אוטובוס

משאספר ארע לפני מספר שנים. התישבתי בספסל האחורי של אוטובוס. לידי ישבה אישה בת גילי דאז ( שנות העשרים המאוחרות). בגלל הדוחק רגלינו נצמדו אחת לשניה. המצב גירה אותי מינית וככל הנראה גם הבחורה. ככל הנראה שנינו הבנו שזהו המצב. התחלנו בנגיעות הדדיות מבוישות " כאילו נגיעות". בשלב כלשהו הניחה את ידה על אבר המישלי והחלה לאונן אותי. למרות שמאוד רציתי נמנעתי מלגעת בה המצב לא היה ברור וחששתי לגלוש למצב של אינטימיות ברורה. בכל אופן המשכה לאונן אותי עד שהגעתי לפורקן מיני ואז סילקתי את ידה. לא היתי מסוגל להסתכל ישר בפניה או לומר משהו. בסך הכל למרות פליטת זרע החוויה היתה מלחיצה חששתי שמישהו יגלה את משקורה ואני בעצמי לא האמנתי שזה קורה לי. בשלב כשלהו ירדתי מהאוטובוס מבלי לומר מילה. אני נשוי וזו הפעם הראשונה והאחרונה שבגדתי באשתי בדרך מסוימת. יצאתי מבולבל: היתה כאן הזמנה ליחסי מין ברורה ובוטה המגרה אותי כיום בפנטזיה יותר מאשר בזמן הארוע ותחושה שאולי פיספסתי חוויה מיוחדת.אני מרגיש רגשות אשם ( שאני די מדחיק אותם) בגלל שנגררתי לסיטואציה מינית ובגלל שהמחשבה על הארוע מגרה אותי. האמת לא יכולתי לדמיין שאישה יכולה ליזום פעילות מינית במקום ציבורי באופן ישיר כזה, די לא מסתדר לי עם סטראוטיפ של מיניות האישה. אני רואה מקום לציין שהזוגיות שי ויחסי מין הן תקינים ואני לא מחפש התרפתקאות. בכל אופן זכרון הארוע מגרה אותי, מבייש אותי ומעלה בי רגשות אשם באותה מידה. יש ליקשר מאוד פתוח עם אשתי אבל הרגשתי שאם אשתף אותה בארוע זה יפגע בה ולכן שומר את הזכרון בבטן. האם ההתנהגות שלי נורמלית ? האם היה עלי לספר לאשתי? מה דעתך ?

אלי שלום ניכר שהזיכרון הזה עדיין מרגש ומסעיר אותך. אין כאן שאלה של נורמליות כלל, זהו זיכרון החוויה שלך וזהו. החלטתך לשתף את אשתך היא אישית ואינני רואה מקום להמלצתי בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן