מתקשה להתמודד...

נגמר לי הכוח, לא נותר בי מקום לתקווה הכל נצבע שחור, קשה לי מאד וכואב לי מאד. לא רואה אופק. תוהה אולי כבר עדיף להרים ידיים ולהיפרד מהעולם?! הכל לבד וכבר לא יכולה יותר. נגמרו לי הכוחות לנסות ולקוות

חנה יקרה, קשה כל כך להיות לבד בתוך כל זה...באמת אין אף אחד בעולם שתוכלי לשתף??? מדוע? מדוע שלא תנסי? עצוב.. אנחנו כאן. איתך. קשובים..

חנה יקרה כמו כתבת אותי עצוב אל תוותרי תמיד יש מקום לתקווה אתך אביב

חנה יקרה, מקווה שתצליחי לראות את התקווה שזה קרה ויכול לקרות שוב. ימים לא פשוטים של עצב, אבל ובטח גם הורמונים שמשתוללים ומשבשים. נכון שהמסע לא פשוט, אבל את אמיצה, אל תוותרי. איתך שירה

הי חנה אהובה מאד. רגש מובן כל כך. את יודעת, אני נמצאת בחברת נשים שמטפלות בקטנטנים. בין אם זה עיסוקן, בין אם הן אמהות או סבתות. יצרנו לנו קבוצה שיתופית כזאת של מפגשים עם הזאטוטים. חלק מהנשים, ואני בינהן, לא הצליחו לממש אימהות. חלק בגילי, חלק צעירות יחסית עדיין. שומעת הרבה על ניסיונות להקים דור המשך, עם זוגיות, ובלי, ועל כשלונות ועל רצונות לוותר וגם על הצלחות, לעתים מאוחרות. חלקיות. על אימוצים. ורואה את השברים והקשיים. ואני, בעיקר מקשיבה. אקשיב גם לך ואחבק. ומבינה מאד את ההרגשה שאת לבד עם זה. רק את תדעי אם ואיך תרצי להמשיך או לא ובזמן שלך. רק את תדעי אם תרגישי חרטה, ו/ או תהיי שלמה עם עצמך. אחזיק את התקווה בשבילך, יקירתי. אובדן עצוב :-( איתך, סוריקטה

תודה מיכל אהובה יש את המטפלת שלי שבלעדיה לא הייתי פה היום... ויש קצת חברות. אבל זה בסופו של יום זה אני לבד בכל התהליך הזה ובכלל בחיים.

תודה מותק כן, אני כבר מרגישה יותר טוב ומרגישה שיש לי עוד כוח לקוות מחדש נגעת לי בלב עם המילים שלך 'כמו כתבת אותי'.

תודה שירה יקרה... כן, אני גם קוראת לעצמי אמיצה לפעמים אבל הייתי שמחה גם ככ לוותר על זה. מרגישה אמיצה בעל כורחי.. אני קצת מצליחה לאחוז שוב בתקווה ומחכה להתחיל סבב נוסף.

תודה על המקום ועל המילים שלך. ככ מדויקות ואמיתיות בשבילי תודה.

תודה סוריקטה יקרה! המילים שלך מנחמות ותדוה על השיתוף שלך, תודה על החזקת התקווה... את יודעת, בתקופה הקצרה בה הייתי בהריון, הרגשתי טוב ,הרגשתי שמחה, וחשבתי על כל הנשים שרוצות להיות אמא וטרם זכו ובליבי אמרתי שאחזיק בשבילן את התקווה. עכשיו לצערי אני צריכה להמשיך להחזיק עדיין את שלי