פורום פסיכולוגיה קלינית

46493 הודעות
35027 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
31/10/2018 | 10:49 | מאת: ינשוף

לקחתי חופש מעבודה כמה ימים כדי לנסות להתאושש. אני חשה מצוקה גדולה בפנים נעזרת בכדורים שהפסיכיאטור נתן לא יודעת איך ממשיכים

31/10/2018 | 20:59 | מאת: חטוליתוש

צריך אולי לתת לכדורים להשפיע ולראות אייך מרגיש לך.. עזבת את הטיפול ,?? אולי משם באה המצוקה.... נסי לנוח כמה שאפשר... אוהבת חטולית

31/10/2018 | 21:59 | מאת: hila37

ינשופית.... עצוב לי לשמוע על הימים הקשים שאת עוברת... רוצה לאסוף אותך לאסוף לאסוף.. לא לתת להכל להתפזר... להיות את. שולחת לך אהבה מרחוק. קרוב💟 הילה

01/11/2018 | 11:34 | מאת: ינשוף

חטוליתוש והילה אני במצוקה נוראית לא יודעת איך לשאר ערה ולהתמודד רוצה לישון רק לישון שלא נרגיש לא עזבתי טיפול תודה שאתן מגיבות מפורקים בפנים

01/11/2018 | 14:04 | מאת: אביב 22

אוהבת אותך המוני המונים

01/11/2018 | 19:42 | מאת: ינשוף

אביב יקרה אוהבים אותך גם

01/11/2018 | 19:50 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שלי..יכול להיות שהכדורים שאת לוקחת גורמים לך לרצות לישון... דברי עם הרופא ..אולי מינון יותר נמוך לא ישפיע עליך לישון כך הזמן.. חיבוקים מלאן תלפים עד אלייך ..🤗🤗🤗 מקווה שתרגישי/ו טוב בהקדם אפשרי אוהבת חטולית

הי ינשוף, אני מקווה שהחופש ייסייע לשוב ולהתארגן. אח"כ אפשר לחשוב איך ממשיכים. יותר קל לעשות את החשיבה הזו כששקט מבפנים. אודי

31/10/2018 | 04:54 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה על יום חדש תודה על שמחה בלב תודה על חששות תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה על מזג האויר תודה על קולות בעלי החיים תודה שאני זוכה לראות את האור עולה תודה שאתם כאן

31/10/2018 | 16:58 | מאת: סוריקטה

"תודה על קולות בעלי החיים" אהבתי :-) חשבתי על התרנגולים וציפורים אחרות שמבשרות לנו שהשמש עלתה. סוריקטה

01/11/2018 | 07:30 | מאת: אביב 22

תודה על פרנסה תודה על עשייה תודה על ימים עמוסים תודה לסופ"ש שמגיע תודה לעזרים שעוזרים לחיות תודה לטכנולוגיה היא הביאה לי אותכם תודה על היותכם בחיי תודה לכל מי שמלווה אותי ועוזר תודה שזה מרגיש כבר פחות לבד בבעולם תודה על למידה אין סופית ותהליך

01/11/2018 | 19:57 | מאת: חטוליתוש

תודה שנגמרו שבועיים קשים בבית הרוחות.. תודה שיכולתי לטפל באימי בלי להיות מושפעת מהמקום... תודה שחזרתי הביתה..אומנם לשיגרה קצרה אבל עדיין..עד הניתוח הבא... תודה שמצליחה להתגבר על קשיים בכלל לא מובן מאליו... תודה.... חטולית

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

29/10/2018 | 20:06 | מאת: hila37

היי אודי הייתה לנו עכשיו פגישה לא הייתי מסוגלת להגיד משפט שלם זה היה בכי עצור הוא אמר שהוא מבין ומרגיש שאני סובלת חרדות קשות ודיכאון.... אתמול כבר חשבתי על אשפוז.... אמר שאתאשפז אצלו בקליניקה הטטרס הזה קשה לא מסוגלת לחשוב ולא להרגיש שום דבר חוץ ממתח ועצבנות...

הי הילה, מה היה קשה כל כך? זה טוב לדעת שיש לך מולך אדם שיכול להחזיק אותך גם בשעה קשה זו. מאפשר להשען ולהעזר. מקווה שיעבור מהר. אודי

30/10/2018 | 01:00 | מאת: חטוליתוש

היי הילה... מאחלת לך שהתקופה הקשה תהיה מאחוריך מהר במיוחד שיש לך תמיכה נהדרת חטולית

חתולית מרגישה קצת יותר טוב. קצת מאחורי תודה!

29/10/2018 | 17:31 | מאת: NOT_FOUND

שלום, מערכת יחסים של מטפלת - מטופלת שמכילה בתוכה יחסי כוחות, מאבקי שליטה, איומים מצד המטופלת יכולה להצביע על בעיה כלשהי מול המטפלת? אני מנסה לחשוב עם עצמי למה גם פגישות שהן טובות לכאורה מובילות בסופו של דבר לסגירה קשה של הפגישה כמו חוסר רצון לעזוב את החדר או לסיים את הפגשה בזמן. אשמח לשמוע איך ניתן להתמודד עם זה ועל מה זה בעצם מעיד. תודה.

שלום לך, בוודאי שזה מעיד על בעיה, שבאה לידי ביטוי מול המטפלת (אך אולי משקפת בעיה עמוקה יותר הקשורה ליחסים). הדרך לטפל בזה היא להביא זאת לטיפול. אודי

29/10/2018 | 09:34 | מאת: אביב 22

לפני היום לימודים הבא מרגישה לא שייכת מפחדת , לא בטוחה שיכולה לגדול אודי זה קשה לגדול למלא תפקידים מלאי אחריות מלאי טריגרים מכווצת מפחד , אני שונה אחרת לא כמו כולן שם חריגה...הם מדברים עלי ....מנתחים , סטיגמות דרכי טיפול התנגדיות ועוד התנגדויות והשלכות והעברות ובא לי לצעוק להם באימא שלכם אתם לא ממש יודעים איך זה מרגיש ..... אני החולה רוצה להיות איש טיפול ..... ואני יודעת שאני יכולה ,אבל ברור לי שתמיד זה יהיה קשה כמו להילה ....והשאלה עם זה שווה את המחיר ....

הי אביב, זה לא עלייך, זה רק מזכיר אותך בדברים מסויימים. לא כך? את יכולה, וזה קשה להיות איש טיפול. זה נוגע בפצעים שלנו. אבל זה גם פוטנציאל להיות מטפלים טובים, אם גדלים מהמקום הזה. אודי

30/10/2018 | 00:52 | מאת: חטוליתוש

נראה לי שזה שווה.... למרות כל הקשיים ..... כי את חכמה ... ומבינה ענין... ותדעי לעשות הפרדות בין אם מדובר עליך ובין חומר הלימוד כשלמעשה זה מה שאת הכי מבינה מתוך נסיון אישי וכואב שלך אין חכם כבעל נסיון מאמינה בך וביכולות שלך אוהבת חטולית

29/10/2018 | 08:10 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שאני מנסה תודה שאני מטפלת בעצמי תודה על תהליכים תודה על הבנות תודה שאני אני תודה עליכם כולכם כאן

30/10/2018 | 01:03 | מאת: חטוליתוש

תודה על סבלנות וסובלנות.. תודה שמצליחה לטפל באימי למרות הקשיים הקיימים בבית שלה... תודה שבעוד יןמים אני הולכת הביתה...כבר הדגיש את השאת ותודה שאוכל לחזור לשיגרת ..חיים רגילה... תודה...... חטולית

אז לא מיכ. אלא מכל. שיהיה. כך הוא אישר פה. מיכ תפוס 😂 היי לכלם..אודי יקר! . למה הופעתי דווקא עכשיו ומדוע חזרתי בטח תשאלו? לשם מה? ואל תכעסו שלא רוצה להופיע הרבה ובתדירות שהייתי פה. רוצה מרחב..ולא לענות כל הזמן ולקרוא וכו.. באתי גם לדרוש בשלומכן..קצת געגוע..וקצת קשה קצת לבד. .. אז לאחר תקופה ממש ממש טובה. התקדמות וכו' ובלי הודעות בין פגישות. פשוט פעם בשבוע רגיל..פתאןם היה משהו שכנראה היה בזיכרון היכן שהוא.והופיע. יש לי שאלה: האם תמונה וקול יכולים להופיע פתאום בזיכרון? כאילו קולות..באמצע הפגישה כשדובר על משהו קשה? מעולם לא היו לי פלאשבקים, או קולות או משהו כזה..רק היה קשה לשתף..ועכשיו היה טריגר שפתאום בפגישה דווקא גרם גם לקול..היא אומרת טלטלה זמנית. אני מפחדת מאי שפיות אולי זמנית.. ואתם?? ואתה אודי??? ואגב לא יודעת כמה אהיה או לא אהיה כאן. בבקשה קבלו זאת בהבנה...מצטערת. חיבוק לכלכן.

הי מיכל, ברוכה הבאה! טלטלה זמנית נשמעת לי אופציה נכונה...לדעתי יש לך על מי לסמוך. אודי

היי מיכלי לא אשאל למה... ולא לשם מה... הכי חשוב שאת כאן..!! כמה שאת יכולה... מה שמתאים לך... הכל טוב מתוקה מקבלת הכל בהבנה ליל מנוחה יפתי חטולית

מיכלי כמה ואיך שאת רוצה וצריכה אנחנו כאן אתך

28/10/2018 | 12:07 | מאת: hila37

היי לכן ואליך אודי אני במצב מורכב. קשה לי בעבודה מאוד. אני גוררת את עצמי לעבודה עוד יום ועוד יום. בינתיים מנסה למצוא מקום אחר.... וזה קשה... המנהלת זה כמו עם אבא- אתה לא יודע באיזה מצב היא תגיע לעבודה. אם היא עצבנית היא צועקת עליי ומשפילה. בשיחות סגורות אומרת שהיא מעריכה אותי ושיש לנו אותו ראש. ביום שישי היא צרחה עליי בטלפון שלא אכפת לי מהדיירים. וזה זורק אותי זה זורק אותי וזה זורק אותי אבא היה לפעמים חבר ולפעמים צועק ולפעמים מרביץ ואף פעם לא ידעתי איך זה יקרה ואיך זה יפגוש אני מוטרפת הילה

28/10/2018 | 20:12 | מאת: חטוליתוש

מצבי רוח משתנים של בוסים הם מהידועים יותר במקומות עבודה אי אפשר לצערי למנוע מהם להיות מה שהם אולי תנסי להעביר....כי לא את באמת אשמה...וגם היא הבוסית שלך יודעת..רק שלה יש איפה לפרוק..ולא שהיא לא יודעת את ערכך...כי בנפרד מכולם היא אומרת לך נכון... מאמינה לך שזה גורם לך לא לרצות להגיע לעבודה כי זה שוחק... בכנות....אייך את יודעת שבמקום אחר יהיה אחרת...?? מצטערת שזה זורק אותך למקומות לא טובים.. אבל נראה לי שבכל מקום תצטרכי להתמודד עם אותן בעיות בעבודה..כי זו עבודה שוחקת ברמות קשות.... חשבי על זה לפני שאת מחפשת עבודה...את כבר כאן...אולי עם עוד קצת זמן תלמדי להיות יותר סבלנית...יש לך קצת וותק... אוהבת חטולית

29/10/2018 | 09:37 | מאת: אביב 22

הי הילה, אכן מצב מורכב , את לא מבינה כמה אני מזדהה אתך ...ממש מרגישה את הכאב בבטן את ההתכווצות... אבל את האמת , את יכולה כבר להתמודד ולא לברוח (לחפש עבודה אחרת) זה מה שאני בערך אומרת לעצמי. זה קשה , זה מצריך ממך כוחות על חלל אבל אני מאמינה שזה יצמיח אותך ....תזכירי לעצמך שהיא זה לא אבא ..תחשבי עלייה כעל מישהו שאת מלווה איך היית מגיבה ... סומכת עלייך אהובה ובואי לכאן לשחרר חיבוק ענק

הי הילה, יש מושג שנקרא התעמרות בעבודה. אם נצרף זאת לעובדה שהיום זה לא אז, ושאינך במקום הקורבני - נסי לראות מה ניתן לעשות כדי לשנות את האווירה הזו. לעתים הבהרה תספיק. אבל, עם מתעמרים סדרתיים זה לא פשוט לפעול בדרכי נועם ויש צורך לעתים בעזרה, לרוב כדאי עם דרג ניהולי בשתי רמות מעל המנהלת (מנהל גבוה ברמה אחת נוטה לגבות את המנהל הזוטר). אודי

28/10/2018 | 07:28 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, כמה שנים, אולי, חלפו עד שלמדתי להכיר ברגש הגעגוע. מתגעגת לכאן (הרגשתי מן סוג של שבירת רצף), מתגעגעת למטפל. כי למה? כי, כן, נוצר קשר. קשר - כי הוא לימדני (גם) שאגרסיות הן חלק מהמין האנושי (ובואו נאמר גם כל עולם החי ועוד) בכלל. ויש גם בי. וזה בסדר (כמובן, שגם תלוי כיצד הן באות לידי ביטוי). יש לי המון מה לספר. על חמלה דווקא. אותו קשיש בבניין שלנו שנזרק כך במצב סיעודי לבדו. אני (ולא משפחתו שויתרה עליו) בקשר עם הרווחה, עו"סים וידידי עבר שלו כדי להחזיק אותו בחיים בתקווה שתתקבל הסכמה ממנו (ומגורמים הקשורים למדינה) לעבור לטיפול מסודר. ואני גם דואגת שיהיו עדים. עוד ועוד עדים. סוריקטה

28/10/2018 | 12:34 | מאת: חטוליתוש

געגוע..רגש נפלא ..שמרגיש חיות...לחיות... אגרסיות ..כמו שאמר המטפל שלך...אני שנחשבת לבעלת הסבלנות הכי הכי מכולם....גם מוצאת את עצמי מוציאה אגרסיות....אנושי לחלוטין..כמובן שלא מדובר באלימות קשה....בריא לשחרר חמלה....את אלופת החמלה יפה שלי..כל כך מיוחדת ואכפתית....לא מכירה עןד רבים כמוך.... אוהבת חטולית

28/10/2018 | 14:27 | מאת: hila37

סוריקטה יקרה. גם אני מתגעגעת למקום הזה לקשר הזה שנוצר. מחכה לראות מה שכתבת... והיכן את.. מה שקורה איתך.. אגרסיות קיימות- אך איך מביאים אותן לידי ביטוי? מה עושים איתן? באיזה דרך? הקשיש נשמע מסכן נורא. ואת משמיעה את קולו. זכה בך. שלך, הילה

29/10/2018 | 09:39 | מאת: אביב 22

מצטרפת לחטולית , אי אפשר לתאר זאת טוב יותר .... ואת יודעת התגעגעתי אלייך .....

הי סוריקטה, געגוע, אגרסיה וחמלה. כמעט כל הקשת. אודי

27/10/2018 | 18:02 | מאת: NOT_FOUND

היי, אני מעוניין לעשות טיפול קוגניטיבי התנהגותי במרפאה פרטית באיזור המרכז (הבעיה היא פחד קהל ופחד מהסמקה). ויש לי חשש לגבי הפרעה של הטיפול בקריירה שלי. אני שמעתי שטיפול דרך קופת חולים יותר בעייתי מבחינת חשיפת מידע לגורמים אחרים. האם טיפול במרפאה פרטית יתן לי 100% פרטיות? דרך אגב, אני עובד הייטק - אני לא בטוח עד כמה זה משפיע בתחום הזה (אבל אחרי שחותמים חוזה במקום עבודה חותמים גם על ויתור סודיות רפואית). האם זה עלול להשפיע עליי מבחינת קבלה לעבודה? אם אני אומר שלא עברתי טיפול פסיכולוגי למרות שעברתי טיפול במרפאה פרטית, האם הם יכולים לעלות על זה? תודה מראש.

28/10/2018 | 12:38 | מאת: חטוליתוש

היי.... לדעתי אין לך ממה לחשוש שיעלו על זה לשם כך יש את הסודיות בטיפול.....בפרטי... בהצלחה חטולית

שלום לך, אם חשובה לך הסודיות - פנה לטיפול פרטי. אם לא תנדב את המידע - הוא לא יעבור. אודי

שלום חברות וחברים, נכנסתי היום להגיב מוקדם יותר מהרגיל, ובאמצע - גם לי קרתה התקלה שחלק מכם הרגישו אתמול (איני יכול להגיב להודעות, אולם להעלות הודעה חדשה - כן). אז מתנצל בפני אביב, סוריקטה וינשוף. אגיב כנראה ביום ראשון. ובינתיים - נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

25/10/2018 | 16:18 | מאת: חטוליתוש

אני כבר חשבתי שחסמו אותי ולא הבנתי למה תודה חטולית

הי חטולית, תמיד תחשבי קודם על האפשרות הסבירה, ורק אח"כ על הרודפנית (לפחות כאן...). ;-) אודי

25/10/2018 | 09:23 | מאת: אביב 22

אתמול לא היה ניתן לעלות הודעות ....אז שמחה שתוקן כאן.. ואודי ,אבא ניצח שוב רוצה לפרוש לא עומדת בזה לא בתכנים לא באנשים סביבי לא בכלום ... רוצה לברוח לפינה שלי רחוק מכולם ..... פוסט טראומה ערורה הכי טוב להמנע מהחיים . . כל כך הרבה אנרגיה וכאב כדי לנסות לחיות ....אף אחד לא באמת יכול להבין .....לא בטוחה שזה שווה את המחיר .. אולי אני צריכה כבר לקבל שלי פשוט לא מגיע יותר .קטועת רגליים לא צריכה לחלום על פרוטזות צריכה לקבל שזה מה שיש .....הנפש שלי הרוסה ,אין לי כוחות יותר להאבק .....יש דברים בעולם הזה ששייכים רק לאנשים בריאים .. הבוקר אני מאוד מאוד תבוסתנית סליחה ...

25/10/2018 | 14:52 | מאת: אביב 22

ומצד שני יש את הלוחמת שלא רוצה לוותר.....אבל מבינה את הבעיה שעומדת מולה .... אודי תודה שסגרת ....

25/10/2018 | 16:16 | מאת: חטוליתוש

נשמעת כמו מי שהכאב מתגבר עליך בכל העוצמה כואב לי שככה מרגיש לך.... אבל.... ללכת לפינה שלך רחוק מכולם..לברוח...לא יפתור כלום..בטח שלא את הטראומות.... "יש דברים בעולם הזה ששיכים לאנשים בריאים "... אין מושג כזה אהובה... מבינה שקשה לך מאוד ורוצה להרים ידים... אבל למעשה זו התחושה שנותנת לך את ההרגשה שאבא שוב ניצח.... לא הגיע הזמן לנצח אותו..?? שולחת לך חיבוק גדול ועוטף שישמור מהרגשות הכואבים אוהבת אותך יקרה חטולית

הי אביב, איזה הבדל בין הכותרת (תודה, מתוקן) לבין תוכן ההודעה... אני מקווה שזה זמני, ההרגשה הקשה הזו. אודי

25/10/2018 | 09:08 | מאת: סוריקטה

הי, אתם יודעים, הצטלמתי בימים האחרונים למטרות חידוש מסמכים. רואים, כל נדמה לי בעיניי שלי, רואים אימה בעיניים, ואני נוטה לזהות זאת לעתים אצל אנשים פגועים. המטפל שלי גם רואה את זה. לפעמים. אני אדם מבוהל. אנחנו. ונראה לי שלנו יש כלי לזהות זה את זה, זו את זו. לא יודעת - פוחדת, עצובה ו/או כועסת. ומה היצורים הקטנים רואים בעיניים שהם כל כך נמשכים. ואולי זה הריח גם ואולי... אנחנו השונים. אולי בולטים, אולי שקופים. אולי נטמעים. סוריקטה שאולי תלמד מה זו אהבה

25/10/2018 | 16:04 | מאת: חטוליתוש

היי סוריקטה יפה שלי השארת אותי מבובלת.... לא יודעת מה להגיד... אז רק כאן לידך....בלי מילים.. מנסה להבין..... אוהבת..חטולית

הי סוריקטה, מה עוד רואים בעינייך? אודי

25/10/2018 | 05:45 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה שיום אתמול התחיל ברגשות חזקים של הודייה על התהליך ונגמר ברגשות חזקים של פחד ותסכול וכאב מהתהליך ... תודה שאני רואה את הדרך שעשיתי ומבינה כמה עוד דרך ארוכה יש לי תודה על המקום הזה

25/10/2018 | 15:58 | מאת: חטוליתוש

תודה שהצלחתי להביא את הכאב שלי מבית הרוחות בצורה מובנת יותר תודה שהצלחתי להתלפח הביתה לעשות הכנות בישולים לשבת תודה שיש מי שתומך ועוזר בצורה מפתיעה..החברה של הבן שלי..שגרים אצלנו בבית תודה על כוחות שמצליחים לקחת אותי ולהחזיר אותי ..בכל המעברים האלה מכאן לשם..לא מובן מאיליו תודה שמצליחה לעשות דברים למרות כל הלחץ הכרוך ... תודה למקום... חטולית

24/10/2018 | 14:26 | מאת: ינשוף

לא טוב לי בכלל בכלל אני מתקשה לאסוף את עצמי אני לא מצליחה ,מסוגלת,רוצה להאמין בכל הסיפורים שהם מספרים למטפלת כל השנים לא האמנתי ועכשיו שאני כותבת כאן גם לא מאמינה אבל נפתח פתח קטן שכן מאמין וזה קשה מדי לחיות עם זה קמה בבוקר ורוצה לחזור למיטה לא רוצה לקום ולזכור מרגישה מותשת מעייפות והראש מתפוצץ מסוחררת ובא לי להקיא ושאני עומדת להתעלף קשה לי מדי להיות ערה ונוכחת פחות מצליחה להתעלם ולהכחיש

25/10/2018 | 12:30 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שלי אי אפשר לדחות את הקץ..... שנים של הכחשה לא הביאו לך שום תועלת...ולא שום התקדמות בטיפול....!! יפה שלי..הגיע הזמן להקשיב לכל הקולות שזועקים....דיייייי הם לא עושים דברים שאינם קיימים..הם לא מגיבים עם מה שאין מה להגיב. !!! כואב לעומק הנשמה להאמין נכון....מבינה אותך.... מה יועיל להמשיך ולהגיד ..לא..!! לא היה..!!.. לא קרה..!!.. אותם אי אפשר להטעות מתוקה שלי הרי הם..הם..אלה שהיו שם..שספגו..את הכל...!! אם לא הם......מה הם עושים אצלך ??? זה מתיש עד כלות כי הכאב לא מפסיק גם כשמבינים שזה נכון שזה קרה והיה.... תני לזמן לעדשות את שלו לאט לאט הדברים יטופלו ויסתדרו... אין לאן לברוח מהאמת... אוהבת אותך מאוד יפתי חטולית

28/10/2018 | 14:23 | מאת: ינשוף

זה נהיה יותר ויותר קשה.. רע לי.

29/10/2018 | 09:41 | מאת: אביב 22

הכל בסדר אתם במקום מוגן עכשיו אוהבת את כולך מאוד ....חברה יקרה

29/10/2018 | 13:54 | מאת: ינשוף

מפסיק טיפול לא יכול להמשיך כך

הי ינשוף, קשה להיות מחוברים, אחרי שנים של ניתוק, אבל זה כיוון טוב. אודי

23/10/2018 | 07:12 | מאת: hila37

היי...... באתי עכשיו ששקט כאן לכתוב... מאוד רוצה להרגיש פה שייכת אבל לא מצליחה... קשה לי להגיב בתוך עצים בגלל שחושבת מה עוד יש לי להוסיף? בכל זאת מנסה וכותבת כדי לנסות להיות חלק. המקום הזה חשוב לי... רוצה להרגיש שייכת תורמת וניתרמת... איך אפשר? הילה

25/10/2018 | 05:41 | מאת: אביב 22

את בהחלט שייכת לכאן .ויש לך חלק בקבוצה הנפלאה הזו. והתחושה הזו של זרה לא שייכת אני מכירה . מה את חושבת שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לך ..... חיבוק

25/10/2018 | 08:42 | מאת: חטוליתוש

בוקר טוב מתוקה אתמול נסיתי להכנס כמה פעמים ולכתוב ...לא הצליח לי הילה מתוקה אץ שייכת גם שייכת .... אל תשברי את הראש שלך ב.. ..מה לכתוב פשוט רק תהי את...בלי שום קשר למה כותבים כל השאר גם למילים שלך יש יחודיות משלהם..ויש כוונות נפלאות משלהן.....מה הדאגה ?? גם את חשובה למקום הזה מאוד כמו כל אחת ואחת.... כשאת יכולה וכותבת...את תורמת... וכשעונים לך את נתרמת..... כל כך פשוט.... שיהיה לך יום נפלא..... מתוקה שאת... אוהבת חטולית

הי הילה, את שייכת, עובדה. לגבי ההרגשה שאת שייכת... יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש. תני לזה זמן בלי להאיץ. אודי

23/10/2018 | 02:40 | מאת: חטוליתוש

חייבת לתקן.... לא אומר שאני הצלחתי או מצליחה לתקן.... ההודעה הראשונה שלי לא עלתה הודעה זו היא השניה..בהמשך למה שכתבתי קודם אם יצליחו להעלות אותה אולי יתבהר המצב.. מה שאני חייבת לתקן זה את המצב הנפשי שלי מול אימי בכל פעם שאני נמצאת בבית הרוחות.. ולא מצליחה... כי היא תמיד שמה את בעלה שם ובכל מקום אחר מולי ורוצה כבר לא להרגיש מה שאני מרגישה כשאני שם..פה...עכשיו למשך פרק זמן לא קצר.... שאלה ...הבית שלה עומד לבינוי פינוי..תמא 38.... אם יהרסו את הבית....האם גם הזכרונות שלי משם יהרסו ולא יהיו עוד....???? לכן רוצה לתקן...ואם לא...עם אמי לא יכולה לא מסוגלת לתקן... הדגל..ששמו..בעלה תמיד שם מתנוסס וחייבת לטפל בה אצלה בבית הטריגר הזה לא נגמר...!!! חטולית

הי חטולית, תודה על ההבהרה. לדעתי גם בניסיון לתקן יש חשיבות, בעיקר אל מול קושי וטריגרים כאלו. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

22/10/2018 | 19:24 | מאת: אביב 22

היא אמרה אני שתקתי אין מילים המון כאב חונק בנשמה המילים האלה קברת את הנשיות המילים האלה כואבות והכאב מחזיר את הזכרונות מחזיר את אבא איך אפשר לטפל באכילה בגוף הזה זה כואב כן ...אני קברתי את עצמי בעודי בחיים ...כדי לא להגיע לרחוב ....זר לעולם לא יבין זאת. ואודי ,אני נטע זר ....במקומות הנורמלים . זה עושה את זה כל כך קשה ...הלבד הזה .... פשוט נטע זר ...

הי אביב, קשה מאוד שחלקים שלנו קבורים. זה באמת גורם לתחושת זרות וניכור. אבל אני רוצה לקוות שגם נטע זר יכול ללמוד להרגיש חלק מ-. שייך ומחובר. לאט לאט. אודי

23/10/2018 | 01:47 | מאת: חטוליתוש

לא יודעת אם ינחם אותך אבל כתבתי כבר מזמן על קבורתי העצמית ועל קבורת הנשיות שלי שנגנבה ממני...... צודקת אהובה שמאוד קשה לשמוע את המילים האלה ממשהו אחר... אבל למעשה..האם זה לא באמת נכון ?? לא יכולה לומר כמה נשים בעולם שעוברות מסכת התעללויות ארוכות שנים כמוך וכמוני שעושות בדיוק את הדבר הזה... קוברות אץ הנשיות שלהן בתת מודע ויש לזה תוצאות אנןרקסיה .בולמיה.. נסיונות התאבדות ומה לא.... רק בזכות זה שאנחנו קוברות עצמנו בעודנו בחיים....אחרי זה מתאפשרים חיים שבהם אנחנו מצליחות להתחתן..ללדת ילדים...להקים תא משפחתי שהוא שונה מכל מה שאנחנו חווינו...מכל מה שעשו לנו... היא למעשה לא גילתה לך דבר חדש....נכון...!!! למה יקרה שאת..את מרגישה כמו נטע זר ?..מה את חושבת שאת יודעת על מי שנמצא סביבך..על רקע הילדות שלהם....מסכות לא נועדו רק לפורים אהובה הן נועדו כדי שנוכל לחיות מחדש בתוך כל אותם אלה שמסתתרים שם..לאף אחד לא כתוב על המצח מי אני ומה עברתי.... את מבינה שאת לא באמת לבד...? שכמונו ישנן/םעוד אלפים עם מסכות.... טז אץ עוס אחת מכל הכלל..כמוני וכמו כל שאר הנפגעןת/ם אוהבת אותך מאוד ואת לא לבד ולא בודדה..ולא נטע זר חטולית

24/10/2018 | 17:45 | מאת: סוריקטה

הי אביב, את כבר מכירה אותי. בשבוע שעבר הרגשתי נער. ועוד זעפן כזה, שלא מחייך בכלל. אבל אני יודעת להיראות יותר נשית, כנראה. שיער פזור, שמלה, איפור. מובן הפחד מהטיפוח הזה. ולגבי תחושת אי השייכות. נןטה להאמין שלפעמים היא שם. לא תמיד. היא מובהקת יותר בהרגשה, לדעתי, כאשר מנסים להגדיר את עצמנו באופן ייחודי ונפרד. כן יש משאלה להיות בדיוק השונה הזה. כי גם 'להיות כמו כולם' הוא מפחיד. אצלי, כזכור, הקטע של המיניות הבוגרת (ואשתמש בתיקון של אודי) קבור. בזמנו השתמשתי במילה 'מת'. שלך, סוריקטה

29/10/2018 | 09:42 | מאת: אביב 22

ואני דווקא מדמיינת אותך מאוד נשית ....בשמלה אדומה ושתי צמות .....

01/11/2018 | 07:33 | מאת: אביב 22

הי את יודעת עניתי לך כאן כשההודעות לא עלו כתבתי לך שאני דווקא מדמיינת אותך מאוד נשית גם כשאת עם כלי עבודה ועסוקה כמו גבר לדעתך....ועדין זה לא רק הלבוש ואני חושבת שאת מאוד אישה ...

22/10/2018 | 18:20 | מאת: .במבי פצוע..

אודי הי, מה שלומך ? ומה איתי ? ... בסה"כ אני במקום טוב.. מרגישה טוב, מרגישה בדרך כלל עטופה כמו שמיכה רכה,נעימה שבולמת זעזועים.. .. מתגעגעת אליך.. זה מרגיש קצת משונה כי אני מרגישה געגועים אבל אין לי כל כך מה לכתוב... מה אני רוצה לומר לך ? לא יודעת.. רוצה להיות פה .טוב ? אפילו שאין לי כל כך מה לומר.. אוהבת אותך אודי, שלך-במבי.

הי במבי יקרה, שלומי מצויין, ואני שמח שאת כאן. אודי

22/10/2018 | 10:00 | מאת: יפעת123

לפני 10 שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי, אצל מטפל. הטיפול הסתיים .הבעיה שעד היום אני חושבת עליו מתגעגעת ובוכה בלי הפסקה מגעגוע. מה ניתן לעשות. אני לא יכולה לחזור לטיפול ואפילו לא לדבר איתו כי הוא לא מעוניין.

שלום יפעת, מה פירוש 'לא מעוניין'? באילו נסיבות הטיפול הסתיים ומדוע הפרידה כה טראומטית ולא מעובדת? אודי

22/10/2018 | 06:14 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על ימים עמוסים בטוב תודה על מי שדחף אותי לעשות את הצעד הזה תודה שאני לא מוותרת למרות שממש קשה פיזית תודה על צוות טיפולי תודה שאני מאמינה שאפשר לשנות גם אם פוחדת מאוד ומתנגדת תודה שאני מזהה את ההתנגדויות ולפחות משנה את המילים. תודה שאני עושה תהליכים תודה שאתם כאן ואני לא לבד

22/10/2018 | 09:37 | מאת: ינשוף

תודה שאת כאן אביב תודה שאני לא מוותרת תודה שאני נלחמת תודה שיש תקווה תודה על המקום הזה

22/10/2018 | 11:42 | מאת: חטוליתוש

תודה שקמתי תודה שהתפללתי תודה על תובנות... תודה שיש מי שעוזר... תודה על יחס אנושי... תודה שהתקלחתי בלי עזרה תודה שהצלחתי לנתק עצמי לשעתים..יצאתי לנשום אוויר אצלי בבית..ולארגן כמה דברים.... תודה על שפיות זמנית.... תודה על המקום... ותודה לאודי שמאפשר.. חטולית

22/10/2018 | 19:30 | מאת: סוריקטה

תודה, לא יאומן, איזה כוחות יש לי בתוך ימים לכאורה הזויים שכאלה. עם זאת, עדיין אותה הישרדות, אולי לא חדש, וזה, אולי, פחות חביב. לילה טוב, סוריקטה

21/10/2018 | 19:34 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אשאל, ככה בחרישי - התחילו הלימודים? וואו ובחרת נושא שיטרגר... המון כוחות... בהצלחה, יקירתי, שלך, סוריקטה

22/10/2018 | 16:52 | מאת: אביב 22

בחרתי בנושא שאני חושבת שאוכל ליצור שינוי... כרגע פוחדת שהמקום שרוצה לשנות יהיה בחשיפת יתר. גם מבחינה פיזית לא פשוט 3.5 שעות נסיעה לכל כיוון .... אבל ,אודי גם לך ....מעניין מאוד

21/10/2018 | 19:01 | מאת: חטוליתוש

מכורבלת על כורסה בסלון... כי כל הגוף כואב כאלו פרסו אותי בסכין חדה לא מצליחה לנשום כמו שצריך כל הבית מסביב חשוך כי היא עושה חסכון בחשמל גם בחוץ חשוך.... בכל פינה חשוך.... והרעש הזה שחודר לתוך המוח ולא מרפה...חשבתי שיש סופה בחוץ מתברר שזה המזגן.... לא מצליחה לחשוב....המוח שלי ג'לי בתוך קערת מים מתנדנד.... רוצה לצעוק ..ולא יוצא..גם היא תיבהל....אמי....חנוקה.... אין מי שיחליף אותי.....אין אפשרות לברוח... רק תחילת הדרך.....רק שבוע ראשון... חייבת לתקן מה שלא עשו בשבילי אף פעם אף אחד.... אף אחד... אף אחד.... אף פעם....אף פעם...אף פעם..אף אחד.... עדיף להכנס לתוך הבועה .... שם חם ונעים....שקט גם בראש ביייייי חטולית

היי חטולית יקירתי.. נשמע נורא למה לחסוך על חשמל?? שמרי על עצמך הילה

22/10/2018 | 09:34 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה שומעת את החוסר אונים במילותייך מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך? יש משהו שיכול לעזור? בינתיים יושבת איתך ..על ידך את לא לבד ינשופים

22/10/2018 | 09:54 | מאת: סוריקטה

הי חטולית יקרה, עצוב לשמוע על ההקרבה, על צמצום מרחב אישי עצמי, רגשות אשם, אני מניחה, מעורבים... עצוב מאד מאד... שלך, סוריקטה

22/10/2018 | 16:44 | מאת: אביב 22

חטוליתוש מתוקה שלי עצוב וכואב לשמוע מקווה שיעבור מהר אתך מחבקת

הי חטולית, יש משהו בדברייך שמאוד התעכבתי עליו, וברשותך - אציין אותו: "חייבת לתקן מה שלא עשו בשבילי אף פעם אף אחד...." בעיניי זה מופלא, שאת יכולה. אודי

23/10/2018 | 01:56 | מאת: חטוליתוש

היי כי אני לא נמצאת בבית שלי אלה בבית אמי... בבית הרוחות... והיא אשה מזדקנת שרוצה לחסוך בהוצאות חשמל... כמו תמיד...בעל המאה הוא בעל הדעה... אם היתה עולה ההודעה הראשונה שכתבתי היה יותר ברור.. תודה מתוקה חטולית

23/10/2018 | 02:14 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שאת כמה טוב שאת לידי צודקת אני חסרת אונים שוב בבית הרוחות ולא לזמן קצר... אוהבת חטולית

23/10/2018 | 02:18 | מאת: חטוליתוש

הכל נכון חוץ מרגשות אשם בבית הרוחות.... וקשה מתמיד כי ההודעה הראשונה שכתבתי לא עלתה... וזו רק המשך שלה תודה לך יפתי חטולית

23/10/2018 | 02:24 | מאת: חטוליתוש

לצערי זה לא הולך להסתיים כל כך מהר... עוד יש מספיק זמן לטפל בה... תודה מתוקה שלי.. חטולית

21/10/2018 | 09:26 | מאת: .במבי פצוע..

סוריקטה אהובה.. מזל טוב ליום הולדתך !!! ... האמת היא שכשקראתי את הודעתך קצת התבלבלתי... כנראה שמשהו השתבש אצלי בקשר אלייך.......?????? זכרתי ששתינו ילידות מזל עקרב... ..... אני ב 7/11 ואת ב 5/11 ... ?????? לא יודעת למה ... ????? ....... אחותי שלי ...יום הולדת ....יום הולדת זה משהו ממש מורכב....לא פשוט... יום של התחלה אך גם סיום.. טבעת נוספת לגזע העץ .. חוויות ,התנסויות נוספות.. עוד שנה... סתיו.. יום הולדת בסתיו... בתקופה בה הטבע מתחיל להתכנס פנימה.. העלים משנים צבעם ..מקבלים גוני שנהב,חום,אדמדם,בורדו.. נושרים מאבא עץ וחוזרים לאמא אדמה.. הריח החריף של האדמה הסדוקה שזועקת למים.. ואי שם רץ לו,מנתר נחליאלי קטן כמו לא רואה את המתרחש... חי את הרגע .. מצייץ ,מזמר ,שר לו שיר עליז ויודע שהמתנה שיש לנו היא את הרגע !!... ... סוריקטה אהובה, מאחלת ומברכת אותך ברגע טוב ,נעים ומספק..ועוד רגע כזה.. ועוד רגע אחד..ועוד..ועוד..ועוד..שיצטרפו לרגעים רבים של טוב,שמחה,בריאות טובה,כייף,יצירה וסיפוק... אוהבת אותך.. מאוד.. במבי.

21/10/2018 | 12:54 | מאת: סוריקטה

אנ'לא מרגישה שמחה בתאריך הזה... כאילו הייתי רוצה שידלגו עליו בלוח השנה. ואת זוכרת נכון. בשנה שעברה, נדמה לי ציינתי פה את התאריך העברי, בסתר כזה. כי הוא נשכח כזה. השנה גם אני שכחתי ממנו לגמרי סביב אירועי הבאלגן שהיה שמרגיש ששיבש לי זמנים ועוד. בין שני התאריכים הלועזי והעברי אני בין לבין. כבר בת ועוד לא בת. יסלחו לי כולם על השיבוש. זה כאילו שאיני יודעת / תופסת מתי זה חל או שאני קיימת בכלל. מוזמנים לשנוא אותי. סוריקטה

21/10/2018 | 19:15 | מאת: .במבי פצוע..

ראשית, תודה גדולה שאמרת לי שזכרתי.. כבר הרגשתי את העינוי הזה של הקול הפנימי:"נדמה לך,נדמה לך,נדמה לך במבי.." כשאת יודעת שאת זוכרת אבל קול פנימי חוזר ואומר לך שזה רק נדמה לך ואת מרגישה משוגעת לגמרי... אז תודה ענקית לך אהובה.. שנית, קראתי את מילותיה המדהימות של סנופקין ומצטרפת לכל מילה,אות ,תג את אהובה בכל מצב... את מותק ..באמת !!! במבי.

21/10/2018 | 22:14 | מאת: חטוליתוש

לשנוא אותך...?? קשקוש בלבוש... אוהבת אותך יפתי חטולית

21/10/2018 | 07:21 | מאת: סוריקטה

קשה, קשה לפתוח... קשה לקום בימי חול לעבודה בארבע בבוקר. לפחות מהשבוע הבא, מה שהיום ארבע יהיה שלוש, אז יהיה כבר אור כשאני יוצאת... הי כולם, האירוע ההוא של הפריצה והאובדן עדיין מושך אותי למקומות משובשים... חלומות משונים, שאפרט בטיפול. מנסה לקחת אוויר ולהתחיל את השבוע. כמעט ומרשה רק למטפל לגעת בי, שם הסיכוי לדייק (הייתי רוצה להאמין) יחסית גבוה. ואודי, גם אתה די קלטת אותי - זה מרגש. שלכם, סוריקטה

21/10/2018 | 11:34 | מאת: חטוליתוש

באמת שמאוד קשה לקום כל כך מוקדם כל בוקר..עדיין חשוך... והפריצה ההיא...מאוד קשה לאבד.... מנסיון אישי..... אם את לבד...משאיר פחדים... מאוד מבינה אותך..... מאחלת לך שתתגברי במהרה ותמשיכי הלאה... מצב לא פשוט בכלל... חוויתי בהריון השני שלי ...בחודש התשיעי..היינו אצל אמי כי היה לי ילד קטן בן שנה ושמונה חודשים...ובעיתי גם לרוץ לבית החולים עם עוד ילד בידיים...אז היתה ברירה להיות אצלה...נהגנו לבקר כמעט כל יום בבית כדי לוודא שהכל תקין... ולא היה... מה לא לקחו..מתרופות..קיסמי אוזנים..מצעים..כולל חדשים שקניתי לבן הבכור מתנה מהתינוק...שלא יקנה שלקחו לו את המיטה...טמפונים..ועוד כל מה שהיה נייד... היתה טראומה...היה פחד אבל לא הייתי לבד... מאחלת לך מכל הלב ❤...שתתגברי מהר...רק למענך אוהבת חטולית

21/10/2018 | 12:39 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה מבינה שממש לא פשוט לך טוב שיש את המטפל שמבין ומקל-זה לא מובן מאליו! איתך, ינשופים

הי סוריקטה, לא רק שעון חורף לפנינו - גם גשם. והרבה. אודי

19/10/2018 | 15:46 | מאת: סוריקטה

יום ההולדת. אבל הנה עצרתי, כי פתחתי דיבור. מפגרת. יום הולדת. בעעע. התאריך הזה שרשום במסמכים שנולדתי, ואני עוד חושבת לי מתי אקבע איזה תאריך אחר לי, שאקרא לו יום ההולדת. התאריך המקורי - תאריך שמסמל שנוצרתי על ידי אבא ואמא. הוא והיא. גבר ואישה. נקודה בלתי מוסברת בחיים שלי. ששניהם היו שם קודם ועשו מה שעשו ויצרו. שניהם - אמא בדרכה הפסיכוטית, ואבא בדרכו המופרעת מכחישים שהייתה ביניהם אהבה אי פעם. אז אני בכאב הקיומי הזה ובחוסר הבנה בסיסית, ברמת העומק, של איך נוצרים ילדים. בשנה שעברה, אין יודע איך היו לי כוחות, זו הייתה השנה היחידה בחיי בה סוג של חגגתי יומולדת. ואמא לא נכחה שם, גם לא השמיעה ציוץ או מסר. יום ראשון, היום בו הודעתי ככל הנראה תתפרסם, הוא גם איכשהו תאריך בעל משמעות. התאריך בו ניסיתי לקחת לי את חירותי, אחרי כמעט ארבעים שנה של אביוז, לעתים קיצוני והזוי, ממקורות שונים, ומשם התחלתי את הקשר הטיפולי שלי. לא שמח לי, ואנ'לא חוגגת, ולא מעניין אותי כלום. מפוצץ לי הראש. סוריקטה

מבינה אותך באמת כך כל....... גם בשבילי ימי ההולדת היו רק טריגר בגלל בעלה של אימי גבר ואשה....לא חייבת להיות בינהם אהבה כדי ליצור ילדים... לצערי זו עובדה קיימת.... החיים מלמדים אותנו שלמעשה אנחנו כמו בעלי חיים רק יותר מפותחים... גם הם לא אוהבים כדי להזדווג גם בני אדם באשר הם...לא חייבים לאהוב כדי להביא ילדים לעולם.....את לוקחת את זה באופן אישי כאלו את אחראים למצבם של הורייך.. את לא אחראית לכלום...!!! אפשר להציע לך תאריך ליום הולדת ? כשתסיימי טיפול...ובאמת תהי משוחררת מעול העבר שעדיין לא מרפה ממך..עם כל הכאב.... יום שיחרור ....יום הולדת.... מה דעתך..?? בהמון אהבה חטולית

21/10/2018 | 12:44 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה טוב שעצרת מבינה אותך כל כך יום הולדת -... הלוואי תוכלי לבנות לעצמך חוויה נעימה. אני שמחה שנולדת. אני שמחה שאת כאן. ינשופים (מאחלת לך יום הולדת שמח🌹🎂

21/10/2018 | 14:04 | מאת: סנופקין.

שולחת לך אהבה ללא תנאי. איך שאת ואיפה שאת. תמיד. בעליות בירידות, בחושך, באור, בתהומות השאול. את אהובה והטוב שאת זורח שם תמיד, בלי הפסקה. בלי קשר למה שהיה ולמה שיהיה. מעצם היותך. https://www.youtube.com/watch?v=GnYkrpFwq0Q "הַטּוֹב שֶׁלָּךְ יְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים וּלְאַט תְּהַלְּכִי בְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים תָּעִירִי חַיִּים לִתְחִיָּה מִתְּקִיעָה​ לִתְרוּעָה בִּתְרוּעָה". באהבה

21/10/2018 | 19:40 | מאת: סוריקטה

הי סנופקין, אני כל כך אוהבת את הגיחות שלך. ואיזה שירים מיוחדים את מגלה לנו. וואו. תודה (במבוכה) סוריקטה

22/10/2018 | 07:10 | מאת: hila37

סוריקטה אהובה רוצה לאחל לך שנה פוריה שכל יום יהיה יותר טוב מקודמו.. רוצה להיות איתך בטוב וברע... אין לי הרבה מה לאמר רק להיות איתך.. שלך, הילה

הי סוריקטה יקרה ומיוחדת שאת, למרות הכל, זה יום משמעותי מאוד, היום בו התחלת להיות כאן בעולם. וטוב שבאת. ועצרת. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

18/10/2018 | 22:03 | מאת: שירה2017

מאחלת לך בהמון אהבה את כל אשר תבקשי. שתמשיכי במסע הלא פשוט שלך באומץ וגבורה ותזכי לרגעים של אור ונחת. שלך שירה

מצטרף לשירה! אודי

19/10/2018 | 19:53 | מאת: סוריקטה

הי שירה ואודי, אולי אאמץ את 21 באוקטובר כיום הולדת (ראו הודעה שפתחתי). זה כנראה באמת היה יום אמיץ. לא הרבה אחר כך נפלתי לידיו (מדוע השתמשתי בביטוי הזה...) של איש שהציל את חיי - המטפל שלי. האיש הזה גדל מאד מאז. ואני, אולי רק קצת בקצב הדינוזאורים. שני אנשים משני עולמות כל שך שונים שאיכשהו מצאו משותף בעולם הנפש. מדאיגות אותי הנפילות היחסית תכופות לאחרונה. נופל וקם, ועדיין. חלפה שנה. מתבוננת בי. בתמונות. במראה. נראית קצת זקנה לעתים, אפילו זקנה מאד. וקצת לא אישה לעתים. חיים עצובים. חרישיים. תודה שאתם נחמדים אליי, תמהני מדוע... סוריקטה

18/10/2018 | 21:03 | מאת: אביב 22

עשיתי צעד משמעותי חשפתי משהו ממי שאני אמרתי שאני ptsd מול אנשים זרים לי לחלוטין זה טוב מהרבה בחינות של בושה ואשמה וסטיגמה אישית . ומצד שני זה היה מהיר מידי לא יודעת כמה מחושב. יודעת שזה חלק מהשינוי שאני מאוד רוצה לגרום למערכת ... מאוד מבולבלת מהצעד הזה... כאילו וואוו ... לא יודעת איך המטפלת תגיב לזה....לא יודעת אם זה טוב או לא .... אבל זה כבר נעשה ....

הי אביב, זה אמיץ. אודי

19/10/2018 | 16:14 | מאת: חטוליתוש

אני בכלל לא חושבץ שזו בושה להפך..את אמיצה מאוד כתבת בעצמך שזה טוב מהרבה בחינות נכון... משהו בפנים כנראה הראה לך שזה הזמן הנכון להוציא....לפתוח....להגיד זה בהחלט צעד חשוב ומשמעותי בשבילך כדי להתקדם הלאה... מבולבלת....ברור..כי הרגשות עדיין לא מעכלות... תסמכי עליך ועל מה שאת עושה..זה ישב כבר מספיק זמן בפנים ורצה לפרוץ החוצה... ואין לך בכלל במה להתבייש.. אני מאמינה שגם המטפלת שלך תעריך את הצעד הזה.. לפחות אני מאוד מעריכה ומכבדת את הצעד החשוב הזה שאומר..... עשו לי..אכלו לי...שתו לי את החיים... ואני...לא אשמה....!!!! אוהבת אותך אמיצה ומהממת שאת חטולית

18/10/2018 | 14:03 | מאת: NOT_FOUND

שלום אודי וחברי הפורום, אני כבר מספר חודשים בטיפול ומעניין אותי לשמוע את דעתך בנוגע לצורת הישיבה מול המטפל. כלומר, האם בחירה שלא לשבת בכורסה מול המטפל ובחירה בצורה אחרת של ישיבה יכולה להעיד על משהו? רק אציין שהמטפלת משתפת איתי פעולה בדרך שבה אני בוחרת אבל לפעמים זה מרגיש לי שאני קצת כופה עליה משהו שלא נוח לה או נעים לה. תודה.

18/10/2018 | 18:38 | מאת: חטוליתוש

היי שלום לך לדעתי הצנועה אם המטפלת שלך משתפת פעולה סימן שגם לה זה בסדר אם לא היה נוח לה קרוב לוודאי שאין לה בעיה כי כמו שאמרת משתפת פעולה ואם עדיין לא מרגיש לך בסדר למה שלא תעלי את הנושא בפגישה הבאה שלכן.... היא כבר תגיד לך בדיוק אייך זה מרכיש לה ואת תהי יותר רגועה חטולית

18/10/2018 | 21:06 | מאת: אביב 22

הי לך ..... אספר לך ששש שנים של טיפול ישבתי עם המטפלת על הרצפה ... נראה לי שהייתי מביאה את זה לטיפול חזרה . את המחשבה על הנוחות שלה ואת הסיבה שנוח לך כמו שאת יושבת .....

שלום לך, בוודאי שבחירה כזו מעידה על משהו... אני מציע שהנושא ידובר, בעיר אם תחושתך היא שיש משהו לא נוח למישהו מכם. אודי

אביב, מה הסיבה שבחרת לשבת על הרצפה ואיך עשית את זה? (המקרה שלנו די דומה).

היי אודי, תודה על המענה המהיר. על מה לדעתך זה יכול להעיד? הרי ברוב הפגישות האחרות תמיד הייתי יושבת בספה ועכשיו כבר לא.

היי אודי, תודה רבה על המענה. אני רק מניחה שזה לא נוח כי אני מתארת לעצמי שזה לא משהו שמטפל\ת נוהג\ת לעשות בדרך כלל. בכל זאת, רציתי לדעת אם אתה חושב שזה מעיד על משהו? כי ברוב הפגישות ישבתי רגיל על הספה או שעמדתי אבל פתאום החלטתי שיותר מתאים לי על הרצפה. סתם מעניין אותי לדעת מה המשמעות של זה. תודה.

21/10/2018 | 19:29 | מאת: סוריקטה

הי לך, אני העליתי את רעיון הישיבה על הרצפה בפגישות שלי, שמאד מובן לכולנו כאן. דיברתי, לא ביצעתי. המטפל שלי לא איפשר. אף לא שנייה אחת. גבול ברור מאד. אציין שבמקביל, בחיים מחוץ לחדר חייתי רק על הרצפה, או אפילו לא רצפה, אלא גרוע יותר, במשך שנים. אצלו, למעשה הייתה השעה היחידה בה כן ישבתי על כורסא בכל אותן שנים. ההסבר (והיום אני מבינה וסיבות רבות להתנגד לפרשנות הזאת, אני גם חושבת שאבין) הוא שכך אני משפילה אותו באיזה אופן. כאילו אני משליכה עליו את החלקים היהירים שלי. הופכת אותו לאשם. זה היה ההסבר במקרה שלי. אנ'לא מכירה א הסיפור או התמונה השלמה אצלך, ובכן - דברו על זה. סוריקטה

18/10/2018 | 06:42 | מאת: סוריקטה

הי, ... הימים מתקצרים. מתחילה את יומי עמוק בתוך החושך. מסיימת ושוב חושך. נראה שאני יותר אדם של אור ושמש. אולי יבוא קצת גשם (של מים ולא טילים) השנה. והמעגל חוזר. השנה לא שמתי לב שחלף תאריך היומולדת שלי. היה איזה יום כזה. אולי תבואנה עוד מילים. סוריקטה

18/10/2018 | 16:44 | מאת: ינשוף

איתך סוריקיטה בתוך החושך, בתוך האור רק איתך ינשופים

18/10/2018 | 18:46 | מאת: סוריקטה

קוראת את עצמי ושואלת - האם מרגישים כאן את התקיעות שלי, משמע אין חדש ומסתובבת סביב עצמי. סוריקטה

סוריקטה יפה שלי עצוב לקרא אותך יפתי סתיו במחוזותינו..... אני כותבת עכשיו כבר בפעם השלישית כי פעמים ברח לי ואת חשובה לי אז לא מוותרת אם לא מאוחר מידי כדי לברך אותך ליום ההולדת שלך.... מאחלת לך שתזכי לחיות את החיים כמו שאת חולמת שתזכי להגשים את עצמך...🎯 יום הולדת שמח יפתי....♥️ ומאחר ..(כך אני חושבת)... שאת לא אוכלת עוגות.... 🍇🍉🍓🍒🥑🥦...🤩😍.... 🍽 מכבדת אותך בפירות טריים 💐🌸🏵🌹🌺...יום הולדת שמייח....😇 לחייך מתוקה.....🍾🍷🍸🍹 מה שבא לך... בהמון אהבה חטולית

18/10/2018 | 20:55 | מאת: אביב 22

אפשר לשבת אתך ככה בשקט ..... בא לי חעטוף אותך בשקט מרגיע ....ולחגוג אתך מומולדת מאוחרת .... אוהבת ומחבקת

הי סוריקטה, ריח של כמעט גשם כאן. ואפשר להיות עם חלון פתוח ולחוש את רוח הסתיו... וגן אני הופתעתי לגלות כשהתעוררתי בבוקר שבחוץ חשוך. כך פתאום. ועצרי רגע על יום ההולדת... אודי

19/10/2018 | 19:57 | מאת: סוריקטה

בתוך האור. אני עם אנשים באור. בחושך אני לבד (ולא הקטע של פולניה...) שלך, סוריקטה

הי חטולית יקרה, חמודה שאת. באמת ממעטת לאכול עוגות. מספר שנים שאני מנסה לדבוק בתזונה בריאה יחסית. טרי זה מצוין :-) לא יודעת אם ייצא לי בחיים להבין מה זאת אומרת יצירה ובריאה של חיים חדשים. יום מוכחש. תודה יפתי, שלך, סוריקטה

19/10/2018 | 20:03 | מאת: סוריקטה

שקט זה מתאים. מתאים מאד. הלוואי. יום מוזר לאנשים בודדים. באהבה, סוריקטה

17/10/2018 | 19:56 | מאת: hila37

זה מערער

18/10/2018 | 15:59 | מאת: אביב 22

הי הילה , נכון זה מערער כמו נעלמה הרצפה ... ובכל זאת אולי תגענה המילים לכתוב שוב אנחנו כאן נשמח לקרוא אותן ......

18/10/2018 | 17:59 | מאת: ינשוף

הילה יקרה באמת מערע מצטערת תכתבי שוב... רוצה להקשיב לך

18/10/2018 | 18:18 | מאת: חטוליתוש

זה קורה גמלי תכתבי שוב בטח היו לך דברים חשובים למה לוותר..?? כנסי מתוקה ותכתבי חטולית

הי הילה, בהחלט מרגיז, אבל אני משער שניתן להתייצב במהרה ולשחזר את הכתוב. אודי

19/10/2018 | 20:08 | מאת: סוריקטה

הי הילה, זה מרגיז, אם את בקטע עצבני מראש, שטויות כאלה יכולות להעיף לסוג של התקף זעם שככה מוציא מאיזו שליטה. ולכשמותנו, לעתים נדמה שהייתה זו הארה שלא תשוב ופספסנו. למדתי, שזה חוזר וצף, גם אם לא זוכרים בכלל שזה היה שם פעם. ולפעמים אף בניסוחים שלמים ומוצלחים יותר. סוריקטה

17/10/2018 | 04:23 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שאני אני תודה על כאבים שמעירים משינה תודה על צוות טיפולי תודה שאני מנסה תודה שזה נראה מלא תקווה תודה על המקום הזה תודה עליכם

18/10/2018 | 06:46 | מאת: אביב 22

תודה שישנתי מה שישנתי תודה על שבוע עמוס במיוחד תודה על מי שאני תודה על צעד מאוד משמעותי שעשיתי תודה שאני מבינה תודה שאני לאט לאט שוברת את הסטיגמה האישית שלי . תודה לאנשים הטובים סביבי תודה על המקום הזה תודה עליכם כולכם בואו תצטרפו אלי... זה עושה טוב לראות את הטוב ....ויש ממנו המון

18/10/2018 | 08:21 | מאת: חטוליתוש

אתמול כתבתי ולא עלה.... תןדה על הניתוח קטראקט שאמי עברה והניתוח הצליח תודה על משפחה חמה אוהבת ותומכת תודה על רגעים של זכרון תודה על שפיות בבית של אמי לא מובן מאיליו בכלל תןדה שמצליחה לעשות דברים למרות השכחה תודה על כל יום שמצליחה לקום מהמיטה ולעמוד על הרגלים גם אם נעזרת במקל הליכה תודה על הגשם השוטף המרענן ..אןויר יותר נקי תודה על מטפלת מקסימה שמטפלת באימי תודה על לבוש הולם... תודה על בריאות שהיא קומסי קומסה תודה על תקווה לימים יותר טובים תודה על המקום ותודה לאודי שמאפשר אוהבת חטולית

16/10/2018 | 14:40 | מאת: אביב 22

אודי התגעגענו כל כך אז ברוך שובך .... השבוע מתחילים הלימודים לא יודעת למה עשיתי את זה לעצמי מי אני חושבת שאני ,זה הולך להיות כל כך עמוס רגשית ....כל כך טריגרי ונפיץ .....ובשביל מה ???? למלא את הבור שבחיים לא יתמלא באמת .....להשלים את ההפסדים ... הפעם זה ממש טיפולי זה לימודים שכל מאמר כל מילה יטרגרו ....אני משותקת מהחרדה!!!!!!!!!

17/10/2018 | 18:46 | מאת: חטוליתוש

אני מאמינה בך וביכולות שלך גם אם יהיו דברים ..טריגרי יהיה לך על מי להישען יתכן שהפחד מוקדם מידי יתכן שכן תוכלי לעמוד בזה תני לעצמך הזדמנות..... חשוב מאוד כמו שאת אומרת לא לברוח להסתכל ללבן בעיניים..... ולא לשכוח לעולם.... שאת...לא...אשמה...בכלום אוהבת חטולית

18/10/2018 | 06:52 | מאת: אביב 22

זה מה שיפה בחרדה זה תמיד מוקדם מידי ולא מבוסס ולרוב גם מנפח את העכבר לממדי פיל.. . תודה שאת מזכירה לי שיש לי כוחות ויש לי תמיכה ..... ואין לי ספק שכנראה אני הולכת לצאת מהם אחרת . פחות בושה פחות אשמה. פחות סטיגמה אישית . יותר בטחון ומקצועיות... אוהבת אותך ❤💙

18/10/2018 | 10:08 | מאת: ינשוף

אביב יקרה מאמינה בך ברור שיהיה טריגרי וגם יהיה למען הריפוי שלך איתך בלב

18/10/2018 | 20:56 | מאת: אביב 22

אהובה שאת תודה שאת בחיי❤💙

18/10/2018 | 21:10 | מאת: שירה2017

אביב יקרה מאוד, מאחלת לך המון הצלחה ומאמינה שתמשיכי בדרכך למרות הקשיים. ונראה שאת שאת החזקה יודעת איך ולאן את מובילה את כולך. מרגשות הבחירות שלך ומעוררות השראה. שלך שירה

הי אביב, ברוכים הנמצאים! אני משער שזה גם מעורר חרדה אבל בטוח שמעניין מאוד, לא כך? אודי

15/10/2018 | 09:33 | מאת: NOT_FOUND

שלום וברכה יש לי ילדה יחידה בת 3 וחצי, השנה היא נכנסה לגן עירייה , הגננת מדווחת על התנהגות טובה של הילדה ועמידה בגבולות, אך כאשר אנו בבית היא מרימה ידיים על אבא שלה,חובטת בו עם חפצים , יש לציין שהקשר איתו מצוין הוא מאוד חברי איתה משחק איתה המון וצוחק הרבה אך כאשר היא מרביצה הוא לא יודע איך להגיב והוא ממש מתרגז שואל אותה הרבה למה את מרביצה(אני אומרת לו שזה לא עוזר)תפסיקי, די עד שהוא ממש צועק עליה ולא יודע מה לעשות ואני נחלצת לעזרתו .אני יותר סמכותית לוקחת מימנה את החפץ מחזיקה לה את הילד ואומרת לה את לא מרביצה, אך זה לפרק זמן קצר. גם על בני המשפחה היא מרימה ידיים ומעיפה חפצים אני לוקחת לה את החפץ שהיא העיפה ונכנסת אתה לחדר ומבהירה לה,אך לאחר ששתינו יוצאות היא חוזרת מהר מאוד לאלימות. אשמח לעצה טובה ולהתמודדות נאותה מול ילדתינו , תודה.

18/10/2018 | 10:44 | מאת: חטוליתוש

היי שלום ממה שאני ראיתי והבנתי ....יכול מאוד להיות שזו התגובה שלה על....שהשארתם אותה לבד בגן שנה ראשונה..והיא רגילה לחום ואהבה שהיתה רגילה מהבית..כנראה גם עם המון תשומת לב ופינוקים מה שחסר לה עכשיו בגן אז...היא כועסת...ובגן רואים ילדים שכועסים ומרביצים.... נראה לי שזה רק שלב בהסתגלות למסגרת החדשה שם הגננת אסרטיבית יותר ולכן ממושמעת ויודעת גבולות נכון מאוד גם להציב לה גבולות בבית...ולא לאפשר לה להכות אף אחד.... הכל רק באסרטיביות וחיוך , בעדינות והבנה... זו דעתי הצנועה חטולית

שלום לך, יתכן שבתך 'מחזיקה' במהלך היום ובבית מרפה מכך ומאפשרת לעצמה יותר חופשיות בביטוי רגשותיה. אם נצרף זאת למה שכתבה חטולית - זה יכול להוות הסבר. נסו לשוחח אתה ולבדוק האם היא אכן כועסת, ואפשרו לה ביטוי טוב ומקובל יותר של הכעס. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולחופשה קצרה שלי שמוצמדת אליה. נוחו היטב ואספו כוחות, ונשוב וניפגש ביום רביעי. שמרו על עצמכם, אודי

11/10/2018 | 19:43 | מאת: אביב 22

https://www.youtube.com/watch?v=hlWcex9hir4 בתוך גלי הפלאשבקים והימים המוזרים ...בא לי קצת להתפרע .... אודי וכולם תצטרפו למסיבה , יש לכם שיר שמח :)

הי אביב, נהדר, וממש במקום... אודי

12/10/2018 | 09:46 | מאת: חטוליתוש

כמה נפלא שבא לך מסיבה איתך.... אוהבת חטולית

10/10/2018 | 22:38 | מאת: hila37

היי אודי אני עובדת בעבודה שיש בה הרבה עומס ואחריות. אני גם בתפקיד ניהולי, משהו שמעולם לא חשבתי שאעשה. מתמודדת עם לחצים לא פשוטים. הכי קשה לי שיש לי ים דברים לעשות, ואז מצטברים דברים חדשים דחופים, ואני לא יכולה לעשות דברים עד הסוף כמו שהייתי רוצה. לדוגמא- אני מנהלת שיחות עם דיירים, או פגישות הדרכה עם צוות. בעיקרון זה צריך להיות מוקלד ולהיות בתיק של הדייר. הייתי רוצה אחרי כל פגישה לסכם במחשב. העניין הוא שיש רק מחשב אחד לכמה אנשים. וגם לא תמיד יש לי את הפנאי לשבת אחרי הפגישה ולסכם. יש לי כל מיני טריקים- מחברת לשיחות פגישות וועדות. מחברת להדרכה שאני מקבלת. במידה ומצטבר חומר אני מתייקת ושומרת. למרות כל זאת- עדיין מרגישה לא מספיק יעילה. אולי תיתן לי עיצות של מטפל וותיק? בטיפול אני ממשיכה- היתה טלטלה גדולה בתחילת השבוע, הרגשתי כל כך רע אחרי שלא ענה לי לטלפון שהתקשרתי קבענו. ועוד שבתוכי אמרתי לעצמי שאני סתם תינוקת וירדתי על עצמ...י... הוא דווקא הבין והכיל את זה. אני אוהבת אותו. הילה

11/10/2018 | 08:02 | מאת: שירה2017

הילה יקרה, נשמע עמוס מאוד. אני מוצאת שהטלפון זמין מאוד ומשתמשת בו לא מעט לכתיבה. אולי את יכולה לתעד סיכומי פגישות במסמכים בטלפון או אפילו אימיילים שישמרו כטיוטות או תשלחי לעצמך ותוכלי למיין בתיקיות או להדפיס. שירה

11/10/2018 | 15:42 | מאת: אביב 22

גאה בך הילה , כל הכבוד לך נעזרת גם כאן באודי לא נשברת ויודעת שאת יכולה חיבוק

הי הילה, אני מציע לסמן משימות על פני סולם של דחיפות וקדימויות. זה מסייע בהתארגנות כשיש ריבוי משימות ובהחלטה במה חשוב להתמקד ומה ניתן לדחות יותר. ובאשר לטיפול - אני שמח לשמוע שיש הבנה והכלה ושאת מרגישה זאת. אודי

10/10/2018 | 19:50 | מאת: Tossing

היי רופא מאז שהתחלתי שיעורי נהיגה אני טיפה לחוץ ואולי מתרגש לפני כל שיעור והצוואר שלי רועד וזה ממש מביך אותי, וככה זה גם בשיעורים ובחברה, מה אתה ממליץ לעשות ??

שלום לך, איני רופא, אלא פסיכולוג. אתה מתאר תופעות שקשורות כנראה לחרדה. פנה לאיש מקצוע לטפל בזה. זה בדרך כלל טיפול ממוקד וקצר. אודי

10/10/2018 | 18:00 | מאת: ינשוף

אף פעם לא קבלתי או הרשתי לעצמי לקבל את מה שאני חושבת שעברנו... אף פעם!! כמעט ותמיד לא מקבלת הולכת פעם בשבוע לטיפול.. פותחת וסוגרת דברים ואז יוצאת מטיפול והכל נמחק "כאילו" .. החלטתי לתת פחות אפשרות לברוח על ידי זה שננסה שתי פגישות שבועיות. מצד אחת כבר התעייפתי/התייאשתי מהבריחות ומצד שני אני מפחדת פחד מוות. המחשבה להתחבר גורמת לי מצוקה נוראית בפנים.! !! לא יודעת אם אני עושה את הדבר הנכון אבל להמשיך לחיות בחצי נוכחות כבר לא כייפית ומרגיש כמו לחיות בתוך חלום .

11/10/2018 | 12:18 | מאת: אביב 22

אהובה. מאוד מאוד מובן . מאמינה ששתי פגישות יעזרו ויאפשרו טיפול מועיל ומרגיע

11/10/2018 | 12:46 | מאת: ינשוף

אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות את העבודה הזאת בטיפול. אני לא אעמוד בזה..אני יודעת שאני לא.. רוצה להפסיק טיפול אבל לא מסוגלת רוצה שיצילו. .. שיעשו משהו. . רק לא לדעת ..רק לא לקבל אני לא מסוגלת לשאת את זה אתם שומעים? לא מסוגלת!!

11/10/2018 | 12:54 | מאת: חטוליתוש

מבינה אותך מתוקה גם אני חושבת שאת עושה צעד נכון בטוח שלא יהיה קל אבל לפחות תתחילי לחיות לא כאלו בחלום אלה את האמת ביום יום שמחה שתלכי פעמים בשבוע בטוח יהיו תוצאות.... אוהבת חטולית

11/10/2018 | 13:48 | מאת: סוריקטה

... ואני דווקא קוראת אותך (בגלל הנחרצות של ה'אף פעם לא' כמי ש*כן* מחפשת מקום לספק. המחיקות מוכרות כל כך. אפילו בזמן היותי באנליזה בתכיפות מירבית. בסיכומו של דבר - מצריך המון תעצומות ומשאבים (גם חמריים וגם נפשיים) והתאמה. אצלי זה תרם, כנראה בראייה הכללית. גם בהתחלה, המעבר לשתי פגישות שבועיות חולל מהפך מסוים. מאחלת לכם בהצלחה. אולי תגלו. כולי תקווה. צריך לנסות ולהתמיד כדי לדעת. כואב ולא פשוט. שלך, סוריקטה

11/10/2018 | 19:57 | מאת: ינשוף

לא מצליחה להפסיק לאכול..בולמוסים שמעולם לא היו..רק לא להרגיש. רק לא להרגיש רק לא לזכור לחשוב רק לא להיות

הי ינשוף, למרות הפחד - את בהחלט עושה את הדבר הנכון. אודי

10/10/2018 | 13:57 | מאת: NOT_FOUND

היי אני נשואה כבר שנתיים למישהו ממשפחה מרובת ילדים האמא אובססיבית לכסף בצורה שלא תאמן, היא נותנת על מנת שיהיו חייבים לה וכל הזמן מזכירה מה נתנה וכמה בצורה מגעילה. כאשר אנו לא מוענינים לקבל משהו מסוים היא דוחפת, במידה ואנו מנסים להתרחק בצורה יפה מגיעות האשמות קללות וכו'... ניסינו בהתחלה לקפוץ לביקורים יותר לשוחח יותר ולהיות בקשר... עד שהגיע הפיצוץ. ניסינו להתרחק ופחות להיות בקשר באו שיחות שנגמרו בצעקות על כך שלא אכפת לנו ממנה... עכשיו מדובר במשפחה אם לא מעט ילדים כמעט כולם לא בקשר רציף כמעט כולם מנותקים, בעקבות כמה שיחות פחות נעימות והתנהגות נוראית לבעלי ולי, אני רוצה להתרחחק מאודד אבל לא יודעת איך ומה יהיה בצורה בריאה שאנחנו לא ניפגע ולא הילדים, בנוסף איך שומרים שזה לא יפגע בזוגיות שלנו (כמעט כל הילדים שם בבעיות זוגיות קשה בגללה) אודה לעזרתך...

10/10/2018 | 23:57 | מאת: חטוליתוש

היי שלום לך... סיטואציות לא פשוטות בכלל לא יודעת אייך דברים מתנהלים במשפחות מרובות ילדים....ולפי מה שאמרת גם אצל שאר האחים המצב ממש לא..... את מתארת את חמותך כאשה קשה ואני מאמינה לך.... זו אומנם חמותך...מה היית עושה לו אימך היתה עושה לך את זה....ואני שואלת לא ממקום של חמה כי אמי שלי ובעלה היו מתנהגים כך אלינו במשך שנים..ול י יש רק אח אחד ..גם לבעלי היה אח אחד פשוט החלטנו בעלי ואני להתרחק מהם לגמרי בלי להתחשב במה שהם יגידו או יעשו.... וזה באמת הצליח...למעלה מחודש ימים לא היינו איתם בקשר בכלל... אחרי חודש התחלנו לתקשר טלפונית...והודענו שאם אנחנו באים ותהיה תלונה הכי קטנה אנחנו הולכים עם הילדים הביתה וששוב יהיה נתק.... בסוף זה הסתדר ..הם הבינו שאנחנו לא ניתן להם לסחוט אותנו ריגשית וזה הלך והתמעט עם הזמן... אם מתאים לכם לנסות...אם המצב... שיהיה בהצלחה חטולית

שלום לך, בדומה למה שכתבה חטולית, נראה לי שהדרך צריכה להיות הדגשת הנפרדות שלכם כתא משפחתי נפרד, ואי הסכמה ליחס מזלזל או פוגעני. אם הדבר לא יתקיים - תתפסו מרחק שיאפשר לכם לנשום אוויר, עד שיימצא האיזון הנכון בין קירבה ובין מרחק. אודי

12/10/2018 | 12:17 | מאת: חטוליתוש

דבר נוסף שרציתי לומר לך.... אתם חייבים אך ורק לעצמכם ולא לשאר המשפחה תדאגו לתא המשפחתי שלכם שיהיה כמו שאתם הייתם רוצים שיהיה... הזוגיות שלכם חשובה יותר גם לכם...לילדים ולחיים שלכם חטולית

10/10/2018 | 13:04 | מאת: חטוליתוש

עוברים עלי בתקופה האחרונה המון דברים בלחץ נוראי דברים כואבים שמונעים ממני ..... לדבר..... להגיב.... לצעוק.... ומוצאת את עצמי רק בולעת ושותקת כי אי אפשר להגיד למי שאני רוצה מה שיש לי באמת להגיד זה עלול לפגוע.... להעליב קשות.... לגרום לאי נעימות.... לפצוע את הנשמה... אז שוב מוצאת את עצמי שותקת.... כחמה שיש לי שתי כלות..... חייבת לשתוק רק כי אני חמה.... וחמה לא חשוב כמה תהיה טובה... תורמת...תומכת...עוזרת.... תמיד יגידו אהה..בטח היא חמה... אם האימא שלה תגיד לה תשמעי.... וכלתי תתפוצץ עליה .עדין זו אמא שלה..שישברו את הראש לבד ובאמת שכל מה שעשיתי עד היום זה רק לתת... גידלתי את הנכדים שלי ....4..יהלומים עם כל הקשיים שיש לי הפיזים והנפשיים שלי... עזרתי להם בזמן שהייתי אצלם עם כביסות..כולל .תליה או ייבוש נקיון של הבית.... ארגון של הבית.... חזרו לבית נקי מסודר כאלו המנקה היתה ןעשתה הכל.... לא מצטערת על שום תרומה שתרמתי מעצמי...ללא כל תשלום כספי...רק לעזור.... והם אומנם מעריכם.....עד.....שחלילה וחס אגיד מילה אחת... לא מתערבת לאף אחד בחיים ולא נותנת עצות בלי שישאלו... מכבדת את דרך החיים שלהם לפי הבחירה שלהם...אנחנו דתיים ורק בן אחד מהשלושה גם איתנו דתי אבל..... נמצאת כיום במצב שכבר מזמן אני לא אני... ואין יכולות לכלום..מבחינת נתינה מרגישה כמו איפוטציה נפשית וכואבת כי כבר לא..... גם עם אמי הסבלנות שלי התקצרה נמצאת בפרשת דרכים מה לעשות עם עצמי...כי מרגיש לי פשוט רעעעעעעע חושבת ללכת שוב לטיפול נפשי כדי לקבל כוחות וחיזוקים אייך להמשיך את החיים האלה.. כי נגמר לי.... חטולית

10/10/2018 | 16:38 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה אנחנו אלופים בלשתוק -כך למדו אותנו.. מבינה שכאשר מדובר במשפחה, בכלות, לא פשוט, אבל כן מאמינה שצריך לדבר את הדברים. וכן, אולי מטפלת תוכל לתת מענה על איך.. איתך, ינשופים

10/10/2018 | 16:47 | מאת: אביב 22

טיפול נפשי תמיד טוב ואת באמת עוברת המון דברים לא פשוטים את מוכרחה לשמור עלייך ....יותר מאשר לעזור לכולם לדאוג לעצמך ... אוהבת, מקווה שתמצאי את השביל הנכון .........

11/10/2018 | 07:57 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה, נשמע שאת חמות מדהימה ותומכת. וכן, גם לך מגיעה תמיכה בעיקר כשאת מרגישה שאין לך אנרגיות וקשה לך. מקווה שתמצאי את הדרך לקבל את כל התמיכה שאת ראויה לה ולהרגיש שגם את מטופלת. שלך שירה

הי חטולית, זו נשמעת לי גמישות, היכולת הזו - וזה דבר לא רע. אבל הקושי שאת מתארת אינו פשוט, ואני בעד להיעזר בטיפול, אם צריך לאוורר את המשאבים. אודי

12/10/2018 | 12:23 | מאת: חטוליתוש

ינשושופית מתוקה שלי את צודקת שתמיד לימדו אותנו לישתוק אבל לא מהסיבה הזו אני שותקת אלה כדי לא ליצור מריבות בין הבנים לבין הכלות תודה מתוקה על ההבנה אוהבת חטולית

12/10/2018 | 12:26 | מאת: חטוליתוש

צודקת שאני חייבת לשמור על עצמי אבל ה. אני..שלי זה לא רק אני..כשכול העולם שלי הוא הילדים שלי...הנכדים שלי... אני חייבת טיפול עבור כולנו כמשפחה תודה יקרה שלי אוהבת חטולית

12/10/2018 | 12:37 | מאת: חטוליתוש

נכון שאני תומכת בילדים שלי ללא סייג אם זה הופך אותי לחמה מדהימה....תודה לך כשהחלטתי להתחתן נשבעתי לעצמי שהילדים שלי לעולם לא יעברו את מה שאני עברתי.... החלטתי להקדיש להם את החיים ...מה שאף אחד בעולם לא עשה למעני.... כל כך רציתי אותם שלא חשבתי אפילו לרגע ....מה גם את זה..ולמה רק אני..כי בצד השני גם יש אמא פשוט הייתי שם בשבילם בלי שאלות ובלי להרגיש שאני משהו מיוחד הרי הם הילדים שלי....לא הייתי אף פעם במצב של תהיה אלה של עשיה הכי אוהבת אותם בעולם בלי תנאים מוקדמים כי כזו אני... כמו שאף אחד בעולם לא היה שם בשבילי !! תודה לך מתוקה וכן אני שוקלת ללכת לטיפול נפשי בשבילי ...ואז גם ..בשבילם... אוהבת חטולית

10/10/2018 | 11:27 | מאת: אביב 22

נסיעה טובה לך שתהנה כמה שרק אפשר נתגעגע זה בטוח תודה לך על היותך ....

10/10/2018 | 17:04 | מאת: ינשוף

מצטרפת לאיחולים נסיעה טובה

10/10/2018 | 23:37 | מאת: חטוליתוש

הנסיעה רק בשבוע הבא אם הבנתי נכון.... ואם לא... אז באמת נסיעה טוב כמו שאומרים אצלנו סע לשלום ותחזור לשלום ... חטולית

הי אביב, ינשוף וחטולית, תודה לכן! גם אני אתגעגע. אודי

10/10/2018 | 10:45 | מאת: סוריקטה

אני יכולה להיות לגמרי תקינה ובבת אחת (כשאני לבד על פי רוב) ליפול למקומות הכי שחורים. אז התמונה השלמה היא לא סוריקטה פסיכית. רואים אותי מתפקדת ורגועה. הי כולם ואודי, תודה שהייתם והנכם איתי. סוריקטה

10/10/2018 | 16:41 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה טוב לשמוע שהוקל לך התגעגעתי ינשופים

10/10/2018 | 16:57 | מאת: אביב 22

אכן סוריקטה מדהים כלי הטיפול ומזל גדול תארי לעצמך שהיית מתפרקת גם ליד אנשים ..... ואת הכי שפוייה ובריאה כל הזמן . גם ברגעי המשבר ,כמה כוחות צריך בשביל להחזיק ולתפקד ... זה הכי שפיות ובריאות .... ונראה לך שהאנשים "הרגילים " לא היו מתפרקים במצבים כאלה ..... איתך שולחת חיבוק ענק

10/10/2018 | 23:43 | מאת: חטוליתוש

כולנו יכולים ליפול למקומות הכי חשןכים כשאנחנו לבד הגדולה שלך היא.... שאת קמה משם בלי שירגישו עליך את הנפילה... ורואים באמת את התמונה האמיתית שסוריקטה לא פסיכית....נפילות לא עושות את הבנאדם לפסיכי אלה לאנושי..... מקסימה שאת אוהבת חטולית

10/10/2018 | 23:54 | מאת: hila37

סוריקטה יקרה! גם עליי עברו כמה ימים לא קלים. הנפש שלנו היא דבר מאוד מורכב, לפעמים אני מדמה את זה למים... אתה הולך בים והוא נראה שקט, פתאום סחף מכיוון לא צפוי.. יש עומקים... הלבד יכול להעלות רגשות מהעבר.. התחושות לא מודעות... מקווה שעכשיו את בטוב.. גם אם לא מגיבה תמיד קוראת ואיתך. הילה

11/10/2018 | 06:44 | מאת: סוריקטה

אבל ברגעים האלה, כמו עכשיו, לא אכפת לי מאף אחד. מכלום. וההרגשה שאלה לא חיים. ואני לא רוצה לעבוד ולא שיגעו בי. בתדירויות גבוהות מידי לאחרונה. אני כועסת שהמטפל לא עושה איזה קסם. וזוכרת איך אני מדברת על קסמים ונסים. אני בדרך לעבודה. זה מתעצם. דקה לפני שאני נכנסת אני מצליחה בדרך כלל לעבור מצב. אוי ואבוי אם לא. בדידות קטלנית. יחד קטלני. סוריקטה

11/10/2018 | 07:52 | מאת: שירה2017

איתך סוריקטה יקרה, כמה קשה הפיצול הזה, החיים המקבילים. מאחלת לל ימים טובים יותר ומנוחה טובה. שלך שירה

11/10/2018 | 19:45 | מאת: אביב 22

סוריקטה , חיבוק אהובה .... כל כך מוכר וכל כך קשה המזל שלנו זה שהעבודה אוספת וקסמים ...אחיזת עיניים אוהבת אותך , אתך

הי סוריקטה, לא פסיכית. יש לך את הכוחות לתפקד ולהיות רגועה בהקשרים מסויימים. אלו בהחלט כוחות. וחשוב לדעת היכן אפשרי ליפול. אח"כ חשוב לדעת גם איך ליפול (אני זוכר משהו כזה מקורס הצניחה לפני מליון שנים...). אודי

10/10/2018 | 06:05 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על יום חדש תודה על עשייה תודה על מחשבות תודה על טכניקות שעוזרות לשרוד תודה על חלומות הם מגלים לי על מה הפחדים שלי יושבים תודה על כאבים בגוף הם דוחקים בי לטפל בגוף שלי תודה למקום הזה

10/10/2018 | 12:44 | מאת: חטוליתוש

תודה שקמתי תודה שהתרחצתי תודה שמתלבשת עדיין לבד כי מאוד קשה לי תודה שהתפללתי אפילו קצת..בגלל הראיה תודה שמסוגלת לאכול גם אם נחנקת מידי פעם... תודה שיצאתי היום לקניות בשני מקומות... חזרתי עם כאבי רגלים איומים הרגלים מסרבים עכשיו לזוז תודה על תרופות שמאפשרות לתפקד פחות או יותר.... לפעמים הרבה פחות... תודה על המקום תודה על חברות שמתיחסות... ותודה לאודי שנותן מקום להיות חטולית

10/10/2018 | 16:43 | מאת: אביב 22

נהדרת שאת למרות הכאב והקושי מאזנת .... כמה תודות ים דברים טובים 💜💛💚

11/10/2018 | 15:40 | מאת: אביב 22

תודה שכבר אמצע היום תודה על דברים שנאחזת בהם תודה על רגעי שפיות תודה על החלקים שלי שנותנים לי לנוח כשהם מגיעים תודה אני מבינה שאני הולכת לתקופה מאתגרת ואני לא מוותרת תודה שיש לי כוחות לאתגרים שהחיים מציבים לי תודה שאני רואה ונאחזת בטוב בעולם הזה תודה לכל מי שעוזר לי תודה למקום המופלא הזה

09/10/2018 | 16:47 | מאת: אביב 22

מעבר לפחד שיזהו אותי קשה עד מאוד להביט בלבן של העיניים ולהגיד .. אני מוסיפה עוד איש מקצוע בנושא הפרעת האכילה.. וכדי לטפל בזה אני מוכנה לנסות שהחלק הזה שקברתי לפני שנים בערמות של אוכל יגיע.. החלק הזה שלקח אותי למקומות אפלים ושיחזר קשרים לא בריאים אודי החלק הזה שיש בכל אחת עם did. החלק שאף אחת לא רוצה להודות שהוא חלק ממנה חלק ממי שהיא . החלק של הציידת ... או ה.. אודי כל כך קשה לי ...רק מהמחשבה .. והמטפלת רוצה שהיא תבוא לחדר ,פוחדת שהיא תזלוג החוצה ....ויודעת שאין ברירה.. לא נעים אודי להסתכל במראה ולראות את כתמי העבר שגרמתי לעצמי ....כואב מידי . ותודה על היותך

10/10/2018 | 12:02 | מאת: ינשוף

אביב יקרה ההרס והנזק אכן עצומים יחד עם זה הרצון לרפוי לא מספיק מה שעשו לנו אבל זה שגרמנו נזק לעצמינו כואבת מאוד.. אני מכירה את הפחד הזה לתת לחלק הזה מקום.. אבל אי אפשר כבר ללכת אחורה .. איתך ,יד ביד ניתן כוח אחת לשניה אוהבת מאוד, ינשופים

10/10/2018 | 12:39 | מאת: חטוליתוש

נכון קשה להביט ללבן בעינים אבל בלי.... לא מתפתרים מכל מה שמסתתר מאחורי ואת אמיצה שלי לוקחת את עצמך בדיוק למקומות הכי קשים כדי לפתור אותם והפרעות אכילה יש גם לי מאז הפעם הראשונה שהתחלתי להבין מה עשו לי מגיל 4.. כן אהובה מאוד קשה אבל בחתי נמנע כדי להבריא אני מאמינה בך ..ומאמינה שתצלחי גם את זה בהמון כבוד אוהבת חטולית

10/10/2018 | 17:57 | מאת: אביב 22

אוהבת אתכן ומודה לאל שאתן בחיי .. תודה על תמיכה ועידוד זה כל כך קשה ורק פסעתי פסיעה קטנה אחת .. מקווה שהפעם אני לא אשבר יודעת שאפשר ...😊

הי אביב, קשה, אבל אפשרי. ובסופו של דבר גם זה צד לגיטימי במי שאנחנו. בסופו של דבר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. בשבוע הבא אעדר בחציו הראשון של השבוע, כך שתהיה לו חופשת סופ"ש ארוכה מהרגיל - ואז נחזור לשגרה. אודי

08/10/2018 | 19:19 | מאת: אביב 22

בעיניים פקוחות לאט לאט מפחדת כל כך בחרתי היום לפסוע בשביל מלא בורות .... אף אחת מאיתנו לא יודעת מה יהיו התוצאות .... זה שביל שיש בו המון אשמה ובושה ופחד שיתעורר לחיים ... הסכמתי לתת לחלק הזה מקום הגוף שלי משותק מכאב ובראש רצות אלפי תמונות מרגעים ארורים של שיחזור על קצה התהום ....ואני כמו לא מרגישה כלום... חוץ מפחד ,פחד שמה היצר הזה יתעורר לחיים ...יש לי כל כך הרבה מה להפסיד ...ויחד עם זאת טיפול ווויסות של החלק הזה יביא לכל כך הרבה שיחרור וריפוי .... בוחרת היום לנסות לשחרר את הגוף מהכבלים ....

הי אביב, כתיבתך מרומזת מדי ולא בטוח שהבנתי מהו הצעד אותו את מתחילה לצעוד, אבל נשמע לי צעד אמיץ ומשמעותי. מקווה שיעלו עודו רגשות משמעותיים, חוץ מהפחד הממסך. אודי

09/10/2018 | 12:48 | מאת: חטוליתוש

בחרת פשוט להיות מאוד אמיצה ואני גאה בך מאמינה שתיצלחי את המהמורות עם עזרה מתאימה בחרת בחירות קשות אך נהדרות ואני מאחלת לך רק את כל הטוב שהטיפול הזה יביא איתו ויצליח...בלי להפסיד אוהבת חטולית