פלאשבק: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

טיפול בחרדות ובהתמכרויות בשיטת TFT

אירוע טראומטי עלול להיחרת בנפשנו ולגרום ל"חיווט" שלילי. במסגרת טיפול בשיטת TFT, במצב רגיעה עמוק, המטפל מסייע ל"חיווט" מחדש, המסייע בהעלמת הסימפטומים ובחזרה לשגרה. צרכנות רפואית סיטואציות קשות מודחקות לא פעם בתת מודע, ושנים לאחר מכן הן באות לידי ביטוי בחרדות, תחושת לחץ או "פלשבקים". בשיטת TFT מבצעים "חיווט מחדש" של אותו אירוע ובכך מחזירים את החיים למסלולם.     פוסט טראומה עלולה להתפרץ לאחר כל אירוע טראומתי. צילום: שאטרסטוק מצבים פסיכוסומטיים רובנו מכירים את המונח "פוסט טראומה", בעיקר בהקשר של חיילים השבים מן המלחמה, אך פוסט טראומה עלולה להתפרץ לאחר כל אירוע טראומתי, מאונס ועד תאונה. כאשר אדם חווה אירוע טראומטי, המוח שלו "מתייג" את הצלילים, הקולות, הריחות והמראות כמשהו שלילי, מה שגורם לכך שבכל פעם שהוא ייתקל באחד מהם, גם ללא קשר לאירוע שלילי, המוח שלו יפרש את הסיטואציה כשלילית ו"מסוכנת" ויכניס את הגוף לדריכות. כתוצאה מכך, הגוף נמצא בסטרס כמעט מתמיד,...
ללמוד עוד על פלאשבק
טיפול בחרדות ובהתמכרויות בשיטת TFT-תמונה

אירוע טראומטי עלול להיחרת בנפשנו ולגרום ל"חיווט" שלילי....

מאת: דיפנוסיס סנטר
06/10/2019
צבע הפחד: על הפרעות חרדה-תמונה

חוששים לדבר בחברה? מסדרים את הבית בכפייתיות? חשים בלבכם ללא...

מאת: אראלה...
20/09/2010
שיקום ילדים: החיים לאחר תאונה או פציעה-תמונה

מהן התגובות האופייניות של ילדים לאחר תאונה או פציעה, וכיצד...

מאת: ד"ר משה...
08/07/2009
מציאות מדומה כשיטה טיפולית-תמונה

במהלך כנס של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה הוצגו נתונים...

מאת: ד"ר עמית...
06/07/2017
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לפלאשבק?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

פלאשבק: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

לפני כמה ימים כתבתי על התחושות והרגשות הקשים שעוברים עלי חשבתי שאם אעלה אותם על הכתוב יהיה יותר קל אבל לא.... נורא קשה עם החושך הזה במשך היום..ועם הקולות הבלתי מוסברים בלילות תיפופים בלתי ניתנים לתפיסה של צעדים...ואמול בלילה כאלו מישהו שם לי יד בגרון כדי לחנוק אותי .....נחנקתי... גם זה שבעלי נמצא כאן לא עוזר... אמי ישינה בחדר השינה ..שינה עמוקה ובעלי ישן בסלון..גם שינה עמוקה... רק אני לא מצליחה להרדם... שניהם לא שומעים טוב..מרכיבים מכשירי שמיעה... אין עם מי לדבר .... שוכבת לי בשקט במיטה...קפואה.. לא מצליחה להרדם...כדורי השינה לא עוזרים תמיד...גם אתמול לא עזרו רוצה כבר הביתה אבל עדיין לא יכולה... אם הייתי חולמת...הייתי הוזה....אבל לא..ואף פעם זה לא נהיה יותר קל.. חייבת להשאר לפחות עוד שבוע בגלל הטיפול באימי.. אובדת לי לבד.... אובדת ואין עם מי לדבר... הבית הזה מקולללל הוא לא רוצה לעזוב אותי כשאני כאן כמו גם כשהיה בחיים...המקולל הזה דיייייייייייייי!!!! שיגמר כבר הסיוט הזה.....!!! אני גמורה טוטאלוס... רוצה הביתה הביתה

אתך יקרה פלאשבקים נוראיים זכרונות לא הזייה מחבקת אותך ברכות לעבור את הקושי אולי את תשני בסלון ובעלך בחדר מניחה שזה החדר עם הזכרונות 💜💛💚💙 את אמיצה אבל הגוף משלם מחיר של הנתינה הזו שלך ....

אין לי הרבה מילים אבל אני מבינה ואכפט לי ממך ואני מקווה שתשמרי עלייך ככל שאפשר איתך, ינשופים

11/02/2019 | 20:19 | מאת: סנופקין.
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

חושבים עליך. שולחים אנרגיות מאירות וטובות, שיאירו את החושך, וחיבוק מלא אהבה וחום. הקור מן הסתם לא רק פיזי, אבל תמיד זה השפעה חוזרת בין הפנים והחוץ. רעיון קטן שאולי יעזור להפשיר את הקיפאון ושיהיה חמים- בקבוק חם, אם אין לך תנסי להשיג מחר. הלוואי שתנסי לשפר את מצבך בתוך הכאוס, אפילו הדברים הכי קטנים שאת יכולה לעשות למענך כדי שמשהו שם יהיה יותר אפשרי לך. וגם זה: https://www.youtube.com/watch?v=7Ybr6DV3uWM "ואם ניוותר לבד בחשכת לילה רק להחזיק מעמד עד עלות השחר". לילה טוב

הי חטולית, אפשר להבין את הקושי, זה נשמע מסוייט ודורש המון כוחות כדי להמשיך... אודי

אביבוש אני לא יכולה לישון בסלון ב..מקום ששם היה מתחיל . ואז בעלי צריך ללכת לישון עם אמא שלי.. לא ..תודה

ינשופית מאמי תודה על ההתיחסות שלך זה בהחלט מספיק רק שאכפת לך תודה

ככל שאני מנסה...זה פשוט לא.. בגלל זה בעלי נשאר לישון כאן ובקבוק מים חמים..נגיש אלך למלא..באמת אנסה האווירה הזו לעולם לא משתנה..קללה רובצת על הבית הזה.. וכל ביקור כאן עולה לי בבריאות.. אם לא הייתי חייבת נשבעת שלעולם לא הייתי דורכת בבית הזה... אצלי בבית ישנן חיות פרוותיות של הבן הצעיר שלי מה שעלול לזהם את הניתוח של אמי... לא יכולה לנהוג בכזה חוסר אחריות תודה על השיר תודה

13/02/2019 | 14:37 | מאת: סנופקין.
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

מבינה אותך! יש את המקומות והזמנים הבלתי אפשריים. הלוואי שיעבור מהר ותחזרי כבר הביתה. באהבה ובחיבוק

דיסוציאציה ואינטגרציה ומה שביניהם או המחיר הכבד של הפגיעה המינית – רבות נכתב על תהליך האמנזיה (שכחה) והדיסוציאציה( ניתוק ) כחלק מההתמודדות עם פגיעה מינית. כילדה השארתי את הגוף שלי שם והלכתי ...השארתי חלקי נפש אחרים שנוצרו כדי לעזור והלכתי למעשה אם מסתכלים על החיים שלי , אני לא יודעת איך נראו חיי ללא פגיעה ...נפגעתי לראשונה בגיל ארבע ואז נפגעתי לאורך שנים מכמה אנשים בו זמנית, עשר שנות פגיעה ...נוסיף לזה עוד כמה שנים של שחזורים וקשרים לא בריאים, שעדין קשה לי להסתכל להם בלבן של העיניים כי הם מתחזקים את הבושה והאשמה כי הרי כבר לא הייתי ילדה וגם שיתפתי פעולה. ברור לי בהגיון שזה שיחזור של מה שהכרתי מה שלימדו אותי לאן שהתוו את חיי ועדין עם ההרגשה לא מתווכחים, והכי קל לי עדין להאשים את עצמי מאשר לקבל שמשפחתי הרסה לי את החיים. @@@ אז מה היה לנו כאן כל מנגנוני ההגנה של זיגמונד פרוייד עבדו אצלי שעות נוספות : ההדחקה , ההכחשה , האידליזציה , רציונליזציה , הפנמה , נסיגה ועוד....והדיסוציאציה מאז שאני זוכרת את עצמי הדיסוציאציה שם מגינה עלי שומרת עלי מאפשרת לי לצמוח וככה כל פעם נוספו חלקי עצמי מנותקים שתפקידם היה להגן עלי . @@@ וככה עברו השנים , אחת נפגעת השנייה לומדת , אחת סופגת את הכאב והעצב השנייה לוחמת , אחת שקטה מופנמת סגורה מבוהלת השנייה כועסת בועטת יורקת אש ותימרות עשן , אחת משחזרת והשנייה נושמת ועושה צבא , אחת מתחתנת והשנייה מרגישה שאיבדה את חרותה ואת נפשה, אחת נמצאת בזוגיות והשנייה את האינטימיות ,אחת ילדה ילדים וכולם גידלו וחינכו, אחת למדה אחת ניקתה אחת בישלה ויש גם את החלקיים הזכריים שעמדו על המשמר ודאגו לשמר את הניתוק והשכחה ....עד כאן וואלה יופי של מנגנון פגיעה כזאת קשה והנה הנפש ייצרה לה מנגנון הישרדות העיקר לחיות להמשיך לחיות להיות כמו כולם .....האמנם , אז זהו שהמנגנון שומר על הישרדות לא באמת חיים . @@@ במשנה נאמר "דע מאין באת ולאן אתה הולך" נפוליאון בונפרטה ויגאל אלון דיברו אמנם על עם ולא על האדם הבודד "עם ללא עבר אין לו עתיד" "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." ובכל זאת זה כל כך מדייק כשאין זיכרון עבר אין עתיד , וההווה דל והישרדותי. אז בניתי חיים שלמים על ריק , חיים הישרדותיים , חיים משחזרים חיים של קרבן ותקפן ,שהקרבן זאת אני וגם התקפן הוא כבר רק פנימי ומופנה כלפי עצמי ..הרס ועוד הרס ועוד הרס ....כל האנרגיה הופנתה לשרוד , לתחזק זוגיות (עם מיליון קשיים ככה זה בבית של שני אנשים עם פוסט טראומה מורכבת שמדחיקים) להתפרנס ובעיקר לגדל ילדים שלא יקבלו את השריטות שלי או של בן זוגי כמו ששר חנן בן ארי – באמן על הילדים שלי (אין ספק שהצלחתי בענק ) אבל את המחיר לדיסוציאציה הזאת אני משלמת עד היום ...בהרס העצום של הגוף שלי , בחוסר פיתוח עצמי כי ברחתי מהחיים וחייתי ליד ,במצב הכלכלי – שורדת זוכרים ואפשר להמשיך לעוד אין ספור נזקים שיישארו איתי לעד אבל איזו ברירה הייתה לי לא ידעתי שאני שורדת לא הבנתי כי לא זכרתי זוכרים מי שאין לו עבר יש לו הווה דל ואין לו עתיד ..אז גם לא היו לי רצונות או חלומות כלום הכל מת רק לשרוד @@@ ואז הזיכרונות אלו שרק דחקתי הצידה התחילו לצאת פגיעות מוקטנות ,כי הקטנתי אותם ,היום אני יודעת שפשוט ליד הפגיעה מאבא הכל נראה קטן ולא נחשב ..הגעתי לטיפול חשבתי בקטנה חודש חודשיים ואני כמו חדשה ,מנגנוני ההגנה כבר אמרתי עבדו שעות נוספות.... ואז הגיע הנקודה שהמטפלת העיזה להגיד את המילה אינטגרציה , כמה בהלה כמה כעס כמה בלבול , תחושה שעוד רגע יימחקו את כל החלקים ....לא נכנסת לתהליך האינטגרציה זה כבר סיפור אחר ...בגדול אגיד שזה תהליך סזיפי שלוקח שנים עם המון כאב והמון כעס ותסכול ועליות ומורדות צעד קדימה שניים אחורה ...אני רוצה כרגע רק להתייחס לרווח וההפסד כמו לדיסוציאציה ...אז שוב גם כאן הרווח מדובר ולקורא מהצד ייחשב שיא הצמיחה הטיפולית ...ואיפה ההפסד של היעדר ההגנות. @@@ מעבר לזה שצריך להרגיש מה שכל חיי לא ידעתי שאני אמורה להרגיש , כעס כאב תוקפנות פנימית ועוד...המחיר הזה שעכשיו כבר אין את האחת שנשואה והאחרת ששם באינטימיות זאת את שם , חווה הכל כל מגע שגורם לך לרצות לברוח כל פלאשבק שאת כבר מבינה שזאת לא פנטזיה מינית זה מה שעברת בתור ילדה ואת נלחמת לא ללכת אחורה ולא להרוס את מה שבנית כל חייך (כמתחתנים כשהכל ידוע זה אחרת מכעבור שלושים שנה .....זה לא כזה פשוט ) הפרנסה שעשית לה אידילזציה והסתפקת בה ואפילו אמרת שאת אוהבת אותה פתאום יש לך מראה את יקרה בחרת בעבודה הזו כי את נמנעת מהחיים , כי את פוחדת מאנשים , כי את רוצה להרגיש חשובה ותורמת , את יקרה פוחדת להצליח כי יהיה מי שיוריד לך את הראש חזרה לגובה דשא ...ואת בעצם עשית את זה לעצמך כל החיים ..הרס עצמי שמירת הקורבן, השורדת רק כדי שתצליחי לחיות ולא לזכור כי הכאב היה עלול להרוג אותך או שהיית משתגעת – מחיר @@@ והאינטגרציה הזו מכריחה אותך להביט לניתוק מהגוף בעיניים ולהגיד לעצמך , היום זאת את שכולאת את עצמך בכלא שניקרא גוף , שמה עלייך עוד ועוד שרשראות וחומות (שומן) מענישה את עצמך על מחשבות בריחה (מקיאה או בולסת) כשכואב פיזית (דוחפת כדור ועוד אחד מאיצה בגוף מעבר לקצה היכולת , שוחקת עד דק) וכשכואב נפשית (מכאיבה לו פיזית כדי שהכאב ייפסק) @@@ אז היום אני די מחוברת לחלקיי כן הטיפול הצליח ויש אינטגרציה , אני חיה ולא שורדת , פתאום צצים מחשבות על עתיד אבל אז מתגלה התמונה שכבר ברחה לי הרכבת ואני עוד בתחנה , וכן השמים הם הגבול ותמיד אפשר אבל זה לעולם לא יהיה אותו הדבר...אז דיסוציאציה , אינטגרציה זה טוב או רע ...אני לא יודעת כשהייתי מנותקת רציתי להיות מחוברת לעצמי והיום שאני מחוברת אני רוצה קצת מנוחה ולהתנתק מעצמי – כן לברוח כי החיבורים האלה מעבר לכאב מול הפגיעה והנזק מציבה מראות קשות על המשמעות של חיי....והקורונה נתנה לי מתנה עצירה ,שהתבוססתי בה די ושחיתי בקורבנות של עצמי שפטתי והענשתי את עצמי די בתפקיד התקפן ...והיום אני מלאת חמלה ומודה על העצירה רגע לנשום לחשב מסלול מחדש ....ואולי לדעת איך זה לחיות ללא פגיעה כי אני כבר לא קטנה ואני גם לא הסוהרת והפוגעת של עצמי ....לחיי המנוחה ולחיי החיים ללא פגיעה . והשיר שעזר לי לשרוד עוד מאז שאני ילדה והיום מזכיר לי שכדאי לחיות ...https://youtu.be/jQCbth6yCFE

וואו אביב יקרה!!! את אמיצה! גיבורה ממש! אלופה... והכמ חשוב מה שכתבת בסוף! שאת כבר לא הסוהרת והפוגעת של עצמך! שאת כבר לא קטנה!!!! את גיבורה! פשוט מעריצה אותך!!! על האומץ! על מה שעברת! מהממת. ואגב אתמול בטלויזיה הראו על כפר מיוחד לנפגעות שנקרא אמ"ן כי אף אחד אחר לא הבין ולא עזר!!! אני ראיתי עם השנים שהשיתוף והרגשה שאת לא לבד זה חלק מאוד חשוב בתהליך! אלופה על הלמידה להעזר. להרשות להפתח ולהגיע לאינטגרציה . להבין שהיא חשובה! שאת חשובה! שאפו ענק!

אביבוש אמרתי בעבר וחוזרת שוב את מדהימה בכל רמה אפשרית שאני מכירה והשיר..וואוו כבר שנים לא שמעתי תודה אהובה על התזכורת חטולית

תודה על המילים החמות ...את מתוקה אמיתית .. לא כל כך הבנתי את ההקשר לכפר של מרווה , הרעיון שלה היה נפלא בעיני רק חבל שכרגע זה כפר לעשירות בלבד ...כי עולה הון להיות בו כי אין לה שום תמיכה . בהחלט חשובה ההבנה , אני חושבת שחלק מכל ריפוי ומכל אינטרקציה טובה בן אנשים זה ההבנה ... לגבי הקטנה , כמי שחיה ללא גיל כי בכל פעם אני בגיל אחר ...כן המקום הזה להזכיר לעצמי שהיום אני בת....וכבר לא שם הוא מקום חשוב ולא פשוט ... אבל בהחלט עוזר לשמור על איזון .

בהחלט אין על השיר הזה ...וחוה אלברשטיין כמה אני חייבת לה חלק מהשפיות שלי :) תודה על המילים החמות ...

הי אביב, כתבתי ומחקתי. אבל בקצרה - הייתי מוסיפה את המילה - מזל. מזל ש כן היו דברים בדרך ואת, בחוזקותיך, היטבת לשוט על גל ההזדמנויות (יודעת, יודעת שמורכב. יודעת, יודעת המחיר, יודעת שרק חלק). המטפל שלי היה אומר שלפעמים צריך גם מזל. הנה - אולי מזל שלא נולדנו, אחי ואני, בעיירת פשע (ומצד שני, אבל הי, בשכונה רגילה מי חושב שבכלל קורים כאלה דברים). והפיצול, כנראה מילא את תפקידו גם במובן בחיובי. זוכרת את הזקן מחיי? (וכמה עצוב לי איך שסיים את חייו והקורונה נתנה לו את הבומבה הסופית). היינו בקשר הרבה שנים. ואני די בטוחה שהוא היה הלום קרב לפי הדמיון ברגישויות ובפגיעויות שלנו. וגם אם המטפל יאמר לי הייתי כלום בחייו של אותו איש, הייתה איזו קירבה לרגעים. וחמלה. שלך, סוריקטה

בהחלט הרבה מזל ניסים גלויים שאנחנו חיים בכלל אביב

אביב יקרה! אני מדברת וכותבת אסוציאטיבית..הקשב וריכוז שלי ;)( ..לטוב ולרע.אז לפעמים באמת לא מבינים את ההקשר.. אני לא ידעתי שזה לעשירים. חשבתי שהמקום חי על תרומות, מהכתבה לא היה ברור בכללללללל..הם רצו תרומות אחרת יסגרו... זה נשמע לי מקום מצויין ומכיל...לא משנה. כמו שסוריקטה כתבה מזל ש...והיא כ"כ צודקת! שתיכן חכמות מאוד ואילולא הסביבה הנכונה בהמשך החיים והעזרה הנכונה לא רוצה אפילו לחשוב איפה הייתן...גם אני אגב....

22/02/2021 | 21:42 | מאת: אביב 22
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

זהו בדיוק הם חיים מתרומות להחזיק את המקום מאוד יקר . ומי שבא לשם משלם המון כסף כמו חלופות אשפוז אחרות בארץ רק שזה לא היה אמור להיות חלופת אשפוז זה היה אמור להיות מקום לנשים שזקוקות למקום לנוח .... זה עדין הכוונה רק שאין להם תקציבים זה עצוב

הי אביב, אמתי ומרגש. אודי

היתה פגישה טובה. אני יודעת. אבל הבוקר קמתי מוצפת כל כך... לא יודעת מה לעשות איתי ככה. פתאום פלאשבקים וחרדות וכל מה שלא צריך שיקרה. מרגישה שאני מציפה גם פה.

רוני יקרה!! זה כ"כ מובן. קחי את הזמן, לעכל...ברור שזה מערער ומעורר. זה עוד שלב...עוד דרך אמיצה שעשית!!!! אלופה!! עם הזמן זה ירגע, מאמינה שירגע. איתך❤

היי רוני לדעתי הכל בסדר עם כל מה שעולה לך זה עורר את מה שקרה וכן לגמרי הגיוני בעיני אתן לך דוגמה שאולי קשורה למה שאת מרגישה כבר מהטיפול הראשון שלי..שכן דיברנו בכללי על פגיעות ופתאום התנתקתי..ברור שהמטפל לא הבין מה קרה וגם עדיין לא שיתפתי אותו בכך אבל כל הדרך חזרה בוטובוס לא הפסיקו לעלות אותם פלאשים וכשגעתי הביתה הייתי מוצפת וכך המשכתי עד שעות הלילה המאוחרות שלצערי לא נתנו לי לישון.. מבינה ומחזקת אותך שהכל יעבור בהדרגה ותחזרי לעצמך.. רק תהי סבלנית בבקשה כי זה תהליך כמו הטיפול חיבוק אם מתאים חטולית

רוני יקרה, גם אם הפגישה היתה טובה זה בהחלט אירוע מטלטל וצריך זמן לעכל את כל זה. מקווה שתרגישי טוב יותר. את אמיצה! איתך, שירה

הי רוני, זה בסדר. טבעי ובסדר. אל חשש. אודי

והכי בא לי לעשות קו ארוך רצוף ... ימים פשוט מאתגרים , כל כך הרבה ביטולים והפסדים.....ואני רק מצפה שזה יגמר מחםשת עוגנים יציבים ...ונראה שאצל כולם הכאוס שולט ואין כלום יציב מסביב הקורונה הביאה איתה המון פלאשבקים וחלומות מהסוג הפחות נעים .... לא יודעת למה כותבת ....זקוקה להנכיח את עצמי ...ולהאחז ויחד עם זאת מקווה לימים טובים יותר .... סופש מבריא לכולנו ..

הי אביב, אכן - מציאות לא יציבה ביותר ממובן אחד. ושמח שהנכחת את עצמך. אודי

אהההההההההההההההההההההה

זה לא היה קשור לתגובתך התומכת זאת סתם הייתה צעקה עם רצון לחדול שלא רציתי שתהייה למעלה ....