טרנספרנס: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

לכבוד שבוע תכנון היריון בריא: כל מה שרציתם לדעת על שעלת

השעלת היא מחלה חיידקית המסכנת בעיקר תינוקות קטנים, ועלולה לגרום לסיבוכים רבים ואף למוות. החדשות הטובות: ניתן לצמצם מאוד את האפשרות לסבול מהסיכונים הכרוכים במחלה באמצעות חיסון בטוח ויעיל הניתן במסגרת חיסוני השגרה ובמהלך ההיריון בשנים האחרונות, ניכרת עלייה מדאיגה במספר מקרי השעלת שמדווחים בארץ ובעולם. לפי נתוני משרד הבריאות, יותר משליש מהתינוקות החולים מתחת לגיל שנה מאושפזים בשל המחלה, חלקם ביחידות לטיפול נמרץ. אין ספק שמדובר בנתון מדאיג במיוחד, לאור העובדה שכיום קיים חיסון יעיל ובטוח שמאפשר למנוע את המחלה ואת סיבוכיה. לרגל שבוע ההיריון שחל ב 14 בפברואר, פנינו לד"ר אבישי מלכיאל, אחראי תחום רפואת נשים, ב"לאומית שירותי בריאות", שפרט אודות המחלה, הסיכונים הכרוכים בה והחיסון המומלץ עבור נשים בהריון. "שעלת היא מחלה הנגרמת עקב חיידק בורדטלה פרטוזיס (Bordetella Pertussis). בעוד שאדם מבוגר הנדבק במחלה צפוי לפתח מחלה לא נעימה הכרוכה בעיקר בשיעול ממושך, תינוקות רכים עלולים לסבול מתסמינים קשים – החל משיעול חמור...
ללמוד עוד על טרנספרנס
שחזור שד: מהי אונקופלסטיקה?-תמונה

אונקופלסטיקה היא שיטת שחזור שד, המאפשרת לנשים שעברו כריתה...

מאת: איי אי ג'י...
02/04/2020
מחלת קרוהן: הגישה הרב תחומית-תמונה

סובלים מכאבי בטן, שלשול וירידה במשקל? ייתכן כי אתם סובלים...

מאת: ד"ר יאיר...
05/07/2017
שאלות נפוצות מפורום הרטבת לילה לילדים-תמונה

מרטיב, עדיין מרטיב, בן ארבע ועדיין מרטיב, מה עושים? כל...

מאת:
20/06/2004
טיפול בהיפנוזה - כל מה שרציתם לדעת?-תמונה

על טיפול בהיפנוזה שמעתם? מה הסברה הרווחת בעניין? האם הטיפול...

מאת: שלמה שנהר-...
21/07/2020
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לטרנספרנס?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

טרנספרנס: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי לכולם... אכן אשליה... אשליית הטיפול. כמה כואב וכמה נכון. והיכן מצויה האמת בכל הזיוף והשקר? לצערי חוששת שיש אמת בדבריהן של טלאור ומנדיי. וכן, זה לא פשוט להכיר בכך, אבל ללא צל של ספק ישנו איזשהו עיוות שרצוי היה שיתוקן. גם אני בטיפול, יש לציין אצל מטפל מקסים, חביב ואמפתי, שמקרין הרבה דאגה ואכפתיות. אך אינני יכולה שלא להבין שהאכפתיות מן הסתם היא חלקית ואינני יכולה שלא לתהות עד כמה באמת אכפת לו, הרי זהו קשר מלאכותי שניקנה בדבר. ואם לא אשלם כל האכפתיות שלו תעלם כלא הייתה. מצטערת על הביטוי, אך זה חש כמו זנות רגשית, משלמים תמורת רגש ואכפתיות, וכן... זה מרגיש נורא וכל שנותר היא תחושה של מירמה וזיוף. ואני מבינה שפסיכולוגים מתפרנסים מכך, ואין לי בעיה לשלם עבור כל שירות שאני מקבלת. אבל כאן זה שונה... האם אני משלמת תמורת הדאגה והאכפתיות??? האם אני משלמת לו שיחבב אותי? וזה ברור שהרבה יותר קל להאשים את המטופל... ולאמר שמתרחשים תהליכי העברה... אבל יש משהו במקצוע הזה שמושך אליו המון טינה מצד מטופלים רבים ואולי הגיע הזמן לתהות למה? האין החומה שהמטפל מציב מסביבו, האין הגבולות והחד צדדיות לא משרתים את הצד שכנגד, האין אלו הן שיוצרים את הטינה. ומה כבר יקרה אם הגבולות ירוככו ואם היחסים יהיו יותר שיוויוניים. לדוגמא, כשאני הולכת למטפלת האלטרנטיבית שלי, שאני מספרת לה את סודותיי הכי כמוסים ואני משתפת אותה הרבה יותר מאשר את הפסיכולוג, היא גם מספרת על עצמה, מה רע בזה, זה רק גורם לי לחוש נוח יותר ולהיפתח יותר והיא עדיין נותרת המטפלת שלי, זה לא הופך אותה לחברה שלי. ואני ממש לא חוצה שום גבולות. אני מניחה שדברים לא הולכים להשתנות, אבל בכדי שיש לפסיכולוגים המון מתחרים , כדוגמת: מאמנים, מטפלי גוף נםש, מטפלים הוליסטיים וכו'. לדעתי, אם לא יהיה שינוי הפסיכולוגיה בסוף תפשוט את הרגל. הנוקשות שיש בטיפול הפסיכולוגי פשוט תפיל את המקצוע הזה. ואולי טוב שכך. ואם כל הכבוד לפרויד, לטעמי, כבר ממש עבר זמנו. אני לא מתכוונת לפגוע, אני רוצה להאמין שיש עדיין קומץ מטפלים, ואני מדגישה את המילה קומץ, שבאמת אכפת להם ממטופליהם ולא רק מהשכר המתקבל מהם.

קוראת אותך כמעט בנשימה עצורה , מבינה אותך על מה את מדברת ...נכון שאת הטיפולים הקודמים שלי עשיתי במרכז לנפגעות תקיפב מינית ואונס ושם לא נזקקתי לתשלום אך תחושת האשליה שכן אכפת למטפלת/ ות שטיפלו בי היתה חלקית לפי הרגשתי .... וכן נפגעתי ....ולקח לי המון זמן להבין שחייתי באשליה אבל לא מכולן ... המטפלת היתה אמפטית בצורה נהדרת ....מבינה תומכת מתעניינת ....וכשהגיע הדקה לסיום כאלו שכלום לא נאמר כלום לא היה שם בטיפול...מבינה שצריך גבול ...אבל לא בתחושה של ...זהו עד כאן..עכשיו את יכולה ללכת הביתה ..תם זמנך...מעליב אחרי שחוויתי את האכזבות שלי הבטחתי לעצמי ש...לא עוד....אין יותר כניסה בטיפול לשום אדם להכנס רגשית לתוך הכאב שלי היום התקשרו אלי מהמכון הפסיכולוגי להכין ט.17 ולהודיע להם...אוטוטו גם אני הולכת שוב בפעם הרביעית לקבל טיפול נפשי ואחרי כל מה שנכתב כאן בפורום על ידי כולן ...הבנתי שוב לתוך מה אני צפויה להכנס... אקח את הזמן הזה לעשות חושבים אייך ...כמה...ולמה..אני יכולה ..צריכה..לתת למטפלת להכנס שוב לתוך הרגשות שלי... לא רוצה לחשוב ששוב אני הולכת לחוות הונאה רגשית מקווה שהפעם יהיה אחרת המון תודה לך שיראל ולכל מי שכתבה בנושא הזה ביומיים האחרונים על הנשוא הכאוב ... הלוואי שאוכל לספר פן יותר קל ויותר נעים על מי שתהיה או יהיה המטפלת/ל הבא ועם התקווה הזו אני מסיימת חטולית

את יודעת שיראל, יש מצב שאין קשר בין התשלום לחיבה של המטפל כלפייך. יש מצב שמטפל לא בהכרח יצליח לעזור טוב יותר למי שהוא אוהב יותר. המוני משפטים של פרויד הייתי מצטטת פה. בייחוד בהקשר לדברים שנאמרו כאן לאחרונה פרויד התחיל משהו שממנו התפצלו כיוונים שהלכו איתו או מהתנגדות לו או מחומרים שויתר עליהם. ועוד. אבל איכשהו זה התחיל בו. הוא האבא. משרלטנים למינהם (והתחום פרוץ) הייתי בורחת. יהיר לי מידי. דווקא, להרגשתי, יש התפתחות של טיפולי עומק מתחת או מעל לפני השטח. סוריקטה

אני דואגת לך, את צריכה תמיכה, את צריכה עזרה, קחי את מה שאנחנו אומרות בערבון מוגבל, היינו כבדהו וחשדהו! את תהיי חזקה, אל תברחי מהטיפול, אם את צריכה אותו, ולא תקבלי זה יכול לעשות לך נזק, אבל תבואי מוכנה נפשית, אני מבינה שאת במצב נפשי לא קל, (אני פשוט חייבת להמשיך לעבוד כאן ולכן כותבת במהירות אבל לא רוצה שתנזקי) אבל את מספיק חזקה כדי לדעת לקבל את מה שאת צריכה, ולשמור על עצמך, ברגע שאת מודעת לדברים, ברגע שאת מבינה שאת בטיפול, ולא במסע רגשי עם המטפלת זה כבר יעזור לך, תשתדלי לברור את המוץ מהתבן, לקבל את מה שטוב לך, ולא לפתח תלות רגשית. לא רוצה שתנזקי בגלל מה שאנו כותבות כאן, ברגע שאת מודעת שאת בעצם בטיפול, שזה כמו ללכת לרופא, שהרגשות הן רק כלי טיפולי, אז תנסי לשמור על עצמך מבינה את ההרגשה הנוראית שתיק, הפעמון מצלצל וזהו, כאילו כל מה שהיה, התרומם המסך וההצגה נגמרה, אבל כאשר את מודעת למה שקורה, את יכולה יותר לשמוע על עצמך. נהיה בקשר.

הי שיראל, לא אתווכח עם חוויתך (שעצוב לי מאוד לקרוא אותה). אבחר להתייחס לנקודה אחת מדברייך: פרויד היה - ועדיין - אדם חכם וגמיש, מענטש אמיתי למטופליו, שכמעט 100 שנים למותו עדיין מתייחסים אל דבריו במלוא הרצינות. יחד עם זאת - עם היותו הבסיס להרבה מאוד דברים (לא רק בטיפול, גם בתרבות בכלל) - הפסיכולוגיה התקדמה הרבה מאוד מאז ימיו של פרויד ואנחנו היום במקום אחר לגמרי. אודי

שלום אני בן 50 עברתי ניתוח קטרקט קשה ובעקבותיו ירד מס תאי האנדותל ל1200 אילו דרכי טיפול הכי טוב לטפל בזה כדי שלא יהיה יותר גרוע?שמעתי על השתלת מס' תאים מה את חושבת על זה?אודה להסבר על הדרך והסיכונים.אציין גם שהעדשה שהושתלה לי היא קדמית כרגע לא נראה שהיא עושה נזק אבל בטווח הארוך אם היא תתחיל לשפשף שם אולי יש סבירות גבוהה יותר לנזק שתאי האנדותל יפגעו מהר יותר.האם כדאי להעביר את העדשה לאחורה?מס' כמות התאים מאפשר זאת?אם יהיה העברה הקצב של איבוד תאים ירד ולא יהיה סיכון להשתלת קרנית ושיפשופה?

נכון לעכשו אין טיפול זמין להעלאת מספר התאים. חשוב מאד להימנע משפשוף של העין. אם העדשה הקדמית יושבת טוב, אין צורך להזיזה ממקומה ולא כדאי. אם בעתיד תצטרך לעבור השתלת קרנית, יתכן שיהיה כדאי להעבירה לחלק האחורי לקשתית.

ד"ר תודה על תשובתך שמעתי שפותחה שיטה להשתלת תאי אנדותל ללא החלפה של הקרנית מה את חושבת עליה?האם יש דרך אולי באמצעותה?או אחרת, למנוע השתלה בעתיד וסיבוכים?אודה להסבר על הדרך והסיכונים.אני חושש לחכות ושהזמן לא פועל לטובת העין שלי. והאם בכלליות מס' כמות של התאים שציינתי מאפשר לבצע ניתוח שוב להעברת עדשה?

השיטה עדיין לא מבוצעת בפועל. ישנן מדינות בעולם בהן קיימות טיפות מסויימות שיאולי יכולות לעזור. הן לא קיימות בארץ ואיני יודעת היכן הן כן זמינות. נדמה לי שביפן. בגלל הבעיה לא כדאי לשנות את מיקום העדשה וגם אין צורך.

כי אני לא יודעת מה הייתי עושה עכשיו אם לא הייתי יודעת שיש עוד אנשים שהרגישו רגשות דומים לרגשות שאני חווה מהטיפול שלי. והתשובות שעונים לי כאן מחממות לי את הלב ונותנות לי להרגיש שייכת ושאני בסדר ולא פגומה או משהו כזה (כמו שחשבתי על עצמי עד כה) תודה רבה לכולם וכמובן תודה לך ד״ר אודי :) זה פשוט הזוי כמה שזה יכול להשפיע עליי אין לי כוח כבר לזה. היא כל כך קרובה אבל כל כך רחוקה הגבולות , כמה שהם חונקים אני איכשהו שמחה שיש אותם. טוב אולי לא שמחה, אבל מבינה את המהות שלהם. אבל יש ימים כמו היום שבא לי רק לבכות ולהגיד לה שלא אכפת לי מכלום שאני רק רוצה אותה וזהו. אבל אני לא אעשה את זה. כי אני יודעת שזה לא יוביל לשום מקום רק יגרום לי להרגיש כמו נזקקת ואני אחר כך אתחרט ואשנא את עצמי וארגיש מציקה מפריעה ושעכשיו גם היא תישנא אותי ושימאס לה ממני ואת כל המחשבות הכי ״כיפיות״ שקיימות לי בראש הדפוק שלי. דבר אחד אני לא מבינה ואשמח אם מישהו יכול להסביר לי, אם מה שקורה לי זה ״העברה״ , ומבחינת היחס המשפחתי לא היה חסר לי כלום (לפחות ממה שאומרים לי) למה זה קורה ? מה אני מחפשת כאן ? עוד פעם להיות ילדה? הייתי מספיק ילדה. ועוד משהו, למה אני כל כך מקנאה לדוג׳ בילדים שלה שהם מקבלים ממנה את היחס שאני חולמת, או אפילו כשאני הולכת ברחוב ונתקלת באמא/אבא וילדים קטנים העיניים שלי מוצפות בדמעות ואני מקנאה. כל כך. למה זה קורה? למה יש לי אמא ואבא ואני לא מרגישה איתם קרובה ככה? אני מפחדת שזה ישמע שאני קטנונית אבל באמת , באמת אני לא מצליחה להרגיש אליהם שום רגש . אולי רק רחמים, לפעמים..על זה שיצא להם בת כמוני..שלא מצליחה לאהוב אותם. אבל אני באמת מנסה להבין מה קורה כאן אני מתחרפנת מעצמי כבר מקווה שהסברתי את עצמי נכון כי גם בזה אני גרועה כמו בכל דבר. כמה אני רוצה להגיד תודה שיש לי הורים ולשתוק אבל קשה שהרגש מנותק ממני. סליחה אם זה פגע במישהו. לורן.

הי לורן, הדברים האלו בדיוק הם מה שהטיפול עוסק בהם. הדברים בתחילה לא כל כך מובנים (וגם אם כן, זו הבנה 'מהראש'). את תדעי מתי ההבנה היא 'מבפנים', ואז - כשתחזרי להודעתך זו, תראי כמה התקדמת והבנת וזה יהיה הרבה יותר ברור. אודי

שלום רב, הכרתי בן זוג שסובל מהפרעת קשב וריכוז וחרדה חברתית, בנוסף סובל גם מ-OCD רציתי לשאול.. 1. מהם הסיכויים שהפרעת קשב וריכוז יכולה לעבור לילדים כשרק הבעל סובל מכך? (מילדות) אשמח אם תוכל לציין אחוזים בבקשה 2. אם אפשר לדעת גם מה הסיכויים שOCD יעבור כאשר גם לי יש נטייה למחשבות כפייתיות (לא אובחנתי כ-OCD אך יש לי לעיתים התנהגויות המאפיינות את ההפרעה אך לא מגבילות את התפקוד שלי) תודה רבה!

שלום 1/ ידוע על כ-45 גנים שיתכן ומעורבים בהתפתחות של ADHD לפי מאמרים שונים סיכון "להעברה" לילד יכול להיות בן 50% עד 90% 2/ בשלב זה פחות ידוע על העברה תורשתית, פחות ידוע על גנים ספציפיים המעורבים לפי מאמרים שונים יתכן וסיכון ל"העברה" בין 40 עד 48 אחזים