פורום פסיכולוגיה קלינית

גולשים יקרים, לאור ההתרחשויות האחרונות בפורום, אני חשה שהפורום אינו משיג את מטרתו. אנשים שונים מוצאים בו את המקום שבו יוכלו להתפרע, לקלל, להאשים ועוד ועוד, ומאידך אחרים נפגעים מכך שוב ושוב. ניסיתי להסביר שיש קושי לשלוט על מהות הפורום, ועל ההודעות הנכתבות בו, אך אני רואה לפי הערות הגולשים (כדוגמת "אחת") שכל חוסר מחיקה מיידית של הודעות שליליות גורמת לאכזבה, פגיעה או כל רגש שלילי אחר. אינני יכולה לרצות את כולם, צר לי! לכן החלטתי להתרחק מעט, להמעיט את ביקוריי כאן, לפחות לתקופת מה. מדיי פעם אני אגיב על מספר הודעות מצומצם, לפי שיקול דעתי. הרבה בריאות לכולם, ורק טוב! טלי פרידמן

כשקראתי את הכותרת, לבי אמר לי שלא מדובר רק ביציאה לחופשה או משהו. כל כך קיוויתי שאני טועה... טלי, דברים קשים נכתבו בפורום בתקופה האחרונה. כמוך, אני חשה שאט נפש מקריאת הקללות, ההשפלות והמילים המכאיבות שמכילות הודעות מסויימות. נדמה לי שאני יכולה להבין עד כמה את מאוכזבת, כמי שהשתדלה, עזרה ונתנה כה הרבה לפורום ולמשתתפיו... את אמנם לא יכולה לרצות את כולם. איש מאיתנו אינו יכול! אבל הרי להיעלם לתקופה, לתפוס מרחק מהפורום - גם זה לא ירצה את הכועסים, וסביר להניח שגם לא ישפיע בשום צורה על כותבי הודעות השנאה. לעומת זאת, ההודעות החמות, המעודדות שלך יכולות ללטף, להרגיע את הכאב והעלבון. אני לא מנסה לשכנע אותך להישאר (הלוואי ויכולתי), כי אני מאמינה שאת עושה את מה שנכון לך כרגע. אני רק מנסה להראות לך את הצד השני, שאני חלק ממנו. הצד של האנשים שנעזרו כה רבות בכתיבתך, שקראו בהנאה את תגובותייך, שחיכו תמיד לשמוע את דברייך. ושמעריכים אותך ומודים לך מאוד, בכל לבם. טלי, עמוק בלבי אני עדיין מקווה שזה זמני. שההחלטה הזו היא פרי האכזבה והפגיעה מתגובותיהם של גורמים מסויימים בפורום. כתיבתך כאן תחסר לרבים שהכירו אותך, שלמדו להוקיר את דברייך, שידעו שבכתיבה אלייך יש על מי לסמוך. ולמרות מה שנאמר לך, הם לא התאכזבו מעולם. לא ממך. את תחסרי לנו, ולי במיוחד... האם כל האהבה הזו לא תספיק כדי לשנות את דעתך? האם באמת אין סיכוי ?? דפני.

אנני חושב שבריחה של יועצים תעזור לפורום אכן יש כאן מצב שהוא לעיתים בלתי נסבל ואז אני אפילו מבין את המשפט "יש החושבים...." אך מאידך גיסא זהו פורום שרוב משתתפיו הם אנשים מתוסכלים ו/או סובלים שזאת הדרך שלהם להביע ולהוציא את הדברים ,אני ממש לא רוצה לתת דוגמאות אך יש אנשים שחוזרים על עצמם מאה פעם ויש אנשים שלעיתים צריכים להוציא את הכעס מתוכם ועדיף שזה יהיה בפורום ולא בבית או ברחוב. עם זאת אני מקבל שישנן תופעות כמו התכתבויות חסרות פשר (שלחתי מייל .. קיבלתי מייל ועוד) שסותמות את הפורום ויש אנשים שלא מבינים מצוקה מהי ויורדים על אנשים בצורה מוגזמת. ואני מדבר על פגיעה מקוונת באנשים. את רמות הזבל ניתן להוריד ע"י פתיחת צ"ט מקביל באתר עם חדרים בהתאם לפורומים (עצה למנהל הפורומים) ואת רמת הקללות ניתן להוריד בעזרת אמצעים טכניים שיחסמו ע"י הצבעה בקרב משתמשי הפורום את מי שהוא רק שלילי ואין בו פן חיובי שהרי גם אני ירדתי לפסים לא ראויים בסיטואציות מסוימות אך סך הכל אני חושב שאני תורם לפורום. בתקווה שימצאו פתרונות יותר קריאטיבים מאשר בריחה של משתתפי הפורום ויועציו דוגי

חבל.......

חבל שאת לוקחת כל כך ללב את מה שקורה פה בפורום. נכון שזה פורום קצת שונה , ויוצא לפעמים מפרופורציה , אבל לא צריך לשים לב לזה בחשיבות כל כך גדולה. צריך פשוט לסנן. ועצתי גם לכל הגולשים והמשתתפים-- פשוט תתעלמו מההודעות של מי שעושה כאן בלאגן. אין מה לעשות , האינטרנט הוא מקום פתוח לכל אחד , ואין מבחני קבלה , ולכן כל אחד יכול להיכנס ,לפגוע ולהרוס את הדברים הטובים שקורים כאן. כמו שאמרתי התשובה היא להתעלם . גם אם זה מעצבן כשלפעמים הבקשה לעזרה שלך נעלמת לה בבליל של שטויות של כאלה שסותמים את הפורום. תקראו , תתעצבנו ותמשיכו הלאה. לא נמות מזה , נכון? באשר לך טלי, היית 10 עד עכשיו , ואני בטוחה שלא תנטשי את מי שבאמת זקוק לך. ואל תתרגזי. זה לא שווה את זה. בילי

טלי שלום! מאחר ושמי הוזכר בהודעתך, אני חייבת להגיב: זה אולי נדוש להגיד, אבל אני חושבת באמת שדבריי לא הובנו נכון. אני מספיק מבוגרת כדי לדעת שאי אפשר לרצות את כולם. ואני גם מסוגלת לעמוד בפני רגשות כמו אכזבה ואפילו פגיעה. בכל מקרה, בדברים שכתבתי לא התכוונתי לומר שנפגעתי עמוקות ובוודאי שלא לפגוע באיש. בסך הכל התכוונתי להסב את תשומת לבו של האחראי לפורום (ואין לי מושג בכלל אם זו את או מישהו אחר) לסדר עדיפויות שקצת הפריע לי. וכמו שבעצמך אמרת רק לפני ימים אחדים - חילוקי דעות הם דבר טבעי, שאם לא כן היינו חיים בגן עדן עם עצי קוקוס. ואוסיף על כך - גם ביקורת היא חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע בחיינו, כל עוד היא בונה. והביקורת שלי בהחלט התכוונה לבנות ולא להרוס. אז נכון שבימים האחרונים כתבתי כמה ביקורות בזו אחר זו וזה אולי קשה קצת לעיכול. אבל רק למען האיזון אזכיר, שממש באותה ההזדמנות גם שיבחתי את גישתך האמפתית לאנשים. אז אם את רוצה בכל זאת לפרוש - זו זכותך והחלטה שלך. אבל הרבה גולשים - וגם אני ביניהם - נצטער על כך! ואגב, לסיום - גם אני בהחלט מוכנה לשמוע ביקורת מכל סוג שהיא כל עוד היא נאמרת בצורה נאותה. כל טוב! אחת

טלי שלום. בבקשה ומילה אחת הישארי .................. אנו זקוקים לך ולתמיכה לחום ואהבה אז בבקשה רק למען אלה שעוד זקוקים לך. שלך לתמיד לי

היי טלי! הגעתי למסר שלך לאחר זמן מה משנכתב, ולאור ההדים שיצר. מוטב שמה שחיובי ילך ויתעצם, ולא ההפך. צריך כפול כמוך, ולא חצי, ובטח לא רבע! חזק חזק ונתחזק! יוסי אברהם

נשבע לכם שיום אחד אני אמצא את הכח ,אקח את הילד ויעלם לה לתמיד.

דוגי, למה? עדי

דוגי, תתחזק !!!!!!!! ((((((((-: יעל

היי דוגי, אמנם איש אינו חווה כמוך את התסכול והייאוש מהמצב, אך בכל זאת: לקחת את הילד ולברוח אינו פתרון (אל דאגה, אני יודעת שלא התכוונת ברצינות). אני לא יודעת עם איזה מצב קשה אתה נאלץ להתמודד, אך אני בטוחה שיש פתרונות, או לפחות סידור מסויים שיקל עליך, על אשתך ובעיקר על הילד. אולי כדאי לפנות לשרותי בריאות הנפש (אני מניחה שכבר עשית את זה)? או לבקש עצה מאחד היועצים כאן בפורום, או בפורומים רבים וטובים העוסקים בבעיות במערכת המשפחתית? הרי בוודאי יש להם רעיון כלשהו כיצד להקל! תחזיק מעמד, בשביל כולכם... דפני.

שיהיה לכולם יום נפלא. ((((((((((((((((-: יעל

תודה!!!!!

גם לך... :-))

אני מעונין למצוא לבני פסיכולוג שיוכל לעזור בתחומים מוגדרים למחלה קשה שקשה לי לפרט במסגרת הפורם אך אשמך לפרט במסגרת פרטנית בניסיונ למצא פסיכולוג התברר שישנם שרלטנים בתחום ואני מתקשה למצא פסיכולוג לתחום יחודי אודה אם אוכל לקבל הצעה או עזרה למציאת הפסיכולוג הנדרש

אם מדובר במחלה כמו סרטן (חס ושלום ) ובנך אז במחלקות האונקולגיות יש מידע לגבי פסיכולוגים שעוזרים להיתמודד עם מחלה . נסה להתייעץ עם הרופא המטפל ,בדרך כלל אם מדובר במחלה קשה הוא מכיר או יכול לברר. בהצלחה - דוגי

שלום לכולם ! ראשית אבקש שרק תשובות רציניות של אנשי המקצוע ישלחו לדוא"ל שלי ! יש לי בעייה קטנה והיא שאני נהנה מכך שנשים מסתכלות עלי כשאיני לבוש, דבר זה נעשה כה קיצוני עד כדי כך שאני לפעמים ממתין שעות מול החלון בכדי שאיזו שכנה תציץ מהחלון ותראה אותי כך (כביכול במקרה), בספרות הרפואית שברשותי מצאתי הפרעה נפשית שעונה למקרה שלי ושמה "ערטילנות" (Exhibitionism), אך לא מצאתי פירוט בדבר הטיפול בהפרעה. מיותר לציין שטרם פניתי לבעל מקצוע (ומובן מדוע) ולכן אודה לכם אנשי המקצוע אם תסייעו לי בנידון (פירוט דרכי הטיפול בתופעה או לפחות הפנייה לספרים המתאימים). בתודה רבה מראש Anonimos

אל דאגה אחי, גם לי היה אותו הסיפור והתגברנו בעזרת אנשי המקצוע שלבטח יעזרו לך ! בהצלחה !!!

שלום רב, נראה לי, מעצם פנייתך, שאתה מודע לצורך בשינוי מצבך. פסיכותרפיה, שיתכן ומשולבת בטיפול התנהגותני - מאד מומלצת. למה להמתין? דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

חבל שאנחנו לא שכנים..........בטוח הייתי "עוזר" לך.....לצמיתות

שלומדת בשקדנות, אני במצב רוח לירי היום אז חשבתי להשאיר גם לך שיר למרות שהוא לא מתקשר לכלום ולמרות שאני בעצמי עם חצי עין עצומה כבר לילה בואי נשאר כבר לילה בואי נשאר את ממילא מאחרת אל תמציאי שום תרוץ כי אם אין לך זמן ללכת אז אין לך כל סיבה לרוץ מכיוון שלא הספקנו שום דבר מה יקרה לך אםתלכי מחר נגלגל שיחה על הא ודא אם תלכי את מפסידה כבר לילה בואי נשאר כבר לילה בואי נשאר את ממילא מאחרת אל תמצאי שום תרוץ כי אם אין לך זמן ללכת אז אין לך כל סיבה לרוץ מכיוון שלא קרה בינתיים כלום אל תמהרי כל כך לקום הקפה רותח כבר שעה אם תלכי תהיי צמאה אבל מה יקרה אח"כ את שואלת מן הסתם שום דבר אני מבטיח את דואגם לחינם מכיוון שלא קרה בינתיים כלום...

אורה שלי, איזה כיף לקרוא שיר כזה על הבוקר! אני לומדת בשקדנות, את עובדת בטירוף... מה יהיה? בקושי יוצא להיפגש. מה לגבי שבת? אני מחכה לך... תבואי? בבקשה? שיהיה לנו יום מקסים! דפני.

איך אפשר להפטר ממחשבות מעיקות שגורמות לחרדה ?

קשה לענות על זה ולתת לך פתרון אינסטנט, היה עוזר אם היית נותן קצת יותר פרטים על עצמך ומרחיב את הרקע (גיל, מצב בריאותי, תעסוקה, מצב משפחתי וכו'). המחשבות המעיקות הן התוצאה. כדי לרדת לשורש הבעיה אתה צריך לחפש את הסיבות למחשבות האלה ולמצוא מאיפה הן נובעות. יכולות להיות אלף ואחת סיבות (למשל: אירוע טראומטי שגרם לך לפתח מחשבות מעיקות וחרדות. האם המחשבות האלה מציקות לך לאחרונה או שהסיפור הזה נמשך כבר כמה שנים? תנסה להבין מה באמת עובר עליך ולחפש מה מציק לך ואז גם יהיה לך קל יותר לבקש עזרה מקצועית . העיקר, לא להתייאש. שיהיה לך בהצלחה, בר

אני נראה לפעמים שמח וטוב לב, וגם מדבר עם אחרים די בהגיון, ונראה שאני מרגיש ממש טוב עם עצמי... אבל הנפש שומרת על שנת המוות שלה, והלב מדמם מאלף פצעים . . . . . . . "

מה זה שווה אם הנפש מדממת... ומבפנים הכל הרוס? כשהכל חרא מבפנים החיצוניות מאבדת מערכה...

" עוד מעט אני לא אהיה איתכם יותר. סיפור מהחיים. סיפור מהמתים. אתם תמשיכו בשלכם - ואני, אבק ברוח, אבק אורגני נגוע, אני לא אהיה איתכם יותר. השקיעה שלי לא זורחת. שום אושר לא נובט בשממה ובריקבון שבתוכי. שום הבטחה לעתיד. שום שיר. רק אבדון שחור, ואין כאב פיזי. שום כאב גוף, איפה יסורי התופת קורעי הבשר הראויים כל כך לסוף שכזה ? אני דורשת כאבים נוראים, זה מגיע לי, לאמת שאני עוד חיה, לאמת את גסיסתי - אבל אני זוכה רק בכאבי הנפש המעונה, הבודדה והנואשת יותר מכל. ולמי זה אכפת בכלל, חיי ומותי ? אילו לפחות היה הכל מלווה בכאבים עזים. אילו היה הסבל ממשי, כמו החרדה והכעס והייאוש, שמתערבבים בי וקורעים לי את הנשמה. כן, שהכאב יהיה בלתי נסבל והבכי מר והראש מסוחרר והנפש תתרסק בצרחה. שלא ארגיש מזויפת. אני רוצה שהלפיתה הקורעת תבוא מבפנים, כאילו שורשים של עץ מתפתלים ומשתרגים מסביבך בשקט - ופתאום את מוצאת את עצמך כלואה בתוכם. או כמו נחש פתן גדול שמתלפף עלייך בסליל עבה, שחור, נוצץ כזה, חונק וסודק עצמות ברכות המתהדקת שלו. אבל לא. אני רק מפשירה ומטפטפת ואוזלת - והאזילה הנמשכת בלי הפסקה, עד לסוף שלי, היא פשוט חסרת כאבים, כמעט. הסבל לא נראה ממשי, וגם כשהגוף פולט דם נגוע, זה לא נראה. אחר כך אני רוגעת. מלאכי רקיע בלונדינים מרחפים מתחת לתקרה, לא נראים ושומרים עלי. למה ויתרתם עלי כל כך מהר ? אני מתכווצת מעלבון, כמעט עירומה, אצבעותי, יד זרה, חותרות בבשרי. למה השלמתם בקלות כזאת עם האובדן הקרב שלי, מבלי להיאבק עלי ? למה לא הקפתם אותי במעגל או בחיבוק חזק וחם, שאוהב ושומר כזה ? למה אתם לא מעיזים לקלוט שמוות שמאיים על מישהו קרוב ? אל תוותרו לו, שלא תתנו, שתסגרו עלי בחומה, שתרתיעו את המוות. זעקת הצילו !!! נחרטה בחול הרטוב ונשטפה בגל המתנפל אחרי רגע. עכשיו כאילו צפות ועולות דמעות בעיניים. שלא תבכי. את שומעת. שלא תעזי לבכות. גם לא בחדרי חדרייך. שלא יהיו בך רחמים על עמך. רק תחושת החמצה נוראה. איזה פחד. איזה אימה. "

אביב שלי... עכשיו אני מבולבלת לגמרי. חשבתי שהמצב משתפר... מה קרה? למה?? והכי חשוב- איך עוזרים???

חיכיתי, קיוויתי, ייחלתי... אבל לא. כנראה שלא ייצא לנו לדבר היום. אני מקווה שבכל זאת הוקל לך מעט. אני פורשת עכשיו ללמוד קצת, אבל הפלאפון פתוח תמיד, כרגיל... בינתיים, שולחת לך שינה רגועה, חלומות מתוקים ואהבה. דפני

היי, יקרות שלי, אין מה להתבלבל, אני מניחה שבסך הכל אני בסדר, עוד די בטלטלה בין השעות הטובות לרעות, ורק מנסה עכשיו כשהדברים מסתדרים קצת, לנקות את הלב מכל מה שהצטבר שם למטה כי אי אפשר יותר לתת לדברים להסתובב בתוך הבטן ולעשות שם בלגן, וצריך לתת להם כבר להתפרץ, כדי שיהיה לי קל יותר, ואני אוכל להמשיך הלאה ולהתקדם באמת לכיוון מעלה. מצטערת שאני עושה את זה בפורום, אבל אני צריכה עדיין את הבטחון שאתם כאן, אם הדברים ישתבשו ואם אני לא אעלה בעקבות זאת, אלא אפול. צריכה את המעטפת של הפורום על יועציו ואת רשת הבטחון שלכם, אז תודה שאתם עדיין כאן, לא מוותרים. שיהיה יום מקסים לכולכן. אביב.

".... ז ה ע צ ו ב ש ה י ל ד נ ה י ה צ י פ ו ר ו ה ת ח י ל ל ע ו ף . . . ז ה ע צ ו ב ש ה י ל ד ה פ ס י ק ל נ ש ו ם ו ה ת ח י ל ל מ ו ת . . . לא ידענו שכ"כ כ ו א ב לך מ צ ט ע ר י ם . . . "

אביב אילו רק יכולתי לאמר מילת קסם שתעזור הייתי עושה זאת אך לצערי יודעת שאין . אני כל כך מבינה כל כך מזדהה בקושי שלך גם אני איבדתי אדם אהוב . גם לי הוא מת ביידיים. עדיין לא מעקלת עדיין לא מאמינה. אך למרות הקושי יודעת שאסור להישבר. חייבים להמשיך הרי אותו אדם שאיבדנו לא היה רוצה שנשבר לא היה רוצה שנרים ידיים. מחר בבוקר יום חדש וכל יום חדש יכול להיות התחלה חדשה. לילה טוב קרן

גן נעול/ רחל מי אתה? מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות? ועיני אך תמתנה רגע והנה שפלו כבר נבוכות. גן נעול, לא שביל אליו לא גשר גן נעול אדם, גן נעול האלך לי ואכה בסלע עד זוב דם עד זוב דם

ברצוני להקים עיתון אי מייל שבועי שיעסוק בהמון נושאים. אני מחפשת כותבים שיכתבו טור שבועי בכל נושא המעניין אותם. אודה לכל מי שמוכן לתרום למאמץ. מי שמעוניין, נא לפנות אליי לאי מייל. תודה מראש. רקפת

רקפת שלום, לפי הדאר האלקטרוני שלך אני מבינה שאת קשורה למת"ב. האם זה קשור לעיתון העתידי? ובכלל מהו בדיוק העיתון הזה? על מה הוא הולך להתמקד (ספורט, אופנה, עיצוב, בריאות, חדשות, תחביבים וכו'). ומה יהיה הערך המוסף שלו בארצנו המשופעת בעיתונים בכל מדיה אפשרית? וכיצד תוכלי להבטיח לכותב זכויות יוצרים? (לא לפרסם או להפיץ החומר במקום אחר ולצרכים אחרים?) תודה, דנה

ד"ר שלום, תודה על תשובתך המהירה. רציתי לדעת באם הרופא ימליץ להפסיק עם הסרוקסט לאחר תקופה של 10 חודשים עד כמה קשה יכולה להיות הגמילה, והאם שוב יתחילו לי התקפי חרדה? אני פשוט לא יכולה לחשוב על זה. האם מתמכרים לסרוקסט? והאם בזמן ממושך יכול להגרם נזק? בבקשה מחכה לתשובתך. הרופא שלי בחופשה ארוכה ואני לא מעוניינת ללכת לרופא נוסף. בברכה.

שלום אין התמכרות לסרוקסט לעתים קשה פסיק עקב חשש לאבד את התועלת אין שום מניעה להמתין לרואפ שלך להחלטה ולדעתי עדיף כך בהצלחה עמי

שלום אין התמכרות לסרוקסט לעתים קשה פסיק עקב חשש לאבד את התועלת אין שום מניעה להמתין לרואפ שלך להחלטה ולדעתי עדיף כך בהצלחה עמי נ.ב. אין לדעת אם התקפי חרדה יחזרו או לא שוה לנסות ולראות גמילה לרוב לא מאד קשה בעקר אם נעשית בהדרגה

היי מה שלומך?

שלומי טוב, קצת רעבה... ואת ? יעל

היי, תודה על כל התמיכה, רציתי רק להשאיר סימן חיים, אני לא אוהבת להדאיג לחינם. אנג'ל, התנצלות מיוחדת שוב בשבילך על אתמול בלילה, הר הגעש שלי התפרץ על האדם הלא נכון, וסליחה, אני יודעת שהתחושות שלנו מאוד דומות, ואולי דווקא בגלל זה מאוד קשה לי דווקא איתך, מרגישה קרובה אלייך מתמיד, ואולי דווקא בגלל זה מפחדת ומנסה לשמור מרחק. מתנצלת. מקווה שלא הרחקתי אותך יותר מדי. דפני, מתי כבר נגמר הפרוייקט הזה ? הוא לקח אותך קצת ממני בזמן האחרון, ואני מתגעגעת. אורה, אל תשכחי להודיע לי בנוגע לשבת, אני מחכה לטלפון, מתגעגעת גם אלייך, והמפגש המשולש נראה לי יכול לעשות לי טוב, ואני מחכה לו. אז מחכה לשמוע ממך בקרוב. אורית, מקווה שאת מרגישה יותר טוב, מתנצלת שאני לא מגיבה כל כך להודעות שלך, אותו הסבר כמו לאנג'ל, יותר מדי קרוב, יותר מדי מפחיד, יותר מדי הזדהות ומתוך זה רצון לברוח. ולנשמה שלי.. שוב נעלמת :-((, קחי את הזמן ותשאירי גם סימן חיים. אביב.

ובאיי סי קיו אני מבינה עד כמה מפחידה ההזדהות, אבל לפעמים היא מקלה קצת על הבדידות, אני מניחה

תודה על סימן החיים. טוב לשמוע אותך, אפילו בקצרה. הפרוייקט... הס מלהזכיר. אבל אנחנו בכל מקרה נפגשות בשבת. אמנם כשמתגעגעים כל דקה היא נצח, אך בפועל לא נותר עוד זמן רב לחכות! ועד אז... נצטרף לנמרוד לב בתקווה שיבואו ימים טובים... (((((((((((((((((( חיבוק גדול ואוהב )))))))))))))))))))))) דפני.

עוד לא החלטתי לגבי יום שבת ההכרעה קשה מתגעגעת גם המון בלילה חלמתי חלום עצוב כזה שחיבר אותי את החלק המתוסכל והחושש שלי ישנתי היום עד 11 בבוקר מן בריחה כזאת מהמציאות מהאמיתות שאינני רוצה להתמודד אני לא במצב רע אבל קצת למטה אני הולכת להקדיש קצת תשומת לב לבני ביתי אחזור מאוחר יותר

ניסיתי עכשיו לענות לאי מיילים ללא הצלחה. הוא אומר לי שהסרבר עמוס. אני אענה מחר. מצטערת

לילה טוב אורית.......... יעל

אני רוצה להירשם כמנויה בכתב העת "חברה ורווחה" אבל אני לא יודעת למי לפנות ואני לא מוצאת שום אתר ברשת. יש לכם מושג בנושא?

עניתי לך במייל

לגבי המגזין?

שלום רב, זהו רבעון מאד ידוע, כך שאמור להמצא בכל ספריה אוניברסיטאית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אורית שלום, העיתון אכן מצוי בהרבה ספריות אוניברסיטאיות. אני יכולה לעזור לך בכך. אם את רוצה תכתבי לי למייל. בהצלחה! אחת

איך יוצרים קשרים חברתיים כשיש הפרעת אכילה?

מה השאלה אולי תפרט/י על הקשיים כדי שנוכל להבין מהו הקושי המדוייק ביצירת קשרים חברתיים וכיצד בדיוק הפרעת האכילה מתקשרת

אז... אולי נתחיל מזה, שצריך את הרצון ליצור או לחדש קשרים. זה אמנם נשמע טריוויאלי, אך מי שסבל מהפרעת אכילה מכיר מקרוב את הבדידות האיומה המלווה אותה, את החיים בצל הסוד... את ההיעלמות- בכל המובנים. להרבה אנשים קשה ליזום קשר. חוסר בטחון, פחד הדחייה... אלו תופעות המטרידות אנשים רבים, לאו דווקא כאלו הסובלים מהפרעת אכילה. יש דרכים להתמודד עם הפחד הזה, עם הנטייה להימנעות. כמעט בכל מקום אפשר להכיר אנשים! בעבודה, בלימודים, בקורס, בטיול, בסופרסל (אופס...אולי לא...) או אפילו בקבוצות תמיכה לטיפול בהפרעות אכילה. מה שחשוב הוא לנסות להיות יותר פתוחים, לנסות לתת אמון, ללמוד להקשיב אך גם לשתף, לגלות שמותר לך לתפוס מקום, שאנשים אינם רוצים שתעלמי או תהפכי לשקופה, ושברוב המקרים- קל יותר להתמודד עם המצב כשאת משתפת בבעיות ובקשיים מאשר כשאת ננעלת, מסתגרת בעצמך, כאילו כדי לא להכביד... כשבפועל זה רק מקשה יותר. מדברייך נשמע שהבדידות קשה לך, יש לך את הרצון לחברת אנשים. ברגע שהגעת לשלב הזה, השד כבר באמת אינו נורא... התחילי בקטן, עם האנשים בסביבתך: חיוך, ברכת בוקר טוב, התעניינות (אמיתית!) בשלומם, שיחה חולין.. כך זה מתחיל. ההמשך כבר יתרחש מאליו !! בהצלחה, ובתקווה שיהיה לך העוז לנסות. דפני.

שלום רב, הקשר עם הסביבה החברתית מאד חשוב, אך צריך להיות במינון שלא ילחיץ, כל עוד תופעות ההפרעה הנן בוטות. אין תשובה אחת נכונה, כל עוד לא יודעים "מי את" במובן הרחב של המילה. כדאי, לכן, לא להשאיר את ההתמודדות עם ההפרעה ללא תמיכה של איש/ת מקצוע, ולשלב את נושא הקשרים החברתיים בתוך הטיפול, כחלק ממנו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מדברת כרגע רק על אנורקסיה, לא על בולימיה או אכילה כפייתית, אוקיי? אז שאלת איך יוצרים קשרים חברתיים: לא יוצריםםםםםםם!!! ושתדע/י לך שאנורקסיה יכולה רק לחסום לך את כל ה"משאבים" הנפשיים, "סוחטת" ממך הכל, שוברת לך תעצמות, מכשילה אותך, ורוצה לשמוע מה עוד? מבודדת אותך מאנשים, מהעולם....זה עצוב....זה כואב.... (ואל תביני אותי לא נכון - אני שם!!!!, אז אני רק רוצה להעביר לך את מה שאני לומדת על עצמי, כל פעם קצת....בבבקקקקקששששהההה תקח/י את זה לתשומת לבך, או לפחות תחשב/י על זה ותאמרי לי מה את חושבת, האם אני צודקת או טועה?)....

האם יש נזק בטיפול ממושך בסרוקסט? ואם כן מה פרק הזמן הכי ארוך שניתן לקחת אותו ללא סיכון?

גל שלום לא ידעו על נזקים לטוח ארוך (בשלב זה) מצד שני לא מומלץ לקחת ללא סבה מספקת בהצלחה עמי

השארתי תגובה להודעה המעניינת שגילה השאירה פה אתמול (בעמוד הקודם). אשמח לקרוא את תגובתך

היי אורית, אני חייבת לציין שהייתי די מופתעת - לטובה - מתגובתך. את התגובה השניה שלך ראיתי רק עכשיו, אז...... וואו מאיפה אתחיל ?..... אני רק מקווה שאף אחד לא יתרגז פה ויתחיל שוב להאשים אותי "בביזוי" הפורום כי ממש אבל ממש אין לי כל כוונה כזו....רק כוונות טובות והמון אהבה. אפרופו אהבה: ממממ...תני לי להיזכר ....... טוב, בתור התחלה עד שיעלה בזכרוני אחד מהמקוריים/מוזרים/מסוכנים, אז גילה הוא לא היחיד שעשה את זה על כיסא של רופא השיניים.. יעל

במחשבה שניה, אולי כדאי שנעביר את זה למייל מה את אומרת ? [email protected] יכול להיות מעניין...... יעל

אני מקווה שלא תעלמי לי. אשמח לדבר איתך. זה מעודד אותי. רוצה להתכתב גם באי מייל? אגב, מה שלומך היום?

עוד משהו...קראתי את האי מייל שלך. תודה תודה תודה תודה ! בהתחלה לא שמתי לך שכתבת שם את הכינוי שלך ולא זיהיתי במי מדובר אז ביקשתי שתזדהי. מצטערת. אחר כך שמתי לב וזה בסדר. המון תודה על האי מייל. אני מקווה שנוכל להמשיך להתכתב. את יכולה לכתוב לי הכל באי מייל אבל אני אצטרך לענות באנגלית כי האי מייל שלי תומך רק בכתיבה באנגלית (אבל אני יכולה לקרוא עברית). אשמח אם תכתבי יותר גם כאן למרות כל מה שקורה כאן. בואי נתעלם מהכל ונתכתב ביננו. מה דעתך?

לדר' אורן קפלן שלום מזה מספר שנים אני סובלת מעיקצוץ בעור שמופיע תמיד אחרי מקלחת וגם לפעמים אחרי שהיה במקום לח (כמו ישיבה בחוץ במזג אוויר לח בערב) .העיקצוצים נמשכים כרבע שעה בכל פעם וממש בלתי נסבלים .ניסיתי המון תרופות נגד אלרגיות והלכתי להרבה רופאים אך ללא הואיל. לאחרונה היגעתי לרופא פנימאי שהמליץ על טיפול בהיפנוזה .זה קצת מפחיד אותי והיתי רוצה לדעת על זה יותר ולקבל את חוות דעתך על הטיפול הזה . תודה רבה . רונית

רונית שלום בעיות עור שונות מושפעות מגורמים נפשיים. ההסברים המדעיים בנושא אינם מספקים, אולם עם העובדות קשה להתווכח. בעיות עור שונות ניתנות לטיפול ו/או הקלה באמצעות כלים מתחום הנפש. באופן אינטואיטיבי ניתן להבחין שהעור מגיב באופן ספונטני למצבים רגשיים שונים. אנו מסמיקים במבוכה או כעס, מצטמררים במצבי פחד וחרדה, ועוד. לפני שניגשים לטיפול נפשי חשוב לערוך בדיקה רפואית יסודית. אני מבין מדבריך שאותה ערכת כך שבהחלט ניתן לחשוב על טיפול פסיכולוגי. הטיפול בהיפנוזה עשוי להיות יעיל בהחלט בהקלה בסימפטומים בתופעות כגון יבלות, הרפס, אקזמה, פסוריאזיס וכן אלרגיות וגרדת מסוגים שונים. כל התופעות הללו מושפעות גם ממצבים של לחץ שגורמים להחמרה במצב. הטיפול בהיפנוזה עשוי לפיכך לעזור גם למצב שאת מתארת. לגבי הפחד מהיפנוזה, הוא יותר תוצר של מיתוסים חסרי בסיס והופעות בידוריות בהיפנוזה שהקשר בינן לבין היפנוזה רפואית מקרי לחלוטין. אדגיש שחלק חשוב בטיפול ההיפנוטי הוא גם ללמד את המטופל היפנוזה עצמית כך שהוא יוכל להפעיל חלק מהטכניקות בעצמו ויוכל לעזור לעצמו לצאת מהמצבים הבעייתיים. זהו תהליך בטוח מאוד שלאורכו המטופל שולט בכל הנעשה בחדר הטיפול. אין כל בסיס לפחד ואני בהחלט ממליץ לך לנסות, בעיקר לאור חוסר ההשפעה של התרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 24 סובלת מהפרעות אכילה קלה- יש לי בולמוסים ללא הקאות. פניתי לרופאת המשפחה והיא המליצה לי על פריזמה ואף רשמה לי מרשם לקחת תקופה ואכן התרופה עזרה. לאחר תקופה הפסקתי ואז שוב חזרתי לתרופה - כך 4 פעמים כאשר כל פעם לקחתי את התרופה תקופה מאוד קצרה (עד שלושה שבועות) שאלתי היא האם ההפסקה בלקיחת התרופה ווהחזרה לתרופה יכולים להזיק לי? כרגע איני לוקחת את התרופה ורוצה לחזור אליה. האם כדאי ? בברכה ותודה מראש מיכל

מיכל שלום פריזמה שהיא תחליף לפרוזק לא לוקחים שלושה שבועות כי רק תחילת ההשפעה של כדור זה הוא בין שבועיים לחודש כך שמלכתחילה את עושה טעות ,כמו כן הפסקות ברמה כזאת מפחיתים את ההשפעה של התרופה. וגם כדורים כאלה צריך להתחיל בהדרגה ולהפסיק בהדרגה. אז אל תשחקי עם זה . אסור לשחק עם כדורים שמשפיעים על רמות כימיות בראש . אם הרופא אמר לך לקחת תשאלי אותו לכמה זמן ותקחי כמו שצריך או שאל תקחי בכלל. דוגי המודאג

מיכל שלום ככלל לא מומלץ לקחת תרופה / להפסיק אותה בלא תאום רופא (העובדה שפעלת לבד ולא ממש התקדמת ) לרוב מדובר על לקיחה לפרק זמן ארוך יותר וגם כאשר מרגישים טבו לפחות מספר חודשים ל"יצוב" המערכת לפני נסיון הפסקה שלא תמדי מצליח ניתן לצרף טפול בשיחות כאמור - לא מומלץ לבד בהצלחה עמי

מיכל שלום לא מומלץ לקחת / להפסיק טפול ללא תאום רופא מטפל לרוב מקובל לקחת עד הטבה להמתין זמן מה (לרוב מספר חודשים) ליצוב ואז נסיון הפסקה שלא תמיד מצליח בכל מקרה - בתאום רופא מטפל ניתן כמובן לשקול גם שלוב של טפול נוסף בהצלחה עמי

בני בן שנתיים ושמונה חודשים. לאחרונה הוא ממצמץ באינטנסיביות וברור כי הדבר נובע מלחצים. הוא לפני מעבר לגן חדש, חלו שינויים בבית וכו'. זו לא תופעה חדשה, אלא שלפני כמה חודשים, אז היא החלה היתה "התקפה" ותוך זמן קצר זה חלף. הוא לא נראה מודע, ואנחנו לא מעירים או מזכירים את התופעה. חשוב לציין שהוא ילד מאד ורבלי, והוא יודע וגם אומר כשהוא פוחד, עצוב וכו' והמצמוצים מופיעים גם בימים ושעות בהן הוא מאד שמח ומשוחרר. ראיתי את זה אצל ילדים אחרים ולפי הבנתי זה בד"כ חולף אבל בינתיים... מה עושים? האם אפשר לעזור לו או לפחות להפחית את התופעה?

אמא שלום ניתן לעזור לא בטוח אם צריך לעשות משהו אנא פני לפסיכיאטר / נוירולוג ילדים בהצלחה עמי

אני סובלת מדיכאון כבר 3 חודשים , לקחתי seroxat במשך 4 ימים וזה עשה לי תופעות לוואי (צמרמורות בחילות גלי חום ומערבולת של דיכאון שלא ידעתי איך לצאת ממנה. הפסקתי את הכדורים בעצת רופא המשפחה והוא נתן לי prizma אני נוטלת אותם כבר שבוע וחצי ולפני 3 ימים שוב החלו תופעות לוואי חלומות משונים עייפות מתמדת, צמרמורות וכמובן הדיכאון הנוראי הזה. שאלתי היא האם להפסיק גם את הפריזמה או להמשיך ולחכות שזה יעבור "לסבול בשקט"? יש לציין שמחר יש לי מבחן חשוב באוניברסיטה וגם זה עשה לי מתחיםץ

דנה, לא מפסיקים טיפול בלי החלטה משותפת שלך ושל הרופא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עדי

http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=210 זהו קישור לאתר שמסביר הכל על תרופות הפנתי אותך לקישור של תופעות לוואי של פריזמה תסיקי את המסכנות לבד. רק קחי בחשבון שהכדור צריך תקופה של חודש פלוס מינוס בשביל להתחיל להשפיע ושאומרים שתופעות הלוואי שאת מתארת דואכות. עוד הערה -- אם כסף אינו מהווה בעיה עבורך קני פרוזק אורגינאל כי למרות שאומרים שזה אותו דבר אני שמעתי על מספר מקרים שהאורגינאל לא עשה להם תופעות לוואי והאחרים כן (פלוטין ופריזמה). וכמו שעדי כותבת (אחרי שיהיה לך אית המידע מהקישור) לא עושים כלום בלי ידיעת הרופא !!! תרגישי טוב דוגי

מה שלומכם ,רציתי לספר לכם שתדעו אתמול איזה משהו יחליט להתלוצץ ויחליט לענות לי באחת השאלות שלי בכך שיחליט שאני צריכה מוסד סגור . תאמת הוא לא פגע בי כלל אבל מי הוא חושב שהוא? זה כבר הפעם השנייה שהוא רושם זאת חושב שאני ילדה קטנה=(אבל כנראה בסכל אני יותר בוגרת מימנו) איזה ליצן הוא ,קורא לעצמו שם בדוי אתם יחולות להסתכל....אם בא לכם וחוף מיזה מה שלומכם: יעלי לך אני צריכה לרשום...... לאורית לך רשמתי אתמול אבל משום מה לא הייתה אתמול תגובה כשהיית כאן בפורום? לאביב לך רשמתי תגובה מקווה שאוכל לעזור לדנווש לך גם כן רשמתי תשובה ותודה רבה אל היחס וההצלחה שאת מעונינת שאני יעבור לבילי היקרה כן הרבה זמן לא היית איתנו?כבר התגעגעתי אלייך לדוגי החמודי ולך רשמתי לפני מספר ימים תודה על התגובה של .....לפני כשבועה בייי יום טוב לכולם שלכם באהבה נטעלי

היי נטע-(ש)לי אל תתיחסי לכל אחד שכותב כאן ברצינות כי יש כמה שחושבים שהפורום הזה הוא פורום של פסיכים שצריכים אשפוז כי הם אף פעם לא נתקלו בהפרות נפשיות וזה מפחיד אותם. אני מקווה שהכל בסדר אצלך. ביי דוגי

תאריך: 21-08-2001 23:21 מחבר: (ניתן להשתמש בשם בדוי)לא כדאי תאריך: 21-08-2001 23:19 תגידי את מפגרת.. עדיף אוליי שלא תלכי בכלל לצבא,כי את כזאת טיפשה@!!!!! 1.יש לרשום את שמך בשם הכותב ולא שם אחר. 2.רצוי ועדיף להמשיך לכתוב באותו עץ שנפתח ולא לפתוח 12 עצים ביום אחד. 3.גם עם פ]תחת עץ,להמשיך איתו לכל היום,המשיב יביט באותו העץ ,באם ירצה להשיב. 4.מאז שהגעת,התחיל הבלאגאן.ללכת או לא ללכת ??מה יקרה?ושוב אותה השאלה שחוזרת על עצמה מילחיון פעם.אז אומר לך שוב יש בשעריי- מנשה מוסד סגור,לכי לשם אפילו בהתנדבות,ותעשי טובה למדינה שלא תשרתי אותה כלל,כי נמצאס לי לראות את הודועותייך הדביליות. 5.באם נפ]געת אני מאוד ישמח,כי התחלת לערער לי את מצב הבריאות שלי עם השטויות שאת מקשקשת פה כל היום. 6.כן מנועד גם לפגוע בך,כי מי שפוגע סופו להיפגע. 7.ואם תמשיכי ל.. ולל.. ושוב אותו הדבר ל..מה נשמע?אני לא אתן לך מרגוע... 8.שאלי פעם אחת ביום ותחכי לתגובות,באם לא קיבלת לכי חפשי במקום אחר. 9.כן פשוט נמאסתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת 10.תהיי בריאה,אבל לא על גבנו.כי אנו מנסים לחיות ,ואת מחזירה לנו את העצבים חזרה. 11.לא כדאיי שאמשיך השב להודעה זו

היי, ובכן, כרגיל את לא מרוצה מהמראה שלך,מהתשובות שלך ובכלל כל הזמן יש לך רק טענות כלפי עצמך. נטעלי, אם תתחילי ליצור קשרים חברתיים אולי תתעסקי פחות עם עצמך ותיפתחי יותר לדברים חדשים ולסביבה. עד שלא תצאי מהבועה הזאת של העיסוק בעצמך, החששות מדחייה חברתית והקושי להסתגל לא יעלמו מעצמם. תצאי, תעיזי להתקרב, תצרי קשר אמיתי (לא כזה של השתפכות במכתבים) וגם אם זו תהיה דרך ארוכה וקשה ( אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים, נכון?) הפרס המחכה לך בסופה - שווה את המאמץ. את לא יכולה כל החיים לחיות דרך חלון של זכוכית, להביט מרחוק ולא לגעת, להתערבב ולחיות חיים אמיתיים. זה לא רק בקטע עם הצבא, גם אחר כך בכל תחום או דרך שתבחרי (עבודה, לימודים, נישואין וכו'). תעשי לעצמך טובה ותפסיקי עם ההגדרות של להיות "רגילה" כי אין במציאות דבר כזה. תתחילי לחיות בשלום עם עצמך ותפסיקי להיות ביקורתית לגבי המראה שלך ושאר התכונות שיש או אין בך. אני מפסיקה כאן כדי לא להפריע לך להתחיל לעבוד על עצמך, אז יאללה לעבודה ולהשתמע, דנה

תרשי לי קודם כל לכתוב משהו לזה שכותב לך את ההודעות האיומות האלה -- נטעלי לא נמאסה פה על אף אחד חוץ ממך , היא פשוט צריכה עזרה. אם צורת הכתיבה שלה לא מוצאת חן בעיניך פשוט אל תקרא את מה שהיא כותבת! ועכשיו אלייך נטעלי-- אני שמחה שאת לוקחת בהומור את מה שהוא כותב. החברים האמיתיים בפורום הם אלה שעוזרים , ולא מקללים ומקלקלים. אם את רואה עוד הודעות שלו -- פשוט אל תטרחי לפתוח. עוד לא ענית לי על מה שכתבתי לך אתמול. שלך בילי

מצטערת לא ידעתי שמצבך כך!חשבתי שסתם את מתנהגת אליי בצורה שכזו.... מה קרה למה בא לך למות אביב אומנם אני לגילך קטנה אבל אני בוגרת ומבחינה נפשית גם אני עברתי הרבה... אולי אם תרצי לספר לי אוכל לעזור לך כמו שעזרת לי עכשיו תורי לעזור לך? מה דעתך יש לי הרבה להגיד לך קודם כול תדעי שהחיים הם גלגל פעם אנחנו למעלה ופעם למטה ולכול אחד בחיים יש לו תקופה שכזו יש כאלה שהיא ארוכה ויש כאלה שהיא קצרה תראי את הקשיים שעוברים אלייך כדבר שקורה ויעבור... אני לא בדיוק יודעת איזה כאב אבל באמת אביב מי כמוני וכמוך יכולות להבין כאב! אבל אנחנו חייבות להיות חזקות כדאי להמשייך תחיים אוהבת נטעלי

תגידי את מפגרת.. עדיף אוליי שלא תלכי בכלל לצבא,כי את כזאת טיפשה@!!!!! 1.יש לרשום את שמך בשם הכותב ולא שם אחר. 2.רצוי ועדיף להמשיך לכתוב באותו עץ שנפתח ולא לפתוח 12 עצים ביום אחד. 3.גם עם פ]תחת עץ,להמשיך איתו לכל היום,המשיב יביט באותו העץ ,באם ירצה להשיב. 4.מאז שהגעת,התחיל הבלאגאן.ללכת או לא ללכת ??מה יקרה?ושוב אותה השאלה שחוזרת על עצמה מילחיון פעם.אז אומר לך שוב יש בשעריי- מנשה מוסד סגור,לכי לשם אפילו בהתנדבות,ותעשי טובה למדינה שלא תשרתי אותה כלל,כי נמצאס לי לראות את הודועותייך הדביליות. 5.באם נפ]געת אני מאוד ישמח,כי התחלת לערער לי את מצב הבריאות שלי עם השטויות שאת מקשקשת פה כל היום. 6.כן מנועד גם לפגוע בך,כי מי שפוגע סופו להיפגע. 7.ואם תמשיכי ל.. ולל.. ושוב אותו הדבר ל..מה נשמע?אני לא אתן לך מרגוע... 8.שאלי פעם אחת ביום ותחכי לתגובות,באם לא קיבלת לכי חפשי במקום אחר. 9.כן פשוט נמאסתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת 10.תהיי בריאה,אבל לא על גבנו.כי אנו מנסים לחיות ,ואת מחזירה לנו את העצבים חזרה. 11.לא כדאיי שאמשיך

תופעה זו הוגדרה אצל אמא שלי לאחר cva. איך אפשר לטפל בבעיה זו? בתודה מראש, לילי

נראה לי ששם יוכלו לתת אינפורמציה מדוייקת ומועילה יותר...

פניתי גם לפורום זה. האם לך התופעה מוכרת?

האם לרופאים בפורום זה ידוע משהו על תבמונת יד זרה??> > תופעה זו הוגדרה אצל אמא שלי לאחר cva. > איך אפשר לטפל בבעיה זו? > בתודה מראש, לילי >

אני נשואה + 3 , בת 38. בעלי בן 40 והתחיל לפני 3 חופשים לעבוד במקום חדש. הוא עובד עצמאי, רק 4 ימים בשבוע מ- 4 לפנות בוקר וחוזר ב 18:00 הרוג. לפני זה הוא היה מובטל שנה וחצי. בתקופה שלא עבד, הוא תמך וגם עזר לי הרבה. עכשיו כלום. הוא בקושי מדבר איתי או עם הילדים. הוא שונא את העבודה החדשה. נכנסתי להריון לא מתוכננת. אני מאושרת . הוא לא., או שלא מראה ולא מדבר מילה 1 על זה. הוא נראה עצוב וכל פעם שאני רוצה לדבר איתו, הוא עונה תשובות קצרות. אני יודעת שעובר עליו משהו, הוא מוטרד כספית, יש לנו קצת חובות... הבעיה היא שאנחנו עף פעם לא רבים. הוא לא נותן לריב או אפילו להתווכח. כבר שנים רבים היה לנו טוב ולא רבנו. עכשיו אני רוצה לדבר איתו והוא עונה: "מה את רוצה" "תעזבי אותי בשקט" " מה את רוצה, ...לריב ???" וכו' ..... מה עלי לעשות. אני מאוד רגישה בגלל ההריון. מאוד. ואין לי תמיכה ממנו וזה מפריע וכואב לי. הוא גם בכושי מתעניין על הילדים . נראה כאילו הוא לא מרוצה מן החיים. בבקשה, תשובתך הדחופה. תודה, גאולה .

רבק אנשים אני לא צוות מקצועי אבל מותר לי להביע דעה (זה פורום ) אני לא יודע באיזה שלב של ההריון את אז אם את בהריון מתקדם שיהיה לך במזל טוב ובהצלחה ושתרבי אושר מהתינוק. כמו כן לא כתבת את גילאי הילדים. לדעתי מצבו הנפשי של בעלך מובן הוא היה מובטל שנה וחצי והוא לא ילד ועד שהוא מצא עבודה אז הוא עובד כמו חמור ארבע עשרה שעות ביום ואת עוד נופלת לו עם עוד תינוק שצריך להאכיל ולעזור ולא לישון בלילה את המעט שיש לו. כל אדם נורמלי היה מתנהג כמוהו. אני חושב שפניה לפורום במצב כזה לא תעזור לך כי את צריכה לדבר עםבעלך ולנסות להבין ממנו מה הוא היה רוצה שיקרה אולי הוא רוצה שתפסיקי את ההריון כי בגיל ארבעים ובמצבו קשה לו עם ילד נוסף ,כמובן שלא ניתן להפסיק כל הריון אבל ניתן לשקול את זה אם מדובר בשבועיים שלושה.(ותאמיני לי שאני נגד הפלות סתם). אולי כדי ללכת למספר פגישות עם יועץ נישואין על מנת ללבן דברים שאתם לא מסוגלים לעשות לבד. בהצלחה רבה - ושוב מזל טוב דוגי

שלום רב חוסר סיפוק מעבודה הנו עניין מעיק ואפילו מביש אצל רבים. אם תוסיפי לזה את ההשתכרות שהיא מועטה מהדרישות או הצרכים - תגיעי מהר אל תחושות בעלך, שיכולות להיות משהו כמו אכזבה מעצמו. ההריון, שאמור להיות משהו נפלא שמתמקדים בו - כנראה מעיק, בשל ההשלכות הכלכליות של הבאת צאצא נוסף שצריך להאכיל. מצב כזה אמנם יכול להעזר ע"י שיחה עם אדם תומך, אלא שצריך להבין את הקושי האישי העצום בלפתוח שיחה שכזו. אני מציע לך לעזור לו בכך, ע"י התעניינות בו, ובעבודתו; ע"י אמירות שלך על דברים חיוביים שקרו, למרות הלחץ הכספי; בקיצור: על נושאים שיש להם אופי חיובי, כך שפתיחת שיחה עליהם תהיה אפשרית, מבחינתו. בעצם, מה שאני מציע לך (וזה ההפך ממה שציפית): במקום שתחכי לתמיכה ממנו - תני לו את תמיכה. כדאי גם לסגל דרכי בילוי זוגי שאינם עולים כסף "משמעותי", כך שבמחיר של כוס קפה אפשר יהיה להשיג רגעי רומנטיקה. אני מניח שכשיהיה יותר שליו - יוכל גם להתפנות נפשית אליך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

We didn't talk for a while...... קראתי את אותו "ערב" , היה יפה .... אבל היה משהו שהיה גם לא יפה ... הזכרת לי שאת הולכת ... זה ישמע קיטשי-מפגר-דבילי ... אבל .... באמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמת באמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמת באמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמתבאמת באמתבאמתבאמת ........ שאני אתגעגע ..... לא יהיה לך איפה להיכנס משם לאינטרנט? (כוס אמק)

אני לא מרשה לקלל אני אשים אותך לעמוד בפינה. ( ; דוגי

עוד שבוע חוזרים לבי"ס, תן לי להנות מהזמן שנשאר לי :-)

אהלן מתוקה, גם אני מאוד אתגעגע, אבל אני מאמינה שאמצע דרך לתקשר, חוץ מזה תמיד אפשר להשתמש באי מיילים האישיים,מכתבים - את יודעת, אמיתיים כאלה, על נייר........ [email protected] יעל

וואוו...יעלי מזמינה אותי להתכתבות "אמיתית", אני מתרגשת :-) אויייי, כמה שאני אוהבת אותך, מה איתך בימים האחרונים? לא יצא לנו ל"צ'וטט"...(שאף אחד לא יהרוג אותי פה....חח...)

שמי אבנר ואני בן 30 אקדמאי ומתכנת במקצועי נשוי לאישה מקסימה שמבוגרת ממני בשנתיים וחצי. שנינו סובלים ממחלות נפשיות בצורה קלה עד בינונית . (אני ממניה דיפרסיה ואישתי מסכיזופרניה) . תחת תרופות שנינו מאוזנים לחלוטין. ישלי שתי בעיות מאוד לוחצות כרגע:בעיית עבודה פשוט אני מובטל - מגיע להמון ראיונות למשרות טובות מאוד ותמיד נאמר לי שהקורות חיים בסדר-אך הראיון לא. אני סובל מחוסר ביטחון עצמי ואומר דברים שלא מספקים אף פעם את המראיין. האבטלה (אני כבר למעמלה משנה מובטל) -פשוט מדרדרת את מצב רוחי עד כדי כך שכרגע תחושתי "שאין בשביל מה לחיות" בעיה נוספת שמציקה מאוד היא בעיית הילדים שאין לנו אחרי 5 שנות נישואין אשתי לא כ"כ בטוחה ברצונה בילדים והדבר משפיע גם על היחסים האינטימיים- הם לא טובים. אני במצוקה קשה מאוד אנא עיזרו לי.

שלום רב, יש בפנייתך שני עניינים, שלכאורה שונים ונפרדים, אבל בעצם אולי לא ממש... לעניין הראיונות - רבים וטובים מרגישים את החובה לפנות לתהליכי אימון, לא ארוכים, אבל מאד מסייעים. קח בחשבון כי ראיון עבודה נעשה ע"י אדם מקצועי, ואין סיבה שהמרואיין לא יהיה מיומן במידה סבירה באותו סוג של ארוע/מטלה. יש מסגרות הכשרה גם בסיוע שירות התעסוקה, וגם בקורסים של גופים פרטיים, ומנחים שהתמחו בכך. אם תרצה הפנייה - פנה למייל האישי שלי (הקלקה על שמי המוכחל). העניין השני קשור, כנראה, בתהייה הכללית של זוגתך לגבי מידת היציבות שלכם, והאווירה שלתוכה תביאו ילדים לעולם. חלק מההתלבטות, קטן או גדול יותר, קשור כנראה למידת הביטחון אצל שניכם, עקב יכולת הסתגלות תעסוקתית. אבל, זה רק פן אחד מהדילמה. לדעתי ראוי ורצוי להעזר ביעוץ משפחתי, שישלב יעוץ רפואי/גינטי - בהתלבטות הכוללת הזו. דרך תליחה, ד"ר יוסי אברהם

השעה 01:35 לפנות בוקר ואני יושב לי לבדי בבית וחושב. סתם ככה חושב נותן למוחי לנוח, להשתולל בפאנטזיות, לחיות בעולם שכולו וורוד. העולם שלי. בתוך תחומי הבית שלי. כאן באמצע שום מקום. סתם עוד משעול קטן שרוב נהגי המוניות מפספסים אותו. וכאן בעולם שלי אני מרגיש אושר. שקט. שלווה. מה עוד צריך תכלס ? אהבה ? יש....מהזן המשובך ביותר. פשוט התמונה המושלמת....... אז זהו שלא. יותר מחצי שנה אני לא מתעדכן במתרחש בעולם, כולל את מדינת ישראל (שאילת לא ממש קשורה עליה, מחסום גבול, מנותק מהכל, שכנים ל3 מדינות מוסלמיות, וכקולטת אלפי ישראלים בחודשי הקיץ ויבורך השם...עוד שבוע הם מסתלקים. נכון...אני לא אוהב המולה סביבי....אני זקוק לשקט....לבדידות. אבל למה בעצם ? הרי האדם הוא יצור חברתי שחי בקבוצות. עוד בתקופת האדם הקדמון הם חיו בקבוצות. אז למה לעזעזל אני בורח ממה שהטבע מצפה ממני לעשות ? הרי אי אפשר להיות עדיש לחלוטין לסביבה. ומצד שני....האדם מטבעו א טבעי אז למה שאני אנהג ע"פ הנורמות החברתיות שיש לבטל כמה ובאותה ההזדמנות גם להוסיף כמה.

אני יושב לי כאן עכשיו ותוהה.....למה לא מתייחסים עלי ? מה שאני כותב לא נוגע לאיש ? האין אלה הם השאלות של החיים ?

אני סבורה שאלו אכן השאלות של החיים ןלכן רבים כאן מפחדים להתמודד איתם באשר לך, האם אתה מאושר ממה שהנך או שאינך מאושר? חסר לך משהו בחיים?

לכל אחד מאיתנו ישנן שאלות שרק אנחנו מסוגלים לתת את התשובות עליהן. ומאחר ואלה השאלות שלך - התשובות הנכונות להן נמצאות רק אצלך. לעניות דעתי, כל החוכמה בחיים האלה היא לשמור על איזון. לדעת לנווט בין להיות מעורה בין אנשים, קצת להתעדכן במה שקורה בעולם ולצאת מהבועה הפרטית, להיפתח לדברים חדשים, לאנשים ומקומות אחרים ובמקביל לצאת מהשגרה לעיתים קרובות (אם בצורה של התבודדות, לתפוס שלווה) או בצורות אחרות. אפשר בהחלט להינות משני העולמות גם יחד אם מוצאים את שביל הזהב שיחבר ביניהם ואת המינון הנכון. נורמות או לא נורמות - לכל אחד מאיתנו שמורה הרשות לחיות על פי מצפונו, אמונתו ודרכו כל עוד הוא שלם עם הדרכך בה בחר. וכמו בכל תחומי החיים - במידה ומצליחים לשמור על האיזון ולא להגזים ו/או לגרוע לשום צד, אפשר אפילו לחיות באושר ואושר. (כן פעמיים אושר ב-א). הייה בריא ומאושר, בר

שלום נירגל, גם אני "מתפלספת" לא פעם בשאלות האלה, ותשובה מדוייקת - לא תמיד יש לי. מצד אחד נורמות הן לא תמיד דבר רע. אם מקפידים, למשל, על נורמות וכללים של נימוס - וכמו שכבר נאמר - "כולנו אומרים בחיוך תודה, סליחה ובבקשה" - זה רק יכול לעשות את החיים נעימים יותר. ומצד שני, יש בהחלט נורמות שחונקות, מכבידות, לוחצות... דוגמאות? - לא חסר: למשל - מדוע בחורה מעל גיל מסויים שלא התחתנה נחשבת לא פעם מוקצה מחמת מיאוס? ומה זה נקרא התנהגות "גברית" ו"נשית"? מדוע אישה צריכה להתגנדר ולהיות תמיד "נחמדה", ואילו הגבר צריך להיות תמיד חזק וגיבור? מדוע אסור לגבר להביע רגשות? מה, הוא לא בשר ודם בדיוק כמו האישה, לא כואב לו, הוא לא פוחד, הוא לא עצוב לפעמים? אבל מה? בניגוד לשיר המפורסם, אני ואתה לא נשנה את העולם. הדבר היחיד שנותר לנו לעשות הוא לחיות ולתת לחיות ולהיות שלמים עם עצמנו! מקווה שאיכשהו עזרתי! אחת

Mahler.M. מרגרט מאהלר רופאה ופסיכואנליטיקאית, החלה את הקריירה בווינה, בעבודה עם ילדים. ב1938- עברה לעבוד בב"ח פסיכיאטרי ממשלתי בניו- יורק כפסיכיאטרית של ילדים. היא הייתה הראשונה לנתח באופן אנאליטי פסיכוזה של ילדים. את רעיונותיה קיבלה מתצפיות על יחסים בין אמהות לתינוקם. היא הניחה את היסודות לרעיונות של פסיכולוגיות יחסי האובייקט, התרכזה בשלבי התפתחות היותר מוקדמים ותארה בעצם את: "הלידה הפסיכולוגית". היא תארה 3 שלבים התפתחותיים: AUTISM SYMBIOSIS SEPERATION INDIVIDUATION שלב אחרון זה מתחלק ל4- תת שלבים: · differentiation · practicing · rapprochement · object constancy AUTISM (חודש ראשון) בשלב זה התינוק משיג שיווי משקל בין צרכי הגוף לסביבה החיצונית לרחם. התינוק אינו מסוגל עדיין להבחין בין עצמו לסביבה ולכן גם אינו מבחין בין פעולותיו הגופניות לפעולות האם המטפלת בכל צרכיו (האכלה, הגיינה). SYMBIOSIS (חודש שני) התינוק מתחיל לחוש באופן מעורפל שחלק מהצרכים שלו חייבים לבא ממקור אחר על סיפוקם. הוא מרגיש שאינו יכול לספק את כל צרכיו בעצמו. בשלב זה התינוק חווה את עצמו והאם כיחידה אחת בלתי מופרדת וכל יכולה, זו חוויה עילאית של שלמות. (קוהוט פיתח כאן את הנרקסיזם). התחושות שהתינוק יכול לחוש בשלב זה הן של טוב או רע בהתאם לסיפוק או תסכול. התינוק נחשף לתסכולים וסיפוקים באופן חוזר ונשנה, עובדה זו היא הנותנת לתינוק בהדרגה את התחושה של עצמו ומה שאינו עצמו. סביב הסיפוקים הטובים אותם מפנים ,נוצרים ייצוגים של הזהות העצמית הראשונית, זאת על ידי תהליך הפנמה וזיכרון. תסכולים ואגרסיה נידחים ואינם משתתפים ביצירת העצמי. (קרנברג מפתח רעיון זה ל-ספליטינג) מאהלר האמינה שהסימביוזיס חייב להתממש כדי שיהיו חיים פסיכולוגיים תקינים בבגרות. SEPERATION INDIVIDUATION (4-5 חודשים) לקראת חצי השנה הראשונה מתחיל תהליך הלידה הפסיכולוגית ונמשך עד השלמתו בגיל 3 שנים לערך. DIFFERENTIATION (6-10 חודשים) לקראת חצי השנה השנייה התינוק כבר חש שהאם היא גוף נפרד ממנו, תהליך זה נקרא לפי מאהלר :Hatching התינוק בוקע "מהביצה הסימביוטית" מתחילה התנהגות של התרחקות מהאם אבל התינוק עדיין צמוד קרוב לאם. יש התנהגות ברורה של Looking back, לאם. שלב זה מתבטא בחיוך חברתי Social smileוחרדת זרים stranger Anxity PRACTICING (10-16 חודשים) בין שנה לשנה וחצי התינוק רוכש יכולת מוטורית(זוחל, הולך) בעקבות יכולת זו התינוק יכול להתרחק מהאם והוא עושה זאת, אולם הוא זקוק כל הזמן לנוכחות האם כדי לקבל "תדלוק" נפשי של בטחון ואהבה. הילד חש עוצמה וכוח רב מיכולתו המוטורית החדשה, הוא עדיין מוגן על ידי האם, שלב זה לפי קוהוט הוא שיא הנרקסיזם זה שלב אופייני בו הילד רץ והאם רצה אחריו ותופסת אותו בטרם נופל ונחבל. זהו שלב בו מתחילה התנהגות נגטיביסטית ראשונה שנועדה לבדוק את הפרדתו בזהות. שלב זה מתאפיין בחרדה "חרדת פרידה". התינוק זקוק כל העת לנוכחות האם ופוחד מהנתקות אפשרית ופרידה. RAPPROCHEMENT (16-23חודשים) שלב זה מתאפיין בהתנגשות בין הצורך להיות צמוד לאם והצורך לעצמאות. משבר העצמאות של התינוק נקרא:Rapprochement crisis הילד נצפה לעיתים קרובות עומד בדלת ואינו יודע אם להתקרב או להתרחק. לפי קרנברג בשלב הזה מתממשת פתולוגיה של אישיות גבולית, כאשר האם לא מאפשרת פרידה ונוצרים דחפים אגרסיבים הפוגעים בהתארגנות האישיות על ידי הפעלת מנגנון ה-Splitting . וויניקוט תאר בשלב זה את המעבר בעזרת Transitional object. OBJECT CONSTANCY (24-36 חודשים) בשלב זה מושגת השלמת ייצוג פנימי של האם, ייצוג זה מאפשר לתינוק את הביטחון והנחמה גם כאשר האם אינה בנמצא. הייצוג מחליף במובן זה את הצורך בקיום באם ומממש את הפונקציות הפסיכולוגיות של ביטחון ורגיעה שהיו קודם תפקידה.

תודה רבה אני מאד נהנתי לחזור קצת על החומר של התואר הראשון ואני חושבת שהיופי בתיאוריה של מאהלר, בדומה לתיאוריה של פרויד, הוא שהיא פתחה מקום לתיאוריות חדשות ללבלב וכאן גדולתה. אני חושבת ש"הספליטינג" ו"ספרישיין אינדיווידואיישן" נכונים להרבה שלבים בחיים ולא רק לשלב הינקות ערב טוב

גם אני נהנה לחזור "לתואר השני",רק שלצערי הכל נשכח ממני. אשמח מאוד ליתר פשטות בכתיבתך. בברכה דניאל אנו אנשים פשוטים,שגם מאוד מעוניינים להבין.

תופעות לוואי של אנטיפסיכוטים תופעות לוואי נוירולוגיות: · דיסטוניה: מאפיין צעירים בימים ראשונים (%10) לטיפול ובמתן IM . מדובר בהתכווצות שרירים לא רצונית איטית ספסטית של קבוצות שרירים שונות. BLEPHAROSPASM TOETICOLLIS TRISMUS LARINGOSPASM בהתאמה לסט, צוואר, עפעפיים, בית-הבליעה. האחרון מהווה מצב חירום מסכן-חיים. הטיפול: IM Kemadrin (Dekinet) 10mg Antihistamins, benzodiazepines. · פרקינסון: מאפיין נשים בגיל מבוגר. מדובר ברעד וטונוס מוגבר (Rabbit syndrome) . הטיפול: תכשיר אנטיכולינרגי מקביל לאנטיפסיכוטי, למשך שישה חודשים, 50% מפתחים טולראנס וניתן יהיה להפסיק אנטיכולינרגים. · אקטיסיה: תחושה סובייקטיבית של אי נוחות, צורך בתנועה, קושי לשבת במקום אחד, ואי-שקט. תואר בנשים בגיל העמידה. הטיפול: לרדת בטיפול, לתת דראלין 120-30mg אנטיקולינרגים או בנזודיאזפינים. · Tardive-Diskinesia : תנועות לא רצוניות אופייניות לפנים (לעיסה מציצה) ולגוף. מחמיר במתח חולף בשינה. מאפיין נשים מבוגרות המטופלות באנטיפסיכוטים שנים רבות (סיכון לפתח TD קיים גם בחולים אורגנים ואפקטיבים) מוסבר על ידי היפרסנסטיביות של רצפטורים דופאמינרגים. טיפול: להפסיק בהדרגה לעבור ללא טיפוסיים. · התקפים קונבולסיבים: גורם להגברת סינכרוניזציה בEEG מוריד סף אפילפטי מאפיין בעיקר תכשירים low Potency כמו Melleril . · סדאציה: נגרם מחסימת רצפטורים להיסטמין (מאפיין בעיקר אליפטיים ויש לתת לפני השינה). · בלבול ודליריום: דליריום אנטיכולינרגי השפעה מרכזית. תופעות-לוואי לא נוירולוגיות: · לחץ-דם: ירידה אורטוסטטית בלחץ-דם עקב חסימת רצפטורים אדרנרגים מאפיין בעיקר לרגקטיל ונוזינאן. · תופעות-לוואי אנטיכולינרגים פריפריים: יובש בריריות, עצירת שתן וצואה, טשטוש ראיה (הגדלת לחץ תוך עיני מסוכן בגלאוקומה), שינויים ב ECG השטחת גלי T הרחבת QRS סכנת בלוק. · תופעות-לוואי הורמונליות: עליה ברמות פרולקטין (מחסימת רצפטורים במערכת Tuberoinfundibolar)) מתבטא בחזה מוגדל Amenohrrea Gallactorea אימפוטנציה בגברים שינויים בתוצאות בדיקת הריון תיתכן הפרשת יתר של ADH עם פוליאוריה בדיקת סוכר שגויה לכיוון סוכרת עליה במשקל. · עור: באחוז קטן יתכנו דלקות עור אלרגיות Allergic Dermatitis רגישות לאור (לרגקטיל עלול לגרום לפיגמנטציה על העור). · עיינים: מלריל במינונים מעל 800mg ליום עלול לגרום ל Retinitis pigmentosa בלתי הפיכה. מפריע לראיית לילה. עם לרגקטיל דווח על עכירות עדשה. · המטלוגיה: לאוקופניה 3.500 WBC שכיח. אגרנולוציטוסיס מסכנת חיים (%30 Mortality ) מופיע ב 3 חודשי טיפול ראשונים. כל דיווח דמי שפעת (כאבי גרון) דורש בדיקת דם (ספירה לבנה). · צהבת: תוארה בטיפול בלרגקטיל (נדיר) · NMS Neuroleptic Malignant Syndrome : סמנים: 1) קשיון שרירים ודיסטוניה 2) חוסר תגובה Mutisim לעיתים מתחלף באגיטציה קשה. ותכן גם ערפול הכרה בלבד. 3) סימנים אוטונומים של: היפרפירקסיה, חום, הזעה, י.ל.ד., 4) בדיקות מעבדה: *עליה בספירה לבנה * עליה ב cpk ואנזימי כבד * עליה במיוגלובין ואי ספיקה כיליתית. הטיפול: הפסקת התכשיר האנטיפסיכוטי, וטיפול תומך חיים. (דנטרלין ניתן לתת להרפיית שרירים)

אלה הם דברים חשובים מאד שיש להתייחס אליהם מאד ברצינות.

אבי שלום!כך אני נוהג לפניי כתיבה,תמיד לדרוש לשלום . אוליי תוכל לפרט ביתר עממיות את המאמרים,הם קצת ארוכים,וצריך להתעמק בשביל להבינם. מאמר חשוב ,אך הסיגנון כבד מידיי,אשמח ליותר פשטות במאמרך. בברכה דניאל

מזה כשנה אני נמצאת בטיפול ולאורך תקופה ארוכה לא הרגשתי שמשהו משמעותי מתרחש אלא רק תמיכה והחזקת הראש והחיים מעל פני המים. בחודשיים האחרונים נדמה שדברים החלו להשתנות ונגעתי בנקודות אמיתיות החיים יותר זורמים יש לקיחת אחריות וסיכונים בקצור חיים לא ליד לא צופה בחיים אלא חווה אותם עם תחושות חיביות שהדברים מתנהלים ע"פ רצוני וע"פ הבחירה שלי. השאלה האם כאן זהו שלב הסיום או שיש צורך להמשיך ולחפש ולנבור במקומות שעדיין לא נגעתי ויש כאלה. או לתת לעצמי לחוש מהטוב הזה שהיה חסר לי כבר 3 שנים ולזרום עם הרוח לא לחפור להנות מהיש העכשווי ולנוח מחקירה עצמית עייפתי ממנה קצת.

כשתגדיל תבין

???

אורנה שלום השאלה מהי מטרת הטיפול בעיניך. האם יש דבר מה אותו את רוצה להגשים או להשיג דרך הטיפול. לחליפין, יתכן שאין מטרה ספציפית אלא שאת מרגישה שהטיפול נותן לך אנרגיה או כוח בחיים כיום ולכן את נמצאת בו. לדעתי אין מדובר דווקא בנבירה במקומות לא מודעים שכן זו יכולה להיות דרך אינסופית. כלומר, זו לא המטרה שבקצה הדרך אלא תהליך הטיפול עצמו שעשוי להיות משמעותי עבורך. חשוב להבין מה הביא אותך לטיפול בתחילה ומה השאיר אותך בו לאורך הדרך. אין חוק או כלל שווה לכולם מתי לסיים את הטיפול. זו צריכה להיות הרגשה אישית שלך שמלווה בתמיכה מהמטפל שלך שבוודאי מכיר אותך ויכול לומר את דעתו/דעתה. לפי מה שאת מתארת התהליך הנכון ביותר לסיום הוא להעלות את הנושא בצורה רצינית במסגרת המפגשים ולהגיע הן להבנה מלאה של הצורך או הרצון לעזוב דווקא עכשיו, וכן מהי הדרך הנכונה עבורך להיפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אורנה, את בשלב די טוב במסע לחיפוש העצמי שלך, זה שעלית על דרך טובה, לא אומר שכדאי להפסיק בטיפול, כי את יכולה להידרדר למצב הקשה שוב. דבר שני, אני מבינה את הרצון במנוחה מהטיפול, זה מעייף כי אתה בעצם נובר בדברים שקשה לך לדבר עליהם, כי הם עצמם קשים. כמו שכבר אמרתי, לדעתי לא צריך להפסיק ת'טיפול, בקשר להפסקה - זה נשמע יותר טוב...

מה קרה לך? את בסדר? למה המילים האלה כולה רציתי לחזור ולהתכתב איתך רציתי גם לשאול לשלומך מה הכוונה שאת רושמת אין לי את הכוח בשבילי. את בטוחה שהכול בסדר איתך??.טוב אני לא צריכה את התשובות שלך אם כול כך קשה לך======אבל תסלחי לי מה זה ההתנהגות שלך,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,ואת. תמיד מנסה למצוא כאן פתרונות נכון? אז אין לך תזכות לרשום לי שאני חוזרת אל שאלתי וחוף מזה מותר לי!כמו שלכולם מותר אביב יקרה את השתנת ובטח אליי מה יש לך?

מתנצלת, סליחה, אני כפויית טובה ומגעילה, אבל בא לי לצעוק "די !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!", אני צריכה שקט, אני צריכה לארגן את החיים שלי, אני צריכה קצת מנוחה ושלוה, אבל אני גם מתה מפחד מזה, אז אני נשארת פה, לא יכולה להיות פה, לא יכולה להיות לבד, האמת היא שפשוט בא לי למות !! אני סתם מפחדת להודות בזה, כי אני עכשיו לבד, חופשיה לנפשי, ויכולה לתת דרור לדמיוני ולמעשי. אבל באמת די !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי להיות כזאת דפוקה, נמאס לי לנסות לעשות את הדבר הנכון, ולשגות בכל צעד, בא לי למות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז ביי, אביב.

מקסימה, אל תכעסי אוהבת אותך (((((((((-: יעל

את לא צריכה להיות לבד אני פה,אני נשארת כנראה שפשוט אי אפשר ל"עשות את הדבר הנכון" כשמדובר בנפשות עדינות שזועקות לעזרה,או להתייחסות. אין פה דרך נכונה. אני מקבלת אותך כרגע.איך שאת,אם את רוצה כמובן. את לא חייבת ללכת, ונגד התחושות שלך כרגע (הערך העצמי הנמוך) אני לא יכולה לעשות הרבה. רק לומר שאני כאן, גם אם זה לא הרבה

מזמינה אתכם באשר אתם לדבר על אהבה ועל כל המשתמע מכך. רק ח'ברה, בל נשכח לשמור על גבולות הטעם הטוב o.k ??? אוהבת אתכם יעל

אפשר לתבל קצת אם קללות בעיטות סטירות

שלא תעז......בוא ננסה לפתוח פה משהו נחמד בלי לסתום את הפורום..... מה אתה אומר ? מסוגל ? יעל

קדימה אנשים , בעוד מספר ימים לצערי הרב אני אעזוב את הפורום למספר שבועות ואח"כ, והפעם לא לצערי, גם את גבולות הארץ. אז תתחילו להשתתף, סיפורים יפים, סיפורים עצובים, שירים , הגיגים, דברים שבלב..... רק אהבה יעל

רק אותך אוהב הלילה בלי מילים ומנגינה רק אותך רוצה הלילה............וואלה מהלב!!

ח'ברה, תורידו הילוך........ יעל

מי זאת יעל????? פעם ראשונה אני רואה לה

...

חכי זו שוב נטעלי

היי מה שלומך יחלטתי להשתנות בכך שאני מפסיקה לדבר אל הפחדים שלי אתכם יחלטתי שהכי גרוע אני היה בצבא שוב כמו תמיד לבד==אומנם זה סבל וצער רב אבל..... אין מילים האבל הזה יחכה לתשובה עוד בול חודשיים אז מימך אני רוצה לבקש המון תודה ומקווה שנדבר נמשיך רק בשמחות

בהצלחה !!!!!!!!!!!!!!1 יעל

יעל לפי דעתך יש תקווה להצלחה או קלווש???? ועוד דבר אני צריכה לספר לך משהו אישי לא לפורום אייך מגעים לאיי מייל שלך???

הייי קראתי את הודעתך לבדידות ואכן ירגשתי שאת זו אני. אורית תמיד מאז שאת קטנה את זוכרת את עצמך כך או לא? אני חושבת שאת בן אדם מקסים למה המחשבות של הבדידות את מאוד מאוד מאוד נחמדה

תודה אבל אין לי מושג מי כותב לי את ההודעה אם כותבים "לאורית ארנון" גם בנושא ההודעה וגם בשם הכותב

לאוריתוש זו נטעלי

ואם נהיה מוצפים באהבה לא יהיו בעיות נפשיות. אני פשוט סקרן לדעת מהו המקום המוזר ביותר שבו עשיתם אהבה? אני עשיתי בשני מקומות מוזרים - על מכסה המנוע של המכונית שלי וכל כורסת רופא השיניים (כן...כן....עם הרופא !)

התבלבלת בפורום !!!!

.

אני על שאלתך לא יכולה לענות מהסיבה הפשוטה... דבר שני, אני לא חושבת שאם לכולנו תהיה אהבה, הבעיות פשוט ילכו, אני בהחלט יכולה להסכים עם זה שהחוסר-אהבה מכניס אותנו למרה שחורה, דיכאון, וכל מיני חרא אחר, אז אם תהיה אהבה - זה יהיה קצת שונה... (ומה הבעיה שזה היה עם רופא...?? זה מצחיק....אבל עדיין לא מהווה בעיה... זה היה רופא שב-מ-ק-ר-ה טיפל בך?)

למה...איך ןלמה לןבשת הזברה פיג"מה??????

בזהירות

??????????????????? "אור ????????? יעל

לא ידעתי

היייי זו נטעלי, אינני מבינה כלום פשוט כלום,אני לא מבינה למה את תוקפנית אליי כול כך פעם היית אליי יותר עדינה מתחשבת ומעונינת ברצוני=זכותו של כול אחד לעשות מה שטוב לו אבל רק תסבירי לי אם לא אכפת לך למה הזלזול ביי??? ובקשר למה שרשמתי לבדידות לא התכוונתי כלל לפגוע בך בכך שרשמתי שאת לא יכולה לדעת באמת כמה שווה הכאב של הבדידות אביב יקרה ,את באמת נחמדה ואשה טובה אני מרגישה כאילו את רוצה לומר לי ולא יודעת אייך:לכי מימני עזבי אותי! רציתי טיפה עזרה, רציתי טיפה עצה,רציתי טיפה עידוד, ורציתי טיפה יחס שיש חשיבות אני יגיד לך שוב ושוב ושוב לא שאני טיפשה שלא מבינה מה רושמים לי פשוט אני לא מצליחה להכל שעוד מעט אולי אני שוב היה בודדה לבד ,והרגשה ההיא כמו פעם! ובקשר לפסיכולוגית אני חושבת שטעית בהקשר לכך שאני לא מעונינת בטיפול. אני כן אין לי את האפשרות, מה יש לי לעשות??? אביב אודה לך אם תוכלי להגיד לי מה היה לך בצבא ?בטח הבעיות שלי לא מענינות אותך הם נראות לך טיפשיות למדי, אבל תאמיני לי אני סובלת בצער וכאב יחדיו אוהבת כמו תמיד נטעלי

נטעלי, אולי די עם זה ? אולי מספיק ? לא נראה לך שקשה לי מספיק גם בלי שתפילי עלי אחריות על דברים שלא קיימים במציאות. אין לי מושג מה את רוצה באמת, בכנות. את קוראת בכלל את הדברים שאני רושמת לך ?? כי נראה לי שלא, נראה לי שאת סתם רוצה את ההתיחסות שלי ואין לי לתת לך אותה כרגע. ולא אני לא תוקפנית, ההיפך, אני מנסה להיות סופר רגישה וסופר מתחשבת, ויחד עם זאת כנה וישירה כדרכי, ויחד עם זאת לתת לך מה שאת צריכה, אבל אין לי את זה כרגע, אין לי מאיפה להוציא את זה, אני בקושי מחזיקה את עצמי, מנסה להחליט פה החלטות קריטיות לגבי החיים שלי, והדבר האחרון בעולם שאני צריכה זה לנסות להיכנס עכשיו לנעלים שלך ולהבין את המקום שאת נמצאת בו. איזה זלזול ? על מה את מדברת ? הבן אדם היחידי בעולם הזה שאני מזלזלת בו כרגע, הוא אני !! לא את, ולא אף אחד אחר, כבר ביטלתי את עצמי מכל מקום אפשרי, והשארתי רק את האחרים, כולל אותך, אז מה יותר מזה ? רצית עצה ? רצית עידוד ? רצית טיפה יחס והתחשבות ? תאמיני לי גם אני רוצה, אז מה ? מי נותן לי את זה ? אני לא לוקחת בכוח, אני לא דורשת ותובעת את זה כמוך, את פונה לאנשים אישית בדרישה, וזאת יכולת אדירה שלך בעיני, כי אני פשוט נעלמת, אבל יחד עם זאת תכבדי גם את האנשים שלא יכולים להיות פה בשבילך, כמוני, ולא משנה כרגע מה הסיבות, אני לא אכתוב אותן שוב, כי כבר הסברתי כל כך הרבה פעמיים, שזה באמת כבר מיותר. ולא, אני לא אגיד לך מה היה לי בצבא, תצטרכי לסלוח לי על זה, כבר כתבתי לך בהודעה קודמת, שמן הסתם לא קראת, שהצבא רחוק ממני מרחק שנות אור עכשיו, יש לי כל כך הרבה צרות משל עצמי, שאני לא יודעת איך לצאת מהן, ואני לא מחוברת אליו, ולא קשורה אליו, ואין לי מה להגיד בענין, וזאת הפעם האחרונה שאני מסבירה את זה, כי כבר מזמן אני נשמעת כמו תקליט שבור. ונטעלי, את יכולה לכתוב אלי הודעות, ולא לקבל את ההמלצה שלי מהבוקר לכתוב הודעות כלליות, אבל בפעם הבאה, לא בטוח כבר שאני אענה לך, וזה לא מזלזול, זה לא מרצון רע לפגוע, זה מתוך זה שאין לי תשובות ואין לי כוחות, ואני בוחרת כרגע למה אני מגיבה ולמה לא. אז תעשי את הבחירה שלך, ואני אעשה את שלי, אבל אני מסירה את האחריות מעלי לגבייך, ומשאירה את האחריות רק לעצמי, ולא - אני עדיין לא חושבת שאני תוקפנית, אני חושבת שאני פשוט מנסה לשרוד. סליחה, אביב.

תודה על התשובה מה18.8 בנושא St.john's wort/hypericum perforatum. כתבת שניתן להשיגו בארץ. היכן? תודה

אמיל שלום בהרבה בתי מרקחת אם לא נסה כאילו המתהדרים בתואר טבעוניים עמי

רציתי לציין שאני מאד מתרשמת מההודעות שלך, מהפתיחות, מהתבונה, מהרגישות. אשמח ללמוד עליך עוד...ולעזור אם אפשר

חכי זו אני נטעלי שהתגעגעה

היי נטעלי...מה שלומך?

תודה על מה שכתבת כנ"ל לגבייך (אף על פי שיש עדיין אנשים שחושבים שמדובר בפורום צ'אט).

שלום, אני לוקחת סרוקסט כבר 10 חודשים, ויש לי אי סדירות במחזור החודשי האם הסרוקסט הו הגורם לשינויים ההורמונליים אצלי? כמו כן עלייה רצינית במשקל ותיאבון מוגבר. מה עליי לעשות? צריכה את עזרתך. בברכה

נעמי שלום איפה הרופא שלך ? אי סדירות במחזור פחות שכיחה אך תתכן שוה ברור נוסף עליה בשקל ותאבון בהחלט יתכנו מומלץ לכן בטפול לעקוב אחר משקל מתחילה לשמור על דיאטה ולהתעמל לפי הצורך בכל מקרה ניתן להחליף לתכשיר אחר כמו כן 10 חודשים - שוה לשקול האם את עדין זקוקה בקצור אנא פני לרופא שלך בהצלחה עמי

לפעמים זה כאילו יש בי שני חצאים שונים, אחד נורמלי ושפוי, קם בבוקר, הולך לעבודה, מחייך ומצליח, חברותי ואהוד, רצוי ומקובל, והחצי השני מבולבל, אובד עצות, לא יכול לקבל אפילו החלטה אחת קשה, לא יכול לעבור ערב אחד לבד, נחנק מבדידות, בוכה מכאב, סובל ומתייסר, והולך לאיבוד, חסר מקום וצורה. אז לאיזה חצי להאמין ? אם איזה חצי ללכת ? לבכות או לצחוק ? איך מחברים את שני החצאים לאחד שלם ? ואולי לא צריך, אולי אפשר להמשיך ככה, במשך היום להיות החייכנית והמוצלחת, וזאת לא מסיכה, זאת הרגשה אמיתית של החצי הראשון, ובערב ובלילה לדעוך, לבכות ולהרגיש לבד, וגם זאת לא מסיכה, זה רק החצי השני. אפשר להמשיך ככה ? שני חצאים שלא מתחברים לשלם ? כשזאת לא מסיכה ? לא הסוואה ? כשזאת ההרגשה האמיתית מהלב והבטן ? איך ?

קלעת בול לאיך שאני מרגישה...

וווואוווו אין לך מושג איך נגעת בי עכשיו מרגישה שאת חיה בשני עולמות?

היי מה שלומך?

אני מתנצלת רציתי לברוח יש לי תחושה רעה שעצם העובדה שאני הגבתי להודעתך הבריחה אותך לבסוף אז אני מתנצלת מעומק ליבי ואני לא אומרת את זה בציניות, אלא בכנות. ואם זה נכון,אל דאגה אני לא נפגעת הראייה האובייקטיבית שלי מאפשרת לי לחשוב שזו גם סתם תחושה שלי ושאני טועה. אבל לברוח,לברוח אני צריכה.מורידה נוכחות.

פעם מטפל אחד .אמר לי שאני חיה רק בצד השמח שלי וניססה להכיר לי את הצד העצוב את הצד המתוסכל, הכואב, המדוכא, הכועס, הנפגע, הנעלב את כבר מכירה את הצד הזה שלך אז את כבר בחצי הדרך. החצי השני הוא כמובן לעשות אינטגרציה בין שני החלקים. להתאחד לאדם שלם. אדם שיודע שבכל שמחה מהול קצת עצב ובכל עצב מהולה קצת שמחה. איך מאחדים את שני החלקים? כמובן שהטיפול יכול לעזור. הצעד הראשון הוא קבלה קבלה ששני החלקים הם בעצם את אף אחד מהם לא צריך ללכת, יש מקום לכולם הצעד השני הוא סינתיזה של מה שאת רוצה לשמור משני החלקים וזריקה של מה שהוא כבר מיותר אביב, אוהבת אותך המון על כל חלקייך

מזמן לא דיברנו. מה שלומך ? מקווה שטוב . ספרי לי קצת מה עובר עלייך בזמן האחרון. מה עם אבא ואמא?

ג'קי גירל שלי, כבר הרבה זמן שלא דיברנו, גם אני מתגעגעת אליך. מה שלומך מתוקה ? יעל

מאז ומתמיד הייתי טיפוס מתבודד ושקט שלא ממש מעורב בחיי החברה אשר מסביבי. בשנתיים האחרונות אני חי עכשיו באילת, לאחר שחטפתי קריזה, עזבתי את ת"א מהיום למחר ועברתי בשלב ראשון למושב קטן בערבה ובהמשך לאילת. לאחרונה שוב שמתי לב לעובדה שאני מסנן יותר ויותר שיחות טלפון ( אני עונה לשיחה 1 מתוך 10 במקרה הטוב), לא מחזיר טלפונים, בקושי יוצא מהבית ובכלל אין לי כוח להיות בחברת אנשים זרים או מוכרים. פשוט טוב לי לבדי ללא חברה ובית שלי. ( שהוא דרך אגב מעוצב כך שממש לא צריך לצאת. הכל כריות ושטיחים מקיר לקיר. שתיה קרה ממתינה במקרר וקערת הקססה על השולחן) בפעם האחרונה שעזבתי את אילת היה בחודש פברואר כאשר טסטי לחו"ל והפעם הבאה היא ב 5.9 כאשר שוב אטוס לחו"ל. מעבר לזה אני לא ממש מרגיש צורך לצאת מהבית או מאילת. האם אלה הם סימנים לחיים טובים ומאושרים או סימנים מוקדמים לדיפרסיות ודכאונות ?

nirgel שלום, לי זה נראה שמצאת את הדרך לחיים מאושרים.... עכשיו ברצינות, אתה כותב שמאז ומתמיד היית טיפוס מתבודד ושקט ושגם היום , ואני מצטטת : "פשוט טוב לי לבדי ללא חברה " ..... האם אכן כך הדבר ? אני בת גילך וגם אני גרה לבד ותאמין לי כשאני אומרת לך שבית משלך (בשכירות כמובן אבל עדיין לבד..) מעוצב , נינוח "ומאובזר" ככל שיהיה אינו מהווה תחליף לחברת אדם. זוהי מלכודת, החודשים עוברים ואתה מתרגל לחיות עם עצמך ש ע ו ת ע"ג ש ע ו ת , בהתחלה זה אפילו נחמד, אף אחד לא עומד לך הראש מתי התור שלך לנקות ולקנות מצרכים,או אל תעשה רעש ותפסיק להביא כל יום חברים וכו'.....אתה הופך להיות אדון לעצמך עם לוח זמנים משלך, אתה חוזר הביתה והכל מונח בדיוק באותו מקום שהיה כשיצאת....אתה משלם שכר דירה לבד, אתה עושה קניות לבד, אתה צופה בתוכניות האהובות עליך בטלויזיה (מבלי לריב עם אף אחד על השלט) לבד, אתה מכין לעצמך ארוחות ואז יושב ואוכל שוב, לבד. ופתאום מבלי לשים לב "הלבד" משתלט עליך ואתה מתחיל לאבד את הסבלנות לאנשים אחרים, נמנע לענות לטלפונים שבעיניך פשוט מפרים את "השלווה" ..... קטונתי מלאבחן באיזה מצב נפשי אתה נמצא, (דיפרסיה/דיכאון) , אבל עיצה אחת מניסיוני האישי בלבד יש לי אליך: אל תהפוך את זה לדרך חיים........ כאן בשבילך יעל

יעל שלום תודה לך על תגובתך אך ישנם מספר דברים שאני מרגיש שעלי להבהיר. נתחיל בעניין הגיל. אין לי שמץ מה הוא גילך אבל אני מאמין שגם את עשית את החשבון הפשוט באני נמצא בשלב אשר נמצא בין הצבא להקמת משפחה, 22-30. אם כן - אז צדקת. שנית כל אני בן 25 ליתר דיוק ואני חי לבד ללא קשר מיוחד לאיש, כולל משפחה זה 8 שנים. ייעצת לי לא להפוך זאת לדרך חיים - כבר הפכתי. וכאן השאלה - האם זה נובע מדפרסיות ודכאונות או שזאת סתם דרך חיים ? ואם אני כבר כותב אז בוא נוסיף עוד כמה פרטים שיכולים לעזור לאבחון. אני הומוסקסואל מוצהר. רווק רוב הזמן כי כל פעם שאני מנסה להכנס לקשר אני פשוט לא מסוגל להיות בחברת מישהו. הכל יכול להתחיל טוב ויפה, או כפי שארים יאמרו - וורוד, ואז זה קורה נמאס לי אני לא יכול יותר הקשר חונק אותי אני חייב להיות לבד !!!!!!!!!!!! אותו הדבר קורה לי עם חברים, יום אחד אני פשוט מפסיק להתקשר ולא מעניין אותי יותר מה קורה איתם. באותו ההזדמנות אני גם ניקיתי את המספר מהפלאפון ומחקתי את האי מייל. סתם ככה. אני פשוט מרגיש שיותר ויותר אני שוקע בעולם שלי והכל שאלה של זמן עד שגם אפסיק ללכת לעבוד ואסתגר בבית ואעלם לחלוטין מהשטח. ושוב אני שואל - סוג של דפרסיה ודיכאון או סתם דרך חיים ?

היי יעלי צרי איתי קשר באי מייל שלא נטוויזין ניתקתי את המנוי שם [email protected] אוהב ומתגעגע

טוב אז אני בשונה ממך עבדתי תמיד עים הרבה אנשים ומוקף בבנות בעבודת שרות לקוחות. ופתאום אויה לאחר שסיימתי את לימודי האדריכלות שזהו מקצוע שדורש מעצמך להיות לבד ולעבוד מול המחשב עים בדידות נוראה . משרדים של שני עובדים עד שלושה בהתחלה נתקפתי באכזבה אדירה שהביאה אותי לאובססיות למחשבות קשות של דברים שלא חשבתי עליהם בעבר כמו על אים שכבתי בלי קונדום ואז פתאום לחץ מחשבות ואולי אפילו פחדים ודיכאונות. בתורה כתוב לא טוב היות האדם לבדו ומה שכתוב בתורה כתוב בתמצית אבל עינייני. אחיייי אני החלטתי לעזוב את העבודה שלי בגלל בדידות אולי אתה בנוי לבדידות אבל לא נראה לי. אני עוזב עבודה חשובה לקריארה מאוד מאוד מאוד ואנשים לא מבינים מדוע !!!!! אני עוזב את העבודה כי אני דואג למצבי הנפשי מצב שלא הכרתי אצלי לפני כן הייתי בחור אופטימי ואני עדיין אופטימי אבל הבדידות מנסה להרוס לי !! אז גבר לפני שתשתעמם כך לך שותף או שותפה ותמנע בדידות או שעמום בעתיד שמע לי אני נפגעתי נורא מZה יום טובבבב!!!!!!!!!!

ראשית כל תודה לך שענית ושנית כל - אין לי בעיה עם הבדידיות ואם אתה כבר מצוטט אז : לא טוב היות האדם לבדו ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה. במשך שנים החלפתי כתובת, ולא באותו העיר אלה בכל הארץ.מאיזור הכנרת ועד לאילת. מרוב מקומות בהם גרתי, אני מכיר את כל הארץ כמו את כף ידי, ודווקא פהבאילת מצאתי את מקומי. ולא הבדידות היא מפריע לי, אלה עצם העובדה שאני מסתגר יותר ויותר מיום ליום ומנתק את כל הקשרים החברתיים שאי פעם היו לי בכוונה תחילה. וכאן מתעוררת השאלה : סוג של דיפרסיה ודיכאון או דרך חיים ?

היי, סליחה על החשדנות, אבל אני הייתי מציעה להיזהר מלענות לו ישירות על השאלה "האם זה דיכאון או דרך חיים ? ", הוא שואל אותה שוב ושוב, כאילו כדי לנסות בכוח לקבל אבחון דרך האינטרנט, ואז ללכת ולפרסם איזו כתבה בטח בעיתון תחת הכותרת "מחלקים אבחנות באינטרנט בלי לפגוש את האדם על סמך הודעה של כמה שורות !! ". אולי אני סתם פרנואידית, אבל בתכל'ס אם תחשבו על זה, מה זה משנה איך קוראים לזה, מה שחשוב זה אם זה מפריע לו או לא, אם זה לא מפריע לו, ונראה שלא, אז מה אכפת לו מה אחרים חושבים על זה, שכל העולם יחשוב שהוא בדיכאון, אבל הוא טוב לו עם זה, ואם זה כן מפריע לו, אז שוב מה משנה התווית או השם, יש בעיה מבחינתו וצריך לטפל בה. סתם... אני הייתי נזהרת. אביב.

אביב שלום. תודה לך על האבחנה שעשית, כי עד לרגע זה את הראשונה שיבכנה אותי כסובל מדיפרסיות ודכאונות זאת. תודה וכן, אני מאמין בזה שאת סתם פראנואידית ומתערבת בעניינים שלא ממש קשורים עלייך. הסיבה שאני חוזר פעם אחר פעם על השאלה, היא שאני עדיין לא קיבלתי תשובה שיכולה לספק אותי.בינתיים אנחנו רק מפתחים את הנושא ומדברים על השלכות כאלה ואחרות. תהליך טבעי ביותר כאשר מנסים לגלות את עצם העניין ולגלות את הגרעין של הנושא שמטריד אותי. פרט חשוב נוסף הוא שכל מה שנאמר נכתב או נרמז באינטרנט הוא בסימן שאלה תמידי כי כולנו יודעים כמה שקרנים יש פה. אז אביב....שיהיה לך המשך ערב נפלא ושוב תודה לך על ההגדרה החד משמעית שנתת

בשלב זה של הלילה אני עדיין מסוקרן לדעת מה גורם לי לפעול כך. דיכאונות מודחכים או דרך חיים ?

שלום אני חושבת שזה רק דרך חיים שבחרת לך ולא שום דיפרסיה. ישנם אנשים שנהנים להיות לבד ואני מכירה כמה וכמה מהם. הם יכולים להשיג הרבה חברים אבל הם לא רוצים. זה לא בעיה פסיכולוגית לפי דעתי.ואם אתה כן סובל מזה אז אתה צריך לשנות זאת.אתה נורמלי לגמרי ואין לך שום סיבה לדאוג. ואם אפשר לשאול במה אתה עוסק במלון? ולמה אתה עברת כל הזמן מעיר לעיר? ואם מי אתה מתכוון לנסוע לחו"ל? לבד או אם חבר? מחכה לתשובה ליאת

אני בת 27 , 5 חודשים אחרי לידה. בחודשיים הראשונים הרגשתי טוב ופתאום התחלתי לשקוע . כל הזמן יש לי מחשבות רעות וכל דבר הכי קטן גורם לי לבכות אני כל הזמן מרגישה לא טוב וזה כל יום משהו אחר כך שאני לא יודעת כבר אם אני באמת מרגישה ככה או שזה פסיכולוגי. הרופא משפחה שלי נתן לי seroxat, אולם זה עשה לי תופעות לוואי והפסקתי ממש אחרי כמה ימים, עכשיו אני עם prizma כבר שבוע וחצי ואני לא מרגישה שיפור עדיין אני קמה בבוקר עם מצבי רוח משתנים דכדוכים ואני ממש לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי מאושרת- יש לי גם חלומות מוזרים ואני לא יודעת אם זה מהתופעות לוואי של הכדורים. יש לציין שכלפי חוץ אני מתנהגת כרגיל אבל מבפנים אני ריקה כלום לא מענין אותי , אני לא רואה שום עתיד ולא יכולה לתכנן שום דבר הלאה זה כבר לא מרגש אותי. יש לי תמיכה מלאה מבעלי ואני מרגישה שגם הוא כבר חסר אונים- אני פוחדת לאבד תקווה או להשתגע מכל המחשבות האלה. בבקשה תעזרו לי האם אצליח אי פעם לשוב ולהיות מאושרת?

היי דנה, אני יודעת שהסרוקסט עוזר מאוד, אבל אם הוא משפיע עלייך בצורה לא טובה, אז אולי זה עדיף שוויתרת עליו... דבר שני, פריזמה אמורה לעזור, אבל זה לוקח זמן, ואת יכולה להיות מאושרת שוב, אל תאבדי תקווה יקירתי!!! את בטיפול? טיפול יכול לעזור, אי אפשר לקחת כדורים ללא טיפול!!! (זו הסיבה שהכדורים לא עושים את "עבודתם" כמו שצריך, מבינה?)

jecky תודה על התמיכה אבל אני עדיין לא נעזרתי בטיפול פסיכולוגי הרופא שלי אפילו דיבר על היפנוזה- את יודעת שטיפול פסיכולוגי עוזר מניסיון? או שזה סתם לטחון ולדוש בנושא? בכל אופן יש לך המלצה על פסיכולוג מאיזור המרכז?

דנה שלום דכאון שכיח יחסית לאחר לידה בסוף הוא עובר ובינתיים - תגובה לטפול תרופתי לרוב אורכת כשלושה חודשים (יתכן מהר יוצתר ויתכן לאט) ויש צורך במעקב כדי לראות האם יש תועפות לואי והאם את מגיבה כראוי וכמובן להחליט האם יש צרוך בשנוי בטפול ניתן להעזר במקביל בתמיכה של טפול פסיכותרפי (שיחתי) בכל מקרה שימי לב אם יש לך צורך בעזרה בטפול בתנוק וקבלי אותה בהצלחה עמי

דנה שלום אני מצטרף להמלצה לפנות לשיחות. אינני יודע אם דווקא היפנוזה מתאימה לדברים שאת מתארת (צריך לבחון זאת על סמך היכרות אישית איתך ועם מטרות הטיפול) אבל חשוב שתוכלי להיעזר לפחות בתקופה הקרובה לאור התחושות החזקות שאת מעבירה בהודעתך. הייתי בודק איתך גם עד כמה את יודעת לקבל תמיכה ועזרה. טיפול פסיכולוגי עלול להפוך ל"טחינת מים" (כפי שאת שואלת) אם לא תשתמשי בו ותעזרי בו. כך גם לגבי תמיכה של בעלך ובני משפחה אחרים. הרגשתך יכולה להשתפר באופן משמעותי אם תרגישי שאת יכולה להיעזר בתמיכה שניתנת לך, הן בסביבה המשפחתית והן בטיפול פסיכולוגי, וזאת גם אם שום דבר אובייקטיבי אחר לא ישתנה. יתכן שחלק מהרגשתך נובע מחוסר האונים ואובדן התקווה (שהם, אגב, סיפטומים אופיינים לדיכאון). הטיפול התרופתי חשוב, אבל אני ממליץ שתשלבי גם טיפול בשיחות, שכן השילוב ביניהם הוא היעיל ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עושים כשלא מצליחים להתנתק מקשר הרסני?? אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר קרוב לחמישה חודשים וזה לא עוזר לי להתנתק. מה שכן אני יותר מודעת למה שאני עושה אבל זה רק מתסכל אותי יותר. כי אם אני מבינה טוב מאד שרק רע יצא לי מזה אז למה אני עדיין נמשכת "לשם"? אני מיואשת כבר. ניסיתי כמה וכמה פעמים להפסיק להיפגש איתו.. אבל אני תמיד חוזרת לשם באיזהשהוא שלב. אני מרגישה כמו יצור חסר חוליות- רכיכה ממש. אני שונאת את עצמי על זה שאני שם, שונאת את עצמי על זה שכל פעם מחדש אני נופלת ולא מצליחה לעמוד במה שהבטחתי לעצמי, אני מלאת כעס כלפי עצמי וחושבת שאני פשוט אפס מאופס!!! אלוהים אדירים! מה יהיה איתי, אני כל כך רוצה קשר בריא, כל כך רוצה!, רוצה להקים משפחה נורמאלית באיזהשהוא שלב, אבל כל עוד אני חוזרת לקשר ה"רע" זה ברור לי שזה חסר סיכוי.. בבקשה, תגידו לי מה אפשר לעשות. אני מרגישה שאני שורפת זמן יקר מאד. אני בת 25 ושורפת את השנים שלי סתם! אני חושבת שאני לאט לאט הולכת ומשתגעת ! בבקשה עיזרו לי..!

ליהי שלום לצערי אין לי פתרון קסם שאוכל לתת לך ואשר מייד יעזור לך להתרחק מהקשר ההרסני. את מספרת גם שאת בטיפול פסיכולוגי כך שסביר להניח שאת מנסה להתחקות שם אחר הסיבות שמשאירות אותך בקשר. הייתי מנסה לחשוב מהו הסיכון שאת עלולה לקחת בהתרחקות מהקשר הזה, ובמקביל, מה את בכל זאת מקבלת ממנו ואשר מקשה עליך להיפרד ממנו. כמו כן, מה המשמעות עבורך של להישאר לבד, בלי קשר. כניראה שבלפחות אחד מהנתיבים הללו את תקועה ויש חשיבות רבה להבנה של התקיעות הזו, שכן גם כאשר תצליחי בסופו של דבר להתרחק מהקשר הזה, צריך גם לחשוב כיצד לא לשחזר את מרכיביו בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן