טרנספרנס: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

טיפול בהיפנוזה - כל מה שרציתם לדעת?

על טיפול בהיפנוזה שמעתם? מה הסברה הרווחת בעניין? האם הטיפול מסוכן או מומלץ? האם היפנוזה עוסקת באיבוד שליטה? היפנוזה הוא אחד הטיפולים בעלי כמות המיתוסים הגבוהה ביותר. האם הטיפול מתאים לכל אחד? מהם אחוזי ההצלחה שלו? רגע לפני שננפץ את אותם מיתוסים שנשאבו מסרטי בלהות, בואו נתחיל בהרפייה עמוקה רגע לפני שנדון ביתרונות הטיפול ההיפנוטי, נחזור כמה גלגולים לאחור ונבין כי הטראנס ההיפנוטי שויך בהיסטוריה לפולחנים מיסטיים, דתיים - בעיר כאלה שהאנושות תפסה כעל אנושיים, אך בעיקר כתהליכים מפחידים שלנו, בני האדם, אין צורך רצון או קשר לגישה ישירה אליהם. תשכחו מההיסטוריה ותתעסקו בכאן ובעכשיו הטיפול בהיפנוזה מציע למטופל אפשרות לשינוי תודעתי, פסיכולוגי ומעשי, המוביל לריפוי ולשיפור משמעותי. לשיטה יש אחוזי הצלחה של כ 90 אחוז , והיא קיימת כבר למעלה מ 200 שנה. אז למה עדיין קיים ערפל אינפורמטיבי סביב הטיפול? הסיבה כנראה מתקשרת לחוסר ידע, דרישה להתמחות מעמיקה ואולי גם לתעשיית הקולנוע. המציאות מוכיחה כי השיטה מולידה תוצאות מהירות ויעילות בפרק זמן קצר, וכיום כבר ברור שאין מקום לחשש.  מהו...
ללמוד עוד על טרנספרנס
איך לסייע למתבגרים להתמודד עם התאבדות של חבר?-תמונה

התאבדות מתבגרים היא תופעה כאובה, המותירה צלקות רגשיות בקרב...

מאת: ד"ר שירי...
07/01/2020
שחזור שד: מהי אונקופלסטיקה?-תמונה

אונקופלסטיקה היא שיטת שחזור שד, המאפשרת לנשים שעברו כריתה...

מאת: איי אי ג'י...
02/04/2020
מחלת קרוהן: הגישה הרב תחומית-תמונה

סובלים מכאבי בטן, שלשול וירידה במשקל? ייתכן כי אתם סובלים...

מאת: ד"ר יאיר...
05/07/2017
שאלות נפוצות מפורום הרטבת לילה לילדים-תמונה

מרטיב, עדיין מרטיב, בן ארבע ועדיין מרטיב, מה עושים? כל...

מאת:
20/06/2004
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לטרנספרנס?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

טרנספרנס: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי לכולם... אכן אשליה... אשליית הטיפול. כמה כואב וכמה נכון. והיכן מצויה האמת בכל הזיוף והשקר? לצערי חוששת שיש אמת בדבריהן של טלאור ומנדיי. וכן, זה לא פשוט להכיר בכך, אבל ללא צל של ספק ישנו איזשהו עיוות שרצוי היה שיתוקן. גם אני בטיפול, יש לציין אצל מטפל מקסים, חביב ואמפתי, שמקרין הרבה דאגה ואכפתיות. אך אינני יכולה שלא להבין שהאכפתיות מן הסתם היא חלקית ואינני יכולה שלא לתהות עד כמה באמת אכפת לו, הרי זהו קשר מלאכותי שניקנה בדבר. ואם לא אשלם כל האכפתיות שלו תעלם כלא הייתה. מצטערת על הביטוי, אך זה חש כמו זנות רגשית, משלמים תמורת רגש ואכפתיות, וכן... זה מרגיש נורא וכל שנותר היא תחושה של מירמה וזיוף. ואני מבינה שפסיכולוגים מתפרנסים מכך, ואין לי בעיה לשלם עבור כל שירות שאני מקבלת. אבל כאן זה שונה... האם אני משלמת תמורת הדאגה והאכפתיות??? האם אני משלמת לו שיחבב אותי? וזה ברור שהרבה יותר קל להאשים את המטופל... ולאמר שמתרחשים תהליכי העברה... אבל יש משהו במקצוע הזה שמושך אליו המון טינה מצד מטופלים רבים ואולי הגיע הזמן לתהות למה? האין החומה שהמטפל מציב מסביבו, האין הגבולות והחד צדדיות לא משרתים את הצד שכנגד, האין אלו הן שיוצרים את הטינה. ומה כבר יקרה אם הגבולות ירוככו ואם היחסים יהיו יותר שיוויוניים. לדוגמא, כשאני הולכת למטפלת האלטרנטיבית שלי, שאני מספרת לה את סודותיי הכי כמוסים ואני משתפת אותה הרבה יותר מאשר את הפסיכולוג, היא גם מספרת על עצמה, מה רע בזה, זה רק גורם לי לחוש נוח יותר ולהיפתח יותר והיא עדיין נותרת המטפלת שלי, זה לא הופך אותה לחברה שלי. ואני ממש לא חוצה שום גבולות. אני מניחה שדברים לא הולכים להשתנות, אבל בכדי שיש לפסיכולוגים המון מתחרים , כדוגמת: מאמנים, מטפלי גוף נםש, מטפלים הוליסטיים וכו'. לדעתי, אם לא יהיה שינוי הפסיכולוגיה בסוף תפשוט את הרגל. הנוקשות שיש בטיפול הפסיכולוגי פשוט תפיל את המקצוע הזה. ואולי טוב שכך. ואם כל הכבוד לפרויד, לטעמי, כבר ממש עבר זמנו. אני לא מתכוונת לפגוע, אני רוצה להאמין שיש עדיין קומץ מטפלים, ואני מדגישה את המילה קומץ, שבאמת אכפת להם ממטופליהם ולא רק מהשכר המתקבל מהם.

קוראת אותך כמעט בנשימה עצורה , מבינה אותך על מה את מדברת ...נכון שאת הטיפולים הקודמים שלי עשיתי במרכז לנפגעות תקיפב מינית ואונס ושם לא נזקקתי לתשלום אך תחושת האשליה שכן אכפת למטפלת/ ות שטיפלו בי היתה חלקית לפי הרגשתי .... וכן נפגעתי ....ולקח לי המון זמן להבין שחייתי באשליה אבל לא מכולן ... המטפלת היתה אמפטית בצורה נהדרת ....מבינה תומכת מתעניינת ....וכשהגיע הדקה לסיום כאלו שכלום לא נאמר כלום לא היה שם בטיפול...מבינה שצריך גבול ...אבל לא בתחושה של ...זהו עד כאן..עכשיו את יכולה ללכת הביתה ..תם זמנך...מעליב אחרי שחוויתי את האכזבות שלי הבטחתי לעצמי ש...לא עוד....אין יותר כניסה בטיפול לשום אדם להכנס רגשית לתוך הכאב שלי היום התקשרו אלי מהמכון הפסיכולוגי להכין ט.17 ולהודיע להם...אוטוטו גם אני הולכת שוב בפעם הרביעית לקבל טיפול נפשי ואחרי כל מה שנכתב כאן בפורום על ידי כולן ...הבנתי שוב לתוך מה אני צפויה להכנס... אקח את הזמן הזה לעשות חושבים אייך ...כמה...ולמה..אני יכולה ..צריכה..לתת למטפלת להכנס שוב לתוך הרגשות שלי... לא רוצה לחשוב ששוב אני הולכת לחוות הונאה רגשית מקווה שהפעם יהיה אחרת המון תודה לך שיראל ולכל מי שכתבה בנושא הזה ביומיים האחרונים על הנשוא הכאוב ... הלוואי שאוכל לספר פן יותר קל ויותר נעים על מי שתהיה או יהיה המטפלת/ל הבא ועם התקווה הזו אני מסיימת חטולית

את יודעת שיראל, יש מצב שאין קשר בין התשלום לחיבה של המטפל כלפייך. יש מצב שמטפל לא בהכרח יצליח לעזור טוב יותר למי שהוא אוהב יותר. המוני משפטים של פרויד הייתי מצטטת פה. בייחוד בהקשר לדברים שנאמרו כאן לאחרונה פרויד התחיל משהו שממנו התפצלו כיוונים שהלכו איתו או מהתנגדות לו או מחומרים שויתר עליהם. ועוד. אבל איכשהו זה התחיל בו. הוא האבא. משרלטנים למינהם (והתחום פרוץ) הייתי בורחת. יהיר לי מידי. דווקא, להרגשתי, יש התפתחות של טיפולי עומק מתחת או מעל לפני השטח. סוריקטה

אני דואגת לך, את צריכה תמיכה, את צריכה עזרה, קחי את מה שאנחנו אומרות בערבון מוגבל, היינו כבדהו וחשדהו! את תהיי חזקה, אל תברחי מהטיפול, אם את צריכה אותו, ולא תקבלי זה יכול לעשות לך נזק, אבל תבואי מוכנה נפשית, אני מבינה שאת במצב נפשי לא קל, (אני פשוט חייבת להמשיך לעבוד כאן ולכן כותבת במהירות אבל לא רוצה שתנזקי) אבל את מספיק חזקה כדי לדעת לקבל את מה שאת צריכה, ולשמור על עצמך, ברגע שאת מודעת לדברים, ברגע שאת מבינה שאת בטיפול, ולא במסע רגשי עם המטפלת זה כבר יעזור לך, תשתדלי לברור את המוץ מהתבן, לקבל את מה שטוב לך, ולא לפתח תלות רגשית. לא רוצה שתנזקי בגלל מה שאנו כותבות כאן, ברגע שאת מודעת שאת בעצם בטיפול, שזה כמו ללכת לרופא, שהרגשות הן רק כלי טיפולי, אז תנסי לשמור על עצמך מבינה את ההרגשה הנוראית שתיק, הפעמון מצלצל וזהו, כאילו כל מה שהיה, התרומם המסך וההצגה נגמרה, אבל כאשר את מודעת למה שקורה, את יכולה יותר לשמוע על עצמך. נהיה בקשר.

הי שיראל, לא אתווכח עם חוויתך (שעצוב לי מאוד לקרוא אותה). אבחר להתייחס לנקודה אחת מדברייך: פרויד היה - ועדיין - אדם חכם וגמיש, מענטש אמיתי למטופליו, שכמעט 100 שנים למותו עדיין מתייחסים אל דבריו במלוא הרצינות. יחד עם זאת - עם היותו הבסיס להרבה מאוד דברים (לא רק בטיפול, גם בתרבות בכלל) - הפסיכולוגיה התקדמה הרבה מאוד מאז ימיו של פרויד ואנחנו היום במקום אחר לגמרי. אודי

שלום אני בן 50 עברתי ניתוח קטרקט קשה ובעקבותיו ירד מס תאי האנדותל ל1200 אילו דרכי טיפול הכי טוב לטפל בזה כדי שלא יהיה יותר גרוע?שמעתי על השתלת מס' תאים מה את חושבת על זה?אודה להסבר על הדרך והסיכונים.אציין גם שהעדשה שהושתלה לי היא קדמית כרגע לא נראה שהיא עושה נזק אבל בטווח הארוך אם היא תתחיל לשפשף שם אולי יש סבירות גבוהה יותר לנזק שתאי האנדותל יפגעו מהר יותר.האם כדאי להעביר את העדשה לאחורה?מס' כמות התאים מאפשר זאת?אם יהיה העברה הקצב של איבוד תאים ירד ולא יהיה סיכון להשתלת קרנית ושיפשופה?

נכון לעכשו אין טיפול זמין להעלאת מספר התאים. חשוב מאד להימנע משפשוף של העין. אם העדשה הקדמית יושבת טוב, אין צורך להזיזה ממקומה ולא כדאי. אם בעתיד תצטרך לעבור השתלת קרנית, יתכן שיהיה כדאי להעבירה לחלק האחורי לקשתית.

ד"ר תודה על תשובתך שמעתי שפותחה שיטה להשתלת תאי אנדותל ללא החלפה של הקרנית מה את חושבת עליה?האם יש דרך אולי באמצעותה?או אחרת, למנוע השתלה בעתיד וסיבוכים?אודה להסבר על הדרך והסיכונים.אני חושש לחכות ושהזמן לא פועל לטובת העין שלי. והאם בכלליות מס' כמות של התאים שציינתי מאפשר לבצע ניתוח שוב להעברת עדשה?

השיטה עדיין לא מבוצעת בפועל. ישנן מדינות בעולם בהן קיימות טיפות מסויימות שיאולי יכולות לעזור. הן לא קיימות בארץ ואיני יודעת היכן הן כן זמינות. נדמה לי שביפן. בגלל הבעיה לא כדאי לשנות את מיקום העדשה וגם אין צורך.

שלום ד"ר, הנחיות משרד הבריאות מפרטות את ההתנהלות במרחבים ציבוריים אך לא במרחבים פרטיים. חשוב לי ממש לדעת איך רצוי להתנהל שם: 1. במפגש ביתי עם מספר בני משפחה במקום סגור יש לעטות מסיכות? ולשמור על מרחק? 2. במפגש ביתי עם חברים במקום סגור יש לעטות מסיכות? ולשמור על מרחק? *ולגבי מרחב ציבורי- אשמח להסבר מקצועי -מדוע ההנחיות מאפשרות ישיבה במסעדות כשהמצב במקומות רבים הוא ישיבה צפופה? מלבד העברה אפשרית באותו השולחן יש את סיכון החלקיקים שעוברים עקב אכילה ושתייה גם משולחנות צמודים. תודה.

שלום אלמוני, 1. היכן שמשרד הבריאות לא מסר הנחיות אתה צריך להחליט מה מתאים לך. 2. אני לא עוטה מסכה ולא שומר על מרחק במפגש עם בני משפחה. 3. בנוגע למסעדות, ההנחיות מחייבות שמירה על ריחוק בין השולחנות. ישיבה צפופה הינה הפרה של הנחיות אלו. הרבה בריאות אפי

בתגובה לתשובתך שאינך עוטה מסכה במפגש עם בני משפחה גם אלה שלא גרים איתך? הרי הם עובדים יוצאים למקומות כמו קניות וכאלה וגם הילדים כלומר הנכדים נמצאים במסגרות גן/בי"ס איך אפשר להיפגש בבית סגור ללא מסכות ועדיין להישמר מהדבקה? מספיק אפצ'י אחד של הנכדים וחלילה הווירוס מתפזר אני עדיין בחששות ועל כן ניפגשים רק בחוץ במקום פתוח האם אני היסטרית מדי??

שלום רונית, את לא בהכרח היסטרית מדי אבל אני מאמין שבכל סיטואציה שבה אדם נמצא עליו לשקול את היתרונות והחסרונות של התנהגותו עבורו ועבור הסובבים אותו. מבחינתי, מפגש איכותי עם הילדים והנכדים שלי (שלא גרים אתי) הוא מספיק חשוב כדי שנתנהג כרגיל במהלכו (כמובן בהנחה שאף אחד מאתנו לא סובל מתסמינים שיכולים להצביע על תחלואה). את כמובן מוזמנת לנהוג כפי הבנתך. הרבה בריאות אפי

ד"ר, תודה רבה על התשובה המהירה! אני מקפיד על הנהלים בכל אספקט עד עכשיו. יש כמה דברים שעדיין חשוב לי להבין. 1. אם אותה קבוצת אנשים נפגשת בפורום של כ-20 איש בחצר בית ללא מסיכות ואם הם בפארק ציבורי (דל באנשים לצורך העניין) הם צריכים לשים מסיכות. למה השוני ומה ההגיון בו? למה התשובה לא צריכה להיות זהה בשני המקרים? 2. אם רבים נפגשים במסעדות שלא במסגרת משפחות גרעיניות או הגרות באותו הבית, הרי שהסיכון עולה- החשיפה להדבקה עולה. ובאמת מצפייה מבחוץ במסעדות רבות-הריווח הוא מינימלי. ובנוסף, איך מהרגע שמגיעים למסעדה מורידים מסיכות וכאילו אין שום סיכון? 3. חשוב לי להתנהל בצורה שתשמור על כל הסובבים אותי (וביניהם גם אנשים באוכלוסיית סיכון), וזה ממש שם אותי בבעיה: על מי לסמוך ואת מי לפגוש בלי מסיכה? מסתובבים המוני חולים אסימפטומטים ואני חושש להיות גורם מעביר. מה צריכים להיות השיקולים? 4. לפי מה שאתה מספר, אתה נפגש עם מקורבים ללא מסיכה (כמובן ללא סימפטומים). וממה שאני שומע מאנשים רבים זה שהם נוהגים באותה הצורה עם חברים ומשפחה שלהם. אם ככה, נוצר מצב שכולם בעצם פוגשים את כולם ללא מסיכה- מה בעצם הטעם לשים מסיכה בציבור (וגם לעיתים לא בציבור) אם כולם בסופו של דברים פוגשים את כולם ללא מסיכה? כל תשובה תהיה מוערכת עד מאוד.

שלום אלמוני, 1. ההיגיון איננו רפואי אלא חוקי: האחד הוא שטח פרטי והשני הוא שטח ציבורי. 2. כשמגיעים למסעדה שבה יש אנשים זרים ומורידים בה את המסכות יש סיכון להדבקה. 3. השיקולים שלי: חברים ובני משפחה שאתם אני רוצה להיפגש (ואין להם תסמינים, כמובן) הם לא נשאים עד שהוכח אחרת. לעומתם כל האנשים הזרים הם נשאים עד שהוכח אחרת. אתה מוזמן לאמץ לך שיקולים משלך. 4. ההיגיון שלי בשימוש במסכה בציבור הוא ההפחתה בסיכוי להידבק מאנשים זרים. הרבה בריאות אפי

דר' יקר! חושבני שהתשובה שלך תייצר הרבה מאד חולים בעתיד..... גם אם אתה עושה דברים מסוכנים אתה לא חייב לספר את זה לכולם!

שלום מלי, תודה על הערתך. אף אחד מפעולותיי איננה חורגת מהנחיות משרד הבריאות. הרבה בריאות אפי

היי אני די מתקשה להבין את ההבדל בין מהי השלכה ומהי העברה ואיך זה בא לידי ביטוי בטיפול. אשמח לקבל דוגמאות. בהבנה שלי- השלכה זה שאני משליכה רגשות שלי על האחר ומייחסת אותם עליו והעברה זה שאני מעבירה את הרגשות שלי לאחר וגורמת לו להרגיש אותם. (כאן זה יוצר אצלי בלבול קטן, מאחר וזה מאד מזכיר לי הזדהות השלכתית, שאני בלי מודע מעבירה רגשות שלא ידעתי שקיימים אצלי לאחר והוא מרגיש אותם כאילו הם שלו.) האם זה נכון?? אשמח להבהרה! תודה הדר

שלום הדר, לא מדוייק. השלכה זה אכן כמו שכתבת, אבל מה שכתבת על העברה יותר מתאים להזדהות השלכתית. העברה זו חוויה כלפי אדם בהווה של חוויות הקשורות במקור לאדם אחר. זה מעין שימוש ב'גלופה רגשית' שנוצרה בילדותנו במצבים אקטואליים. זה הבסיס לכל טיפול דינמי. אודי