דפני יקרה :-)

שמחה לקרא את ההודעה שלך. אכן גישתי לפורום מוגבלת לפעמים אבל כשיוצא אני קוראת ומתעניינת מאוד. מצבי טוב. אצלי כל יום הוא מאבק אבל יחד עם זה אני שומרת על רמה מסויימת של אופטימיות. זוכרת כל הזמן מאיפה באתי ואולי בעצם זה גורם לי לעמוד על המשמר גם בקשר למחלה וגם בקשר לחיי האישיים. לא תמיד זה קל אבל לרוב אני מצליחה. מה שלומך יקרה שלי? כשאני פה אני שמחה לכתוב ולהיות חלק. באמת. אשמח מאוד לדעת גם בשלומך... שלך מכל הלב... נויה

טוב לשמוע. באמת. למרות שכל יום הוא מאבק, ושדברים לא תמיד הולכים "חלק" - את מתמודדת. והרי עוצמה אין פירושה היותך "בלתי פגיעה" (אין דבר כזה!), אלא יכולתך לעמוד על המשמר, לצפות מראש את נקודות התורפה שלך ולהגן על עצמך. מדברייך ניכר שלמדת הרבה על עצמך, על הנקודות הרגישות כמו גם על צדדי החוזק, ונראה שאת פועלת בהתאם. זה לא קל, מי כמוני יודעת... באמת מעריכה אותך על כך. שלומי טוב, בסך הכל. כמו כולנו, גם אני חווה לפעמים אכזבות מרות, צער או רגעי ייאוש. אין מנוס מכך. אלא שהשלכתי ממני והלאה את הקביים עליהם הורגלתי להישען (אנורקסיה), ואני מפלסת את דרכי בשבילי החיים, מנסה להיעזר בכלים אחרים - קונסטרוקטיבים יותר - בהתמודדות עם הקשיים. אני מבינה שאת לא נמצאת כאן הרבה. אבל כשאת כאן ורוצה לשתף קצת, להתחלק בחוויות או סתם לומר שלום - יש כאן מישהי שתחכה להודעותייך בשמחה... :-)) שלך, דפני.

דפני. כל כך התרגשתי לקרא את מה שכתבת וממש מצאתי את עצמי מזדהה... זאת המלחמה האמיתית. היכולת להתמודד עם החיים ללא האנורקסיה. ללמוד לנופף לה לשלום ויחד עם זאת להיות על המשמר... אין לי ספק שזה קשה. אבל מה שבטוח הוא שאת אמיצה אמיצה. ממש התרגשתי לקרא את ההודעה הזאת. גאה בך... גאה בעצמי אפילו... סוף סוף אפשר להגיד את זה ... נפלא. שלך תמיד ... נויה