דחוף דחוף דחוף כ"כ דחוף!!!!!! לדיעה מקצועית

הי בעבר הייתי מטופלת אצל פסיכיאטר והוא נתן לי כדורים מסוג פרוזאק ופלוטין הוא העריך שיש לי דכאון תת מודעי שמונע ממנו לבצע מטלות פשוטות כמו ללכת לבה"יס , לשון כל היום ובכלל להשקיע בדברים, בעצמי ושהייתי מאין סוג של מנוונת.. (לדעתי) אני מניחה שאני מסכימה איתו וכך גם ההורים שלי.. לאחר מכן התגייסתי והפסקתי את הטיפול "טיפלתי בעצמי" לבד.. מאוד השתדלתי למרות שהיו קצת נפילות לבסוף השתחררתי רגיל בתום השירות. אני מאוד בעיניין של לשפר את עצמי וההתנהגות שלי.. עכשיו נרשמתי לבגרויות כי אין לי תעודת בגרות כי לא היתי מגיעה לבהיס כי ישנתי כל היום, התחלתי ללמוד ולעבוד בו זמנית, אין לי זמן כמעט לכלום חוץ מלהגיע הביתה ולאכול, יש לי בעיות לימודיות קשות וסה"כ מאוד קשה לי אבל אני מרגישה כאילו אני רוצה להוכיח לעצמי למשפחה ולאחרים שהשתנתי.. אבל , כמובן שאמא שלי צרחה עליי למה אני לוקחת עבודה אם אני בקושי מסתדרת עם לימודים ואבא שלי מאידך לא נותן לי כסף יותר כי רבנו והוא גם לא יתן לי ואני גם לא רוצה לקחת וההורים שלי גרושים וכל אחד עם הצד שלו. אמא שלי רוצה לתת לי כסף אבל אין לי כוח להיות תלויה בזה כי תמיד הייתי תלויה בארנק שלה ורק בחצי שנה האחרונה מאז שהתחלתי לעבוד היה לי משל עצמי, עכשיו זה נגמר והיא אמרה שהיא תתן לי כסף אבל יש לה בעיות כספיות ואני לא רוצה לשמוע אותה אומרת שאין לה ובכל זאת היא מביאה לי. אני לא רוצה לשמוע , לריב או להרגיש דברים רעים כי אני מנסה להתקדם ולעזור לעצמי להגיע למעלה , ללמוד לקבל תעודת בגרות.. כל הריבים האלה עם אבא שלי על הכל אני מרגישה כמו נערה מתבגרת שההורים שלה לא מבינים אותה, אבל זה בולשיט כי הם כן מבינים רק אמא שלי תמיד מדחיקה אבל אבא שלי בסדר רק שלאחורנה אנחנו רבים כל הזמן על הכל הוא השתנה , ניהיו קטעים בלתי נסבלים והוא טוען שנהייתי אלימה- כלומר אני לא מרביצה!! הוא התכוון לכך ש"יש לי פה מלוכלך" ועוד דברים, אבל אני חושבת שגם הוא השתנה כנראה הגיל , לא יודעת מה, אבל גם אחותי הגדולה טוענת אותו הדבר ובגלל זה היא אמרה לי שהיא לא רצתה לגור פה, אני יכולה לריב איתו על דברים ממש קטנים ואח"כ להיות מצב רוח מחורבן כל היום (סליחה על השפה) טוב אני קצת גולשת יותר מידי וזה בכלל לא מה שרציתי לדבר עליו. רציתי לשאול שאלה, אני יודעת שאני מדחיקה דברים אני חושבת שהמצב שלי עדין, אני מפחדת שפתאום אני לא אעמוד בעומס ואדרדר למטה, נמאס לי שכולם אומרים לי שאני לא אצליח, זה רק הורס והורס אותי , הם טוענים שחבל על המאמץ ועל הכסף ויש לי כוונות יפות וטובות אבל לא ילך לי, זה הורס לי! אני מנסה לשים הכל בצד ולהגיד שהשתנתי אבל הם חושבים שאני אותה אחת כמו מלפני 3 שנים ונמאס לי מזה אני כל הזמן אומרת לי לעצמי דברים טובים (לפחות בשבוע האחרון) למרות שלפעמים אני ממש מדוכאת אני עושה את זה כדי להרים את עצמי מהקרשים אין לי בכלל בכלל זמן ללכת לטיפול כי אני בקושי יכולה לשבת על שיעורי בית. מצד אחד אני מרגישה שאני רוצה לעשות את זה לבד בלי כדורים יש לי הרגשה כאילו טובה רק שנהרסת לי כשאומרים לי שחבל על הזמן ושאני רבה עם כולם. אין לי גם סבלנות לכלום ואני מנסה לסדר את זה מצד שני אני מרגישה שאני צריכה טיפול תרופתי שיעזור לי להתרומם ולא לשקוע פתאום אולי בעוד איזה חודש שאני לא אעמוד בלחץ ובמעמס הנפשי של כל הדברים האלה, אני רוצה להיות בנאדם רגוע יותר ונמאס לי לריב עם כולם אני כל הזמן אומרת להם שישתקו. איך אני אוכל לקבל מרשם לתרופות? האם אני צריכה להביא את האיבחון מהפסיכיאטר הקודם למישהו חדש? אולי אפשר לסדר פגישה פעם בשבועיים אם אצליח לדחוס את איפושהוא אני מרגישה כאילו יש לי יותר מידי דברים על עצמי אבל מצד שני מרגישה עם זה טוב כי זה עדיף על כלום ולהיות במיטה כל היום ולהרגיש שאתה מבזבז תיום שלך. יכול להיות שאני משקרת לעצמי, אני אוהבת להדחיק הכל כדי שלא אפול כי זה עושה לי רע אבל די כמה אפשר??? איך אוכל להצליח במשהו? כשאני לא מדיחקה אני חושבת שאני צריכה את הכדורים כי אני צריכה להיות מאוזנת ואני ממש לא, וכל זה עוד בקצרה!!!

נטלי שלום מהודעתך אפשר להרגיש את העומס שאת חווה כעת, ונשמע לי שדווקא בתקופה הזו הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך. עם זאת יש לי הרגשה שאין לך ממש פנאי רגשי לטיפול, והשימוש בכדורים קורץ יותר כי הוא מהיר ופשוט. אינני מתנגד לכדורים אבל הם לא יפתרו את הבעיה שלך לטווח הארוך, אולי יחלישו מעט את הגלים. אם את רוצה תרופות עליך לפנות לפסיכיאטר, לקחת מרשם ולהמשיך משם. כשתרגישי יותר פנויה אני מציע שבכל זאת תפני לטיפול פסיכולוגי כדי "לעשות סדר אחת ולתמיד בבלאגן שמסביב". בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה אבל אם אני אלך לפסיכיאטר כדי לקבל מרשם הוא לא יכול לתת לי סתם מרשם הוא לא יתן לי זה בטוח ולקודם אני כבר לא יכולה ללכת כי הוא מתמחה בנוער ואני כבר לא נוער. איך מקבלים? >