שבוע טוב

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/03/2022 | 05:24 | מאת: סוריקטה

הי כולם, הודעה נוספת, מצטערת... מוקדם מידי לקום. רק לפני כמה ימים עכשיו היה ארבע ומשו. החלומות לא משתחררים מהראש, ואפילו לא ברור מהם, אבל כן שהם חוזרים. קרי, כנראה, שוב הלא פתור הזה. והמחיקות - אלליי. מתחיל שבוע. בפנים קטסטרופה - בחוץ רואים אולי ההיפך. הפער הזה. והאמירות שלכאורה מחמיאות בחוץ לא משכנעות דיין. יהיו כוחות לצאת לעבודה, כי 'חייבים'. במיוחד היום. מעט מידי, מאוחר מידי. יא אללה - אני זקנה. ויש לי משאלה להיות סבתא - ואפילו אמא לא הייתי. מעניין מה שהסבתא הזה אומר. סבתא קוראים לי בשטח בזמן העבודה. שזו מחמאה להיחשב בטעות לקרובת משפחה של. לכאורה בלי מילים ומציפה בו זמנית, אבל העיקר, כנראה, לא נאמר עדיין. לו הייי יודעת. סוריקטה

28/03/2022 | 14:46 | מאת: אביב 22

גם שקט חרישי זאת התחלה לכתוב זה צעד לפורקן נכון ומבריא הלא פתור הלא מובן המחיקות כל כך מוכר וברור ויחד עם זאת עשייה תזוזה מחשבה העיקר עוד יבוא הוא מדובר בן השורות בן השתיקה למעקה בן האין מילים להצפה (לא שהצפת באמת אבל זאת התחושה שלך ) לאט בן הקצוות תמצאי את השביל שבאמצע המאוזן .. אתך בלב אביב

28/03/2022 | 19:45 | מאת: מיכל...

"כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" - אני חושבת שלחנך זו ממש שליחות! ואת עושה עבודת קודש ממש!!! (גם אם אינך אדם דתי או מאמין). את כנראה כזו מעולה שחושבים שאת הסבתא😅 יש לך זכות גדולה להיות עם הרכים האלו. לא כל אחד מסוגל לכך. תהני מהעבודה מהילדים הרכים. להבדיל- אני מתרפקת על הבנות בגן לי יש כזכור שלושה בנים🤣 לסדר קוקו או צמה, לסדר להן את הסיכות זה נחמד מידי פעם, לעזור עם השמלה. נשתדל להנות מה "יש". ברור לי שזה ממש לא אותו הדבר אבל בכל זאת.... נ.ב. סוריקטה, לפעמים השפה הגבוהה שלך או המילים האבסטרקטיות קצת מקשות על ההבנה שלי. ואז,קצת קשה לי להגיב סליחה...אבל חושבת שאביב ממש מבינה אותך ואני מצטרפת לאיזון. ..בסוף יתאזן. איתך.

הי סוריקטה, יתכן שהפער שאת מתארת הוא ביטוי של חלקים שונים - וכולם לגיטימיים, אגב - שחשוב ואפשר ליצור ביניהם דיאלוג (ולאו דווקא שלילה אחד של השני). אודי

29/03/2022 | 05:27 | מאת: סוריקטה

הי אודי, תודה על התגובה החכמה. משערת שאני מכירה את החלקים, גם את הלגיטימיות, אם כי כנראה שברמת הדקלום. פחות בטוחה, שגם לאחר שנים של עבודה, מצליח להתקיים דיאלוג. או גישור. אולי לכן אני כועסת. או, במילים שלי, (השלכה - תיתכן, כאמור) ישנה לאיש שטיפל בי ציפיה ואכזבה ממני שפחות הצליח לי כאן, והאחריות הבלעדית עליי ועל החלקים הסרבנים שלי. יודעת גם לדקלם שהצלחות הן חלקיות... בדרנית וסליחה - טרם התרגלתי לשעון קיץ. ממש מוקדם. תודה יקיריי, אביב ומיכל - קראתי גם קראתי - תרשו לי להמתין למצב מפוקס יותר? יום נעים, סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית