בלי רצף עם מעט חיבור

אני מתנצלת מראש שאיני מצליחה להיות כאן באופן עקבי זה דיי משקף את המצבי אין לי תחושה של המשכיות אין תחושה של נוכחות הימים עוברים ולמרות שאני יודעת שאני פיזית נוכחת הנפש בורחת רק לאחרונה מודעת לכך שכל החיים אני חיה באוטומט, לא באמת נוכחת. הרבה שוכחת ולא זוכרת דברים. מנותקת מהחלקים שבתוכי. אולי המודעות זאת התחלה. האמת אני מרגישה כל כך לבד.

הי ינשוף, התיאור שלך מדהים. בתיאורך בחרת מילים חזקות, שאולי דווקא כן מראות על חוטים מקשרים. וכן מודעוּת. לפחות לדעתי. זה יופי. שולחת לך חיבוק. תקווה שלאט לאט (ובאמת לאט) תתחברי ביחד. זה מפחיד, ויש סיכוי עם עזרה. הרגשת הבדידות קשה מאד. אכן. עצוב. איתך, סוריקטה

ינשוף יקרה, את יודעת, בכתיבת ההודעה הזו יש משהו שונה מהודעות אחרות שכתבת, משהו אסוף ואחר, משהו ברור וחזק. ולמרות כל הקושי הנורא והכאב, באמת אולי התחחלה. איתך שירה

להבין זו גם דרך של חיבור.....לאט לאט דברים יתחברו ותרגישי רצף. מאמינה שהטיפול כן מועיל בכך..ובנתיים אנחנו כאן. איתך . כמה ומתי שתבואי . גם אם לא מרגיש לך ברצף, מבחינתי כל פעם שאת כותבת זה מצטרף ויוצר תמונה שלך..קצת יותר שלמה. ;)

תודה לכולכם על המילים והבנה זה המון בשבילי תודה רבה