התפרצות זעם.. חשוב!

בסוף השבוע שעבר עברתי חוויה מאוד לא נעימה, שלא קל לי לשאת אותה או לקבל אותה כחוויה לגיטימית לאדם נורמלי. זה היה עקב חוסר הענות חיובית מצד אחי הבכור לדבר מה שביקשתי שיעשה בשבילי.. לאחר שסירב והתחמק ממני (כך אני הרגשתי), נעלבתי התחלתי לבכות טרקתי את דלת חדרי וצרחתי שנמאס לי מהבית הזה.. (איני מספרת כאן השתלשלות עניינים של שנים, מאגר רציני ודחיקה פנימה של מס' אירועים במס' שנים, לא ספציפית איתו, אלא מאבק לא קל עם ההורים). כאמור, נעלבתי, בכיתי, טרקתי את דלת חדרי, צרחתי כמו פסיכית שנמאס לי מהבית הזה.. ואז גם הפכתי כיסא, כשלא הבחנתי באותו הרגע שאיני שולטת בעצמי.. לאחר שנכנס אחי השני לחדר הבחנתי במעשיי וזה גרם לי לידיעה שאבדתי שליטה בלי שים לב בכך. האם מעשה זה הוא לגיטימי, או מוגזם? לדעתי יש דרכים אחרות לבטא כעס, אבל חוסר השליטה הוא זה שמפריע..

שלום אני לא חושב שאני יכול לשפוט את מה שקרה ולכן המוקד אינו האם זה לגיטימי. את הרגשת שאיבדת שליטה ושיצאת בהתקף זעם חזק. זו בוודאי חוויה קשה שהזעם הוא הביטוי שלה. הטיפול אינו צריך להיות בביטוי הזעם, או לפחות לא רק בו, אלא בגורמים שמביאים אותך להגיב בצורה כזו. אנחנו חוזרים בסופו של דבר לאותו נושא שעלה בשאלותיך הקודמות ובתשובות הקודמות שקיבלת. איך מוצאים דרך לטפל במכאובים. בברכה ד"ר אורן קפלן

או.קי.. אני מבינה, ומודעת שזו תגובה למאגר מכאובים, כמו שכבר כתבתי בהודעה הקודמת.. אני גם מודעת שהיתה עוד תגובה כזו בעבר, כל פעם לאורך תקופה מסויימת.. (לא ברורה). דבר ראשון - לצאת מהבית.. גם מרצון וגם כדי "להביא תרופה למכה". דבר שני - לגעת במכאובים ולרפא אותם.. דבר שלישי - שתהיה שנה טובה יותר..