פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום רב, נכדי, בן שנה ו-9 חודשים, ילד רגיל ונחמד, נמצא באחוזון 50 הן במישקל והן בגובה. שמנמן אבל אוכל בעיקר את הארוחות שצריך והוריו מקפידים מאד להמנע מממתקים ולהציע לו פירות במקום. הבעיה היא שהילד לא יכול להתעלם אם הוא רואה אוכל, גם כשאינו רעב. נוצר מצב מאד מביך שתמיד כשמישהו אוכל בקרבתו הוא מתחנן שיתנו לו כמו ילד מורעב.הוריו מאד נבוכים מכך ומנסים להסב את תשומת לבו לדברים אחרים אבל הוא נעול על האוכל. זה קורה בגן שעשועים או בבתי חברים ועוד. מה אפשר לעשות עם הילד בגיל כל כך צעיר? הרי קשה מאד להסביר לו. האם להתיעץ עם דיטאנית או פסיכולוגית ילדים? אשמח לקבל את תשובתכם.

יעל, דאגתך מובנת. ההתנהגות של הילד בהחלט לא ברורה. לא נשמע שמקור ההתנהגות הוא בחסך באוכל, אלא משהו רגשי יותר. מה בדיוק קורה, לא לגמרי ברור אבל הכיוון הוא לא בהבנה ההגיונית אלא הרגשית. למשל, סוג של קנאה באוכלים, סוג של צורך בתשומת לב 'שיאכילו אותו', כולם ובכל מצב אפשרי. בכל מקרה אני הייתי מייעצת לא להסביר יותר מידי אלא ללמד אותו דרך משמעת ענינית, שלא מבקשים אוכל מאחרים, אומרים לו ומרחיקים אותו. בלי מבוכה ובלי ענין גדול. מסר ברור ועקבי, שהוא בסוף ילמד. אם יחול שיפור דרך התגובות האלו, יופי. אם לא, או אם נשארת דאגה- אני מציעה להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי, שישמע את כל הפרטים ויציע השערה והדרכה למקור הרגשי של הקושי. כך תוכלו להתמודד עם הבעיה בצורה ענינית, לא להכנס ללחץ מידי ולא להתעלם. בהצלחה, חלי

שלום רב, בני בן 8 (בן שני מתוך ארבעה). ילד מאוד מאוד חכם עם יכולות מאוד גבוהות (כך הגדירו אותו אנשי חינוך), תמיד בלט בהתפתחות שלו מגיל צעיר .מגיל הגן שמתי לב שאין לו חברים רבים, כששאלתי מי החברים היה עונה: אין לי חברים. הגננת הייתה אומרת שזה לא נכון. גם בבית הספר אותו סיפור. הוא אינו הולך לחברים וחברים אינם באים אליו. למרות שביקרתי בכיתה מספר פעמים וראיתי שילדים די אוהבים אותו. גם המורה טוענת שהוא בסדר. הוא לא מוכן ללכת לשום חוג וממציא תירוצים מגוונים. פעם אחת אמר לי שהוא לא מצליח להתגבר על הבושה . בעיה שנייה- הוא ילד עם הרבה חרדות. מפחד מחושך , מפחד להיות לבד (לא תמיד). הוא מאוד חרד על האחים הקטנים , בן 4 ובן שנה, למשל הוא קם באמצע האוכל לראות איפה התינוק לבדוק שלא בלע משהו. אני מסבירה לו כל הזמן שאנחנו ההורים דואגים לכל ילדינו ושהוא לא צריך לדאוג, אבל זה לא ממש עוזר. בעיה נוספת- הוא עשה במשך תקופה ארוכה קקי בתחתונים , וניסינו כל מיני שיטות , מכיתה א' העניין הופחת מאוד , אבל לפעמים עדיין יש קצת סימנים בתחתונים. הוא לא מוכן לעשות קקי מחוץ לבית.ואז הוא מתאפק ויוצא לו קצת. בנוסף , הוא מדבר בקול רם וצועק . אנחנו מזכירים לו להנמיך את קולו אבל כשהוא כועס הוא לא מוכן להקשיב. הוא ילד פרפקציוניסט , כמעט תמיד כל המבחנים והמבדקים מצויינים, הוא גם אינו צריך עזרה בשיעורים , פעם במקרה הסתכלתי וראיתי שתרגיל אחד לא פתר וכששאלתי מדוע הוא אמר שהוא לא בטוח בתשובה ולא רוצה שהמורה תסמן X ולכן מעדיף לא לפתור. ודבר אחרון, לאחרונה החל לשחק עם אצבעותיו , לקפל את אצבעותיו אחורה. כששאלתי מדוע הוא עושה זאת, הוא ענה שהוא לא שם לב. שמתי לב שהוא עושה זאת בכל מיני מצבים, כשהוא מדבר איתי, כשהוא רואה טלויזיה . זה מאוד מפריע לי ומטריד אותי.יעצו לי לא להעיר לו ורק לחבק אותו כשהוא עושה זאת ובאמת כך אני פועלת ונראה לי שהחיבוק שלי קצת מפחית את התופעה. לסיום, הוא ילד מקסים ונבון מאוד , עם רעיונות ומחשבות יוצאי דופן. אנחנו בטוחים שיש לו פוטנציאל אדיר ולא רוצים שבעיות רגשיות יעכבו אותו. תודה מראש

גילי, את מתארת את בנך כמוכשר מאוד עם חשיבה יוצאת דופן, בו בזמן הוא מאוד חרד,פרפקציוניסט, ולא משתלב בקלות חברתית. חשוב לי להסביר לך שרמת החשיבה הגבוהה מסבירה פעמים רבים את הקשיים הרגשיים. ילד שהחשיבה שלו מופשטת 'ורצה קדימה' מבין את הסכנות בעולם, את משמעויות הכשלון, וקשה לו רגשית להתמודד עם כל מה שהשכל שלו קולט. מעבר לכך, יתכן והוא חרד וסוער רגשית מטבעו המולד. השילוב של רמת החשיבה הגבוהה והמתח הרגשי הוא לא קל. אני ממליצה לכם בחום לקחת אותו לטיפול אצל פסיכולוג ילדים. השיחות איתו, וההדרכה הרציפה לכם יכולה מאוד מאוד לעזור. יש לי נסיון מעולה שאפשר לשפר משמעותית את המצב של ילדים במצבו. עוזרים לו להבין את עצמו, את החרדות, ומחפשים איתו דרכים להתמודד. עובדים איתו ואתכם, וזה עוזר. הוא צעיר עדיין, וחשוב לעשות את הטיפול עוד לפני גיל ההתבגרות. בהצלחה, חלי

בתי בת 3 והחלה לדבר (כך שגם אחרים מבינים מה היא אומרת, פחות או יותר) בגיל מאוחר יחסית (שנתיים+חוד'3). מאז, היא עברה כברת דרך ארוכה. היא בונה משפטים רציפים, מחברת שאלות, אנו וגם אחרים מנהלים איתה שיחה לכל דבר, אך אני עדיין שמה לב שהיא לא נמצאת בשלב שבו היא אמורה להיות בגילה. יש מילים, פעלים או הטיות שהיא עדיין לא שולטת בהם, האות ר' עדיין נשמעת כמו א'(" אמא מה קאה"?), קורה שהיא מנסה לשאול שאלה ומסתבכת אם סדר המילים במשפט. חשוב לי לציין שאין היא חווה תסכולים הנובעים מאי הבנתה, הגננת מדווחת על שיפור שפתי והתפתחותי גדול מאוד לעומת שנה שעברה.פתאום מגלים כמה היא עד כמה היא נבונה כי יש לה את הכלים לתקשר. חשוב לי לציין שאנו לא מתקנים את שגיאותיה אלא, עונים או מגיבים בצורה נכונה כדי שתלמד "לחקות" צורת הגייה נכונה מבלי להרגיש שמבקרים אותה. ולמרות הכל... אני עדיין חשה שיש צורך לפנות לגורם מקצועי. מה דעתך?

פנינה שלום, ראשית, כל הכבוד לך על הרגישות למקום של בתך. חשוב להיות עם האצבע על הדופק וניכר שאת אכן עושה כך. התפתחות שפתית היא תהליך ויתכן שבתך עושה את צעדיה באיטיות מה, תני לה את הזמן. לגבי ה-ר', זה עניין שאמור להסתדר מעצמו נדמה לי לקראת גיל 4 ואולי אפילו 5 (אפשר להתייעץ עם מרפאה בעיסוק או קלינאית תקשורת, יש להן טבלאות התפתחותיות מדויקות יותר). סך הכל, אנחנו עדיין בתחילת שנה ובמידה שאין בעיה כלשהי, ככל שהיא תחשף יותר לשימוש בשפה - בבית ובגן כמובן, היא תדביק את הפער. כדאי לשוב ולבדוק מה קורה איתה עוד חודש-חודשיים. יחד עם זאת, אם את לא שקטה והעניין מציק לך, כדאי שתבדק ע"י גורם מקצועי. רופא משפחה יכול לתת הפניה למכון להתפתחות הילד וכמובן שאפשר לפנות לגורם פרטי. בהצלחה, סיגלית אבירם יועצת חינוכית לגיל הרך MA

פנינה, ההסבר וההצעות של סיגלית מעולות. התיעצות עם קליניאית תקשורת לא יכולה להזיק, והיא יכולה לכוון אותך במדויק איך להבין את הילדה, ואיך לחזק אותה. לא חייבים לעבוד ישיר עם הילדה כרגע. אולי בהמשך. בהצלחה, חלי

שלום. בני כמעט בן 5 והשנה נכנס לגן מועצה, לאחר הגן הוא הולך לצהרון. בצהרון יש נוהל של נקודות כבוד יש מפגש יומי ומנהלת הצהרון שואלת כל ילד האם מגיעה לו נקודת כבוד באותו יום והוא אמור לענות. יש אפשרות שילד אחר יאמר שלא מגיעה לאותו ילד נקודת כבוד כי "הוא הרביץ לו באותו יום" בני נלחץ מהשיטה הזו ובהתחלה היו פעמים שהוא בכה שהוא לא קיבל נקודת כבוד באותו יום. אמנם אנחנו לא שומעים את העניין לאחרונה אך, אתמול שאלתי אותו אם הוא אוהב את הצהרון והוא ענה שלא בגלל שהוא מתבייש לומר על נקודות הכבוד, שאלתי אותו אם הוא רוצה להחליף צהרון והוא ענה שכן. חשוב גם לציין שהוא לפעמים גם אומר שהוא מעדיף ללכת לצהרון ולא לגן. מלבד זה יש לי הרגשה שהוא מושפע לרעה מילדים שנמצאים שם, וכן,הוא מגיע עצבני מאוד הביתה. שאלתי היא האם להעביר אותו צהרון וכיצד להעביר לו את המסר הזה? עניין שני: הוא לא מוכן לעשות קקי בשירותים, ועדיין עושה בחיתול. חיפשתי לו מקום שיעזור אך יש לי הרגשה שיש יותר טיפול בהרטבת לילה מאשר הנושא הזה תודה

שלום לך, אתחיל מהסוף כי לא כ"כ הבנתי את שאלתך בנוגע לגמילה. האם אתם נמצאים בטיפול כלשהו? מדוע את חשה שאין מענה לנושא הגמילה? במידה ואין בעיה פיזיולוגית, גמילה בגיל של בנך עשויה להפוך לעניין רגשי וכדאי לפנות לייעוץ מקצועי. בעניין הצהרון, איך את מרגישה עם שיטתה של הגננת? איך את מגיבה כאשר בנך לא רוצה ללכת? האם לך יש הסתייגויות מהגננת או ממסגרת הצהרון הזה? בגילאים אלה, קשה לדעת האם תשובתו החיובית של בנך על מעבר צהרון הוא באמת מה שהוא מרגיש וחושב. יתכן שביום אחר הוא היה עונה בשלילה. אם את לא רגועה, אם את לא סומכת על הגננת או מרגישה שזה לא מתאים לילד שלך, יתכן מאד שהוא (הבן שלך) חש זאת. יתכן שהאמבילוונטיות שבנך מציג כלפי הצהרון משקף איזשהו בילבול שלך יש, כך שלדעתי, כדאי שתנסי או לתת למסגרת זמן ולסמוך עליה או להגיע להחלטה של החלפת הצהרון. מה דעתך? איך את רואה את הדברים? בהצלחה, סיגלית אבירם יועצת חינוכית לגיל הרך MA

אני מצטרפת בחום לדברים שכתבה סיגלית. מספר תוספות- לגבי הגמילה מהקקי, מומלץ בדרך כלל לפנות לפסיכולוג התפתחותי, שזו מומחיותו. כי בדרך כלל מדובר בקושי רגשי בגיל הזה. ולגבי הצהרון- אני מרגישה שאת לא סומכת על הצהרון, אם יש לך אלטרנטיבה- חפשי ואולי העבירי אותו. אם את מוכנה להשקיע מאמץ בצהרון הקיים, נסי לקבוע פגישה מסודרת עם הצוות,העלי את הסתייגויותיך וראי אם אפשר לטפל בקושי של בנך. אולי תגלי שהם מקצועיים ויכולים לתת לך מענה. שווה לנסות. שינוי מערכת באמצע השנה הוא לא תמיד צעד קל. בהצלחה, חלי

שלום בני בן 3 שנים כמעט. תמיד היה רגיש לרעשים מסוימים. לאחרונה שמתי לב שממש מפחד מרעשים מסוימים. ניכנס ללחץ מרעש של טרקטור או אוטובוס, רעש של מיקסר, יכול לבכות עם בחוץ יש דפיקות של בנאי או מקסחת דשא. המכונת כביסה עושה רעשים והוא נילחץ קצת. האם זה נורמלי ? הוא ילד שיודע לצעוק, היה במקומות רועשים ללא בעיה , הבעיה היא רק לרעשים ספציפיים כמוזכר לעייל. האם זה מצריך ברור ? מה יכולה להיות הסיבה לכך ? תודה

הפחדים של הילד הם טבעיים ונורמאליים לגמרי. רעשים הם גירוי שבדרך כלל מעורר פחד בגלל השינוי החד שהם יוצרים. בגלל שפחד אינו הגיוני סביר שילד מפחד מרעשים מסוימים ולא מאחרים. אי אפשר לדעת בדיוק למה, זאת בהנחה שהרעשים לא נקשרו לו ישירות לחוויה קשה, ואז- זו הסיבה. אתם יכולים לנסות לדבר איתו מה אפשר לעשות כשמופיע הרעש, לחפש איתו פתרון, שיסגור אוזניים חזק, שיסתובב. כל רעיון שימצא חן בעיניו זה טוב. שירגיש שליטה מול הרעש. אם לא יחול שיפור אתם יכולים להתייעץ יותר במדויק עם פסיכולוג התפתחותי. בספר שלי 'תקשיבו לי רגע' יש פרק על פחדים, הסברים והצעות. אולי גם זה יעזור. בהצלחה, חלי

יש לנו ילד בן 5 ו-8 חודשים, יהונתן. ילד סנדוויץ' בן נ' בן ה-7 עוד מעט, ובין י', בן שנה. מאז שנולד י' יהונתן הפך קולני יותר, רגוע פחות. אנחנו מודאגים מכמה דברים בהתנהגות הלכאורה מינית שלו. מעבר לכך שהוא מרבה לשחק בבולבול (מתאים לגיל?) הוא גרם לחברים שלו בשתי הזדמנויות בתקופה האחרונה, ובתחכומו הרב, להוריד את מכנסיהם בשעת משחק ולהיות עירומים. ועד כמה שידוע לנו (לא היינו נוכחים בשני המקרים) זה נגמר בזה, לא הבנו מהאירוע על נגיעות או התנהגות מעבר לאקסהביציוניזם הזה. בפעם אחרת ראיתי אותו מנסה להוריד טיטול לאחיין שלו בן ה-3. באירוע נוסף הוא חזר מהגן כשהבולבול מלא קוצים קטנים, אחד מהם דרש את סיועו של פראמדיק. כשנשאל אמר "אמא יש לנו קקטוס בגן". אנחנו מודאגים מההתנהגות ולא יודעים כיצד לנהוג ועל מה מלמדים הדברים. נשמח לעצתך. י' וא' צפונה מכאן תודה.

אביב, אני בהחלט חושבת ששווה להתייעץ לגבי ההתנהגות של יונתן. האוננות לא ממש מטרידה- תלוי בתדירות הנגיעות באחרים- לא אמורה להיות ובדרך כלל מעידה על משהו שמטריד אותו. אולי משהו מיני, אולי ביטוי של תוקפנות. זה דורש התיחסות. אני לא בטוחה שיש קשר לאחיו, אבל משהו מטריד אותו אני ממליצה לכם לקבוע פגישה עם פסיכולוג ילדים, לפרט את המצב, ולשמוע חוות דעת מדויקת יותר. יתכן שיספיק לעבוד אתכם, יתכן שיהיה צורך לפגוש גם את הילד, ויתכן שיתברר שלא צריך מעבר לברור דבר. בכל מקרה, אני ממליצה בחום על היוועצות. יש בסיס לדאגה מסוימת, אתם צודקים. בהצלחה, חלי

בני בן 5 ו-11 חודשים , גן חובה .מאז שנולד תמיד רצה לנצח ולהיות ראשון בכל דבר במצבים שהאחר מנצח או ראשון הוא מגיב בכעס רוגז צעקות ובכי ,בנוסף לכך מאוד פרפקציוניסט במידה ולא מצליח במשימה מסויימת כמו לצייר כפי שתכנן גם כן מגיב בכעס קורע את הדף בוכה ומתרגז .שאלתי האם יש צורך לטפל ? לציין כי בשנה הבאה עולה לכיתה א' והאם התופעה עלולה להוות בעיה בבית הספר? תודה ולהתראות

אתי, אני בהחלט חושבת שההתנהגויות שאת מתארת יכולות להשתפר דרך טיפול. והגן הוא מועד מצוין לטיפול עוד לפני בית הספר. הילד יכול לעבור שינוי ולהכנס במצב טוב יותר לבית הספר. הפרפקציוניזם והזעם מול כשלון קשורים בבסיס לחרדה, לחוסר בטחון, ולנוקשות בהתמודדות. חשוב שהילד יישאר אמביציוזי אבל עם ויסות רגשי נכון שלא ייחבל לו. את יכולה לקרא עוד בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בפרקים על רגשות. בכל מקרה הייתי ממליצה בחום שתפנו להתייעץ עם פסיכולוג, ובפגישה המשותפת בה תביאו כמובן יותר פרטים מדויקים תחליטו איך לטפל. האם רק דרך הדרכת הורים או גם דרך טיפול ישיר בילד. מנסיוני זה מאוד עוזר. בהצלחה, חלי

שלום רב. שמי שגית שור אמא לילדה בת 9 שנים. לאחרונה התגלתה בעיית פחדים אצל הילדה. אנו גרים בדירה בת 2 קומות והפחדים מתבטאים רק בשעות הערב שהיא צריכה לעלות לקומה השניה לבד, במשך היום אין בעיה, אך בערב היא לא עולה לבד אפילו לשניה. בשיחה שניהלתי עימה היא מספרת שהיא פוחדת מזה שאולי מישהו יהיה או יכנס לקומה דרך החלונות, הילדה לא עברה אף טראומה של פריצה או משהו דומה, ישנה לבד מגיל קטן, היא מבקשת ממני כל פעם לעלות איתה למעלה וגם כשהיא הולכת לישון היא ישנה לבד אך מבקשת שמישהו ישאר איתה בקומה העליונה עד שתירדם. בזמן שמבקרות אותה חברות אין לה בעיה היא תשחק איתם למעלה. אך לבד אינה מוכנה כלל. היא בת יחידה שלי ואני חד הורית - איני יודעת מה לעשות, האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי? תודה על ההיענות לבקשתי לעזרה.

שגית, קשה לדעת מה בדיוק עובר על בתך. יתכן ויש לה חרדה אמיתית שמתעוררת לקראת השינה והחושך, תופעה מוכרת. יתכן שהחרדה קשורה לרווחים משניים שיש לה ממך- תשומת לב למשל. יתכן שכעסים שיש לה עליך ובכלל מתעצמים לפני השינה, ומתבטאים דרך הפחד. (על הקשר בין פחדים לכעסים את יכולה לקרא בספרי 'תקשיבו לי רגע' יתכן שהילדה קולטת בדרך מסוימת חרדות שלך לקראת הלילה... כדי להבין יותר במדויק הייתי ממליצה לך אישית ללכת להתיעץ עם פסיכולוג. בלי הילדה בשלב ראשון. יתכן שתספיק הדרכה לך ולא צריך יהיה לעבור לטיפול. על כך תוכלו להחליט ביחד. בהצלחה, חלי

לבני חלום חוזר על "מר עכבר" שבא אליו ומפחיד אותו כבר כשנה לסירוגין. הוא לעיתים מפחד להרדם לבד ולעיתים מתעורר בלילה ומגיע אף לבכי. לא הצלחנו לקבל תיאור יותר מדוייק מה מפחיד בדיוק בחלום. היתה תקופה שחשבנו שמדובר בנסיון לתשומת לב שלנו ולכן ניסינו להרגיל אותו להסתדר לבד בלי לערב אותנו באמצע הלילה. בתקופות אחרות הרשינו לו ללכת גם למיטה של אחיו כאשר מתעורר. בתקופות אחרות היינו יושבים לידו או אף שוכבים לידו עד אשר נרדם. בכל מקרה הדבר חוזר בגלים. גם כך הוא ילד רגיש אשר נפגע בקלות ובעל דמיון מפותח עד מאד. מה אפשר לעשות?

דיאנה, ילדך סובל מרמת חרדה גבוהה שפוגשת אותו באופנים שונים, גם בחלום. השינה היא זמן פגיע של חוסר שליטה, ונוטה להעיר חרדות. מכיון שהחלום לא נעלם כבר שנה, וניסיתם כבר שיטות משלכם, ולא עזר כדאי לשנות אסטרטגיה. אתם יכולים לדבר איתו בכיוון של לחפש דרכים להתמודד עם העכבר כשהוא מגיע. שיעלה רעיונות יחד איתכם, שירגיש פחות חוסר שליטה וכניעה לפחד. בנוסף, הייתי ממליצה בחום שתלכו להתעייץ עם פסיכולוג שישמע את פרטי המקרה בפרוט. ויחליט יחד אתכם מה לעשות, יתכן שידרש טיפול רגשי לילד לעיבוד החרדות. אל תהססו לפנות, זה עוזר. בהצלחה חלי

שלום נאלצנו לגמול מחיתולים (במהלך היום בלבד, לא כולל זמני שינה) את בתי בת השנה ו-5 חודשים. הגמילה המוקדמת נבעה כאמור מאילוץ- הילדה סבלה מתפרחת חיתולים קשה מאוד ושום טיפול לא עזר. בכל אופן כל הקיץ הילדה היתה גמולה, כלומר כשהיה לה פיפי או קקי היתה מתישבת לבד על הסיר ועושה. הילדה בבית עם מטפלת והסתובבה במהלך נקיץ ללא תחתונים- רק עם חולצה. כעת נהיה קריר ואנו שמים לה מכנס קצר/ארוך במהלך היום. ויש לנו בעיה. כשהיא צריכה, הילדה מתישבת עם המכנס!!! על הסיר ועושה פיפי/ קקי דרך המכנס. היא בשום אופן לא מוכנה שיורידו לה את המכנס (לא חצי, ולא מלא) ואם מורידים לה- היא כבר בוכה, מסרבת להתישב על הסיר, הולכת הצידה ועושה על הריצפה. מה עושים? החורף מתקרב.. מצד אחד אם נתעקש היא בכלל לא תרצה לעשות בסיר- יהיה לה אנטי, ומצד שני אי אפשר להסתובב בלי מכנס בחורף. מבקשת את עצתך. תודנ מראש, מרינה

מרינה, יתכן שהילדה עברה את הגמילה מעט מוקדם, והתרגלה ללכת ללא תחתונים, וכעת קשה לה להמשיך בהרגלי הגמילה עם תחתונים. אם היא עדיין בבית, את יכולים בסבלנות להתגבר על החרדה, לחמם את הבית, ושתהיה עוד קצת בלבוש שמתאים לה, בו בזמן לא לפחד להסביר לה שצריך להוריד תחתונים. לעשות קצת מזה וקצת מזה. שיהיה מסר ברור אבל לא לחץ. סביר שהיא תתרגל בהדרגה. אם תראו שדברים לא מתקדמים לכו להתעיץ עם מומחה בתחום שילווה אתכם אישית, פסיכולוג, מכון להתפתחות הילד. אל תישארו להסתבך לבדכם. בהצלחה חלי

שלום חלי, בני בן 3 ווחצי החליט ביום הראשון של הגן השנה שהוא מוריד את החיתול. גמילת לילה עברה מצוין (פרט לכמה "פספוסים"), גם עם פיפי כבר בד"כ מסתדר. הבעיה היא שקקי הוא עושה בתחתונים. לא תמיד ממש מסכים להחליץ בגדים ולנקות (למרות שאין לו ממש ברירה). לא ממש מסכים לשבת ולנסות מספר פעמים ביום. מה עושים? צריך לעשות משהו? חשוב אולי לציין שיש לו אחות קטנה בת כחצי שנה. תודה רבה!!!

בגן של הבן שלי (הוא בן שלוש ושלושה חודשים) כל גננת אומרת לי לשים לב שהילד לחוץ, שאלתי במה זה מתבטא והם אומרים שכשהוא מדבר הוא מאוד לחוץ בדיבור שלו, השנה הוא עבר גן חדש ושוב אמרה לי הגננת אותו דבר שימי לב שכשהילד מדבר הוא נמשע לחוץ. בבית אני לא מרגישה בתופעה הזו, הילד הוא ילד שמדבר מגיל שנתיים וקצת בערך מדבר שוטף אין בעיית שפה, תקשורת וכו'. הוא חברותי, שובב , חכם וילד חכם לגילו ככה אומרים. בבית אני ישבתי איתו על ספרים, ציורים, חוברות עבודה וכו'. יש לו עוד אח קטן בן שנה ושלושה חודשים (זה לא קשור) סיפרו לי על הלחץ הזה עוד לפני שהקטן נולד. מה הסיבה שאומרים לי ככה , מה זה יכול להיות, למה הוא נשמע להם ככה, ולמה אני לא מרגישה את זה בבית האם יש לזה הסבר ?

מאי, אכן מלחיץ כשגננות מדווחות על אותה תופעה. הבעיה היא שלא ברור מה כוונתן. הייתי מנסה לברר מה נותן להן את ההרגשה שהילד לחוץ כשהוא מדבר. אולי הוא בסך הכל מאוד מתרגש, והן מפרשות את זה כלחץ. חסר כאן מידע כדי להסיק מסקנות. בררי מול הגננת שתתאר כמו היתה מצלמת וידאו מה היא רואה כשהוא מדבר, ואיך הגיעה למסקנת הלחץ בנוסף, כדי להיות לגמרי רגועה את יכולה להתייעץ עם פסיכולוג ילדים או קלינאית תקשורת, שיעשו תצפית עם הילד, ואולי יוכלו לתת לך תמונה יותר מדויקת. שווה לברר, ממש לא שווה להלחץ מזה. בהצלחה, חלי

האם ניתן לקבוע את זהותו המינית של ילד בן 7. בני מתעניין רק במשחקי בנות יש לו בעיקר חברות איתן הוא מרגיש מאוד בטוח ואהוד. ילד מאוד רגיש. אני מאוד מודאגת. יש לציין שיש אבא מאוד חיובי בחיי המשפחה וכמובן עם בני.

אמא יקרה, התשובה החד משמעית היא שלא, אי אפשר להסיק מתחומי הענין והחברתיות הנשית של בנך כיום על נטיותיו המיניות כבוגר. אפשר לשער שנוח לו עם הרכות של הבנות, אולי מאיימת עליו התוקפנות, התחרותיות של הבנים, אולי כך הם נחווים בעיניו. את יכולה לקרא עוד על התפתחות הזהות המינית בפרק בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע'. לגבי המשפחה, אל תרגישו אשמים. אם יש נטיות מיניות הומוסקסואליות הוכח שאין לכך בהכרח קשר ישיר להתנהגות המשפחה, זה יותר נטיה גנטית. מה מיקומו במשפחה? יש לו אחים או אחיות? יתכן שהוא מחקה מישהו. בכל מקרה, תיזהרו מללחוץ עליו בגלל החרדה. שימו עין עליו. קיראו בנושא, אם תרגישו צורך- לכו ליעוץ אישי שלכם. אם הילד בסדר, תנו לו להתפתח בדרכו. בהצלחה, חלי

הקטנצ'יק בן 2.7 כפי ששאלתי לא מזמן נרתע ממגע עם ילדים, אמור להתחיל טיפול בהתפתחות הילד. ביומיים האחרונים קרה משהו שמאוד מלחיץ אותנו. ביום ראשון בגן השמיעו בדיסק שיר "צעדת הפילים" ממוגלי, שיר שהילד שמע הרבה, שר ואוהב אותו. הוא הגיב בהסטריה ברח מהחדר ובכה "לא רוצה פילים" מס' פעמים ולקח זמן רב להרגיעו. כמו כן אחר כך שמה הגננת את הקלטת "מעשה בחמישה בלונים" והוא הגיב באופן דומה. אתמול חזר בגן עשרות פעמים שלא רוצה את השיר. היום המצב החמיר, הוא לא רצה שאלך, ביקש שאשאר אתו בגן מפחד שישמיעו את השיר, נצמד אלי וחיבק אותי. לבקשת הילדים הגננת שמה את הדיסק (בנוכחותי) . הוא ישב עלי רועד כולו, מכסה את העניים בשתי הידיים, דופק מהיר ונשימות מהירות. אחרי שהשיר נגמר הוא נרגע אבל התחנן שאשאר. הלכתי כשהוא רגוע ומחובק חזק בידי הגננת. עד היום הפרידות בבוקר היו קלות ומאושרות. הוא רוצה ללכת לגן, אומר שכיף לו רק מפחד מהשיר. בנוסף לכך בשבוע האחרון החל לפחד מאוטובוסים, כשאנחנו עוברים ברחוב ועובר אוטובוס הוא מכסה את הפנים ואומר "לא רוצה אוטובוס" ורק כשהוא עובר הוא נרגע וחוזר לעצמו. מה עושים?

רונית, תאור המצב אכן מטריד. נשמע שיש החמרה ברמות החרדה, ובכמות הגירויים שמכניסים אותו לחרדה. האם קרה משהו בשבוע האחרון שהשפיע עליו? שינוי , ארוע כלשהו? אפילו משהו שלא נראה בעיניך גדול ומשמעותי אבל קרה? ובנוסף, מתי מתחיל הטיפול בהתפתחות הילד? אולי רצוי שמישהו יפגוש אותו, ויתרשם ממצבו כמה שיותר מהר. חבל על הסבל שלו, ושלכם. אחכה לשמוע, חלי

ניסינו לברר זאת גם עם הצוות המטפל בגן (עליו אני סומכת במאה אחוז) וגם בינינו לבין עצמנו ולא הצלחנו לחשוב על שום דבר שיכול היה להגביר את רמת החרדה. מחר התור להתפתחות הילד למרפאה בעיסוק, כמו כן קבלנו כמה טיפים מאשת מקצוע איך לנסות למתן את התופעה- למשל לחשוף אותו בהדרגה לספרים עם פילים, בובת פיל, אוטובוס ממשחק וכד'. כמו כן פרט לאפיזודות האלו מתנהג כרגיל , מצב רוח עליז כהרגלו ומתאר שהיום בגן היה כיף למרות האפיזודות הנ"ל תודה

בתי בת 5.5 חברותית מאוד יחד עם זאת אני חושבת כי יש בה מידה מוגזמת של שתלטנות בשילוב הרכב חברתי בעייתי . שאלותיי הן : 1 כיצד יש לכוון אותה ולייעץ לה כאשר היא מתאכזבת מחברות (אני נוטה להסביר כי יש לכבד גם את רצונות האחר וכי יש להתרחק לזמן מה מסביבה שאינה נעימה) 2.רוב חבריה נשארים עד השעה 16:00 ולאחר מכן משחקים עוד כשעה לערך בגן המשחקים , בתי יוצאת פעמיים בשבוע בשעה 13:20 האם עובדה זו עלולה לפגוע במעמדה החברתי? 3. ישנה חברה מסויימת אשר סובלת מרגשי ועימה יש את החיכוחים הרבים , האם עלי לייעץ כי כדאי להתרחק ממנה וכדומה אודה על התשובה

מירה, אחד הדברים הכי מתסכלים להורים זה ללוות את ילדיהם בתחום החברתי. אתה רוצה להשפיע לטובה, אבל בעצם לא יכול לנהל לילד את חייו החברתיים ולא תמיד יכולים להשפיע. אני חושבת שאת צריכה להקשיב לילדתך הרבה, לנסות להבין מה מניע אותה, לתת גם עצות- אבל מעט יחסית עם הקפדה לא להשמע ביקורתית- כי זה פוגע בבטחון. תני לה תמיכה, והרבי לחזק אותה כשהיא עושה בסדר- זה מחזק את הבטחון. 3.שמרי את העצה להתרחק מחברה למצבים קיצוניים של פגיעה בילדה, בשאר המצבים שהילדה תלמד להסתדר, זה עוזר לפתח כישורים חברתיים. 2.אני לא חושבת שהבדלי השעות בגן יפגעו במעמדה, יש להם מספיק שעות בגן ביחד. אם את רוצה לקרא עוד על הנושא החברתי, יש פרק מתאים בספר שלי 'תקשיבו לי רגע' בהצלחה, חלי

בוקר טוב, אחיין שלי כבן 4, מאוד קשור לסביו ואלינו, הדודות שלו מצד האבא. אנו גרים בקירבה ומתראים לעיתים קרובות ובכל זאת בכל פעם שאנו מתראים הוא מבקש שלפחות אחת מאיתנו תחזור איתו הביתה או תישאר איתו עוד 5 דקות (ובפועל עד שיירדם). אמי נכנעת לו בקלות כיוון שאינה יכולה לשמוע אותו בוכה ומתחנן ולצערי, גם אנחנו נכנעות פעמים רבות. ניסינו תקופה להשאירו בוכה וזה עזר לזמן קצר מאוד ולא ממש פתר את הבעיה לעומקה. נשמח לדעת כיצד אנו אמורים לנהוג ומה אנו אמורים לאמר לו (שכנועים של "נתראה מחר" ו"עייפות שלנו" לא עוזרים) ומאידך מה אמורים כיצד אמורים להגיב הוריו ומה אמורים לאמר לו כשהוא בוכה וצועק בכל פעם שלא נשארים איתו. נשמח לפתור את הבעיה כיוון שאנחנו מוצאים את עצמנו חושבים פעמיים לפני שמתראים איתו כדי "לא לבלות שם עד הלילה" וזה חמור מאוד.

אני חושבת שאתם המבוגרים צריכים לתאם חד משמעית את המדיניות שלכם, שנפרדים בדלת, והוא הולך לביתו עם הוריו. ברגע שתהיו ברורים, הוא יבכה קצת, אבל מהר מאוד יבין שזה המצב ויתרגל. כיום, אין דעה ברורה, הוריו לא נשמעים, כולם נכנעים ובסוף כולם מפסידים- כי כפי שאמרת, אתם נמנעים מלהפגש בגלל העניין. אל תחששו להיות ברורים- גם אם הילד יבכה קצת, זה לטובתו, ולטובתכם. בהצלחה, חלי

חלי שלום, בני בן 6 בכיתה א'. הוא תמיד היה ילד רגיש לסביבה ולשינויים. במסגרות חדשות בדרך כלל לוקח לו מספר ימים להכיר ולהתאקלם, אך בסוף התהליך הוא תמיד מוצא עצמו מוקף בחברים ואפילו "מוביל". השנה התחיל כיתה א' ועם ההתחלה החדשה באו החששות שלו. לדוגמא: חשש שלא נגיע בזמן לאסוף אותו בסוף היום, או חשש מכל שינוי בשגרת היום בבי"ס. בשבועות האחרונים התחילו לבני קשיי נשימה שמתבטאים בעיקר בהתנשמויות כבדות, בכל שעות היום. ההתנשמויות הכבדות מופיעות גם כשהוא בבית עסוק בדברים שמעניינים אותו, או אפילו כשהוא מול הטלויזיה. כמובן שבדקנו עם רופא הילדים שאין בעיה פיזית ודרכי הנשימה פתוחים. אני חייבת לציין כי למרות החששות הוא הולך בשמחה לבית הספר, נפרד מאיתנו בקלות בבוקר, חוזר ומספר חוויות טובות ושמח לעשות שיעורי בית. אנו מנסים לחזק אותו בהסברים, בהקשבה לחששות שלו, ולשבח אותו על הצלחות וחוויות חיוביות בבי"ס. אשמח לקבל עצה. איך מתגברים על תופעת ההתנשמויות הכבדות ? איך מחזקים את הביטחון העצמי שלו ומקטינים את מפלס החששות ? תודה.

גל, בנך מגיב ברמת חרדה גבוהה כפי שציינת- למעברים, ללחצים. חרדה היא סימפטום שלא מגיב רק להגיון ותמיכה. בדרך כלל צריך עבודה טיפולית יותר עמוקה כדי להפחית את החרדה. אני הייתי ממליצה לפנות איתו לפסיכולוג ילדים שייפגש איתכם ואיתו, יאבחן בצורה יותר מדויקת את מקור ואופי החרדה, ויפגוש אותו לטיפול על פי צורך. מנסיוני, זה מאוד עוזר. אתה כאבא, תמשיך להקשיב לו ולתמוך. כמה שפחות הסברים הגיוניים, וכמה שיותר הקשבה כדי להבין מה עובר עליו. זה בעיקר מה שתומך, ונותן לילד תחושת בטחון. ועם כמה שפחות לחץ לשינוי, כי זה מוסיף לחרדה. בספרי 'תקשיבו לי רגע!' יש פרק רלוונטי על חרדות, ובספרי 'בגובה העיניים' יש פרק על טכניקות הקשבה ודיבוב בשיחות עם ילדים בהצלחה, חלי

שלום חלי, בתי בת השנה וחמישה חודשים היתה נרדמת לאחר שסיימה את הבקבוק של הלילה או על הידיים שלי או בנדנודי המיטה כשאני בחדר. ידוע לי שזאת התחלת הבעיה אך היא לא היתה מוכנה לישון אחרת ואני לא מאמינה בשיטת ה-5 דקות. כיום היא מסיימת את הבקבוק ומבקשת לעבור למיטה ואז מתחילה או בהסתובבות או בחיפוש אחרי, כלומר כל שניה אומרת "אמא" גם אם אני על ידה וגם אם אני מלטפת אותה, ניסיתי היום לצאת מהחדר אמרתי לה שאמא עוד מעט תבוא לתת לה נשיקת לילה טוב והיא עכשיו הולכת לישון, זה לא עבד כל כך היא לא הפסיקה לקרוא לי עד לבכי ממש. הבעיה שגם כשבעלי מנסה להרדים אותה זה הפך לבלתי נסבל היא בוכה ורוצה רק אותי. מה אני יכולה לעשות על מנת שזה יעבור לה והאם יש חשש לבעיה כלשהי בגן או בבית שאני צריכה לבדוק אותה? תודה

עמית, אני חושבת שבתך פתחה הרגל לגבי דרך ההרדמות שלה, ועכשיו קשה לה ולכם לשנות. היא מבטאית את המצוקה דרך הבכי. אם תוותרו עכשיו יהיה לכם עוד יותר קשה אחר כך. חשוב שתגייסו את כל כוחותיכם להתמיד בנסיון להשכיב אותה במיטה. שבו על ידה כמה שצריך, גם אם בוכה, תרגיעו, אבל אל תוותרו, ולאט לאט היא תפנים את ההרגל החדש. אם אתם רוצים תמיכה וחיזוק לתהליך אתם יכולים לפנות לפסיכולוג התפתחותי מומחה בנושא , שיבחן את היחסים הספציפיים שלכם עם ילדתכם

בני בן 5 ו-4 חודשים ובשנה האחורנה יש לו התנהגות קצת אובססיבית שאינני יודעת איך להגיב ילד מפותח ופיקח מאוד נולד לו לפני שנה וחצי אח קטן שואל שאלות בצורה אובססיבית עד שמקבל תשובה שרוצה לשמוע לדוגמא: כל בוקר שואל האם הבגדים שלו הפוכים למרות שיודע את התשובה ולאחרונה אחרי שאני אומרת לו שהוא יודע את התשובה הוא בא ואומר שהוא יודע שהבדגים לא הפוכים דוגמא נוספת עוצר באמצע הליכה ומזיז את ראשו ובולע רוק כמה וכמה פעמים וזה מתחיל להיות נורא מעצבן נוגע באיבר המין שלו לפני שהוא לובש תחתונים בטענה שזה נדבק לו ואז מריח את האצבע עוצר ומזיז את הראש כמו מסתכל על אותו חפץ או איש כמה וכמה פעמים אני לא בטוחה אם עושה דברים אלו בגן ולא רוצה לשאול את הגננת כדי לו לעורר סוגיות אבל מפחד שהוא מפתח איזו התנהגות פסיכולוגית לא רצויה ולא יודעת איך לטפלח יש לציין כי ם אני כשהייתי קטנה הייתי מבקשת מאימי לחזק את הסיכה שעל ראשי והייתי קצת "נודניקית" בשאלות אך זה מתחיל ממש להציק ואודה לכל תשובה בנוזא תודה רבה

לי, התופעות שאת מתארת מבטאות טקסים הקשורים לחרדה. לכן הם לא הגיוניים, ומטרידים, וקשה להפסיק אותם. הייתי מייעצת לך בחום ללכת להתייעץ עם איש מקצוע, פסיכולוג חינוכי/קליני שיפגוש אתכם ההורים, ואת הילד, ויראה מה סוג הטיפול המתאים. הילד צעיר, וזה בדיוק הגיל לעשות התערבות לשיפור המצב, להפחתת החרדה. עדיף לטפל בנושא כשהוא בגן, שיכנס במצב טוב יותר לכתה א'. בהצלחה, חלי

יש לי נכד כמעט בן 4. בכל הזדמנות שהוא פוגש אותי או את בתי הוא משתחק בנו ויש לו זיקפה. אנחנו מגיבות בהסחת דעתו והורדתו מעלינו. אשמח לדעת אם זו תופעה נורמלית? היכן עובר הגבול והאם תגובתנו נכונה או רצוי לאמר לו שלא נעים לנו. הוא קשור מאוד אליי ולדודותיו אך עושה זאת רק איתנו. יש לציין שכלתי אינה מרעיפה עליו הרבה חום ואהבה, מאידך הוא מקבלם מאביו, אליו מאוד קשור. תודה מראש וערב טוב

מירי, אכן תופעה מטרידה. יתכן שהיא מבטאית קושי, צריך לברר. מבחינת התגובה המיידית, צריך לעשות כפי שאתן עושות, להפסיק את התופעה, אפשר להוסיף אמירה 'זה לא נעים'. אם התופעה ממשיכה צריך להסב את תשומת הלב של ההורים, לראות מה דעתם, ואם זה מטריד גם אותם, ואז שהם ילכו לייעוץ אם ירגישו צורך. אתם לא תוכלו להחליט בשבילם, נקווה שיעשו זאת. לא בהכרח זה קשור ליחס ההורים אליו, אבל גם את זה צריך לברר. בהצלחה, חלי

בני בן ה3 . לפעמים כשהוא רוצה משהו הוא מתחיל לבקש את הבקשה בטון של יללה. לפעמים היללה מתגבר לבכי. והוא מתעקש לקבל דברים . אם הבקשה לא הגיונית אני מנסה להסביר לו זאת ומתעקשת איתו שירגע. אם הבקשה הגיונית אני אומרת לו שהוא יקבל את זה רק אם הוא יבקש יפה. בדר"כ זה מצליח ועובר אחרי כמה דקות. אבל לעיתיק שעה אחרי מתחיל שוב. בדרכ אני מנסה לשמור על רגיעה ולהסביר לו זאת בנימה רגועה אבל יללות חוזרות ונשנות ממש מרגיזות בשלב מסוים. פרטים נוספים יש לו אח בן שנה וחצי והוא הרבה דבוק אלי ורצה שאני אשחק איתו ויהיה איתו. רב הזמן הוא ילד חייכני שמח וחברותי מלא משחקי דימיון

טובה, ותרי על האשליה שבנך יבין את הדרישות שלך, או שלגמרי לא יילל או יבכה. זה לא יקרה. את תמשיכי לדרוש את שלך, תתני הסבר קטן, אבל אל תנסה להסביר או לשכנע יותר מידי. ואם הוא מילל או בוכה, תתעסקי בזה קצת (תגידי שיפסיק) אבל גם תתעלמי ותמשיכי הלאה. ככל שתתעסקי בזה פחות, יהיה טוב יותר לך, וגם הוא יפסיק בהדרגה. אבל לא לגמרי, כי ילדים אף פעם לא ממש מרוצים מהדרישות מהם. עוד בהרחבה בנושא בספר שלי בפרק על המשמעת 'בגובה העיניים- לדבר עם ילדים' או 'תקשיבו לי רגע! שאלות של הורים- תשובות של ילדים' בואי עם ציפיות ריאליות, היי ברורה, ואל תבהלי מהתגובות שלו. זה הכיוון. בהצלחה, חלי

שלום בני בן 8 אני נשואה בשנית בערך שנה עים בחור שאני חיה איתו כבר 5 שנים בעלי גרוש עים 2 בנים אני כיום בהריון בחודש השמיני ועברנו דירה לפני חודשיים לשכונה אחרת והילד התחיל ללמוד את כיתה ג" בבית ספר חדש עים חברים ומורים חדשים בערך לפני שבועיים הילד התחיל להתנהג בצורה יוצאת דופן ממה שאני מכירה את הילד הוא נייה חוצפן מקלל עושה בכוונה צועק מפחד יותר מידי השינוי שנעשה בו הוא קיצוני ביתר על המידה איך אני מטפלת בזה מבקשת תשובה כמה שיותר מהר אני נואשת בתודה מראש

אושרית, יתכן שבנך עבר יותר מידי שינויים בבת אחת, גם הריונך המתקדם והלידה הצפויה כנראה מלחיצים אותו. אולי לכן הוא מבטא את החרדה והכעס שלו דרך ההתנהגות שלו. דבר ראשון זה מצאי מקום שקט, מחוץ לבית רצוי, תהיי רק איתו, תעשו כיף, וגם תדברי. תבקשי שיספר לך מה הוא מרגיש, מה מפחיד אותו ,מה מכעיס. תני רעיונות משלך, אולי המעבר דירה, הלידה עוד מעט, או משהו שקרה לו בבית ספר או בבית. תשאלי, ובעיקר תקשיבי. תשמעי מה יש לו להגיד, ותדגישי שאת תמיד שם בשביל להקשיב לו. דבר שני, לכי להתייעץ עם איש מקצוע. הכי קל זה לגשת ליועצת בית הספר, לספר ולשמוע ממנה מה קורה בבית ספר (גם שם יש שינוי?) וגם לבקש ממנה שתדבר עם הילד. יועצות עושות את זה. אפשר לחפש את הפסיכולוגית של העיריה או דרך קופת חולים אבל זו פרוצדורה ארוכה יותר, ואצלך רצוי להזדרז, בעיקר כדי להגיע לשיפור לפני הלידה. בהצלחה, חלי

אני בת 14,אני לא אמורה להתמודד עם התאבדות של חברה. אני בת 14,אני לא אמורה להתמודד עם עוד ילדה שרוצה להתאבד,והיא רצינית לגמרי. אני מנסה לעזור בכל דרך שאפשר,פניתי לכל מי שרק אפשר,היא מפחידה אותי,אני מדברת איתה והיא מפחידה אותי. היא מספרת לי על כמה היא חושבת שכל מי שמתאבד גיבור,מלך. שהיא תומכת בכל מי שרק מעיז,שהיא גאה בהם שהיה להם את האומץ..שאלתי מה יש לילדה בת 14 למות,היא שאלה מה יש לה לחיות. ופניתי,ועשיתי,וכלום לא עוזר. אם היא תתאבד,זו תהיה רק אשמתי.רק אשמתי.

שלום, אני סתם אחת גולשת. שלא תחשבי לרגע שזה באשמתך!!!!! תנסי לפנות להורים שלה. אולי הם לא מודעים לחומרת העניין. את חייבת מבוגר בתמונה. האם את רואה אצל החברה ירידה, במשקל? ירידה בלימודים? ירידה במקובלות החברתית? מקווה שקצת עזרתי, עדי

רציתי לומר לך מנסיון מקצועי, שדיבורים על התאבדות נפוצים בגיל ההתבגרות, כחלק בבדיקת הזהות, וכחלק מהמצוקה הרבה שמלווה את הגיל. זה לא חריג מה שהחברה שלך אומרת, ועדיין זה מדאיג, ואני מבינה כמה זה מלחיץ אותך. לדעתי את צריכה לעשות מספר דברים: ראשית, לפנות למבוגר שיתערב בסיפור- הורים, יועצת, פסיכולוג. ליידע ושהם יעשו מה שהם יכולים. שנית, הקשיבי לבחורה כמה שאת יכולה, ואם קשה לך מידי אמרי לה זאת, וקחי מרחק. אין סיבה שתשקעי יחד איתה שלישית, קחי לך עזרה, מישהו לדבר איתו, לשתף ברגשות האשם שלך. אני יכולה להגיד לך חד משמעית שאין לך אחריות על החברה ועל המחשבות והרצונות שלו, אבל כדי שתאמיני, ובאמת תרגישי טוב יותר- את צריכה מישהו לדבר איתו. אל תישארי לבד עם ההרגשה הגרועה. פני למבוגר שאת סומכת. בהצלחה, ומקווה שיסתדר. חלי

היי, קראתי שוב את דבריך, ורציתי לשאול אם הבנתי נכון שחברה אחת כבר התאבדה? נראה לי שאת בלחץ חזק מאוד, ואולי במחשבות קשות לא פחות עם עצמך. בבקשה, לכי להעזר, דברי עם מבוגר, איש מקצוע ואל תישארי לבד עם התחושות. שוב, בהצלחה, חלי

תודה לך , כפי שכתבתי לך שאני פניתי לכל מי שרק אפשר אבל כלום לא עזר . אפילו ההורים אומרים שהיא לא תעיז להתאבד , היא ממש חלשה במצבים כאלה , היא סתם אומרת את זה בגלל התאבדות חברתכן ... באמת לא יודעת מה לעשות ?! נראה לי שהוריה מזלזלים בכל מילה ובכל התנהגות מוזרה לה ... וזה נורא קשה עליי . היונו אני והיא והחברה שהתאבדה חבורת בצורה שונה ותמיד אומרים עלינו "שלישית בר-מזל". נכון ואם זה מוזר החברה שהתאבדה הייתה סובלת ממצוקה כלשהי והיא אמרה בפירוש שהיא מתכוונת להתאבד , אבל אנחנו לקחנו את זה בצחוק, זלזלנו בה , וזה מאוד מקשה עליי גם אני להמשיך עם מצפוני המת , אז באמת לא יודעת, נראה לי שהחברה השנייה עומדת לשים קץ לחייה , ואם זה יקרה ?! אז אני בטח אחריהן ללא שום ספק - ממש קשה לי לחיות בלעדיהן

שלום רב, אי אמא לשני ילדים מקסימים בני 7 ו-3 ( בן ובת). אני נמצאת בתהליך שך גירושים כבר כשנה. הילדים לא רואים את אביהם בצורה מסודרת, למעשה אני מתחננת שיבוא מדיי פעם. בני הבכור ילד מאוד נבון וחכם החל לסבול מפחדים. הוא מאוד מפחד מדברים כגון פריצות לביתנו, מחבלים, "חיילים רעים" וכד'. כמו כן הוא גם חרד מאוד מכך שאני אעלם לו בדרך כלשהי ( " אם תעשי תאונה ותכנסי לכלא אנחנו נבוא איתך?") . אני מבינה את מקור החרדות שלו אך למרות כל ההסברים שלי, לא נראה כי הוא מפנים את הידיעה "שאני לא הולכת לשום מקום! מאוד הייתי רוצה לקחת אותו לייעוץ, אך מאחר שהפגישות יקרות מאוד ואין כל תועלת בפגישה חד פעמית, אני אובדת עצות. אשמח לעצה שתוכל לסייע לי ולו במעט.

שלום דנה, תנסי אולי לברר דרך המורה בבית הספר או היועצת. אולי גם דרך קופת חולים. עדי

דנה, אני מבינה את דאגתך לבנך. החרדות שלו קשורות גם למשבר המשפחתי והפחד שגם את תעלמי לו, אבל גם לכעס שיש לו, על אבא שלו, ואולי גם עליך. כעסים נוטים להפוך לחרדות, ולפעמים הדרך לשחרר חרדות היא לדבר על הכעסים. פרוט בנושא את יכולה למצוא בספרי 'תקשיבו לי רגע! שאלות של הורים-תשובות של ילדים' בפרק על רגשות. נסי לדבר איתו על הכעסים שלו, אל תסבירי לו בהגיון אם הוא צודק או לא, רק תני לו לדבר ולפרוק את שעל ליבו, ואת תקשיבי - זה חשוב. לגבי טיפול, יש אפשרות לקבל עזרה טיפולית בתשלום מופחת דרך קופת חולים, או ללא תשלום דרך השרות הפסיכולוגי או מתיא של איזור מגוריכם. נסי לברר דרך בית הספר. אל תחששי להעזר, זה יכול לשפר מאוד את מצבו של הבן. בהצלחה, חלי

בתי בת שנתיים וחצי לא מפספסת פיפי לאומת זאת קקי כן.היא מודיע שיש לה קקי וברחת לחדר או למקום אחר ועושה בתחתונים.אבל לכולם היא אומרת שהיא בוגרת ועושה בשירותים.המצב הזה נמשך כבר חודשיים.ניסיתי כבר את כל השיטות לשכנע אותה אבל לא מוצלח.עכשיו אני פשוט קמה ומחליפה לה תחתונים.אולי כדי לפנות לרופא?

לנה, הילדה מודעת כנראה לציפיות ממנה, ומרגישה בושה על הפספוסים של הקקי. שכנועים ודיבורים לא יעזרו. כדאי להעזר מקצועית, או דרך רופא שמומחה בתחום , או דרך פסיכולוג התפתחותי שמומחה גם הוא בתחום. לכי להתייעץ, ייבנו יחד איתך שיטה ברורה לעזור לילדה, ויחול שיפור, בהצלחה, חלי

שלום רב, בני בין 11 וחצי חודשים, מתעורר בערך כל שעה בלילה, נדיר שהשינה שלו נמשכת יותר מזה, כבר היתה תקופה קצרה שהוא ישן יפה והתעורר כל שלוש שעות (בגיל חצי שנה) ואז עברנו דירה למקום חדש, אנחנו כבר במקום החדש 4 חודשים ועדין השינה לא התסתדרה לו, מרב עייפות שלי, עשיתי טעות והעברתי אותו למיטה שלנו, מה שגרם לו להתרגל ועכשיו הוא ישן טוב, אבל רק במיטה שלנו, לפעמים אני מחכה שירדם ואז מעבירה אותו בחזרה למיטה שלו ולאחר שעה בערך משהו גורם לו להתעורר שוב, בנוסף הוא גם רגיש לכל צליל (כך שאולי יש גם רעשי רקע שמעירים אותו למרות שנראה לי ששקט), האם יש דרך ללמד אותו לישון לילה שלם, או לפחות להחזיר אותו לשלוש שעות שינה, לפעמים הוא גם מתעורר רעב מאד או צמא...תוצאה סופית אף אחד לא ישן... מה ניתן לעשות? תודה רבה מראש, שרון

שרון, מה שיקבע את ההצלחה שלכם בהקניית דפוסי השינה היא הכוח שלכם להיות נחושים. ילדים מגיבים טוב למסרים ברורים ולהרגלים קבועים. כנראה שהמעבר דירה והלחץ שהיה סביב גרם לילד לנסיגה. עכשיו צריך בסבלנות ללמד אותו לישון במיטה שלו, ויותר זמן. כל פעם שהוא מתעורר, תקומו אליו למיטה, תנו לו בקצרה מה שצריך ותחזירו לישון. בלי להוציא מהמיטה, בלי לפנק ולמשוך זמן. בהדרגה ייקלט המסר שבלילה לא יוצאים מהמיטה, וחוזרים לישון. זה אמור לעשות שיפור. בהצלחה. חלי

חלי שלום, אני מקוה שאני פונה לפורום הנכון עם בעייתי, לא כ"כ ידעתי למי לפנות, באם לא, אשמח אם תפני אותי ילדי כיום בן 10 חודשים, עד גיל 9 חודשים הייתי איתו בבית ולאחר מכן חזרתי לעבוד. הוא יונק (כעת בשילוב עם אוכל מוצק אך בעבר הנקה מלאה). בגלל שהייתי בבית, לעיתים קרובות הוא היה נרדם עליי בהנקה והייתי מניחה אותו במיטה. כשחזרתי לעבודה החלטנו להעסיק מטפלת ולא לרשום אותו עדיין לגן, ידענו שנושא השינה יהיה קשה, ביחד עם המטפלת הצלחנו להרכיב אסטרטגיה שתהיה מקובלת על כולם, האסטרטגיה היתה לשהות איתו וללטף אותו עד שירדם. זה עבד, אפילו טוב מאוד וגם לא ארך זמן רב עד שהוא היה נרדם (כ 10 דקות בערך), המטפלת לא שמרה על ביטחונו הגופני בהרבה מובנים ונאלצנו להפסיק את עבודתה לאחר שבועיים בביתנו. לקחנו מטפלת חדשה (בננו עבר את תקופת החפיפה עם המטפלת החדשה ביחד איתנו וחזרנו לעבוד רק כשהיינו בטוחים שהוא בסדר עם הנושא, ואכן היה, הוא הסתגל נפלא). המטפלת לא חשבה שכדאי שהיא תהיה איתו בחדר בעת ההירדמות ודגלה ביציאה מהחדר לאחר ששמה אותו במיטה (שכחתי לציין שמדובר בילד מאוד פעיל שלא אוהב לישון !!!), לאחר תקופה של שבוע וחצי גילינו שהוא לא נרדם בקלות כמו בעבר, ולא רק זה, הוא מתלונן ו"מבקש" שיוציאו אותו וכשלא מקבל מענה הוא מתחיל לבכות, לעיתים גם במשך 40 דקות (בדוק ומדוד!) עד שהוא נרדם. כיום (לאחר השבוע וחצי המדוברים) הוא לא מוכן שיניחו אותו במיטה (גם אצלנו וגם אצל המטפלת), ברגע שמניחים אותו במיטה הוא מתחיל לבכות, אלא אם כן הוא נרדם עליי בהנקה ואני מניחה אותו ישן, יום אחד העברנו אותו לעגלה והוא נרדם אחרי שניה בעגלה. אם הוא מתעורר במיטה הוא מתחיל לשחק עם הצעצועים שלו והוא שמח, אך אם הוא יודע שמניחים אותו ע"מ שילך לישון מתחילות הבעיות. בעוד כשבועיים הוא עובר לטיפולה של אמי כי אני איבדתי את אמוני במטפלות ואני סוגרת פרק זה בחיי (נכון הדבר גם לילדיי העתידיים לבוא). אך הדילמה שלי קשה מאוד. מה לעשות בשבועיים אלו? (מלבד נושא זה המטפלת טובה לו) איך אמי תתמודד עם המצב החדש? איך אנחנו יכולים להתמודד עם המצב החדש? אנחנו חסרי אונים, לא מאמינים ש"נזק" כזה נגרם בזמן כ"כ "קצר" ומרגישים שכל מה שהשגנו עם הרגלי השינה שלו ירד לטימיון ואפילו נהיה גרוע יותר מבעבר. מצטערת על הסיפור הארוך, לא היתה לי דרך להסביר את עצמי קצר יותר מודה לך

שירי, אני חושבת שהרגלי השינה קשורים מאוד למסר שיבוא מכם. יש לי הרגשה שאתם מעט רגישים מידי וחוששים מידי מתגובות הילד. הוא חש את זה, ואז נאבק איתכם חזק יותר. תחליטו מה השיטה שמתאימה, ללטף מעט ולצאת זו שיטה טובה, ותהיו עקביים לגביה. אל תחששו שנעשה נזק, תעבירו איכשהו את השבועיים , ועם אמא שלך תתאמו שיטה ביחד, ותהיו עקביים בה לאורך זמן. הילד בוודאות יפנים את ההרגל. בהצלחה, חלי

יש לי תינוק בן שנה וחודש, לפני כשבוע היה חולה בוירוס של הקאות ובמהלך אותו שבוע ביקר פעמיים במיון כאשר בפעם השנייה קיבל עירוי נוזלים ,לאחר נסיונות של 5 דקירות(לא מצאו וריד) הילד צרח במשך כל הנסיונות. במהלך שבוע המחלה ביקרנו אצל עוד 2 רופאים לביקורת והילד רק ראה את הרופא ונכנס לבכי חזק מאוד וכמובן גם בבדיקה עצמה. עכשיו המחלה מאחורינו אך יש לילד פחד מכל אדם זר שרואה נכנסים לחנות אדם מדבר ומחייך אליו הוא מתחיל לבכות , כאשר לפני המחלה היה צוחק ומדבר עם זרים. שמנסים להרדים אותו הוא נרדם בידיים אך שמכניסים אותו למיטה מתעורר. מתעורר לעיתים תקופות בבכי. מה עושים אני מאוד מודאגת

סיון, בנך עבר חוויה קשה, שהשאירה בו חותם. בגלל הכאב הוא מקשר היום כל אדם זר לחרדה מכאב. לכן הוא כה בוכה. מה שצריך זו הרבה סבלנות, שיצבור בחזרה חוויות חיוביות לגבי אנשים שאינו מכיר. שירגיש שאנשים זרים לא מסוכנים. חשוב שגם אם הוא בוכה, לא להלחץ, לא להלחיץ אותו. להרגיע אותו, ולחזור שוב לאדם הזר, עד שיתרגל. זה ייקח זמן, אבל החרדה אמורה להרגע. אם תראה בטווח של מספר שבועות שהוא אינו נרגע, כדאי להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי לשיטות יותר ישירות להפחתת החרדה. בהצלחה, חלי

היי חלי,( מצטערת שיצא לי מכתב די ארוך) כבר התכתבנו בשבוע שעבר בנושא גן ויצ"ו או משפחתון ועמדנו יחד על יתרונותיו וחסרונותיו של כל מקום, כולל העלות הכספית. אני בוועד הגן של בני ,בן השנה וארבעה חודשים, אנו מתכוונים להפעיל בגן 2 חוגים: מוזיקה ותנועה וחיות. ישנה היענות מצד ההורים רק של מחצית מהילדים, אני כבר במשך חודש מנסה לאסוף כסף אך ללא הועיל, שמתי פתקים בתאי הילדים, הנחתי שלט בפנים ומחוץ לגן המורה על זירוז בהסדר התשלומים, אך אין היענות מצד ההורים, הגננת מזכירה מדי פעם להורים להביא כסף, אך כנראה שאני גרה בסביבה שההורים לא מודעים כל כך לערך המוסף שחוגים כאלו נותנים או שאין ביכולתם לשלם לי מבחינה כלכלית. מנהלת הגן אמרה לי שהיא תכריח הורים לשלם, דבר זה נראה לי תמוה ומוזר, דברתי עם 3 הורים שונים של ילדים מהקבוצה של בני ( הקבוצה שלהם קטנה מאוד-8 ילדים) והם אמרו בפירוש שאם לא תהיה העשרה לילדים הם פשוט יחפשו להם מסגרת אחרת -הווי אומר, גן אחר. בעלי אומר לי שגן פרטי זה יקר ( למרות שמצאתי גן פרטי שגם ביקרתי בו והוא מפעיל 4 חוגים והצוות שם נראה לי מנוסה יותר וצעיר יותר) והם דורשים 2000 ש"ח בעוד שאני כיום משלמת 1400 ש"ח ולא מקבלת את מלוא התמורה הנדרשת. עוד בעלי מוסיף ואומר לי: שזהו חיסכון שנתי ( אם הוא ישאר בגן שלו ולא יעבור לגן פרטי) של 10000 ש"ח בשנה, ואני אוכל לקחת אותו לכמה חוגים שאני רוצה במשך השנה ואנחנו לא נגיע לסכום כזה. לי זה נראה קצת לא בסדר, לבוא אליי באמירה כזו, כיוון שהדבר העדיף ביותר הוא שבני יחווה את המגע עם חיה מסויימת או יקשקש ברעשן בחוג אחר יחד עם שא הילדים שהוא מכיר ובטוח בקרבתם. ולא סתם באיזה מתנ"ס פעם בשבועיים ,לי זה נראה שרוב הרגעים בחוג כלשהו שאלך אליו הוא יהיה מרןכז אם הלכתי או נשארתי ויבחן את שאר הילדים בני גילו. אני מאוד מבולבלת, לא כ"כ מרוצה מהתנהלות הגן,אני נמצאת בין הרצונות שלי לטפח את בני ולתת לו הרבה יותר ממה שהוא מקבל לבין בעלי-שואה את ההשקעה בילד וממיר אותה אוטומטית למספרים (לכסף). ביום שני הקרוב תהיה לנו אסיפת הורים ונראה מה יש להורים ולמנהלת לומר לנו. עד אז אשמח לעצתך המקצועית והכנה. בברכת שבת שלום,שגית

שגית, אני שומעת את המצוקה בקולך. חשוב לי להדגיש, שחוגים אכן חשובים אך הם לא יעשו את ההבדל לגבי ההתפתחות של בנך. הוא יתפתח טוב אם יקבל אהבה וחום, עם או בלי חוג כזה או אחר. אז חשוב להוריד את תחושת הגורליות של ההפסד שלו. ראי שוב מה שכתבתי לך בתשובה הקודמת. אני מציעה שתנסו לפעול בגן כדי להכניס חוגים, ואני מקווה שתצליחו. אולי לא שני חוגים אז אחד. אם את מרוצה באופן כללי מהגן, זו לא סיבה להוציא אותו. אבל מעבר לחוגים - לדעתי, עיקר הבעיה היא בינך לבין בעלך, שכל אחד מכם רואה את החינוך של הילד בצורה שונה. המחלוקת ביניכם צריכה לעבור בירור לדעתי, כי כיום אלו החוגים ומחר אלו יהיו נושאים אחרים. מאוד חשוב לכם ולילד שיגדל עם הורים מתואמים, או לפחות לא במחלוקת עקרונית על אופן החינוך שלו. נסו להגיע להסכמה ביניכם ההורים, אם תוכלו - לבד, ואם לא- פנו ליעוץ הורים שינחה אתכם. זה לדעתי מה שחשוב עכשיו. בהצלחה, חלי

למטרת אבחון בנושא הרגשי לבני בן ה-8 וחצי. אנו מתגוררים באזור הגליל המערבי. תודה

קובי, עניתי בשאלה הבאה שלך, בהצלחה, חלי

אז ככה...הופננו לבצע "מבחן טובה" לבני בן ה-8 וחצי, הלומד בכיתה ג'. אולם נראה לנו כי הבעיה הינה בעיה רגשית . אשמח לקבל המלצות והסברים בנושא זה. אנו מתגוררים באזור הגליל המערבי.

קובי, מבחן טובה הוא מבחן שבודק באופן ישיר וספציפי בעיות קשב. פעמים רבות בעיות קשב נובעות ומעורבות בבעיות רגשיות. לכן הייתי ממליצה לכם לעשות לילד איבחון מקיף 'פסיכודידקטי' שכולל גם בדיקת יכולות (אינטליגנציה) גם לקויות למידה ובתוכן קשב, וגם את הצד הרגשי. התוצאות נותנות תמונה מלאה ואינטגרטיבית. כך תדעו מה קשור לבעיית קשב ומה רגשי, ואיך הדברים עובדים בצורה מדויקת אצל ילדיכם. אבחון כזה עושים פסיכולוגים חינוכיים. לגבי המלצות פנו לשרות הפסיכולוגי באיזור, והם ידעו מי מוסמך באיזור שלכם. בהצלחה. חלי

חלי שלום, שתי בנותי בגילאי 4 ו 7 לאחר מעבר לעיר אחרת מזה 3 חדשים. משתלבות היטב לימודית לדברי הגננת והמורה. נמצאות בבית משעה 13:30, משחקות יפה בינינהן ועם האח הקטן בן 2, לומדות, יוצרות, משחקות בחוץ. לאחרונה הביעו בפני את רצונן "שיהיו להן יותר חברים". אודה לך אם תוכלי לתת לי קני מידה לחשיבות קשרי החברות בגילאים האלו , לכמות הזמן המומלצת לבילוי עם חברים, כיצד לעודד אותן ליזום חברויות? וכיצד לעודד את היוזמה החברתית שלהן ? האם כדאי לדרוש מבת ה 4 להשאר לבד בבית חברה או שמומלץ להשאר איתה שם?

דניאלה, תאור מפורט של הנושא החברתי בחיי ילדים בגילאים של ילדותיך תוכלי למצוא בפרק בנושא בספר שלי 'תקשיבו לי רגע! שאלות של הורים - תשובות של ילדים' אני יכולה לומר לך שעצם זה שהילדות רוצות יותר חברים זה מספיק כדי להתאמץ בנושא. החוויה שלהן חשובה. אין קני מידה מדויקים לכמות החברים, משך הזמן. זה מאוד אישי בין הקצוות של לא כלום, ושל חברים כל הזמן. בדרך כלל משלבים לילדים חוגים, פעילות משפחתית וחברים במידה שווה. אתם יכולים לעזור לבנות ליזום הזמנת חברות דרך טלפונים, תאום גם דרך ההורים של החברות. לסייע להן לפגוש חברות. בת ארבע יכולה להשאר אצל חברה לבד, אבל אם זה לא נוח לה, השארו איתה קצת, ובהדרגה תלכו. גם כאן, ההרגשה שלה היא שקובעת. בהצלחה, חלי

חלי שלום, בעבר שלחתי שאלה אודות בני בן השנתיים וחודשיים, נולדה לו אחות קטנה והוא הגיב מאוד קשה. לאחרונה חלה הטבה, אחרי הרבה סבלנות והכלה מצידנו, אך מזה שלושה ימים שיש שוב נסיגה, הוא מגיב בבכי והתפרצויות זעם בכל פעם שנענה בשלילה, משליך חפצים, בוכה ללא הרף, מנסה להכות אותי ואת אביו. בגן אומרים שהכל בסדר, אחרי תקופת הסתגלות שנמשכה קצת זמן, בה הוא היה בוכה בכל בוקר ומתקשה להפרד ממני, אך הם הדגישו כי הוא אוהב לשחק לבד ולא בחברותא. דוקא כלפי אחותו, החס השתפר, הוא כמעט ואינו מנסה להכותה ודוקא מפגין כלפיה יותר חיבה. כיצד היית ממליצה לנהוג?

דגנית, קורה שיש נסיגות. לפעמים יש סיבה (האם חל שינוי כלשהו, אפילו קטן בחייו או בסביבתו, שעלול להכניס אותו ללחץ?) ולפעמים אין סיבה ישירה. בכל מקרה חשוב שתגייסו דוקא במצב הלחץ הזה את מיטב כוחותיכם. מצד אחד תשימו לו גבולות ברורים (למשל, שאסור להשליך חפצים ולהכות אבל מותר לבכות) ומצד שני תקפידו להיות חמים ותומכים ומחבקים. ומרגיעים צריך לראות, אם זה גל שחולף- טוב. אם עוברים מספר שבועות ולא משתפר, צריך לחשוב שוב, ולחפש עוד דרכי טיפול. בהצלחה, יידעי אותי, חלי

אני פונה אלייך כבר כמעט מיואשת, יש לי ילדה בת 8, אני מרגישה שהיא מתישה אותי, היא כל הזמן מרוכזת בעצמה, אכפת לה רק מעצמה, כשאני מנסה להציב לה גבולות היא אף פעם לא עומדת בהם, גם ענישה לא ממש עוזרת, כל בקשה שלי ממנה הופכת לויכוח כי היא אף פעם לא מוכנה לעשות משהו, לא מקלחות בזמן, לא שעורים בזמן, לא לסדר את החדר, אני מרגישה שאני עומדת חסרת אונים מולה, שכאילו ממש אבל ממש לא איכפת לה ממני וממה שאני אגיד, רק כשהיא צריכה אותי או צריכה ממני משהו היא פתאום "הופכת את עורה", אני מותשת וממש מקווה שתוכלי לייעץ לי מה עושים, ואיך מציבים לה את הגבולות, מהם בכלל הגבולות הנכונים, ןהאם צריך להשתמש בעונשים? תודה מקרב לב

הילה. נשמע שהגעת לנקודת יאוש וכעס וחוסר אונים מול ילדתך. זה חבל. יש שיטות לאכוף משמעת בצורה יעילה ואדיבה, יש שיטות לדבר עם הילדה, וגם לחנך אותה בהדרגה להיות פחות מרוכזת בעצמה. כשלב ראשון הייתי ממליצה לך לקרא את הפרקים שעוסקים בנושא בספרי 'בגובה העיניים לדבר עם ילדים'. ראי אם זה עוזר. כשלב שני, לכי את ליעוץ והדרכת הורים, ואם יש אבא בתמונה, שיבוא גם הוא. אתם יכולים ללכת ליעוץ אישי או לקבוצת הורים. שם תקבלו הכוונה שתחזק אתכם. אם זה לא יעזור, צריך לבדוק אם יש טעם לעבוד ישירות עם הילדה בטיפול, זה שלב שלישי. הילה, אל תתיאשי, יש בהחלט מה לעשות כדי לשפר את המצב. תתחילי לפעול. בהצלחה, ואת יכולה לעדכן אותי, חלי

הי חלי בגן של בני קיימים כבר כמה ילדים נושכים ( בתחילה היה רק אחד והם מיד התרבו), הקבוצה היא קטנה-הם 8 ילדים בקבוצה בני כל יום !!!! חוזר עם נשיכה באיזור אחר, הבנתי מהגננת שהיא מדברת עם ההורים, ההורים כועסים על ילדיהם, אך ללא הועיל. מה עוד אפשר לעשות? הגננת בבוקר, מחזיקה ומושיבה עליה את הילד הנושך (שהיא חושבת שההורים לא יודעים שזה הוא כי הן לא אומרות לי מי נשך ) ורוב תשומת הלב אליו בעוד שיש עוד ילדים בגן. לעצתך מחכה תודה רבה שגית.

שגית, אכן תופעה מטרידה. לא כתבת לי מה גיל הילדים, ואיזה סוג גן זה. זה חשוב לדעתי, הגננות כצוות חינוכי צריכות לטפל בנשיכות ולהפסיק אותן. את צריכה להרגיש כאמא שילדך במקום מוגן, ואת סומכת על הצוות, מה שלא נשמע שקיים עכשיו. דברי עם הצוות, ואמרי את הציפיה (הלגיטימית שלך) שבנך יחזור בלי נשיכות. אם את לא רואה שיפור, ויש לך אפשרות, נסי לשקול אפשרות העברה לגן אחר. בהצלחה, חלי

לחלי שלום אני אם לנער בן 15- תלמיד טוב בלימודים וכן יפה מאד.הבעיה איתו היא כזו: פעמיים השנה תפסתי אותו כשהוא שב ממסיבה אחרי ששתה אלכוהול. פעם ראשונה מאד כעסתי ואף הטלתי סנקציות לתקופת מה ופעם שנייה אסרתי עליו להפגש עם אותם חבאים. כמובן שהכל נעשה תוך הסברה וניסיון להביא אותו למודעות שהוא טועה. לעיתים אני רואה שיש איתו בעיה של קלות ראש- בכל מיני נושאים, הוא לא לוקח ברצינות עניינים ולא עושה שיקול דעת בכל מיני דברים. שאלתי מה עושים עם מתבגר שכזה? אני מאד רוצה לעזור לו.... וכן האם יש איזשהוא פסיכולוג שיוכל להפגש איתו ולתת לו כלים להתמודדות בצורה נכונה?? אשמח לשמע חוות דעתך והמךצותייך... בתודה אירית

איריתא, אני משערת שזה בנך הבכור? התופעות שאת מתארת מאוד אופיניות לגיל, הן מבטאות את הרצון שלו להתנסות לבנות את הזהות והעצמאות שלו. לא יכולה להיות לו אותה רצינות של מבוגרים הוא עדיין נער. וטוב שכך. כמובן שצריך להקפיד שלא יפגע בעצמו, אבל לא צריך להלחץ מכל תופעה של בדיקת גבול. הייתי ממליצה לך בחום לקרא על הגיל (אפשר גם בספר שלי 'תקשיבו לי רגע! שאלות של הורים- תשובות של ילדים') זה יתן לך נורמה למה לצפות. לגבי טיפול- אם הילד מסכים, שיחות תמיד עוזרות. אבל יכול להיות שבשלב ראשון תלכו את ובעלך ליעוץ, וזה בפני עצמו יפחית לחץ ויעזור לכם להתמודד. בהצלחה, חלי

שלום וברכה! ראשית תודה רבה על ההתיחסות. שנית אומר לך שאני עצמי מתעסקת עם בני נוער. אך לא חשבתי שהחיים קשים כמו כאשר מדובר בילד שלך! אך עדיין בבקשה תני לי עצה מה עושים כאשר הילד חוזר הביתה ואת מגלה שהוא שתה או הרים כוסית עם חברים? האם להתעלם ולעבור לסדר היום או להסביר את הנזקים וזהו? או גם להסביר וגם להעניש (בגדר של הגבלת המיציאות..)- אתוודא ואומר שאני קבלתי זאת מאד קשה!! הסברתי , שוחחתי בפעם הראשונה, היו גם הבטחות מצידו שלא יחזור על זה אך זה חזר שוב ...ואת האמת אני מאד מפחדת.. האם לתת לו להמשיך ולהתראות עם אותם"חברים" ששותים? האם אני צריכה שהילד "יפול" לגמרי ואז יהיה מאוחר מדי??? מה בדיוק לעשות??? הייתי רוצה מעט הכוונה כיצד ממולץ להתנהג???אני לא רוצה לאמלל אותו מצד אחד אך גם לא לאבד אותו בשם"ההתבגרות"?????????????????????????????????

יש לי בן בן שלוש וחצי- ילד מאוד נבון הולך לגן פרטי. נגמל מחיתולים רק בגיל שלוש+. לאחרונה אנו רואים רגרסיה בגמילה. פיפי- כרגיל אבל קקי פתאום בורח לו בתחתונים אחרי שכבר נגמל. המטפלת של אחה"צ העירה לי על כך שנתייעץ עם רופא ילדים. יש לציין שבשעות הבוקר בגן הוא עושה בשרותים אבל איתנו,אחה"צ ואצל המטפלת בורח לו. ניסינו לשלב אותו לפני שבוע בצהרון פעיל אבל זה לא הלך כי הוא עשה פעמיים קקי בתחתונים ובעל הצהרון לא מוכן לקבל ילדים שאינם הולכים לבד לשירותים. אז החלטנו להשאיר אותו אצל המטפלת שיהיה מישהו שיטפל בו ויחליף לו. אבל עדיין זה לא פתרון- הוא אמור להיות גמול. מה עושים?

סיגל, אכן מטריד. מהמעט שאת מספרת נשמע שהבן שלכם חרד, ולא קל לו עם שינויים. הגמילה שלו מראש היתה בגיל מאוחר יחסית, וכרגע יש שוב נסיגה. משהו כנראה מלחיץ אותו, אולי השינוי במסגרות החיצוניות. עשיית קקי במיוחד נחשבת סימפטום שמבטא לחץ וכעס, האם זה יכול להיות במקרה שלו? בכל מקרה, תשאירו אותו עם המטפלת, ותוותרו על הגן הנוסף, זה כנראה יותר מידי בשבילו. אני חושבת שכדאי מאוד להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי, או מומחה של קופת החולים המומחה בנושא. כדי לטפל בנושא במהרה, כדי שלא יתפתח הרגל. מנסיוני, אפשר בהחלט להשיג שיפור בטווח זמן סביר. בהצלחה, חלי

שלום ביתי רוני בת שנה ושמונה חודשים עד גיל חצי שנה הילדה היתה מרדימה את עצמה וישנה לילה שלם ללא הפרעות מאז שיננו סביבה וחלה אצלה בעיית שינה . במשך חצי שנה ויותר היא היתה ישנה איתנו במיטה . לפני כשלושה חודשים החלפנו לה מיטה , למיטת נוער , והיא מאוד אוהבת אותה , בתנאי שמגיע שעת השינה שלה אנחנו חייבים לשכב לידה עד שתירדם . וזה בסדר כל עוד היא ישנה . בשבועיים האחרונים היא מתעוררת מיתוך שינה ויורדת מהמיטה ומטיילת בבית ואפילו מגיע למיטתנו . אבל ההרגשה שהילדה ישנה עם עניים פקוחות . ממש מלחיץ . וגם היא בוכה המון מיתוך שינה ומבקשת בקבוק וכך היא קוטעת גם את שנתינו מה אליי לעשות ? אני רוצה לגמול אותה מאוכל . ורוצה שהיא תישן כמו שצריך

אליס, כדי שאוכל לענות לך אני צריכה לדעת מהו השינוי הסביבתי שקרה, ובעקבותיו חלה ההחמרה בהתנהגות השינה שלה. הרי היא ישנה מצוין ומשהו 'התקלקל'. כתבי לי, ואמשיך להגיב. חלי

רחלי שלום השינוי שהילדה עברה : חזרתי לעבודה , ולאחר חודש עברנו דירה , רוני היתה רגילה לישון איתנו באותו החדר . ובמעבר היא קבלה חדר משלה . וכמובן שמשם הגיע הבעיה .

יש לי ילדה בת 7 שתקופה דיי ארוכה כשנתיים מאוננת מול הטלויזיה עם חיכוך כפות הידיים על אבר המין על הבגדים לאחר התיעצות עם רופאת המשפחה הוחלט שלא מעירים..אך יש להסביר שלא לעשות זאת בפרסיה אלה ביחידות הדבר לא נראה לי לעין מכיוון שעד היום אינני מבינה איך היא הגיעה לזה וזה מטריד אותי מאוד אינני יודעת מה לעשות

התופעה שאת מתארת אכן אינה תקינה, ויש צורך להתיחס אליה. קשה להתעלם, גם אם היא לא עושה זאת בפומבי. אני ממליצה לך בחום לפנות בהקדם להתיעצות עם פסיכולוג ילדים, הוא יפגוש אתכם ואת הילדה , יעזור לכם להבין מה קורה, ומה צריך לעשות כדי להפסיק את התופעה. אחרי שנתיים, גם אם המקור היה חרדה, וכנראה שכך, כיום זה הרגל, וצריך לפעול ישירות להפסיק אותו. פסיכולוג הוא הכתובת. אני מייעצת שתפנו בהקדם. בהצלחה, חלי

אך שאלתי היא האם יש אפשרות להפסיק זאת כי נוכחתי לדעת שיש ימים שהיא בכלל לא מתעסקת בזה ויש ימים שזה יותר מפעם אחת רציתי לציין שהילדה לא חשופה לשום התעללות או מצבים לא שגרתיים...אין עירום בבית ..יש משחקים טלויזה שעורי בית כמו כל ילדה רגילה..האם אני צריכה לפחד?

חלי שלום רב, בני הבכור בן 3שנים ו10 חודשים יש לי בן נוסף בן שנה וחצי. בני סובל מפחדים איומים שמלווים בבכי ופחד מכל דבר שהוא חדש לו ומבקש ללכת הביתה , לראשונה עפי זכרוני זה קרה כשנסענו לים, הוא בכה ודרש ללכת הביתה ורק לאחר שעה הוא נרגע , זו הדוגמא שחוזרת על עצמה עד היום כל מני ארועים , ימי הולדת , הצגות, להגיע למשפחה הקרובה, ליצנים , או סתם לשמוע צעצעו חדש מהחדר הסמוך, הוא בוכה ואומר שהוא מפחד ורוצה ללכת הביתה . כאשר אנחנו שואלים אותו מה , מה פחד , ממה אתה מפחד? הוא אומר שהוא מפחד לא אומר ממה. היום נמצא בגן טרום רשות , הגננת אומרת כי הוא מקסים ונבון ומבין ובוגר אך לטענת היתנהגות אינה נורמלית והוא זקוק לטיפול פסיכולוגי. (בגן מספרים סיפורים הוא אינו מוכן לשמוע כאשר ישנם דימויים כמו "שני מלאכים שנושאים את ספר התורה" משהו שהוא לא מוחשי לו וסוגר את אוזניים ובוכה שיפסיקו את זה מייד). יש לציין שזה מגביל אותנו אנחנו וזה מתסכל אותי לראות את בני מפחד כך, ליבינו יוצא אליו ואנו בכל רגע איתו אבל אין לי כלים לפתור את הבעיה. אודה לך על הצעתך מה יש לעשות ? ולהיכן עליי לפנות? אנו מאזור הצפון, (אגב שוחחתי על כך עם רופאת המשפחה שאמרה ללא תשאול הילד כי לדעת מדובר במלחמה , אך הוא לא היה שם , והבעיה החלה הרבה לפני המלחמה).

מאיה, בנך נשמע כסובל מרמה גבוהה ולא שגרתית של חרדה. אין לחרדה תמיד מקור ברור והגיוני, משהו שאתם עשיתם למשל. לכן אין טעם שתרגישו אשמים. לעיתים ילדים נולדים עם נטיה מוגברת לחרדה כמו כל איפיון מולד אחר. מה שחשוב זו ההתמודדות עם החרדה. כאן אתם יכולים לעזור לו בשלב ראשון, כשהוא בחרדה, ואתם רוצים לדבר איתו, אל תשאלו 'למה אתה מפחד?, כי יש בשאלה ביקורת, ואין לה תשובה. להפך- תבקשו שיספר כמה שיותר, ורק תקשיבו ותהיו איתו. תנו לו להרגיש שאתם מבינים ואיתו. זה מרגיע. מעבר לכך, אני בהחלט מסכימה שכדאי לפנות לפסיכולוג התפתחותי, שיאבחן את מצבו וימליץ על טיפול, טיפול בגיל הזה מאוד מאוד יכול לעזור. גם הילד יטופל וגם אתם תקבלו הדרכה. חפשו את המטפל דרך קופת החולים או באופן פרטי. אל תהססו, ואל תחכו. הגיל הוא משמעותי. בהצלחה, חלי

שלום אני בן 14 ויש לי בעיה אני כול הזמן בוכה אני רב עם ההורים שלי אני בוכה אפילו שאני מצחיק את אח שלי אני בוכה לפעמים אני בוכה בלי סיבה בכלל שהמורה פונה אלי בשליליות אני בוכה וזה מפריע לי כי כול הכיתה שלי תצחק עלי לפעמים שנותנים לי אפילו את המכה הכי קטנה אני מתחיל לבכות אני לא יודע מה לעשות בבקשה אני מאוד רוצה שיעזרו לי אני אפילו מתחנן זה ממש יושב לי על העצבים אני יודע שאולי את לא יכולים לענות אבל אין לי אל מי לפנות יותר מצטער אם זה ארוך מידי תודה רבה רבה

אביב, שמחה שפנית. הסברת את עצמך היטב. אני מרגישה כמה אתה רגיש, ואולי בגלל זה הבכי. ואני יכולה להבין כמה זה מציק בכל מקרה, עזרה יכולה בהחלט לשפר את המצב אתה יכול לפנות ליועצת בית ספר, או ישירות לפסיכולוג בית ספר, או לחפש עזרה של שיחות עם פסיכולוג פרטי. שם יוכלו לעזור לך להבין את מקור הבכי, וללמוד גם שיטות מעשיות להפחית אותו. שתוכל לשלוט טוב יותר ברגשות, לפי איך אתה תבחר. אל תהסס לפנות לעזרה, ובהצלחה, חלי

בתי בת 6.5 כיתה א' הגיעה הביתה לפני כשבוע ואמרה "ביקשתי חברות מחבר מהשכבה" אתמול בתי היתה בצהרון שהוא נמצא בו, והמטפלת בצהרון סיפרה לי שבתי, כל הזמן היתה סביב הילד, כאשר ילדתי נוגעת בשערותיו, מלטפת את ידיו,ומראה לו גילויי חיבה. הילד לא הביע התנגדות באיזה שהוא אופן. אבקש לדעת עד כמה זה שלב בהתפתחות או התנהגות זו חריגה ויש לתת הסבר והנחיה לילדה בנושא זה. אשמח בעד תגובה בהקדם יום טוב

שני, התופעה עצמה של התענינות בבן, אינה חריגה. העוצמה של העיסוק שלה בו מעט מוגברת. אני חושבת שללא קשר להגדרת ההתנהגות כחריגה או לא, את אמורה לכוון אותה. למשל, לא לגעת וללטף אותו, כפי שלא היית רוצה שיגעו וילטפו אותה (המסר של פרטיות הגוף), להדריך אותה לדבר ולהיות חברה איתו ללא מגע פיזי. לעקוב אחרי התפתחות הקשר, ולהמשיך להדריך אותה בהצלחה, חלי

הבן שלי כבר בן שנה ושמונה חודשים ובגן מסתבר שהוא ממש מרביץ לשתי תינוקות אחרים בערך בגילו: אלו שתי בנות שאחת הוא לדעתי ממש אוהב והשניה חברה שלה. הגננת אמרה שהוא משך לחברה השניה בשיער וממש תלש לה שערות... מה שמעניין שלאחרים בגן הוא לא ממש מרביץ. רק לשתי הבנות הללו. התאוריה שלי- שהוא מקנא, כי היה חבר של אחת מהן ובאה השניה ותפסה את מקומו, אבל אולי זה גיל צעיר מידי בשביל לקנא כך... כשאני אומרת לו בסמכותיות שזה לא בסדר ואסור, זה לא ממש עוצר בעדו לנסות שוב להפיל או למשוך בבגד של אותה פעוטה שהוא אוהב. השאלה היא מה לעשות בנדון?

לדעתי צריך להמשיך לעבוד בשלב ראשון דרך משמעת, להמשיך להגיד לו בצורה ברורה וללא כעס, שזה אסור, ולהרחיק אותו מהן. זו בעיקר עבודה של הגננות, שמתמודדות עם התופעה בגן. אם התופעה לא תרגע, אולי כדאי להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי, שיבין יותר לעומק מה קורה. מעבר לקנאה שכנראה קיימת. אבל להשערתי, אפשר לטפל בבעיה באמצעים חינוכיים, וזו בעיקר עבודה של הגננות. תדרבני אותן לכיוון בהצלחה חלי

בני בן 10.5 ילד גבוה וחסון. תלמיד טוב, בעל יכולת קליטה מהירה. מתאפיין בחוסר מוחלט של התנהגות תוקפנית. בדר"כ לא התבלט בחברה אך תפקד באופן סביר ותמיד היו לו 2-3 חברים. לאחרונה חלה החמרה במצבו החברתי, הוא חווה התעללות מצד מרבית ילדי הכתה מלבד 2 מחבריו הקרובים. כבעבר איננו מגיב לגילויי התוקפנות כלפיו דבר המרע את מעמדו החברתי. מה לעשות??????

ויקי, אני בטוחה שהמצב ממש כואב לך. אני ממליצה לך לפעול בשני מישורים- מול בית ספר לבקש ישיבה עם הגורמים הטיפוליים וההנהלה, לספר על ההתעללות, ולבקש מהם לגרום להפסקתה באמצעים החינוכיים העומדים לרשותם. אין שום סיבה שילד יסבול מהתעללות, ואחריות בית ספר לטפל בעניין. חשוב שתעשי זאת להביא שיפור, וגם להראות לילדך שעוזרים לו. לגבי הקושי שלו לעמוד על שלו, ולהיות אסרטיבי, אם את אכן רואה שהוא סובל, את יכולה לקחת אותו לשיחות יעוץ (אישיות או קבוצתיות) לחזק את הבטחון העצמי שלו. יתכן שהוא חושש להגיב, ולכן נסגר בעצמו ולא מתגונן. בהחלט אפשר לשפר את המצב. לכי בשתי הדרכים במשולב. בהצלחה, חלי

שלום, בתי בת שנתיים וחודשיים ,לפני כשבועיים וחצי התחלנו את תהליך הגמילה , ברצוני לציין שיש לה אחות בת 3 חודשיים אך היא הייתה בשלה לכך ואני עושה זאת בשיתוף עם הגן ובהדרגה ,לפני כשבוע לאחר שראיתי שהיא מס' ימים קמה יבשה בבוקר ,הורדתי את הטיטול של הלילה .זה היה בסדר והיא קמה בבוקר ועושה פיפי. לפני כ3 ימים היא התחילה לפספס 3-4 פעמים ביום פיפי, גם בגן, למרות שהיא מודיעה שיש לה פיפי ,הבחנתי שהיא רוצה לנקות עם המגב והסמרטוט. שאלתי האם יכול להיות שהיא עושה בכוונה על מנת לנקות או שקשה לה להיפרד מפעילות כל שהיא? איך עליי להגיב? אם היא תמשיך לעשות פיפי בשנת צהריים להחזיר את הטיטול? בתודה מראדש דינה

דינה, אני חושבת שהבת שלך עוברת תהליך טבעי של גמילה, וצריך סבלנות לתנודות שיש בו. אני בטוחה שהיא לא מרטיבה על מנת לנקות, אלא מנקה כדי להרגיש טוב עם עצמה ולא להרגיש אשמה. אם היא תמשיך לעשות פיפי בצהריים אפשר להחזיר זמנית את החיתול, ואחרי מספר ימים לנסות שוב להוריד. בדקי אם היא לא מקוררת, גם זה משפיע על נסיגות בתהליך הגמילה. והעיקר, גלי סבלנות, זה לוקח זמן. בהצלחה, חלי

הבת שלי בת 11.5 חודשים ונמצאת בעיצומה של תקופת חרדת הנטישה. כל עזיבה שלי את החדר, גם בסביבה מוכרת מביא לבכי נוראי שנמשך דקות ארוכות. היא התחילה גן בגיל 10 חודשים וכמובן שהפרידה ממני כל בוקר מלווה בבכי נוראי. האם בתקופה של חרדת נטישה, ובגיל כה צעיר, מותר לעזוב ילד במסגרת של גן? יש לכך השלכות על ההתפתחות שלה בעתיד? ושאלה נוספת, בגן שלה דוגלים בשיטה של פרידה מסודרת מהילד. אני שמתי לב שאם אני נפרדת, עושה שלום וכו'- ההסטריה שלה מתגברת, ואני מעדיפה ללכת בלי שתרגיש. האם אני עושה טעות? תודה

מיה, אני חושבת שאת צריכה להקשיב גם לתחושות האמהיות שלך. אם קשה לילדה להפרד ואת מוצאת שזה טוב להפרד בלי שתרגיש, דברי עם הצוות, ונסי להגיע למצב שתיפרדו כך. זה בסדר. חשוב גם שאת תרגישי נוח עם הפתרון במצב שהוא בבסיסו לא קל, כשאת עוזבת והילדה בוכה. קשה לי לדעת מדבריך מה עוצמת הבכי, אבל אם הילדה ממשיכה לסבול, ואין תהליך של הסתגלות ורגיעה, אולי באמת אפשר לשקול לחכות עם הגן עוד קצת. אם זה אפשרי מעשית. אולי היא עדיין לא בשלה. בכל מקרה, צריך לבדוק איך הבכי והחרדה מתפתחים, הם אמורים להרגע כשהיא מתרגלת, אם לא - צריך לעשות משהו. בהצלחה, חלי

שלום, מאיזה גיל מסוגל פעוט להבין ולצפות שהוריו יחזרו כדי לקחת אותו הביתה מהגן בכל יום? תודה.

מירב, השאלה מה כוונתך 'מסוגל להבין'. ההבנה היא בהתאם לגיל. ילדים קטנים לומדים דרך תחושות והרגלים. אם הוא לומד שבכל סיום יום בגן ההורים באים, הוא מפנים את הבטחון 'ויודע' אותו, לאו דווקא במילים. זה יכול לקרות כבר בגיל צעיר, לפני שנה ההבנה עם המילים, המודעת יותר מגיעה עם התפתחות השפה, לקראת שנה וחצי והמשך. בכל מקרה יש להקפיד שההורים באים, או כל דמות אחרת יציבה וידועה. בהצלחה, חלי

שלום רב אני אם חד הורית,ולי ילד בן שנה ושמונה,ההתנהגות שלו מאוד מפריעה לי,זה מתבטה בכך: שהוא נושך, מושך בשיער, משתולל קופץ, פשוט ילד מופרע, יחסית לגילו, גם אם אני משחקת איתו תוך כדי משחק הוא משתולל מרביץ, הוא עדיין לא בגן, אני מבקשת אם תוכלי להגיד לי אם זה טבעי, או שיעבור עם הגיל, תודה רבה ,מצפה לתשובתך.

רחל, אני מבינה שילדך מאוד יקר לך, ואת מוטרדת מהתנהגותו. אינני יודעת אם התנהגותו סוערת כפי שאת מתארת רוב הזמן או רק בחלקו. לפי התאור שלך התנהגותו אכן חסרת שקט, ולא הכרחי שכך יהיה. יתכן שאת לא מציבה לא גבולות מספיק ברורים, יתכן שלא מספיק שיהיה איתך כל היום, והוא זקוק למסגרת יותר ברורה כמו גן. ילדים צריכים אהבה אבל גם גבולות. הייתי מציעה לך בהחלט להתייעץ, שמומחה בתחום (פסיכולוג התפתחותי או כל מומחה בקופת חולים) יצפה עליו ויוכל לתת חוות דעת. ושאת תוכלי לקבל הדרכה לגבי הצבת גבולות לילד. אולי יהיה נכון לרשום אותו כבר לגן שם יוכל להשתלב עם בני גילו . אל תחכי סתם, זה לא נשמע ממש טבעי כפי שאת מתארת ומרגישה. ויש מה לעשות. בהצלחה, חלי

מה ההבדל בהכשרה בין פסיכולוג ילדים לבין מטפל באומנויות? תודה

נוני, אינני יודעת מה מטרת השאלה, אנסה לתת מידע כללי. פסיכולוג ילדים צריך לסיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית או חינוכית באוניברסיטה, לעבור התמחות של כ 4-5 שנים במוסד מוכר ולעבור בחינת מומחיות בהצלחה. בנוסף הוא בדרך כלל אמור ללמוד תוכנית המשך של פסיכותרפיה המתמקדת בטיפול. מטפל באומנויות מקבל הכשרה של תואר ראשון או שני באחד מהמוסדות המלמדים את הנושא. גם הוא צריך לעשות שעות התמחות אך מועטות יותר. אין חובה ללמוד פסיכותרפיה אך חלק מסוים מהמטפלים עושים זאת. ההבדל הוא בעומק ההכשרה, במקומות העבודה והנסיון, בהדרכה שמקבלים. וכמובן בשיטות הטיפול. חלי

שלום רב! אני צריכה עזרה!!!!!!!!!!!!! ילד שלי בן שנה וחצי התפתחות מוטורית ופיזית תקינה לחוטין. אבל יש לנו בעיה אחת שנוראאאאאאאאאאאאאא מתרידה אותי! הוא נורא מפחד מהרופאים, יש לציין שהוא בעבר היה מאובחן (עקב טעות ) כילד עם דום נשימתי בדרגת חומרה קשה!!!!!! והילד עבר המון בדיקות ושינה במעבדת שינה + ברונכוסקופיה בהרדמה וכו' אבל באותה תקופה (10 חודשים) זה לא כל כך בלט , הוא אפילו שיתף פעולה עם הרופאים!!!!!!!!! עכשיו זה נורא! כל ביקור אצל רופא משפחה/ טיפת חלב/ או סתם ביקור במקום בו אדם יושב מאחורי שולחן מעור בו בכי עד שאנחנו יוצאים מהמקום! אנחנו לא מעודדים את הבכי הזה , מסבירים לו כל דבר שהולך לקרות אצלו, ואפילו כשרופא לא נוגע בו פיזית הוא ממשיך לבכות עד סוף הביקור! מה לעשות? איך להיתנהג? אני לא רוצה שלדבר הזה יהיו השלכות לעדיד תודה

מריה, אני בהחלט חושבת שהבן שלך פיתח פוביה, פחד מופרז מרופאים הנקשרים אצלו עם חלוק לבן. כנראה שהחוויות הקשות שעבר גרמו לכך. אני חושבת שכדאי לכם להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי, שיעזור לכם להפחית את החרדה בשיטות התנהגותיות. יש דרך להפחתת חרדות כזו. יתכן שבקופת חולים, במרפאות להתפתחות הילד יוכלו לתת לכם את העזרה. אל תחכו, חרדות כאלו נוטות פעמים רבות להתקבע. בינתיים תמשיכו בדרך של להסביר לו מראש מה קורה, ולהשתדל לא לאבד שליטה מול הבכי שלו. בהצלחה, חלי

שלום. הבת שלנו בת שנתיים ילדה שמחה וחיובית. הבעיה, היא נוהגת למשוך לעצמה בשער ולהכניס את השערות לפה. לאחרונה אפילו למשוך את השיער עד שיגיע לפה ולמצוץ אותו יחד עם המוצץ (בעיקר כשהיא עייפה) מה עושים להפסיק הרגל משונה זה?

חני, היו לך שתי פניות זהות, עניתי לשניה. חלי