אובדן שניים - תותבות ודכאון

שלום דר' אורן הנני בחורה כבת 37 .עקב בעיות חניכיים כרוניות איבדתי למעשה את כל שיניי ומועמדת להלבשת תותבות אשר יחייבות פרוק והלבשה מדיי לילה. הפגיעה הנפשית הינה חמורה קשה וחד משמעית, דכאון עמוק הלובש החמרה מדיי יום. ניתוק מכל עשייה ומעורבות חברתית כולל מגע עם בן זוג. אציין כי בן הזוג לא נרתע מעניין זה וגילה מעורבות תומכת בשעת מצוקה זו תוך נסיונות לדרבן אותי כי יש גם עתיד באופק. ובכל זאת הדכאון והשבר קשים. הדכאון נסוב סביב עניין גילי הצעיר ושניים תותבות בגילי - על כל השלכותיו החברתיות והאישיות. יש לך עיצה אשר תועיל במעט. תודה מראש יעל

יעל היקרה שלום אנשים רבים סובלים ממה שהם חווים כפגמים גופניים, חלקם ניתנים להסתרה וחלקם לא. חלקם חמורים וחלקם פחות. גברים רבים למשל נאלצים להתמודד כבר בגיל מוקדם עם תהליכי התקרחות. נשים רבות נאלצות להתמודד עם שינויים גופניים לאחר לידה. (וכל זאת מבלי להתיחס להתמודדויות קשות באמת של פגיעות בדימוי גוף כתוצאה מקטיעה למשל) איבוד שינים בגיל צעיר הוא בהחלט חוויה לא נעימה, ובהחלט דורש הסתגלות. אולי קצת מנחמות העובדות: שבן זוגך כבר התרגל לזה. שחוץ ממנו אולי, אף אחד לא באמת צריך לדעת את זה, שזה קורה להרבה אנשים, גם בגיל כזה צעיר, הרבה יותר ממה שאת יודעת, בגלל שאי אפשר לדעת על מישהו אחר. מלבד זאת תוכלי לברר לגבי השתלה חלקית של שיניים אחוריות שתאפשר לקבע את שאר השינים בגשר (ולהמנע מהוצאתן בלילה) אם כי זה תהליך יקר וכואב. אולי תוכלי גם לשתף את רופא השינים שלך והוא יספר לך כמה זה בעצם נפוץ. אם הפגיעה בתפקוד כל כך קשה, אולי שווה לנסות יעוץ מקצועי. מעיין

יעל שלום אני מסכים בהחלט עם מעיין. החוויה שלך של פגימות בעקבות אובדן השיניים משותפת לסוגים שונים של אובדנים גופניים שאנשים מתמודדים איתם. לא רק הגוף עובר שיקום אלא גם הנפש שצריכה להתמודד עם החוסר ואם החשש שמה שאבד לקח איתו גם את היופי, החיות ודברים חשובים אחרים. לא הייתי מפחית מחשיבות העניין ופונה לייעוץ פסיכולוגי בעניין. אולי תוכלי להתייעץ עם פסיכולוג רפואי או שיקומי מאחר והבעיה שעימה את מתמודדת שייכת לתחום עיסוקם היומיומי. בברכה ד"ר אורן קפלן