פורום פסיכולוגיית ילדים

שלום. הבת שלנו בת שנתיים ילדה שמחה וחיובית. הבעיה, היא נוהגת למשוך לעצמה בשער ולהכניס את השערות לפה. לאחרונה אפילו למשוך את השיער עד שיגיע לפה ולמצוץ אותו יחד עם המוצץ (בעיקר כשהיא עייפה) מה עושים להפסיק הרגל משונה זה?

חני, פעמים רבות משיכת שיער, תלישה שלו- מעידה על מתח ולחץ. האם משהו עבר על ביתך בתקופה האחרונה שיכול להסביר את השינוי שחל לאחרונה? אם כן, צריך להבין ולהפחית את הלחץ שיפסיק את ההתנהגות. בנוסף, חשוב לעשות פעולות למנוע את השתרשות ההרגל. למשל, לדאוג שהשיער לא יוכל להגיע לאיזור הפה, אם יש לה שיער ארוך לקצר אותו למשל... להפחית את הפיתוי. לתת לה דברים חלופיים לשחק איתם בפה או בכלל, כדי להפחית מתח, ולא שיער. אשמח לשמוע עוד פרטים, ובהצלחה. אני כאן אם יש צורך חלי

חלי שלום. אין לך מושג כמה את עזרת לי להבין את העניין ואני הייתי פשוט צריכה איזה "פוש" (דחיפה) במחשבה שגם נטתה לחשוב כמוך אך לא הייתי מאה אחוז בטוחה בזה. בני הוא בן שנה+4 חודשים ואמשיך לתת לו את מה שאפשר להעניק בבית. שאלה נוספת היא: בבית אנו רואים מעט טלויזיה, מדביקים מדבקות צבעוניות, מציירים, משחקים בחיות, משחקים בהתאמת צורה לפאזל,קוראים ספרים, במה עוד אפשר להעשיר את בני , כוונתי היא אילו עוד רעיונות אני יכולה לממש יחד איתו מלבד אילו שציינתי, עלי להוסיף שאנו לא עושים את כל אלה ביום אחד אלא במהלך כל ימות השבוע. תודה רבה חלי ושוב, את עוזרת לי ברמות שאין לך מושג... תודה :)

ממש שמחה שיכולתי לעזור. לפעמים באמת צריך לתת דחיפת כיוון כדי לחזק. בהמשך לרוח הדברים, אני חושבת שמה שאת עושה הוא מספיק. אם את רוצה עוד דברים, חפשי בנחת ובאופן טבעי עוד פעילויות שמענינות אותך ומתאימות לו. אולי יותר פעילויות בחוץ, בטבע, במגע עם חומרים שונים...דרך הלמידה הלא פורמלית מתפתחים רבות. ושוב, בלי לחץ והצפת גירויים, ודגש רב על החום והבטחון- הוא העיקר. בהצלחה, ואני כאן להמשך. חלי

שלום בני רשום למעון ויצ"ו כבר זו השנה השנייה מיום שהיה בן 3 חודשים אין ביכולתי הכספית לרשום אותו למשפחתון, אך אני יודעת ששם הם נותנים יותר ( כי גם משלמים יותר..) הבעיה הזו מטרידה אותי כל פעם מחדש דברתי על כך עם בעלי, והוא אמר לי שאם בננו יהיה במשפחתון אז נצטרך לקזז בהוצאות השוטפות במידה ניכרת, אנחנו גם לפני מעבר של דירה ( בעוד שנתיים) וחוסכים כל אגורה לדירה. אך עדיין, אני חושבת גם על הילדים הבאים, וממש חבל לי שדווקא בגילאים האלו שהקליטה בשיאה ושיש הרב מה ללמד אותם הם יפספסו, בגלל שלהורים אין מספיק. אני עובדת איתו גם בבית, אך אין כמו משפחתון שכולם ביחד לומדים את אותו החומר והלמידה נעשית הרבה יותר שיתופית ומאתגרת מאשר יחד עם אמא , יש לי ממש מין צביטה בלב כשאני שומעת שיש ילדים אחרים של חברים שלנו שנרשמים למשפחתון ( ומצבם הפיננסי בדיוק כמונו) ובני לא, אני בטוחה שאם הוא יהיה שם הוא יעשה חיל ויפרח יותר. לא שיש לי בעיה עם הגן שלו, פשוט כולנו מכירים שגני ויצו ונעמ"ת זה לא המשפחתונים, אני שומעת על נושאים שמלמדים ילדים אחרים בגיל הבן שלי ואני ממש נדהמת, שילדים בגילו יודעים וקולטים יותר ממנו כי לבני לא מעבירים את אותו חומר דידקטי. מה את חושבת חלי? האם עליי בכל זאת לחסוך כדי לתת לו הטוב ביותר? אני גם בתפקיד שלא נותן לי יותר מדי זמן לעבוד איתו בבית, וחוץ מזה כשחוזרים הביתה יש את שאר ענייני הבית שיש לעשות. אני דואגת.. תודה ש.א.

קראתי בעיון את דבריך, ואנסה לעזור. אני מתרשמת שאת מרגישה מאוד אשמה על כך שאת לא נותנת לבנך את הטוב ביותר שאפשר, כפי שלהרגשתך מקבלים ילדים במשפחתונים, ובמעון פחות. לדעתי, את יכולה להפחית את תחושות האשם. בגיל של בנך (אני מתרשמת שהוא באיזור גיל שנתיים) החשיבות המרכזית היא לאווירה שיש בגן. לחום , לבטחון ולהרגשה שהגן נותן לילד. כמות הלמידה הפורמלית הרבה פחות חשובה. ילדים חכמים ומשלימים מידע מהר ובקלות. אם בנך אהוב בגן, אם הוא הולך בשמחה, אם הגננות טובות בעיניך ואת סומכת עליהן- תהיי רגועה ומרוצה. יתכן שבמשפחתון מלמדים יותר, אבל אם המשמעות הכספית מבחינתכם היא קורבן בלתי סביר, זה ממש לא שווה בגיל הזה. חשוב שתבנו את עצמכם כמשפחה, ותשמרו על המשאבים הכספיים שלכם גם להמשך החינוך בשנים הבאות. אני לא שמעתי על שום מחקר רציני שמראה שילדי מעונות מתפתחים טוב פחות מילדי משפחתונים. אז אל תדאגי, ואל תחששי שאת מקפחת את ילדך. תמשיכי להיות אמא אוהבת, רגישה, תעשירי אותו כמיטב יכולתך. ובעיקר תזכרי שידע ולמידה חשובים, אבל הבסיס הרגשי של האהבה והבטחון חשובים אף יותר בגיל הצעיר. מקווה שיהיה לכם המשך שנה מוצלח. אשמח לשמוע את דעתך, ביי, חלי

המרכז הארצי ללקויות התפתחות ולמידה- סניף חדרה המרכז הינו הגוף היחיד מסוגו בארץ המאחד תחת קורת גג אחת אבחונים וטיפולים רב-תחומיים על ידי צוות מהימן ומקצועי. המרכז מאפשר, הן לילדים והן למבוגרים, מגוון טיפולים בשיטות חדשניות שיעילותן מוכחת. במהלך שבוע ימים עובר המטופל סדרת טיפולים מקיפה המותאמת לו אישית. מטרתנו היא לעזור לבעלי לקויות הלמידה השונות לשפר את תפקודם בכל התחומים ולהביאם להישגים לימודיים, לקשרים חברתיים ומערכתיים פעילים, ליחסים פתוחים בבית ובמשפחה, בבית הספר ובאוניברסיטה ולהצלחה בחיים. הורים המתרוצצים בחיפוש אחר מענה הולם לצרכי ילדיהם ימצאו תחת קורת הגג של המרכז הארצי ללקויות למידה את מירב השיטות הטיפוליות המובילות והידועות ביעילותן. המגוון הרחב של שיטות אלו, המבוססות על שילוב בין גוף, רוח ונפש, מאפשר להתאים למטופל את השיטה המסוימת המתאימה לו ביותר, וזאת לאחר אבחון יסודי המתבצע על-ידי בעלי מקצוע המוסמכים לכך. האם האבחונים מוכרים על ידי משרד החינוך - כן מה הבעיה למצוא שיטת טיפול המתאימה לילדך שיטות הטיפול בארץ ובעולם בלקויות הלמידה השונות הן רבות ומגונות. בכל מכון מטפלים בשיטה מסוימת אחת , ההורים מתרוצצים בין המכונים ובין השיטות השונות, כאשר הנפגע העיקרי הוא הילד או הבוגר (וכן `כיס` ההורים). היות במרכז הארצי קימות כל השיטות המובילות ניתן להתאים למטופל את השיטה המתאימה לו אישית, כאשר מאחורי האבחון עומד צוות פסיכולוגים מיומן. לכל מטופל נבנית תוכנית טיפולים העונה לממצאי האבחון, כאשר הפסיכולוג מקיים מעקב אחר התקדמות התוכנית - עד השגת התוצאה הרצויה. (ניתן לשלוח אבחונים שנערכו במכונים אחרים מורשים ואנו נכין תוכנית טיפול) אנשי הצוות ומודל העבודה כל אנשי הצוות שלנו מוסמכים, בעלי רישיונות כדין, מוכרים על-ידי הגורמים הממשלתיים הנדרשים ובעלי ניסיון מוכח והמלצות. עובדים איתנו פסיכולוגים חינוכיים, פסיכולוגים קליניים, יועצות חינוכיות, מורים מוסמכים להוראה מתקנת ועוד, כאשר לנגד עינינו עומדת טובת הילד. במסגרת זו אנו מציעים ומאפשרים לילד לקבל את הטיפול בביתו, בחדרו שלו, במקום המוכר לו, שבו הוא מרגיש בטוח ומוגן. על מנת שנוכל לעמוד בכל היעדים אשר הצבנו לעצמנו, קבענו מודל עבודה המבוסס על חוזר מנכ``ל של משרד החינוך: סד/4(ב) מדצמבר 2003. כמו כן קבענו כללי תקנון המחייב את כל אנשי הצוות לעבוד על פיו. התקנון ומודל העבודה שניהם נועדו לתת מסגרת קבועה וברורה לנוהלי עבודה תקינים וראויים. אנו צוות המרכז הארצי לליקויי למידה מאמינים בזכותו של כל תלמיד ותלמידה להיות מוגן, אהוב ומטופל עפ``י צרכיו האישיים. אנו מגלים אחריות ואכפתיות לפי התלמיד, מכבדים את פרטיותו ומקבלים אותו כמות שהוא. זכות היא לנו לתת לכל תלמיד תמיכה אשר תאפשר לו ותקל עליו את ההשתלבות בחיי החברה. לאור כל זאת, גיבשנו צוות מיוחד אשר לו : כישורים ויכולות, ניסיון עם קבלות ובעיקר - כולם בעלי רצון לעזור לקדם לתמוך וללמד. תפישת עולמנו היא שכל ילד, כל תלמיד הוא עולם ומלואו. ``חנוך לנער על פי דרכו`` אמרו חכמים. אימרה זו היא נר לרגלנו. לכן, מתוך שאיפה אמיתית לתת לכל אחד את המענה המתאים לו כינסנו תחת קורת גג אחת מגוון רחב מאד של טיפולים : הן קונבנציונאליים והן משלימים. דבר זה מאפשר לנו להתאים לכל תלמיד את הטיפול הנכון לו-עצמו וחוסך מההורים את הצורך בחיפוש ובהתרוצצות מתישה ממקום למקום. אנו נשקיע את כל המאמצים האפשריים כדי שהתלמיד המבקר אצלנו יתקדם, יתפתח ויגיע למיצוי היכולת והפוטנציאל שלו. חשוב לנו שכל תלמיד אשר יגיע אלינו יפיק את המרב שבליבו במקום כעס ותסכול נמצא רוגע אושר ושמחה סניף חדרה רחוב הרברט סמואל 44 (בית יואב) טל.04-6211402/3 פקס. 0775502435 [email protected]

אני מבינה שהמרכז הארצי שאת מספרת עליו כאן הינו בבעלות פרטית, ולא מכון של משרד החינוך , למשל. אם כן, לא בטוח שפורום אחד באתר הוא המקום לספר על עצמכם. מדוע שלא תפרסמו את דבר הקמת המרכז הארצי החדש הזה דרך הנהלת אתר דוקטורס., מידע שיכלול גם את שמות אנשי הצוות ומקצועם ?? יש למטה בעמוד קישור ל -פרסום ושיתופי פעולה -

שלום אשמח לקבל עיצה כיצד לנהוג. יש לי קשר מאד חם והדוק מזה מספר שנים עם אחיין שלי - בן 6 . אלא שמשהו קרה לאחרונה והאחיין מתעלם ממני או מתחמק. הוא נכנס לכיתה א' השנה וגם התחיל לבלות עם חברים שלו ובמקביל עבר משבר בתוך משפחתו עקב לידה של שני אחים קטנים לאחר תקופה ממושכת שהיה ילד יחיד. בקיצור הילד התבגר ומוצא לו חברים חדשים ומן הסתם מאבד עניין בחלק מהדברים. בנוסף הוא חי במשפחה של חוזרים בתשובה ולומד בבית ספר דתי. אני לעומת זאת חילוני. אין לי מושג אם הנתוק לכאורה קשור להורים או לילד. אין לי קשר כל כך טוב עם ההורים. ויחד עם זאת חשוב לי לדעת מה קורה לי עם האחיין. איך אני יכול לברר האם הוא נפגע ממני באיזו צורהו? או שמא זה בא מכיוון ההורים שלו. או בכלל אולי להניח לו. בקיצור היה לי ברור שיגיע השלב שהקשר ביננו יתרופף אבל לא ציפיתי לזה בגיל כל כך מוקדם. תודה יניב

יניב, זה אכן נשמע כואב. אתה מעונין בקשר, והוא לא. הסיבות יכולות להיות מגוונות, כנראה שהוא נקלט לקונפליקט נאמנויות בין משפחתו וסגנון חייו, ובין סגנון החיים שאתה מייצג. יתכן ואמרו לו דברים ישירים או שרמזו, או שהוא לקח מאוד ברצינות את המסרים מבית הספר על החינוך הדתי ולא רוצה משהו אחר. המשך הקשר ביניכם לא ברור, וקשה לנבא אותו. הייתי ממליצה לך להמשיך ליזום קשר איתו, לא יותר מידי שיכאיב לך, אבל לא להתנתק. אתה יכול להצטמצם לחגים וארועים, ואז לנסות שיהיה קשר. אתה יכול לפתוח את הנושא עם הוריו, ולא ישיר מולו. הוא לא יוכל לענות לך וזה גם לא תפקידו. אם תצליח להגיע להסכמה עם הוריו על כך שיסכימו לקשר ביניכם, יש סיכוי שזה יעבוד. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

הבן שלי בן שנתיים וחצי, מפותח מאוד. מדבר שוטף לחלוטין מבין הכל וכו'. נכנס לגן באפריל שעבר (בגיל שנתיים, עד אז היה איתי אבל כל יום נפגש עם ילדים בגינה וחברים בבית,כמו כן מאחר ואני עובדת חלקית אחר הצהריים היה הרבה אצל הסבתות) מאז ומתמיד נרתע ממגע עם ילדים בלבד. כאשר ילדים בגן מתקרבים אליו גם למגע חיובי הוא מתכווץ ונרתע, מסרב לתת יד על מנת לרקוד וכד' ונרתע מחיבוקים. עם מבוגרים אין לו בעיה, להיפך, בא כל הזמן "להסניף" חיבוקים מאיתנו ההורים ומהמטפלות בגן כמו כן אין רתיעה ממגע עם חומרים- אוהב להתלכלך בחול, בוץ, צבעים, אוכל וכו'. כמו כן מאוד לא אוהב רעש, תמיד כשהיה רעש חזק התכווץ ובשבוע האחרון התחיל לשים ידיים על הפנים עד שהרעש חולף(לדוג' אופנוע מאוד רועש,אוטובוס וכד') השאלה שלי היא האם יש צורך בהתערבות מקצועית ואם כן מאיזה סוג? תודה מראש

רונית, אני יכולה להבין שאת מוטרדת. אני הייתי בודקת אצל מרפאה בעיסוק את נושא הרגישות החושית שלו, שיש סימנים אולי לרגישות יתר (רעש מגע) יתכן והרתיעה מילדים ולא ממבוגרים היא בגלל שמבוגרים הם צפויים יותר עבורו, והוא למד מנסיון שמגעם נעים לו. לעומתם ילדים בלתי צפויים ולכן מרתיעים אותו. זו תגובת חרדה, שלפני הכל צריך לברר את מקורה החושי. אם שם לא יהיה מענה, כדאי להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי לברר סיבות נוספות אפשריות. אני חושבת שכדאי לערוך התייעצות, כי הרתיעה החברתית מקשה עליו, ויכולה לפגוע ביחסיו החברתיים. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

חלי שלום, ראשית תודה על התייחסותך המהירה בענייני. רציתי לשאול האם טיפול אחר, כמו תרפיה באומנות, נותן מענה דומה לזה של פסיכולוג ילדים ?

מרים, האמת שמה שקובע היא ההכשרה של המטפל. אני הייתי בודקת אם המטפל באומנות עבר הכשרה של פסיכותרפיה (במילים פשוטות, למד טיפול) אז זה ממש בסדר, והרמה המקצועית כמו של פסיכולוג, שגם לגביו שווה לבדוק אם למד פסיכותרפיה או לא. כמובן, שבבחירת מטפל יש שיקולים של כימיה ואמון, אבל אני הייתי מקפידה גם על ההכשרה, שעוזרת להתמודד בטיפול עם מורכבויות שעלולות להתעורר. בהצלחה בבחירה. חלי

ילד בן 3, שנה שנייה בגן, האבא עובד בהייטק, האמא שומרת בבית על האח בן השנה. הילד מגיע לגן בשעה 9 והולך ב 12:30. ילד מפותח מאוד מבחינה קוגנטיבית ויודע היטב מה שהוא רוצה. הילד מסתגל בצורה לא מהירה- גם לתהליך הקליטה בגן, גם לשינויים במהלך היום- לחוגים, למשחק משותף עם הילדים ועוד. הילד נקי מאוד, לא אוהב להתלכלך. (נרתע ממרקמים כמו חול, קצף גילוח) במהלך חופשת הקיץ האמא גמלה את הילד בבית. לפי דברי ההורים הילד לא מפספס בבית בכלל. בגן הוא לא מוכן לשבת על השירותים . האמא הציעה להביא לו סיר. בימים הראשונים של השנה שידלתי אותו לעשות פיפי בסיר ע"י מתן חיזוקים, פרסים, דיבורים ועוד. הילד הסכים אך תהליך זה היה מלווה בבכי בבית- שהילד לא רוצה לבוא לגן. לאחר שיחה עם ההורים בה הסברתי להם שהילד עדיין לא בשל והלחץ בעניין הפיפי גורם לו לא לרצות להיות בגן, החליטו ההורים שנשאל אותו בכל פעם אם הוא רוצה ללכת לסיר ואם הוא לא ירצה, שיעשה במכנסיים. כבר שבועיים הילד עושה פיפי במכנסיים, מתאפק שעות ארוכות ופעם ביום מסכים לעשות פיפי בסיר. האמא שאלה אותי היום האם יש אפשרות שהיא תגיע לגן במהלך היום כדי לקחת אותו לעשות פיפי בסיר. מה המלצתך? איך לנהוג עם הילד? לדעתי הצעד הנכון הוא להלביש לו תחתוני חיתול, לא להזכיר את עניין הפיפי כלל למספר שבועות ואז בנועם וברוגע להתחיל תהליך גמילה מחדש בגן. האם זה נשמע לך? אני חוששת שיהיה לחץ מצד ההורים לגמילה עכשיו (האמא מתוסכלת מכמויות הכביסה שמצטברות בכל יום).

ראשית, רציתי להחמיא לך על התאור המקצועי שלך את המקרה. היה נעים לקרא. שנית, אני שותפה להרגשתך שמקור הבעיה הוא לחץ של ההורים עליו, יתכן שעומס הכביסה, ויתכן שעומס הטיפול בשני ילדים קטנים, רוצים שהוא כבר יתבגר, והוא לא מגיב טוב ללחץ. הייתי ממליצה לאמא לפעול בדרך שהצעת, תחתוני חיתול ולעזוב אותו. לדעתי צריך להמליץ להורים להתיעץ עם מומחה בתחום- פסיכולוג התפתחותי, או כל דמות אחרת בקופת חולים שמתמצאית. אני מקווה שיקשיבו לך, כי הרבה תלוי באמון שלהם כלפיך, שלא ירגישו (שלא בצדק כמובן) שאת מחפשת חיים קלים או שאת בדרך כלשהי נגדם. כשאת משוחחת איתם, תתיחסי לנקודה הזו, ותשקיעי ביצירת האמון ביניכם על בסיס הנסיון והמקצועיות שלך, ועל בסיס זה שאכפת לך מהילד. זה לא פחות חשוב מתוכן הדברים שלך. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

ראשית, רציתי להחמיא לך על התאור המקצועי שלך את המקרה. היה נעים לקרא. שנית, אני שותפה להרגשתך שמקור הבעיה הוא לחץ של ההורים עליו, יתכן שעומס הכביסה, ויתכן שעומס הטיפול בשני ילדים קטנים, רוצים שהוא כבר יתבגר, והוא לא מגיב טוב ללחץ. הייתי ממליצה לאמא לפעול בדרך שהצעת, תחתוני חיתול ולעזוב אותו. לדעתי צריך להמליץ להורים להתיעץ עם מומחה בתחום- פסיכולוג התפתחותי, או כל דמות אחרת בקופת חולים שמתמצאית. אני מקווה שיקשיבו לך, כי הרבה תלוי באמון שלהם כלפיך, שלא ירגישו (שלא בצדק כמובן) שאת מחפשת חיים קלים או שאת בדרך כלשהי נגדם. כשאת משוחחת איתם, תתיחסי לנקודה הזו, ותשקיעי ביצירת האמון ביניכם על בסיס הנסיון והמקצועיות שלך, ועל בסיס זה שאכפת לך מהילד. זה לא פחות חשוב מתוכן הדברים שלך. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

ראשית, רציתי להחמיא לך על התאור המקצועי שלך את המקרה. היה נעים לקרא. שנית, אני שותפה להרגשתך שמקור הבעיה הוא לחץ של ההורים עליו, יתכן שעומס הכביסה, ויתכן שעומס הטיפול בשני ילדים קטנים, רוצים שהוא כבר יתבגר, והוא לא מגיב טוב ללחץ. הייתי ממליצה לאמא לפעול בדרך שהצעת, תחתוני חיתול ולעזוב אותו. לדעתי צריך להמליץ להורים להתיעץ עם מומחה בתחום- פסיכולוג התפתחותי, או כל דמות אחרת בקופת חולים שמתמצאית. אני מקווה שיקשיבו לך, כי הרבה תלוי באמון שלהם כלפיך, שלא ירגישו (שלא בצדק כמובן) שאת מחפשת חיים קלים או שאת בדרך כלשהי נגדם. כשאת משוחחת איתם, תתיחסי לנקודה הזו, ותשקיעי ביצירת האמון ביניכם על בסיס הנסיון והמקצועיות שלך, ועל בסיס זה שאכפת לך מהילד. זה לא פחות חשוב מתוכן הדברים שלך. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

אצל ביתי בת ה-10 התגלתה לפני 3 שנים כולסטאטומה (גידול ריקמתי שפיר המתפתח בחלל האוזן והורס כל דבר שבא עימו במגע). מגיל 7 ועד היום עברה ביתי 3 ניתוחים להסרת הכולסטאטומה (ניתוחים המוגדרים כניתוחי ראש-עם כל המשתמע מכך).כתוצאה מהמחלה ביתי איבדה כמעט לחלוטין את השמיעה באוזן אחת, ובנוסף היא מוגבלת לחלוטין בכל מה שקשור בהרטבת האוזן (החל מאיסור רחצה בים/בבריכה ועד לחפיפת ראש יומיומית-שאין באפשרותה לבצע לבד). בתקופה האחרונה ביתי "מתעסקת" יותר ויותר בנושא המוות. היא כותבת לי מכתבים ומתארת את פחדיה, היא אומרת בצורה מפורשת שהמוות זה הדבר שהכי מפחיד אותה ותיארה חלום בו אני ובעלי נהרגים וכדי שלא להתמודד עם הסבל היא מתאבדת. בסוף המכתב היא מבקשת מאיתנו שלא נאפשר לה לצאת לבדה ושנישמור עליה שלא יקרה לה דבר. אנחנו אובדי עיצות וכואבים את כאבה. מה עושים??????????????

מרים, נשמע שאתם מתמודדים עם קושי וכאב חזקים, פיזית ונפשית. עצתי החד משמעית עבורך היא ליצור קשר עם פסיכולוג ילדים, ולאפשר לבתך לעבור טיפול, ולכם לקבל הדרכה הורית. העזרה המקצועית תאפשר לבתך לעבד את תחושותיה, כולל חרדות המוות שעולות בה ומטרידות אותה ואתכם. בו בזמן יתאפשר לכם ההורים לקבל תמיכה והדרכה איך להתמודד עם הקושי הפיזי והנפשי שלה. נשמע שלילדה יש בעיה כרונית שמשפיעה מאוד על איכות חייה וחייכם, וטיפול פסיכולוגי ממש מתבקש במקרה הזה. עדיף להתחיל עכשיו, כשהילדה בגיל שגדול הסיכוי שתשתף פעולה, כי בגיל ההתבגרות ילדים מסרבים פעמים רבות לטיפול גם אם הם זקוקים לו. בהצלחה, אשמח להתעדכן. חלי

הקטנצ'יק המקסים שלי בן שנתיים וחצי, ילד מפותח ונבון המדבר שוטף לגמרי. חלק גדול מהמילים הוא מבטא במלעיל במקום במלרע, התופעה היתה עוד יותר רחבה לפני מס' חודשים וחלק מהמילים הוא כבר מבטא נכון. עדיין מלים רבות הוא מבטא כך. אין בסביבתו אף אחד שמדבר כך ואנו לא מתייחסים לתופעה בנוכחותו לא בשלילה ולא בחיוב. השאלה שלי האם יש משמעות לכך והאם יש צורך להתייחס או לתת לתופעה להעלם לבד? תודה מראש

רונית, יתכן ויש לתופעה משמעות ויתכן שלא. מי שמוסמך לקבוע על בסיס הכרות על נורמות הגיל המדויקות הוא 'קלינאי תקשורת'. אליו את צריכה לפנות כדי לקבל אבחנה, ועל פי תוצאותיה להחליט על טיפול, או לא. אני הייתי ממליצה להתייעץ, יש יותר להרוויח מלהפסיד. בהצלחה, חלי

בני בן 5 ויש לו פחד משירותים במשך היום הוא כל היום עם תחתונים ועושה פיפי והכל בסדר אבל כשהוא צריך לעשות קקי הוא מפחד לעשות בשירותים ובגן הוא מתאפק וכשמגיעים לבית הוא מבקש חיתול ועושה רק בחיתול התחלנו טיפול פסיכולוגי כבר 5 חודשים אבל אני לא רואה שום שינוי ואני ממש מיואשת שנה הבאה הוא הולך לבית ספר מה נעשה?

סימה, אני בהחלט יכולה להבין שאת מוטרדת. הכתובת שלכם היא הטיפול הפסיכולוגי- האם יש לכם פגישות קבועות של דיווח והדרכה, זה מאוד חשוב שיעדכנו אתכם, יגידו לכם מה הבעיה, ויתנו לכם הדרכה, אחרת קשה מאוד לשפר את הסימפטום. אם יש- העלי את המצוקה שם, וראי אם את מקבלת מענה. אם אין פגישות- ייזמי אותן, וקיימי רצף של מספר פגישות לראות אם יש שינוי. בהצלחה, חלי

הבן שלי בכיתה ב', והשנה ניתקלתי בבעיה (שבשנה קודמת לא היתה), הוא לא מעתיק מהלוח ולפעמים אפילו לא מילה אחת, הילד ישן מספיק שעות בלילה, והבעיה קיימת אפילו בשעה הראשונה של היום, שוחחתי עם המורה ואמרה לי שהוא חולם והיא צריכה להעיר לו ולהגיד לו "למה אתה לא מעתיק", פניתי לריפוי בעיסוק (שהיה בו לפני שנתיים) וביקשתי פגישת מעקב, האם אני צריכה לדבר עם רופא המשפחה, האם יכול להיות שזו בעיה נומרולוגית, מה עושים, כל יום הוא יושב ומשלים את כל מה שכתבו בכיתה ועושה שיעורים מישהו מאיתנו יתייאש בסוף

רחל, ברור שיש לילד בעיה, וצריך לטפל בה. יכול להיות שהשנה קצב הלימודים מהיר מידי. ואולי משהו מטריד אותו. אני בעד שתתיעצי עם היועצת ואולי יותר טוב עם הפסיכולוגית של בית הספר, שתאסוף נתונים מדויקים, תראה אולי צריך אבחון, אולי ריפוי בעיסוק הוא המקור (מה היתה הסיבה לטיפול אז?) בכל מקרה, התחילי לברר. אל תוותרי. והמסר לילד צריך להיות, שיש בעיה ותאתרו אותה, בלי שום כעס עליו. זה חשוב. בהצלחה, חלי

ביתי בת שנתיים פלוס 4 חודשים היא כבר 3 חודשים גמולה מטיטול אבל בלילה היא נגמלה לפני חודש אני נותנת לה לאכול ולשתות שעה לפני השינה כך שהיא עושה גם פיפי לפני השינה הבעיה שהיא לא מתעוררת לבד כשיש לה פיפי היא עושה בתחתונים וממשיכה לישון באין מפריע לא מתעוררת כלל אני התחלתי לעקוב אחר השעות הקבועות של הפיפי ואני שמה שעון ב 11 בלילה 3 בלילה ו6 בבקר ואחר כך היא מתעוררת ב7 וחצי למשפחתון אני מביאה לה למיטה סיר היא יושבת עושה וחוזרת לישון ואני לא מקימה אותה לשירותים כדי לא להפריעה לה הרבה בשינה היא חוזרת לישון אני לא מבינה מה הבעיה למה היא לא מתעוררת לבקש פיפי למה כשהיא עושה והיא רטובה זה לא מפריע לה ולא מתעוררת אני קוראת לה ספרים בנושא וקלטות גמילה למרות שביום היא לא מפספסת בכלל היא אפילו יודעת להתאפק בבקשה עזרו לי

עינת, מאוד יכול להיות ששנתה של הילדה מאוד מאוד עמוקה ולכן היא לא מתעוררת גם כשיוצא הפיפי וגם כשרטוב. זה קורה. אם זה המקרה, דיבור על הנושא כשהיא ערה לא יעזור בעת השינה העמוקה. למומחי גמילה יש אמצעים טכניים שיכולים לעזור, כמו פעמון שמצלצל כשרטוב. אפשר להתייעץ. בכל מקרה, נשמע שהיא במסלול הנכון לגמילה, היי מרוצה מזה. בהצלחה בהמשך חלי

ביתי בת שנתיים פלוס 4 חודשים היא כבר 3 חודשים גמולה מטיטול אבל בלילה היא נגמלה לפני חודש אני נותנת לה לאכול ולשתות שעה לפני השינה כך שהיא עושה גם פיפי לפני השינה הבעיה שהיא לא מתעוררת לבד כשיש לה פיפי היא עושה בתחתונים וממשיכה לישון באין מפריע לא מתעוררת כלל אני התחלתי לעקוב אחר השעות הקבועות של הפיפי ואני שמה שעון ב 11 בלילה 3 בלילה ו6 בבקר ואחר כך היא מתעוררת ב7 וחצי למשפחתון אני מביאה לה למיטה סיר היא יושבת עושה וחוזרת לישון ואני לא מקימה אותה לשירותים כדי לא להפריעה לה הרבה בשינה היא חוזרת לישון אני לא מבינה מה הבעיה למה היא לא מתעוררת לבקש פיפי למה כשהיא עושה והיא רטובה זה לא מפריע לה ולא מתעוררת אני קוראת לה ספרים בנושא וקלטות גמילה למרות שביום היא לא מפספסת בכלל היא אפילו יודעת להתאפק בבקשה עזרו לי

עינת, עניתי להודעה זהה שלך, חלי

הבן בן עשר כאמור. הוא קוצץ בשיניו, הן את הציפורניים של הידיים, והן את הציפורניים של הרגליים...מה עושים

יוסיפון, יש לי מעט מידי אינפורמציה כדי לענות. באופן כללי כסיסת צפורניים מעידה על מתח ומצוקה. ככל שעוצמת הכסיסה, עוצמת המצוקה. האם יש אצל הילד עוד סימני מתח? בכל מקרה הייתי מתייעצת עם רופא המשפחה, ובמקביל עם פסיכולוג ילדים שיתרשם מהילד באופן אישי. אם תשלח עוד פרטים אנסה להרחיב, חלי

שלום, בתי בת שנתיים וחודשיים יש לה אחות בת 3 חודשיים ולפני שבוע התחילה גמילה ברצוני לברר האם תהליך גמילה צריך להיעשות בהדרגה? בגן שמים לה טיטול בצהריים ואני שמה לה בלילה האם צריך לחכות שבוע שבועיים ?לחכות שהילדה תקום עם טיטול יבש או להרגילה גם אם היא תרטיב, בנוסף ברצוני להתייעץ בגן סיפרו לי שהיא שכבה על ילד ובבית שהיא משחקת עם הבובות היא מניחה בובה על בובה ברצוני להדגיש שהילדה לא צפתה בחוויה זו או ראתה בטלויזה האם ילדה בגיל זה יכולה להתנהג כך ? שהיא משחקת עם הבובות היא מעבירה ומעתיקה מהחוייות היויומיות מאכילה מלבישה אפליו הניקה את הבובות. לכן ברצוני לדעת האם יש קשר אם מה שחווים או רואים או שניתן להתנהג כך בתודה מראש דינה

דינה, לגבי הגמילה- היא בהחלט אמורה להיות הדרגתית. כל כמה שבועות להתקדם צעד, וגם אם יש פספוסים של הרטבה להמשיך עד שתתרגל. ככל שתעבדי בתאום עם הגן- ייטב. לגבי המשחק בבובות, הוא בהחלט קשור לסקרנות המינית הטבעית בגילה. זה לא אומר שהיא חוותה מפגש מיני לא מוצלח. ממש לא. היא אולי ראתה ילדים אחרים משחקים. אם התופעה תחזור, ובתדירות קבועה. הייתי מתייעצת עם פסיכולוגית הגן, או כל פסיכולוג אחר, שמא בכל זאת יש בעיה. בהצלחה, חלי

שלום יש לי תינוק בן שנה ושבעה חודשים הנמצא כל יום עד אחת במשפחתון הגננת (אישה מאוד חמה וחכמה) רמזה לי שהוא מאוד מפונק ושלא אעשה את תטעות שהיא עשתה עם הבן שלה שקיבל עודף פינוק ולא יודע להתמודד עם החיים רציתי לשאול על המקרים הבאים: במידה והא מתנגד להכנס למושב שלו ברכב ובוכה האם להכנע לבכי וללכת איתו להרגיע אותו ורק אז להושיב במושב או פשוט להושיב אותו בכוח אפילו שבוכה ועוד שאלה- הוא רוצה על הידיים אם אני עייפה האם פשוט להגיד לו לא גם אם הוא כועס ובוכה ובלילה כשהוא מתעורר אני נותנת לו מוצץ והא ישר נרדם, אבל אולי עדיף לתת לו לבכות ולהרגע לבד? תודה

לדעתי, עליך לדבוק באינטואיציה שלך ביחס לבנך- לא להקצין לויתורי יתר ולא לנוקשות יתר. אני חושבת שהגננת השליכה עליך מעט מעולמה האישי וחוויותיה עם בנה, ומזה עליך להזהר. הבן שלה הוא לא הבן שלך. אם את סומכת עליה, תשאלי אותה שאלות יותר ספציפיות, וראי אם מתאימה לך ההדרכה שלך. מה שמתאים- יישמי. ומה שלא- לא. לגבי המקרים שתארת, אני חושבת שילד בגילו יכול להתחיל להכיר גבולות, מה מותר ומה אסור. לאט לאט. אמרי לו שצריך להכנס למושב, ואחרי מספר דקות של בכי, תושיבי אותו, לא בכעס, אלא בנחישות. אותו דבר לגבי הידיים, אם את עייפה, ובכלל- הרגילי אותו לקבל 'לא', ואל תתרגשי מהבכי. כך מחנכים. ובלילה- אם מוצץ עובד, למה לשנות. מקווה שהכיון שלי הובן, ואם מקובל עליך- צאי לדרך. אני כאן לעדכונים. חלי

שלום שאלתי היא לגבי ילתי בת 3.5 : ילדתי מגלה מאוד עניין בנושא מין: מדברת על כך ואני עונה לה לא בהרחבה , אני מתייחסת לכך , רציתי לשאול מה לעשות בהתנהגות כזאת שאירעה כמה פעמים? מושכת לאחייה בן 5.5 בפין שלו וצוחקת מבקשת ממני לדגדג אותה בפות ובחזה תודה

לדעתי בתך מתחילה לגלות את אברי המין שלה כמו שילדי התחיל להכיר את איבר מינו לפני מספר שבועות בהתחלה הוא שאל מה זה והסברנו לאחר מכן היה משחק איתו ומנענו למספר ימים אך זה חזר הוא היה נוגע בפין ומעמיד אותו וצוחק בכדי שניחס אליו החלטנו שלא מתיחסים קמים מאותו מקום ומתעסקים בדברים מעניינים יותר , ואם הוא רודף אחריכםה(כפי שהיה עושה לנו) מעניינים אותו מייד במשהו אחר מקווה שעזרתי לך בהצלחה

או שתשובה של סוניה מספקת

לדעתי, ההתנהגות המינית של בתך מראה על סקרנות תקינה. זה טוב שתדברי איתה ותסבירי לה כל מה שהיא שואלת. בו בזמן צריך להתחיל לשים לה גבולות לפי המקובל בחברה. לא לאפשר התנהגויות לא מקובלות- למשוך לפין של אחיה ולא שתגעי לה בפות...אמרי לה ישיר וברור, בלי להסתבך מה מותר ומה אסור. הרחבה על הנושא של סקרנות מינית וחינוך מיני את יכולה למצוא בספרי 'תקשיבו לי רגע' בפרק על חינוך מיני. בהצלחה, חלי

שלום יש לי ילד בן 4 שנים שבכל פעם שהוא רוצה משהו ולא מקבל הוא מקלל אותנו ההורים או כל אחד אחר שמסרב לו, בעיה נוספת היחלד מאוד רכושני לחפציו או לצעצועיו אפילו לאחותו הקטנה ,דבר זה נורא מפריע לנו ההורים כי באים חברים שלנו עם ילדיהם והילד שלנו לא נותן להם לשחק ואז יש חיכוך בין הילדים אבקש שתיעצו לנו מה לעשות דחוף זוהי בעיה שנמשכת כמעט שנה תודה רבה

חשוב לי להוסיף שילדי מאוד חכם . בכל פעם שהיה מקלל היתי מענישה אותו בזה שלא יראה טלוויזיה, שלא יוצאים לגן השעשועים עד שיתנהג כראוי, אך זה לא עובד עליו הוא ממשיך בשלו, אמרו לי הורים שעברו תקופות דומות עם ילדיהם לאיים עליו שאם יקלל נשים לו פלפל בלשון אולי זה ירתיע אותו השאלה אם זה נכון לעשות זאת? ואם עשיתי וזה לא ילך אז מה כן

סוניה, לדעתי בנכם צריך משמעת יותר ברורה. קחו את ההתנהגויות שלא נראות לכם, אמרו אותן ברור (למשל, לא לקלל!, לתת צעצועים לאורחים!) ודרשו ממנו לציית. לא בכעס, לא באיומים אלא במסרים ברורים. ילד בן ארבע צריך ללמוד איך להתנהג, זה לא אמור לבוא לו טבעי. וזה תפקיד ההורים ללמד אותו מה מותר ומה אסור, באמצעות משמעת. לדעתי, ולפי נסיוני, מספר שבועות של משמעת ברורה יעשו שיפור משמעותי. נסו, היו עקביים, ברורים ונעימים איתו- וספרו לי איך מתקדם. בהצלחה, חלי אגב, בשני ספריי- בגובה העיניים ותקשיבו לי רגע יש בכל אחד פרק על טכניקות למשמעת. אפשר להעזר

שלום! בתי בת שנתיים ושמונה חודשים. לאחרונה נולד לה אח והוא כיום בן 5 חודשים. הבעיה היא חוסר רצון לאכול. הבוקר מתחיל בעוגה ובשוקו. בגן לדברי הגגנת, מסרבת לאכול ארוחת בוקר. צהריים בד"כ אוכלת בסדר אך בערב הבעיות צצות. בד"כ מסרבת לאכול או אוכלת מנות קטנות. נכון לעכשיו נמצאת באחוזון 5 מבחינת משקל ואחוזון נמוך גם כן מבחינת הגובה. האם לטעמכם קייימת הפרעת אכילה?

אודליה, זה ממש מטריד כשילד לא אוכל, אני מבינה. כדי להחליט שיש הפרעת אכילה צריך עוד לברר כמה נתונים: אני ממליצה ללכת לרופא משפחה שיבדוק שהיא בריאה לגמרי מבחינה גופנית, או יש סיבה לחוסר התאבון. שנית, אפשר ללכת להתיעץ עם דיאטנית של קופת חולים, התפתחות הילד, שתגיב ענינית למצב של הילדה. ולבסוף צריך לבדוק את ההיבט הרגשי, יתכן שמשהו מציק לה, יתכן וזה ביטוי לכעס או התנגדות כלשהם שיוצאים בסימפטום של האכילה. זה קורה. הכתובת לבירור במקרה הזה הוא פסיכולוג התפתחותי, שמתמחה בגיל הזה. בכל מקרה, אל תיכנסו איתה למאבקי כוח, זה המתכון לפתח הפרעת אכילה. תנו לה מספר אפשרויות בחירה, ושתוכל אפילו מעט. ילדים אוכלים כשהם רעבים, אז אל תדאגי. בהצלחה, אשמח להתעדכן. חלי

ערב טוב חלי! אביגיל שלנו אוטוטו בת 3 ובעוד כחודש וחצי יוולד תינוק חדש במשפחתנו.לכבוד העניין התחלנו מבעוד מועד לגמול אותה מהקבוק של הבוקר ולפני השינה ובחודשיים האחרונים גם מחיתול (כרגע היא מספספת בעיקר בלילה ואפילו לא מרגישה.. אבל גם כאן יש "עליות וירידות" והכיוון הכללי מראה שלאט לאט היא מפנימה ומפתחת מודעות לפספוסים). הפרוייקט הבא הוא המוצץ. לאחרונה ביקרנו כהרגלנו אצל רופאת השיניים ששוחחה עימה על עניין המוצץ וכמה חשוב להיפטר ממנו, בין השאר בגלל שינוי שהוא גורם למבנה הפה (וכמובן שבקרוב יוולד אח קטן והיא הבוגרת וכו' וכו' וכו'). רכבנו על הגל ושוחחנו עימה רבות בעניין עד שבוקר אחד היא ביקשה לזרוק את כל המוצצים לפח.(חשוב לי לציין שהיא לוקחת מוצץ בעיקר כשהיא עייפה או בשינה) למזלי, שמרתי כמה בצד והיא אכן ביקשה לחזור אליהם בשמך היום (למרות שאמרתי בגן שהיא החליטה לזרוק אותם המטפלת/גננת נתנה לה מוצץ בזמן לקראת השינה) לא כעסתי עליהן כי הרגשתי שהיא לא מוכנה במאת האחוזים ואולי עשתה זאת רק לרצות אותנו. אני מדי פעם שואלת אם היא מרגישה בוגרת מספיק כדי להיפטר מהם והיא עונה שעדיין לא. אני לא לוחצת, רק משוחחת איתה רבות על הנושא. מאוד הייתי רוצה לגמול אותה מהמוצץ עוד לפני לידת האח החדש, אך אני חוששת להעמיס עליה יותר מידי שינויים. עד איזה גיל העובדה שילד לוקח מוצץ נחשב "נורמאלי"? איך אפשר לקדם את העניין? תודה רבה על התייחסותך פנינה

פנינה, אני חושבת שתהליך הגמילה מהמוצץ יכול להמשך מספר שבועות, בלי לחץ. את קולטת היטב שאסור להעמיס על הילדה יותר מידי ציפיות, דוקא לפני הולדת האח. שלא תתחיל להרגיש שלהיות גדול זה לא כיף, ותעשה רגרסיה להיות קטנה. כמו התינוק שיוולד. ילדים שאומרים להם יותר מידי להיות גדולים לפעמים מגיבים לכך בתגובה הפוכה. בתך נשמעת ילדה נבונה ורגישה, עם התפתחות תקינה. הקשיבי לפידבקים שלה, ולכי לפי הקצב שלה. זו המלצתי, אשמח לשמוע איך מתקדם, ושיהיה הכל טוב עם הלידה חלי

תודה:)

שלום חלי,אני פונה עקב תסכול ארוך ומתמשך וקריאת הכתבה על המרפאה להפרעות אכילה שהתפרסמה באתר.אני אציין את כל הפרטים שעשויים להיות רלוונטים,מקווה שלא אעמיס.בתי בת שנה ושלושה חודשים כרונולוגי,שנה גיל מתוקן.אחרי מאמץ גדול של 4 חודשים של שאיבת חלב ונסיונות הנקה עברנו לפורמולה (בשבועות הראשונים לחייה הוזנה בזונדה) חלבית.לפני כחודש התגלתה רגישות לחלב ועברנו לפורמולה על בסיס סויה.במקביל,כבר כחצי שנה אני מנסה לתת לה אוכל מוצק,מכינה דיסות,מאדה ירקות,מנסה ומנסה ונתקלת בסרבנות.דיסות מתוקות מתקבלות ביותר רצון אך לא בהתלהבות.ירקות היא לפעמים מוכנה אך לא על בסיס קבוע ובכל מקרה לא בכמות משביעה.בכל מקרה היא מוכנה לאכול רק בכפית-כשניסיתי להעביר דייסות לבקבוק היא בכתה.היא עדיין קטנטונת (פחות מ8 ק"ג ועדיין לא יושבת).אני חוששת להשניא עליה את האכילה,מצד שני חשוב לי שתתוודע לטעמים ומרקמים שונים (וכמובן לערכים תזונתיים ממזונות טובים) ומצד שלישי-לכבד את הקצב שלה.האם להמשיך ןלנסות בסבלנות או שכדאי לפנות לעזרת מומחה (לא רוצה לטרטר אותה אם לא חייבת)?אשמח לתובנות שלך בנושא.בתודה מראש ושבת שלום,תמר.

תמר, אני מבינה את המצוקה. לצערי, אני פסיכולוגית ילדים ופחות מתמחה בעניני אכילה. אני יכולה להגיד לך באופן ברור, שלחץ וכפיה לא עובדים בנושאי אכילה, אלא רק מחמירים את המצב. אי אפשר לומר שיש לילדך בעיית אכילה, מצד שני צריך לברר אני הייתי ממליצה לך בחום לפנות לעזרה אצל מומחים בתחום- או מתחום התזונה לגיל הרך או פסיכולוג התפתחותי שמתמחה בתחום. בקופות החולים, במרפאות להתפתחות הילד יודעים. בהצלחה, חלי

שלום רב, בתי בת ה-4 החלה ללכת השנה לגן טרום-חובה. באותו גן נמצאת גם ילדה, אותה היא מכירה מהגן הקודם שלה, ועליי לציין שהן לא היו חברות שם. אותה ילדה עוברת כעת תקופה קשה (כך כולם אומרים), מאחר שהוריה נפרדו וכעת נמצאים בתהליכי גירושים. מתחילת השנה בתי והילדה הנ"ל התחברו זו לזו, כנראה משום שהן כבר מכירות זו את זו, גם אם לא היו חברות קודם לכן. ידוע לי שמצד אחד, זה דווקא טוב שיש דמות מוכרת, אולם אותי מטרידים הסיפורים אותם מספרת בתי. בתחילת השנה בתי היתה מספרת שהילדה היתה מפילה אותה/גוררת אותה על הרצפה וצוחקת. לאחרונה היא סיפרה שהיא נשכה אותה, ובאותה נשימה אמרה ש"זה לא היה בכוונה". עוד משפט מטריד היה: "אני רוצה לפעמים לשחק לבד, אבל היא מתחננת שאני אשחק איתה". בתי גם אמרה שהיא הולכת איתה לשירותים ושומרת שלא ייכנסו ילדים. כמובן ניסינו אני ובעלי לשוחח עם בתי, ואמרנו לה שתשחק איתה רק אם נעים לה לשחק איתה, שתאמר לה להפסיק אם יש משהו שלא נעים לה, ושהיא יכולה לשחק גם עם ילדים אחרים, אם היא רוצה. החשש שלי הוא שהבת שלי עושה דברים בניגוד לרצונה ולא אומרת מספיק "לא", כי לא נעים לה מאותה ילדה. בתחושתי, הבת שלי נמצאת באיזשהו קונפליקט בין מה שאנחנו אומרים לה ומשדרים לה, לבין מה שאותה ילדה אומרת לה, כי הבת שלי היא רגישה ויודעת להפגין אמפתיה. אני לא יודעת אם יש קשר, כי בתי תמיד היתה בעלת "דם חם", אבל היא חוזרת עצבנית מהגן ויש לה יותר התפרצויות זעם. אני יודעת שלפעמים זה פשוט מעייפות, אבל אולי היא גם מנסה לשדר שמשהו מציק לה, לא טוב לה? האמא של אותה ילדה מדוברת דווקא מנסה לעודד את הקשר ביניהן, והזמינה אותנו אליהם אחרה"צ, ורוצה גם שהן ילכו לאותו חוג. ניסינו לפני כמה זמן לדבר גם איתה בנוגע למערכת יחסים ביניהן והיא אמרה במפורש שילדתה "קצת אלימה". אפילו דיברנו עם הגננת, והיא אמרה משהו שמציק לי - שאותה ילדה "נשענת" על הבת שלי. אני מבינה שזה טוב לאותה ילדה התמיכה הזו, אבל האם מישהו חושב גם על טובת הבת שלי? האם זה נכון להישען על ילדה בת 4? האם התפקיד שהבת שלי לקחה או אולי נפל עליה בניגוד לרצונה, אינו "גדול עליה"? האם יש משהו שכדאי לנו לעשות? תודה רבה מראש.

אודליה, תחושותיך נכונות בעיני. מערכת היחסים לא נשמעת לטובת ילדתך, וטובתה צריכה להיות ראשונה בעיניך. לדעתי, הילדה לא יכולה להפיק הרבה ממה שאתם אומרים לה בבית. קשה ליישם את המסרים 'שתעשה מה שטוב לה' בזמן אמת בגן כשאתם רחוקים וכל הלחץ של הילדה עליה. אתם צריכים לגייס לדעתי את הגננת שתפעל לפי המסר שלכם. תבקשו שהיא תעודד את המשחק של ילדתכם עם ילדים אחרים, שתפריד ביניהם לפעמים, ובמיוחד שישימו לב אם יש תופעות אלימות- זה לא אמור להיות בכלל. שימצאו דרכים נוספות לטפל בילדה האחרת, שמצוקתה אכן רבה ,לא דרך ילדכם. בגיל הזה של ילדתכם לגננת יש השפעה רבה על הנעשה בגן. והיא אמורה לסייע לכם. בבית תשגיחו אותם, ותכוונו את הקשר למידה שמתאימה לכם. בהצלחה, חלי ברק

שלום, בני בן 3 וחצי בגן פרטי. ילד מאוד חכם. כאשר גיסי הסיע את הילד לגן דבריו עוררו בו חשד. הילד אמר באופן ברור שאינו רוצה ללכת לגן כי "יש שם גננת שמרביצה". גיסי סיפר לי את זה ואמר לי לבדוק מייד. מדבריו של הילד עולה כי מדובר באחת הסייעות(בשביל הילד-כולן גננת). בדקתי זאת מול מנהלת הגן. אמרה שאותה סייעת בכלל שייכת לתינוקות ואין קשר בינהם. ואכן זה נכון. אבל כבר מלפני שנה נדלקה לי נורה אדומה כלפי אותה סייעת. לא יודעת היה נדמה לי שהיא עצבנית. אבל מכיוון שאינה קשורה לבני באופן ישיר- לא התעמקתי בזה. חשבתי שאולי שאני טועה. כעת, מנהלת הגן והמטפלות מכחישות מכל וכל וטוענות שבגיל זה ילד יכול להמציא. ובמקרה שלי אולי הילד כל-כך נהנה מהנסיעה עם הדוד "שהמציא תרוץ" לא ללכת. ואז אמר מה שאמר. יש לציין שללא קשר לילד יש לעיתים אמירות שמותירות אותנו פעורי פה! למשל- הילד מטופל אצל ק.תקשורת פעם בשבוע. בד"כ הוא מגיע בבוקר טיפה עייף ולוקח לו זמן להסתגל. לטיפול האחרון הוא הגיע "בכושר" ושיתף פעולה כבר מהתחלה. כשאבא שם אותו באוטו והתחיל לנסוע הילד אמר : "אבא, נכון שהיום הייתי שונה מתמיד?" ממש כך- במילים הללו! אז ייתכן שילד כזה שחושב "כמו גדול" יגיד דברים כמו: אני לא רוצה ללכת לגן כי הגננת מרביצה- כי הוא ילד מאוד מתוחכם ויודע מה צריך להגיד- בשביל להתחמק מללכת לגן? ייתכן?

דנה, אענה לשאלתך, ובנוסף- עייני בשאלה לפניך שעוסקת בנושא ממש דומה. יתכן שתשובתי שם תסייע גם לך. לדעתי, דברי הילד שווים התיחסות, גם אם הם חוויה בלבד. תגובת הגן שהיא מתגוננת והודפת- לא לטעמי. לדעתי זה לא מקצועי. דבריו של הילד שווים בירור. כמובן שאם התלונה חד פעמית, ולא ניכרים אצל הילד סימני מצוקה ונסיגה- אין טעם לעשות עניין גדול מהדבר. אבל אם התלונה חוזרת, ויש ביטויי מצוקה אתם אמורים לסייע לו. שידע שמקשיבים לו ומאמינים לו. או שתבדקו מול הגן, או תעזרו בפסיכולוג, או שתעבירו אותו לגן אחר. עקבו אחרי המצב, אני כאן לעדכון, חלי

אנחנו כמובן נתייעץ גם עם הק. התקשורת ועם פסיכולוגית ילדים. חייב לברר. אבל באופן כללי ניכר שהילד חוזר שמח מן הגן ואוהב את המטפלות. בכל אופן-העברתי לגן מסר ברור שהילד מספר כל מה שקורה בגן כך ש... שיזהרו!

שלום רב, יש לי אחיין מדהים מכל הבחינות (לא אכביר בתאורים כדודה גאה) כבן שנתיים וחצי. אתמול עת משחקו עם אביו (אחי), אחייני ביקש ממנו כי ישכב לישון על שטיח המשחקים שלו, כדי לכסות אותו. אחי נשכב על גבו ואז אחייני הורה לו "לא!לא! התהפך ושכב על הבטן!"- כמובן שאחי נשמע להוראות בנו ונשכב על בטנו כשראשו מופנה הצידה (לחיו על השטיח) ואז אחייני אמר "לא ככה! תסובב את הראש!"- אחי סובב את ראשו ללחיו השניה ואז אחייני לקח את ראש אחי וסובב אותו כך שפניו מופנות לרצפה (אף לכיוון השטיח) ואז הוא כיסה אותו בשמיכתו- בתחילה צחקתי מה"בוסיות" של הקטנטן המתוק כלפי אביו, אך אחי היה יותר ערני ממני וביקש ממנו לדעת מי מורה לו לישון כך. אחייני בתחילה התחמק ואז אחי ניסה לדובב אותו בצורה רגועה ואמר לו שזה נורא מצחיק ושאל אותו בשנית- באופן הצגת הדברים בדרך זו אחי זכה למענה כי אחת הגננות (אחייני נקב בשמה) מורה לו לישון כך בשנת הצהריים. נבהלנו נורא ואחי אמר לי שהוא ילך לדבר איתה על העניין. שאלתי אלייך הינה האם את סבורה שכשילד בן שנתיים וחצי נוהג כפי שציינתי יש דברים בגו והרקע הוא חוויתי? או שיכול להיות שזו היתה סתם גחמה של ילד תוך כדי משחק? כיצד עלינו לנהוג? אני נחרדת מהמחשבה שהילד המדהים והאהוב הזה חווה דברים מסוג זה והרי אני בטוחה שאם הורו להם לישון כך בגן זה לא הושג ב"דרכי נועם"... על תשובך המלומדת אודה עד מאוד!!! דנה

דנה, הלואי ויכולתי לומר לך שאת רק מגזימה, ושתעזבו את הדברים. לצערי, כבר היו דברים בגו, וילדים צעירים נחשפו להתנהגויות לא נעימות בגן, ללא השגחה ופיקוח של ההורים. צריך לבדוק. יתכן ואין כלום בדבר, ויתכן שכן. נדמה לי , שמרגע שעלה החשד צריך לבדוק אותו כי אחרת לא תרגעו. מומלץ לבוא לשיחה בגן, להתעניין איך משכיבים את הילדים לישון, לבקש שיספרו לכם איך הילד שלכם ישן. לומר שיש לכם חשד שחלק מהגננות מרדימות את הילדים בכוח, ושהילד באופן עקיף מגיב לכך במצוקה. אל תתקיפו, רק אימרו את הדברים והקשיבו לתגובה. תגובת הגן היא קריטית. אם הם מקצועיים ועניניים תקבלו תשובה רצינית, ותוכלו לטפל בדברים גם אם יש בעיה. אם התגובה תהיה תוקפנית ומתגוננת ולא מקצועית- זה לא סימן טוב. ואז צריך לחשוב שוב. נסו דרך זו אם היא מתאימה לכם. עשו ברור עניני, העצם קיום ספק מחייב זאת. אני כאן לעדכון או אם יש עוד שאלות. בהצלחה, חלי

שלום, יש לי פעוט כבן שנתיים ושלושה חודשים. ככל הנראה בני עובר את "משבר גיל ההתבגרות הראשון שלו. כל דבר שאומרים לו ולא מוצא חן בעיניו הוא זורק את עצמו על הרצפה ומתחיל ליילל בלי שום סיבה מוצדקת. המילה "לא" שגורה בפיו על כל דבר, אפילו הפעוט ביותר. אני מרגישה שאני נמצאת במלחמת התשה. כל היום אני מוצאת את עצמי מעירה לו על דברים שבעיני הם חשובים ומקנים לו גבולות, כגון: אני מבקשת ממנו להחזיר את הצעצועים למקומם אחרי שהוא שיחק איתם. בעיני זו לא בקשה מוגזמת. הבקשה שלי לא מוצאת חן בעיניו אז הוא נזרק על הרצפה ומתחיל לילל. במצב זה אני עוזבת את החדר ועוברת למקום אחר. אז הוא פשוט קם והולך אחרי ושם הוא שוב נזרק. מצד שני, אני לא רוצה להיות "שוטרת" אני רוצה להיות אימא שלו. אבל אני מוצאת את עצמי "נלחמת" איתו שיקשיב לי או שיתן לי אפילו להחליף לו טיטול (כאשר הוא חושב שהוא צריך להחליף לעצמו). אני יודעת שגיל שנתיים זה גיל שהם רוצים להיות עצמאיים ורוצים לקחת שליטה על חייהם. אבל זה בלתי אפשרי לאפשר לו לעשות כעולה על רוחו. שאלתי היא כיצד למצוא את שביל הזהב מבלי לכעוס עליו, דבר שלא מוסיף לו וגם לא לי. אחרי שאני כועסת עליו אני מרגישה רגשי אשמה ואז הטעות שלי היא שאני מחבקת ומנשקת אותו (מיד), דבר המקנה לו יותר חוזק שאחרי הכעסים באים הנשיקות. אודה לך על עצתך. בברכה קרן

קרן, כפי שכתבת, בנך מתרגל את עוצמת הכוח שלו מולך, ובונה את תחושת העצמאות שלו דרך המאבקים. בשום פנים ואופן אסור לוותר ולרחם. חשוב מאוד שתשימי לו גבולות- באדיבות חד משמעית ובלי כעס. ואם הוא לא מציית או זורק את עצמו את יכולה לבחור תגובה אדיבה ובהירה גם כן- להתעלם, לומר לו שזה לא יעזור. לא להסחף לוויכוחים, לכעסים, לשכנוע, ולאשמה- זה האתגר שלך. תאמיני לי, כל מאמץ שתשקיעי עכשיו בלבסס דפוסי משמעת ברורים, יעמוד לטובתך ולטובת הילד גם להמשך. את לא עושה לא רע בהצבת הגבולות, וגם אם קשה ומתסכל לו- זה מה שעליו ללמוד. להתאפק, לווסת את עצמו. זו דרך ארוכה, ואת חייבת לשמור על כוחך. זה לא תהליך נעים, אני יודעת. אבל אין ברירה. כתבתי בהרחבה בנושא בשני ספרי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע'- יש שם טכניקות מפורטות. חזקי את עצמך, זה לטובת כולם. בהצלחה, חלי ברק

תודה לך על תשובתך , מאז כבר הילדה הולכת לשיחות פעם בשבוע מטעם קופ"ח היא מכחישה גם שם שהיה משהו התנהגותה בסדר רק כשמזכירים את המילה "בולבול " היא נלחצת

סימה, מצוין שהילדה הולכת לטיפול. תני להם להוליך אותה. הייתי ממליצה לך לבקש פגישה איתך אחרי תקופה. לא כדי לשמוע את תוכן השיחות הפרטיות של הבת, אלא כדי לשמוע אותך ולתת לך הדרכה. אל תוותרי, זה חשוב. בהצלחה, חלי

שלום רב ד"ר. ילדתי בת 8, אני גרושה מעל 6 שנים. עברו הרבה טראומות בחיים, הרבה נסיונות לקיים חיים זוגיים שלא עלו יפה. לאחרונה ילדתי סוגרת על עצמה את החדר ומשחקת בבובות כשהן ערומות בבן ובת.... אבא ואמא.. ילדים ודברים כאלו.... להתיר לה להמשיך בכך? אודה על תשובתך. בברכת סוף שבוע נעים.

נועה, חסר לי מידע. מצד אחד משחק בבובות הוא תקין בגילה, עיסוק בנושאי בנים- בנות גם הוא תקין, ללא קשר לרקע המשפחתי. מהצד האחר- תלוי מה תוכן המשחקים, כמה הם מיניים? כמה היא משחקת, ואיך היא מתפקדת בשאר תחומי החיים? זה מה שיקבע אם נחשוב שיש כאן בעיה או לא, ואם לאפשר לה להמשיך לשחק או להתערב בדרך כלשהי את יכולה לכתוב לי ואנסה לעזור את יכולה לפנות גם ליועצת בית הספר או לפסיכולוג בית הספר, והם גם יוכלו לברר ולעזור. בהצלחה, חלי

שלום רב, הנני נמצאת בחודש השישי להריוני השני, יש לי בן בן 3.3 שנים. הוא ילד מאוד בוגר לגילו בעל כושר הבעה מדהים אך לאחרונה הוא נהיה אמוציונאלי בצורה מוגזמת, כאשר מכל הערה שמעירים לו הוא נפגע ומייד פורץ בבכי גם אם מרימים עליו את הקול כאשר עושה דבר שאסור, מייד מתפרץ בבכי ואף מסביר כי הוא בוכה כי "צעקת עליי", מייד הוא מבקש תוך כדי בכי חיבוק ונשיקה...זה נראה מאוד עניין של פינוק אך פינוק יתר הייתי אומרת בלשון המעטה. אני מאמינה כי גם יש קשר לתינוק שבדרך אך איך מתגברים על התנהגות כזאת? אני מנסה להסביר לו בעדינות שהוא לא צריך לבכות על כל דבר, וכן, לאמא ואבא מותר כשצריך להעיר לו הערות והוא לא צריך לבכות מהן. כמובן שזה לא עוזר. אנא עצתך. יעל

יעל, סליחה שדילגתי, וטוב שלא ויתרת. לגבי בנך. חשוב לי לדבר בשמו ולומר לך שאין כזה דבר 'תגובות אמוציונליות מוגזמות'. זה מה שהוא מרגיש, וזאת העוצמה שכנראה מתאימה לו כרגע. הוא נשמע חרד מאובדן האהבה שלכם, ולא יעזור לכם לשכנע אותו שאין בכך הגיון. רגשות בכלל, וחרדות בפרט לא ממש מגיבים להגיון, לכן ההסברים לא עובדים. יתכן שהחרדה והסערה הרגשית גברה בגלל הגיל (ככל שמתבגרים בגיל הזה מבינים יותר, והתובנה מגבירה פחדים, כך זה בהתפתחות) וגם בגלל ההריון התופח והתחושה שלו שיש שינוי. בשלב ראשון הייתי ממליצה לכם להפחית את ההסברים והכעסים עליו. אם הוא בוכה, תגידו לו קצר שנכון שכעסתם אבל אוהבים אותו. תלטפו אותו, תתנו נשיקה ותנסו שזה יעבור. תגובה קצרה וענינית, שלא מגדילה את הנפח של הבכי וההתעסקות בו. זה אמור להרגיע. לגבי פינוק וסערות רגשיות, את מוזמנת לקרא בהרחבה בספרי 'תקשיבו לי רגע', שם יש עוד הסברים מפי הילדים בנושא. יידעי אותי אם עזר, ואשמח להמשיך לסייע. חלי

הבן שלי בן שלוש כבר ישן תקופה ארוכה רגוע ופתאום התחיל לבכות כל לילה מתוך שינה , לילל . גם אם יושבים לידו מדליקים אור לפעמים הוא לא נרגע בבקר הוא קם רגוע ומספר שחלם על מפלצות דפיקות שניסו להרוג אותו והוא ניסה לגרש עם אבן וכל מני דברים כאלה הבעיה שהוא גם מעיר את הבן השני שלי בן שנה וחצי וכל הלילות שלנו נהיים לילות לבנים ניסיתי לדבר איתו להגיד לו שלא יפחד והוא הבטיח שלא יבכה אבל כנראה בלילה אין לו שליה על זה איך ניתן להרגיע אותו?

טובה, אני יכולה להבין שזו בעיה מטרידה. גיל שלוש הוא גיל של התפתחות פחדים, ומה שמספר ילדכם הוא אכן אופיני לגיל. אין טעם להסביר לו בהגיון שלא יפחד, הגיון לא פוגש את החרדה ולא משנה לה. מה שאפשר לדבר איתו לפני השינה או בכל מועד שהוא פנוי זה על איך הוא מתכונן לקראת הפחד. ללכת עם הראש שלו שיש מכשפות, ולחשוב איתו מה יוכל לעשות מולן. למשל, שאלו מכשפות שמפחדות מאור, ולכן הן הולכות, ואם הן רואות שהוא לא בוכה, הן ילכו יותר מהר. כל רעיון שיבוא ממנו , או שיתאים לו יכול לעזור. אם הפחד לא יירגע לאורך זמן, והוא יראה מצוקה גוברת, רצוי אולי ללכת להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי, להקל את חרדתו. מבחינתכם, אולי צריך לחשוב על הפרדה לזמן מסוים מאחיו, שלא יעיר אותו. כי יתכן והשיפור יקח זמן. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

שלום אני מבקשת שתתיחסי להמשך השאלה שלי מתתאריך 10\10 תחת נושא פחדים בשם מחבר סימה.בתודה

סימה, עניתי. ראי . חלי

סימה, עניתי, מקווה שיעזור. חלי

שלום לכם, בעוד מספר שבועות תתקיים אזכרה לילדה אהובה שנפטרה מסרטן לפני כחמש שנים. מיידי שנה הורי הילדה מקיימים ערב לזכרה שכולל, בין היתר, פעילויות יצירה לחבריה, לאחיותיה ולמשפחתה. פעילות היצירה עוסקת בדרך כלל בנושא הגעגוע... השנה ביקשו ממני אני לרכז את הפעילות שתעשה עם הילדים באזכרה. אשמח לקבל מכם רעיונות לפעילויות שבהן אפשר לגעת עם הילדים (בני 3 עד 10) בגעגוע ובאובדן... תודה חן

חן, אני חושבת שכל פעילות שתערב ציור, עבודה עם חומרים , תנועה עם מוזיקה ותאפשר לילדים לבטא את התחושות שלהם (לאו דווקא געגוע) תהיה טובה. שיעשו פעילות, אחר כך שישבו במעגל וידברו. שישתפו. זה הגירוי שצריך להפעלות לגבי פעילויות ספציפיות- כיד היצירתיות הטובה עליך... את בתחום ובגלל זה פנו אליך? מקווה שנתתי כיוון, בהצלחה, חלי

ביתי מאוד עדינה ורגישה, בכל מקום בו יש אינטראקציה בין ילדים, נוצר מצב שהיא נעלבת מילד קטן יותר יכול להגיע לבכי, בד"כ ילדים קטנים יותר לוקחים לה את המשחק והיא מוותרת להם, לא עומדת על שלה מספיק, אני לא מקבלת את זה ש"זה האופי שלה" וכו', או היא תשיג כך דברים בדרך שלה. אני רוצה שיהיה לה יותר עמוד שידרה. מה עושים? מותר לציין כי היא ילדה מאוד מקובלת (הגננת מציינת בפניי שהילדים רבים מי יישב לידה בארוחת הצהריים). איך נותנים ביטחון לילדה כזאת? אנא זקוקה לכלים

מיקה, אני מסכימה איתך שלא לוותר, בטח לא בגיל צעיר כל כך. הילדה סובלת, לא ממצה את כל הפוטנציאל החברתי- אישי שלה. יש מה לעשות. המקור לתופעה כנראה רמת חרדה גבוהה שלה, חוסר בטחון. וזה לא קשור לחינוך ולאהבה שקיבלה, יש לילדים סגנונות אישיים, נקודות מוצא שונות. כהורים אתם אמורים להרבות לתת לה חיזוקים על מקומות שהיא לא מוותרת, ללמד אותה איך לא לוותר (אפילו לתרגל איתה מה לומר)- לא לכעוס או להעביר ביקורת אלא ללמד אותה מה שלא בא לה טבעי. זו הדרך. לעמוד על שלך זו מיומנות שאפשר לרכוש. אם לא חל שיפור תמיד תוכלו לפנות לתקופה של טיפול (פסיכולוגי, באומנות) שיחזק לה את הבטחון העצמי. מנסיוני, זה מאוד עוזר, במיוחד בגיל צעיר. בהצלחה, אשמח להתעדכן. חלי

ערב טוב חלי בני בן השנתיים וחודשיים אינו מפסיק לרייר מיום לידתו. היות והוא נולד עם שן בפה, הוציא שן שנייה בגיל חודש וחצי ומאז המשיך להוציא שיניים בקצב מהיר- תמיד ייחסתי את הריור לזה. אולם מזה כחצי שנה אינו מוציא שיניים אך אינו מפסיק את הריור. חולצתו תמיד רטובה והוא תמיד מטפטף. חשוב חציין כי הילד מפותח מנטלית מאוד; הוא מדבר ברור מאוד, מרכיב משפטים מורכבים, מרכיב פאזלים וכדומה... אשמח באם תוכלי לייעץ לי איילת

אילת, לדעתי אתם צריכים להתיעץ עם רופא - מומחה אולי לפה ולסת, שמתמצא בתופעה. חבל להעלות השערות פסיכולוגיות לפני ששוללים מקור פיזיולוגי. במיוחד אם התפתחותית הילד בסדר. זה הכיוון לדעתי. בהצלחה, אני כאן להמשך חלי

בני בן 6 וחצי. יש לו פחד מתמיד שמא יצטרך שרותים (להתפנות) ולא יאפשרו לו. בגלל זה הוא לא מעוניין ללכת לבית ספר (מה יקרה אם יצטרף שרותים והמורה לא תיתן לו ...). כמו כן הוא לא מסכים להשתתף בפעילויות בהם מורה/מדריך מודיעים כי לא יתנו לצאת להתפנות במהלך הפעילות. כאשר אין לו ברירה והוא יוצא לפעילות אזי לפני הפעילות הוא ניגש כל 5 דקות לשרותים. לאחרונה שמענו כי הוא יצא לשרותים באמצע השיעור ונשאר שם עד לסוף השיעור - כי "מה יקרה אם הוא יצטרך והמורה לא תיתן לו לצאת". הסברים שלנו כי לא תהא לו בעיה לצאת להתפנות במהלך השיעור - לא מועילים. בבית אין כל בעיה. לפני כשנה עשינו בדיקת שתן ולא נמצאה אצלו כל בעיה פיזיולוגית. אנא עזרו לנו מה לעשות. תודה.

דניאל, אני יכולה להבין שאת מוטרדת הסימפטום של הבן שלך נובע מחרדה, ולכן הוא לא מגיב להסברים ההגיוניים. חרדה היא לא הגיונית. (את יכולה לקרא עוד בנושא בספר שלי 'תקשיבו לי רגע' בפרק על חרדות) לדעתי, לפי התאור שלך חשוב שתפנו להתיעצות עם פסיכולוג ילדים, שידריך אתכם ואולי יטפל בו תקופה. זה סימפטום שלא עובר לבד, ויש לו השפעות מתרחבות שפוגעות בילד ובתיפקוד. התערבות טיפולית תעזור מאוד להערכתי. בהצלחה, חלי

שלום לך , בני בן 5 נמצא כרגע בגן חובה כבר כמה זמן שהוא מגיע אלינו למיטה בלילה אין לילה שהוא לא בא למיטה שלנו , המצב לא נוח לנו ואני נאלצת לעבור למיטה שלו והוא נשאר עים בעלי יש לציין דבר מאוד מאוד חשוב - הוא מגיע אלינו- בריצה!!! אני שומעת שהוא רץ!!! שאלתי אותו לפני כמה זמן למה הוא מגיע? הוא אומר שהוא חולם חלומות רעים על מפלצת ומכשפה גדולה ופעם הוא חלם שהוא ראה מכפשה עים מטאטא לפעמים שהוא עים חברים אז הוא שואל את החברים שלו מה הם חולמים?! מה לעשות ? אשמח עים תעזרי לי לטפל בילד ולעזור לו עים החלומות הרעים בברכה רויטל

רויטל, מכיון שהרגל ההגעה למיטה צעיר יחסית- חשוב שתפסיקו אותו כמה שיותר מהר לפני שישתרש. למרות הקושי באמצע הלילה אל תתנו לו לישון אצלכם. קחו אותו חזרה למיטה, שבו לידו, הדליקו אור קטן (דברו איתו וקבלו רעיונות מה יכול לעזור) הפחדים שלו טבעיים לגיל, מעט עוצמתיים (יתכן ויש לו נטיה לחרדה). צריך ללמוד להסתדר איתם. לדבר איתו, לחפש פתרונות. לא לוותר לחרדה כי ככה היא גדלה. אם לא ישתפר בדרך שהצעתי, פנו ליעוץ אצל פסיכולוג ילדים שיעמיק בהדרכה. אשמח להתעדכן. בהצלחה, חלי

אחי הוא ילד בן 10 עם בעיית קשב וריכוז אך לא חמורה במיוחד, הוא מאוד לא ממושמע והשנה זה החמיר, הוא לא מקשיב למה שאומרים לו, לא שומר על הכללים והגבולות שמציבים לו ובקיצור עושה מה שהוא רוצה גם בבית וגם בבית הספר, בשביל לגרום לו לבצע פעולה פשוטה כמו למשל להיכנס למיקלחת צריך להגיד לו 20 פעם ועד שלא מתחילים לצעוק הוא לא קם, כולנו בבית מרגישים מתוסכלים ומותשים מלריב ולהתווכח על בסיס יומיומי כמעט על כל פעולה פשוטה. השאלה שלי האם זה נורמלי לגיל הזה ומה אנחנו יכולים או צריכים לעשות בקשר לזה לפני שזה מחמיר.

ויקי, העוצמה של בעיות המשמעת שאת מתארת- אינה מחויבת המציאות. בעיית המשמעת קשורה כנראה לבעיות הקשב והריכוז שלו, שמעוררות בדרך כלל בעיות התארגנות, וגם כעסים ותיסכולים וקושי במשמעת. ויתכן גם שההורים לא מאוד יעילים באכיפת המשמעת. אני מבינה שכאחותו את מתוסכלת וסובלת מהמצב. האמת שזו עבודה של ההורים. הייתי ממליצה בחום שילכו ליעוץ אצל פסיכולוג ילדים, או לקבוצת הורים- שם ייקנו להם טכניקות משמעת יעילות יותר. גם בספרי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע' יש פרקים המתייחסים למשמעת. חשוב לעשות את השינוי עכשיו לפני שההרגלים משתרשים והוא נכנס לגיל ההתבגרות. האם גם הוריך רוצים לעשות משהו? בהצלחה, אני כאן אם יש עוד שאלות חלי

ביתי בת 15 , אתמול הייתי באסיפת הורים כשהמורה ציינה בפני שבסוף שנה שעברה ילד אחד ניגש אליה וביקש ממנה שתגע בו באיבר המין הייתי בשוק מיזה שלא סיפרו לי ולא ידעו אותי , אני מבולבלת המורה אמרה שהילד נתן את הדין והמורה אמרה שהילדה הכחישה שזה לא נכון ושאלתי אותה איך היא יודעת היא אמרה שהילדה סיפרה לחברות שלה ושהחברותש לה ניגשו למורה להתייעצות איך לעזור לביתי , לא יודעת איך להתחיל חשבתי לגשת ליועצת מסתבר שגם היועצת ידעה ולא עשתה כלום כי ביתי מכחישה שאלתי את ביתי בעדינות היא אמרה בהתחלה לא נכון אבל אחר כך אמרה שהילד רצה שתלך איתו לשירותים והיא סרבה מה עושים????

סמדר, אני מבינה כמה את מזועזעת, לשמוע כזה סיפור יכול לטלטל כל הורה. לגבי הכעס על בית הספר- אם יש לך כוח למאבק אז את יכולה לקבוע פגישה ולציין את מורת רוחך על כך שלא יידעו אותך- הם היו אמורים. מעל בית ספר יש את הפיקוח. אבל שוב, אם יש לך כוחות נפשיים לגבי בתך- אם היא תסכים ללכת למספר שיחות יעוץ עם פסיכולוג לדבר על החוויה שעברה- זה מומלץ ויעזור לה לא להדחיק אלא להתמודד עם החרדה ושאר התחושות שהתעוררו בה. אם היא תתנגד- אל תלחצו, ותמשיכו להציע, תדגישו שזה יכול מאוד לעזור, וזה פרטי, רק בשבילה. מה שחשוב, זה שתשימו עליה עין. זה קרה מזמן- האם היא השתנתה? האם יש בעיות כלשהן? אם הכל בסדר, רק הדגישו שאתם שם בשבילה ואל תעשו בלגן גדול מהעניין, עבורה ועבורכם. אם את מרגישה שאת צריכה תמיכה, לכי את בעצמך לשיחת יעוץ. את חשובה לא פחות, והמסרים שאת משדרת משפיעים עליה. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

תודה לך על תשובתך , מאז כבר הילדה הולכת לשיחות פעם בשבוע מטעם קופ"ח היא מכחישה גם שם שהיה משהו התנהגותה בסדר רק כשמזכירים את המילה "בולבול " היא נלחצת

הבן שלי , עוד מעט בן 4, מחטט באף ואוכל את זה (סליחה) באופן אובססיבי ולא מודע עד שיש לו פצעים ויורד לו דם. כל מה שניסינו (תחבושות,פלסטרים,צעקות, משחות) והבטחנו (מתנות) לא עוזר. לפעמים הידיים מלוכלכות מהגינה וכו' ואז הכל שם מזדהם עוד יותר, שלא לדבר על זה שהוא אוכל את כל הלכלוך הזה. רוקח אמר לנו שמרה לא מתאימה לילדים כ"כ קטנים ובטח שלא למטרה הזו. אז מה עושים?

לי, הייתי בודקת ראשית עם רופא אף אוזן גרון אם אין בעיה באף. אולי יש כבר גירוד, פצע שצריך טיפול רפואי. שנית, אם התופעה אכן אובססיבית ובלתי נשלטת כפי שאת מטפלת יש לשער שמעורבת בה חרדה. ולכן כל הדברים שעשיתם לא עובדים, כי צריך לטפל במקור החרדה. אם רופא לא ימקד את הבעיה כרפואית, הייתי ממליצה בחום להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי, שיראה אם אפשר לעזור לו, ולהדריך אתכם איך להפסיק את הסימפטום. בהצלחה, אני כאן להמשך, חלי

שלום חלי! בני בן שנה וארבעה חודשים. מגיל חודש אני מקריאה לו ספרים על מנת שיהיה קשוב וישמע צלילים וקולות וכן כבר מגיל זה שמעתי שקריאה עושה להם טוב,בכלל בגילאים כאלה זה גם מרגיע אותם. כיום בני בן שנה+4 ח' והוא לא כ"כ אוהב ספרים, אני קונה לו את מיטב הספרים אך הוא מקשיב לעמוד הראשון וזהו. אני מנסה לקצר את המלל , להביא ספרים שהוא יכול להרים ולחוש, אותם הוא אוהב, אך למשל את : חמישה בלונים,איילת מטיילת,ועוד הוא ממש לא אוהב. עוד נתון-הוא אוהב את הספרים שבהם יש תמונהאחת בלבד של חיה או חפץ. אבל כמה כבר אפשר להקריא לו אותם ( האמת שאין מה כ"כ להקריא בהם), על פני ספרים הוא מעדיף מכוניות וטרקטורים. אני מאמינה ב"חנוך לנער על פי דרכו" אך איך היית ממליצה לי בכל זאת לגרום לו להקשיב טיפונת? אגב, ניסיתי תוך כדי ארוחה וזה לא הולך... תודה שגית.

שגית, נדמה לי שהוא בנך הבכור? אולי. לדעתי אל תיכנסי לאמביציה בנושא הקריאה כי זו הדרך להמאיס עליו אותה. שימי לו את הספרים, לכי בעקבות הענין שלו, הקריאי קצת והרפי. תני לסקרנות שלו להכתיב את הענין בספרים. לדעתי הספרים שציינת 'גדולים עליו', תני לו ספרים פשוטים, עם משחקי מגע, ולאט לאט הוא יתקרב אליהם. הוא באמת מאוד צעיר, אין לך שום סיבה לדאוג. אל תכניסי מתח לתהליך. תהני גם את ואל תנסי יותר מידי. בהצלחה, אני כאן אם יש צורך, חלי

שגית הי, רציתי לתרום לך מנסיוני, אני אמא לשני ילדים, הקטן בן שנתיים וחצי והגדולה בת 6. מנסיוני ומנסיונן של חברותיי, רוב הילדים מתחילים ממש להקשיב לסיפורים סביב גיל שנתיים. ביתי בת ה- 6 לא היתה מסוגלת להקשיב לסיפור כמעט עד גיל 3 והיום היא "תולעת ספרים" היא למדה לקרוא לבד בגיל 5 ועדיין נהנית לשמוע סיפורים שאנחנו מקריאים לה. היא מסוגלת להקשיב לסיפורים במשך למעלה משעה רצוף, עד שלנו כבר נמאס. ידל בן שנה ו-4 חדשים צעיר עדיין ולא ניתן לצפות ממנו להקשיב לסיפור, אל תדאגי, את עוד תגיעי למצבים בהם ימאס לך להקריא לו סיפורים.

חלי שלום רב, ברצוני לשאול האם צריך להגביל ואם כן עד כמה (האם לאסור בכלל) ילד בן 4.5 שנים בצפייה בסרטי מלחמה כגון:פאוור רנגרס, צבי הנינגה. לדעת בעלי לסרטים הנ"ל יש השפעה שלילית על הילד כלומר, הצפייה בהם מחזקת את הפאן הלוחמני בילד. הבעייה שהילד מבקש שנקנה לו את הסרטים הנ"ל והוא מגלה עניין רב בהם. ההתעניינות שלו בסרטים הנ"ל החלה רק לאחרונה. עלי לציין שבסה"כ הילד מגלה גם עניין בסוגים נוספים ושונים של סרטים כגון: סיפורי תנך, קומדיות וכ"ו אודה לך מאוד על התייחסותך

עדי, המחקרים בנושא השפעת סרטי אלימות על ילדים מראים שיש השפעה חיובית (פורקן סימבולי של כעסים ותוקפנות דרך הצפיה) והשפעה שלילית (מודל חיקוי). לדעתי, כדאי לכם לשמור על איזון. תנו לו לצפות שליש מזמן הצפיה שלו בסרטים כאלו, ושני שליש בסרטים אחרים מגוונים ומעשירים. כך תגבילו אותו אבל לא תחנקו לגמרי את הענין שלו בנושא. מומלץ גם שתראו איתו חלק מהסרטים, תהיו שותפים, תדברו, תשאלו שאלות, תבררו שהוא מבין שזה סרט ולא כך במציאות. הדיבור המשותף והמעורבות שלכם חשובים מאוד לצפיה שלו. עכשיו בסרטי מלחמה, ובהמשך בסדרות הטלויזיה שגם לא אהובות על ידי ההורים. מקווה שנתתי כיוון, אני כאן להמשך. חלי

שלום רב, בני בן ה-6 לאחרונה כל הזמן חושב שידיו מלוכלכות וכל הזמן שוטף ידיים. ממש כל דבר שהוא נוגע בו לאחר מכן חש צורך לשטוף את ידיו, ממש כל 5 דקות. כל הנסיונות להניא אותו מכך לא הצליחו. מה לעשות? תודה על תשובתכם...

הסימפטום של שטיפת ידיים מבטא חרדה שמציפה את בנכם. מה מקורה איני יודעת. האם עובר עליו משהו שונה, חדש? לא תצליחו להניאו מהתנהגותו דרך הסברים הגיוניים, זו טבעה של חרדה. אם התופעה לא תחלוף בהקדם, המלצתי החמה לפנות להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים שידע להנחות אתכם ואולי יעבוד עם הילד בהצלחה, חלי

שלום, הייתי שמחה לקבל עצה לגבי שתי התנהגיות, שמוזרות לי, אצל בתי בת ה 3: 1) היא מחזיקה כל ספר/עיתון/תצלום הפוך "על הראש" ומדפדפת כך... כשאני מפנה את תשומת ליבה היא משנה לכוון הנכון. כשאני מכוונת מראש (כשהיא לוקחת ספר) "שימי לב שאת מחזיקה בכוון הנכון" היא בוחרת בכוון הנכון, אבל אם זה תלוי רק בה ובבחירתה היא מחזיקה הפוך. 2) היא מבטאת כמעט את כל הפעלים בבנין "התפעל": "הידברתי" =דיברתי אבא "הישחק" אתי= שיחק איתי "היערבבתי"= עירבבתי ועוד ועוד ... האם יש לתופעות הנ"ל סיבה התפתחותית? האם יש לכך סיבה פיזיולוגית ויש צורך לערב רופא ילדים? תודה, טלי.

טלי, בגילה של בתך עדיין נורמאלי שיהיו לה טעיות בתפיסת כיוונים, זה תקין התפתחותית. המשיכי להעיר לה ולחזק את המודעות שלה לתגובות האוטומטיות שלה. זה ישתפר. לגבי הדיבור- גם כאן, זה עדיין בטווח הנורמה שהמבנה הדקדוקי עדיין לא שגור בפיה ויש טעויות. בכל מקרה, אם את לא שקטה- פני להתייעצות אצל קלינאית תקשורת, שזו מומחיותה. יש קלינאיות תקשורת בקופות החולים ובאופן פרטי. בהצלחה, חלי

שלום, בני בן שנה ושמונה חודשים. לפני כחודשיים נולדה לנו בת. בסך הכל הוא ילד מקסים, חכם, מאד נח, מעסיק את עצמו באופן מופלא, ילד מלא שמחת חיים, בעל אינטראקציה מצויינת עם ילדים ומבוגרים כאחד. בתחילת אוקטובר הכנסנו אותו לגן (חיכינו חודשיים אחרי הלידה וגם על מנת לפסוח על תקופת החגים שמקוטעת ממילא). עד היום הוא היה בגן כ-5 פעמים. כל פעם לכמה שעות (ללא יותר מ-3 שעות) וכל פעם קראו לנו לקחת אותו כי נראה ש"קשה לו מאד". ביומיים הראשונים אני חייבת לציין שהוא שעט בהתלהבות לתוך הגן והשאיר אותי מאחור.... רק כשבאתי לקחת אותו ירד לו האסימון והוא פרץ בבכי. בפעמים שלאחר מכן הוא כבר בכה כשהשארנו אותו. אני חייבת לציין שעד היום הוא היה בבית עם מטפלת מאד מסורה שהעניקה לו המון חום, אהבה, יחס וגם לימדה אותו המון דברים. אני מרגישה שהמעבר מאד מאד קשה לו! בגן הם לא בעד שנישאר איתו כי זה "מפריע לילדים האחרים שגם להם קשה שההורים שלהם לא נמצאים". אני חושבת על זה שהוא לא מכיר שם אף אחד, בטח לא בשם שלהם ואנחנו גם נעלמים לו והוא בטח מרגיש חרדה אמיתית. בסה"כ בזמן שהותו בגן אומרים לנו שהוא בוכה לסירוגין ורב הזמן הוא רגוע. הוא כמעט לא מדבר עדיין ולכן הוא גם לא יכול להביע מילולית אם קשה לו. הדבר מתבטא רק בהתנהגות שלו שהפכה אותו למאד "דבק" אליי ואל בעלי כשאנחנו בבית (אני כרגע בחופשת לידה ובעלי עובד מהבית). מעבר לזה התחילו התפרצויות בכי ואפילו אם אני מזהה נכון התפרצויות זעם - דבר שמאד לא אופייני לו). אני יודעת שחלק מההתנהגויות האלה הן חלק מהגיל שלו שבו הוא מגלה את האני העצמי שלו ואת העצמאות שלו ובודק יותר גבולות. אבל מעבר לכך אני מרגישה שעובר עליו משהו. אני לא יודעת אם היה נכון להשאיר אותו בבית עם המטפלת לעוד כמה חודשים או שבכל מקרה רצוי שהוא יעבור את טבילת האש הזו אחת ולתמיד. בסה"כ הייתי משוכנעת שהגן יכול לתרום לו, כי הוא ילד מאד חברותי וסקרן ונראה לי בגדול שלטווח הרחוק התוצאה תהיה חיובית. יש לי אפשרות להחזיר אותו הביתה מכיוון שהמטפלת שלנו תטפל גם בתינוקת החדשה ולכן אין לי בעיה להחזיר אותו הביתה לכמה חודשים. שאלותיי הן: 1. האם לדעתך עוד מספר חודשים בבית יקלו על הכניסה לגן בעתיד? 2. כיצד ניתן להקל עליו את הכניסה לגן כמה שאפשר? 3. האם להתעקש עם הגן ללוות אותו בימים הראשונים? 4. כיצד ניתן להתמודד עם ההתנהגויות ה"חריגות" שהופיעו פתאום? (אגב, בהתחלה הוא קיבל את אחותו ממש באבירות, אם אפשר להגיד. אין ספק שהוא קלט שמשהו השתנה אבל לא היו התנהגויות ספציפיות שהביעו קנאה. עכשיו כמובן הכל השתנה ונראה שהקנאה עולה על פני השטח....) ובכלל, כל תובנה ועזרה בנוגע לכניסה לגן תתקבל בברכה. סליחה על אריכות הדברים.... המון תודה! הולה

הולה, אכן נשמע שבנך עובר משבר. צרוף של עומס ומתח נפשי של הולדת אחות וכניסה לגן חדש- שני שינויים גדולים מידי כנראה עבורו. שני השינויים קשורים למקום שלו, שהיה עד כה סוליסטי (מטפלת רק בשבילו, הורים רק בשבילו) ועכשיו הוא צריך להתחלק ולהתאים את עצמו בגן ובבית. זה כנראה יותר מידי בשבילו, והוא מגיב ברגרסיה של חרדה, קשיי פרידה וכל מה שתארת. מה שעוד בולט לי בדבריך זו תגובת הגננות, שמעדיפות שיצא מהגן לטובת הילדים האחרים (וכנראה לטובתן). גם כך לא קל לעזור לילד להסתגל, ואם הגננות לא מרגישות לגמרי מחויבות לתהליך, מנוסות ורוצות לעזור- קטן הסיכוי שאכן תצליחו לכן לדעתי, כדאי להוציא את הילד מהגן הספציפי הזה. לתת לו להרגע תקופה ובינתיים להתחיל לחפש גן חלופי. אולי עם מספר ילדים קטן יותר, ובטוח שאם גננות שמרגישות מחויבות ויכולת להתמודד גם עם ילד שקצת או הרבה קשה לו בהתחלה. אני מדגישה את תפקיד הגננות כי הן השותפות שלך בתהליך, ואם הן לא בענין- חבל על הסבל של הילד, הוא בודאי קולט את חוסר הסובלנות שאולי יש בדרך כלשהי כלפיו. לסיכום- תנו לו להרגע בבית, להסתגל גם לאחותו (זה נושא אחר, וצריך לזכור שהולדת אחות זה לא קל אבל לא בהכרח טראומה), אבל התחילו לחפש גן חדש, ששם יוכל לעבור את ההסתגלות בצורה מוצלחת. בהצלחה, אני כאן אם צריך חלי

הגענו לקושי עם ההתמודדות עם בתנו בת שנתיים ו8 חודשים אנו מעוניינים לקבל יעוץ והכוונה. למי פונים? האם יש צורך בהפניה מרופא הילדים? תודה.

דלית, לקבל יעוץ והכוונה- זו דרך נכונה שיכולה לעזור. הכתובת בשבילכם היא או דרך קופות החולים- ביחידות להתפתחות הילד. לכל קופה יש מבנה אחר ליחידות האלו, ודרכי הפנייה שונות. תבררי דרך רופא הילדים או בקופה. באופן פרטי פנו לפסיכולוגים התפתחותיים שעוסקים בגיל. הם יכולים לסייע. בהצלחה, חלי

שלום רב, יש לי בן, בן שנתיים וחודשיים, נולדה לו אחות קטנה לפני כחודשיים, לפני הלידה הוא התחיל לבקש לשבת בישבנון והיה עושה בעיקר פיפי, לא תמיד קקי. מאז נולדה האחות הוא מבקש לעיתים רחוקות לשבת, אך תמיד מתאפק כשהוא בישבנון ומיד כשקם, לאחר שלא עשה דבר, מבקש להחזיר את הטיטול ועושה מיד בטיטול. מצד אחד איני רוצה לסרב כשמבקש לשבת, כי אולי כן יחליט לעשות, מצד שני אני מרגישה שהוא עושה זאת דוקא. מה את ממליצה לעשות? אודה על תשובתך.

לדעתי, אין סיבה ללחוץ עליו. תני לו להתקדם בתהליך הגמילה בדרך שנראית לו, ואל תיכנסי איתו למאבקי כוח. בו בזמן נסי לדבר איתו- אמרי לו באמפטיה שקל יותר בטיטול כי תמיד עשה... ואחר כך אמרי שאולי ינסה לעשות כשיושב, כי הוא גדול וזה כיף. תשאלי אותו איך הוא אוהב? מה הוא רוצה? גם אם לא ייענה - עצם הדיבור על הנושא חשוב. אל תמהרו, עכשיו חורף, נולדה לו אחות. והוא בשלב שהוא מזגזג בין הדרכים. הוא יגיע לגמילה בקצב שלו ובדרך שלו. לפחות בחודשים הקרובים.. בהצלחה, חלי

שלום יש לי ילד בן 10וחצי שהוא מאוד מפחד מחושך, ומלהישאר בבית לבד,ועוד כמה דברים מהסיגנון הזה.מה עלי לעשות כדאי לעזור לו להתגבר על הפחדים האילה?בתודה

סימה, הגיעו שתי שאלות עם נושא דומה, אבל פעם על ילד בן 10.5 ופעם ילד בן 12. האם שתי השאלות שלך, ויש טעות בגיל? או שאת לא הסימה של הילד בן ה-12? חשוב לי לדעת לפני שאענה... בנוסף, אני זקוקה לעוד מידע על הילד כדי לענות. מה זה 'עוד דברים בסגנון'? איך הוא בשאר תחומי החיים? מה עשיתם בינתיים בנידון? מה הצליח ומה לא? כתבי לי ,ואענה לך בשמחה על שאלתך, חלי

שלום יש לי ילד בן 12 שהוא מאוד מפחד מחושך, ומלהישאר בבית לבד,ועוד כמה דברים מהסיגנון הזה.מה עלי לעשות כדאי לעזור לו להתגבר על הפחדים האילה?בתודה

סימה, הגיעו שתי שאלות עם נושא דומה, אבל פעם על ילד בן 10.5 ופעם ילד בן 12. האם שתי השאלות שלך, ויש טעות בגיל? או שאת לא הסימה של הילד בן ה- 10.5? חשוב לי לדעת לפני שאענה... בנוסף, אני זקוקה לעוד מידע על הילד כדי לענות. מה זה 'עוד דברים בסגנון'? איך הוא בשאר תחומי החיים? מה עשיתם בינתיים בנידון? מה הצליח ומה לא? כתבי לי ,ואענה לך בשמחה על שאלתך, חלי

ערב טוב אני אימצתי תינוק בן 8 חודשים כיום הוא בן שנתיים הוא עדיין לא מדבר מלבד מילים בודדות כמו אבא, קוקו, הבעיה שיש לו פחדים למשל אנחנו בבית ובמידה ואני קוראת לו הוא מאוד נבהל רץ אליי בבהלה ולפעמים גם בוכה אם אני קוראת לבעלי בקול קצת גבוה הוא ניגש אליי מושך אותי וצועק כדי שאני לא אדבר בקול זה מלחיץ אותו כמו כן בחג התארחנו אצל אחותי שהיא מאוד דומה לי הוא ממש פחד ממנה בכה וכל הזמן נצמד אליי. אשמח לקבל עצה

אורית יקרה, אני מבינה את דאגתך. אני לא ממש יודעת מה עבר על בנך עד גיל 8 חודשים, מי ואיך טיפלו בו. יכול להיות שהוא חרד מהרגיל בנושאי פרידה ומעברים בגלל שההתקשרות שלו בגיל הצעיר לא היתה בטוחה מספיק. את קיבלת אותו בגיל 8 חודשים ובטוח נתת לו אהבה ובטחון, אבל ביסודות יש אולי מעט חרדה ואי שקט. לגן הוא אולי מגיב כך גם לקולות של כעס, אינני יודעת מה בעברו מעורר בו חרדה כה גבוהה לכך. מעבר להשערת הסיבות, הוא נשמע חרדתי. חשוב שתרגיעו אותו, בקול שקט, ובמסר ברור, שאתם כאן והכל בסדר. אם תרגישו שהחרדה לא נרגעת, ואתם ממשיכים להיות מודאגים אני ממליצה בחום להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי שיוכל להכנס יותר לדקויות, ולהדריך אתכם. ילד מאומץ דורש תשומת לב מיוחדת והדרכה בצמתים של סימני שאלה יכולה להיות מעולה. בהצלחה, אני כאן אם יש צורך חלי

שלום רב, בני בן 9.5 תלמיד כיתה ד'. לפני כשלושה חודשים עברנו דירה מישוב עירוני לישוב קהילתי.בני היה ילד תוסס עירני ואנרגתי פעיל מאוד ומעורה בחברה. היה עצמאי ביותר .בוגר לבני גילו מקובל בחברה ואף נערץ על ידי בנות.מאידך היה מלוא החופן ולא מעט התנגדויות לגבי גבולות ומשמעת בסיסית . בבית הספר תלמיד טוב ומעלה לעיתים בעיות משמעת ואירגון.לאחר בית הספר היה יוצא לפעילות עניפה אך לא תמיד ובעצם בעיקר הסתודד עם הפחות מוצלחים למרות יכולותיו השיכליות.ההחלטה לעבור לאזור רגוע יותר היתה בעיקר בשל רצוננו למנוע את ההיסחפות אחר גורמים ופיתויים שלילים. בביתנו החדש בית יפה ונעים במקום שלו עם המון פעילויות חינוכיות . הוא החל את השנה בבית ספר חדש יום לימודים ארוך הוא נקלט יפה מאוד הילדים והמורים אוהבים אותו,למרות כל נתוני הפתיחה האידיאליים לפריחתו עושה רושם שהחילד דעך די ממורמר ומדוכא מהמעבר הוא מרבה להתלונן הוא מפחד מכל חרק או נמלה שהוא פוגש ולגבי הכלבים זוהי ממש חרדה. הילד מסרב לצאת ללא ליווי מבוגר כולל לחוגים במרחק של 3 דקות מהבית כל הפעילות במקום היא מרחק הליכה קצר ביותר והוא ממאן לצאת את הבית הוא יושב בבית לאחר שעות בית הספר ובוכה ומקטר למה באנו לגור כאן,הוא מתריס בפני חדשות לבקרים. לשאר בני המשפחה בעלי ואנוכי ושני ילדינו הקטנים בני ה-5.5 ו-3 המעבר חיובי ביותר .שאלתי היא כיצד ילד שעד לפני שלושה חודשים היה עצמאי מול רחובות סואנים ותנועה עניפה הוא ידע להגיע ממקום למקום .והיום הילד מסרב להנות מחייו החדשים הוא מפונק מאוד הוא נמצא בחיק משפחתו לא חסר לו שום דבר לא חומרי ולא ריגשי כל הכלים בידיו והוא לעולם לא מרוצה לא שבע רצון .איך אני מתמודדת עם החרדות שלו והאם הם לא סימפטום למשהו פנימי יותר.אשמח לקבל את חוות דעתך בנושא. תודה מראש. אמא מודאגת. נ.ב לגבי פחדיו מכלבים מהי הגישה הטובה יותר ללוות אותו או לתת לו להתמודד עם הפחד לבד.

לוגי, אני יכולה להבין את התיסכול. לדעתי, הילד מאוד כועס, וכעס מתבטא פעמים רבות בחרדה (זה מנגנון הגנה של השלכה, שהכעס הגדול שלך 'מתהפך' ואתה מפחד שיתקפו אותך) זה ההסבר המרכזי לדעתי,והילד גם מביע כעס גלוי על המעבר. הוא מתוסכל, קשה לו עם השינוי (הולך עם מה שסיפרת שתמיד קשה לו עם גבולות) לדעתי, צריך סבלנות למעבר. לאחרים במשפחה קל יותר, ולו קשה. היו מאוד סבלניים כלפיו, דברו איתו הרבה- הכוונה שתקשיבו ולא כל כך שתסבירו לו איך צריך להתנהג. תנו לו להוציא את רגשותיו. בו בזמן תנו לו גבולות שלא ישתולל. לגבי הכלבים, אתם יכולים קצת ללוות אותו. אבל בו בזמן אתם צריכים לדבר- ספרו לו שהפחד קשור לכעס שלו, שאם תצליחו לסדר את הכעס גם הפחד ירד. אם תראו תוך מספר שבועות שהדברים לא משתפרים לכו ליעוץ פסיכולוגי. זה מאוד יכול לעזור. גם לו וגם בהדרכה לכם. אם תרצי הכוונה לטכניקות דיאלוג - איך להקשיב לו בלי לכעוס ולתת יותר מידי עצות את יכולה לקרא בספר שלי 'בגובה העיניים' את הפרקים המתאימים. בהצלחה, אם תרצי להמשיך להתייעץ אני כאן חלי