פורום פסיכולוגיה קלינית

המשך.... אני יודעת שתמיד היה נחותה כי זה מה שעד היום אני רגילה, תמיד כול מי שאני מכירה בן וגם בת ההרגשה שאולי ינתשו אותי ההרגשה אולי יחשבו אלי דברים רעים לאחר שאדבר ויכירו אותי, כנראה פחדים מהעבר. אבל השאלה שמפריעה לי לזרום אם זה היה בעבר המון פעמים אין סיבה שפתאום כך כבר לא? כרגע התגייסתי לפני חודש וחצי אני מאוד מפחדת לצור קשרים אם אנשים חדשים פשוט לא לקבל דחייה מהם, להפתח אלייהם בשום פנים אני לא מסוגלת. ומרוב פחד אני רק שותקת. בבקשה מכולכם אני חייבת עזרה.....

אני חושב שמדובר בהפרעה שנקראית AVOIDENT PERSONALITY DISORDER

ד"ר אברהם,ד"ר אבני תודה על תשובתכם עד כה... תוכלו לומר לי מה ידוע על הפרעה הזו... APD אגב אין לי שום בעיה נראית לעין, יש לי כמה חברים היתה לי חברה, אני עובד בחברה גדולה מאוד בתפקיד בכיר, אין לי כמעט בעיה לשאול להוראות או לבקש עזרה מעוברי אורח או לקנות מוצר בחנות כולל התענינות והתמקחות... אך פנימה פנימה אינני מרוצה מהאינטראקציה שלי עם אנשים, היא פשוט לא ממצה עבורי מה שגורם להרגשת החמצה נוראית... ולסבל בלתי יתואר.. אני די סגור, אני מרגיש שאני לא מעניין מספיק וכולי... ואז אני נוטה להשתתק במצבים חברתיים... לא משנה מה קורה אני מרגיש שיש איזו מסיכה או קיר שמפרידים ביני לאנשים אחרים אני יודע שאני לא מעניין אותם וכו'.... יחסי חברות,זוגיות,ידידות שחויתי עד כה מעולם לא התחילו ביוזמתי ומעולם גם לא הסתימו מיוזמתי.... תמיד "ממצים" אותי אחרי תקופה מסוימת, כאילו הקסם ששידרתי בהתחלה נמוג. אני הופך ל "חבר בקבוצה" אשר משולל זכויות החלטה לגבי פעולת "הקבוצה" (דבר שלא קורה ביחסי עבודה). אמנם בהשוואה לבעיות אחרות שהוצגו בפורום זה בעיתי נראית זניחה אך בפועל זה פשוט מעיק עלי בצורה שלא תיאמן. אני נוטה לקנא באנשים אחרים בצורה נוראית, יש לי נטיה לנסות להוכיח לאנשים אחרים שאני טוב מהם ובפנים איני רואה את עצמי ככזה. בקיצור לא קל להסתדר איתי,בתוך חברה של X פרטים תמיד אמצא את עצמי כפרט בודד. למשל מסגרות כמו לימודים,צבא וכולי... מבחינת הגיל אני בערך ברבע הדרך והספקתי רבות לפי אמות מידה של החברה המערבית אך מבחינה אישית ובין-אישית אני רואה חלק זה כבזבוז אינסופי של זמן... החמצה שרודפת החמצה.... אני לא רוצה לגשת לפסיכוטרפיה. מה עושים? חייבת להיות דרך אחרת להקל על המצב... איזה שהוא מתכון כללי... אשמח לתשובה ארוכה ומפורטת ככול האפשר כולל (אם אפשר) הפנייות לחומר מקצועי בתחום, און ליין (חיפשתי באוניברסיטאות ובספריות מקוונות ולא מצאתי..) כמה שיותר מידע רפואי, מדעי וכמה שפחות קלישאות ומסקנות שהייתי יכול להסיק לבד. (בלי להטיל ספק ביעילות ומקצועיות התשובות והפורום חלילה. אך אם נסיון לכוון אתכם למידע שאני צריך) בהכרת תודה רבה.

אני מתרשם שהתיאור הזה מתאים להפרעה באישיות - תפיק תועלת מפסיכותראפיה

אני מציע שיפנה לדרור גרין.

רון שלום כפי שאמרתי אני לא בטוח לגבי האבחנה שציינת איך תחושת הערך העצמי שלך ? מכל מקום למה לא פסיכותרפיה ? התנסית בה פעם ? מה הפנטזיות לך לגביה אנא ענה בשאלה חדשה בברכה עמי

לד"ר גרין או לכל פסיכולוג תעסוקתי או רגיל שיכול להציל אותי ולהחזיר אותי לשפיות !!! אז ככה לכל מי שקורא אני אתחיל זה קצת ארוך!!! אין לי הרבה כוח לכתוב אבל אני מתחיל ומקווה שתעזרו לי דחוף!!!! אני בחור בן 26 עובד בתחום שאותו למדתי לא מזמן אדריכלות לפני כן עבדתי במוקד שרות לקוחות עים הרבה אנשים וחברים דבר שהשפיע עליי לטובה כי חשוב לי מאוד להיות מוקף באנשים !! אני בן זקונים ואין לי חברה או אישה כרגע . חשוב לי לציין שהתחלתי לעבוד במשרד אדריכלים לפני חמישה חודשים עים שני אדריכליות זקנות דבר שמדכא נורא נורא משעמם לי שם וזה הביא אותי למחשבות קשות על החיים ועל מהות החיים ולחקור כל מיני דברים עליי ולחפש כל מיני צרות. האמת שהשבוע הודעתי לזקנה הבוסית שלי שאני עוזב את העבודבה עוד שבועיים כי מוראלית אני לא מסתדר בעבודה הזאת אין שם שמחה וקשה לי. אז ככה אלה היו מס נקודות שתכירו אותי טוב יותר ועוד העלה מ"ס נקודות בהמשך הסיפור הכואב שלי שאני כבר מספר הרבה לצ"טים ולפורום הוא כזה!!! לפני שלושה ארבעה חודשים הכרתי בחורה דרך האינטרנט קצינה בצה"ל פגשתי אותה ולא היה נראה לי כל כך אבל הסכמנו שנסגור את הערב בסקס לסיפוק עצמי. חשוב לציין שאני לא שוכב עים הרבה בחורות ושכבתי רק עים שני נשים בחיים שלי . לאחר ששכבתי איתה עוד מס פעמים חמש פעמים נפרדנו. הכי חשוב לציין שעשיתי את זה איתה בלי בלי בלי קונדום טעות נוראה נוראה נוראה. לאחר מס ימים שנפרדתי ממנה ראיתי תכנית סקס והעיר הגדולה ושם הציעו לעשות בדיקות איידס. ישררררר עלתה למוחי מחשבה קשה קשה שאויה לי גם אני צריך לעשות בדיקות כי עים הקצינה לא שמתי קונדום. ואזזז התחיל הלחץ הגדול . הודיעו לי שצריך להמתין שלושה חודשים עד שיהיה אפשר לעשות בדיקות כאלה כי חלילה לוקח שלושה חודשים עד שנוגדנים מופיעים. חיחכתי שלושה חודשים בטירוף ואני בחור לחוץ . עזבו אותי בנות שהכרתי ולא הייתי מרוכז בעבודה לא יכלתי לחייך וגם כרגע אני כזה. רופא בפורום איידס מניעה בIOL הודיע לי להרגע כי סיכוי אפסי שיהיה משהו. אני נורא פדנט לכן פחדתי ללכת לבדיקות שכאלה אולי חלילה הסטריליות שם לקויה ואזזזזזז אז החלטתי לפני שבוע ללכת לתרום דם . הלכתי לתרום דם ואזזזז שוב חששות ראיתי את המתרים משחק עים מדבקות התרומה שלי או של משהו אחר לא ברור לי מאזזזזז שוב הלחץ חוזר המתרים הוציא מדבקה מהתרומה שלי ולא יודע מה הוא עשה איתה . למרות שלוקחים שתי מבחנות לבדיקת דם בתרומה לא זוכר אים הדביקו עליהם מדבקות ממוספרות של התרומה שלי ואולי המתרים יחליף בינהם אחרי זה?????????. בקיצר יצאתי משם בהרגשה שסוף סוף חיכיתי שלושה חודשים לבדיקה או לתרומה ואזזז אויה לי אויה לי שוב חששות בהתחלה היו אלה חששות מסטריליות ועכשיו זה חוסר אמון במתרים אני שוב בלחץ גדול הראש כואב ולא מסוגל לחייך מה אני יעשה . חשבתי ללכת ליבדק בקופת חולים שוב להסיר חשש כי שם אני בטוח בסטריליות שלהם אבל מפחיד אותי והפחיד אותי לפני כן מה יכתבו עליי בתיק הרפואי שלי שעשית י בדיקה כזאת ואולי יטעו ולא יעדכנו תוצאות הבדיקות בתיק אניבטוח ב99.99999% שאני בריא אבל אני צריך להסיר חשש שלושה חודשים שוב לחכות יהרגו אותי נפשית . חשוב לציין שאני אוהב את החיים נורא נורא אבל איך אני אצא מחוסר האמון ????? מרוב שעמום עחששות עולות לי לראש מחשבות קשות שנזכרתי בהם לדוגמא שאחי פעם אחת נישק אותי על השפתיים כשההיתי בן 6 ואולי זה היה ניצול מיני ומזה אולי חוסר האמון פתאום נהיתי אובססבי לגביי זה אף פעם לא חשבתי על זה שהוא פעם נשק אותי ועשה עלי אימון קל לכמה נשוקים אני חושב אולי אפילו זה היה חלום כי לא ייחסתי לזה אף פעם חשיבות פתאום היום מהשעמום זה עולה לי. האמת הנשיקות האלה לא קשורות כל כך זאת סתם דוגמא למחשבות עתיקות שעלו לי ואף פעם לא נוצלתי מינית זאת סתם נראית לי שטות של רגע בגיל ההתבגרות של אחי. בקיצר אני סובל עכשיו מאובססיות ונראה לי שז הכל מהעבודה המשעממת ומההמתנה לשלושה חודשים לבדיקות. עכשיו אני צריך לנקות את הראש בחזרה מכל מיני שטויות ואני צריך עזרה דחוף איך לנקות את הראש ולמה אני לא סומך על אף אחד ??? יכול להיות שיש לי בעייה שלא לסמוך על משהו? או על כל אחד ? מה לעשות רופאים יקרים אני רוצה לחיות ולהנות מהחיים האים לעשות בדיקת איידס שוב והאים לסמוך על המתרים דם ? הכי חשוב לי איך אני משכנע תצמי שהוא אמין? וזאת התרומה שלי? אני צריך להרגע מה לעשות ולמה זה קורא לי????????????? אני לא יכול לחכות עוד שלושה חודשים לתרומת דם כי זה הזמן שמותר לתרום

היו לי כמה מקרים כאלה אתה לא יחיד - יש טיפול יעיל - מדובר בטיפול כמו ל OCD תסמונת מחשבות אובססיביות

הלחוץ שלום נשמע שקשה לך וכבר הרבה זמן לטעמי פנה לעזרה של איש מקצוע בהצלחה עמי

לד"ר אבני וליועץ הפסיכולוגי יש לי קצת פחדים ללכת לפסיכולוגים . גדלתי כניראה על מנטליות כלשהי ויהיה קשה לי לפנות לאיש מקצוע במיוחד אים עד עכשיו הצלחתי לפתור את כל האובססיות שהיו לי עד עכשיו. קשה לי לסהוך על כל אחד והבקשה שלי ממכם בתור פסיכולוגים שתתנו לי עזרה ראשונה להסרת האובססיות והמחשבות הקשות במקום להפנות אותי ישר לפסיכולוגים דבר שקשה לי איתו גם מנטלית ואולי אפילו כלכלית עזרו לי בבקשה בברכה ושבת שלום

שלום, אשמח למידע על הצמח הנ"ל (נדמה לי ששמו בעברית הוא "פרע") - מעין תחליף טבעי לפרוזאק. בעיקר אשמח לדעת אם יש סכנת פיתוח התמכרות או תלות בצמח (פיזית, כמובן. תלות נפשית היא כבר ענין אישי). האם ניתן להשיגו בישראל? היכן/איך? תודה ;-)

אמיל שלום יש בארץ חשוב להתשמש במצוי באלכוהול 5% לא ידוע לי על התמכרות בכל מקרה מומלץ לקחת תחת פקוח של רופא בהצלחה עמי

תודה איפה/איך ניתן להשיגו בארץ?

שבת שלום לכולם. מה שלומכם היום ? יעל

עד עתה 10 השאילה מה יהיה הלאה מה את חושבת????????

באיזה עיניין ? שלחתי מייל חביב, גש לבדוק יעל

תבדקי במייל.!!!!!!!

קיבלתי , וגם את ה sms , תודה נשמה שיהיה סופשבוע רגוע....... יעל

סחטיין

האם תמיד אני ישאר כמו שהייתי תמיד חסרת חברים ולבד כמו תמיד? האם החששות הפחדים מהחברה יעברו לי מתאי שהוא בחיים? האם התופעות שלי נחשבות לתופעות של גיל ההתבגרות? בקשר לגיוס אני חושבת שאני לא יעמוד בזה נפשי אני כבר חודש לפני ויום יום יום בוכה וחושבת מה יכרה והאם היה כמו בתיכון......מה עושים

למה שלא תפני לייעוץ מקצועי?

שלום רב, לא כדאיבגילך, שאינו קשיש, להכניס רעיונות של "תמיד". הרי הכל משתנה, ובטח גם את! ולעניין הגיוס: פני למי שכבר מחוייל/ת, ותתענייני בדרכי ההכרות שלו/ה עם אנשים חדשים. נסי לפתח "הכרות מקדימה" עם סיטואציות שסביר כי הן משותפות לרוב המתגייסים/ות. בסך הכל, תהליך ההתערות בקרב "המון זר" הוא , אכן, מפחיד למדי, אבל גם מבגר ונותן תחושה של "הצלחתי להסתדר". דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

היייייייייי רשמתי לך למטה ,אני מרגישה כאילו החיים נולדתי לסבל צער למה מגיע לי את זה להיות והכי גרוע לדעת ולהרגיש בודד. שגם בצהל היה לי רע???חברתי???אייך היה לך בתכון? יש הבדל? מה את מציעה לי רחוק או קרוב לבית?

אחותי רחוק מהבית ובגדול בתיכון הייתי מאוד מקובלת ב"מחאות" כי זה היה בתנאי שאני יצחיק את החבר'ה מי כמוני ידע שברגע שהפסיק להיות חברותי ומצחיקה - אף אחד לא היה משתין לכיוון שלי.. בקיצור זה לא כל כך משנה בובה תמיד חשתי לבד ובודדה כי מעולם לא הרגשתי שאני חברה של עצמי - תתחיל גם את להיות חברה של עצמך למרטות שאת לא סובלת את עצמך תתחיל במשהו ותראיאיזה כייף. אני שרתתי רחוק - באילת (כשבית הורי היה ב- בת- ים).. זה חויה - גם לסבול זה חויה והגיע הזמן לחויות אחרות לא רק של סבל.. הכל חויה כל מה שאת עושה אומרת כותבת בוכה הכל חויה בעולם הזה אין קביעות מה שיש לך היום אין לך מחר מה שיש לך אין לחברות שלך מה שיש לחברות שלך אין לך.. בקיצור שוב תקחי כל מה שבאה לך ואטין מי שיעשה את העובדה בשבילך. שרית

שלום אני בת 19 ויש לי בעייה המון זמן 2הבעייה שלי היא נוראית בטחון עצמי אני סובלת מחוסר בטחון עצמי, כמה שיש בי עתרונות אני נראת טוב מהכול... אבל זה לא מה שעושה לי אני פשוט חסרת בטחון ולא יודעת מה עושים לעשות אני כרגע בשרות צבאי והמצב שלי גרוע רגשי נחיתות פחדים מדחייה תסכוליים מחשבות המון שליליות מה עושים. אני רוצה לציין שאני חוזרת הביתה פעם בשבוע וחצי????

במצב דומה אך אחרי צבא.... הצבא יעזור לדעתי. חשוב לשמור על אופטימיות וכדאי לחפש חברים חדשים... איך שהוא

אנשים לא מודעים לכך אבל הקבנ"ים בצ"הל יכולים לתת טיפול תמיכתי פסיכוטראפי טוב שעולה בפרטי מאות שקלים כדאי לנצל זאת פני לקבן יחידתי ותקבלי עזרה

שלום לך: אני חייבת עזרה אני מקווה שאני יסביר את עצמי אני כרגע מאוד לחוצה והדמעות כמעט מטשטשות את המקלידים. יש לי בעייה רצינית חברתית מאז שאני זוכרת את עצמי עברתי שתי בתי ספר ובכולם ירגשתי רע כיום אני חודש בדיוק לפני גיוסי לצהל... הפחד להיות כמו שהייתי תמיד, הפחד להתנהג בצורה שאני לא אוהבת למשל:להסכים אם כולם לוותר לכולם לעשות מה שמבקשים..... ועוד זה נגד רצוני אבל באותו רגע זה נראה לי כאילו זה אני האמיתי. הפחד שבצבא היה לי אותו דבר.... אנה אנה אנה מימך תן לי דרכים קטנות לעזור לעצמי אני הייתי בטיפול דרך קופת חולים כרגע אין באפשרותי. כנראה שאבקש מהצבא עד אז......... בבקשה ותודה

טעות שלי

עניתי לך לפנייה הבאה שלך, כמה שורות למעלה. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

האם תוכלי גם את לעזור לי ולהביע את דעתך בשאלה שלי ליעל למטה.. נטעלי

לא מצאתי את השאלה... שבת שלום, טלי פרידמן

יעל הבעייה שלי בטח נראת כול כך קטנה ,אבל לא זה נראה כמעט סוף העולם,תראי עברו אליי שנים לא כלות.קשה לי להתמודד היום עבר אליי יום רע, בעבודה . ירגשתי שאני טיפשה גרועה והכול ביום אחד. מה קרה:צריכים אצלינו עובדת במקום אחת שהתגייסה, אותה עובדת שנשארה הביאה חברה וכול היום בחנות הם מדברות צוחקות ......לא שזה דווקה הפריע לי אותה עובדת יתיחסה אליי כאל כלום היא יראתה את עצמה ה"שולטת" בחנות, יתחילה להסביר לי אל יד חברתה דברים וכו... ירגשתי לא שייכת הם תפסו תמקום החנות אם איזה עוד חברה משותפת שלהם.ודברו הייתה לי הרגשה שהיא העבירה לי ולהם שאני כלום. הרבה פעמים כמו היום אני מרגישה שאני לא אני. הכוונה פתאום מראה לה חולשה פתאום שקטה כמו דג פתאום לא מתייחסת כלל ופתאום אני טובה למדי.כול מה שהיא רק אומרת אני ישר בטח תעשי לא מפריע לי....... יעלי אני כבר שבורה הדמעות שלי כבר חונקות אותי אם רק יחלתי באמת להשתנות לראות דברים בצורה אחרת. אבל אייך אני מתייחסת בצורה כזו כדאי לקבל הארצה מסויימת,כי אייך אוכל להרגיש הארצה בחיים לא היה. ואם היה לי עכשיו לא הרבה אפילו אחת שתיים הייתי מרגישה יותר בנוח בלהתבטות

מדובר בבעיה של אישיות - את תפיקי תועלת מטיפול בשיחות

שלחתי לך מייל, בזמנך הפנוי... אחר-צהריים טובים, ותודה, אני.

קיבלתי. אני מבינה שזה לא קל, אבל אני שמחה שהיה לך את האומץ להגיד את מה שהיה לך בפנים. זה חשוב. אני מבינה שאת כבר חזרת מהאזכרה, ומקווה שזה עבר איכשהו בסדר. שיהיה לך סופ"ש נעים וקל ככל האפשר, טלי פרידמן

שלום! רציתי לקבל עצות על בעיה שאני סובלת ממנה כבר שנים מאז שאני זוכרת את עצמי אני ילדה עם בעיות ,לבית ספר אף פעם לא רציתי ללכת ,טיולים וכל דבר הקשור לחברה ולזה שאני לא עם ההורים, תמיד היו לי פחדים והייתי ילדה קשה היום אני בת 18 והבעיה שלי אובחנה על ידי פסיכיאטרים ופסיכולוגיים הטוענים שאני סובלת מהפרעה הנקראת O.C.D . יש תקופות שחלה השתפרות ואני מתפקדת כראוי, ויש תקופות שאני שרוייה בחרדה ,מתח וכל זה מביא אותי לדכאון. לפעמים החרדה באה מסיבה כלשהי שזה כמו מחשבות טורדניות על מוות ועל החיים ומה יהיה בעתיד וכ"ו או שלפעמים היא באה בלי סיבה מיוחדת . זה בא בהתקפי פניקה אשר מלווים בדופק מהיר ,סחרחורות ,קוצר נשימה ,זיעה קרה ואני מרגישה שכל העולם חרב עליי. לפני כשבועיים נסעתי פעם ראשונה להשאר לישון אצל חברה יומיים אשר גרה די רחוק (שעה נסיעה בערך) הרגשתי ביום הראשון ממש טוב וביום השני התחילו לי חרדות ,פאניקה ובכיתי והרגשתי שאני רוצה הביתה ובסוף הלכתי. אני לא יודעת מה לעשות זה הורס לי את הקשרים שלי עם אנשים זה לא נותן לי לתפקד כמו בן אדם רגיל ואני מיואשת כבר ,ענה עזרו לי תודה רבה לימור!

לימור שלום רב, דרך מכתבך אני יכולה לזהות תחושה של סבל וקושי. נראה שזה שנים שאת מנסה להתמודד עם הפרעה שמשפיעה על איכות חייך, ובמובנים מסויימים מונעת ממך הנאות שונות בחיים כמו לינה ארוכה מחוץ לבית, כפי שתיארת. דבר אחד שלא הבנתי ממכתבך הוא שככל הנראה אובחנת במשך השנים כסובלת מOCD אולם לא ברור לי האם טופלת וכיצד. כמו גם לא ברור האם היום את מטופלת או לא. לדעתי, הטיפול היעיל בהפרעה זו הוא שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפויטי. אני ממליצה לך על כך בחום. אני מאמינה שטיפול מתאים עשוי לשפר את תחושתך ולתת לך כלים טובים להתמודד עם ההפרעה. בברכה, טלי פרידמן

כן , אני טופלתי מגיל 8 בערך על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים עד לפני שנה בערך הייתי מטופלת עם פסיכולוג קליני , אף פעם הם לא עזרו לי כבר שנתיים שלוש שאני מטופלת בסרוקסט . שהמצב היה חמור הייתי לוקחת 2 כדורים ביום , שחל שיפור ירדנו לכדור אחד ביום ושאני מרגישה ממש טוב אני מורידה את המינון לכדור אחד ביומיים. אבל רק כדורים עוזרים לי (אפילו זה בקושי שאני נמצאת במצב של פאניקה ואי שקט) ושלא נדבר על פסיכולוגים ופסיכאטרים שבכלל לא עוזרים . אני השתחררתי מהצבא ,הפסקתי את הלימודים בכיתה י' , אני לא מצליחה לעשות כלום עם החיים שלי. אני ממש מיואשת וגם ההורים שלי :-(

שלום לכולם, האם יש למישהו המלצות לגבי דברים אשר יכולים להקל על הפרעה מסוג : "AVOIDENT PERSONALITY DISORDER" ? האם אני צריך לחפש את חברתם של אנשים או להמנע ממנה לעת עתה? האם כדאי לי לנתח את המצבים בהם אני נמצא עם אנשים כדי ללמוד יותר על התנהגותי או שעדיף פשוט "לזרום" ולהתעלם מנטיה טבעית לשתוק? שאלה אחרונה ולא קשורה לקודמות: האם כאשר מפתחים מודעות גדולה לבעיה זה אומר שהיא בתהליך של פתרון?

שלום רב יש הרבה טוב בלהיות "נורמלי", דהיינו , לענייננו כאן, כזה שמסוגל ליצור קשר חברתי שנחשב כשגרתי בחיי היום יום, כמו למשל: לשאול בסופר איפה אזור ה... לברר מעובר אורח את מיקומו של רחוב צדדי בשכונה, להודיע למי שנדחף בתורך כי אתה הבא בתור, וכמובן: ליצור קשר חברתי ואינטימי משמעותי עם בן/תזוג, הורה, אח/ות, וכו'. ומכאן התשובות לשאלותיך: כדאי לבצע אינטראקציות כאלו, ולא להמנע מהן; כדאי להיות מודע לקשיים, ולנסות למצוא תהליכים שמקילים על כך (וזה די מקרב אותך לרעיון של יעוץ מקצועי, שנראה לי שכדאי לך לקחת. אם אכן תרצה הכוונה, פנה למייל האישי שלי עם תמצית פנייתך הז, ואפנה אותך לכמה אפשרויות הלאה)); מודעות טובה היא, כשאלתך, חלק מהפתרון. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

רון שלום עדיף לא להמנע יחד עם זאת יש חשיבות רבה לשאלה מדוע אתה נמנע עמי

כבר הרבה זמן שאני סובלת מדיכאון אומנם עקב סיבות מורכבות אבל דיכאון הוא דיכאון אני מקבלת מודאל פורטה ואכן אני רגישה יותר טוב במשך היום ורע מאד לקראת הערב הבעיה היא שכשאני מתחילה להרגיש לא טוב אני מעלה לעצמי את מינון התרופות רק על מנת להרדם ולברוח מה אני יכולה לעשות במקום כי ברור לי שזהו לא פיתרון נכון תודה עדי

הכי חשוב - להתייעץ עם הפסיכיאטר ועם הפסיכולוג שלך, לספר להם בדיוק מה שסיפרת לנו ולנסות למצוא יחד דרת שתתאים לך באופן אישי, בין אם זה תרופות אחרות או מינון אחר או סוג אחר של טיפול.

עדי שלום רב, הטיפול היעיל בדיכאון לדעתי הינו שילוב של טיפול תרופתי יחד עם פסיכותרפיה דינמית מתמשכת. לא הבנתי ממכתבך האם את הולכת לטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) מעבר לטיפול התרופתי. זה חשוב מאד, כיון שהתרופות, כפי שאת כבר יודעת, לא עוזרות ממש, אלא עד גבול מסויים. העבודה העקרית נעשית מול המטפל, בשיחות. בברכה, טלי פרידמן

אני אכן בטיפול פסיכותרפי זה לא שאני לוקחת טיפול תרופתי וזהו כמובןשאין סיכוי לנצח את הדיכאון אך ורק בטיפול תרופתי

עדי יקירתי אנא פני לעיוץ פסיכיאטרי מודל אינו טפול מתאים לדכאון ויתכן שאת יכולה להעזר גם טפול כזה או אחר בשיחות בהצלחה עמי

עמי שלום אבל הפסיכיאטרית שלי נתנה לי מודאל עקב הדיכאון שלי אז למה בעצם מתאים מודאל פורטה?

ברוך בואך לפורום

לצוות הפסיכולוגים, עו"ס, והפסיכיאטרים שלום רב! הייתי רוצה לשאול שאלה, אך קודם אספר במס' מילים את בעייתי. בן 20, חייל. בלשכת הגיוס הותאם פרופיל צבאי 64 עקב אסטמה ומאפיינים אינטריויטים , עקב טיפול רגשי בשנות ההתבגרות המוקדמות שעסק בקשיים חברתיים ובעיות בין ההורים. מאחר ועדייןקיימים קשיים חברתיים הותאם פרופיל 64. התגייסתי ,עברתי טירונות באופן תקין, עברתי קורס מקצוע טכני, והוצבתי ביחידת האם. החל מגיוסי נלחמתי על ביטול סעיף נפשי, כאשר כל קב"ן וקציני פסיכולוגיה (קפ"ס) שעימם נפגשתי טענו כי עדיין מוקדם להעלות פרופיל. אך הומלץ על המשך מעקב ע"י קפ"ס ביחידת האם. ביחידת האם הופיעה ירידה חדה במצב הרוח שהתנדוד בין צחוק לבכי. עקב קשיים שלא אותרו במהלך הקורס, קשיים טכניים ברמת המוטוריקה העדינה , קשיים מהם אני סובל מאז הלידה, דבר שגרם לאיטיות בקצב העבודה, ועיכב את שאר צוות החיילים. הוחלט לאחר הרבה בדיקות למצוא את הדרך לכיוון עבודה יחידנית שתמנע את הקשיים החברתיים שנובעים מקשיים מקצועים. הוחלט להעלותי לועדה רפואית ע"מ לשנות פרופיל ל-45. לאחר כחודש עברתי לתפקיד מנהלתי. הקשיים בבית: אב לאחר אירוע לב , לפני שנתיים בחרדה גבוהה , עד לעתים חוסר תפקוד המתאים לגילו (טיולים, נופש מעל יום מחוץ לבית , חו"ל, עבודה), כתוצאה מכך מתחים גבוהיים בינו לבין יתר בני הבית, עצבני ומתוח מאד, לעתים מאבד שליטה בעת כעס וזורק חפצים. אם נוהגת לאסוף סרמטויטם וחפצים ולא להיפטר (לזרוק) חפצים אחרים . ברוב המקרים חפצים ובגדים לא שימושים. יש לה מחסנים שעליו היא משלמת שכ"ד גבוה, כמו-כן האגרנות מתבטאת גם בבית , כאשר יש חדר מפוצץ בשקים, וכל הבית מבולגן. דבר הגורם למתחים ומריבות בבית, והיה נשא לט.רגשי בעבר .. טיפול בבעיה של אמא נכשל עקב דיווח תכני פגישות עו"ס לאבא, ואי השתתפות אבא בהליך הטיפולי. אחד האחים סובל מהימור כפייתי דבר שמוסיף לדאגות. כיצד ניתן לעזור למשפחה? אני בכל-אופן מטופל ע"י קפ"ס היחידה, שעוזר מאד אך קיימת בבית התנגדות מצד אבא, קשה לי בבית וביחידה (שע"פ בקשתי ביקשתי להישאר ביחידה סגורה) ישנם קשיים חברתיים. היש פתרון כולל לבעיות המרובות?

שלום רב, אכן, ממש מורכב. אני מתפעל מיכולת הניסוח וארגון הכתיבה שלך, ומהמודעות לקשיים שלך וגם של אלו הסובבים אותך בצבא . נראה לי שעליך להיות מאד מרוכז בגיוס כוחות עבור עצמך, כי, כפי שאתה מתאר - יש צורך בהרבה סבלנות כדי לאפשר לך להסתגל בהצלחה, אבל ניתן להצליח בכך. זו לא בושה שתחליט שאתה שם את עתידך שלך בעדיפות ראשונית. זה מה, כך סביר להניח, גם מה שהוריך היו מסכימים. מצבם די כרוני, כלומר ללא סיכויי שיפור משמעותיים. אם תכלה את כוחותיך בהתרוצצויות סביב סיוע מסיבי להוריך - חוששני כי תקרוס. הרבה יישר כח, ד"ר יוסי אברהם

גל שלום רב, ממכתבך עולה כי אתה מתמודד עם מערכת משפחתית מורכבת וקשה, יחד עם קשיים אישיים שלא ניתן להקל בהם ראש. עצם היכולת שלך להיעזר במערכת הצבאית, ועצם העובדה שגם מצאת קפ"ס טוב, זה נהדר, ולא כולם זוכים לכך. אז קודם כל, מצויין שאתה דואג לעצמך, ותמשיך לעשות כן. לגבי המשפחה, נראה כי באמת יש מערכת מורכבת מאד עם קשיים אישיים של כל אחד מבני הבית, וזה יוצר חיבור קשה עוד יותר בתוך הקונסטלציה המשפחתית. אינני בטוחה שאתה יכול לעשות משהו במידה ויש התנגדות חריפה מצד גורמים בתוך הבית, כמו אביך. הדבר שאני יכולה לחשוב עליו הוא לדרוש מהעובדת הסוציאלית של לשכת הרווחה לבצע פיקוח צמוד על המתרחש בבית, ושתיהיה יותר מעורבות והכוונה מצידה. זהו תפקידה, ואם היא אינה מבצעת אותו כראוי, אתה תמיד יכול לפנות למנהלת לשכת הרווחה ואף גבוה מזה. אבל שוב אני מדגישה, לא תמיד אפשר להציל את העולם שסביבנו, ולתקן. עליך לדאוג ראשית לעצמך, לחייך העכשוויים והעתידיים. המשפחה שלך, שאני בטוחה שהיא חשובה ויקרה לך, תצטרך להתמודד עם קשייה בכוחות עצמה. אני בטוחה שההתמודדות שלך לא קלה, ואני מאחלת לך רק שיהיה לך הרבה כוח להמשיך ולבנות את עצמך למרות הכל ואף על פי... בהצלחה, טלי פרידמן

גל שלום . עצות המומחים שוות זהב !. ונכונות מאד ! הצל את עצמך ! דאג לעצמך ! וחיך שלך חשובים יותר ! אם תשאל איך זה ? אומר שמיתוך ניסיון מר במישפחתי הסבוכה פי כמה , כל מי שדאג לעצמו ניצל .ומי שהיתחשב בשני שהיה פגוע , הוא בעצמו ניפגע !, והתוצאות הן קשות יותר 20 שנה מאוחר יותר . ד ..א...ג ל...ע...צ..מ..ך ! גל . חזק ואמץ כי אתה יכול ! דיאן. שלח אות חיים .

יעל מוסרת: ל י ל ה - ט ו ב . סוף.

ביי נשמה..ובלי סוף...תמיד יש התחלות...חדשות. לילה טוב דניאל

התכוונתי: "רות". מי זאת רות לעזעזל...ואיפה היא ? טוב , הפעם באמת . בי בי יעל

לד"ר אבני השלום והברכה לך!!! אחי רווק כבן 42 נכנס למצב פסיכוטי קשה בעקבות מות האם. לצערי , בעקבות מצבו הקשה שהתבטא בניתוק מהמציאות, לא ענה לשאלות שהופנו אליו, הגיב באפטיות מוחלטת, לא שתה ולא אכל, והיה ער כ- 26 שעות. מעבר לכך שלא ישן ולא ישב במהלך הלילה, הוא עמד שעות רבות ולא נשבר. כל מאמצי לקבל עזרה מגורמים שונים במהלך הלילה עלו בתוהו.בעקבות כך פניתי אותו בכוח (עם עזרה של גברים במשפחה) לבית החולים. משם הופנה לבית חולים פסיכיאטרי. האישפוז היה אישפוז בכפייה לשבוע ימים ולאחר מכן ההוארך האישפוז לשבוע נוסף. בשיחתי הראשונה עם הרופא, הגדיר את מחלתו בשם "סקיזו אפקטיב דיזורדר". הטיפול שקיבל בבית החולים היה ואליום באינפוזיה כ- 30 מ"ג. אני מניחה שנתנו לו כדורים נוספים בבית החולים. כמו כן לאחר שבועיים של אישפוז כפוי, ביום שיצא לחופשה מבית החולים קיבל זריקה בשם "מודיקט" 25 מ"ג. אחי לאחר 5 ימים ביקש לעזוב את בית החולים, אך לא נענה. בכל יום שהייתי בא לבקרו הוא היה נראה בכי רע, מסומם באופן כזה שכל הזמנים התבלבלו לו. לאחר שבועיים יצא אחי לחופשה מצוייד בכדורים הבאים: כפי שצויין זריקת מודיקט 25 מ"ג ואליום 1X2 חמישה מ"ג מרוניל 1X2 שבעים וחמישה מ"ג דקינט 1X2 שני מ"ג פרפנאן 1X3 שמונה מ"ג אני מניחה כי את הכדורים האלה הוא קיבל גם בבית החולים, אך תשובה מדוייקת לגבי כמות המינון שניתן לו לא קיבלתי. שאלתי היא: מה תפקידו של כל אחד מן הכדורים המצויינים לעייל? מה הן תופעות הלוואי שיש להן? האם הכמות אינה מוגזמת? כי התגובות הנוכחיות כיום הן: חוסר יציבותבעמידה והליכה, קושי בדיבור, הזעה יובש בפה, ופטריה בלשון. שאלה נוספת: איזו מחלה זו? ממה היא נגרמת? פרט לטיפול התרופתי איזה טיפול מומלץ למחלה זו? האם ניתן לוותר על הטיפול התרופתי באופן מוחלט? אנא עזור לי לתקן / לפתור את הבעייה!!! ברצוני לציין כי אחי במהלך חייב לא הזיק לסביבה הקרובה / רחוקה, לא הזיק לעצמו פרט למצב הקשה שהיה שרוי בו שלדעתי לא במודע לא אכל ולא שתה . הפעם הראשונה היתה לפני 5 שנים ולא קיבל שום טיפול תרופתי. והפעם השנייה היתה בחודש זה. בברכה ובתודה dvora

דבורה שלום יש כמה אפשרויות אבחנתיות והטפול בהתאם הדרך הטובה ביותר אם אינך שקטה היא לדבר עם מנהל המחלקה ואם עדין אינך שקטה להזמין יעוץ של מומחה נוסף את רשאית להזמין רופא אחר בתאום עם המחלקה (אין להם ממש זכות לסרב) ועליהם להציג לו את החומר הרלוונטי הם אינם חייבם לקבל את דעתו אך ברוב המקומות הסבירים יתייסחו אליה ואם אינך מרוהצ את רשאית גם לבקש להעבירו למקום אחר. פרפנן ומודיקט הינן תרופת נגודות פסיכוזה מרוניל תרופה נוגדת דכאון וליום תרופת הרגעה דקינט תרופה נגד תופועת לואי - חוסר יצביות, רעד לגבי המלצות אין לזה כל ערך ללא בדיקת החולה וקבלת מידע מבני משפחה ורצוי גם מבית החולים בהצלחה עמי

חמודה שלום רב! ראשית :שם הכותב:תמיד נשאר,אין צורך לשנותו כאשר את קוראת למישהו. ורק בנושא:את קוראת,כך ששמך יופיע "לעולמים". שנית ולדבר החשוב מכל:היכן לשרת?קרוב או רחוק?לדעתי קודם תתגייסי,תעברי טירונות,ואז תראי באם המסגרת אכן מתאימה לך.וזה כייף להתגייס. ובאם נקלטת והכל עובר חלק,אז אין סיבה שלא תשרתי רחוק,תסתגלי לחיים שעושים בצבא,ואז אוליי תתגעגעי קצת לבית,למשפחה,ןכשתחזרי הבית,יהיה למה. וחוץ מיזה?מה עשית בקיץ מתוקה. אני פה תמיד למענך.. דניאל

תם ונשלח....... יעל

אני ניגש..... ואם את עייפה אני משחררך בחום ואהבה. דניאל

לרגע חשבתי ששוב התחילו להעתיק הודעות כי פעם כשכתבתי לך אז כתבתי "תם ונשלח"...

לאן שלחת?לוואלה?או לפרטי שלי? דניאל

היייייי אותך הרבה זמן כאן לא ראיתי? הכול בסדר איתך??? בקשר אליי לצבא , שאלה נורא חשובה מה את מציעה לי כדאי רחוק או קרוב??????מה את יודעת או מכירה או שמעת????.מה באמת כדאי

עניתי לך על זה כבר בהושעה מלפני שבועיים בערך

סליחה. אז תוכלי לפרט לי פחות או יותר מה עוברים ביום הראשון בטירונות ואיזה הרגשות ליוו אותך?? אנגל בבקשה זה כול כך יעזור למצוקה שלי

שוב..... תוכלי לספר לי קצת מה עוברים ביום הראשון בטירונות ואייך זה מבחינה חברתית מכירים כולם מהר חלק אף אחד איזו הרגשה מה הולך? אני מאוד לחוצה ואין מי שבאמת יסביר לי מכול הלב תוכלי??? זה חשוב לי אין סוף אני מחכה לךךךךךךךךךךךךךךך

הכי כייף זה היום הראשון. יש המון התרגשות כולם מדברים עם כולם וזו ההזדמנות להתקרב לחברים וחברות חדשים ולהתחלק איתם בחוויות. בכלל הטירונות זו התקופה הכי הכי למרות כל התיזוזים. לומדים מלא דברים חדשים, עושים בלאגנים ובכלל להיות פתאום רחוק מהבית זה חדש ומגניב. אחר כך כשמגיע השיבוץ לאיזו יחידה או לאיזה חיל ואיזה בסיס - יש המון מתח כמו לפני בחינות הבגרות. יש המון קורסים מעניינים והרבה תחומים שתשמעי עליהם בפעם הראשונה ותאמיני לי שיהיה לך ממש קשה להחליט איזה מהם את רוצה. בסך הכל, אם לא מתכוונים ללכת לקצונה ולחתום קבע אז כל הצבא זה כולה שנתיים שממש עוברים בצ'יק, כי איך שמתחילים להכנס לעניינים - הופ מגיע השחרור. מקנאה בך, ותאמיני לי שהייתי מתגייסת שוב במקומך. הייתי מדריכה בחיל השריון וגם מורה חיילת תקופה קצרה בישוב ספר (שזה כייף מסוג אחר). בקיצור, מחזיקה לך אצבעות שתצליחי. שיהיה לך רק טוב, דנה

שלחתי מייל

אני בדרך לבדוק יעל

עניתי במייל יעל

היייייייייי תודה לך, כול כך קשה להוציא את הטקליט מהראש אפילו אם אני מאוד רוצה. תביני תמיד הייתי לבד ונפגעתי המון בחיים שלי השאלה והפחד שלי אם עברתי בתי ספר ובכלל תמיד הייתי כזו לבד ומוזרה. למה פתאום בצבא היה טוב? את מכירה אנשים שהיה להם רע בתיכון והשתנו בצבא???????

היי, כן, הרבה חבר'ה שאני מכירה (בנים ובנות) עברו תקופה דומה לשלך בבית הספר (לא חברותיים, מסוגרים, מופנמים ואפילו קצת תוקפנים ואגרסיביים) החליפו כמה בתי ספר (כמוך) ודווקא בצבא, שזה מן כור היתוך אחד גדול להמון צעירים שמגיעים מכל מיני אזורים בארץ ומכל שכבות הציבור פתאום נשברים מחסומים ומצליחים להיפתח ולקשור קשרים. חברת ילדות שלי היתה כמעט אצל כל היועצים הפדגוגים בארץ ולא היה בית ספר שהיה מוכן להחזיק אותה אצלו. ממש התיאשו ממנה וכמעט אישפזו אותה במוסד טיפולי. בקיצור, בגיל 17 היא תפשה פתאום שאי אפשר להמשיך ככה והחליטה שהיא הולכת ללמוד משהו (עיצוב תעשייתי, גרפיקה ואופנה). אז זה באמת הוציא לה קצת את הציפורים מהראש אבל המהפכה האמיתית קרתה לה בצבא. שם נפתח לה חלון הזדמנויות גם חברתיות וגם מקצועיות. תאמיני לי שיכול להיות לך טוב בצבא למרות העבר שהיה לך בבית הספר. כל הזמן אנחנו משתנים, מתפתחים ומתקדמים. מי שעומד במקום בסוף הולך אחורה. אז תאמיני בעצמך ותחליטי שזהו זה, נגרמה תקופת בית ספר עם כל הבלאגנים ועכשיו זה הזמן שלך. את הולכת להגשים את עצמך ולעשות דברים בשביל עצמך. והעיקר, אם תאהבי את עצמך ותתני לעצמך קצת יותר קרדיט - תמצאי שהמון חבר'ה ירצו בקרבתך וככה תרוויחי פעמיים - גם מבחינת חברתית יהיו לך חברות וחברים וגם מבחינה אישית - הדימוי העצמי, הביטחון העצמי וההערכה שלך כלפי עצמך יגדלו. חזקי ואמצי, ושרק יהיה לך טוב ( ו0

ראיתי שכתבת לי שוב שאלתי משהו אחר אני מבינה שלאף אחד לא יכול לעזור ולתת תשובה החיים שלי שחורים ורודים הם אף פעם לא היו אין לי עוד מה לומר אני ילך בהרגשה של מה שהיה היה.............

רק רגע אחד חמודה, סבלנות, לפעמים המחשב נתקע. אני כבר עונה לך יעל

אני איתך עד שתוכלי

שלום הייתי רוצה את תגובתם של הפסיכיאטרים והפסיכולוגים בפורום על הכתבות שפורסמו בידיעות אחרונות ביומיים האחרונים שבהם נאמר כי נערים ונערות שלקחו רואקוטן נזקקו לטיפול פסיכיאטרי ואף לאישפוז בעקבות דיכאון שלקו בו כתוצאה משימוש בתרופה זו. תודה מראש אשמח להתייחסות גם של אנשים אשר הם מכירים או השתמשו ברואקטן והזדקקו גם לטיפול פסיכיאטרי

אח שלי לוקח את התרופה כבר ששה חודשים והוא צריך לקחת אותה עוד חודש אחד. חוץ מקצת יובש באף ופעם אחת בלבד דימום באף לא היו לו שום תופעות לוואי, בטח שלא בעיות פסיכיאטריות או אפילו חוסר מצב רוח והעור שלו נראה מדהים. שיפור מפליא.

ברצוני לספר על שכנה שלי שאחרי שימוש של חודשיים ברואקוטן אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. יש לציין שלפני זה היא היתה בסדר גמור תיפקדה למופת בחורה חברותית ששירתה בבסיס במרכז הארץ. לאחר האישפוז שנמשך 3 חודשים במחלקה סגורה היא שוחררה לביתה היא עדיין לוקחת כדורים ומאוד דיכאונית בנוסף להזיות לא קלותץ\. היא מאמינה שהפיגוע שהיה במלון פרק בנתניה היה באשמתה. לסיכום ילדה בת 19 פעילה ושמחה אושפזה בעקבות השימוש בכדור. בנוסף ראיתי שעל הכדור כתוב שהוא אסור לשימוש לנשים בגיל הפוריות

הייייייייייייייייייייייייייייייי

בדיוק עמדתי ללכת, אבל כנראה שאני אשאר עוד כמה דקות. מה קורה איתך ? יעל

בסדר אני שמחה שאת כאן חשבתי אלייך הרגע. בקשר לעצמי לבעיות הכרוניות שלי מה נראה לך לבקש להיות בבסיס סגור? אמרו לי אבל לפי הבעיות שלי זה בדיוק מה שיש שם לדוגמא: למשל כולם ישבו יחד אני לא יעז לגשת אלייהם וירצה להתבודד עם עצמי או שאני היה איתם והיה כמו דג וירגיש טיפשה ולא רצויה, מבינה כמה חששות יש לי?

לילה טוב יעל

לילה טוב נשמה

הייייייי תודה לך אל עזרתך

תודה על האימייל... ועל כך שאת עוזרת לי לחפש את נקודות התקווה שאני בעצמי מאבדת לפעמים.... עצוב לי היום,גם קצת בגלל אתמול וגם בגלל שהיה לי יום מלא בדברים לא קלים.... מה שלומך?

אחותתתתתתי, לפני שטלי עונה, דעי שגם אני פה בשבילך, סתם ככה אם את רוצה....... התגעגעתי יעל

מה שלומך? מה קורה איתו?

אינשם, אני בסדר, תודה. אני שמחה שהמייל עזר...ואני מקווה שלמרות הימים הלא קלים, יבואו גם ימים אחרים, טובים יותר... ליל מנוחה, טלי פרידמן

גם אני מקווה טלי, אף על פי שקשה לי כרגע לראות את זה....ולהאמין לכך ליל מנוחה גם לך

שמי חני ואני בת 26, לפני חצי שנה עברתי לביתי החדש עם בעלי ואני מפחדת להשאר בבית לבד. אנחנו גרים קומה שלישית, באזור טוב אך יש לי פחד שכל הזמן יש מישהו בבית ויקרו דברים רעים, יש לציין שכיום אני אמא לתינוק בן 3 שבועות ושבעלי צריך ללכת בלילה, המצב נהיה כפרוייקט ואני צריכה ללכת לאמא שלי או שיביאו אלי אנשים בגלל הפחד להיות בבית (למרות עם התינוק). חשוב לציין שהמצב של הפחד הוא תמידי ותמיד הייתי מפחדת להשאר לבד גם אצל ההורים. אמי מספרת שאף פעם לא הייתי ישנה אצל אנשים שהייתי קטנה ואף פעם לא הייתי מסכימה להשאר בבית לבד לא חשוב באיזה גיל. מה לעשות, חני.

חני, עברת איזושהי טראומה שקשורה בעניין (סליחה על כך שהשאלה חודרנית(? את עצמך עבדת עד ללידה? עדי

חני שלום רב, את מספרת כי הפחד מלווה אותך במשך שנים רבות. להערכתי, מעצם ההימשכות של התופעה, יש לטפל בה באופן יסודי. לכן אני ממליצה על טיפול פסיכותרפויטי ממוקד בחרדות. ייתכן גם ששילוב של מאפיינים התנהגותיים (אלה הם מאפיינים מעשיים יותר של התמודדות) בתוך הטיפול יהיו יעילים. אם את מעוניינת בעזרה במציאת מטפל מתאים, את מוזמנת לפנות אליי דרך האימייל. בברכה, טלי פרידמן

לטלי שלום, רציתי לדעת במה את יכולה לעזור לי והאם את מהמרכז הארץ במידה והצורך כמה זמן או יעלה? בתודה, חני.

חני שלום איני יודע מדוע את חרדה הדרך הפתוחה לפנייך היא פניה לטפול התנהגותי (השארות לבד בהדרגהיותר ויותר) ניתן לשקולדרכי טפול אחרות אל לוותרי לעצמך בהצלחה עמי

שלום אני לוקח פנרגן 2 כדורים ביום כבר למעלה מ4 חודשים בנוסף אני לוקח פבוקסיל 75 מ"ג ומודל 100 מ"ג בתחילה קיבלתי פנרגן להרגעה אך קראתי שלהרגעה נותנים אותו לתקופות קצרות בלבד לכן השאלה שלי היא מדוע אני לוקח את התרופה הזו? מצבי לא טוב אני בחור בן 22 ואני מתקשה לתפקד אבל אני חושב שהתרופות רק מחמירות את הבעיות שלי אבל אני לא מצליח להפסיק לקחת אני צריך עזרה שרופא מומחה יענה לי בבקשה אני אבוד.

מה יש לך שפעת????? ממה אתה סובל.......מה צריכים לנחש

רועי שלום פנרגן ניתן בדרך כלל לתקופות זמן קצרות לעתים לא אם הטפול אינו מועיל אנא במקום להיות מיואש עשה מעשה - פנה לפסיכאטר תרופות אילו מומלץ לקחת תחת מעקב בין השאר למקרה שאינו מצליח ואז יש לעשות שנוי בטפול בהצלחה עמי

האם יש בפורום זה רופא או פסיכולוג בתחום זה ? אם לא - אשמח מאוד לקבל מידע היכן אפשר לקבל ייעוץ בנושא זה או בנוגע לסקסולוג.

שלום הדר. אתה מוזמן לפנות לפורום אין אונות באתר. הפורום מנוהל ע"י דר בירן, סקסולוג מומחה. ניתן להגיע לפורום דרך הלינק הבא: http://doctors.co.il/forums/list.php?f=76 גלישה נעיהמ יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

את כאן ? יעל

היא תחזור אחרי שנמות כולנו ככה....היא" אמרה

רשע אחד...

היום התחלתי טיפול אצל מטפל פרטי והוא היה מקסים, מבין, מדרבן, תומך. זה היה נהדר. אני מקווה שסוף סוף סיימתי את המירוץ אחרי מטפל ומצאתי את המטפל הקבוע שלי. אני כל כך מפחדת ששוב זה לא ילך ושאני שוב אתאכזב ואהיה שוב במירוץ החיפוש המייאש הזה. תחזיקו לי אצבעות...

בהצלחה !!!!!!!!!!!!!! (-: יעל

אורית יקרה, אני מקווה בשבילך שאכן זהו מטפל טוב, ושתמו חיפושיך... אני יודעת כמה קשה החיפוש אחר מטפל מתאים, וכמה מטפלים יש לעבור לפעמים עד שמגיעים למטפל המתאים... בכל אופן, מ ז ל ט ו ב!!! טלי פרידמן

תודה רבה לשתיכן. הבעיה היא שהחיפוש מתיש כל כך משום שהתחלתי לחשוב שמשהו לא בסדר אצלי אם אפילו טיפול פסיכולוגי אני לא יכולה למצוא.

"איבדתי חברה"... זוכרת את אותה הודעה? אולי... בכל אופן, עכשיו התחיל עוד דיון על זה, באייסיקיו כמובן, כי פנים מול פנים היא בטח לא רוצה לראות אותי, כ"כ בא לי למות... כ"כ....ובא לי למות....ובא לי למות..... אני כ"כ מצטערת....אני יודעת ולא יודעת על מה.... רוצה ולא רוצה לדעת... אבל אני כ"כ מצטערת... מצטערת על זה שאני חיה.... מצטערת על זה שפגעתי בה... ומצטערת על......לעזאזל אני לא יודעת על מה!!! רציתי לצטט אבל אין לי כוח לזה אפילו! שימותו כולםםםם!

ואז מה?????????

נטעלי, די, תצאי מהסחרור הזה. את פשוט באטרף עם כל הסיפור של הצבא. תיכף תגידי לבסיס, תראי את המקום ותפגשי את הנפשות הפועלות. ותראי שהשד בעצם אינו נורא בכלל. די, כל הקטע המעפאן עם ההסתגלות צריך להיגמר. תוציאי את התקליט הזה מהראש ותשימי תקליט חדש.

החיים שלי שחורים כבר ורודים אף פעם לא היו , האם לפי דעתך מה שאת עברת בצבא יש שינוי של בגרות? אין כבר חבורויות וכן שייכת ולא שייכת???

מה דעתך להשאיר ילדה בת 9 לבד בבית עם אחיה הקטן בן 3 במשך היום עד שאמא ואבא חוזרים מהעבודה 8 שעות בערך זה רע או טוב ? זה מפתיח או גורע ?

לפי דעתי אין להורים דרך אחרת להתפרנס ולשמור על הכיס מאשר להשאיר את הילדים בבית לבדם. יש צורך כמובן לדאוג להם לארוחות מלבד ממתקים שייקרצו להם כאשר ההורים לא מפקחים עליהם והם נתקפים רעב, יש צורך במספר כללים שאותם לא עוברים כמו פתיחת דלת לזרים, יש להדריך אום מה לעשות בזמן מצוקה ולהיות איתם בקשר בזמנים קבועים הלוואי וימצאו פתרון יותר יעיל ומתאים לנושא זה ממני אמא מודאגת

סמדר שלום רב, שאלתך אינה ברת תשובה, כי כל מקרה נידון לגופו. תלוי בבגרות של הילדה, ביכולותיה המעשיות והקוגנטיביות, במידת האחריות שלה ועוד מאפיינים רבים. באופן כללי גיל 9 הוא עדיין נראה בעיני צעיר מדיי כדי להשגיח על ילד בן 3. אמנם אני מאמינה שהיא יכלה להישאר לבדה בבית, כ"ילדת מפתח", וזה היה מתקבל באופן סביר יותר על הדעת. אולם כשעליה לשמור ולטפל בילד בן 3, זה הופך בעיני את העניין למורכב ומסוכן הרבה יותר, ואינני בטוחה שזה כדאי. ושוב, אני מסייגת את תשובתי כיון שאינני מכירה את הילדה, ואת כל המערכת הסביבתית והמשפחתית. בברכה, טלי פרידמן

אסור עדיין בגיל זה להשאיר ילדה לבד....אומנם תשע הוא גיל די בסדר אבל במקרה של מצוקה ילדה בגיל זה..לא תדע איך לנהוג...במיוחד שיש אח בן שלוש שיכול להרגיש לא טוב או כל מיני דברים שאנחנו לא צופים.....לכן עדיף עדיין להשאיר אותם עם שמרטפית...

בעלי מטופל מזה שנים אצל פסיכולוג. שניינו מטופלים מזה זמן בטיפול משפחתי. מדי זמן נתקף בעלי בהתקפי זעם ומכה אותי נמרצות. שניינו אקדמאים. נראה כי הטיפולים בשיחה אינם מצליחים לסייע בפתרון הבעיה. שאלתי: האם קיימים טיפולים תרופתיים שעשויים לסייע במיתון התקפי הזעם (ואולי פתרון מלא?)

לדעתי את פשוט צריכה לזרוק אותו.................!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חכלילה יקרה- האם תוכלי להוסיף קצת פרטים? האם תמיד הוא היה אלים ומתפרץ, או שההתנהגות הופיעה בעקבות ארוע כל שהוא? האם הוא מתנהג כך רק כלפייך, או שיש לו התקפים כאלו גם מחוץ לבית? האם הוא תופס את התנהגותו כבעיה, משהו שהיה רוצה לשנות, או שהוא חושב שזה בסדר, ותמיד יש לו הסבר למה זה קרה? זה ביחס אליו. ומה איתך? את מרגישה שתוכלי להמשיך ככה איתו לאורך זמן? האם יש לכם ילדים? ליבי איתך. אני חושבת שאת נמצאת במצב לא פשוט, וזה בלשון המעטה. אני מקוה שתצליחי למצא דרך טובה להתמודדות. בהצלחה.

במקרים כאלה אין שאלות ולא תשובות. יש החלטות קשות מעמיקות וכואבות... שלפעמים הכאב הפיזי עדיף על הכאב של ההחלטה שהיא צריכה לקום ולעשות מעשה עם עצמה... את חמודה אבל על תפלי למלכודת של שאלות וכמובן על תלכי רחוק גם עם עצמך אני בטוחה שלך יש בעיות כאלו ואחרות שיש לך את התשובות עלהם.. אך מה עישית בנדון? ומשמה צריך לענות.! הנחמה שלך כל כך טובה אך אין לדבר מתוך הזדהות והבנה.. אסור לנו לותר לעצמנו ולהתפשר בנושאים כואבים כאלו הוא אחרים באהבה שבת שלום שרית

הטיפול התרופתי הטוב ביותר הוא - הטבע ונטבע אומר שאיפה שלא טוב הולכים ואיפה שטוב נשארים. השאלה שלי למה את לא מקשיבה לטבע שלך -לכאב שלך למי שאת... במקום לחפש תרופות .....אין דבר כזה הםפתרון היחדי זה לגרום לא להרגיש שהדבר הכי יקר לו הוא פוגע בו וזאת את.. המתנה שלך לו ולעצמך זה לעזוב אותו אחד ולתמיד בלי רגשות אשם... ובשיא החוצפה שלך את עוד דואגת לו לתרופות - מה קורה אתך אישה זה לא נחשב אהבה שהוא רוצה לטפל בעצמו רק עבורך - כדי שלט יכה אותך אהבה זה שהוא מוכן לעשות זאת בשביל עצמו בלבד. וכמו שאת לא עוזבת אותו בשביל עצמך... כך הוא לא יפסק להכות אותך בשביל עצמו.. הנוסחה להרס עצמי שלך ושלא ולזה עוד קוראים אהבה... אהבה זמ משהו אחר שטרם באמת העזת לגעת - זאת אי איכפתיות לשמה על מנת להציל אותך ואותו אך אתם מוכרים לכם אחד לשני - אשליות אשליות.. אחותי אוהבת אותך כי חסרת רחמים אתך... שרית

חכלילה, עופי משם למקלט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין לך מה לחפש איתו יותר. בייחוד אם יש לך ילדים, הם קולטים הכל. עדי

חכלילה שלום צריך לברר האם יש הפרעה נפשית נוספת (למשל דכאון) קיימים טפולים תרופתים שעשויים לעזור במידה מסויימת לחלק מהאנשים. יש קבוצות לגברים אלימים שאמורות להיות יעילות. מנסיוני שלי נדמה לי שפעמים רבות יש קבלה של נשים של האלימות של בעליהן. ברגע שהן מחליטות שאינן מוכנות להשלים עם זה, לעתים קרובות האלימות פשוט נעלמת. בברכה עמי

הייייייייי,תודה על מחתבך......... האמת חשבתי שאת כבר לא מעוניינת לרשום לי או שאני כבר מעצבנת. טיפה נפגעתי מימך עד שיבנתי שזה לא נכון, זוכרת לפני מספר ימים שהיית בפורום התכתבת אם איזה משהו ואז כששאלתי איפה את והוא אמר הלכת לאכול. ירגשתי שאת מתחמקת מימני ואני רק מציקה. עד אתמול שיבנתי שזה לא נכון.............???? יש לי מחשבות נורא שליליות והם מתגברות אליי ומשתלטות אליי. בקשר לצבא את באמת חושבת שכדאי סגור? כי למשל הרבה דברים בסגור היו בתיכון גרמו לי סבל צער: למשל כשכולם ישבו יחד כבוצה ידברו אני ירגיש דחוייה ולא שייכת ירגיש צורך ללכת להיות לבד עד שכולם ילכו כי בדרך כלל אין לי מה להגיד ועוד אל יד כולם אני בלחף?במצב כזה אני מעדיפה להתבודד ושהיום רק יגמר. או למשל כשכולם מתחברות יחד ואני איתם פחות מכניס אותי להרגשה של סתם טיפשה, ואז אני מפחדת לדבר אנה עיזרי לי..................

אני כאן ,ואת שם-אז?? שנתחיל?

ה ת ק ף . . .? ? ?

אתה אומר......שנתחיל ?????? אני עונה.......אם אתה מסוגל...??????? אז ב כ ב ו ד ד ד תחשוב טוב כי לא תיהיה דרך חזרה "אור

"תן לי להבין ליום אחד ותן לי להבשיל בבת אחת למד אותי לעוף כדי שלא אפחד ותן לי להמשיך לחיות לעד... תן לי להחזיק לה את היד ותן לי להשיב מה שאבד למד אותי לעוף כדי שלא אכאב תן לי להמריא לפרוש כנף... תן לי לחייך להיות מוקף ותן לי להספיק הכל עכשיו למד אותי למות תראה איך שאלמד או תן לי שאמשיך לחיות לעד... " . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

פולי יקרה, השיר הוא הפנטזיה הסמויה המצויה בכל אחד מאיתנו. אבל אנחנו?...אנחנו לא יכולים לעוף...אבל אנחנו יכולים ללמוד ללכת, בצעדים בטוחים ועמידים... וגם זה לא פשוט ללמוד. טלי פרידמן

בין עם מודעים ובין עם לא. מה שבטח זה לא משנה הידה אלה הרגשה שכולנו מרגישים כך.. אור...

מה כבר אפשר לבקש יותר מזה?

טלי, שלחתי לך אימייל - אחרון, ואני נעלמת מפה. אביב.

אביבוש, זקוקים לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עדי

אביב, שלחתי לך מייל בהחלט לא אחרון, ואני בהחלט לא נעלמת, בוודאי לא לך. ליל מנוחה, טלי פרידמן

אני אשה בת 37 בעבר סבלתי מחרדות ובשעת הצורך נטלתי תרופה vaben היום אני בסך הכל בסדר אך יש לי פחד ממקומות סגורים פעם סגרו אותי וניכנסתי ללחץ וגם פחד ליתקע למעלית אם אפשר ליעץ לי בקצרה איך להתגבר על זה תודה

ורד שלום רב, האם פרט ללקיחת הואבן היית פעם בטיפול כלשהו? אני מתכוונת לטיפול פסיכותרפויטי. אני ממליצה לך לשקול טיפול ממוקד בחרדות. זהו טיפול שאינו נמשך זמן רב כמו הפסיכותרפיה הדינמית הרגילה, והוא מסייע בהתמודדות עם חרדות מסוג אלו שאת מתארת. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, אני מצטרף לעצת טלי. יעוץ בגישה קוגניטיבית - מנסה לברר עמדות ותפיסות עולם, ולהציב אלטרנטיבות. יעוץ בגישה התנהגותנית, מנסה להכחיד תופעות לא רצויות, ולהרחיב את האלטרנטיבות היותר ענייניות. לפעמים גם הפנוזה משרתת את המטרה. מדובר בגישות קצרות טווח, עם סיכוי טוב ליעילות. את מוזמנת להעביר במייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל מעלה חלונית עם המייל והאתר שלי) משהו מנסיונך בעבר עם החוויה, והפרוש שלך לזה. אנסה לכוון אותך הלאה משם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שטויות................בהתחלה נותנים וואבן..קלונקס...טרנקסל..וכו ואחר כך מוכרים לך על טיפול פסיכולוגי....הלו רופאים נכבדים...אתם לא מתעדכנים...הכול חפיפ אצלכים על תרופות ssri /snri שמעתם?? או אולי חברת התרופות של הבנזואופינים ממשיכה לתת לכם סופי -שבוע במלון רק שתדחפו אותם........נמאסתם בדקתם פעם או הרמתם טלפון לאיזה חולה שדחפתם לו וואבנים וכו איך הוא מרגיש אחרי חודש......אמרתם לו שזה ממכר...ושתופעות הלוואי הם ח ר ד ו ת " אתם עדיין חושבים שאם החולה לא חוזר אליכים יותר....שהוא הבריא????? נמאס לי מהקלות ומהזלזול..........נמאסתם!!!!!

יש לי ילד בן 7 + עולה לכיתה ב' יש לי בעיה איתו אין לו חשק לעשות שעורי בית אם הוא כבר עושה אז כאילו הוא עושה לי טובה וזה עולה לי בהרבה אנרגיה שאלתי היא איך לחנך אותו כי שעורי הבית חשובים ולתת לו לגשת לבד לשעורי הבית בלי שיעלה בבריאות? תודה מראש

חיה, אני חושבת, שאת האחריות לגבי שעורי הבית את צריכה להעביר אליו. אם הוא לא עושה שיעורי בית, בעייתו הוא!!!!! ברגע שהוא יעמוד מול המורה, ויקבל ממנה נזיפה, הוא יבין!!!!!! לשותף שלי יש אח בגיל זה, שהייתה לו בעיה לקום בבוקר ואחרי כמה נזיפות מהמורה הוא פשוט למד ללכת לישון מוקדם. דרך אגב: 1. את יכולה לספר עליו קצת? 2. יש לו אחים? 3. הוא מקובל בחברה? 4. הערכה עצמית וביטחון עצמי יש לו? 5. חוץ מבעיית השיעורים, איך מערכת היחסים שלך איתו? עדי

חיה שלום רב, באופן עקרוני שיעורי הבית צריכים להיות בתחום אחריותו של הילד. הבעיה מתעוררת ברגע שהילד לא לוקח את האחריות על כך, ומשאיר זאת בידי הוריו. אז שיעורי הבית הופכים לכלי משחק ותמרון בין הילד להוריו. ישנן דרכים רבות לשתף את הילד באחריות על תחומים בחייו, וכל אפשרות נידונה בהתאם לתא המשפחתי בו היא מתרחשת. להערכתי כדאי לכם, ההורים, לגשת למספר פגישות מצומצם של ייעוץ הורים. פגישות כאלו יכולות לתת לכם כלים להמשך ההתמודדות עם בנכם הן במישור הלימודי והן במישורים האחרים. במידה ואינכם מעוניינים בייעוץ כזה, נסו לפחות לפנות ליועצת בית הספר. אני מאמינה שגם היא תוכל לסייע בנדון. בברכה, טלי פרידמן

חלומות פז...

לילה טוב.

ליל מנוחה גם לך... טלי פרידמן

הבת שלי בת 5. היא שונאת ללבוש שמלות, לעשות תסרוקות ושאר הדברים שבנות אוהבות. במשחקים עם חברים וחברות היא לוקחת על עצמה את תפקיד האבא. אף פעם לא רוצה להיות האמא. המשחקים שהיא משחקת בהם בעיקר הם רכיבה על אופניים, רכיבה על סוס, רכיבה על טרקטורון.משחקים עם מקלות ושאר משחקי בנים. היא לא משחקת כלל בבובות. מבקשת לעשות פיפי בעמידה כמו בן. האם אני צריכה להיות מודאגת? האם זה מעיד על נטיות מיניות בעתיד?

לדעתי זה לא מעיד על כלום. רק שהבת שלך מיוחדת ולא מוכנה לוותר על הייחוד שלה. תני לה לעשות מה שהיא אוהבת והיא תתפתח איך שמתאים לה.

את אומרת את זה על סמך ידע ונסיון שיש לך בתחום?

ענת שלום רב, אין אפשרות לדעת בגיל כה צעיר על נטיות מיניות בהמשך. מה גם שחסרים פרטים אודות המשפחה. האם יש לך ילדים נוספים? התיאור של בתך מתאים גם למשפחות מרובות בבנים אשר יש להם בת יחידה, והיא לומדת "התנהגות של בן", ומסתדרת איתה טוב ובטבעיות יותר מאשר התנהגות נשית. עדיין אין זה אומר דבר על נטיותיה המיניות. בכל מקרה של חשש וחרדה שמציקים לך, תמיד תוכלי לפנות לייעוץ הורים, ולו רק כדי לשחרר את המועקה שעל ליבך. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב לכל מי שכתב כאן! אני לא מומחית לקבוע אם התנהגותה של הילדה תקינה או לא. לי אישית נראה שהדבר היחיד שצריך לתת עליו את הדעת הוא הרצון שלה לעשות פיפי בעמידה, מסיבות מובנות. אבל מציק לי משהו הרבה יותר עקרוני: העובדה שהחברה שלנו עדיין עושה הפרדה חדה כזאת בין התנהגות "נשית" ו"גברית". מה זה בכלל? חשבתי לתומי שכבר עלינו כמה כיתות בקטע הזה, ושאפילו הצבא כבר הולך ופותח בפני הבחורות יותר ויותר תפקידים שפעם היו רק "גבריים". אבל מסתבר שבחיי היומיום אנחנו עדיין בדיוק כמו שהיינו, והכל דיבורים! תחשבו על זה! כל טוב! אחת

שלום רב לכל מי שכתב כאן! אני לא מומחית לקבוע אם התנהגותה של הילדה תקינה או לא. לי אישית נראה שהדבר היחיד שצריך לתת עליו את הדעת הוא הרצון שלה לעשות פיפי בעמידה, מסיבות מובנות. אבל מציק לי משהו הרבה יותר עקרוני: העובדה שהחברה שלנו עדיין עושה הפרדה חדה כזאת בין התנהגות "נשית" ו"גברית". מה זה בכלל? חשבתי לתומי שכבר עלינו כמה כיתות בקטע הזה, ושאפילו הצבא כבר הולך ופותח בפני הבחורות יותר ויותר תפקידים שפעם היו רק "גבריים". אבל מסתבר שבחיי היומיום אנחנו עדיין בדיוק כמו שהיינו, והכל דיבורים! תחשבו על זה! כל טוב! אחת

וגם אם יש לה נטיות? זה רע? טוב? את צריכה לחשוב על זה נכון? את לא יכולה לומר: "אז יהיו לה נטיות... so what ?? תנו לה להתנהג כמו מה שנראה לה נכון, היא צריכה ורוצה להתנסות, חופש הביטוי שנחסם ונמנע ממך כשהיית ילד גורם לך להיות ילד עוין וכועס! אל תעשו לה את זה! שאלת אם את צריכה להיות מודאגת נכון? ואם נגיד לך שכן? את תתחילי להיו מודאגת שיש לה נטיות? כמובן שכן! תחשבי עם עצמך: "אני צריכה להיות מודאגת??" אם התשובה חיובית - אני מאחלת לילדה שלך חיים יותר טובים ממה שהם מצטיירים לי בראש עכשיו... ואם התשובה שלילית - אז תבורכי אחותי, קצת ליברליות אנשים! די עם האטימות! מספיק! נמאס! (תראי מה עשו לי!!!) (תראי איך אני דפוקה עכשיו!!!)

ג'קוש - כל הכבוד! אני שמחה שעוד מישהו בראש אחד איתי, ובמיוחד שזו את... גם אני יצאתי "דפוקה" בהרבה מובנים בגלל ה"מיטת סדום" הזאת שמנסים להכניס את כולנו בכח אליה! ביי! וכמו תמיד אל תשכחי שאני מתה עלייך! אחת

אני קוראת את ההודעות שלך ואני מוצאת בחורה רגישה, חביבה, חברותית ומקסימה. כואב לי שאת מרגישה חרדה כזו חוסר בטחון משום שיש בך כל כך הרבה מה לתת וכל כך הרבה דברים מיוחדים

היייייייי תודה לך, אבל תאמיני לי הכוחות שלי נגמרו הפחד מלהיות דחויה בצד מפחדת חוששת מרגישה רע בודדה לא רצויה ו.......... אני כמעט משותקת מזה , אורית מה אני יכולה לעשות????? אייך להכנס בהרגשה טובה? אייך לא להרגיש רע כאשר אני מדברת וישר אחרי עולות המחשבות הרעות השליליות האם בצבא יש סיכוי לשינוי? אבל עברתי 3 בתי ספר ובכולם היה לי אוטו דבר??????.

בצבא יש סיכוי לשינוי כי הצבא הוא מסגרת שונה ואחרת מכל מה שאת מכירה. אם תהיי בבסיס סגור תשארי גם בלילות שם, אז גם בלי שתתכווני יהיה לך פתאום הוואי חברתי כי אנשים שחיים ביחד לומדים להסתדר ביחד ומוצאים איש את רעהו. גם את תהיי בבסיס פתוח עדיין יש אפשרות להכרויות. אני לא יכולה לתת לך עצות איך להיכנס בלי פחד כי אני בעצמי פחדתי ולא הצלחתי להשתלט על הפחד. התגייסתי והייתי מלאה חרדות ופחדים אבל לאט לאט השתלבתי ואיתם החרדות עברו ומצאתי חברים חדשים ובסופו של דבר כל כך אהבתי את השירות. אני אומרת - תני לעצמך זמן. אגב, מתי את מתגייסת?

נטעלי שלום לא מבין עד עכשיו אם את בטיפול או לא,אך לגופו של עניין אני רוצה לספר לך על מישהי ששירתה איתי בבסיס והגיעה עם בעיות דומות לשלך בהתחלה היה לה מאוד לא טוב אך היתרון הגדול היה בזה שדי מהר היא הופנתה לפסיכולוג צבאי(קב"ן), ועד היום קשה לי להאמין בשינוי לטובה שהחיילת הזו עברה, בבת אחת היא נרגעה ,הפסיקה בכלל לדבר על הצרות שלה,התחברה עם המון אנשים ,ובמשך הזמן עברה להיות דמות דומיננטית מאוד. ובכלל יצא לי להפגש עם המון אנשים "שקטים" מבחינה חברתית בבית הספר שנהפכו לבעלי בטחון עצמי בצבא. אז אל תפחדי בצבא יש מערכת שתומכת בכל מני מצבי מצוקה בהצלחה

היי מתוקה, קצת לספר לך על עצמי ועם תרצי תלמדי גם משהו חשוב על עצמך - אני בת 26 בחורה נאה מאוד איך אומרים כשרואים את קלי בסביבה - רואים בחורה עם בטחון עצמי עם הפגנת נוכחות (לא תמיד למען האמת), בואי נסגור על זה שאומר לך שהרבה מאוד אנשים מעריצים אותי ואוהבים את האישיות שלי, וכמובן היו רוצים להפגין את מה שאני מפגינה. וכו' אבל (והוא מאוד גדול).... אני פשוט בחורה שיודעת לשחק בחיים כרצונה ומבינה שהיא הבמאי + השחקים + היוצרים בקיצור סרט אחד גדול שבו דמויות בתוכי הולכות ובאות. לפעמים אני שקטה לפעמים חכמה הרבה פעמים משחקת אותה טיפשה לפעמים כנועה לפעמים שמחה והכי הכי מרגישה בודדה יותר מתמיד. אני מספרת לך זאת על מנת שלא תשאלי את עצמך שעם יהיה לך חברים את תהיה הרבה יותר "מוצלחת" בעיניך, כי זה יהיה טעות מהותית לחשוב שהחבר'ה תקבע עבורך מי את! לא משנה כמה חברים ואהבה את תקבלי מהסביבה עם את לא תתני זאת לעצמך ותשימי אותך במקום הראשון תרתי משמע תמיד תרגיש עלובה ובודדה. אני חוזרת ואומרת לך זאת שוש ושוב - שלמעשה "החלום" שלך להיות נאהבת נמצא אצלך בלבד!!!!!!!!!!!!!! תקראי בעצם מה אני כותבת לך בין השורות על עצמי - שבמקרה שלי הסביבה תופסת אותי בצורה חיובית ורבים יהיו שמחים להיות כמוני.. אך מי כמוני יודעת (וכמוך יודעת) שהעיינים שאת מסתכלת על עצמך הם אלה שמכתיבות לך את התחושת והרגשות שלך.. ההתבגרות שלך זה להבין שכל פעם שאת שונאת את עצמך ......... (ותאמיני לי תחושות אלה ילבאו אותך עד יומך האחרון - גם עם תשיגי את כל משאלות לבך) ואת צורת התנהגותך - אליך לקבל זאת בהבנה ובסבלנות לעצמך. המלכה של עולמך - כמו המלך, גם עם הוא לא אוהב את עצמו הוא לא מפסיק להיות מלך. תביני והשכלי מספורי כי מלכה אני למרות ואולי אפילו להגיד בזכות החולושות אלה שאני מודה ומקבלת אותם בתוכי ככה יש לי יותר שקט נפשי.. ויכול להיות שכל העולם טועה - וכי האנשים השקטים אלה שכביכול לא מעניינים וסתם שוקטים. הם אותם אנשים שסודות המלך נמצאים אתם ואין הם צריכים להיות מוחצנים כלפי חוץ - כביכול כמו "כולם"... בקיצור ובאהבה תתחילי להנות מכל חולשה וחולשה שלך - כי אין אדם בעולם שהוא את למרות שכולנו במחלות נפשינו אותו דבר... קלי

הבעיה שלי היא חוסר בטחון עצמי מוגזם עד כדי פחד לנסות לעשות דברים (במיוחד בשבילי) ו"חרדה חברתית". מזה זמן מה אני חושבת לפנות לייעוץ מקצועי, הבעיה היא שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. מה עדיף טיפול אישי או טיפול קבוצתי? ואיך בוחרים מטפל? הרי זה לא כמו רופא רגיל. תודה מראש

לדעתי תלוי במה את רוצה להתמקד בטיפול אבל אם יש לך בעיות של חוסר בטחון וחרדה חברתית אני הייתי מציעה שתתחילי עם מטפל אישי, תלבני איתו את הסיבות לבעיות ויחד תדונו באפשרות של קבוצת תמיכה או טיפול קבוצתי שהוא יוכל לעזור לך להצטרף אליו כאשר אם בכלל תהיי מוכנה לכך ושניכם תחשבו שזה יועיל.

ויורי ואורית, אני אישית בקבוצת תמיכה (שומרי משקל) ולי זה מעולה. הבעיה היא, שקבוצת תמיכה גם יכולה להרוס. עדי

לאיבורי שלום. חרדה חברתית לא נחשבת לבעיה קשה לטיפול.אך בהחלט מצריכה טיפול אל תחכי,משום שכמו בכול עניין לא מטופל אפשר שתהיה החמרה.כיום מקובל להוועץ אצל פסיכולוג המטפל בשיטה קוגניטיבית במקרים של חרדה חברתית.

לשנהב שלום רב, רבות נכתב כאן אודות מטפלים ותהליך בחירתם. את מוזמנת לערוך חיפוש על המילה "פסיכותרפיה" או "טיפול נפשי" ואני מאמינה כי תמצאי דרך זה את מרבית התשובות לשאלותייך. את מוזמנת לשוב ולשאול במידה וישארו לך שאלות נוספות. במידה ואת רוצה סיוע במציאת מטפל ספציפי את מוזמנת לשלוח לי מייל, ונמשיך משם. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, קשה להכליל, אבל בכל זאת.... למצבים שאת מתארת, מאד מאד בקצרה כאן - טיפול קבוצתי, מנסיוני, אינו תחליף, או הקדמה - אלא תוספת . ולמה? כי, בד"כ, הזירה הקבוצתית מצריכה בעצמה כוחות של התמודדות חברתית. הכוונה לגבי בחירת מטפל אפשרית, אבל תעשה טוב יותר אם יהיה יותר מידע עלייך, על גילך, ההסטוריה האישית (בתמצית), ועל מה שברצונך להשיג/לשפר. תוכלי לפנות לשם כך למייל האישי שלי (הקליקי על שמי המוכחל, ובתיבה יש את המייל והאתר שלי) - ואוכל להמשיך מהשב הזה. כל טוב ד"ר יוסי אברהם

המעמסה הנפשית השנאת העצמית החיים שפשוט בשום מקרה לא מסתדרים כמו שצריך החיוך שלאט נמוג ונעלם השקרים - "אני בסדר" הביטולים, ההעלמויות, וההתחמקויות... איך לא נופלים? אלוהים,פעם סבא לימד אותי שאתה כאן.הוא הבטיח לי שאתה כאן ושתשמור עלי.איך יכול להיות שהוא שיקר לי? זהו,אני נתקעתי כאן שוב,בתוך דיכאון וים של דמעות ( שזה חידוש ויש לציין שזה קצת מקל).ממש כאילו נקודה אחרי נקודה נלחצה לי היום בכוונה... ניסיתי,באמת שניסיתי להתגבר ולא ליפול לכאן שוב... היום עוד אפילו יצא לי לחשוב שאם תוך חודשיים וקצת אני כבר כמעט נורמאלית מבחינת אוכל(חוץ ממדי פעם שאני אוכלת יותר מדי...ולא מקיאה...איכס),אז זה אומר שהטיפול כן עבד,לא? לא... כי אני עדיין פה...בלי כל האיכסה...אבל יש לי איכסה אחר...תקוע לי בכל הגוף...ומאיים להשאר בי לעד. ::::::::::((((((((((((((((( מצטערת...

היי נו ניים. כתבתי כאן מעט בעבר ומידי פעם אני מבקרת כאן ורואה את ההודעות שלך ונראה לי שאת נמצאת בתוך תהליך שנכון שהוא לא פשוט בכלל אבל הוא חיוני. דבר אחד הצלחת לעשות,דבר שהוא לא פשוט בכלל אבל הוא ענק. הצלחת לא להקיא ולקבל איזושהי שליטה על האוכל עם כל המשברים. זה נפלא. ואני מבינה שעכשיו את בדיכאון וכואב לך ובמקרים כאלה האוזן שלנו שומעת בצורה סלקטיבית. ובכל זאת אני רוצה להגיד לך למרות שבטח שמעת את זה אלף פעם שככה זה ,לא הכל הולך חלק. ואחרי כמה צעדים קדימה בא צעד אחורה. וזה חלק מתהליך. נכון שאני זמן מועט פה אבל לפי מה שנראה לי את בדרך נכונה וזה נשמע שאת מודעת להמון דברים ושאת כן רוצה לחיות ולחיות טוב. ואל תדאגי את לא נופלת לתהום. אימרי לעצמך אולי שכרגע את מרגישה חרא. ותני לעצמך להרגיש חרא אבל בידיעה שזה זמני. לי הרבה פעמים זה עזר. ואם היו לך כאלה כוחות להילחם בהפרעה אז יש לך מספיק כוחות לשקם את עצמך. אל תתייאשי. נויה.

כ"כ קל לוותר... בואי נגמור עם זה, שתינו ביחד... רק דקה אחת של סבל... התהום הרי מספיק גדולה... מספיק עמוקה... להיבלע... לברוח.... כמה טוב... להיעלם.... באמת . . . ? ! אל תוותרי.

אינשם, הגבתי על מכתבך זה ועל המיילים ששלחת לי באימייל ששלחתי לך. ליל מנוחה, טלי פרידמן

היייייייייי מה שלומך? את יודעת כול כך הרבה פעמים אני חושבת וחושבת האם באמת משהו שווה את כול הסבל שלי? הכי הרבה אני היה לבד. לא יאהבו אותי היה בודדה בבסיס, מה יקרה? נכון? הכי הרבה? זה מה שאני צריכה להכניס לראש שלי או להביו שאני כמו כולם בדיוק ואף אחת לא יותר או פחות מימני כולנו בני אדם. אבל קשה נורא לממש את זה. כשזה מגיע אני מרגישה שהעולם נחרב אליי מחכה לתשובה....

ולמה את חושבת שאת פחות מכולם? וחוץ מזה לא מוכרחים תמיד להיות הכי פופולריים ואהובים על הכל. ותאמיני לי ששום דבר לא שווה את הסבל שלך. כולה שנתיים חוויה מרתקת שתזכרי לכל החיים. קחי את העסק בפרופורציות ותפסיקי עם הרחמים העצמיים. גם אם יהיו לך רק שניים או שלושה חברים טובים זה מספיק ואין צורך שכולם יאהבו אותך. ואת בכלל אוהבת אחרים? תגידי תודה לאל שאין לך מושג מה זה כשהעולם נחרב עליך באמת. אז תפסיקי להקשות לעצמך את החיים ותתחילי להיות אופטימית. יאללה, תעשי את זה - תעבירי את זה ותמשיכי הלאה. והמון אמונה בעצמך. אמן

היייייייייי רציתי להפרד מימך לפני הסוף תודה אל עזרתך וכול הדרך שהיית איתי,אני מבינה שגם את היית במשבר?אבל עבר זמן אני מאמינה ומקווה שהכול הסתדר, אביב זו נטעלי רציתי לשאול אותך למה את כבר לא עונה לי מה קרה ולמה ? אני רוצה רק קצת קצת תזמן הקטן שנשאר לי לחלק איתו גם איתך. תחזירי לי תשובה כי אני נורא מחכה? נטעלי

נטעלי הי אני לא מכירה את הסיפור אבל את נשמעת לי ממש מתוסכלת... את יודעת - זה קורה להרבה אנשים , את צריכה לשבת עם עצמך ולהחליט שאת שווה בלי לשמוע את זה מאחרים - כשתרגישי בפנים שאת שווה - הכל יראה אחרת. תעשי דברים בשביל עצמך - לכי לים, לכי לקניות, תפנקי את עצמך עם דברים שאת אוהבת, תהיי עם אנשים שאת אוהבת - לא כאלה שמעבירים ביקורת כל היום , אפילו , את יודעת מה, תעשי משהו התנדבותי - שתרגישי שאת עושה טוב לאחרים - תראי איך זה ישפר את מצב הרוח שלך ואת האמונה בעצמך - בצער בעלי חיים - אם את אוהבת בעלי חיים, בבתי חולים לילדים מאושפזים, לקשישים, לא יודעת - מזהו שמענין אותך ויעשה לך טוב וכיף. ותחייכי - תחייכי הרבה. שרון

לאביב דחוף ביותר כתב/ה: > > היייייייייי רציתי להפרד מימך לפני הסוף תודה אל עזרתך וכול הדרך > שהיית איתי,אני מבינה שגם את היית במשבר?אבל עבר זמן אני מאמינה > ומקווה שהכול הסתדר, > אביב זו נטעלי רציתי לשאול אותך למה את כבר לא עונה לי מה קרה > ולמה ? > אני רוצה רק קצת קצת תזמן הקטן שנשאר לי לחלק איתו גם איתך. > תחזירי לי תשובה כי אני נורא מחכה? > נטעלי ככה זה בחיים...הרגשתך...הרגשתי היא. דניאל נ.ב מתברר שזה אכן וירטואלי ולא צריך לפתח ציפיות מיותרות.