אינטרנט ופסיכולוגיה- מחשבות כפירה

לפני כשלוש שנים לקיתי בהפרעת חרדה וטופלתי במקביל בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכודינאמי, כיום אני עובד, חוזר השנה לאוניברסיטה (אחרי העדרות ממושכת) וחיי לכאורה חזרו למסלולם אם לא למעלה מזה, לפני 9 חודשים אף הפסקתי את הטיפול התרופתי, ואני נמצא היום בטיפול פסיכולוגי בלבד. במשך החודשים והשנים בהם התקשתי לצאת מהבית (סבלתי מאגורופוביה) השתמשתי באינטרנט כמעין צוהר לעולם החיצוני, הרי ברשת אתה יכול להיות לא רק צופה פסאבי, המתרשם מהעולם כולו מבלי לקום מהכיסא, ניתן גם לדבר עם חברים, שהקשר הפיזי עימם ניתק במהלך תקופה זו, ואף להכיר חברים חדשים דרך פורומים צ'אטים וכן הלאה, ואכן נדמה לי שהרשת היא פיתרון נפלא למצב בו הייתי שרוי. כיום כאמור, אין לי כמעט בעיות לצאת, בכל שעות היום, אולם אני מוצא עצמי יותר ויותר מעדיף את חברת האנשים ברשת מאשר להסתכן ולהכיר אנשים "בעולם האמיתי", כך שבמקום לצאת ולבלות אני נשאר בבית ובעצם. ליאון טרוצקי, נדמה לי אמר פעם ש"ככול שיהיה רע יותר כך ייטב", כלומר שרק החמרה במצב תוביל להכרה שיש לשנותו, הרשת משמשת כדבר המקל על המצב, ובכך, ובכך מפריע להגיע להכרה עד כמה קשה באמת, והצעד של "לצאת מהכליפה", שהוא כל כך חשובים לאנשים במצבי, אינו קורה לעולם, שהרי אנשים מטבעם הם סתגלנים, וכל עוד המצב סביר (אני הרי משוחח עם אנשים, ולכאורה אינני בודד) אינם נוהגים לשנות את דרכם באופן מהותי. שאלתי היא על כפולה: 1. האם פורמים, מהסוג הזה בעצם מסייעים לאנשים הסובלים מדיכאון וחרדה או מונעים מהם לקחת את הצעד האמיתי לקראת הבראה? (כמובן יתכן וזאת בעיה שלי בלבד, אבל נדמה לי שלא כך הדבר) 2. כיצד מתנתקים מהתלות הזאת בקומוניקציה הוירטואלית?

אני מאוד מודה לך על השאלה הזאת, שמאוד רלבנטית לי בתקופה זו של חיי. שאלה מצויינת!

שלום מה שאתה אומר הוא נכון,יש בכך סכנה בקיומם של פורומים כאלה,אבל הסכנה לא נובעת מהם,אלא להיפך,אם אתה במילא מועד להתמכר לאינטרנט בגלל כל מיני סיבות,אז אתה לא תתמכר רק לפורומים אלא בנוסף ולכן הפורום אינו הגורם להתמכרות. ואם כבר התמכרת,לא כדאי שתעזר בפורומים?לא כדאי שאולי דרך היקשרות לאנשים שמצליחים לעזור לעצמם,דרך הפורום תצליח גם אתה?שלא לדבר על כך שרוב האנשים מצליחים למצוא את הגבולות,לשהייה באינטרנט,ואני מודה שגם אני חוצה אותם לפעמים(שעות על גבי שעות),ולאותם אנשים הפורומים הם כלי מצויין לקבלת מידע ידע עזרה,תמיכה בדיוק כמו זה של ד"ר קפלן,שבעצמי קיבלתי תשובה מאוד טובה ומפורטת לגבי בעיה שהעסיקה אותי לא מזמן. כן יירבו. אריה

הוא לא דיבר על התמכרות, לא זו הנקודה.

לדעתי בתור גולש ותיק באינטרנט אתה צודק. הכן האינטרנט מונע מאנשים להתמודד מול העולם החיצון. כי פה בעצם (כמו המטריד) אתה יכול להגיד ולרשום מה שבא לך. הרי גם ככה אף אחד לא רואה אותך (מה שקשור לחרדה). לדעתי אין תחליף לעולם האמיתי של האנשים לטוב ולרע. לטוב כי יש לך חברה ויש לך אהבה ויש לך דאגה ואכפתיות. מישהו בודק שאתה חיי בכלל. מישהו מדבר איתך משתף אותך מטייל איתך. אתה צריך לחוות את החוויה כדי להבין. זה יכול ליהיות מהנה מאוד:)) והתאהבות וחיבוק. והשמש והאויר שבחוץ.האור של השמש חשוב לאדם מבחינה ביולוגית. בן אדם לא יכול לחיות בחושך. וכמובן שמבחינה נפשית. זה מדכא ומתסכל. לרע זה לעמוד מול הדברים הלא נעימים כמו שצועקים עליך עם עשית משהו רע או סתם בגלל שיש אדם לא נורמלי.או אכזבות מאהבות. צריך לדעת איך להתגונן וללמוד לחיות בין אנשים שמגיבים בכל מיני צורות. לכל דבר יש מחיר. גם להישארות בבית. עם תצא ותכיר ותרכוש חברים ותצא מהבית אתה תיהיה מאושר ובגלל האושר הפנימי והנפשי אתה צריך לצאת. כי זה מה שמבדיל בין הליהיות בבית ולסבול ולבכות ולרחם על עצמך. לבין להחיות את הנפש וליהיות מאושר. אולי זה מבהיל האושר בהתחלה:)) אבל כשתיתרגל אתה תבין באיזה מצב רע היית. אני מאחל לך שממוות נפשי תצא לחיים לנפש ולנשמה:) איתן

מחכה לתשובות...

אתה מודה שהרשת מספקת לך סיוע של ממש, ובאותו הזמן מבחין בינה לבין ה-"אמיתי". מדוע? אין שום דבר פחות אמיתי ברשת. התכנים שאתה קורא נכתבו ע"י אנשים אמיתיים, ההודעות בפורומים נכתבו ע"י בני אדם, וגם בצ'טים משוטטות לרוב הבריות עצמן. המתקת הבדידות באמצעים וירטואליים אינה מושא לבושה. אם הייאוש נעשה יותר נוח, מה רע? בהעדר האינטרנט, לא הייתה מחליפה הטלוויזיה את מקומו? או הרדיו? או איסוף קלפים? סילוק השיעמום והמחשבות הטורדניות הוא צורך אנושי, וקשה להחיל את עקרון הפרדוקסיאלי "ככל שיירע כך ייטב" במקרה זה. להפך: התבוססות בדיכאון, כידוע, עלולה להביא לתוצאות טרגיות. האינטרנט עדיף כמדיה סלקטיבית וככלי אינפורמטיבי ויעיל, אלא שכמו בכל דבר שאינו מציאות כוללת, צריך להבחין בין שימוש מבוקר ורצוני לבין התמכרות. שאל את עצמך - מה לדעתך יקרה אילו תוכל להתחבר לרשת רק שעה אחת ביום? האם האינטרנט אכן משבש את המודעות שלך לבעיות ואת הרצון המקורי לעזור לעצמך?

השאלה היא, אם למקד אותה, האם במקום ללכת לפגוש אנשים, הוא יבחר לשבת ליד המחשב. וכאן הפיספוס, הבריחה מן ההתמודדות, הבחירה בקל ובנוח, וזה בא על חשבון ההתמודדות האמיתית. זהו החיסרון שמוצבע עליו.

איש, שלום מה שאתה מתאר הוא שהאינטרנט היווה צוהר לעולם החיצוני והיה טוב עבורך עד כה. אתה מעלה כעת מחשבות כפירה האם התרופה לא הופכת כעת לבעיה. אישית, אני מאמין שלא. לכל אחד יש את הקצב שלו, ואם תהליך היציאה החוצה הוא איטי ומדוד, כנראה שיש לזה סיבה טובה. אני מאמין שעם הזמן, כאשר זה יהיה מתאים, העולם החיצוני יספק את ההזדמנויות המתאימות שכעת מצויות בעולם הוירטואלי. מאחר והקשר על גבי האינטרנט הוא לא בין מכונה לאדם, אלא בין אנשים (ראה למשל את עץ התשובות שנוצר מהודעתך) אני לא רואה סיבה שהקשר הזה לא יגלוש עם הזמן גם לחיים שמחוץ למחשב. התלות קיימת כל עוד היא נותנת מענה למשהו. תן לעצמך את הזמן והקצב המתאימים לך להתנתק מהתלות. אם אתה מרגיש שהדבר מעיק עליך אני מתאר לעצמי שתוכל להעלות את הנושא בטיפול הפסיכולוגי בו אתה נמצא כעת ולהתמודד עם תסמונת הגמילה בהצלחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מקווה שאתה צודק..., כנראה שכשהצורך יהיה גדול מספיק תמצא גם הדרך, כך לפחות אני מקווה