אחת, שתיים ניסיון - שינוי !

אני קוראת את המעגל שלנו ומוצאת פעמים רבות את הנושא של האהבה העצמית וחשיבותה. אני באופן אישי יודעת היטב על בשרי עד כמה היא חשובה ועד כמה היא מביאה למחוזות נפלאים וחדשים כאשר היא קיימת בתוכנו. את המסע האישי שלי התחלתי לפני כשנתיים וחצי. הגעתי למסע מן התחתית. בחרתי לחשוב כי מן התחתית הזו אני אטפס למעלה בכל כוחי ומאודי וכן... אני בהחלט במעלה. אהבה עצמית ? יש בהחלט יש... אבל עדיין לא מספקת. בואו ננסה ביחד לערוך שינוי. נזכור כי כל מסע ולו הארוך ביותר מתחיל מצעד ראשון, קטן, ואפילו מהסס. ניתן יד זו לזו ונלווה אחת את השניה במסע שלנו לקראת השינוי, לקראת האהבה העצמית המיוחלת והמבורכת. אבל. לטעמי ודרכי "פרה פרה". אני מזמינה כל אחת לבחור נושא אחד בלבד. זו התחלה. רק נושא אחד בלבד. מה את רוצה לשפר בעצמך ? איזו תכונה את מבקשת לשפר או איזו תכונה את מבקשת לשלוט בה ? ואני אתחיל. אני מבקשת לשפר אצלי את סף הרגישות. אני בעלת סף רגישות גבוה במיוחד. מצד אחד זה נפלא ונהדר כיוון שאני רגישה לסובבים אותי. אך מצד שני זה בעוכריי. אני לוקחת ללב, נפגעת מאוד מהר, הדמעות שלי צצות מעיניי ברגע ואני מרגישה שזה מפריע לתפקוד היומיומי שלי ובכלל. אני מבקשת לשלוט בסף הרגישות שלי. חלילה לא למחוק אותה. לשלוט. ואתן ?

אחת, שתיים, שלוש, אותו דבר! החיים עם הרגישות הגבוהה. בעיניי זו תכונה נפלאה, נהדרת ושאני אוהבת. לא רוצה לשנות אותה. רוצה רק לנתב אותה לאנרגיות גבוהות, מועילות ותורמות. ולא רוצה שהיא תיפגע בי. וקורה שכשאחרים פוגעים בי, התכונה הזו פוגעת בי. אז לדבר, להגיד שנפגעתי. אם זה לא עוזר, ויש מקרים שזה רק מחריף את המצב, מקרים שאז, פוגעים בי עוד יותר, למרות שאני מדברת בשיא הכנות והפתיחות. במקרה הזה להגדיל את האהבה לעצמי. לתת לי עוד כוח, עוד אמונה בעצמי, עוד טונה של הערכה עצמית. עוד פילינג, לקנות כרית רכה-רכה למיטה. ובכל פעם כשהרגישות הגבוהה נותנת סימנים של פגעו בי, זה גם סימן שאני צריכה להגביר את הווליום של הרגישות לעצמי. זה סימן של צריכה לתת לי. ולתת פחות למי שפוגעים ולא מבינים את זה.

אני אוהבת את הרגישות שלי ואף גאה בה למעשה. הרגישות הזו נותנת לי למעשה הרבה מאוד ואני בהחלט מעדיפה אותה על פני חוסר ברגישות. הענין הוא שיש לי אובר רגישות. ולעתים זה בעוכריי, לעתים זה מכשיל אותי. אני רוצה לשלוט ולכוון ולדעת איך בעצם לא להתרגש כאשר אני בוחרת ומוצאת לנכון שאין זה מתאים לי להתרגש. הכוונה שלי איננה דווקא להיפגע. להיעלב. אלא להתרגש... למשל כשאני צריכה להתבטא בנושא שמאוד חשוב וגורלי עבורי ואני צריכה להסביר את עצמי בנושא רגיש, אני מתרגשת, הלב שלי דופק מאוד מהר, העיניים נוצצות, הדמעות זולגות. את זה למשל אני לא אוהבת. כאן אני רוצה לשפר. לעצמי. כי לי זה מפריע.

הרגישות היא נהדרת. בהחלט מבורכת. אבל איך שולטים בה ? כשמישהו אומר לי משהו שנוגע בנים קטן בלב, איך מתגברים על הצביטה החזקה הזו בלב ? איך גורמים לקול לא לרעוד ? איך גורמים לעיניים לא לנצנץ ? איך גורמים לעיניים להישאר יבשות ? בזמן נתון. איך עושים את זה?

היי אסנת - בהצלחה והמון ברכות שלום גם לכל הבנות!!! איזה כייף..... נשתמע....ביי

ברוכה הבאה למעגל שלנו ליהי :) את מוזמנת להצטרף אלינו בשמחה ואהבה לנתינה, קבלה, תמיכה ואהבה הדדיים.

נגעת, אסנת, פונקט. את אומרת: "אני באופן אישי יודעת היטב על בשרי עד כמה היא חשובה ועד כמה היא מביאה למחוזות נפלאים וחדשים כאשר היא קיימת בתוכנו." זה לא שהיא חשובה, זה לא שצריך לתת לה מקום, אלא שהיא האני האמיתי, המקורי. כל הדברים האחרים הם במקום השני והם הצורה. האהבה וההערכה העצמית היא המהות. ואחר-כך זה: אני אביע את זה בהתעמלות, ביחסים כנים עם אנשים, בבישול ודאגה לבני משפחתי ועוד ועוד.

אוקיי... אז בואו ונמצא את האהבה העצמית שלנו. ניתן לה ביטוי ממשי בחיי היומיום.

בוקר אור לכולן התלבטטתי אם ומה אכתוב בהודעה זו. אני לא אוהבת לחשוף עצמי. שומרת ונשמרת פן אפגע. ואני חושבת שזה בדיוק מה שהייתי רוצה קצת לשחרר. קצת לוותר על השמירה הקפדנית. ללמוד מחדש להרגיש ולהראות זאת לאחרים. לאפשר לאחרים להיכנס אלי ולגעת בי פנימה. אז הנה, עושה צעד (לא ראשון) בכיוון. בהתחלה, אפילו כשהתחלתי לכתוב הודעה זו, לא ידעתי מה אכתוב. רציתי לכתוב שאני בתהליכים של שינוו כרגע. בהרבה מובנים אני במצב "ביניים". בין עבודות, בין דירות ואולי אפילו בין להיות חלק מזוג ללהיות לבד. אבל הדברים פשוט זרמו להם ויצאו כמו שהם. מאחלת לעצמי שימשיכו ככה הדברים. (-: יום טוב לכולן!

אני רוצה לתת לך במתנה שיר (שכתבתי), שנוגע במקום הזה שאת מתארת. אני מקווה שהוא ייקל עליך את הכניסה. תת-מודע יש שירים שאני אפילו כבר לא יכולה לכתוב. הם כל-כך איומים, הם כל-כך כואבים, הם כל-כך מרגיזים, שאני לא יכולה כבר אפילו לגעת. יש שירים שאני אפילו עוד לא יכולה לכתוב. הם כאלה יפים, הם כאלה טובים, הם כאלה פשוטים, שאני לא יכולה עוד אפילו לדעת. אם אתה שולט במחשבותיך, ורגשותיך נובעים ממחשבותיך, הרי שאתה שולט ברגשותיך. ד"ר וין ו. דייר ליתר ביטחון אני מחזיק תמיד אספקה של גורמים ממריצים בקרבת מקום, למקרה שאראה נחש – שגם אותו אני מחזיק קרוב.