גבולות בתוך טיפול....

שלחתי היום למטפל הודעה שלקחתי לא מעט כדורי שינה. הוא התקשר לבעלי(בטעות לבן שלי האמת) ואמר להם לטפל בי. מצד אחד זה ממש נראה לי פריצה של הגבולות של הברית ביננו. מצד שני ההבנה שהוא באמת דאג. כרגע אני כועסת, אמרתי לו בהתחלה שאולי לא ניפגש שוב. ואז ביקשתי טלפון לפני הפגישה. נראה מה יהיה. נה אתן אומרים על זה?על ניפוץ הבועה שהיא רק שלי..

הי רוני, אני יכולה לשער שיש בך גם חלק שמאד ביקש שיווצר הקשר בין המטפל למשפחתך, ויהיה בינהם סוג של איחוד ושותפות ומטרתו התמקדות בך ובמצבך הזועק לעזרה. אניח גם שבאיזה מקום, מעבר לכעס שאת מתארת על פני השטח וזו ההרגשה העיקרית בך כשכתבת, יש גם חלקים אחרים שנחה דעתם. רווח והוקל להם. הנה סוף סוף רואים. וגם הנה סוף סוף גם הבועה אינה מנותקת ואפשר לחגוג בה עד לבלי די. גם זה חשוב מאד בעיניי. ה'בועה' היא גם סוג של מגבלה של הטיפול. אפשר לקחת את המגבלה הזו לשם זלזול בטיפול. המטפל, סביר שבצדק, היה אחראי, תוך הכרת מגבלותיו ודאג לחלוקת המידע, שלא יהיה ממודר מן העולם האמיתי. מניחה שהמטפל חלק אחריות מתוך הכרת מגבלותיו והיותו גם הוא אדם. יפה מאד, בעיניי, ששיתפת במעשייך ולא רק שמרת לעצמך בסוד. יש בך חלק שרוצה להישאר בחיים, אך החלק האחר מפריע לו מאד ומחבל. זעקת העזרה אולי מבקשת להפריד בינהם. לצמצם את משקלו של האויב. מאד מקווה שיתשנה האיזון לטובת דחף החיים. שלך, סוריקטה