קבלה

כותבת את ההודעה הזו בעקבות התגובה של אסנת לדורין. ושם, במקום ההוא, לא רציתי להיכנס. הרגשתי שזה המקום של אסנת ודורין. וכאן אני רוצה להתייחס לדברים שלך, אסנת. לדעת לקבל זה המון דברים: לדעת לקבל פיסית. אהבה, חום, תמיכה, פרחים, עזרה ועוד. לדעת לקבל את המציאות. לדעת לקבל סבלנות. להיות סבלנית לדברים שלא קורים מאוד מהר כפי שאני חושבת שהם צריכים להיות. או כפי שהם מתאימים לי. ("אלוהים, אנא תן לי סבלנות, ואני רוצה אותה עכשיו!") אבל דיברת, אסנת, על הסעיף הראשון, ואליו אני רוצה להתייחס. לדעת לקבל מהשני כי בזה שאת לא מקבלת ממנו את מונעת ממנו להעניק לך, זה בכלל לא אומר שאת מונעת ממנו את הדברים שאת אוהבת לעשות. אתם לא תמיד אותו דבר. אולי לך יש את הכשרון והיכולת להכיר בצרכים של האחר ולתת לו אותם, ולשני אין את זה? אולי השני רוצה לתת לך את מה שלו עושה טוב, לא את מה שלך עושה טוב. אז קודם כל, ההכללה הזו היא טעות. ההכללה הזו היא לראות את האחר דרך העיניים שלך, ולא דרך המציאות. שלא לדבר על זה שלקבל כל דבר שהשני רוצה לתת לך, זה לחיות על פי הכללים והערכים שלו. וזה גם לשקר. ולפעמים זה לעודד אותו להמשיך לתת לך את מה שאת לא זקוקה לו או שאפילו, יכול להיות, שמפריע לך. אז העניין הוא האיך. איך לעצור את זה. ואיך לנתב את האנרגיות שלו. איך לעשות את זה ברגישות. אדם שאוהב לתת בגלל שהוא אוהב לתת לך, ימצא דרך אחרת, דברים אחרים לתת לך. אדם שמתעקש לתת לך דבר מסוים, ורק אותו, אולי יש לו אינטרס. אולי הוא תקוע. אולי הוא שתלטן. לדעת לקבל זו משימה לא קלה ולא פשוטה בכלל ובעיקר למי שרגיל בעיקר לתת. אני מכירה את זה כל כך טוב. הייתי שם... אני עדיין שם לעתים אבל הרבה פחות מפעם. לימדתי את עצמי לקבל... את יודעת איך ? המחשבה שלי היא שאדם הרוצה לתת לי (עזרה, מחמאה, עצה וכיו"ב) ואני מונעת בעדו למעשה אני מונעת ממנו לתת לי. זאת אומרת אני מונעת ממנו לעשות את מה שאני אוהבת לעשות לתת אפשר גם לחשוב בדרך נוספת. את רגילה לתת ? יופי. תחשבי שאת נותנת למישהו אחר לתת לך. את לא מקבלת, אלא נותנת לו לתת לך. מה דעתך ?

אמרה ימימה זצ"ל, נתינה נקייה מתחילה בנתינה לעצמי. היכולת לקבל תבוא רק כשאדע לתת לעצמי. נתינה אמיתית, ממהות, לאדם מולי, תבוא רק כשאדע לתת לעצמי, ברגש לקיום. כל זמן שאין נתינה לעצמי, הנתינה לאחר, רבה ככל שתהיה תבוא בכדי לשרת איזה שהוא חסר אצלינו, שהרי נתינה בהפרזה באה מהחסרה מעצמנו. לגבי הדברים של אוסנת אני הבנתי מהם אחרת. אני הבנתי מדבריה של אוסנת שמדובר כן על מישהו שנותן את מה שאנחנו זקוקות לו ועדיין אין אנו מאפשרות, כי נתקבענו בתוך "אני לא יודעת לקבל" וקבלה היא בעצם נתינה לעצמי. ופה אני חוזרת למה שאמרתי בתחילת הדברים שלי. חשוב לי לציין שנתינה לעצמי אינה באה ממקום של אגואיסטיות, לא ממקום של "זה מה שאני רוצה עכשיו ואחרי המבול" , אלא מתוך הרגש לקיום האישי שלי, הפירגון, לקחת זמן לעשות את מה שאני אוהבת, לתת לעצמי את מרווח הנשימה לו אני זקוקה גם בתוך כל המערבולת של החיים, והבית ילדים, בעל, אחים, דודים, או כל אחד אחר.

של דברים כתבת. אני גם מפרידה בין חוסר היכולת האישית לקבל, שיכולה לנבוע מהמון סיבות נוספות לאלה שכתבת (התנשאות, חוסר נוחות, ביישנות ועוד), לבין הרצון לקבל, אבל היקום לא נותן... (שליחי היקום הם האנשים כמובן.) ואני חושבת שהנושא השני, אני רוצה לקבל אבל היקום לא נותן, הוא שכיח ומעסיק הרבה אנשים.

כל כך בהיר לקרוא אותך. היטבת לנסח את כוונתי המקורית. לעתים אנחנו ממש מתקבעים על תכונה מסוימת שלנו ומכאן לא מצליחים להשתחרר ממנה. אני נפגעת בקלות יש לי נפש רגישה אני לוקחת הכל ללב אני לא יודעת לקבל ואולי ננסה להיפך ? אולי כדאי לנסות ולשנות ובמקום לא לאמר כן ?