכל כך מדויק שלך. תודה שבאת עם המילים הטובות לכולנו. שלך שירה

תודה במיוחד יקרה ומיוחדת. המילים שלך מלטפות,מבינות ומהדהדות. תודה💜

מתוקה שאת כמה נפלא בעיני שאת מצליחה להכנס ולקבל כוחות מכל מה שכולן כותבות לך ..האמת שגמני כך כי ישנן כאן נשים פשוט נפלאות ומהממות שהלב הרגיש שלהן נותן הכל למען האחת והשניה תודה לך יפתי חטולית

אודי המופע ביוטיוב היה נפלא אין לי מילים יפות כמו לבנות כאן לתאר לפרטי פרטים את הרגשתי רק אומר שהיה מדהים ומרגש סוריטה יפה שלי יום הולדת שמח נשמה לא בטוחה שזה הכי חשוב שבעולם באיזה תאריך תבחרי לי חשוב שרק תשמחי בכל תאריך ... במבי מתוקנ שאת כמה נפלא שרואים אותך כאן כשמתאפשר לך ואת כותבת כל כך נפלא ..אוהבת את הכתיבה שלך יפתי את מרגשת תמיד איתכם חטולית המוגבלת בראיה

הי חטולית, המוגבלות בראייה ועוד - כל כך עצוב :-( שיהיה סופ"ש רגוע. שיהיה. היי בטוב, סוריקטה

אודי אהוב :) מברוק על ההופעה המתקרבת... מצאתי עצמי מפנטזת שמגיעה להופעה שלך ולאחר שההופעה מסתיימת אני ניגשת אליך, אתה מתבונן בפליאה מי זו שניגשת ואומרת מילים חמות על ההופעה המדהימה!! (אני כבר צפיתי בהופעה שלך דרך יוטיוב והתרגשתי והתפעלתי והרגשתי ננגעת ונמצאת בהיות ובהמשך הרגשתי נסחפת למערבולות ולגלים ש'התיו עלי מי ים מלוחים ואחר כך מצאתי עצמי כמו מרימה ראשי לשמיים ,פותחת את פי ולוגמת טיפה, ועוד טיפה ועוד ועוד מי גשמים-מים חיים .ואז הרגשתי שהגשם מתחזק והופך לסופה והרגשתי פחד...) בכל אופן, בפנטזיה, אני ניגשת אליך ואומרת תודה גדולה על ההופעה המדהימה שלך, אתה מתבונן בי בפליאה ושואל: 'מי את אם מותר לשאול ?' - במבי.. אני עונה... במבי מהפורום שלנו... ואז.. אז מה ??? מה הייתי רוצה שיקרה ?? כאן אני לא מצליחה לחשוב או לרגיש משהו... משונה... אם באמת אגיע ואפנה אליך ואציג את עצמי כבמבי, מה תהיה תגובתך ? מה תרגיש ? מה תחשוב ? וסוריקטה אהובה ! מזל טוב ענק לך ליום הולדתך (העברי) זוכרת שבלועזי נולדת ב 5/11 :) אפשר לחגוג פעמיים יום הולדת :) במחשבה שנייה, אפשר ואולי אפילו רצוי לחגוג יום הולדת כל יום.. הרי כל יום שהתעוררנו לבוקר חדש ,הרי הוא כמו יום הולדת ..לא ? :) אהובים שכמותכם.. שלכם, במבי

שמחה לקרוא אותך במבי יקרה, תראי מה גם אני כתבתי. בהחלט משונה לבוא להופעה של אודי. בינתיים אפשר להסתפק ביוטיוב ;) או לבוא בשקט בשקט..;)

כלומר קוראת קצת..נכנסת קצת, כותבת והולכת..משהו לא ברור. סוריקטה- מזל טוב שקט ורגוע כזה...העברי הוא החשוב ;) לידה מחדש זה מקסים.. איש באמונתו יחיה..גוף ונפש אכן קשורים זה בזה. ואני חושבת שכולנו מסכימים על כך. מה קורה אחרי?? איש לא חזר לספר לנו.. אמונה..פעם המטפלת שאלה מה עזר לי בעבר, אז אמונה. אמונה ותקווה מחזקים. ..אותי לפחות. אחרת מה?? מה התכלית לכל זה? לחיות ולמות?? כאילו מה? כשמאמינים שיש משמעות ויעוד לכל אחד ואחת זה נותן ביטחון. אני חושבת שלאדם מאמין קצת יותר קל בחיים. אולי אני טועה??

הי מיכל, לפעמים את כאן 'כמו פעם' ולפעמים פחות. גם פה השתנה. ואולי אף אחת ואחד מכאן לא 'כמו פעם'. גם אני. בעבר, כשהמערכת הייתה שונה, גם ניתן היה לעקוב אחרי ההודעות באופן מאד צמוד. אם רוצים ולמי שהיה על זה. עם השדרוג הטכני האמיתי, בכל זאת התקדמות, נהיה (לפחות עבורי) מסובך יותר. ויתרתי - ושוב, ויתור לא בקטע שלילי. אלא בקטע של שחרור. ואגב תשובתו של אודי, ונדמה לי שכבר אמרתי כאן - אחד הדברים שהמטפל אמר לי בשעתו הוא התקווה סוג-של-מוסווית שהוא רואה שאני מחזיקה. אז אז. אולי לכן בחר לטפל. היום אני רואה מטפלים בתחילת, וגם לא ממש בתחילת דרכם, ובואי נאמר שאין נהירה גדולה לעבוד עם מטופלים כל כך מורכבים עם בעיות עומק כבדות. המטפל שלי היה בתחילת הדרך ולקח עליו את הפרויקט לשנים. למי 'קל יותר בחיים'? אולי גם למי שמתאימה לו הפשטות היחסית ופחות התעמקות או חקירת שאלות פילוסופיות. אולי למי שמקבל את הדברים כמו שהם. לפעמים האינטליגנציה בעוכרנו. גם לי יש הערכה מיוחדת לתאריך העברי. מעניין. אנחנו שותפות בזה. בוקר טוב, סוריקטה

יותר קל כנראה למי שלא מתעמק כ"כ...לפעמים אני פשוט חושבת "שעות נוספות" ורק זה מתיש אותי. הלוואי שנחשוב בפשטות. ומקווה שכל מה שאת מאחלת לעצמך השנה יתגשם לטובה. שמרי על עצמך.

הי כולם, התחלתי לרשום את ההודעה למטה ויאללה העליתי אותה בסוף לכאן. זוכרת שרציתי לומר שוואו נסחפתם עם הלידה מחדש. מרגישה לרגעים שחותכים כל מני דבק ממני אל המלכודת. ואני בעמדת ויתור (לאו דווקא שלילית) יאללה אין לי כוח. אבל כל כך הרבה שנים שאיני יודעת או אפילו יכולה (כי יש התנוונות) להניע איברים. יודעת שאפשר ללמוד קצת, וגם זה יישאר נכה. הזמן יאמר. בינתיים פחד ובלבול גדולים. גם השאיבה המוכרת אל המוות. מן הסתם גם דחף החיים מושך לכיון שלו כל השנים - אני כאן. חלקיות מאד הדרכים וכבר פחות ארוכות בגילי. ועדיין - אבל לאן? המשאלה לאמא טובה עודנה. כנראה שטרם הצלחתי לקלוט עד כמה היא, האמיתית, הייתה חולה. זה היה מתעתע מאד. הרגשה חזקה שיש דבר (לא ידוע) שאינו מדובר בהקשר שלה. אולי ההגחה של הלא ידוע הזה תביא עימה הקלה. ואולי לא. כי הקצב והעיתוי, אתם יודעים. מה יש שם, מה? סוריקטה

אהובה שאת סוריקטה עצם זה שלא השארת אותה מאחור .... ♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️ אביב

הרבה כאב נשמע בקולך ומחשבות על... מחשבות על אמא טובה תמיד יהיו ... ועוד תהיות על למה לא ולמה לא הגיע גם לי מבינה אותך ואת תשאי אותה בליבך עם על שאר התהיות...כי אין תשובות לצערי חטולית

אודי ברכות רבות, ואהבתי את השילובים גישורים בין כלים 'של פעם' לאמצעים המודרנים. את החוויה הנפחית של שהות במים חיים. קראתי את הטקסט על המים החיוניים. וסורי על הפיזיקה-כימיה ואולי האספרגר שמגיב - אודי - מים אינם רק זורמים מטה. מים ועוד איך עולים למעלה בטיפיות / אדים בקונדנסציה. כמים מזוקקים אפילו. עולים מפני השטח, הקרקע, מן העצים ובעיקר מפני האוקיינוסים הרחבים. לחות יחסית יש באוויר תמיד וכך מתעבים העננים שחלקם מטירים עלינו משקעים (כ - טל, גשם, ברד, שלג). מחזוריות ומעגליות. למים במצב המוצק שלהם - יש צורה מוגדרת. ולטיפת מים קטנה או קטנה יותר אפילו, עם נפח פנים - גם יש צורה. אבל ברורה הכוונה שבנפחים גדולים החוויה היא היא זרימה ושינוי לרוב מתמיד. למים, אגב, יש צבע, אבל רואים אותו רק אם הם עמוקים מאד, וגם הצבע הזה משתנה בהתאם להשתקפויות והחזרות הקרינה והחמרים המומסים בהם. המים הם חומר מופלא בעל כושר המסה, הפיכה ליונים, של חמרים רבים. על פי רוב אינם מזוקקים, אלא מכילים בתוכם המון חמרים אחרים וגם חיים מזעריים. בריכוזים מופרזים כמו שהיה בחיי - נו, לא אקלקל יותר. ויש להם כוח אדיר בשינויים של פני השטח ועוד. כאמור, עניין של מינונים. אהבתי את ההקשר למעגליות החיים והמוות. אומר שאני רואה את עצמי בהתבוננות לקראת המוות. גם אם היא רבת שנים. את השלבים הקודמים פספסתי. כל הכבוד. מיוחד במינו. סוריקטה

אודי יקר בהצלחה ותודה על ההזמנה תהליך מדהים של יצירה של יציאה מאזורי נוחות זרימה אביב

אודי יקר מצטרפת לברכות מדהים! אתה ממש מעין נובע. שירה

ברכות אודי והצלחה רבה.. לא כל כך יודעת איך להגיב להזמנה, מצד אחד מתחשק לי כבר לרוץ לראות..מצד שני זה כזה. אחרי כל השנים של כתיבה פה לראות אותך בלייב. נו. לא יודעת..ולא לגשת אלייך אחרי ההופעה ;) כזה מוזר לי...אולי אשלח מישהו אחר חחח..

ואודי זה שאני אוהבת לקרוא את יאלום לא אומר שאני מסכימה איתו.. אני ממש לא חושבת שאנחנו לא קיימים לפני ואחרי מותנו. אני מאמינה שהנשמה ניצחית!!! ויודע משהו למרות שהוא רוצה לחשוב ולהאמין ש"אין מרילין" (אישתו שנפטרה) הוא לא ממש מאמין בזה לגמריי... הוא נאבק בעצמו לא לשתף אותה במה שעובר עליו..רוצה לשתף אבל היא הרי לא קיימת! אני אומרת להפך תשתף אותה ותמשיך לדבר איתה (כי היא כן שומעת! והיא איתך, מלווה אותך) וזה מה שיעזור לך להתגבר ולהשאיר אותה בליבך לעד!! הנשמה ניצחית! טוב. נו....כל אחד ומחשבותיו ואמונותיו. אולי אני טועה??? ואולי רק כך כן כדאי לאהוב אם הנשמה ניצחית??? :( כבר אני לא מבינה כלום...

מיכלי מאמי אני חושבת שהנשמה ניצחית אין ספק ..בגלל גילגולי נשמות ובהחלט טוב וחשוב לאהוב כל אחד לפי מה שהוא מרגיש.. לפעמים לוקח שנים להבין שהרגש הזה קיים ואייך הוא מתנהל בתוכנו אך לא לוותר עליו.. חטולית

הי חברים, גם אני מאד עושה את ההקשר בין קיום וחיבור הגוף לנשמה. כמה בנות סיפרו לי על חוויה חוץ גופית שעברו. הן תיארו זאת כהפרדה בין הנשמה לגוף. אני נוטה לחשוב שמדובר במצב תודעתי מסוים. בהיות הגוף כן מחובר לראש. ואכן - סופיות. שבעיניי גם נותנת את המשמעות וההגדרה. ובמיוחד בזמן שכזה - אמא מתה. החלקים ממנה שהוטמעו בי עמוק, שואתיים, נותרים בי. חלקים שלי. אז אני כנראה עם גישה ארצית יותר. כאמור אין ויכוח. איש ותפיסתו ומה שמעניק לו תחושת יציבות וביטחון. סוריקטה

בוקר אור, היום קמתי (אולי כי השינה הייתה אחרת, ואולי כי משהו מתהווה) בלי היישות הזאת שבדרך כלל עטה לרשום כאן בבקרים בחדות. נמאס לי קצת ממנה. מהיישות. חופרת, טו מאץ' מעמיקה, מסובכת. פחות מבינים אותה. חושבת שלפעמים קל יותר להיות פשוט ואפילו קצת שטחי. ובסך הכל רך. שלם. ואולי מתמסר ומזמין יותר. עכשיו, אביב, חוזרת למה שכתבת לי אתמול, ומצליחה להבין יותר. סופשבוע נעים, סוריקטה

סוריקטה כל חלק ממך מוזמן ואהוב ואת כשלם מדהימה

איזו כותרת..*היום קמתי* ודבר ראשון שעלה בדעתי נהדר שגם היום קמת !! כן קראתי ולגמרי מבינה בראש ...*רק שם* שהצלחת לישון הלילה איזו הרגשה של התחדשות נהדרת לקום ולהרגיש נכון ... אני לא ממש זוכה לזה כמעט חטולית.

הי אודי, תחושת הקלילות, הריחוף שחרור שאתה מתאר היא, בעיניי, תוצאה של עבודה של שנים. נראה שהיה מאד שווה את זה. אתה אלוף. ואני קצת מקנאה ביכולת ובתעוזה. סוריקטה

הי חטולית, אהבתי את מה שראית. דווקא באותו לילה ההרגשה הייתה שהשינה לא מספקת. יש לי מכשירי ניטור, כי תמיד יש פער בין החוויה הסוביקטיבית לאוביקטיבית. אבל כן, תקופה שאני מצליחה להשיג שינה רציפה (אחרי חיים שלמים שזה היה נושא כבד) בסיוע שלוש תרופות שונות, תוספי תזונה, הרבה שנות טיפול, ועוד אמצעים של אנשים בודדים. גם היום קמתי, אגב. במזל שלא נוראי כמו בסופ"ש שעבר. תודה יפה שלי, שלך, סוריקטה

הי אביב, החלק יישאר, לא נידיתי אותו. וגם אי אפשר. מבינה מדוע הוא יכול לעצבן או להרחיק לפעמים. ואולי יש מי שדווקא יסתקרן. לא יודעת. החלק הדייקן הזה כתב לאודי על המים לא מזמן. קצת מביך. לא רואה את עצמי כמדהימה. רק מקווה לפחות סבל. זה ממש אכזרי להיות נתון בכאב צורב מידי. תודה, סוריקטה

תראי מה מצאתי , אוהבת כמוך לגלגל ככה אחורה בזמן ... https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1259565/ לא נראה לי שראיתי את זה עד היום את מה שהוספת שם למטה ... אבל המילים שלך כמו נכתבו עבורך היום ....התרגשתי מהלידה מחדש שלך אביב

הי יקירתי, תראי איך זה. גם אני לא זוכרת את עצמי... ימים יגידו - כרגע אין לי מושג מה קורה. אולי, כרגיל, צריך מרחק זמן. אם כי האיטיות היא בעייה. שיהיה סופ"ש רגוע, תודה, סוריקטה

הו וואו, לידה מחדש נשמע מעט גדול עליי. בכל אופן - במקרה גיליתי שהיום התאריך העברי, אתם יודעים. ששש בשקט, טוב? וטרם החלטתי איזה תאריך אבחר כ'לידה מחדש'. מה ירגיש לי ככזה, אם יהיה. מתביישת, סוריקטה

ואני אתך בשמחה בעצב בתהליך וטוב שבאת וטוב שאת אביב

אודי יקר, ימים לא פשוטים ואני מרגישה על אדי הדלק. המקום שבו אני אמורה למצוא נחמה מקשיח מולי עמדות וכמו מקיא אותי ממנו. תכנים שאני מביאה לא זוכים לטיפול משום שלדבריו למשל אם אני לא רוצה להזין את עצמי או אם משהו פנימי מונע ממני את ההזנה אין על מה לעבוד. שאלתי אם כך היה אומר גם לנערה בת חמש עשרה שיושבת מולו, שאם היא לא רוצה לאכול אז אין על מה לעבוד. והוא כעס. כעס מאוד. מאוד. אני מבולבלת. אני לא בוכה בטיפול למרות שאני מאוד רוצה. הכעסים המשיכן לאמירות כמו איך את רוצה שאנחם אותך אם את מדברת ככה, או תשאלי את עצמך אם דיבור כזה מזמין רוך, או זה דיבור מכונה, איך אפשר להתייחס ברגש לדיבר מכונה. ואני ניסיתי, דיברתי על דברים כואבים מאוד אבל לא בבכי. אפילו אמרתי שגם אצלי בבית יש בן זוג שמדבר בשפת מכונה ומתבגר שמדבר בשפת מכונה אבל אני לא מוותרת ותמיד רואה את הניואנסים ומוצאת את הדרך אליו לנחם ולהיות רכה דיברתי בכאב גדול היום גם של הנפש וגם של הגוף שכואב נורא כל הזמן. דיברתי בכנות. לא יכולתי לעמוד מול האמירות האלה והלכתי. לחצתי לו את היד והלכתי לפני שנגמרה הפגישה. היה חושך גדול מאוד ובהלה גדולה מאוד. מה עשית הכל את הורסת. אבל הרגשתי כאילו משהו הפך מעוות ביחסים האלה או אולי רק נדמה לי? אולי הוא איבד את המקום שלו? משהו התבלבל שם? השמים נפלו, התכסיתי בים והמחשבות הרעות והקשות הציפו אותי. איך אפשר שאהיה כל כך פגיעה בתוך המקום שאמור להיות בטוח. אין לי עם מי לדבר על הדברים האלה ואני מרגישה כל כך מבולבלת וכל כך פגומה, כל כך מושפלת. יצאתי לשם היום אחרי שבוע שהייתי בבית, במיטה, לא יצאתי לעבודה וחשבתי שאוכל לשאוב מעט כוחות ולנסות לחזור לשיגרה אבל נראה שקרה ההיפך. אני מבוהלת ומבולבלת מאוד. אודי, אני מקווה שתמצא דרך לעזור לי לעשות קצת סדר. תודה שירה

שירה, אני שומעת בתוך כל זה ש הוא אוהב אותך. מאד. ואת מתגעגעת. מאד. איתך, סוריקטה

תחדה סוריקטה, על הזווית הכלצכך שונה הזן שגורמת לי להרהר. הגעגוע למה? שלך שירה

אני ימשיך את סוריקטה אני שומעת אני שם עבורך אני דואג לך , כן גם שומעת את חוסר האונים והכעס (לא עלייך על הקושי שלו למצוא את פתרון הקסם) כי אין פתרון קסם ובהחלט ההזנה אותך רק את יכולה . ושומעת את הרצון שלך למשהו מאוד בסיסי , משהו רצפתי , בטחון שומעת את זעקת ההצילו שלך מתוך עמק המוות את הפתח הצר שעוד שם שמוציא יד שמגיע לטיפול שמתחננן לחיים . רוצה לספר לך עלי , הפרעת האכילה הארורה מרימה ראש בחודשים האחרונים כמוך מוצאת את עצמי בטיפול שנים זועקת את מצוקת הגוף שצועק את מצוקת הנפש והיא כלום .. אין לה תשובות עבורי ...האמת שהיא פשוט לא יודעת איך ומה ...הם פשוט לא יודעים מה לעשות מול ההרס העצמי של הגוף . לעומת זאת הדיאטנית כן יודעת ממש ממליצה לחשוב איך חהכנס לטיפול בהפרעות אכילה עם דיאטנית שמבינה זה עוזר . אתך בלב אביב

היי אהובה כן מרגיש כל כך קשה אך נראה לי שהוא רק מחפש להוציא לטיפול את מה שאולי קשה לך להוציא..רגש.. לכן הוא נשמע קשוח כל כך ונראה שרוצה רק בטובתך למרות המילים הקשות שנועדו לגרום לך להגיב ולהגיע למקום הכואב... לא שאת לא מדברת במילים אך כנראה שמבחינתו הוא שואף ליותר ..עבורך חיבוק אם מתאים חטולית

הי שירה, חשבתי להוסיף יכולה לתאר לעצמי שהמטפל שלך (תיאוריך מזכירים מאד דברים שהתרחשו אצלנו) ובכן. יכולה לתאר לעצמי שהוא דמות טובה ממש בחיים שלך. ככזה - ורק משום שהוא אוביקט טוב ממש - וכנראה שמשהו בך גם יודע זאת היטב, יש איזה חלק בך שלא מאפשר להשתמש בו, במטפל. להיזון ממנו. מהמטפל הטוב. והוא הופך לרע, על אף שנים של השקעה והתמדה. מדוע ההיפוך? שאלה טובה. משערת שזה קשור לעניין התלות בזולת וסביבה שלא פשוט לנו לסבול. את מתגעגעת אליו, לאיש הטוב שאת אוהבת. ואת הקשר הזה בין אהבה חזקה להתנהגות הפוכה ומתפרעת איכשהו צריך להתיר. ובמסגרת הכללים הטיפוליים. סופ"ש נעים, סוריקטה

תודה לכם על כל התגובות המחזקות שעזרו לי לראות קצת מעבר לחושך

החגים חלפו עברו לא יכולה לומר ביעף מפני שהרגשתי גם הרגשתי אותם היטב על בשרי וגופי הכואב אירוח צריך להיות מוגבל בנושא הזה אני היא זו שמוגבלת אולי חוץ מריגשית גם שיכלית לא למדתי לומר לא..וגם לא..מצטערת אך לא מתאים עכשיו...ועוד כאלה ..מפני שאני לא היחידה שמחליטה גם בעלי מחליט והוא רצה כל הזמן לארח ..עבד מאוד קשה כדי שלא יחסר כלום באמת ! מלפני ערב חג סוכות אותה שבת שלפני היו לי כאן שתי אורחות אחת מהן אהובה באופן הכי שבעולם כמובן נכדתי האהובה..ואמא שלה כמובן..משהו בה בכלתי היה שונה מאחר והסכמתי לארח אותן שהרי בלעדיה לא היה מתאפשר הביקור הארוך הזה.. עזרה ונהיתה משהו פתאום כמו שותפה לעשיה מרצון בלי פרצופים..לא האמתי למה שראיתי אך כמובן שקיבלתי הכל בלי לומר מילה גם בויכוחים וגם בשתיקות..רק שהכל יעבור בטוב.. נהננו מהאחת והיחידה שלי במשך כל חג הסוכות .... בסופש האחרון חזרו לבית של אמא של כלתי כח הקטנה היתה צריכה להתחיל את שנת הלימודים שלה במקום החדש שם הן גרות וכשנפגשו כולם ביחד כולם כולם..היה כייף נהדר ואז נודע לי שאמי ואני נחשפנו לחולת קורונה מאומתת !! כמובן שמיד עשינו בדיקה ..רק היה חסר שמישהו ידבק אך לא הכל יצא שלילי.. מאמינה שגם זה שכולנו מחוסנים עזר מאוד ובכל התקופה הזו של החגים 3 שבועות לא היה לי טיפול.. ימים ממש של כאבים נפשיים וגופניים שלא היה להם מקום לצאת ..כי צריך להיות מחוייכים לאחר כעת שהכל כבר מאחורי כולל סוף סוף טיפול..יותר קל לי לנשום.. רק חוסר השינה המשווע שלי וכאב ראש בלתי פוסקים עדיין מטרידים אותי..גם מצב הראיה שלי משובש מאחלת לכולנו שתהיה שנה טובה יותר וקלה יותר חטולית

הי חטוליתוש, רק לומר שאת נפש מיוחדת ושתשמרי על עצמך. שולחת לך חיבוקים. מקווה שיוקל היכן שאפשרי. ותודה על המילים החמות והמיוחדות שאת שולחת לכולנו. שלך, סוריקטה

שמחה שעברו החגים שהצלחת לשמוח עם הקושי ועכשיו עוד סופש ושגרה ארוכה חיבוק ענק אביב

יפה שלי תודה לך יקרה מאוד על מילותיך שמחה תמיד לראות אותך כאן ולקרא אותך חטולית

תודה לך יקרה מאוד שלי מקווה שהימים יהיו רגועים יותר והמיגרנה המציקה הזו כבר תרפה חיבוק עד אליך חטולית

סוריק יקרה, השנה הראשונה אכן לא פשוטה כולי תקווה כי תעברי אותה עם כמה שפחות כאב ויסורים... זו תקופה ועם השנים משהו ישתנה/יתרכך ויתאזן. החזיקי מעמד! איתך

הי מיכל, דווקא אגיב לכותרת שלך. ה - 70 תווים. טכני לכאורה. התגובה - רגשית לגמרי. קטע פה, שיוצא שחלקנו נתקלים בו המון, והוא איכשהו מדבר גם את העולם שלי/ שלנו. הובטח (ככל שאני זוכרת) תיקון או שינוי במגוון דברים כאן. כותרות להודעות שפותח המנהל, למשל, עצים מסועפים כמו פעם ועוד. הם לא קרו. לא זו בלבד, אלא שנשמעת באופן עקבי טענה שהכל תקין ומשהו לא בסדר איתנו ובדרך ההפעלה שלנו. ונראה שאנחנו נתפסים כנודניקים. סך הכל אנחנו יוצאי דופן. כי אנשים באים נכנסים ופורשים במערכת כזאת. לא קבועים. לא מנהלים דיונים המשכיים. בכל אופן - זו דוגמא למשהו ל'השתגע ממנו'. ויש בחירה. הרי אפשר שלא. לקבל וזהו. זה לא ישתנה. וגם מתמעט כאן, וכנראה זה הכיוון. ולא ישתנה. אמא מתה. וזה קבוע. השנים קשות, משום שאצטרך ככל שאני יכולה להמשיך לקרוע את הצורה בעבודה כדי להרוויח את המעט, כי אין באמת אופק כלכלי. אין בזה המון נחת. עצוב. סוריקטה

מיכלי מתוקה פשוט תודה, יפה שלי. אם אהיה כאן - ומסתמן שאני כאן - אעדכן. העבודה החדשה התחילה בטוב. שלך, סוריקטה

התגובה כל כך נכונה ובמקום, את ממש צודקת לגבינו...הכל בסדר.

אני אוטוטו בן 34 והוא בן 35 וחצי, יש לו מחלת נפש והוא היה ב - 3 אישפוזים פסיכיאטריים ברמב"ם ובטירה. יש לנו יחסים טובים כבר מגיל 0. כשאני מבקש ממנו שלא רק אני אכניס ואפרוק מדיח ושגם הוא יעשה את זה , הוא בדרך כלל מסרב. גם כאשר אני מבקש ממנו ללכת לקנות משהו הביתה במקומי הוא לא רוצה לעזור, גם לא רק מצרכים מהסופר מרקט אלא גם ממקומות שהוא רגיל אליהם כמו מהבית מרקחת, המאפייה וחנות כלי הבית . גם אם מישהו יהיה בבית עם 40 מעלות חום הוא לא יטרח וייצא לקנות. אני מדבר אל ליבו ואומר לו שאם הוא יגור בדיור הוא יצטרך לעשות את כל הדברים האלה וזה כמו לדבר לקיר. גם הדברים שהוא יודע לעשות , הוא לא מקפיד : אני מבקש ממנו לדאוג כל הזמן שיהיו סבון ושמפו באמבטייה, לבדוק תמיד אם יש בבית כוסות חד פעמיים, נייר טואלט, סבונים ונייר סופג וגם זה לא ציון 100. מאמא שלי אני לא מצפה לעשות במקומו את הדברים הללו כי אני נותן לה את הכבוד אבל גם היא לפעמים כועסת עליו או צועקת עליו שהוא רוצה שנעזור לו למשל לקרוא דברים, להיזכר מתי פעם אחרונה הוא התקלח ולסדר לו את התרופות וגם לה הוא לא מקשיב. בנוסף לכל , כשאני נמצא במקום רציני כמו מקום העבודה שלי הוא מסוגל להתקשר אליי ולשאול אותי מה אוכלים ושותים בארוחת הצהריים ואיזה קינוחים יש בבית , למרות שביקשתי ממנו לא להתקשר מיליון פעם לשאול אותי את הדברים האלה ולמרות שברוב הימים אני מקפיד ליידע אותו מה יהיה התפריט עוד ערב לפני , אני מנסה לחנך אותו והמוח שלו לא מפנים. יש לו בעיית זיכרון ואני ביקשתי ממנו לעשות תרגילי זיכרון, וגם את אלה הוא מזניח או לפחות עושה טובה שהוא עושה. היתרונות שלו בבית הן שהוא דואג לתחזק את המכונית, מוציא את הכלב שלנו לטיולים, שהוא סוחב איתי את הדברים מהסופר בימי שישי, שהוא חותך לי את הלחמנייה שמשמשת לטוסט של יום חמישי בערב ל - 2, שהוא עושה כמיטב יכולתו לטפל במכשירים בבית ושהוא לא אוסר עליי ללכת למקומות מסויימים באף שעה ביום. אבל עדיין זה לא מספיק. הוא גם מסוגל לצחוק על בן אדם למרות שאמרתי לו שוב ושוב שאם הוא יסתלבט על בן אדם חמום מוח ברחוב הוא יחטוף ממנו מכות רצח. בינתיים הוא לא מפריע לי לפרטיות שלי בבית כי כרגע אין לי זוגיות אבל אני סומך עליו שהוא יתנהג בסדר כאשר תהייה בחורה בבית כי הוא פעם אחת גם צילם אותי בשביל שדכנית אחת. לא אכפת לי שהוא יגור עם אמא שלנו גם עד יום מותה, להפך , אני לפעמים אפילו מנסה לחזק את מערכת היחסים ביניהם והוא לא מעריך את זה. איך חיים איתו באווירה כמה שיותר טובה בבית ? 

העובדה ההיסטורית היא שכמעט 4 שנים לא יצאתי לדייט, ואני רוצה כבר לצאת שוב לדייט רשמי, כמו שכתוב בספר, גם אם זה יהיה בליינד דייט ( כמעט כל הדייטים שיצאתי אליהם בחיים שלי היו עם בחורות שלא הכרתי לפני, אז אני יודע שזה קיים ) . אני מדגיש, דייט ! לא מפגש מיני , כי יש לי מודעות עצמית ואני יודע איך המוח הנשי פועל. אני גבר סטרייט, וכדי להיות אדם מכובד ומוערך אני מוכן להתאפק ולהתכחש למיניות שלי בהתחלת קשר עם אישה. בעולם אוטופי הדייט הראשון היה מתקיים בוודאי בבית שלי , אבל אני גם מנחש שהדייט הראשון יתקיים באחד המקומות הקלאסיים : בבית קפה, במסעדה או עד כמה שהחורף הממשמש ובא יאפשר לנו זאת - בטיילת בחוף הים. לשם כך, אני אפסיק לדבר עם בחורות שמסרבות לתת לי אפילו דייט אחד מסכן או להתייחס אליהן, או שאפסיק לדבר עם בחורות תפוסות ובחורים שלא מסדרים לי דייט עם בחורה פנוייה. אני ינהל עם כל אותם אנשים מערכת יחסים של תקשורת הכי מינימלית שיש , של לא יותר מ " שלום " ו- " היי ", " בוקר / צהריים / ערב טוב/ים " ו " ביי , להתראות " וגם בשביל זה אני אצטרך להתאמץ כדי לשחק את עצמי מתעניין ונחמד כי ארגיש לא בנוח ואם אותם אנשים הם אנשים העובדים בבתי עסק בהם אני קונה מצרכים או עם עמיתים שלי לעבודה אלה יהיו יחסים קונקרטיים בלבד, יחסי תן - וקח בלבד, יחסי ציות ומרות בלבד בלי שום הענקת יחס רגשי וחם מצידי ואני לא אעניק להם יחס המביע חשק להיכנס לתוך חייהם ושהם ייכנסו לחיים שלי. עולם כמנהגו נוהג, חייה ותן לחיות, הכלבים עוברים והשיירה עוברת, " איש איש תחת גפנו ותאנתו ", אומנם ללא אלימות מילולית ופיזית אבל אני אשחק את עצמי לא שומע או אפילו אברח כשאחד מהם או מהן יישאלו אותי " מה נשמע ? " . אם אני לא אנקוט בטקטיקה הזאת, אני לא אסלח לעצמי עד יום מותי. למה אתם שואלים ? כי כבר כלו כל הקיצין. כי אני לא רוצה להיות יותר הפראייר, כלב הפודל, הסמרטוט והטטל'ה של כולם. שאם רוצים משהו אז לוחצים על כפתור שנמצא לי על הגוף ומקבלים. כי אני לא קונה את זה שכל הנשים בעולם תפוסות או שאף גבר ואישה הנמצאת כבר בזוגיות בעולם לא מכירים אף אישה בודדה - כמו שאני רואה את זה הם והן כולם משחקים את עצמם ראש קטן, הם לא שמים לב שהפתרון לבעיה שלי נמצא אצלם מתחת לאף - זו למשל יכולה להיות הבת או האחיינית שלהם שבדיוק נפרדה מהחבר שלה אבל הם לא חושבים לרגע לשדך לי אותה ואני חושב שהם פשוט דואגים להן יותר מאשר לי - הם אולי מפחדים שאתעלל בהן רגשית. תחושות הייאוש והתסכול מחוסר זוגיות בחיים שלי הן עצומות ורגשות הכעס, המרמור והזעם שלי הן עצומות ומופנות גם כלפי האנושות וגם כלפי אלוהים - ואני בעצמי לא יודע מי יותר אשם במצב שלי. העלבון שלי בעיקר מנשים שלא רוצות לטרוח לצאת איתי לבליינד דייט זועק לשמיים. ורק לסבר לכם את האוזן, אני כבר בראשית הפעולה הזאת וההפסדים לפחות כרגע הם לא כאלה גדולים כי יש אנשים שמעוניינים בחברתי, אבל שוב, הם מתמקדים בדברים מיותרים שבכלל אני לא מבקש מהם את עזרתם כמו : לנחם אותי במילים יפות כאשר מישהו ממשפחתי הולך לעולמו, איך לאכול בריא ואף לתת לי טיפים איך מנהלים זוגיות טובה כאשר הם יודעים שאין לי על מי ליישם את כל הטיפים הקשורים לניהול זוגיות - אני אומר להם ברצינות שאני לא צריך להעשיר את הידע שלי על זוגיות בשביל הידע הכללי ושאני לא ניגש למבחן בו אני צריך להוכיח את הידע שלי על זוגיות. האם עליתי פה על סטרט אפ גאוני ? האם זו ערובה שתסדר לי דייט ? גם אם אתם אינכם פסיכולוגים מוסמכים או מומחים לזוגיות חשוב לי לשמוע את דעתכם , לשמוע איך זה נראה לאנשים מהצד, כי תמיד זה טוב לקבל עצות מאנשים טובים באמצע הדרך ואני מרשה לעצמי לחשוב שאני אקבל שלל תשובות הנעות בין תגובות הזויות וגועליות שיעוררו בי חלחלה כמו " אתה נואש ", " מזל שאתה לא גודע את חייך בשם המירוץ לאהבה " , " אתה מנסה לעבוד עלינו שאתה לא רוצה לשכב עם מישהי, להפך, זה נראה שאתה רוצה לקרוע את הסדינים עם מישהי חדשה שתפגוש כמה שיותר מהר ובתדירות כמה שיותר גבוהה כי אחרת אתה לא היית טורח להעלות את השאלה הזאת פה "ו- " תעבור למחנה של החד מיניים " לבין תגובות מעודנות יותר כמו " אני גם בודד ואני חי חיים מאושרים " עד תגובות אימהיות וכמו של אנשים טובי לב שאומרים לאחיינים שלהם " שאלה יהיו הצרות שלך בחיים - אתה תראה מה זה קושי אמיתי בחיים כאשר אתה תחלה במחלה סופנית או כאשר תפשוט את הרגל ולא תהייה לך קורת גג לגור מתחתייה ". אני כבר רגיל לתגובות כאלה מאנשים, הנה ניחשתי את חלק מהדברים שאתם רוצים לרשום לי, אז אני מבקש בכל לשון של בקשה לא לחזור על הדברים שהוזכרו לעיל, אלא רק אם אתם באים ממקום של לחדש לי, של לכוון אותי לרעיונות חדשים. אני גם מבקש לא להתנשא ולחשוב שאתם יודעים להיות יותר פרקטיים ממני ולהציע את הדרכים המקובלות להיות אטרקטיבי יותר בשוק הפנויים - פנויות כי באמת כבר ניסיתי את כל הפלטפורמות האפשריות להיכרויות וכבר התנסתי וטעמתי מהכל, וגם כי אם תיתנו לי פה הרצאה שלמה על זוגיות אתם תצטרכו להשקיע יומיים שלמים ותיצא לכם מגילה, אז חבל על הזמן שלי ושלכם - אני גם הייתי יכול לבלבל לכם את השכל ולרשום לכם שכבר היו מקרים בהיסטוריה שהיו נשים נוכלות שגיהצו חופשי את כרטיס האשראי של הגבר שהן יצאו איתו אבל כשהוא ציפה שהן ייכנסו איתו למיטה פתאום הן שיחקו איתו משחקי בושה של כיתה א' ואני מתאפק לא להרחיב בעניין הזה, אז אני מבקש לשמור על רמה גבוהה כל הניתן של תרבות דיון מפרה ויעיל.

אז חזרתי לכתוב כי קרוב משפחה שלי נפטר..יותר נכון נהרג בתאונת דרכים..אוףףף...חודש,שלם נאבק על חייו.. ..לא משנה מי ומה וכו'..או לא בגללו..לא יודעת. רק אני תוהה אם מוטב לאהוב ולאבד מלא לאהוב כלל?? לפעמים אני חושבת שאני מאוד מוזרה.. מצד אחד אני סופר רגישה..בוכה מהמון דברים, לוקחת ללב ברמות..(כל כך כואב על אישתו והילדות)...ומצד שני לא בטוחה שיש לי יכולות לאהוב ..אולי קצת. חוץ מהילדים שלי ובעלי שאני תוהה אם זה אהבה או פשוט ההרגל וההתאמה.. מצד אחד יכולה להכיל, להבין ולהתרגש בקלות ומצד,שני האם אני "אוהבת" לא בטוחה... קראתי את הספר של יאלום החדש. אישתו נפטרה והוא נשאר לבד כנראה לא להרבה זמן לצערי. האהבה שם פרחה ממש! ועכשיו? מסכן, שבר כלי. האמנם טוב שאהב כל כך חזק?? כמו שאתה אומר שגעגוע טוב. למי?? אם הוא מייסר למה הוא טוב?? ואני תוהה איך תמיד בהלוויות אומרים תודה על השנים. כאילו. אוףףףףף .... אני אוהבת לקרוא אותו את יאלום... הוא משתף ברגשותיו, לבטיו וכשהוא לא ממש הבין את האחר הוא מודה בזה. אוףףףף החיים מורכבים והמוות..מוות כולנו נמות בסוף. האם טוב להוסיף לאהוב? לשם מה? לפעמים אני תוהה מה התכלית...מאמינה שיש לכל אחד יעוד בחיים ומשמעות אבל לפעמים ..הי, תעצרו ..לא יודעת..לא חייבים לאהוב.חייבים? אני רוצה אבל לא בטוחה שיכולה..לא ממש. האם כל אחד יכול לאהוב ממש??? ללא תנאי?? אולי לא נועדתי לאהוב ללא תנאי...עוד משהו מוזר . אמרתי למטפלת פעם שאני אוהבת אותה. אבל אני לא בטוחה שזו אהבה כזו. זה משהו אחר אבל אמרתי אוהבת. ..אוףףף. . ומצד,שני כל כך רוצה להיות אהובה. משונה שכמותי. יצור מוזר🤷‍♂️

מיכלי מאמי לדעתי שווה תמיד לאהוב זה נותן משהו..שדבר אחר אינו נותן ברגש כי אם לא להרגשתי זה פשוט חסר ... לא בכל מערכת יחסים עם כל מי שאנחנו בקשר כזה או אחר מרגישים את אותה תחושת " אהבה" אל הבעל יש תחושת אהבה שונה מזו שיש אל הילדים ואל כל שאר המשפחה או חברים או אפילו כלפי המטפלת הכל תלוי בקשר עם... אני בטוחה שאת אוהבת רק אולי לא יודעת לזהות את התחושה הזו שגורמת לך להרגיש.. חטולית

הי. עברו עליי ימים של רמת תפקוד נמוכה, האלה עם ההקאות. ימים רגשיים קשים מאד. מצד שני, אפשר להתבונן עליהם גם כעל ניקוי רעלים וניסיון להפיכת הראש לצלול יותר. חשבתי על השיר שרוני הזכירה. השיר שאלתרמן כתב עבור רבקה זהר. כך אומרים. איני יודעת באמת מה ואיך היה שם. בכל אופן זה שיר. ושיר הוא גם, להבנתי, מעין קולות בראש. מתוארים בו דמות שמיוחס לה 'הוא' ודמות של 'היא'. ברבות הימים גם הפכו את הוא והיא בשיר שמבצע עומר אדם. בכל אופן, בעיניי, הם יכולים להיות חלקים שונים באותה אישיות. פרשנות שלי ללא ידיעת ההקשרים - שם השיר נקרא זמר שלושת התשובות. כאילו התשובות היו מוכנות שם מראש ללא קשר למי שהיה שם באמת. ואם כך הוא, וישנה איזו השלכה על דמות שאינה באמת ממלאת את התפקיד הרומס, ובפנים קיימת גם דמות האסקופית הנדרסת שמבטלת את עצמה בשותפות מלאה בקשר, אפשר להתבלבל. באותה יישות, בואו נאמר המפוצלת, קיימים שני החלקים האלה לפחות, ובהשלכה על דמות חיצונית שאינה כזאת בהכרח, נוצר יחס של בוז והשפלה כלפי הדמות החיצונית וצרכיה שלה. מעין היפוך תפקידים. שבוע טוב, אוויר ושנה קשה לפניי. סוריקטה

סוריקטה אהובה רק להגיד ,קראתי בעיון ליבי אתך מקווה שהשנהכמה שתהה מאתגרת תעבור בקלות יחסית . אוהבת מכל הלב אביב

כמה טוב לראותך כאן בדיוק כרגע כתבתי לרוני על הצד הכואב של . וכמו תמיד תענוג לקרא אותך . מצטערת שעברו עליך כאלה ימים קשים מקווה שרווח לך חטולית

מצד שני :-) בוקר אור, סוריקטה

זקוקה לסגירה לפתיחה לנוכחות כאן אז אודי וכולם ...שתהייה לנו שבת טובה ...

אולי בגידה זה לא מינוח מתאים. אבל העובדה היא שהוא מחפש קשר נוסף. דיברנו על זה ארוכות ואמרתי לו שבמצב שנוצר אני מבינה את הבחירה הזו שלו. אני לא אוהבת את זה, זה לא משמח אותי,וכמו שהוא אמר- אני לא שולחת אותו עם זר פרחים ובלונים אבל אני מכבדת את הבחירה... איך אני מרגישה עם זה באמת?? זו שאלה מצויינת. זה מזכיר לי קצת את השיר הזה, שבעלי קורא לו "המנון הסמרטוטה"... https://youtu.be/kl24EHUUepc

כבר שנים לא שמעתי את השיר הזה מה שמעלה באמת את שאלת הבגידה נראה לי שזו החלטה לא פשוטה ..להבין להפנים לקבל.. בפעם הקודמת עניתי לך בלי לחשוב פעמים ..כן ..הנושא של בגידה...או קבלה של בעל ששואל דבר כזה . אבי מעולם לא שאל לקח..והלך..והיו לא מעטות..אמי סבלה מאוד לכן הנושא הזה מרתיח אותי.. הוא(אבי)..היה מוציא עליהן כספים ובבית היה חסר אמי היתה לגמרי סמרטוטה ... חטולית

אני בן 24 וקראתי היום במקרה באינטרנט שיש הפרעת נפש פאראפאלית הנקראת גרונוטופיליה שהיא משיכה מינית לקשישים ( לפי ויקיפדיה - בני אדם בגיל 70 ומעלה ). אם למשל אני גבר שוכב עם אישה בת 70 ונחשב בהמשך לגרונוטופיל , האם הוא צריך לעבור טיפול שיחתי - פסיכלוגי בעקבות כך ? האם הוא צריך לקחת כדורים פסיכיאטריים בעקבות כך ? האם אפילו מאשפזים בבית חולים פסיכיאטרי בגלל זה ? ואני לא הבנתי שני דברים : האם המשיכה המינית הנחשבת לגרונוטופילית היא גם כלפי בני אדם בגילאים 60-69 ? ומה הוא הגיל המקסימלי של אדם גרונוטופיל? לפי ויקיפדיה רשום שמדובר ב " אדם צעיר מאוד ", אבל לא מצויין שם הגבול המקסימלי.

פעם עברתי מבחן IQ, (לפני 3שנים) אבל אני לא מצליחה באקדמיה בכלל. אני מרגישה תקועה ואולי קצת טיפשה. אני לא מצליחה לענות תשובות נורמליות והציונים בהתאם, אני מרגישה לפעמים שאני לא מבינה בכלל מה שהמרצה מדבר. למרות שאף פעם לא אובחנו אצלי בעיות למידה ובבגרויות הצלחתי. אין לי עזרה, ואני לא מבינה מה צריך לעשות וכל פעם שאני מקבלת 70- 80, אני מרגישה יותר דפוקה (יש לי גם 100 ו90+ אבל אני לא מבינה איך מצליחים). אני מרגישה פתאום שדברים מובנים מאליהם הופכים אצלי למשהו חדש, וכל הבלגן הזה מערר לי את הביטחון בעצמי. אני כבר לא קוראת ספרים כי נראה לי שאני לא מבינה אותם. כי אם טקסט פשוט (יחסית) בספר הקורס אני מגלה אחרי שהגשתי את המטלה שלא הבנתי, למרות שאני בטוחה שהבנתי- אז חבל לי על הזמן. אני רוצה לבקש שמישהו יסביר לי מה עושים באקדמיה ולמה כולם מצליחים ואני לא. (אני יודעת שאני לא טיפשה) תודה!

בעקבות פגיעה מינית שהיתה לי בילדות, אני לא מסוגלת לקיים חיים אנטמיים. אני נשואה 28 שנים . היו עליות וירידות אבל בגדול אני חושבת שאני א-מינית. לא רוצה את זה, לא צריכה את זה , לא אוהבת את זה . בעלי פנה אלי השבוע. יש לנו זוגיות מאוד טובה בסכ"ה.אנחנו חברים טובים, מגדלים ביחד ילדים, כולם עם צרכים מיוחדים... בקיצור, הוא הודיע לי שהוא מחפש אלטרנטיבה למימוש המיניות שלו. הוא לא רוצה ללכת לזונה.... הוא מחפש קשר אינטימי . קשר שהוא מעבר לפיזיות לבד. והוא אומר שאחרי שסבל כל כך הרבה שנים הוא מצפה ממני לפרגן לו את זה... המטפל שלי אמר שהוא רוצה לא להרגיש נקיפות מצפון אז הוא כאילו מבקש את הסכמתי ואז הוא יוצא בסדר... מה אתם אומרות/ים? נשמע הזוי, אה?

רוני יקרה את אמיצה שאת מעלה את זה. מבינה כל כך את הרתיעה. גם אני אחרי מספר שנות נישואים דומה לשלך עם ילדים ועליות ומורדות, אבל כבר שלוש שנים לדעתי... שלא בכלל... ואני נרתעת ונמנעת ונרדפת.. מה אומר לך... האם זה לגיטימי? שאלתי אותו כמה פעמים אם זה לא חסר לו וגם אמרתי בכמה הזדמנויות שהייצי מבינה אם היה מבקש לעצמו קשר אחר ומלא יותר.. סוגייה בעייתית וקשה. איך את מרגישה לגבי זה? איתך שירה

כתבת בכותרת בגידה ואני שואלת את עצמי האמנם ? ואם כן של מי .... מיניות אם אנחנו אוהבות את זה או לא זה חלק מזוגיות זה חלק מהאינטימיות ....בהחלט יכולה להבין את בן זוגך שאיננו מעוניין רק באקט המיני כי אם בחיבור ביחד באינטימיות שבאה עם האקט המיני . את מעידה על עצמך שאת מונעת ממנו את המיניות עת מונעת ממנו חיבור שהוא חלק מהזוגיות . מעבר לצורך הגופני יש במיניות הרבה הרבה יותר . כן זה לא פשוט לנו , כן זה באסה אבל האם הוא צריך לשלם את המחיר על הפגיעה שלנו ... זכור לי תקופות ואולי אני טועה שהוא רצה להפרד

שונאת שנשלח לי מבלי שהספקתי לקרוא ולראות מה כתבתי אז מראש מצטערת ... נראה לי רוני יקרה שעכשיו זה זמן מלחמה על הבית על הקן על היחד ... מבינה מאוד את הפגיעה שלך את תחושת הבגידה . אבל אני חושבת שבמקום לבזבז זמן על למה ומה ואיך ...זה הזמן להלחם על היחד שלך ולנסות להבין ממנו איפה אפשר לתקן לשפר ולעשות מאמץ ... בלב השרון יש טיפוליים לזוגיות ומיניות הייתה גם סדרת הרצאות מעלפת בנושא . לדעתי שווה לבדוק איתם מה אפשר לשפר ולתקן ... מראש מתנצלת אם זה כבד לך מידי התשובה שלי ....אבל עם כל ההבנה שלי את הקושי ...ככה אני רואה את הזוגיות .

האם הוא בוגד? הוא מבקש רשות לבגוד! מכירה את המצב לצערי ובעלי מעולם לא ביקש רשות ללכת למישהי אחרת כדי לרוקן את המיכלים שלו בשום טוענה חטולית

תאמיני לי שעשינו כל טיפול אפשרי ושבאמת ניסיתי. הוא אומר שהוא יודע שאני מנסה אבל זה לא זה. הוא גם חוזר ומדגיש שהבית והמשפחה היו וישארו מרכז החיים שלו. זה משהו שיישאר צדדי ובמקום השני.

הרווחת....

מוסיפה לשאלה-האם היה עדיף שלא יגיד לי ויעשה מה שהוא רוצה??

שלא תהייה טעות , הכי מבינה אותך ומבינה גם את הקושי הרב ... גם יודעת איזה מחיר ענק את משלמת ככה או ככה .. מיניות זה אחד המקומות הכי קשים למי שחי בזוגיות ומשפחה והכי פחות מדובר . ומסכימה עם אודי איך את מרגישה עם זה..

במידה מסויימת מסכימה עם עניין התעודה הפורמלית .וקצת חושפת יותר .. הבעיה מעבר לעניין הכלכלי שהתחום פרוץ וממש מבלבל .. איכות הלימודים טהתעודות השונות .אני מניחה שבהמשך כן אעשה זאת . כרגע הרעיון שלי , לנסות לשלב בתוך מקום העבודה כשימצא. עדין לא מצאתי גם קבוצה . יש לי כן נסיון ותעודות שונות לאוכלוסיה של הגיל השלישי . אבל את האמת לא רוצה יותר לעבוד עם האוכלוסיה הבוגרת וגם לא רוצה יותר לעבוד עם אנשים סופניים . כבד לי מידי .. .. .. המחשבה להתמקד יותר בתחום הלימודים השני שלי והוא תחום השיקום , יש לי נסיון רב בתחום ואני ממש רוצה לשלב קבוצה בשילוב האומנות שזה אחד מהתחומים שלמדתי בעבר . אני חושבת בתור התחלה לנסות אפילו בהתנדבות במידה ואני ירגיש שזה באמת תחום שמושך אותי מעניין אותי ואני מרגישה בו כמו שזה נראה במרחק אני ילך להתמקצע יותר אבל אז אני כבר ידע איזו התמקצעות אני רוצה כרגע זה הכל מעורפל ויותר ממקום שמבקש להאחז ולא לטבוע בריק שנוצר .... .. .. זה מדהים איך היקום מזיז אותנו שננוע ... תודה על המקום הזה אביב

היי אביבוש נשמע לי מאוד נכון קודם להתמקצע ולראות אם באמת זה התחום שבו את רוצה לעסוק בהצלחה אהובה חטולית

... המשאלה שתמיד הייתה לא ריאלית, גם בהיותה של אמא בחיים. הגוף של האישה בחיים. והנפש שלה, שחלקים רכים, תורמים ותומכים ממנה קצת עוד הופנו כלפי דמויות אחרות. מה אעשה עם המשאלה הלא ריאלית, המשאלה שתהיה לי אמא, שתאהב, בלי התנאי שהיא מרעילה, או מחבלת או מתקיפה. שתיתן יד. שתיקח אותי לטיול, טיול למקום עם נוף אחר. איך אני מוצאת חלופה, כל כך חלקית אמנם, כל כך, והיום. איך אתפשר ואני זקנה בעצמי. איך אשתמש במשאבים שנותרו לזמן בו אני כבר מזדקנת ונעשית תלויה אפילו יותר. מה הלאה? איך מפה בוחרים בחיים. איך משתמשים במה שנותר כדי להיאחז בחיים. הרי איכשהו תמיד נאחזתי בהם. אבל כשורדת. רק כך. החסימה עודנה שם. ואני כל כך בודדה ומרוחקת. לו יכולתי באמת לצעוק. כמה צעקה ככה שותקת. ואני עוד מצפה (גם לא ריאלי) לאיזה פיצוי רב מימדים, ולא מתפשרת על חלקיות. ואני עוד מצפה שהכל יתחיל מההתחלה. או שלא יתחיל. כמובן, שגם זה לא הגיוני. בכאבים כאלה אנשים פוגעים בעצמם פיזית. אני לא. הי, בוקר, סוריקטה

כל מה שיכולה להגיד שכמוני כמוך , מאוד מבינה ... והכי אתך בתחושה הכואבת חיבוק אביב

סוריקטה מדהימה , קראתי אותך שוב מעבר לכאב שאני הכי מזדהה אתך בנושא האמא את ממש בדרך לשם לחיות ולא לשרוד הרצון לחיות ולא לשרוד הוא רצון ראלי את כואבת , כואבת ממש לא מתפרקת לא נעלמת לא פוגעת את כאן מבקשת יד הכאב הזה יחד. עם הבנייה של הסוכה בכל פעם עוד קצת ועוד קצת עד שתרגישי שהפעולות שלך הם לא האוטומט של לשרוד זה חיים . אוהבת חיבוק אביב

סוריקטה אהובה, הכאב הגדול שלך על האובדן או האובדנים קשה מנשוא. משום מה בין השורות שלך שצועקות כאב בלתי נסבל אני מרגישה גם משהו מפוייס ורגוע. אבל אולי זו דרכך וגם זו שלי להתנהל בעולם בכאב וצער מבלי להראות דבר כלפי חוץ. ניסיתי לדמיין אותך עם האחים שלך ממיינים חפצים בבית של אמא, האם דיברתם? העליתם זכרונות? חלקתם רגעים של כאב? האם מצאת חפצים אהובים מפעם, תמונות, דברים שאולי יעזרו לך להרכיב תמונה ולחזק את הידיעה שטוב שנולדת, שהייתי ילדה מהממת, עדינה וחכמה, סקרנית וטובת לב. שאמא שלך היתה חולה מאוד ואת היית הקורבן. מגיע לך פיצוי, בהחלט מגיע, אבל אמא שלך לא היתה יכולה לתת... אולי את בעצמך הפיצוי, את התיקון של אמא, באהבת האדם והחי שלך, בטיפול ללא רבב בילדים קטנים. הלוואי ותוכלי השנה לעשות לעצמך דברים של התחלות חדשות, שיתנו ביטוי לכישורים הרבים שלך ולעושר הפנימי שלך, בכתיבה, ביצירה בנגינה ועוד. את יודעת, גם אני בתחושה של אין אמא ויותר גרוע מכך שאני האמא גם של אמא, וקשה לי כשהיא חולה ונזקקת ומכעיס כשאני לא יכולה להיתמך וקשה לי הביקורת שלה וקשה לי הביטול שלה. לפעמים, אני פוגשת אשה שמפגינה כלפי חום כזה אמהי וזה מעלה בי דמעות ובלב אני אומרת שהייתי רוצה לשים את הראש להתמסר ולתת לה להיות לי אמא. שלך שירה

תודה אביב יקרה, אכן אבל כבד מנשוא, ואכן אני לא פוגעת בעצמי לא פיזית ולא בחמרים ולא דרך אוכל, וזה קטע מעניין. מנסה לעשות דברים, מנסה, זה לא כל כך עוזר להקלה בינתיים. אבל כמו אבל, אולי זו תקופה שצריך 'פשוט' לתת לה. וגם לקוות שזה גל שישכך מעת לעת. תודה וסופשבוע נעים, סוריקטה

הי שירה, מחבקת את מילותייך החכמות כתמיד. מעניין מה שאת אומרת לגבי הפיוס והרוגע. כך חווים אותי מבחוץ, כשאני יודעת, ולא רק בימים אלו, איזה כאב מתחולל בפנים. חויים, אגב, גם שמחת חיים והמון אנרגיות. זה באמת מעניין. זכרונות יש לי המון המונים, ובעיקר אני זאת שפיטפטה אותם בזמן ההיתקלות בחפצים מחלקם נפרדנו. צריכה למצוא משהו ששווה לחיות עבורו. אין לי תשובה כרגע. יצירה - גם המטפל (הגעתי אליו בימים אלו) מכוון לשם. איני רואה את האור בינתיים. נראה לי שהיפוך התפקידים היה מוחלט עוד יותר, כאשר סבתא, אמא של אמא, נפטרה. עדיין הייתי ילדה. התגעגעתי אליך, שירה. את וגם אביב, וספציפית מתחייסת אליכן, כי אתן בעץ הזה, נשמעות לי כמי שעשו תיקון מבורך ומדהים. ומדמיינת אתכן, תסלחו לי, אבל מבחינתי זה כבוד גדול, כסבתות נפלאות. איתכן ותודה שוב, סוריקטה

היי סוריקטה יפה שלי לא מצאתי מילים כדי לומר לך רק כעת כשקראתי את התגובה של שירה הבנתי כמה אני מזדהה איתה ועם כל מה שכתבה לך כל מילה בסלע חקוק חטולית

שמחה כל כך לשמןע שפגשת את המטפל. תודה ששיתפת בעוד קצת הסבתאות עדין רחוקה ממני אבל מקןןה שהצלחתי לעשות תיקון דרך הילדים. מאוד מזדהה עם מה שרואים בחוץ לעומת המוות ששוכן בפנים, כך גם אצלי. קשה וכואב. שלך שירה

מצטרפת לכל מילה שירה וסוריקטה.....בריאות