במסגרת עבודת הסמינר שלנו אנחנו עורכות מחקר בקרב אנשים שחוו הלם קרב
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום רב במסגרת עבודת הסמינר שלנו אנו עורכות מחקר בקרב אנשים שחוו הלם קרב. נשמח לשיתוף הפעולה שלכם במילוי השאלונים. תודה מראש, נעם ואור https://goo.gl/forms/0NeqOpjjlH2qycjn1 * להעתיק את הכתובת ולהדביק אותה בשורת הכתובות
שלום נעם ואור, לא ציינתן מה מטרת השאלון ומה מטרת עבודת הסמינר שלכן, ולמה אתן פונות דווקא למשתתפי הפורום הזה. אני משער (ומקווה) שאתן יודעות שכל עיסוק בטראומה ובזיכרון הטראומטי מחזק את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים ואינו מועיל להלומי-הקרב. עברתי על כל סעיפי השאלון שצירפתן, שכולם מתייחסים לסימפטומים המוכרים של פוסט-טראומה, ואין בהם כל חדש. אתן יכולות לקרוא מחקרים בנושא זה, ואין סיבה להטריח שוב את הלומי-הקרב במה שכלל לא מועיל ולא יועיל להם. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
היי אנחנו סטודנטיות שנה ג׳ ועבודת הסמינר שלנו בנושא טראומה, כיוון שאנחנו לא מכירות מקרוב אנשים שחוו הלם קרב- מאוד עניין אותנו הנושא של ההתמודדות עם הטראומה שאנשים חווים בהלם קרב. כמעט כל עבודת סמינר חקרו כבר בעבר, אנחנו לא חושבות שזה סותר שגם אנחנו נעשה את עבודתנו על הנושא הזה ובנוסף אנחנו קוראות המון חומר הקשור לנושא. כאשר עלה הנושא גם אנחנו הרגשנו לא בנוח לבקש מאנשים שחוו הלם למלא שאלונים לקשר לתחושותיהם האישיות אך המנחה שלנו הרגיע והסביר שההפך הוא הנכון, כשפונים לאנשים שעברו טראומה כזו או אחרת רובם כן ישתפו פעולה על מנת להביא את הנושא למודעות ובנוסף אנשים גם לומדים את הנושא יותר טוב. נדגיש שלא חייבנו אף אחד לענות על השאלונים, מי שמרגיש עם זה פחות בנוח לא חייב לשתף פעולה הכל מקובל וברור. בקשר לשאלונים- יש שלושה שאלונים שאחד בנושא PTSD , שני בנושא קוהרנטיות ושלישי בנושא תמיכה חברתית. ובלי קשר- נשמח לשמוע עוד הערות והצעות מה כן מומלץ לעשות בקשר לעבודה ומה עדיף שלא ערב נעים :)
שלום נעם ואור, אני מבין שהנושא מעניין אתכן, אבל הלומי-הקרב אינם שפני ניסיון, ואינם אוהבים שעושים בהם ניסיונות. המנחה שלכן טועה ומטעה. נפגעי טראומה רגישים מאוד ומתקשים לשוחח על הטראומה שלהם, ויש הלומי-קרב שאינם משתפים בזה אפילו את בני-משפחתם. פוסט-טראומה אינה מחלה, אלא פגיעה קשה, ההולכת ומחמירה עם השנים. כל מה שמעורר את הזיכרון הטראומטי מחמיר את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים, ולכן חשוב לתמוך בהלומי-קרב ונפגעי טראומה, לשלב אותם בחזרה בחברה ובמשפחה, אך לא לנסות 'לרפא' אותם או לשוחח איתם על הטראומה (כל נפגע טראומה מגיב, כמובן, בצורה שונה, ויש כאלו שמרבים לחזור ולספר על הטראומה, אך עושים זאת בדרכם). אני עצמי, כשהייתי בן ארבעים, כתבתי ספר על הלם-הקרב הפרטי שלי במלחמת יום-הכיפורים, והאמנתי שאנליזה-עצמית כזו לסייע לי להתמודד עם הטראומה. להפתעתי, דווקא העיסוק בטראומה החמיר את מצבי, וכשהייתי בן חמישים הוכרתי כהלום-קרב על-ידי אגף השיקום. להתראות, ד"ר דרור גרין
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
