"תקוע" לי בכל!
דיון מתוך פורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים
שלום לכולם, אני רווקה בת 40 , לאחר מערכות יחסים שונות ומשונות, קצרות וארוכות שלא צלחו (בעיקר כי קיבלתי את שחיפשתי-קשרים לא הגיוניים!) וגם בין לבין ...הרבה זמן לבד (כמו בשנתיים האחרונות). משהו "תקוע" לי בשלוש שנים האחרונות, בנוסף לפרידה,פוטרתי מהעבודה(משבר הייטק) ומאז איני מוצאת את עצמי במישור התעסוקתי (עבודות זמניות). מנסה להמריא מחדש אך בכל מישור כאילו יש קיר שמונע פריצה החוצה. במישור האישי, מנסה להכיר מידי פעם ואיכשהוא מקלקלת,גם הנושא התעסוקתי אינו מוסיף לי בטחון בשלבי ההיכרות. הולכת לראיונות עבודה אך גם כאן ההתלהבות ממני והלאה. חשוב לציין- איני בדכאון, נהנית מהלבד, נראית טוב, די מחוזרת, נפגשת עם משפחה וחברים ויודעת שאני פוטנציאל לא ממומש, די מודעת לעצמי. כרגע בשלב שאני מנסה להדחיק את הלחץ שבו אני נתונה (אישית, מקצועית וכספית) איך פותחים את הדלתות מחדש??
היי נינה, כל מה שכתבת כל כך מוכר ובהחלט לא זר. גם אני, כמוך נמצאת במעגל מעין זה. יוצאת, מבלה, מכייפת, לפעמים עם עצמי, לפעמים בחברה אבל בכל זאת משהו חסר... נראה לי שכמו שנכנסים למערבולת זו, כך גם יוצאים ממנה בלי לשים לב איך נכנסו ואיך יצאנו. שאלה קטנה לי אליך, את אומרת שאת בשנות הארבעים, מה עם ילד? האם ויתרת על האמהות? בטוחה אני שהאושר נמצא בפינה, צריך הרבה סבלנו וכמובן תקווה. אושר ואהבה, אילנית
היי אילנית לא, אני בכלל לא מוותרת על האימהות. את הרצון הדחוף לילד הרגשתי רק לפני שנה. כן..מאוחר (כמו הרבה דברים בחיי) ובכל מקרה ...אני סומכת על הרפואה של היום ומקווה שילך טוב. אז עכשיו אני בקטע של מה שיבוא ראשון- זוגיות שזו כמובן האפשרות העדיפה והאפשרות השניה- עבודה יציבה שאוכל להרגיש בטוחה כלכלית לפני שאתחיל במסע המדהים של האימהות. אני אופטימית מטבעי, כרגע אני נמצאת במין אופטימיות מוזרה שכזו - שכל הטוב מחכה לרגע המתאים לבוא אלי ואולי אפילו אין לי שליטה עליו, הוא פשוט יגיע אלי בצורה כזו או אחרת. (כי הרי מה שאני עושה לא עוזר ואינו מקדם אותו אלי)
איזה שם יפה ורומנטי... נינה... ב"תקוע", זה לא מצב בשביל בן-זוג, ובטח לא מצב בשביל ילד חדש, כפי שהגדרת בעצמך. אבל זה מצב כדי לתת לעצמך, כדי למלא את עצמך, כדי להרים את עצמך, כי את מרוקנת. אני לא אתן לך עצות מה לעשות בקשר לעבודה. אבל אני מאמינה שזה הדבר החיצוני שהוא הכי חשוב עכשיו. ואני בטוחה שאחרי העבודות המזדמנות תגיע גם העבודה הקבועה והטובה והמתאימה. אני מאמינה כשכשתהיי יותר מאושרת עם עצמך, יותר שלמה עם עצמך, לא מבטלת את עצמך, מכירה בערך עצמך והנשמה הטובה שיש בך (!), גם הדברים החיצוניים יסתדרו ויבואו על מקומם. ... תקוע... רק הברון מיכנהויזן הצליח למשוך את עצמו בשערות ולצאת לבד מן הביצה. שולחת לך המון אהבה ופירגון.
בדעה אחרת מאילנית לגבי לצאת מהמערבולת. ה"זרימה" עם הדברים, לתת לדברים לקרות, אולי זה מה שהביא אותך למקום בו את נמצאת. ואולי הדרך לצאת מהמערבולת היא לקחת אחריות ובדרך עשייה. לא יודעת פרטים אז נזהרת שלא לירות באפילה. למשל לגבי זוגיות, עד כמה את פועלת בנושא? האם את בוחרת או מחכה שיבחרו בך? מה בנתיבים שאת בוחרת חוסם אותך? העבודת שאת פונה אליהן? האם זה מה שאת באמת רוצה לעשות או שאם תבחני את הדברים לעומק, באמיתי, אולי תראי שהעבודות האלה היו נדונות לכישלון מראש כי זה לא מה שאת באמת רוצה לעשות? אולי פנית דווקא אליהן כי איפה שהוא בתת מודע רצית להיכשל כי זה משרת משהו יותר פנימי אצלך? אני מעלה שאלות שעלו אצלי תוך כדי קריאה, לא שופטת חלילה, אני עצמי עוברת היום תהליך של ניקוי, הורדת קליפות שהתקשו כבר ומצריכות שופל רציני כדי להוריד אותן ולהגיע למקור. ואולי כל מה ששאלתי אותך זה מה שהדהד אצלי לגבי המצב שלי. בכל אופן, שאלות הן תמיד דבר טוב להתחיל בו. ואני מחזקת את ידייך ומאחלת בהצלחה. ואולי כך, תוך כדי העלאת שאלות נוכל לעזור, כי את התשובות אנחנו נותנות לעצמנו.
זה להיכנס עוד יותר עמוק לתוך המערבולת. וקודם כל, סליחה נינה, שאני מדברת "מעל ראשך". ג'ול, אין לי ספק שיש לך כוונות טובות. אין לי בכלל ספק. גם אין לי ספק שזו היתה שיחה בינך לבינך. שככה מתנהל הדיאלוג הפנימי שלך עם עצמך. ובעיניי, זה כל-כך הרבה הכשלות עצמיות לדבר עם עצמך ככה. כל-כך הרבה מילים לא אמיתיות. לא נוגעות. לא להיות האני האמיתי שלך, ולא להיות בעד עצמך. אני לא מאמינה לך שאת רוצה להיכשל...!!! אבל אני מאמינה שאת עושה דברים מסוימים כי יש לך מזה רווח לטווח קצר. נניח שהייתי נינה, והייתי כותבת את הדברים האלה בפורום. ונכון, אנשים שאני לא מכירה. ונכון, אף אחד לא חייב לי שם כלום. אבל הייתי כותבת אותם כי אני תקועה וזקוקה לעזרה ותמיכה. לא לנבוט בראש. כי נבוט בראש זו התנשאות. אמר הדלהי לאמה: "אם אינכם יכולים לעזור להם, לפחות אל תפגעו בהם ואל תפריעו להם". אני לא נינה. אילו אני הייתי כותבת את ההודעה, היה כואב לי אפילו יותר.
אכן מפעם לפעם אני נותת לעצמי דין וחשבון על מעשי, כיצד הגעתי למצבים מסוימים ומה אולי הייתי צריכה לעשות אחרת אולם...זה לאו דווקא אופייני למצב ולתקופה שתיארתי לפניכן. עד לפני שלוש שנים הייתי בעבודה מספקת ומצבי הזוגי לא הטריד אותי כלל... איני חושבת שאני פתאום הולכת על משרות שאין הם מתאימות לי ובוודאי שלא הייתי רוצה שכשלון יהיה נוכח כך בחיי...(אני אדם מאד מציאותי ומכירה בהכרח של העבודה- נפשית וכספית) לגבי הזוגיות- לא הטריד אותי קודם העתיד של מערכות היחסים בהם הייתי ויכול מאד להיות שלא רציתי בהם לטווח הרחוק אבל...היום אני כן רוצה! ולפעמים בוחרים בי ולפעמים אני בהם ועדיין זה לא כ"כ פשוט...
אולי הדרך שלנו לצאת ממערבולות כאלה היא בדרך עשייה. מה לדעתך או בהרגשה שלך חוסם אותך בנתיבים שאת בוחרת? האם אלה הדברים שאת באמת רוצה לעשות בפנימי באמיתי שלך? אולי לא? אולי נתיבים חדשים יסכימו איתך יותר? אני בטוחה כל מה ששאלתי אותך זה מה שמהדהד אצלי לגבי המצב שלי ובעצם בא ללמד אותי משהו על עצמי ואני צריכה להודות לך על זה שדברייך משקפים לי את עצמי. בכל אופן, שאלות הן תמיד דבר טוב להתחיל בו. ואני מחזקת את ידייך ומאחלת בהצלחה. ואולי כך, תוך כדי העלאת שאלות נוכל לעזור, כי את התשובות אנחנו נותנות לעצמנו. אני מקווה שיצא לי יותר נקי הפעם :-) תודה לנועה על התיקון
על שהגבת ואמרת את שאת חושבת. חשוב לי לקרוא דעות שונות גם אם איני מסכימה לחלוטין עם מה שנאמר. אני מאמינה בשלמות שאדם צריך להרגיש עם רצונותיו ודרכיו ומתוך האמת הזו עליו לצאת לדרך. בהצלחה לכולנו נינה