הסודיות בטיפול-נפשי מוחלטת?

בפורום "רשלנות רפואית", התנהל דיון מעניין על נער קטין,שפנה לפסיכולוג לטיפול והפסיכולוג לא מצא לנכון לדווח על המצב להוריו. עתה - כשהנער התאבד ההורים נוטים לברר אפשרות של תביעה כנגד הפסיכולוג. נושא הסודיות של החומר העולה בחדר הטיפול הנפשי מעלה לא אחת חשש לפנייה לטיפול מחשש להעברת המידע. בדיון שם, העלו גולשים רבים ביקורת כלפי ההורים בראותם את ההורים כמבקשים להטיל אשמה מתוך כאבם וכעסם האישי על האסון שקרה להם. הייתי שמחה, לו היית יכול להקדיש מעט זמן לקרוא את הדיון ההוא ולהגיב על הנושא בהרחבה רבה יותר בגלל חשיבותו של הנושא. מקריאת תשובותיך בפורום, אני למדה לא מעט על דברים שונים הקשורים להתנהגותינו, חיינו וכו' ואשמח אם לעיתים תוכל לפרט קצת יותר בנושאים מסויימים לא רק כדי לענות ספציפית לפונה, אלא כדי שנוכל ללמוד מדבריך על נושאים שתמצא לנכון להרחיב. בברכה, ישראלית. http://doctors.nana.co.il/forums/read.php?f=17&i=11645&t=11645

ישראלית שלום ראשית הנושא היה בדיון כאן בפורום, תוכלי לראות את ההודעות הבאות: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=372841&t=372730 http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=372016&t=372016 פסיכולוג מחוייב לקבל אישור מהורים כדי לטפל בקטין, ואני לא חושב שזו היתה הבעיה מבמקרה שמוצג שם. הבעיה היתה שהפסיכולוג לא דיווח על מחשבות אובדניות של הילד שהיה בטיפול, שזה בעיה כבר הרבה יותר מורכבת מבחינה אתית. מצד אחד, גילוי נאות עשוי להפוך את הסביבה לרגישה וקשובה יותר לילד. מצד שני עלול לפגוע באמון של הילד בפסיכולוג. במקרה של מבוגר זה עוד יותר מסובך מאחר ואז הדיווח גם פוגע בעקרון הסודיות הרפואית שלא קיים לגבי דיווח של מטפל להורים. לעניין הזה אין ממש פתרון ובכל מקרה צריך איש המקצוע להפעיל שיקול דעת נבון כיצד לפעול למען המטופל. ההחלטות הללו קשות ביותר ומציבות דילמות אתיות מורכבות שאין עליהם פתרון ידוע מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן