עוד יומיים

לצד הטיפוס על הקירות - קיים הפחד לצאת מהבית. שנים התכווצתי והתחבאתי, והנה יצאתי, ואז סגירות מאולצת. אנשים מן השורה ניסחו זאת בצריך להתרגל מחדש. לעולם בחוץ. בלבול. לא יחזור להיות כשהיה. לעולם. וערב הסדר, ולא רק בגלל הבידוד והמחלה, די כרגיל - עם עצמי. הנה דוגמא לאחת החרדות המאפיינות את הלילה הזה במיוחד. לצאת החוצה. הכי פוחדת להיפרץ אולי להתפרץ בלילה הזה. זו כנראה גם תקופה מקבילה בשנה להרעלות של פעם. סוריקטה. הלך לי עוד לילה |שיעול| הי לכם, חוששת לאחל חג שמח, כי החדשות מאד לא שמחות, ובכל מקרה - שלכם, ס

רק להגיד שאני אתך בלב אביב

אולי דווקא שיהיה חג ב'בלגן'. לשחרר קצת מהשמירה הקפדנית והדוקה על סדר. בלגן מאורגן וסביר, לא מהקטסטרופות של החדשות. עדיין לא מתירה, אבל כזה. תודה, אודי יקר, על קווי המשך, שלך, סוריקטה

הי ממוש, לא מבינה איך זה שאת עוד לצדי. לב זהב שאת, סוריקטה

זה הדדי גם אני יכולה לשאול אותך את השאלה הזאת ... אתך ,קראתי אותך גם למעלה יותר מידי מכונסת על סף הנעלמת ובכל זאת ...מנסה קצת אביב